שיעור בוקר 22.12.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 482,

מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 482, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות".

אהבת ה' ואהבת הבריות

"ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה. (ב"ר כ"ד)"

כלל ופרט

"המאמר הנ"ל הגם שהוא אחד המאמרים המפורסמים והמצוטטים ביותר בימינו. עכ"ז הוא בלתי מבואר לכולם על כל רוחבו והקיפו. כי מילת "כלל" יורה לנו סיכום פרטים שמתיחסים ל"כלל" הנשוא, אשר כל פרט ופרט נושא חלק בתוכו, באופן, שבצירוף כל הפרטים יחד ימצא אותו "הכלל".

ואם אנו אומרים "כלל גדול בתורה", הרי הבנתו: אשר כל המקראות ותרי"ב המצוות, המה הם סיכום הפרטים המתיחסים לפסוק של: "ואהבת לרעך כמוך". ולכאורה קשה, איך יכול פסוק זה להיות "כלל" לכל מצוות התורה? לכל היותר הוא יכול להיות "כלל" לחלק התורה והמשפטים הנוגעים בין אדם לחבירו. אולם לחלק הארי שבתורה העוסק בעניני עבדות בין אדם למקום, איך אפשר להכלילם במסגרת הכתוב של "ואהבת לרעך כמוך"?"

דעלך סני לחברך לא תעביד

"ואם בדוחק אפשר ליישב את המאמר הנ"ל, הרי בא מאמרו של הלל הזקן באותו נוכרי שבא לפניו ובקש ממנו שיגיירו כפי שמובא בגמרא: "... גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. וכו'. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד [מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך]. זו היא כל התורה כולה, ואידך, פירושא הוא זיל גמור".

הרי אנו רואים להדיא שהוא אמר לו שכל התורה כולה היא הפירוש של הפסוק "ואהבת לרעך כמוך".

ועתה לפי דברי הלל, רבן של כל התנאים, ושהלכה כמותו, נהיר לנו בודאות גמור, אשר עיקר הרצון שבתורתינו הקדושה היא להביא אותנו לגובה רום המעלה, שנוכל לקיים הכתוב הזה של "ואהבת לרעך כמוך", כי בפירוש הוא אומר: "ואידך פירושא הוא זיל גמור", דהיינו, מפרשים לנו איך לבוא לכלל הזה.

והנה לפלא הוא, איך קביעה זו תצדק ברוב פרשיות התורה העוסקים בדינים שבין אדם למקום, ואשר כל בר בי רב יודע בעליל, שהמה העיקרים שבתורה, ולא הפירושים לבירור הכתוב של "ואהבת לרעך כמוך"."

תלמיד: למה לא "ואהבת את ה' אלוהיך" כולל את כל התורה, למה "ואהבת לרעך כמוך"?

מדובר על אדם פשוט שרוצה להגיע לתיקון ששמור עבורו. אז כך מספרים לו, שאם הוא נמצא ביחס כזה לחברים, אז בזה הוא משיג את תיקון הבריאה.

תלמיד: מה מבטיח לאדם שהוא יעבור מ"ואהבת לרעך כמוך" ל"ואהבת את ה' אלוהיך"?

מה שמבטיח לו זו עזרה מלמעלה.

תלמיד: האם זה תנאי שאם אני פועל ב-ואהבת לרעך כמוך", אז בהכרח אני מגיע ל"ואהבת את ה' אלוהיך"?

אם אני רוצה להשיג את "ואהבת את ה' אלוהיך", אז בשבילי הנחוץ וההכרחי הוא "ואהבת לרעך כמוך".

תלמיד: מה זה הכלל הזה ואהבת לרעך כמוך?

זה השלב הראשון בקניית תכונת האהבה, הקשר.

תלמיד: מה המשמעות הפשוטה של ואהבת לרעך כמוך?

אתה אוהב את האחר לא פחות ממה שאתה אוהב את עצמך.

תלמיד: איך לדעת שאני פועל נכון ב-ואהבת לרעך כמוך?

צריכים לחשוב, להתעמק בזה. הוא כותב, לא פחות ממה שאתה אוהב את עצמך, כך אתה אוהב את כולם, ולא יוצא לך משהו שאתה לא מתייחס אליו כך.

תלמיד: בשביל לאהוב את החבר, האם אני צריך להרגיש שהוא שלי, או שזה משהו חיצוני לי?

החבר הוא חיצון, ודאי, אבל אתה אוהב אותו כמו שאתה אוהב את עצמך.

תלמיד: האם זה מגיע למצב שהחבר הוא חלק ממני?

כן.

תלמיד: זאת אומרת מחיצוני לפנימי.

כן.

תלמיד: האם יש עוד משהו שכתוב עליו "כלל גדול בתורה", או רק על הדבר הזה?

בעצם זה הכלל הידוע.

תלמיד: החיבור שהוא עושה בין מה שאמר הלל הזקן לאותו גר, "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך", לבין "ואהבת לרעך כמוך", מאיפה הוא מגיע?

כך אומרים החכמים.

תלמיד: האם ואהבת לרעך כמוך זה הפירוש שלו? כי הלל הרי לא אומר ואהבת לרעך כמוך, אלא מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, וזה כאילו פחות.

כן.

תלמיד: מאיפה הקפיצה הזאת?

אני לא יודע, כך כתוב.

תלמיד: האם אין אסמכתאות לדבר הזה? האם זה בחינת מושכלות, בחינת ידע?

לא. זה מספיק כדי לקבל את זה כמטרה.

תלמיד: הוא כותב, "אשר עיקר הרצון שבתורתינו הקדושה היא להביא אותנו לגובה רום המעלה, שנוכל לקיים הכתוב הזה של "ואהבת לרעך כמוך"". הכלל הזה הוא מרכזי, הוא כולל.

