שיעור בוקר 26.12.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 662

מאמר ר"מ "דרוש נא דורשיך בדרשם פניך"

רמ. דרוש נא דורשיך בדרשם פניך

א' סליחות צ"ו, מכבוד אאמו"ר שליט"א

""דרוש נא דורשיך בדרשם פניך, הדרש למו משמי מעונך, ולשוועת חינונם אל תעלם אזנך" (סליחות ליום ראשון). הנה. .. שתכלית בריאת העולם היתה להטיב לנבראיו. אך כדי שיהא התיקון השלם בכל שלמותו, צריך שיהא בחינת מיתוק דמדת הדין ברחמים. שענין הדין הוא בחינת הגדלות, אך כדי שלא יבוא על ידי זה לבחינת שינוי הצורה, צריך שתהיה בחינה שהיא כעין פשרה: לפי הדין היתה מקבלת יותר, אבל עדיין היה בדרך סכנה, שלא יבוא לידי בחינת שינוי צורה - אבל כשהוא ממוזג עם מדת הרחמים, אזי איננה מקבלת את גדלות האור ואז יכולה לבוא לידי השתוות הצורה. והתיקון הוא על ידי שמכלי קבלה נעשית בחינת "קבלה על מנת להשפיע".

לכן כשהאדם בא לדרוש את ה', אזי הוא עדיין דבוק בבחינת קבלה, ומי שיש לו בחינת קבלה נקרא חסר, ונקרא ארור, ואין ארור מתדבק בברוך. אבל מי שמקבל על מנת להשפיע אזי הוא נקרא ברוך, יען שלא יחסר לו כלום עד שיהא הוא צריך לקבל בשביל עצמו. נמצא, כי כל הקושיות הוא רק שיהיה האדם בבחינת ברוך, שרק בסגולת תורה ומצוות יכולים להפוך הכלי קבלה לכלי השפעה. וזה שאנו מתפללים: "דרוש נא דורשיך".

שיש ב' מיני דורשים: יש שדורשים רק בשביל פניך, מה שדורשים הוא רק להשפיע, לכן מה שהם דורשים לקבל איזה ישועות הוא רק בשביל פניך. ועל זה אמר: בדורשם פניך, אלו הדורשים בשביל פניך - הדרש למו משמי מעונך, היינו שיתגלה את שמי מעונך, יען שהם כבר לא יפגמו למעלה, יען שהם נקיים מבחינת קבלה. ולשוועת חינונם, שכל התפילות והבקשות הם עדיין לצורך עצמם, שהם רוצים שיהא מקורב לה' יתברך, היינו שהם עדיין אינם מנוקים מבחינת קבלה.

יען שיש ב' בחינות בעבדות ה' יתברך: יש מי שרוצה שתהא התגלות אלוקות בעולם, שכולם ידעו שיש אלוקות בעולם. ואז אין הוא באמצע, רק שהוא רוצה סתם, ואז אי אפשר לומר שיש לו בחינת קבלה, יען שהוא אינו מתפלל שתהיה התקרבות ה' יתברך, רק שיתגלה כבוד שמים בעולם. ויש מי שמתפלל שהוא יתקרב לה' יתברך, ואז כבר הוא באמצע, ואז שייך לומר בחינת קבלה לעצמו, יען שהוא רוצה לקבל שפע על מנת שהוא יתקרב לה' יתברך. וזה נקרא "חינונם", וכן נקרא "שוועה". ומי שהוא עדיין בבחינת חינונם, דהיינו שהם יתקרבו - הם יכולים לעשות בחינת שוועה, ועליהם - אל תעלם אזנך.

כי רק מי לו שיש חסרון עושה צעקות. אבל בשביל אחר לא שייך שוועה, רק בחינת דרישה, כמו "דרישת שלום". לכן על בחינת פנים שייך רק בחינת דרישה.

משמי מעונך, היינו בחינת עיניים, אור החכמה, שהם יקבלו עצמות השפע, יען שהכלים שלהם כבר בבחינת קבלה על מנת להשפיע. אבל אלו שהם בבחינת חינונם - אל תעלם אזנך, בחינת אוזן, בינה, הם צריכים להמשיך כח שיהיה להם בבחינת השפעה... על אור דחסדים."

בעל הסולם אמר זאת בזמן הסליחות. מדובר על כך שמבקשים מהבורא שיתייחס בתשומת לב לבקשות של מי שמבקש ממנו לעזור להתקרב אליו. יש בהתקרבות, כמו שאנחנו לומדים, תיקון כלים דהשפעה, להשפיע על מנת להשפיע, דרגת הבינה, וגם תיקון כלים דקבלה, לקבל על מנת להשפיע, כלים של המלכות עצמה, שגם היא משתתפת בלקבל ובזה היא משפיעה.

שני השלבים האלה של התיקון, כך אנחנו מבקשים שהם יהיו לנו ושנצליח בהם בסליחות. לכן מבקשים, "תפתח בבקשה את האוזניים ותשמע מה שאנחנו מבקשים ותענה בבקשה למה שאנחנו מבקשים, כך שנוכל לעלות על שתי המדרגות האלה, גם להשפיע על מנת להשפיע וגם לקבל על מנת להשפיע". "דרוש נא דורשיך בדרשם פניך", "אנחנו רוצים שתפתח את הפנים שלך, כי זה האור שמתקן את הכלים שלנו, את זה אנחנו מבקשים. אנחנו לא מבקשים שתמלא אותנו באור, אלא תשפיע לנו אור של תיקון, כי "באורך נראה אור"".

