שיעור הקבלה היומי19 מרץ 2021(בוקר)
שיעור בוקר 19.03.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור בנושא – פסח
קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: אנחנו בשיעור בנושא פסח, נקרא קטעים נבחרים מן המקורות, אנחנו בקטע מס' 74 בנושא "מי שחיזק ליבו".
הנושא שלנו, נושא קצר, זה "מי שחיזק ליבו", ככה זה נקרא. מאיפה זה נובע מי שחיזק ליבו? מאיפה ישנו בכלל היצר הרע? כשהתעוררה למטה, בעולם הזה, באחד מבני האדם, באברהם זה נקרא, אב האומה, אב הקבוצה, ראש הקבוצה, אותה הקבוצה שהתחילה להשתוקק לבורא, התעוררה השאלה מי אנחנו, מה אנחנו, לאן אנחנו, אז קודם כל הוא שאל, על ידי מה אנחנו מגיעים למטרת הבריאה, כשזה התגלה לו. ואז הבורא אמר "אל תדאג, אני אגלה לכם עזרה, שהעזרה הזו היא בדיוק תהיה כנגדי ותיקרא פרעה". וכאן אנחנו צריכים ללכת עוד לפני זה, לתחילת כל העניין. כשהכוח העליון רוצה להקים אדם, הדומה לו, הוא צריך להביא לו שתי תכונות. אחת היא שהוא יהיה הפוך ממנו, כי אחרת הוא לא יהיה קיים. והשנייה להביא לו כוח שעל ידו הוא יכול להידמות לו, לעלות עד דרגת הבורא ולהיות כמוהו.
לכן אנחנו לומדים שמתחילת הבריאה האדם נברא, כמו שהתורה מספרת לנו, לא בטוב ולא ברע אלא היה מלאך, זאת אומרת לגמרי לגמרי היה כלול בתוך הבורא ונמצא באותה דרגה. אבל זה נגיד כמו עובר במעי אימו, שנמצא בתוך האימא שלו ואז הוא לא נפרד ממנה. זה המצב הראשון של האדם. אחר כך הוא מתחיל להתנתק מהמצב הזה, ויותר ויותר להתרחק מהמוליד אותו, מהבורא, ונעשה יותר ויותר עצמאי, העומד בכוחות שלו, כוחות הפוכים מהבורא. כי אחרת איך הוא יכול להיות שונה ממנו, על ידי מה הוא יתנתק מהבורא, רק על ידי זה שיקבל רצון אחר. זה לא חשוב באיזה תכונות הוא נמצא בתוך עצמו, אלא האם הוא משייך את עצמו לבורא או לא. האם עם כל מה שיש בו הוא מרגיש שהוא חלק בלתי נפרד מהבורא או לא. המצב שהוא נמצא מחובר לבורא בכל וכל זה נקרא שהוא נמצא באמונה שלמה, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". שבכל הרצונות והמחשבות שמתעוררים בו ההפוכים מהבורא הוא נמצא ההיפך, במאמץ שלו הוא משתדל להיות דבוק בבורא. כך הוא קובע את המצב שלו.
זאת אומרת הבורא בהתחלה הוא ברא את האדם כאילו בתוכו, כמו עובר בתוך אימא שלו. ואחר כך הוא מוליד אותו בזה שנותן לו בהדרגה תכונות, היינו רצונות ומחשבות יותר ויותר מנוגדות לבורא. זה נקרא שהאדם יורד מהדרגה הזאת שהוא היה בתוך הבורא, ונעשה יותר ויותר מנותק מהבורא. זאת אומרת הוא מקבל בתוכו כוח הדעת שמבדיל אותו מהבורא. עד שהוא יורד ויורד עד הדרגה האחרונה ההפוכה מהבורא, ואחר כך הוא צריך להתחיל לקבל התעוררות וכוח לחזור להיות דבוק בבורא לפי ההשתוות הצורה. אז הוא מתחיל לעלות בזה שרוכש תכונות השפעה, זה נקרא למעלה מדעתו, למעלה מהרצון לקבל שקיבל אותו בירידה מהבורא למטה, עד העולם הזה זה נקרא. ועכשיו מהנקודה הזאת ההפוכה מהבורא, האחרונה הגשמית, העולם הזה מה שנקרא, הוא מעלה את עצמו לבורא וכך מתקדם ומתקדם אליו. זה נקרא שהוא עולה במדרגות אמונה למעלה מדעתו, זאת אומרת השפעה למעלה מהדעת, מהקבלה. יש לו כוחות גם לקבל וגם להשפיע, רק הוא משתמש בכל הכוחות האלו רק כדי להשפיע, כדי להידבק לבורא.
