לקבל כיוון מהבורא
שיחת עבודה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 31.05.23- אחרי עריכה
דודי: מורגש מאוד איך הבורא מכוון אותנו לכיוון, פתאום עכשיו נפתח עניין התפילה, כשנכנסים לחודש של בירור "מה זה תפילה" ויש מאמרים בנושא התפילה.
כן.
דודי: איך זה עובד? אנחנו לא ידענו פשוט מה, לאיזה כיוון לקחת כי אנחנו בדרך כלל נצמדים למועד, לחג, לאיזה אירוע, ופה לא היה כלום. וגם ממך לא הרגשנו איזה כיוון שאתה מכוון "אולי נלמד את זה, אולי את זה", לא הייתה שום הכוונה גם ממך וגם מהחברים. ביררנו בעשיריות וניסינו להרגיש שמשהו קורה שם, "בואו נפתח משהו סביב המאמרים", גם כלום. אתה לא שם לב ופתאום ויש לך על השולחן תפילה, וזה בדיוק הדבר.
כן.
דודי: כל פעם זה מפתיע איך ממש מלווים אותך בדיוק בדבר?
ודאי.
דודי: איך עובד המנגנון הזה? זה במידה מסוימת אפילו מרגיע.
זה לא בידינו, ממש. אבל מה, זה טוב כי ככה זה הכי בטוח.
רואי: יוצא שאנחנו סוג של כלי בידו כל הזמן.
כן.
רואי: ודווקא על נושא התפילה זה היה ממש ברור, כי התווכחו זה עם זה ולא ידענו מה לעשות מרוב שלא היה ברור, ופתאום ברגע - תפילה. אז איך להיות ממש כלי בידי הבורא?
אם אתה רוצה כל פעם להיות דבוק בחברה הקטנה אז ייצא לך ככה.
דודי: איך לזהות כל פעם את ההכוונה של הבורא כלפי המצב הבא, הבירור הבא, המהלך הבא שצריך להיות לנו אפילו כחברה?
זה צריך להתעורר, אתה לא יכול לעשות לפי השכל שלך תחכומים, לא, פתאום זה נולד, מתגלה מבפנים.
דודי: בדיוק, "פתאום זה נולד ומתגלה מבפנים", אבל לפני כן אתה צריך להתפלפל עם השכל שלך לחפש כך או אחרת?
כן, תחפש. צריכה להיות לזה איזו הכנה, התעוררות מצד האדם. אבל מה שיקרה - יקרה מעצמו.
דודי: וכל עוד זה לא מתגלה לך ואתה לא מרגיש את זה בצורה ברורה, אז עדיף לשבת ולא לעשות?
כן, זה ברור. אבל אנחנו עוברים על כל כך הרבה מקורות שבמאמר אחד יש שם כמה עשרות יציאות לכל מיני כיוונים.
רואי: למה הדבקות בחברה קטנה הופכת את האדם לכלי בידי הבורא?
כי הוא מתרגל לדאוג להיות דבוק לכמה אנשים, וזה מעורר אותו.
רואי: אבל למה הפעולה הזאת שהוא עושה גורמת לזה שהבורא עכשיו עושה עליו את הפעולות ומפעיל אותו בצורה כזאת שהוא יכול עוד יותר לשרת אותם?
הוא יודע, לא מבין אבל מסכים לזה, הוא משתדל איכשהו להידבק לחברה הקטנה וזה מה שכבר מוביל אותו קדימה.
רואי: אמרת קודם שלא מבינים מה לעשות העיקר זה להידבק בחברה ואז כבר הבורא ייתן לכם את השכל והרגש מה עושים.
כן.
רואי: אז אני שואל למה דווקא פעולת הדבקות הזאת בחברה גורמת לבורא לתת לך רגש ושכל לדעת מה אתה צריך לעשות?
