יש בכתבי רב"ש תשובות לכל השאלות
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 07.09.25 – אחרי עריכה
דודי: אפשר לשאול שאלה?
כן.
דודי: במצב שאדם נמצא בירידה וניתוק, בצורה משמעותית, הרצון לקבל גדל, הוא לא רואה כלום. הוא יכול אולי מתוך הרגל לפתוח ספר או לעשות משהו, אם בכלל, אבל הוא לא רואה כלום, הוא לא שומע כלום, לא מהחברים, לא מהסביבה. מה מחזיק את האדם, מה יכול להחזיק אותו?
הרגל.
דודי: אבל בהרגל הזה אין כלום, הוא עושה כמו אוטומט, מה יוצא מזה?
הרגל.
דודי: ובכל זאת, מה מחזיר לו את החיים בחזרה?
הרגל.
דודי: ואם האדם רגיל לפתוח בבוקר ספר, לקרוא משהו לפני שהוא הולך לישון, הוא רגיל לקיים סדרים למיניהם, הוא שומר עליהם אבל הוא מתנתק פנימית לגמרי במצב מסוים?
בכל זאת יש הרגל. זה עניין של הדת, שיהודי דתי, לא רק יהודי, בכלל, הוא קם בבוקר, הוא יודע מה הוא צריך לעשות, מתפלל, אוכל, אומר ברכות, זה הרגל. מה כל העניין של היהדות? להרגיל את האדם לעשות פעולות בחיים שלו כדי שהוא יידע איך לחזור לקשר עם הבורא.
דודי: איפה הקשר עם הבורא חוזר? כי אז אתה יכול להיות גם דומם, עושה פעולות.
לאט לאט, גם זה, גם בצורה כזאת, גם במידה כזאת.
מושי: אבל אצלנו הרגל לא יכול להיות הרגל, כי כדי לקיים אפילו את הפעולות האלו זה גם דורש המון כוח ואנחנו רואים שאנחנו נחלשים כל הזמן.
אצלך זה לא שייך, כי אתה לא דתי. אבל אדם שנולד במשפחה דתית, מרגילים אותו.
מושי: זה ברור, אני אפילו לא מדבר על מנהגים כאלה, אני מדבר על סדרים שקבענו בבני ברוך. לשמור על ההרגל קשה מאוד אם אין סביבה, אם לא מעלים כל הזמן חשיבות.
כן.
מושי: אם זה שיעורים, אם זה ישיבות חברים, אם זה סעודות, תפילות, כל דבר, אי אפשר להגיד שיש הרגל, אתה לא מתרגל לזה. זה נכון?
זהו זה.
שמעון: האם כל השינויים שהאדם עובר הם בגלל שרצון לקבל גדל כל פעם?
כן, ודאי.
שמעון: והוא לא מפסיק.
אנחנו כל הזמן נמצאים בהתעלות ברצון לקבל וזה לטובתנו.
שמעון: כן, אבל כל שינוי שאדם עובר זה מפני שרצון לקבל גדל כל פעם?
כן.
מושי: רציתי לשאול על משהו מאוד עמוק, אפשר לשאול?
עמוק?
מושי: עמוק מאוד.
תשאל.
מושי: אני רוצה להבין את הקשר בין עשירייה כפרט, כתא, לעומת הרבה עשיריות כאיבר או כגוף. כי גם במדינה יש לי את המשפחה, כמובן צרכי המשפחה קודמים, אבל יש גם עיר ומחויבות כלפי העיר, כלפי המדינה, ולפעמים על חשבון המשפחה אני חייב לתרום למדינה, לוקחים אותי לצבא, זאת אומרת אני לא יכול להיות רק במשפחה וזהו, אולי פעם זה היה כך.
כאן אני רואה, לא מבחינה ארגונית, רק רוחנית, שהרבה פעמים הערכים שבתוך העשירייה מתנגשים עם הערכים של הקבוצה. אני אתן דוגמה, אומרים לי, אתה צריך לעשות תורנות או אתה צריך לעשות הפצה, אתה צריך להרצות היום בערב. היום בערב יש לי מפגש עם העשירייה, אני לא יכול לשנות, אז תודה רבה, לך תעשה אתה.
