שיעור הקבלה היומי8 דצמ׳ 2021(בוקר)
שיעור בוקר 08.12.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 601 מאמר צ"ח "רוחניות נקרא, מה שלא יתבטל לעולם"
קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 601, מאמרי "שמעתי", מאמר צ"ח, "רוחניות נקרא, מה שלא יתבטל לעולם".
מקובלים רוצים להעביר לנו בכל מיני צורות אפשריות ידיעה, הרגשה, ולקרב אלינו את הרוחניות. רוחניות היא בעצם הרגשת הבורא. אז איך לפחות להתקרב לזה, לגשת לזה, להכין את החושים שלנו ולא להתבלבל. את החושים שכן יכולים לסייע לנו לגלות רוחניות דווקא אותם לפתח, ויתר החושים, להבין שלא נרוויח מהם אם נפתח אותם, אולי ההיפך, נתבלבל. ובנוסף, לגלות את התהליך שאנחנו צריכים לעבור על ידי התפתחות החושים הנכונים לרוחניות.
לכן הם כותבים לנו, ממליצים לנו, ומסוגלים ככל שמסוגלים להסביר לנו מה הקשר, מה הניגוד, מה המרחק, מה ההתקרבות שלנו למושג רוחניות.
צח. רוחניות נקרא, מה שלא יתבטל לעולם
שמעתי תש"ח
"רוחניות נקרא, מה שלא יתבטל לעולם. לכן הרצון לקבל בהצורה שהוא נמצא, שהוא עמ"נ לקבל, נקרא גשמיות, משום שהוא יתבטל מצורה זו, ויקבל צורה בעמ"נ להשפיע.
מציאות מקום ברוחניות נקרא מקום מציאות, מטעם שכל מי שבא לשם, היינו למקום ההוא, רואה אותה צורה כמו השני. מה שאין כן דבר דמיוני אינו נקרא מקום מציאותי, משום שהוא דמיוני. אז כל אחד מדמה לעצמו באופן אחר.
ומה שאנו אומרים "ע' פנים לתורה", פירושו שהם ע' מדרגות. ובכל מדרגה מתבאר התורה לפי המדרגה, שבו הוא נמצא. אבל ענין "עולם" הוא מציאות. דהיינו, שכל מי שבא לאיזו מדרגה מן השבעים מדרגות שבאותו עולם, הוא משיג אותה צורה כמו כל המשיגים, שבאו לשם.
ומזה נמשך מה שאמרו חז"ל, מה שמבארים את פסוקי התורה. שאומרים "כך היה אומר אברהם ליצחק", וכדומה בשאר מאמרי חז"ל. שהיו אומרים, מה שהיו אומרים, מה שמבואר בהפסוקים. ונשאלת השאלה: מנין היו יודעים את זה, מה שהיה אומר אחד להשני?
אלא כנ"ל, משום שאותם, שבאו להמדרגה, ששם היה עומד אברהם, או מי שהוא, אז הם רואים ויודעים, כמו שאברהם ידע וראה. לכן הם יודעים, מה שאברהם היה אומר.
וכמו כן בכל הדרשות חז"ל, מה שהיו מפרשים את הפסוקים של התורה, את כל זה היה משום, שגם הם השיגו את המדרגה. וכל מדרגה ברוחניות הוא מציאות, שכולם רואים המציאות. כמו שכולם שבאים לעיר לונדון באנגליה, כולם רואים מה שיש בעיר, ומה שמדברים בעיר."
אני אקרא שוב. יש כאן חידושים בהסבר ההשגה הרוחנית.
צח. רוחניות נקרא, מה שלא יתבטל לעולם
שמעתי תש"ח
"רוחניות נקרא, מה שלא יתבטל לעולם", כי רוחניות היא דרגות השגת הבורא מצד הנברא. הנברא ודאי שנמצא בתכונות הפוכות מהבורא, כלומר כולו בלקבל והבורא כולו להשפיע. וכשהנברא מתחיל לסדר את עצמו כך שמוכן להרגיש את הבורא, היינו את תכונת ההשפעה לפי מה שמצייר לעצמו, לפי מה שמפתח בתוכו, לפי זה הוא מגלה מה זה בורא, מהמילים "בוא וראה". הרגשת הבורא, השגת הבורא נקראת רוחניות.
"רוחניות נקרא, מה שלא יתבטל לעולם", כי זו השגת הכוח העליון שהוא נצחי מלכתחילה."לכן הרצון לקבל בהצורה שהוא נמצא" בנברא, "שהוא עמ"נ לקבל, נקרא גשמיות, משום שהוא יתבטל מצורה זו", כלומר עומד לביטול ולהחלפה לרצון להשפיע, "ויקבל צורה בעמ"נ להשפיע."
מציאות מקום", מה זה מקום? "ברוחניות נקרא מקום מציאות, מטעם שכל מי שבא לשם" לאיזה מקום, לאיזה מצב מיוחד, "היינו למקום ההוא, רואה אותה צורה כמו השני". האדם נמצא באיזה מקום אם האחר יכול לתפוס או שהוא יכול לתפוס אותה הצורה כמו האחר, מחוץ לו. התפיסה הזאת שנמצאים במקום אחד נקראת "מקום". "מה שאין כן דבר דמיוני אינו נקרא מקום מציאותי, משום שהוא דמיוני", כלומר הוא מתואר רק לאחד ולא לכולם, "אז כל אחד מדמה לעצמו באופן אחר" איפה הוא נמצא.
