ישיבת כתבים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 21.06.20 אחרי עריכה

דודי: נרצה לפתוח בנושא ראשי שמעסיק את ישראל והעולם, הקורונה, סיבוב שני. אגף המודיעין בצה"ל פרסם אתמול אזהרה, שישראל נכנסת לגל שני, ואם לא ננקוט צעדים מיידים ונשקול מחדש את ההקלות, אז נהייה חייבים בסגר, אחרת תוך חודש אנחנו נתעורר בישראל למציאות של יותר מאלף נדבקים ביום, ומספר המתים עלול להגיע למאות. גם ארגון הבריאות העולמי מתריע שנרשמו 150 אלף חולים ביממה, שנכנסנו לשלב חדש ומסוכן, שהנגיף מתפשט במהירות והוא עדיין קטלני, ועדיין לא יודעים את כל מה שצריך לדעת על הווירוס הזה. מה הלאה מכאן? איך אתה וראה את השתלשלות העניינים, ואת המצב הבא שלנו?

אני לא יודע. הישראלים הם כל כך פראיים, הם כל כך לא מסודרים שקשה לי לדבר משהו. הווירוס לא מתחשב בשום דבר, אם אתה רוצה לרוץ ולהיכנס לפאבים ולמסעדות, להיכנס לחתונות ולעשות כל מיני דברים שם באמצע הרחוב, תעשה, אבל אז אתה תראה עד כמה שאתה בזה מעלה את העקומה של החולים והמתים. אני לא מבין את הווירוס הזה, ואני לא חושב שמישהו מבין אותו ממש, אבל ברור לנו שרק הגבלה רצינית על כל החיים שלנו, חוץ מעסקים הכרחיים לקיום, וגם אותם שאנחנו נעשה בצורה קפדנית שלא נעביר את הווירוסים אחד לשני, בצורה כזאת אנחנו יכולים להתקיים.

ובזה אני רואה באמת תהליך מאוד יפה, תהליך ניקוי של החברה הישראלית ובכלל של כל החברה האנושית, מכל הקליפות, מכל הדברים שאין בהם שום צורך, שעשינו את זה רק כדי להרוויח זה מזה. אז גמרנו, התקופה הזאת נגמרה. אנחנו צריכים לראות את עצמנו שאנחנו חיים בצורה מסודרת, יפה, צנועה, שאנחנו לא סתם מפרקים את הכדור הארץ, לא פורקים אותו מכל דבר, אלא שאנחנו דואגים לו, דואגים לאוויר, למים, לכל דבר ודבר. ואנחנו רוצים לחיות, רק כדי לחיות בצורה בריאה, וזה מה שבסופו של דבר ווירוס הקורונה הזה רוצה מאיתנו. אנחנו רואים את זה. הייתי אומר שהוא פועל בצורה הרבה יותר חכמה, אינטליגנטית, ממה שאנחנו האנושיים.

דודי: כשנכנסים לגל השני, האם אפשר לעבור אותו בדרך שונה מהגל הראשון, כלומר, בלי הסגר וכל ההגבלות?

אני לא חושב, כי אני רואה שזו לא הבעיה אם אנחנו נמצאים בהסגר או לא, הבעיה היא שאנחנו צריכים להתפטר מכל העסקים שאין בהם צורך. שאנחנו נשלוט על עצמנו, שאנחנו נכנס לסגירות, להתפתחות פנימית יותר שלנו, גם אנחנו, גם בני ביתנו, ילדים, וכן הלאה. שאנחנו גם נפתח כאלו עסקים, גם בילויים שבהם אנחנו לא מתפרצים בצורה כזאת שאנחנו סך הכל בזה מייצבים את המצבים הזרים לחיבור. אנחנו צריכים ללמוד מווירוס הקורונה איך אנחנו מתחברים, למרות שזה נשמע מאוד לא תואם לווירוס הזה, איך אנחנו מתחברים בצורה הנכונה בעידן החדש.

דודי: למה רובצת עלינו מעין עננה כזאת שמסתירה מאיתנו את הראייה למרחקים, ואת החשיבה ההגיונית?

זה כדי שאנחנו נכיר בהטבע שלנו, שאנחנו כמו ילדים קטנים לא רוצים להכיר בשום הגבלות. אני רוצה להרוויח עוד מיליון. אני רוצה לעשות עוד משהו. אני רוצה לבלות היום בערב ככה וככה, ואף אחד לא יגיד לי זה כאן או זה כך. הממשלה לא יכולה לעצור אותי, והמשטרה גם לא יכולה לעצור אותי, ואני עושה מה שבא לי. זה ידוע מה שקורה לאדם. ואנחנו נצטרך ללמוד את זה בצורה נוקשה מצד הטבע.

דודי: זה לא ברור. כי גל ראשון היה, ועכשיו מגיע גל שני וכאילו לא השתנה כלום, להיפך, רק נהייה יותר גרוע.

אנחנו לא רוצים לקבל את הדברים האלה שהם מגיעים אלינו בצורה שיטתית, זאת הבעיה. אנחנו לא רוצים להכיר שאחריי כל מה שקורה לנו, שיש שם איזה יד מכוונת, זאת הבעיה. כי אם היינו יודעים שיש אחרי זה כוח, תוכנה, כדי להביא אותנו לחיבור חדש, נכון, שצריך להיות מותאם להטבע, שדרגת האדם, המדבר, חייבת כבר להיות בזה, אז היינו נשמעים קצת יותר. או לפחות לומדים מה הטבע שבדרגת דומם, צומח, חי, ובמיוחד בדרגת המדבר, רוצה מאיתנו.

