שיעור בוקר 30.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', דף ס"ט, עמ' 69,

הסתכלות פנימית, פרק ו', אותיות ס"א-ס"ד, ס"ז-ע"א

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', דף ס"ט, עמ' 69, אות ס"ז.

1. אות ס"ז

ממטה למעלה פירושו שהעב יותר הוא

חשוב יותר.

"ועוד יש עשר ספירות שניות בנאצל, שהן בערך הפוך מע"ס של האור העליון הנ"ל. והן עשר הספירות שבאור החוזר, העולה ממסך שבבחי"ד כנ"ל, המלבישות את עשר הספירות של האור העליון. וסדרן הוא מלמטה למעלה, שפירושו מן העב אל הזך, אשר העב יותר הוא הראשון במעלה, וכל הזך יותר הוא יותר שפל, שהוא בסדר הפוך, לע"ס דאור העליון"."

קריין: שוב אות ס"ז.

2. אות ס"ז

ממטה למעלה פירושו שהעב יותר הוא

חשוב יותר.

"ועוד יש עשר ספירות שניות בנאצל, שהן בערך הפוך מע"ס של האור העליון הנ"ל." האור העליון מתפשט מלמעלה למטה, ויש עוד עשר ספירות בנאצל שהן מתפשטות בצורה הפוכה. "והן עשר הספירות שבאור החוזר, העולה ממסך שבבחי"ד כנ"ל, המלבישות את עשר הספירות של האור העליון. וסדרן הוא מלמטה למעלה, שפירושו מן העב אל הזך, אשר העב יותר הוא הראשון במעלה, וכל הזך יותר הוא יותר שפל, שהוא בסדר הפוך, לע"ס דאור העליון"."

זאת אומרת, יש לנו אור ישר (ראו שרטוט מס' 1), וכנגד זה יש לנו ממטה למעלה אור חוזר. האור הישר בא מהבורא לנברא, והאור חוזר בא מהנברא לבורא.

שרטוט מס' 1

קריין: אות ס"ח.

3. אות ס"ח

המלכות דאו"י, היא כתר דאו"ח.

"באפן שהעבה מכולן, שהיא בחי"ד, היא החשובה מכולן, שהרי היא השורש של כל עשר הספירות דאור חוזר אלו, כי כל האור החוזר הזה אינו יותר, כי אם חלק האור השייך לה בלבד, שהמסך החזירו לאחוריו. וע"כ, בחי"ד נבחנת לבחינת כתר, שפירושו שורש כנודע."

קריין: שוב ס"ח.

4. אות ס"ח

המלכות דאו"י, היא כתר דאו"ח.

"באפן שהעבה מכולן, שהיא בחי"ד, היא החשובה מכולן, שהרי היא השורש של כל עשר הספירות דאור חוזר אלו, כי כל האור החוזר הזה אינו יותר, כי אם חלק האור השייך לה בלבד, שהמסך החזירו לאחוריו. וע"כ, בחי"ד נבחנת לבחינת כתר, שפירושו שורש כנודע."

זאת אומרת, איפה שישנו הרצון לקבל הגדול ביותר, והרצון לקבל הזה יכול לעשות עליו צמצום ולדחות את כל האור שבא אליו מהבחינה שהוא לא רוצה לקבל אותו כמקבל אלא להפוך את הקשר עם העליון להשפעה בחזרה, אז מאותו אור שהוא לא רוצה לקבל אלא רוצה להתקשר אליו, עם המשפיע, עם המקור של האור, הוא עושה מהאור ישר את האור החוזר, והאור החוזר הזה זה מה שמחזיר אותו בעצם למגע, לקשר עם הבורא.

וכך הנברא עושה אותה פעולת השפעה כלפי הבורא, במשהו לפחות, באיזה חלק, כמו שהבורא רוצה להשפיע אליו.

קריין: אות ס"ט.

5. אות ס"ט

המלכות דאו"ח היא בכתר דאו"י.