"ומה שאנו אומרים "ע' פנים לתורה", פירושו שהם ע' מדרגות. ובכל מדרגה מתבאר התורה לפי המדרגה". התורה בעצמה היא אור אין סוף, אבל כשאדם משיג אותה אז הוא מתאר אותה לפי הרצונות שלו, לפי הפרצוף שהוא משיג, לפי התכונות שמשיג בקשר עם הקבוצה, עם החברים, עם השותפים. כך הוא מבאר את התורה "שהם ע' מדרגות. ובכל מדרגה מתבאר התורה לפי המדרגה, שבו הוא נמצא. אבל ענין "עולם" הוא מציאות. דהיינו, שכל מי שבא לאיזו מדרגה מן השבעים מדרגות שבאותו עולם". עולם הוא כבר מדרגה יותר גדולה הכוללת בתוכה שבעים מדרגות, אז "הוא משיג אותה צורה כמו כל המשיגים, שבאו לשם". כלומר, יש איזו השגה משותפת בין כל הנבראים, וכשהם באים למדרגה שנקראת "עולם" הם משיגים משהו משותף. מה שאין כן, עניין המדרגות זה עניין יותר פרטי וכל אחד משיג בצורה אחרת, פרטית משלו.
"ומזה נמשך מה שאמרו חז"ל, מה שמבארים את פסוקי התורה". אנחנו רואים איך הם כותבים "שאומרים "כך היה אומר אברהם ליצחק", וכדומה בשאר מאמרי חז"ל". איך הם אומרים? מאיפה הם יודעים מה אמר אחד לאחר? כי הם לא מדברים על בני אדם, הם מדברים על צורות הקשר שיש בין המדרגות. "שהיו אומרים, מה שהיו אומרים, מה שמבואר בהפסוקים. ונשאלת השאלה: מנין היו יודעים את זה, מה שהיה אומר אחד להשני?
אלא" כמו שדיברנו כבר "כנ"ל, משום שאותם, שבאו להמדרגה" שנקראת "עולם", אז יש להם הרגשה משותפת, השגה משותפת. "ששם היה עומד אברהם" נגיד, "או מי שהוא" אחר מהכוחות, מהפרצופים הרוחניים, "אז הם רואים ויודעים" על עצמם, מתוך ההשגה שלהם, מתוך שהם בעצמם הופכים להיות עכשיו לצורה "כמו שאברהם (ידע וראה). לכן הם יודעים, מה שאברהם היה אומר". כי עכשיו הם אומרים את זה, הם יודעים את זה, הם משיגים את המצב הזה והוא חי בהם, נמצא בהם. כי אין את העניין הזה של אברהם, יצחק, יעקב, בני אדם וכן הלאה, אלא זה עניין של מדרגות, מצבים שאליהם אנחנו נכנסים, אותם אנחנו עוברים בדרך לתיקון השלם שלנו.
"אלא כנ"ל, משום שאותם, שבאו להמדרגה, ששם היה עומד אברהם, או מי שהוא, אז הם רואים ויודעים, כמו שאברהם ידע וראה. לכן הם יודעים, מה שאברהם היה אומר". כי עכשיו הם מתלבשים באותה צורה, באותה השגה, באותה מדרגה כמו אברהם, ולכן הם נקראים עכשיו "אברהם". לפי מה שהאדם משיג ברוחניות לפי זה נקרא השם שלו.
"וכמו כן בכל הדרשות חז"ל, מה שהיו מפרשים את הפסוקים של התורה, את כל זה היה משום, שגם הם השיגו את המדרגה. וכל מדרגה ברוחניות הוא מציאות, שכולם רואים המציאות" מי שמשיג אותה, "כמו שכולם שבאים לעיר לונדון באנגליה, כולם רואים מה שיש בעיר, ומה שמדברים בעיר."
זה בעצם מה שאפשר להסביר. מה יש לנו להוציא מזה? לפי השאלות שלכם אנחנו נבאר.
שאלה: קשה להבין את מה שכרגע אמרת. למשל כשמגיעים לאיזו מדרגה ורואים את אותה מציאות של מי שנמצא באותה מדרגה, כמו בדוגמה של אברהם. אתה יכול קצת להסביר?
נגיד אתה רואה סרט, בטלוויזיה או בתיאטרון ואתה נכלל עם מה שמציגים שם ומזדהה עם הגיבור לגמרי לגמרי. אתה מתלבש בדמות הגיבור ומאבד את עצמך בו. אתה מתחיל לדבר כמו הגיבור ולהתנהג כמו הגיבור - זה נקרא "השגה רוחנית". אם כך תעשה כשמלמדים אותך איך אתה צריך להשתפר, כדי להגיע להידמות לבורא, אז הדרגות להידמות לבורא נקראות "סולם", ואתה כך הולך ומתקדם ומדמה את עצמך אליו יותר ויותר ויותר.
יש סך הכול מאה עשרים וחמש מדרגות, אם אנחנו מדברים על מדרגות של העולמות, או אפשר לחלק אותן לשבעים מדרגות, זה לא כל כך חשוב כי המספר הוא הרבה יותר, אלא כך אנחנו מחלקים כדי להבין את מהות המדרגות. וככל שאתה מדמה את עצמך למשפיע, כך אתה מתקדם לדמות הבורא השלם שאליו אתה צריך להגיע. זה כל עניין המדרגות.
תלמיד: איך אני מבין שהגעתי לדרגת אברהם ולא לדרגת נוח?
