פרשת השבוע - בחוקותי

בהשתתפות: גלעד שדמון, אורי שבתאי

פרשת שבוע 18.05.12 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

heb_o_rav_2012-05-18_lesson_parashat-ashavua_behukotai

גלעד: ובכן, פרשת "בחוקותי" עוסקת בעיקר בנושא השכר ועונש שיהיו לבני ישראל, אם ילכו בדרכו של הבורא. כתוב, "אם-בחקתי, תלכו; ואת-מצותי תשמרו, ועשיתם אתם."¹ ואז הפרשה פותחת בהצגת השכר, "ונתתי גשמיכם, בעתם; ונתנה הארץ יבולה, ועץ השדה יתן פריו."² וכנגד, מוצג העונש, "ואם-לא תשמעו, לי; ולא תעשו, את כל-המצות האלה."³ ... "והפקדתי עליכם בהלה את-השחפת ואת-הקדחת".⁴ ולבסוף, מצוין העונש החמור מכל, הגלות.

למרות הכל, אם ישוב עַם ישראל מדרכו הרעה, הבורא מבטיח לזכור את הברית שכרת עִם עַם ישראל ולסלוח לו. וכתוב, "ואף-גם-זאת בהיותם בארץ איביהם, לא-מאסתים ולא-געלתים לכלתם--להפר בריתי, אתם: כי אני ה', א-להיהם."⁵ ובסוף הפרשה מדובר על דינים נוספים שקשורים לנדר, חרם, מעשר ועוד. מה היא המשמעות של שכר ועונש?

הייתי אומר אחרת, כן שכר ועונש, אבל למה פתאום, ממתי זה? את זה היה כאילו צריך לומר בתחילת התורה. זה כך עד שמגיעים לעניין של שכר ועונש, עד שהאדם יכול לעמוד על זה, עד שהוא נעשה בעל בחירה, כי אם הוא לא בעל בחירה, אז אין מה לומר לו על שכר ועונש. זאת אומרת, צריכים ללמד אותו קודם חוקים ומשפטים ואז לומר, "אם תשמור, אז תקבל שכר, ואם לא תשמור, אז תקבל עונש". אבל בינתיים אתה לא יכול מראש לתת לו תנאי, שמרגע זה והלאה יהיה לך לשכר או לעונש. זאת אומרת, להגיע לדרגה הרוחנית, שאנחנו מדברים על העלייה הרוחנית, שזו כל התורה, להגיע משנאת חינם לאהבת אחים, "ואהבת לרעך כמוך", שזו בעצם כל הדרך שאנחנו צריכים לעשות, לתקן את כל היצר רע שלנו, להפוך אותו ליצר הטוב על ידי המאור המחזיר למוטב. וזה מגיע רק אם אדם לומד את חכמת הקבלה, שהיא תורת האור, המביאה את המאור המחזיר למוטב. אז כנראה זה לא פשוט.

ובאמת מאיך שאנחנו לומדים, אז אין לאדם הרגיל ברחוב בחירה חופשית. הוא כולו מנוהל על ידי הרשימות, הרצונות והמחשבות, שמתעוררות בו והוא לא יודע מאיפה. פתאום הוא רוצה את זה ואת זה ואת זה, והוא חושב שאת זה הוא רוצה, מפני שהוא לא יודע מה מקורם. וכך הוא פועל.

זאת אומרת, הוא חי כדי לממש את מה שמתעורר בו, וכך זה כל החיים. הוא לא יכול להתעלות מעל הרשימות האלה, מעל הגנים האינפורמטיביים שמתעוררים בו, ולשלוט בהם.

הוא לא יכול לברר כך "את זה אני רוצה, אבל לא", כי כתוב "אל תתורו אחר לבבכם"⁶, אלא הוא עושה את זה כציווי מטעם הטבע, כי ההתפתחות שלו כך מצווה לו. אז בצורה כזאת אין לו שכר ואין לו עונש. לכן כתוב, "כולם כבהמות נדמו"⁷, ללא שכר ועונש, כך חי.