ואז היינו מסתכלים על זה ולומדים, הוא רוצה ככה, רוצה ככה, בשביל מה, למה, מה קורה עם הטבע, מה הוא רוצה? ואז היינו כבר מכוונים נכון. אבל אם אנחנו לא מסתכלים על זה בצורה כזאת, אלא הכל בא בצורה מקרית, ואנחנו יכולים לקבל את זה ויכולים לא לקבל את זה, זאת אומרת שאנחנו מורידים את דרגת הטבע לדרגה של הטבע העיוור, ולא שהוא בדרגה מעלינו, אז יוצא שאנחנו משלמים על זה ביוקר, ולא לומדים.

דודי: עוד יותר מזה שלא לומדים, יש הטוענים שבכלל מדובר בגישת הפחדה, שזו רק פאניקה מיותרת, כלי שליטה של הממשלה. אין פה באמת הרבה מתים, מה יש להיבהל, זה בכלל הפוך מזה שיש מה ללמוד מפה. כאילו לחזור כרגיל, בלי שום פחד.

תראה, הטבע הוא מלמד אותנו בצורה חכמה, מתוך האהבה. כמו הורים, שהם לא רוצים מיד להעניש בכוח גדול את הילד השובב, אלא אומרים לו, מגבילים אותו, עד שאין ברירה ואז מתחילים ללחוץ, ומתחילים להרביץ כי אין מה לעשות, "חוסך שבטו שונא בנו".

דודי: אז זה דרך הטבע לתת לנו ווירוס, כדי שנתחנך להיות כמוהו?

זה לא חשוב, אם זה ווירוס או משהו. זה כל מיני אמצעים ישנם בטבע, שעל ידי כאלו אמצעים הטבע מכוון אותנו לבנות ולהיבנות כחברה חדשה, אינטגרלית, שאנחנו נהייה מותאמים לטבע אינטגרלי.

דודי: איזה תנאים צריכים להיות על מנת שמסר החיבור של חכמת הקבלה ייתפס כראוי, כדבר הגיוני שיש לעשות. שיתקבל אפילו על מקבלי ההחלטות ועל כל אדם חושב, ולא כאיזה מסר הזוי.

מצד אחד, וודאי שהם יצטרכו לעבור מכות חזקות, וכאבים גדולים באיבוד הון, שלטון, סבל אנושי. ויכול להיות אולי שיהיו כאן איזה מכות מצד הטבע, כמו רעידות אדמה, גלי צונאמי, שריפות וכולי. כל זה יהיה. חכמת הקבלה אומרת שיכול להיות שיהיו מלחמות העולם שלישית, ואף רביעית. זה הכול נמצא. להטבע יש הכול. ואנחנו יודעים, וראינו בעבר עד כמה שכל תהליך שהטבע מעביר על דומם, צומח, חי, מדבר במשך ההיסטוריה, במשך מיליארדי שנה, זה ללא שום פשרות. אלא פשוט אם זה צריך שיקרה, אז זה יקרה.

אנחנו נמצאים במצב שהגענו במיוחד לשלב שרק המדבר הוא נמצא בתהליך ההתחברות, ההתאמה שלו להטבע הכללי, ולכן יש כאן בהחלט כמה דברים נוספים שהכול תלוי באדם, הכול תלוי במין האנושי, עד כמה שאנחנו נבין את הדרך, ואפשר להבין אותה, וכך נתקדם.

דודי: איך ניתן בעצם להשתמש נכון בקורונה, כדי להתקדם עכשיו ברמה חברתית. איזו אחריות אנחנו צריכים לגלות, אנחנו בחברה הישראלית?

אנחנו צריכים להשתמש בקורונה ווירוס כדי להסביר לאנושות בכלל, באיזה תהליך אנחנו נמצאים. שקורונה זה קורונה. זה יכול להיות גם על ידי כל מיני צורות אחרות שהטבע מעורר אותנו, ודורש מאיתנו לבדוק מה קורה, ובהתאם לזה לפתוח שלב חדש, שביל חדש בהתפתחות האנושית. אני מאוד מקווה שאנחנו נבין את זה.

בעיניי ווירוס הקורונה זה כוח ממש גדול, גבוה, א-לוהי, כוח הטוב שפועל בצורה מאוד מאוד רגועה, לא באכזריות רבה. זה לא איזה רעידת אדמה, הר געש וכל מיני כאלה דברים. זה אפילו לא נפילות גדולות של הבורסה, ופאניקה גדולה שפתאום מתעוררת בכל באי העולם. זה לא מלחמת העולם, זה סך הכול בצורה מאוד קלה מסבירים לנו, שתתחילו לצאת מעסקים שאין בהם שום צורך. תתחילו לקבוע ביניכם מצבים שאתם חיים, חיים יותר רגועים, ותראו עד כמה שאתם תרוויחו מזה. אתם, והילדים שלהם, והמשפחות שלהם. תעזבו את העסיקם המדומים, תפסיקו לרוץ ממקום למקום, בשביל מה? לא ידוע. תפסיקו לעשות, להפיץ, תפסיקו לייצר דברים שאין בהם שום צורך, התעשיות שלכם עובדות כדי פשוט לזבל את כל הימים והאוקיינוסים. בקיצור, בינתיים הלימוד הוא לימוד רך, מתוך האהבה.

