שיעור בוקר 03.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 163, פתיחה לחכמת הקבלה אותיות י"ב – י"ד

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 163, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות י"ב.

אות י"ב

"אמנם יש להבין, כיון שכל עיקרו של הנברא ושל כל הבריאה בכללה, הוא רק הרצון לקבל בלבד, ומה שיותר מזה אינו לגמרי בכלל בריאה, אלא נמשך יש מיש מעצמותו ית', א"כ למה אנו מבחינים את הרצון לקבל הזה לעביות ועכירות, ואנו מצווים לזכות אותו על ידי תורה ומצות, עד שזולת זה לא נגיע אל המטרה הנעלה של מחשבת הבריאה.".

זאת אומרת, למה הרצון לקבל שהבורא ברא הוא נקרא "רע", האם הבורא ברא רע? כן. חוץ מהרע הזה שהבורא ברא הוא לא ברא כלום. לכן כל הבריאה נקראת "בר", חוץ מהקדושה. זה מצד אחד.

מצד שני, זה לא סתם רצון לקבל. זה רצון לקבל שמחולק לתרי"ג חלקים. שש מאות שלוש עשרה חלקים הם נקראים "תרי"ג" (ראו שרטוט מס' 1). אלה רצונות, וכדי לתקן אותם אנחנו מקבלים מלמעלה, מהבורא, אור עליון שיש בו גם תרי"ג אורות. תרי"ג האורות האלה נקראים "תורה".

אז תרי"ג אורות שמתקנים תרי"ג רצונות הם עושים מצוות. ציווי. מצווה מהמילה ציווי. הבורא מצווה שאנחנו נתקן את הרצונות האלה שהוא ברא בנו, "בראתי יצר הרע" ו"בראתי תורה תבלין". נתתי אור כדי שתתקנו את הרצונות האלו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. זה נקרא "עשיית מצווה".

זאת אומרת, ברור לנו מה זה נקרא "רצון לקבל", שהוא נברא על ידי הבורא, שהרצון לקבל כולל תרי"ג, שש מאות שלוש עשרה חלקים, רצונות, שכל אחד נתקן על ידי האור העליון וכל האורות יחד הם נקראים "תורה", ותיקון הרצון, כל רצון ורצון מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע על ידי האור העליון נקרא "עשיית מצווה".

לכן אנחנו עוסקים בתורה ומצוות. עוסקים באור העליון כדי לתקן את הרצונות שבנשמה שלנו. כל הרצונות הם נשמה ומחוצה לה האור העליון (ראו שרטוט מס' 1).

שרטוט מס' 1

תלמיד: יש איזו קפיצה בהסבר שאני לא מצליח להבין. לא ברור איך אנחנו קופצים לזה שהרצון לקבל הוא רע. איך הגענו לזה?

הרצון לקבל הוא רע מפני שהבורא ברא אותו ככה, כרצון ליהנות, רצון לקבל. אנחנו עוד לא יודעים מאיפה הוא בא, אתה צודק, אבל מה שעכשיו כתוב, מה אתה שואל על זה, המספרים ברורים?

תלמיד: כן.

תרי"ג רצונות, תרי"ג אורות. האורות מתקנים את הרצונות וזהו.

תלמיד: יש פה משהו שמבלבל אותי, בעל הסולם כותב פה ש"מה שיותר מזה אינו לגמרי בכלל בריאה, אלא נמשך יש מיש מעצמותו ית',". מהם הדברים שנמשכים מעצמותו ית'?

אורות.

תלמיד: אבל גם על התורה כתוב "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין", אז האם גם תורה היא בעצם בריאה, הרי יש אורות חוץ מתורה?

אתה צודק. יש על זה שאלה ואומרים כך, שאותו אור שהוא בא לתיקון הכלים הוא כבר מלובש ברצון להשפיע שבזה כוונת הבורא וכוונת הנברא משתווים ולכן נקרא "בראתי", "בראתי תורה תבלין". אם לא היה בורא את תרי"ג הרצונות, אז לא היה מבדיל בשבילם תרי"ג אורות.

שאלה: כתוב פה "כיון שכל עיקרו של הנברא ושל כל הבריאה בכללה". האם חוץ מהנברא יש עוד דברים בבריאה? מה זה אומר שיש נברא ויש את הבריאה בכללה?