וגם כשמתחיל להתפתח על ידי התורה, ונכנס ללימוד חכמת הקבלה, כשכבר מושך את המאור המחזיר למוטב, כשכבר מקבל את העניין התיקון של הלב שלו, "לב" האדם זה כל הרצונות שהוא צריך לתקן מעל מנת לקבל הכול לעצמו, לעל מנת להשפיע, לאהבת הזולת, לטובת העולם, ולהידמות לבורא, להיות טוב כמוהו וכן הלאה. את הטוב הזה אנחנו לא מרגישים כי הוא נסתר מאתנו, אלא ההפך, דרך האגו שלנו אנחנו מרגישים את הכול כרע. וכך גם נאמר מלכתחילה "בראתי יצר הרע".

עד שאדם מגיע למצב שהוא יכול לשלוט על היצרים שלו, על המחשבות שלו, ולא רק לשלוט, אלא לכוון את אותם האורות, הכוחות עליונים, כדי לתקן את עצמו. לעבוד בזה בעצם בקשר, ביחס הנכון, ההדדי, בשותפות עם הבורא, כדי לתקן את עצמו. ועל ידי זה הוא נדבק בבורא, על ידי זה מתחבר אליו, מבין את התכלית, את תכנית הבריאה ואת כל מה שקורה, את כל התהליך שהוא צריך לעבור. לכן עד אז האדם צריך לקבל הרבה ידע, ניסיון.

כמו שאנחנו מלמדים את הילד עד גיל עשרים. לפי דין תורה בגיל עשרים הוא מוכן לכול, גיל שלוש עשרה זה לא גיל שמספיק, אם הוא בגיל עשרים אז הוא יכול לשלוט בכל, ולהיות בעל עמדה. הדרגה הזאת היא שמקנה לאדם ברוחניות, יכולת לעמוד על כל תיקון ותיקון, ואז יש לו שכר ועונש. אתה לא יכול לדרוש ממישהו שלא יודע כלום ולומר, "תיזהר, אתה תקבל עכשיו מכות או אתה תקבל כך וכך", הוא לא יודע אפילו מה אתה רוצה ממנו, הוא כמו ילד קטן. אלא צריכה להיות כאן הכנה רבה כדי להגיע למצב הזה.

לכן הפרשה הזאת באה אחרי שאדם עובר הרבה בדרך. כמו שכבר ראינו, איך הוא "יוצא מבבל", ולאט לאט מתפתח, "גלות מצרים", "קבלת התורה" ועוד ועוד. וגם אחרי שמלמדים אותו כבר ב"מדבר" כל מיני דברים, שהוא כביכול כבר מתעלה מעל האגו שלו במשהו, ואז לאט לאט מגיע למצב של שכר ועונש.

ובאמת אפשר לומר שהיום אנחנו יכולים לראות שכל העולם, גם כן נמצא בחזקת שכר ועונש, גם הוא נמצא בתהליך הזה. אני מדבר עם הרבה אנשים ששואלים אותי, "אם אני חולה, אם אני לא מצליח בחינוך ילדים, במשפחה לא כל כך הולך, בעבודה יכול להיות שיש תקלות, איך יכול להיות שבזה שאני מתקן את היחס שלי לזולת, כי כתוב "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול לתורה"⁸, אז בעצם אני מתקן את הכול? כי כל תרי"ג המצוות הן רק כדי לתקן את הרע שבנו כלפי הזולת.

אנחנו כולנו טובים לעצמנו, ורעים לזולת, במידה כזו או אחרת. ואנחנו צריכים להיות ההפך, להתחשב רק בזולת, ורק "מאהבת הבריות מגיעים לאהבת ה'"⁹, כמו שכתוב.

