002_heb_o_rb_bs-tes-04_1

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/Mixbi1f3?activeTab=downloads&mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ד'. פרק א'

נתחיל דף רי"ג, אות ה', כתוב כך:

ה) ח קודם מציאות העקודים לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי כי ט לא היה יכולת בכלים לסובלו, ושם היה האור בלתי מתלבש בכלי, י עד שהגיע התפשטות האור הגדול ההוא אל בחינת העקודים, ושם נעשה מציאות כלי אחד, אל האור הגדול ההוא, ואז כ התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, של הכלי ל מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה.

אז מה כתוב כאן? שלפני עקודים לא היה עול... מתלבש עם כלי אחר. שנעשה עקודים אז נעשה מציאות כלי אחד, אזי היה מציאות הגבלת האור, מה שלא היה להיות עד שנעשה עקודים. אז מה זה עקודים, מה שאנחנו צריכים ללמוד שעוד לא היה כלי.

אות ח'.

ח) עקודים, מה זה עקודים? הם בחי' ע"ס של תוך דפרצוף ראשון שבמציאות שאחר הצמצום הראשון, המכונה אדם קדמון, שמקודם לכן, לפני הצמצום, לא היה כלל בחינת ראש תוך סוף באור העליון אלא שהאור העליון היה ממלא כל המציאות.

וז"ש הרב. אני חוזר, מה כתוב כאן למעלה? מה זה עקודים? תוך. מה זה תוך? אנחנו לומדים גוף. הוא מדייק. הוא אומר קודם עקודים, משמע תוך, קודם התוך ראש, ואחר כך הוא מפרש שמקודם לכן היה כבר נקרא אין סוף.

תלמיד: אין לו ראש.

רב"ש: ... לו ראש, צריכים לפרש כך. אני חוזר עוד הפעם:

ח) עקודים, הם בחי' ע"ס של תוך דפרצוף ראשון שבמציאות שאחר הצמצום הראשון, שהפרצוף זה נקרא אדם קדמון, לכן אני אומר עקודים תוך, איזה כוונה על הפרצוף הראשון שיצא אחר הצמצום, אם כן, לפני התוך, היינו בראש, לא היה שום הגבלה.

אז ה... מביא הראייה שאני מביא כשאני מדבר לאחר הצמצום, היות שקודם לצמצום לא היה עניין של ראש תוך, ואני עם עקודים עקודים ידוע שזה נקרא תוך אני מדבר מפרצוף ה.. שלאחר הצמצום נמצא שקודם התוך, היינו בראש, עוד לא היה שום הגבלה.

זה שאומר הלאה:

וז"ש הרב "קודם מציאות העקודים", קודם התוך, דהיינו בעשר הספירות שבראש דאדם קדמון, הקודמים לעשר הספירות דתוך דא"ק [דאדם קדמון], הנקראים עקודים, "לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי". וזה מבואר היטב בחלק ג', אשר אין שום בחינת כלי בע"ס של ראש, אלא רק שרשים לכלים (בלבד.)

נמצא מ.. לכן אמרנו מקודם שבראש אור פנימי ואור מקיף זה אור אחד, מה ש.. איפה מתחילים להתחלק בגוף, שיש כבר הגבלה, אז הוא מגביל זה נקרא אור פנימי אשר היוצא לחוץ נקרא אור מקיף עד גמר...

צריכים להתחיל אות ט':

קודם מציאות העקודים לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי כי ט לא היה יכולת בכלים לסובלו, ט' למטה. אז הוא מפרש, הכוונה על ע"ס דראש דא"ק שהכלים יכול... כי ט לא היה יכולת בכלים לסובלו,

מדוע? אז הוא מפרש:

ט) כי האו"ח העולה מהמלכות ולמעלה אין הוא נחשב לכלי קבלה על אור העליון, אלא רק לשורש לכלי קבלה, כמו שלמדנו, שעל ידי זה שעשה חשבון בראש המדרגה, הוא יכול אחר כך לקבל.

ולפיכך, כל כמה שאין מלכות של ראש מתפשטת ומתרחבת לע"ס מינה ובה, על ידי האו"ח המתהפך ויורד ממעלה למטה, מפה למטה, נקרא שהוא לא מקבל, וממילא הנה אין שם כלים כלל, שהרי האור החוזר עולה שם ממטה למעלה,

וצריכים לדעת כלל, וכל הלבשה שממטה למעלה, מטה נקרא תחתון, המקבל. למעלה נקרא משפיע, שאני אומר שאור בא ממקבל להמשפיע, מורה בחינת הסתלקות מקבלה, שהתחתון לא רוצה לקבל. אם התחתון לא רוצה לקבל נקרא זה ממטה למעלה, מה.. אם כן הוא לא מלביש שום דבר, מדוע אתה אומר התלבשות ממטה למעלה?

אז הוא מתרץ, ומה שאנו מכנים זה להלבשה, הוא מטעם שעה"ס מתקשרות שם, ונעשות שורש להלבשה.

