כמה שיותר להיות ב״לשמה״
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 09.11.24 - אחרי עריכה
שמעון: אני יכול להגיד שבחיבור בינינו היינו רוצים לתת לבורא ממש אהבה?
בסדר, זה רק תלוי ברצון שלנו, בחיבור שלנו.
שמעון: כביכול שהמטרה שלנו לחיבור זה רק לתת לו ממש נחת רוח.
אילן: שנזכה בחיבור בינינו להגדיל בתוכנו את החלק של למעלה מהדעת. לחיים!
לחיים!
אילן: מעניין איזה דוגמאות אפשר לתת על הרגשה של למעלה מהדעת?
איך ירגישו את הדוגמה הזאת?
אילן: הקשבתי לשאלות מהשיעור וחשבתי שכך אנשים מחפשים משהו, הרגשה של למעלה מהדעת, כמו שעובדים בחושך. וחשבתי שאפשר להגיד לאנשים שבעצם הפעולה שהבורא הביא את הנברא, ברא את הנברא, הפעולה הזו היא נקודה ראשונה התחלתית, שורש אחד של למעלה מהדעת. אף אחד לא שאל אותנו כשבאנו לפה, זה למעלה מדעתנו. אפשר להשתמש בזה כדוגמה?
כן.
אילן: אם כך בכל אחד מאיתנו נמצא איזה ניצוץ של למעלה מהדעת שאותו צריך לטפח, להגדיל?
זה בטוח, זה נכון.
אילן: אז מה הכלים להגדיל את זה, מה המשאבים, מה יש לנו כדי להגדיל את החלק הזה של למעלה מהדעת בנו?
מה יש לנו? פשוט ללכת אל זה קדימה.
ולאד: יש לנו קטעים היום,
הקטע הראשון "אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בנין חברה, לכל אלה המעונינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל, שהיא הדרך, איך לעלות במעלות האדם ולא להשאר בבחינת בהמה, כמו שאמרו חז"ל (יבמות, דף ס"א, ע"א) על פסוק "ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם, אתם קרויין אדם."1 שנגיע למעלות האדם.
לחיים!
דודי: שמעתי את השיעור של היום, שרק תפילה, וטוב אם אנחנו נעשה את זה יחד כי תפילה יכולה להביא אותנו לאמונה למעלה מהדעת. שנעלה ממש יחד תפילה בסעודה הזאת שתעלה אותנו למעלה מהדעת. לחיים!
לחיים!
מושי: "אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת". ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו"."2
לחיים!
מושי: זה פחד טוב שאדם מפחד שהוא לא יוכל להצדיק את הבורא?
כן.
מושי: לאן הוא מוביל את האדם, לאן הוא מפתח אותו?
לדבקות בבורא, להידבק בו, להיות כמה שיותר בלשמה.
מושי: נגיד אתה יודע שצריך משהו לקרות לך ואתה מחכה לזה ואתה לא יודע מה תהיה התוצאה ואתה פוחד שאם התוצאה לא תהיה לפי הרצון לקבל, אתה לא תוכל להצדיק את הבורא, אז אתה נמצא בפחד שלא תוכל להצדיק את הבורא, ואז אתה כל הזמן נמצא איתו בדבקות.
זה טוב.
מושי: אפשר לבקש כוחות, שהבורא ייתן כוח להצדיק אותו בכל מצב?
כן.
שמעון: הוא אומר שקודם כל צריך להיות רשע ואחרי זה צדיק.
אנחנו מלכתחילה ככה.
שמעון: קודם כל מרשיעים ואחרי זה רק מצדיקים, אי אפשר להיכנס ובפעם אחת להצדיק?
ואנחנו רוצים לשאוף לזה שבסוף בכל מצב נצדיק אותו בלי להרשיע אותו לפני כן?
כן.
ולאד: דוד המלך הפילוסוף של החיים אמר "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי"3, זה היה התכלית של הגילוי, לא שזה מההתחלה?