אין לי מה להוסיף כאן. זה הנאום הקטן של בעל הסולם ביום הראשון של הסליחות.

שאלה: מה ההבדל בין בקשה לדרישה?

זה תלוי באיזה כלים אנחנו פועלים. בינתיים בשבילנו זה אותו דבר, אנחנו לא יכולים למדוד איזה כלים אנחנו מפעילים בפנייה לבורא. בדרך כלל אם אני מבקש עבור החברים, אז כמו שכתוב "המתפלל עבור החבר זוכה תחילה", כלומר אני משתתף ומקדם את עצמי דרך זה שאני מבקש עבור החבר, כך זה עובד.

שאלה: למה הבורא מאפשר שתי צורות של מחפשים, אלה שמעלים את גדלותו ואלה שרוצים למשוך אותו?

מלכתחילה אנחנו צריכים לראות את הבורא כחשוב בעינינו למעלה מהכול, בונה את הכול, בורא את הכול, ממלא את הכול, סובב את הכול, זה מה שהוא צריך להיות, כך גדול בעינינו. אחרי שאנחנו פונים ומעריכים אותו, מעלים אותו ככל האפשר, אנחנו מגיעים למצב שאנחנו יכולים לבקש. למה? כי אתה שחשבת, שדיברת, ששרת עד כמה הוא גדול, עד כמה הוא סובב את הכול, ועשה את כל הפעולות לפניך דרך כל הדורות שהיו לפניך וכך הגיע התור שלך להשתתף בתיקון, בזה אתה רואה איפה אתה נמצא.

לכן הפנייה לבורא היא מתחילה מזה שאנחנו מדברים על העבר, על האבות, כדי לחנך את עצמנו, כדי לקרב את עצמנו אליו בצורה נכונה, ואחר כך אנחנו מבקשים. אנחנו מבקשים את פני הבורא, שיפנה אלינו בצורה כזאת, שלא יסובב את הגב אלא יהיה בפנים אלינו. הפנים של הבורא זה הכוח העליון, אור החכמה שיוצא ממנו, מקדש לנו את הכלים ואחר כך ממלא לנו את הכלים. לכן יותר מלהשתדל לסובב את הכוח העליון הזה אלינו אין לנו בעצם שום פעולה. אבל לסובב אותו אפשר רק בתנאי שאתה נמצא קרוב אליו, בהשתוות התכונות, ואתה עושה פעולה כמוהו, נמצא כשותף ורוצה להעביר דרכך את ההשפעה שלו לאחרים, ואז אתה באמת נמצא בפנייה נכונה.

לכן אנחנו פונים לבורא עבור כל המעשים הטובים שהוא עשה עם האחרים, עם הקודמים לנו, ואנחנו פונים אליו בצורה כזאת שאנחנו מבקשים תמיד לא עבור עצמנו אלא עבור האחרים, ואת המילה "עלינו" אנחנו מוסיפים רק בסוף המשפט. אומרים "תעשה כך וכך לכולם, לכל האנושות וגם לנו", שמים את הדברים האלה לפי צורת ההשפעה בסדר הנכון.

שאלה: מה ההבדל בין להשפיע על מנת להשפיע ולהשפיע על מנת לקבל?

אם אני מבקש רק כוח להשפיע על מנת להשפיע ואין לי שום כוחות רוחניים לפני זה, או מבקש לפני המדרגה שאני רוצה לעלות עליה, אז אני מבקש כוח השפעה, להשפיע על מנת להשפיע, להיות מוגן בכוח החסדים, בכוח הבינה. שבכל מה שיקרה, אני אשאר ללא נגיעה עצמית, שזה לא בשבילי, אלא להיות רק כמו בינה, בכוח השפעה. בצורה כזאת אם אני מבקש ומקבל כוחות ומעלה את עצמי לדרגת אמונה למעלה מהדעת, את כוח הבינה על פני כוח המלכות, שהרצון להשפיע ישלוט על הרצון לקבל שלי, אז אני כבר נמצא ברוחניות.

מה אני עושה? כי זו עדיין לא פעולה, קיבלתי תכונה כזאת בלבד, אבל במה אני מבצע, מממש את עצמי? כאן כבר מתחילה להיות העבודה בזה שאני מתקשר לאחרים, מקבל מהם את הרצונות שלהם, ופונה לבורא בבקשה למלא רצונות זרים כשאני בזה כמעבר. ואני שמקבל מהם רצונות ומקבל מהבורא מילוי לרצונות האלה, אני בעצם הופך להיות כצינור שדרכי נשפך האור העליון אליהם, וכך אני מתקדם.

זו העבודה שלנו, להיות הצינור לכל באי עולם. אין להם שום קשר לבורא, אין להם שום אפשרות לפנות אליו, אין להם חיסרון, הבורא לא נתן להם חיסרון שיפנו אליו, שיתקרבו אליו. אתם יום יום נמצאים בין אנשים ואתם רואים עד כמה הם אדישים למה שאתם עושים. לכן אנחנו צריכים להכין את עצמנו להיות מעבר לכל האנושות, לתת להם את כוחות התיקון שזה אור חסדים, ולתת להם לקבל דרכנו את כוחות המילוי, שזה אור החכמה, עד שכולם יתקנו את עצמם וימלאו את עצמם בצורה של גמר התיקון.

