שיעור בוקר 20.04.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

על סף לשמה - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: אנחנו בשיעור בנושא "על סף לשמה", נקרא קטעים נבחרים מן המקורות, אנחנו נמצאים בקטע מספר 12.

אנחנו כבר מזמן מדברים על האפשרות להיכנס לשמה, שזו המדרגה האלוקית שבה אנחנו מקבלים אישור עלייה, כניסה, בתנאי שאנחנו עושים כל מיני פעולות שמאפשרות לנו להיכנס ללשמה.

זאת אומרת נותנים מספיק יגיעה, חיבור והתקדמות בקשר בינינו, בעיקר פועלים בקשר בינינו נגד האגו שלנו, ואחרי שאדם עושה את מספר הפעולות שהוא חייב לעשות בהתקדמות לפעולות נגד האגו שלו, מגיע בסופו של דבר מאור מלמעלה שמקדם אותו לדרגת לשמה, על מנת להשפיע, ואז הוא מתחיל להרגיש בהחלט מה נקרא "מקום הבורא", קשר עם הבורא, אז הוא מבין אחרת את מה שכתוב, מה שנדרש ממנו, והוא מתחיל להכיר את העולם העליון שכולו להשפיע למעלה מהרצון לקבל שלנו.

זה מה שאנחנו לומדים, נצטרך עוד ללמוד עד שנראה כמה הלימוד הזה עוזר לנו לחיבור בינינו, לתמיכה הדדית בינינו, עד שבסך הכול נתאים איכשהו לדרגה הראשונה של על מנת להשפיע שנקראת "לשמה".

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "על סף לשמה", קטע מספר 12, כותב הרב"ש.

"העצה היא להאדם, שאם הוא רואה שעוד לא מסוגל לעבוד לשמה, שירבה הרבה עשיות בשלא לשמה. כי בזמן שיראה שיש לו הרבה מעשים בשלא לשמה, אז לא תהא לו ברירה אחרת אלא לחזור בתשובה ולעשות לשמה, כי אחרת כל עבודתו היה בחינם.

ויש כלל, אין אדם טורח בסעודה ומפסידה. לכן אם יש לו הרבה מעשים בשלא לשמה, אז לא ירצה להפסיד את כל טרחתו, לכן יהיה לו צורך לתקן את כל עבודתו שיכנס בהקדושה.

מה שאין כן למי שעובד שלא לשמה ואין לו הרבה מעשים, היינו שלא נתן הרבה זמן בתורה ועבודה על דרך שלא לשמה, אזי אין לו כל כך צורך לחזור בתשובה, משום שאין לו כל כך מעשים להפסיד. לכן צריכים להשתדל אפילו בשלא לשמה להרבות במעשים טובים, כי זוהי סיבה שיהא לו צורך לחזור בתשובה ולעסוק בלשמה."

(הרב"ש. 269. "אין אדם טורח בסעודה ומפסידה")

שאלה: איך אם אני עובד בלא לשמה, איך אני מרגיש בזה טרחה, מה הטרחה אם אני לא עובד בלשמה?

אם אתה נמצא בלא לשמה זה נקרא שאתה רוצה מאוד להגיע ללשמה אבל עוד לא נכנס לזה, עוד לא מאיר עליך האור העליון כדי לתת לך את התכונה הזאת, תכונת ההשפעה, ולכן אתה עוד נמצא לפני קבלת תכונת ההשפעה על ידי האור העליון מלמעלה, ויש לך טרחה גדולה שאתה רוצה להגיע אליה, אבל עדיין לא הגעת ואתה נמצא במבוכה, כאילו "קירח מכאן וקירח משם". עזבת את העל מנת לקבל, אין לך רוגע כמו לכל איש דתי שנמצא בעל מנת לקבל, ועדיין לא הגעת לעל מנת להשפיע, אז אתה נמצא בין זה לזה, בין שמים וארץ.

ולכן מקובלים אומרים, לא להתייאש, התקופה הזאת צריכה להיות, אבל צריכים להוסיף כאן יגיעה בלעשות מעשי השפעה עוד יותר מקודם, ואתה תיכנס.

שאלה: בסוף הקטע רב"ש מדבר על לחזור בתשובה. מה זה לחזור בתשובה, ובמה זה שונה מכל הפעולות האחרות שאני עושה בלא לשמה?

"לחזור בתשובה" זה נקרא להידבק בבורא במילים אחרות. "תשוב ה' לגבי ו'", ה' זו מלכות, ו' זה זעיר אנפין, מלכות הופכת מהרצון לקבל לרצון להשפיע, כמו זעיר אנפין, וזה נקרא "חזרה בתשובה", חזרה זאת אומרת למדרגה יותר עליונה.

תלמיד: זה תלוי בי, אני חוזר בתשובה?

לא, ודאי שאתה לא עושה שום פעולה לבד אלא עליך להעלות מ"ן, חיסרון, תפילה, לבכות, לבקש, לעשות איזו בדיקה על מעשיך, וכל הדברים האלה ידחפו אותך לקבלת החלטות חדשות, שאתה צריך עוד יותר להתחבר עם החברים, לעזור לקבוצה, ולהראות שאתה רוצה באמת להגיע להשפעה.

תלמיד: ובסוף אני אעשה איזו פעולה שכנראה עשיתי כמוה אלף פעולות לפני כן ואז פתאום ארגיש שחזרתי בתשובה?

הבורא עושה את זה, אבל המעבר הוא מעבר מאוד משמעותי.

שאלה: הרב"ש כותב ש"אין אדם טורח בסעודה ומפסידה". אפשר להסביר את זה?

האדם הכין את עצמו לחיים רוחניים, אז לא יכול להיות שהוא היה הרבה שנים בהכנה להגיע ללשמה ופתאום מפסיק, פתאום נעצר ואפילו הולך אחורנית. אפילו מצד הטבע האגואיסטי זה לא כל כך מובן שאדם עושה דברים כאלה. אמנם יש כאלה שמצליחים, שחוזרים אחורה, אבל הם נכנסים תחת השפעה חיצונית ונכנסים לחברה שמחזיקה אותם במה שמחזיקה.

תלמיד: הוא אומר שצריך כל הזמן לעשות מעשים כדי לא להירגע.

כן, מעשים לכיוון התקדמות ללשמה.

תלמיד: וזה צריך ממש להיכנס להרגל, כל הזמן לעשות מעשים בעשירייה נניח.

כן, שזה יהיה לפניך כמטרה בלי פוסקת.

שאלה: מה פירוש שאדם מרגיש שהוא יכול לאבד את כל עבודתו?

אדם מרגיש שלאחר שטרח כמה שנים, נותנים לו כאלו מחשבות ורצונות מלמעלה, שהוא אפילו מוכן לעזוב. רוצים לראות איך הוא יגיב על זה.

יש כאלה שיוצאים להרבה זמן מהקבוצה ומהעבודה ומהלימוד, יש כאלה שנמצאים בצורה חלקית, אבל אין מה לעשות, אדם צריך להגיע כאן להחלטה אישית, רצינית שלו, האם אני הולך על הכול אחרת אין לי מה לעשות. לכן עוברות הרבה שנים, ביניהן שנים שהוא כאילו לא עושה שום דבר, רק פעילות כזאת פסיבית, ואחר כך הוא חוזר, בכל זאת חוזר.