נורמה: במשך ההיסטוריה מלמדים תמיד את החברה בישראל להיות חברה חזקה, בגלל המצב, בגלל שתמיד יש איזה סכנה של מלחמה, של כל מיני אתגרים, גם של אנטישמיות, בקיצור, תמיד יש אתגרים, והעם ככה רגיל. מלמדים להיות חזקים, שהכול יעבור, הכול יהיה בסדר, ויש מין אדישות לדברים שבאמת פוגעים בנו. איך אפשר לשנות את התפיסה הזאת שכאילו לא צריכים לעשות כלום, אנחנו חזקים, הכול קטן עלינו.

זה נקרא "עם קשה עורף". שהם מאוד מאוד עקשנים, ולא רוצים לשמוע שום דבר. הם לא רוצים לשנות את עצמם, הם חושבים שהכול זה יהיה בסדר. כמו איזה ילד מפונק שבטוח באהבת ההורים אליו שלא יקרה לו כלום, מקסימום הם קצת יצעקו, נו יצעקו, אבל כדאי לי לעשות את מה שאני רוצה אפילו שיצעקו עליי, בינתיים אני מרווית יותר.

וכך אנחנו עם ישראל תמיד עושים חשבון כזה עם הכוח עליון, עם הטבע. אני חושב שהדברים האלה וודאי שגם יתקיימו במשהו לעתיד. וזה באמת נכון, יש הבטחה מצד אחד, ומצד שני אנחנו צריכים להבין שעלינו בכל זאת לעשות משהו. אף פעם לא הייתה בהיסטוריה של האנושות, יחד עם זה בהיסטוריה של עם ישראל, שאנחנו היינו חייבים, מחויבים לא רק לנו, לא רק להטבע, אלא גם לאנושות כולה.

ולכן נראה לי שכאן אנחנו נספוג מכות. ועל זה כתוב בנביא. נביאים כתבו ממש לימות המשיח, ומקובלים אומרים שאנחנו מתקרבים לכאלו הזמנים, שתקופתנו היא כך נקראת "ימות המשיח". "משיח" זאת אומרת כוח שמושך אותנו מהאגו שלנו לדרגות יותר גבוהות, יותר אנושיות, עליונות. כאן אנחנו יכולים להיכנס תחת השפעת כוחות הטבע האחרים, לא כמו שהיו, אלא הרבה יותר נוקשים. ולכן כתוב על זה אצל הנביאים, שיהיה רע, עד שאימהות רחמניות יאכלו את ילדיהן, ואנשים יהרגו זה את זה. משהו נורא. אני לא חושב שתורה מדברת בהגזמה, אלא בהחלט אנחנו נמצאים לפני אתגרים מאוד קשים.

לא כדאי לנו להפחיד אחרים, אלא פשוט להראות שהשינויים שאנחנו צריכים לעבור, זה לא רק עם ווירוס הקורונה, איפה שתהיה לנו איזו תרופה, כל אחד יקבל זריקה, ונמשיך לעשות חיים. לא, שום זריקה לא תעזור לי, ולכם, ולאף אחד. אני בטוח שגם לא נמצא את הזריקה הזאת. הטבע הוא יותר חכם, וחזק, ואנחנו נצטרך כאן לחקור ולמצוא פתרון אחר. לא לברוח משינויים שלנו.

שלי: קודם דיברת על זה שהטבע ממש רואה את הפעולות שלנו ומנסה לכוון אותנו למקום אחר. האם זה דבר שקורה לנו ברמה הפרטית של כל אדם ואדם, הטבע רואה את הפעולות שלו וממש נותן לו הכוונה פרטית ונותן לו תגובה פרטית או שזה רק דברים מאוד כלליים, חברתיים?

אני חושב שקודם זה היה יותר כללי ועכשיו זה מגיע בצורה פרטית יותר ויותר. ויהיה ממש עד פרטי פרטים של כל אחד ואחד.

שלי: אז האדם צריך להתנהל מתוך ההרגשה שהוא נמצא תחת איזו עין שבוחנת אותו?

תחת הכוח העליון, שנקרא הטבע. א-לוהים בגימטרייה הטבע. והטבע הזה שולט על האדם ורוצה מהאדם תגובות, התנהגויות נכונות, חדשות, ריאליות, בוגרות.

שלי: איך אדם צריך להתנהג עכשיו בתקופה הזאת כדי לענות על דרישת הטבע?

קודם כל הוא צריך לחשוב על אחרים. אולי הוא נושא את הווירוס הזה ואז אסור לו להיות סתם במגע עם אחרים אלא בצורות שמשרד הבריאות קובע. ויכול להיות שמשרד הבריאות טועה אבל זה לא חשוב לי, אם כולם מתנהגים כך ואני מתנהג כך זה נקרא "בתוך עמי אנוכי יושבת", ואז אם אני מתנהג כמו העם אז אני בזה ממש מבטח את עצמי להיות יחד עם כולם בריא ושלם.

