שיעור בוקר 24.05.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 205, "פתיחה לפירוש הסולם", אות ו'

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם" עמוד 205, "פתיחה לפירוש הסולם", אות ו'.

ראש תוך סוף. פה טבור סיום רגלין

אות ו'

"ומפאת הכלים החדשים דאור חוזר, נבחן בכל פרצוף ג' חלקים, המכונים, ראש, תוך, סוף. כי נתבאר, שמכח המסך המעכב את ביאת האור אל המלכות נעשה זווג דהכאה עם האור, ויצאו ע"ס דאו"ח והלבישו את ע"ס דאור ישר שבאור העליון. ואלו ע"ס דאו"י ואו"ח, נקראות עשר ספירות דראש. אמנם ע"ס דאו"ח אלה היוצאות מן המסך ולמעלה ומלבישות לע"ס דאור ישר, אינן עוד כלים אמיתיים, כי השם כלי מורה על בחינת עובי שבו, דהיינו כח הדין שיש במסך, המעכב על התלבשות האור במלכות. ויש כלל, שאין כח הדין פועל, אלא ממקום מציאות הדין ולמטה, ולא ממקום מציאות הדין ולמעלה. ומתוך שע"ס דאו"ח יצאו ממסך ולמעלה, כנ"ל, ע"כ אין כח הדין ניכר באו"ח, ואינו ראוי להיות כלי. ולפיכך מכונות ע"ס דאו"ח בשם, ראש. שפירושו שורש לכלים, ולא כלים ממש. והמלכות שבה נתתקן המסך לזווג דהכאה, נקראת משום זה פה. ונרמז בזה, כמו שבפה גשמי, יוצאות האותיות בדרך זווג דהכאה של ה' מוצאות הפה, אף הפה הרוחני, יש בו זווג דהכאה להוציא ע"ס דאור חוזר, שהן ה' בחינות כח"ב תו"מ. כנ"ל. שהם הכלים לע"ס דאור ישר, וכלים נקראים אותיות. והנה נתבארו ע"ס דראש."

תקרא שוב. תשתדל להכניס גם את המחשבה שלך.

ראש תוך סוף. פה טבור סיום רגלין

אות ו'

"ומפאת הכלים החדשים דאור חוזר, נבחן בכל פרצוף ג' חלקים, המכונים, ראש, תוך, סוף. כי נתבאר, שמכח המסך המעכב את ביאת האור אל המלכות נעשה זווג דהכאה עם האור, ויצאו ע"ס דאו"ח והלבישו את ע"ס דאור ישר שבאור העליון. ואלו ע"ס דאו"י ואו"ח, נקראות עשר ספירות דראש. אמנם ע"ס דאו"ח אלה היוצאות מן המסך ולמעלה ומלבישות לע"ס דאור ישר, אינן עוד כלים אמיתיים, כי השם כלי מורה על בחינת עובי שבו, דהיינו כח הדין שיש במסך, המעכב על התלבשות האור במלכות. ויש כלל, שאין כח הדין פועל, אלא ממקום מציאות הדין ולמטה, ולא ממקום מציאות הדין ולמעלה. ומתוך שע"ס דאו"ח יצאו ממסך ולמעלה, כנ"ל, ע"כ אין כח הדין ניכר באו"ח, ואינו ראוי להיות כלי. ולפיכך מכונות ע"ס דאו"ח בשם, ראש. שפירושו שורש לכלים, ולא כלים ממש. והמלכות שבה נתתקן המסך לזווג דהכאה, נקראת משום זה פה. ונרמז בזה, כמו שבפה גשמי, יוצאות האותיות בדרך זווג דהכאה של ה' מוצאות הפה, אף הפה הרוחני, יש בו זווג דהכאה להוציא ע"ס דאור חוזר, שהן ה' בחינות כח"ב תו"מ. כנ"ל. שהם הכלים לע"ס דאור ישר, וכלים נקראים אותיות. והנה נתבארו ע"ס דראש."

שאלה: הוא כותב "כי השם כלי מורה על בחינת עובי שבו, דהיינו כח הדין שיש במסך, המעכב על התלבשות האור במלכות". מה זו עביות?

עביות זו הרגשת התחתון שהוא נמצא בהפרדה מהעליון.

תלמיד: הוא כותב "כי השם כלי מורה על בחינת עובי שבו, דהיינו כח הדין שיש במסך, המעכב על התלבשות האור במלכות". אבל אנחנו לומדים שבלי עביות אתה לא יכול לבנות מסך וגם לא להגיע לאור חסדים.

זה אם אתה הופך את העביות לכלי קבלה.

תלמיד: האם צריך לבטל את העביות, או להתעלות מעליה?

נראה.

תלמיד: מה העבודה שלנו בעביות?

העבודה שלנו בעביות היא לבטל אותה, אבל בצורה כזאת שאתה יכול להשתמש בה.

תלמיד: מה זה אומר "להשתמש בה"?

להשתמש בה, אומנם על ידי העביות אתה נפרד מהבורא, אבל איך להביא אותך לקשר עם הבורא.

תלמיד: מה מהות הפעולה של העבודה בעביות? אנחנו יושבים בעשירייה, ואנחנו צריכים להפוך את זה למשהו פרקטי. אז מה המשמעות "כי השם כלי מורה על בחינת עובי שבו, דהיינו כח הדין שיש במסך, המעכב על התלבשות האור במלכות"? מה אני צריך לעשות בעשירייה במצב כזה?

