הנשק הסודי של העשירייה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 27.03.26 – אחרי עריכה

מיכאל: מה הנשק הסודי של העשירייה שלנו?

חיבור.

מיכאל: איך משתמשים בו?

קודם כל בוא נגיע לזה.

מיכאל: נגד מי משתמשים בו?

נגד כל אחד שרוצה לפרק אותנו.

מיכאל: חיבור הוא נשק כנגד אויב פנימי או גם חיצוני?

גם וגם.

מיכאל: האם יש הוכחות לזה בהיסטוריה שהשתמשו בנשק הזה וניצחו?

כן.

מיכאל: יש לנו הרבה אויבים חיצוניים, האם אנחנו צריכים לחשוב איך להשמיד אותם על ידי נשק כזה של חיבור, או שזה לא העניין שלנו?

זה העניין שלנו.

דודי: היום בבוקר קמנו יחד לשיעור בוקר, ראינו שיעור מוקלט מלפני עשרים ומשהו שנה על מאמר של רב"ש, אחר כך היה שיעור תע"ס מלפני עשר שנים. הסתכלנו ונדהמנו כולנו, כי ראינו שם מלא חברים שעזבו, שכחנו כבר שהם היו בכלל. אמרנו שזה היום דוס בבני ברק עם ילדים והוא היה אצלנו חבר, זה כבר מת, זה עזב והתחיל עסקים, זה הלך לפוליטיקה. באותו זמן הם היו חברים נאמנים, מסורים, הייתה להם גדלות הרב, גדלות המטרה, היו מפיצים, ולא חשבת בכלל שזה יכול לקרות. זו מראה לכל אחד להגיד שיכול להיות שגם אני מחר אהיה תמונה בתוך הקובץ הזה ומישהו יסתכל ויגיד, "גם הוא היה פעם אצלנו". מה הביטוח שיש לאדם שיבטיח לעצמו שיחזיק בדרך?

לי אין תשובה. רק תפילות.

דודי: האם זה בכלל שייך לאדם? איך אנחנו צריכים להתייחס לזה? מה אני צריך להגיד, שכנראה זה מה שהבורא רוצה, הוא מביא את מי שהוא רוצה ומוציא את מי שהוא רוצה?

לא לא לא, את זה אסור לך להגיד.

מיכאל: האם אין איזה סימן שאנחנו יכולים להצביע עליו שכדאי לדאוג פה?

לא.

מיכאל: אז במה זה תלוי? איך אפשר לשמור?

אדם צריך לפחד שהבורא ייתן לו מחשבה כזאת.

מיכאל: יוצא שהכול תלוי באדם עצמו.

כן.

מיכאל: ואף אחד לא יכול לעזור לך כאן.

יכולים לעזור, יכול להיות שהחברים שלך, אלו שקרובים אליך, אבל קודם כל אתה.

מיכאל: זה דווקא מעניין, אני לפחות לא יכול להצביע על דוגמה אחת שמישהו רצה לעזוב ומישהו עזר לו לא לעזוב. כל מי שרצה לעזוב עזב ולא עזר שום דבר. למה זה ככה? זה מפחיד, זה מצביע על זה שאין שום ביטוח. פעם חשבתי שאם קורה משהו, אז שמעון יכול לעזור.

ביטוח ודאי שאין.

דודי: למה אין ביטוח? מה אני יכול לשלם כמו בביטוח חיים, בביטוח בריאות שאני שם כסף?

אתה יכול לשלם בהשקעה.

מיכאל: אנחנו לומדים על ערבות.

כן.

מיכאל: אפילו בעולם שלנו יש ביטוח. אם אתה חולה ואתה משלם עבור ביטוח בריאות, אז דואגים לך אחר כך אפילו שאתה לא בהכרה, וכאן יוצא שאין שום ביטוח. אם אדם רוצה לעזוב, אז הוא פשוט עוזב ושום דבר לא עוזר. אני מדבר אחרי מאמצים שחברים עושים.

אם הוא כבר רוצה לעזוב, אז אין מה לעשות.

מיכאל: זה תהליך שיכול לפעמים להיות שנה, שנתיים, לא מיד הם הולכים. שנה, שנתיים חברים מנסים פה ושם, בסוף לא ראיתי שאדם נשאר, אחרי שנתיים הוא בכל זאת עוזב לא משנה עד כמה העשירייה השקיעה. זו הרגשה כזאת שזה כמו גורל, הבורא החליט וזהו, זה רק עניין של זמן. אדם פשוט יוצא, אתה מסתכל ואין לך מה לעשות.

