השיטה לפתח את הרגשת הבורא בתוכנו

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 14.12.23 – אחרי עריכה

שמעון: אמרת שאם נעשה הפצה נכונה, אז זה יעבוד. מה זו הפצה נכונה?

היום העַם יותר רגיש. בואו ננסה.

שמעון: האם לנסות משהו?

מה אנחנו יכולים לעשות? אתה לא תעמוד בפינת רחוב ותצעק. לנסות הכוונה דרך האינטרנט, כל מיני כאלה דברים.

שמעון: מה המסר העיקרי?

המסר העיקרי הוא חיבור, אין יותר, וזה לא משתנה.

מיכאל: בשנים האחרונות ישבו מולנו המרצים כמה מאות אלפי אנשים, מאתיים, שלוש מאות אלף, ואנחנו הסברנו להם מה זה חיבור. לא פעם אחת ולא בסיסמאות, אלא הם ממש עברו על כתבי מקורות, עברו תהליך, ואף אחד לא הצטרף אלינו. הם יודעים מה זה חיבור, הם למדו את בעל הסולם, כנראה שלא הגיעו לגמר התיקון ואפילו לא הגיעו לעשירייה, זה לא עניין אותם כנראה, אני לא יודע מה הסיבה, לא שאלנו למה הם עזבו. מה צריכה להיות התוצאה מזה?

למה אתה חושב שהתוצאה צריכה להיות שהם יתחברו אליך, שיכנסו לארגון שלך?

מיכאל: לא, אני לא חושב. אני שואל אותך, מה אתה חושב שתהיה התוצאה הסופית, למה אתה מצפה? אני עשיתי את שלי, אני לימדתי אותם את מאמרי רב"ש, הם שמעו, אמרו תודה רבה.

אני מצפה שכולם ידעו שהעתיד הטוב תלוי בחיבור בעם.

דודי: את זה כולם יודעים, אומנם חיבור שלילי, אבל הם מבינים שכשאנחנו מתחברים זה טוב לנו. אבל זהו.

מיכאל: יש כאלו שיודעים מתוך מאמרי בעלי בעל הסולם שחיבור זה טוב וזה הצלה, ויש כאלה מאתיים, שלוש מאות אלף. בוא נגיד שרוב העם יודע, עברו דרך הרב לייטמן.

ולאד: ולא רק זה, עכשיו מתוך המלחמה הרבה חושבים שהפירוד והשנאה גרמו לאסון הזה.

דודי: גם רואים איך שונאים אותנו בעולם ומבינים שגם אין ברירה, יש את כל המרכיבים. אבל עדיין זה כמו שאופים עוגה בתנור, הכול מוכן.

מיכאל: תלמידים שואלים מה לעשות, אז אנחנו אומרים להם שצריך להמשיך ללמוד את בעל הסולם. אז הם אומרים "בסדר, תודה רבה, הבנתי", ומי שלומד לומד. יש 16 גברים אחרי שנים שהפצנו שגם לא מוכנים לבוא לשיעור בוקר. לכן אני אומר שיכול להיות שזאת לא התוצאה.

דודי: אני לא מבין, האם התוצאה לא צריכה להיות שאנשים יתחברו אלינו, לאו דווקא לשיעור בוקר, יתחברו במעגלים הולכים וגדלים יותר סביב הארגון, סביב הרעיון הזה של בעל הסולם? האם זו לא התוצאה שאנחנו שואפים אליה שאדם יהיה קשור אל הארגון בחוט דק אפילו? או שמספיק שהוא קיבל את הידע הזה והוא אי שם משוטט לו ושכח מזה.

אנחנו צריכים להמשיך לפרסם.

שמעון: בכל השנים האלו שזרענו זרעים בכל העם, בטלוויזיה, ברדיו, האם יכול להיות שעכשיו בגלל המלחמה, בגלל המצב, זה יתחיל להתעורר יותר?

זה חייב להתעורר יותר.

שמעון: בכל העבודה שלנו במשך הרבה שנים בעצם זרענו זרעים שעכשיו אולי זה יקרה. כי תמיד אמרת שצריך להיות יותר סבל, רק סבל יגרום לאנשים באמת להתעורר.