מצד אחד זה שורש הלבשה, אז החשבון שהוא עושה בראש, שיכול אחר כך לקבל בגוף, נמצא נקרא זה שורש התלבשות באמת, אבל שורש התלבשות הוא מכנה התלבשות ממטה למעלה, המקבל נותן להמשפיע, ומה נקרא גוף? שהוא מקבל כי זה מלמעלה מהמשפיע למטה למקבל, זה נקרא התלבשות, שהוא כבר מקבל, שמקבל זה נקרא כלים.

וז"ש הרב, שבראש שלא היה יכולת בכלים לסובלו. הכלים לא רצו לקבל הכלים רצו רק מלכות קשר שעל ידי זה שהוא לא רוצה לקבל רק בתנאי בעל מנת להשפיע, אז הוא יוכל לקבל זה אחר כך. ברור?

י'. מה כתוב למעלה? למעלה תסתכלו:

ושם היה האור בלתי מתלבש בכלי, י עד שהגיע התפשטות האור הגדול ההוא אל בחינת העקודים, ושם נעשה מציאות כלי אחד.

למטה, אות י':

י) עד שהמלכות והאו"ח שעמה ממשיכים ע"ס של ראש אל תוך, היינו זה נקרא ממעלה למטה כנ"ל, ואז נעשה בחינת כלי אחד, דהיינו כלי מלכות, שהתפשטה והתרחבה וקיבלה לתוכה כל כמות האור, שהאו"ח שלה הלביש את ע"ס של ראש.

זאת אומרת כמה שהוא היה בראש שנקרא בכוח שאמר כמה שיכול לקבל בעל מנת להשפיע זה היה רק בכוח הוא מקבל עכשיו זה בפועל. אז הוא אומר, הן הן הנקראות עשר ספירות דעקודים או עולם העקודים. נמצא מה זה עקודים? דווקא מפה למטה. מה שבראש עוד לא יכול לומר עקודים.

למעלה: ואז כ התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור.

כ) כי מלכות שבסוף הכלי ההוא, אשר נבחנת למלכות דכלי המלכות, שהיא עומדת בטבור, היא המגבלת את אור העליון על דרכו שלא יתפשט ממנה ולמטה, וכח ההגבלה הזאת, שנקרא מלכות, שנותן שיתפשט ממנה למטה שעושה סוף, מכונה בשם טבור או לפעמים חזה, ומשם למטה כבר נקרא סוף המדרגה.

מה זה סוף? אני לא רוצה לקבל. זה שאמר אני לא רוצה לקבל, נקרא סוף. נמצא שם יכול להיות מציאות הגבלת האור. את זה אני מקבל ואת זה לא, מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה, עד עקודים.

ל) כלומר אע"פ שמלכות של ראש ג"כ מגבלת את אור העליון, למדנו בראש זה יקבל וזה לא יקבל כי ע"כ נעשה שם זווג דהכאה, והעלאת אור חוזר.

אם כן, מדוע אתה אומר שהגבלה הזאת נעשית דווקא בגוף, בתוך? אמנם הגבלה זו ואור חוזר זה של מלכות של ראש, אינה נחשבת להגבלה בפועל ממש, אלא רק לבחינת הגבלה בכח, כמ"ש הרב... שהכתר הוא דוגמת החומר הנקרא היולי, שיש בו שורש כל הד' היסודות, בכח ולא בפועל. וע"כ אפשר לקראו, א"ס ומאציל... וכוונתו לע"ס של ראש הנקרא כתר.

מה שהוא אומר כתר נקרא מאציל, הכוונה לכתר של הראש, שלמדנו כלל, שכל המדרגה נחלקת לחמש בחינות הראש של כל מדרגה נקרא כתר, מפה עד החזה של כל מדרגה נקרא חכמה, מחזה עד הטבור נקרא בינה, מטבור למטה נקרא ז"א מלכות, לכן הוא אומר, מה שאומר שם כתר נקרא א"ס, שהוא רק בכוח לא בפועל, כוונתו לראש המדרגה.

אם אנחנו מדברים מה שקיבל שום דבר אם כן יכול... אפשר לקרוא אותו א"ס, וגם יכולים לקרוא אותו שורש על ד' היסודות, מה זה שורש? על ידי זה שעשה חשבון דהגבלה בכוח את זה יקבל זה לא, לכן יש אחר כך כוח מה לקבל בפועל מה שלא לקבל בפועל. נמצא, הגבלת הכלים מה שרב אומר זה דווקא בגוף, אבל השורש היה גם כן בראש, אבל לא מקבלים לכן ל... אומר אין בראש שום הגבלה.

הוא אומר שם בחלק ב'... הקריאו... דף צ', תשובה מ"ג, השאלה הוא מה זה מסך? אז הוא אומר כך, ועיקר השאלה הוא מה ההבדל בין מסך לצמצום? אז הוא אומר כך:

"כח צמצום", המתעורר בנאצל כלפי אור עליון, להפסיק אותו על דרכו מלרדת לבחי"ד, דהיינו, שברגע שמגיע ונוגע בבחי"ד, ונקרא בחינה ד' מקבל בעל מנת לקבל, תיכף מתעורר הכח ההוא, מי ומכה בו ודוחה אותו לאחוריו.