שאלה: למה הכוונה "לקבל את הגדלות של האור"?

גדלות האור זו גדלות כוח הבורא, שמתקן, מברר, ממלא, עושה את כל הפעולות, הכול נכלל במילה "אור". כל כוח שמגיע אלינו מלמעלה שמתקן אותנו וממלא אותנו נקרא "אור".

תלמיד: השאלה מתייחסת לכתוב בטקסט, "אזי איננה מקבלת את גדלות האור ואז יכולה לבוא לידי השתוות הצורה. והתיקון הוא על ידי שמכלי קבלה נעשית בחינת "קבלה על מנת להשפיע"".

זה סימן שאנחנו צריכים לעשות קודם כל צמצום ולא לקבל שום דבר, לא לרצות מהחיים שלנו שום דבר אלא רק כדי להתקיים. וכל הקיום שלנו, גם גשמי וגם רוחני, שיהיה מכוון רק להידבק בבורא, להתקרב לבורא. בשביל מה? כדי להעביר דרכנו את כל כוח הבורא, גם את כוח התיקון וגם את כוח המילוי, לכל האנושות. זה התפקיד של אלו שקיבלו מהבורא התעוררות להתקרב אליו.

שאלה: נאמר כאן שמי שיש לו חיסרון הוא צועק, אבל בשביל אחר לא שייך שוועה אלא רק בחינת דרישה. מה זו צעקה ומה זו דרישה?

אלו מידות של החיסרון שאדם יכול להעלות לבורא. אין לו למי עוד להעלות את הבקשה שלו, אלא רק לאין עוד מלבדו, רק לבורא, הוא השורש היחידי שלנו בכל המקרים, רק ממנו אנחנו מקבלים את כוח התיקון ואת כוח המילוי. ולכן יש בבקשה שלנו לבורא כמה אופני פניות, יש צעקה, יש בכי, יש דיבור, יש שירה ועוד.

שאלה: כשאנחנו מתחילים לעסוק בעבודה הזאת, ה"אני" שלי מתחיל להיעלם, זה רגע מאוד דרמטי. במה להיאחז באותו רגע שלא יאשפזו אותי באיזה בית משוגעים?

אני חושב שאדם קודם כל צריך להיות מרוצה, הוא צריך לצפות לזה שעוד מעט הוא ירגיש שהוא כאילו לא קיים, ה"אני" שלו לא קיים, והוא יוכל לעבוד רק בשביל האחרים, בשביל הזולת. זה כמו אימא כלפי התינוק, כשהיא נמצאת ליד התינוק שלה היא כולה מכוונת אליו, מה שהוא רוצה כך היא עושה, היא קיימת רק כדי לשרת אותו. לכזה מצב אנחנו צריכים להשתדל להגיע, שמצד אחד אנחנו משרתים את הבורא, ולעומת זאת אנחנו משרתים את כל העולם בזה שאנחנו מחברים דרכנו את כל העולם לבורא ואת הבורא לכל העולם.

צריכים יותר ויותר לחשוב על המעמד הזה, על המצב האמיתי שלנו, ואז תראו עד כמה אתם מתקרבים לזה, חושבים על זה, מבינים יותר, מרגישים, ועד כמה בהתאם לזה הבורא נעשה יותר מובן, יותר קרוב אליכם. בפרט שאנחנו נמצאים בתקופה של הדור האחרון, וזה באמת מתחיל להתגלות בעולם שלנו, רוצים או לא רוצים, זה קורה ויקרה.

שאלה: כתוב שמבחין בדין לפי הגדלות. מה אומר הדבר הזה?

ודאי שדין אלה כוחות הקבלה, ואנחנו צריכים לצמצם אותם, להביא עליהם מסך, אור חוזר ולהפוך אותם מדין לרחמים. בדרך כלל אנחנו לומדים את זה כשמדברים על עבודה בג' קווים. מצד אחד יש לנו רצון לקבל, כוח המלכות, מצד אחר יש את כוח הבינה, ובשילוב של בינה ומלכות, ביניהם אנחנו בונים את הקו האמצעי, ככל שיכולים לעבוד בשניהם יחד.

זה נקרא שאנחנו כבר נמצאים בעבודה דגדלות. לא רק מצמצמים את מלכות, ועומדים בכוחות הבינה, כוחות ההשפעה שמקבלים מלמעלה כאילו שאין לנו רצון לקבל. אלא אנחנו כבר מחברים את הרצון לקבל של מלכות, עם הרצון להשפיע של בינה, ובונים מהם כזה מיקס, שילוב, כדי שנוכל לעבוד עם שני הכלים האלה יחד, גם עם כלים דקבלה, וגם עם כלים דהשפעה. כך מתקדמים.

שאלה: מה מאפיין תפילה שמתקבלת, והאם יש הבדל בין תפילה לבקשה?

בקשה היא חלק מהמושג "תפילה", והמאפיין אותה שכשהיא מתקבלת אנחנו מתחילים להיכנס למגע עם הבורא, ובפועל לממש את מה שביקשנו.

שאלה: אמרת שבעבודה הזאת, בתפקיד של הצינור אנחנו לוקחים את הרצון של הזולת ומעבירים אליו את המילוי מצד הבורא. איך זה עובד?