דודי: ברגע האמת האדם עומד מול הבורא, מול המערכת וצריך לבד להצדיק?
הנכון יהיה לידך.
דודי: זאת השאלה, איפה העשירייה נמצאת ברגע שאדם צריך להצדיק?
איתך.
דודי: העשירייה רק נותנת כוחות לאדם שהוא לבד יצדיק או שביחד עושים פה איזו פעולה?
ביחד.
מושי: זה אומר שאני צריך לדעת את המקרה הספציפי שעליו אני פוחד שאני לא אצדיק את הבורא או שלא חייבים?
אני לא יודע.
דודי: נגיד, אם מושי עכשיו מתאר מצב שהוא חושש מפני איזו תוצאה של משהו שיכולה להיות חיובית או שלילית כלפיו, כלפי הרצון לקבל ברור מה הוא רוצה, אבל מה כעשירייה אנחנו צריכים לעשות, איך לתמוך בחבר שיצדיק את הבורא לא משנה מה הולך לבוא לו?
מושי: אם הם לא יודעים על המקרה זה כאילו יותר מדי אמורפי, זה כאילו לא ברור מה, בסדר באופן כללי הם גם ככה תומכים בי באופן כללי, השאלה אם צריכים לדעת על המקרה או לא?
זה כבר תלוי באדם.
שמעון: קטע 3. "לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה.
ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם."4 לחיים!
לחיים!
ולאד: בטבע של האדם מה שקורה איתו אפילו אם הוא לא אשם בכלום ושמשהו קרה, הוא מרגיש אשם, ושהוא לא עשה. איך אדם צריך להתייחס למצב שמכים אותו ועושים איתו כל מיני דברים, הוא מרגיש שהוא אשם?
צריכים ללמוד מהדוסים.
ולאד: מה ללמוד?
הכול מלמעלה.
דודי: איפה הגבול הזה בין הכול מלמעלה, לבין אני אשם במה שקורה לי?
אין הבדל.
שמעון: אבל בן אדם, המוות שלו נקבע מראש. אתה אמרת הרבה פעמים שלסדר את החיים אפשר ויותר מזה, אבל הזמן של המוות קבוע מראש, ואם מישהי הייתה אמורה למות בת 12 זה לא ישנה כלום, לא משנה מה היא תמצא.
כן.
ולאד: נניח שאדם כל הזמן מאשים את עצמו, "עשיתי רע לאדם, פיטרתי אותו, עשיתי לו", ורוב הזמן כך הוא חי, מה הוא צריך להגיד לעצמו?
הבורא למעלה מכולם.
דודי: ובאמת לשחרר הרגשה כזאת מעצמי? כאילו הבורא עשה, לא משנה הרג את הילד שלי, ברמה כזאת אני אומר זה ממנו, ומשחרר את ההרגשה הכבדה שאני אשם, מה לא עשיתי בסדר, מה היה לא, כאילו אני עשיתי פה משהו, כלום לא עשיתי.
לא.
דודי: לשחרר את זה, להידבק בו ולהמשיך כרגיל?
כן.
אילן: אני זוכר שלפני הרבה שנים שאלנו אותך על זה, ואתה אמרת שאנחנו לא יכולים להתערב במשפט הנשמות.
כן.
אילן: יש איזה תיקונים, איזה פעולות שאדם יכול לעשות בחיים שלו כדי לא להיות במבחנים כאלה כלפי הבורא?
אני לא יודע, אף אחד לא יודע.
אילן: זה נורא, זה פשוט נורא, זה כאילו לקחת ולקרוע לאדם חלק מהגוף.
דודי: "שמוכרח הוא לגלות את האהבה שיש בלבו, להחברים, מטעם כי בזה הגלוי, הוא גורם שיעורר את לב חבירו, להחברים, שגם החברים ירגישו שכל אחד ואחד עוסק באהבת חברים. והרווח בזה הוא שעל ידי זה הוא מקבל כח יותר חזק לפעול באהבת חברים ביתר שאת ועז, מטעם שכח האהבה של כל אחד ואחד נכלל בחבירו.