מה כתוב כאן? "כח הצמצום", המתעורר בנאצל, מתי? בעת שמגיע אליו (כלפי) אור העליון, המשיך אותו נגיד בקבלה על מנת לקבל, תיכף מתעורר הכח ההוא, כוח הצמצום ומכה בו אור הזה ודוחה אותו לאחוריו, הנה הכח הזה נקרא "מסך". וצריך שתבחין ההפרש, בין בחינת מסך שיש בנאצל, לבין בחינת צמצום שבו, שהם ב' ענינים נבדלים לגמרי. כי כח הצמצום שנעשה על בחי"ד, הוא מכוון כלפי הכלי שבנאצל, שהיא ההשתוקקות לקבל, שפירושו כי מחמת הרצון להשואת הצורה למאציל, עיכב עצמו מלקבל בשעת ההשתוקקות לקבל, כי השתוקקות שבו, שנקראת בחי"ד, היא כח עליון, רצונו להיטיב לנבראיו פועל בתחתון רצון וחשק לקבל הנאה ותענוג, שאין הנאצל יכול לבטלו או למעטו במקצת, אלא שיכול לעכב עצמו, שלא לרצות לקבל, אע"פ שמשתוקק מאד.

נגיד בתענית, בתענית אסור לאכול, אז הוא לא יכול הגוף שלו יהיה רעב, אסור לאכול, אז הוא לא בעל הבית, רק מה בעל הבית? שלא לתת לו לאכול, אבל הרצון בעצמו אין היא בעל הבית. אם הוא רעב הוא רעב.

וכח העיכוב הזה שלא לתת לו, שורה תמיד על בחי"ד שבנאצל, מתי שייך לומר הוא מעכב רצונו? הוא רעב הוא לא נותן לו לאכול, אבל הוא לא רעב תן לאכול, בין כך ובין כך אין לו השתוקקות לאכילה, אם כן מתי שייך לומר מעכב? בזמן שיש לו רצון כן לקבל.

לכן הוא אומר: וכח העיכוב הזה, שורה תמיד על בחי"ד שבנאצל, מלבד, בשעה שממשיך אור חדש, אז מחויב בהכרח לבטל את כח העכוב, דהיינו הצמצום שבו, הוא משתמש עם ההשתוקקות ומתגלה בו ההשתוקקות אחר האור העליון, שבזה שהוא משתמש עם ההשתוקקות כחו יפה להמשיך אליו את האור. אם כן ביטל את הצמצום, שלא להשתמש שלא לאכול והוא אומר כן הוא רוצה לאכול, כן המשיך האור.

וכאן, לאחר שביטל את הצמצום והמשיך את האור, מתחילה פעולתו של מסך שבנאצל, כי כל השתוקקות ממשיכה אור עליון בשלימות, כמו שהיה בא"ס ב"ה, להיותו כח עליון, שאין שום שליטה לתחתון למעט אותו כנ"ל, ולפיכך יורד האור כדי למלא הבחי"ד.

אמנם באותו רגע, שהאור נוגע בבחי"ד, תיכף מתעורר ה"מסך", ומכה באור ומחזירו לאחוריו, כנ"ל, הלוא הוא רוצה בהשתוות הצורה. ונמצא בזה, שמקבל רק אור (של) על ג' בחינות, דהיינו בעל מנת להשפיע, ובחי"ד שנקרא על מנת לקבל אינה מקבלתו, והנך רואה, שפעולת המסך אינה נוהגת, רק בשעת ביאת אור בלבד, אחר שנתבטל כח צמצום לשעתו, מה זה לשעתו? כדי להמשיך אור חדש, כמבואר. ופעולת צמצום אמנם, היא תמידית, לעכב את עצמו שלא להמשיך אור, הרי שצמצום ומסך הם ב' בחינות נפרדות זו מזו לגמרי, ותדע שמסך הוא תולדה מצמצום.

גם כאן מה שאומר כל בחינה מקבל בחינת א"ס, וצריכים לומר שכל בחינה מקבל מהא"ס, כוונתו כמו בא"ס היה מאיר למקבל על מנת לקבל, כך כל בחינה רוצה לקבל, מקבל על מנת לקבל, כמו שהיה בא"ס. מדוע הבחינה הזאת השולטת, אבל מה צריך לדעת מה לקבל.

בזה יש הבחן בין התחתון לעליון לא כל אחד רואה מה שיש לקבל אבל כאן מדברים באופן ש... באופן היחס, היחס הוא שכל מדרגה ומדרגה רוצה לקבל מהרצון לקבל שלו שזה בא לו מצד עולם הא"ס הנקרא רצונו להיטיב לנבראיו היה מאיר גם כן לכלי קבלה שלו.