אנחנו צריכים להתקשר בינינו, לברר ולהרגיש באיזה דין אנחנו נמצאים אחד כלפי האחר, מהו הדין הכללי על העשירייה. בקיצור אנחנו צריכים להתקשר בינינו.

תלמיד: על ידי התבטלות אחד כלפי חברו.

זה ברור.

תלמיד: זה הבסיס.

כן, זה היסוד לחיבור.

שאלה: הוא נותן פה את ההגדרות לכלי, נגיד בין ראש לתוך יש פה, ופה זה מלכות דראש. מה העניין לתת את השם למלכות דראש? הרי היא קובעת את כל הראש.

כן.

תלמיד: למה לקרוא לזה ראש? הרי כל המאפיין זה הפה.

לא. הראש אלו אותן הספירות שעליהן עושים חשבון, והפה הוא רק הופעת החשבון.

תלמיד: האם זה אותו דבר גם בטבור, בין תוך לסוף, זה גם מקום הופעת החשבון שיש בתוך?

לא. זה רק בראש.

שאלה: כתוב "ע"כ אין כח הדין ניכר באו"ח, ואינו ראוי להיות כלי". מה הקשר בין כח הדין להכשרת הכלי?

הכלי צריך שני נתונים, עד כמה הוא שונה מהאור העליון, ועד כמה הוא דומה לאור העליון. שני הדברים האלה צריכים להיות בכלי.

שאלה: כתוב "כי השם כלי מורה על בחינת עובי שבו", מה הכוונה שהכלי מורה על העובי שבו?

הכלי זה רצון לקבל במידה שיכול לקבל בכוונה על מנת להשפיע, כדי שיהיה בהשתוות הצורה עם הנותן. יוצא, שבמידה שיש לו רצון לקבל יותר גדול, וכנגד זה שקול גם רצון להשפיע יותר גדול, אז בהתאם לזה אנחנו מודדים את הכלי.

שאלה: למה עשר ספירות דאור חוזר לא נקראות כלי?

עשר ספירות דאור חוזר לא נקראות כלי כי אין בהן רצון לקבל אלא רצון להשפיע.

תלמיד: כשהוא כותב שעשר ספירות דאור חוזר יצאו, מה זה אומר יצאו?

יצאו על ידי זיווג דהכאה. הן יוצאות מהכלי, כלומר מהמסך, ומלבישות את האור העליון.

תלמיד: ממסך ולמעלה כמו שהוא כותב.

כן.

תלמיד: אם אני מנסה למשוך את זה ליחסים בעשירייה, אם נכון לעשות כך, אז מה זה אומר, האם זה באדם, זה בינינו? איפה זה?

בכל אדם שרוצה להשפיע משהו לעשירייה מחוץ לעצמו.

תלמיד: אז זה לא מורגש בתוך האדם. איפה זה מורגש?

מורגש, זה משהו אחר. מורגש שיש לו כוח השפעה, באיזו מידה, באיזו צורה, כלפי מי.

שאלה: הכלי החדש הזה נשמע כמין שילוב שבונים אותו יחד בורא ונברא, זה נכון?

כן.

תלמיד: הדחייה היא מיוחסת לנברא למרות שאת המסך הוא מקבל מהבורא.

כן.

תלמיד: והעביות זה משהו שהבורא ברא, זה לא בא מצד הנברא.

אז מה?

תלמיד: איך מערכת היחסים הזאת בין בורא ונברא בונה כלי?

היחסים האלה הם בונים כלי. כי הרצון לקבל שבתוך הכלי מרגיש את עצמו כנברא, נברא כדי לקבל, ולעומת זאת הוא מרגיש שהוא עושה את זה על מנת להשפיע, מפני שהבורא דורש את זה ממנו. ואז השילוב של שני הרצונות המנוגדים האלה בונה את הכלי רצוי לתפקידו.

תלמיד: אבל צריך שתהיה איזו השתוות צורה ביניהם, משהו שיהיה שווה ביניהם כדי לבנות משהו יחד.

כשיש רצון להשפיע בעליון ורצון לקבל בתחתון, כבר יש להם קשר.

תלמיד: אבל הפוך.

לא חשוב, אבל יש קשר, אחד נותן והשני מקבל. וזה שהכלי יכול לעשות על עצמו צמצום ואור חוזר, לעלות ולהלביש את כל הספירות דאור ישר, זה אומר שהכלי רוצה להידמות לאור, הנברא רוצה להידמות לבורא. אז הוא מלביש על הבורא, הוא רוצה להיות כמוהו על כל תכונות דהשפעה שלו, ומקבל את תכונות דהשפעה האלו על ידי האור החוזר. וכשהוא עושה זיווג דהכאה, אז כבר יש לו בפנים את כל התורה איך לבנות את עצמו דומה לבורא. הפעולה הזאת, הכאה, היא עושה את הנברא דומה לבורא, מחזירה את הנברא לבורא.

תלמיד: אבל הוא כותב שזה עוד לא נחשב כלי, אלא הכלי נחשב רק כשהוא יכול באמת להשתמש בעביות, וזה כביכול משהו הפוך ממנו, העביות הזאת.

זה ברור. אבל עכשיו מה שהוא עושה בתכנון של הכלי, הוא עושה פעולת השפעה כלפי העליון.

תלמיד: האם אפשר לקחת את זה לעשירייה או לעבודה בינינו, או שלהשאיר את זה שם?