שלי: אם למשל עכשיו הממשלה מרשה לי להיפגש עם סבא וסבתא אבל לי יש ספק אולי זה יכול להיות מסוכן, אז ללכת לפי דעת הממשלה או לפי ההרגשה שלי? כי סבא וסבתא רוצים.

לפי הרגשה שלך. כמה שפחות מגע זה יהיה יותר טוב. אז שיתסכלו אחד על השני דרך המחשב. גם להורים שלך ישנו מחשב, היום יש לכל אחד והם יכולים לראות ולדבר דרך הפלפון, אין שום בעיה.

שלי: החוק שהזכרת "בתוך עמי אנוכי יושבת", זה ממש חוק טבע?

אם אנחנו נמצאים במצב שאנחנו מתחברים יחד, אנחנו הופכים להיות עם, ואז אנחנו יכולים לגלות בתוך החיבור בינינו את החוק העליון של הטבע. זאת אומרת דרגה עוד יותר עליונה מהטבע שלנו, זו דרגה שנקראת א-לוהים. זה לא נמצא, אין כוח עליון או משהו, אלא הוא נמצא מפני שהוא מסדר כך את החברה האנושית בכללה.

דודי: במצב כזה אין ביקורת, אתה פשוט הולך כמו עיוור עם מה שאומרים לך?

כן. אני עושה ביקורת על עצמי כדי להיות שייך לכולם. וכולם כך מסודרים, זה לא שמתחלקים שוב לפלגים, למפלגות וכן הלאה.

דודי: ואז במקום כזה שכולנו משתדלים לציית לאותן הנחיות, לשים מסכה או לשים קרניים על הראש, מה קורה?

לא יכול להיות בהם שום דבר רע. שום דבר, ממש כך. אתה יכול להביא לצוק את כל העם ושכולם יתחבקו יחד ויזרקו את עצמם מהצוק, ואתה תראה שהם לא יישברו.

דודי: מה זה החוק הזה, למה זה ככה?

כי החיבור הוא למעלה מהכול. כוח אחד יחיד ומיוחד, הוא נמצא למעלה מכל יתר חוקי הטבע כי ממנו הכול נובע.

דודי: אם יש בעם פירוד. חלק מהעם חושב שצריך ללכת לפי הנחיות, לציית כמו ששלי אמרה שהיא נשארת בבית וסבא וסבתא יראו אותה בזום. ויש כאלה שאומרים, "איזה וירוס? זה כמו שפעת", מצפצף על החוקים ויוצא החוצה. הפירוד הזה בעם ביחס להנחיות מגביר את הווירוס?

כולם חייבים להיות תחת הנחיות, ולא חשוב לי עד כמה הם צודקים או לא צודקים. אם הם באות מהממשלה שפונה לעם וקובעת כך, אני חייב לשמור. אלא את מי אני אשמע?

דודי: האם הפירוד עצמו הוא שגורם להתפרצות של הווירוס?

כן. יש לי כמה רופאים בין התלמידים שלי, כל אחד אומר משהו אחר. אחד שצריכים לשבת בבית ולא להוציא את האף החוצה. השני אומר, "לך תבלה שום דבר לא קורה, זה הכול שקר". וכך בין שני הקטבים האלו יש לך את כל היתר. את מי אני אשמע? אני שומע מה שאומרת הממשלה כי אין לי את מי לשמוע. אותה, אני כאזרח חייב לשמוע ואני משתדל. זה נקרא "בתוך עמי אנוכי יושבת".

דודי: אני קורא הרבה תגובות שאומרים, בסדר, אבל 7000 איש מתים בשנה מסיגריות ואין על זה שום הגבלה.

אני לא יודע, אני לא עושה חשבונות. אני אומר, מה אני חייב לעשות כדי להיות בתוך עמי? אני חייב לשמוע לפי הפקודות ממשרד הבריאות. מה קורה הלאה עם משרד הבריאות צודק, לא צודק? זה לא חשוב לי, אין לי עוד למי לשמוע. כך אני חושב שצריכים לעשות.

דודי: הממשלה מסירה הגבלות מיום ליום למרות שרואים שיש עלייה של חולים מיום ליום. אז אני יכול לציית כמו כבש ללכת בתוך העדר. בכל זאת נשאלות שאלות.

אני לוקח לחומרה. אני לא יוצא, אני לא הולך לאף מקום איפה שישנם אנשים. אני משתדל להיות מבודד מכולם עד כמה שאפשר.

דודי: כבר כותבים לי, הממשלה מורכבת מהרבה לוביסטים, בעלי אינטרס וכולי.

ודאי, אבל אין מה לעשות, אני מבין את כל הדברים האלה. אבל אין מה לעשות, אני חייב כך להתנהג. מה, כול עוד אני לא אנקה את הממשלה מכל הלוביסטים, מה אחר כך אני אשמע? מי יהיה שם שמבין את הקורונה, אפילו שיהיה הכול נקי, לא לוביסטים, לא כלום?

דודי: יוצא שאם הייתה דיקטטורה זה היה טוב מבחינת הטבע?

ודאי, רק של מי?

דודי: של מי?

של הכוח העליון.