זה כמו תינוק ואימא שלו, הוא רוצה לאכול, לשתות, צריכים לרחוץ אותו, צריכים לטפל בו, והאמא עושה את הכול. הרצונות הם מהתינוק, ואת הפעולות על הרצונות האלה עושה האימא. כך אנחנו צריכים לעבוד או עם עצמנו או עם הזולת, כך צריכים לעשות עם הרצונות לקבל כדי שהם יהיו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: זה נעשה בצורה פנימית?

כן, וזה יכול להיות גם בצורה לא פנימית, אלא בצורה גלויה, חיצונה, אם נניח אתה עוסק בהפצה.

תלמיד: אם אנחנו מדברים על עשירייה, ואני מרגיש את הרצונות של החברים בתוך העשירייה כמשהו משותף, איך אני יכול להעביר לשם את המילוי?

לפי הרצון שלך, אפילו לא צריך לדבר על זה. לפי הרצון אתה משתתף איתם, אתה פשוט משתתף איתם, ואתה רוצה שזה יקרה, כמו שכתוב "כל עצמותיי תאמרנה". בכל התנועות שלך, בכל הפעולות שלך, ברור שאתה משתתף איתם ורוצה שהם יצליחו.

ככל שאתה מתבטל כלפיהם וכך כל אחד כלפי כולם, יוצא שיש לכם משהו באמצע, ממנו אתם בונים את נקודת הביטול ונקודת הקשר, ושם אתם מגלים את הבורא, ומשם צומח לאט לאט הפרצוף הרוחני.

שאלה: מתי מגיעים לנקודה הזו שאדם מוכן למסור את עצמו בלי חשבון, והוא מחפש כל הזמן מה עוד הוא יכול לתת? והאם הנקודה הזאת היא נקודת אל-חזור?

אם אדם נכנס לרוחניות, זאת אומרת שיש לו באמת רצון אמיתי להתנתק מהאגו שלו, כי הוא כבר עבר הרבה שלבים, והוא מגיע למצב שהוא מבקש להיות מנותק מהאגו, זה ברור לו מכל החיים שלו, מכל המצב, מכל ההשקעה שלו, אז הוא מקבל כוחות.

תלמיד: האם לפני זה יש שלב שבו האדם צריך לעשות את זה בכוח כביכול, בלי טעם ובלי ריח?

ודאי, כל העבודה שלנו היא לפני כן. בעל הסולם כותב שנקודת הקושי העיקרית זו הכניסה לרוחניות, הנקודה הראשונה, נקודת החיבור.

שאלה: אמרת שצריך להיות צינור גם מבחינה רוחנית, וגם מבחינה גשמית כדי להידבק לבורא, כדי להעביר את כוח התיקון וכוח המילוי לכל האנושות. מה הוא אותו כוח תיקון, ומה הוא אותו כוח מילוי?

אני לא יכול להגיד מפני שזה תלוי בזמן, ובמצב של האנושות כשהיא תתחיל לגלות נחיצות לזה. זה תלוי או בהפצה מלמעלה, מאיתנו כלפי האנושות, שהם קצת ירצו את זה, או לפחות יבינו שיש אפשרות כזו בגלל המחסור והבעיות שיהיו להם מלמטה, שידחפו אותם מלמטה לעלות לתיקון.

לכן אנחנו צריכים ככל הניתן להפיץ את שיטת התיקון, שאין ברירה, שאנו חייבים לתקן את עצמנו, מה מרוויחים, מה עושים, ואז נגיע למצב שהבורא יעורר את האנושות מלמטה, ואנחנו נעורר אותם מלמעלה. לכן אפשר לא רק לפזר להם את החומר, אלא גם לעורר אותם, גם לחבר אותם אלינו, לבנות שם כל מיני מערכות, וכך להגיע למימוש שלנו. כמו שכותב בעל הסולם, שאנחנו נמצאים כמעבר בין הבורא לכל העולם.

שאלה: נאמר שהמבקש על חברו נענה תחילה. איך אנחנו נשמרים אם זה המצב, כדי שהנתינה שלנו תהיה נקייה, ולא בסופו של דבר כדי לקבל לעצמי?

צריכים לחשוב על זה יותר, להתקרב לחברים, ככל האפשר להשתתף איתם, ולראות עד כמה הם קרובים אחד לאחר, יותר מאשר אני קרוב אליהם.

שאלה: למה לא "תעלם אזנך" דווקא למי שרוצה להתקרב בעצמו, ולמי שדורש גילוי כבוד שמיים עבור כולם? ומה זה להיות באמצע?

זה מין משחק של הבורא, פעם הוא פועל על האדם דרך החברים, כמו שהקבוצה נפעלת דרך קבוצות אחרות. פעם מלמעלה, ופעם מלמטה.

שאלה: מה אנחנו מבקשים עבור אחרים? האם אפשר להגיע לצעקה אמיתית כשמבקשים עבור החברים?

אם אני מתחיל להבין שהאחרים זה אני, והם דווקא צריכים להיות בעיני יותר חשובים ממני, ואני צריך להתפלל עליהם ולבקש קודם כל תיקון עליהם, ורק אחר כך עלי. יוצא שלדרוש מהבורא עזרה לאחרים, זה בעצם מיוחד, זו זכות גדולה.