כן.

תלמיד: בדרך שלנו יש פעולה מרכזית שהיא שיעור הבוקר. איך הפעולה הזו של שיעור הבוקר מקרבת אותנו לכלל הזה?

זה לא שייך אחד לשני, אם אפשר כך להגיד. ודאי שיש קשר, אבל לא שהוא מהמעשה עצמו. אנחנו צריכים לדאוג שכל המפגשים, השיעורים, הישיבות שלנו, יהיו אך ורק כדי עוד יותר להתחבר ועוד יותר לגלות את הבורא בקשר בינינו.

תלמיד: קודם אמרת שהכלל הזה מדבר על היחס בין החברים שמביא ליחס לבורא.

כן.

תלמיד: האם אי אפשר להכניס כאן את הפעולה הזו של שיעור הבוקר, אין כאן משהו שמקרין ומגדיל ומחזק את היחס בין החברים ומשם לבורא?

כן, במשהו ודאי.

תלמיד: כשאני מגיע לכאן, מה צריכה להיות המחשבה שלי, הכיוון שלי, שיחזק את הקשר ביני לבין החברים?

מתי תגיעו לחיבור שתרגישו את כולכם כמו אחד.

תלמיד: אפשר להגיד שפעולה שהיא כל כך חשובה, כשעושים אותה יחד, היא כבר מקרבת, כי בעצם עשינו את אותה הפעולה ויש השוואת הצורה.

כן.

תלמיד: הדגש פה הוא על "אל תעשה". אני זוכר שכשהתחילה הקורונה הסברת ששמים עלינו מסכות ושמים אותנו במסכים, כי החיבור בינינו לא נקי, לכן תתכסו ואל תתקרבו בינתיים. חזרנו פחות או יותר, עדיין יש חברים במסכים. באיזו גישה אנחנו צריכים לחזור לחיבור? מה זה "אל תעשה"? מה לא לעשות?

מה שאתה מבין שמפריד בין האנשים, מרחיק ביניהם, אותן פעולות אל תעשה.

תלמיד: לפני שאני ניגש לחיבור, שזו פעולה חיובית, האם אני צריך להיזהר לא לעשות משהו שלילי?

כן.

תלמיד: כתוב אצלי פירוש מלפני חמש עשרה שנה, אז אמרת שזה קו אחד, בטבע אחד. אם אתה רוצה להסביר לאדם "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", אז זה עדיין לא תיקון הרצון לקבל. זאת אומרת אותו נוכרי שנמצא עדיין ברצון לקבל, אומרים לו, אל תזיק וגם אל תמנע רווחים מאותו חבר. כדי לא להזיק, האם אני צריך לשנות את הטבע, או מספיק להישאר עדיין ברצון לקבל ולהגיע לדרגה כזו של לא להזיק לזולת?

כדי לא להזיק אני צריך לשנות את הטבע.

תלמיד: צריך גם לשנות את הטבע.

כן.

תלמיד: אז מה הכוונה "על רגל אחת"? כי הוא אומר שזו כל התורה כולה על רגל אחת.

"על רגל אחת", זה אומר שאני לא עושה שום רע לאחר, מה שאני מבין שזה רע.

תלמיד: ושתי רגליים זו אהבת הזולת.

כן.

תלמיד: האם יכול להיות מצב שאני לא רוצה להזיק אבל זה יכול להיות נגד החוקים? יש חוקי חברה על פי רב"ש, ואני רואה שאם נקיים את החוקים, אז זה יכול להגיע לפירוד בעשירייה, כי לא כולם עומדים בחוקים האלה. אני יודע שאם כולנו נקיים את החוקים שהם נכונים, אז כרגע במצב שלנו זה יגרום לפירוד, לא תוכל להתקיים עשירייה, כי לא כולם יכולים לקיים את החוקים. במה אני בוחר?

אתה בוחר להתקרב לזה לאט לאט לפי יכולת החברה לעמוד בהם.

תלמיד: כלומר תמיד האיחוד הוא המטרה.

כן.

תלמיד: איך במאמץ שאני עושה בשביל לאהוב את החבר יותר ממני, זה נותן לי להכיר את כל הפרטים בתוכי ולגלות את כל הכלל? איך אני מממש את זה דרך אהבת החברים?

כי אתה בזה מכין את עצמך לקשר שלם, הדוק, עם חברך. וזה מספיק לא צריכים יותר. כל היתר לפי היכולת שלך להתחבר עם הזולת, אז אתה מגיע למאור המחזיר למוטב, אתה מגיע לחיבור בין כולם, ואז אתה משיג בפועל מה שיש במצווה הזאת.

תלמיד: מה זה לאסוף את כל הפרטים בעשירייה, שאני ארגיש שכל הפרטים הם חלק ממני? איך אני עושה את זה, הרי המקובלים אמרו, וגם אתה אמרת לא פעם אחת, מספיק שניים. אז אם אני אוהב חבר אחד מכל העשירייה, זה מספיק או שאני צריך לאסוף את כל החברים פה אליי לתוכי?

לא. מספיק אחד.

תלמיד: אז מה זה לאסוף את כל הפרטים בעשירייה?

אני לא יכול להגיד. אבל ברור שאם אתה יכול לפתוח את הלב שלך וכל העזרה שלך אפילו לאחד מהחברים, אתה בטוח תוכל להגיע לכולם.

תלמיד: אנחנו מדברים על חיבור כל הזמן והמטרה שלנו זה להיות כולנו כאחד.

כן.