כן, איך שאתם רוצים.

תלמיד: יש תכונות בעשירייה שאפשר להשתוות בהן, יש כאלה שאי אפשר, ואנחנו לא מתעסקים איתן, אלא מתעסקים במה שכן אפשר, כן?

כן.

תלמיד: איפה בזה אנחנו מזמינים את המסך או מזמינים את כוח ההתנגדות?

כדי להשוות את עצמנו לעליון אנחנו צריכים כוח התנגדות על הרצון לקבל שלנו.

שאלה: על איזה רצון אנחנו צריכים להתנגד ואיזה רצון אנחנו צריכים לקבל?

על אותו רצון שהעליון מעורר בנו.

תלמיד: אבל את הכול הוא מעורר.

הוא מעורר בנו רצון לקבל, ואנחנו רוצים על הרצון לקבל הזה לעורר את השפעת העליון שיהיה על מנת להשפיע, שיהיה לנו כוח להשתמש ברצון לקבל בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, כל אותו הרצון שאני מרגיש שאני שונה מהעליון, הפוך מעליון, אני רוצה להפוך אותו, אני רוצה להשתוות עם העליון.

תלמיד: מי עושה את הפעולה, אני או העשירייה?

אני מחליט, אני עושה.

תלמיד: יוצא בעשירייה שיש דברים שהם שווים, יש דברים שאפילו אפשר להתבטל כלפיהם ויש דברים שאי אפשר למדוד.

כן.

שאלה: למה אתה מתכוון שאתה אומר, לוקחים את הרצון שהבורא ברא ואי אפשר להשתמש בו ואז הופכים אותו, לְמה הופכים אותו?

לא, לוקחים את הרצון שהבורא ברא ושוקלים אותו, מודדים במה אפשר להשתמש בו כדי להזדהות עימו.

תלמיד: זאת אומרת מדובר רק באותם רצונות שבונים אותם בעשירייה ואיתם אפשר להשתמש?

כן.

תלמיד: ומה עם אלה שאי אפשר?

עוזבים אותם.

תלמיד: זאת אומרת לא משתמשים בהם?

כן, מצמצמים בסוף הפרצוף.

שאלה: בשלב הראשון, יש את אותם הרצונות שכן אפשר לעבוד איתם, מה זאת אומר להפוך אותם לעביות, לשימוש?

להשתמש בהם, זה שאני עכשיו רוצה להשתמש בהם כדי ליהנות בהם על מנת להשפיע, זו כבר עוד פעולה מורכבת יותר.

תלמיד: ומה התנאי שאפשר יהיה להשתמש בהם בעל מנת להשפיע?

שיהיה מסך, שאני יכול להשתמש ברצון לקבל שלי כדי להשפיע על ידו. איך זה אפשרי? את הרצון לקבל לעצמי הנאה ותענוג, אני הופך אותו על ידי צמצום, מסך ואור חוזר לזה שהוא הופך להיות אצלי מלקבל ללהשפיע.

תלמיד: אז מה צריך להיות בינינו בעשירייה כך שיהיה תנאי מספיק חזק שבאמת אפשר יהיה להשתמש עם הרצונות?

זה שאף אחד בעשירייה לא ירצה לקבל לעצמו, אלא כל מה שאנחנו רוצים זה להשפיע לחברים.

תלמיד: ומאיפה הביטחון שזה באמת יכול להיות?

כך אנחנו רוצים, "טוב לי מותי מחיי".

תלמיד: וזה מספיק שאנחנו רק רוצים?

כן, הבורא בצידנו.

שאלה: הוא כותב שכוח הדין פועל מהמציאות שלו כלפי מטה ולא מהמציאות שלו כלפי מעלה. למה זה כך?

כלים דקבלה, כלפי עביות, אז הוא פועל מאותו מקום איפה שהוא מופיע ולמטה.

תלמיד: וכשהוא עובד עם זה באור חוזר אז הכלי נעלם?

לא, אז הכלי הופך להיות לאור חוזר - אור חוזר זה הכלי.

תלמיד: אבל כשהוא מזדכך מטבור ולמעלה כשהוא עבר כבר את הגוף, הכלי נעלם?

כן. אבל אני לא מבין מה אתה שואל.

תלמיד: כשהכלים מזדככים מטבור עד פה דראש, זה נחשב, שהכלי נעלם, שאין כלי?

הכלי לאט לאט מזדכך, נעלם, העביות נעלמת.

שאלה: בעשר ספירות דראש בכל נקודה יש שני אורות, יש אור ישר וגם אור חוזר זו תוצאה מהעבודה של המסך?

כן.

תלמידה: אנחנו אומרים שהעבודה שלנו כלפי העליון היא בביטול. מצד שני אנחנו רואים שבמסך יש משהו שיש בו גם התנגדות.

כן.

תלמיד: למה שהעליון רוצה לתת, התחתון צריך לעמוד כנגד ולומר, אני לא מקבל כך, אני רוצה לקבל כך, ודווקא מתוך זה נולדת מציאות חדשה של אותיות, של כלים חדשים שיש בהם שני דברים גם קבלה וגם אור חוזר או השפעה. איך מממשים בתוך ביטול, צריך להיות ביטול מוחלט וגם איזו התנגדות?

הביטול בעצמו זה התנגדות, מי מבטל ואת מי.

תלמיד: לכאורה נראה שביטול זו הסכמה מוחלטת שהוא יעשה בי מה שהוא רוצה, אבל צריך להיות גם משהו מעצמי.