אבל יש תקופות שאדם מרגיש שהוא ממש לא יכול יותר להתקדם אלא נעצר, עושה את כל הדברים בצורה שטחית, בלי להשקיע בזה ממש יום יום עבודה חדשה.

שאלה: רב"ש כותב שצריך להרבות במעשים בשלא לשמה, אבל מה לענות לטענה שהרי המעשים הם בשלא לשמה ובעל מנת לקבל, אז מה התועלת בהם?

בטוח שלא לשמה זה על מנת לקבל.

תלמיד: ברור לאדם בשלב מסוים מתוך הלימוד, שאין בהם שום תועלת.

למה? הוא מתקדם, הוא מתקדם ללשמה. לשמה זו הארה מלמעלה והיא מגיעה מתי שהוא גומר את היגיעה שלו בלא לשמה, מתוך שלא לשמה מגיעים לשמה.

תלמיד: איזה מעשים בשלא לשמה מביאים לשמה?

חיבור, לימוד, הפצה, כל דבר שהוא עושה שטוב להתקדמות שלו בתוך הסביבה.

תלמיד: ומה לענות לרצון שבא ואומר, הרי כל המעשים האלה הם לא בכוונה?

ודאי שהם עוד לא בכוונה, אבל אני רוצה להגיע למצב שאני אקבל כוונה מלמעלה. כוונה על מנת להשפיע אני לא יכול לבשל בתוכי ולהוציא מתוכי, אני אקבל אותה מלמעלה. אחרי שאתן את סכום היגיעה הנדרש ממני הנקרא "סאה", אז אני אקבל כוח כזה מלמעלה, הארה מלמעלה שנקראת "לשמה".

תלמיד: אז מה ההבדל בין מעשים שלא לשמה שמביאים לשמה, לבין מעשים שכתוב עליהם בכל מקום שהבורא לא סופר אותם ואנחנו גם לומדים שהאדם עושה איזשהו מעשה מטעם כבוד, כדי לקבל שכר?

זה לא חשוב מאיזה טעמים, באיזה כוונות האדם עושה, אם הוא מבין שהמניע למעשה הוא ממש מתוך הרצון לקבל הגס ביותר או מהרצון לקבל שקצת נסתר.

תלמיד: למשל לא מזמן למדנו שלבורא לא אכפת אם שוחטים מהעורף או מהצוואר, ורק אם האדם עושה מצוות כדי לצרף בהם את הבריות, אלו פעולות שמביאות ללשמה.

כן. זאת אומרת אנחנו עושים פעולות שאין בהן השפעה טהורה, אבל מתוך זה שאנחנו משתדלים לעשות אותן ומשקיעים בזה כוחות, אנחנו מושכים הארה מלמעלה, היא מגיעה אלינו מרחוק, כי אין לנו כלים, אנחנו מקבלים איזו הארה מזה ובהדרגה מגיעים ללשמה.

תלמיד: אז מהי התוספת בהשתדלות שמביאה את ההארה?

כשאני מכוון להגיע להשפעה טהורה בתוך הקבוצה שלי, בתוך "בני ברוך" למשל, ואני רוצה בפעולות שלי להשפיע לכולם וכולם גם משפיעים לי.

תלמיד: זו כוונה נהדרת, הבעיה היא שאין לאדם כזו כוונה.

בכל זאת, הכוונות באות בהדרגה, האדם מבין שהוא עדיין לא הגיע ללשמה ואין לו ברירה אלא לחשוב כך.

תלמיד: איך בכל זאת לא לייאש את עצמי, איך בכל זאת להמשיך לעשות את הפעולה כדי להגיע ללשמה למרות שברור לי שזו לא הכוונה שלי?

אתה רוצה להמשיך להגיע ללשמה בכל מה שאפשר ועל אף שאתה מתאר במקום לשמה האמיתי מצב אגואיסטי, זה בכל זאת מקדם אותך. זה נקרא ש"מלא לשמה מגיעים לשמה". אז תמשיך, העיקר להמשיך, "חוץ מצא".

שאלה: איך אוכל להיות בטוח שהפעולה שאני עושה היא באמת פעולה כנגד האגו שלי?

אני לא יכול להיות בטוח, אני לומד ללכת בדרך, כשאני כל פעם מחדש מרבה בפעולות לשמה, אפשר להגיד פעולות השפעה, "לשמה" זה יותר מדי. אני משפיע לקבוצה, משפיע לחברים, נותן להם, מוכן לתרום במה שאפשר לכלי העולמי ובצורה כזאת ככל שאני מסוגל אני עושה, ומקווה מאוד שעל ידי זה אני מקדם את הקבוצה שאני נמצא בה לבורא. חיבור בתוך הקבוצה וקירוב הקבוצה לבורא, זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: יש דגש בקטע על להרבות בפעולות, וגם אתה אמרת שצריכים להגיע למספר פעולות. האם הדגש בלא לשמה הוא על כמות?

אנחנו צריכים להשתדל להיות בפעולות נכונות, מלאות, שלמות ככל האפשר, גם בכמות וגם באיכות.

תלמיד: במהלך היום, על מה צריך להיות הדגש? על כמה זמן הצלחתי להחזיק איזו מחשבה עבור החברים? או על האיכות של הזמנים שלי בעשירייה?

לא הבנתי בדיוק, אבל אני צריך מדי פעם, במשך היום, לחזור ולחשוב על החברה, על הקבוצה, על העשירייה, מה היא עושה ואיך אני דבוק בה ומה אני עושה כדי לקדם אותה. גם העשירייה שלי, וגם כל הקבוצה שאני נמצא בה, למשל "בני ברוך ישראל", ואיך אני בכלל דואג לכל הכלי הכללי, הבין לאומי שלנו. אני רוצה לדאוג למצב שכולם ירגישו את כולם.

שאלה: בעבודה הזאת אמרת שצריך לקבל החלטה שאני הולך עד הסוף, מה זה אומר לקבל החלטה כזו?

לא מיד, אבל ככל שנכנסים עוד ועוד ללימוד ולקבוצה, מתחילים להרגיש שהדבר הזה נמשך כל החיים האלו ומעבר לחיים האלו בעוד גלגולים, ומי יודע מה קורה שם מעבר לחיים. זאת אומרת כשאני נכנס לחיבור בקבוצה, אני מתחבר לא עם הגופים והפרצופים, אלא אני מתחבר עם הרצונות של החברים שלי ועם אותם הרצונות יחד, אנחנו צריכים להיות ברצון אחד, זה נקרא "לב אחד" וכך אנחנו צריכים להמשיך בלב הזה המקובץ, המסודר יחד, בהשלמה הדדית זה לזה, וכך אנחנו הולכים. בכלל הקשר בין הנשמות הוא נצחי, אבל אנחנו רוצים לגלות את הקשר הזה ולהשפיע על כך שזה יתגלה לכולם. אלו דברים טריוויאליים.

שאלה: הזכרת קודם שאדם צריך להמשיך, "חוץ מצא", אבל עם זאת אנחנו גם לומדים שהתהליך צריך להיות בתאוצה, שרוחניות היא בתאוצה.

בסדר, אבל ככל שאדם מסוגל.

תלמיד: כי זה מרגיש קצת סותר, הגישה של הכול חוץ מצא יכולה לפעמים להפיל לעצלנות כזו.

שיהיה בעצלנות. אני לא לוחץ על אף אחד בזה, ברוחניות אין כפייה.