"ובחי"ג, שאינה עבה כל כך כמו בחי"ד, נבחנת לספירת חכמה דאור חוזר, דהיינו השניה במדרגה לכתר. ובחי"ב, הזכה יותר מבחי"ג, נבחנת למדרגה שלישית במעלה מכתר, דהיינו בינה. ובחי"א, הזכה עוד יותר מבחי"ב, נבחנת למדרגה רביעית במעלה מן הכתר, דהיינו ספירת זעיר אנפין, הכולל שש ספירות חג"ת נה"י. ובחינת הכתר דאור ישר, הזכה יותר מכולן, נבחנת בערך האור החוזר האמור רק לבחינת המלכות, כלומר, השפלה מכולם במעלה, כי כל העב יותר הוא חשוב יותר, וכל הזך יותר הוא שפל יותר, היות והמדרגות מתפשטות מן העב אל הזך, וזכור זאת היטב."

שאלה: בשתי האותיות שקראנו כאילו מדברים על אותם דברים אבל הם שונים. באות ס"ח בעל הסולם כותב שהמלכות דאור ישר היא כתר דאור חוזר, ובאות ס"ט הוא כותב שהמלכות שדאור חוזר היא בכתר דאור ישר.

מלכות דאור ישר (ראו סימון אדום בשרטוט מס' 2), הופכת להיות לכתר דאור חוזר (ראו סימון ירוק). ואז כשהיא מגיעה בהשפעה שלה לבורא (ראו סימון כחול), אז יוצא שהיא בונה שם בחינת המלכות דאור חוזר שבדיוק מתלבשת על הכתר דאור ישר (ראו סימון צהוב). זהו, אין כאן שום דבר מיוחד.

שרטוט מס' 2

תלמיד: עכשיו כשאנחנו מתחילים לסדר את העבודה שלנו בצורה כזאת, מה מרגישים קודם, אור ישר ואז עליו בונים אור חוזר, או שקודם מרגישים אור חוזר?

אם אנחנו לא עושים צמצום, צמצום א' (ראו שרטוט מס' 3), אלא רוצים לקבל ישר לרצון לקבל, מלכות זה רצון לקבל, אז אנחנו מרגישים חושך. אבל אם אנחנו עושים צמצום ומתחילים לקבל רק בתנאי שהאור העליון נכנס בנו באותה מידה שאנחנו יכולים להשפיע לבורא, אז כבר יוצא שהמלכות שלנו הופכת להיות ממלכות דאור ישר לכתר דאור חוזר, ובצורה כזאת אנחנו מתחילים להשפיע חזרה לבורא.

צריך להיות כאן צמצום, מסך, אור חוזר והשפעה בחזרה למקור האור, כמו שהוא רוצה להשפיע לנו כך אנחנו רוצים להשפיע לו. רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להיכנס לקשר עם הבורא. זה נקרא "אני לדודי ודודי לי", "דודי" זה הבורא.

זאת אומרת, רק בצורה הדדית שהנברא רוצה להשפיע לבורא, במידה הזאת הוא מגלה שהבורא קיים ומשפיע לו.

שרטוט מס' 3

שאלה: אם האור חוזר במלכות מופיע ככתר, אז יוצא שהוא כבר קיבל את הכוונה לכיוון הבורא, אם הבנתי נכון.

כן.

קריין: אות ס"א.

6. אות ס"א

ההפרש מעגולים ליושר, הוא, במסך שנתחדש

בע"ס דיושר.

"המתבאר מהנ"ל, שיש ב' בחינות מלכות: האחת היא "מלכות מצומצמת" והשניה היא, מלכות שיש בה מסך. ותדע, שזהו כל ההפרש בין ספירות דעגולים לספירות דיושר, שנקראות קו. כי בעשר הספירות דעגולים, הנה המלכות שבהן מבחי' המלכות המצומצמת, שאין שם מסך כנ"ל, ובעשר ספירות דיושר, הנה המלכות שבהן מתוקנת במסך הנ"ל. כמ"ש להלן."

קריין: שוב ס"א.

7. אות ס"א

ההפרש מעגולים ליושר, הוא, במסך שנתחדש

בע"ס דיושר.

"המתבאר מהנ"ל, שיש ב' בחינות מלכות: האחת היא "מלכות מצומצמת" והשניה היא, מלכות שיש בה מסך. ותדע, שזהו כל ההפרש בין ספירות דעגולים לספירות דיושר, שנקראות קו. כי בעשר הספירות דעגולים, הנה המלכות שבהן מבחי' המלכות המצומצמת, שאין שם מסך כנ"ל, ובעשר ספירות דיושר, הנה המלכות שבהן מתוקנת במסך הנ"ל. כמ"ש להלן."

