012_heb_o_rb_bs-tes-04_1

דקה אחרונה שומעים חלש לכן לא הוקלד

נתחיל רמ"ג, ו'.

ו) ואם תאמר כי נ עדיין יש להקשות ולומר, הרי בחוש הראיה אנו רואים שפנימיות הכלי זך יותר מחיצוניות. התשובה בזה הוא כך, כי אע"פ שאור פנימי קטן מאור מקיף, עם כל זה, ס להיותו, אור פנימי, מוגבל תוך הכלי, לכן הכלי מקבל הארה שלמה ממנו, לכן הפנימיות הכלי ניכר שהוא זך.

אבל אור המקיף, אף על פי שהוא אור גדול, עם כל זה כיון ע שאינו דבוק ומצומצם עם הכלי אינו מאיר כל כך בחיצוניות הכלי, כמו שאור פנימי הקטן מאיר בפנימיות הכלי. ובזה יבא הכל על נכון. על כל השאלות.

נראה למטה, נ', מהו שהוא מפרש.

לפי מה שהסברנו מקודם, מה הסברנו בקיצור? מה היה קושיות? הקושיה הייתה מה שהוא אומר, שאור אוזן של שמאל, היה נכנס בפה, נעשה כלי חיצון. בחוטם, כלי פנימי. נמצא, שהשורש של כלי חיצון יותר גבוהה מבינה, והשורש של הכלי הפנימי יותר למטה מזעיר אנפין.

הוא שואל שתי שאלות. אחת, אנו רואים שאור מקיף יותר גדול מכלי היה צריך להיות כלי חיצון יותר חשובה, ואנו רואים בחוש שכלי פנימי יותר חשובה. הלא כל מה שאנחנו מקבלים, מקבלים מכלי פנימי. ואם באמת כלי פנימי יותר חשובה, מדוע כלי פנימי לא מקבלת משורש יותר גבוהה מבינה, רק משורש יותר למטה מזעיר אנפין?

על זה הוא תירץ, היות שאנו צריכים שהאור פנימי יתחבר עם אור... שאור מקיף יתחבר עם אור פנימי, לכן, היות שאור מקיף גדול, אז הוא צריך כלי יותר גבוהה, שיהיה לו קצת השתוות, על ידי זה הוא יכול להאיר בפנימיותה, להתחבר עם אור פנימי.

אז הוא הסביר באור פנימי, ושואל קושיה, בשביל מה אור פנימי, אור מקיף צריך להתחבר עם אור פנימי? אור, הם עוד צריכים חיבור לא שייך לומר חיסרון, שחסר לו משהו שיתחבר, שיתקן אותו?

אז הוא מפרש שם, אור מקיף רוצה להתחבר עם אור פנימי כבר. היינו, בהשתוות הצורה. כמו שאור פנימי מאיר בפנימיות הכלי, כמו כן אור מקיף גם כן רוצה להאיר בפנימיות הכלי. ואם יהיה בחיצוניות הכלי מבחינה ג', שהיא יותר נמוכה, ולא מבחינה ב', שהיא יותר גבוהה, אנו צריכים גם כן לקבל בחשבון שכאן מדברים מפרצוף ע"ב. הוא אומר שעביות שלו הוא בחינה ג'. נמצא, על איזה אור הוא מקבל בפנימיות, על איזה מסך? על ג'. ומה שלא יכול לקבל עכשיו, יוצא החוצה, בתור אור מקיף.

ואור מקיף רוצה גם כן להתחבר בפנימי, גם כן להאיר בפנימיות הכלי. ואם אנחנו ניתן לשאור מקיף לא יכול להאיר רק בבחינה ג', אם אנחנו אומרים, איך מאיר אור מקיף? לאחר שאור פנימי מסתלק?