לכן כולם שואלים, איך יכול להיות שאת כל העולם, כל המצוות, כל הדברים שאנחנו צריכים לקיים, או בכלל את כל הרע שיש לנו בעולם הזה, את הבעיות, המחלות, וכל הרע שהעולם עובר עכשיו, אתה אומר שצריכים לתקן את כל זה על ידי כך שאנשים יתייחסו יפה זה לזה? ומכך לא יהיו עוד מחלות? לא יהיו מגיפות? האקלים פתאום ישתנה לטובה? אנחנו נחיה כמו בגן עדן? איזה קשר יש בין יחס יפה לאחרים, לבין חיים טובים בכל המובנים ובכל הרמות והאופנים? אבל זה באמת כך.

אנחנו רואים זאת גם כן מהכלל "ואהבת לרעך כמוך", על ידי הכלל הזה אתה מתקן הכול, אין לך עוד מצוות. כל תרי"ג המצוות הן תרי"ג הרצונות שבתוך האדם, בתוך נשמת האדם, שמתגלים כשאתה כבר נכנס לזה, כשאתה מתעלה מעל הבהמה שלך ומתחיל לתקן את האדם שבך, כשאתה כבר רוצה להתקשר לאחרים, רוצה להשפיע להם טוב, רוצה להתעלות מעל עצמך, רוצה דרך זה להגיע לגילוי הבורא. כאן אתה פותח את תרי"ג הרצונות של הנשמה, שלפני זה לא הכרת בכלל שהם קיימים. והם כולם, כך אתה מגלה, כולם רעים. כמו שבימי הסליחות, ביום הכיפורים אנחנו אומרים "אשמנו, בגדנו" ועוד ועוד, ולא מבינים מאיפה יש לנו כאלה דברים?

אבל באמת, אם אנחנו מגלים, מגיעים לגילוי הנשמה שלנו, אז אנחנו מגלים שבאמת מלכתחילה היא כל כך שבורה, קיבלנו אותה שבורה. "בראתי יצר רע", באמת. ואז אם אנחנו מתקנים את הרצונות האלה אחד אחד, בהדרגה ובדרגות, כל רצון ורצון, אז יוצא שלא צריכים לתקן יותר כלום. ואז כל הבעיות נפתרות, הן פשוט נעלמות.

כמו שכאן בפרשה הכתוב אומר, שאם תלכו אחרי זה, אז יהיה לכם גשם בזמן, ובריאות, ותצליחו בכל מה שתעשו, בכל דרך תהיה לכם ברכה.

מה הקשר בין הגשם להתנהגות יפה, בפרט אם אנחנו מדברים על הזולת, כמו שכתוב שזהו הכלל? יוצא מכך שזה באמת הפתרון לכולם, הפתרון הכללי.

הגענו עכשיו בהתפתחות הכללית של בני האדם, של האנושות כולה, למצב שבו אנחנו מתחילים לקבל שליטה על הגורל שלנו. זה אף פעם לא היה קודם, זה פלא, כי תמיד היינו מתפתחים מתוך הרצונות שהיו מתגלים מבפנים, והיינו פועלים כך, מיום ליום, כך כל החיים. זה נקרא ה"חיים הרגילים". ועכשיו אנחנו נכנסים למצב מאוד מיוחד, מתגלה לפנינו המדרגה הבאה, המדרגה של העולם העגול, העולם האינטגרלי, שבו כולם קשורים זה לזה, שחייבים אנחנו להיות "כאיש אחד בלב אחד" לפי מה שמתגלה. וכאן באמת אנחנו צריכים לממש את התורה, בפעם הראשונה בהיסטוריה אנחנו צריכים לממש את התורה, ולא רק עם ישראל ולא רק בארץ ישראל, אלא ממש בכל העולם. ולכן עלינו להסביר, לספר על זה לכולם, לכל באי עולם. וללמוד וללמד, להיות "אור לגויים"¹⁰. זאת אומרת, להעביר להם ממש את האור המתקן את היצר הרע. וכך יגיע כל העולם לתיקון הנרצה.

