אושפיזין דוד – ספירת מלכות – קטעים נבחרים מהמקורות

דוד הוא בחינת מלכות

1. דוד המלך הוא בחינת מלכות, שעליה היה צמצום. ודוד נקרא "כללות המלכות", שצריכה לקבל תיקון, שכל בחינת רצון לקבל שיש בכלי קבלה, שיתקן. לכן הוא היה צריך להכלל מכלים שיש בהם בחינת כלים דהשפעה, שע"י זה גם מלכות הכללית תתוקן. וזה נקרא "גמר התיקון". כלומר, שמלך המשיח נקרא גמר התיקון, שפירושו, שמלכות הכללית תתוקן בעל מנת להשפיע. 

(הרב"ש. מאמר 10 "מהו, שאמרו חז"ל, שדוד המלך לא היו לו חיים, בעבודה" 1990)

2. ידוע ש"דוד" נקרא בחינת מלכות, היינו מלכות שמים, שהנבראים צריכים לקבל על עצמם עול מלכות שמים על הכוונה שלא על מנת לקבל פרס, אלא "בגין דאיהו רב ושליט", ולא לשם תועלת עצמו. ולדבר זה כל העולם מתנגדים, ושונאים לעשות הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמם. לכן היות שקדושה היא כולו להשפיע, היינו לתועלת ה', כמו שכתוב "קדושים תהיו, כי קדוש אני ה'". כלומר, כמו שהבורא הוא רק משפיע להנבראים, כמו כן הנבראים צריכים להשפיע לה', כי זה נקרא "השתוות הצורה", שהיא בחינת דביקות בה'.

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו "מסרת גבורים ביד חלשים" בעבודה" 1991)

3. ידוע ש"דוד" נקרא מלכות, שהיא מלכות שמים. שמלכות דקדושה היא הרצון להשפיע, והלעומתה היא הרצון לקבל לעצמו, שזה נקרא "סטרא אחרא", שהיא ההיפוך דקדושה, והיא השונא דקדושה, כמו שכתוב "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו", פירושו, שהרצון לקבל רוצה להרוג את הרצון להשפיע. אז דוד, שהוא המרכבה למלכות דקדושה, התפלל, שהשונא שלו, שהוא הרצון לקבל, והוא רוצה להרוג את הרצון להשפיע, שהוא קדושה, שהבורא יקדים את ישועתו, בכדי שהרצון לקבל, היינו השונא, לא תוכל לשלוט עליו. וזה שכתוב "אלקי חסדו יקדמני". היינו שהבורא יקדים לעשות לי חסד. 

(הרב”ש. מאמר 45 "מהו "הנסתרות לה' אלקינו" בעבודה" 1990)

4. היות שהאדם נולד בבחינת רצון לקבל לעצמו, בבחינה זו אין חיים. נמצא, שבחינת דוד המלך, שהיא הנקודה שבלב, אין לה חיים. היינו, שאור החיים אינו יכול להאיר שמה. לכן נעשה "שיתוף מידת הרחמים בדין". וזה שכתוב, ש"מבחינת הימין, שהיא בחינת השפעה, שנשתתף בבחינת דוד המלך, מזה תקבל המלכות, שהיא מידת הדין, חיים. ולכן מבחינת אברהם יעקב יוסף, שהם בחינת חסד ורחמים, ניתן בבחינת דוד המלך. ולא מיצחק, שהוא בחינת שמאל, שהיא כלי קבלה".

 (הרב"ש. מאמר 10 "מהו, שאמרו חז"ל, שדוד המלך לא היו לו חיים, בעבודה" 1990)

5. דוד שבחינתו מלכות, בחינת משיח, שעליה היה הצמצום וההסתר, אינה יכולה לקבל שום אור על בחינתה עצמה. אלא היא צריכה לקבל מזעיר אנפין בעלה, שפירושו שהיא נבנתה ממלכות דזעיר אנפין, שהיא בחינתה חלל הפנוי. לכן קבלה מהם, היינו מאברהם, יעקב, יוסף, שהם למעלה מהמלכות, לכן קבלה הארה מהם.

(הרב"ש. רשומה 316. "בחינת אדם הראשון - ב'")

6. כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, אשר כינור הוא המלכות, שהיא כינור דוד, המנגן מאליו, למלך הקדוש העליון.

