שיעור בוקר 18.10.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 540, חלק מאמרי "שמעתי",

מאמר כ"ה, "דברים היוצאים מהלב"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 540. חלק מאמרי "שמעתי", מאמר כ"ה. "הדברים היוצאים מהלב".

אנחנו נמצאים במערכת אחת של אדם הראשון וצריכים לגלות שאנחנו קשורים זה אל זה. המערכת היא אחידה, אנחנו לא יכולים לשנות גם את הקשרים שלנו, רק את טיב הקשרים, זאת אומרת, עד כמה נהיה מחוברים בינינו. אבל זה שלכל אחד ישנו מקום ולכל אחד ישנו תפקיד, זה כבר נקבע מהמערכת עצמה, מאיפה שהיא משתלשלת, באה, ואפילו שנשברים הקשרים בינינו, הם נשברים רק כלפינו, שנרגיש שהם נשברים כדי שאנחנו נתקשר בכוחות שלנו, בתפילות שלנו בחזרה לאותה המערכת ואז נבין איך היא עובדת, פועלת ונהיה באמת חלקים נכונים בה, כך שנפעל נכון ונפעיל אותה, את המערכת הזו נכון.

לכן ההשפעה שלנו אחד על השני היא מאוד מאוד חשובה. וכאן השאלה, במה אנחנו יכולים להשפיע זה על זה כדי להגיע למטרה, גם אנחנו, אלו שכן רוצים במשהו להגיע למטרה וגם אנשים אחרים. כי כולם נמצאים באותה המערכת, אפילו אם הם לא שייכים לארגון שלנו, לקבוצה שלנו, גם הם נמצאים במערכת. אומנם בדרגה שהם לא משתוקקים להשגת המטרה, אבל בכל זאת גם להם ישנו מקום וישנו זמן, יבוא הזמן ויהיה להם מקום להשפיע יותר וכך אנחנו נתקדם.

לכן חשוב לנו לדעת עד כמה אנחנו קשורים עכשיו זה אל זה, לאיזו צורת קשר אנחנו צריכים להגיע ומה יש לנו לעשות, מה תלוי בנו, בבחירה שלנו, ומה לא תלוי בנו ואנחנו צריכים בסבלנות להמתין עד שזה ייתקן.

תמיד עלינו לחלק בין הדברים שאנחנו יכולים להשפיע עליהם ובין הדברים שלא מסוגלים להשפיע עליהם בינתיים, מחוסר כוחות, צמצומים ומסכים שנמצאים בינינו. לכן אנחנו שומעים איך המקובלים אומרים שצריכים לחבר את הלבבות, היינו את הרצונות, ממש ללב אחד. שיהיו עד כדי כך מחוברים ביניהם, שאמנם עכשיו אותו הלב הגדול האחד שהיה לאדם הראשון, למערכת הזו, נשבר לחלקים רבים, אבל אם מעל השבירה, מעל המרחק נשתדל לחבר בין החלקים האלה, אז ניקח לחיבור גם אותו המרחק שישנו עכשיו והמרחק הזה ישמש לנו ככוח הגברה בלקשור בין החלקים, ואז הלב שאנחנו מרכיבים יהיה פי תר"ך פעמים יותר חזק, גדול, עוצמתי מהלב שהיה לנו במערכת אדם הראשון מלכתחילה.

לכן זה חשוב לנו מאוד. אומנם אנחנו לא מרגישים ממש את הפעולות הרוחניות שאנחנו עושים, וכמה אנחנו פועלים בזה לאיחוד הלבבות, הרצונות, אבל בכל זאת הנטייה לזה היא כבר פועלת וכבר הדרגה הראשונה של איחוד הלבבות תפתח לנו את ההרגשה הראשונה של המדרגה הרוחנית שאנחנו צריכים להשיג, המדרגה הראשונה של גמר התיקון, כי אנחנו מתאחדים כבר במערכת אדם. זה מה שעומד לפנינו.

לכן חשוב לנו מאוד להרגיש את הלב של כל חבר וחבר. אנחנו צריכים להבין עד כמה אנחנו עדיין נמצאים בכוחות שדוחים זה את זה, והכוחות האלה נשארים, העביות שמתגלה היא עומדת וממשיכה לעמוד ולהתחזק בסיום הפרצוף שלנו, כי אנחנו מגיעים למצב שכל העביות תתגלה ומעל זה אנחנו נגלה את החיבור.

לכן העבודה שלנו צריכה להיות כבר בשני קווים. ישנו קו שמרחיק בינינו, זה האגו ההדדי שלנו, ואנחנו כן מסכימים עם זה, כמו אנשים בוגרים שמבינים שכך צריך להיות בבריאה. שכל הבריאה נקראת "בר", בריאה, "בר" ממצב החיבור שהיה קודם, ועכשיו אנחנו צריכים להתחבר למעלה מהדחיות, הניגודים, הסטיות, השנאות וכן הלאה. כי "על כל פשעים תכסה אהבה", אז גם פשעים וגם אהבה צריכים לגדול כך בצורה הדדית, וביניהם אנחנו נקבע את עצמנו, הקו האמצעי, איפה אנחנו קיימים ומשיגים את הבורא. גם ימין, גם שמאל, גם שנאה, גם אהבה, צריכים ללוות אותנו למכה, מגע ולדבקות בבורא.

לכן העיקר כאן זו העבודה בלב, ואת השכל אנחנו צריכים אך ורק במידה שאנחנו צריכים לעבוד עם הלב, לכן בגישה כזו אנחנו צריכים להשתוקק לחיבור. אם אנחנו רוצים לעבוד עם השכל יותר מהנטייה לחיבור שיש לנו, זה נקרא "חכמתו מרובה ממעשיו", שמפעילים את השכל כמו פילוסופים, כמו פסיכולוגים, כמו כל מיני חכמים. אלא אנחנו בחכמת הקבלה צריכים להפעיל את השכל אך ורק במידה שאנחנו צריכים להשתמש ברצון שלנו, להעמיד אותו נכון, לסובב אותו נכון.

אלה בעצם כמה דברים לפני המאמר.

כה. דברים היוצאים מהלב

שמעתי ה' מנחם אב תש"ד בסעודה של גמר חלק הזהר

"ענין "דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב". אם כן, מדוע אנו רואים, אפילו אם כבר הדברים נכנסו להלב, ומכל מקום האדם נופל ממדרגתו?