כי אתה מכין את עצמך בצורה כזאת. לאן הוא ייתן אם אתה לא מחובר בכלל לאחרים, אם אין לך איזו פלטפורמה משותפת איתם?
רואי: זאת אומרת אם לאדם אין קשר עם החברה, לבורא בכלל אין לו למה לעשות איתו?
לא, אין.
רואי: למה זה כזה חד?
אתה מכין בזה כלי.
דודי: בזמן השיעור עצמו, או כשאדם מגיע לשיעור הוא צריך להיות טעון כבר קודם או לבוא ריק ולאן שהשיעור ייקח אותנו, ייקח?
יש ויש. לפעמים אני חייב להתכלל עם העולם ואז אני רוצה לשמוע או לראות אפילו קצת חדשות או תוכניות.
דודי: כן.
או ולפעמים אני לא רוצה שום דבר, אפילו לדבר. אבל זה לא חשוב, הבורא מסדר את הכול. העיקר זה הסביבה.
דודי: הבוקר היה שיעור מאוד יפה כמו שתיארת, שהרגשנו כביכול איזו סתימה, אני לא יודע אם לקרוא לזה ככה.
כן.
דודי: יש מעין ערפל ופתאום זה נפתח, הרגשת הלב, הקשר הזה של "יש מאין" פתאום נופל ומורגש.
כן.
רואי: לגבי משהו שקראנו במאמר הבוקר, הוא כתב שם שהתחתון לא יכול לקבל כל עוד אין לו כלים דהשפעה.
כן.
רואי: אבל כל הבריאה היא לקבל, אז מה זה כשהבורא לא נותן לו שפע ותענוג כל עוד אין כלי דהשפעה? איך זה יכול להיות הרי כל הבריאה היא להטיב לנבראיו, הכול הוא רצון לקבל, אז איפה פה הקבלה?
זה לא נקרא שהתחתון מקבל.
רואי: אז מה זה?
זה הבורא נותן וזהו, ממלא את כולם.
רואי: אז מה זה נקרא לקבל?
לקבל שיש לך כלי מוכן לקבל.
רואי: אבל לקבל אתה יכול רק אם כלי דהשפעה?
כן.
רואי: למה זה נקרא הכלי?
אחרת אין קשר בין נותן למקבל.
רואי: כדי שתהיה קבלה חייב להיות קשר ביניהם?
כן.
רואי: ברור. אז כל החוויה של העולם הזה היא לא נקראת קבלה?
לא.
דודי: אז מה היא נקראת?
מקום מת. באמת, מה יש בזה?
רואי: אז מה זה הרצון לקבל?
זה לא מדובר עלינו.
רואי: אז מה זה?
זה רצון לקבל שבאמת רוצה לקבל מהבורא, שיש לו מקום פתוח לקבל, רק חסרה לו כוונה על מנת להשפיע, זה הרצון לקבל והוא צריך תיקון. אנחנו לא צריכים תיקון, אנחנו נפעלים על ידי האגו הקטן שלנו וזהו.
רואי: למה התחתון צריך לבקש כלי דהשפעה כדי שתהיה קבלה? למה דווקא עבור כלי דהשפעה הוא יכול לקבל?
הוא מקבל יחד עם כלי דהשפעה כלי דקבלה, גם זה וגם זה נפתחים לו. הוא כותב בכמה מקומות שהרשעים שבתורה זו דרגה רוחנית, זאת אומרת להגיע לרצון לקבל אמיתי, נכון, זה גם משהו. לכן בנו בכלל לא מתחשבים.
רואי: כשהוא כותב על בקשה לכלים דהשפעה, זה כלפינו, זה כי אנחנו רוצים את זה.
למי שרוצה, למי שמתקרב לזה, כן.
רואי: ורק שם יש באמת מילוי, כי שם באמת המפגש בין האדם לבורא.
כן.
