הבורא רוצה שננהיג את עצמנו
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 26.09.25 – אחרי עריכה
דודי: כותב הרב"ש.
חוזר למקורו1
""אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". כי ענין תשובה, היינו לחזור למקורו, להבטל אליו. כי בזה שהאדם חושב תמיד כך שיתרבה כבוד שמים, והוא בעצמו בטל לאלוקות, נמצא כי זה נקרא תשובה, שחוזר למקורו.
מה שאין כן מי שהוא בעל גאה, היינו שלא רוצה לבטל אליו, נמצא שהוא לא רוצה להיות במדור אחד עם הקדוש ברוך הוא, כי הוא רוצה דווקא ברשות בפני עצמו. וזה נקרא שתי רשויות: רשות הקדוש ברוך הוא, ורשות עצמו. לכן "כל המתגאה, כאילו עובד עבודה זרה", מטעם ב' רשויות.
היוצא, כי זה שהקדוש ברוך הוא אומר, אין אני והוא יכולים להיות במדור אחד, הוא מטעם, שהקדוש ברוך הוא אומר לאדם, שזה בלתי אפשרי, אם אין אתה רוצה להבטל אלי."
בואו נשתה לחיים, שנלך יחד עם הבורא בכל אותם מבואות, שלבים שהוא מעביר אותנו. "לחיים".
מושי: מעניין איך זה עובד. אם הבורא שולח מזיק, אדם שמזיק כל הזמן, האם מותר לבקש מהבורא שהוא יסיר את המזיק הזה?
כן.
דודי: אני לא מבין איפה עובר הגבול בין ביקורת לביטול? אדם צריך ממש לבטל את עצמו, כי זה מה שהבורא רוצה עכשיו לברוא לו במציאות, לעומת זאת יש גם מקום להכניס את הביקורת, להתנגד. יש פה מקום בין להיעלם לגמרי, לבין להכניס פה ביקורת, להכניס את האני שלו פה. איפה הגבול הזה? מתי זה כך ומתי זה כך?
אני רואה שזה לפי החלטת האדם.
דודי: אבל החלטת האדם היא תמיד תהיה מוטה כלפי האגו, הוא יצדיק את עצמו שעכשיו צריך לעשות ביקורת. האם זה עניין רגעי, אדם צריך לזהות באותו רגע אם נכון לו לבטל את עצמו או לבקר, או תמיד הנטייה היא לבטל, וביקורת זה ממש במקרים מסוימים?
לא, לבטל זו לא בעיה בלי ביקורת. בלי ביקורת מצד האדם שום דבר לא נקבע.
דודי: אם למשל אני יושב בשיעור שמעבירים חברים וקשה לי, קשה לי לשמוע אותם מעבירים, לא אוהב איך שהם מעבירים, לא אוהב את התוכן שעכשיו עובר, וכך כל דבר מפריע וזה לא מפסיק?
תנתק את זה.
דודי: מה זה תנתק? האם זה בשליטה שלי לגזור את זה ולהעיף? איך זה בשליטה של האדם?
אתה לא רוצה לשמוע את המעבר הזה.
דודי: לדחות את זה. ומה במקום?
ואז תתחיל לשמוע את המילים של הקריין. זו חובה.
דודי: זו העבודה. ומה יכול לעזור לאדם כשהוא קורא נגיד רב"ש לא להכניס את עצמו, את הקול שלו, אלא כל הזמן ממש להיות איתו עכשיו? כי אני יכול בשנייה אחת ללכת עם המחשבה שלי, ומגיעים לסוף המאמר ושמתי לב שכל הזמן הייתי עם עצמי ולא איתו.
גם זה לא טוב. איפה כאן הכוח שלך שאתה רוצה להתאחד איתו?
דודי: מאיפה אני מגייס כוח כזה להיות כל הזמן איתו, ממש לא לזוז ממנו וכל מה שהוא אומר אני אחריו?
בזה אתה נמצא דווקא. אני אומר את זה, שגם כן קח את השולחן לקראת החגים, החגים הבאים עלינו לטובה, ובעזרת ה' עוד נמשיך.
שמעון: האם הבורא כל פעם נותן לנו יותר ויותר עבודה?
כן.
שמעון: אם הוא לא נותן לנו מקום עבודה, אז אנחנו נרדמים, לא?