נניח שהתחתון מוכן שהעליון יעשה בו מה שהעליון רוצה, אבל זה לא מספיק. התחתון רוצה להיות בהתקשרות לפעולות העליון, ולכן כאן יותר להתנגד וכאן פחות להתנגד, ולקבל אור כזה ולקבל אור כזה וההיפך, זאת אומרת זה בכל זאת עבודה של שניהם של האור העליון והתחתון, מסך, עביות, אור חוזר.

תלמיד: זה בעצם מה שמוליד התקשרות יותר איכותית בין העליון לתחתון, ההתנגדות של התחתון.

כן.

שאלה: האם יש בעבודה שלנו גם משהו של הסכמה מוחלטת, אבל גם יש משהו של התנגדות בתוך ההסכמה?

כן.

שאלה: אפשר להגיד שמלכות בראש רק מתאמת את האורות ומדברת על זה עם הבורא? הוא נהנה מהאורות על ידי תכונות שהיא מקבלת מהבורא או מתכונות שיש בה?

כן.

שאלה: זה ראש, תוך, סוף?

כן.

שאלה: שאנחנו לומדים "פתיחה לפירוש הסולם", האם רצוי שאנחנו נעשה הכנות לרגע קבלת האור?

הלימוד בעצמו הוא הכנה.

תלמיד: כן, אבל שכל אחד יצייר לעצמו את הרגע הזה שהוא אמור לקבל את האור, ואיך אני עושה לו התנגדות, ואיך אני עושה אור חוזר, כלומר את החישוב הזה, כלומר שכל אחד יצייר לעצמו את זה. האם זה יכול לעזור?

כך זה יקרה.

תלמיד: והאם תרגילים כאלה יכולים בכלל באמת לקדם את כל קבלת האור באמת, עצם התרגילים?

אני לא יכול להגיד כן או לא. אני יודע שיש לפנינו מקור, ועל המקור אנחנו יכולים לעבור אפילו מאה ואחת פעמים.

תלמיד: זה ברור. אני אומר בנוסף כמובן למקור.

לא למדתי אחרת.

שאלה: האם אפשר להגיד שגוף הפרצוף אלו חסרונות החברים שמשתוקקים לדבקות עם הבורא?

אולי, כן.

תלמיד: יוצא שהראש על בסיס חיסרון הגוף יכול לעשות את החשבון.

תלמיד: העבודה שלנו נקראת "עבודה שבלב". אבל נראה לי שהחלק שעובד הכי קשה זה הראש, כל החשבונות שם, לשמור על הצמצום, קשיות המסך, אחר כך עביות המסך.

כן.

תלמיד: ובדרך כלל זו עבודה של הראש על פני התנגדות של הלב. רק אחרי עבודה ממושכת של הראש, הלב מתחיל לתמוך בראש, כמו שכתוב, "אחרי מעשים נמשכים לבבות". אז יש עבודה שבלב, אבל החלק שעובד הכי קשה זה הראש. האם זה כך?

כן.

שאלה: כנגד מגבלה, דין, האם לחשבון יש שני פנים, מה הכלי יקבל ומה יחזור למעלה?

כן.

תלמיד: הוא מציין שראש הוא שורש, ראשית לכלים ולא כלים ממש. מאיפה נולד חשבון, האם מרצון העליון או התחתון?

מרצון העליון. העליון מעורר את כול הדברים האלה, אומנם החשבון ממש הוא תוצאה מפעולת התחתון.

תלמיד: החשבון או הראש, האם הוא יוצא מן הכלל, מכל הכללים?

כן. הוא רוצה לקבוע כלל חדש, שלפי האור החוזר שלו עכשיו יהיה החשבון.

שאלה: ראש, תוך, סוף, פה, טבור, סיום רגלין, הכול מעלינו. איך אנחנו יכולים לקשר את זה לחיבור בינינו? איפה נמצא החיבור בינינו בעשירייה?

בעשירייה אנחנו מגיעים לפה דראש.

תלמיד: אבל פה דראש זה פרטי, אישי, שורשי, מאוד פנימי, זה שייך לי, למאמצים שלי כלפי העליון בתור פרט בעשירייה.

ושם אתה נפגש עם יתר הפרטים, עם החברים שלך, ואתם עושים פעולה משותפת.

תלמיד: האם בראש עושים פעולה משותפת?

לא בראש שלך.

תלמיד: בראש המשותף.

בראש המשותף, בפה דראש.

תלמיד: האם בראש שלי הפרטי אני צריך לאתר את החברים?

לא. אל תכניס מילים משלך. זה לא הראש הפרטי שלך, זה הראש של הפרצוף שאתה מגלה, וממנו ומעלה אתה עושה פעולה כלפי הבורא.

תלמיד: אבל עיקר הקושי בראש הוא לעבור מהמאמץ הפרטי של האדם, של הפרט, למאמץ של החברים, של העשירייה.

את זה צריכים כבר מקודם לעשות.

תלמיד: איך עושים את זה?

מקודם.

תלמיד: מהי העשייה הזאת?

אתה צריך להתחבר עם החברים, לעשות איתם סיכום של הפעולות שלכם, ומה אתם עושים הלאה. לסדר רשימות, רצונות, מסכים, לקבץ את כול העבודה שלכם במקום אחד.

תלמיד: וזה לא בראש?

זה בראש, בפה דראש.

שאלה: מה קובע את העביות שבמסך?