תלמיד: אני מרגיש שאני צריך כל הזמן לשאוף שהמרכז של העשירייה יהיה להרגיש אחד כלפי השני כחלק יותר חשוב מהשני.

כן.

תלמיד: שהשני יותר חשוב ממני.

כן

תלמיד: האם המרכז הזה, הוא שנותן לנו את האפשרות לגלות כל פעם יותר ויותר את הבורא, את האהבה שאנחנו מדברים עליה? כשאני כביכול מתעלה מעל עצמי, מעל הרצונות הפרטיים שלי?

כן. אם אנחנו מתקשרים בינינו כך שיהיה בינינו נקודת חיבור אחת, אז ודאי שאנחנו מגיעים למרכז אחד ולחברה אחת.

תלמיד: מה במאמר התיקון שלנו מול הבורא?

התיקון שלנו מול הבורא הוא בזה שאנחנו לא רוצים להיות נפרדים, מחולקים, אלא רוצים להיות יחד ומבינים שבלהחזיק את עצמנו כאחד, אנחנו בזה מתקרבים למטרת הבריאה.

תלמיד: קודם ענית לשאלה מה נדרש לעשות כשמגיעים לכאן, ואמרת, "מתי שתגיעו לחיבור כשתרגישו רק את עצמכם כולכם כאחד".

כשאנחנו מגיעים לכאן בתחילת שיעור הבוקר, אנחנו מרגישים סוג של הכבדה, ריחוק מסוים, ולאט לאט זה מתרכך. כל חבר ששואל מעלה חיסרון שמתגלה בו וככה הוא מעשיר וגורם להגביר את החיבור, מביא את הזווית המיוחדת, עם מה שהוא עבר.

השאלה, אם כשמתעורר בי חיסרון, אבל אני מרגיש חסרונות של אחרים, אז אני צריך לנסות ללכת עם החסרונות של האחרים ולא עם החיסרון שלי, או שעדיף שהחבר יביא את עצמו?

אני לא יודע מה לענות. נראה לי שאתה צריך לדאוג לקיים קודם כל ואהבת לרעך כמוך בתוך עצמך, ואז יהיה לך יסוד יותר בטוח להתייחס לחבריך בצורה נכונה.

תלמיד: מה הכוונה בתוך עצמי, כשאני בשיעור בוקר או לפני?

כן, שאתה כך חושב, כך אתה מחליט.

תלמיד: שמתאמץ להיות במצב הזה כביכול בזמן השיעור?

כן.

תלמיד: קודם אמרת "שמספיק לפתוח לב לאחד החברים ואז בטוח תגיע לכולם".

בעבודה בינינו בעשירייה איך זה עובד, לפתוח לב לאחד החברים, או שאני צריך להגיע לכולם וברגע שפתחתי לאחד זה מספיק?

זה לא מספיק אבל זה פותח לך דרך להגיע לכולם.

תלמיד: נראה שבמאמר הזה בעל הסולם שואל שאלות ועדיין לא עונה עליהן. למשל על הפסוק ואהבת לרעך כמוך, הוא שואל מה עם "ואהבת את ה' אלוקיך", או בהמשך הוא מתכוון כנראה לפסוק של הלל הזקן, "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". והשאלה מה עם "ואהבת את השם אלוקיך"?

אני לא יכול לדבר על כל התנאים שמדברים על החיבור, אבל "ואהבת לרעך כמוך" זה כביכול מכסה את כל מה שיכול לצאת מהאדם כלפי חברו. זה מה שאני מבין.

תלמיד: מה זה אומר שהאהבה היא סכום של כל הפרטים?

אהבה היא סכום של כל הפרטים שאדם יכול להוציא מעצמו כלפי הסביבה, כלפי החברים, ובהתאם לזה כמה שהוא מבין ומכיר את כל הפרטים שיש בזה הכלל, אז הוא מבין את ההיקף של כל הכלל.

תלמיד: כשאני בודק מידת האהבה שיש לי לחבר, אז אין לי גישה לרגש הזה של אהבה, אני יכול רק להתעסק בפרטים. אהבה זה כאילו מחוץ לתחום, זה משהו שהוא עוטף את הכול.

כן.

תלמיד: אז כשאדם רוצה להגביר אהבה, איך הוא עושה את זה אם זה משהו שהוא מחוץ לתחום שלו, הוא יכול רק להתעסק בפרטים. אם גם זימנו לו את הפרטים האלה, אם זימנו לו ביטול כלפי חבר או משהו, אבל אהבה זה מחוץ.

יכול להיות, אבל אם אנחנו עוסקים ביחס בינינו, ומבינים שעד שלא נמלא באהבה את כל האוויר ביחסים בינינו, אנחנו לא מגיעים לאהבת הבורא ולא מקיימים את התנאי הזה ואהבת לרעך כמוך. ולכן כדאי לנו לשים לב לזה.

תלמיד: כשאדם רוצה לאהוב את החבר באמת מכל הלב, מה הוא צריך לעשות?

הוא צריך להשתדל להתחבר אליו ולהחזיק בקשר הזה בכל האיברים שלו.

זה

תלמיד: הוא אומר "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" האם זה מספיק?

הוא כותב שכן.

תלמיד: אז למה אנחנו מדברים על "ואהבת לרעך כמוך", כי "מה ששנוא עליך על תעשה לחברך" זה נשמע יותר פשוט.

אני לא חושב.

תלמיד: אז אם אדם אומר לעצמו, אני מעכשיו משתדל להיות במה "ששנוא עליך אל תעשה לחברך". זאת מדרגה מספיקה, אם הוא ישתדל באמת לקיים את זה?

מבחינת המשיכה זה לא, אבל מבחינת הריחוק זה מזה, כן.