אתה מגלה את זה, אתה מרגיש את זה. אתה מתחיל לראות, להבין את המציאות דרך דמותו של אברהם, זה נקרא שמדרגת אברהם מתלבשת בך, או אתה מתלבש במדרגת אברהם. לכן הוא אומר, הם יודעים מה אמר כל אחד ואחד, כי התורה לא מספרת לנו על בני אדם, שהיה אדם כזה אברהם, את זה מספרים לילדים קטנים או לילדים גדולים.
אבל אנחנו צריכים להבין שהם מספרים לנו על מדרגות השגת הבורא, על מדרגות שאנחנו מדמים את עצמנו לבורא, והמדרגות האלה נקראות "יצחק", "אברהם", "יעקב". או בכלל לפני זה או אחרי זה, יש הרבה מדרגות, הרבה מצבים שבהם אנחנו צריכים להתלבש בגיבורים האלה כביכול, בדמויות האלו, וכך אם אנחנו משחקים בהן כמו שהן, זה נקרא שאני מזדהה איתן מבפנים ואז אני יותר ויותר מתאים את עצמי לצורת הבורא עד שאני מגיע לדבקות בו.
שאלה: שמעתי שכך אנחנו משיגים בצורה כללית מדרגה אחרי מדרגה.
כן, יש השגות יותר כלליות ויש השגות יותר פרטיות. הכול כלפי האדם המשיג ולא שהמציאות משתנה. המציאות היא תמיד אותה המציאות, "אור אין סוף ממלא כל המציאות", וככל שאנחנו יכולים להתאים את עצמנו בכלי שלנו לאור האין סוף, כך הכלי שלנו נעשה יותר ויותר רחב, לא מוגבל, ואנחנו מכנים את הדרגות האלו של ההתקרבות לאין סוף, "השגה", "דרגות השגה", "סולם", "ספירות", "עולמות", "פרצופים" וכן הלאה, אבל זה הכול כלפי המקבלים שנמצאים באור אין סוף.
ישנם הרבה מצבים שאנחנו עוברים עד שאנחנו מגלים לגמרי את הבורא שזו המטרה, וזה הכול על ידי התיקון שלנו. כשהרצון שלנו יפתח יותר לקבל ונלביש עליו, נצרף עליו כוונה על מנת להשפיע, אלה בעצם התיקונים שלנו. ככל שאנחנו מסוגלים להשתמש ברצון שלנו שהוא מלכתחילה אגואיסטי ולעשות עליו צמצום, מסך ואור חוזר, כך אנחנו מדמים את עצמנו לכוח השפעה של הבורא ולפי זה אנחנו מתקדמים.
ההתקדמות הזאת, עד שמזדהים לגמרי עם הבורא, לא עוברת עלינו בבת אחת, בפעולה אחת, אלא בהרבה מאוד פעולות שנקראות "שעות", "ימים", "חודשים", "שנים" וכן הלאה, עד "ששת אלפים שנה" והמושג הזה כולל בתוכו אלפי אלפי מצבים שאנחנו צריכים לעבור.
המקובלים מגלים אותם במאה עשרים וחמש מדרגות, בשבעים מדרגות, בששת אלפים מדרגות וכן הלאה, זה תלוי על מה הם רוצים לספר, מה אנחנו צריכים לשנות בדרך שלנו להזדהות עם הבורא. אבל הסוף ברור לכולנו, שיתגלה כל הרצון שנמצא במערכת האדם הראשון ואנחנו צריכים להפוך אותו בעל מנת להשפיע, זאת אומרת לצרף לכל רצון שמתגלה בנו כוונה על מנת להשפיע דרך הזולת, לכוח הכללי של הזולת שנקרא "בורא".
שאלה: איך לא לבלבל את העולם המדומה, עם המקום האמיתי כמו שכתוב פה?
להתקדם יותר ויותר להזדהות עם המאמרים, עם מה שכתוב בהם, ואז אתה תראה עד כמה אתה מתבלבל ומתבהר לך כל מושג ומושג.
כתוב "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", זאת אומרת אנחנו צריכים קודם להיכנס לחטא, לקלקול, לטעוּת, לחושך, ולזה שאנחנו לא רוצים, לא מבינים. זאת אומרת כל ההרגשות וההבחנות השליליות כביכול, ואחר כך דווקא מתוכן אנחנו מתקדמים למצבים של בהירות, הבנה, הרגשה, חיבור.
לא יכול להיות אחד ללא האחר, כמו שכתוב "אין אור אלא מתוך יתרון חושך"1, כשמגיעים לדרגות חושך אז זה כבר טוב, זה סימן שאנחנו נגיע גם לבירור ולאור ולא יכול להיות אחרת. הכול מתחיל מלילה ואחר כך יום "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד"2.
שאלה: איך מורגשות המדרגות הראשונות?
אני לא יכול לספר לך במילים, אלא אם זה מורגש, אז זה צריך להיות ברגש. המדרגות מורגשות כשנפתח לך משהו בהבחנות של חיבור, כוונת השפעה שמחוץ לאדם, שהיא מביאה אותו להתעלות מעל הטבע שלו ופותחת לו אפשרות לראות את המציאות בתכונה אחרת, בתכונת השפעה, זה נקרא "עולם הפוך ראיתי".
שאלה: איך לתאר נכון את המדרגה שעולים אליה?
זה כמו שאני עכשיו, אבל בצורה יותר מחוברת, יותר משפיעה בכל החלקים שלה זה לזה וביתר סבלנות לזולת. אפילו אולי בחיבור, אפילו אולי באהבה, כך אנחנו מתארים את המדרגה שנמצאת מעלינו לעומת המצב שלנו.