או לדוגמה, הארגון חשב שצריכים סעודה, הוסיפו סעודה, אני צריך לעשות תורנות, בזמן הזה יש לי מפגש עם העשירייה, ועוד ועוד מקרים כאלו. ואז אני לא מבין מה הנכון, מצד אחד ברור שכל הרוחניות היא רק בעשירייה, מצד אחר, אני מבין שעשירייה לא יכולה להתקיים באוויר, היא תלויה בעוד עשיריות, לפעמים עשירייה נחלשת, לפעמים בכלל צריכים תמיכה חיצונית של אלפי אנשים, "ברוב עם הדרת המלך", ולא כל העשיריות כאלו חזקות. איך נכון לעשות חשבון, מה אתה יכול להמליץ?
כל פעם חשבון אחר.
מושי: מי יכול לעזור לי לעשות כזה חשבון?
אתה בעצמך.
מושי: אני אסמוך על עצמי?
מה שכתב רב"ש, מה שאתה קורא במאמרים.
מושי: הוא לא כתב על הקשר בין העשירייה לבין הגוף הכללי, כנראה שעוד לא הגיע הזמן. גם אצלכם לא היו הרבה עשיריות. אמרת שאתם הייתם עשירייה אחת, לפעמים בכלל אמרת שאתה ורב"ש הייתם כעשירייה, כקבוצה, לכן אני מבין שלא הייתה מציאות כזאת. גם בעל סולם לא כתב על זה ולא ברור איך לפעול. עבורנו זה מתחיל להיות רלוונטי כי אנחנו עובדים חזק בתוך העשיריות, אבל הקשר בין העשיריות לא מתואר באף מקום.
כן.
מושי: אתה חושב שאנחנו לבד צריכים לגלות את זה עם הזמן ונבין את זה, או שאולי זה כן כתוב באיזה מקום?
אני לא רוצה לקבוע שום דבר.
מושי: רק עצה רוחנית, לא לקבוע. אני לא מדבר מבחינה ארגונית, אני לא שואל על הארגון, אני שואל על הקשר הרוחני בין הערכים שיש בתוך העשירייה, התנהגות בתוך עשירייה, לבין קשרים נוספים. לדוגמה, כעשירייה אנחנו גוף, האם אנחנו יכולים רק לתקשר עם עוד עשירייה או שאני כפרט בעשירייה יכול לתקשר, להתחבר עם פרט בעשירייה אחרת, או שאין כזה דבר, לא מתערבבים?
לא.
מושי: כמו שפעם סיפרת למה בתורה השבטים לא התחברו.
כן.
מושי: כל אחד הוא כמו איבר, הלב מתחבר על ידי מטרה משותפת עם הכבד, אבל התאים של הלב לא מתחברים עם תאים אחרים. יוצא שאני לא יכול עכשיו לצאת ולהתחבר עם עוד חברים בארגון, לשבת איתם ולהתחבר, לעשות איתם סדנה, בנוסף למה שעשיתי כאן, לא על חשבון, בנוסף.
אני לא יודע, מה שאנחנו קוראים ממאמרי רב"ש חייב לכסות לנו את הכול.
מושי: הלוואי, אני לא מתנגד שזה יכסה, אבל זה לא מכסה, אנחנו לא יודעים, הלוואי שזה היה כך. זה לא מובן מתוך מה שאנחנו קוראים, אולי צריך עוד לקרוא.
דודי: האם דרך רב"ש אנחנו יכולים לקבל תשובות לשאלות? אתה אומר שדרך רב"ש זה מכסה לנו, האם אתה רואה את זה כמו מדריך שיכוון אותנו תמיד בקושיות שמתעוררות בקבוצה, בשאלות על דברים שאפילו לא עשינו פעם במעשה, זאת אומרת אנחנו נקבל שכל מרב"ש?