שאלה: את ההחלטה הזאת לא לצאת כל חבר מקבל אין סוף פעמים במהלך הדרך. אבל בחיים שלנו אנחנו פוגשים חברים שלא הצליחו לעמוד בזה, והם יודעים ואתה יודע שפשוט אין חיים חוץ מזה. מה אנחנו כחברה צריכים לעשות כדי לתת להם את המקום שהבושה לא תנצח אותם, שלא יפסידו עוד מהחיים שכבר הפסידו, שיוכלו לחזור למקום הזה?

אני לא יודע. אני לא מושך אף אחד כמו שאתם יודעים והפוך, אפילו דוחה. זה תלוי באדם, באופי שלו, ומי שרוצה לחזור לא מתקבל בידיים פתוחות כניסה מהחברים. אבל אין מה לעשות, אדם צריך להחליט ולהחליט בצורה רצינית.

שאלה: מה זה "מקום הבורא"? המקום שבו מגלים את הבורא?

זה הרצון לקבל של האדם שמקבל את צורת ההשפעה, שמגלה שבצורה כזו נמצא הכוח העליון ואז הוא נדבק בו, כאילו עולה אליו עוד ועוד.

תלמיד: איך יוצרים את המקום הזה?

אנחנו לא יוצרים, זה רצון להשפיע שקיים לפנינו. לכן הוא נקרא "בורא". יש מעל זה עוד כוח שאנחנו לא יודעים איך לקרוא לו.

תלמיד: אז אם הוא לפנינו למה הוא לא מגולה?

במה הוא יתגלה? באילו תכונות שלך הוא יתגלה לך? הוא צריך השתוות הצורה עם משהו, במשהו לפחות.

תלמיד: אז איך מייצרים את התכונות האלה שהוא יכול להתגלות בהן?

זה מה שאנחנו לומדים, זה נקרא "חכמת הקבלה", איך לקבל את גילוי הבורא לנברא בעולם הזה.

תלמיד: אני מבין, אבל אני רואה שאתה עובד כביכול בתוך הרצון לקבל.

כן.

תלמיד: אז מה צריך לעשות כדי שהתכונות ישתנו? איך אתה משנה את התכונות שלך?

רק על ידי הארה מלמעלה שמקבלים והיא נקראת "לשמה".

תלמיד: כי מאוד חד מהלימוד עכשיו שדווקא מהלשמה, זה לא אותו הלימוד.

אנחנו התחלנו בערך לפני חודש, חודשיים.

תלמיד: פחות.

אפילו פחות. להיכנס לזה, זה דבר רציני ומרכזי. כי אנחנו לומדים באמת את מהות חכמת הקבלה, זאת אומרת איך לעבור מלהיות מקבל ל-להיות משפיע. מלהיות נברא להיות כבורא.

תלמיד: אז מה עוצר את האדם במעבר מלהיות המקבל להיות המשפיע?

האגו שלו לא רוצה לתת לו לצאת, מחזיק אותו בכל מיני פיתויים.

תלמיד: ברור. אבל כן יש את הנטייה שרוצה לצאת, כן יש אותה נקודה.

זה נקרא שורש נשמה. למי שיש את הנקודה הזאת, שורש הנשמה, שהוא חייב להגיע לבורא אז הוא כבר לא עוזב, הוא בא לחכמת הקבלה ובכל זאת מסתובב עד שמקבל כניסה.

שאלה: אז מה עושים בתקופה הזאת נגד האגו, שפשוט כאילו תופס אותך ולא נותן לך לזנק?

האגו מראה לך כמה אתה צריך עוד להשקיע כדי להיכנס לעל מנת להשפיע, לקדושה, להשפעה, לרוחניות.

שאלה: נראה שאני יכל לחזור בתשובה ממצב של לא לשמה אם יש פחד לאבד את כל העבודה שכבר השקעתי. איך אפשר להשתמש בפחד הזה, מה הוא הפחד הזה?

פחד ממה, ליפול בכלל מהדרך או ליפול ללא לשמה?

תלמיד: הפחד לאבד את כל המאמץ שהשקעתי, את כל העבודה שהשקעתי, זה מה שמביא אותי לחזרה בתשובה. יש איזה דחף, מתחיל איזה חיסרון להתקיים, כי יש לי פחד לאבד את כל העבודה שעשיתי. יש שם איזה דחף שדוחף אותי לחזור לתשובה.

לפחות עכשיו אתה רואה את האגו שלך, כמה הוא מפחד לאבד מה שהשקיע.

תלמיד: כלומר יש נקודה של בחירה. אתה מפחד לאבד הכול. האם זה נקרא שאני בוחר את הבורא גם אם אני יכול לאבד הכול, את כל העבודה שלי?

אנחנו צריכים להגיע למצב שמוכנים לאבד את הכול, כי על מנת להשפיע נמצא למעלה מזה

תלמיד: אז אני צריך להתעלות מעל הפחד.

כן. זה נקרא על מנת להשפיע. זאת אומרת אדם מוכן לאבד את הכול באמת, וכך יתקדם.

שאלה: אפשר להתעמק בתכונת ההשפעה? אנחנו אומרים "נתינה", אבל הכוונה יותר להרגיש.

בהתאם להתפתחות הרוחנית של האדם. השפעה מתחילה מזה שאנחנו עונים במשהו לזולת, והיא נגמרת בזה שלא נשאר לנו כלום. אנחנו מוסרים את הכול. ובזה שנעשה את עצמנו לאפס מוחלט אז אנחנו מגיעים לגמר התיקון.

שאלה: אנחנו משקיעים ולא מקבלים כלום. לאן נעלמים כל המאמצים האלה? האם המקום שבו מסתיימים המאמצים הם יכולים בסופו של דבר לעזור לנו כמו איזה מקל הליכה שיש לנו ברגעים של קושי?

המאמצים שלנו כולם מתחברים, מצטברים ועל ידם אנחנו מקבלים דרגות עליונות רוחניות יותר ויותר. במידה שאנחנו מתאמצים אנחנו מזמינים מלמעלה כוחות תגובה, שמביאים לנו הפרעות יותר גדולות, מעלים אותנו לדרגה יותר גבוהה וכן הלאה. המאמצים שלנו לא נעלמים, בכלל לא נעלם שום דבר בעולם. אין העדר.

תלמיד: כשהמעלות הרוחניות עולות, גם התגובות השליליות מתעצמות. איך אני צריך לעבוד מול התחושות השליליות? האם אנחנו מצליחים להבין כמה התקדמנו עם התחושות האלה?

אין לנו ברירה, אלא לא לשכוח שככל שאנחנו עולים יותר יש לנו הפרעות יותר גדולות. אנחנו צריכים לזהות אותם ולקבל אותם ככה, דווקא זה סימן של התקדמות. זה כולל את כל הבעיות יחד, בעבודה, בבית, בבריאות, בכל דבר ודבר. אחר כך אנחנו נראה כמה הכול מצטבר ויוצא ממקור אחד.

שאלה: כל חבר בעשירייה צריך להגיע ללא לשמה. איך נעבוד בעשירייה כדי להתקדם לשמה?

קודם אנחנו באמת צריכים להגיע ללא לשמה. כמו שכתוב, שאם אדם היה יודע מה זה נקרא "לא לשמה" אז היה חושב שזה דבר יותר גבוה ממה שהוא חושב שזה לשמה.