בכל מדרגה ומדרגה איפה שהוא נמצא, אם הוא נמצא בעליה, הוא משתדל להוסיף לעצמו כוחות השפעה, כוחות הדבקות. שהוא רוצה לבטל את הרגש, את השכל, את כול מה שיש בו, עם כל מה שנמצא ולשייך הכול לבורא, שזה מגיע מהבורא, אין עוד מלבדו. וזה לא רק מגיע אלי שהבורא עושה את זה לי, אלא כדי שאני אתקרב אליו ואדבק אליו בכל מה שאפשר. וכך אני מעלה את עצמי שוב ושוב, ובכל רגע ורגע אני משתדל לפחות לחזור למצב שאני נמצא בו כעובר במעי אימו. וודאי גם לשייך לבורא כל מה שקורה לי, שאני כביכול לא יוצא ממנו, אני נשאר בו, אלא רק נראה לי שאני רחוק ומנותק. מה שכן קורה, שלמרות כוחות הפירוד האלו, אני צריך להביא את עצמי למצב של איחוד, של חיבור, של דבקות. וכל פעם להבין שמה שקורה לי אלה בסך הכול תנאים חדשים שהבורא מייצב לי, כדי שאני אבוא בחזרה באותו רגע ואדבק בו בכמה שרק אפשר. עד שאני ארגיש שאני כל הזמן, אומנם מתנתק, אבל כל הזמן מחזיר את עצמי לתוך הבורא, או לפחות בלהשתוקק אליו.
וזאת העבודה שלנו. יש בעבודה הזאת הרבה מצבים אבל את כל המצבים האלה אנחנו עוברים מתוך זה שאנחנו זוכרים, מבינים, מרגישים, משתדלים להכיר בזה שאותו הכוח העליון הוא דוחף אותנו כדי שאנחנו נשתוקק אליו, על פני כל ההפרעות. ולכוח הזה, הבורא, שדוחף אותנו, אנחנו לא קוראים בדרך כלל בורא, אלא יש לו הרבה שמות. השם הכללי שלו זה "פרעה", אבל יש תת פרעה, עוד הרבה מאוד כוחות שמרכיבים את המושג הזה שדוחה אותנו מהבורא. ואנחנו נלמד קצת על זה, יש שבעים שמות ליצר הרע. ותמיד אנחנו צריכים רק להבין שזה לא העניין להכיר אותם בפירוט שלהם אלא העניין הוא שכל פעם שמתגלה איזה כוח הדוחה, המפריד, המפריע, אנחנו צריכים מיד להפעיל את כל הכוחות שלנו לחזור לדבקות בבורא כמה שאפשר.
והפעולה שאנחנו עושים זו פעולת ההתקרבות. והיא קורת אצלנו בזה שאנחנו עובדים באמונה למעלה מהדעת, אנחנו רוצים שכוח ההשפעה ישלוט על פני כל כוחות הפירוד, וכך נתקדם. לכן נקרא כמה פסוקים, מה התפקיד של פרעה, ומה אנחנו צריכים לעשות בהתאם לזה, ולהבין שדווקא כוח הפרעה נחוץ לנו כדי לא להישאר טיפת זרע, אלא להתחיל להתקדם לעובר ולקטן ואפילו לגדול הרוחני. זאת אומרת לגדל את הנשמה, לטפח, לפתח נשמה אנחנו יכולים אך ורק על ידי הכוח השלילי שמתגלה בנו, שהבורא פועל עלינו בצורה הפוכה שזה נקרא "עורף" או פרעה.
קריין: אז אנחנו בנושא "מי שחיזק ליבו" קטע 74.
"בזהר בשלח (ובהסולם דף נ"ה אות קפ"ו) כתוב שם וזה לשונו, "ואמר רבי יצחק לא מצינו מי שחזק את לבו לפני הקב"ה כפרעה. אמר רבי יוסי, הרי סיחון ועוג חזקו גם כן את לבם. אמר לו אינו כן, הם חזקו את לבם כנגד ישראל אבל כנגד הקב"ה לא חזקו את לבם, כמו שחיזק פרעה את רוחו כנגדו, שהיה רואה גבורותיו ולא היה שב"."