זו המטרה שבשבילה הוא כתב את המאמרים.
דודי: אבל לפעמים זה לא ברור שחור על גבי לבן שכך צריך לעשות. לפעמים זה ברור, לפעמים זה לא ברור.
ברור או לא ברור זה תלוי גם בך. אולי אתה עדיין לא חד כדי לראות את זה.
דודי: זאת אומרת, במאה אחוז יש פה הכול.
אני חושב שכן.
דודי: להתפתחות הקבוצה, החברה. ואם אין לנו תשובות והוא לא כתב, אז אנחנו לא מוכנים עדיין לראות, או אני.
כן, ודאי.
מושי: האם לך אסור להגיד לנו, לך אסור לייעץ לנו, אתה לא יכול לייעץ לנו?
אני לא מרגיש שאני יכול במקום רב"ש לחנך אתכם. מה זאת אומרת.
דודי: אבל אתה יכול להצביע ולהגיד, "הנה פה הוא כותב, אתם לא רואים?".
אם רואים כולם, אז רואים, אם לא רואים, אז זו שאלה.
מושי: פעם הסברת שעשירייה זה מושג רוחני. פעם אתה יושב עם הגופים האלה וזו העשירייה שלך, ופעם אתה יושב עם אלה או עם אלה, כלומר זה מושג רוחני. כל פעם אתה מתחבר, העיקר שתהיה לך כמות מסוימת, לא כל האנושות, זה ברור, אלא קבוצה.
כן.
מושי: אז יש פה דיסוננס בין המושג הרוחני לבין הגופים. כי בעוד כמה שנים חצי מהאנשים כאן כבר לא יהיו, יהיו אנשים אחרים, וכך בכל עשירייה ועשירייה. כלומר זה לא עניין של גופים, הגופים כל הזמן משתנים כמו תאים בגוף.
לא, השאלה כאן היא שכשאתה חי בעשירייה, לא חשוב באיזו, אתה מקבל שאלות, תשובות, קושיות, זה העניין.
מושי: האם כך צריך להתייחס לעשירייה? אני עכשיו נמצא בין אנשים מסוימים וזו העשירייה שלי, אני עובד איתם. יכול להיות שבעוד כמה שנים יהיו גופים אחרים.
שיהיה מה שיהיה.
מושי: אז אני עובד איתם.
כן.
מושי: זאת אומרת עשירייה זה לא עניין של גופים, זה עניין של מושג רוחני.
כן.
דודי: אמרת לא פעם שאדם צריך להיות בתוך העשירייה שלו ולא לעבור מעשירייה לעשירייה.
כן.
דודי: ואז אמרו לי חברים, "אנחנו מסתכלים על העשירייה שלכם, פתח תקווה 36, פעם היו אתכם עוד חברים, הם יצאו מפה, ונכנסו חברים חדשים". גם אקוקה ואני נכנסנו. ואז שואלים מה הקשר, האם בכלל יש קשר בין המושג הרוחני שנקרא עשירייה, לבין הגופים שמרכיבים את העשירייה, גופים בשר ודם?
לא.
דודי: אין קשר. זה אומר שמחר יכול להצטרף לפה עוד חבר, ויכול לצאת מפה עוד חבר.
אם אנחנו מסכימים, אז אנחנו יכולים כך לעשות, לקבל עוד חבר או להוציא חבר.
דודי: באיזה תנאים אנחנו עכשיו מוציאים, מכניסים?
לפי הסכמתנו הכללית.
דודי: אז כקבוצה, ככלל בני ברוך, אפשר להחליט שאנחנו רוצים לסדר עשיריות בצורה גיאוגרפית, למשל כל מי שגר באזור גרמניה נוח לנו שיתאספו שם.
כן.
דודי: אתה אומר, שאם יש לנו שאלות כאלה ואין לנו תשובות, נאמר עכשיו לא היית עונה לי תשובה ברורה וחדה, אז לרב"ש יש תשובות לכל השאלות שלנו, גם לאלה שעכשיו שואלים, ונמצא בין המילים שם תשובות.
