שיעור ערב 04.03.2019- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך ט', עמ' 237, פרשת "יתרו", 100

נשתדל כולנו להתחבר, מי ששומע אותנו איפה שלא נמצאים, נתחבר כולנו יחד לנשמה אחת. בחיבור הנשמה לא שייך ההבדל בינינו במרחקים הגשמיים, נשתדל להיות יחד ואז הזוהר לפי המאמץ שלנו גם ישפיע עלינו.

אריה שור נשר אדם

.100" נשר, ת"ת, לוקח רוח הכלול בפה, נוטה לאחור, למערב, ששם המלכות, ולוקח צבע אחד מהלבנה, מהמלכות, שצבעה שחור. נוטה לפניו, למזרח, שהוא ת"ת, ולוקח צבע אחד מהשמש, ת"ת, שצבעו ירוק.

נוטה לימין ולשמאל, דרום צפון, חו"ג. לוקח שני צבעים מהם, לבן ואדום. נמצא שהנשר כלול מכל הצבעים. וזהו הנשר הגדול, בעל הנוצה, גדול הכנפיים, שכל הצבעים נראים בו.

.101 אדם, נוטה למעלה, ושורה בצורת הפָנים של האדם התחתון. ורושם שם צורת כל ארבע החיות, ומתלבש בכולן, וצורתו נראית בהן. כמ"ש, ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתן ופני נשר לארבעתן. ורושם בהן צורות וצבעים של הפנים, וקווים של המצח.

.102 בד' החיות רושם ל"ב (32) שבילים, נתיבות פליאות חכמה, ל"ב נתיבות החכמה. וכולם מתכסים בל"ב מבין הפנים והכנפיים של החיות. כי ד' החיות כלולות זו בזו. ע"כ יש ט"ז (16) פנים לארבעתן, וט"ז כנפיים לארבעתן, שעולים ל"ב. וכך הם הקווים שעל המצח, והקווים שעל העיניים.

.103 י"ג (13) צבעים הם בציורי הפָנים של קו המידה, קו האמצעי. וכל הצבעים הולכים בדרך אמת בקו המידה, שהוא ז"א, קו האמצעי, ו', ונקרא אמת. וכולם רשומים באות וא"ו. כי וא"ו במילוי היא בגי' י"ג.

י"ג גוונים ול"ב שבילים מצוירים ביו"ד ה"א ה"א. כי וא"ו, היא בגי' י"ג, כנגד י"ג גוונים. ויו"ד ה"א ה"א, הן בגי' ל"ב, כנגד ל"ב שבילי החכמה.

.104 י"ב (12) גוונים של ג' חיות, שהם ו"ו, ודמות פניהם פני אדם, היא הא' המתלבשת בתוך שתי הוָוים, ומתכסה בהן. ו' למטה, ו' למעלה. ו' שלמעלה, היא שישה גוונים עליונים, ו' שלמטה, היא שישה גוונים תחתונים. בשישה גוונים עליונים פָּרח למעלה, ובשישה גוונים תחתונים פרח למטה.

החיות הן ארבע, אריה שור נשר אדם, חגת"מ, ד' גוונים לבן אדום ירוק שחור. וכשהחיות נכללות זו מזו, היו צריכים להיות בהן ט"ז גוונים, כי כל חיה נכללת מארבעתן, וד"פ ד' הוא ט"ז. אמנם אין בהן אלא י"ג גוונים.

והטעם הוא שבהתכללות ג' קווים ומלכות שבז"א זו מזו, אין בהן ט"ז בחינות אלא י"ב בחינות, משום שבחינת עצם המלכות, המלכות דמדה"ד, נגנזה, ורק מלכות הנכללת בבינה מתגלה. וע"כ חסרה המלכות מבחינתה עצמה, ואין בה אלא ט"ר הכלולות בה, שמקבלת מז"א, ובחינתה עצמה נעלמת. ולפיכך נבחן, שיש ד' חיות, אריה שור ונשר, ג' קווים חג"ת דז"א, ואדם, מלכות, המקבלת ג' הקווים מז"א.

וכשנכללים זה מזה, אין בכל אחד מד' החיות אלא רק ג' קווים ולא המלכות, כי עצם המלכות חסרה בכל אחד, שהרי אפילו המלכות עצמה, אין בה אלא רק ג' הקווים שמקבלת מז"א, ובחינתה עצמה אין בה. מכ"ש שהיא חסרה בכל אחד מג' הקווים.

ומשום זה, אחר שנכללות זו מזו, אין בהן ט"ז בחינות, אלא י"ב בחינות בלבד. וזה י"ב צירופי הוי"ה, י"ב גוונים, אשר עם המלכות הגנוזה והנעלמת, הם י"ג גוונים.

י"ב גוונים של ג' חיות, הם ו"ו, כי ד' החיות אריה שור נשר אדם שבז"א, כשנכללות זו מזו, אין בכל אחת מהן אלא ג' חיות, אריה שור נשר, ג' קווים.

באופן, שיש באריה, אריה שור ונשר. ויש בשור, אריה שור ונשר. ויש בנשר, אריה שור ונשר. ויש באדם, אריה שור ונשר. אבל עצם האדם, עצם המלכות, המלכות דמדה"ד, נעלמה אפילו מהחיה הרביעית, האדם, כי אין בה אלא אריה שור נשר, וחסרה אדם. ומכ"ש בשאר החיות.

וע"כ אין בהן ט"ז גוונים, אלא י"ב גוונים, שהם ו"ו. כי ז"א הוא ו' שבשם הוי"ה. וכשאומרים ו' נשמע ו"ו, שתי ווים, הרומזים לי"ב גוונים.

ודמות פניהם פני אדם, היא הא' המתלבשת בתוך שתי הווים, ומתכסה בהן. כלומר, שפני אדם, המלכות, נעלמה מכל ד' החיות, ואפילו מהחיה הרביעית, מלכות עצמה, ונקראת אדם. עכ"ז אין בה אלא מלכות הממותקת בבינה, שנחשבת ליסוד דמלכות, ולא מלכות עצמה, והמלכות הנעלמת הזו נרמזה בא' של מילוי וא"ו. ולכן נאמר, הא' המתלבשת בתוך שתי הווים, ומתכסה בהן, כי א', הרומזת על מלכות מבחינתה עצמה, נעלמת בין י"ב הגוונים, שהם ו"ו.

י"ב גוונים, הם ד' חיות אריה שור נשר אדם, הנכללות זו מזו. יש בכל אחת מד' החיות ג' חיות, אריה שור נשר. וד"פ ג' הוא י"ב. והם הנקראים י"ב גוונים.

ונבחן, ששישה גוונים מהם הם למעלה, שלושה שבאריה, חסד, ושלושה שבשור, גבורה. הם למעלה, כי הם אינם ז"א עצמו אלא שמקבל אותם מהבינה. ושישה גוונים הם למטה, בז"א ובמלכות, שלושה שבנשר ושלושה שבאדם.

ו' למטה ו' למעלה, שישה גוונים שבאריה ובשור הם למעלה, ושישה גוונים שבנשר ובאדם הם למטה. בשישה גוונים עליונים פרח למעלה, שז"א פורח למעלה אל הבינה, ומקבל ממנה שפע. ובשישה גוונים תחתונים פרח למטה, שבששת התחתונים, שלושה שבנשר ושלושה שבאדם, הוא פורח ומשפיע אותם אל הנוקבא התחתונה.

.105 כתוב, בשתיים יכסה פניו ובשתיים יכסה רגליו ובשתיים יעופף. אלו הם י"ב הגוונים, הצורות שהא' העליונה, תפארת אדם, ז"א, מתלבשת בהן. שהוא, יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ואלו הם נתיבות החכמה, שבהם מתגלה החכמה. כמ"ש, נתיב לא יְדָעוֹ עיט, שהוא א', אדם, מלכות.

עליו לומדים, במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. כי היא התעטרה בי"ב גוונים, שהם ו"ו, שהתלבשה בהם, והיא עצמה לא התגלתה. עליו כתוב, כי לא ראיתם כל תמונה.

יש ב' בחינות אדם:

א. ז"א, שנקרא אדם, הוי"ה במילוי אותיות א', יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שהוא בגי' מ"ה (45), כמספר אדם.

ב. המלכות, שנקראת אדם, החיה הרביעית, פני אדם.

י"ב הגוונים, הצורות שהא' העליונה, תפארת אדם, ז"א, מתלבשת בהן, אלו י"ב גוונים המרומזים בו"ו, מתלבש בהם ז"א, שנקרא א' עליונה, ונקרא אדם, תפארת אדם, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שהוא בגי' אדם (45).

ונתיבות החכמה, שבהם מתגלה החכמה, כמ"ש, נתיב לא ידָעוֹ, הוא א', אדם, המלכות, שנקראת אדם, א' שבמילוי שתי הווים, המלכות מבחינתה עצמה, שנגנזה ונעלמה. שהיא מתעטרת בי"ב גוונים, שהם ו"ו, והיא עצמה לא התגלתה.