(הרב"ש. מאמר 20 "מי שחיזק לבו" 1985)
הכוח הכללי שמפריע לנו נקרא "פרעה", הוא הכוח הכי חזק, מקבץ בתוכו את כל הכוחות הפרטיים שיש לנו כנגד כל המדרגות, כנגד כל המצבים. הכוח הרע שמייצב את המדרגה, שאנחנו צריכים לפנות תמיד לבורא בלבד ועל ידו אנחנו אז מתעלים למעלה מכל מדרגה ומדרגה שנבנית דווקא על ידי הכוח הרע. וכך אנחנו מתקדמים.
אז יש לנו סיחון ועוג, אלה גם כוחות מיוחדים, רוחניים, אפשר להגיד אנטי רוחניים, ופרעה למעלה מכולם. פרעה הוא ממש נגד הבורא, הוא שמפריד אותנו, רוצה להסתיר מאיתנו את הכוח העליון, את כוח האמונה, השפעה. כל יתר הכוחות עובדים בצורות יותר "מתונות" בוא נגיד כך, נגד כוח ההשפעה.
קריין: קטע 75.
"יכולים לפרש ההבדל בין טענת פרעה שחיזק לבו נגד ה', לטענת סיחון ועוג, שהחזיקו לבם נגד ישראל. פרעה שאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", זהו שכל כוחו היה למעט את חשיבות של ה', כנ"ל שהוא המפריע הא', וסיחון ועוג הם החזיקו לבם נגד ישראל, היינו למעט את חשיבות של ישראל כנ"ל, שהוא כנגד המפריע הב'.
ולזה, היינו לכל אלו הטענות, אין עצה אחרת אלא ללכת בדרך האמונה למעלה מהדעת, ולא להסתכל על טענות שלהם, אלא לבטוח בה' שהוא יכול לעזור לכולם ואין שום כח שיכול להתנגד לכוחו של הקב"ה, לכן לבטוח בה' שהוא יעזור."
(הרב"ש. מאמר 20 "מי שחיזק לבו" 1985)
זו בעצם התרופה הנכונה היחידה, מרשם לכל הבעיות שלנו בדרך. כל מה שקורה אנחנו צריכים להבין שהכול קורה כדי שאנחנו נכוון את עצמנו עוד יותר, עוד יותר, עוד יותר מדויק ונכון לבורא שבו אנחנו צריכים למצוא את הפתרון הנכון. נעים לנו, לא נעים לנו, טוב, רע, לא חשוב לי, אלא אני יודע ששם העתיד הנכון שלי בזה שאני אתקדם לבורא.
ולכן כך אני צריך לראות כל צעד ושעל, כל רגע ורגע בחיים שלי שמכוונים אותי על ידי כל מיני בלבולים, שאני לא יודע לאן ואיפה, אבל אני צריך למצוא את הכיוון לבורא ולהשתדל בכיוון הזה קצת לעשות איזה פעולת התקרבות. ובזה אני כבר רואה שאני הייתי במצב שדווקא המצב הזה היה טוב, כי קידם אותי לכיוון הבורא. והתוצאה מזה, שאני מקבל יתר כוחות השפעה על פני כוחות הקבלה שהתגלו בי קודם. זה נקרא שאני רכשתי כוח אמונה למעלה מהדעת.
אז מכאן אנחנו רואים שלבורא הייתה שאלה, איך אני בונה את האדם מנותק ממנו? ואז הוא ברא אותנו בצורה כזאת שמוריד אותנו מדרגה שאנחנו כלולים בו באין סוף, כמו שאנחנו לומדים בבניית הפרצופים ועולמות וספירות, והכול עד דרגת האדם הראשון. שם כבר נעשתה השבירה ואנחנו צריכים בחזרה להשתדל לעלות בכוח השפעה על פני כוחות הקבלה. זה נקרא "באמונה למעלה מהדעת".
שאלה: אנחנו תמיד מאבחנים את פרעה ככוח שלילי. אתמול בפגישה עם קבוצת קווקז ראינו שזה כוח מאוד חיובי, שדווקא מקרב אותנו לבורא. כיוון שבלי פרעה לא היינו יכולים להתקרב לבורא בצורה כזאת, היינו יושבים באדישות. מה דעתך?