אז לא לשמה - זאת אומרת שאני רוצה לבצע פעולות השפעה שנקראות "מצווה" וכשאני מבצע את הפעולות האלה אני גם יודע שאני עושה אותם בעל מנת לקבל. אם זה היה באמת בעל מנת להשפיע, שלא שייך לי לגמרי, לא הייתי מסוגל לממש את זה, להתקרב לזה אפילו.

קודם כל לא הייתי מרגיש את זה בכלים שלי. לכן אנחנו צריכים להסכים שאנחנו קודם נכנסים ל-לא לשמה ומלא לשמה מגיעים לשמה.

שאלה: כשאתה מרגיש שאין לך כוחות ומילוי, איך לא ליפול ולחפש כל מיני מילויים של העולם הזה?

אני צריך לחקור את עצמי ולהגיע להחלטה שככל שאני מסוגל, אני לא נופל לעל מנת לקבל. אפילו אם גם אז אני נמצא בעל מנת לקבל, אני עוד לא הגעתי לעל מנת להשפיע, ללשמה, אבל בכל זאת אני משתדל להחזיק את עצמי לפני זה, מעל זה.

שאלה: מהי הסיבה שהבושה מגיעה אחרי ד' בחינות דאור ישר והיא הסיבה והגורם לד' בחינות דאור חוזר?

כי כך הכול בנוי, הבושה היא הרגשת המציאות העצמית כלפי ההשפעה, ולכן כך זה מגיע אלינו, היא מסובבת את האדם ומחזירה אותו למוטב.

תלמיד: האם הבושה גורמת למימוש עצמי?

כן.

שאלה: הבורא מנתק את החבל אלינו בעזרת הרצון לקבל, איך אפשר להרגיש ולשמור על חבר שנמצא במצב כזה?

רק על ידי דבקות בחבר אתה יכול להרגיש באיזה מצב הוא נמצא, או לפחות לעורר אותו שיפנה לעזרה, שירגיש שאתה קרוב אליו.

שאלה: אני בהודיה לבורא שדרכך הכניס אותנו לעבודה ואיפשר לנו לעבוד בעולם הזה. בקבוצה בחרנו ימים קונקרטיים שבהם נעבוד על ביטול אחד כלפי האחר כדי לבנות כלי לגילוי הבורא. מה היית מוסיף בעבודה כדי להגיע ללשמה?

שום דבר חוץ ממה שכבר אמרתי.

שאלה: אני מגיע לשיעור בוקר, פעולה יומיומית ואני יכול לזהות שרוב הפעמים אני מגיע בגלל בושה, כדי שלא יגידו למה לא הגעת, או שאני מגיע כדי לקבל איזו ידיעה או הרגשה חדשה.

גם זה טוב.

תלמיד: איך אני קורא לכוונה הזו?

שאתה לומד את חכמת הקבלה. לא שום דבר אחר, חכמה.

תלמיד: זה נקרא שלא לשמה?

ודאי שזה לא לשמה. אז מה? אבל זה אותו לא לשמה, כי אתה לומד בכל זאת על פעולות אורות וכלים, שכולם פועלים מתוך כוונתם לשמה, כך מספרים לך, על מנת להשפיע. זיווג דהכאה, כל מיני פעולות כאלה. ואז בהדרגה, כמו שכותב בעל הסולם ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", האדם שקורא את כל הדברים האלה, מעורר את האורות ששייכים לפעולות האלו ולאט לאט הם משפיעים על האדם ומביאים אותו למצב של השפעה.

אדם מתחיל להרגיש שיש בו שינוי כלשהו, והשינוי הזה מגיע על ידי המאור המחזיר למוטב בזמן שהוא לומד תורה. מה נקרא "תורה"? שמגיעה אליו הארה מלמעלה, אור מלמעלה בזמן שהוא לומד והוא מתחיל להרגיש שיש הבדל בין איך שהוא חי, לבין הפעולות שעליהן מדובר בחכמת הקבלה, צמצום, זיווג, מסך וכולי.

תלמיד: צריך לצפות שלאט לאט אני אבין עוד קצת ועוד קצת מה נקרא "לשמה"? כי לפעמים אנחנו אומרים או זה או זה.

לא, יש דברים, יש מצבים שאתה במשהו מרגיש לשמה, במשהו לא מרגיש לשמה, שאתה עוד מטייל בין זה לזה.

אתה יכול להבין לפחות על מה מדובר, באיזו דרגה מדובר. אתה מתחיל יותר ויותר להכיר מה זה על מנת להשפיע ושאתה לא נמצא בזה, אבל כנראה, אתה יכול לתאר לעצמך מה נקרא על מנת להשפיע.

תלמיד: מהו העל מנת להשפיע הראשון הריאלי שאדם צריך לכוון אליו, ולא שהוא סתם מדמיין שזה על מנת להשפיע?

זה לא הראשון, זהו סוג מצב שמגיע לאדם ונותן לאדם אפשרות להתעלות ולחשוב מחוץ לעצמו.

תלמיד: איפה לחפש את זה? איפה להתמקד? כי לפעמים אני מרגיש שאני מחפש ב-360 מעלות.

לא, זה לא סביבך, אלא בך. בהסתכלות על המציאות, על העולם, על החברים, על עצמך, שאתה רוצה להרגיש את העולם ביחס של השפעה. אתה לא רוצה לקבל שום דבר לעצמך, העיקר בשבילך להשפיע לחברים, לראות את הקבוצה עולה לרום המעלות בלעדיך.

תלמיד: איפה זה קורה? אצלי זה מרגיש כללי מדי לשמוע את זה, אני רוצה להיות יותר ממוקד. איפה להתמקד כדי למצוא את זה?

איך אתה רוצה שאני אתאר לך את זה? אין מילים אחרות. ההיפך, אם אתה תשתדל לתאר לעצמך מצבים כאלה, שאתה נמצא מחוץ לעל מנת לקבל אז זה יעזור לך.

תלמיד: אתן דוגמה. נניח עכשיו אני יושב בשיעור, העשירייה סביבי ובמסך הכלי העולמי, על מה אני צריך לחשוב שהכי יקדם אותי, או ימקד אותי ללשמה אמיתי.

שאתה מתחבר עם החברים, מחבק את החברים ואתם כולכם יחד רוצים להתעלות לרמת המחשבה וחשבון אחר, לא על מנת לקבל אלא על מנת להשפיע.

אין כל כך מילים לזה. אתה ראית, הכול נמצא לפניך והמקובלים כותבים ככל שהם יכולים.

שאלה: כאילו חסרה מידת סבל מסוימת כדי שזה יופנם בתוך הגוף, בתוך המחשבה, בתוך התודעה של האדם שאין ברירה, זה המצב.

נכון, גם זה חסר.

שאלה: במאמר של הרב"ש הוא גם כותב, שאם נשרף לך הבית אתה לא חושב, אתה קופץ מהבית בלי בגדים, העיקר להציל את החיים. ואיך אנחנו בינינו נבנה את הנחיצות הזאת, ההרגשה שאלה החיים האמיתיים שלנו?

תדברו ביניכם ותעשו. אין לי מה להגיד.

שאלה: כבר הבנו שלצאת ללשמה צריך את עזרת החברים, אבל לפני שמגיעים לזה האדם לא יודע איך לקבל את העזרה הזאת, כאילו הלב לא יודע לקבל כוחות מבחוץ.