רואי: זה מאוד מיוחד לראות שככל שאתה הולך בדרך עם חכמת הקבלה, אתה מרגיש כל יום שפתחו לך את כל השיטה מחדש, ומראים לך איפה אתה ואיפה מה באמת הולך בתוכה.
כן.
רואי: למה זה כך?
כי נפתחת לך האמת.
רואי: מה משתנה בך שנפתחת האמת?
אתה מתחיל להבין בכלים חדשים.
רואי: היכולת לתפוס אחרת זה בכלים חדשים.
כן.
רואי: אני רואה שכשבאמת יש לנו צורך, חיסרון למשהו, פתאום רואים את זה בתוך המקורות, ועד אז לא ראינו את זה בכלל, לא ידענו שזה קיים.
כן.
רואי: האם אתה מרגיש שעד היום אתה לומד דברים חדשים?
רק אם אני פותח אותם בתוכי.
דודי: האם כאשר אתה קורא מאמר של רב"ש מתחדש לך משהו מהכתובים?
ממש מהכתוב עצמו, לא.
דודי: אז ממה?
מזה שאני מרגיש, רק דרך ההרגשה הפנימית.
דודי: זה לא קשור למקור עצמו, לטקסט, זה לא משם.
לא. אבל אחר כך אתה בכל זאת יכול למצוא את זה כתוב.
רואי: אבל זו לא שיטה שאתה לומד אותה בשכל כמו חוכמה אחרת.
לא.
רואי: זה לא כך באף שלב.
כן.
רואי: תמיד ההתפתחות היא בכלים חדשים.
כן. רק אם אתה מוכן, אז אתה רואה שזה כתוב.
רואי: מה זה כלי חדש?
זה כשבתוך האדם נפתח רצון שקודם היה סתום.
דודי: האם זה נפתח באופן טבעי, הדרגתי?
כן, הדרגתי. זה ודאי לא מקרי.
דודי: והאדם מסייע בפתיחת הכלי הזה?
האדם מסייע, אבל הוא לא יודע בעצמו. כנראה שהגיע הזמן או המקרה, מין קשר מיוחד בינו לחברה.
דודי: אמרת היום בשיעור שאנחנו מחכים שזה יקרה וזה לא נכון. אנחנו מחכים שזה יקרה, שיהיה שינוי, שיבוא עלינו משהו, והגישה הזאת היא לא נכונה. נניח שעכשיו אנחנו נמצאים באיזה מצב, משהו קורה, משהו עובר עלינו, אז לא לחכות שיקרה משהו אלא להיות במצב שאני מזמין ולא שאני מחכה שיעבור עליי משהו. איך להיות במצב שאני מזמין ולא מחכה?
אני מצטער על כך שיש איזה חיסרון שעדיין נמצא כחיסרון, ושואל מתי זה יגיע למימוש, למילוי.
דודי: האם אדם מסוגל להיות כל הזמן במצב של להזמין?
להשתדל. עם החברה זה לא כל כך קל, אבל כן אפשרי.
אילן: למה זה לא קל עם החברה?
כי צריכים לגבש את החברה כדי שזה יהיה אפשרי.
אילן: זו נראית האפשרות היחידה.
כן, ודאי.
אילן: יש הרבה מאוד חברים עצובים, מדוכדכים.
כי הם לא מרגישים שבידיים שלהם נמצא המפתח.
אילן: מה להציע? יש חברים שמורגש עליהם שהם כמו נר דועך.
העיקר להכניס אותם לפעולה. אם אדם לא עושה משהו מעשי, אז הוא מזדקן.
שמעון: אני שומע הרבה חברים שעכשיו מרגישים מעין עננה, האם יש השפעה של התקופה על האדם?
אני לא חושב שזה תלוי בתקופות, שזה תלוי בזמן מיוחד. חייבים לצאת מזה. בדרך כלל זה קורה בעזרת עבודה בחומר.
דודי: מה הכוונה?
לעשות משהו עם מה שהשאירו לנו המקובלים.
(סוף השיחה)