שאלה: אנחנו כל הזמן מדברים על כך שהעשירייה היא הכלי שלנו למגע עם הרוחניות. איך לדמיין לעצמנו שאנחנו בחיבור בינינו, בניסיון המשותף המצטבר, נוכל לגלות את מה שאנחנו מדברים עליו?
תנסה ככל שאתה מבין להגיע לאהבה לחברים, לחיבור איתם, להזדהות איתם בחיים הרוחניים שלכם, ואז מתוך זה תתחיל להרגיש יותר את החומר שאנחנו לומדים, פשוט ככה דרך החיבור. אין לך כלים אחרים, אין לך אפשרות אחרת לגשת לכלים דהשפעה, חוץ מדרך החיבור עם העשירייה שלך.
תלמיד: האם זה בא לידי ביטוי בהרגשת האהבה שנגלית בין החברים?
בוודאי שאת כל התכונות הרוחניות אנחנו מגלים קודם בחיבור בינינו. ונגיד שהתחברנו, אז תכונה מסוימת של חיבור בינינו נקראת "אברהם", תכונה אחרת נקראת "יצחק", "יעקב", "משה", "אהרון", "יוסף", "דוד" וכן הלאה, כך הן נקראות. אלה לא בני אדם, זה לא פרסונות, גיבורים, זה מדרגות, זה הבחנות רוחניות שהמקובלים מדברים עליהן כביכול שהם בני אדם בעולם הזה, אבל זה לגמרי לא כך.
שאלה: בעל הסולם כותב שיש משהו שכל אחד מדמיין לעצמו, ויש את ההשגה הרוחנית כמשהו כללי ומורגש לכולם. איך אנחנו מגיעים לאותה כללות?
אחרי שכל אחד מאיתנו מתאמץ להתקרב לחברים, הוא מתחיל להרגיש ביחס אליהם איזו נטייה משלו משותפת לכולם, הרגשה משותפת עם כולם, וכך מתחיל לרכוש את תכונות ההשפעה. ודאי שהבורא כאן, האור העליון שרוצה להתגלות בתוך הכלי שלו, מתקרב ועושה איתו כל מיני תרגילים. מתקרב אליו, מתרחק ממנו, נותן לו להרגיש בכל מיני אופנים מה זה להתקרב, מה זה להתרחק מהחברים, זאת אומרת לרצונות זרים, מצד אחד. לעומת זה הם הכי קרובים לו, גם הם עושים כל מיני פעולות. מה זאת אומרת הם עושים? הבורא דרכם עושה כלפיו כל מיני פעולות, וכך אנחנו נכנסים לעבודה הרוחנית המעשית. זה נקרא "קבלה מעשית".
תלמיד: ונאמר שבתוך העשירייה נגלה אברהם או כל מדרגה אחרת, אז החברים בעשירייה כולם ירגישו שהגענו למצב מסוים?
לא. כל אחד לפי המאמץ שלו. כי אתה כבר מדבר לא על עשירייה רוחנית, אתה מדבר על עשירייה גשמית, לא להתבלבל. יש לפניך בני אדם, ואז כל אדם ואדם מהעשירייה משיג לפי המאמץ שלו, לפי שורש הנשמה שלו.
אבל כולם מתקדמים וכולם משפיעים זה אל זה, ולכן כל אחד צריך להרגיש את עצמו שהוא אחראי על התקדמות החברים, וכך כולם יחד. זה נקרא כבר "ערבות". זאת אומרת התחייבות הדדית שאנחנו תומכים זה בזה. עוד נגלה ונלמד על עצמנו.
שאלה: בתורה יש גם מקרים שהבורא פונה לאדם, ולא רק אברהם ליצחק וכדומה. גם את זה אנחנו משיגים באופן אישי, איך זה מתבטא?
כן. כל מה שכתוב בתורה, האדם צריך לגלות בצורה אישית. זה נקרא לכתוב ספר תורה על לב האדם. לב נקרא "רצון", אז אנחנו צריכים לכתוב כל מה שמדובר בתורה, על הרצונות שלנו. זאת אומרת, לעבד את הרצונות שלנו בצורה כזאת, שהם ישתנו ויקבלו את האור העליון שיתלבש בהם בשלמות, זה נקרא "לכתוב ספר תורה על לוח ליבך".
שאלה: כשאני מחפש את התחושות של מדרגה חדשה, אני הרי מחפש את זה עבור עצמי, זה חיפוש אגואיסטי, אני לא מחפש את החיבור עם החברים.
בינתיים אתה כך חושב בצורה אגואיסטית על כולם ועל החבר ועל הבורא, אבל לאט לאט פעולת המאור המחזיר למוטב, הוא הכוח, הבורא, האור, משפיע על הרצון לקבל שלך.
אין שום דבר במציאות חוץ מהאור העליון, כוח המשפיע, ורצון לקבל, כוח התחתון. ואז על ידי זה שאתה רוצה להתאים את עצמך לאור העליון, אתה רוצה להבין אותו, להשיג אותו, להתקרב אליו, אז אתה עושה את זה מתוך הרשימו שנשאר לנו משבירת האדם הראשון.