("זוהר לעם". שלח לך, מאמר "הציצית", סעיף 342)

דוד הלך בדרכי התורה

7. "דוד הלך בדרכי התורה", היינו, שע"י דרך התורה תיקן את עצמו וזכה לכלים דהשפעה. שבכלים האלו מושפע השפע מלמעלה והאדם זוכה לבחינת טוב ומטיב, היינו שמשיג אז את השם האמיתי של הקב"ה, הנקרא "טוב ומטיב", מסיבה שהוא קבל את הטוב ע"י שתיקן את עצמו ע"י דרכי התורה. וזה הפירוש "ויעש דוד שֵׁם", שפירוש, שדוד זכה להשיג את השם של הקב"ה, הנקרא "טוב ומטיב".

(הרב"ש. מאמר 30 "מהו שחוק ומשפט הוא השם של הקב"ה, בעבודה" 1990)

8. "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי". אמר, שדוד המלך, אף על פי שזכה כבר לשלימות, מכל מקום היה משתוקק לבחינת תורה, משום שתורה היא יותר גדולה וחשובה מכל שלימות שבעולם. 

(בעל הסולם, "שמעתי". ק"מ. "מה אהבתי תורתך")

9. כמו מגדל דוד, שהוא מגדל חזק, אף המתעסקים בתורה, צריכים חיזוק ובניין חזק. מגדל דוד, כמו דוד שהיה מתגדל בתורה יותר מכל בני דורו, כך המתעסקים בתורה, צריכים להתגדל בתורה ושלא יתבטלו ממנה. כמו דוד, שהיה עוסק בתורה לילה ויומם, כך צריך האדם להתעסק בתורה לילה ויומם. ובעוד שיתעסקו בה, ויתגדלו בה, כמגדל דוד הצוואר בנוי, בניין חזק וגדול. 

("זוהר לעם". זוהר חדש, ויצא, מאמר "והנה סולם מוצב ארצה", סעיפים 59-58)

10. דוד המלך אמר, ה' אלקי ישועתי, יום צעקְתי, בלילה נגדך. דוד המלך היה קם בחצות לילה ועסק בתורה בשירות ובתשבחות לשמחת המלך והגבירה. וזהו שמחת האמונה בארץ, משום שזהו שבח של האמונה, השכינה, הנראית בארץ.

("זוהר לעם". ויגש. מאמר "שישים נשימות", סעיף 48)

"אני מעורר השחר, ואין השחר מעורר אותי"

11. אמר דוד, "אני מעורר השחר, ואין השחר מעורר אותי". כי הוא מעורר את ההסתלקות ולא ההסתלקות מעוררת אותו לניסיון.

(הרב"ש. רשומה 590. "ההולכים לארץ ישראל")

12. אמרו חז"ל "אַדְּלֺא אבידְנא, בְּחישְנא" (שבת קנ"ב), היינו מטרם שאני מאבד את מצבי, שבו אני נמצא, מתחיל אני לחפש, על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל על דוד המלך שאמר "אעירה השחר", ודרשו חז"ל, אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי. אי לזאת, עיקר השמירה הוא בזמן העליה, ולא בזמן הירידה. ובזמן עליה צריכים להמשיך בחינת יראה, שחס ושלום שלא נהיה נדחה לחוץ חס ושלום. אבל אחרי כל אלה, אין לנו - לצעוק אל המלך ולבקש ממנו שירחם עלינו אחת ולתמיד. 

(הרב"ש. אגרת ע"ז)

13. אמר אאמו"ר זצ"ל, על מה שאמרו חז"ל על דוד, שאמר "אני מעורר השחר, ואין השחר מעורר אותי", שהפירוש, שדוד המלך לא חיכה עד שהשחר, הנקרא שחור, שהוא בחינת חושך. כלומר, שהחושך מעורר אותו, אלא הוא בעצמו מעורר את החושך. ומתפלל עליו, שה' יאיר לו את פניו, וממילא הוא מרויח זמן מזה שיש לו ההכנה להחושך, אז יותר קל לתקן אותו.

(הרב"ש. מאמר 10 "מהו, שהמלך עומד על שדהו, כשהתבואה עומד בכרי, בעבודה" 1991)

14. דוד המלך אמר, שהוא לא מקבל "שחר", מלשון "שחור וחושך", שבא אליו, והוא מתעורר מהשחור, אלא "אני מעורר השחור", אלא שהוא, בזמן שמרגיש שהוא בסדר, אז הוא בעצמו מעורר השחור".