והענין הוא, שבזמן שהאדם שומע את הדברי תורה מרבו, תיכף מסכים לדעת רבו, ומקבל על עצמו לקיים דברי רבו בלב ונפש. אלא אח"כ, כשיוצא לאויר העולם, אז הוא רואה וחומד ומתדבק ברצונות הרבים המשוטטים בעולם. אז הוא, ודעתו, ולבו, ורצונו מתבטלים ברוב. כל זמן שאין בידו הכח להכריע את כל העולם לכף זכות, אז הם מכריעים אותו ומתערב ברצונותיהם."

זה נקרא השפעת הסביבה על האדם. שאם הוא נמצא בין מי שנמצא, אז הסביבה בסופו של דבר משפיעה עליו. אדם לא יכול להתגבר ולהתנגד נגד הסביבה שהוא נמצא בה. לכן אנחנו צריכים להבין שאין לנו ברירה, אנחנו חייבים להתרחק מסביבה זרה שאין לה אותה מטרה בחיים, ולקבוע לעצמנו סביבה שבה אנחנו יכולים לשהות ולהתחזק לקראת אותה מטרה, ולהשיג אותה מטרה דווקא במרכז הסביבה שלנו.

"ואז הוא "כצאן לטבח יובל". ואין לו בחירה, והוא מוכרח לחשוב, ולרצות, ולחשוק, ולדרוש את כל מה שהרבים דורשים. ואז הוא בוחר במחשבותיהם הזרות, ובתשוקות, ובתאוות הנמאסות, מה שהם זרים לרוח התורה. ואז אין לו שום כח, שיוכל להכריע את הכלל.

אלא עצה אחד יש לו אז, שיתדבק ברבו ובספרים, שזה נקרא "מפי ספרים ומפי סופרים". ורק בהתדבקותו בהם הוא יכול לשנות אז דעתו ורצונו לטוב. אבל בויכוחים ובפלפולים מחודדים לא יעזרו לו אז לשנות את דעתו, אלא רק בסגולת הדביקות, כי היא סגולה נפלאה, שהדבקות מחזירו למוטב."

ולדבקות מגיעים כשסוגרים את העיניים והולכים. בחרנו את הדרך, אנחנו צריכים עכשיו לסגור את העיניים שלא יפריעו לנו להתקדם, ולהתקדם. אחרי שמגיעים למגע עם מה שרוצים להגיע, אז אפשר לעשות חשבון. כי אני לא יכול להיות בדרך למטרה הרוחנית שלי ולהיות קשור לכל מיני מקורות זרים, הם יבלבלו לי את הדרך. אלא צריכים להתקדם ואחר כך לעשות חשבון, עוד פעם להתקדם ואחר כך לעשות חשבון.

"ורק בזמן שהוא נמצא בתוך הקדושה, אז הוא יכול להתוכח עם עצמו, ולפלפל עם פלפולים יפים, איך שהדעת מחייב, שילך תמיד בדרכי ה'. אבל את זה הוא צריך לדעת, שגם אחרי כל החכמות והודאות שיש לו, שיוכל כבר ללכת עם השכליות האלו לנצח את הס"א, הוא צריך לחקוק במחשבתו, שכל זה כלום לא שוה. שאין זה כלי זיין, שיוכל לנצח את המלחמת היצר, משום שכל אלו השכליות הוא רק תוצאה, שהשיג אחרי הדבקות הנ"ל."

קודם כל ללכת למטרה עם כל הכוחות שאפשר. מגיעים למה שרצינו להשיג, אז אפשר לפתוח עיניים ולראות מה השגנו לעומת מה שהיינו, באיזה קשר אנחנו נמצאים בינינו לעומת קשר כלפי העולם וכן הלאה. אבל בדרך אסור לנו לצרף כוחות זרים.

"זאת אומרת, שכל השכליות, שעליו הוא בונה את כל הבנין, שצריכים ללכת תמיד בדרכי ה', הוא היסוד שהוא דביקות ברבו. וממילא אם יאבד לו היסוד, אז כל השכליות אין להם שום כח, משום שחסר לו עכשיו היסוד. לכן לא להסתמך על שכלו, אלא שוב להתדבק בספרים ובסופרים. ורק זה יכול לעזור לו. אבל לא שום שכל ותבונה, משום שאין בהם שום רוח חיים."

שאלה: כשאני סוגר את העיניים מה אני צריך לראות?

אתה צריך לראות אותה מטרה של הסביבה שבחרת ללכת איתה כלפי הבורא על ידי דבקות בסביבה הזאת, ואתה הולך בה וכל הזמן חושב על הדבקות בסביבה. אתה לא רואה את הבורא, אתה לא מבין, אתה לא מרגיש איך אתה מתקרב למטרה, אלא אתה הולך למטרה, לדבקות בבורא על ידי אותה מפה, בוא נגיד ג'י. פי. אס., לפי זה אני הולך. אני לא יודע דרכים, אני לא יודע כלום, יש לי וקטור, חץ איך להתקדם ולפי זה אני הולך. זו בעצם הדבקות שלי בסביבה, ככה זה ברוחניות בחיים שלנו.

אנחנו לא יודעים מה זו רוחניות, לאיזה תכונות אנחנו צריכים להגיע, אנחנו כל פעם מגלים מחדש משהו שלא חשבנו עליו קודם, אז איך נתקדם הלאה? זאת אומרת, זה דווקא פותח לנו את העיניים, שכל הדרך שלנו בחיים, גם בחיים הגשמיים היא כך, רק כאן אנחנו איכשהו מסתדרים בתוך האפלה. אבל ממש ברוחניות לא, שם אנחנו צריכים לקבוע לעצמנו רגש ושכל חדשים, אחרת אנחנו לא נרגיש שום דבר.

והחושך הרוחני, חוסר היכולת לראות את עצמנו יגדל יותר ויותר בכל צעד ושעל, כך שזה יתבטא בשנאה בין החברים, בכל מיני צורות והתנגשויות שלנו בחיים, בכל דבר. החושך יגדל, יתחזק, ואנחנו כל פעם, בכל מדרגה ומדרגה שהחושך יותר גדול, זה נקרא שהעביות מתווספת ואנחנו על פני העביות צריכים לקבוע את הקשרים שלנו בינינו בחברה, ובמרכז החברה לאתר מה הקשרים שלנו עם הבורא וכך נתקדם.

שאלה: כשאני בוחר בסביבה טובה ועוצם את העיניים, אני בוחר לראות את הקבוצה, בני ברוך, העשירייה שנמצאים בדבקות ובשלמות, ואני יכול לעשות זאת ולהמשיך בתפיסה הזו, לעבוד עם זה?