ואומרים בחינה אחרונה נאבדת, היינו כבר בחינה ג', אז לא היה מסוגל אף פעם לקבל עוד אור משהו מאור מקיף, אין לו בחינה ג'. מה שאין כן, אחר כך הוא מקבל על בחינה ב', על בחינה ב' עדיין הוא כן יכול לעשות מסך, אז הוא מקבל חלקים מאור מקיף על בחינה ב'. וכמו כן הלאה. זה הוא השיב למעלה.

עכשיו, מה שעוד הפעם. ואם תאמר כי עדיין יש להקשות, הפירוש ... הראייה אנחנו אומרים שפנימיות הכלי יותר זך. סוף כל סוף, מה השאלה? אתה יודע... שכבר תירץ הכול? עוד לא.

נ) מקשה, סוף סוף, אנו מוצאים את חיצוניות הכלים, שהם חשובים פחות מפנימיות הכלים, ואינם מאירים כמותם, ואם חיצוניות הכלים הם מקבלים מאו"מ, שהוא אור גדול מאו"פ, היה צריך להיות להיפך.

מה הוא שואל? צריכים לפרש כך, כמו שאתם שאלתם אתמול, מקודם הוא לא יכול לקבל, רק עשרים אחוז. איך אני אומר אחר כך, יכול לקבל שמונים אחוז? זה שהוא שואל כאן. סוף סוף אנו מוצאים חיצוניות הכלים, שהם חשובים פחות מפנימיות הכלי. היינו, שמקבלים פחות.

ואם חיצוניות הכלים מקבל אור מקיף, אור מקיף גדול צריך להיות יותר חשוב. מה התשובה? הם מקבלים רק חלק מאור מקיף. פחות. מקודם הם קיבלו עשרים ממאה, עכשיו נגיד בדרך משל מקבלים חמש עשרה, ולא יכולים לקבל על בחינה ג', על ג' בחינות, רק על ב' בחינות. הם כן, נכון מקבלים חלק, הם מקבלים אור מקיף, לא אור מקיף הם מקבלים. רק חלק ממנו נעשה פנימיו...

הנה מה שמתרץ. כלומר, מה כתוב למעלה? עם כל זה…

תלמיד: כשאני, סליחה, כשאני מדבר פה…

רב"ש : מכאן שהוא עשה עביות, שהוא עשה מסך על עביות דבחינה ג'. בזה קיבל בפנימיות והשאר נשאר בחוץ. אומרים, באיזה כלי יאיר אחר כך אור מקיף, בכדי שתהיה פנימי בכלי חיצון? מה זה חיצון? פנימי וחיצון דעביות. ב' נקרא חיצון לג', וא' חיצון לב', ועביות דשורש חיצון לעביות דבחינה א'. אומרים, מה שלא מקבל, הוא יקבל אחר כך בכלי יותר זכה. פחות חשוב. מדוע פחות חשוב? לקבל חלק יותר קטן. לכן הם אומרים ס"ג יותר קטן מע"ב, וע"ב יותר קטן מגלגלתא.

נראה למטה, ס'. מה כתוב למעלה? התשובה. תסתכלו בזה. תסתכלו למעלה.

התשובה בזה הוא כך, כי אע"פ שאור פנימי קטן מאור מקיף, אור פנימי, נגיד על דרך משל שלא מקבל ממנו באור רק עשרים אחוז, ושמונים אחוז נשאר מבחוץ, שלא מאיר בפנימיות הכלי. רק מה פירוש, מקיף? הוא עתיד להאיר אחר כך.

עם כל זה, ס להיותו מוגבל תוך הכלי, מי? אור פנימי. לכן הכלי מקבל הארה שלמה ממנו. אבל אור המקיף, אף על פי שהוא אור גדול, עם כל זה, כיון ע שאינו דבוק ומצומצם עם הכלי אינו מאיר כל כך בחיצוניות הכלי, כמו שמאיר האור פנימי בפנימיות הכלי. ובזה יבא הכל על נכון.