נמצא לפי זה, במקום שיש לו כח אחד לעסוק באהבת חברים, יוצא שאם החברה הוא של עשרה חברים, הוא נכלל עכשיו מעשר כוחות שמבינים את הצורך, שצריכים לעסוק באהבת חברים."5
רואי: עקרונית לגבי העבודה של התלמידים מול הרב. יוצא המון פעמים שאנחנו שואלים אותך שאלה כזאת או אחרת, ואז אתה נותן קו מסוים, ואז אנחנו ממשיכים לברר איתך את הנושא, וכביכול הקו שלך משתנה כתוצאה מהשאלות שלנו. האם ברגע שנתת לנו קו, אנחנו צריכים להפסיק לשאול, לקחת את הקו הזה, ולהוציא אותו לפעול או שאנחנו מחויבים להמשיך את הבירור?
תמשיכו כמה שאתם רוצים.
רואי: ולפי מה הולכים בסוף? כי יוצא שככל שאנחנו ממשיכים את הבירור, הקו הראשון שלך משתנה.
גם זה טוב.
רואי: ממה שאני מבין ממך, אנחנו מחויבים להציג לך את כל התמונה לטובת הבירור?
נגיד.
רואי: מה זה נגיד?
כן.
דודי: יש גישה שאומרת, "רב אמר פעם אחת, מספיק. לא צריך לברר עוד, לא צריך לחזור עוד, זה מה שהוא אמר, הוא מרגיש את כל המצב, ואין לכם מה להכניס לו עוד פרטים, עוד דברים שקורים. הרב אמר, תעשו, זה יהיה ביטול לרב, נגמר". ויש כאלה שאומרים "לא, בואו נברר, נוסיף עוד פרטים, עוד דעות, נחזור, נשאל, נחזור, נשאל, כי אולי זה ישתנה".
מה נכון, מספיק שפעם אחת אתה שומע מהרב משהו, ואתה מחויב לבצע, או שזה צריך לעבוד בצורה שהולכת ומתגבשת, וכל פעם בא ומביא לו, כי גם הרב יכול לשנות את דעתו?
כן.
דודי: הרב יכול לשנות את דעתו?
כן.
אילן: מה משנה את דעתו?
תלוי, לא יודע.
אילן: אנחנו רואים מהניסיון שלנו במשך השנים, שכשאנחנו באים ושואלים אותך שאלה, אנחנו מקבלים תשובה ברורה. ואז המשך הבירור, התופסת על התשובה שלך באה מתוך חלק של חוסר הסכמה, בקבלת התשובה שלך.
כן.
אילן: ואז אתה לוקח ומשנה את זה לפי, כן מה אתה רוצים, טוב, תעשו. אז מה שאני רואה שמשנה את דעתך בעצם זה שאתה רואה מה הרצון לקבל שלי, אתה אומר טוב, בוא תעשה, תיפול, תצליח, לא תצליח, ותלמד על הבשר שלך.
כן.
אילן: אז למה לא לקבל מראש את דעת רב? למה להמשיך לשאול את רב, באתי לשאול את רב, אני מקבל את דעתו וגמרנו. אם אני בא עוד פעם, חופר בדבר הזה, זה משתנה לפי מה שאני מביא לבירור הזה.
כן.
שמעון: כששואלים אותך שאלה, אני מרגיש שאתה מבין ויודע הכול, אתה אומר את התשובה הראשונה, והיא באה ממך. מה שאתה מרגיש, ומה שאתה אומר, אתה אומר לנו בדיוק מה לעשות. ואז כשמתחילים לתת לך כל מיני פרטים, כל מיני נתונים, כל מיני דברים, אתה משנה.
