שיעור צהרים 24.11.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 618, מאמרי "שמעתי",

מאמר קי"ז. "יגעת ולא מצאת אל תאמין"

קריין: בעל הסולם, עמוד 618, "שמעתי", מאמר קי"ז, "יגעת ולא מצאת אל תאמין".

קיז. יגעת ולא מצאת אל תאמין

שמעתי

"התצרוכת להיגיעה הוא דבר הכרחי. מאחר שהשם ית' נותן מתנה להאדם, הוא רוצה שירגיש בטוב המתנה. אחרת הוא יהיה בחינת שוטה, כמו שאמרו חז"ל: "איזהו שוטה, המאבד מה שנותנין לו". מאחר שאינו מחשיב את חשיבות שבהדבר, לכן אינו שם לב שישמור את המתנה.

וזה כלל, שאין האדם מרגיש שום חשיבות באיזה דבר, אם לא היה לו צורך להדבר. וכפי ערך הצורך והיסורים אם אינו משיגו, כן ממש באותו השיעור הוא מרגיש טעם תענוג ושמחה במילוי החסרון. כדוגמת למי שנותנין כל מיני משקין טובים, ואם אינו צמא, אין לו שום טעם, כמ"ש "כמים קרים על נפש עיפה".

ולכן, כשמסדרים סעודות, בכדי להנאות ולשמח להקהל, אזי המנהג כמו שמכינים בשר ודגים וכל מיני דברים טובים, אזי נזהרים לערוך על השלחן גם כן דברים חריפים ומרים. דהיינו חרדל, ופלפלים חריפים, ודברים חמוצים, ודברים מלוחים. וזהו הכל בכדי לעורר את היסורים של רעבון. כי כשהלב טועם טעם מר וחריף, אזי נתעורר רעבון וחסרון, שהאדם זקוק למלאות את חסרונו עם הסעודה של דברים טובים.

ואל יעלה על לבו של מישהו לשאול: "למה לי את הדברים המעוררים יסורים של רעבון? הלא על בעל הבית להכין רק מילוי להחסרון, דהיינו הסעודה. ולא להכין דברים, שמעוררים להמילוי חסרון?" - והתשובה מובן לכל: משום שאם בעל הבית רוצה שהאנשים יהנו מהסעודה, אזי, כפי שיעור שיהיה להם החסרון להסעודה, כן ממש באותו שיעור הם יהנו מהסעודה. נמצא, שאם הוא ירבה דברים טובים, זה עוד לא יועיל שיהנו מהסעודה, מטעם הנ"ל "כי אין מלוי בלי חסרון".

לכן, בכדי לזכות לאור השם ית', גם כן צריך להיות בחינת חסרון. והחסרון לזה הוא היגיעה. בשיעור שהאדם מתיגע ודורש את ה', בזמן ההסתרה ביותר, בשיעור הזה הוא נעשה נצרך לה', היינו שה' יאיר עיניו שיזכה ללכת בדרך ה'. אזי כשכבר יש לו הכלי הזו של חסרון. אזי כשהשם ית' יתן לו איזה עזרה משמים, אזי כבר ידע, איך לשמור את מתנה זו. נמצא, שהיגיעה היא בחינת אחוריים. וכשמקבל את האחוריים, יש לו מקום, שיוכל לזכות לבחינת פנים.

ועל זה נאמר "לא יחפוץ הכסיל בתבונה". זאת אומרת, שאין לו צורך כל כך, שירצה להתיגע על התבונה, בכדי להשיגו. נמצא, שאין לו האחוריים. ממילא אי אפשר לזכות לבחינת הפנים.

וזה ענין "לפום צערא אגרא [לפי הצער - השכר]". היינו הצער, הנקרא "יגיעה", עושה את הכלי, שיוכל לזכות לבחינת אגרא. זאת אומרת, כפי שיעור שיהיה לו הצער, באותו שיעור הוא יכול אח"כ לזכות לבחינת השמחה והתענוג."

שאלה: המאמר נפתח במשפט "התצרוכת להיגיעה הוא דבר הכרחי.", איך להגיע לצורך ליגיעה?

