ללמוד ליהנות מהשיעור
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 13.06.26 – אחרי עריכה
דודי: אני מאוד נהנה משיעורי הבוקר, באמת. אני מבין שזה אגואיסטי, ברור, אבל בכל זאת יש לי הנאה מאוד מאוד גדולה מהשיעור, מזה שאנחנו יושבים יחד וקוראים יחד מקור, מקשיבים לרב, אני מקבל מזה המון מילוי, המון הבחנות, המון סיפוק. ורציתי לשאול, איך לעבוד או איך אתם עובדים עם ההנאה הזאת? מה צריך לעשות עם ההנאה הזאת שמקבלים בזמן שיעור? מה העבודה הזאת שם, שזה לא יהפוך להיות ממש סתם לעוד הנאה גשמית, כאילו אני איזה אינטלקטואל שיושב ולומד משהו, אלא שזו תהיה עבודה מעשית? תיתנו לי מהעצות שלכם, איך אתם. אני לא יודע, אולי מחר הוא לא ייתן לי טעם ותהיה לי צורת עבודה אחרת, אבל עכשיו כשיש הבחנות כאלה ויש טעמים מתוך השיעור, איך עובדים עם זה? מה צריך לעשות? מה התענוג הזה שמתגלה?
הרב, האם זה בסדר ליהנות משיעור בוקר?
בטח. בטח. ליהנות משיעור?
דודי: כן.
כן?
דודי: אני נהנה שאני יושב מול המקור, עם החברים, אני נהנה לשמוע את הרב.
הכול אחרי זה, מה שאתה לא תגיד, זה בסדר.
מיכאל: האם זה בסדר לא ליהנות מהשיעור?
לא ליהנות? אתה חייב לחפש ליהנות.
דודי: האם זה טבעי שיש חלק מהעשירייה שנהנים, חלק לא, מחר זה יתחלף?
יש חלק כזה ויש חלק כזה, יכול להיות. יכול להיות שמחלק מהשיעור אדם כן יכול ליהנות, ומהחלק השני אתה לא יכול ליהנות. אבל צריכים להשתדל להיכנס לשיעור כמו לסעודה, ואז תתחיל להרגיש.
דודי: מהי העבודה עם ההנאה בזמן השיעור? כשאדם נהנה בזמן השיעור, מתמלא, מהי העבודה שלו עם ההנאה הזאת?
הוא נהנה מזה ששומע דברי תורה מחבריו.
דודי: מה הוא צריך לעשות עם זה?
הוא רוצה שכולם יקבלו אותו סוג הנאה.
דודי: זאת אומרת, חשוב לו שגם החברים שלו ייהנו כמוהו.
כן.
דודי: ואם חבר לא נהנה מהשיעור, אין לו שום הנאה מהשיעור?
אז הוא חייב להתפלל עבורו.
שמעון: אנחנו חייבים להתפלל עבורו?
כן.
שמעון: כעשירייה.
כן.
דודי: האם מצב רצוי בשיעור הוא שאדם נהנה?
כן.
דודי: אתה, כשישבת אצל הרב"ש, נהנית מכל שיעור ושיעור?
כן.
דודי: היו שיעורים שהרגשת חוסר טעם וחוסר הנאה?
גם לפעמים.
דודי: מה עשית במצבים האלה?
צריכים להתפלל.
דודי: אם אדם לא נהנה, אז הוא צריך להתפלל, זאת העבודה.
כן. לשאול את הבורא "למה אני לא נהנה?".
דודי: על מה יושבת סיבת ההנאה? אולי זה הכול אגואיסטי בעצם, אני נהנה, אני לומד משהו חדש, אני מקבל הבחנה, רגש חדש, לומד חכמה ונהנה ממנה. זה נכון?
לא.
דודי: למה לא? במה זה שונה מכל לימוד אחר שהייתי לומד והייתי מחכים, מקבל שכל חדש?
