שיעור בוקר 27.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 459, מאמר "השלום בעולם"

קריין: מאמר "השלום בעולם", של בעל הסולם, ממשיכים מכותרת "זכו – אחישנה. לא זכו – בעיתה", בספר זה נמצא בעמוד 459.

זכו - אחישנה. לא זכו - בעיתה

"אמנם יש לדעת, שחוק ההתפתחות האמור, השפוך על כל המציאות, המבטיח להחזיר כל רע - לטוב ומועיל, הנה הוא פועל את כל פעולותיו בכח ממשלת השמים ממעל, כלומר, מבלי שאלת פיהם של בני האדם יושבי הארץ. לעומת זה, שכל וממשלה נתן השי"ת באדם, והרשהו לקבל את חוק ההתפתחות האמור, תחת רשותו וממשלתו עצמו, ובידו למהר ולזרז את תהליך ההתפתחות לפי חפצו, באופן חפשי, ובלתי תלוי לגמרי בכבלי הזמן.

המתבאר, שיש כאן ב' ממשלות הפועלות בדרכי ההתפתחות האמורה:

אחת היא: "ממשלת השמים", המבטיחה לעצמה להחזיר כל רע ומזיק - לטוב ומועיל. אלא שבא בעתו. כדרכו בכבדות ובאריכת הזמן.

ויש - "ממשלת הארץ".

וכאשר "הדבר המתפתח" הוא בעל חי ומרגיש, נמצא שסובל כאבים ויסורים נוראים, בזמן שנמצא תחת מכבש ההתפתחות, מכבש, הכובש דרכו באכזריות רבה.

ולעומת זה, "ממשלת הארץ", שהם בני אדם שלקחו את חוקי ההתפתחות האמורה תחת ממשלתם עצמם, שכחם יפה להשתחרר לגמרי מכבלי הזמן, ונמצאים ממהרים מאד את הקץ, כלומר, את גמר בישולו ותיקונו של הדבר, שהוא קץ ההתפתחות שלו.

כדברים האלה אמרו חכמינו ז"ל (סנהדרין צח:) על גמר גאולתם וגמר תיקונם של ישראל. וכך ביארו הכתוב: "אני ה' בעתה אחישנה". "זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה". רצונם לומר. שאם יזכו ישראל, ויקחו את חוק ההתפתחות הצריך לעבור על מדותיהם הרעות עד שיתהפכו לטובות - יביאו אותו תחת ממשלת עצמם. דהיינו, שישימו לבם ודעתם לתקן בעצמם את כל המדות הרעות שבהם, ולהפוך אותם למדות טובות, אז: "אחישנה", כלומר, שנמצאים משוחררים לגמרי מכבלי הזמן, והקץ הזה תלוי מעתה בחפצם עצמם, דהיינו, רק לפי רוב המעשה ותשומת הלב. ונמצאים "מחישים" את הקץ.

אבל אם לא זכו לקבל התפתחות מדותיהם הרעות תחת ממשלת עצמם, אלא יעזבוהו תחת ממשלת השמים - הנה גם אז מובטחים הם בגמר גאולתם, ובגמר תיקונם, כי יש בטחון מלא בממשלת השמים, הפועלת על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית מדרגה אחר מדרגה, עד שמהפכת כל רע ומזיק לטוב ולמועיל, כמו הפרי על העץ, והקץ בטוח לגמרי, אלא בעתה, כלומר, שהדבר כבר תלוי ומקושר לגמרי במדת הזמן.

כי על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית הנ"ל, עד ביאתו לקץ מוכרח לעבור עליו מדרגות שונות ומרובות, שדרכם לבא בכבדות, באיטיות גדולה וארוכה ביותר, הנמשכת זמן רב מאד. ומתוך שבנידון שלפנינו "דבר המתפתח" הם בעלי חיים ומרגישים על כן גם עליהם לקבל במצבי ההתפתחות הללו יסורים גדולים ונוראים ביותר, כי כל הכח הדוחף הנמצא במדרגות הללו כדי להעלות את האדם ממדרגה נמוכה למדרגה עליונה ממנה, אינו אלא כח דחיפה של יסורים ומכאובים, שהתקבצו במדרגה הנמוכה - ושאי אפשר לסובלם, ועקב זה מוכרחים לעזוב את המדרגה ולעלות למדרגה עליונה ממנה, - על דרך שאמרו חז"ל: "אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזירותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב".