אם אנחנו נמצאים קודם כל בחברה הנכונה, ומקבלים התפעלות מהחברים, ומכינים את עצמנו, איכשהו אם יכולים, אפילו במקצת לגילוי הבורא, אז אנחנו מקבלים מהבורא רצון להשיג אותו, להתקרב אליו, להבין, להכיר אותו, וכך אנחנו מתקרבים. זאת אומרת חלק מהעבודה אנחנו עושים עם עצמנו, אדם עם עצמו, וחלק עם החברה, וחלק עם הבורא.

שאלה: כתוב "בשיעור שהאדם מתיגע ודורש את ה', בזמן ההסתרה ביותר, בשיעור הזה הוא נעשה נצרך לה', היינו שה' יאיר עיניו שיזכה ללכת בדרך ה'." מה זה להתייגע ולדרוש את ה' בזמן הסתרה ביותר?

שעדיין אדם לא משיג את הבורא, השפעת הבורא אליו, קשר עם הבורא, אבל מכל המקורות שהוא יכול, מהספרים, מהחברים, מזה שלומדים יחד, מדברים על זה, הוא משתדל להתפעל ממה שהוא קורא ושומע וכך מתחיל לפנות לבורא ולבקש. נעשה בליבו חיסרון להכיר את הבורא, לגלות את הבורא.

תלמיד: מה הוא מבקש, מה הוא דורש?

דורש גילוי הבורא, להיות עימו בקשר, "אני לדודי ודודי לי".

שאלה: דבר אחד זה כשהאדם אוכל משהו מלוח או חריף, וזה דבר אחר לגמרי כשמכים אדם עם איזה מקל ומעקמים לו את הידיים. כשהאדם מרגיש מכות אז הוא צריך לתאר לעצמו איכשהו שהנה הוא אוכל משהו חריף וזה הבורא שמעורר בו חיסרון ושצריך לבקש ממנו שיתקן את זה, האם צריך לחבר בין הדברים?

אפשר גם לא לחבר בין הדברים, אבל העניין הוא שהכול נובע מאותו השורש, שבאדם התעורר רצון לגלות את הבורא.

תלמיד: האם אפשר להגיד שאלה מידות שונות של חיסרון כשהאדם פשוט מרגיש משהו חריף או כשהוא מרגיש מכות? אלה מידות שונות של חיסרון?

אלו מידות שונות, בטח צורות שונות של חיסרון, אבל בכל זאת זהו חיסרון שמעלה אותו לדרישה לבורא.

שאלה: הוא כותב שלפני הסעודה מגישים דברים חריפים ומרים, מה בעשירייה צריך להניח, איך מעוררים משהו חריף, מר שיעורר את הלב יותר?

הצורך בחיבור, שמהחיבור בעשירייה יכולים לפנות לבורא, והבורא בטוח יענה.

שאלה: איך הדרישה מהבורא קשורה לאהבת החברים?

מתוך זה שאדם מתקרב לחברים ויחד הם רוצים להגיע לחיבור עם הבורא, מתוך ההתקרבות שלו לחברים נולד לו רצון להתקרב לבורא.

תלמיד: במאמר בעל הסולם מדבר על כך שהעבודה עצמה הופכת לשכר, האם אפשר להסביר איך העבודה והיגיעה הופכות לשכר?

זה בדיוק מה שאנחנו עכשיו לומדים. היגיעה שיהיה רצון להתקרב לבורא, וזה אפשרי רק אם אדם נמצא בחברה המתאימה, אז הוא מקבל מהחברים חסרונות, לומד מהם, ואז מזה נולד לו רצון להתקרב לבורא עוד יותר ולהכיר בו, וכך להגיע למצב של חיבור בין החברים לבין הבורא.

שאלה: האחוריים מגולים וכתוצאה יש הרגשה נוראית של בושה. יש רצון להנות לבורא פשוט לצאת איכשהו מהמצב הזה. מה היא העבודה העיקרית כרגע?

העבודה העיקרית שלנו כרגע היא להתחבר עם החברים, ולחבר את כל הרצונות שלנו לרצון אחד גדול שאותו אנחנו מגלים לבורא ושעליו הוא בהכרח יענה בגילוי של עצמו.

שאלה: הצעד הראשון הוא כשהאור נכנס ואנחנו מאוד רוצים לקבל את התענוג אבל בעצם אין לנו עדיין כלי לקבל את התענוג, זה מעורר הרבה חוסר שקט בקרב האדם, בחוסר בטחון, חוסר ודאות. מה אתה ממליץ לסטודנט, לתלמיד שמרגיש בצורה כזאת? זה נראה שכאילו זה קרה בלי שהייתי מוכן לזה אבל אני ממשיך לנסות להתקדם. איך הרב ממליץ לי לנהוג במצב כזה?