זה בעצם מה שאני צריך לעשות, כי את עצמי אני לא יכול לתקן. אני מתקן את עצמי בזה שאני קושר את הבורא לכל העולם, וכשהבורא יהיה קשור לכל העולם עד האדם האחרון, אז זה יקרא שתיקנתי את עצמי. כי אין לי מה לעשות חוץ מאשר לעזור לכל פרטי העולם להיתקן, לקשור אותם עם הבורא, ולדרוש שהבורא יתקן אותם וימלא אותם. לכן יש כאן בעיה, אם אני לא מבין שהעולם כל כך קרוב אליי, ובאמת אני צריך לדאוג עבור כל העולם.

שאלה: סיפרת לא פעם, שבסוף כל תפילה מוסיפים "וגם עלינו". למה זה נועד? למה בכלל להכניס את עצמנו לתוך התפילה?

כי אני רוצה להתקבל באותה הבקשה, גם כחלק שמתקן את עצמו.

שאלה: אם אנחנו מתפללים עבור העשירייה בלי כוונה לעצמנו, האם זאת תפילה לכבוד הבורא?

כן, אבל בכל זאת אנחנו תמיד צריכים לקשור את עצמנו. כמו שכתבו לנו המקובלים, זה צריך להיות דבר שלם. ואם אתה רוצה למחוק את עצמך משם, כי אתה חושב שעוד לא הגיע הזמן, זה לא נכון. הפעולה צריכה להיות שלמה מתחילת הדרך ועד סופה, רק אנחנו נכנסים יותר ויותר עמוק כדי לממש אותה.

שאלה: איך בעצם הופכים את הבקשה, הדרישה הפנימית לגילוי הבורא לעצמי, לגילוי הבורא עבור האחרים?

כי זה העיקר, אני צריכה כל הזמן לחשוב שאני קשורה לכל הכלי העולמי, ואני חייבת להביא את עצמי לתיקון. והתיקון שלי הוא בזה שאני דואגת להם וממלאת אותם. ככל שאני ממלאת אותם, כך אני מתקנת את עצמי, לא יכול להיות אחרת.

אני לא אוכל לתקן את עצמי, אלא במידה שאני גורמת לתיקון כל העולם מבחינתי, רק זה התיקון שלי. אני לעצמי לא צריכה תיקון, אם אפשר להגיד כך, כי מי אני? רק כדי להיות המעבר לאחרים. וכך כל אחד ואחד, כי שם הייתה השבירה, במעבר בינינו, בחורבן אדם הראשון. לכן כל אחד צריך להתפלל רק להיות צינור לאחרים, בזה אנחנו מקימים את השכינה, את המקום שבו הבורא מתגלה.

רמ. דרוש נא דורשיך בדרשם פניך

א' סליחות צ"ו, מכבוד אאמו"ר שליט"א

""דרוש נא דורשיך בדרשם פניך, הדרש למו משמי מעונך, ולשוועת חינונם אל תעלם אזנך" (סליחות ליום ראשון). הנה. .. שתכלית בריאת העולם היתה להטיב לנבראיו. אך כדי שיהא התיקון השלם בכל שלמותו, צריך שיהא בחינת מיתוק דמדת הדין ברחמים. שענין הדין הוא בחינת הגדלות, אך כדי שלא יבוא על ידי זה לבחינת שינוי הצורה, צריך שתהיה בחינה שהיא כעין פשרה: לפי הדין היתה מקבלת יותר, אבל עדיין היה בדרך סכנה, שלא יבוא לידי בחינת שינוי צורה - אבל כשהוא ממוזג עם מדת הרחמים, אזי איננה מקבלת את גדלות האור ואז יכולה לבוא לידי השתוות הצורה. והתיקון הוא על ידי שמכלי קבלה נעשית בחינת "קבלה על מנת להשפיע".

לכן כשהאדם בא לדרוש את ה', אזי הוא עדיין דבוק בבחינת קבלה, ומי שיש לו בחינת קבלה נקרא חסר, ונקרא ארור, ואין ארור מתדבק בברוך. אבל מי שמקבל על מנת להשפיע אזי הוא נקרא ברוך, יען שלא יחסר לו כלום עד שיהא הוא צריך לקבל בשביל עצמו. נמצא, כי כל הקושיות הוא רק שיהיה האדם בבחינת ברוך, שרק בסגולת תורה ומצוות יכולים להפוך הכלי קבלה לכלי השפעה. וזה שאנו מתפללים: "דרוש נא דורשיך".

שיש ב' מיני דורשים: יש שדורשים רק בשביל פניך, מה שדורשים הוא רק להשפיע, לכן מה שהם דורשים לקבל איזה ישועות הוא רק בשביל פניך. ועל זה אמר: בדורשם פניך, אלו הדורשים בשביל פניך - הדרש למו משמי מעונך, היינו שיתגלה את שמי מעונך, יען שהם כבר לא יפגמו למעלה, יען שהם נקיים מבחינת קבלה. ולשוועת חינונם, שכל התפילות והבקשות הם עדיין לצורך עצמם, שהם רוצים שיהא מקורב לה' יתברך, היינו שהם עדיין אינם מנוקים מבחינת קבלה." מתוקנים.