לכן, תיכף מתעורר כוח הצמצום, שנקרא מסך, הוא לא מקבל אותו על מה שהוא רוצה רק על ג' בחינות, היינו שעושה חשבון כמה שיוכל לקבל שלא יפגום בצמצום, מה היה צמצום? השתוות הצורה, שיהיה בהשתוות הצורה כך יקבל, וזה נקרא ראש המדרגה, ואחר כך הגבלה הזאת שהיה בכוח, לא שקיבל ולא שלא קיבל, רק למטה, שמתחיל לקבל שנקרא זה גוף, אז אומרים יש הגבלת הכלים.

נמצא שמה שהרב אומר למעלה שם אצלנו שנעשה "התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, ואיפה זה היה בעקודים, שנקרא מפה למטה, מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה". בראש המדרגה, על ראש המדרגה גם כן היה הגבלה, זה היה בכוח, לא שקיבל לא שלא קיבל רק בפועל שמתחיל גוף נקרא בפועל את זה אני מקבל ואת זה לא אז נעשה כלי.

אם כן מה מפרש נעשה מציאות כלי אחד? אז הוא אומר שהמלכות של ראש התפשטה וקיבלה וזה נקרא ספירת עקודים, זה אחת, היינו כלי שמלכות קיבלה עוד אומר נקרא נעשה עוד מציאות הגבלה. הכלי נקרא התוך, הגבלה נקרא בסוף, נקרא יש כבר קבלה בפועל וסוף בפועל, מה שבראש היה ה... מה שקיבלה היה רק בכוח ולא קיבל היה בכוח, לכן מאיפה מתחילים לדבר מכלי? רק מעקודים, שנקרא גוף.

השאלה הוא כך: אם אנו אומרים כלל, שכל הספירות נמשכים מעולם א"ס, כמו ששם למדנו ד' בחינות דאור ישר, אותו התכונות נוהגים אחת ולתמיד. היינו, שיש ג' בחינות, שאנו מכנים אותו ט' ראשונות היות שבחינה ג' כוללת שש בחינות אנו מכנים אותה ט' ראשונות, וזה נקרא אור, מדוע? שעדיין לא נולד בחינת מקבל שיהיה בעל מנת לקבל שיהיה בחינה בפני עצמה, ופעם הראשונה שנתגלתה בחינה זו, אז הבחינה הזו נקרא שורש לנאצלים. פירוש הדבר, שמלכות הזאת היא המשגת, ולפני מלכות אין שום השגה.

וזה נעשה אפילו אחר כך גם כן, או מה שאנחנו מדברים בעולם הא"ס. מדוע? אין אור בלי כלי. מי אומר שיש אור? מי שמשיג אותו. אם אף אחד לא משיג, מי יודע מה שיש? אם כן איך מדברים מע"ס, הרי אנו צריכים לדבר רק ממלכות? אז הוא אומר, לאחר שיצא מלכות, אז יכולים לדבר מט' ראשונות, היינו מה שהמלכות משגת הגורמים שלה שתצא מלכות. נמצא, שג' בחינות המכונות ט' ראשונות, כן, הג' בחינות, מלכות משיגה. איך שהם.

נמצא, ד' שבד', זה בחינתה עצמה שנקרא השתוקקות מקבל על מנת לקבל, שזה מי ברא זה? הרצון להשפיע, הרצונו להיטיב לנבראיו, ברא את הכלי הזאת. שהשיג את הט' ראשונות, המכונה ג' בחינות, נבחן ג' בחינות שבמלכות, אז יש עכשיו במלכות ד' בחינות.

מדוע לפני זה... למעלה ממלכות אין? לא יודעים. רק מה יודעים? מה שהשיגה, מזה מדברים. לכן על איזה בחינה רוצה לתת צמצום? בחינתה עצמה שנקרא בחינה ד' שבד', מה שאין כן הג' בחינות היא השיגה, שהם רק כלים דהשפעה עדיין, שעוד לא נכנס למקבל על מנת לקבל.

אם כן כשהיה צמצום, אז האור היה צריך לצאת רק מבחינה ד' שבד', ובג' בחינות מה שהשיגה היה צריך להישאר. מה זה בחינה ד' שבד'? מקבל על מנת לקבל. ומה השיגה? שיש ג' בחינות, גם כן מלכות השיגה.

תלמיד: אבל איך היא יכולה, איך היא יכולה?

רב"ש: היא השיגה שספירת חכמה היא כולה להשפיע. היא השיגה שספירת בינה קצת יותר ממ"ה. היא השיגה שבז"א כבר יותר, כי השיג... מה השיגה? שהוא המקבל שהוא המשפיע. לא אומרים והיא השיגה את עצמה, שהיא מקבל על מנת לקבל, השיגה שבט' ראשונות לא נפרדים מהמאציל. ממה נפרדים מהמאציל? מלקבל על מנת לקבל, לכן לא רוצים מקבל על מנת לקבל.