העביות שבמסך נקבעת על ידי אותה עביות שמתגלה בכלי לגבי האור העליון.

תלמיד: מאיפה העביות הזאת נקבעת במסך?

מזה שמורגש פער בין האור והכלי.

תלמיד: אבל מה זה הכלי פה? הכלי הוא כבר העביות, לא?

הכלי הוא עביות, עביות שקשורה למסך. יש סתם עביות ויש עביות שקשורה למסך.

תלמיד: ועביות סתם שמתגלה במסך, הוא צריך להשיג אותה מאיזשהו מקום. האם הספירות התחתונות יותר קובעות לראש מה העביות? איך נקבע בראש איך הוא מרגיש את העביות, מאיפה היא מגיעה?

הוא שוקל את זה בפה דראש.

תלמיד: אבל מאיפה הוא לוקח את הנתונים?

מפה דראש.

תלמיד: האם בפה דראש יש עביות?

יש נתונים.

תלמיד: מאיפה מגיעים הנתונים?

מראש, מתוך, ואפילו מסוף.

תלמיד: אנחנו אומרים כשהאור מתפשט, אז הוא מתפשט בתוך הגוף. אם כל ההרגשה שיש בנברא נמצאת בראש, כל העבודה שלו, כל התחושות, כל החשבונות שהוא עושה, מה זה אומר שהוא מרגיש שהאור מתפשט לא בראש? מה זה אומר שזה מורגש בגוף? יש את הראש שבו כל החשבון והמאמץ נמצא, אבל ההתפשטות לא נמצאת שם. מה זה אומר שהיא לא מתפשטת בראש, אלא מתפשטת בגוף?

בראש מתגלים האורות.

תלמיד: אבל הם לא מתקבלים, הם רק מתגלים.

כן. הם מתקבלים רק אחרי עבודת המסך שבפה דראש.

תלמיד: כשהנברא נמצא במצב שהוא פועל כלפי האור, מתגלים האורות בראש, מה זה אומר שהקבלה של האור נמצאת במקום אחר?

למטה מזה. האור מופיע בראש הפרצוף, ואחרי זה נכנס לזיווג דהכאה עם מסך שעומד בפה דראש, וממנו הוא מחליט איך הוא נכנס וממלא את תוך הפרצוף.

שאלה: קשה להסביר כי כשמנסים להבין ולהרגיש את זה, לא ברור מה פתאום יש עוד איבר שמרגיש את האור וזה לא הראש. כי אם כל המציאות של הנברא נמצאת בראש, איך יכול להיות פתאום שזה מורגש במקום אחר. אני כנראה לא מצליח להבין נכון את הפרצוף.

האור כעקרון מורגש בכל מקום שבו יש משהו דומה לראש. זאת אומרת, בכל מקום שמשפיע, בכל מקום שעושה זיווג דהכאה, בכל מקום שדוחה, בכל המקומות האלה מורגש האור.

תלמיד: ובדחייה שהראש עושה, הוא עושה כביכול דחייה בכל הפרצוף?

כן.

תלמיד: זה לא קורה רק בראש, ההרגשה היא שזה קורה בכל הגוף.

כן. הראש הוא ראש של פרצוף.

תלמיד: כן, אבל הוא כאילו מרגיש את כל הגוף ומשרת את כל הגוף תוך כדי זה שהוא עושה את זה.

כן.

שאלה: מה זה אומר כלים נקראים אותיות?

כך זה נקרא, טעמים, נקודות, תגין ואותיות.

תלמיד: אבל יש עשרה כלים, עשר ספירות ויש לנו יותר אותיות.

לא. על איזה מצב אתה מדבר, סתם פרצוף?

תלמיד: כן, אני שואל באופן כללי.

אז יש טנת"א, שבטנת"א הוא גומר את הכול.

תלמיד: יש איזה יחס בין זה שיש עשרה כלים, עשר ספירות, אבל יש יותר אותיות? כלומר יש איזשהו יחס בין אות לכלי, ואנחנו צריכים לדעת את הפערים האלה, את היחס הזה?

לא. אני לא יודע על מה אתה רוצה לשאול.

תלמיד: בעל הסולם מתאר שיש עשרה כלים דאור ישר, והכלים נקראים אותיות.

כן.

תלמיד: יש עשרה כלים, עשר ספירות, ועשרים ושתיים אותיות או עשרים ושבע עם מנצפ"ך, לכן יש אצלי אי התאמה בין זה לזה.

יש לנו אור אחד. כשהאור הזה עובר דרך הכלים, נעשים בזה עשרה כלים ועשרה אורות. אחר כך כשיש לנו אור חוזר, יש לנו הרבה צורות התקשרות בין אור ישר ואור חוזר על ידי המסך שקושר ביניהם. וכך אנחנו לומדים שבכל פרצוף יש עשר ספירות, אור ישר ואור חוזר, ואפילו שלושים ספירות, ראש, תוך, סוף.

תלמיד: יש איזו התאמה בין הכמות לאותיות?

כמות של מה?

תלמיד: אמרת שלושים כלים ויש עשרים ושבע אותיות או עשרים או שתיים אותיות, האם יש איזשהו יחס ביניהם, צריך לחפש איזשהו יחס ביניהם, צריך להבין מה המשמעות של אות ואם יש אות שמשויכת לאיזשהו כלי מסוים?

ודאי שכן, ודאי שזה קיים. אנחנו לא לומדים כל כך בפרטות, אבל זה קיים.

