לזכות לאהבת התורה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 26.02.25 – אחרי עריכה

מה אהבתי תורתך

""מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי, מאויבי תחכמני".

יש הרבה בחינות "מה":

א. "מה העבודה הזאת לכם".

ב. "מה ה' אלקיך דורש מעמך".

שה"מה" בסתירה זה לזה, ש"מה" אחד מדבר מהתרחקות מהבורא, ו"מה" הב' מדבר מהתקרבות להבורא יתברך. כי "דורש", הוא מלשון דורש בשלומך. אבל שניהם הם בחינת תורה, היינו ששניהם באים ללמד אותנו דבר אחד, שהאדם צריך ללמוד אותם בבחינת המעשה.

ויש להבין, בשלמא "מה ה' אלקיך דורש מעמך", אנו מבינים שהאדם צריך ללמוד, ולהבין כדי לידע מה לעשות. אבל "מה העבודה הזאת", מה בא זה ללמדינו.

וכיון שהכתוב אומר זה, בודאי שהאדם צריך להרגיש את מצב זה בכל שיפלותו, ולמה לי זה. ולכאורה היה יותר טוב, שהאדם אף פעם לא יכנס במצב הזה, ואם באות לו מחשבות כאלו, היה יותר טוב שיסיח דעתו מהן.

הנה אנו רואים שעל שאלת רשע אין תשובה אלא, "הקהה את שיניו", שענינו הוא כמו שאמרו חז"ל "ושננתם, שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם דבר, אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד" (קידושין ל' ע"א). ומה יש לו לומר על ה"מה" הזה? את "מה" השני! היינו "מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה אותי".

היינו שצריך לידע, שה"מה" הראשון, ה' אלקיך שאל ולא אתה, שפירושו שה' הביא בתוך מחשבתך ה"מה" הזה, כי אין שום כח אחר בעולם, כמו שכתוב "אין עוד מלבדו".

ובטח שה' לא יברא בריאה שתהיה כנגדו יתברך, אלא שברא המחשבה זאת כדי ליראה אותו, שענינו הוא, קבלת עול מלכות שמים למעלה מהדעת, שעל ידי שאלת רשע, הוא מוכרח לקבל עליו כל פעם קבלה חדשה של עול מלכות שמים, הנקרא "יראה".

והסגולה לזה, שיהיה כח להתגבר ולקבל עליו עול מלכות שמים, היא על ידי תורה ומצוות, שעל ידי קיומן נזדכך האדם מהרע שלו, שרק אז תהיה לו יכולת קבלת עול מלכות שמים.

וזה סוד "אלקים עשה שיראו מלפניו". שכל מצב הרע שאנו מרגישים, הוא רק בכדי שהאדם לא ישאר במצב שבו נמצא. היינו אם האדם לא יתעלה במעלות של גדלות ה', אז אין ביכולתו להתגבר, ורק בזמן שהאדם מרגיש גדלות ה', אז לבו נכנע. וזה נקרא שהוא צריך לעלות במעלות יראת ה'.

נמצא שהשאלות האלו גורמות, שהאדם יהיה נצרך לה' יתברך, שיפתח לו את לבו ועיניו, לזכות לגדלות ה', אחרת מספיק לו היראת שמים מה שיש לו מצד החינוך. מה שאין כן כשבאה לו כל פעם שאלת רשע, לא מספיק לו, אלא צריך כל פעם להתעלות במעלות גדלות ה'.

וזה פירוש "מה אהבתי תורתך", שעל ידי שאלת "מה" יש סיבה וגורם, לזכות לאהבת התורה. כי אחרת לא יכולים לתרץ את שאלת "מה", אלא כפי הקבלת עול מלכות שמים באו"י, שזה אינם זוכים, אלא על ידי המאור שבתורה ומצוות, לכן "לעולם היא שיחתי", מפני שלעולם בא שאלת "מה"."

אילן: מה זה או"י?

דודי: זה בדרך כלל "אור ישר", אבל מה זה בהקשר הזה?