גלעד: אם מדובר על שכר ועונש שאני מכיר ומרגיש אותו, אז לא צריך להסביר לי. אני מכניס את היד לאש ובאופן טבעי הגוף שלי מושך את היד. זה במידה ואני רואה. במידה ואני לא רואה, בשביל מה מסבירים לי את זה? אני ממילא לא מסוגל לקיים זאת, כי אני לא יודע על מה מדובר. למה יש פה כזה פירוט של השכר, של העונש? עבור מי זה?

לא מדובר על כך שתכניס את היד לאש. מדובר על כך שאנחנו צריכים לתקן את הרצונות האגואיסטיים שלנו, שכל רצון ורצון מושך אותי לשימוש שנראה לי טוב. להרוויח על חשבון הזולת, לא חשוב איך, להתחשב רק בעצמי ולא לחשוב בכלל על משהו שקורה מחוצה לי. כל העולם נברא להנאתי, כך אני מרגיש בצורה טבעית. התורה דורשת מאתנו את ההפך, להתעלות מעל האגו שלנו, להיות ב"ואהבת לרעך כמוך".

אם כך, צריך להגיע לערבות הדדית, שזה היה מלכתחילה התנאי לקבלת התורה. ערבות הדדית היא, שאני חושב על כולם וערב עבור כולם. "פשוט", לך תחתום עבור כל אחד ואחד ואתה אחראי לכל מה שהוא עושה. איך יכול להיות דבר כזה? אבל לדרגה הזאת אנחנו צריכים להגיע, תראה לאיזה חיבור אנחנו צריכים להגיע בסופו של דבר. העולם מתקדם, ומיום ליום אנחנו מגלים שהוא משתנה לכיוון הדרישה הזאת מאתנו. התורה מסבירה לנו, ש"אם כך תעשו יהיה בסדר, אם לא, תקבלו עונש ואם אתם לגמרי לא ראויים לזה, תקבלו גלות".

גלות היא ניתוק לגמרי, אתה נמצא שוב בחיים קשים, מנותקים ובייסורים גדולים. הייסורים האלה, הם כמו ייסורי פרעה, הם מביאים אותך אחר כך למטרה, כי פרעה על ידי הלחצים "הקריב את בני ישראל לאבינו שבשמיים" , כמו שכתוב. כך אנחנו שוב עולים לדרגת הבחירה ושוב משתדלים, כך בכל זאת נצטרך לעשות.

לכן כדאי לנו ללמוד את הדברים האלה מראש. מה עושים? איך עושים? מה מבצעים? במה זה תלוי? בכלל, ללמוד את החוק הכללי של המציאות, ובכך עוזרת לנו חכמת הקבלה, היא מסבירה לנו את המציאות הכללית, איך היא בנויה ואיפה אנחנו נמצאים, כעיגול קטן מאוד, בתוך המציאות הגדולה הזאת. איך פועלים עלינו כל הכוחות, איך הם מסודרים, איך הם מגדלים אותנו כמו "עוּבר" ואחר כך כש"התינוק" נולד וגדל.

עכשיו אנחנו מתקדמים למצב, שאנחנו חייבים לקחת על עצמנו את החוקים של המציאות הזאת, החיצונה, הגדולה, ולקיים אותם בהבנה, בהכרה וברצון. זאת אומרת, לשנות את הרצון שלנו. כמו שכתוב "עשה רצונו כרצונך" , ולזה אנחנו צריכים להגיע. כל העולם נמצא במצב די רציני, אם אני מסתכל על מה שיש לפנינו והיכן אנחנו נמצאים, אנחנו חייבים לעשות קפיצת מדרגה ולכן צריכים להשתדל להפיץ.

גלעד: אולי ההסבר הזה יקל עלינו להבין את הקטע הראשון מספר הזוהר, הציטוט הראשון, אומר כך.