בזה אתה רוצה בצורה אגואיסטית לקרב אליך את האור העליון, את הבורא. ובינתיים אתה רוצה בכל זאת לקרב אותו, אז אתה הולך גם לפי כל מיני חוקים רוחניים. אומנם אתה כולך לא מודע לזה, אבל אתה מתקרב לחברים, אתה לומד, אתה קם לשיעור, אתה משתתף עם האחרים. וכך לאט לאט אתה עושה איזה פעולות השפעה. ולכן נפתח לך יותר הלב והמוח ואתה מתחיל להשיג הבחנות מהחיבור וכך מתקדם. זו דרכנו. והעיקר להבין שההתקדמות היא בחיבור בתוך העשירייה.
שאלה: האם כדאי לשאוף להבין את תפיסת המציאות יחד?
אנחנו לא יכולים לבדוק איך אנחנו תופסים את המציאות יחד, עד כמה זה יחד או לא. זה יבלבל אותנו. כשאנחנו קוראים את המאמרים האלה נשתדל ככל האפשר להתלבש בתוך המאמרים, להרגיש אותם, פשוט להלביש אותם עלינו. ולהיכנס יותר פנימה אולי לא כדאי כי זה יבלבל אותנו.
אתם רואים שהמאמרים עצמם נותנים לנו כל פעם הזדמנות להיכנס פנימה לרוחניות, ושוב אנחנו יוצאים. נכנסים במאמר אחר ושוב יוצאים. יותר טוב להשתדל להזדהות עם מה שאנחנו קוראים כפי שהמאמר כתוב, בלי להוסיף לזה כל מיני צורות דמיוניות שלנו.
שאלה: בעולם הגשמי המדומה אנחנו קולטים בצורה סובייקטיבית מפני שאנחנו מרגישים בודדים ומפורדים, את זה אפשר להבין. אבל כשאנחנו רואים ברוחניות אותה צורה באותה מדרגה שמשיגים אותה, האם זה בגלל שהמדרגה היא מוחשית וקבועה או בגלל תחושת האחדות שאנחנו כביכול כ"איש אחד בלב אחד"?
אם אנחנו מתקדמים נכון, אז מה שנקרא "נשמת אדם תלמדנו", אנחנו מתחילים להרגיש מה כדאי לנו עוד ועוד לעשות כדי להתקרב להשגה. וההשגה היא לא השגה בשכל כמו בעולם שלנו, שזה נקרא "חכם בלילה", שאני לא משיג את הדבר, אני רק מבין אותו איכשהו בשכל שלי. אלא השגה נקראת "כי תשיג יד", זאת אומרת שההשגה היא בתוך הרצון לקבל שלך שמשתנה, משתפר, מיתקן, ואז מה שאתה מרגיש בו נקרא "השגה".
לכן אנחנו צריכים להשתדל בכל מצב ומצב שהרצון לקבל שלנו יהיה מאוחד ומחובר ככל האפשר בין כולנו, ובתוך הרצון המחובר בעשירייה, בהשפעה הדדית זה לזה, אנחנו בונים רצון משותף כזה שכבר יכול להתחיל להרגיש את המושג "בורא".
חוץ מהבורא אין לנו מה להשיג, ולהשיג אותו אפשר רק בחיבור הכלים שהוא ברא והוא שבר והכין לנו הזדמנות להגיע אליו, להרכיב אותו כמו מקוביות במשחק שילדים מרכיבים.
תלמיד: אבל המדרגה של אברהם שמדובר עליה, היא השגה מתוך תחושת אחדות של חיבור, אין השגה בתור "אני".
נכון.
תלמיד: אז ההשגה היא מתוך האחדות בינינו כאיש אחד.
כן, ודאי. בכל מקום אני רוצה להשיג יותר אחדות בינינו, כדי להשיג בתוך האחדות הזאת את מהות האחדות שזה הבורא.
תלמיד: אבל זו עדיין השגה סובייקטיבית כמו בעולם הגשמי?
איך ההשגה יכולה להיות סובייקטיבית אם אתה מחבר ברצון שלך את החברים, אמנם לפי הרצון וההבנה שלך, אבל בכל זאת זה מתוך חיבור, שאתה רוצה לחבר יחד רצונות מנוגדים, ובפאזל הזה שאתה עושה, אתה מרכיב את הבורא, "בוא וראה". בצורה הזאת שאתה מחבר את החלקים האלה ומאחד אותם יחד למטרה אחת, אתה משיג תכונה שנקראת "בוא וראה", "בורא".
תלמיד: ההשגה היא מתוך תבנית העשירייה?
כן, ודאי. אבל איפה התבנית קיימת? היא לא קיימת מחוץ לנו אלא בכל אחד מאיתנו במידה שהוא מסוגל להרכיב את התבנית הזאת.
שאלה: יכול להיות שאני מרגיש את הרוחניות, אבל לא מאבחן את זה כרוחניות?
אנחנו לא יכולים להגיד כי אתה בעצמך אומר "אני לא יודע אם זה כך או כך". עדיין צריכים להמשיך לברר.
שאלה: כדי להרגיש את הרוחניות, אני צריך שיהיה לי מסך. האם זה יכול להיות מסך פרטי או שזה חייב להיות מסך משותף של העשירייה?
לכל אחד יש כלי משלו והרצון שיש לכל אחד זה רצון אישי, אינדיבידואלי שכך הוא מתפתח מהנקודה שבלב עד גמר התיקון. וזה שהוא יותר מחבר את עצמו לאחרים ויותר מזדהה עם האחרים, זה אך ורק כדי לדמות את הרצון הפרטי שלו לרצון הבורא, לצורת הבורא.