הוא עדיין לא בטוח שהוא לא יכול בלי זה.

תלמיד: גם אם העשירייה רוצה לעזור, ולא חשוב אם היא יודעת איך או לא, אבל יש את הרצון לעזור, והחבר לא יודע איך לקבל את העזרה הזו, אז שני הצדדים לא יודעים איך לעשות את הפעולה הזאת. בכל זאת, איך זה הופך לעזרה, כי בלי זה זה לא יצליח?

"מה שלא עושה השכל עושה הזמן". אין לי כאן מה לעשות, מה לענות. אנחנו נמצאים בדרך, מרגישים שמתקדמים ובאמת מתקדמים, אבל העזרה צריכה בכל זאת לבוא מלמעלה. ואנחנו צריכים להיות מחוברים בצורה שההארה הזאת, העזרה הזאת צריכה לבוא אלינו ולהשפיע עלינו בצורה כמה שיותר מתאימה למבנה שלנו.

תלמיד: נראה שהתהליך של הגעת האדם ללא לשמה מחייבת אותו גם להגיע לחיבור. זה נראה שני דברים שונים, אבל הם דברים שמחייבים אחד את השני. מה הקשר בין שהאדם מגיע ללשמה, או לחיבור בעשיריה?

חיבור זה להגיע למניין, אתה מכיר את הדברים האלה מבחוץ. והחיבור בעשיריה זה ממש עשירייה, כשכולם רוצים להיות אחד במקום השני וכולם יחד להשלים זה את זה לכלי שלם.

תלמיד: ונראה שזה הכוח שמאפשר לאדם להגיע ללשמה, וכדי להגיע ללשמה אנחנו כאילו תלויים ביכולת שלנו להיות בערבות הזאת.

כן

תלמיד: לקבל אחד מהשני לתמוך אחד בשני?

כן, בלי שמקבלים אחד מהשני, לאף אחד אין כוח שלם, זה נקרא חיבור בעשירייה.

תלמיד: אם אנחנו כעשירייה רוצים להתפלל על אותם חברים שנמצאים בתהליך הזה, מה לבקש מהבורא?

לבקש מהבורא רק איחוד.

תלמיד: ומתוך האיחוד הזה זה יקרין על כל החלקים של העשירייה?

כן.

שאלה: במשך השנים עשינו המון פעולות הפצה פה בארץ ובעולם. חילקנו עיתונים בכמות מטורפות, עשינו שולחנות עגולים, כנסים, סעודות, קליפים, שירים, הפצה באינטרנט, ועוד ועוד וגם בכל העולם כל הקבוצות משקיעות. יש הרגשה שכדי לצאת ולהתקרב להשפעה, צריך מאמץ של כולם ביחד, וצריך לפנות לבורא ועדיין אין הכרה שרק הוא יכול לעזור לנו. זה מה שחסר לנו.

תבקש, תבקש את זה, מה שחסר לך תבקש.

תלמיד: זה לא מספיק שאני אבקש.

תבקש מכולם, "בואו נבקש".

תלמיד: זאת בדיוק השאלה שלי שאני גם לא יודע איך לשאול אותה, זה מה שחסר.

זאת לא שאלה, זאת עצלנות, שאתה עצל.

תלמיד: אני? לבד?

כן, לא נעים לך לפנות לחברים ולבקש ולדרוש על החיבור וכן הלאה.

תלמיד: אני פונה עכשיו לכל הכלי העולמי.

לא עכשיו, לא בזמן השיעור.

תלמיד: מתוך הלב שלי.

מתוך הלב אתה יכול לפנות.

שאלה: אנחנו מדברים מתחילת השיעור שהאדם צריך לעשות כל מיני מעשים מצד אחד, מצד שני הוא צריך להיות בנקודת אפס מסוימת, ומצד שלישי הוא צריך להיות בבקשה תמידית. איך מיישרים את הדברים האלו כקו אחד?

אני לא יודע, דברו ביניכם ותעשו.

תלמיד: איך אני יכול לעשות פעולות מסוימות ולא להגיע לגאווה מסוימת, אלא להישאר כאפס? כי כל הפעולות שאנחנו עושים זה מביא לך תחושה שהנה עוד שנייה וזה יקרה, אני עושה עוד מאמץ ועוד מאמץ.

גם על זה תדברו. אתם הופכים נושאים לשיחה ביניכם לשאלות אלי.

תלמיד: כל היום כשאנחנו נפגשים אנחנו רק על זה מדברים.

בסדר.

תלמיד: אז מה עוד חסר לנו, איזה עוד מאמץ אנחנו צריכים לעשות?

מאמץ להתקרב.

שאלה: מה זה הלהתקרב הזה?

להתקרב זה לזה, להיות כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: זה משפט שאני שומע אותך אומר כל כך הרבה, וזה משהו שאנו מתפללים עליו כל הזמן.

כן, לחבר רצונות שנקראים "לבבות" לרצון אחד, ואותו רצון לפנות לבורא ולדרוש שיקבל את זה.

תלמיד: עם הדרישה הזאת אנחנו מסיימים כל מפגש בזום או במפגש פיזי.

כן.

תלמיד: מה חסר, מה עוד צריכים כדי שזה יהיה לב אחד?

תשאלו את הבורא מה אתם רוצים ממני? אם אני אענה לכם עכשיו זה לא יעזור כלום. אם תישארו עם סימן השאלה ואז תחברו את השאלות האלה, את הדרישות האלה ותעלו אותן לבורא, זה כן יעזור. אז אסור לי להגיד כי זה לא עוזר, אתם תקבלו מזה רק הרפיה.

שאלה: בכניסה ללשמה יש תפילה מיוחדת שהעשירייה צריכה להעלות?

לא חשוב, מה שאתם רוצים לשאול תשאלו את הבורא, אבל יחד, ותראו שהוא לא יברח מלענות.

תלמיד: היחד תופס אותו?

כן.

שאלה: דיברנו על לעשות את התפילה יחד, אבל היה משהו שמאוד עורר אותי במה שהחבר עכשיו דיבר. הוא העביר הרגשה של סבל במצב שלו. איך אנחנו יכולים לעזור לחבר שמביע סבל, או אולי להניח לו, שיהיה במצב הזה? האם זה מועיל שהוא יעבוד ויתמודד לבד, או שיש פה גם עבודה עבורנו, לעזור לחבר במצבו?

זו לא הפעם הראשונה שאני שומע מכל מיני חברים, מעשיריות שונות שדווקא הנאומים הקצרים של החבר הזה מעוררים אותם. בסדר, תמשיכו, תנסו להשפיע עליו, ולשמוע ממנו בחזרה, מה התגובה שלו.

תלמיד: אז העבודה המשותפת שלנו להתכלל עם זה, גם אם אנחנו רוצים או לא, לברר את זה, ולראות אם אנחנו יכולים לבנות בקשה משותפת לעזור לחברים במצב הזה?

בדיוק.

תלמיד: אז בואו נתפלל, בואו נעזור לו, בואו ננסה להרגיש את החברים שעוברים את המצבים הללו, ונעזור להם שהם יכולו להתגבר על כל המכשולים. בואו נעשה את זה.

הוא פשוט מסוגל לבטא את זה יותר בולט וברור מאדם רגיל.

שאלה: כשאני מבקש להיות לשמה, אני בעצם מבקש חומר דלק?