(הרב"ש. מאמר 16 "מהו היסוד שהקדושה נבנית עליו" 1988)

תפילה לדוד

15. מקודם מתקבלת תפילת עני. היינו, ראשית כל הוא צריך לזכות לבחינת מלכות שמים הנקרא בחינת "עניה ודלה". שזהו בחינה הראשונה, שהאדם צריך להכנס בעבודה. ואח"כ בא מדרגה שניה שהיא תפלה לדוד, היינו שהמלכות שמים שלו, לא יתפסק, ואח"כ באה מדרגה שלישית, שהיא, תפילה למשה; שהיא בחינת תורה.

(הרב"ש. רשומה 436. "ג’ תפילות - א'")

16. מקודם האדם צריך לקבל בחינת כח מלמעלה, שיהיה לו טבע שני, שהוא רצון להשפיע. ואחר כך הוא יכול לבקש מדרגה שניה, שהיא בחינת "דוד", היינו בחינת "מלכות שמים". נמצא, שתפלת העני מאחרת לכל התפלות. זאת אומרת, שמטרם שקבל העני את מבוקשו, אין הוא מסוגל לקבל מדרגות יותר גבוהות. לכן כתוב "תפלה לעני כי יעטוף", כנ"ל. ואחר זה באה תפלה שניה, שהיא "תפלה לדוד", שהיא בחינת מלכות שמים, שהוא מבקש, שתהיה לו אמונה, שירגיש את הפועל, מה שהוא פועל עם השגחתו על כל העולם, כי עכשיו כבר יכול להשיג את הבורא כפועל טובות, כנ"ל בהסולם, כיון שיש לו כבר כלים דהשפעה, אז הוא כבר יכול לראות, איך שהוא פועל טובות. 

(הרב"ש. מאמר 30. "ג' תפלות" 1985)

17. דוד הוא מלכות. לפעמים עני, ולפעמים בעשירות על הכול. ומשום זה היה אומר, צעיר אנוכי ונבזה. ועכ"ז, פיקודיך לא שכחתי. כעין זה יש לאדם להיות נבזה בעיניו, ולהשפיל עצמו בכל, שיהיה כלי, שהקב"ה רוצה בו. 

("זוהר לעם". פקודי, מאמר "לפעמים משבח עצמו ולפעמים משפיל", סעיף 235)

18. דוד המלך תמיד היה משפיל עצמו אל הקב"ה, שכל מי שמשפיל עצמו לפני הקב"ה, הקב"ה מגביה אותו על הכול. ומשום זה הקב"ה רצה בדוד בעוה"ז ובעוה"ב. דוד הוא מלך בעוה"ז, ודוד יהיה מלך לעוה"ב. וע"כ אמר, אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה. 

("זוהר לעם". פקודי, מאמר "לפעמים משבח עצמו ולפעמים משפיל", סעיף 233)

19. אושפיזא דדוד המלך ע"ה, שהיה לו תמיד צעקה גדולה בלבו, מפני שנדמה בעיניו תמיד שעדיין הוא עומד בחוץ. 

("פרי צדיק". חג הסכות, אות כ"ח)

20. כתוב (תהילים, קכ"א) "אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי, עזרי מעם ה', עשה שמים וארץ". שיש להבין, שדוד המלך היה שואל, "מאין יבוא עזרי". ואח"כ נתוודע לו, ש"עזרי מעם ה'". הלא כל יהודי מאמין, הוא אומר, שהאדם אין לו מקום אחר לקבל עזרה, אלא מעם ה'.

(הרב”ש. מאמר 20 "מהו השכר בעבודה דלהשפיע" 1988)

21. ודע שאין הקב"ה מקבל תפילתו של אדם למקצת, כי אין מקצת נוהג ברוחניות, אלא בו בשעה שהאדם גמר כל תפילותיו אז יענהו ה'. וז"ס כלו תפילות דוד בן ישי: דהיינו שהשי"ת כבר ענהו על כל משאלותיו, ואין לו עוד על מה לבקש ולהתפלל. וזסו"ה כי אתה שומע תפלת כל פה, דהיינו רק אחר שהפה כבר גילה לפניו כל תפילותיו שומע ה' בבת אחת. 

(בעל הסולם. "אור הבהיר", ד' החושים)

22. אמר דוד המלך (תהילים קט"ו) "לא לנו ה', כי לשמך תן כבוד, על חסדך על אמתך, למה יאמרו הגויים, איה נא אלקיהם, ואלקינו בשמים, כל אשר חפץ עשה". ולפי הנ"ל יש לפרש, שאנו מבקשים לה', שיעזור לנו לצאת מהגלות, שזה שאומרים "לא לנו" הכוונה על הרצון לקבל שלנו. זאת אומרת, שאנו רוצים, שהמחשבות והרצונות והמעשים לא יהיו עבור הרצון לקבל שלנו, שזה נקרא, שכל החשיבות היא לאומות העולם. אלא "לשמך תן כבוד", שלא תהיה שכינתא בגלותא ושתהיה בבחינת עפר, אלא שיהיה מגולה הכבוד שמים. 