ס' מה הפירוש להיותו מוגבל תוך הכלי?

ס) כלומר, להיות קומת האור מדוד ומוגבל, בעביות הגדולה יותר שבכלי, באופן שאם עביות[ו] היתה פחותה, היה שיעור אורו פחות, לפיכך נמצאת העביות שבכלי מקבלת הארה שלמה, שהרי העביות אינה מחשכ… אינה מחשכ…

תלמיד: מחשכת.

רב"ש: מה? חושך. מחשכת כלל על האור. שנגיד שיש שינוי צורה, אלא אדרבה על ידי המסך היא מגדלת את העביות, וע"כ פנימיות הכלי זכה מאד, אע"פ שהאור הוא קטן.

עכשיו, מה אומרים מאור מקיף? אנו מדברים משהו על אור מקיף, שעוד לא מאיר בפנימיות הכלי, אל תשכחו. שהוא עדיין מבחוץ, אור מקיף. ע' למעלה כתוב:

עם כל זה כיון ע שאינו דבוק ומצומצם עם הכלי אינו מאיר כל כך. למטה, ע'.

ע) כלומר, שאין שם כלי המשכה, להמשיך את אור הזה מבחינת זווג דהכאה, כי על כן אין האור מקיף מתלבש בפנימיותו. מדוע? אין מסך עדיין. מדוע? הוא קיבל בבחינה ג' המקסימום שלו, כמה שיכול לקבל. יותר לא יכול לקבל על מנת להשפיע.

ולפיכך אין האור ההוא דבוק עם הכלי, משום שהעביות הקטנה הנמצאת בהכרח גם בחיצוניות הכלי, יש בה משום שינוי צורה כלפי האור הזך לגמרי.

מה הוא אומר כאן? הוא אומר, מה זה חיצוניות? יותר זך. ג' יותר עב. היות שעושה מסך, אז אין זה מחשכת על הכלי, אדרבא, יש השתוות הצורה על ידי המסך, שיכול לכוון בעל מנת להשפיע.

ויותר מזה הוא לא יו... הוא לא יכול לעשות מסך. נמצא לפי זה, הגם שחיצוניות הכלי יותר זכה, בכל זאת הוא לא יכול לקבל אותו בלי מסך, שנגיד שאור מקיף מאיר בפנימיות של בחינה ב'. אלא נשאר מבחוץ. ומה שמאיר מבחינה ב' שהוא זך, רק דבקות, מרחוק.

נעבור עוד הפעם על אות ז'.

עם כל זה, כתוב למעלה, אף על פי שאור מקיף יותר גדול, כיון ע שאינו דבוק ומצומצם עם הכלי אינו מאיר כל כך, בחיצוניות הכלי.

למטה, ע'.

ע) כלומר, כיון שאין שם, בחיצוניות הכלי, כלי המשכה, להמשיך את אור הזה מבחינת זווג דהכאה, כי על כן שאין לה מסך על זה, אין האור מקיף מתלבש בחינת הכלי של החיצוניות הכלי של בחינה ב' נגיד. ולפיכך אין האור ההוא דבוק עם הכלי.

למה? הלא זה כלי זכה. ובחינה ב', ופנימיות הכלי ג', מכל מקום אין האור ההוא דבוק עם הכלי, משום שהעביות הקטנה הנמצאת בהכרח גם בחיצוניות הכלי, גם בבחינה ב', יש בה משום שינוי צורה כלפי האור הזך לגמרי, בשביל שינוי הצורה הזו שלא יכול לכוון בעל מנת להשפיע, האור נשמר בחוץ. באופן ששיעור העביות הנמצא בחיצוניות הכלי, האור בשביל זך, שרק ב' ולא ג', מקטנת את האור, שלא האור שלא יכול היה בא.