"יען שיש ב' בחינות בעבדות ה' יתברך: יש מי שרוצה שתהא התגלות אלוקות בעולם, שכולם ידעו שיש אלוקות בעולם. ואז אין הוא באמצע, רק שהוא רוצה סתם, ואז אי אפשר לומר שיש לו בחינת קבלה, יען שהוא אינו מתפלל שתהיה התקרבות ה' יתברך, רק שיתגלה כבוד שמים בעולם. ויש מי שמתפלל שהוא יתקרב לה' יתברך, ואז כבר הוא באמצע, ואז שייך לומר בחינת קבלה לעצמו, יען שהוא רוצה לקבל שפע על מנת שהוא יתקרב לה' יתברך. וזה נקרא "חינונם", וכן נקרא "שוועה". ומי שהוא עדיין בבחינת חינונם, דהיינו שהם יתקרבו - הם יכולים לעשות בחינת שוועה, ועליהם - אל תעלם אזנך.

כי רק מי לו שיש חסרון עושה צעקות. אבל בשביל אחר לא שייך שוועה, רק בחינת דרישה, כמו "דרישת שלום". לכן על בחינת פנים שייך רק בחינת דרישה.

משמי מעונך, היינו בחינת עיניים, אור החכמה, שהם יקבלו עצמות השפע, יען שהכלים שלהם כבר בבחינת קבלה על מנת להשפיע. אבל אלו שהם בבחינת חינונם - אל תעלם אזנך, בחינת אוזן, בינה, הם צריכים להמשיך כח שיהיה להם בבחינת השפעה... על אור דחסדים".

כך הוא כתב בקיצור. חסרות כאן הרבה מילים, והטקסט לא כל כך חלק, כי מה שהוא שמע, כך הוא כתב. תודה רבה לרב"ש על זה שהשאיר לנו כאלו מילים מבעל הסולם.

שאלה: בחלק האחרון בעל הסולם מדבר על להיות בבחינת אמצע. האם הכוונה לקו אמצעי?

לא בדיוק. זה בדרישה לחסדים, בדרישה לחכמה, שכבר אפשר לקבל אותה בלבוש של חסדים. בעל הסולם דיבר על זה בצורה חופשית, זה לא לימוד. אנחנו לא יכולים ללמוד מכאן פעולות שעושים אחת, שתיים, שלוש, בצורה סדרתית.

תלמיד: בגלל שנאמר, הוא נמצא באמצע כשהוא בחינת קבלה לעצמו, אז זה נשמע כאילו שזאת תפילה אגואיסטית. האם לזה הכוונה?

לא, אבל כשמפעילים את האגו וגם מצרפים אותו לתפילה אז נראה שהתפילה היא אגואיסטית. אם אנחנו מדברים על העבודה שלנו אז אנחנו לא רואים מה האדם ועבור מה הוא מבקש. אבל כשאדם בתוכו מבקש ופונה לבורא גם זה צריך בירור מאיזה כלים הוא פונה, מה הוא רוצה שיפתח בו.

שאלה: כשאני פונה לבורא עבור האנושות האם אני פונה מתוך העשירייה שלי או מתוך בני ברוך הכללי, איפה אדם מייצב את עצמו כשהוא פונה עבור האנושות?

אתה שואל אותי? תשאל את עצמך איך אתה פונה.

תלמיד: מבחינה מערכתית איפה אני מייצב את עצמי כשאני פונה לכזאת מסה?

אתה פונה לבורא או אתה פונה למסה?

תלמיד: אני פונה לבורא עבור המסה. אנחנו עוסקים הרבה בהפצה וחיים את זה ולא יודעים איך לסדר את עצמנו.

לסדר פשוט מאוד. כשאתה מטפל במסה בצורה עקבית, אתה מגלה בכל מיני צורות את תמונת העולם האמיתית מה יש ומה עומד לפנינו, וזה כלפי המסה שאתה מטפל. וכלפי הבורא אתה יודע מה החיסרון ובאיזה מצבים נמצאים האנשים, ואתה מבקש שתהיה לך עזרה בטיפול בהם.

מהי העזרה? שבכל הפעולות שאתה עושה איתם יהיה לך כוח פנימי, כוח הבורא, שהוא יעזור. זה נקרא "בעזרת ה'". כל הזמן אנחנו כך שומעים, מדברים "בעזרת השם, בעזרת השם". מה זה "בעזרת השם"? שבכל הפעולות שלנו של השפעה, נתינה, אנחנו נעביר בזה גם את הכוח העליון כי בלי זה הפעולות שלנו לא יתקיימו. לכן מוסיפים "בעזרת השם".

תלמיד: אני פונה כחלק מהעשירייה, אבל איפה בני ברוך הכללי, מה זה בשבילי בני ברוך הכללי. האם אני פונה מתוך העשירייה שלי לעשות את העבודה הזאת?

למי אתה פונה, לקהל הרחב?

תלמיד: אני פונה לקהל הרחב.

אז מה זה שייך לעשירייה שלך? אל תחזיק את העשירייה. אלא אתה פונה לקהל, אתה נותן להם שיחות, תשובות, שיעורים, משהו, ואז אתה פונה בשמך. הם יודעים שאתה שייך לאיזה ארגון.

תלמיד: כן. בבקשה שלי כשאני פונה לבורא האם אני חלק מעשירייה שפונה לבורא, או חלק מבני ברוך שפונה לבורא?

כשאתה פונה לבורא אתה פונה מתוך העשירייה. אתה מתקשר לחברים, מרגיש שאתה נמצא יחד איתם ואז אתה פונה לבורא. כי לפנות לבד לבורא זה ממש כמעט ולא מועיל, אתה חייב להיות קשור לעשירייה. וגם בזמן שאתה נותן איזה עבודות, פעולה לקהל הרחב, אומנם יכול להיות שאתה נמצא שם לבד, אומנם שלבד לא כדאי, כדאי שיהיו שניים אפילו שלושה חברים יחד איתך, אז יוצא שגם אליהם אתה פונה כאילו שאתה לא לבד, אלא נציג מהארגון וכן הלאה.