תלמיד: האם זה מדרגה לפני ואהבת או שזה ממש אותו דבר?

זה ודאי שלפני.

תלמיד: אז אם אנחנו עכשיו בעשירייה אומרים לעצמנו, אוקיי "ואהבת לרעך כמוך" זו מדרגה שהיא מאוד מורכבת, יש שם הרבה פרטים שאנחנו עוד לא מבינים, האם זה נכון כרגע אולי לנסות לכוון אל "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".

ודאי, כן.

תלמיד: האם זו מדרגה נכונה לכוון אליה?

ודאי, כן.

תלמיד: אדם אומר לעצמו זה מה שאני רוצה לעשות. מה נכון, איך להתחיל? תמיד אנחנו מדברים על אהבה, על חיבור. האם לנסות לממש את "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" להתחיל ממקום קצת אחר או שזה ממש אותו הדבר?

לא. זה נראה לי אותו דבר. במידה שהוא מרגיש נטייה לחיבור לחבר, הוא צריך להרגיש בזה גם את כל החוקים והתנאים להתנתק מהחבר.

תלמיד: מה אופן העבודה כלפי עשירייה, כלפי כל חבר וחבר במצווה הזאת, "ואהבת לרעך כמוך"? אני שמעתי עכשיו שאני צריך קודם כל לאהוב חבר אחד "ואהבת לרעך כמוך" ואחר כך דרכו להגיע לשאר החברים. זה נכון?

יכול להיות שככה זה קורה בדרך כלל.

תלמיד: אדם צריך לבחור את החבר, איך זה עובד?

הוא צריך לבחור חברים שחושב שיש לו איתם אפשרות להגיע לחיבור הלבבות.

תלמיד: כמה חברים, לא חבר אחד?

צריך להיות עשר.

תלמיד: אבל בשביל להגיע לכל החברים הוא יכול בבת אחת לאהוב את כל החברים כמו את עצמו?

לא כתוב על זה שאחד אחד, אבל נגיד שכן.

תלמיד: האם לאהוב את החבר היא הרגשה או פעולה?

כנראה שגם זה וגם זה.

תלמיד: האם אהבה עצמית היא הדבר העיקרי שצריך לשנות בלימוד, אז מה זה בלימוד לאהוב את חברך כמו את עצמך?

זה כולל.

תלמיד: מה הפעולות שמביאות אותנו לאהוב את החבר באותו שיעור שאוהבים את עצמנו?

כמו שאדם מרגיש שהוא אוהב את עצמו ומוכן לעמוד על שמירת עמדתו, כך הוא צריך גם להתייחס לחברים.

תלמיד: איך לפתח רגישות לפתוח את הלב אחד לאחר בעשירייה אם הלב אטום, מלא בחשבונות כל הזמן?

אנחנו צריכים לעשות פעולות, אולי צדדיות, ולהתקרב ולשחק זה עם זה ולהתחבר עד שנתחיל להרגיש מה זה נקרא חיבור ומה זה נקרא ניתוק ועד מתי אנחנו מסכימים להיות בניתוק. מתחילים לבקש את הבורא.

תלמיד: יש לנו נטייה להתחבר יותר לחבר או חברה ספציפית בעשירייה, האם כדאי לתרגל את הכלל "ואהבת לרעך כמוך" עם אלו שקל לנו להתחבר או דווקא עם מישהו שרחוק יותר?

אנחנו צריכים למשוך לחיבור הכללי שלנו, בינינו ועם הבורא את אלו שקרובים ביותר.

תלמיד: במצוות "ואהבת לרעך כמוך" מה תלוי באדם ומה תלוי בעזרת ה'?

אנחנו צריכים לראות שהכול תלוי בהתקשרות בינינו והבורא יושב בשמיים ועוזר לי לקיים מה שאני רוצה לקיים בעולמי.

תלמיד: כיצד הגיע הלל למסקנה שזהו הכלל העיקרי בתורה, האם אנחנו יכולים לדעת את זה?

מתוך הרגשתו בכל המציאות, כך הוא אמר.

תלמיד: רגשותיו של אדם הוא מחסום גדול בינו לבין חבריו. גבר חייב תמיד להיות מסוגל להתעלות מעל הרגשות האלה, אין לו דרך אחרת. איך הוא יכול לעשות את זה כל יום?

שינסה. שינסה ואז או שיבקש מהחברים, או שיבקש מהבורא. אני לא יודע מה עוד לעשות, אבל קודם כל שיגיע למצב שלא מסוגל.

תלמיד: מה זה אומר בפועל ובפנימיות שאני אוהבת את החברה כמוני?

שאני אוהב אותה בכל הכוחות, התכונות שלי, בכל מה שמתגלה בי.

תלמיד: מה ההבדל בין כלל לבין מטרה? כי הוא כותב ""כלל" יורה לנו סיכום פרטים שמתיחסים ל"כלל" הנשוא, אשר כל פרט ופרט נושא חלק בתוכו, באופן, שבצירוף כל הפרטים יחד ימצא אותו "הכלל"". מטרה זה ברור, אתה שם משהו מול העיניים ואתה אומר כל הזמן שזה הכי חשוב, וכל היתר אלו רעשי רקע.

כן.

תלמיד: אבל המטרה שלנו היא לא להגיע לאהבת החבר, המטרה שלנו היא להגיע לנחת רוח לבורא. אז מהו המושג הזה "כלל"?

"כלל" נקרא תכונה שכוללת בתוכה את כל יתר התכונות שאנחנו יכולים לפתח מ-בינינו כלפי הבורא.

תלמיד: האם זה אומר שעכשיו בכל פעולה, מחשבה, הרגשה, אנחנו צריכים לראות איך עושים נחת רוח לבורא או איך מממשים בזה "ואהבת לרעך"?