יש מלכות מצומצמת שיש בה מסך, ובמידה שיש לה מסך היא הופכת להיות למלכות דאור חוזר, והופכת להיות ממלכות דעיגולים למלכות דיושר, ובצורה כזאת היא פונה לבורא בחזרה כמו שהוא רוצה להשפיע לה, ואז היא מגלה שהיא נמצאת עימו בקשר. הבורא משפיע לה והיא משפיעה בחזרה לבורא.

אז צריך להיות כאן צמצום, מסך, אור חוזר ואז כלי דעגול, שהבורא ברא אותו ככה, הופך להיות לכלי דיושר.

קריין: אות ס"ב.

8. אות ס"ב

הטעם שהאור מכה ורוצה להכנס לבחי"ד,

הוא מפני שהנאצל המשיכו כן.

"עתה תבין היטב, את ענין האור החוזר, העולה ע"י זווג דהכאה מפגישת האור העליון במסך שעל בחי"ד, שהתחלנו לבארו לעיל (אות י"ח ד"ה והענין). ותבין, מה שאמרנו שם, שהאור העליון אינו מקפיד על הצמצום שעשה הנאצל, והוא יורד להתפשט גם בבחי"ד, עש"ה, הנה הטעם הוא, מפני שהנאצל בעצמו ממשיכו בהכרח מתחילה כן, כי כבר נתבאר (לעיל ח"א פ"ב או"פ אות ב') שהאור העליון, הוא תמיד במצב המנוחה המוחלטת, ואינו פוסק מלהאיר לתחתונים אפילו רגע, כי אינו נופל ח"ו תחת המקרה והחידוש, וכל עניני התפשטות האור העליון האמורים, הכונה היא על ההמשכה מצד הנאצל, אשר מקבל מהאור העליון, כפי הכנת הרצון לקבל, דהיינו ההשתוקקות שבו. כמו שנתבאר לעיל (הסת"פ ח"ב אות נ' ד"ה והנה)."

זאת אומרת, הנאצל על ידי הרצון שלו מושך את האור העליון. לפי הרצון שלו, אם יש לו, הוא עוצר את המשכת האור העליון, שזה נקרא צמצום. לפי הכוונה שלו הוא רוצה להרגיש את האור העליון בצורה הפוכה, כך שהוא יכול להשפיע בחזרה לבורא באותה מידה שהוא מקבל את האור העליון, אבל למעלה מהצמצום, אחרי שצמצם את עצמו וניתק את עצמו מהבורא מבחינת האור ישר, עכשיו הוא מסוגל לפתוח את עצמו לקבלת האור כדי להשפיע נחת רוח לבורא.

כמו האורח עם בעל הבית, האורח אומר, אני לא רוצה לאכול, אני לא רוצה לקבל, אני לא רוצה כלום אלא אני עושה את זה כדי להשפיע לבעל הבית, אז אני מוכן לקבל בשבילך. ואז הרצון שלו עובד בצורה אחרת, הוא הופך להיות להמשפיע לבורא, לבעל הבית. אומנם כמו שכותב שם בעל הסולם, הכלים דקבלה הקודמים הם לא נפסלו, הם רק נפסלו מלהיות כלי קבלה. הרצון לא נעלם, הרצון לא יכול להזדכך, הוא רק הפסיק לתפקד במצב הקודם והופך להיות דווקא ההיפך, שהנברא שולט ברצון שלו ומסוגל להתעלות מעליו. שבשבילו גדלות הבורא בעיניו היא יותר מגדלות האגו שלו ואז הוא מתחיל במידה הזאת לגלות את הבורא, את בעל הבית כדי להשפיע לו.

ככה זה קורה, זה המצב שאליו אנחנו צריכים להגיע. תחשבו איך לממש אותו.

קריין: אות ס"ג.

9. אות ס"ג

המשכת הנאצל אנו מכנים התפשטות האור העליון.