תלמיד: האם אנחנו צריכים ללמוד את זה?

אנחנו מקבלים את זה מתוך ההתעסקות בזה, ממעשה.

תלמיד: האם אני צריך לדעת מה המשמעות של כל אות ולנסות למצוא את היחס?

אתה תדע את זה מהעבודה הפרטית שלך.

תלמיד: כלומר, זה צריך לבוא בסוף מתוך איזו הרגשה ולא מתוך ידיעה טכנית?

מתוך הרגשה, לא בצורה טכנית.

שאלה: האם האור הישר מעורר בכלי משהו הפוך מהבורא, כמו שנאה ודברים כאלו, ואני צריך לעשות עבודה עם המסך, והתוצאה מהעבודה הזאת זה אור חוזר?

כן.

שאלה: בצמצום האדם גם דוחה דברים שאמורים להיכנס אליו. מה ההבדל בדחייה בין צמצום להכאה?

הכאה היא הכאה בין דברים מנוגדים, נגיד מסך ועביות ואור ישר שיש הכאה ביניהם, כי אם לא היה מסך אלא רק עביות עם האור, אז לא הייתה הכאה, האור היה מתקבל, נמשך לתוך הכלי, לתוך העביות. לכן מסך, עביות ואור ישר מולידים אור חוזר.

תלמיד: אבל אם הכלי כבר צמצם את עצמו ודחה את כל האור, למה הוא צריך לעשות גם הכאה?

הוא עשה הכאה עוד לפני זה, כשהאור בא אליו בפעם הראשונה.

תלמיד: זה לא נקרא צמצום?

זה גם צמצום.

תלמיד: אז מה ההבדל בדיוק?

צמצום זה כלפי קבלת האור, והכאה זה כבר כלי שהחליט לא לקבל ויש לו מסך עם עביות, הוא נמצא הפוך מהאור, ואז במקום שההפכיות הזאת מתגלה, יש ביניהם הכאה.

תלמיד: זאת אומרת, הכאה זו לא פעולה שמתרחשת בלי זיווג? אין דבר כזה שיש רק הכאה, התנאי להכאה הוא שממנה יוצא מיד זיווג?

לא. זה לא חייב להיות.

תלמיד: יכולה להיות הכאה בלי זיווג?

כן, ואחר כך החלטה לקבל או לא לקבל.

תלמיד: אז איפה מתבצע החשבון בדיוק?

בראש.

תלמיד: אבל בפעולת ההכאה?

כן.

תלמיד: אז הצמצום הוא פעולה שהאדם רק סוגר את עצמו?

כן.

תלמיד: ובהכאה הוא בעצם פותח את עצמו ומחזיר כאילו בחזרה ואומר, מה אני יכול לקבל בתוך הפעולה הזאת של הדחייה?

לא, זה לא הכאה. בהכאה הוא מחזיר כביכול את האור, ואחר כך יש זיווג.

תלמיד: פעולת ההכאה עוד לא ממש מאופיינת ביחס בינינו. אפשר להבין מה זה צמצום, אבל מה זאת בדיוק ההכאה?

דחייה.

תלמיד: כן, אבל זו מין דחייה שצריכה להיות על מנת לקבל בחזרה כך שזה יהיה על מנת להשפיע.

לא. דחייה. פשוט דחייה.

תלמיד: האם אפשר לומר שצמצום זאת פעולה שהאדם עושה בצורה פרטית, והכאה זו כבר עבודה ביני לבין החברים?

לאו דווקא.

תלמיד: פעולות הדחייה של מחשבות ורצונות זרים, שלמדנו בחלק הראשון, האם הם נכנסים בקטגוריות של צמצום והכאה?

הם מלווים את הפעולות האלו.

שאלה: בתהליך מיון הרצונות, הרצון שאני זיהיתי שאין בו חלק של הקדושה, אני מצמצם, ואותו רצון שזיהיתי בו לפחות חלק מהקדושה, אני עושה עליו צמצום, בונה מסך ואור חוזר. הבנתי נכון?

אנחנו לא דיברנו כך.

תלמיד: ברגע שהאדם מזהה שיש אפשרות באותו רצון לשנות אותו ל-להשפיע, אז הוא לא רוצה לקבל לעצמו, הוא מצמצם, ואז הוא אמור לבנות מסך.

כן.

תלמיד: פעולת בניית המסך היא לא על האדם אלא על המאור, נכון?

כן.

תלמיד: מה התנאי לבניית המסך על ידי המאור?

הרשימות.

שאלה: מה הכוונה שבעשירייה אנחנו מגיעים לפה דראש?

תלוי איך רואים את הדברים האלה. יכול להיות שאתה מגיע לפה דראש כך שאתה דוחה את כל האורות שיש לך בגוף ונשאר רק עם הראש.

תלמיד: איך עשירייה מגיעה לפה דראש?

כולם מתחברים וכולם מחליטים לבצע פעולה שמתגלה בפה דראש.

תלמיד: האם זה ראש משותף?

ראש משותף, כן.

שאלה: כאשר העשירייה מצליחה להגיע לנקודת החיבור הזאת ובונה את אותו מסך, את אותו פה דראש, האם הגוף והראש פתאום מתגלים לעשירייה?

כן.

תלמיד: ואז מתחילה כל העבודה שעליה אנחנו קוראים. כל דבר שאנחנו מדברים מתחיל מזה שאנחנו רוקמים קשר מיוחד שממנו המציאות מתחילה להיות מורגשת כלפי מטה וכלפי מעלה.