איך ממשים את "ואהבת לרעך".

תלמיד: לא משנה מה אדם חושב או מרגיש, הוא צריך לשאול את עצמו, האם זה בכיוון של "ואהבת לרעך" או לא.

כן, זה קודם.

תלמיד: שמעתי שעד שלא נמלא את כל האוויר ביחסים של אהבה בינינו, לא נגיע לאהבת הבורא. מה זה אומר למלא את האוויר ביחסים של אהבה?

שכך נתייחס זה לזה, שחוץ מהמצב שעומד לפנינו כמטרה, אנחנו לא רוצים להשיג כלום, רק את זה.

תלמיד: איך זה מרגיש כשממלאים את האוויר ביחסים של אהבה?

שהקשר בין כול הפרטים נעשה כולו אהבה.

תלמיד: אם יש פעולות בחברה או חיבורים עם חברים מסוימים שמורגש לאדם שהם לא מקרבים אותו לאהבת הזולת, אלא להיפך, מה הוא צריך לעשות?

צריך לדבר על זה. נראה לו שפעולה זו או אחרת דווקא לא מקרבת ביניהם אלא מרחיקה.

תלמיד: אבל הוא זה שמרגיש ככה.

כן, שהוא מרגיש ככה.

תלמיד: עם מי הוא מדבר על זה?

עם העשירייה.

תלמיד: ואם זה לא בתוך העשירייה?

אז מה הוא מביא? העשירייה דנה רק בדברים שהם מרגישים שזה פועל עליהם, מהם הם באים ובהם מתקיימים.

תלמיד: אבל נניח שיש פעולות בחברה, לא בעשירייה, שאדם מרגיש שאם הוא עושה אותן, אז הוא דווקא מתרחק.

מה זה "בחברה" ולא בעשירייה?

תלמיד: הפצה, סעודות.

לא, זה לא נכון. זה חייב להיות גם בעשירייה, גם בחברה קטנה, לא חשוב. אנחנו מדברים על נושא, מעשים שאנחנו בונים, יוצרים אותם, ובהם חיים.

תלמיד: אנחנו כחברה, כעשירייה עושים את זה. אבל אדם כשהוא מגיע לקראת הפעולה הזאת או לקראת חיבור עם חבר מסוים, הוא מרגיש להיפך, שהוא נדחה, מתרחק. האם כפעולה ראשונה הוא צריך להתרחק מזה, או דווקא להיפך, לעבוד נגד הרצון?

אני לא יכול להגיד לך. אני לא תופס את התמונה הזאת.

תלמיד: נניח שהאדם מגיע לקראת פעולה שעליו לעשות בחברה, אבל הוא מרגיש שהפעולה הזאת מרחיקה אותו, היא לא מקרבת אותו לאהבת הזולת. מה הצעד הבא שהוא צריך לעשות? הפעולה הזאת חשובה בעיני החברה.

בעיני החברה חשובה ובעיניו לא?

תלמיד: כן.

צריכים לברר, אין כאן מה לעשות.

תלמיד: ההחזקה של אהבת חברים כהשתוקקות שונה אצל כל אחד. איך אנחנו מחברים אותה?

זה נכון שבכל אחד יש עבודה אחרת בהתקשרות עם החברים, אבל זה לא מבטל בינינו את חובת החיבור.

תלמיד: יוצא ממה שקראנו, שאנחנו צריכים להגדיל את המטרה לפני "ואהבת לרעך כמוך", את האפשרות שניתנה לנו, את ההשתוקקות, את הרצון.

כן.

תלמיד: אנשים מגיעים לשיעור בוקר, וכל אחד מנסה להביא את הטוב שלו.

אני לא מבין מה אתה רוצה להגיד.

תלמיד: איך אנחנו מחזיקים לאורך כל השיעור את זה שכל אחד שנמצא במסכים או פיזית כאן, מביא את הטוב ביותר שלו ומפה אנחנו גדלים?

הכול תלוי בהכנת האדם לשיעור.

תלמיד: עדיין לא הצלחתי להבין מה זה "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" בעשירייה? כשמדברים על "ואהבת לרעך כמוך", זה נשמע משהו גבוה, יש הרגשה שכשאנחנו מתאמצים לעשות את זה, זה מגיע לאיזה גבול שלא נותן לך לצאת ולאהוב את החבר כמו את עצמך. אבל כשמדברים על אל תשנא את החבר, אני לא חושב שיש פה מישהו ששונא. אולי במקרים חריגים כשמתעורר איזה פיצוץ. אבל ככה, כשאנחנו יושבים, עובדים, ונפגשים זה לא משהו גלוי שעובדים עליו.

אז מה מומלץ? מה אתה ממליץ.

תלמיד: זה מה שאני שואל, האם זה משהו מוסתר שאנחנו צריכים יותר להבין? לפעמים אתה אומר, לנו "אתם עם כפפות, אתם לא נוגעים אחד בשני". לי זה נשמע כמו "שלי שלי, שלך שלך. אתה באזור שלך, אני באזור שלי. אני לא נכנס בך, ואתה לא נכנס בי".

נו, זו בעיה, איך נגיע כך לכלי אחד?

תלמיד: אז קודם אני מנסה להבין, לאתר מה המקום הזה שבו אני עושה משהו כנגד חבר. כרגע זה בכלל לא גלוי לי. מה המקום הזה שבו אני בצורה מודעת עושה משהו גלוי נגד חבר?

זה מה שיש בינינו, ממני אליו, וממנו אלי.

תלמיד: למה אני לא מרגיש שאני בשנאה אליו?

כי עוד לא הגעתם לזה.