כן. יש לך עוד הרבה חלקים בבריאה. דומם, צומח, חי, מדבר יש לך גם בעולם הרוחני. רוחות ושדים, וכל מיני כוחות שנקראים "היכלות", ועוד הרבה, לא רק נשמות. הנשמות, בני אדם הם הדבר הכי גבוה, כמו מדבר בעולם הזה, אבל למטה מזה יש לך עוד חלקים שהם פחות רוחניים, למרות שהם שייכים לרוחניות. עוד נלמד את זה.

שאלה: הסברת כעת שיש שש מאות ושלוש עשרה אורות וכלפיהם שש מאות ושלוש עשרה מצוות.

לא. יש תרי"ג, שש מאות שלוש עשרה רצונות של הנשמה וכדי לתקן אותם מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, יש שש מאות שלוש עשרה אורות, שהם סך הכול נקראים "תורה".

תלמיד: בהקשר הזה של תורה ומצוות, משתמשים גם במושג "מעשים טובים". בקונטקסט הזה, מה זה אומר המרכיב השלישי הזה מעשים טובים?

מעשה טוב, מעשים טובים, זה כל מעשה שהוא על מנת להשפיע (ראו שרטוט מס' 2).

שרטוט מס' 2

שאלה: במה שונים מעשים טובים ממצוות?

"על מנת להשפיע" זה נקרא בכלל פעולות השפעה, ומצווה זה שאני ממש מתקן את הרצון לקבל לעל מנת להשפיע, בלי מה שמסביב.

שאלה: אתמול ניסיתי לברר את השאלה הזאת, מהם אותם שש מאות ושלוש עשרה חלקי הנשמה? נתקלתי גם במספר תר"ך, מה זה?

שש מאות שלוש עשרה זה חלקים של הנשמה שבדרך כלל כתוב כך שאנחנו צריכים לתקן אותם. ויש גם שש מאות עשרים. זה כולל עוד שבעה, שאחר כך זה מצטרף בגמר התיקון, החלק הכי הכי סופי של הרצון לקבל. כך הנשמה מתחלקת, לשש מאות שלוש עשרה רצונות.

למה היא כך מתחלקת? כתוב על זה בספר "הזוהר", זה מתורגם גם לרוסית, בכרך האחרון נראה לי, שם כתבתי על כל הדברים האלה, על החלקים האלה, ג"ר, ז"ת, כל הפרצוף, ראש, תוך, סוף וכן הלאה. בחלקים האלו.

שאלה: התיקון הוא על ידי תורה ומצוות, אם כך מה ההבדל בינינו ובין שאר העם? כולם קוראים את זה, כולם יודעים את זה, מה ההבדל בינינו ובין האחרים?

ההבדל בינינו לאחרים, שאנחנו מתקנים את תרי"ג הרצונות על ידי תרי"ג אורות התורה, שאנחנו משתמשים ביצר הרע ומשתמשים בתורה תבלין בצורה אמיתית, אורות וכלים, ומתקנים את הרצונות שלנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. ובכל רצון ורצון שאנחנו מתקנים בעל מנת להשפיע אנחנו מרגישים אהבה לזולת במקום שנאה לזולת.

שאלה: מה זה נקרא "הצורה האמיתית"?

צורה אמיתית זה שאנחנו מגיעים לאהבה. ואז אתה יכול לראות לפי האנשים שמתעסקים בחכמת הקבלה האם הם מדברים על אהבה, האם הם נמצאים בהשגת האהבה, האם הם מספרים לכולם שצריכים להגיע לאהבה? לעומת האחרים שרואים בהם שנאה לזולת.

תלמיד: ואיך אני עושה את המצוות האלה?

אתה מתקן את הרצון לקבל שלך. מגלה שהוא מחולק באמת להרבה תת רצונות ומתקן אותם שיהיו בעל מנת להשפיע לזולת.

תלמיד: ואני יכול להגיע לשמה?

כן, וודאי. כל רצון ורצון שאתה מתקן על מנת להשפיע לזולת נקרא שאתה תיקנת אותו "לשמה", לשם המצווה, לשם הבורא, לשם התורה. זו הכוונה לשמה.