"ובאותו רגע שהנאצל משתוקק לקבל מהאור העליון, מיד שואב אליו את האור העליון. בדומה למדליק נר מנר ואין הראשון חסר," זאת אומרת, אחרי שהנברא אומר, "אני לא רוצה לקבל כלום" ועושה צמצום, אחרי זה הוא מחליט "אני אקבל רק לטובת קשר עם בעל הבית", ואז האור העליון נמשך אליו. ומה קורה הלאה? "כן בשעה שהנאצל ממשיך אליו האור העליון אין אור העליון חסר כלום מחמת אותו החלק שהמשיך הנאצל לתוכו, וכן אין לו שום התפעלות או התפשטות מחמת המשכתו של הנאצל, אלא, כדי לשבר את האזן, אנו מכנים את המשכת הנאצל, בשם התפשטות האור העליון. וזכור זאת לכל המקומות, כי אנו מדברים תמיד, בלשון התפשטות האור העליון, והכונה היא, על המשכתו של הנאצל גופו, על השתוקקותו עצמו בלבד."

זאת אומרת, למרות שהנאצל כביכול מושך את האור העליון אחרי שצמצם אותו ולא רוצה לקבל והחליט שהוא כן הולך עכשיו ומקבל כי זה כבר יהיה על מנת להשפיע, אז האור העליון נמשך אליו, ואנחנו אומרים שהאור העליון מתפשט. כשאנחנו אומרים "התפשטות האור העליון להנאצל", אז הכוונה להמשכת הנאצל, שהנאצל מושך אותו.

זה הבדל גדול, כי אני הולך עכשיו לקבל משהו שהחלטתי שאני לא מקבל לעצמי, ועכשיו כשאני מקבל אני כבר מקבל נגד ההחלטה שלי, נגד הרצון שלי. אני מקבל את זה כבר בזהירות, כמה שאני יכול לקבל שזה יהיה בעל מנת להשפיע, ולכן זו המשכה חדשה.

שאלה: המלכות בעצם מפסיקה לקבל את האור או שהיא מפסיקה לקבל תענוג?

מלכות מפסיקה לקבל, למרות שהבורא רוצה לתת, כי היא רוצה להיות בדבקות, בהשתוות הצורה עם הבורא ולא בקבלת התענוגים. השאלה היא בעצם, מה בתוכנית של המלכות, האם היא רוצה להפוך את עצמה לקבלת התענוג או להשפעה לבורא? כאן היא מחליטה שהיא לא רוצה את התענוג כי זה מרחיק אותה מהבורא, והיא רוצה דווקא להיות בהשפעה לבורא. ולכן היא עושה צמצום והאור הקודם מסתלק, ועכשיו היא עושה חשבון, כמה היא יכולה להשתמש באור העליון כדי להשפיע.

תלמיד: אבל המלכות באמת יכולה לסלק אור? נראה שהאור ממלא את הכול, כל הזמן.

לא, הכול תלוי ברצון. אחרי שיש צמצום א', צמצום האור תלוי ברצון של הנאצל. והבורא מסכים עם ההחלטה של הנאצל, ומחזיק עכשיו את האור העליון בצורה כזאת שהוא לא יהיה נגד רצונו של הנאצל. אתה לא רוצה, לא תקבל. אתה כן רוצה על מנת להשפיע, בבקשה תעשה על מנת להשפיע, ולפי זה כן תקבל. הבורא מסכים עם הנאצל במה שהנאצל מחליט.

שאלה: באיזה רגע, באיזו נקודה הנברא אחרי שצמצם את עצמו מתחיל להבין שבכל זאת הוא צריך לקבל?

אנחנו מדברים על פעולות שמתרחשות אחת אחרי השניה, אבל ההחלטה להגיע להשפעה לבורא, היא בעצם עוד לפי הצמצום. אני אגיד לך למה, כי האור העליון שממלא את המלכות ומוסר למלכות כל מה שיש בו, הוא נותן למלכות הרגשה עד כמה הבורא אוהב אותה ורוצה למלא אותה. המלכות שמקבלת את כל השפעת הבורא אליה, מרגישה שיחס הבורא אליה הוא של אהבה אין סופית, וזה מה שמעורר אותה אפילו לצמצם את עצמה ובלבד להשפיע לבורא בחזרה.