אילן: "אלא כפי הקבלת עול מלכות שמים", אולי זה כן באור ישר. למה? "וזה פירוש "מה אהבתי תורתך", שעל ידי שאלת "מה" יש סיבה וגורם, לזכות לאהבת התורה. כי אחרת לא יכולים לתרץ את שאלת "מה", אלא כפי הקבלת עול מלכות שמים", באור ישר?

מה באור ישר?

דודי: תעזוב את זה. מה זה לאהוב את התורה?

לאהוב את התורה, זה לאהוב כל מילה שהיא באה לך מהתורה.

דודי: למה הוא אוהב את התורה ולא את הבורא?

הבורא מתגלה על ידי התורה.

דודי: אבל מה הכוונה לאהוב את התורה, לאהוב כל דבר שבה, האם את כל המקורות, המילים, הרוח?

מילים. כל המקורות, הנושא עצמו, זה גילוי הבורא. כל זה שנמצא בתורה ואדם מקבל את זה מהתורה, זה מה שהוא אוהב.

דודי: אני מעריך את המקורות, אני מתרשם מהם, אבל איך לזכות לאהבת התורה?

אתה כל הזמן משתוקק להיות קשור עם התורה.

אילן: האדם יכול לאהוב משהו, לאהוב מישהו, רק אם הוא מרגיש שהוא מקבל מזה משהו, שהוא תלוי בזה. איך האדם יכול להרגיש שהוא תלוי בתורה? איך אפשר לפתח את ההרגשה הזו?

הוא תלוי בתורה מפני שרק בתורה הוא רואה את העתיד שלו, את הקשר שלו עם הבורא.

אילן: אבל כדי לקבל את הדבר הגדול הזה, הנברא לא נברא, או אולי כן, עם איזו משיכה טבעית לתורה, משהו צריך למשוך אותו לשם.

כשהוא לומד, קורא, חוזר, אז הוא מתחיל להבין שהתורה מדברת אליו.

דודי: האם יש שלב שאדם לא צריך כבר את המקורות, אלא כמו שהוא כותב "כל היום היא שיחתי"? האם יש שלב שמקובל כבר לא צריך מילים מולו?

לא, אין דבר כזה.

דודי: כל עוד הוא בעולם הזה, הוא מחויב לעסוק במקורות, אין שלב שהוא כבר מתעלה על זה. האם בעל הסולם צריך היה מקורות?

הם כולם היו בו.

דודי: זו הכוונה, אם זה בו, אז האם הוא זקוק לטקסטים, למילים מול העיניים, או שכבר לא, זה כבר נמצא בתוכו?

זה לא חשוב.

דודי: כשאנחנו קוראים מקור, מה מתעורר? עכשיו קראנו טקסט מתוך כוונה מסוימת של חיבור אולי, כל אחד במקום שלו, במצב שלו עכשיו.

כן.

דודי: מה קרה כאן בינינו? מה קורה פה?

אנחנו רצינו להיות קשורים יותר, ומתוך זה שקוראים מתקרבים זה אל זה.

דודי: זה שרצינו להיות מחוברים יחד וקראנו את הטקסט, איך זה קירב אותנו באמת? אנחנו עכשיו סועדים קצת ומדברים, האם זה לא קושר בינינו? מה התוספת של המקור, מה התבלין שהיה כאן עכשיו שנתן פה משהו חדש שלא היה קודם בצורת החיבור בינינו?

אם לא היינו קושרים את זה עם התורה, אז איזה קשר היה לנו?

אילן: כלומר בתורה יש משהו פנימי, יש איזה תבלין, יש משהו שבטקסטים אחרים אין.

כן.

אילן: זה העניין של התעסקות בתורה. תורה היא משהו שהוא יותר גבוה מכל דבר אחר.

אתה מוציא את פנימיות התורה.

אילן: יש משהו מאוד מיוחד בתקופה האחרונה. בזמן האחרון קוראים פרק מ"תהילים" כל סוף שיעור. ויש בזמן הזה באולם הלימוד הרגשה של איזו רוח אחרת, יש ממש משהו אחר באולם.

כן.

(סוף השיחה)