שאלה: העניין הוא שעל מנת לקבל ועל מנת להשפיע, זאת כוונה. יש לנו את החומר, זה הרצון לקבל תענוג. איך שאני משתמש בו בכוונה ליהנות לעצמי, זה היצר הרע, והכוונה ליהנות לבורא זה תורה ומצוות. אז הן נמצאות בכוונה או בחומר?

החומר, הרצון לקבל הוא לא רע ולא טוב, אלא אנחנו מקבלים אותו שהוא כבר על מנת לקבל. לכן נקרא שהוא "רע", הרצון לקבל שלנו. כשמתקנים אותו על ידי קבוצה ולימוד ואורות שמגיעים ומתקנים, זה נקרא שאנחנו "עוסקים בתורה". ועל ידי התורה אנחנו מתקנים את הרצון שלנו שיהיה בעל מנת להשפיע. אז נקרא שבמקום "רצון הרע" נעשה "רצון הטוב". או היה יצר הרע, ועכשיו יצר הטוב. כך נקרא.

אות י"ג

"והענין הוא, כי כמו שהגשמיים נפרדים זה מזה ע"י ריחוק מקום, כן נפרדים הרוחנים זה מזה ע"י שינוי הצורה שבהם. ותמצא זה גם בעוה"ז, למשל ב' בני אדם הקרובים בדעתם זה לזה, הם אוהבים זה את זה, ואין ריחוק מקום פועל עליהם שיתרחקו זה מזה. ובהפך כשהם רחוקים זה מזה בדעותיהם, הרי הם שונאים זה את זה, וקרבת המקום לא יקרב אותם במאומה. הרי ששינוי הצורה שבדעתם מרחקם זה מזה וקרבת הצורה שבדעתם מקרבם זה אל זה. ואם למשל טבעו של האחד הוא הפוך בכל בחינותיו כנגד טבעו של השני, הרי הם רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב. ועד"ז תשכיל ברוחניות, שכל הענינים של התרחקות והתקרבות, וזווג ויחוד הנבחנים בהם, הם משקלים של שינוי צורה בלבד, שלפי מדת שינוי הצורה הם מתפרדים זמ"ז, ולפי מדת השואת הצורה הם מתדבקים זה בזה. ועם זה תבין שהגם שהרצון לקבל הוא חוק מחויב בהנברא, כי הוא כל בחינת נברא שבו, והוא הכלי הראוי לקבל המטרה שבמחשבת הבריאה. עכ"ז הוא נעשה עי"ז נפרד לגמרי מהמאציל, כי יש שינוי צורה עד למדת הפכיות בינו לבין המאציל, כי המאציל הוא כולו להשפיע ואין בו מנצוצי קבלה אפילו משהו ח"ו, והוא, כולו לקבל ואין בו מנצוצי השפעה אף משהו. הרי אין לך הפכיות הצורה רחוקה יותר מזה, ונמצא ע"כ בהכרח, כי הפכיות הצורה הזו מפרידה אותו מהמאציל.".

הדבר הזה כבר צריך להיות ברור, אנחנו דברנו על זה כל הזמן. יש הבדל בין הבורא לבין הנברא. הבורא כולו להשפיע, הנברא כולו מקבל ואז יש הרחקה ביניהם אין סופית. ואז מה שקורה שהנברא, שיש לו רצון לקבל על מנת לקבל שהוא הפוך מהבורא ומרוחק ממנו, מקבל אפשרות לתקן את עצמו. ואז מתקן את עצמו ולאט לאט מקרב את עצמו לבורא עד שנעשה דבוק אליו. זה מה שקורה. על זה אנחנו מדברים בחכמת הקבלה.

שאלה: לפעמים בארבע בחינות דאור ישר נראה שאנחנו לומדים את שלבי יצירת הרצון לקבל ולפעמים נראה שאנחנו לומדים את שלבי יצירת הרצון להשפיע. אז איך להתייחס נכון לארבע בחינות דאור הישר?

ארבע בחינות דאור ישר, זה ארבע בחינות בבניית הרצון לקבל. בבחינה ד' דאור ישר, נגמר הרצון לקבל להיבנות על ידי האור ישר וזהו. ומהמקום הזה והלאה כבר הרצון לקבל מתחיל לתקן את עצמו להידמות להאור, להידמות לבורא, להיות בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם העבודה שלנו, ההופכיות הזאת, היא כנגד הרצון לקבל?

כן, כל העבודה שלנו זה לתקן את הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע.