בכל זאת להשתדל להיכנס בין החברים ולהתקשר אליהם ולהעלות גדלות הבורא בין כולם. אין דרך אחרת.

שאלה: בסעודה תחילה נותנים מלוח, חריף, איך לדעת מה תהיה המנה השנייה ולא לעזוב בטרם יגישו את המנה השנייה שבה הכול יהיה טעים?

אתה צריך להיות בטוח בזה שאתה כאן בעסק עם רצון טוב של העליון, של הבורא או בעל הבית, ולכן אתה בנחת ובהשקט יכול לפתח בעצמך תיאבון.

תלמיד: מאיפה לוקחים את הביטחון?

מתוך זה שאתה בהיכרות עימם.

שאלה: כתוב במאמר "שהיגיעה היא בחינת אחוריים. וכשמקבל את האחוריים, יש לו מקום, שיוכל לזכות לבחינת פנים." קבלת האחוריים תלויה במילוי סאת היגיעה?

קבלת האחוריים זה יגיעת האדם עד כמה הוא רוצה להתקרב לבורא למרות שזה אולי לא נעים לו. הוא עושה את זה למעלה מהכוחות שלו. זה נקרא יגיעה.

תלמיד: הוא מודע לזה שהוא כבר קיבל את האחוריים?

זה שהוא נמצא במצב שלא נמשך כל כך לחיבור, זה נקרא שהוא נמצא באחוריים.

שאלה: איך ברוחניות אפשר ליצור את הרעב הזה לדביקות עם הבורא, האם צריך לעשות את זה בצורה יזומה?

בהכרח צריך לעורר רעב לדביקות בבורא ואפשר לקבל את זה רק מהסביבה, מהקבוצה שלך, מהחברות שלך.

שאלה: ואיך יוצרים את הרעב הזה? איך מעוררים אותו?

בזה שאת מסתכלת עליהם ומקנאה בהם.

שאלה: במאמר מדובר על מתנה, איך האדם לומד להעריך את המתנה שהבורא נותן לו?

על ידי החברה ועל ידי הלימוד האדם צריך להבין שהבורא מושך אותו אליו כדי שהוא יתקדם.

שאלה: האם אפשר לומר שהבורא מחכה לבקשה שלנו, וכאשר אנחנו מתחברות עם החברות ומזמינות את הבורא לתוך החיבור בינינו כדי לעשות לו נחת רוח אז אנחנו מקבלות את התשובה לכל הרצונות והתשוקות שלנו, וזו בעצם המתנה הגדולה ביותר?

כן, זוהי הפעולה הטובה ביותר.

שאלה: אנחנו יודעים ששמחה היא חלק מהחיבור, היא סימן לעבודה טובה, עבודה בשיתוף פעולה עם כל העשירייה. האם זה כך גם עם הצער? כי יש את המשפט "לפום צערא אגרא", לפי הצער השכר.

תחשבי, זה בסדר, זה נכון.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להתחבר לרצון אחד. האם אנחנו תמיד מרגישים את זה כחיסרון שמייצר כאב בלב שלנו, ואז אנחנו באמת מתחברים לרצון אחד?

כן, אנחנו צריכים להרגיש רצון אמיתי.

תלמידה: כלומר אם באמת כואב לי על כך שהחברה לא נכללת בעשירייה, זה החיסרון האמיתי?

כן.

שאלה: איך מאחורי כל רצון שמתגלה באדם, האדם יכול לראות שזה ביטוי של החיסרון לבורא?

הוא צריך לעקוב אחרי זה ולהשתדל בצורה כזאת לפתוח, לגלות את הרצון שלו.

שאלה: נניח שמתגלה איזשהו רצון ואני לא מקשרת אותו לכך שאני רוצה בפנים להתחבר עם הבורא?

זה אומר שחסר לך קשר עם החברות.

שאלה: אם הבנתי נכון, כשהבורא פותח את עינינו הוא נותן לנו אפשרות להרגיש באמת את החסרונות השונים, ואיזה עוד מאמצים נדרשים מאיתנו להתקדמות הרוחנית.