כן.

תלמיד: אז מה משפיע על התפתחות העשירייה?

עד כמה הם מקושרים ועד כמה הם מקבלים החלטה על המסך המשותף.

תלמיד: כאשר יש הרגשה של המסך המשותף, מה אז גורם לה להמשיך להתפתח?

הם מבקשים שיתגלה בהם מסך משותף. כשמתגלה המסך המשותף, אז הם מתחילים לעבוד עמו עם כל העביות. הם מגלים את הזיווג דהכאה במסך המשותף, וזה כבר נקרא פה דראש.

תלמיד: מנקודת פה דראש כלפי מטה מתגלה כנראה מקום של רגש חדש שהם מרגישים את האור בצורה מסוימת.

כן.

תלמיד: האם את הראש העשירייה יכולה להרגיש?

כן.

תלמיד: אבל אין שם כלי. מה העשירייה יכולה להרגיש?

רצונות, חשבונות, עביות, אורות. עשירייה היא הגוף, כן?

שאלה: העשירייה היא המסך, לפי מה שהבנתי.

נגיד מסך. כן.

שאלה: כל החשבונות, היחסים הקטנים, כל ההתנגדויות, נמצאים בתוך העשירייה, זו בדיוק הנקודה שממנה מתחילים.

נכון.

תלמיד: אז מה זה הראש?

הראש הוא החשבונות שלהם, זה מקום הקשר עם הבורא.

שאלה: הוא כותב "ראש. שפירושו שורש לכלים, ולא כלים ממש". ואז הוא ממשיך, "והמלכות שבה נתתקן המסך לזווג דהכאה, נקראת משום זה פה". האם המילוי של הכלים מורגש בגוף או בפה דראש?

בגוף.

תלמיד: נגיד שכואבת לי הרגל, אז אנחנו אומרים שהרגל כואבת, אבל בעצם אני לא מרגיש את הרגל אני מרגיש את הכול בראש.

כן.

תלמיד: אז מה האיבר שמרגיש את הכול, האם הפה דראש הוא זה שמרגיש את כל מה שעובר בגוף?

כן.

תלמיד: אז מה זה הגוף אם הכול מורגש בפה?

הגוף זה מה שנדמה לנו שקיים שמקבל אורות, ומרגיש איך האורות ממלאים את הכלים.

תלמיד: הוא מרגיש איך האורות ממלאים את הכלים או שהכול מורגש בפה? לא ברור מי האיבר שמרגיש את כל התהליך הזה.

רצון. אתה לא תמצא תשובות על זה.

שאלה: שמעתי שעשירייה עובדת בחיבור, ואז יהיה שלב שבו העשירייה תבקש מסך משותף. האם אלו שני שלבים, שאנחנו עובדים על החיבור, ואז מתוך החיבור בינינו, בתוך העבודה הזאת, ייוולד רצון למסך משותף, זה השלב הבא?

כן.

תלמיד: מה צריך לעשות בחיבור בינינו כדי שנגיע לדרישה למסך משותף?

להתחבר ביניכם ולהגיע להחלטה משותפת.

תלמיד: האם נעשה ישיבת חברים ואז נגיד שאנחנו עכשיו מחליטים שאנחנו רוצים מסך משותף? מה זו ההחלטה הזאת? זה נשמע יותר מסתם לשבת ולהחליט בינינו.

אתם רוצים להיכנס במגע עם האור העליון כולכם יחד מרצון אחד, ממסך אחד, מפעולה אחת.

תלמיד: איך נדע שאנחנו מוכנים לפעולה הזאת?

אז זה יתגלה. אבל להשתדל להיות בזה אתם צריכים יום יום.

תלמיד: כלומר אנחנו במצב שלנו כבר יכולים להתחיל את העבודה הזאת על הדרישה למסך משותף.

כן.

תלמיד: אני לא כל כך מבין מה זה אומר.

"מסך משותף" זה נקרא שאנחנו מחברים את כל הרצונות ורוצים שהם יתקיימו יחד, ושמתוך זה נגלה קשר עם הבורא. אם אנחנו יכולים להגיע לאיזו השתוות הצורה בקשר בינינו ולבורא, שזה יתגלה.

תלמיד: אז אפשר להגיד שמסך משותף זה כמה יש לנו רצון משותף להשתוות לבורא. זאת אומרת, השורש של כל המסך הוא כמה אנחנו בעשירייה ביחד מחליטים שאנחנו רוצים ביחד להשתוות לבורא.

כן.

שאלה: לגבי הכלי שמתגלה באור חוזר, האם מרגע הגילוי של הכלי הזה, הוא הופך למרכז תשומת הלב, למרכז המציאות, וכל האיברים במציאות, כל המרכיבים במציאות, הם עבורו? כמו שאם תינוק נולד במשפחה, אז כל האיברים, כל המציאות הם אך ורק כדי לגדל אותו, לתת לו יותר יכולת השפעה במציאות?

כן.

שאלה: המסך זה כוח שאני מקבל מהמקורות, מהמורה, והכלי זה הטבע שלי שהוא תוצאה משבירת כלי דאדם הראשון?

לא בדיוק. לגבי מסך זה נכון, אבל כלי זה אותו הרצון לקבל או רצונות לקבל, שאתה מסוגל לעבוד איתם על ידי המסך. 