.106 ויש למטה דמות אדם ולא אדם. עליה כתוב, ותמונת ה' יביט. וזוהי הנפש השכלית מצד המלכות, הרשומה בכל הגוונים האלו. ונקראת ג"כ יו"ד ה"א וא"ו ה"א. וזהו השם מ"ה שלמטה, במלכות.

עצם המלכות, מלכות דמדה"ד, נגנזה ונעלמה, ומה שנגלה בספירת המלכות, היא רק המלכות הממותקת בבינה, שנחשבת ליסוד ולא למלכות עצמה. לכן יש למטה במלכות דמות אדם, צורת מלכות, ואינה צורת אדם, כי עצם המלכות נגנזה ואינה. ע"כ נבחנת לפני אדם, שמקבלת לתוכה ג' הקווים אריה שור נשר. אבל לא אדם. כי עצם בחינת אדם אין בה, שהוא הסיבה, שאין יותר מי"ב גוונים.

עליה כתוב, ותמונת ה' יביט, שהיא המלכות הנגלית, אבל עצם המלכות אינה נגלית. וזוהי נפש הרשומה בכל הגוונים האלו, שמלכות הממותקת בבינה, היא המקבלת לתוכה כל הגוונים, כלומר היא חיה רביעית, ולא בחינתה עצמה.

.107 הרוח, ת"ת, רושם רשימות בארבעת המלאכים: מיכאל גבריאל נוריאל רפאל. ועולים לעשרה: אֶראֶלים, שְׂרפים, חשמלים, שִׁנְאֲנים, תרשׁישׁים, אופנים, אלקים, אישים, חיות, בני אלקים.

.108 וכולם מתלבשים ומאירים בגוונים של ד' פנים, פני אריה פני שור פני נשר פני אדם, שבהם י"ג גוונים, כי הגוונים הם לבושים למלאכים, כמו גוף המתלבש בלבושים. והם מראים הצורות בלבושים האלו אל הנביאים.

והרוח, ת"ת, רוכב במלאכים, ברוח שרוכב בגוף. שעולם היצירה, ששם המלאכים הם גוף לת"ת דאצילות, ות"ת הוא הרוח, המתלבש בגוף, כמ"ש, כי תרכב על סוסיך מַרְכְּבותיך ישועה.

.109 הנשמה היא מצד הבינה. ועליה שורה מחשבה שאין לה סוף. ובה אין דמיון, ואין צורה, ואין דמות, משום שהיא עוה"ב, בינה, שאין בה לא צורה ולא דמות, כמו שלומדים, העוה"ב אין בו לא גוף ולא איבר. והנשמה, בינה, מתלבשת בכיסא, באדם שבעולם הבריאה, ובארבע רוחות של אותו עולם. בנשמה כתוב, כי לא ראיתם כל תמונה. שעליה כתוב, עין לא ראתה אלקים זולתך.

.110 ובמחשבה הזו, היו מציירים כל הנביאים, כל הדמיונות וכל הציורים שלמטה ממנה. ולמעלה ממנה, אין תופסים ציור כלל. בה לא היו יכולים לתפוס ציור ולא שום גוון, כש"כ למעלה ממנה."

גווני העיניים

[גוונין דעיינין]

.111" עיניים ירוקות שמהצד הטהור, הן רחמים מצד הת"ת, והגוון הירוק שבהן הוא מצידו. כי גוון הת"ת ירוק ומאיר באור של אבן מרגליות.

.112 והספירות נקראות ספירות, משום שהגוונים שלהן מאירים כספירים יקרים, ולא כספירים שהם פסולת של העולם השפל, אלא כאבנים יקרות וכמרגליות של גן העדן, שהאור שלהן הוא מסוף העולם ועד סופו. ואלו הן הספירות המאירות לאדם בתורה כולה, עד אין שיעור.

.113 כי יש מרגליות ואבני יקר, שהן מנר"ן של כיסא הכבוד, עולם הבריאה, שמשם הנשמה. והמלאכים, שמעולם היצירה, שמשם הרוח. וד' רוחות עולם העשיה, שמשם הנפש. אור המרגליות האלו, יש לו שיעור, ויש לו ראש וסוף. אבל לאור של נר"ן, שהם בדרך אצילות, מבינה ומתו"מ, אין לו שיעור.

.114 ואלו הנשמות, מבינה ומתו"מ דאצילות, הן בדרך אצילות. אבל נשמות אחרות, כתוב בהן, סַפּיר גִזְרתם. כמו שביארו הראשונים, שכל הנשמות גזורות וחצובות מכיסא הכבוד, עולם הבריאה.

.115 וכל אלו י"ג הגוונים, מאירים בעיניים שבגוף של גן עדן. ובהן שיבחה התורה, ז"א, את השכינה, כמ"ש, הִנָך יפה עינייך יונים. ומשה, משום שהתלבש בגוף של גן העדן התחתון, כתוב בו, ויִירְאו מִגֶשת אליו.

.116 ובגן העדן העליון, כתוב בו, ופניי לא יֵירָאו. כי אע"פ שהקב"ה בכל מקום, יש מקום שמתגלה בו, ויש מקום שאינו מתגלה בו כל כך. וזהו המראה המאירה, ז"א. והמראה שאינה מאירה, המלכות.

.117 כעין זה יש בתורה כמה לבושים, כמה פנים, הנקראים פנים הנראים ופנים שאינם נראים. והקב"ה אינו מתגלה בתורה, אלא לכל אחד כפי מעשיו, וכפי נר"ן שלו, לפי המקום שנחצבו.

.118 העיניים הן כעין גלגל המגלגל עיגולים מצד דחיפת המים. וזה הגלגלים. והולכים בקו המידה, באורך שבהן, ובעומק שבהן.

.119 כתוב, מי מדד בשָׁעֳלוֹ מים, ושמיים בַּזֶרת תיכֵּן, וכל בַּשָׁליש עפר הארץ, ושָׁקל בַּפֶּלס הרים, וגבעות במאזניים. והן חמש מדידות, ומדד בה כגון זה והן אָ אֵ אֹ אִ אֻ, שחמש נקודות אלו הן חג"ת נ"ה. כיצד?

מי מדד בשעלו מים, אָ, חסד. ושמיים בזרת תיכן, אֵ, גבורה, כי זרת הוא גבורה. וכל בשליש עפר הארץ, אֹ, ת"ת, שָׁליש, הקו השלישי. ושקל בפלס הרים, אִ, נצח. וגבעות במאזניים, אֻ, הוד.

.120 והם ו', ז"א, קו האמצעי, היוצא מהמידה, שהיא י', המסך דחיריק, שבכוחו מכריע ומייחד ב' הקווים ימין ושמאל ומשלים אותם. ומודד בהם חמש מדידות, בחמש ספירות, שמודד ג' קווים מחזה ולמעלה, חג"ת, וב' קווים מחזה ולמטה, נו"ה. הכלולות בה"ת, מלכות. ודאי שהי' שלה היא המידה שלה.

המסך דחיריק, שקו אמצעי פועל ומודד עימו שיעור הארת ימין ושמאל שלמעלה מחזה, שהם חו"ג, והארת ימין ושמאל שלמטה מחזה, שהם נו"ה, לקוח מהמלכות, כי כל מסך הוא בחינת המלכות. ונמצא שהי', שממנה יוצא קו האמצעי, היא מלכות. ולכן ודאי שהי' של הו' היא מידה של המלכות.

.121 ואלו ד' גוונים שבעין, לבן אדום ירוק שחור, חג"ת ומלכות, קו המידה מודד בהם ד' רוחות, דרום צפון מזרח, חג"ת, ומערב, מלכות. וקו המידה הוא ו', י' היא גלגל, כי עגולה כגלגל. וגלגל עם ו' נעשה גלגול, שעולה בחשבון ע"ב (72).

ג' קווים המאירים בהארת חכמה, הם השם ע"ב, היוצא מג' פסוקים וייסע ויבוא ויֵט. סדר הארתו הוא רק בגלגול בשלושה מקומות, כלומר, שהאור מתגלה בג' קווים, בזה אחר זה, בשלושה מקומות. והגלגול הזה נעשה ע"י קו האמצעי, קו המידה, ו', היוצאת מהמידה, י', המסך דחיריק.

ועיקר הכוח, הקו האמצעי לוקח מהמידה, מהמסך. לפיכך נבחנת הי' לגלגל, המגלגלת ג' הקווים להאיר כסדרם בזה אחר זה. אמנם הו' היא הפועלת את זה.

י' היא גלגל, כי עגולה כגלגל. וגלגל עם ו' נעשה גלגול, כי עצם הגלגל הוא הי', המסך המכניע את השמאל. אבל הו' היא הפועלת את זה. וע"כ מרמז שהו' הנוספת על גלגל עושה גלגול. הגלגול על שלושה מקומות, מגלה את השם ע"ב, המגלה הארת החכמה. ועל זה בא הרמז, שגלגול הוא בגי' ע"ב.

.122 כשגלגל העין של האדם, מתהפך ע"י הקו, ו', והעין מתהפכת על ידו ללבן, חסד, שהחסד שולט על כל צבעי העין, מתגלה באדם, שזהו גלגול שלו מהיום הראשון, שמצד החסד. ואם יעסוק בתורה יהיה חכם, שהוא מקו ימין, כי החכמה היא בקו ימין, משום שהרוצה להחכים ידרים.