לא, כשאתה מבקש לשמה, אתה מבקש לעלות לדרגת השפעה טהורה.

תלמיד: ורק בגלל שבלא לשמה אין לי את הדרגה הזאת, אני מבקש את לשמה? ולא שגלל שבלא לשמה אני מרגיש חנוק?

אם אתה רוצה להשפיע מחוץ לך, לשכוח על עצמך, להתנתק מעצמך לפעולת השפעה מחוץ לך, אז אתה מבקש דרגה או פעולה שנקראת "לשמה".

שאלה: מה החלק של החברות בעשירייה בכניסה של כל חברה ללשמה?

אצל הנשים זה כמו אצל הגברים, אין בזה שום הבדל. ואין לצעוק שאנחנו נשים, אנחנו לא גברים, למה אנחנו צריכים להיות בלשמה? כולם צריכים להגיע ללשמה. בדרך כלל הנשים צועקות למה לנו לא מגיע, וכשהן מקבלות אפשרות להתקדם, הן נעצרות. לא, לכולם יש את אותה התורה.

שאלה: איך לא להישאר במעבר הזה בין לשמה ללא לשמה, מה צריך לעשות כדי שהרצון לקבל יפסיק לשלוט עלי כל הזמן?

רק להתחבר עם החברים, ואז יחד איתם יהיה לך כוח לפנות לבורא, ולבקש כוח השפעה.

שאלה: אם אני מוצאת עצמי בלא לשמה, ובהרגשה שאני לא רוצה לשמה, האם זה נורמאלי?

כן, זה דווקא נורמאלי, האדם בדיוק מבין את הרצון שעכשיו שולט בו, וזה בסדר, כן.

שאלה: דווקא כשאנו מקבלות תמיכה ממעלה, אנחנו רואות שלא יכולות להשפיע כמו הבורא. האם נכון לומר שכל פעם ניפול מלשמה ללא לשמה?

יש מדרגות מהן נצטרך ליפול, ויש מדרגות שבהן נעלה ממדרגה למדרגה בלי ליפול.

קריין: קטע מספר 13, כותב בעל הסולם.

אמרו חז"ל "מתוך שלא לשמה באים לשמה". דהיינו, שמתחיל לעסוק בתו"מ בעמ"נ "הב לן עותרא עלמא דין [תן לנו עושר העולם הזה]". ואח"כ בעמ"נ "הב לן עותרא עלמא דאתי [תן לנו עושר עולם הבא]". וכשלומד כך, אז הוא צריך להגיע ללמוד לשמה, היינו לשם התורה. דהיינו שהתורה ילמוד אותו את דרכי השם ית'. ואז הוא צריך לעשות מקודם המיתוק של מלכות בבינה, שפירושו, שמעלה את המלכות, שנקרא רצון לקבל, לבינה, שהוא בחינת השפעה. היינו, שכל עבודתו יהיה רק בעמ"נ להשפיע.

ואז נעשה לו חושך. שמרגיש שהעולם חשך בעדו, משום שאין הגוף נותן כח לעבודה רק בבחינת קבלה, ולא בבחינת השפעה. ואז אין לו עצה אחרת, רק להתפלל לה', שיאיר עיניו, שיוכל לעבוד בבחינת השפעה."

(בעל הסולם. "שמעתי". ע"ט. "אצילות ובי"ע")

זה כמו ללכת לניתוח קטרקט בעין, כשאני צריך להחליף את העדשה בעין. ואז מה שלא ראיתי, אני אראה, לא ידעתי איפה אני קיים, ועכשיו אני רואה. צריך שיעשו עלינו ניתוח כזה. בסדר? אבל אני לא רואה שאתם שמחים.

שאלה: "תן לנו עושר עולם הבא" זה נחשב בעל מנת להשפיע או שזו פשוט דרגה יותר מתקדמת של לא לשמה?

תן לנו עושר של העולם הבא, זה כשאנחנו רוצים להשתתף בכל הפעולות של דרגת ההשפעה, דרגת הבינה.

תלמיד: וזה כבר כאילו שאני מבקש לשמה?

כן.

תלמיד: בזמן שאנחנו בלא לשמה, האם חשוב לי לברר באיזה לא לשמה אני נמצא?

לא, זה לא חשוב.

תלמיד: אבל אני חייב לסדר את המטרה, לא?

אם אני יודע שאני נמצא בעל מנת לקבל, בלא לשמה, נשאר לי רק לעשות פעולות כדי להתקדם לכניסה לשמה.

תלמיד: אבל אני כן חייב לסדר לי לפחות את התענוג בשלא לשמה, אבל שאני רוצה לעשות את זה כדי להגיע לשמה?

אלה הפרטים, זה יהיה אחר כך.

קריין: קטע מספר 14, כותב הרב"ש.

"אמר אאמו"ר זצ"ל, שבכדי לזכות לשמה צריכים מקודם להכין שלא לשמה הכי גדול, ואחר כך יכולים לבוא לשמה.

ואפשר לפרש על דרך הנ"ל, היינו שלא לשמה נקרא שקר, ולשמה נקרא אמת. ובזמן שהשקר הוא קטן, היינו שהמצוות והמעשים טובים הם מועטים, נמצא שיש לו שלא לשמה קטן, ואז אין הוא מסוגל לראות את האמת. לכן הוא אומר אז, שהוא הולך בדרך הטוב והאמת, היינו שהוא עוסק בלשמה.

מה שאין כן כשעוסק ביום ובלילה בתורה ומצוות שלא לשמה, אז הוא מסוגל לראות את האמת משום שעל ידי רבוי שקרים נעשה אצלו גדול, נמצא שהוא רואה באמת, איך שהוא הולך בדרך השקר. ואז הוא מתחיל לתקן את מעשיו.

היינו, שאז הוא מרגיש, שכל מה שהוא עושה הוא רק שלא לשמה, ומהנקודה הזו עוברים לדרך האמת, היינו לשמה. ורק כאן בנקודה זו, מתחיל את הענין "משלא לשמה באים לשמה"."

(הרב"ש. אגרת ט"ז)

שאלה: היה כתוב "רואה באמת, איך שהוא הולך בדרך השקר. ואז הוא מתחיל לתקן את מעשיו." אם אדם רואה שהוא הולך בדרך השקר, ולא מתחיל לתקן את מעשיו, מה חסר לו?

אז הוא לא רואה את כל דרך השקר.

תלמיד: מה זה לראות את כל דרך השקר?

הוא לא יכול להסכים להישאר בשקר, לא יכול, כבר יש לו מעשים שהוא עשה לפני כן, הכנות, תמיכה מהחברה, וכן הלאה. לכן לא יכול להיות שהוא רואה שהוא נמצא בשקר כמו שמראים לו, ומסכים להישאר שם. הוא רוצה לברוח מהכול, הוא רוצה לעשות, יש כל מיני מצבים, אבל להישאר בזה הוא לא יכול, כי זה קורע אותו לחתיכות.

תלמיד: כל עוד אדם לומד, מתוך הלימוד הוא מבין את הפער הגדול בין המצב שלו האמיתי לבין מה שהוא צריך להיות, ומתוך זה הוא נהיה נזקק לעזרה מכל מקור, מהלימוד, מהאור המחזיר למוטב, מהבורא, מהמורה, מחברים, הוא מרגיש שהוא מצפה לקבל מזה תרופה. נניח שהוא משלים את התהליך ומגיע ללשמה, אז הוא לא צריך לא תרופה ולא רופא ולא צריך כלום. למה?