תלמיד: כשאני נוגע בעבודה בעשירייה זה מעורר אצלי משהו שהוא נגד הכוח של הבורא, נגד הכוח של ההשפעה, מתגלים כלי הקבלה שלי, ומסך זה מה שאני קורא ממקורות ומהמורה ומנסה לחבר את זה, לעשות צמצום על מה שמתעורר אצלי?

כן.

שאלה: עברנו כנס אדיר ולפי מה שלימדת אותנו השלמנו מדרגה. יש הודיה ענקית לכל הכלי, באמת הרגשנו בעשירייה, הרגשנו בכלל בכלי, שלמעשה הגענו לאיזה "טופ". והתחושה הזאת קצת מטעה, כי בסך הכול השלמנו מדרגה מסוימת ואנחנו צריכים להמשיך לעבוד בדרגת ההתפתחות הבאה.

כן.

תלמיד: היום למדנו על הנושא של אור חוזר, של ראש תוך סוף והתחושה הייתה שהבורא מוביל אותנו - אני בונה לכם את המסלול, רק תעקבו אחריי ותתחילו להזדהות איתי, על מנת שבאמת נוכל לסגור עוד מדרגה ועוד מדרגה. זאת אומרת, בכנס הגענו לשלבים שצריכים לעבוד מעל הדעת, והייתה תחושה שאנחנו כביכול מיישמים את זה, ושעובדים בלי שום תמורה, ועכשיו אנחנו מתחילים להתקדם בזה קצת יותר בדרגת התפתחות שונה.

איך הבורא מעביר לנו את הדברים האלה, את הקשר הזה בין גוף לנפש, כי הרי בסופו של דבר אנחנו צריכים לתקן את הרצון לקבל וכל פעם הוא מקבל לבושים אחרים, פעם דרך הגוף, פעם דרך הנפש. איך הבורא עושה לנו את כל ההעברות האלו והאינטגרציה?

אני לא יודע בדיוק, ויכול לענות לך רק כך - אנחנו צריכים בכל מצב, בכל הדברים שמתגלים, רק לראות את עצמנו קשורים יותר בינינו, ומתוך זה בטוח שנגלה את החיבור הנכון שלנו. 

תלמיד: אני מרגיש הודיה ענקית לכלי, לך, לכל מי שתרם לכנס האדיר הזה, ואני כביכול לא מסוגל לפרוע את החוב הזה. מה אני עושה עם זה?

אני לא יודע מה להגיד, תשאל את החברים.

שאלה: הבנתי שמסך משותף זה שיש רצון משותף, מטרה משותפת. אם יש נגיד באצטדיון כדורגל, קבוצה שהיא מחוברת, ויש לה רצון משותף, מטרה משותפת, יש להם מסך משותף?

כלפי המשחק שלהם, כן.

תלמיד: זה נקרא שיש להם מסך משותף?

כן.

תלמיד: אז מסך משותף זה לא משהו רוחני, גבוה.

צוחקים איתך.

תלמיד: אבל אני באתי ללמוד ממך.

ללמוד בצורה כזאת אי אפשר.

תלמיד: דיברנו על מסך משותף, אני רוצה להבין מה זה מסך משותף.

מסך משותף זה נקרא שיש להם כוח התנגדות משותף כלפי מה שהם מקבלים מהבורא, שזה יתקבל על מנת להשפיע. 

שאלה: כשקראנו את אות ו' אמרת לקריין לקרוא שוב, ואמרת לו, תשתדל להכניס את המחשבה שלך. בכל מפגשי העשיריות קוראים קטעים, קטעי מקור. איזו מחשבה אני צריך להכניס כשאני קורא קטע כוונה, קטע מקור לעשירייה או לחברים?

שעל ידי זה תתחילו להתחבר.

תלמיד: מה זה להכניס את המחשבה?

לא לעשות פעולות סתמיות ללא כוונה, אלא שעם הכוונה, עם הסיבה, עם התוצאה, עם כל מה שצריך להיות, שיהיה לנו ברור באיזה מקום, באיזה מכלול הדברים אנחנו נמצאים.

שאלה: מסך בעברית נשמע גם כשתי מילים שמתחברות, מה סח, מה הדיבור. עלה בירור אצלנו בעשירייה ואני שומע את זה מהדהד מכולם בעצם, איזה דיבורים נדרשים לנו כדי להתחבר יותר ויותר. עלה לחץ מאוד גדול מאחד החברים להתחיל לדבר כדי שנוכל באמת להתקדם.

עלה עוד משהו מתוך העבודה, שאם אנחנו משתדלים למצוא עיקרון מתוך המאמר שלמדנו, ואנחנו מדברים על זה כך שמאותם דיבורים אנחנו רוצים להוציא דעה אחת, שזה העיקרון שעליו המורה מדבר והוראת הדרך של רב, ואנחנו גם רוצים לעשות נחת רוח לבורא בזה שאנחנו מגיעים לדעה אחת, אז על זה אפשר להתחבר. זה מוריד הרבה עומס רגשי ודיבורים מיותרים ופטפוטים מיותרים מכל מיני רשימות וחשבונות.

לכן יכול להיות שיש משהו בכך שנדבר דיבורים מצומצמים על עקרונות, במיוחד אם אנחנו עובדים מתוך שיעור הבוקר, ועל זה נתחבר. זה קצת שיחזיק הרבה.

טוב. אני חושב שבזה אפשר לסיים את השיעור.

(סוף השיעור)