ולכן כשהיא מחליטה לצמצם את עצמה, אז כבר ברור לה שדווקא אחרי צמצום ועל ידי הצמצום, היא יכולה אחר כך להגיע להשתמש באור העליון וברצון של התחתון כך שהיא תשפיע לבורא נחת רוח, בתנאי שהיא תקבל את האור העליון במידה שהבורא נותן ובמידה שגם התחתון רוצה לתת לבורא. כל התוכנית הזאת כבר נמצאת בהחלטה לצמצום הראשון. אחרת הצמצום הראשון כתוב עליו שהוא "חמור שבחמורות", שאז הנברא כאילו מזלזל, דוחה מה שהוא מקבל מהבורא. ולכן אנחנו מגיעים למצב, כך אנחנו לומדים, שהנברא, מלכות דאין סוף מצמצמת את עצמה, אבל בתקווה שהיא מגיעה דרך זה להשפעה לבורא.

שאלה: האם יש הבדל איכותי בין אור ישר לבין אור חוזר? כי אנחנו לומדים שאור זה מקור החיים, תענוג. אור חוזר זה גם אותו דבר או שיש הבדל איכותי?

כשאנחנו מדברים על אור ישר ואור חוזר, אנחנו מדברים על האור שמופיע כנגד הרצון לקבל של הנברא. שהנברא עושה מהאור של תענוג לעצמו, אור של תענוג לבורא ובזה הוא נהנה בעצמו. הוא רוצה להנות מהשפעה כמו שהבורא, ולכן הוא עושה צמצום, מסך, אור חוזר ובעצם זה מה שהוא משייך לבורא. אחרת הוא לא יכול להשפיע ויישאר רק מקבל בפירוד מהבורא.

שאלה: באות ס"א בעל הסולם מדבר על שתי הבחנות של מלכות. למה הוא אומר שמלכות דעיגולים היא מצומצמת אם אין שם מסך?

מלכות היא מלכות, והיא מלכות דעיגולים. כשהיא מצמצת את עצמה, היא הופכת להיות לפי בחירתה למלכות דיושר. זאת אומרת, היא עכשיו אומרת "אני מקבלת רק במידה שאני יכולה להשפיע.".

שאלה: האם הפעולה הראשונה של ההשפעה של הנברא לבורא, זאת ההרגשה של הכתר בתוך הכלי?

אתם שואלים הרבה יותר רחב ממה שאנחנו לומדים, ואני לא רוצה לברוח לדברים כאלה. תשאלו בדיוק על מה שאנחנו לומדים, אז אנחנו נתקדם מהר.

שאלה: כתוב שהאור נמצא במנוחה מוחלטת וכל הזמן רוצה לתת תענוג. לגבי משיכת האור, מה אני מושך כשאני מנותק מהעשירייה, ומה אני מושך כשאני מחובר בדבקות עם העשירייה, מה זה אומר למשוך אור?

אם אתה לא נמצא עם העשירייה, אתה לא יכול בכלל למשוך את האור. שיהיה ברור. מכל שכן לעשות אור חוזר, להלביש את האור ישר ולהשפיע עליו, אתה לא יכול. רק במידה שאתה קשור עם העשירייה ועם העשירייה יחד אתה פועל כלפי האור העליון, אז אתה מגלה אותו. בלי עשירייה אתה גם לא מגלה את האור העליון.

אות ס"ד

חלק האור שהיה צריך להכנס לבחי"ד,

ונדחה ממנה, הוא נעשה או"ח.

"ולפיכך, אחר הצמצום, שהמלכות דא"ס ב"ה חזרה והמשיכה האור העליון, הנה כיון שהמשיכה אותו ע"י ההשתוקקות שבבחי"ד שלה, כנ"ל, הנה נמשך לה האור העליון גם אל בחי"ד, אלא מכח המסך שעשתה, לעכב את האור שלא יתפשט אל בחי"ד, הנה חזר אותו חלק האור לאחוריו, שבזה קיימה את רצונה שמתחילה, שיגיע לה האור רק בג' בחינות. אמנם אותו חלק האור, שהמסך החזיר לאחוריו לשרשו, דהיינו החלק הראוי לבחי"ד, לא נעלם ממנה, אלא נעשה לאור גדול, המלביש את ג' הבחינות של האור העליון, ממקום המסך ולמעלה עד השורש, שהאור החוזר הזה, נעשה לבחינת כלי קבלה, לג' הבחינות של האור העליון, במקום הבחי"ד, כנ"ל (הסת"פ אות כ"א ד"ה ועתה, עש"ה)."