שאלה: עכשיו דיברנו על כך שאנחנו צריכים לראות את הנשמה כאילו היא נמצאת בכל העולם בכל בני האדם.

כן. זו נשמה אחת סך הכול, נשמת אדם הראשון.

תלמיד: ולפעמים אנחנו מתייחסים לנשמה שנמצאת רק בבני ישראל כמו שבעל הסולם כותב ב"שישים ריבוא נשמות".

זה חלק מהנשמה הכללית שנקרא "גלגלתא ועיניים".

תלמיד: והתיקון שלנו תלוי בתיקון של כל העולם או רק בתיקון של ישראל?

תיקון ומימוש. עיקר המימוש שלנו תלוי בכמה אנחנו מחברים אלינו את כל העולם. אין לבינה מה לעשות אם היא לא מטפלת בזו"ן. ז"ון זה כלים דקבלה בפרצוף, זו"ן זה כל האנושות. אם אנחנו כחלק מהבינה לא מתקשרים לזו"ן, לכל האנושות, אז אנחנו משאירים את הבינה בקטנות כאילו אנחנו לא קיימים. ואז החשבון הוא שמלמעלה לוחצים עלינו האורות באחוריים שלהם שאנחנו סובלים, ומלמטה לוחצת עלינו כל האנושות, זו"ן, שאנחנו גם מהם סובלים ואז אנחנו נמצאים קירחים מכאן וקירחים משם.

זו העבודה שאנחנו צריכים לבצע, להתקשר לבורא ולהתקשר לכל באי העולם ולהיות מעבר כמו שבעל הסולם מדבר על זה במאמר "ערבות", בכל המאמרים שלו.

שאלה: מי אני במצב הרוחני, ומה צריך לדרוש כדי להתקדם בעבודה?

אתה במצב הרוחני עדיין נקודה שחורה שרוצה להיתקן.

שאלה: תיקון מידת הדין ברחמים, איך זה מתבצע?

שילוב דין ורחמים אנחנו נצטרך לעשות אחרי שיהיו לנו קודם כל כלים דרחמים, כלים דקטנות, גלגלתא ועיניים, כלים דהשפעה, אז נוכל לצרף אליהם גם כלים דקבלה. בינתיים אסור לנו לעורר שום דין כי אין לנו כיסוי עליו, אפילו רחמים אין לנו, אותם אנחנו צריכים לפתח. צריכים להתחיל ממה שיש ולדאוג שיהיו לנו כלים דהשפעה, ואחר כך נשתדל לגלות כלים דקבלה בהדרגה ולצרף אותם לכלים דהשפעה, וכך נעשה תיקונים.

שאלה: בעשירייה שלנו כל אחד נמצא בעשייה בפרויקטים אחרים בהפצה. שמעתי ממך שיש לבקש על הכלל דרך העשירייה, יחד עם העשירייה, איך פרקטית דרך העשירייה לבקש עבור ההמונים?

בסך הכול אנחנו קיימים וקיבלנו רצון לבורא שמתייחס אלינו, מעורר את הכלים האלה שנקראים "אנחנו". אנחנו קיבלנו התעוררות כדי להיות קשורים לבורא מצד אחד, וקשורים לאומות העולם, לכל האנושות, מצד אחר, ואז להיות מעבר בין הבורא לכל הנבראים. אחרת הרצונות האלה כמו שיש לנו עכשיו לבורא לא היו מתגלים בנו, הם מתגלים רק כדי שאנחנו נעשה את המעבר ברצונות שלנו מהבורא לנבראים.

כדי להיות המעבר הזה אנחנו מצד אחד צריכים להיות קשורים לרצונות של הנבראים, מצד אחר להיות קשורים לרצון הבורא, ולעשות מאיתנו איזה שילוב כזה, שילוב של הרצון לקבל והרצון להשפיע וכך לעבוד כמעבר. המעבר הזה כלול משני כלים, כלים דהשפעה גלגלתא ועיניים, כלים של בינה, וכלים דקבלה אח"פ, כלים של הזו"ן, הכול צריך להיות בנו.

העבודה שלנו היא לייצב את עצמנו נכון באמצע בין תכונות הבורא לבין תכונות הנבראים, ושנדע איך לשלב, איך לאזן את הקשר בין אלה לאלה וכך להתקיים. זאת עבודה קשה, מיוחדת, בהרבה מקרים היא מבלבלת אותנו וזורקת אותנו מקצה לקצה, הכול כדי שאנחנו נכיר את גלגלתא עיניים מצד אחד, אח"פ מצד אחר, ונדע איך לקשור אולי בכל מיני מצבים חיצוניים ופנימיים את שני החלקים האלה. ואיפה אנחנו נהיה? אנחנו נהיה באמת בתפר, בנקודה האמצעית של כל הבריאה עם הבורא, אבל אחרי שנתקן את כל העולם דרכינו.

תלמיד: איך בצורה פרקטית אנחנו יכולים בתוך העשירייה לכוון את עצמנו לעשירייה, לתפילה? האם זה שיתוף או התפעלות בינינו, או לדבר על פרויקטים של הפצה?

אתה זה שצריך ללמד אותי איך עושים הפצה ולא אני אותך.