אתה לא יכול להמשיך שום דבר אם אתה לא בוחר בכל רגע ורגע, איפה אתה נמצא ולאן אתה רוצה להגיע. ההתקדמות שלנו ברוחניות היא במצב שכל פעם יש לך ניתוק ואתה צריך לחדש את החיבור, ושוב ניתוק ושוב חיבור, בצורה כזאת. כי אתה צריך כל פעם לקבוע מה אתה רוצה, בשביל מה, למה, וזה בכל רגע ורגע. כי בכל רגע ורגע אתה עובר הבחנות חדשות, רצונות חדשים מהשבירה מתגלים בך ואתה על פניהם צריך שוב ושוב לקבוע מי אני, מה אני, למה אני רוצה להגיע, על ידי מה אני מגיע למה שאני רוצה להגיע וכן הלאה.

שאלה: מה זה אומר לא להישען על הידע שלי? הרי אני בוחר גם את הסביבה לפי הידע שלי.

מה זה נקרא לא לסמוך על דעת עצמו? שאני בכל זאת שומע מה שאומרים לי המורים, זה נקרא "מפי מורים ומפי סופרים", זה מה שיש לאדם, מי עוד יכול לכוון אותו למשהו שהוא לא יודע? זה כמו ההורים בעולם שלנו. יש לנו אבא ואימא, בעיקר זו האימא שמעמידה אותנו על הרגליים ועוזרת ללכת ומושכת אליה ואחר כך עוזבת אותנו כדי שנתקדם לבד ואנחנו לא יכולים. אנחנו עומדים ובוכים ונופלים, והיא שוב מעמידה אותנו, וכך אנחנו מתקדמים.

תסתכלו איזה הבדל יש בין דרגת חי לדרגת אדם, דרגת המדבר. שדרגת חי, כמו שכתוב "עגל בן יומו שור קרי", זאת אומרת הוא יכול לקום וללכת, הוא יודע איך להגיע לאימא שלו, הוא יודע איך לינוק ממנה חלב ואיך לשכב ואיך לברוח ממה שמפחיד אותו וכן הלאה. זאת אומרת, יש לו כוחות. "בן יומו" כבר נקרא גדול, "שור". הוא לא צריך לעלות ממדרגת הבהמה לדרגת בהמה יותר גדולה, הוא כבר נמצא בזה. מה שאין כן אנחנו צריכים לעבור למדרגה יותר עליונה.

ולכן גם בחיים הגשמיים שלנו יש לזה העתקה, שעד שאנחנו גדלים ונעשים בני אדם, זה נקרא שמגיעים ל"בר מצווה", אנחנו ממש צריכים לעבור תהליך מאוד גדול. אנחנו לא צריכים להכניס חיות לגן ילדים, לבית ספר, להעביר אותן דרך המערכת החינוכית, ללמד אותן משהו. אלא הן מצטרפות להורים שלהם וכך הן נכנסות לחיים. הילד לא יכול להבין את זה בצורה כזאת שהוא נמצא בין אנשים גדולים, צריכים לטפל בו כל הזמן, כמה וכמה שנים.

ומזה אנחנו רק יכולים להבין עד כמה אנחנו צריכים לעשות פעולות כדי לטפל בעצמנו ברוחניות, איזה תהליך רוחני אנחנו צריכים לעבור, איזה חינוך רוחני אנחנו צריכים לעבור עד שאנחנו גדלים. וזה לא במשך חמש עשרה שנה נגיד כמו בעולם הגשמי, אלא זה יכול להיות הרבה יותר זמן, כמו שבעל הסולם אומר, עשר, עשרים ושלושים שנה. אבל זו בכל זאת התקופה, אין מה לעשות.

למה אנחנו צריכים מערכות כאלה וזמנים כאלו ארוכים? אנחנו נלמד עליהם אחר כך ונגלה אותם ונראה עד כמה זה הכרחי, ששום דבר לא נעשה כאילו סתם, אלא הכול יוצא מחוקי הטבע העליונים שקושרים מהדרגה העליונה ביותר של נגיד, "האלף העשירי" מה שנקרא, למעלה מגמר התיקון, כבר למעלה מכל התיקונים, אחרי כל התיקונים. וכשאנחנו נראה איך להגיע לזה בלהכיר את הנקודה הזאת, אז נבין עד כמה אנחנו צריכים לעשות חיבורים בין החושך לאור ובזה אנחנו נכיר את עצמנו, את כוח הבורא.

אין חכם כבעל ניסיון, רק אחרי שנתחיל להשיג את זה, נסכים עם הבריאה, נכניע את עצמנו וכך נתקדם.

שאלה: יוצא שאני לא בוחר?

אנחנו צריכים לבחור רק במה שאומרים לנו מקובלים בהתחזקות בסביבה. אין לנו יותר כלפי מה למדוד את עצמנו. במידה שבחרנו בסביבה, אחר כך אנחנו צריכים רק להתחזק בה יותר ויותר עם כל הנתונים האגואיסטים החדשים שמתגלים בנו. נקודה.

שאלה: חברים חוץ מלהיות מבני ברוך ממשיכים בעוד זרמים, זה מייצג את העביות שגדלה בהם, או שזה בגלל שהעשירייה לא מייצבת את הסביבה הטובה מספיק?

אני לא יודע על מי אתה מדבר ומה זה בדיוק. יש אנשים שהיו אצלנו ואולי עזבו, לזה אתה מתכוון? אבל אנחנו מדברים על אלו שנמצאים איתנו ואנחנו ביחד איתם מתקדמים. מי שעוזב, עוזב. שיהיה לו כל טוב, שיצליח. ההצלחה שלו בטוח שתהיה בזה, אם הוא יספיק לגלות עד סוף החיים שלו שזאת לא הדרך, ואז הוא יצטער ויחזור, גם הצער שלו וגם זה שהוא חוזר גם יכנסו בתוך התיקון, ובהשגחה הכללית ודאי שגם זה נמצא. אבל אנחנו צריכים לראות, ואני חושב בזמננו זו לא בעיה, שבעצם אין לאנושות דרכים שכדאי לנו לבדוק לאן אנחנו מתקדמים לעומת עוד אפשרויות. אין. אנחנו רואים כמה כל הדברים האלה הם נופלים ונופלים, ועד המשבר הכללי שעוד מעט נרגיש אותו בכל האנושות.

שאלה: בסוף המאמר הוא אומר שהשכל הוא ללא חיים, אין בו שום רוח חיים, בשכל. מה זה אומר?

שכל זו מכונה, כמו שבמחשב אתה מכניס את הדברים והוא עושה חשבונות. כך זה השכל שלנו, לא יותר מזה.

קריין: הוא שואל מה זה אומר שבשכל ובתבונה אין שום רוח חיים.