אות י"ד

"ובכדי להציל את הנבראים מגודל הפירוד הרחוק הזה, נעשה סוד הצמצום הא', שענינו הוא, שהפריד הבחי"ד הנ"ל מן כל פרצופי הקדושה, באופן שמדת גדלות הקבלה ההיא, נשארה בבחינת חלל פנוי וריקן מכל אור. כי כל פרצופי הקדושה יצאו בבחינת מסך מתוקן בכלי מלכות שלהם, שלא יקבלו אור בבחי"ד הזו, ואז בעת שהאור העליון נמשך ונתפשט אל הנאצל, והמסך הזה דוחה אותו לאחוריו, הנה זה נבחן כמו הכאה בין אור העליון ובין המסך, המעלה אור חוזר ממטה למעלה ומלביש הע"ס דאור העליון, כי אותו חלק האור הנדחה לאחוריו נק' אור חוזר, ובהלבשתו לאור העליון נעשה אח"כ כלי קבלה על האור העליון במקום הבחי"ד, כי אח"ז התרחבה כלי המלכות באותו שיעור האו"ח, שהוא אור הנדחה שעלה והלביש לאור העליון ממטה למעלה, והתפשטה גם ממעלה למטה, שבזה נתלבשו האורות בהכלים, דהיינו בתוך אור חוזר ההוא. וה"ס ראש וגוף שבכל מדרגה, כי הזווג דהכאה מאור העליון במסך, מעלה אור חוזר ממטה למעלה, ומלביש הע"ס דאור העליון בבחינת ע"ס דראש, שפירושו שרשי כלים, כי שם עוד לא יכול להיות הלבשה ממש, ואח"ז כשהמלכות מתפשטת עם האו"ח ההוא ממעלה למטה, אז נגמר האור חוזר ונעשה לבחינת כלים על אור העליון, ואז נעשה התלבשות האורות בכלים, ונקרא גוף של מדרגה ההיא, שפירושו כלים גמורים."

(ראו שרטוט מס' 3) כך יש לנו מבנה.

מגיע האור העליון ובונה את ד' הבחינות, בחינה שורש, א', ב', ג', ד'. ובחינה ד' שהיא הרצון לקבל הגדול ביותר, המלכות, דוחה את האור העליון בחזרה, כי לא רוצה לקבל אותו.

שרטוט מס' 3

אבל בזה שלא רוצה לקבל אותו, היא מתקשרת אליו ואז נעשה כאן משהו מעניין, שהאור ישר, בא ומתלבש בתוך האור חוזר.

והאור ישר כשמתלבש באור חוזר, במידה שהוא יכול להתלבש בתוך האור חוזר, במידה הזאת הוא יכול לקבל אותו בעל מנת להשפיע. ואז מתפשט למטה האור החוזר שבו מלובש אור ישר וזה נקרא "אור פנימי". שהוא אור ישר ואור חוזר. נקרא אור פנימי שמתפשט בפרצוף.

והמקום העליון נקרא "ראש", החלק האמצעי, "תוך" ולמטה נקרא "סוף". איפה שנגמר הראש נקרא "פה", איפה שנגמר "תוך" נקרא "טבור", ואיפה שנגמר סוף נקרא "סיום".

תוך הפרצוף, זה העיקר, זה התלבשות האורות בכלים. זאת אומרת בתוך הפרצוף יש לנו התלבשות אור בתוך הכלי. וסוף הפרצוף איפה שאין לו כלים, אלא דוחה את כל האורות האלו חזרה, לא מקבל שום דבר.

שאלה: האור הפנימי הזה שמתקבל בתוך, מתקבל בכלים חדשים ואילו הכלים הישנים שהיו במלכות דעולם אין סוף, הם בסוף נמצאים בצמצום ולא משתמשים בהם?

לא נכון. חלק מהכלים שיש לנו בראש, הם שורשי כלים, (ראו שרטוט מס' 4) אז חלק מהכלים האלה נמצאים ב"תוך", נגיד 20% וחלק מהכלים האלה נמצאים ב"סוף", 80%. בהתאם לזה האור שהיה בראש, גם מתחלק בצורה כזאת. לאור פנימי, 20% ולאור מקיף, 80%.

אנחנו עוד נדבר, יש כאן הרבה פרטים, אתם יודעים כבר, זה לא חדש בשבילכם, אבל יש כאן עוד מה ללמוד.