(הרב"ש. מאמר 15 "ויסב חזקיהו" 1985)

23. כתוב (תהלים ע"ח) "ויבחר בדוד עבדו, ויקחהו ממכלאות צאן, מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו". שיש לפרש, זה שבחר בדוד עבדו, מה היו המעלות שלו יותר מאחרים. על זה אומר "ויקחהו ממכלאות צאן". "ממכלאות" יש לפרש, שהוא ענין מאכלות. כלומר, שהמאכלים שלו, ממה היו המזונות שלו, הוא אומר, צאן. שענין "צאן", פירש אאמו"ר זצ"ל, הוא ענין יציאות.

זאת אומרת, זה שהאדם מרגיש, שיצא מבחינת עבודת ה', שהוא מרגיש בחינת ירידה, הוא לא התפעל מזה. אלא אדרבא, זה נותן לו מקום להתפלל לה', שיוציאו משליטת הרע ולקרב אותו אליו. לכן כל יציאה ויציאה, שהיתה לו, מזה היו לו חומרי דלק על מה להתפלל. מה שאין כן בזמן שהאדם נמצא תמיד בזמן עליה, אין לו צורך להתקדם. וזה שכתוב "ויקחהו ממכלאות צאן".

(הרב"ש. מאמר 45 "מהו שהדיין צריך לדון דין אמת לאמיתו, בעבודה" 1991)

דוד המלך הוא כללות ישראל

24. דוד המלך ע"ה, הוא כללות הנפש דכלל ישראל, ועל-כן היה תמיד משתוקק ומתאוה ונכסף לדביקות האמיתית בו ית'.

(בעל הסולם. אגרת י"ט)

25. כל מי שמזכך, ומטהר את נפשו להיות ראוי להמשיך גילוי המלכות לעולם, יהיה נקרא דוד המלך ממש. וזה סוד (ר"ה כה.) "דוד מלך ישראל חי וקים", כי לא מת כלל, וכלי שלו נמצא בכל נפש ונפש מישראל.

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

26. אמר דוד "אני שלום", זאת אומרת, שאני משיג לכולם ואני אוהב את כולם, "וכי אדבר, המה למלחמה".

(בעל הסולם. "שמעתי". ק"ב. "ולקחתם לכם פרי עץ הדר")

27. כתוב (תהילים ל"ד) "דרשתי את ה', וענני". ופירש הרד"ק "דרשתי, כי בהיותו בין ידיהם, היה בלבו דורש את ה', ומתחנן לפניו בלבבו, שיצילהו מידם". ועל דרך עבודה יש לפרש, שדוד ראה, כי בהיותו בין ידיהם, היינו תחת שליטתם של המחשבות ורצונות של הרצון לקבל, היה בלבו דורש את ה'. כלומר, שהגם שראה שהם שולטים עליו, ומכל מקום היה בפניות הלב דורש את ה', שיצילהו מידם. כלומר, הגם שבחיצוניות הם היו שולטים עליו, אבל בפנימיות הלב היה מוחה על מה שהם שולטים עליו, והיה מתחנן לה' שיצילהו מידם. ומכל מקום בפנימיות הלב היה דורש ומתחנן לה', שיצילהו מידם, ולא היה מתייאש, מזה שבחיצוניות הם שולטים עליו. וזהו על דרך שאמרו חז"ל (ברכות י') "אפילו חרב חדה מונחת לו על צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים". כנ"ל, שגם הירידות גורמים למילוי חסרון.

(הרב"ש. מאמר 19 "מהו קומה ה' ויפוצו אויביך, בעבודה" 1991)

28. מזמור לדוד, ה' רועי לא אחסר. ה' רועי, הרועה שלי. כמו שהרועה מנהיג את הצאן ומוליך אותם למרעה טוב, למרעה שמן, במקום נחלי מים, מיישר הליכתן בצדק ובמשפט, אף הקב"ה, כמ"ש, בנאות דשא ירביצני על מֵי מנוחות ינהלני, נפשי ישׁובֵב. 