הנה הקץ המובטח לבא לישראל על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית הנזכר, מכונה "בעתה", כלומר, הקשור בעבותות הזמן. והקץ הבטוח לישראל, על ידי שיקחו את התפתחות מדותיהם תחת ממשלת ידיהם. מכונה "אחישנה", כלומר בלתי תלוי לגמרי בזמן."

שאלה: מה פירוש שהקץ הבטוח לישראל הוא לקחת את התפתחות מידותיהם תחת ממשלת ידיהם דווקא, מה הם אמורים לעשות?

לא, הקץ בכל זאת צריך לבוא מתוך זה שישראל ואחר כך האנושות מכירים את המקום, את הכוחות, ומשתלבים איתם, זה הקץ.

תלמיד: מה זה לקחת את ההתפתחות תחת ממשלת ידיהם, איך לפעול?

שלא ממהרים את ההתפתחות על ידי הכוחות שנמצאים בטבע, אלא מתקדמים לפי איך שהכוחות דוחפים אותם.

תלמיד: אבל זה "בעתה", איך שהכוחות דוחפים אותם זה איך שפועל מכבש ההתפתחות, סבל, ייסורים.

אז מה? אבל זו בכל זאת התפתחות.

תלמיד: אז כן לדחוף או לחכות ולראות איך הבורא פועל?

זה תלוי מה אתה מעדיף, איך אתה בוחר.

תלמיד: אני רוצה לבחור באחישנה, מה אני צריך לעשות?

בבקשה, קדימה.

תלמיד: מה זה אומר?

תשווה את עצמך לבורא ככל האפשר.

תלמיד: זה משהו שאנחנו יכולים לעשות בעצמנו?

ודאי, לכן בעל הסולם טורח וכותב לך את זה.

תלמיד: אנחנו אומרים שהבורא נותן לנו גם את הכלי גם את האור, את כל הכוחות.

זה ברור שמהבורא מגיעים כל הכוחות והתנאים, אבל לרצות שהם יבואו עליך ולרצות להשתתף, להשתמש בהם כדי להתפתח בדומה לבורא, זה תלוי בך, לשם כך יש לך קבוצה ואת כל היתר.

שאלה: לא ברור איך מכבש ההתפתחות מביא את האדם לשינוי הטבע שלו?

על ידי ייסורים. האדם רוצה לברוח מייסורים, ובסופו של דבר הוא רואה שאין לו שום ברירה אלא הוא חייב ללכת לא לפי הטבע הטבעי, אלא לפי הטבע הרוחני.

תלמיד: מה הסיבה שהייסורים נמתחים על פני תקופת זמן, למה לא כולם מגיעים יחד כדי שהבן אדם מיד ישתנה?

אנחנו לא מסוגלים לסבול את זה.

תלמיד: וכשזה במנות כן יכולים לסבול? כי בסופו של דבר אני צריך להגיע להרגשה שאני לא יכול להישאר יותר במצב הזה?

במנות זה אפשרי.

תלמיד: במצב הסופי נראה שכבר יש לי את כל מידת הייסורים שאני צריך, כמו שבעל הסולם כותב שהייסורים התקבצו כולם במדרגה הנמוכה. למה זה צריך לבוא בהדרגתיות כזאת, למה לא ניתנים לאדם כל הייסורים בבת אחת?

היית בורח, לא היית מקבל אותם כדבר ההכרחי להתפתחות, לא היית חושב שזה מגיע מצד הטוב, שהמכות שיורדות עליך הן דווקא סימנים טובים, ושאתה צריך רק לדעת איך להשתמש בהן כדי להתפתח מהר ולעניין למטרה הנכונה.

תלמיד: אז למה בזה שאני מקבל את המכות במנות, במשך תקופה ארוכה, זה מביא אותי להרגשה שהמכות הן לטובתי?

קבלת המכות במנות היא רק להראות שאתה יכול להתייחס אליהן בשכל ברגש בכלים שלך ובכל זאת לאט לאט להבין שהן לטובתך על אף שהן פועלות ממש כנגדך. זה כמו שנותנים מכות לילד, "חושך שבטו שונא בנו".