"אִם בְּחוּקּוֹתַי תֵּלֵכוּ. אִם בְּחוּקּוֹתַי, זוהי המלכות, מקום שגזירות התורה תלויות. המלכות נקראת חוק. וגזירות התורה נכללות בה. וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִשְׁמוֹרוּ. משפט, מקום אַחֵר עליון, ז"א, שאותה החוקה, מלכות, נאחזת בו, וּמתחברים זה בזה, העליונים וְהתחתונים. החוקות שבמלכות במשפטים שֶׁבְּז"א. וְכֹל המצוות שֶׁבַּתורה, וְכֹל הגזירות שבתורה, וְכֹל הַקְדוּשׁוֹת שֶׁבַּתורה, אחוזים בְּאֵלּוּ, ז"א וּמלכות. משום שתורה שֶׁבִּכְתָּב, ז"א, וְתורה שֶׁבְּעַל פֶּה, מלכות."

המלכות נקראת "שכינה", "כנסת ישראל", היא כונסת את כל הנשמות, שם נמצאות כל הנשמות שלנו. היא נקראת שכינה מפני ששם שוכן הבורא, מתגלה, לפי חוק השתוות הצורה. הבורא נקרא "הקדוש ברוך הוא", "זעיר אנפין". כלפי המלכות הוא העליון, והעליון נקרא תמיד "המאציל". כל העבודה שלנו היא לתקן את המלכות, כמו שכתוב "לתקן עולם במלכות שדי" .

העולם הוא נעלם, זאת אומרת צריך להעלות הכול לגילוי. "שדי" זה שְ-די, תחת הגבלות, שהמלכות תדבק לזעיר אנפין ואז יהיה זיווג, חיבור ביניהם, כך יהיה חיבור בין הקדוש ברוך ושכינתא, זעיר אנפין ומלכות, או חוק ומשפט, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כל זה מתחבר יחד.

זו לא התורה או ספר התורה, שאנחנו מכירים בדפוס או בקלף, אלא התורה נקראת גילוי, "גילוי הבורא לנברא". יש תורה בכתב ויש תורה בעל פה, תלוי באיזו רמה מגלים, או ברמת המלכות או ברמת הזעיר אנפין. לכך אנחנו צריכים להגיע, על כך הזוהר מדבר בסך הכול, על ההתעלות שלנו מנשמות מפוזרות בעולמות בי"ע, שאנחנו צריכים לאסוף את הנשמות שלנו, הרצונות שלנו, ההשתוקקויות שלנו, לגלות את הבורא, לעלות לדרגתו, שכולנו נתאסף במלכות, זה נקרא "כנסת ישראל", שם אנחנו נמצאים יחד. אז בכוח הזה שאנחנו רוצים להיות יחד, אנחנו מחייבים את המלכות לעלות לזעיר אנפין ולהתחבר אליו, כך אנחנו מגיעים לדבקות בבורא עצמו.

אורי: זאת אומרת, שכר ועונש זה מצב, שאם אנחנו לא פועלים לפי חוקי הטבע, אלא פועלים נניח הפוך, אז הטבע חוזר אלינו בצורה כזו, שאנחנו לא רוצים לראות? זו התמונה של שכר ועונש?

אנחנו מקבלים עולם, שאנחנו בונים לעצמנו, בוא נגיד כך. העולם הוא העתקה מהתכונות הפנימיות שלי, כי אנחנו נמצאים מול אור האין סוף, גם עכשיו אנחנו נמצאים באור אינסוף, הבורא ממלא את הכל, אבל אני מרגיש אותך, אותו, את הסטודיו, את העולם מבחוץ, אני מרגיש את התכונות שלי, דומם, צומח, חי, מְדבר, שהן מקרינות על האור המופשט הזה, מקרינות כל מיני צללים, ואז אני רואה אותם, כעולם, כתמונת ווידאו. אנחנו לא מתארים לעצמנו עד כמה שאנחנו חיים באמת בתוך הציור הזה, בתיאטרון הזה, שכל מה שיש מסביבי אני בעצמי בונה. על כך כתוב הרבה בחכמת הקבלה, זה כתוב במבוא לספר הזוהר, בהאר"י ב"שער הכוונות".

אורי: וזה מאוד טבעי.