("זוהר לעם". שמות, מאמר "ומשה היה רועה", סעיף 371)

"הרחמן הוא יקים לנו סוכת דוד הנופלת"

29. כתוב "קומה ה' ויפוצו אויביך". שאנו מתפללים, שה' יהיה בבחינת "קומה", על דרך שאנו מתפללים ואומרים "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת", ש"סוכת דוד" נקראת בחינת מלכות, שהיא בחינת שכינתא בעפרא. ואנו מבקשים, שה' יקים אותה מנפילתה, ושתהיה בבחינת "קומה", בקומה זקופה.

(הרב"ש. מאמר 19 "מהו קומה ה' ויפוצו אויביך, בעבודה" 1991)

30. יש להבין זה, מדוע השכינה היא בצער, אין הקב"ה מקים אותה מעפרא. אלא אנחנו צריכים לבקש מה' שהוא יוקים לה, ובלי התפלה שלנו אין הוא מקים אותה, כמו שכתוב, "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת". משמע שהוא צריך שאנחנו נבקש.

(הרב"ש. מאמר 19 "מהו כסף, זהב, ישראל, שאר עמים, בעבודה" 1988)

31. כתוב "הרחמן הוא יקים לנו סוכת דוד הנופלת". וזה נקרא לאוקמא שכינתא מעפרא. שענין נפילה בגשמיות, הנה אנו רואים לפעמים שמתפרסם שהזהב נפל בעולם, שפירוש שנפל מערכו, שאינו כל כך חשוב כמו שהיה צריך להיות. כמו כן ברוחניות, אם הרוחניות אין לה הערך כמו שצריך להיות, אז לא משלמים עבור זה את התשלום הדרוש. והיות שדורשים מהאדם שצריך לעבוד במסירות נפש, אז אם אין להאדם את הערך האמיתי, שיהיה כדאי לתת את המחיר של מסירות נפש, זה נקרא שהשכינה בעפר. ועל זה מתפללים "הרחמן יקים לנו את סוכת דוד הנופלת", היינו שהקדוש ברוך הוא יתן לנו את הרגשת הרוממות של עבודת הקודש. 

(הרב"ש. רשומה 397 "קחו מאתכם תרומה לה'")

 

תהילים נבחרים

32. אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים;

וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב.

כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה, חֶפְצוֹ; וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה, יוֹמָם וָלָיְלָה.

וְהָיָה כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם:

אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל; וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.

לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים: כִּי אִם-כַּמֹּץ, אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.

עַל-כֵּן, לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים--בַּמִּשְׁפָּט; וְחַטָּאִים, בַּעֲדַת צַדִּיקִים.

כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה, דֶּרֶךְ צַדִּיקִים; וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד. 

(תהילים. א', אותיות א'-ו')

33. שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת:

אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי.

עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ; אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ.

הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל.

יְהוָה שֹׁמְרֶךָ; יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ.

יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה; וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.

יְהוָה, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע: יִשְׁמֹר, אֶת-נַפְשֶׁךָ.

יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.

(תהילים. קכ"א, אותיות א'-ח')

34. מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר׃

בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל־מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי׃

נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי־צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ׃

גַּם כִּי־אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא־אִירָא רָע כִּי־אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי׃

תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה׃

אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל־יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית־ה' לְאֹרֶךְ יָמִים׃

(תהילים. כ"ג, אותיות א'-ו')

 

35. לְדָוִד: יְהוָה, אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא;

יְהוָה מָעוֹז-חַיַּי, מִמִּי אֶפְחָד.

בִּקְרֹב עָלַי, מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת-בְּשָׂרִי:

צָרַי וְאֹיְבַי לִי; הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ.

אִם-תַּחֲנֶה עָלַי, מַחֲנֶה לֹא-יִירָא לִבִּי:

אִם-תָּקוּם עָלַי, מִלְחָמָה בְּזֹאת, אֲנִי בוֹטֵחַ.

אַחַת, שָׁאַלְתִּי מֵאֵת-יְהוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ:

שִׁבְתִּי בְּבֵית-יְהוָה, כָּל-יְמֵי חַיַּי;

לַחֲזוֹת בְּנֹעַם-יְהוָה, וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ.

כִּי יִצְפְּנֵנִי, בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה:

יַסְתִּרֵנִי, בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ; בְּצוּר, יְרוֹמְמֵנִי.

וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי, עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי, וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ, זִבְחֵי תְרוּעָה;

אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה, לַיהוָה.