ואם היה זך יותר, היה מקבל או"מ גדול יותר, מדוע? שיש יותר השתוות. ולפיכך כל כלי חיצון, הגם שיש פחות עביות, בחינה א' יותר זך, אז יש יותר השתוות עם האור, מכל מקום נשאר מבחוץ, מדוע? כי כל כלי חיצון אינו זך כל כך, כי העביות שבו כמה שיש, ניכרת לגרעון גדול הנפרד מהאור ואינו מתחבר עמו. ועל כן אע"פ שאורה גדול אינו מאיר כ"כ בחיצוניות הכלי, כמו שמאיר או"פ בפנימיות הכלי.

נמצא, מה הוא אומר לנו? כלל, ואני אתן דוגמה, אני יכול להבין מה שהוא אומר. בעולם אצילות, הוא אומר, שאין שם מטעם צמצום ב' רק שלושה כלים בראש, הנקראים: שורש, נשמה, גוף, שהם כתר, חכמה, בינה. זעיר אנפין נעשה כלי חיצון, נקרא לבוש כבר חוץ מהגוף. ומלכות נעשה כלי חיצון, שנקרא היכל. עוד יותר רחוק מהגוף.

הוא אומר שכלי חיצון נעשה כלי למקיף חיה, ומלכות נעשה כלי חיצון למקיף יחידה. הוא מסביר שם, היות, אם היה בא אור החיה לתוך פנימיות המדרגה, אז כלי זעיר אנפין נכנס במדרגה, האור מת… גורע. האור שבא ומקבל עוד כלי, נמצא עכשיו שהאור לא נכנס בפנימיות. ומדוע? שאין לו כלי. הלוך וחזור לומדים.

ומלכות שצריך להיות במדרגה צריך לאור היחידה בפנימיות, היות אור היחי… ועכשיו הכלי הזאת הוא לבר ממדרגה, היא חיצונית, היא נעשית מהכלי חיצון למקיף יחידה. היינו, שיש להם בראש ג' פנימיים, הנקראים כתר חכמה בינה, ושתי מקיפים, לבוש והיכל, זעיר אנפין מלכות, שנעשה כלי חיצוניים לחיה יחידה.

בא הוא ואומר, המקיפים האלו, של חיה יחידה, אין הם מאירים רק בראש, לא בגוף. מדוע? היות שהאור, שהתחבר עם הכלי צריך להיות איזה השתוות, אי לזאת, בראש המדרגה, בראש אנו לומדים שעדיין אין שם כלים, בראש. רק שורשי כלים, לכן יש קצת השתוות, עם מי? עם האור. אז הכלים יכולים לקבל איזה הארה מהמקיפים. בשביל שהם זכים. מה שאין כן בגוף, שהם כלים אמיתיים, הם עבים, אין האור מקיף מאיר בהם.

מה אנו רואים כאן? ש… כשהכלי תקבל איזה הארה מחיצוניות, גם כן מוכרח להיות איזה השתוות. אבל, ההשתוות הזאת מספקת שהיא צריכה לקבל הארה מרחוק, היינו מהבחינת מקיף, אבל לא בפנימיות.

יכולים לומר, מה ההבדל שאנו אומרים, כשהכלי מקבלת הארה מבחינת מקיף, לא מבחינת פנימי, זה לא מלכות בדיוק, יכולים לומר כך. כלי פנימי נקרא שהוא אומר, אני רוצה לקבל. למה? בשביל שהוא רוצה להשפיע. יש לו מסך. לכן נקרא פנימי, שאומר, אני רוצה לקבל.

אין אנו אומרים שכ... אם יש כלים נצטמצמו, מה הוא אומר? אני לא רוצה לקבל. לכן, יש קצת השתוות, שיאירו הבחינת אור מקיף בחיצוניות. אבל לא בפנימיות, שיכול לומר, אני כן רוצה לקבל. לא, אין לו מסך.