לכן אני שואל, האם אין איזה ביטוח? מה בכל זאת אפשר לעשות שאם אנחנו עושים את זה, אז אדם נשאר איתנו?

אם אתם דואגים כל אחד לשני.

מיכאל: יוצא שזה תלוי באדם, אם הוא דואג לביטוח. כמו בעולם שלנו, אם אני לא משלם ביטוח, אז אין לי ביטוח, אני חייב לשלם. זאת אומרת כך זה יוצא, כן?

כן, ודאי.

דודי: מה אני משלם? אני רוצה לשלם ביטוח, שלא משנה מה יקרה, אני אפול, אני אהיה על הקרשים, אני ארצה לברוח, לא יתנו לי, החברים יחזיקו אותי ויחזירו אותי עד שאני אקום לתחייה.

כן.

דודי: במה אני משלם? מה אני משלם שאני מקבל ביטוח, שחותמים לי פה?

במסירות.

דודי: לחברים?

כן.

מיכאל: זאת אומרת, אם אדם עוזב, זה סימן שאין לו ביטוח.

הוא לא שימש נכון.

מיכאל: לא הייתה לו מסירות לכן אין ביטוח, ולכן לחברים אין איך לעזור. כמו גם בעולם שלנו, אם אני לא משלם ביטוח, במה יכולים לעזור לי.

דודי: מה שנראה לי שהוא היה מסור לחברים ובכל זאת עזב, האם זה סימן שהוא לא באמת היה מסור עד הסוף?

כן.

דודי: איך להסביר מצבים שאנשים לומדים 20 שנה, אפילו 30 שנה ועוזבים?

הוא לא קיבל מסירות.

מיכאל: אתה פחדת לעזוב?

לא.

מיכאל: לא היה לך פחד? אמרת שאדם צריך לפחד שהבורא לא יעזוב אותו, האם לך היה פחד שהבורא יעזוב אותך?

לא, לא היה לי.

דודי: למה, מאיפה הביטחון?

ממני.

דודי: אתה ידעת שאתה לא עוזב.

כן.

מיכאל: מאיפה בא כזה ביטחון?

מאיפה היה לי? מהקבוצה ומרב"ש.

מיכאל: היה לך ביטחון ברור שאתה לא עוזב את הדרך.

כן.

מיכאל: לא יקרה כלום.

כן.

רואי: האדם יכול להבטיח לעצמו את הרגע הבא או שלא?

בעצמו לא.

רואי: אז מה הוא כן יכול לעשות?

האדם לא יכול.

רואי: מה הוא יכול לעשות?

שום דבר.

רואי: הוא לא יכול לעשות כלום.

כן.

רואי: אז מה רוצים ממנו? איך הוא יכול להיות מסור אם הוא לא יכול לעשות כלום? השאלה שלי, איך לגרום לבורא לעשות אותך מטרתי? איך לגרום לבורא שישמור אותך בדרך, שיהפוך אותך למסור?

רק תפילה.

מיכאל: אמרת פעם שצריך להיות ראש עשירייה מתחלף, בלי זה עשירייה לא יכולה לעמוד, היא לא שלמה.

כן.

מיכאל: האם יש עוד תפקידים בעשירייה שיכולים להיות חוץ מראש?

זה העיקר.

מיכאל: האם ש"ץ וגבאי אלו גם תפקידים בעשירייה או לא, או שזה יותר בחברה?

זה יותר חברתי, ולא הכרחי.

מיכאל: זאת אומרת, זה לא בתוך העשירייה, התפקידים האלה הם יותר להחזיק את העם.

כן.

רואי: רב אמר עכשיו שזה לא הכרחי.

דודי: אם יש ראש עשירייה בתוך עשירייה, אז האם ש"ץ וגבאי הם תפקידים שמתבטלים, הוא כולל אותם, או שיש שלושה תפקידים, ראש עשירייה, ש"ץ וגבאי?

גבאי, ראש הקבוצה וראש העשירייה.

דודי: ש"ץ זה עוד תפקיד?

לא.

דודי: ראש עשירייה הוא גם ש"ץ.

בדרך כלל.

דודי: כל אחד צריך להרגיש שליח ציבור, שהוא מתפלל מתוך הלב שלו עבור כל הקבוצה.

כן.

מיכאל: זה לא איזה תפקיד שעכשיו נותנים למישהו והוא צריך לעשות. הבנתי שגם אין כזה דבר בעשירייה גבאי, בתוך בית כנסת יש מישהו שדואג לארגון, לאסוף כסף, בעשירייה אין צורך. אז יוצא שרק ראש.

כן.

(סוף השיחה)