אין רוח חיים, כי הבחנות רגשיות זה לא בשכל אלא ברצון, ומה שהרצון מקבל בצורה רגשית, ההשוואה ביניהם וכל מיני דברים, זה כבר עושה השכל. השכל שוקל. והחיבור והמאבק שיש בין השכל לרגש, זה בעצם תלוי עד כמה אנחנו נכנסים בעבודה למעלה מהדעת, שם אנחנו יכולים לחבר נכון שכל עם הרגש ואז נוכל להרגיש בין שניהם איך אנחנו מתקדמים נכון.

שאלה: מה זה אומר "ורק בזמן שהוא נמצא בתוך הקדושה אז הוא יכול להתווכח עם עצמו", למה הכוונה?

כי עד שהוא לא רוכש מעמד שלו בין השכל והרגש בצורה נכונה ומבסס את זה על הקבוצה שהוא נמצא בה. כי על מה יש לו עוד להתבסס? בעצמו הוא לא מאמין, הוא יודע כמה הוא מקבל כל רגע נתונים חדשים בשכל ורגש ושאין לו ברירה, הוא חייב, אם להתקדם, אז למעלה מזה.

שאלה: למרות שאנחנו נמצאים כולנו בסביבה קבוצתית שלנו ישנה גם סביבה רחבה יותר מחוצה לנו, ורשום שם במאמר שרק הודות לדבקות ניתן להתנגד לזה, מה זה אומר?

אני לא יודע. אני קיבלתי הרבה עצות מרב"ש בקשר איך להתקשר עם העולם, בני אדם, קרובים, אלא שקרובים אלייך ואלה שרחוקים ושונאים אותך, על כל מיני כאלו מצבים. ואני לא מבין למה אתה מתכוון. הכי טוב אם העולם החיצון, מחוצה לקבוצה, לא יודע מה אתה עושה. על המצב הרוחני זה אתה, זה שלך, זה פנימי. אתה יכול אפילו להגיד אם מישהו מתעניין תגיד לו "זה מאוד אינטימי, זה שייך לי ואני לא רוצה לדבר על זה". גם יש לך דברים שאתה מסתיר אותם מכולם וגם לי יש דברים שאני מסתיר אותם מכולם, ואני מכבד מה שאתה עושה ואני מבקש לכבד את מה שאני עושה.

אני בזה ודאי שלא עושה רע לאף אחד. ולכן אני לא מבין מה האנשים רוצים ממני. זה העולם הפנימי שלי, לזה אף אחד לא יכול להיכנס ולא מסוגל וגם אני לא רוצה. אז בוא נכבד אחד את השני בזה שהפנימיות של האדם נמצאת בו, בשליטתו בלבד. זה יכול להיות אפילו בבית, אבל במקומות ציבוריים, עבודה, כל מיני דברים כלפיי העולם וודאי שכך זה צריך לעבוד. ולא רק בקשר לקבלה, גם בקשר לדתות, לטעמים, לכל מיני, למה שכל אדם נמשך, להובי של כל אחד.

תלמיד: אבל בינך לבין רב"ש הייתה סיטואציה שונה, כמה שאני מבין גם הייתם חיים בצורה יותר דחוסה ביניכם, יותר מקושרת, ואנחנו הרבה יותר מעורבים עם העולם מסביב. איך עלינו להגיע לאותו מצב שאתה הגעת אליו?

אני לא מבין למה הסביבה החיצונה היא צריכה להשפיע עלייך? יש לך משפחה שם אתה נמצא בתוך המעגל שלך הקטן נגיד, יש לך מקום עבודה איפה שאתה נמצא במעגל יותר גדול ושכל אחד יכול לבוא ולהשתתף, בפרט במקצוע שלך, ויש מעגל של החברים שלך בקבוצה, לשם אף אחד לא יכול להיכנס, אפילו עשירייה אחרת לא יכולה סתם כך להיכנס לתוך העשירייה שלך. אז מה השאלה? אנחנו רק צריכים לקבוע מה יותר חשוב ממה.

תלמיד: בעל הסולם כותב שצריכים להיות בקדושה, בדבקות עם החברים, עם הבורא, וזה המרשם. אבל האם לא מפריעה לנו הסביבה החיצונה הזאת?

לא. אנחנו חייבים שכל העולם, אפילו לא האנושות אלא גם חי וצומח ודומם, כי כל הדברים האלה אנחנו נראה עד כמה שהם נושאים בתוכם, אוגרים בתוכם רצונות שונים שאת כולם אנחנו נצטרך לחבר לערכת אחת שנקראת אדם, שהבורא מתכוון אליו, לאדם הזה, של דומם, צומח, חי, מדבר, אנחנו כולנו מחוברים ואנחנו מתייחדים ומייחדים את כול המערכת הזאת.

תלמיד: אני מתכוון לזה שכדי להגיע להרגשת הבורא, עד כמה שאני מבין, אנחנו צריכים שכל השאר יהפוך לרקע שעל פניו אתה עובד, הוא לא ממש מסיט אותך מהעבודה הרוחנית, איך להפוך את זה לכזה דבר?

זה עניין של חשיבות מה שאנחנו עכשיו מגלים, מה חשוב יותר ומה חשוב פחות. אתה חייב להעמיד לפנייך סולם ערכים, מה יותר ומה פחות. לכן מקובלים נותנים לנו עצות שלהתחבר בינינו, לעשות כל מיני פעולות, אנחנו נקבע שסך הכול עיקר החיבור שלנו בקבוצה הוא הקובע את התוצאה הנכונה מהחיים שלנו. עוד מעט נמות ונסגור את העיגול הזה ועם מה אתה נשאר? עם אותה תוצאה בחיבור בחברה שאתה סידרת, ייסדת אותה במשהו וקירבת אותה לצורת האדם, הדומה לבורא. זה מה שכל אחד צריך להשתדל לעשות. כל היתר בטוח שאנחנו לא נמצאים בשום קשר נצחי, רק הכול מצטבר לתוך החיבור בין בני אדם.

שאלה: יש פעמים שיוצאים מהשיעור ובכל זאת חוזרים על השיעור, מתחברים למפגשים עם החברים, אבל הלב לא שם, הלב במקומות אחרים, רצונות אחרים. וכל מה שמנסים לעשות לא בדיוק מחזיר את אותו המצב הזה שהלב נמצא בחיבור.

שים לב על מה שאתה חושב וקורא לפני שאתה הולך לישון. המחשבות שאיתן אתה הולך לישון הן צריכות לקבוע לך מה אתה מרגיש מתוך שינה, אפילו שאתה לא זוכר ומה עבר עלייך בתוך השינה, כי המוח בזמן השינה הוא עושה כל מיני סידורים, עושה מיון מה חשוב, מה פחות, מה יותר, ומכין את עצמו למחרת. לכן חשוב לנו מאוד לפני השינה להגיע שוב לכיוון הנכון ועם זה ללכת לישון.