שלי: שאלה ששלחו אלינו הרבה אנשים שסובלים עכשיו ממצוקה נפשית בעקבות המצב, חוץ מהלחץ הכלכלי והבריאותי. התחושה הזאת של חוסר וודאות שאני לא יכול לתכנן את השנה הבאה, יהיה בית ספר לא יהיה בית ספר, אני יכול לצאת. יש גם אנשים שממש יושבים לבד בבית, הם עדיין לא בעלי משפחות. אני חושבת שבכל אחד מאיתנו קיים המקום הזה של דאגה מחוסר הוודאות, איך מסדרים אותו, מה אומרים לו?

עד כמה שאנחנו נתחבר יותר בלב ונפש ועד כמה שנשמור בינינו מרחק פיזי, גופני, אנחנו יותר מהר נבריא ואז נדע מה קורה לנו בשנה הבאה, לנו ולילדים שלנו.

שלי: ובינתיים, פשוט להגיד אני לא מתכנן כלום, אני רק מנסה להיות יותר מתחשב ומה שיהיה יהיה, הגורל כבר יסדר הכול?

הטבע דורש מאיתנו להיות קצת יותר חכמים, מאופקים. לא לרוץ לים ולכנרת ולכל מיני מקומות איפה ששם אנחנו ממש יושבים אחד על השני. לא לעמוד בתור גדול להיכנס לאיזה מסעדות בתל אביב. אנחנו צריכים להבין מה הטבע דורש ובהתאם לזה כך להתנהג.

אבל זה לא יעזור, זה לא יעזור לנו להיות יותר חכמים. אז יהיו עוד כמה חולים ועוד כמה מתים, הווירוס לא יעזוב אותנו עד שאנחנו באמת נתנהג בצורה אחרת.

שלי: ומה ברמה הפרקטית, אנשים רגילים לתכנן את החיים שלהם קצת קדימה, לדמיין?

בואו אנחנו נראה את החיים שלנו בצורה פרקטית בתנאים החדשים. אנחנו לא צריכים לרוץ לעבודות למיניהן. בואו נדון כולנו יחד מה מכל העסקים אנחנו צריכים להשאיר כדי שאנחנו נמשיך להתקיים נכון, מהם העסקים הכרחיים? וכל היתר לא. פשוט אין.

מה מכל מה שאנחנו עושים בכלל בינינו, ביחסים בינינו, אנחנו צריכים להשאיר שיהיו לנו יחסים טובים, נורמאליים בשמירה הדדית ואחרים לא. בואו אנחנו קצת נתחיל לנקות את השטח. לא נהיה פרועים כמו שאנחנו בזמן האחרון.

דודי: למה אי אפשר להמשיך את החיים החיצוניים, כמו שהיו, שנהנינו, ושהיה טוב ולהתפתח פנימית, למה או זה או זה?

החגיגה האגואיסטית הזאת חייבת להיפסק. היא חייבת להיפסק מצד הטבע, ולא יעזור לך מה שאתה תגיד לי עכשיו. אלא אתה תראה שלפי חוקי הטבע אין לזה כבר מקום.

דודי: זה מוביל אותנו לנושא הבא. דיברנו על תהליך הדרגתי ועתידי שעסקים שחיוניים לחברה יישארו והשאר ייעלמו, ואלה שהכרחיים לחברה, המדינה אפילו תלאים אותם, תיקח לבעלות לאומית, עד שנהפוך למעין קיבוץ גדול. איך ניתן להסיק ממכת הקורונה שצריכים לשנות את דרך החיים שלנו, את הכלכלה ואת כל צורת העסקים שלנו?

הווירוס הזה הוא לא סתם וירוס, הוא רוצה לשנות את היחסים בינינו, וזה מה שהוא יעשה. אתה רואה שאנשים לא יוצאים לרחוב, ואפילו כשיוצאים, זו קצת התפרצות ועוד מעט זה ייפסק. הטבע יסדר אותנו כך, שאם נכנסים חמישים אלף אנשים לתוך המסעדות, 10% מהם יהיו חולים ועוד כמה אחוזים ימותו. לאט לאט זה ילמד אותנו, רק בהדרגה.

אני מבין שקשה להם מיד להפסיק את הכול. גם אני רואה את עצמי, אמנם כל החיים ישבתי בתוך ארבעה קירות שלי, בכל זאת זה קשה. אבל מה לעשות, תגיד לי, יש לך איזה תחליף? אתה תצטרך לפתח את החיים שלך והעסקים שלך, את הגישה לחיים, הגישה לבילוי, לכל הדברים האלה בצורה כזאת, שאתה בעיקר מתרכז בחיים הפנימיים שלך. יש לך מחשב, אתה יכול להיות מחובר עם כל העולם. בבקשה, תיכנס לזה קצת יותר פנימה. מה פתאום שבגלל שפיתחת את הגלגל אתה צריך להסתובב בכל העולם? זה לא ילך. הטבע דורש מאיתנו לעלות להתקשרות חדשה, מלב ללב.

דודי: אתה הבעת פליאה מכך שבעלי עסקים באים למדינה בדרישות. הרי בעלי העסקים הקטנים והבינוניים משלמים מס מאוד גבוה למדינה, אפילו הרבה מאוד באחוזים מהמס שמשלמות החברות הגדולות, לכן זה טבעי שיבואו בדרישות למדינה. למה אתה מתפלא שהם באים פתאום בדרישה למדינה לבקש את מה שמגיע להם?