היום גם המדע מדבר על כך. ולכן במידה שאתה מתקן את עצמך, אתה בעצם רואה עולם אחר, עולם הפוך. אם אתה משנה תכונה מרעה לטובה, אז כבר באופן הזה אתה רואה את העולם שונה, באותו הכיוון. וכך לאט לאט אתה מתקן ומתקן את כל הרצונות שמתגלים לך על ידי המאור המחזיר למוטב. וודאי שאתה לא יכול לתקן אותם, אבל אתה יכול לבקש את התיקון, להזדהות עמו, וכך להגיע למצב המתוקן.

אורי: דרגת הבהמה שהאנושות נמצאת בה, כפי שאתה אומר, צריכה בעצם להתקדם ולעבור לדרגה גבוהה יותר, שאתה קורא לה "אדם", ורק אז בעצם נוכל להבין מה זה שכר ועונש או להרגיש את זה בכלל?

כן.

אורי: מתי בתוך התהליך הזה, אני או האנושות בכלל, נמצא את עצמנו מבינים, ומפֹה והלאה נוכל לעשות את זה יותר טוב? זאת אומרת, איך ההשתנות הזאת תקרה לנו בתוך האנושות?

אך ורק על ידי הפצת חכמת הקבלה, כמו שכותבים המקובלים. לכן הם סגרו אותה עד לזמן מסוים, ועכשיו כמו שבעל הסולם כותב במאמר "עת לעשות", אנחנו חייבים להפיץ את חכמת הקבלה, לתקן את עצמנו, ולגרום לתיקון העולם, וזה נקרא "להיות אור לגויים".

אורי: כלומר, אתה בעצם אומר לנו שזו הזרימה הטבעית של האנושות?

וודאי, אנחנו חייבים לעשות את זה.

אורי: על זה בעצם אנחנו קוראים כרגע במאמר.

זה העתיד של כל האנושות, ובתקופה הקרובה כולנו חייבים לבצע את זה. קודם עם ישראל, ובכך אנחנו נסלק את האנטישמיות ואת כל היחס השלילי המופגן עכשיו כלפי ישראל. זה טבעי, וזה יהיה עוד יותר גרוע, כי ככל שהאגו גדל, וכמה שאנחנו מעכבים את התיקון, כי אנחנו, עם ישראל, מעכבים את התיקון, מכך יוצא שאנחנו האשמים בכך שהעולם עדיין לא מגיע למצב הטוב. כי הם מרגישים את זה בתת ההכרה, וזה מה שאנחנו רואים. כל זה מסודר מלמעלה.

גלעד: גם הזוהר נותן לזה דימוי יפה, בציטוט מספר 2. והוא אומר כך, מתוך זוהר לעם פרשת "בחוקותיי".

"אהבה עליונה של הקב"ה לישראל, בְּדומה לְמֶלֶךְ, שהיה לו בן יחיד, וְהיה חוטא לפני הַמֶלֶךְ. יום אחד חטא לפני הַמֶלֶךְ. אמר הַמֶלֶךְ, כל אֵלּוּ הימים הִכֵּיתִי אוֹתְךָ, ולא קִבַּלְתָּ, מִכָּאן וְאֵילָךְ, רְאֵה מה שֶׁאֶעֱשֶׂה לְךָ. אם אֲגָרֵשׁ אוֹתְךָ מן הָאָרֶץ, וְאוֹצִיאֲךָ מן המלכות, אולי יָקוּמוּ עָלֶיךָ דוּבִּים שֶׁבַּשָּׂדֶה, או זְאֵבֵי הַשָּׂדֶה, או רוֹצְחִים, וְיַעֲבִירוּ אוֹתְךָ מן העולם. מה אֶעֱשֶׂה? אלא אֲנִי וְאַתָּה נֵצֵא מִן הָאָרֶץ.