תלמיד: אולי אנחנו יותר באדישות כזו, ולא מרגישים את זה.

כן. עוד לא הגעתם להתקשרות כזאת.

תלמיד: אנחנו מגיעים לערבים מיוחדים, לכנסים, והנושאים בהם מאוד מאוד גבוהים. "לשמה", "פורצים לרוחניות". אז באים , עושים המון תורנויות. אבל איך אני לא מפספס ברגעים האלה, בהזדמנויות האלה את הכלל הזה, שרק איתו אפשר להתחיל את העבודה, של "ואהבת את רעך כמוך"?

זו באמת בעיה. אם אתה שואל אותי, אני לא יודע איך. אבל אני בטוח שאנחנו כן מסוגלים, באמת רק יחד, העיקר זה ביחד.

תלמיד: כי זו הנקודה שאני והחברים רוצים להתמקד בה, כשמגיעים לאירוע מיוחד או לזום, והנושאים כמו שאתה יודע, מאוד גבוהים. "להשפיע על מנת להשפיע", ו"לשמה" הכול אמור לכוון אותנו דווקא לנקודה הזאת, כל מה שאנחנו לומדים, דווקא לחדור את הנקודה הזאת ללב החבר?

כן.

תלמיד: שם, את הנקודה הזאת לתקוף?

כן. כי משם אנחנו מתחילים ללמוד את המערכת, ולא לפני.

תלמיד: אני מקסימום מזהה בתוכי שאני מגיע לפה עם רצון לממש את תכלית החיים שלי, רצון להגיע לרוחניות, והכול בנטייה אגואיסטית. אני לא מזהה בתוכי נטייה לכיוון החבר. האם על אותו רצון אגואיסטי להגיע למטרת חיים, אני יכול לעשות התמרה ולתרגם את זה לעצמי, שזה מתממש רק באהבת הזולת, מתממש רק בלאהוב את החברים שלי בעשירייה?

כן.

תלמיד: איך עושים כזה סוויץ'?

תשאל את החברים, איך הם חושבים לעבור את המרחק הזה?

תלמיד: אני שואל, כי כרגע זה מרגיש רק כשינוי שכלי. אני לא מצליח להלביש על זה שום רגש, שום נטייה רגשית לכיוון של לאהוב את הזולת.

זה מספיק? זאת אומרת, אם זה מה שיש לי כרגע, להתאמץ בצורה שכלית להתלבש על זה?

נו, נגיד בינתיים, כן.

תלמיד: אמרנו ש"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" זה כמו מין שלב ביניים. האם זה נכון לסדר מטרת ביניים כמו שענית קודם, או שצריך מראש לסדר מטרה שהיא התכלית היותר גבוהה, להגיע למימוש האהבה?

לא, אפשר גם אמצעי. אפשר גם זה.

תלמיד: התייחסנו להפרש שיש בין לשמה ל"ואהבת לרעך", וזה נראה כאילו ה-לשמה רחוק יותר. אבל מצד שני אני חושב, איך אפשר בכלל להגיע ל"ואהבת לרעך" אם אתה לא לומד לשמה? מי יפתח לך את הפתח ללב של החבר, הרי זה צריך לעבור דרך הבורא אם אתה לא פועל למען לשמה, לבורא, או לשם התורה? האם יש קשר בין שני הדברים האלה.

כן.

תלמיד: לטובת הכנס שלנו, איך אפשר לחבר בין הנטייה שלנו ללמוד ל-לשמה לבין ואהבת לרעך, להגיע לזה?

לשמה זה לשם תורה, ומה עוד?

תלמיד: ואהבת לרעך כמוך.

ואהבת לרעך כמוך.

תלמיד: זה כלל גדול בתורה.

כן, למען החיבור עם חבריי. איך אני מחבר את שניהם יחד? אני לא רואה בזה שום שוני, אלא רק שאני רוצה שזה יתקיים ברצון המשותף.

תלמיד: מה יתקיים ברצון המשותף?

בסופו של דבר זה צריך להיות כך, "ואהבת לרעך כמוך", "ואהבת את ה' אלוקיך", זה מתקיים בקבוצה אחת, בעשירייה אחת.

תלמידה: מה לעשות עם קינאה? הגעתי לאהבה לאחת החברות, והיחסים עם השנייה החמירו.

נו, אז מה?

תלמידה: התאמצתי באהבה כלפי חברה אחת, אבל כנגד חברה אחרת מקנאה והיחסים איתה החמירו. מה לעשות עם זה?

מה לעשות? להשתדל במשהו לפייס אותה.

תלמיד: האם עלי לנסות לאהוב את החבר כמו את עצמי גם אם הוא לא ימלא את האחריות שלו בעשירייה?

תנסה להתייחס ככה לכולם, לכל חברייך בעשירייה.

תלמיד: מה העצה אם יש מצב של קרירות, אדישות מצד חברה מסוימת?

לעזוב את זה לבינתיים.

תלמיד: אדם שעושה מאמצים חזקים באהבת חברים, מה נבנה בו?

נבנים בו אפשר להגיד, יסודות בית המקדש.

תלמיד: קראנו במאמר שהלל הצדיק אמר לאותו נוכרי "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". אני אפילו בשכל לא מצליח לתפוס את המשפט הזה, למה הוא לא אמר מה ששנוא לחברך אל תעשה לו? איך יכול להיות שמה ששנוא עלי, שנוא גם על חברי?

אם אתם רוצים להיות יחד, להתחבר יחד, להשפיע אחד על השני, לעשות משהו שיתקבל ביניכם, יוצא שאין לך ברירה, אלא אתה מקבל אותו כמו שהוא, והוא מקבל אותך כמוך.

תלמיד: ככה אנחנו בעצם מתקרבים?