אני מתפלא מעסקים שאין להם שום צורך חיוני למדינה ולעם, והם בכל זאת באים וצועקים "אתם חייבים לעזור לנו". למה אני חייב לך? כל עוד היית קיים והיית משלם מיסים, היית קיים בתוך המדינה כעסק. עכשיו אתה לא יכול להתקיים, לא יכול לשלם מיסים, למה אני צריך לעזור לך? לפי איזה הסכם בינינו אני חייב לעזור לך? רק תגיד. אני לא יודע, אין לי בזה שום מושג, אבל זה לא הגיוני. האם חתמתי איתך הסכם, ביטוח הדדי או משהו, שאתה משלם לי במקרה כזה? אין דבר כזה.

דודי: אבל שילמתי כל השנים מיסים למדינה.

אתה שילמת למדינה מיסים מפני שאתה התקיימת בתוך המדינה, תחת קורת הגג של המדינה, והשתמשת בכל האזרחים כדי להרוויח, לכן חלק מזה אתה חייב לתת למדינה, כי האזרחים שבאים אליך לקנות הם שייכים לאזרחי המדינה. המדינה צריכה להגן עליהם ולספק להם כל מיני שירותים. אתה לא שילמת על זה שאם העסק שלי נופל, אני מקבל מהמדינה בחזרה את הכסף. יכול להיות שיש כזה ביטוח, אבל לא במדינה, אלא בחברות ביטוח אחרות.

דודי: שלושים שנה אני משלם ביטוח לאומי וברגע שאני במשבר או בקריסה, אתה אומר, "זהו, אתה לא חיוני לחברה, מה אתה רוצה ממני בכלל? ביי".

אתה יודע כמה עסקים כאלה יש? איך יכול להיות שהמדינה תתחיל לשלם לכולם מהביטוח הלאומי שלה, ובכלל אני לא יודע האם יש לה שם משהו או שכולם כבר גנבו משם, והיא תתחיל עכשיו לשלם לכולם. רק תבין, אם העסק שלך מלכתחילה נידון לכישלון ולהסתלקות מכל העסקים האלה, כמו כל העסקים הבלתי חיוניים, אז מה אתה רוצה?

איך יכול להיות? בא הנציג של "המשביר לצרכן" וצועק "הצילו, אנחנו כל כך חשובים". אפילו בטלוויזיה צחקו ממנו. "מה אתם חשובים? מה אתה צועק? זה צחוק מה שאתה עושה כאן". והוא ממש רצה ברצינות לעורר את כולם שיצילו אותו.

דודי: עזוב את המשביר לצרכן, זה גדול, אני מדבר על עסק בינוני יותר. מה זה נידון לכישלון בעיניך?

דוכן הפלאפל שעומד בפינת הרחוב, אם הוא לא יכול להחזיק את עצמו, אף אחד לא יחזיק אותו. אלא אם הוא חיוני לעם, והעם משלם ומוכן שהוא יתקיים, אז הוא יתקיים. למה המדינה צריכה להחזיק עסקים שאין להם עכשיו שום מחזור?

דודי: אבל הוא שילם למדינה, גם בעל דוכן הפלאפל.

הוא לא שילם עבור זה, מה אתה רוצה? יש כזה ביטוח לפשיטת רגל?

שאלה: מנגנונים פסיכולוגיים גורמים לאנשים לחשוב שמה שהם עושים זה חשוב. מאיפה לקחת כוחות נפש בשעת משבר?

אני חושב שיש הרבה מערכות במדינה ששם אנחנו יכולים לדבר ולקבל תמיכה, אבל לא שזה יהיה חופשי.

השאלה היא פשוטה, אתה צריך להסתכל על "סוף מעשה במחשבה תחילה". סוף המעשה, ש-70% מהפועלים של היום, אם לא יותר, הם לא יהיו פועלים, אלא רק חיוניים לקיום החברה, למה שהכרחי שהם יעבדו, בשדה, במפעל, בתחבורה, בכל מיני דברים, במידה שיצטרכו אותם בלבד. כל היתר מה שפיתחת במשך מאה השנה האחרונות, אפילו בחמישים שנה האחרונות, כל מיני העסקים המדומים שאין בהם שום צורך, רק כמו שכתוב "לכו ותתפרנסו זה מזה", כל זה ייפול וייעלם.

דודי: אני לא מבין איך מהמצב של הכאוס נגיע לזה?

זה לא כאוס. "סוף מעשה במחשבה תחילה". אתה צריך להסביר להם למה אנחנו צריכים להגיע. ועכשיו בוא נראה איך אנחנו מתגלגלים לזה, כמו במגלשה, בצורה נכונה, יפה, כולם יחד, בלהחזיק זה את זה, ולא רק אנחנו אלא בכל העולם זה יהיה כך.

דודי: כולם שואלים, נכון, אני יושב על המגלשה רואה את הסוף שלי, אני בעל עסק קטן, מה אתה מציע פרקטית, שאני יודע שאני הולך מחר הביתה, מה אני אעשה מחר בבית, המדינה תציל אותי?

אנחנו צריכים לפנות למדינה ולשאול, מה אנחנו יחד עושים. כי במדינה יש כוח לרכז את כולם יחד ולחשוב מה אנחנו עושים עם עצמנו במקרה כזה.

דודי: מה תפקיד המדינה במערכת הכלכלית החדשה שאמורה לקום?