תלמיד: ואחרי השיעור, כשיוצאים נגיד לעבודה.

אחרי השיעור אני משתדל בכל זאת לצאת מהשיעור בצורה חלקה, לא מיד לקפוץ לחיים אלא לאט לאט אני עוד ממשיך קצת עם האוזנייה באוזן לשמוע משהו, יכול לשמוע שירים, כל אחד עם מה שנוח לו יותר להישאר עוד ברוח של השיעור ויחד עם זה להיכנס לחיים יומיומיים. אז להשתדל.

תלמיד: מה הקשר בין הלימוד שלנו לבין להכריע את העולם לכף זכות? איך אנחנו מכריעים את העולם לכף זכות שומר את הלב שלנו בתוך החיבור?

זה וודאי שכן, כי לכוון את העולם לכף זכות זה נקרא שאני רוצה, לפחות מה שבכוחי, לשנות את המערכת לכיוון הנכון ולהיות בה, להשתתף בה, לחזק אותה. זה שומר עליי יותר מה שאני רוצה לשמוע על המערכת. זה נקרא שהארון נושא את הנושאים, מה שהיה במדבר, שחשבו שהם סוחבים את הארון, את הארגז הזה אבל זה לא כך, דווקא הוא סוחב אותם, הוא מחזיק אותם. אז לא לפחד, הכול יסתדר. העיקר בכל זאת סבלנות וום יום מתוך החיבור עוד צעד קדימה קטן.

שאלה: האם יכול להיות דבקות חלקית עם המורה?

לא, זה רק דרך החברים. אין קשר איתי אלא דרך חברים. ועם הבורא, עם איתי ועם החברים, אז עם הבורא. רק בצורה כזאת.

שאלה: איך אתה ממליץ לחברים שמתוקף תפקידם מעורבים מאוד במדיה ובסביבה מאוד חיצונית והם גם משתפים כל היום אחד את השני בזה, איך הם יכולים להישמר?

הם צריכים להקדיש לזה מספר שעות ביום בלבד ויתר הזמן להיות בתפקיד אחר. אי אפשר להיות כל הזמן תחת שליטת המדיה. קח מאיתנו איזה אדם ותכניס אותו נגיד לממשלה, אתה תראה איך שהם משנים לו את הראש ותוך זמן קצר הוא ממש הופך להיות כמו כל אלה שהוא מסתובב שם ביניהם, חושב כמוהם, רוצה כמוהם וזהו, הוא לא יכול לעשות עם עצמו כלום, כי זה השפעת הסביבה על האדם.

ולכן אין לנו ברירה, אנחנו צריכים לשמור על החברים שלנו ולראות שאם אדם נכנס תחת השפעה זרה, זאת אומרת שמתחיל לחשוב כמוהם, לקבל ערכים כמוהם, אז אין לנו ברירה, אנחנו צריכים לתפוס אותו ולהוציא אותו משם.

שאלה: אתה חושב שאם יש צ'ט כזה שמחליפים רק דברים מהאקטואליה מהעולם הזה, יש מקום גם מידי פעם להזכיר על מטרת הבריאה, או שזה לא נכון לעשות?

לכן אנחנו צריכים כמה פעמים ביום שוב להתחבר לקבוצה ולא לעשות את זה בצורה מכאנית, שאין לי ברירה והקבוצה מחייבת ואז אני מגיע לזה אלא אני מגיע כדי ממש שוב להתחבר לפטמה ולמצוץ, לקבל את הכוח הרוחני שלי.

תלמיד: הוא אומר, "אלא עצה אחד יש לו אז, שיתדבק ברבו ובספרים, שזה נקרא "מפי ספרים ומפי סופרים"." איך האדם יודע שהוא הגיע בכלל לסביבה טובה ולרב שהוא בחר בו בכלל? איך אתה הגעת לזה שזה הדבר הנכון, שהגעת לסביבה טובה?

אני מאוד השתוקקתי להכיר את מהות החיים, מטרת החיים, איך החיים בנויים, מסתובבים, לכן הלכתי ללמוד ביו קיברנטיקה, חשבתי ששם זה נמצא. בפיזיקה זה לא נמצא, בכל מקום זה לא נמצא, אבל אולי בביו קיברנטיקה, זאת אומרת איך בנוי הגוף, איך עובדות מערכות הגוף מבחינה מערכתית. זה נתן לי תקווה [גדולה] שאני יכול לדעת מה תוכנית החיים, מה מהות החיים.

וודאי שכשהגעתי לשם ראיתי שיש להם רק כמה נוסחאות איך עובדות מערכות ולא קבלתי מזה שום תשובה על איך בנויים החיים, לאן הם מכוונים. אלא סך הכול קבלתי הסבר פשוט משך כל שנות הלימוד באוניברסיטה שהחיים בנויים בצורה כזאת שכל גוף וגוף שומר על עצמו כדי להחזיק את עצמו במצב הפנימי כמה שיותר בטוח וזהו. זאת מהות החיים. אבל למה זה מכוון?

זאת אומרת, נגיד שכולנו בריאים, כולנו חיים נכון וכולי, זה נכון, אבל בשביל מה? והשאלה הזאת בכלל לא נמצאת, לא שייכת למדע, כי אי אפשר למדוד את זה, לשקול את זה.

ולכן אחרי האוניברסיטה, כי אין ברירה, אני כבר גמרתי אותה, לא היה לי במה להמשיך. ואחרי זה כבר הגעתי לרב"ש. לכן אני הייתי מאוד שמח, ממש מעל לראש. אני זוכר את עצמי, ויש גם כאלה מביניכם, בטוח, שהשמחה הייתה אז מאוד גדולה, שאני מצאתי מקום שמדברים על מהות החיים. בשביל מה חיים? למה חיים? איך משיגים את החיים האמיתיים? מהם חיים לפני המוות ואחרי המוות? ובכלל, מי מנהל את החיים האלו? איך אני יכול להשפיע על מערכת שמנהלת לי את החיים? כל הדברים.

שאלה: כי אתה סיפרת שהסתובבת אצל הרבה רבנים. המון זמן לקח לך. איך ידעת שאצל הרב"ש זו האמת? איך הרגשת את זה?