מה יש בכל לימוד אחר אני לא יודע. אבל אם יש לימוד שאתה לא נהנה ממנו, אז אתה צריך לשאול את הבורא.
דודי: אני שואל במה אני שונה מאיזה חוקר אחר באוניברסיטה שיושב ולומד, וייתכן שגם הוא נהנה מהלימוד שלו שם באקדמיה?
זה משהו אחר.
דודי: מה מיוחד פה בקבלה?
כי אתה נהנה מזה שאתה לומד תורה, ומהתורה אתה משתדל להוציא את המאור המחזיר למוטב. ואם אתה לא יודע איך לעשות את זה, אז אתה חייב לשאול.
דודי: כשאדם נהנה בזמן השיעור מלימוד התורה, האם אפשר להגיד שזה קשר עם האור, שהוא מתמלא מהאור?
כשאדם נהנה משיעור תורה, אז הוא נהנה מהאור, כן.
דודי: האם הנאה רוחנית מתלבשת בחמשת החושים, או כולה נשארת רק בחוש השישי, בנקודה שבלב, שם מקום ההנאה משיעור תורה?
לא, גם זה וגם זה.
דודי: זאת אומרת, זה מתלבש ממש בכולו, בכל האדם.
כן.
דודי: האם יש גם הנאה מלהפיץ את חכמת הקבלה?
להפיץ, כן.
דודי: ללמד, להעביר הלאה את זה.
כן כן כן.
דודי: זו הנאה אחרת, או שזו אותה הנאה?
לא, זו הנאה אחרת.
דודי: האם יש שנהנים מלהפיץ ויש שנהנים מלימוד?
כן.
דודי: במה זה תלוי?
לפי אופי האדם שנולד ככה.
דודי: אפשר ליהנות גם וגם?
תנסה, ואז תספר לנו.
אני רוצה להגיד "לחיים". אני רוצה לראות את החברים האלו. אני מקווה שאנחנו בקרוב נזכה כולנו להרגשה משותפת, ונוכל לגלות לבורא אהבה ושמחה בזה שמקבלים ממנו.
"לחיים".
דודי: לחיים.
רואי: מול החברים, המון פעמים שאתה מלמד או נמצא מולם, אתה מרגיש ביקורת כזאת, כל הזמן מתח באוויר. מה לעשות עם ההרגשה הזאת?
שיתקן את עצמו.
רואי: החבר או המורה?
החבר. מהבורא אתה לא יכול לחכות עד שהוא יתקן את עצמו.
דודי: יש מציאות כזאת של חבר מלמד חברים?
כן.
דודי: מה אפשר לקבל ממנו?
מה שתרצה.
דודי: זה תלוי במקבל?
כן.
דודי: או בנותן?
לא, במקבל.
דודי: זאת אומרת, גם אם הוא עשר שנים לפניי בדרך, ואני עכשיו אתן לו שיעור, אפתח מקור ואסביר את מה שאני מבין ושמעתי מהמורה שלי, הוא יכול לקבל ממני חידושים?
כן.
דודי: אז זה בכלל לא תלוי איזו בובה יושבת שם, זה תלוי במי שרוצה לקבל.
כן.
דודי: אבל בכל זאת, יש שאומרים, "כשהרב"ש מדבר, כשבעל הסולם מדבר, יש רוח אחרת, מי אתה שתדבר אלינו?".
פסיכולוגית כך חושבים.
דודי: אבל יש הבדל אבל בין שרב"ש פותח פה ומדבר, לבין כל חבר אחר, כל נקודה שבלב אחרת.
ודאי.
דודי: יש הבדל.
כן.
דודי: אז זה לא תלוי רק במקבל, גם בנותן.
כן.
רואי: האם היית מרגיש לפעמים ביקורת כשהיית מלמד?
זה תמיד.
מיכאל: כשרב"ש היה בבית חולים, מי החליף אותו בלימודים? איך החברים שם למדו? הבנתי שחודשים הוא היה בבית חולים.
בדרך כלל מילר.