שאלה: מה זה שורשי הכלים בראש?

"שורשי כלים" זה נקרא מפני שזה עדיין רצונות שהם לא מעובדים כדי לקבל בהם את האור. ועל הרצונות שהם עדיין לא מוכנים לקבל אור, צריכים לעשות איזו פעולה, הם נקראים "שורש", "שורשי הכלים".

שאלה: לגבי המבנה ששרטטת, האם הפרצוף הזה הוא פרצוף גלגלתא דאדם קדמון?

ככה נראה כל פרצוף ופרצוף, וגם גלגלתא.

שאלה: האם אפשר להגיד שאור פנימי זה אור חסדים בהתלבשות אור חכמה? ואם כן, אם אני משייך משהו לבורא האם זה אור פנימי?

אתם יכולים קצת להתאפק ועוד מעט אנחנו נלמד? אני לא יכול, סתם ככה [להסביר]. אור פנימי זה נקרא אור שמתלבש בפנימיות הרצון. זה קורה בתוך הפרצוף. לכן אני כתבתי "אור פנימי".

שאלה: מה זה אומר שכלי במלכות מתרחב במידת האור חוזר?

זאת המלכות כולה מ"פה" עד ה"סיום", שהיא חילקה את עצמה לחלק של על מנת להשפיע, ובו יכולה לקבל על מנת להשפיע, ולחלק שהיא לא יכולה לקבל, לשני חלקים. לכן מלכות, שהיא קודם רק עמדה ב"פה" וקיבלה בד' בחינות דאור ישר, היא, על ידי ההחלטה שהיא רוצה לקבל על מנת להשפיע, התרחבה לעשר ספירות של תוך ולעשר ספירות של סוף.

שרטוט מס' 4

שאלה: בסוף אות י"ד בעל הסולם מדבר על הלבושים של האור בתוך הכלים ושזה נקרא גוף. האם קיים גוף בלי לבושים? האם אפשר להחשיב אותו כגוף בלי הלבושים?

לא, לבושים זה נקרא אור חוזר. אור חוזר נקרא גם לבוש.

שאלה: האם אפשר לומר שהכלים שאפשר לקבל בהם אור עליון נמצאים בגוף הפרצוף, בעוד ששורשם נמצא בראש?

ראש זה מחשבה, חשבון, כוונה, ובגוף, כנגד זה, זה פעולה, ביצוע (ראו שרטוט מס' 5).

שרטוט מס' 5

שאלה: האם אתה יכול להסביר את תחילת הקטע "ובכדי להציל את הנבראים מגודל הפירוד הרחוק הזה, נעשה סוד הצמצום הא'"?

אני קורא, "ובכדי להציל את הנבראים מגודל הפירוד הרחוק הזה," שיש נברא ויש בורא ואין שום קשר ביניהם, כי אחד הוא נותן והשני מקבל וזהו. והשני שמקבל, הנברא, הוא מקבל בגלל שנברא, לכן אי אפשר להגיד שזה הוא מקבל, אלא פועלים בו רצונות, תכונות, כוונות, כוחות שהבורא ברא בו. זאת אומרת הוא לגמרי לא קיים עדיין כנברא. אז כדי להציל את הנברא מכל הפירוד הזה, הריחוק הזה "נעשה סוד הצמצום הא', שענינו הוא," מה שעשה הבורא, הוא "שהפריד הבחי"ד הנ"ל", שזה רצון לקבל לעצמו "מן כל פרצופי הקדושה," זאת אומרת שעכשיו הוא בונה את פרצופי הקדושה מלמעלה למטה, זה מאה עשרים וחמש מדרגות, מאה עשרים וחמישה פרצופים, פרצופי הקדושה, ובהם הוא מתחיל לעבד את הנברא. "באופן שמדת גדלות הקבלה ההיא," שיש בבחינה ד', בפה דראש נגיד של הפרצוף, "נשארה בבחינת חלל פנוי וריקן מכל אור." לא יכולה לקבל שום דבר. "כי כל פרצופי הקדושה יצאו בבחינת מסך מתוקן בכלי מלכות שלהם," זאת אומרת אחרי צמצום, שלא רוצים לקבל לעצמם, ועל ידי ההשתוות עם הבורא בפעולה בעל מנת להשפיע. "שלא יקבלו אור בבחי"ד הזו," שזה נקרא על מנת לקבל, "ואז בעת שהאור העליון נמשך ונתפשט אל הנאצל," לפי החלטת הנאצל, והמסך שהנברא מעמיד אותו הוא "דוחה את האור העליון לאחוריו, הנה זה נבחן כמו הכאה בין אור העליון ובין המסך," מכה, שהאור העליון מכה במסך. ומזה "המעלה אור חוזר ממטה למעלה ומלביש הע"ס דאור העליון," זאת אומרת האור חוזר, דחייה שהנברא עושה, שהוא לא רוצה לקבל את התענוג שמגיע לו מהבורא, זה הופך להיות לאור חוזר. מה זה אור חוזר? שהנברא רוצה להתעלות עד דרגת הבורא, גם להיות כמוהו, "כי אותו חלק האור הנדחה לאחוריו נק' אור חוזר," הוא לא מסוגל, הוא לא רוצה, למרות שזה מאוד נעים לו אבל לא רוצה לקבל אותו, זו פעולה שהיא כבר למעלה מהדעת "ובהלבשתו לאור העליון נעשה אח"כ כלי קבלה על האור העליון במקום הבחי"ד", זאת אומרת שעכשיו זה לא כלי קבלה שמקבל כמו שבחינה ד' קיבלה לפני הצמצום, אלא הוא מקבל את זה בצורה אחרת, בתנאי שהוא עושה מזה השפעה, בתנאי שהקבלה שלו הופכת להיות להשפעה לבורא, ואז כל הפעולה נעשתה לכבוד.