זה שאומר כאן, עביות הכי קטן שיש בכלים זכים, גם כן נבחן לגרעון, שהאור לא יכול להאיר בפנימיות. היינו, שהוא לא רוצה, שהוא אומר שאני לא רוצה לקבל. מדוע? כמה עביות שיש, כבר הוא לא רוצה לקבל, הוא לא רוצה בשינוי צורה. אז ממילא, הגם שכלי זכה, אבל רק הארה מרחוק. מה שפנימיות הכלי אור יותר קטן, אבל הוא מקבל אותו. זה שמתרץ כאן.

מה כתוב כאן למעלה בכותרת?

העולמות, כל מה שהם תחתונים יותר, הם יותר מחוסרי [ה]שלימות. עד עולם הנקודים היו ה"פ וה"מ, והשינויים היו לפי קירוב המקיפים עם הפנימיים.

את זה הוא הולך כאן לבאר. אות ז'.

ז) ודע כי העולמות העליונים, כל מה שהם פ יותר תחתונים במדרגה זה מזה, הם יותר מחוסרי השלמות זה מזה. לכן תמצא, עד צ עולם הנקודים היו, ה' בחינות אורות פנימים וה' מקיפים נגלים, מה זה נגלים? לא אומר. אלא שהשינוים ביניהם הוא, כי באלו היו מתקרבים המקיפים עם הפנימים ובאלו יותר מתרחקים.

מה זה? נראה מה שמפרש למטה. אות פ'.

הוא אומר, כל מה שהם פ יותר תחתונים.

מדוע הם יותר תחתונים? הוא מפרש, שהם מתמעטים והולכים מפאת הזדככות המסך, כי בפרצוף ב' של א"ק, שלא היה שם במסך רק עביות דבחי"ג, נתמעט מאור הכתר ולא הגיע קומתו, רק עד החכמה. והפרצוף הג', שהיה שם, ס"ג, רק עביות דבחי"ב, נתמעט ג"כ מאור החכמה, וקומתו רק עד הבינה. וכו' עד"ז. וכן הוא גם בעולמות, למטה.

הוא הסביר לנו מה שרב אומר, מתמעטים. איך מתמעטים? מי ממעט אותם? על זה הוא בא ומפרש לנו על ידי הזדככות המסך. זה שמפרש לנו.

אות ח', ואמנם…

תלמיד: אות צ'.

רב"ש: אה.

לכן תמצא, עד צ עולם הנקודים, צ'.

צ) היינו דוקא בראשים של הפרצופים, ממלכות של ראש ולמעלה. אמנם ממלכות של ראש ולמטה אפילו בפרצוף א' של א"ק, היה יותר…

תלמיד: "לא היו יותר".

רב"ש: אה?

תלמיד: "לא היו יותר".

רב"ש: לא היו יותר מה"פ וב' מקיפים. כדברי הרב.

אות צ'. הוא אומר, מה שרב אומר, עד עולם הנקודים היה ה' בחינות אורות פנימיים, והיה אורות מקיפים נגלים, זה היה בראשים ולא בגופים. אז אני שואל, מדוע? אחת, זה אתה כבר יודע, מדוע. דווקא בראש, לא בגוף. ב', מה שאין כן בגופים, לא היה אפילו בא"ק, רק ה' פנימיים וב' מקיפים.

יש כאן להבין שני דברים. אחת, מדוע ה' פנימיים וה' מקיפים הם דווקא בראשים? משמע שבגוף לא יכול להאיר אור מקיף. תסתכלו, ואחר כך הוא אומר, בגוף דא"ק כן היה מאיר ב' מקיפים. הוא סותר את עצמו מניה וביה. לא כל הארה היא ב'.

תשובה: יש כלל, אין באור שלא יהיה בו פנימי מקיף. מדוע? למדנו, אין אור שלא היה נמשך, אלא על ידי הזיווג דהכאה. מה זה זיווג דהכאה? מלכות של ראש, מקבלת את האור, ועשתה חשבון, כמה שהיא יכולה לקבל מזה, תקבל והשאר לא.