.123 ואם לא יעסוק בתורה, יהיה חכם בדברי העולם, שיצייר בידו כמה ציורים, וכמה מלאכות. אע"פ שלא לימדו אותו בעוה"ז. ומי שעושה דבריו מליבו וממחשבתו, מטרם שלימדו אותו, אין זה מהגלגול הזה כלל, גלגול החסד.

.124 וכשגלגל העין מתהפך באדם לשמאל, באדום השולט על הגוונים האחרים שבעין, הגלגול שלו הוא מהזמן השני, מהיום השני, גבורה. וזה יהיה עשיר בלי יגיעה ובלי עזרת המזל. ועליו לומדים, הרוצה להעשיר יצפין, שימשיך מקו שמאל, שהוא צפון, גבורה. וטוב לאדם שיתקרב אליו, כי הוא נדיב בכספו, משום שלא התייגע בו. כי אותו שהתייגע להשיג כספו, אל תתקרב אליו, כי הוא קמצן.

.125 וכשגלגל העין של האדם מתהפך לגוון ירוק, השולט על שאר הגוונים שבעין, אדם זה הוא בגלגול שלישי, היום השלישי, ת"ת, קו האמצעי. ויהיה חכם בתורה, ועשיר בכסף שלא התייגע בו. זהו שלם בכל, מצד יעקב, שכתוב בו, ויעקב איש תם. וכמ"ש, הן כל אלה יפעל אֵל פעמיים שלוש עם גבר. שהם ג' גלגולים, בג' גוונים, לבן אדום ירוק.

.126 העין המתהפכת בגלגול של שלושה גוונים, לבן אדום ירוק, זהו אדה"ר שמהצד הטהור. כי יש אדם אחר שמצד הטומאה. ולא עוד, אלא שלושה אדם הם, אדם דבריאה, אדם דיצירה, אדם דעשיה, שהם מהצד הטהור. ויש אחר מהצד הטמא, אדם בלייעל, איש אָוֶון, יצה"ר.

אדם טוב, הוא יצה"ט. כי כך ביארו הראשונים הכתוב, גם את זה לעומת זה עשה האלקים. שפירושו, שיש אדם מהצד הטהור, כנגד אדם בלייעל שמצד הטומאה."

גלגול אדה"ר באברהם יצחק ויעקב

.127" כשהתלבש האדם מהצד הטהור באברהם, התלבן בו, שהשיג הארת החסד, שהוא לבן. וכשהתלבש ביצחק, נִצרף באש הגבורה שלו. וכשהתלבש ביעקב, הראה צורתו ועשה תולָדות.

.128 למה היה צריך אדה"ר להתגלגל? אלא הקב"ה ציווה ליצה"ט וליצה"ר, לאדם טוב ולאדם רע, שלוש מצוות: עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים. עבודה זרה, כמ"ש, ויְצַו ה' אלקים על האדם לאמור. ולומדים, אין צו אלא עבודה זרה. על האדם, זה שפיכות דמים. לאמור, זה גילוי עריות.

.129 ובציווי זה, הצטוו היצה"ט והיצה"ר ביחד, שהם האדם הטוב ואדם בלייעל. אחר שעבר היצה"ר על מצוות הקב"ה, גזר עליו מיתה. אמר היצה"ר, מה אעשה, אם אני אמות, ייקח היצה"ט עבד אחר, כי היצה"ר הוא עבד ובת זוגו היא שפחה, ואותו העבד שייקח יירש מקומי.

אדם בלייעל, היצה"ר, היה מלאך קדוש, והיה הגדול בין המלאכים, ששימשו לאדה"ר בגן עדן. ואיסור עצה"ד טו"ר היה חל גם על מלאכי מעלה, וס"מ עבר על האיסור ואכל מעצה"ד, שהמשיך הארת החכמה מקו השמאל מלמעלה למטה. ואז נפגמה קדושתו, ונעשה אדם בלייעל, וטמא. ובזה נגזרה עליו מיתה.

כי צד הטומאה סופו שיתבטל מהארץ, כי רק הקדושה היא נצחית. וכיוון שס"מ נפל לצד הטמא, ממילא סופו שימות ויתבטל מהעולם.

ולכן אחר שעבר היצה"ר על הציווי של הקב"ה, גזר עליו מיתה. כלומר, שנפגם ויצא מהצד הקדוש לצד הטמא, שבזה נגזרה עליו מיתה, כי הצד הטמא סופו שיתבטל מהעולם.

אמר היצה"ר, מה אעשה, אם אני אמות, ייקח היצה"ט עבד אחר, כי מקודם שנפל מקדושתו, היה המשמש הגדול לאדה"ר בגן עדן. ואחר שנטמא, הבין שאדה"ר ייקח מלאך קדוש, שישמש במקומו בגן עדן. ולפיכך חשב לטמא גם את אדם וחוה, כדי שיישאר בשימושו כמקודם לכן.

.130 מה עשה היצה"ר? הלך הוא ואשתו לילית לפתות את אדם ואשתו שמהצד הטוב, אדם וחוה. בת זוגו של יצה"ר, לילית, פיתתה את אדם, יצה"ט. ועליה כתוב, האישה אשר נתת עימדי היא נתנה לי מן העץ. והיצה"ר פיתה את חוה. וגרמו להם מוות.

באכילת עצה"ד, נבחן שאדה"ר השפיע השפע הקדוש אל אשת ס"מ, לילית, ועירב הקדושה בטומאה, וס"מ השפיע הזוהמה שלו אל חוה.

.131 משום זה הפשיט הקב"ה את אדה"ר, יצה"ט, מגופו שבגן עדן וממלבושיו, אותו ואת אשתו. כמ"ש, ויידעו כי עירומים הם. וגירש אותם מגן עדן. כמ"ש, ויגרש את האדם. אֶת, בא לרבות, שבת זוגו חוה גורשה עימו.

.132 והקב"ה הוריד את אדם וחוה לשבע ארצות: גֵיא, נְשׁייה, צייה, אַרְקא, ארץ, אדמה, תבל. כשעשה תשובה, היה מצפצף ועולה. ועכ"ז היה עירום בלי לבוש הוא ואשתו.

.133 אז הקב"ה הביא את אדה"ר בגלגול באברהם, ואת חוה הביא בגלגול בשָׂרה. והקב"ה היה מצרף אותו בכוּר של כסף המעורב באֲבָר, עופרת. מיד כשאנשי נמרוד הטילו את אברהם באש באוּר כַּשְׂדים, התלבן הכסף, והוציא מתוכו הזוהמה, העופרת, לחוץ. כמו זה התלבן אדה"ר, שהיה מגולגל באברהם, והוציא מתוכו הזוהמה לחוץ, וזהו ישמעאל, שהוא הזוהמה שהטיל הנחש, לילית, בחוה.

.134 אח"כ, בת זוגו של אדם, חוה, התגלגלה ביצחק, והתאדם באש הדינים, והוציא מתוכו הזוהמה לחוץ, שזהו עשיו. והאדום שלו כדם שחיטה, הרומז לעקדת יצחק. ומשום שהנקבה, חוה, התגלגלה ביצחק, קו שמאל, נקרא קו השמאל נקבה.

אדם וחוה ימין ושמאל. לפיכך אדה"ר, ימין, התגלגל ונתקן באברהם, ימין. חוה, שמאל, התגלגלה ונתקנה ביצחק, שמאל. משום שהשמאל היא נקבה, ע"כ התגלגלה הנקבה ביצחק.

.135 אח"כ באו אדם וחוה ביעקב ובבת זוגו. והוציאו ממנו זרע. והגוון שלו ירוק המסבב אותו. וזהו שכתוב, הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר, שהם שלושת הגלגולים של אדה"ר באברהם יצחק יעקב."

שאלה: איזו פעולה גשמית אפשר להכניס לעשירייה כדי שתצא פעולה רוחנית, תוצאה רוחנית?

כאן אל תיקח דוגמאות מהזוהר בכלל, זוהר זו סגולה. זוהר זה סגולה, המאור המחזיר למוטב בלבד, שום דוגמה, זה המאור המחזיר למוטב. מה אתה שואל חוץ מזה?

תלמיד: מה אפשר להכניס לעשירייה כדי שתצא תוצאה רוחנית?

רק אהבה. מכניס אהבה גשמית, מוציא אהבה רוחנית.

תלמיד: מה זו אהבה, איזו אהבה?

אהבה, חיבור. לא אהבה, חיבור, התקרבות, זה מה שיכולים.

תלמיד: האם כל פעולה שמכוונת לחיבור היא תיתן את התוצאה הרוחנית?

אנחנו צריכים להיות כולנו בחיבור. אם אנחנו משתוקקים להגיע לחיבור או אפילו לא משתוקקים אלא איכשהו מתארגנים להגיע לחיבור, אנחנו צריכים עוד מאור המחזיר למוטב, כי אין לנו כוח שיחבר אותנו. לפי הרצון שלנו שיבוא כוח ויחבר אותנו, הוא מגיע, אז זה נקרא שאנחנו עשינו, שאנחנו בנינו את החיבור. יש שני דברים, להתחבר בעשירייה על ידי מאור המחזיר למוטב. המאמץ להתחבר זה ממך, ולהביא את המאור המחזיר למוטב זה ממך, שניהם כשיפעלו בתוך העשירייה, תהיה תוצאה. זה פשוט.

