איך להיות תלמיד לפי הרב"ש
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 06.06.23 - אחרי עריכה
רואי: איך יכול להיות שאנשים שנמצאים ליד רב"ש, והיו ליד בעל הסולם, לא מגיעים למצב שיש בהם צורך לאיזו התקשרות רגשית?
זה מה שקורה. אם לא עובדים בקפדנות על התיקון יום יום, אז קורה הפוך.
אילן: יש מאמר של רב"ש, שבו הוא אומר "תיזהרו מהאנשים האלה".
כן.
רואי: מה זה לעבוד בקפדנות על התיקון יומיום?
לשבור את עצמו כלפי האחרים, שיתחברו יחד כולם בלב חם אחד. אבל זו עבודה יומיומית.
רואי: מה זה בשביל רב"ש תלמיד. איך הוא היה מגדיר תלמיד?
תלמיד, זה שמשתדל להתקרב לחברים, ולבנות איתם מערכת שהבורא מנהל.
רואי: היכולת של התלמיד לשבור את עצמו על בסיס יומי, איך זה מתפתח, איך אתה מפתח את יכולת השבירה שלך?
אני לא יודע מה להגיד לך. אני מסתכל על התלמידים שלנו, ואני רואה שיש ממי ללמוד.
רואי: על מה אתה מסתכל, כשאתה מסתכל על התלמידים?
איך הם לומדים, איך הם מגיעים, איך הם מתקשרים ביניהם. ודווקא באלו שנמצאים 10 שנים אפשר לראות יותר, בהשוואה לאלה שנמצאים 20, 30 שנה.
דודי: מה שאתה אומר זה שאתה מסתכל אפילו על תלמידים שלומדים עשר שנים, ואתה מתפעל מהם.
כן, כן.
דודי: אז זה המשחק שאנחנו צריכים גם להפגין אחד כלפי האחר?
כן.
דודי: ובתלמידים ותיקים יותר, של 20, 30 שנה, פחות רואים שם את זה? הם צריכים להשתדל להפגין את זה יותר, או זה טבעי שזה הופך להיות מופנם יותר?
כן, כנראה שכך.
דודי: להשתדל להוציא את זה לחוץ, או דווקא לשמור על זה בפנים?
אני לא יודע, זה עניין של הבנה פנימית.
רואי: אמרת היום בשיעור, שאדם צריך כל הזמן לתת דוגמה לסביבה שלו, איך אפשר לפרוץ קדימה.
כן.
רואי: מה זאת הדוגמה שעכשיו אנחנו יכולים לפרוץ קדימה. מהי בדיוק הדוגמה שצריך לתת?
אני לא יודע על מה דברתי.
רואי: דברת על כך שאדם צריך להיות כל הזמן דוגמה לעשירייה שלו, ואמרת הדוגמה שהוא צריך לתת, היא בכך שעכשיו יש הזדמנות לפרוץ קדימה.
כן.
רואי: אז אני שואל, מהי הדוגמה שאפשר לפרוץ קדימה? מה בדיוק אתה רוצה להראות לחברים?
שהלב שלך היום פתוח יותר מאתמול.
רואי: איך את מראה את פתיחות הלב שלך?
לפי המילים, לפי המעשים.
רואי: ואיך באמת לגרום לו להיות יותר פתוח היום מאתמול?
על ידי חשיבות החיבור. אתה צריך לבדוק יומיום אם אתה היום יותר פתוח, ועוד יותר קרוב.
דודי: מה זה שבירת הלב הפנימית היומית, שאדם צריך לעבור?
כל רגע ורגע על הלב נעשה קרום, שאתה חייב לשבור אותו. וכך להתקרב לחברים.
דודי: זה יפה. כל רגע נוצר קרום על הלב.
כן.
דודי: מה זה הקרום הזה, ממה הוא עשוי?
אתה לא רואה קרום על הלב?
דודי: כן. אבל מה זה בעבודה שלנו "קרום", מה זה רצון לקבל?
כן.
דודי: אז כל רגע נוצר הקרום. ומה כל רגע אני צריך לעשות כנגד הקרום?
לשבור אותו, כל הזמן לנקות אותו.
דודי: מה זה הניקוי הזה על הלב?
על ידי החום שלך לחברים, אתה ממיס אותו.
דודי: חום ממני כלפי החברים, ממיס את הקרום?
ממיס.
דודי: יפה.
רואי: במאמר שקראנו, רב"ש נתן שם דומה חדה שכדי להגיע לכלים דהשפעה אתה צריך שיהיה לך צורך אמיתי, אחרת "טוב לי מותי מחיי". אין דבר יותר גרוע מלהמשיך לחיות במצב הנוכחי הזה. אז בקשר לצורך האמיתי הזה שעליו רב"ש כותב, איך אתה מביא צורך אמיתי לכלים דהשפעה?
על ידי שכנוע, שאין ברירה. יש לך מה עוד לעשות?
דודי: אין לי מה עוד לעשות, אבל אני לא יודע להגיד, בגלל שאין אחיזה בכלים דהשפעה, אתה לא יודע גם אם אתה עובד בצורה כל כך מדויקת, כי הכול כל כך עדין?
אתה חושב לטובה, לטובת הקבוצה וזהו. חושב עליהם כמו על אחד.
ולאד: יוצא שמה שפה אתה שואל זה איך להגיע לחיסרון מכלים דהשפעה, חיסרון אמיתי, שזה לא חסר. כביכול בטבע בכלל לא חסר. איך להגיע לחיסרון האמיתי הזה?
על ידי כמה שאתה משקיע בזה מחשבה.
ולאד: כל הזמן לחשוב על זה, שאני רוצה שזה יהיה חסר לי?
כן.
דודי: כשהתחלת ללמוד האמנת שחכמת הקבלה זו כזאת שיטה?
לא. אבל ראיתי שהכול בנוי צורה סדורה, רצינית. בטוח שזה בעל הסולם שעשה את המהפכה הזאת. האדם לא יודע איך מובילים אותו.
(סוף השיחה)