לברך את החברים בשלום
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 10.12.25 – אחרי עריכה
אילן: אנחנו למדנו ש"שלום" זה אחד מהשמות של הבורא.
כן.
אילן: איך נהיה בחיים שלנו ששלום זו אמירת פגישה, אמירת פרידה?
תהיה בשלום עם החברים.
אילן: כן, אבל זה בהקשר שלנו, אנחנו מבינים את זה. אבל כולם, כל העמך משתמש בשלום, שלום באתי, שלום אני הולך.
זה משהו אחר.
אילן: כן.
דודי: אילן שואל, איך זה הפך להיות מנהג, הברכה העממית הזאת שאומרים אחד לשני שלום.
כן.
דודי: איך זה קרה? למה יש בכלל קשר בין השלום הזה לבין שלום בין חברים, שלום עם הבורא, שלמות וכולי, או אין קשר?
שלום זה שם של הבורא.
דודי: וכשאנחנו אומרים שלום, כשאני אומר שלום לחבר כשאני רואה אותו?
מזכירים את השם שלו שיחיה בינינו.
דודי: ושבת שלום?
זו כבר דרגה.
דודי: רב"ש, במאמר ב"ענין נר חנוכה", הסביר פה מאוד יפה, אבל הוא יצא בכלל מכל הרעיון של נר, נר חנוכה ונר שבת. כל הרעיון הזה, האם זה קשור לנרות האלה שאנחנו מדליקים פיזית, אותה שעווה שמדליקים באש, או זה לא קשור בכלל, אלא אלו מצבים רוחניים?
באותה שעווה אין שום דבר קדוש.
דודי: אוקיי.
מה אתה רוצה?
דודי: מה זה הנר הזה? מה זה נר ברוחניות?
נר?
דודי: כן.
מה שדולק.
דודי: למה זה מתייחס, האם לנקודה שבלב, לרצון של האדם אם הוא בהשפעה או לא? מה דולק? על איזה חומר מדברים?
מה אני אגיד לך. יש הרבה מילים שאנחנו רוצים להזכיר בהם את העניינים האלה של קדושה, קשר, תמיכה.
דודי: אם אין קשר בין הנר הרוחני, אותו דבר שדולק בפנימיות האדם, לבין אותו נר גשמי שמדליקים, אין קשר ביניהם ולא יהיה קשר ביניהם.
אני לא יודע.
דודי: בשביל מה מדליקים את הנרות? זה מה שאני רוצה לשאול. זה מנהג יפה, אבל הוא לא רוחני.
אילן: בעניין הזה של מה כן רוחני, מה לא רוחני, מי קובע את זה?
חז"ל.
אילן: אז אנחנו קובעים..
לא אנחנו.
אילן: אנחנו מבצעים את הפעולה ומשתמשים במה שחז"ל קבעו לנו, אם אני מבין נכון, כדי לקשור קשר רוחני לשורש עליון.
כן.
אילן: אז זה העניין גם של הדלקת נרות. נכון שאם אני מדליק סתם כך נר, לאיזה יום הולדת, אין לזה שום משמעות, תלוי איזו כוונה אני מלביש על הפעולה.
כן.
דודי: אבל בשביל מה הפעולה? אם אני עכשיו לוקח גפרור ומדליק נר, האם זה מדליק בי משהו, זה מדליק משהו במציאות, זה משנה משהו במציאות?
לשם מה אתה עושה את זה.
דודי: אם לשם מה אני עושה את זה, אז למה להדליק נר? אני אקרא בספר ואשאל לשם מה אני עושה.
לא. כי להדליק נר לפי מה שהחכמים אמרו, זה משהו אחר.
דודי: אם אני עושה פעולה שהחכמים קבעו שהיא להדליק נר, הם קבעו להדליק נר בגשמיות.
כן.
דודי: ואני מוסיף את הכוונה.
כן.
דודי: אז זה המצב השלם.
כן.
(סוף השיחה)