תפקיד ארגוני, מה אנחנו נעשה. נגיד שתוך שנה אנחנו צריכים לרזות במשק מ-100% ל-30%, מה אנחנו עושים עם ה- 70% [הנותרים], איך הם מרוויחים, איך הם חיים, מה כולם אוכלים, שותים וכן הלאה, על זה כולם צריכים לחשוב. ואז, בין אם אתה רוצה או לא רוצה, המדינה תהפוך לקיבוץ שחושב איך הוא מתקיים. ולא רק מדינה אחת, אלא כל העולם הוא כך. ואלו שהיו גבוהים, גרמניה, צרפת, אמריקה, קנדה, אתה תראה עד כמה הם יהיו במפולת.

דודי: אני בעל דוכן פלאפל, הוא בעל קוסמטיקה וכולי, אנחנו עסקים קטנים שהולכים ומתים מיום ליום. אתה אומר, אנחנו כנראה מיום ליום נראה שהמדינה לא תומכת בנו, אין לנו מה לעשות בבית, אנחנו נישבר נפשית ונתחיל לבוא בדרישה או קול צועק למדינה, בואי תארגני אותנו.

אתם לא צריכים לבוא בדרישה, עוד לפני שאתם תבואו לשבור את המכוניות של ראש הממשלה, המדינה חייבת לדאוג שאתם תהיו מאורגנים בצורה נכונה, יפה, ושתקבלו השלמת הכנסה וכך כולנו נתקיים.

דודי: אם היום אין לאף אחד שכל לחשוב על דבר כזה, לא רואים שיש מגמה כזו, אז למה מחר יהיה למישהו כיוון כזה?

נכון. אין היום שכל, יהיה שכל. הכול מגיע מהמכות. לא רוצים ללמוד בדרך יפה, ילמדו בדרך אחרת.

דודי: מאיפה נולד שכל?

מתוך ייסורים. בלי ייסורים לא מתפתח שכל בכלל.

דודי: וכשהייסורים יבואו, אז הם יראו לנו בדיוק את הדרך הנכונה, בוא נוריד עסקים כאלה, בוא נעשה קיבוץ וכולי?

כן, ודאי.

דודי: במצב של קיבוץ, גם העם כולו שותף לקבלת ההחלטות או שיהיה שוב ראש שמכתיב לו?

לא, כולם יהיו שותפים מכל דבר, אין שום בעיה.

דודי: למה זה בכלל מצב שצריך להגיע אליו, שיישארו רק עסקים חיוניים? למה אין מקום גם לפלאפל?

אני לא חושב שפלאפל לא יהיה חיוני. אלה בני אדם שבשימוש שלהם הם יקבעו. זה לא שמישהו מלמעלה קובע זה כן וזה לא.

נורמה: איך אנחנו נלמד לקח?

מתוך המכות או מתוך השכל, מאחד מהשניים. לכן מאוד חשוב מה שאתם כותבים.

דודי: מרבית האנשים בעסקים שהולכים להיסגר הם בני 45 ומעלה, חלקם הגדול לא למד מאז התיכון, לחלק לא מבוטל אין אפילו יכולת לרכוש מקצוע חדש בגיל ובמצב הנוכחי שלהם, ואתה מדבר כל הזמן על זה שכולם צריכים לשבת וללמוד.

הלימוד שלנו זה לימוד של עסקים חברתיים, זאת אומרת קשר חברתי. זה מה שהם יצטרכו ללמוד. הם לא יצטרכו ללמוד איך למכור פלאפל או כל מיני דברים כאלה שהקהל הרחב ירצה. כולם יצטרכו ללמוד, בוא נניח כך, סוציולוגיה חדשה.

דודי: והמדינה גם צריכה לדאוג לרשת ביטחון כלפי כולם?

כן, ודאי. אין לך ברירה, רק תבין שאם אנחנו מבינים את זה אז יותר קל לנו להבין מה הטבע דורש מאתנו ואיך אנחנו יכולים להגיב כדי לסבול פחות. אבל איך שלא יהיה, הטבע מחייב.

דודי: כשהם יושבים בבית, מה קורה שם, מהמקום הזה?

כשיושבים בבית אנחנו לומדים דרך רשת האינטרנט כל מיני דברים על החברה העתידית, על חוקי החברה העתידית, על התנהגויות, אנחנו עושים שיעורי בית. לא רק אני אלא גם אשתי והילדים שלי, חוץ מזה שהם עושים את זה גם בבתי הספר. וגם סבא וסבתא לומדים. אנחנו כולנו נמצאים במערכת אחת ולומדים. וגם בטלוויזיה אנחנו רואים סרטים בהתאם לזה, ועוד כל מיני דברים.

אנחנו ממש מעוניינים לעבור שטיפת מוח וכמה שיותר מהר ולהיכנס למערכת חברה חדשה, אינטגרלית.

דודי: גם אדם בן 60 שלא למד עשרים שנה, יושב ועושה שיעורי בית?

בטח. מה זאת אומרת 60? אני בן 75, למה זה לא טוב אם אני אלמד?

דודי: ומה אתה מעביר לו כל היום?

יש מה ללמוד בזה הרבה מאוד דברים. לבנות בזה הרבה יצירות רגשיות, טרגדיות, קומדיות, סביב זה כל האנושות מסתובבת. כל החיים שלנו סביב זה.

דודי: נעבור עכשיו בצורה חדה לנושא אחר, לעונת הנישואין והגירושין שהתחילה.