כן.
דודי: ואתה אומר שאם אדם לא חד, אז הוא לא ישמע את התשובה של רב"ש.
הוא לא ישמע את התשובה של רב"ש, אלא הוא ישמע מה שהוא רוצה ויקבל את זה כתשובה של רב"ש.
דודי: ואז הוא בעצם הולך הפוך. עד שהוא יגלה שעשה טעות, יצטרך לחזור לסיבוב, ובזמן כלשהו הוא יגלה את זה.
כן.
דודי: אם יש חלק מהחברים בחברה ששומעים משהו ברב"ש, ואומרים "תראו, הוא כותב ברור פה, צריכים לעשות כך", והרוב לא שומעים את זה, מה אז עושים?
צריכים לעמוד על זה ולהסביר לכולם שוב ושוב עד שיקבלו כולם.
דודי: זאת אומרת צריכה להיות שמיעה משותפת יחסית של החברה, שכולם רואים כבר, הנה כתוב ואין מה להתווכח.
כן.
דודי: האם לכל עשירייה יש תפקיד משלה?
אלו חשבונות בשמים, אני לא יודע.
דודי: כשמסתכלים על כללות בני ברוך, האם כל עשירייה היא כמו איברים בגוף ולכל איבר יש תפקיד משלו כלפי גוף האדם כולו, המערכת כולה?
כנראה, אני לא יודע. אלה דברים שהם למעלה מאתנו בינתיים.
דודי: אני שואל לא מהמקום של לחקור במשהו גדול ממני. לפעמים אני רואה שחברים באים בטענות כלפי עשיריות מסוימות, ואז אני רוצה להגיד שלכל עשירייה יש אופי, זה כמו משפחה, יש לה התנהגות משלה, ואתה לא יודע מה קורה בתוך היחסים ביניהם. האם נכון כך לא לשפוט עשירייה מבחוץ אם אתה לא בתוכה?
נכון.
מושי: יוצא שכל עוד לא נתחבר בתוך העשירייה, לא נבין מהו הקשר בין עשיריות. יש עוד מדרגה מעלינו, וכל הזמן יש שאלות מה הקשר בין עשיריות, ואנחנו לא יכולים להבין מה הקשר בין עשיריות.
אנחנו עוד לא מבינים את זה, עוד לא מרגישים את זה. לזה צריכים עלייה רוחנית כדי שתהיה לנו יכולת לראות את עצמנו באיזו עשירייה, ולראות את הקשר בין העשירייה הזאת עם יתר העשיריות. זה דווקא לא פשוט.
מושי: אבל מה שעכשיו הסברת, שהעשירייה היא מושג רוחני, אבל כל עשירייה מורכבת ממספר גופים בעולם הזה.
כן.
מושי: ואני מבין שזה כלל. אני צריך להתחבר רק עם האנשים האלו, אני לא יכול להתחבר עם אנשים אחרים בארגון שיש להם אותה מטרה. לצורך ארגוני כן, כדי לעשות עבודות, אבל מבחינה רוחנית אני לא יכול להתחבר.
כן.
מושי: אני יכול להתחבר איתם לצורך ארגון או לעשות משהו, זה כן, אבל לא לצורך רוחני. אלא רק העשירייה הזאת יכולה להתחבר עם עשירייה אחרת.
כן.
מושי: ורק בשלב שנתחבר כאן, אז נוכל להבין מה הקשר לכל העשירייה.
דודי: אם יש עוד מישהו שהתעוררה בו נקודה שבלב, הוא גם קורא את רב"ש, יש לו את אותה מטרה והשתוקקות, למה אני לא יכול להתחבר איתו? למה זה סגור פה?
הוא לא מהעשירייה שלך.
דודי: אבל יש לו את אותה מטרה כמו שלי, אותה נקודה, אותה שאיפה בחיים, זה לא שהוא זר, הפוך. מה יש בו שאני לא יכול להתחבר איתו? מה האיסור פה?