כי הגיע נניח לדרגה ראשונה של לשמה.

תלמיד: למה להשתוקק בכלל למצב כזה שכביכול אין בו עבודה?

יתנו לו עבודה. זה כמו בעולם הזה, בעל מנת לקבל. כמו שאתה מקבל רצון לקבל חדש, אתה רואה משחקים חדשים שאתה רוצה אותם. כך גם בלשמה, הבורא מאיר, אתה רואה הארה ממדרגה יותר עליונה כי בכל מצב שאתה מקבל יש חלק מהמצב הבא ואז אתה משתוקק אליו.

תלמיד: אז תושלם לו מדרגה אחת ואז יפתח לו עוד פרק של הכרת הרע והוא יראה שהוא רע גם בזה, ושוב?

בהחלט כך, כן, כי בכל מדרגה יש גם תחילת המדרגה החדשה.

תלמיד: אז למה להשתוקק למצב כזה שכאילו אתה עובד ועובד ואז אתה מתחיל שוב?

אתה לא יכול לא להשתוקק? זה נמצא בך, כי בכל מדרגה יש לך מדרגה מגלגלתא עיניים ממדרגה יותר גבוהה. כך זה בנוי מלכתחילה, אחרת היית נשאר. לחיות, בהמות ואנשים שאין להם נקודה שבלב, אין להם קשר עם המדרגה הבאה אז הם נמצאים באותו מצב כמו שהם.

תלמיד: איך מפתחים מוטיבציה לרצות משהו שאין לך מושג מהו בכלל?

זה לא חשוב אם יש או אין לך מושג, זה כמו ילד קטן שפתאום נדלק על משהו וצורח.

תלמיד: אבל יש לזה איזה טעם, איזה דמיון, משהו שהוא מחכה לו?

כלום, אתה מנסה להסביר לו שאין בזה שום טעם ודמיון ושום דבר, זה לא שייך, הוא צועק, תופס אותך ומושך לשם וזהו.

תלמיד: מאיפה אנחנו יכולים לפתח באמת השתוקקות אמיתית לא מהפה אל החוץ למצב שאנחנו לא מכירים מהו?

דרך העשירייה.

תלמיד: הם יודעים משהו שאני לא יודע?

לא, לא יותר ממך.

תלמיד: אז איך מתבשל בעשירייה משהו שאף אחד מאיתנו לא יודע מהו?

מה שיש לחברך, שנדמה לך שיש לחברך, זה מה שמושך אותך.

תלמיד: אני צריך לדמיין שהם כבר בלשמה ורק אני לא ואז לרצות גם כן, כביכול הכול קורה בתוכי?

כן אתה כל הזמן נמצא בספקות, הם כבר בלשמה ואני עוד לא. "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים אדם מן העולם".

שאלה: מה בסופו של דבר גורם לרצון לקבל, לפרעה, לזרוק אדם מעל מנת לקבל?

מה גורם לפרעה שהוא מוציא את האדם ממצרים, מהשליטה שלו? הוא מקבל פקודה מהבורא. מי זה פרעה, פרעה זה עבד ה'.

תלמיד: כן, אבל מה מביא אותו לזה שהבורא מחייב אותו לזרוק את האדם?

כך הוא בנוי, כך בראו אותו.

תלמיד: אבל יש איזה גבול של עבודה של האדם שפרעה לא יכול לסבול אותו ורוצה להפטר ממנו ופותח לו את הדלת?

אפילו מה שהוא עושה, הוא עושה מתוך שהבורא מחייב אותו.

תלמיד: אז יוצא שהאדם מחייב את הבורא, והבורא מחייב את פרעה?

כן.

תלמיד: אז איך אנחנו מחייבים את הבורא שהוא יחייב את פרעה, מה הפעולה האחרונה?

תעשה כל מיני פעולות חיבור כדי שתהיה קרוב לבורא, ופעולות החיבור האלה יחייבו את כל הכוחות הטובים לקדם אותך למטרת הבריאה.

תלמיד: אז זה שכל אחד רוצה את החיבור בעשירייה, בזה הוא מחייב את הבורא?

כן. לאט לאט זה מתיישב בלב, במוח, בהרגל, בכל.

שאלה: מה זה נקרא לא לשמה הכי גדול?

לא לשמה הכי גדול זה שיש לי על מנת לקבל, והזדמנות לעשות אותו דבר על מנת להשפיע, אבל אני בוחר בעל מנת לקבל. ואפשר להגיד שזו אפשרות שמגיעה לפני התיקון הגדול, לפני גמר התיקון, בחושך מצרים, בדברים כאלה.

תלמיד: אז למה הוא כותב שכדי לזכות לשמה צריך קודם לא לשמה הכי גדול?

כי אתה תמיד מגלה אחוריים של המדרגה ואחר כך פנים, כך אתה מעלה את עצמך.

תלמיד: אבל איך מתוך האחוריים עושים פעולה כלפי הפנים של המדרגה?

רק על ידי המאור שמגיע. קודם אתה מקבל רצון ואחר כך מאור שמקדם את הרצון, מקדש אותו, ואז אתה עולה לפנים.

תלמיד: אבל הרצון שהוא מגדל, הוא מגדל אותו בצורה הפוכה?

זה לא חשוב, אז מה?

תלמיד: איך קורא הקידוש הזה, איך מקדשים את הרצון שהוא יהפוך להיות בעל מנת להשפיע, אם כל הזמן מה שמתגלה זה ההיפך?

אם אין לו על מנת לקבל הוא לא יכול להפוך אותו לעל מנת להשפיע

תלמיד: איך אתה מחייב את פעולת על מנת להשפיע על העל מנת לקבל? כי מה שגדל תמיד זה על מנת לקבל, איך קורה עכשיו פתאום מתוך זה שכל הזמן גדל על מנת לקבל, שיש על מנת להשפיע?

מהמאור המחזיר למוטב.

תלמיד: אז אין לנו שליטה על המעבר לעל מנת להשפיע?

אבל מתוך הפעולות הקודמות, אנחנו מזמינים אותו, הוא לא מגיע בעצמו.

תלמיד: הרצון כל הזמן גדל בצורה הפוכה, אז מה זה נקרא שאנחנו מזמינים אותו?

על ידי חיבור בינינו, על ידי תפילה, על ידי בעיות, צרות שאנחנו מרגישים, כל הדברים האלה הם מקדשים את הרצון לקבל שעכשיו התגלה כאחוריים של מדרגה העליונה, ואנחנו הופכים אותה לפנים על ידי תפילות, על ידי חיבורים בינינו.

שאלה: מה מגיע אחרי לשמה?

אין. יש רק שתי מדרגות, על מנת לקבל ועל מנת להשפיע. ובעל מנת לקבל יש תת מדרגות ובעל מנת להשפיע יש תת מדרגות, ואנחנו צריכים רק לעבור את שתיהן, מעל מנת לקבל הכי גדול עולים לעל מנת להשפיע עד המדרגה הכי גדולה.

תלמיד: זה נראה כאילו שזה בנוי במדרגות שאתה מגיע לשלב בלשמה ואחרי זה למדרגה אחרת בלא לשמה, ואז שוב למדרגת לשמה. יש כאלה מדרגות, ככה זה בנוי?