כאשר הבורא מתגלה לנו, אנחנו כבר לא צריכים כלום, רק יותר ויותר לגלות אותו.

שאלה: יש איזו הנחה שאנחנו צריכים לעבוד בשמחה ובהודיה, אז למה בכל זאת כתוב "לפום צערא אגרא", ואנחנו שוב ושוב צריכים לעבור דרך הצער?

תלוי מה אנחנו מחשיבים כייסורים, זה העניין. אם אנחנו מחשיבים כייסורים, מצב שאפילו לרגע אנחנו מסיחים את דעתנו מהבורא, אז זה מושך אותנו חזרה לבורא.

תלמידה: כלומר, בכל שלב יהיו הבחנות יותר דקות של ייסורים?

בטח.

שאלה: הטקסט אומר ששוטה לא צריך חכמה, האם החכמה קשורה לאמת?

בטח שחכמה קשורה לאמת, אור החכמה זה אמת.

שאלה: בטקסט נאמר שמתנת הבורא היא מאוד חשובה, אבל כשהאדם מאבד את המתנה הזאת, האם העשירייה יכולה לגרום לאדם להעריך מחדש את המתנה?

העשירייה יכולה לגרום לאדם כל דבר שהיא רוצה. אנחנו צריכים להשתמש יותר בכוח העשירייה בהשפעה על כל חבר וחבר.

שאלה: איך התענוג מהסעודה לא ייכנס לתוכי אלא יהיה כדי ליהנות את בעל הבית?

תראי את לבעל הבית עד כמה טובים לכן המטעמים שלו, תראו לו עד כמה אתן מעריכות את הסעודה, עד כמה אתן מרגישות את הטעמים בכל מאכל, כך שהוא באמת יתענג, ייהנה מהתענוג שלכן.

שאלה: אפשר להגיד שבחינת אחוריים מתחילה מבחינה יראה שזה בעצם הפחד והסבל מזה שהוא לא מתמלא בכלים דקבלה, עד שהנברא מתאמץ ומתייגע וגדלה אצלו הסאה בלפחד שהוא לא משפיע מספיק נחת רוח לבורא?

כן.

תלמידה: ואז הוא מגיע לבחינת תשובה מאהבה?

נכון.

שאלה: נראה שיש כמה דרישות שהבורא דורש מהאדם לפני שהוא נותן לו חיבור. הראשונה היא סוג של הסתרה, השניה היא יגיעה, והשלישית היא המאמצים לחיבור. האם החיסרון הזה של האדם, הרעב הזה שהאדם אמור להרגיש לחיבור הפנימי, מגיע מהבורא או שהאדם מייצר זאת בעצמו? איך להגיע למצב הזה?

הכול נכון, אבל העיקר זו תפילה, תפילה לבורא שאנחנו מאוד רוצים להתקרב אליו עד כדי כך שאין לנו חיים אם לא נגיע לחיבוק עימו.

תלמידה: אבל התפילה הזו היא כבר איזשהו גילוי של הקשר עם הבורא?

לא, כשאנחנו משתוקקים כך לבורא מתוך הקבוצה אז כל אחת מהחברות מקבלת את הרצון לזה, ואז אנחנו פונות לבורא עם חיסרון שלם.

שאלה: האם הצורך בבורא הוא הצורך בתכונת ההשפעה כשאני מזהה שהיא חסרה לי כשאני מנסה להתחבר עם החברות מעל הדעת ואני לא מצליחה?

כן.

תלמידה: אז מה האמצעי ומה המטרה? כי אני צריכה את הבורא, אני צריכה את תכונת ההשפעה כדי להתחבר עם החברות, ואז היא הופכת להיות האמצעי.

לא, החיבור עם החברות הוא האמצעי לחיבור עם הבורא.

תלמידה: דרך זה שאני לא מצליחה להתחבר עם החברות אני מזהה שאני צריכה את הבורא, אבל בשביל מה אני צריכה אותו?

כדי להתחבר עם החברות וליצור בזה כלי שלם, וכך לגלות את הבורא בכל שלמותו.

שאלה: במאמר נאמר על תכונה שנקראת "כסיל". מי זה הכסיל, האם זה מצב רוחני או שזה מצב בהמי?

זה מצב רוחני. למעשה בכל המאמרים האלה מדובר רק על אנשים שמשתוקקים לקשר עם הבורא.