כן, את זה רב"ש אמר, "חסר צרות".

שמעון: עכשיו יש צרות צרורות, כולם ממש מרגישים שהם בכלל לא יודעים מה יהיה. אבל כל השנים האלה שזרענו זרעים, האם עכשיו זה יתחיל לעבוד, יתחיל להתעורר?

כן.

דודי: איך לא להתייאש בהפצה?

זה אסור, אין כאן מנוס.

דודי: אתה אומר, כמו שאמרת בשיעור, להסביר להם שזה רק חיבור. אני מרגיש בקהל, "זה מה שאנחנו עושים, עשינו כל כך הרבה פעמים", כלומר אין חידוש. גם לא רואים תוצאות, כי העם חוטף מכה, לא שומע, אנחנו מסבירים, לא שומעים. גם אין לנו חידוש במסר, וגם לא מרגישים איזו רגישות של ממש בעם, הוא קשה עורף. בסדר, הוא קיבל שריטה קטנה בעורף שלו.

אסור להתייאש. העולם קיים? קיים, הצרות ממשיכות? ממשיכות, זהו. אסור לך להרפות ידיים.

ולאד: הפעולה הזאת להשפיע על מנת להשפיע, המסר, התיקון הרוחני, האם זה כמו בהפצה, פשוט הפצה וזהו, בלי לחכות לתוצאה?

כן.

ולאד: האם זה להשפיע על מנת להשפיע?

כן.

דודי: מה נותן לך חומר דלק להפיץ כשאתה לא רואה תוצאות? זה כמו שאתה מחנך ילד ולא רואה שום דבר.

זה שאני מפיץ את בעל הסולם ורב"ש.

דודי: ואם אתה לא רואה תוצאות, איך אתה יודע שאתה עושה עבודה טובה?

מה זה חשוב אם אני רואה או לא רואה?

דודי: אולי אם היינו עושים אחרת, אז היה קורה אחרת.

לא חשוב לי איזה תוצאות אני רואה, חשוב מה שאני עושה.

דודי: החשבון שלך בהפצה הוא "אני מפיץ את בעל הסולם ורב"ש".

כן.

דודי: איך העם יקבל את זה, איך הוא ישתנה, יבוא אליי, לא יבוא אליי, מזה לא אכפת לי.

לא, זה לא חשוב.

דודי: למה זה לא חשוב?

כי חשוב לי מה שאני עושה, שאני מפיץ אותם.

דודי: זה כמו שאתה אומר "אני הורה לילד, חשוב לי איך אני מתנהג כהורה, ואיך הילד מתפתח לא אכפת לי בכלל, יבין, לא יבין".

לא שלא אכפת לי, אני לומד מזה משהו. אבל אם הילד לא יתפתח עכשיו, אז האם תפסיק להאכיל אותו?

דודי: אמשיך, אבל כהורה אתה לא רואה שום תוצאות בילד הזה.

אין מה לעשות.

מיכאל: מה שהבנתי שצריך להמשיך בלי ייאוש.

זה מעל ההבנה, כן.

מיכאל: אתמול ישבו 600 איש מכל העולם, שמעו על בעל הסולם, קראנו איתם את המאמרים של מהות חכמת הקבלה. הם ישבו שעה וחצי, זה פלא, ועוד בתרגום.

אין ספק שאנחנו משפיעים מאוד על האווירה הכללית, אבל בכל זאת טוב שרוצים יותר.

מיכאל: אנחנו אומרים שאין תוצאות, אנחנו כמובן אגואיסטיים ורוצים שאנשים יצטרפו אלינו בשעה 02:00 בלילה.

לא, זה בכלל לא.

דודי: האם בדור הזה נזכה לראות את העם הולך ומתחבר ממש בפועל בצורה גלויה?

אתה שואל אותי, מה אני נביא? אני לא יכול להגיד כלום. ראית איך בעל הסולם ציפה שיהיה כבר גילוי וזה לא יצא.

מיכאל: מה שכן מעניין, וזו תופעה שאני שנים לא מצליח להבין. ברור לי שאנחנו לא יכולים להביא אנשים לשיעור בוקר.

על זה לא מדובר בכלל, בשביל מה לחשוב על זה? אני לא חושב שזה הישג אם יבואו לשיעור בוקר.