שאלה: איך המלכות יכולה להגדיל את כלי הקבלה שלה כדי לקבל יותר אור עליון?

ככל שהיא דוחה את האור העליון, על ידי זה היא מגדילה את הכלים דקבלה שלה.

שאלה: האם אפשר לומר שהאור מגיע על אותו רצון שכבר מעובד על ידי הכוונה שלי?

כן, נכון.

אות ע'

המלכות כלולה מכל ע"ס דאו"ח.

"והנה הבחי"ד בעצמה, מכח האו"ח שלה המתפשט לעשר הספירות מתחלקת בעצמה גם כן לעשר ספירות, כלומר, לד' בחינות וכתר, כי בחי"ד עצמה היא הכתר דאו"ח דהיינו השורש, כנ"ל, וט' הספירות דאו"ח, המתפשטות ועולות ממנה הרי הן הענפים שלה, ונודע, שכל הענפים נכללים וקיימים בשורש, לכן נבחנות בבחינה ד' לעצמה ה' הבחינות, שהן כתר וד' הבחינות, שהן ממטה למעלה."

אות ע"א

הזדככות המסך מחלקת את הבחי"ד לה' בחינות

"ובזה תבין מה שהבאנו לעיל, (הסת"פ ח"ב אות ח' ד"ה אמנם) שמדת גדלו של או"ח, נמדד בשיעור העביות שיש במסך, שהמסך העב יותר דהיינו מסך דבחי"ד, מגלה קומה שלימה עד הכתר. ומסך מבחי"ג, רק עד החכמה. ומסך דבחי"ב, רק עד הבינה. ומסך דבחי"א, רק עד הז"א. ומסך שאין בו עביות אפילו מבחי"א, דהיינו הדומה לשורש, אינו מגלה שום קומה של אור, רק בחינת מלכות בלבד ע"ש. ועם המתבאר, תבין ענין ההזדככות האמור במסך על ה' הבחינות הנ"ל. שהוא ענין התחלקות בחי"ד בעצמה, לחמש בחינות האמורות כאן, אשר דרכו של המסך לעלות ולהזדכך, בחלקי מדרגות העביות הללו, הנמצאות בבחי"ד, מטעם שיתבאר לפנינו."

שאלה: בדוגמה של בעל הבית והאורח, הרי בעל הבית נותן לא רק יחס אלא גם אוכל, תענוג, וחזרה האורח נותן רק יחס. האם זה עניין רק של יחס או גם של תענוג?

אנחנו מבררים באור העליון אור שממלא את הרצון, ולכן צמצום על הרצון ואחר כך קבלה בתוך הרצון את התענוג בדיוק שווה לנתינת התענוג, כי אני מקבל אך ורק בשביל בעל הבית. כביכול אני נותן לו תענוג. כי הוא מגלה לי שכל התענוג שלו שהוא נהנה, שהוא ממלא את עצמו, הוא נהנה מזה שנותן לי. אז אם אני לוקח את עצמי בידיים ואומר ש"מעכשיו והלאה אני מוכן למלא את עצמי רק בשבילך", אז יוצא שכמו שאני ממלא את עצמי ביחס שלו, כך אני ממלא אותו ביחס שלי.

במידה שאני מקבל אור ישר המלובש באור חוזר, במידה הזאת אני ממלא את הבורא ביחס שלי, באור חוזר שלי. ואז בזה אנחנו ממש שווים, אנחנו שווים. זה נקרא "אני לדודי ודודי לי"¹.

תלמיד: זאת אומרת, יוצא שהיחס עצמו זה כבר תענוג.

אין יותר מיחס. רק יחס. שום דבר לא משתנה. רק אנחנו לומדים מהבורא את מידת ההשפעה וכך לפי זה אנחנו פועלים. זו כל חכמת הקבלה. זה כל מה שהנבראים בעולם הזה חייבים לעשות ואז הם מגיעים לדרגת הבורא.

שאלה: האם אנחנו יכולים להגיד שכתר דמלכות זה המסך שדרכו עובר האור למלכות דמלכות?