אני הרגשתי את זה ממש מהשיחה הראשונה, ואפילו לא עם הרב"ש, עם הילל גבשטיין, עם התלמיד שלו. הוא היה מאוד חכם. היה לו מוח אנליטי מאוד, ועל כל דבר שאני שאלתי הוא ענה לי במשפט אחד, אבל מהמשפט הזה היית יכול לכתוב ספר שלם. זה הדבר המיוחד שהיה לו.

אולי הוא לא היה גדול בהשגה, אבל בהגשת החומר הוא היה משהו מיוחד. ואז אני התחלתי לקבל בצורה ברורה, מדעית תשובות על השאלות שלי, כי הייתי מדען צעיר בן שלושים ושתיים ואני לא חשבתי שאזכה לשמוע כאלה תשובות. ולכן כשקבלתי אותן, על כל שאלה ושאלה הוא היה עונה ואני שואל, הוא עונה ואני שואל בצורה מאוד רצינית, יושבים אחד מול אחד, השולחן בינינו, ואני שואל והוא עונה. וממש כך היה השיעור הראשון.

ואני יצאתי משם בשיא ההתפעלות, הראש מלא, יש על מה לחשוב ולסדר כל מיני תאים בראש. הלב מלא בהתפעלויות שגם צריכים לסדר אותן. אני זוכר שכשיצאתי ממש הייתה לי הרגשה מאוד מאוד [חזקה], של פעם ראשונה בחיים, שאני מצאתי מקום שבו אפשר להשיג את מהות החיים, מטרת החיים, בשביל מה חיים, איך מנהלים את החיים, מאיפה הם באים אלינו, מה אנחנו, איך אנחנו צריכים לעלות למקום שבו נמצא פיקוד החיים. יש מערכת כזאת שבהחלט אדם מגיע לשלוט. העיקר זה שאנחנו רוצים לשלוט על הגורל ולא רק בעולם הזה, אלא בעולם הבא, על שני העולמות, על כל מה שאנחנו מרגישים שישנו במציאות.

אנחנו היינו פעם נמצאים בדבקות עם הבורא לפני החטא, לפני שבירת מערכת אדם הראשון ואנחנו רוצים לחדש. את זה יש בתוכנו. אנחנו רוצים לחדש את המצב הזה. הרשימו הזה נמצא בנו. וזה צריך להוביל אותנו הלאה.

אלה שיש בהם את הרשימו הזה ממקומו במערכת אדם הראשון שמושך אותו חזק חזרה לאותה המערכת, זה נקרא "נקודה שבלב", וזה נמצא בכל החברים שלנו, במידה יותר גדולה, פחות, אבל זה נמצא בכל החברים. והאמת שזה מתגלה מיום ליום בעוד ועוד חלקים שבורים שנמצאים במין האנושי.

תלמיד: כדוקטור אתה מסביר יפה, האם הדוקטורט שעשית עזר לך להתקדם מבחינה רוחנית?

לא, בכלום, זה שאני דוקטור לפילוסופיה לא עוזר לי בשום דבר. האמת שכאן זאת היתה טעות שלי, אני חשבתי שאני יכול על ידי זה לפרסם את חכמת הקבלה יותר. כי בכל זאת תואר דוקטור מוסיף לך כביכול, להופיע בכל מיני מקומות, כותרות, אבל כשראיתי בין איזה אנשים, לאיזה סוג אנשים אני נכנס, אז זרקתי את תואר הדוקטור הזה ומספיק לי שאני מה שאני.

תלמיד: אם כך, מה עזר לך להידבק לרב"ש?

רק בזה שגיליתי שהוא מדבר לאותו כיוון שאליו רציתי להגיע עוד לפניו. אני מצאתי מקום שבו מדברים על אותה המטרה שכנראה אני גם כן רוצה להגיע אליה, זה היה מאוד מאוד מפתיע.

התעסקתי במקצת בכל מיני פילוסופיות, בכל מיני זרמים, אבל לא מיסטיים אלא משהו שקרוב למדע, כי אני לפי הטבע איש מדע, אני לא יכול להאמין לכל מיני דברים שמישהו מספר ואני מקבל את זה כאמת. אני לא פחות חכם ממנו ולכן לא מאמין לאף אחד, אלא להוכחות.

כאן התחלתי לקבל הוכחות הגיוניות, בהיגיון, בשכל, בצורה כזאת שאני רואה איפה הגבול של האדם, ולמעלה מזה אתה יכול להאמין זה עניינך, אבל קבלה לא מתעסקת באמונה כמו שאנשים חושבים, אצלה אמונה זה כוח השפעה שצריכים להשיג, ואז יוצא שפשוט לא נשאר לך כלום. אם מישהו רוצה להיכנס, אם יש לו הכנה פנימית מצד הנשמה, מהחלק הפנימי שלו להכיר את מהות החיים, אז בטוח שהוא מגיע לחכמת הקבלה ונשאר. הוא מרגיש שכאן זאת השיטה הנכונה.

יכול להיות שאין לו כוחות, ויש כל מיני הפרעות כאלה שהוא לא יכול להתגבר עליהן, שגם זה לא יכול להיות אבל נגיד שהוא לא יכול להתגבר, הבורא מסדר לו דברים כאלה שהוא עוזב בינתיים. אבל בכל זאת מה שלא יהיה, אדם אם הוא לא משקר לעצמו, אחרי שהוא מכיר את חכמת הקבלה הוא יכול להגיד רק דבר אחד, "זאת אמת", או שאני עוזב אותה, אין לי כוחות, לא רוצה, נסגור את העיניים וכמו שכתוב "נאכל ונשתה כי מחר נמות". "אז נעשה היום חגיגה", היום זה יכול להיות לעשרים שנה קדימה, אבל ככה זה. כל האנושות כך עושה, בעצם אתם יודעים מה קורה.

שאלה: איך אדם יכול לדעת איפה הסביבה החיצונה גונבת לו את ההשגה, או שההתפעלות הולכת ובאה לפי סדר המדרגה, עליות וירידות?

ההתפעלות מגיעה לאדם וכל דבר שמגיע לאדם בסופו של דבר מגיע מהבורא בלבד. הכוח העליון שזה האור העליון, זה האור המקיף, הוא מקיף אותנו, מטפל בנו, לוחץ על כל אחד להתקרב זה אל זה, להרחיק זה מזה וכן הלאה, הכול האור העליון עושה.

אנחנו צריכים בכל זאת להבין שמה שלא יקרה, אנחנו יכולים רק לזרז את הזמנים. כך כתוב, שישראל, אלו שמשתוקקים לבורא, ישר א-ל, הם מזרזים את הזמנים, זה מה שאנחנו יכולים לעשות. אבל זה הרבה מאוד, כי בזה שאנחנו מזרזים את הזמנים אנחנו בורחים מכל הדברים השליליים. אנחנו משתוקקים רק להגיע לדברים שהם שייכים למטרת הבריאה, ולכן אנחנו בצורה כזאת מתקדמים. ואז עוברים במהירות, זה נקרא "זירוז הזמן", זה מה שאנחנו צריכים לעשות. וזה תלוי עד כמה כל רגע ורגע כל אחד ואחד מבצע את התפקיד שלו בכלי הכללי.