אנחנו לומדים את זה בהקדמה לתע"ס שם הוא מתחיל בסביבות אותיות ל"ז - ל"ח.

שאלה: מצד אחד יש בזוהר ריבוי, צבעים וקולות ורגשות ומעשים וכל מיני דברים שקורים, ומצד שני מדי פעם הזוהר אומר "והכול אחד".

אני לא מפרש זוהר, לא מפרש. אני לא יודע מה הוא מדבר.

תלמיד: אני שואל על הכוונה מהריבוי לאחד?

תתייחס רק לסגולה, תאמין לי שזה יותר טוב, אחרת חכמתך מקלקלת את האמצעי הזה. מה יהיה לך מזה שאתה תספור כמה גוונים, כמה מלאכים בשמים, מה יהיה לך מזה?

תלמיד: אני לא רוצה. אני שואל על פני זה איך מגיעים להיות כולך ב''הכל אחד''?

לכל אחד זה האור שיבוא, אז יביא אותי לאחד.

תלמיד: ולשם צריך לכוון, זאת הכוונה שהכול אחד?

אני לא יודע מה זה אחד. אתה יודע מה זה אחד?

תלמיד: "אין עוד מלבדו".

אתה מכיר כבר את זה, אז אשריך.

תלמיד: אני שואל על הכוונה. הכוונה היא צריכה להיות באין עוד מלבדו, במאור המחזיר למוטב, בחיבור בינינו? איפה היא צריכה להיות?

הכוונה צריכה להיות במה שאנחנו יכולים לאחוז בכוונה שלנו. ברור לנו שאנחנו לא מחוברים, ואיכשהו אנחנו יכולים לתאר לעצמנו שאולי כך או כך אנחנו נתחבר. הכוונה היא לחיבור, חיבור לא בגופים, לא בכל מיני האמצעים הגשמיים, אלא חיבור בפנימיותנו. אז אנחנו רוצים שיהיה לנו רצון אחד, חיבור שכל הפנימיות שלנו, של החברים הם יהיו כאחד. לא יודעים בדיוק מה זה, המאור שיבוא הוא יברר ויחבר וייתן לנו לראות כבר את התוצאה. זה הכול, לזה צריכים להשתוקק.

זה שאנחנו קוראים גוונים, גלגול אדם בבהמה, אברהם, יצחק, יעקב, מה אני מבין בזה? הכי טוב זה במה שהחברה נמצאת, והתורה נותנת לנו הזדמנות להשתמש בחברה ובמאור המחזיר למוטב, אין לי יותר בעצם שום אמצעים. אין.

שאלה: איך מסתדר ביחד גם להיות בשלמות בזמן קריאת הזוהר וגם לבקש את המאור המחזיר למוטב?

אני נמצא בשלמות בזה שאני נמצא בשליטת הבורא, ובעצם לעצמי אני לא זקוק לכלום, ולכן השלמות הזאת כבר נמצאת בי. אני לא רוצה שום דבר. מה שאני רוצה, אני רוצה להתחבר כדי למשוך לזה תיקונים לחברים שלי. ועל ידי התיקונים שלהם שאני אגרום, אני רוצה לגרום נחת רוח לבורא. זה הכול.

אני את עצמי מנתק מכל התוצאות, מכל מה שיהיה, כאילו שאני לא נמצא. כי אם אתה מכניס כאן איזה רווח משלך, כבר אתה נמצא הפוך מהמאור. ודאי שאנחנו לא מקדושים כאלו, אבל רצוי בכל זאת שאנחנו כך נדבר וכך נתרגל לחשוב, אפילו בצורה חיצונה של המחשבה. בפנים ודאי שבכל אחד ואחד מאיתנו יש איזו כוונה לרווח אישי, פרטי, שלי בלבד ולא אכפת לי שום דבר, והבורא חייב לעזור לי וכן הלאה. אבל עד כמה שאנחנו בכל זאת נותנים יגיעה לחשוב אחרת למען הקבוצה ולבורא, אז מ"לא לשמה" מגיעים "לשמה". ככה זה.

וכדאי לנו להרגיל את עצמנו להתרגל שאפילו שאני משקיע את הכול אבל באמת אני לא רוצה כלום. אני לא רוצה כלום, מה שיהיה שלא יהיה. להתרגל לדברים כאלו שיכול להיות שלא יהיה, ולא שאני מצפה לזה שיהיה. לאט לאט אדם מתחיל להרגיש דרך יציאות כאלו מהאני שיש בזה איזו יעילות, ייחודיות מיוחדת, דרך זה מגיעה איזו הארה מהבורא, כי זה בעצם תכונת הבורא להיות למעלה מהאני.

עיניים שחורות

[עיינין אוכמין]

.136" אם יש לאדם עיניים שחורות וחשוכות, שם יש לילית, שהיא חשכה ואפלה, כלי שחור. ועיניים שחורות ועקומות, ודאי שם יש שבתאי, שעליו כתוב, מאֵרַת ה' בבֵית רָשע. כי גוון החושך ההוא שולט על הגוונים האחרים שבעין.

.137 ולמי שמסתכלים בו לילית או שבתאי בעיניים שלהם האלו, יבואו עליו מְאֵרה ועניוּת ורעב ומוות. הישמר ממנו, שעליו כתוב, רגליהָ יורדות מוות, שאוֹל צעדיה יתמוכו. וכל משא ומתן שאדם עושה, לפני בעלי עיניים אלו, לילית ושבתאי, אובד.

.138 וצריך האדם שלא יימצא בשובע לפניו, לפני בעל העיניים האלו, בימי חול, אלא בשבת מותר, משום שאין לו שליטה עליו. כי בשבת נכנעות כל הקליפות. ואם נמצא בשובע לפניו בימות החול, ומסתכל בו בעין הרעה שלו, אותו אדם אינו ניצל ממנו, ממיתה או מעוני. והחוטם והפה והפנים של אדם בעל העיניים האלו, אין הם על קו היושר.

.139 מי שיש לו עיניים שחורות יפות, על קו היושר, הן מצד שבת, שהיא בת עין יפה, עליה כתוב, שחורה אני ונאווה. אדם זה הוא בצורת שבת, השקולה כנגד כל התורה.

.140 ובשבת צריך להראות שובע בהיפוך לשפחה לילית, שהיא תמיד בחיסרון. ובמקום העצבות של שבתאי, צריך להראות שמחה, ובמקום חשוך צריך להיות נר, ובמקום עינוי צריך להיות עונג, ולעשות שם שינוי בכל דבר.

.141 כי לילית, היא מרה שחורה, צימאון שאין בו מים. כי היא, כמ"ש, והבור ריק אין בו מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו. והעֵרב רב, הם הנחשים והעקרבים שלה, ויוסף, שהשליכו אותו לבור הזה, רומז לישראל שהם בגלות שלה, בבור ההוא.

.142 ומי שמכבד את השבת, כמ"ש, יימלט ממנה, וחוטא יילכד בה. חוטא המחלל שבת, יילכד בה. כי היא חילול שבת ודאי, כמ"ש, חֲלָלה זונה. וכל השומר אות שבת או אות ברית, מלחלל אותו, נקרא צדיק ע"י זה, וניצל ממנה. ולא עוד אלא שעולה למלכות. שהיא ודאי שבת. כי שבת היא מלכות.

.143 ויוסף משום ששמר הברית, ניצל מהבור ומהנחשים והעקרבים שלו, ולא עוד אלא שזכה למלכות. וישראל השומרים שבת ואות ברית מילה, לומדים בהם, כל ישראל בני מלכים הם. ואם היו ישראל שומרים שבת אחד כהלכתו מיד היו נגאלים.

.144 וכל אדם שהוא בעיניים שחורות על קו היושר, קו המידה, קו האמצעי, הוא בעונג ובשמחה ובשובע, הוא נדיב ועין טובה. והוא צריך להתפאר בלבושים יפים, משום שהוא בן שבת, בן המלכה, ודאי. ובהיפוך, אם אינן על קו היושר, הוא בן לילית.

יראי אלקים בשמיעה באוזניים

[יראי אלקים בשמיעה דאודנין]

.145 יראי אלקים, הם בשמיעה, התלויה באוזניים, בינה, ששם יראה, יראה עילאה. כמ"ש, ה' שמעתי שִׁמְעֲך יָרֵאתי. כי יראה היא בשמיעה.

.146 שלוש תפילות הן. אחת של שחרית, תלויה בראייה. השנייה של מנחה, תלויה ברֵיח. השלישית של מעריב, תלויה בשמיעה. פה, דיבור, הוא מלכות, שבת, הכלולה מכולם, מראייה ומשמיעה ומריח. המלכות נקראת תפילה לעני, כי תפילה היא מלכות, ועני הוא צדיק, יסוד, והוא יום השבת. כי המלכות ליל שבת, והיסוד יום שבת.