אפשר להגיד כך, ואם בינתיים זה קל לך לתאר את הדברים כך, תישאר בזה. כל מדרגה מתחילה מלא לשמה ואחר כך אנחנו מתקנים אותה ללשמה.

שאלה: אמרת לרואי ש"לתקן את מעשיו" בפועל זו תפילה, חיבור עם חברים. אולי זה באמת השלב שבן אדם מגלה שבכל הדברים האלה הוא כולו בשקר, הוא צריך במצב הזה ללמוד איך לעבוד באמונה למעלה מהדעת?

כן.

תלמיד: הצעד ראשון בעבודה לא מתחיל בלהודות למי שמראה לך את כל השקרים האלו?

אתה רוצה לחבר מה שלמדת פעם וזוכר מפעם, למה שאנחנו לומדים היום, וזה יבלבל אותך.

תלמיד: מה זה "לתקן מעשיו"?

מה שהוא כותב עכשיו. מה שאתה רואה היום את זה אתה תיקח בחשבון, תקבל את זה, ולא מה שהיה לך ורשמת בשכל לפני שנה.

תלמיד: מה זה "לתקן את מעשיו", בדיוק מה שהוא כותב רב"ש?

להבין מה הוא כותב, להבין עד כמה אתה שייך לזה, ואיך להתקרב לזה.

שאלה: אתמול בערב בסדנה בזום הייתה גדלות מטרה, הייתה חשיבות, ואז עשינו תרגיל של להתפלל כי ביחד אולי מצליחים יותר. ואיך שהתקבלה החלטה יאללה מתפללים, התחיל כמו קרב פנימי שלא נותן לך להתפלל.

איזה יופי.

תלמיד: אין הסברים למה צריך להתפלל ולמי אתה מתפלל ומה אתה אומר ולמה מבקש וכולי. אז איך מצליחים לעבור את הגל הזה של ההתקפה של האגו ולהגיע לתפילה?

אתה חושב שאם הייתי יודע הייתי אומר לך?

תלמיד: לא, אני שואל על כלי שאפשר להשתמש איתו, אמצעי, לא בהכרח כדי לעשות את זה אלא איזה אמצעי שלאט לאט ממנו נבין?

תפוס את החברים.

תלמיד: אנחנו היינו יחד בזום.

אם הייתם ביחד לא יכול להיות שהייתה לכם הפרעה.

תלמיד: אז זאת אומרת לא היינו ביחד כנראה?

יש עוד מה לעשות במצב הנוכחי, לכן אתם מרגישים ליקויים בחיבור בצורה כזאת.

תלמיד: זאת אומרת שצריך לעבוד יותר על חלק ההכנה לתפילה?

אני לא יודע מה זה "הכנה", אתה עונה במקומי, אני לא יכול , שאני לא מסכים או כן מסכים, אבל אתה רואה, אני לא נותן תשובה, זה כמו שהיה, אתם מגיעים כבר עם המרשם.

שאלה: בקטע כתוב שצריך להכין את הלא לשמה הכי גדול, מה זה בעבודה שלנו?

שאתה תראה עד כמה שאתה נמצא בעל מנת לקבל.

שאלה: אנחנו אומרים שאדם בלא לשמה מכיר בזה שהוא עובד בלא לשמה, השאלה היא איך להשתמש בכוח הקבלה כדי לא ליפול לעל מנת לקבל?

בינתיים להמשיך ולהרבות בפעולות ומתוך זה אנחנו נתקדם ללשמה.

תלמיד: מה זה אומר, סכנה ליפול לקבלה?

אם אנחנו היינו בלשמה אז היינו יכולים ליפול ללא לשמה, אבל אנחנו עדיין נמצאים בלא לשמה ולכן אנחנו צריכים להרבות בפעולות כדי שזה יקרב אותנו ללשמה.

שאלה: מהי המידה ההכרחית לגילוי השקר כדי שנעבור מלא לשמה, לשמה?

שאני לא יכול לסבול את המצב שלי שבו אני נמצא.

שאלה: כשהעבודה בתורה הופכת להרגל האם זה לא לשמה?

זה עדיין כמו אצל אנשים שמאמינים.

שאלה: איך מעמיקים את המחשבה על העשירייה, שזו לא תהיה רק מחשבה כזאת פלקאטית שטוחה אלא שיהיו בה חיים, שיהיה בה רגש?

זה תלוי בלב של המשתתפות, משתתפים. זה מגיע מהרגש. צריכים להשתדל לחשוב דרך הרגש, לחבר מוח ללב.

תלמידה: נגיד בזמן השיעור, כל העשירייה שלי לא נמצאת פה, אבל אני התרגלתי לחשוב עליהן, לפני זה גם לא יכולתי לחשוב עליהן, אני יכולה לראות אותן באיזו צורה אבל אין בזה שום רגש. איך לשמוע אותן, איך לפתח את הדבר הזה?

לא יודע, דברי איתן, תבקשי מהן שיקומו. אני מבין שלנשים יכול להיות, הן עסוקות הרבה יותר מהגברים, לא יודע מה לעשות.

תלמידה: יש דבר כזה שנקרא שמיעה פנימית, לשמוע את החברות מבפנים?

אבל זה עוד לא לנו, לעכשיו ואי אפשר לסמוך על זה.

שאלה: איך כל הרגשת קבלה גשמית הופכת להרגשת השפעה רוחנית?

אני לא יודע זה על ידי מאור המחזיר למוטב. בא המאור והופך את הכול. איך זה יכול להיות? כמו שאתה לוחץ על מפסק חשמל וכל החדר מאיר. ככה.

תלמיד: והמאור שלי נמצא בעשירייה בעצם?

כן,

שאלה: האם המעבר מתרחש מעצמו על ידי האדם שנתמך בבורא?

הכול קורה בתוך האדם רק שמאיר עליו האור העליון יותר חזק.

שאלה: גם היום וגם במהלך השבוע שמעתי אותך עונה לכמה חברים ש"מה אתם פונים אליי בשאלות האלה, תדברו ביניכם"

אני לא יודע עד כמה אתם מעוניינים לפתור את הבעיות, השאלות האלה בתוך הקבוצות, כי בזה תהיה לכם יותר התקדמות, התעמקות. אבל אם אתם לא יכולים עדיין אז תפנו אליי מאין ברירה. אני בכל זאת מקווה שיגיע זמן שאתם תוכלו בקשר ביניכם לפתור את השאלות.

תלמיד: איך אתה רואה את זה, מה הכוונה שבינינו נפתור את השאלות?

שאתם מדברים ביניכם וכל אחד ששומע את החבר מצטרף לחבר במה שהוא שומע, אז בסופו של דבר העשירייה מתוקנת במדרגה מסוימת ומוכנה לפתור גם שאלות שמגיעות ממדרגה יותר עליונה.

תלמיד: והעשירייה מסוגלת להגיע ולקבל גם תשובה מלאה על השאלה?

כן, כי היא עשירייה.

תלמיד: מתי פונים לרב?

לא צריכים את הרב, הם בעצמם בזה נקראים רב.

שאלה: מה הופך אותנו "בני ברוך" בעיניי הבורא להיות ראויים להגיע ללשמה או לצאת ממצרים?

מסירות מבינינו אליו.

תלמיד: מה גורם לאדם לשנות תפיסה ולראות בכל מה שקורה לנו תגובות טובות מהבורא?

התקרבות לבורא.

(סוף השיעור)