גם זה קורה. בסופו של דבר הוא רוצה שאנחנו ננהיג את עצמנו, אז נעשה את זה.
אילן: ביומיים האחרונים אנחנו לומדים מאמר של בעל הסולם "רשע או צדיק לא קאמר". והוא כותב "כי בזמן שהאדם מתדבק ברב אמיתי, שכל רצונו הוא אך לעשות מעשים טובים, אבל האדם מרגיש שאינו מסוגל לעשות מעשים טובים, היינו שהכוונה תהיה בעל מנת להשפיע נחת רוח להבורא ית', אז על ידי שהוא מתדבק ברב אמיתי ורוצה למצוא חן בעיני רבו, היינו שעושה מעשים מה שרבו אוהב, ושונא את הדברים מה שרבו שונא, אז יכול להיות לו דביקות ברבו, ולקבל כוחות מרבו, אפילו מה שאין לו מתכונתו מעת לידתו". מה זה רב אמיתי?
רב אמיתי - שהוא לא מסתכל על עצמו, ומעביר לתלמיד את המסר של הבורא.
דודי: ואיך נדבקים ברב?
"סייעתא דשמיא", רצון הבורא.
דודי: זהו?
כן.
דודי: אין שום דבר מצד האדם שהוא יכול לעשות?
אחרי שהוא משקיע את עצמו, אז הכול קורה לפי רצון הבורא.
דודי: האם האדם פועל במשהו כאן, הוא מזמין את רצון הבורא עליו?
כן.
דודי: או שאם יש לבורא רצון, אז הוא ייתן לך ויעורר אותך, ואם אין לו, אז לא תקבל כלום.
זה תלוי בתפילה שהאדם נותן לְמה שהוא מוכן.
אילן: האם רב זה בגוף, זה בבשר, בדמות שנמצאת לפניי?
כן.
אילן: אנחנו לומדים מתחילת דרכנו שאנחנו הולכים בדרכו ושיטתו של בעל הסולם.
כן, של רב"ש עוד יותר.
אילן: האם רב"ש ובעל הסולם הם רב?
כן, זה רבו.
אילן: אנחנו במשך השנים מתכללים ברעיונות, במחשבות, בהרגשות של בעל הסולם ורב"ש.
כן.
אילן: ממש מורגש, ואני חושב שכולנו מרגישים את זה, שאנחנו הולכים צעד אחרי צעד לפי המהלכים של רב"ש. האם אפשר לקרוא לזה להידבק ברבו?
כן. בעל הסולם ורב"ש בשבילנו הם הרב.
מושי: איך זה יהיה בעתיד? אתה מורה, באנו אליך ללמוד לפני עשרים, שלושים שנה, ובעתיד לא יהיה לנו רב שהוא כגוף פיזי כמו רב"ש, בעל הסולם שהיו דמויות, אלא יש קבוצה. השאלה, האם אדם לפי הטבע יכול להידבק בקבוצת אנשים, בעשירייה, ולהישאר רק בגלל שיש לו מטרה ויש לו ועשירייה, ואין לו דמות של רב? האם יכול להיות כזה דבר? זה לא טבעי, כי לאורך כל הדורות תמיד היה רב ליד התלמיד, לא היו מקרים שהתלמידים התאספו לבד והגיעו להשגה, תמיד היה רב.
כן.
מושי: איך זה יהיה בעתיד?
מגיע מהבורא מלאך.
מושי: האם יגיע מישהו?
לא. מהבורא יגיע כוח מיוחד, הכְוונה מיוחדת לקבוצה שרוצה לעלות ולהידבק בבורא.
מושי: אני מדבר על חדשים. נגיד שבאים אנשים חדשים, אנחנו בשבילם לא רב, ולכן לא ברור למי הם יידבקו.
לבורא.
מושי: כלומר נגמרה התקופה שצריכים רב בדמות אדם, אלא ישר קבוצה ומהקבוצה ישר לבורא.
כן.
מושי: לא יהיו כבר רבנים כמו שהיו פעם, דמויות כאלה.
היום אין רבנים. זה לא מהיום, זה כבר הרבה שנים.
דודי: למה זה משתנה פתאום? מה קרה במציאות שהשתנה הסדר?
הזמן קובע.
דודי: מה מיוחד בזמן הזה? במה הוא שונה מלפני מאה שנה?