תלמיד: מה ההבדל אם הוא קיבל מכות קטנות לאורך זמן או קיבל מכה אחת בבת אחת, למה הבורא בוחר לתת מכות קטנות עד שהאדם יגיע להרגשה שהוא לא רוצה יותר?

כי ביני לביני מגיע שכל. חוץ מרגש, כעס, כאב ובכי מגיעים גם רגש ושכל.

תלמיד: זה אומר שצריך כמה מצבי התפתחות שונים שמתווספים אחד לאחר?

יום יום. כמו שרב"ש היה אומר שסבתא שלו היתה אומרת לו, "אתה זוכר ברוך מה שעשית אתמול, אז היום אתה תקבל עונש", והיתה נותנת לו מכות והוא היה בוכה. היא היתה סופרת כמה מכות היא נותנת לו, בלב קשה מאוד, כך היה נראה לו, כי הוא לא הבין שגם היא בוכה עוד יותר ממנו.

תלמיד: אז מה רב"ש למד מזה שהוא מקבל מכות על משהו שקרה פעם?

הוא סיפר לפני כולם בגאווה, איזו סבתא היתה לו. זה יישר אותו בחיים, כי הוא ידע שהוא חייב לקבל עונש על כל דבר שהוא עשה לא נכון, אחרת זה לא היה מאוזן בחיים. כשהעליון נותן מכות, הוא סופר בדיוק כמה מכות לתת לתחתון כדי לאזן בו את כוח הרע וכוח הטוב.

תלמיד: והמנות שאנחנו מקבלים, הן לפי המידה של הרצון לקבל שמתגלה לנו באותה מדרגה, או באותה תת מדרגה כדי שהכול יתקבץ להחלטה לשנות את הטבע? כי ממכה למכה אני עדיין נשאר באותו טבע.

לא. אתה משתנה.

תלמיד: אבל זה עוד לא מורגש.

כתוב שאפילו כשאתה מוציא מהכיס עשרה גרוש במקום עשרים או ההפך, זה כבר עונש.

שאלה: לגבי אחישנה ובעיתו. האם הדרכים של אחישנה ובעיתו הן שתי דרכים מקבילות? זאת אומרת אני בכל מקרה הולך בבעיתו, ומתי שאני יכול איכשהו להידבק באחישנה, אני נדבק? או שאלו דרכים שכביכול חלק אני עושה בבעיתו, וחלק באחישנה. והאם זה מתחלף או שזה קורה במקביל?

זה קורה במקביל, ואתה מחליט.

שאלה: בעל הסולם כותב "שיש ב' ממשלות הפועלות בדרכי ההתפתחות האמורה, ממשלת השמים וממשלת הארץ". ובהמשך הוא כותב שלא משנה באיזה דרך בסופו של דבר אתה תגיע לתיקון של מהמזיק אל הטוב. אבל יש כאן איזו נקודה שהנבראים צריכים לקחת את אחת הממשלות על עצמם, כדי להפעיל את החוקים האלה בהתפתחות שלא תלויה בזמן. מה כאן השוני, ומה האדם צריך לעשות כדי לבחור, וכדי לקחת את הממשלה הזאת על עצמו?

אם האדם לוקח את העשירייה שלו, ורוצה על ידה להתקדם לאחישנה, בזאת הוא משנה את דרכו.

תלמיד: איך האדם מקבל כזאת החלטה?

על ידי ייסורים.

תלמיד: רק על ידי ייסורים?

רק על ידי ייסורים. אנחנו מלכתחילה רצון לקבל הנאה ותענוג, עוד לפנינו, ולכן רק על ידי ייסורים אנחנו יכולים איכשהו לקבל סטיה ממנו, ולעבור למשהו באמצע, בין ייסורים לתורה.

תלמיד: מהם אותם "חוקי ההתפתחות האמורה"?

ככל שאנחנו רוצים להתקרב זה אל זה, ולהידמות לבורא, אנחנו מקצרים את הדרך והופכים אותה לקלה, וההיפך אם לא.

תלמיד: אז זה בכלל לא קשור לחוקים שיש בעולם הזה, אלה פשוט חוקים רוחניים?