002_heb_o_rb_bs-tes-04_2

אז הוא שואל, לפי זה, היה אור צריך לצאת ממה מבחי"ד שבד' בחי"ג שבד' השיגה כלים דהשפעה היה יכול להישאר. אז אם האור נות... להתחלק. אם המדרגה הזאת השיגה כך, לא יכולה מדרגה רק ג' בחינות צריך לבוא מלכתחילה על ג' בחינות. לכן היא המשיכה אור עוד הפעם על ד' בחינות, אבל כמה שהיא השיגה, זה נקרא שלימות, לא כמה שבא, כמה שהשיגה.

עוד הפעם, מקודם השיגה כל הארבע בחינות זה לומד... להתחלק, לכן מוכרח להסתלק האור מד' בחינות, ואחר כך המשיכה עוד הפעם אור בשלימות, שזה המעוררים עם השתוקקות, בא לכלי קבלה, רק שבא האור, על כל הד' בחינות, נתעורר כוח הצמצום ועשתה מסך ואמרה אני לא רוצה לקבל הבחינה ד' של עצמה, הנקרא מקבל על מנת לקבל, אעפ"י שיש לי השתוקקות גדולה מזה מצד המאציל. היא רוצה בהשתוות הצורה.

זה נקרא נתעורר בה כוח הצמצום המכונה מסך, ומה המסך עשה? כאילו עשה חשבון. כמה הוא יכול לקבל מזה בעל מנת להשפיע, אנו מכנים ג' תכונות היינו שהוא על ס... דהשפעה, אבל לא כמו שהיה שם ג' בחינות רק מה יש הבדל כמו שאמרתי מקודם.

מקודם מלכות קיבלה ג' בחינות שהם כלים דהשפעה. הייתה בחינתה עצמה וגם השיגה את הגורמים. עכשיו, מי מקבל אותם? מי משיג אותם? אומרים, על מנת להשפיע, אי לזאת אם אני אומר על מנת להשפיע, על מנת להשפיע נקרא אצלנו בשם אור חוזר, התחתון רוצה משפיע לעליון, ומאיפה קיבל את הכוח הזה? מהמסך, שעיכב מקבל על מנת לקבל, רק בא, כאן באה הוספה מה שלא היה לפני זה. היינו, אנו מדברים באופן כללי, שלא אמרינן שג' בחינות קיבלה מכללות האור, ובחינה ד' לא קיבלה, רק מה, לומדים בצורה אחרת. אם היא לא מקבלת על מקבל, על מנת לקבל, רק היא מקבלת כמה שהיא יכולה להשפיע בכמה שהיא יכולה להשפיע בזה יש הרבה בחינות.

עוד הפעם. מה שיש לנו הרבה עולמות והרבה פרצופים מי נותן, מי עושה לנו את זה? המסך, כמה שיכולים להשפיע, זה נותן לנו הרבה בחינות. לכן כשלומדים באופן כללי ג' בחינות, זה עוד לא אומר כלום. כמה יכולה לקבל בג' בחינות, כך תשאל, אתה מבין?

מה העניין? אנו משתמשים בכלי קבלה עם הרצון לקבל. אם כן אנו משתמשים עם מה? לא עם ג' בחינות, עם הכלי קבלה. אלא כמו שהג' בחינות אומרים שהם נבחנים לא לכלי קבלה, עכשיו המלכות שעושה אור חוזר נקרא זה על ג' בחינות, אבל זה לא ג' בחינות זה מלכות.

ג' בחינות נקרא אור בלי כלי. לכן הגדרה של ג' בחינות צריך הסבר, לא כאן מופשט שלוש וארבע... אחת לקחת, שלושה לקחת, זה רק לשון. מזה הלשון הזה נרמז הרבה דברים שצריך שצריכים לברר אותם, לבאר אותם.

מה זה תוך? שאומרת אני רוצה לקבל, בשביל שאני רוצה להשפיע, זה נקרא תוך, זה נקרא אור פנימי, עד שבא למלכות דסוף, שלמדנו, למלכות דתוך שנקרא טבור, שזה נקרא מציאות הגבלת האור. אם כן, מה אומר סוף? אני לא רוצה לקבל. מדוע? בשביל שרוצה בדבקות.

אומרים כל זמן שהוא אומר שהוא לא רוצה מסיבת ויעתי... אור דחסדים, אז יש שמה אור דחסדים בהארת חכמה זה יש שם, זה הוא משגת. נמצא, בתוך יש חכמה בעצם, מדוע היא אומרת שהיא רוצה לקבל וכאן יש רק הארה על ידי זה שרוצה לא רוצה לקבל ומסיבת הדבקות הוא מקבלת, על זה מה אתה רוצה להוסיף?

אנו למדנו, ד' בחינות דאור ישר. מה למדנו נקרא בינה? חכמה בסופה, לאחר שהיא קיבלה את האור, אז ענף רוצה להידמות לשורשו, אז הוא לא רוצה לקבל, לא רוצה בדבקות, על זה בא לה אור דחסדים. אחר כך למדנו, היה אור דחסדים בהארת חכמה, המכונה ז"א. מדוע? בינה, ראתה, בלי חכמה, אי אפשר לחיות, מדוע? רצונו להיטיב לנבראיו הייתה על אור החכמה.