אנשים יותר חכמים, יותר עצמאים. כל אחד צריך לתפילה משלו, לרב משלו.
מושי: הם לא צריכים דמות שתוביל אותם, לשרת אותו ולהתבטל כלפיו.
לא.
מושי: צריכים רק להתחבר ביניהם ולבורא.
כן.
דודי: פעם אמרנו שאדם שמתעוררת בו הנקודה שבלב צריך שלושה אלמנטים להתפתחות - רב, קבוצה, ספרים.
כן.
דודי: עכשיו אני שומע ממך שהזמן השתנה, האנשים חכמים, מפותחים יותר, והם צריכים רק קבוצה וספרים.
כן.
דודי: בלי רב, בלי האלמנט הזה של מדריך.
אין כזה, אנחנו רואים שאין.
דודי: אבל השאלה האם בעתיד יהיו, או שפשוט זה נגמר?
לא, זה כבר נפסק.
אילן: הרעיון זה הרב, המחשבה הזו לה אנחנו קוראים רב, לשיטה.
כן, נכון.
אילן: אנחנו גם לומדים שבן מלך לא יודע שהוא בן מלך. בפעולות פנימיות שאנחנו עושים, בלימוד, בעבודות חיבור, בשיעור, עובר יום ועוד יום ואני מרגיש שאני לא כל כך מודע, רגיש למהלכים שקורים כל רגע. אבל אם באים חברים מבחוץ או חברים מהכלי העולמי, אז אני רואה מהם התפעלות שיש פה משהו חזק, משהו גדול. הם מעבירים הרגשה שיש פה חשיבות, גדולות ורוח.
אצלנו כאן?
אילן: אצלנו כאן.
במה הם תולים את זה?
אילן: בהרגשה, בדברים שאנחנו עושים ביחד. הם עושים מאמץ גדול מאוד להגיע לכנס, להגיע לאירועים. עכשיו חגים, אנשים, ולא פעם ראשונה, שמים את הכספים האחרונים שלהם, ואפילו בתנאים מסוכנים היום בעולם הם עושים מאמץ להגיע לפה, כי הם מרגישים ששיש פה משהו גדול.
כן.
אילן: האם יש לנו לעשות משהו בידיעה, בהרגשה מכוונת, כדי להגדיל את המקום הזה, או להמשיך בשלנו?
כמו שאנחנו תמיד אומרים, להיות יחד יותר במחשבה, בכוונה, אפשר במעשה, אבל העיקר זה בכוונה. כוונה היא המעשה.
דודי: מה התפקיד של בני ברוך ביחס לנקודות שבלב חדשות שמתעוררות ובאות?
להעביר ככל אפשר. להעביר לחדשים מה שאפשר.
דודי: האם התפקיד הוא לחבר אותם כמה שיותר מהר לעשיריות, לתת להם את היסודות, ללמד איך לקרוא נכון מקורות?
כן.
דודי: ומה התפקיד של החברים פה בבני ברוך, הוותיקים נגיד כך?
גם לתמוך בזה.
דודי: האם אתה רואה בעתיד את בני ברוך או חלק מבני ברוך מורים, מסבירים?
בטוח.
דודי: בטוח.
כן.
דודי: אבל הם לא רבנים.
רבנים כמו שהיו, זה כבר לא יהיה.
דודי: אני מדבר על רבנים מקובלים, לא רבנים בחוץ, אלא כמו שאנחנו מדברים פה, זה כבר נגמר, לא יהיה "שפיץ" אחד שהוא מקובל ועומד בראש קבוצה. אז מה יהיה? מה זו הצורה הזאת?
יהיה בלעדיהם. אתה רואה, כמו הרבי מלובביץ', הלך - הלך.
דודי: אבל הגדלות שלו עדיין נמצאת שם, הוא עדיין נמצא ברוח שלו.
כך אתה יכול להגיד על כולם.
אילן: לנו יש את בעל הסולם ברב"ש.
כן.
רואי: למה אתה מתכוון שרבנים כמו שהיו לא יהיו יותר?
כמו שהיו, זאת אומרת שהתלמידים היו דבוקים בהם, והם היו מעלים את התלמידים, כך שאי אפשר לתאר משהו גדול יותר.
רואי: אבל כל הפעולות שאותם רבנים עשו הן פעולות רוחניות על התלמידים.
כן.