שאלה: מה זה אומר "דרוש נא דורשיך", איך מבקשים מהבורא שידרוש?

אנחנו דורשים מהבורא שיבנה בנו דרישה נכונה, זה הכול. עם זה אנחנו פונים אליו, כי את כל החסרונות הוא מעורר ולכן התפילה הזאת שייכת לסליחות.

שאלה: מה אני צריך לדרוש מהבורא עבור האחרים?

לא ברור לך מה חסר להם? אתה צריך להגיע למצב שאתה מתחבר איתם ומתחבר לבורא, ואז להבין איך אתה יכול להיות המעבר. כלומר, להחזיק בתוכך חסרונות של הבורא וחסרונות של האנשים, לשלב אותם יחד, להיות כלול משני רצונות. אם אתה בונה את המעבר הזה בך אז אתה מגיע למצב שנקרא "ישר אל", ישראל, ובזה אתה נמצא באמת בעבודה מיוחדת מאוד, קשה, לא פשוטה, אבל הכי נעלה, הכי מכובדת שיש לבני האדם.

אתה וכל אחד שמרגיש בעצמו שיש לו לזה שייכות, הוא קיבל את היחס הזה מלמעלה, הבורא בחר, אדם צריך להגיד "בי בחר ה'".

תלמיד: אני עדיין לא רואה את החברים מתוקנים למרות שלמדתי שהם כבר מתוקנים. האם אני צריך לבקש תיקון עבורם, או לבקש עזרה כי אני לא רואה אותם מתוקנים?

אתה צריך לבקש עזרה לראות אותם מתוקנים, ואם היית יכול היית רואה אותם כבר בגמר התיקון. אין שום בעיה לראות כל אחד ואת כולם יחד בכל המצבים, כולל גמר התיקון. אין חדש תחת השמש, הכוונה שאין חדש זה שהכול כבר קיים, רק הכול תלוי בכלים שלך.

שאלה: האם התפילה צריכה להיות ביחד, ומה לעשות אם החברים לא רוצים להתפלל יחד?

אז שלא יתפללו יחד, כל אחד מתוך הלב שלו, בשקט, מתי שנוח לו, אבל אנחנו חייבים להזכיר זה לזה שחייבים לדאוג לתפילה.

שאלה: איך אפשר לבקש אור חכמה, האם תפילה נכונה היא רק לאור חסדים בלבד?

אחרי שתהיה לנו אפשרות להשפיע, להשפיע על מנת להשפיע, אז אנחנו נגיע למצב לקבל על מנת להשפיע. זה לא לקבל אור חכמה או לא לקבל אור חכמה, או אור חסדים, זה מגיע מתוך אדם שרוצה להשפיע, מקסימום להשפיע ככול שאני מסוגל, רק באור החסדים או אפילו גם בקבלת אור חכמה. לא חשוב לי כאן חכמה או חסדים, חשוב לי שאני הולך מקסימום להשפיע.

שאלה: איזו תפילה הבורא אוהב יותר, תפילה להתקרב אליו או תפילה שכולם יידעו שיש יראת שמיים בעולם?

אני לא שוקל את זה כנגד זה, שאדם יעשה את זה בעצמו. זאת שאלה לא כל כך נקייה.

שאלה: איך מזרזים את הזמנים?

מזרזים את הזמנים בכך שמתקרבים יותר זה אל זה.

שאלה: אמרת שנשים צריכות לדאוג לכל העולם ולא לתיקון עצמן. איך זה יכול לעבוד אם אני מגלה שאני שקועה בעצמי עוד ועוד?

אז תצטרכי להפוך את עצמך, בשביל מה את נמצאת אצלנו? אדם לא יכול לשנות את עצמו אלא רק בכך שהוא משנה את היחס שלו לכל העולם, לעשירייה ודרכה לכל העולם, זה נקרא שאדם משנה את עצמו. הוא לא יכול לעשות תיקונים בתוך עצמו, הוא עושה תיקונים רק כלפי היחס שלו לעשירייה ולעולם, אחרת אין לו שום סיכוי לעשות אפילו צעד קטן מאוד לתיקון.

שאלה: איך מגשרים על המרחק הרגשי הרב בין האנושות לבין העשירייה הפרטית שלי?

צריכים לעבוד על זה, כל הזמן לעבוד לטובת משהו שנמצא מחוץ לי. זאת קודם כל העשירייה, אחר כך כל בני ברוך, ואחר כך כל האנושות.

שאלה: האם תפילה עבור האנושות עוזרת לבניית התפילה של העשירייה?

אם אנחנו כבר מתפללים עבור האנושות סימן שיש לנו כבר עשירייה. אנחנו אז חייבים להתפלל גם עבור העשירייה שהיא תוכל לקלוט בתוכה את החסרונות של העולם, של האנושות, וכך להתקדם.

שאלה: בפסקה השלישית מלמטה, בנושא של דרישה וצעקה, לא ברור למה זה פועל בצורה כזאת כמו שזה מופיע במאמר.

לא נורא, נגיע לזה ותבינו. לא כל הדברים שכתובים שאנחנו לומדים צריכים להיות מובנים. אנחנו עוד לא הגענו אליהם, צריכים לעבוד על עצמנו, להשתדל להתקרב, לפנות לבורא, ואז לראות איפה המקום של המילים האלה, למה בעל הסולם בכלל מתכוון.

(סוף השיעור)