מיכאל: האם זה לא הישג שמולך יישבו 3000 איש? לא אכפת לך אם היית מלמד עכשיו מאתיים איש או עשרים, זה לא חשוב לך?

לא חשוב לי אם מאתיים ישמעו.

מיכאל: און ליין אתה מתכוון.

כן.

מיכאל: זה גם לא תלוי בנו, האדם מחליט, אני לא יכול להכריח אותו, זה לא בשליטתנו, לא שאני קובע משהו, מי שבא, בא. במה שאנחנו לא מצליחים וזה באמת לא מובן, זה לבנות סביבה לאנשים שהם לא באים לשיעור אבל רוצים להיות איתנו, רוצים להתקדם, לבנות סביבה שהיא אוהדת, לבוא נגיד פעם בשבוע, פעם בחודש, פעם בשנה. לא מצליחים. אצלנו זה כמו סיירת מטכ"ל, יש צבא, או שאדם איתנו כל יום, שלוש פעמים ביום, או שהוא עוזב, הוא לא מוכן להיות פעם בשבוע. וזה בכל השפות, חד משמעי, בדוק לפי נתונים, אני לא מדבר מהאוויר לפי ההרגשה שלי. באמת זה פלא.

אני חשבתי שאם 3000 איש באים לשיעור בוקר, שזה דבר גדול, זה הישג ענק, אלו המון אנשים, אז לפי ההיגיון צריכים להיות סביבנו שלוש מאות אלף איש שבאים פעם בשבוע, פעם בחודש, פעם בשנה לאיזה אירוע. אין, זה באמת מעניין. לא הצלחנו לבנות סביבה, ודווקא ניסינו לשחק איתם ככה וככה, אפילו בישראל. או שאדם נדחה לגמרי או שהוא פשוט לא איתך, אין באמצע. האם אתה יודע להסביר את זה? זה חד, שחור או לבן, אין אפור.

זה רק אומר על זה שמקבלים אותנו ברצינות.

רואי: האם לחכמת הקבלה מגיעים רק אנשים שהם רציניים עד הסוף?

ככה ככה, אבל בסופו של דבר כן. אחרי כמה נפילות, כמה מכות, בושות, מי שנשאר הוא כבר משהו.

דודי: אם אנחנו היום 3000 איש בעולם שצופים בשיעור בוקר, הרציניים, שמתמידים, האם אתה חושב שהמספר הזה יגדל, אתה צופה שהארגון שלנו יגדל כמותית, יצטרפו עוד רציניים לארגון?

לארגון בטח שיצטרפו, כן.

דודי: כלומר יש עוד מקום לקלוט ולאסוף עוד נקודות שבלב באנושות.

כן.

מיכאל: האם השיטה תשתנה או השיטה תהיה תמיד לימוד, או שיש משהו לעם חוץ מלימוד?

השיטה לא תהיה תמיד לימוד, השיטה תהיה לפתח את הרגשת הבורא, שתהיה לך הרגשה לבורא.

מיכאל: על ידי איזה אמצעים אם לא דרך לימוד?

רצון. רצון להתחבר, רצון להרגיש את הבורא, שיותר מזה אני לא צריך.

מיכאל: מאיפה האדם ייקח את הרצון אם לא מהלימוד, לימוד בקבוצה?

כן. אבל זו המטרה שתהיה.

רואי: מה זה לפתח הרגשת הבורא?

נטייה.

רואי: נטייה למה?

בלי להרגיש את הכוח הזה אני לא יכול לעשות צעד אחד.

רואי: האם זה לא משהו שמגיע דרך לימוד?

כן, אבל בכל זאת האדם צריך לפתח את החיסרון לזה.

רואי: איך ההמון יכול להתחיל להיות בנטייה להרגשת הבורא?

מיכאל: מהי השיטה לפתח את זה? לנו אמרת שיש שיטה, יש מורה, יש ספרים ויש קבוצה. זו השיטה לפתח את הרגשת הבורא.

כן.

מיכאל: על ידי מה הם יפתחו אם אין להם את זה?

אין לי מושג. רק בתנאי שזה לא יהיה מלמעלה.

(סוף השיחה)