ועל ידי זה מתקרבים.

תלמיד: האם "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" זה השלב הראשון ובזה האדם צריך להתמקד, או שהוא צריך להתמקד גם ב"ואהבת לרעך כמוך"?

לא, הוא צריך קודם לסלק את עצמו מכל הדברים השליליים שזה "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך".

תלמיד: יש בזה משהו אקטיבי?

בטח, כי הוא עוצר את עצמו מלעשות דברים שהם שנואים על החבר.

תלמיד: אז כמו שהחבר אמר, אנחנו לא נמצאים במקום שאנחנו עושים בצורה יזומה פעולות רעות לחבר. יכול להיות שלפעמים אני תופס את עצמי שאני מרשיע את החבר, שופט אותו, לא רואה אותו מספיק גדול, אז על המקומות האלה שבאות לי המחשבות אני יכול לעשות עכשיו איזושהי עבודה. לזה הכוונה?

כן.

תלמיד: זה נשמע מין מקום פסיבי כזה, שאם אני לא נמצא בשלילה כלפי החברים, כבר אני מקיים את "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", כמו מין מידת סדום כזאת.

לא.

תלמיד: אם כך מהי העבודה ב"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך"?

"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" זה שכל הדברים, מהגדולים ביותר, הגלובליים, ועד הקטנים ביותר, אתה לא עושה לחברך, לאף אחד מחברים שלך, אם לא מאהבה אליהם, כי מלכתחילה כתוב, "ואהבת לרעך כמוך".

תלמיד: מה זה אומר לקיים בפועל את המצווה הזאת של אהבה? גם בעל הסולם כותב, הריני מצווה כי תתחילו בכל מאמצי כוחכם להתחיל לאהוב אחד את השני. הרי אדם לא יכול לצוות על הלב שלו, תאהב, תאהב, אז מה זה אומר?

תנסה כל יום לפצות אותו בסוכריות, במשהו, ואז תראה כמה זה ישנה לך את המקום.

תלמיד: מה זה סוכריות, משהו מתוק לרצון לקבל?

כן.

תלמיד: איך העבודה הזאת במאמץ באהבת חברים, מביאה אותי לדבקות בבורא, ב"אין עוד מלבדו טוב ומיטיב", מה הקשר?

כי אתה רואה לפי פעולות החברים, איך הם מתייחסים זה אל זה, ורוצים לראות את האהבה שפורחת ביניהם, ואז אתה לומד מזה, זה משפיע עליך.

תלמיד: לכאורה יכול להיות אותו מצב גם בלי שהבורא נמצא בתמונה, אז אני שואל, אם אין בסוף הפעולה הזאת באהבת חברים, כוונה להגיע לדביקות ה', האם היא שווה משהו או שזאת פעולה בעלמא, כמו שאנשים בעולם הזה מנסים להיות טובים אחד כלפי האחר? אם אני שוכח את הכוונה, בשביל מה אני אוהב את החברים, בשביל להגיע לדביקות הבורא, יש משהו בפעולה?

יש בכל זאת ערך, כי אתה עובד נגד האגו.

תלמיד: האם "ואהבת לרעך כמוך" זה בתוך העשירייה? האם צריכים להגיע ליחסים של אהבה בינינו בתוך העשירייה?

כן.

תלמיד: איזו אהבה צריכה להיות בקבוצה, בחברה, נגיד בין כלל החברים שיושבים כאן בחדר?

לא יודע מה לענות. יש לך כמה אהבות?

תלמיד: זאת השאלה, האהבה צריכה להיות מתוך העשירייה, לקבוצה יותר רחבה, עד לכלי העולמי, זאת אומרת במעגלים, או שצריכה להיות לי רמה אחת של אהבה פה בתוך העשירייה, ורמה אחרת של אהבה לשאר החברים במעגל נוסף שהוא מחוץ לעשירייה? איך זה עובד?

לא, ודאי שבאהבה יש כל מני הגבלות, אבל אני לא יודע איך להגיד.

מישהו יכול לענות?

תלמיד: אני למשל שונא להתחבר עם אנשים, אני לא רוצה לראות אף אחד, שנוא עליי דבר כזה, וגם שנוא עליי שמישהו בא אליי ואומר, למה אתה לא בא לסעודה, למה אתה לא בא למפגש, זה שנוא עליי, אבל מצד שני אני מבין שלצורך המטרה אני חייב את זה, זה עוזר לי להיות מטרתי. אז אני לא אבוא לחבר ואגיד לו, תבוא לסעודה? למה, כי זה שנוא עליי באופן טבעי? האם אנחנו מדברים פה על אהבה טבעית, על מה שאני אוהב ומה שאני שונא, על האגו שלי, או על אותה נקודה שבלב שרוצה להגיע לחיבור ולאהבה אמיתית, לא אהבת דגים, אלא אהבה שהיא באמת אהבה נצחית, האם יש הבדל בין זה לזה?

כן.

תלמיד: איך ליישב את הדבר הזה? כי מצד אחד, אם אני עושה לחברים רק מה שמתוק להם, אני רואה שזה ממש מביא להם מוות רוחני, אבל הם רוצים מתוק, בוא ניתן להם מתוק, שהכול יהיה סבבה. האם זו הדרך? קשה לי לתפוס את זה, ובאמת נראה לי שזה השורש של כל הבעיה, גם בעשיריות וגם בדרך שלנו. החבר שאל קודם לגבי כללי רב"ש, ואמרת, לא צריכים לקיים את כללי רב"ש אם זה יכול להביא לפירוד. אז איך לפתור את הבעיה הזאת?

זו שאלה.