שְׁמַע-יְהוָה קוֹלִי אֶקְרָא; וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי.

לְךָ, אָמַר לִבִּי--בַּקְּשׁוּ פָנָי; אֶת-פָּנֶיךָ יְהוָה אֲבַקֵּשׁ.

אַל-תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ, מִמֶּנִּי אַל תַּט-בְּאַף, עַבְדֶּךָ:

עֶזְרָתִי הָיִיתָ; אַל-תִּטְּשֵׁנִי וְאַל-תַּעַזְבֵנִי, אֱלֹהֵי יִשְׁעִי.

כִּי-אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי; וַיהוָה יַאַסְפֵנִי.

הוֹרֵנִי יְהוָה, דַּרְכֶּךָ: וּנְחֵנִי, בְּאֹרַח מִישׁוֹר--לְמַעַן, שׁוֹרְרָי.

אַל-תִּתְּנֵנִי, בְּנֶפֶשׁ צָרָי: כִּי קָמוּ-בִי עֵדֵי-שֶׁקֶר, וִיפֵחַ חָמָס.

לוּלֵא--הֶאֱמַנְתִּי, לִרְאוֹת בְּטוּב-יְהוָה: בְּאֶרֶץ חַיִּים.

קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה.

(תהילים. כ"ז, אותיות א'-י"ד)

36. לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד מִזְמוֹר:

יְהוָה חֲקַרְתַּנִי, וַתֵּדָע.

אַתָּה יָדַעְתָּ, שִׁבְתִּי וְקוּמִי; בַּנְתָּה לְרֵעִי, מֵרָחוֹק.

אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ; וְכָל-דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה.

כִּי אֵין מִלָּה, בִּלְשׁוֹנִי; הֵן יְהוָה, יָדַעְתָּ כֻלָּהּ.

אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי; וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה.

פלאיה (פְּלִיאָה) דַעַת מִמֶּנִּי; נִשְׂגְּבָה, לֹא-אוּכַל לָהּ.

אָנָה, אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ; וְאָנָה, מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח.

אִם אֶסַּק שָׁמַיִם, שָׁם אָתָּה; וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ.

אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר; אֶשְׁכְּנָה, בְּאַחֲרִית יָם.

גַּם-שָׁם, יָדְךָ תַנְחֵנִי; וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ.

וָאֹמַר, אַךְ-חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי; וְלַיְלָה, אוֹר בַּעֲדֵנִי.

גַּם-חֹשֶׁךְ, לֹא-יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ:

וְלַיְלָה, כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה, כָּאוֹרָה.

כִּי-אַתָּה, קָנִיתָ כִלְיֹתָי; תְּסֻכֵּנִי, בְּבֶטֶן אִמִּי.

אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת, נִפְלֵיתִי:

נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ; וְנַפְשִׁי, יֹדַעַת מְאֹד.

לֹא-נִכְחַד עָצְמִי, מִמֶּךָּ:

אֲשֶׁר-עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר; רֻקַּמְתִּי, בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ.

גָּלְמִי, רָאוּ עֵינֶיךָ, וְעַל-סִפְרְךָ, כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ:

יָמִים יֻצָּרוּ; ולא (וְלוֹ) אֶחָד בָּהֶם.

וְלִי--מַה-יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל; מֶה עָצְמוּ, רָאשֵׁיהֶם.

אֶסְפְּרֵם, מֵחוֹל יִרְבּוּן; הֱקִיצֹתִי, וְעוֹדִי עִמָּךְ.

אִם-תִּקְטֹל אֱלוֹהַּ רָשָׁע; וְאַנְשֵׁי דָמִים, סוּרוּ מֶנִּי.

אֲשֶׁר יֹמְרוּךָ, לִמְזִמָּה; נָשׂוּא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ.

הֲלוֹא-מְשַׂנְאֶיךָ יְהוָה אֶשְׂנָא; וּבִתְקוֹמְמֶיךָ, אֶתְקוֹטָט.

תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים; לְאוֹיְבִים, הָיוּ לִי.

חָקְרֵנִי אֵל, וְדַע לְבָבִי; בְּחָנֵנִי, וְדַע שַׂרְעַפָּי.

וּרְאֵה, אִם-דֶּרֶךְ-עֹצֶב בִּי; וּנְחֵנִי, בְּדֶרֶךְ עוֹלָם.

(תהילים. קל"ט, אותיות א'-כ"ד)

https://kabbalahmedia.info/he/events/cu/t2wppUk3?language=he