להגיע לדבקות במורה החי

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 26.04.25 – אחרי עריכה

אילן: ראיתי כמה פעמים שרב"ש יושב בסעודה, בפורים ובכל מיני אירועים, ומוזג מהוויסקי שלו, מהבקבוק שלו, ומעביר אותו לחברים. ראיתי גם אותך כמה פעמים עושה אותו דבר, מוזג מהמשקה שלך ומעביר את זה למישהו מהחברים.

כן.

אילן: הרי לכל אחד יש על השולחן ויסקי ויין, מה יש בהעברה הזו שהרב מעביר, שרב"ש מעביר?

ברכה.

אילן: מהי ברכה? מה הוא מעביר באוכל, בעוגה, בבקבוק, בוויסקי?

כוח ברכה.

אילן: מה יש בברכה הזו? יש בזה כוח.

כוח הברכה, מה שהוא מכניס לברכה על הוויסקי, על היין, על מה שלא יהיה, בחלק מזה הוא מכבד את התלמיד שלו או מישהו שהוא מברך.

אילן: האם זה חייב לעבור בחומר, זה חייב לעבור דרך אמצעי?

על כל דבר צריך להיות חומר.

דודי: אי אפשר להעביר כוח ברכה בלי להעביר כוח במשהו?

אפשר, אבל זה לא אותו דבר.

אילן: מה זה לא אותו דבר? אני יכול להרגיש שיש לרב יחס מסוים לחבר, זה ממש מורגש באוויר.

לי יש לי יחס מיוחד למישהו?

אילן: כשיש משהו כלפי מישהו, מורגש שיש שם משהו שעובר באוויר.

אולי זה מפני שיש עיקרון בזה.

אילן: ויחד עם זה, כשרב מעביר משהו בחומר, זה נראה לעיני כולם, זה מעורר התפעלות, קנאה, כל מיני גלים נוספים.

כן. אילן מה אתה רוצה?

אילן: איך אפשר להשתמש בזה? זה כלי אדיר, יש לנו מטרה, אז צריך בכל האמצעים לפעול למען המטרה.

אם היית יודע מהו הכלי הזה, אז היית מגלה קנאה והיית מרגיש מזה איזו תוספת.

אילן: שיהיה מעבר כזה מאחד לשני, צריך שיהיה יחס בין גדול לקטן ממנו. איך אנחנו יכולים לעורר דבר כזה בחברה, בעשירייה? איך אפשר לעורר יחס כזה, כוח כזה?

אם כולם מתחברים ורוצים להעביר את הכוח הזה לברכה של המברך, אז מקבלים מהברכה שלו, מ"ברכת המזון" שלו, כוח.

אילן: ואז זה בטוח מורגש.

כן .

דודי: כשאתה צופה בשיעור של רב"ש שהקלטת בעצמך, אתה פתאום שומע את השיחה, את השאלות שלך, מקורות שאתם קוראים. מה אתה יכול לקבל משיעור כזה שלא קיבלת בזמנו, שלא התפתח בך עם הזמן בלימוד, מה יש שם?

זה תלוי באיזו השתוקקות אני שומע את השיעור.

דודי: האם כל העניין הוא ההשתוקקות של האדם, או השיעור עצמו? אם תבוא בלי השתוקקות, תוכל לקבל ממנו משהו?

לא, אני חייב לבוא בהשתוקקות שלי.

דודי: בהשתוקקות שלך, מה משנה מה תוכן השיעור? אפשר לבוא בהשתוקקות מחודשת לאותו שיעור מוקלט לצורך העניין. מה ההבדל בין שיחה לשיחה, האם יש מטען אחר, או שזה תלוי באדם עם מה הוא בא והוא מקבל?

חייבת להיות השתוקקות.

דודי: פעם אמרת שלמקובלים היה אפילו דף אחד, ספר אחד על המדף בספרייה, היו יכולים לעבוד רק אתו. אם אדם מפתח השתוקקות הוא יכול לחזור לאותו מקור ולהוציא ממנו כל הזמן עוד ועוד, האם זה עיקרון נכון, או שבשלב מסוים האדם מרגיש מיצוי והוא חייב איזה חידוש בתוכן?

הטקסט יכול להיות אותו טקסט.

דודי: ושיעור, כשאתה שומע את המורה מדבר, האם זה שווה ערך לטקסט שאני יכול להוציא משם כל הזמן עוד ועוד?

כן.

מושי: בשיעור הראשון בבוקר אנחנו שומעים הקלטה משיעור שלך מלפני עשרים שנה, אחר כך אתה מגיע ונותן לנו עוד שעה. השאלה מבחינת האדם, האם הכול תלוי בי איך אני מקבל את זה, ולא משנה אם אתה נמצא פיזית או שומעים הקלטה, או שבכל זאת יש דברים שמתרחשים כשאתה פיזית מגיע ונותן לעומת ההקלטה?

זה תלוי באדם, עד כמה הוא שומע את השיעור, את נושא השיעור, עד כמה אכפת לו, באיזה צמא הוא שומע.

מושי: כן, זה ברור מבחינת האדם. כשאני שומע אותך מלפני עשרים שנה, ויש שם מטען שאתה מעביר, וכשאתה עכשיו מגיע, אתה גם מעביר מטען, האם יש הבדל או שאני לא צריך לדעת? אני לא מרגיש הבדל.

זה תלוי רק איך האדם שומע.

דודי: זה במאה אחוז תלוי באוזן של האדם, בהשתוקקות שלו, ברצון שלו.

כן.

דודי: היפותטית, אם הייתה לך עכשיו הזדמנות לשמוע את הרב"ש בשיעור מוקלט או לשבת מולו ולקבל את השיעור בצורה חיה, יש הבדל?

כן.

דודי: מה ההבדל?

עד כמה אני נכנס לתוכו.

דודי: אבל אתה יכול להיכנס לתוכו גם בצורה חיה וגם בצורה מוקלטת.

יכול להיות.

דודי: אני מבין שזה תלוי במאה אחוז באדם. אבל אני מנסה להבין מה מצד נותן השיעור, מה ההבדל אם הוא מקבל את זה מחומר מלפני עשרים שנה או שהוא עכשיו יושב אתו?

ההבדל שמה שהוא נותן עכשיו, זה הוא נותן.

דודי: ומוקלט מי נותן?

זה היה היו.

מושי: נאמר אם אין מורה עכשיו שנותן, יש רק שיעור מוקלט, אז לקבל את זה שככה זה וזהו?

כן.

מושי: כנראה שכך צריך להיות.

לכן צריכים כמה שיותר מהר להגיע לשמיעת המורה החי.

שמעון: מה זה אומר לשמוע את המורה חי?

ולאד: להגיע לדבקות.

להגיע לדבקות בו כביכול כשהוא חי.

דודי: ואז?

ואז אתה שומע אותו.

מושי: האם אחר כך יהיה יותר קל? ברגע שאתה מגיע להשגה כשהמורה חי, אחר כך לתלמיד יהיה יותר קל אפילו שהמורה הסתלק, להיות אתו בדבקות?

אתם תתבלבלו. צריכים עכשיו להשיג מה שהוא דיבר אז, כלפיך זה לא חשוב אם הוא דיבר לפני חמישים שנה או הוא מדבר עכשיו.

מושי: האם אתה רואה שאנחנו לא עומדים בקצב, או אתה יכול להצביע על איזו נקודה שחסרה לנו?

אתם משתדלים לבוא בקצב משיעור לשיעור.

(סוף השיחה)