תלמידה: כתוב שכסיל הוא מי שמאבד מה שנותנים לו, שהוא לא מרגיש את חשיבות המתנה. מה יכול לגרום לאדם להיות במצב כזה שהוא לא מרגיש את חשיבות המתנה ומאבד את מה שנותנים לו?

הוא לא מודע, הוא לא מזהה, אין לו לזה שום דרישה, לכן הוא נקרא "כסיל".

תלמידה: כלומר אין לו כלים.

בדיוק.

תלמידה: ומתוך התכונה הזאת של הכסיל הוא יכול להגיע לבחינת אחוריים שבה הוא בונה את הכלים.

נכון. כל הכבוד לך.

שאלה: כתוב "אני לדודי ודודי לי", אני לא בטוחה מה זו אהבה והאם הבורא אוהב אותי, מה לעשות?

את צודקת, אין לך עדיין את ההרגשה הזאת בשלמות. את צריכה להמשיך, להתחבר יותר עם החברות, מזה להימשך יותר לבורא ולהשתדל לגלות חיבור עימו.

שאלה: יש רצון לחזור למצב שבו האחוריים הופכים לפנים. התפקיד של העשירייה, של השיעורים, של המקורות, איך אנחנו דנים על זה בעשירייה כדי להפוך את האחוריים לפנים?

לפתוח זו לזו את הלב, ובמידה הזו הבורא יתגלה אליכן.

שאלה: כתוב במאמר "לפום צערא אגרא [לפי הצער - השכר]". כשמגיע הצער, איך לא לשקוע בתוכו? איך מתוך הצער לראות את האהבה?

תתארי לעצמך שאת מאוד רוצה כבר הרבה זמן לשתות, ופתאום את מגיעה לכוס מים קרים, נקיים, טובים, ואת שותה, זה כמו שכתוב "כמים קרים על נפש עייפה". זה מה שצריך להיות. הרצון הוא שקובע את הכול, ולפי גודל הרצון כך אנחנו מקבלים את מידת התענוג בפגישה עם הבורא. מה שחסר לנו בדרך כלל זה רצון, שיהיה לנו רצון גדול, ואז נקבל מילוי.

תלמידה: מי קובע מה גודל הרצון שלי ואם הרצון שלי מכוון נכון, האם זה משהו שאני עושה או שהבורא עושה את זה?

רק הבורא, אבל לפי כמה שאת משתדלת להתקרב לחברות ולהיות איתן יחד ברצון אחד.

תלמידה: אחוריים זה מצב מצטבר. בעבודה שלנו בקבוצה אנחנו כל הזמן מגדילים את החיסרון, את הרצון שלנו, וכשהחיסרון הזה מגיע כבר לרמה מסוימת, לסאה מסוימת, אז הבורא יכול לפקוח את עינינו.

כן, כך זה עובד.

שאלה: אנחנו עובדים כל כך הרבה בעשירייה, אז למה אנחנו מאבדים את מה שהבורא נותן לנו? למה אנחנו נמצאים במצב של כסיל?

אנחנו לא יודעים איך להיות מחוברים בינינו ולהחזיק בינינו את מה שאנחנו מקבלים מהבורא, לכן זה נעלם.

שאלה: אנחנו כמו הזקן שמחפש איפה להוסיף ולא מסתפקים במצב הקיים, אנחנו מחפשים איך להנות את הבורא. בתוך השמחה הזאת מהעבודה, איפה הציפייה לגמר התיקון, האם זו בעצם המטרה הסופית?

כן, זו המטרה העליונה.

שאלה: איך להימנע מהמצב של "לא יחפוץ הכסיל בתבונה"?

להשתדל להיות עם החברות ויחד איתן להשתוקק למטרה. לא להתנתק מהעשירייה.

שאלה: אמרת שאחוריים זה מצב שהאדם לא נמשך לחיבור, דווקא במצב הזה יש לו הזדמנות ללכת למעלה ממה שלא נעים לו ולתת יגיעה. לאחרונה, במצבים כאלה אין לי כוחות ללכת מעל זה ולפעמים אני מעדיפה לא לדבר כדי לא להזיק, או לא להגיד משהו שיוריד את האווירה בעשירייה.

למה את לא מתחברת יותר לחברות? אלו דווקא מצבים שבחיבור איתן את יכולה להתקדם.