לכן אנחנו לא משתנים בצורה כזאת. בנקודת היסוד שלנו אנחנו נשארים אותם יצורים כמו שהיינו, אבל יש נקודה שאופיינית לכל אחד ואחד, נקודת המוצא שלו, ויש את החיבור שלו עם הזולת. וככל שהוא משרת את הזולת שמתגלה לו מתוך נקודת היסוד שלו, כך הוא בונה את הצורה הנכונה לחיבור וכך הוא בונה את הכלי לגילוי הכוח שנמצא מחוץ לו, לגילוי הבורא.
יוצא כך שאנחנו עושים צמצום על המלכות שלנו, לא רוצים להשתמש ברצון לקבל, מתעלים מעל הרצון לקבל ל"יסוד", למעלה מספירת מלכות, ספירת יסוד. מספירת יסוד אנחנו בונים את החיבורים שלנו לכולם, לכל הט' ראשונות, ובמידה שאנחנו יכולים להתחבר איתן, יותר נכון לשרת אותן, כי אנחנו עוזבים את מלכות, עולים ממנה, לכן במידה שאנחנו יכולים לשרת את מה שמחוץ לנו בעשירייה, זה הכלי הרוחני שלנו, בזה אנחנו מזדהים עם הבורא, ואז מגלים בט' ראשונות את הקשר שלנו, את ההזדהות שלנו עם הבורא.
תלמיד: מתוך דבריך אני מבין שאם קיבלתי את המצב ואני בונה את הקשר הזה, אז אני עוזר לחברי לקבל מסך שאנחנו מחברים בינינו ויש השגה משותפת?
כן, זה נכון. במה שאני עובד בקבוצה אני מגיע לקשר עם החברים, הקשר הזה מתרחב ומתעלה, ככל שהוא יותר חזק כך הוא גדל בגובה, עד שאנחנו משיגים בתוך הקשר הזה את מי שבנה לנו את הקשר, את מי שהכין לנו את הקשר שזה הבורא. זה נקרא "אני ראשון ואני אחרון"3.
שאלה: מלמדים אותנו שישנם שבעים אומות עולם, ופה מדובר על שבעים דרגות כדי לגלות את הבורא. האם החכמים רוצים ללמד אותנו שהמספר הוא אותו מספר?
את זה נגלה אחר כך. יש מרחק בינינו לבורא, את המרחק הזה אפשר לחלק לשנים, לכל מיני מצבים, לכל מיני דרגות אור, דרגות הכלי, דרגות המסך, רשימות למיניהן, פרצופים, עולמות, אבל בסך הכול ישנו הטבע של הנברא והטבע של הבורא ואיך הנברא מתקרב לבורא. ומדרגות ההתקרבות הן המדרגות, אתה יכול לקרוא להן בכל מיני שמות. הן לא שייכות לא לזמנים בעולם שלנו, לא לגבהים ולא לשום דבר. פשוט התקרבות הנברא לבורא לפי תכונת ההשפעה שהנברא רוכש על פני תכונת הקבלה שמתגלה בו.
שאלה: האם ההבדל בין התכונות במדרגות אברהם ויצחק הוא מידת ההשפעה שיש בתוך הכלי? האם זה מה שמבדיל ביניהן?
כן. ההבדל בין המדרגות הוא לפי מידת ההשפעה שמתגלה, ואחר כך היא מתגלה לפי אופן ההשפעה. אבל השאלה היא האם ישנם שני רצונות שיכולים להיות באותה מידת השפעה? יכול להיות שכן, אבל לפי הכוח, העוצמה או לפי התכונות שזה משהו אחר. עוד נדבר על כל מיני צורות אופי פרטיות שמתגלות במדרגות.
שאלה: ככל שמתגלה ההתקדמות שלנו בעשירייה, נגלה לנו גם שהעשירייה שלנו לא מחוברת, והסיבה היא בתוכי, אני אותה הסיבה לכך שלא התקדמנו מספיק. והמצב הזה מגיע כמו איזו פצצה, איך עכשיו להשתמש בפצצה הזאת, מהמצב הזה לא רק כדי לצאת ממנו, אלא שתהיה ממנו תועלת?
גם אתמול לא היית יותר קרוב לבורא, ועכשיו אתה מרגיש יותר מרוחק ממנו, זה מפני שרוצים לקרב אותך. אני לא יודע איזו דוגמא לתת. תחפשו דוגמאות, נגיד אני רוצה לנסוע לאיזה מקום, אז אני לוקח מפה כללית, של כל העולם וטס לאוסטרליה. כשאני מגיע לשם אני לוקח מפה אחרת, ואז המרחק שהיה קטן מאוד במפה הקודמת בין שני המקומות, במפה החדשה שאני פורס עכשיו לפניי, נראה מרחק גדול, ויש שם עוד הרבה דברים בדרך בין שתי הערים וכן הלאה. זאת אומרת, ככל שאנחנו רוצים לראות את הדברים האלה בצורה יותר קרובה, יש לנו יותר פרטים, והמרחק ביניהם יותר גדול, כך זה נראה לנו, כשקנה המידה יותר גדול.
אותו הדבר כאן, אם קודם היה לי קשר עם החברים, וקשר עם הבורא די קצר, ועכשיו אני מיד מבצע אותו, אז כשאני הולך באמת להתקרב, אני מרגיש כמה המרחק בינינו נעשה יותר גדול. זה בגלל שקנה המידה שלנו השתנה, שאנחנו נמצאים במפה יותר מדויקת, ומפורטת, אבל זה סימן שאנחנו מתקרבים.