רואי: איך אפשר להתקדם לרוחניות אם לא קורית יותר הפעולה הזאת של הרב על התלמיד?
הפעולות האלה קיימות, אבל לא שאתה יכול להגיע לזה, זה תלוי באותו הדור.
רואי: האם זה אומר שהדור שלנו כבר לא צריך את הדבקות ברבו?
הוא צריך, אבל אין לו. ואם תעשה מה שאתה מסוגל בדור שלך, אז יקרה לך מה שצריך.
רואי: במה לדור הזה אין את רבו?
רב זה נקרא שיש בתלמיד כוח מיוחד שהוא יכול לבטל את עצמו ולהיכנע כלפי הרב. אצלנו זה לא קיים.
דודי: אתה רוצה להגיד שאנחנו, בני ברוך, אנחנו הדור האחרון שנדבק במורה בשר ודם?
לא. גם מורה בשר ודם אין לנו.
דודי: מה לגביך כמקובל בעל השגה?
כלפי מי?
דודי: כלפיך.
נגיד שאני האחרון שקיבלתי את זה בצורה כזאת.
דודי: ואנחנו כבר שייכים למשהו אחר, לדור אחר.
אתם שייכים לדור הבא. כן.
רואי: אבל העבודה שלך עם הרב"ש הייתה דבקות התלמיד ברבו.
הייתה.
רואי: הייתה. וזאת עבודה שאתה עדיין ממשיך אותה? גם עכשיו כשהוא לא בגופו אתה ממשיך את הדבקות הזאת?
לא, אי אפשר. יש משהו, אבל זה לא לבירור.
רואי: זה לא אותו דבר.
דודי: במי אנחנו צריכים להידבק?
בקדוש ברוך הוא.
דודי: אבל מה האמצעים שלנו?
האמצעים הם הרב"ש ובעל הסולם.
דודי: ואיפה אתה בתווך?
אני אי שם באמצע ביניהם.
אילן: זאת אומרת, אם כתוב "ורוצה למצוא חן בעיני רבו, היינו שעושה מעשים מה שרבו אוהב".
כן.
אילן: זו הדרך והשיטה כלפי הפצת חכמת הקבלה, כלפי הבורא.
כן.
אילן: בזה התלמידים עושים מה שאהבו רב"ש ובעל לסולם.
כן.
אילן: וזו תכלית החיים.
רואי: אם היית מלמד עכשיו עקרונות לאנשים חדשים שמגיעים לחכמת הקבלה, האם היית אומר להם שיש "רב קבוצה ספרים" כמו שתמיד אנחנו אומרים בתחילת הדרך או היית אומר להם את זה אחרת?
לא. אין אמצעים אחרים.
רואי: רב קבוצה ספרים.
כן.
רואי: אז מה זה רב בשבילם אם אנחנו אומרים שאין יותר רב להידבק בו כל עוד הוא פה בגופו?
אז צריכים להידבק ברב קבוצה ספרים.
רואי: אבל איך עושים את הדבקות ברב? אמרת לנו עכשיו, לדור שלכם כבר אין דבקות ברב.
שומעים ככל האפשר.
דודי: מי הרב שלהם? נקודה בלב חדשה שבאה, שתבוא בעוד חמישים שנה, מי הרב שלה? האם זה מישהו או ספרים, חברים? מי זה הרב?
ספרים וחברים.
דודי: אני אגיד מה חסר לי, חסרה לי דמות בשר ודם שנותנת תקווה ועידוד ומכוונת ואומרת, אנחנו נתפתח לשם, והשלב הבא שלנו הוא כזה, וצריכים עכשיו לעשות ככה, כמו הורה שיודע בדיוק מה לעשות עם הילד.
כן.
דודי: איפה זה?
אין.
דודי: מה מחליף את זה?
אתם בעצמכם.
דודי: מה זה אתם?
אתם, הקבוצה שלכם.
דודי: בני ברוך.
כן.
דודי: קבוצת בני ברוך מתוך החיבור שלה?
כן.
דודי: ולמה אנשים יימשכו?
מתוך הדבקות שלהם זה בזה הם מגיעים לכוח הדבקות, לחיסרון בדבקות, למצב שמרגישים את הבורא.
דודי: וכתוצאה מהרגשת הבורא אנחנו מקבלים שכל איך להנהיג?
מקבלים כוח פנימי להידבק אליו.