כי הזיווג דהכאה באור העליון במסך, שהאור העליון בוטש במסך, מכה במסך, מעלה אור חוזר ממטה למעלה, זאת אומרת הוא דוחה אותו בחזרה. הוא מלביש עשר ספירות דאור העליון מבחינת עשר ספירות דראש. זאת אומרת כל מה שבא מהבורא הוא כאילו מחזיר ואומר "אני לא רוצה לקבל".

כי שם האור לא יכול להיות המלובש ממש. כי אין עדיין מצד הנברא שום כוח מצידו, רק דחייה, ואחרי שהמלכות מתפשטת עם האור חוזר כבר לתוך הרצון שלה אז נגמר אור חוזר ונעשה לבחינת כלי, כלים על האור העליון. זאת אומרת אותה דחייה דווקא היא הופכת להיות כלי.

אתם צריכים להשתדל להבין את זה לא במונחים טכניים, שהיה כלי, איזו ספל, משהו שקיבל ואחר כך איך יכול להיות שזה אור. אלא התנאים, היחס שלי, שקודם אני קיבלתי, עכשיו אני רוצה להיות המשפיע, אני רוצה עכשיו לתת, להחזיר, ולכן כל המשיכה הקודמת הופכת להיות להשפעה.

תקראו את זה לאט לאט ברגש כמה שאפשר, תתארו את זה כהתקשרות בין שני אנשים, או בין נברא לבורא ואז תתחילו להבין יותר מה שקורה כאן.

שאלה: לא ברור למה אור פנימי שווה לאור ישר פלוס אור חוזר, האם המלכות לא מלבישה את כל האור ישר?

אור פנימי הוא כולל בתוכו גם אור ישר וגם אור חוזר.

תלמיד: מה מבטא הפלוס? למה זה פלוס?

אור ישר שמלובש באור חוזר הוא נקרא אור פנימי.

תלמיד: תודה.

אתה צודק, צריכים לדייק. נכון.

שאלה: כאן בעל הסולם מדבר על זיווג דהכאה בבחינה ד' בין שני כוחות הופכיים, אבל עולה שאלה, למה הניגוד הזה בין שני כוחות בבחינה ב' לא נקרא גם הוא זיווג דהכאה?

מפני שרק בבחינה ד' יש לך כלי, רצון שהוא רוצה לקבל וליהנות ולכן הוא יכול להכות, לעשות מכה בתענוג ולקבל אותו אחר כך בעל מנת להשפיע. מה שאין כן בכל הבחינות הקודמות שורש, א', ב', ג' לפני בחינה ד', אין שם רצון לקבל מספיק שהוא מרגיש שהוא רוצה לקבל ולכן לא יכול לעשות את הפעולה גם על מנת להשפיע.

(סוף השיעור)