דודי: מי בחר אותו? הרב"ש אמר למילר "אתה מלמד"?
כן.
דודי: הוא קבע אותו.
כן.
דודי: זה לא שמישהו יכול היה לקפוץ וללמד, זה הוא אמר לו "אתה".
כן.
דודי: הוא פשוט ידע את החומר יותר טוב? למה הוא בחר בו ולא במישהו אחר?
כי מילר היה בעיני כולם הכי קרוב לרב"ש.
דודי: זה עניין של קרבה?
כן.
דודי: ובגלל זה יקבלו ממנו יותר, יעריכו אותו.
יקבלו ממילר יותר.
דודי: ממילר הם קיבלו כמו שהם קיבלו מהרב"ש?
לא.
דודי: ומה לעשות אם ישב בכיתה אצל מילר מישהו שאמר, "מה זה המילר הזה שיושב פה ונותן לי שיעור, אני רוצה את הרב"ש שייתן לי שיעור"?
אבל הרב"ש לא יכול.
דודי: אז נשמע שיעור מוקלט של הרב"ש.
רואי: נקרא מאמר של הרב"ש.
דודי: נקרא מאמר של הרב"ש. מה אני צריך את הזמן הזה לשמוע את מילר? מה להגיד לחבר כזה שאומר, "אין לי מה לשמוע את מילר. בסדר הוא צדיק, אבל אני רוצה לקרוא מאמר של הרב"ש, זה זמן שיש לי בו יותר תועלת רוחנית. נקרא זוהר, נקרא משהו, תע"ס".
כן.
דודי: מה היית אומר לחבר שבא בביקורת כזאת?
הייתי אומר לו לשבת ולא לפתוח את הפה, ולשמוע איך מילר, שהוא תלמיד של רב"ש, מעביר שיעור.
דודי: וממילר הזה, מה אני יכול לקבל ממנו?
אתה יכול לקבל ממנו מה שאתה רוצה.
רואי: אמרת משהו שמשך לי את תשומת הלב. כשאדם מלמד, האם הוא מלמד בעקבות הקרבה שלו למורה שלו, או שהוא מלמד את הידיעות שלו?
זה בעצם כמעט אותו דבר.
רואי: כלומר, כל מה שיש באדם זה תוצאה מהקרבה שלו למורה.
כן.
רואי: אז כשהוא מלמד, האם הוא מלמד את עצמו, או הוא מלמד את הקרבה למורה? מה הוא מלמד?
קרבה.
רואי: את הקרבה למורה. כך גם אתה מרגיש? כשאתה מלמד, אתה מלמד את הקרבה שלך לרב"ש?
מנסה. מנסה.
רואי: אבל זה מה שאתה רוצה להעביר.
כן.
רואי: את כל מה שספגת ממנו, את זה אתה רוצה להעביר.
דודי: זאת אומרת את הרוח.
כן.
דודי: מה זו קרבה? האם כל מי שלמד ממך נחשב קרוב אליך?
כל מי שלומד ממני, רוצה אני או לא רוצה, הוא מקבל רוח ממני.
דודי: יכולים לשבת שני תלמידים מול הרב, אחד שמקבל את הידיעות שלו, אחד שמקבל רוח, אחד שקרוב אליו פיזית, יש כל מיני צורות קשר, אז מה נחשב לקרבה?
מה שהם חושבים.
דודי: ומה הם מוסרים כשהם מוסרים הלאה?
גם כן, מזה הם מוסרים הלאה.
דודי: השאלה היא כזאת, כל מי שלמד נגיד מהרב לייטמן, שנים, האם הוא פוטנציאל להעביר, הוא נחשב קרוב אל הרב ויכול להעביר הלאה?
כן.
מיכאל: האם לרב"ש היו תלמידים שהוא אהב אותם, שהיה ברור שהוא אוהב אותם, היה יחס מיוחד כזה?
ממילר הוא היה סופג כוח.
דודי: מה היה מיוחד בו?
מסור.
(סוף השיחה)