תלמיד: האם בימינו זירוז הזמנים תלוי בכמה שאנחנו מרחיבים את הסביבה שלנו החוצה?

כן, זה מאוד חשוב בזמננו מפני שאנחנו נמצאים בתקופת הדור האחרון. יש גיבור בכמות ויש גיבור באיכות, אנחנו בינתיים גיבור באיכות, ומיום ליום נעשים יותר יותר גיבורים באיכות.

יושב כאן לידי ראש העמותה שלנו, הארגון שלנו, וגם האחראי על כל מיני קשרים שבתוך הארגון, והם אומרים לי שבסך הכול אנחנו לא כל כך גדלים מיום ליום, מחודש לחודש. אנחנו גדלים באיכות, ועל כמות אנחנו בכל זאת נצטרך עוד לעבוד.

קריין: נקרא שוב את המאמר. שמעתי כ"ה, "דברים היוצאים מהלב".

כה. דברים היוצאים מהלב

שמעתי ה' מנחם אב תש"ד בסעודה של גמר חלק הזהר

"ענין "דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב". אם כן, מדוע אנו רואים, אפילו אם כבר הדברים נכנסו להלב, ומכל מקום האדם נופל ממדרגתו?

והענין הוא, שבזמן שהאדם שומע את הדברי תורה מרבו, תיכף מסכים לדעת רבו, ומקבל על עצמו לקיים דברי רבו בלב ונפש. אלא אח"כ, כשיוצא לאויר העולם, אז הוא רואה וחומד ומתדבק ברצונות הרבים המשוטטים בעולם. אז הוא, ודעתו, ולבו, ורצונו מתבטלים ברוב. כל זמן שאין בידו הכח להכריע את כל העולם לכף זכות, אז הם מכריעים אותו ומתערב ברצונותיהם."

זאת אומרת, מי חלש יותר או מי חזק יותר, או שאדם יתפעל מרבו, רבו זאת גם כן העשירייה, או העולם החיצון? והם נמצאים במאבק על השליטה על האדם, מי ישלוט? או דברים ששייכים לדרך הרוחנית או דברים ששייכים לדרך הגשמית.

"ואז הוא "כצאן לטבח יובל". זאת אומרת, אין לו ברירה. כמו צאן, יש קבוצת כבשים נגיד שמביאים אותם לשחיטה, אז הם חייבים ללכת וזהו, אין להם ברירה. כך אדם, הוא נמצא או בשליטה של הכוחות הפנימיים, רוחניים שמקבל מהקבוצה, או בשליטה של העולם שמשפיע עליו, בין שניהם הוא נמצא, והבחירה שלו רק תחת איזה מהם להיות.

הוא לא יכול לעשות שום דבר חוץ מזה. הבחירה ניתנת לאדם לשייך את עצמו בכיוון הפנימי שלו הרוחני, לקבוצה או לעולם. אבל אחרי שהוא מחליט גמרנו, הוא כבר נמצא בשליטה של אחד מהם, וזה בעצם גורל החיים. "ואין לו בחירה, והוא מוכרח לחשוב, ולרצות, ולחשוק, ולדרוש את כל מה שהרבים דורשים. ואז הוא בוחר במחשבותיהם הזרות, ובתשוקות, ובתאוות הנמאסות, מה שהם זרים לרוח התורה." לכן מקובלים היו תמיד מעדיפים להיות בעבודות נמוכות ולא לעבוד עם אנשים, אלא לעבוד כסנדלר, אפילו מטאטא רחוב, לא חשוב במה. הוא מרוויח בחיים וטוב לו, הוא לא שייך לאף אחד ולא נמצא תחת השפעה של אף אחד. וכך הוא יכול להיות עם המחשבות שלו, עם הבירורים הפנימיים שלו, כל הזמן עם עצמו. "ואז אין לו שום כח, שיוכל להכריע את הכלל.

אלא עצה אחד יש לו אז, שיתדבק ברבו ובספרים, שזה נקרא "מפי ספרים ומפי סופרים". ורק בהתדבקותו בהם הוא יכול לשנות אז דעתו ורצונו לטוב. אבל בויכוחים ובפלפולים מחודדים לא יעזרו לו אז לשנות את דעתו, אלא רק בסגולת הדביקות, כי היא סגולה נפלאה, שהדבקות מחזירו למוטב."

"ורק בזמן שהוא נמצא בתוך הקדושה, אז הוא יכול להתוכח עם עצמו, ולפלפל עם פלפולים יפים, איך שהדעת מחייב, שילך תמיד בדרכי ה'. אבל את זה הוא צריך לדעת, שגם אחרי כל החכמות והודאות שיש לו, שיוכל כבר ללכת עם השכליות האלו לנצח את הס"א, הוא צריך לחקוק במחשבתו, שכל זה כלום לא שוה. שאין זה כלי זיין, שיוכל לנצח את המלחמת היצר, משום שכל אלו השכליות הוא רק תוצאה, שהשיג אחרי הדבקות הנ"ל.

זאת אומרת, שכל השכליות, שעליו הוא בונה את כל הבנין, שצריכים ללכת תמיד בדרכי ה', הוא היסוד שהוא דביקות ברבו. וממילא אם יאבד לו היסוד, אז כל השכליות אין להם שום כח, משום שחסר לו עכשיו היסוד. לכן לא להסתמך על שכלו, אלא שוב להתדבק בספרים ובסופרים. ורק זה יכול לעזור לו. אבל לא שום שכל ותבונה, משום שאין בהם שום רוח חיים."

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שיש דברים שאנחנו יכולים בעצמנו לעשות עכשיו, ויש דברים שאנחנו עדיין לא יכולים לעשות, אז כיצד ללמוד להבחין בין מה שעכשיו תלוי בנו והיכן יש צורך בסבלנות?

אז השאלה בעצם מה אנחנו יכולים לעשות ומה לא? זה הכול תלוי בבירור בקבוצה. בכלל כל הדרך הרוחנית לא יכולה להיות כהחלטה מצד האדם, אלא אך ורק כהחלטה של אדם שנמצא בתוך מערכת בקבוצה. אנחנו נמצאים בקבוצה, קבוצה זה עיגול קטן, או אפשר להגיד שזאת מערכת של עשר ספירות, אז אני נגיד נמצא בין עשרה חלקים (ראו שרטוט). אם אני נמצא ביניהם ורוצה לספוג, לקבל ולתת איתם יחד, אז אני יכול להגיד שאני נמצא במצב הנכון, ואז אני מקבל החלטה נכונה, רוחנית הכוונה, לא איזה ארון לקנות לבית.