נמצא, מה יש בראש? חלק תקבל וחלק לא תקבל. ומה שמתפשט בגוף, מה מתפשט? מה שמקבלת. מה שלא מקבלת, לא מתפשט בגוף. נמצא, איפה יש, מה יש, נשאר בראש? אם כן, איפה נמצא ה' מקיפים? רק בראש.

לפי זה יש קושיה, איך יכול להיות ב' מקיפים בגוף, אם כן? הלא אתה אמרת, מקיפים, מה שלא רוצה לקבל? מה שלא רוצה לקבל לא נמשך. תשובה: אלה ב' מקיפים של גוף, זה עניין אחר לגמרי. אין כל קשר מזה. מדוע? אני אסביר לך, את זה נלמד אחר כך.

כאן אנו לומדים כך, בגוף יש לנו טעמים נקודות. בראש אין טעמים נקודות. מדוע? אם יש בחינה עליונה, בחינה תחתונה לא עולה בשם. אם אנו אומרים בראש אין הסתלקות, איך יכול להיות טעמים נקודים בראש? לכן, לאחר שמתפשט הטעמים, שאנו נותנים סימן, בלשון "חיך אוכל יטעם", זה דווקא מפה למטה, אז היה מאה טעמים.

על איזה בחינה? על ד' דעביות. ויצא קומת מלכו... ויוצא קומת כתר. אחר כך היה ביטוש פנים ומקיף, מקיף של ראש. זיכך את המסך, ביטל כוח ההתגברות שלו, ביטל הכוונות שלו. אבל, היות שכל מדרגה כלולה מהרבה בחינות, לכן לומדים כשנזדכך בחינה ד', עדיין יש כוח התגברות על בחינה ג'. וזה נקרא שמלכות עלתה לזעיר אנפין, על בחינה ג', בחינת חכמה.

ויש כלל, שהכלי הזו צריכה למלאות הכלים הריקניים מקודם. בא ואומר כלל חדש, הגם מבחינת הקומה אנחנו אומרים, יש הבדלים, בבחינת הכלים יש הבדל. הזיווג שנעשה על בחינה ד', היה רק קומת נפש. המלכות קיבלה נפש. עכשיו שהזיווג נעשה על בחינת חכמה, מאיר שם רוח. אתה ישן. מאיר שם רוח.

רוח, לגבי נפש, כל מדרגה עליונה לגבי תחתונה נקרא מקיף, זה שם אחר. אז מלכות קיבלה מקיף מזיווג שנעשה על בחינה ג'. ואחר כך נזדכך גם על בחינה ג', ונעשה זיווג על בחינה ב'. כבר שתי מדרגות יותר גבוהה ממלכות, המלכות מקבלת עוד אור מקיף. יש כבר למעלה שני מקיפים. איזה מקיפים? זה פנימיות. זה לא אומר שמקבל אור מקיף. זה נקרא מקיף מטעם אחר, אבל מקבל זה בפנימיות.

זעיר אנפין, שהוא בחינה ג', בחינת רוח, שהזיווג נעשה בבינה כלי דנשמה, נשמה לגבי רוח, מדרגה אחת יותר גבוהה, הוא מקבל עוד מקיף אחד. אחר כך, שעלתה מלכות לעביות דחכמה, עביות דבחינה א', כאן ממדרגה זה יותר גבוהה מג', מזעיר אנפין, שתי מדרגות, אז זעיר אנפין קיבלו עוד מקיף. אבל מאיר בפנימיות הכלי.

מלכות לא מקבלת מקיף ג', ומסיבה, הזיווג שנעשה על עביות דבחינה א', נקרא הסתכלות דק, אינו מתפשט למטה. לכן, כשעלתה מלכות לחכמה, אז מלכות עומדת בחכמה, איפה עומד זעיר אנפין, בכתר. הזעיר אנפין, שהוא בחינה ג', צמח לו ראש עכשיו, הוא יכול לקבל מהסתכלות דק הארה. לכן יוצא לזעיר אנפין יש ב' מקיפים בגוף, ולמלכות יש שני מקיפים בגוף.