... שֶׁאֲנִי וְאָתֶם נֵצֵא מִן הָאָרֶץ, שנלך בגלות. כך אמר הקב"ה לישראל, מה אעשה לכם, הרי הִכֵּיתִי אֶתְכֶם וְלֹא הִטֵּיתֶם אוֹזְנֵיכֶם. הרי הבאתי עליכם בעלי מלחמה וּמלאכי חַבָּלָה להכותכם, וְלא שמעתם. אם אוציאכם מן הָאָרֶץ לבדכם, אני מפחד עליכם מכמה דוּבִּים וּמכמה זאבים, שיקומו עליכם וְיעבירו אתכם מן העולם. אבל מה אעשה לכם? אלא אני וְאתם נֵצֵא מן הָאָרֶץ וְנלך בגלות. כמ"ש, וְיִיסַּרְתִּי אֶתְכֶם, ללכת בגלות. וְאם תאמרו שאעזוב אתכם, אף אני, עִימָּכֶם."

מה זה נקרא "גלות"? לא מדובר בגלות מארץ ישראל, כמה קילומטרים מהמקום שבו אנחנו חיים. אלא קודם כל מדובר על "ארץ ישראל הרוחנית", "ארץ" – רצון, "ישראל" –ישר אל. אנחנו רוצים לתקן את הרצונות שלנו, אחד אחד, את כל סך 613 הרצונות, כך שכולם יהיו מכוונים לישר אל, לעל מנת להשפיע, כמו הבורא. ואז נקרא שנמצאים ב"ארץ ישראל השלמה". בינתיים, אם אנחנו רוצים לתקן את הרצונות שלנו כדי שהם יהיו "ישראל", ישר אל, אז אנחנו ראויים להיות ברצונות האלה, וגם כן בארץ ישראל הגשמית. ואם לא? על כך כותב בעל הסולם שאנחנו קיבלנו את ארץ ישראל, את מדינת ישראל, כאיזו מִקדמה, כי עוד לא זכינו לכך, אלא רק כדי להתחיל את התיקון. ואם לא נעשה אותו, אז ייקחו אותה מאתנו.

גלעד: נעבור לשלב האחרון, שלב המושגים.

אורי: מה זה שכר?

מה שאתה רוצה שיהיה לך, זה נקרא "שכר". לא יכולים לתת לי משהו שאני לא אוהב. שכר זה מה שאני ממש מחכה לו.

גלעד: מה זה עונש?

ההיפך, מה שאני לא אוהב, מה שאני הכי לא רוצה. זאת אומרת, אדם נמצא כבר במדרגה שבה הוא מבין שזהו השכר להתקדמות, וההיפך זה העונש. זאת אומרת, השכר והעונש, זה לא דבר אגואיסטי, שאדם עושה משהו ומקבל על כך שכר במקום אחר. אלא, ביצוע יפה של הדבר שאליו אני רוצה להתקדם, זה דווקא השכר, והוא לא יכול להיות במקום אחר כי אני מבצע תיקון על הרצון שלי. ואם אני מבצע את זה, אז זה השכר בעצמו. מה שנקרא, "שכר מצווה, מצווה". ואז יש לי, כמו שכתוב, "שכר מצווה לדעת המצוּוה". לדעת, זה להתקשר, "וידע אדם את חוה אשתו" .

אורי: ממה אנחנו צריכים לפחד?

פחד שלא תצליח להיתקן. כי כל זה בא על ידי המאמץ שלך בבקשה שהמאור המחזיר למוטב יבוא ויתקן. אז יכול להיות שאתה לא פועל מספיק כדי למשוך אותו.

גלעד: במילים הכי פשוטות, מה בעצם אומרת הפרשה?

הפרשה אומרת שהכול נמצא בידיים שלנו. או שנלך לכוון השכר, או חלילה לכוון העונש. אבל אם אנחנו נלמד את מה אנחנו צריכים לעשות, גם אנחנו, וגם כל העולם, אז אנחנו יכולים להצליח ולזכות לשתי התורות, שהן האורות הגדולים, התורה שבכתב והתורה שבעל פה, זאת אומרת, לאור החסדים, ולאור החכמה, שממלאים את כל הנשמה שלנו. אנחנו עולים לדרגת נצחיות ושלמות. זה לפנינו, נקווה שנגיע לזה בדרך הקצרה והטובה.

(סוף שיעור)