כל ההחלטות שלנו צריכות להיות כתוצאה מעד כמה אנחנו נמצאים בתוך הסביבה שלנו. וכשאנחנו מחליטים אחר כך על הסביבה הזאת, שאנחנו רוצים להיות כתוצאה, כהשפעה מהם, אז אנחנו נרגיש שסך כל הסכום של כל החברים שלנו זה הבורא, זה הבורא שפועל (ראו שרטוט) כי אנחנו גם כן חייבים לקבל בחשבון שאחרי כל חבר עומד הבורא. אז אם כך אני מתייחס כדי לאסוף את כל החברים וכמה שיותר להשתדל להיות דבוק אליהם, אני בעצם רוצה דרכם לחדור לבורא. אז סך כל ההתפעלות, ההתרשמות מכל החברים יותר ויותר מעבירה לי התפעלות מהבורא. ואז ההסתרה הזאת שאני רואה פרצופים היא עוברת, אני לא רואה פרצופים אני רואה ממש מלאכים. מה זה נקרא מלאכים? מערכות שמביאות לי את ההיכרות עם הבורא, זה נקרא שכל חבר הוא מלאך.

שרטוט

שאלה: שמעתי מקודם שלאדם אין ברירה אחרי שהוא בוחר בסביבה. אם כך, איך כאשר החבר בוחר קבוצה, עדיין חברים עוזבים אותנו אחרי הרבה שנים?

הם לא בחרו שום דבר ולא מחזיקים. הבחירה צריכה להיות יום יום יותר ויותר. ככל שאנחנו יום יום מגלים בנו תכונות חדשות, הבחנות חדשות, אנחנו צריכים יותר לחדש כל יום את הדבקות שלנו בסביבה. כמו שכתוב על הבורא "המחדש כל יום מעשה בראשית", אז אנחנו גם צריכים בהתאם לזה לסדר את עצמנו, לחדש את עצמנו.

שאלה: כתוב במאמר שהדבקות מחזירו למוטב, האם להיות כל בוקר בשיעור זה נחשב לדבקות שעליה מדבר המאמר?

כן. להיות בשיעור זה נקרא שאדם מחזיר את עצמו למסלול הנכון, לכיוון הנכון, לדבקות בקבוצה, לדבקות במערכת הכללית של בני ברוך, לכן אני חושב שזה הכרחי. זה פשוט הכרחי להתקדמות הרוחנית.

שאלה: מה פירוש המושג "קו זכות", על איזה זכויות מדובר?

זכות היא מהמילה זכות, שאדם נעשה על ידי היגיעה שלו, על ידי ההשתתפות שלו יותר זך. אומנם יש לו יותר עביות אבל למעלה מהעביות הוא משיג זכות.

שאלה: האם להכריע את העולם לקו זכות זה אומר שהעולם משתנה או שאני משתנה?

זה שאני רוצה להביא לעולם ידיעה על כיוון ההתפתחות שלו, זו בעצם העבודה שלי כלפי העולם ואני חייב את זה לעשות.

תלמיד: אז אני משתנה או שהעולם משתנה?

אני משתנה, כי העולם זה מה שמתואר בי, ולכן אני משתנה, התפיסה שלי, ההרגשה שלי משתנה. העולם הוא תוצאה מהתקשרות שלנו לכל מיני גורמים כביכול חיצוניים, אבל הם לא חיצוניים, הם חלקי הנשמה שלי שאני מקרב אותם אליי. אין בעולם חוץ מנשמה אחת ואותה אנחנו צריכים להשיג, לייצב לפנינו. זה מה שאנחנו משיגים.

שאלה: מאיפה לקבל כוח להכריע את העולם לקו זכות?

מהעשירייה. אין באדם בכלל כוחות רוחניים. חוץ מכוח אגואיסטי קטן שיש לו, וניצוץ כדי לצאת מעל הכוח הזה ולהתחיל להתחבר עם הסביבה, עם העשירייה, אין לו. ולכן יוצא שכל יום ויום הוא צריך להרגיש עד כמה הוא התנתק מהעשירייה, ועד כמה הוא חייב למעלה מזה עכשיו עוד פעם להתחבר בעוד יותר עומק וצורות השתתפות, וככה זה יהיה יום יום, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

שאלה: אם השכל שלנו הוא כמו מכונה, מה זה נקרא שאנחנו בונים שכל חדש?

אנחנו צריכים לקרוא על זה מאמר של בעל הסולם. השכל שלנו הוא תוצאה מהרבה פעולות, מהרבה מצבים שאנחנו צריכים לעבור.

שאלה: מה ההבדל בין אמונה, כוח אמונה ואמונה בבורא?

אמונה בעצם זו לא הרגשה פסיכולוגית שלנו. אמונה היא כוח השפעה שאנחנו יכולים להשיג על ידי האור העליון שיאיר עלינו, ואז יהיה לנו כוח השפעה למעלה מכוח הקבלה. זאת אומרת האור העליון שמשפיע עליי הוא עוזר לי לעשות צמצום על הרצון לקבל שלי. אני סוגר את הרצון לקבל שלי תחת השליטה שלי, בעזרת האור העליון ודאי, ומעל השליטה הזאת אני מתחיל לפתח פעולות איך אני מתעלה מעל הכוח העליון הזה, בעוד ובעוד פעולות ממני והחוצה כלפי העשירייה וכלפי הבורא. כך אנחנו צריכים לחשוב, להבין, לעשות.

שאלה: מה הפירוש של לבנות כלי, האם הבורא עושה את זה והאם כלי זה עשר ספירות?

לבנות כלי זה נקרא לבנות חיבור בינינו, שאחר כך בחיבור בינינו אנחנו נתחיל לגלות מערכת של עשר ספירות. זה לא תלוי כל כך במספר האנשים או נשים שיש בקבוצה, אלא זה תלוי עד כמה כל אחד מהם רוצה להתבטל כלפי הקבוצה. ואז אנחנו מתחילים להרגיש מעל הביטול שלנו שאנחנו סך הכול עשרה חלקים שמסודרים מלמעלה ביניהם על ידי הכוח העליון.

תלמיד: זהו בינתיים.

יופי. תודה רבה לנשים על השאלות היפות, הטובות והחכמות שלהן.

(סוף השיעור)