איזה חוקים, חוקי הפיזיקה והכימיה?

תלמיד: כל מה שמפעיל את האדם. הוא נותן כדוגמה את החוק של הפרי שצריך להגיע לגמר בישולו. יש כל מיני חוקים של העולם הזה שעובדים על האדם.

זה בדרגות דומם צומח וחי. על זה אנחנו לא מדברים. אנחנו לומדים במיוחד על מה שמשפיע על דרגת המדבר.

שאלה: גם הבורא כמו הסבתא של הרב"ש נותן כל מיני מכות לבני אדם, והם לא מזהים את ההקשר הישיר, כי המכות באות לפעמים אחרי, ובכל מיני צורות. איך בזה הוא מלמד אותם? וגם לא הבנתי עד הסוף את השיטה של הסבתא?

הסבתא לימדה.

תלמיד: היא היתה מסבירה, ואז הוא היה מבין.

כאן הבורא נותן כאלו מכות שהאדם יכול להבין למה הן באות, ומה צריך לעשות כדי לא לקבל אותן שוב.

שאלה: למה היא לא נתנה לו את המכה מיד כשהוא עשה את הפעולה או המעשה?

כי הוא לא היה מעכל את זה. הוא היה מצרף את המעשה שלו למכה, וחושב שהם קשורים זה לזה. והסבתא רוצה להראות לו שהעונש לא תלוי במה שהוא עשה. אלא זה בא כדי ללמד אותו משהו אחר, לכן היא לא קשרה את זה מיד למעשה הרע שלו,.היא לא קשרה בין המעשה הרע, המכות והעונש.

תלמיד: מה זה לא בגלל מה שהוא עשה? מה היא רצתה להראות לו מעבר למה שהוא עשה?

היא רצתה להראות לו שמה שהוא עושה זה לא טוב. אבל שהוא יבין שזה לא טוב לא בגלל שזה מביא לו כאב, אלא בגלל המעשה עצמו.

שאלה: ואם היא היתה נותנת את המכות ישר, הוא לא היה מבין, כי הוא היה חושב רק על העונש?

הוא לא היה מבין. קודם כל הוא היה ילד, ואף אחד לא היה מבין. תיכנס לבית הסוהר ותראה.

שאלה: במה ממשלת הארץ וממשלת השמים שקולים זה לזה, כך שהם יכולים להחליף זה את זה?

מה זה ממשלת הארץ?

תלמיד: הוא אומר "רוב המעשה ותשומת הלב".

ומה ממשלת השמים?

תלמיד: ייסורים, כבדות, ואריכות נוראה.

ומה אנחנו רוצים?

תלמיד: אנחנו רוצים את ממשלת הארץ. על פניו נראה כאילו אומרים לך בוא נחליף משהו קטן, במשהו איום ונורא. לכן איך זה שקול לזה? כי אנחנו מדברים פה על הטבע, וזה אמור להיות אותם כוחות שמביאים לאותה מטרה, לאותה תוצאה. איך המעשה ותשומת הלב, שקולים בכוח שלהם לייסורים נוראיים וארוכים?

למי יש תשובה לזה?

תלמיד: אולי בגלל שיש פה תוספת של מטרתיות של קשר עם הבורא, משהו יותר איכותי שיותר מכוון למטרה. כוח איכותי לעומת כוח כמותי.

אז שוב, מה הייתה השאלה?

תלמיד: איך ממשלת הארץ שקולה לממשלת השמים?

מה זה ממשלת הארץ?

תלמיד: "רוב המעשה ותשומת הלב".

של מי?

תלמיד: של האדם.

וממשלת השמים?

תלמיד: "ייסורים בכבדות ובאיטיות גדולה וארוכה ביותר". שלא קשורים לאדם. שמגיעים מהטבע, מהשמים, מהבורא.

ואיך אתה מקרב את אלו לאלו ומשווה ביניהם?

תלמיד: איך יכול להיות שזה שקול לזה מבחינת הכוח? כי זה מגיע לאותה המטרה של תיקון המידות מרעות לטובות.

אז מה היית עושה? נניח שעד גמר התיקון אתה צריך לקבל אלף מכות, אם זה בדרך אחת, או בדרך השנייה, איך אתה מחליף את זה?