כתר דמלכות? אני לא מבין מה הוא מתכוון. מלכות דאור ישר הופכת להיות לכתר דאור חוזר, זה אנחנו כאן לומדים. זאת אומרת, אותה המלכות שמקבלת מפני שהיא משנה את היחס שלה, שהיא רוצה להתייחס לכמה שהיא מקבלת, כמה שהיא משפיעה. זאת אומרת, אם היא מצמצמת את הרצון שלה כלפי האור ישר ואומרת, "אני מתייחסת עכשיו רק ליחס של המאציל אלי, ולכן אין לי קשר עם התענוג שיש באור ישר, אלא היחס שלי לתענוג שבאור ישר, איך שאני יכולה על ידו להשפיע לבורא".

היא משנה את היחס שלה לגמרי מיחס לתענוג ליחס לבורא. הבורא הופך להיות יותר חשוב מהתענוג. אם אתה נכנס למסעדה, אז אכפת לך מה אתה אוכל. אבל אם אתה נכנס לחבר, אז אתה רוצה להתקשר לחבר ויש טעם אחר לגמרי למה שאתה מקבל ממנו. על ידי זה שאתה נמצא אצלו, רוצה להשפיע לו. ובמסעדה אתה לא רוצה להשפיע לאף אחד. אתה רוצה רק לקבל על כל הכסף שתשלם.

שאלה: ממתי אנחנו יכולים לדבר על הלידה של הנברא?

חכה. עדיין אין לנו כאן, לא עיבור, לא כלום.

שאלה: האם עשר הספירות של מלכות כאילו פרוסות מחוצה לה באור החוזר?

כן, אפשר להגיד שמלכות נמצאת בכל עשר הספירות.

תלמיד: נניח שיש מסך על עביות בחינה ב', מה קודם קורה, האם נכנס אור ישר ואז יש מסך או שקודם מתלבש אור חוזר באור ישר ורק אז נכנס אור פנימי?

לא. אחרי הצמצום אור ישר חייב להיות כבר, לפני שהוא נכנס למלכות, מלובש באור חוזר של מלכות.

תלמיד: בכל העביות?

כן. אחרת איך אני בטוח שאני מקבל על מנת להשפיע? אני חייב להיות קודם בכוונה, זה נקרא "מינה וביה", שקודם מלבישים את האור חוזר בכל האור הישר. ואז, אור ישר ובתוכו גם אור חוזר, יותר נכון אור חוזר שבתוכו אור ישר, שניהם מתהפכים ונכנסים למלכות.

שאלה: מה זה אור חוזר שלי?

אור חוזר שלך, זה שאתה מסרב לקבל בצורה ישירה תענוגים מהבורא, ואתה רוצה לעשות פעולות שהן בטוח יביאו אותך לחיבור עם הבורא. זאת אומרת, שאתה לא נהנה מהבורא יותר ממה שאתה יכול ליהנות לו, שכל התענוג שלו זה יהיה בזה שאתה מהנה לו.

שאלה: האם אתה יכול להסביר מהי הזדככות המסך?

עוד לא למדנו את זה. אבל הזדככות המסך, יוצא שהבורא שממשיך ללחוץ על הנברא מחייב את הנברא לצאת בכלל מלקבל על מנת להשפיע, כי אין לנברא אפשרות לקבל יותר בעל מנת להשפיע, אם מקבל זה יהיה על מנת לקבל, ולכן הוא מפסיק את הקבלה שלו על מנת להשפיע ובכלל יוצא לצמצום, זה נקרא ש"גמר את סוף הפרצוף".

שאלה: המושג "הזדככות המסך", אנחנו אומרים שמסך זה כוונה, מה זה אומר הזדככות? האם זה דיוק של הכוונה?

כן. נכון.

שאלה: אם אין לי מסך יוצא שאני תמיד מנסה למלא את החסרונות שלי. האם התהליך של הזדככות המסך, זה אומר שאני תמיד מחפש למלא את החסרונות של הבורא?

לא. הזדככות המסך מגיעה לאצילות הפרצוף הבא. אנחנו עוד נלמד את זה. לא דברנו על זה ויש כאן עוד ועוד הרבה דברים.

שאלה: כדי שמלכות תהפוך להיות לכתר, האם זה מחייב לחבר בעשירייה את העשרה רצונות השונים? האם זה כמו בתהליך העיבור?

אנחנו עוד לא מדברים על הקשר בין הפעולות האלה לבין העיבור. אנחנו לא מדברים. שאלו כמה פעמים ואני סירבתי לענות. אם אתם רוצים לעזור לי, תשאלו בבקשה שאלות שהן יכולות לעזור לכולם, בפרט ותיק כמוך.