תלמידה: אני רוצה להתחבר עם החברות, אבל אני מרגישה שאם אני אשתף את מה שיש לי בלב, אז זה יזיק.

את לא צריכה לפתוח כלפיהן את הלב, אבל עליך להיות יותר קרובה אליהן כי אתן בעצם משתוקקות ומכוונות למצב משותף.

תלמידה: אני מרגישה לאחרונה שאני לא בזרם של העשירייה, אני מקבלת ממש דחיות והכבדות. וככל שאני בחיבור עם החברות ואני מרגישה כמה אני רחוקה מאיפה שהן נמצאות, אז זה בכלל זורק אותי עד שבא לי לברוח או להתחבא איפשהו, זה עושה לי עוד יותר רע.

זה מגיע לפעמים לכל אחד, ומהמצבים האלה עלינו לצאת ודווקא ללכת לכיוון החיבור. לא לחשוב על הדברים הרעים.

תלמידה: איך אני יכולה להוסיף כאן בצורה חיובית? כי אני לא מרגישה שיש לי משהו חיובי לתת.

עליך להשתחרר מהמתח, ולהשתדל להיות ביניהן בצורה חופשית.

תלמידה: מה זה חופשית?

לא לדרוש מדי, לא ללחוץ מדי, אלא להיות ביניהן.

תלמידה: להיות ביניהן זה טוב, כי אני לא לוחצת ולא דורשת, אלא להיפך, אני מרגישה שמאוד התכנסתי פנימה בתקופה האחרונה.

כן, בסדר גמור.

תלמידה: אבל זה בגלל שאני לא יודעת איך להתמודד עם כל גילוי הרע שאני מקבלת.

על כל גילוי הרע עליך דווקא לגלות אהבה לבורא.

תלמידה: זה מופשט לי מדי. מה זה אומר?

האם את חושבת שאהבה יכולה להיות בצורה אחרת? תחשבי על זה, זה מה שחסר לך.

שאלה: שמענו בשיעור הבוקר שאתה לא חייב לבחון את מה שאתה מקבל כדי להיות מסוגל להשפיע. עכשיו שמעתי שאנחנו צריכים לטעום כדי להשפיע, שאנחנו יכולים לעשות נחת רוח לבעל הבית, למארח, אם אנחנו מראים לו שיש לנו טעם. איך שני הדברים מתיישבים?

תלוי באיזו דרגה אנחנו קשורים זה לזה. אבל רצוי שתרגישו השפעה מכל החברות לכל החברות, וכך בחזרה תוכלו מכל החברות להנות את כל החברות, כך בצורה שאתן משולבות בינכן.

שאלה: אנחנו מעריכים רק את הדברים שאנחנו משקיעים בהם. האם ההשקעה הגדולה ביותר היא כשאנחנו נעים בתוך ההסתרה ובאמונה למעלה מהדעת?

כן.

שאלה: אנחנו כל הזמן מתבלבלים מכך שאנחנו צריכים לעשות מאמצים בדרך אל הבורא וגם לכלול את העשירייה בתוך המאמצים האלה. שמעתי שאמרת לא לדרוש, לא ללחוץ. מה המאמץ המדויק שעלינו לעשות כדי להתחבר ברצונות אבל בלי לחץ?

להתחבק.

תלמידה: להתחבק לא נשמע כמו מאמץ.

זה לא נכון. זה לא לבטל את הרצונות האגואיסטיים שלך, אלא פשוט להיות מעליהם, להתרומם ולהתחבק.

תלמידה: אם אנחנו מגלים משהו שלילי בינינו, אז הבקשה היא תמיד לבטל את ההרגשה הרעה. אבל זה לא נכון, כי צריך לעמוד על פני ההרגשה הרעה ולהתחבר. נכון?

אתם תלמדו איך לעשות זאת.

שאלה: איך אפשר להחזיק באותו זמן כהכי קטן מכולם שזה נכון, וגם להרגיש אחראי על כולם?

זה לא מפריע לזה, תנסה לשלב את שתי הנטיות הללו ותראה איך שזה מסתדר.

שאלה: אמרת לחברה לא לחשוב על הרע. מה אני יכולה לעשות אם המחשבות האלה ממש טורדניות, כמו זבוב שלא עוזב אותך, עד כדי שהן ממש מוציאות אותך מהעשירייה?