תלמיד: מה זאת אומרת לא לגעת אחד באחר? אני לא מבין את זה. אומרים לי, אל תיגע בחברים, זה מביא אותם לשנאה והם יכולים לצאת מהדרך, אל תיגע בהם בכלל, תעזוב אותם. איך אפשר? איך נגיע למשהו?

כן, אני מסכים עם מה שאתה אומר ועדיין אני לא שומע תשובה.

תלמיד: "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", זאת כל התורה על רגל אחת. מאחר ואין מציאות בכוח אחד, אנחנו צריכים את הרגל השנייה שהיא "ואהבת לרעך כמוך". האם זה נכון?

כן.

תלמיד: אנחנו מתעסקים בבניית יחסי אהבה בינינו, וכמובן שכל אחד מהרצון לקבל שלו עושה את כל הפעולות האלה. וכשמתגלה הקונפליקט של הרצון לקבל בינינו, אז יש הזדמנות לעל כל פשעים תכסה אהבה. אבל אז בורחים, לא לוחצים עוד טיפה בשביל להגיע למצב הזה.

כן.

תלמיד: איך לעבור את המכשול הזה? התגלה פשע, התגלה קלקול, איך מתגברים?

איך נראה?

תלמיד: יש לנו אינסוף מאמרים של רב"ש שמדברים על זה, אבל בזמן אמת אנחנו שוכחים.

כן. אין מה לעשות. אני גם רואה שכולם לא שומעים.

תלמיד: התגלה קלקול וזו הזדמנות, כי עכשיו אפשר לכסות באהבה. אבל קודם כל צריך להבין שיש פה קלקול, אי אפשר ישר לכסות אותו ולהגיד, "הכול בסדר, בואו נכסה", אלא קודם כל צריך לברר את הקלקול.

כן.

תלמיד: צריך לדבר על הקלקול, ורק אחרי שדיברנו עליו אפשר להגיד "בואו נכסה באהבה".

כן.

תלמיד: כתוב פה "אשר עיקר הרצון שבתורתנו הקדושה היא להביא אותנו לגובה רום המעלה, שנוכל לקיים הכתוב הזה של "ואהבת לרעך כמוך"". איך אנחנו יכולים כל הזמן להסתכל על מה שאנחנו לומדים דרך המשקפיים של ואהבת לרעך כמוך, שלשם אנחנו מכוונים? אפשר לקרוא "שמעתי" או מאמרים אחרים, אבל קשה לראות שזה מוביל אותנו לואהבת לרעך כמוך. איך אפשר להינעל על זה?

לא יודע.

תלמיד: האם אנחנו יכולים להתחבר לרצון שיש בתורה? כי הוא כותב שעיקר הרצון שבתורה הוא להביא אותנו לזה.

כן, ודאי.

תלמיד: איך?

על ידי הרצון, על ידי התפילה.

תלמיד: אנחנו קוראים כל כך הרבה דברים שונים, וקשה למקד שהכול הוא לקראת לב אחד, שהכול מכוון לאותו כיוון. גם בעל הסולם מוריד את הכול לאהבת חברים, שהכול נפתר באהבת חברים. האם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי למקד את המאמצים שלנו לכל הכיוונים לקראת אהבת חברים?

תעשו. אני חושב שזה צריך להיות ברור, כי זה מגולה.

תלמיד: אבל לפעמים עושים דברים בהפצה או דברים שהם לטובת החברה, ולא כל כך פשוט לאחד את הכול שהכול צריך לדחוף אותנו לקשר יותר פנימי, זה מפוזר.

כן. יש דברים שאנחנו לא יכולים לקשור את זה קצר.

שאלה: פעם אמרת ש"ואהבת לרעך כמוך" ו"אהבת את ה' אלוהיך" כול זה ממומש בעשירייה. יש לנו את העבודה הרגילה היום יומית שלנו. איך נראית עשירייה שבה שני הכללים האלו מתקיימים?

כל אחד מרגיש את כולם, כולם מחזיקים זה בזה, ומבינים שמה שהם צריכים זה רק את כוח הבורא שיכול להשפיע עליהם מלמעלה, ובצורה כזאת לאסוף את כולם יחד. ואז בחיבור שלהם יחד הם יבינו את כל הפרטים של אותו המצב.

שאלה: המצב הזה שתיארת, האם זה משהו מצטבר בעשירייה?

כן, בהדרגה זה מצטבר בעשירייה.

תלמיד: כשמלמדים את הילד לעשות משהו, נותנים לו משימה פשוטה. כשהוא לומד לבצע אותה, אז נותנים לו משהו יותר מסובך. העשירייה היא המעגל הכי קרוב אלינו, שם אנחנו לומדים דברים בסיסיים ומכוונים יותר מדויק למטרה. ואחר כך, אם הצלחנו, אז נותנים לנו חוג יותר גדול עד כל האנושות וכל העולם. כשתהיה בי הרגשה שיש לי אהבה אמיתית לכל העולם, האם זה הבורא, או בורא זה משהו יותר גבוה?

אני חושב שזה הבורא.

תלמיד: אם זה כך, אז הבורא הוא לא איכות שונה, זה אותו דבר, אלא כך לפשט אותו לכל העולם.

כן.

תלמידה: במה צריך להתבטא עומק האהבה לחברות, וכיצד עלינו לממש אותה?

בעזרה הדדית בלב פתוח.

תלמיד: אם העשירייה לא הצליחה בגלגול שלה להגיע לאהבה הדדית, האם הבורא נותן עוד הזדמנות בגלגולים אחרים להשלים את העבודה?

כן.

תלמיד: האם הדרגה תהיה לפי מה שהם השיגו בגלגול הקודם?

את זה אני לא יכול להגיד.

(סוף השיעור)