לפני שנים נסעתי איתך לאיזה מקום, ואני זוכר ממש, ששאלתי למה אתה משנה אם אתה יודע הכול, למה אתה משנה אם מישהו שואל? ואמרת כנראה שהוא לא מבין והוא צריך ללמוד, הוא צריך לעבור את זה, וללמוד את זה.
אבל למה לא לקצר את זה, למה לתת לו פעם ועוד פעם, אם בסוף הוא ילמד שמה שאמרת, אמרת. לי מאוד קשה שאנחנו לא מספיק מבינים אותך, ולא מספיק שומעים אותך, ומכניסים עוד כל מיני פרטים.
אין מה לעשות, זו צורת הלימוד.
ולאד: על זה כתוב "צער גידול בנים"?
גם כן.
ולאד: כמון ביני לבנים שלי, לפעמים רק אחרי שנים אתה מבין, אני אומר להם משהו, הם עושים מה שהם רוצים, ואחר כך אולי הם מצטערים.
דודי: אם היית שואל את רב"ש שאלה לאו דווקא ללימוד, לא תע"ס, אלא על משהו בארגון, בהתנהלות, בחיים, אפילו משהו פרטי, והוא עונה לך משהו אחד, זה מספיק לך כדי להוציא את זה לפועל, לממש את זה, או שאחר כך החיים משתנים ואתה צריך לחזור ולשאול עוד פעם?
לא, לא לשאול שוב.
דודי: לא לשאול שוב. התשובה הראשונה שקיבלת, זו התשובה הנכונה?
כן.
דודי: זאת אומרת, זה שאחר כך משתנים פרטים, וקורים דברים זה לא שהוא לא יודע את זה, לא מרגיש את זה, כבר בפעם הראשונה הוא קלט את כל המצבים שיכולים להשתלשל משם?
כנראה שכן.
מושי: אבל הנה זאת סתירה, זה שונה ממה שענית לחבר לפני חמש דקות.
דודי: מה הסתירה?
מושי: בהתחלה אמרת שאפשר להוסיף פרטים. קודם שאלתי אותך על משהו ארגוני, לא שאלתי איך להגיע לגלגולי הנשמות. בנושא הזה תגיד לי פעם אחת, וזהו אני לא שואל יותר. אבל למשל איך כדאי לבנות את הקפטריה, שאלתי אותך פעם אחת, ואחר כך הוספתי לך עוד פרטים כי זה מאוד מורכב, ואתה לא נמצא בניהול של דברים כאלה.
אז יש גישה שאומרת "מה שרב אמר, זהו, אל תשאלו יותר ממשפט אחד. כי אם אני מתחיל לשאול אותך כל מיני שאלות לבירורים, גם אם בתחילת השיחה אמרת שזה בסדר, הדעה שלך יכולה להשתנות. זה לא שאני לא רוצה לקבל את הדעה שלך, בסופו של דבר אני מקבל, אבל אני רוצה לתת לך עוד יותר פרטים. ויש גישה שאומרת "לא, אל תברר, אל תוסיפו עוד, הוא אמר, זהו, תלך על זה.
אז גם עכשיו בתשובה שלך כל אחד קיבל תשובה, מי שהיה בדעה כזו הוא נשאר בדעה הזו, מי שהיה בדעה שנכון לברר נשאר בדעה שלו. נכון או לא?
רואי: נכון, מעניין, לכן אני עדיין נמצא בסתירה. כי נגיד יש לי עכשיו קונפליקט בכמה מקרים כאילו שאני רואה שאנחנו שומעים משהו אחד, ובסוף אנחנו עושים משהו אחר. ואני רוצה להבין האם בזה אנחנו פוגמים בדבקות שלנו בך?
זה לא שייך לדבקות.
רואי: אז למה זה שייך?
סתם, לחוסר שמיעה.
רואי: וחוסר שמיעה זו לא תוצאה מדבקות, אם אתה לא מצליח לשמוע את המורה?
לא.
חבר'ה תהיו בריאים, תודה רבה, באמת הייתה הרגשה נעימה.
(סוף השיחה)