שאלה: איזו דרגת חיבור מייצגת הנקודה שבלב?
כל דרגות החיבור יוצאות מהנקודה שבלב. הלב נקרא הרצון של האדם. אם אנחנו פועלים באיזו צורה לתוך הרוחניות, לתוך החיבור, לתוך הבורא, אפילו שלא רוצים, אפילו שלא מבינים, לא חשוב, אבל כבר אנחנו נמצאים בפעולות מתוך הנקודה שבלב.
אותה נקודה שבלב מתחילה להתפתח על ידי הלימוד שלנו, על ידי החיבורים בינינו. כל העבודה שלנו היא להרחיב את הנקודה שבלב, כדי שהיא תשלוט על הלב, על כל הרצונות, ותיתן לכל הרצונות שלנו כוונה על מנת להשפיע.
שאלה: האם המצבים החדשים הרוחניים הם מפני שיש התנגשות בין מצבים רגשיים חדשים כי אנחנו עכשיו רואים בצורה שונה, את המציאות שבתוכה אנחנו חיים? האם המצבים הרוחניים האלה הם מצבים רגשיים?
כן, כולם, כי זה ברצון לקבל, אנחנו משיגים אותם בתוך הרצון. ככל שהרצון שלנו מתקרב לעל מנת להשפיע, כשהוא מוכן לעבוד בצורה הפוכה מזו שבה הוא היה מלכתחילה, במידה שהוא מתעלה מעל הרצון הראשון שלו, במידה הזאת אנחנו יכולים לגלות בו תופעות רוחניות. אבל זה באותו רצון, אין לנו כלי אחר.
לכן אנחנו אומרים שהכול בא לפי הכוונה. בכוונה על מנת לקבל אנו נמצאים ברצון הטבעי שלנו, וככל שאנחנו משתדלים להתעלות למעלה מהכוונה על מנת לקבל, לעל מנת להשפיע, וזה מתבטא בתוך העשירייה, בתוך היחס שלנו לעולם, ובסופו של דבר בתוך היחס שלנו לבורא, בהתאם לזה אנחנו מתחילים להשיג באותה הכוונה שלנו על מנת להשפיע, אחר כך זה יקרא אור חוזר, את יחס הבורא אלינו שיקרא אור ישר, וכך אנחנו נתחבר עימו, ונגלה אותו. אין לנו יותר מה לגלות, רק את הבורא או את יחס הבורא כלפינו.
שאלה: גם אני מרגיש כך, איך אנחנו יכולים לברר אם זה מצב רוחני, או מצב גשמי?
ככל שאתה נכלל עם החברים ברצון אחד הכולל הרבה רצונות פרטיים, ככל שאתה נכלל בהם ברצונות האלה, ומכוון אותם סך הכול למרכז שלהם, למקור שלהם, כך אתה מאתר את הבורא. זה דומה למצב שאתה נמצא בחלל, אתה לא יכול לאתר איפה הבורא, וגם איך להתקרב אליו אתה לא יודע. אבל במצב הזה יש לך עיקרון אחד, חוץ ממך יש עוד כמה כמוך, ואם אתם מתקשרים ביניכם, ופועלים לפי מקום החיבור שביניכם, אז בצורה כזאת, בתוך כל החלל הזה, אתם מתחילים לאתר איפה נמצא הבורא, או לפחות שאנחנו מתקרבים לאותו מקום. הבורא נקרא "מקום", אותו המקום ששם אנחנו יכולים לאתר אותו.
אין לך חוץ מזה שום קנה מידה, שום הבחנות כדי להיות מכוון אליו, אלא לצרף את כל הנטיות של העשירייה שלך בתוך החלל, וסך הכול כשאתה מחבר ביניהם נכון, זה בעצם הכיוון שלכם לבורא. וודאי שאתם צריכים לעדכן את הכיוון הזה, ובצורה כזאת להיות כל הזמן מכוונים אליו יותר ויותר.
זה עניין הדיוק במדרגות, העניין של הרגישות שלכם למושג הבורא, בוא וראה. ולפי העלאת הרגישות הזאת, כך אתם מתקרבים אליו. ברגישות הזאת אתם ממש עוברים מדרגה לדרגה, וכך מתקרבים עד שאתם מתחילים אפילו לאתר אותו בתוך החיבור ביניכם. לכן זה נקרא בורא, בוא וראה, כי אתם התחברתם עד כדי כך שבתוך החיבורים שלכם, כשכל אחד מגיע מהתכונות שלו, אתם מחברים את התכונות האלה יחד בצורה כזאת שמסכום התכונות שלכם אתם בונים את הדמות שלי, כך אומר הבורא. כך אנחנו מאתרים אותו, ולכן הוא נקרא בוא ראה.
לכן הכול תלוי בחיבור בינינו, בהתקרבות בינינו, במאמץ שאיתו אנחנו מתגברים על כל ההפרעות. ואנחנו מבינים שההפרעות האלה, הן לא הפרעות, אלא הן כדי לכוון אותנו לחיבור יותר ויותר מדויק, ובאיזשהו רגע במאמצים שלנו אנחנו מתחילים לאתר אותו יותר.
וודאי שיהיו לנו שגיאות, טעויות, כל מיני הפרעות, אבל זה כדי לכוון אותנו בסופו של דבר לאתר את הבורא בצורה יותר ויותר מדויקת. כי דווקא בתוך ההפרעות האלה אנחנו נתחיל להבין אותו, ולהרגיש אותו. ומתגלות הפרעות, אבל עם ההפרעות האלה בכל זאת אנו מתכוונים אליו, ואז פתאום ההפרעות הן לא הפרעות, הן מתגלות לנו כשפה של הבורא. זה העניין של אותיות העבודה, שהן שחור על גבי לבן, וכך אנחנו מתקרבים לגילוי הבורא השלם.