.147 תפילת חג הפסח היא כיסא הרחמים. כי הפסח קו ימין. תפילת רה"ש היא כיסא הדין, ושָׁם הקב"ה דיין, וכל צבא השמיים עומדים עליו מימינו ומשמאלו. כמו השערות התלויות אחר האוזניים מימין ומשמאל.

.148 וצריך לְפַנות את השערות, אם הן מאחורי האוזניים, כדי לגלות האוזניים, שהם שערי התפילה. כי כמה בעלי הדין סותמים השערים, מחמת עוונות ישראל, והתפילות הן בחוץ, שאין נותנים להן להיכנס בהיכל שלו, שהוא השם אדנ"י.

התפילה קוראת לשערי ההיכל, שיפתחו לה. והבנים למטה, ישראל, קוראים שמע ישראל, שמע ז"א, שנקרא ישראל, את קול התפילה שלך, שעומדת בשער שלך, שהיא מלכות, שער אל ז"א.

.149 ואם מְפַנים השערות שמאחורי האוזניים, שהם בעלי הדין, מיד הקב"ה, שנקרא ישראל, דיין אמת, פותח ההיכל שתיכנס תפילתו. כמ"ש, אדנ"י שפתיי תפתח, פתח את ההיכל, אשר היכל הוא בגי' אדנ"י (65), ותיכנס התפילה.

.150 ותפילתם של ישראל למעלה, היא מלכות, הנקראת תפילה. ז"א הוא ת"ת, המקבל את התפילה, המלכות. וצריכים ישראל, שלא להעלות את התפילה, המלכות, למעלה, לז"א, עד שיבוערו הדינים מהשער. ויצעקו בתפילה אליו, בעשרה מלכויות ובעשרה זיכרונות ובעשרה שופרות.

.151 כי תפילת המנחה היא דין של רה"ש, שהם הדינים של שמאל בלי ימין. ומשום זה תיקנו עשרה שופרות, שהם תשר"ת, תש"ת, תר"ת, להעלות את המלכות בעשרה, שאין השכינה שורה בחסר מֵעשרה. ועליהם כתוב, לא אשחית בעבוּר העשָׂרה.

הדינים של רה"ש, הם שהמלכות במצב הא' שלה, שדבוקה אז בקו שמאל דבינה, בשמאל בלי ימין, שקופאים בה כל האורות, והדינים שולטים בעולם. וכדי להחזיר אותה לימין, למצב הב', צריכים להעלות קול שופר, למעט ג"ר דשמאל, שאז נפרדת המלכות מקו שמאל דבינה, וחוזרת להיות נקודה תחת היסוד.

ובמצב הא' המלכות היא ספירה רביעית לחג"ת, ובמצב הב' כשירדה תחת היסוד, נעשתה לספירה עשירית. כי היסוד הוא תשיעי והמלכות שאחריו היא עשירית.

תפילת המנחה היא דין של רה"ש, כשהמלכות בשמאל בלי ימין, ומשום זה תיקנו עשרה שופרות, שעל ידיהם חוזרת למצב הב'. להעלות את המלכות בעשרה, כלומר להוריד אותה תחת היסוד, ונעשית ספירה עשירית. אבל מקודם לכן, כשהייתה דבוקה בשמאל, הייתה רביעית לחג"ת, תחת הת"ת.

ואחר שנעשתה לעשירית, נבנית במצב הב'. ועל זה כתוב, לא אשחית בעבור העשרה, שאם המלכות נעשתה לנקודה תחת היסוד, ועזבה את קו השמאל, אז התבטלו הדינים ממנה, ומתעוררים הרחמים. ועל זה רומזים עשרה קולות תשר"ת תש"ת תר"ת.

.152 בשברים מתקיים הכתוב, ושַׁבֵּר תְשַׁבר מַצֵבותיהם, אותם העומדים לפני השערים, ואינם נותנים לתפילה להיכנס. בתרועה תופסים את המקטרג בכבלים, כי קולות התרועה דומים לשלשלת. בתקיעה מתקיים הכתוב, והוֹקַע אותם לה' נגד השמש, משום שלא נתנו כבוד למלכה, הנקראת תפילה, להיכנס בשערים שלה.

.153 ובשעה שהתפנו הדינים משערי היכל המלך, עולה התפילה בכמה שירות ותשבחות והודאות של התפילה. וכל החיות פותחות כנפיהן לקבל אותה בשמחה. כמ"ש, ופניהם וכנפיהם פרודות. כולן פרודות למעלה כדי לקבל את התפילה.

.154 ואשמע את קול כנפיהם, כדי שישמע המלך, שהמלכה באה, ויפתח לה ההיכל. כמ"ש, אדנ"י שפתיי תפתח, מיד פותח המלך את ההיכל ומקבל אותה בשמחה, ונכנס עימה בהיכלו. שזה בתפילת העמידה. מיד כתוב בחיות, בעוֹמדם תְרַפֶּינה כנפיהן.

.155 בעת ההיא הוי"ה בהיכלו, שהוא אדנ"י, ואז הוי"ה אדנ"י הם בשילוב יאהדונה"י. בזמן ההוא, מי שרוצה לבקש בקשתו, יבקש, כמ"ש, שְׁאל אביך ויגֵדְך. וכתוב, שְׁאל ממני ואֶתְנה גויים נחלתך. והבּן שואל מאביו בברכות האמצעיות שבתפילה. בזמן שהוי"ה בהיכלו, כתוב, אז תקרא וה' יַענה."

שאלה: האם התפילה זו ממש פעולה?

כן ודאי, חיסרון. אם מגיע משהו, זה אך ורק לפי החיסרון.

תלמיד: במה הפעולה הזאת נכללת? איך אדם צריך לסדר את התפילה, כדי שבאמת תהיה תשובה?

זו כל העבודה שלנו.

תלמיד: זה לא סתם לבקש.

מה זה "סתם". קודם כל תפילה היא בלב, זאת אומרת עוד לפני שאתה חושב כבר יש לך חיסרון שבלב. ולא יעזור לך שאתה מוציא משהו מהפה. אנחנו צריכים לעבוד על החיסרון שבלב.

תלמיד: דברנו שהגנב שרוצה לגנוב, הוא גם מבקש מהבורא.

ודאי. אפילו שהוא לא פונה לבורא, אבל הוא מבקש. כל אדם שמבקש, אפילו תינוק שצועק, זאת גם תפילה. כל גילוי חיסרון שיהיה בעולם, כמו שבעל הסולם אומר על הכינה הקטנה.

קריין: "ואפי' כנה הקטנה שוברת שניה בעת צאתה לסעודתה, וכמה כרכורים היא מכרכרת עד שמשגת אוכל לפיה די סעודתה, לזכות קיומה, וכמוה מקרה אחד לכולם הקטנים עם הגדולים, ואינו צריך לומר במין האדם מובחר היצורים, אשר ידו בכל ויד כל בו."

(בעל הסולם, "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות").

כולם מגלים חיסרון ומקבלים לפי חיסרון. אז או שזה דומם, או צומח או חי או בני אדם. זו מערכת שהיא מתקיימת על ידי שני כוחות, כוח חיובי מלמעלה וכוח שלילי מלמטה. וכך זה כנגד זה הם פועלים.

תלמיד: זה ממש מורכב. נניח אדם שרוצה לגנוב בעולם הזה הוא מבקש מהבורא מכל הלב, הוא רוצה לגנוב, זה הרצון שלו. אדם שבדרך, הוא רוצה לגנוב, אבל מבקש מהבורא "תן לי כוח לא לגנוב, למרות שאני כל כך רוצה לגנוב".

אז הוא מבקש לגנוב או לא לגנוב?

תלמיד: הוא מבקש שייתן לו כוח להתגבר, לא לגנוב.

כך הלב שלו רוצה?

תלמיד: הלב שלו רוצה לגנוב.

אני מבין מה שאתה אומר, רק אני שואל למה אתה מתכוון.

תלמיד: שהתפילה היא מאוד מורכבת. כאילו יש לך שני רצונות, רצון אחד טבעי שאני רוצה לגנוב, רצון שני שאני יודע שזה לא טוב, הבורא לא רוצה שאגנוב ואני מבקש ממנו לתת כוח לא לגנוב. זו כבר לא תפילה פשוטה.

האם זאת תפילה אם פיו וליבו לא שווים?

תלמיד: אנחנו נמצאים כל הזמן באותו פיצול.

אז זו בעיה.

תלמיד: איך מהמצב הזה שאנחנו נמצאים בשני מצבים, גם רוצה לגנוב גם רוצה להשפיע ואין תפילה אמיתית.

מה עושים?

תלמיד: איך לנקות את התפילה?

לכן "איש את רעהו יעזורו". שאתה מקבל השפעה מהסביבה ואז אתה מושפע מהסביבה, ואז אתה מבקש כמו שהסביבה מסדרת אותך, מעמידה אותך.

תלמיד: אז זו צריכה להיות השפעה מהסביבה?

אם אתה נכלל עם הסביבה, הסביבה מחייבת אותך, אפילו שאין בהם רצון להשפיע, אבל הם יכולים להשפיע עליך כך שאתה תרצה ''רצון להשפיע''.