דודי: ואיך הכוח הפנימי הזה פועל על אנשים חדשים שבאים?
גם באותה צורה.
דודי: הכוח הפנימי הזה הוא מה שמכוון אותם איך לפעול ואיך להתנהג?
כן.
דודי: ממש פקודות כאלה מהבורא.
זה ממש באותה נוסחה.
דודי: ולמה הם נמשכים? זה יהיה לקבוצה פיזית של X אנשים?
בעזרת ה'. ארבעים, חמישים.
דודי: ארבעים, חמישים איש, לזה הם נמשכים.
כן.
דודי: יש היררכיה בין האנשים האלה או שהקבוצה הזו היא דבר אחד עגול?
הם מרגישים שיש יותר ויש פחות, אבל האמת, זה לא שבונה משהו.
דודי: האם הארבעים, חמישים איש האלה הם עשירייה אחת או לא דווקא, כל אחד יכול להיות בעשירייה שלו, בקבוצה משלו?
אני חושב שהם בכל זאת צריכים להרגיש את עצמם שייכים לעשירייה.
מושי: ואיפה ההפצה כאן? האם הפצה גם יכולה להיות אמצעי?
הפצה היא אמצעי. אחד מהרבה דברים שהם צריכים לעשות זה הפצה.
מושי: אתה אמרת שכל מה שהשגת זה בזכות ההפצה.
היו תנאים אחרים.
מושי: האם היום בדור שלנו ההפצה היא גם כל כך חשובה כמו שהיה בתחילת שנת 2000 כשהתחלנו או שהיא לא חשובה?
אז זה היה יותר.
מושי: האם עשינו כבר הכול ואין מה לעשות? רוב האנשים עדיין לא יודעים מהי חכמת הקבלה בכלל.
נכון. אנחנו צריכים לבצע את פעולת ההפצה במה שיש לפנינו.
דודי: כשקבוצה זוכה לכוח הפנימי הזה של הבורא, זה נותן לה עוד כוחות, תכונות חדשות שלא היו לה לפני כן?
גם.
דודי: למשל, יש חברים שהם מוכשרים יותר בהוראה ויש חברים שהם מוכשרים פחות בהוראה. ברגע שמרגישים כוח פנימי ביניהם זה נותן כוחות לכל אחד מהם לבצע דברים שהם לא היו מסוגלים קודם?
כן.
דודי: כלומר, זה לא רק עניין של כישרון שאדם נולד איתו?
לא, זה עניין של דור.
רואי: זה שהדור שלנו לא יכול להגיע לדבקות ברבו, האם זה פגם בדור, זו חולשה בדור? מה הדבר הזה?
זו חולשה בדור.
רואי: אבל מה קרה שלדור פתאום קורה כזה דבר?
כך קורה מדור לדור.
דודי: האם אנחנו עדיין בירידה או שזו דווקא התפתחות?
זו ירידת הדורות.
דודי: זו עדיין ירידה, זה לא טוב.
רואי: האם זו תוצאה מזה שהדור עשה משהו לא טוב, ולכן משנים לו את התנאים בצורה כזאת?
כן.
מושי: אבל איזה דור היה נדבק? הדור של בעל הסולם, מי הכיר אותו? הדור של רב"ש, מי הכיר אותו? גם לפניו.
הם שמרו על עצמם, ככל האפשר.
מושי: אבל הדור לא התבטל, לא הכיר בהם כגדולים.
לא.
מושי: באף אחד מהם. גם באר"י לא הכירו, גם ברשב"י, גם ברמח"ל. רק אחרי אלפי שנים התחילו להכיר בהם. כלומר אם מסתכלים על זה כך, אז אף דור לא העריך אך פעם את המקובל של אותם זמנים.
אף פעם, נכון.
שמעון: מתי תיגמר הירידה הזו?
אני לא יודע. אבל אתה רואה מה הם כותבים, שאפילו בדורנו, שאין דור שנפל כמונו, בכל זאת צריכים לקבץ כוחות, להתחבר, לצעוק ולבקש.
דודי: האם קבוצת בני ברוך, הגרעין, קרוב כבר לגילוי הכוח הפנימי הזה?
זה הכול תלוי בהם.
דודי: אני מרגיש שזה באמת כוח ההפצה, כוח הלימוד, הכוח האמיתי, ואי אפשר בלי הכוח הזה.