עכשיו אתם מבינים שאין כוח רע בעולם בכלל, אלא הכוחות האלה פועלים עלינו כדי לכוון אותנו נכון בהתפתחות שלנו, ויפה מאוד שאנחנו כך מתקדמים. אני מקווה שכמוכם גם כל החברים שלנו בכל העולם הבינו שאין רע בעולם אלא הכוח העליון, הבורא רק מסדר את הכוחות האלו זה כנגד זה, שמאל, ימין, טוב ורע, חושך ואור, כדי ללמד אותנו איך להגיע למצב הטוב ביותר.
כך כתוב גם בהרבה מקומות, "צריך אדם לברך על הרע כמו על הטוב" ועוד ועוד. אמרתי כמה פעמים בזמן האחרון שיעקב היה מברך את פרעה וזה טוב. זאת אומרת זה שאנחנו פועלים גם כאן היום, אנחנו מרגישים שפועלים עלינו כל מיני כוחות רעים כביכול, אנחנו צריכים להשתדל לגלות מאחוריהם את כוח הטוב שעובד כך כדי לקדם אותנו בלעלות באמונה למעלה מהדעת, בלהתקרב אליו.
ברגע שאנחנו מתקרבים לבורא, כל הכוחות הרעים הופכים להיות הכוחות הטובים. ואז אנחנו מתחילים להבין שהם לא באו מלכתחילה אלא אך ורק כדי לקדם אותנו למצבים הטובים. כך אנחנו נקווה שנגלה.
שאלה: הוא כותב לנו על המתמרדים ושרק הבורא יכול לעזור כנגדם. הוא עוזר לנו באופן פרטי כנגד המתמרדים או באיזה אופן כללי יותר?
אנחנו צריכים לראות בכל החיים שלנו את כוחות ההפְרָעה וכוחות העזרה כמכלול אחד. אנחנו צריכים על ידי אלו ואלו יחד לשמור את עצמנו באיזה קו למקור, שזה הבורא. ובבורא לראות את המטרה שלנו ואת כיוון המחשבה והציפיות והכול, בו. אני לא יודע בדיוק טוב, רע, דחייה, משיכה, אני רוצה לזהות את המקור של כל הכוחות האלה. ולמקור הזה אני משייך את כל הכוחות, גם את הבורא, שהוא המקור וגם פרעה וגם כל מיני כוחות פרטיים, חיוביים ושליליים.
אני רוצה רק דבר אחד, מכל מצב ומצב שאני נמצא בו להשתדל אליו, כל הזמן להיות בפעולה, בנטייה. כמו תינוק שרוצה כל הזמן, אם משהו לא בדיוק כמו שהוא בטוח אז הוא מיד עושה פעולה אינסטינקטיבית להתקרב לאימא, כך גם אני. זה מה שאנחנו צריכים.
ולכן בכל המצבים שלנו במשך היום כשאנחנו מזהים ברגש ובשכל שלנו שאנחנו מתנתקים מהבורא, אנחנו צריכים להבין שזה מה שהוא מעורר בנו, אפילו הדברים הקטנים ביותר, שאנחנו על ידי התעוררויות האלו מיד נדרוש להתקרב אליו.
תלמיד: נאמר וגם עכשיו הזכרת שמשבח את הרע כטוב. בדרך כלל אתה לא ממליץ לנו לעבוד עם הרע בצורה אקטיבית, אלא להשתוקק לחיבור. אז מה חסר לנו בכדי שנתחיל לעבוד גם עם הרע בצורה כזו?
אנחנו לא צריכים לעבוד אחרת. במצב שבו אנחנו עכשיו נמצאים, אנחנו צריכים להתקדם לבורא בכל המצבים שאנחנו מזהים את עצמנו. אני לא צריך להפוך את הרע לטוב, אני צריך לראות את הבורא לפניי, אליו אני רוצה להגיע. אם אני מקבל איזו התעוררות חיובית או שלילית זה אך ורק כדי לכוון את עצמי עוד יותר אליו. זה הכול. זה כל מה שאנחנו צריכים.