נימי שערות

[נימין דשערא]

.156" יש נימי שערות של אותו שכתוב בו בדניאל, ועתיק יומין ישב, לבושו כשלג לבן ושיער ראשו כצמר נקי. וכולן הן רחמים. אין שערה שאין לה מעיין, והמעיין הוא י'. שערה ארוכה היא ו'. שערה מקומטת היא ה' קטנה. שערה ארוכה ומקומטת למטה, זו ה"ר דהוי"ה, בינה, שיש בה דין ורחמים. שערה מקומטת ואינה ארוכה, זו ה"ת דהוי"ה, שכולה דין.

.157 וכל שערה היא עולם שלם. ועליהם כתוב, ועֲלָמות אין מספָּר. משום זה, כל צדיק יש לו עולם בפני עצמו, שערה אחת של הקב"ה, שהיא עולם שלם. ועליה לומדים, הקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השׂערה.

.158 תפילת שחרית, כשמסתלקים כל בעלי הדין, הכול הוא רחמים, ואין מעכבים אותה מלהיכנס. שערה ירוקה, ת"ת, אין שם דין כלל, כי שערות ירוקות יפות, הן כלולות מלבן ומאדום, כולן רחמים. כי אחר שקו השמאל, דין, נכלל בימין, נעשה גם הוא רחמים. וכשהתפילה עולה בהן, כל הצבאות של השערות מקבלים אותה בשמחה ובאהבה.

.159 שערות שחורות יפות, כל שערה שלו נקראת עולם שלו. כמ"ש, ועלמות אין מספר. והן, צבאות של שבת. ותפילת שבת שקוּלה כמו תורה, וכמה תִלֵי תִלים של מלאכים התלויים מהן, נקראים, כמ"ש, קווּצותיו תלתלים.

.160 שערות לבנות הן מצד החסד. שערות אדומות מצד גבורה. שערות ירוקות מצד ת"ת. שערות שחורות מצד מלכות, שכתוב בה, שחורה אני ונאווה. ארבעה תיקונים של שערות, לבנות, אדומות, ירוקות, שחורות, ששורות עליהן ד' אותיות הוי"ה.

.161 י"ג (13) תיקונים הם התלויים משערות. ד' תיקונים חגת"ם, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם, שהם ד' צדדים דרום צפון מזרח מערב. כשנכללים זה מזה, יש שלושה בכל צד מד' הצדדים, כלומר ג' קווים שבכל אחד מחגת"ם, שהם י"ב (12), ועם הכולל הם י"ג.

והם וא"ו שבגי' היא י"ג. ועליהם כתוב, קווּצותיו תלתלים. ואלו י"ג תיקונים בג' צדדי הראש, ימין ושמאל של הראש, ואחורי הראש, ד' בכל צד, ועם הכולל הם י"ג.

ולמעלה בראש, במחצית הראש, באמצע הראש, מתחלקים דרכים בשערות לל"ב (32) שבילים בחשבון יו"ד ה"א ה"א, ועם י"ג תיקונים שבשערות, שהם וא"ו, הם יו"ד ה"א וא"ו ה"א. וכל השבילים הם בים, שהוא המוח, והם ל"ב נתיבות החכמה המאירים בבינה. ואלו התיקונים הם בראש של הגוף שבגן עדן. וכל התיקונים יש בו. עד כאן יראי אלקים.

השם הוי"ה במילוי אותיות א' הוא ז"א. נקרא אדם, משום שהוי"ה במילוי אותיות א', הוא בגי' מ"ה (45), כמספר אדם. והמספר הזה מתחלק לב' בחינות, לבחינת י"ג, וא"ו, ולבחינת ל"ב, יו"ד ה"א ה"א.

ההפרש שבהם הוא במציאות המלכות. כי הן המספר ל"ב והן המספר י"ג, שורשם הוא מד' אותיות הוי"ה, שהוא ג' קווים, יה"ו, ומלכות המקבלת אותם. אלא כשארבעה אלו נכללים זה מזה, יש שני אופני התכללות:

א. התכללות בפשיטוּת, שכל אחד מהארבעה נכלל מכל הארבעה, והם י"ו (16). ואופן זה, הוא ל"ב נתיבות החכמה, כי יש ד' פנים בכל חיה, הכלולים אלו מאלו, והם י"ו פנים. ויש ד' כנפיים בכל חיה הכלולות אלו מאלו, והם י"ו כנפיים. והם ל"ב.

והטעם שאנו מחשיבים הפנים בפני עצמם והכנפיים בפני עצמן, הוא כי שורש הכול הוא קו האמצעי, המייחד ומשלים הימין והשמאל, שהם י"ה, ומשפיע לה"ת. וקו האמצעי נקרא משום זה קו המידה, משום שהוא ו' ויוצא מהמידה, שהיא י', המסך.

ולפיכך נבחנות ב' בחינות י"ו, כי מצד ו' נבחנים י"ו פנים, ומצד י', המסך שבמלכות הדבוקה בו, נבחנות י"ו כנפיים.

ב. התכללות שכל אחד מהארבעה נכלל רק משלושה, משום שבבחינה זו נעלמת המלכות אפילו במלכות עצמה, כי אפילו במלכות אין יותר אלא רק ג' קווים, ומכ"ש בכל אחד מג' קווים, שאין יותר מג' קווים. וע"כ הם ד"פ ג', שהם י"ב. ועצמוּת המלכות נגנזת בא' שבמילוי וא"ו.

והתבארו שני אופני ההתכללות, שאם מחשיבים גם את המלכות בהתכללות, הם ד"פ ד', שהם י"ו, וי"ו שבפָנים עם י"ו שבכנפיים, הם ל"ב. ואם אין מחשיבים המלכות, הם ד"פ ג', שהם י"ב, ועם הכולל י"ג.

למה בל"ב שבילים מחשיבים את המלכות בהתכללות, ובי"ג אין מחשיבים את המלכות? שורש הדברים במוחין. כי יש בז"א ב' מוחין:

א. מוחין הנמשכים מאו"א, שהם ד' מוחין, חו"ב, ימין דדעת שהוא ז"א, ושמאל דדעת שהוא מלכות.

ב. מוחין מישסו"ת, שהם רק ג' מוחין חב"ד.

כי במוחין דאו"א מושפעים רק חסדים, והי', מלכות, אינה יוצאת מאויר שלהם. וע"כ יש בקו אמצעי שתי בחינות: ימין דדעת שהוא ז"א, ושמאל דדעת שהוא מלכות. משא"כ בישסו"ת, שהמלכות יוצאת מאויר שלהם, וקו האמצעי מייחד הימין והשמאל, להמשיך מהם חכמה, ע"כ נכללת המלכות ונעלמת בז"א במסך דחיריק, ואינה נראית בפני עצמה. ע"כ אין יותר מג' מוחין חב"ד.

ולפיכך נמשכים מהם שני מיני התכללות של ג' קווים ומלכות המקבלת אותם:

א. ההתכללות מצד המוחין דאו"א, שהם חסדים, שבהם נכנסת גם המלכות בהתכללות, ויש בכל אחד מהארבעה את כל הארבעה, והם י"ו בחינות. ועם י"ו כנפיים, הם ל"ב שבילים.

ב. ההתכללות הנמשכת מצד המוחין דישסו"ת, שהם חכמה, שבהם אפילו במוחין אין המלכות נבחנת למוח רביעי, ואין שם אלא ג' מוחין. ע"כ ההתכללות של הארבעה הנמשכת מהם, אין המלכות נכנסת בהתכללות, ואין שם אלא ג"פ ד', שהם י"ב, שעם הכולל הם י"ג. כחשבון וא"ו דהוי"ה.

ובראש יש דרכים לבנות ויש שערות. השערות משפיעות חכמה, דרכים לבנות משפיעים חסדים. כי אין החכמה מתגלה אלא עם דינים לרשעים, הרוצים להמשיך החכמה מלמעלה למטה. לפיכך השפעתם מחוברת בשערות. כי שערות הן מלשון סערות, שהן דינים.

אמנם דרכים לבנות שבין השערות, מורים על השפעת החסדים, שאין בהם דין, והם לבנים. ואע"פ שבז"א נבחנים חסדים לו"ק בלי ראש, אמנם החסדים המושפעים דרכים לבנות נבחנים לג"ר, משום שהם נכללים עם השערות, שיש בהם שפע החכמה.

ויש שתי השפעות בראש. השפעת החסדים, דרכים לבנות, והשפעת החכמה, השערות. השפעת דרכים לבנות נמשכת מאו"א, שבהם ד' מוחין. והשפעת השערות נמשכת מישסו"ת, שבהם ג' מוחין. ונמצא שהשפעת דרכים לבנות היא בל"ב שבילים, והשפעת השערות היא בי"ג תיקונים, שהם וא"ו.

ארבע אותיות הוי"ה הן כנגד ג' קווים, יה"ו, ומלכות המקבלת אותם, ה"ת. בארבעה תיקונים אלו יש שני מיני התכללות, שבהשפעת החכמה אין המלכות נכנסת בהתכללות, וכל אחד מהארבעה נכלל רק משלושה, והם וא"ו דהוי"ה, שהיא בגי' י"ג.