האיסור הוא שאתה מתחבר עם אנשים שהם נמצאים בעיגול לא שלך.
דודי: האם יש יכולת להתחבר איתו או שבכלל אין, זו אשליה?
יש. תלוי באיזו מידה, אבל יש.
דודי: מה הנזק שיקרה אם אני אנסה להתחבר איתו?
במידה הזאת כנראה שאתה מתנתק מהעשירייה שלך.
דודי: לפי איזה חוק זה? על מה זה יושב?
אין חוק. יש חוק אבל אנחנו לא מכירים אותו.
מושי: רב"ש לא כותב על זה. אבל אם נגיד עשירייה קבעה שהחבר הזה בעשירייה הוא כבר לא חבר, הוא יוצא מהעשירייה שלנו לעשירייה אחרת, זה כבר סיפור אחר.
כן.
מושי: כל עוד אנחנו קבענו שזאת העשירייה, אז אני צריך להתחבר איתם. ואני מבין שאיסור בקבלה זה אי אפשר, לא שזה אסור, פשוט בלי אפשרי להתחבר עם מישהו אחר.
כן.
מושי: למה אנחנו שואלים? כי לדוגמה בישיבת חברים יושבים כל החברים מהכלי עולמי ומתכללים יחד, לא לפי עשיריות, ואז יוצא שאני מתכלל עם אנשים אחרים. אני כבר לא יודע אם זה טוב או לא טוב. יכול להיות שזה לא טוב, יכול להיות שישיבת חברים צריכה להיות גם בתוך העשירייה.
לא, כאן יש שאלות שאני לא יודע לענות עליהן.
דודי: זה מצב כזה שיש שאלות שאין לך עליהן תשובה, זה בדיוק מה שמושי אומר. יש מצבים שאנחנו נתקלים בקושיות כאלה, לא יודעים. חלק יגידו תשבו ותתכללו כולם יחד בישיבת חברים, וחלק יגידו, מה פתאום, החיים הם בעשירייה, נהיה בישיבת חברים, אבל כל אחד בעשירייה שלו. איפה מוצאים תשובות, אצל הרב"ש?
כן.
דודי: אנחנו צריכים לבוא עם השאלה הזאת, לקרוא, ונקבל תשובה על זה.
בסופו של דבר כן.
דודי: אם אתה לא מוצא תשובה, בזמנים שיש לך שאלות גדולות ואתה לא מוצא תשובה, עוד לא מקבל תשובה מהמקור.
אז לא מקבל.
דודי: אתה משאיר את המצב כמו שהוא.
תרשום את זה בצד.
דודי: כלומר לא עושים ניסיונות, נעשה שבוע ככה, ואולי שבוע ככה.
לא, למי אתה מאמין בניסיון כשאתה הולך לבדוק משהו ככה או ככה? זה ודאי שלא.
דודי: רק כשאתה מרגיש מבפנים מאה אחוז שזה נכון, כשיש הרגשה, אז עושים.
כן.
דודי: מובן.
מושי: אם אתה לבד, אז מילא. אבל אם יש כמה אנשים וכל אחד מרגיש את האמת מבפנים בצורה שונה, אז מתי אפשר לקבוע שזה אמת?
את הכול אנחנו צריכים לברר בתוכנו, בינינו, בדרכנו, לאט לאט.
מושי: בסדר, זה דווקא מעניין.
אין סיכוי אחר.
מושי: אנחנו גם עושים את זה, אנחנו מבררים. בסוף השבוע אנחנו נוסעים צפונה ושם גם ננסה לברר. יוצא שאנחנו גם מבררים בשביל כל הכלי חלק מהדברים.
כן.
דודי: גם מה שאנחנו עוברים פה בינינו כעשירייה, זה עוזר לנו להבין איך לארגן נכון עשיריות, זה נותן לנו הרבה שכל יחד איתך.
טוב.
(סוף השיחה)