שאלה: מה זה נקרא שאנחנו מבינים איש את חברו בעשירייה אם אנחנו עדיין לא נמצאים במציאות הרוחנית האמיתית?
אנחנו עושים מה שרב"ש ממליץ לנו לעשות. וודאי שאני לא יודע מה לעשות, אבל מקובלים כותבים וכדאי לנו לבצע את זה, הם כותבים מאמרים שכדאי לי לקרוא אותם. וכדי שזה ישפיע עליי בצורה עוצמתית יותר אנחנו צריך לקרוא אותם המאמרים יחד להשתדל על ידם להתחבר. זה העניין שלנו.
שאלה: אם הבורא נותן לנו את הרגשת העולם הזה, מהי תפיסת המציאות וכיצד היא משתנה תוך כדי תיקון?
אנחנו לא צריכים לגלות רוחניות דרך העולם הזה, אנחנו צריכים להתקיים בעולם הזה בצורה גשמית, בוא נגיד בהמית, כי אנחנו נמצאים בעולם הזה ב"דרגת חי". לא יותר.
לכן אין לנו כל כך קשר לעולם הזה חוץ מאשר להתחיל ממנו עלייה רוחנית וזה נקרא שאנחנו מאתרים בעולם הזה כל מיני כוחות ותכונות שאיתם יכולים להתחבר. ומנקודת החיבור שאנחנו משיגים בעולם הזה, אנחנו מתחילים את העלייה הרוחנית. ומה שקורה בשטח של העולם הזה אנחנו מקבלים רק כדי להחזיק את הגוף הבהמי שלנו בצורה שיכולה לתת לנו להתקיים ולבנות מעליה דרגה רוחנית. זה מה שאנחנו צריכים.
שאלה: מה ההבדל בין מדרגה לבין עולם?
גם עולם הוא מדרגה, זה עניין של שמות. נותנים הגדרות כאלה, "עולם" הוא מדרגה יותר כוללת ו"נשמה" זה מצב פרטי, ובהתמצאות הנשמה בעולם יש לנו עוד כל מיני דרגות שהן בעצם סימני הקשר בין נשמה לעולם.
שאלה: האם נכון לבקש לעצמך דרגה רוחנית כדי להביא אליה את העשירייה שלך כולה?
וודאי שכן. אבל אנחנו צריכים להבין מהי דרגה רוחנית. זאת אומרת כוח ההשפעה, כוח האהבה, כוח החיבור, זה המהות של המדרגה הרוחנית, ואם אני אבקש את הכוחות האלה, וודאי שזה טוב כדי שאני אעבוד איתם אחר כך כלפיי העשירייה.
שאלה: האם לעשירייה יכולה להיות דרגה משותפת של השגה רוחנית?
כן, וודאי.
שאלה: ענית לחבר שכדי להרגיש מדרגה משותפת בעשירייה העשירייה צריכה להיות רוחנית ולא גשמית. למה הכוונה שהעשירייה היא רוחנית והאם עלינו לשאוף להיות בחיבור עם עוד מקובלים בדרגות רוחניות?
אם אנחנו נמצאים בחיבור בעל מנת להשפיע זה עם זה ועל מנת להתחבר איש אל חברו ולקרב סך הכול את החיבור שלנו למושג הבורא, לאהבה, ובתוך החיבור להשפעה, זה נקרא שאנחנו מתקדמים. אין לי יותר מה להוסיף.
כלפיי כל מיני מקובלים שדווקא מתגלים בזמננו אני לא יכול להגיד, אני לא מכיר אותם, אני לא מקושר אליהם, אני רק מוסר לכם את מה שאני קיבלתי מרב"ש ואת מה שהשגתי בעצמי, אין יותר. הייתי איתו 12 שנה ואחריו 30 שנה, זה מה שיש לי וזה מה שאני מוסר לכם.
מה שעושים האחרים, מאיפה הם לוקחים את זה, אני לא יודע, לא לרע ולא לטוב. לכן אני ממליץ לא להיות בכמה מקומות יחד כי וודאי שזה יביא בלבול. אם אתם נמצאים בהשפעה שלי אז תכנסו לזה עם כל הכלים שלכם, עם כל הלב והמוח, אם אתם נמצאים אצל מישהו אחר אין לי שום דבר להגיד לכם חוץ משאני ממליץ לטובתכם לעזוב אותי ולהיות שם, אבל לשבת על שני כיסאות, זה לא ייצא, זה לא לטובתכם.
שאלה: האם תפיסת המציאות הכללית מתחילה מבירור אמת ושקר?
כן. אנחנו מבררים מה שייך לדרגת שקר, שזו תמיד הדרגה שלנו, המקום שבו אנחנו נמצאים, ודרגת האמת היא שאנחנו מחוברים בהשפעה הדדית זה אל זה יותר מהמצב הנוכחי, כך אנחנו עולים ממדרגה למדרגה. תמיד משקר לאמת.
שאלה: האם שלושה חברים יכולים להשיג את הבורא או שאנחנו צריכים עשרה חברים כדי להשיג את הבורא?
לא. אפילו שניים. כתוב "מיעוט הרבים שניים". אבל רצוי ככל האפשר יותר.
(סוף השיעור)