י"ג תיקונים הם התלויים משערות, כי השערות, שהן השפעת החכמה, שנמשכת מישסו"ת, אין המלכות נכנסת שם בהתכללות, ואין שם אלא י"ג תיקונים, שלושה בכל צד מארבעת הצדדים, שעם הכולל הם י"ג. והם וא"ו דהוי"ה שבגי' היא י"ג, הרומזת לי"ג תיקונים אלו. וכל זה בשערות, שהן השפעת החכמה הנמשכת מישסו"ת.

אמנם בדרכים לבנות, בלבן שבין השערות, ששורשן הוא השביל הלבן שבאמצע הראש, שמשם מתחלקות השערות לימין ולשמאל, שהיא השפעת החסדים הנמשכים מאו"א עילאין, נכנסת המלכות בהתכללות ארבעת התיקונים. וכל אחד מהארבעה נכלל מכל הארבעה, שהם י"ו, אשר י"ו פנים וי"ו כנפיים הם ל"ב.

ולמעלה בראש, במחצית הראש, בשביל הלבן החוצה את שערות הראש באמצע הראש, מתחלקים דרכים בשערות לל"ב שבילים בחשבון יו"ד ה"א ה"א, כי להיותם השפעת החסדים מאו"א עילאין, ע"כ המלכות נכנסת בהתכללות ארבעת התיקונים, והם י"ו פנים וי"ו כנפיים, שהם ל"ב שבילים. והם כחשבון יו"ד ה"א ה"א, שהן בגי' ל"ב.

כמו שבשם הוי"ה יש ב' בחינות י"ג ול"ב, שהם וא"ו דהוי"ה ויו"ד ה"א ה"א. שהמוחין דז"א, הם בב' בחינות, או"א וישסו"ת. וכך התכללות הקווים באים בב' בחינות, שמצד או"א עילאין הם יו"ד ה"א ה"א, שהם בגי' ל"ב שבילים. ומצד ישסו"ת הם וא"ו, שהיא בגי' י"ג. ובשערות מאירה וא"ו, ובהתחלקות השערות ובדרכים הלבנות שבין השערות מאירים יו"ד ה"א ה"א.

שאלה: האם יש תוקף לתפילת אדם אם פיו וליבו לא שווים?

כל הזמן. לא חשוב מה קורה בלב, מה קורה במוח, מה קורה בפה, אדם צריך בכל זאת בכמה שיכול בכל מה שאפשר, רק לבקש, כל הזמן. תפילה אמיתית, לא, בקשה הזויה, לא חשוב מה, כל הזמן.

שאלה: תפילה אמיתית צריכה להישמע בקול רם או מספיק רק לבקש במחשבה?

אין טעם לצעוק בפה, זה בכלל לא שייך. איך שהאדם רוצה, אבל אין לזה שום תוקף.

שאלה: שאלה כללית על הזוהר. כתוב שספר הזוהר נגלה ואחר כך נגנז שוב.

כן.

תלמיד: מה זה אומר שהוא נגלה ונגנז? הרי כנראה הכוונה היא לא לספר, כי הוא יכול להיות פתוח ואנחנו לא מגלים את מה שיש בו. גם אמרו שהיתה השפעה מאוד רצינית על העולם כשהוא נגלה.

על הזוהר שמעתי הרבה סיפורים. גם מה שיש לנו, אפשר להכניס לכרך אחד את כל הזוהר. ומה שהיה, היו עשרות כרכים אני חושב. כי היה זוהר גם על התורה, ואין לנו על התורה כולה וגם אין על הנביאים ועל הכתובים, על הכול. חסר כל כך הרבה. איך הם כתבו? ברוח הקודש, בכוח העליון. איך הם עשו את זה אני לא יודע.

עכשיו נגלה ונגנז ושוב נגלה, מה אנחנו יודעים? אנחנו לא יודעים את ההיסטוריה האמיתית של הזוהר. סתם כך משה דה ליאון, עוד משהו, זה יתגלה בגמר התיקון. העניין הוא מאוד מאוד מורכב. ספר שמסביר הכול מגובה גמר התיקון, אני לא יודע מה להגיד עליו. כולם מתייחסים אליו בקדושה. אין אליו יחס ברור, הוא כל כך גבוה.

תלמיד: מרגיש כל כך גבוה שאנחנו כבר שנתיים עוסקים בו. בכל הספרים האחרים שאנחנו עוסקים יש איזה טעם, איזה מאור, איזה שינוי שרואים לטווח ארוך. פה בעיקר תסכול לאורך השנתיים האלה. כאילו לא מצליחים להשיג אותו, לא מצליחים להשיג משהו ממנו?

להשיג אני בכלל לא מתכוון.

תלמיד: לא השגה פנימית, אלא איזו תוצאה. למרות שאמרת שלא צריך לראות תוצאות.

אני הייתי נוכח בכל השיעורים של הזוהר אצל רב"ש. לא הרגשתי שום דבר. האחרים, לפי דעתי אז כשהסתכלתי עליהם, גם לא עסקו בלהבין את הזוהר. אלא כשאתה קורא, אז בכל זאת משהו ניכנס. אתה מתחיל להכיר את הטקסט, אתה מתרגל למילים, לכינויים וכן הלאה. אבל בכל זאת למה קוראים? בגלל שכתוב. מזה אתה מתקשר לשורש העליון, אין מקור יותר גבוה.

תלמיד: בעל הסולם בפירוש הסולם, חוץ מלהסביר מילים הוא כנראה עשה איזו פעולה רוחנית, קירב את הזוהר.

אני לא יכול להגיד. אני לא רוצה להגיד משהו שאני חושב, כי סך הכול מי אני לעומת בעל הסולם, או לעומת הזוהר. זה גבוה מאד. לי נראה שאנחנו צריכים ככה לקרוא. כמו שעכשיו קוראים, כך אנחנו קראנו אצל רב"ש. שם היה יחד עם ארמית ולכן זה היה עוד יותר רחוק מהאדם.

אין לי מה להגיד. פשוט כמו שקראנו שם כך אנחנו עושים את זה כאן. עוד מעט נסיים את הזוהר, נעבור למשהו אחר. אבל פעם אחת נקרא אותו.

שאלה: מה זה נקרא לעסוק בתורה ולצפות לישועה בזמן הלימוד?

זה לא ברור? לעסוק בתורה, זאת אומרת שאני משתוקק למאור המחזיר למוטב, שהוא נקרא תורה. כמו שכתוב "בראתי יצר רע בראתי תורת תבלין, כי מאור שבה מחזירו למוטב" אז להשתוקק לאור המחזיר למוטב נקרא תורה, ללמוד תורה, זה מה שאני לומד. אני לומד גם כאן את זה, אומרים שזה המקור הכי גבוה אז אדרבה. וזה מה שאנחנו צריכים לעשות.

תלמיד: ולצפות לישועה?

לצפות לישועה, לצפות למאור המחזיר למוטב שיביא לך את הישועה. זה בדיוק מה שאנחנו עושים בקריאת הזוהר בצורה הכי נקייה. אין לך כאן לאן לתלות את הכוונות שלך, ומה אתה רוצה מזה שאתה קורא את הטקסט, הטקסט בעצמו לא מושך ולא עושה. פשוט, כאן אתה יכול בצורה נקייה ממש לראות מה אתה מבקש, מה אתה מצפה, מה אתה רוצה שיקרה?

שאלה: אנחנו אומרים שמבקשים רק מחוץ לנו, לא עבור עצמנו. אבל בסופו של דבר שינוי צריך להיות בתוך האדם, שינוי משמעותי מקבלה להשפעה. אז איך צריך לבקש את השינוי הזה בתוכי, אם אני לא יכול לבקש את זה, איך זה יקרה?

אפילו אם אני הייתי עונה לך עכשיו, היית בעוד רגע מתבלבל. את השאלות האלה אתה צריך לברר הכול לבד, אין כאן תשובה. כמו שכתוב, כמו שאנחנו עכשיו לומדים ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", ככה תבקש. לא חשוב איך תבקש, תבקש ותראה מה יקרה. אין לי כאן מה להוסיף. העיקר תשתדל שזה לא יהיה עבורך, אלא עבור כל העולם. תשתדל שזה יהיה יחד עם הרגשת העשירייה, עבור האנושות, שכל זה אתה רוצה שיתקרבו לבורא ויהיו כלי לגילוי שלו כדי לעשות לו נחת רוח. זאת אומרת, תראה בזה כמה שאפשר לא את המקבל, אלא את הפעיל.

שלושה עולמות מחשבה דיבור מעשה

[ג' עלמין מחשבה דבור מעשה]

.162" אנשי אמת ניכרים בצורת הפנים, בחוטם, בקווי המצח, בזקן שעל הפנים, בשערות שמעל לעיניים.

.163 שלושה שותפים הם: אדם דבריאה, אדם דיצירה, אדם דעשיה. אדם דבריאה, הנשמה, שאדם חושב בה, ונקראת עולם המחשבה. הרוח, אדם דיצירה, עולם הדיבור. כשהמחשבה מתלבשת בדיבור, הדיבור חושב בה, ומצייר ציורים של קווים וצורות. ואע"פ שחושב בהם, אין כוח לדיבור להוציא אותם מהכוח אל הפועל, עד שהנשמה והרוח מתלבשים בנפש. ובה מוציאים את הכול לפועל. משום שהנפש היא עולם המעשה.