ודאי שבלי זה, זה לא ילך, מצד אחד. אבל מצד שני, אנחנו צריכים להבין שהעיקר הוא החיבור כדי לעלות.
מושי: האמת שהיום רואים גם בעולם שלנו שאין מנהיגים. אם פעם היו מנהיגים כאלו, ואנשים עמדו מאחוריהם, היום כבר אין, לא מקבלים אף אחד. הוא רץ לבחירות, בקושי יש בחירות, והתוצאות שלהן 50-50, הוא בקושי זוכה, וגם אחרי שזכה כולם מקללים אותו. האם לא תהיה עוד תקופה כזאת כמו פעם, שהיה מלך וכולם היו מכבדים אותו, זה לא יקרה?
לא.
מושי: אז מה הצורה הבאה? כי גם הדמוקרטיה לא עובדת.
הצורה הבאה תהיה כמונו, רק שאנחנו נגלה שאנחנו נפולים בצורה שאי אפשר יותר, ואז נקום כדי להתעורר.
מושי: אבל מה תהיה צורת ההנהגה הבאה?
צורה של הנהגת הגדולים, נגיד כמו משה, שכולם יכולים להשתחוות לפניהם, וכך לזכות לעלייה.
מושי: אבל עכשיו אמרת שלא יהיה מנהיג כמו משה, לא יהיה מנהיג אחד שכולם ישתחוו כלפיו. אמנם גם פעם היו לא מעט מקטרגים, אבל בכל זאת רוב העם הלך אחריו.
כן.
מושי: אבל אמרת שיותר לא יהיו מנהיגים כאלו.
לא.
מושי: לכן אני שואל, איזו צורת הנהגה תהיה אם לא יהיה שפיץ אחד, מנהיג, מלך, מה כן יהיה, איזו צורה?
אני חושב שיהיה כמו עכשיו.
מושי: איך זה עכשיו?
ירידת הדורות, לאט לאט, עד שהדור לא יסכים בשום פנים ואופן למה שקורה לו.
דודי: ירידת הדורות היא לא שנה שנתיים, אתה מדבר על עשר, עשרים, שלושים שנה של ירידה.
כן.
דודי: זה לא משהו שיקרה תוך כמה שנים.
עשר, עשרים ושלושים שנה זה כלום.
דודי: זה פסיק. גם אנחנו לא נזכה לראות את זה.
שמעון: האם ירידת הדורות היא בגלל שהרצון לקבל כל הזמן גדל?
כן.
שמעון: וזו בדיוק העבודה.
העיקר, כן.
שמעון: הבורא נותן לנו רצון לקבל יותר גדול.
לקבל, ולהשתדל לבצע ככל האפשר.
דודי: מה יקרה בסוף כל הדורות? הדור יורד ויורד, יתרסק, הוא כבר על הרצפה.
כמו שהיה בזמן משה.
דודי: ואז מה, יצמח מנהיג?
ואז הוא צעק, והאחרים שמעו משהו.
אילן: בעצם זה מה שבעל הסולם כותב.
כן.
דודי: האם אי אפשר לתת פתאום ברקס על ירידת הדורות, ולהפוך את התהליך?
תנסה כל פעם, ודאי שזה טוב, אבל עד כמה זה ישפיע, אני לא יודע.
רואי: האם אנחנו יכולים להפוך את העשירייה שלנו כך שיהיה בה כוח של רב? אפשר לעשות כזה דבר? אם יש מספיק קשר בתוך העשירייה, האם נולד מתוכם הרב?
אני לא חושב שזה אפשרי, אבל אני לא יכול להגיד את זה כך, אסור לי כך להגיד. אבל יבוא הזמן, שהכוח שמשפיע עליכם, ישפיע כך שתרגישו את עצמכם שלא יכולים להמשיך. ומה שהיה, אין יכולת יותר שזה יקרה הלאה, אלא אנחנו קמים, צועקים, ודורשים.
רואי: האם מתוך המצב הנוכחי שאנחנו נמצאים בו אפשר להגיע להשגה, או שחייבים להגיע עד הסוף?
חייבים להגיע לסוף המדרגה.
רואי: להגיע סוף המדרגה, האם זה מחייב ניתוק מוחלט מהרוחניות? אנחנו עוד לא מספיק מנותקים?
יכול להיות שכן, את זה אני לא יכול להגיד לך.