שלי יש הרבה סיפורים עכשיו בזמן הקורונה, שאנשים התחברו יותר בזכות הקורונה, ואנשים אחרים נפרדו דווקא בגלל הקורונה, אבל בגדול מרחפת מעל כל המושג הזה של הנישואין הרבה בדידות. אומרים שהנישואין נמצאים בשפל של כל הזמנים, שאנשים מאוד בודדים, ש-50% בערך בארצות סקנדינביה כבר לא מתחתנים. אז אנחנו רוצים לשמוע ממך, לאור הקורונה ולאור השינויים, לאן אתה חושב שהולך מושג הנישואין, איך הקורונה הולכת להשפיע עליו?

אנחנו נמצאים בזמן מעבר ולכן אסור לנו כבר עכשיו לעשות איזה חשבון סופי מה קורה לנו, אלא לחכות עד שהאנושות תתייצב ותקבל צורה חדשה. אני בטוח שאנשים לא יוכלו לחיות בצורה שהם מבודדים זה מזה, בצורה שהם לא מולידים ילדים, שלא אכפת להם מזה. זה מאוד מאוד לא לפי טבע האדם, כי בסופו של דבר אנחנו חיות ולכן יש בנו אינסטינקטים כאלה, רק שאנחנו דיכאנו אותם על ידי כל מיני צורות בלתי אנושיות שנהגנו בהן. ולכן אני חושב שזה יבוא. זה דבר אחד, דבר שני שזה הכול תלוי בעבודה שלנו, אני לא חושב שאישה לא תרצה ילדים, לא תרצה שיהיה לידה בעל או גבר משלה, ונראה לי שגם גברים יותר ויותר יחזרו להיות בקשרים קבועים עם נשים. נראה שהמאה העשרים מתחילה לאט לאט לעבור.

שלי: מכל השיחה הזאת יש איזו אווירה שבאמת משהו נהייה יותר מאוזן, יותר נקי, יותר נכון בתקופה הזאת.

הכרת הרע, זה לא שיותר טוב, אבל זו הכרת הרע ולכן כך נגיע לזה.

שלי: האנושות כמו שזה נשמע הולכת לעבור למשהו שהוא הרבה יותר נכון לה ופחות מושפע מכל התעשייה שמטמטמת את האדם. איך השינוי הזה יבוא לידי ביטוי גם בתוך המשפחה שעכשיו די מתפרקת?

זה ברור שישנן כל מיני תופעות כתוצאה מהשינויים שיש לנו עכשיו בקשר לעבודה ולישיבה בבית וכן הלאה, הכול ברור, אבל הדברים האלה עדיין כל כך חדשים ופתאומיים שאסור לנו להוציא מזה מסקנות. אני בטוח שטבע האדם, זה שהוא רוצה את המשפחה, הוא רוצה שיהיה לו משהו משלו ורוצה ילדים והמשך, לראות אותם, שיהיו כאלו, אני בטוח שהוא ירצה ויהיה מוכן לשלם על זה בכסף ובכוחות שלו, רק לראות שיש לו עתיד.

שלי: למה כדאי להתחתן על פי חכמת הקבלה, מה המשמעות הרוחנית של הנישואים?

חכמת הקבלה מסבירה לנו שבצורה כזאת אנחנו בכל זאת ממשיכים את התיקונים שלנו בתוך המנגנון של הטבע, ושום דבר לא נגמר, ובכלל שאנחנו נמצאים בקשר בינינו, אפילו קשר שהוא לא זוגי, ואפילו כל מיני קשרים כאלה, אנחנו בזה מייצרים את מערכת הקשר של המבנה של אדם הראשון. אחר כך אנחנו נראה עד כמה שזה נכון או לא, טבעי או לא, זה אחר כך. אבל באמת הטבע משחק אתנו, זה נראה לנו שאנחנו חושבים על קשרים כאלו או אחרים, להתחתן, להתגרש וכן הלאה, לא, זה לא אנחנו. אף אחד מאתנו לא עושה שום דבר לפי הרצון שלו אלא הרצון הוא בא מלמעלה.

שלי: האם בקשר הזוגי שהוא קשר מאוד מאוד אינטנסיבי ותובעני שמוציא מבן אדם את כל האמת שלו לטוב ולרע, האם יש בזה אלמנט רוחני בחיכוך הזה?

בכל דבר יש קודם כל אלמנט רוחני, רק הוא נסתר מאתנו, ורק אחר כך האלמנט הגשמי.

דודי: איך אתה מציע לשרוד את שלב המעבר הקשה הזה?

אני חושב שצריכים כמה שאפשר להסתגר, לשבת בבית. צריכים להגביר את הנוכחות שלנו בכל צורות המדיה כדי להסביר את דרכנו, לראות ממש שכל הקורונה מגיעה אלינו כדי שאנחנו נוכל לפרסם את שיטת התיקון. ואני מאוד מקווה שאתם מתייחסים ברצינות לזה ואנחנו נצליח. בהצלחה שלנו תלויה התקופה מתי שהיא תעבור וגם התקופה שתגיע במקומה, שאנחנו כל הזמן נעלה, והאנושות אחרינו.

אני מאוד שמח לראות אתכם לפניי במסכים, שאתם בריאים, יפים. הכול יפה. אז בזה ניפרד.

(סוף השיחה)