אבי"ע רוצה בהשתוות הצורה, לכן כאילו, המציא פשרה, לקבל אורות דחסדים, ומיעוט חכמה, המכונה הארת חכמה. ואחר כך באה עוד הפעם דחיפה מלמעלה שרצונו להיטיב לנבראיו לא הייתה בז"א רק בהרחבה, וזה אין לה, לכן היא הלכה, המשיכה את האור בהרחבה, שנקרא האור שממלא כל המציאות אפילו לבחינה ד' שבד' גם כן.

לאחר שקיבלה האור, כמו חכמה בסופה, התעוררה עוד הפעם בהשתוות הצורה, לעשות פשרה כמו בינה זה לא הולך, נמצא המצאה חדשה, היא לא תקבל על מנת לקבל, לא תקבל נקרא צמצום, רק בעל מנת להשפיע הלכה והמשיכה את האור בחזרה שיקבל אותו בעל מנת להשפיע, שזה אנו מכנים בשם קו ומסך ממטה למעלה.

נמצא, מי עשה את הצמצום? המלכות שנקראת מקבל על מנת לקבל הלכה והמשיכה את האור הזה. איזה אור? בעל מנת להשפיע. רק לא רוצה, נקרא צמצום. כן רוצה נקרא המשכה. זה כל העניין, שמי נותן אם כן יוצא מהשורש למסך, אז למדנו שם, כוח הצמצום שנתעורר זה נקרא מסך, וזה נותן כוח.

רק מה כן למדנו? לאחר שבא אור מקיף, ומבטל את הכוח הזה, אז אין לו כוח התגברות, אומרים עולה בראש המדרגה ששם הכוח עדיין ישנו ומקבלת עוד הפעם כוח התגברות היות שחסר רשימו, מקבלת כוח התגברות על מדרגה יותר הקטנה, אבל מיהו נותן הכוח הצמצום?

אכן, דברי הרב הללו, עמוקים מכל עמוק, וצריכים אמנם להבינם להיותם עסוקים בשורש החכמה ובתחילתה. כי צריכים להבין מאד ההפרש שבין, "כח" ל"פועל", שאומר הרב להלן בין עה"ס של ראש המלובשים באו"ח שממטה למעלה, ובין עה"ס דגוף המלובשים באו"ח שממעלה למטה עד שע"ס של ראש, נקראים בשביל זה שהם ממטה למעלה, א"ס ומאציל, לע"ס של הגוף.

ומה ההבחן בזה?

והענין, כי יש הפרש ומרחק גדול מאד, בין האו"ח העולה מהמסך שבמלכות ולמעלה, שנקרא ממטה למעלה, המלביש לע"ס של ראש, לבין האו"ח היורד עם האו"י מהעה"ס של ראש למטה לגוף, עד שנדמה, כי הם הפכים זה לזה כי האו"ח העולה ממטה למעלה, לא לבד, שאינו נבחן לכלי קבלה על האו"י שמלביש, אלא עוד, שיש בו התנגדות לקבלה: כי יש כלל, כי כל ממטה למעלה פירושו, שהאור שהתחתון מקבל אותו פונה למאציל למ... ולא למקבלים.

עוד הפעם, ממטה נקרא מקבל, למעלה נקרא המשפיע, אני ממטה למעלה היינו שהמקבל רוצה להחזיר את האור הזה למי למשפיע, הוא לא רוצה לקבל אותו.

אמנם עכ"ז נעשה האו"ח העולה ממטה למעלה למלבוש על האור העליון, כלומר, שנעשה שורש להתקשרות אור העליון בנאצל, משום כי כל כלי מלכות של ראש, שהעלתה את אור חוזר ההוא, נמצאת מתפשטת ומתרחבת על ידו מינה ובה, ונעשית לכלי קבלה המכונה גוף הפרצוף, להיות עשר ספירות של ראש יורדות ממעלה למטה, מהמשפיע למקבל, (ומתפשטות) ומתלבשות בתוכה, היינו שמשיג אותה.

והנך רואה, שאע"פ שע"ס דראש מצד תכונתן עצמן הן מסתלקות מלבא לכלי קבלה כי כן פירושו של האו"ח העולה ממטה למעלה, דהיינו למאציל ולא לנאצלים, כמ"ש לעיל, עכ"ז כל האור המקובל בגוף בפועל, אינו אלא מע"ס של ראש המתפשטות בו ממעלה למטה, כמבואר בסעיף ל'.

כ... הוא מסביר לנו, שיש להבחין בראש ב' הבחנות, אחת, האור בא למלכות ולא רוצה לקבלו, הוא דוחה אותו. מבחינה זה אני יכול לומר, שכל האור עולה ממטה למעלה, היינו כל האור ממטה למעלה, ואחר כך אנחנו אומרים עוד דבר, שעושה חשבון, כמה שהיא כן יכולה לקבל בעל מנת להשפיע, ואומרת את זה אפשר לקבל, ואת השני אי אפשר לקבל, היינו מה שנ... שלא יכולה לכוון בעל מנת להשפיע, זה אסור לקבל. אם כן יש כאן ככה, מצד אחד לא רוצה לקבל שום דבר, ואחר כך אתה עושה חשבון מה שכן יכולים לקבל, אבל עוד לא קיבלה,

לכן אומרים שעל ידי הזה שהמסך דוחה את האור, יש לנו להבחין ב' בחינות. מצד אחד לא קיבלה שום דבר, מצד שני שאומר אפשר לקבל, זה גורם לנו שאחר כך הולכת ומקבל זה, שהולכת אחר כך ומקבל בפועל נקרא ממה זה נמשך מבכוח.