.164 ועם הנפש מכה הרוח במצח ועושה קווים, מכה בעיניים ועושה שערות, מכה בעיניים ועושה צבעים, מכה בפנים ועושה צבעים ותיקונים. יורד למטה ומכה בידיים ועושה קווים, מכה בכל האיברים של הגוף ועושה צורות. ואין כוח למחשבה או לרוח, להוציא הכוח אל הפועל בלי הנפש.

.165 ועכ"ז, אע"פ שיש שלושה שותפים אלו באדם, אין מחשבה, נשמה, שיהיה לה כוח לחשוב בלי השכינה העליונה, בינה, ששם החכמה. ואין רוח שיהיה לו רשות לצייר בלי ת"ת, הכולל ו"ק. והנפש, אין לה כוח לעשות מעשה בלי מלכות, שהיא מעשה בראשית. עליה כתוב, תוצֵא הארץ נפש חיה. באופן, שהנשמה של האדם מקבלת מבינה, והרוח של האדם מקבל מת"ת, והנפש של האדם מקבלת ממלכות.

.166 אבל בריאה היא בשם אלקים, שהוא בינה. כמ"ש, בראשית ברא אלקים. ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים. ויברא אלקים את האדם בצלמו.

הוי"ה ביצירה, כמ"ש, יהי אור ויהי אור. אשר, יהי הוא הוי"ה, ואור הוא יצירה, כמ"ש, יוצר אור. ובכל מקום שכתוב, ויהי כן, זה ת"ת, יצירה, הכולל ו"ק. והת"ת הוא, טוב, הכתוב בכל ימי בראשית. והוא צייר יצה"ט, שכתוב בו, ויִיצֶר הוי"ה אלקים. כי ביצירה תמצא הוי"ה.

.167 מי מאלו המלאכים הממונים על קבלת התפילה, הרוצה לפעול עשיה, כלומר לעשות לו כמו שהתפלל, אין לו רשות לעשות מעשה ע"י התפילה התלויה בדיבור, אלא בזכות מע"ט שעשה, התלויים במעשה, שבהם יורדת השכינה עליו, שהיא עולם המעשה, מעשה בראשית, שהיא פועַל, כלומר, שמוציאה מהכוח אל הפועל.

.168 בינה היא כֹח, שצריכים להוציא לפועל. היא כ"ח (28) אותיות שבפסוק ראשון שבבראשית, והיא כֹח הוי"ה במילוי אותיות א', שבגי' מ"ה (45). כח מ"ה הן אותיות חכמ"ה, הנקראת מחשבה, המוחין דז"א.

והיא כ"ח אותיות שבג' שמות, הוי"ה אלקינו הוי"ה, עם ג' שמות, כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, שהן האותיות השניות להוי"ה אלקינו הוי"ה. כי אחרי י' דהוי"ה היא כ' של כוז"ו, ואחרי ה' היא ו', ואחרי ו' היא ז', ואחרי ה' היא ו'. ועד"ז האותיות אלקינו, שאחרי א' של אלקינו ב' של במוכס"ז, ואחרי ל' מ' וכדומה.

הפעולה של כוח זה, של בינה, היא במעשה, שהוא הפועַל, השם אדנ"י, מלכות, וזוהי היציאה מהכוח אל הפועל. והפועל, אדנ"י, אין לו לפעול בלי דיבור, שהוא הוי"ה, ת"ת, הכולל הכול.

.169 כאן אין קיצוץ ופירוד במחשבה בדיבור ובמעשה, שהם בינה ות"ת ומלכות. כי הת"ת כולל הכול, כל השלושה, וכך נכלל הכול בבינה, וכך נכלל הכול במלכות.

.170 מחשבה היא מִבינה ולמעלה עד א"ס, וממנה למטה עד אין תכלית, כלומר, שמאירה מחשבה בכל המדרגות שממנה ולמעלה וממנה ולמטה. כי אפילו במדרגות שלמעלה ממנה אין בינה, אלא מהתכללות הבינה בהם. וכן למטה.

וכן הדיבור, שבת"ת, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, שכל מקום שתמצא ת"ת, הוא מחמת שנכלל שָׁם ת"ת, בין למעלה ובין למטה.

ועד"ז, עשיה, שבמלכות, מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, שאין לך מדרגה, הן למעלה והן למטה, שלא תמצא בה מחשבה דיבור ומעשה, בינה ות"ת ומלכות.

.171 מחשבה ניתנה לאדם, שיהיה האדם חושב בבורא העולמות, לייחד שמו עד א"ס ועד אין תכלית. והוא ברא הכול בבינה. כמ"ש, ורְאו מי ברא אלה. בינה הנקראת מ"י.

.172 הדיבור ניתן לאדם, לעסוק בו בתורה, ולדעת ממנה יוצר הכול. ועליו כתוב, יוצר אור. כי הדיבור הוא יצירה, ת"ת, ואין אור אלא תורה. כמ"ש, כי נר מִצווה ותורה אור. וזהו היוצר, שצייר באדם פנים עיניים אוזניים חוטם ופה, לעסוק בהם בתורה ולדעת אותו ממנה.

.173 כעין זה, צייר פֶּה לדבר בתורה, צייר עיניים להסתכל באור התורה, צייר בו אוזניים לשמוע בהן דברי תורה. אלו הם ו"ק שת"ת כולל אותם: ב' עיניים, ב' אוזניים, פה, לשון.

.174 צייר את החוטם, ובו כתוב, וייפַּח באפָּיו נשמת חיים, שהאדם יהיה חושב בה בייחוד השם, כמ"ש, אנוכי ה' עושה כל. זו השכינה התחתונה, המלכות, שממנה ניתנה באדם הנפש השכלית. כי הנפש היא ממלכות, לדעת עימה בכל מעשי התורה, במצוות התורה, אותו שנקרא, עושה כל, שהיא המלכות, אשר בה עשיה.

.175 והם ג' קשרים שניתנו בבן אדם. הנשמה השכלית, לדעת בה את עושה כל העולמות, שאומר ועושה, מדבֵּר ומקיים, והוא בורא ויוצר ועושה, הכול אחד. הוא, א"ס, מבפנים מוציא הכול, מהכוח אל הפועל, והוא משנה מעשיו, ובו אין שינוי.

.176 וא"ס הוא המסדר כל הספירות. ויש בספירות גדולה ובינונית וקטנה, כל אחת על סדרה. ובו אין סדר. והוא ברא הכול בבינה. ואין מי שברא אותו. הוא צייר ויצר הכול בת"ת. ולו אין ציור, ואין צייר שיצייר אותו. הוא עשה הכול במלכות, ואין מי שיעשה אותו.

.177 משום שא"ס הוא באלו ע"ס, מבפנים, שבהם ברא וצייר ועשה הכול, שָׂם שָׁם ייחודו, שיכירו אותו שם. וכל מי שמפריד איזו ספירה מחברתה, מאלו ע"ס, הנקראות יו"ד ה"א וא"ו ה"א, כאילו הפריד בו.

.178 וא"ס הוא המייחד, י' בה', ו' בה'. ואינם נקראים הוי"ה אלא בו. וכן אדנ"י, וכן אהי"ה, וכן אלקים. ומיד שמסתלק מע"ס, אין לו שֵׁם ידוע.

והוא הקושר כל מרכבות המלאכים, וקושר אותם יחד. והוא סובל העליונים והתחתונים. ואם הוא מסתלק מהם, אין להם קיום, ואין להם ידיעה, ולא חיים. אין מקום שאינו שם, למעלה עד א"ס, ולמטה עד אין תכלית, ולכל צד אין אלוה חוץ ממנו.

.179 אבל עכ"ז שהוא בכל מקום, בי"ע שלו לא נתן, לא בכיסא, עולם הבריאה, ולא במלאכים, עולם היצירה, ולא בשמיים ובארץ ובים, עולם עשיה, ולא בשום ברייה בעולם. שלא נתנו בהם בי"ע שלו כדי שיכירו אותו כל הבריות, אלא שנתן אותם בספירות בבינה ובתו"מ, שמהן מתגלה לבריות, כדי שיכירו אותו.

.180 ולא עוד, אלא כל הבריות, מהן ע"י בריאה, מהן ע"י יצירה, ומהן ע"י עשיה. והספירות, אע"פ שברא ויצר ועשה בהן הכול, אינן נקראות בהן בי"ע, כמו ג' עולמות בי"ע התחתונים, שבהם רק האור המתלבש בהם הוא אלקיות, אבל הכלים אינם אלקיות. אלא הספירות בדרך אצילות, שהכול אחד בהן, אפילו הכלים הם אלקיות.

משום זה, כחב"ד של שאר הבריות בבי"ע, אינו דומה להם. כמ"ש, ואֶל מי תְדַמְיוּני ואֶשְׁווה יֹאמר קדוש. כעין התורה, שכתוב בה, יקרה היא מפנינים, וכל חפציך לא יִשְׁוו בה. בורא ויוצר ועושה הכול."

(סוף השיעור)