תלמיד: מתי מלכות הופכת להיות כתר?

מתי שהיא מרגישה שהיא חייבת להשפיע לבורא ושיש לה כוח לצמצם את עצמה. ואחרי שהיא מצמצמת, שהיא מוכנה לא לקבל שום דבר, שום קשר עם הרוחניות, עם הבורא, עם שום דבר, היא מחליטה מעבר לזה, תתאר לעצמך איזה חשבונות היא עוברת שהיא מחליטה שמעבר לזה, "אני לא רוצה כלום. לא עולם הזה, לא עולם הבא, לא שום דבר, מוותרת על הכול. רק דבר אחד אני רוצה, להשפיע בחזרה לבורא במה שהוא משפיע לי. ואני רוצה לעשות את זה בגלל שבצמצום על ידי הבושה שאני שונה ממנו, אני מגלה שדווקא בצורה כזאת שאני נותנת לו למלאות את עצמי, בזה אני בעצם ממלאה אותו". זאת כבר עבודה מאוד מאוד מיוחדת מצד התחתון.

תתאר לעצמך, תינוק שנמצא ליד השד של אימא ובכוונה כזאת הוא מתחיל לקבל ממנה הזנה, חלב, רק בתנאי שהוא בזה משמח את אימא. איזה תענוג יש לאימא בזה שהיא מרגישה שהתינוק בצורה כזאת מתייחס עכשיו ליניקה.

תלמיד: האם יש טעם לשלב בין החומרים השונים שאנחנו לומדים, למשל מה שלמדנו בחלק א' עם מה שאנחנו לומדים עכשיו כדי להקל על האינטגרציה של הבנת החומר?

זה נכון, אבל צריכים לראות אם זה יכול להתחבר או לא, אם זה יבלבל את האנשים או לא. יש כאן הרבה דברים שצריכים לקחת בחשבון. ולכן אני לא אוהב את האנשים האלה שמיד מתחילים לקפוץ לעיבור בגלל שלפני חצי שעה הם שמעו על העיבור. זה לא רציני. נלמד שם יותר עמוק על העניין וכאן יותר עמוק על העניין, ואז נתחיל לשלב איכשהו זה עם זה.

בזה סיימנו את השיעור. מה עוד רצינו עוד לשאול, האם אתם מוכנים להמשיך את השיעור מעבר לשעתיים וחצי.

קריין: כבר שאלנו.

ומה אמרו? שלא?

קריין: כן.

כך גם אני הרגשתי, ששעתיים וחצי זה הרבה. אולי אתם רוצים להרחיב עוד לימוד בימים מסוימים, בשעות אחרות?

קריין: אפשר לשאול את זה.

האם אתם מעוניינים ללמוד בימים אחרים חוץ משיעור הבוקר? אם אתם לא רוצים להרחיב אותו, אז במה עוד ניתן להוסיף?

קריין: השאלה היא בעצם, האם רוצים שיעורי ערב או לא רוצים שיעורי ערב?

מי שרוצה שיעור או שיעורי ערב 1. מי שלא רוצה שיעורי ערב או לא יכול שיעורי ערב 2. 1 רוצים שיעורי ערב 2 לא רוצים שיעורי ערב.

אולי יש מקום לחלק מהאנשים ללמוד משהו שלא מה שלומדים בדרך כלל בשיעור בוקר, משהו נוסף. כי בכל זאת, כאן יש אנשים שלא יכולים.

שאלה אחרת, האם יכול להיות שאת השיעור הזה ילמדו תלמידים וותיקים שלי?

קאיין: 1 כן, 2 לא. 1 כן תלמידים ותיקים יעבירו את שיעור ערב, 2 לא תלמידים ותיקים יעבירו את שיעור ערב.

נגיד שזה כמעט חצי חצי. צריכים לנסות, אז אני אבקש שאתם תכתבו לboardworldkli מי אתם חושבים שהוא טוב כדי להעביר לכם את השיעור?

בזה אני רוצה להגיד לכם שלום ולהתראות עד מחר.

(סוף השיעור)

---

1. "אני לדודי ודודי לי, הרעה בשושנים." (שיר השירים, ו', ג').↩