אם כן יש להבחין כך קיבלה לא קיבלה בראש, לא מה הפלא בראש הייתה פעולה שלא לקבל, ומה נקרא ראש? ראש נקרא שורש, שמזה נמשך משהו. אם שלילי למה נמשכים משלילי, מזה נמשך מהחשבון שעשתה מזה נמשך שכן מקבלת ממעלה למטה.

זה שאומר כאן, הוא אומר, שהראש נקרא א"ס ומאציל, מדוע? יש או אין מי שמשיג אותו אז הוא מדברים מבורא מה שאין כן גוף כבר מקבל משהו, כבר יש לדבר מנברא.

ולפיכך נבחנות ע"ס של ראש, שיש (בהן) מע"ס אבל "בכח ולא בפועל" כלומר, שענין הלבשת האור בכלים בפועל, שיהיה משיג בפועל, אינו נמצא בראש כלל ועיקר, אלא רק בחינת הכח והשורש שיהיה נמשך הימנו דבר ההתלבשות ההוא, ולפיכך מצד אחד נקרא הראש בשם א"ס או כתר. והבן זה מאד.

אני מסיים את מה שכתוב ברי"ד בסוף שתי שורות בטור א':

וע"כ אפשר לקראו, את הראש, א"ס ומאציל, עוד לפני זה, השורה מתחיל בעץ חיים למטה.

תלמיד: כן.

רב"ש: שהכתר הוא דוגמת (החומר) הנקרא...

תלמיד: החומר.

רב"ש: (שהכתר הוא) דוגמת החומר הנקרא היולי, שיש בו שורש כל הד' היסודות, בכח ולא בפועל, וכו'. הנקרא הד' יסודות בפועל נקרא מי? הגוף. מה יש בראש בכח נמצא שהראש הוא שורש לגוף, וע"כ מסיים אפשר לקראו, את הראש, א"ס ומאציל, שהיינו שעדיין אין שם שום נברא, אין, מי זה נברא מקבל המשיג אין שם משיג.

זה שאומר כאן, אני חוזר:

וז"ש הרב "ואז" דהיינו אחר שנתפשט האור בגוף הפרצוף, הנקרא עקודים "התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, מה שלא יכול להיות הדבר עד עתה". כלומר, שבטרם העקודים, מטרם הגוף, דהיינו במלכות של ראש, לא יכול להיות שם איזה מציאות הגבלה, כי מה שמלכות מגבילה ומעלה או"ח בע"ס דראש, ואומר שיותר לא יקבל הנה הגבלה זו היא השפעה ממש, שהרי כל שההגבלה גדולה יותר, הרי מדת ההשפעה גדולה בזו יותר: כי הגבלה דבחינה ד' ממשיכה קומת כתר, והגבלה קטנה ממנה, דהיינו מבחי"ג, ממשיכה רק קומת חכמה. וע"כ אינו נבחן שום הגבלה בראש ולא כלום. זה קצת קשה.

אמרנו מה זה הגבלה בגוף? שמסך דטבור אומר שאני לא רוצה לקבל יותר. מה זה הגבלה בראש? אותו הדבר, כמה זה אני יכול לקב... זה כן יכולים לכוון בעל מנת להשפיע וזה לא יכולים לכוון.

הוא רוצה לומר הגבלה הכוונה למסך. מסך נקרא הגבלה, אז הוא אומר, עיקר ההגבלה הוא לעשות בכוח, מה שבכוח מתפשט אח"כ בפועל. נמצא הגבלה הזאת נקרא השפעה, חסר קצת ביאור על זה.

תלמיד: כן.

רב"ש: אז צריכים להתחיל אות מ':

אף על פי שעדיין לא ניכר היותם מ יוד אורות רק אחר גמר העקודים, מה הפירוש רק אחר גמר העקודים? נראה אות מ' למטה:

מ) דהיינו רק אחר, שנגלו ויצאו ב' הפרצופין: ע"ב ס"ג דא"ק, אשר האור נכנס ויצא עשרה פעמים מן הכלי, שע"י כניסות ויציאות האלו נעשה הכר של יוד אורות מובדלים זה מזה. כמ"ש לקמן.

אמנם ודאי, למעלה אשר נ הכח של יוד אורות אלו היה בהם תחילה, רק לפי ס שלא היה האור נגבל תוך הכלי, ע לא היה ניכר עדיין מציאות היותן יוד.