לעבוד על עצמך ולהחשיב את עצמך כאויב של עצמך.

שאלה: הלב שלנו הוא בעצם הרצונות.

כן.

תלמידה: הקרבה בינינו היא ברמה רגשית, כלומר, היא מורגשת דרך הלב והרצונות. אמרת לחברה שצריכים להיות קרובים אבל בלי לפתוח את הלב. מהי הקרבה בינינו בלי לפתוח את הלב?

שלא תפריעו זו לזו. תחשבו איך אפשר להיות קרובות אבל בלי להפריע זו לזו.

שאלה: איך להחזיק בינינו את מה שמקבלים מהבורא כדי שזה לא ייעלם?

להיות כל הזמן באיזו מידת קשר שכולנו שומרים עליה. אבל גם כך וגם כך זה קורה כי אתם נמצאים איתי יום יום בקשר.

שאלה: יש רצון מאוד גדול להעביר לבורא את כל הרצונות והמאמצים שלנו, אבל האגו כל הזמן מגדיל את הרצונות האלה ומכריח אותנו לעשות חשבונות. מה לעשות עם זה?

כך להיות, מעל החשבונות האלה.

שאלה: אמרת שהעשירייה היא אמצעי לקשר עם הבורא. איך למקם את התורה באותה רמה? איך להתייחס לזה?

תורה זו רשת הקשר בינינו שבתוכה מתגלה הבורא.

שאלה: רצון גדול והסכמה לעשות על עצמנו את ההסתרה והדרישה הזאת, האם הם תלויים בפתיחת הלב שלנו לחברות?

בלבד, רק בזה עלינו להגיע לחיבור הנכון ולגלות את הבורא.

שאלה: אנחנו בעשירייה מאוד אוהבות זו את זו, עושות עבודה וגם יש לנו הרבה מצבים. נכון לעכשיו יש לנו מצב מאוד מיוחד וגם ביקשנו עזרה מהכלי הנשי. חלק מהעשירייה הן חברות שמפונות ונמצאות במצבים לא פשוטים, הן גם מתקשות מאוד לקיים את הקשר עם העשירייה מכל מיני סיבות. בנוסף, חלק מהחברות מתמודדות עם קשיים בריאותיים. אנחנו לפעמים פשוט לא כל כך יודעות איך להרים את הכול, איך להתחזק ומאיפה לקחת את הכוחות. כמובן שאנחנו מקפידות להיפגש בכל הזדמנות שיש לנו, להיות בשיעורים ולהתפלל, וכמו שאתה אומר לי כל הזמן "תדבקי בחברות", ונראה לנו שאנחנו עושות זאת.

אני מבין, שמעתי שחלק מהקבוצה קיבלה צו פינוי ויש בה בעיות באמת בגלל המלחמה. אני מקווה שבקרוב הכול יתוקן ותחזרו להיות קבוצה שלמה. אני יחד איתכן, תכתבו לי ואני אשמח להיות איתכן ולעזור בכל מצב.

שאלה: כשיש בתפילה בכללות שני חלקים, בזמן שמתגלה רע בעשירייה או שיש לנו משימה ואנחנו פונים לבורא שיעזור לנו, ויש את התפילה לאחר מכן, אחרי שהוא עוזר לנו שזה חלק פחות ברור.

אנחנו נברר זאת, יש לפנינו עוד זמן לזה.

שאלה: איך מורגשת אהבת הבורא אלינו? איזה סוג של אהבה זאת? אני יכולה לחשוב על אהבה כמו שאני אוהבת את הבן שלי, אבל כשאני כועסת עליו גם האהבה נעלמת.

אצל הבורא זה לא נעלם, פשוט מאוד, האהבה שלו זו אהבה נצחית.

שאלה: ככל שאני עושה מאמצים, כך אני מרגישה שאני נופלת יותר נמוך. איך להבין מהי היגיעה האמיתית?

עליך להיות יחד עם החברות שלך, ואז לא תרגישי כזאת נפילה, אלא תרגישי שזאת נפילה לקראת עלייה.

שאלה: איך קונפליקטים לא פתורים בעשירייה ובקבוצה בכלל משפיעים על ההתקדמות הרוחנית של האדם?

צריך יהיה לסגור אותם, עוד לא עכשיו אבל נעבוד על זה.

(סוף השיעור)