רואי: כל מה שאתה אומר עכשיו, צריך לקבל כהנחיה בתוך הדעת בצורה הכרתית, או שאנחנו אמורים לקחת את זה עכשיו למעלה מהדעת, שאנחנו הולכים להתרסקות הרוחנית?
אני חושב שאני מדבר בצורה הגיונית.
רואי: מאוד הגיונית, וזה גם מאוד מוחשי.
כך שאין כאן משהו שאפשר לשנות, להוסיף, אלא פשוט לדרוש ככל האפשר יותר קשר עם הבורא.
דודי: הכוח הפנימי הזה, הבורא שמתגלה, הוא מתגלה בתוך עשירייה או שהוא מתגלה בכללות קבוצת בני ברוך?
לא הבנתי.
דודי: כשאנחנו מדברים על גילוי הבורא, איפה הוא מתגלה?
בעשירייה.
דודי: יש הרבה עשיריות בבני ברוך.
כן, אבל ככה זה מתחלק איכשהו לפי המצב של אותו הדור.
דודי: כשעשירייה אחת תגלה בורא, ועשירייה אחרת תגלה בורא, למה הם לא מתחברים יחד? האם זה משהו שצפוי לקרות, או שכל אחד מגלה את הבורא שלו, בעשירייה שלו?
יכול להיות שלא יתחברו.
דודי: אבל בכל זאת יש להם מטרה משותפת, הם מגלים בורא.
זה גם היה כך, אבל עדיין זה לא קרה.
דודי: הצורה הזאת של העשיריות עדיין תישאר, גם כשהבורא יתגלה בתוך העשיריות.
כך נראה לי. נמשיך ככל האפשר. אני ממליץ לשמוע יותר שיחות של רב"ש.
דודי: ממש את השיחות שלו, או הכוונה לקרוא מאמרים שלו?
גם זה, אבל גם שיחות.
דודי: ממש בקול שלו?
כן.
דודי: מחר יש יורצייט לרב"ש.
כן.
דודי: יפה, אולי נכניס לשיעורי בוקר.
רואי: יש לנו הקלטות.
דודי: יש לנו הקלטות של תע"ס שאפשר לשמוע.
רואי: יש הרבה שיעורים שלו.
דודי: כן. אני מקווה שלחברים יהיה קל לשמוע ולהבין.
מושי: זה עם כתוביות?
רואי: כן, עם כתוביות.
דודי: מצוין, אלה לא הקטעים הקצרים.
מושי: בלי כתוביות קשה להבין אותו.
דודי: כי בלי כתוביות צריך אוזן מיוחדת.
רואי: שומעים את רב"ש, ויש טקסט על המסך.
דודי: אז בואו נעשה, זה מיוחד מאוד, אף פעם לא שמענו. אני שמעתי קצת.
מושי: תע"ס?
דודי: אתה ממליץ לשמוע תע"ס? כי בעצם זה בעיקר מה שהוא לימד.
זה העיקר שהוא לימד.
דודי: ההקלטות המרכזיות הן של תע"ס.
כן.
דודי: אז בואו נשמע תע"ס שלומדים עכשיו.
מושי: אני מציע שחצי שעה נשמע את רב"ש וחצי שעה נלמד. יהיה מעניין.
רואי: האם אנחנו יכולים לגרום לבורא לרחם על הדור?
חייבים להתפלל במילים שלנו שהבורא ירחם, ירכך את ליבו וירחם על דורנו.
דודי: עכשיו אנחנו יושבים מולך, שואלים אותך שאלות, מקבלים תשובות ברורות, הגיוניות, שאפשר לעבוד איתן, זו הכוונה. מה יחליף את הסיטואציה הזאת? כשיבואו תלמידים חדשים את מי הם ישאלו? הם גם ישבו וישאלו מישהו?
תצעקו לה'.
דודי: ומהצעקה לה' נזכה לתשובה?
כדי לזכות בתשובה.
דודי: האם זה יהיה דיאלוג דומה לזה שאנחנו מנהלים, רק שזה יהיה שאנחנו צועקים, הוא עונה, ונרגיש את התשובות במין תקשורת כזאת?
תצעקו ותרגישו. לא מיד, ולא על צעקה אחת, אבל על הרבה צעקות כן. אין לנו ברירה, רק לא להרים ידיים.
(סוף השיחה)
-
ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת דרגות הסולם↩