מה כאן כל העניין, מה הוא רוצה כאן? הרב רוצה לספר לנו, הלוא לפי הכלל, האורות מתחלקים לפי הכלים. אם הוא אומר עקודים נקרא, שאין יותר מכלי אחד, איך אנו מבחינים עשר אורות אם אין יותר מכלי אחד? אז זה הוא אומר שהיה בכוח, ומתי נקרא היוד אורות? רק אחר גמר העקודים, הלוא עקודים גם כן אין יותר אפילו גמר עקודים הוא מפרש,

מה זה גמר עקודים? תסתכלו באות מ':

מ) דהיינו רק אחר, שנגלו ויצאו ב' הפרצופין: ע"ב ס"ג דא"ק, שגלגלתא ע"ב ס"ג אלו נקראו עקודים, ששמה היה כלי אחד, מה נותן לו הג'? אז הוא אומר: אשר האור נכנס ויצא עשרה פעמים מן הכלי, שע"י כניסות ויציאות האלו, נעשה הכר של יוד אורות מובדלים זה מזה. כמ"ש לקמן.

הוא אומר כך: בפרצוף גלגלתא, היה כלי אחד, ובפרצוף ע"ב גם כן היה כלי, אבל היה מטי ולא מטי. מה שאין כן בפרצוף גלגלתא לא היה מטי ולא מטי, היינו האור הסתלק הסתלק, משיצא טעמים והיה ביטוש פנים ומקיף והתחיל הזדככות המסך, המסך נזדכך כבר לא חזר האור בחזרה. מה שאם כן בפרצוף ע"ב נקרא מטי ולא מטי, אור הסתלק ואחר כך בא אור בחזרה כמו שנלמד אחר כך.

ובפרצוף ס"ג הוא לא הוא לומד, יש שם מטי ולא מטי הקבועה, לאחר שנסתלק מלכות דס"ג, עוד פעם מתחיל כתר דס"ג, לכן יש שם יוד יציאות ויוד הכנסות, אעפ"י שאין שם רק כלי אחד, זה הספיק הוא אומר, שיהיה הכר של יוד אורות.

למעלה:

אמנם ודאי, אשר נ הכח של יוד אורות אלו היה בהם תחילה.

אות נ', למטה:

נ) בטרם שנתפשטו לעקודים, דהיינו בע"ס של ראש, אשר שם נבחנות עה"ס שהן רק בכח ולא בפועל, אז הוא אומר שם בראש דס"ג גם כן היו הי' ספירות בכוח, רק לא היה ניכר רק בפועל.

הלאה תסתכלו:

רק לפי ס שלא היה האור נגבל תוך הכלי,

ס', אז הוא אומר:

ס) והגבלה זאת, שמלכות מגביל עד כאן מותר לקבל אור מכאן להלאה אסור כבר לא מקבלת מתחלת להגלות רק על ידי הזווג דהכאה ועליות או"ח ממטה למעלה, דהסתכלות השניה הבאה אחר התלבשות האור בנאצל, דהיינו אחר עקודים, כמ"ש לפנינו, משא"כ על ידי הסתכלות הראשון שבמלכות של ראש, אין האור נגבל.

בחלק ה', דף ש"ט, אות כ"ג, הוא אומר, הרב:

והנה ד' בחינות אלו הם מציאות ד' אותיות הוי"ה, אז הוא מסביר, מדוע הוא כך? וכבר ידעת כי שם הוי"ה אינו מתחיל אלא מחכמה ולמטה.

מפרש באור פנימי:

הויה אינו מתחיל אלא מחכמה ולמטה. כנודע, שהיוד ה"ס חכמה. ו' ה"ס ז"א. וה' ראשונה, ה"ס בינה. וה' אחרונה ה"ס מלכות. אבל הכתר, אינו מרומז בד' האותיות, זולת בקוצו של יוד.

מדוע? אז הרב אומר שם, באות כ"ד, שהיא אותיות, אז הוא אומר כך:

והטעם, כי הנה למטה בט"ס מחכמה ולמטה, יש בהם ד' חסרונות האור, אשר זה עצמו יגרום כינוי השם באור העליון, לשיוכל לקרות בשם הויה, לד' חסרונות אלו. נמצא לפי זה שהטעמים של פרצוף גלגלתא, שהזווג שהיה בראש מתפשט בגוף, שהוא אומר כאן, והגבלה הזאת מתחלת להגלות רק על ידי זווג דהכאה ועליות או"ח ממטה למעלה, בראש.

קבלה מדיה

קבלה מדיה

איזור אישיכדאי להיכנס כדי להוסיף לייק לסרטונים, לשמור תכנים ולהירשם למינויים.

מכללת "קבלה לעם"

מכללת "קבלה לעם"

מכללת "קבלה לעם"

קבלה מדיה© כל הזכויות שמורות 2003-2026 בני ברוך - קבלה לעם

איזור אישי
כדאי להיכנס כדי להוסיף לייק לסרטונים, לשמור תכנים ולהירשם למינויים.

קבלה מדיה
© כל הזכויות שמורות 2003-2026 בני ברוך - קבלה לעם