זה שאומר כאן. צ'. מה שרב, הוא אומר, למעלה, לכן תמצא עד צ עולם הנקודים היו, ה' בחינות אורות פנימים וה' מקיפים. צ' למטה, היינו דוקא בראשים של הפרצופים, ממלכות של ראש ולמעלה. אמנם ממלכות של ראש ולמטה אפילו בפרצוף א' של א"ק, גלגלתא, שהוא המדרגה יותר גבוהה, לא היו יכול להאיר למטה.

מדוע? אם הוא, מה זה מקיף, לא רוצה לקבל אותו, איך יוכל למשוך למטה? לא יותר מה' פרצופים וב' מקיפים. איפה? בגוף. אז אלו ב' מקיפים זה עניין אחר לגמרי ממקיפים של ראש. הם מאירים בפנימיות.

אז גמרנו כאן אות ז', וצריכים להתחיל למעלה אות ח'.

דף רמ"ד, אות ח'. כאן כתוב, מנקודים ולמטה אין יותר מה' פנימיים וב' מקיפים ופחות מזה אי אפשר להיות. מה זה? זה צריכים...

בדף רנ"ד, אות י"ט, בכותרת כתוב כך, בע"ס דראש יש ה' אורות פנימיים וה' אורות מקיפים, אבל מפה ולמטה דא"ק יש רק ה' פנימיים וב' מקיפים יחידה חיה.

מספיק לי זה. עכשיו אני מתחיל מח'.

ח) ואמנם ק מעולם הנקודים ולמטה, שהוא עולם האצילות, היה חסרון אחד, שלא נתגלה בהם בכל פרטיהם יותר מה' אורות פנימים וב' אורות מקיפים, שהם: מקיף ליחידה ומקיף לחיה, אך לשאר הג' פנימים, נשמה רוח נפש, ר לא יש בהם בחינת מקיפים מבחינת נר"ן, רק מה יש? מקיפים, רק מבחינת יחידה וחיה, אשר מקיף כולם ולא מבחינת עצמם.

מה הפירוש מקיף כולם ולא מבחינת עצמם? אמנם יש בהם שינוים וגרעונות עוד אחרות כפי סדר הפרצופין והעולמות, אך הכלל שבהם, כי אי אפשר להיות פחות מה' פנימים וב' מקיפים עליונים.

הלא אנחנו למדנו מקודם, שגם בא"ק יש ה' פנימיים וב' מקיפים. רק איפה יש ה' פנימיים וה' מקיפים? בראש של א"ק. משמע מכאן, שאנחנו צריכים לומר, שמנקודים ולמטה, אפילו בראש, אין יותר מה' פנימיים וב' מקיפים. מה הפירוש הזה?

אתמול ביארנו, שב' מקיפים שבגוף, שמה, זה לא מקיפים, זה פנימיים. מדוע נקרא מקיפים? היות שכל אחד מקבל ממדרגה שהיא יותר גבוהה מדרגתו, וכל מדרגה עליונה לגבי תחתונה נקרא מקיף. אבל מה מקבל? בפנימיות.

מה מדברים כאן? לא מאותו פנימי, לא מאותו מקיפים. רק מדבר כאן מקיפים ממש. כמו שהיה שם, ה' אורות פנימיים וה' אורות מקיפים בראש דא"ק, בנקודים ולמטה אין בראש יותר מה' פנימיים, ב' מקיפים. מה מקיפים האלה, מה מקיפים שלמדנו שם אמרנו? שהם פנימיים. מדוע נקרא מקיפים? שהיות שמקבל ממדרגה שלמעלה ממדרגתו.

נראה מה שהוא מפרש.