תלמיד: אני מחליף את זה בהליכה ישרה לעבר ההתפתחות, כדי להפוך את המידות הרעות שלי לטובות.

על ידי מה?

תלמיד: על ידי ביטול בחברה, בקשה, ותפילה.

בסדר.

תלמיד: כן, אבל אנחנו מדברים מבחינת כוח, אם הם מביאים לאותה מטרה מבחינת כוח האם הם שקולים?

לא.

תלמיד: אז איך זה יכול להיות שהם מביאים לאותה מטרה?

הם מביאים לאותה מטרה. אתה צריך לגלות את הנבזות והאפסיות ברצון לקבל, זה בטוח. אבל אתה יכול לגלות את זה על ידי כמה עונשים ואופנים.

תלמיד: נבזות ואפסיות ברצון לקבל זה הכוח שצריך להתגלות כתוצאה משתי הממשלות?

כן.

תלמיד: אז למה נשמע שממשלת הארץ הרבה יותר גדולה, משמעותית, כבדה?

כי היא יותר קרובה אליך.

תלמיד: אז איך על ידי עבודה בינינו בחיבור בעשירייה, בביטול, בתפילה, בגילוי הרע וכן הלאה, נחליף את כל הייסורים הנוראיים האלו?

למה לא?

תלמיד: כי זה נשמע הרבה פחות מסיבי, הרבה פחות כוח. אני צריך לעלות מהמדרגה המקולקלת שלי, להביא לטוב את המידות המקולקלות שלי ובשביל זה צריך כוח.

כן.

תלמיד: אז נניח נופלת עליי מלחמה או מי יודע כמה זמן ייסורים איומים ונוראים, וזה שקול לתפילה, לביטול, לגילוי הרע הפנימי בתוכי, לפנייה לבורא, "תתקן אותי". איך זה שקול לזה?

למה, זה לא ברור?

תלמיד: לא, מפני שתפילה נראית הרבה יותר איכותית, מדויקת, ממוקדת, מכוונת למטרה באמת. אבל מבחינת המסה, אם לקרוא לזה כך, זה נשמע הרבה פחות כבד.

תנסה להגיע לתפילה ותראה האם לא תגלה בדרך שאתה באמת צריך מכות כדי להגיע לתפילה, אולי אפילו תבקש אותן.

תלמיד: אז זה כן שקול?

כן. אבל יפה הבהרת.

שאלה: כתוב, "ובידו למהר ולזרז את תהליך ההתפתחות לפי חפצו, באופן חפשי, ובלתי תלוי לגמרי בכבלי הזמן.". מה הכוונה ב"בלי הזמן"?

שזה לא תלוי בזמן.

שאלה: מה צריכה להיות התגובה הנכונה למכות?

רק בירור באיזו צורה ובאיזו עוצמה המכות תיקנו אותי.

שאלה: האם אנחנו יכולים לחסוך מהחברים שלנו מכות?

כן. אם נדבר על המצב ונייעץ מה לעשות יחד ונתפלל, בכך נחסוך את המכות מכולם, מכל העשירייה.

שאלה: למה בדרך כלל אנחנו לומדים בדיעבד מהמכות? זאת אומרת, בדיעבד רואים שהבורא הוא טוב ומיטיב והכול היה צריך להיות כך והוא צודק, אבל כשמקבלים את המכה לא מצדיקים.

דווקא כשלא מצדיקים זה סימן שמקבלים מכה. ואם היו מצדיקים אז זו לא הייתה כבר מכה אלא תיקון.

תלמיד: אז זה טבעי לא להצדיק ישר?

כן. וטוב שזה כך. ככול שמקבלים מכות, יש לנו יותר אפשרות להתקדם. אז נקווה שתבוא הסבתא עם הרצועה ותחלק לנו מתנות.

תלמיד: זו הכוונה בלנשק את המקל?

כן. זה מה שרב"ש היה צריך לעשות, הוא סיפר שבכל פעם הוא היה צריך לנשק את החגורה לפני שקיבל מכות מהסבתא. אתה יודע איך זה נראה בעיני ילד? איזו אכזריות?

(סוף השיעור)