אנחנו לומדים עכשיו איך לברוח מהרע ולהגיע לטוב, זה נקרא "יציאת מצרים". אז בואו נעשה את זה. נראה לי שהקבוצה שלכם מסתבכת במשהו, אתם רוצים לצרף לשם ולגלות עוד כל מיני דברים שעוד לא התחברו נכון בסופו של דבר.
תלמיד: אז איך להבין "לשבח את הרע" בעשירייה?
כל הדברים השליליים מתגלים כדי לכוון אתכם לבורא, ולכן אתם מברכים על כל התופעות שליליות, כי הן עוד יותר נכון, חד ומעשי מקדמות אתכם לבורא. כשאנחנו רוצים שתינוק, או ילד קטן לא יברחו מאיתנו, אנחנו מפחידים אותו, אנחנו אומרים "תיזהר, תיזהר, תראה מה יש שם", ואז הוא מתקרב אלינו. זה נקרא שאנחנו בעצמנו מעוררים את הרע, כדי לעורר את האדם שיתקרב לטוב.
תלמיד: פשוט אני לא מבין, הבלבול העיקרי שמופיע כאן בעשירייה זה דווקא כשאנחנו קוראים את הכלל הזה שצריך להודות, לשבח על הרע.
אנחנו צריכים לברך על הרע כמו על הטוב, כי שני הכוחות האלה מובילים אותנו לבורא. והרע מוביל יותר מהטוב. אנחנו רואים את זה גם בחיים שלנו, על ילד קטן יותר מהכול משפיע הפחד.
אני לא יודע, נראה לי שאתם חכמים מידי. אתם לא לוקחים את הדברים האלה כפשוטם כמונו, אלא רוצים ללכת לכל מיני כיוונים, עם פילוסופיה, עם כל מיני חשבונות, וזה לא טוב. זה לא טוב, דווקא הקבלה מדברת בצורה פשוטה, אבל מעשית.
שאלה: אם אנחנו מברכים על הרע כמו על הטוב, אז איך אנחנו יכולים לעלות לאמונה למעלה מהדעת?
דווקא בגלל זה, כי אנחנו משתמשים גם בכוח הרע וגם בכוח הטוב כדי לשייך אותם לבורא.
שאלה: איך אנחנו יכולים לגלות את הבורא מעל הכוחות שמפרידים בינינו בעשירייה?
אנחנו צריכים להשתדל על פני הכוחות האלו שמפרידים בינינו, לא לבטל אותם, אלא להביא כוחות חיבור. להבין שכל כוחות הפירוד מתגלים כדי לבנות עוד קומה של רצון לקבל יותר גדול, ועל פני הרצון לקבל היותר גדול אנחנו רוצים לעשות כיסוי, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", ואנחנו רוצים לכסות את כל חוסר החיבור, הדחייה וכל מיני דברים כאלה בינינו, דווקא בצורה הפוכה. למה? מפני שדווקא על ידי הפעולות האלו אנחנו מתקרבים לבורא.
צורת הבורא היא צורה שאנחנו בונים מהחושך, מהדחיות בינינו, כשאנחנו מצפים אותם, מכסים אותם בכוח החיבור. לכן זה נקרא "בוא וראה". אז צריכים להבין שיש כאן עבודה גדולה, איך שאנחנו מייצבים את צורת הבורא בנו. כי אנחנו לא מרגישים ומגלים שום דבר מחוצה לנו, הכול בתוך הרצון לקבל שלנו, ולכן כך אנחנו צריכים לבנות אותו.
שאלה: איזה הבדל יש בעבודה בעשירייה אם חבר מחזק את הלב שלו כנגד הבורא, או חבר שמחזק את הלב שלו כנגד ישראל?
אני לא יודע מה זה לחזק את הלב כנגד ישראל. אין דבר כזה ברוחניות, הכול כלפי הבורא. "ישראל" הכוונה לקבוצה שמשתוקקת להגיע לדבקות בבורא, אז אולי מתכוונים לזה שלא רוצים להשתתף באותה קבוצה? כל עשירייה נקראת "ישראל", כשהיא רוצה על ידי חיבור בין החברים להגיע לדבקות בבורא. זו בעצם ההגדרה של "יָשָר אל" ישר- אל.
שאלה: מה זה סיחון ועוג, מה הכוחות האלה שמכבידים?
מה אכפת לך עכשיו איזה כוחות אלו? אנחנו לומדים בכללות שיש כוחות שמציירים לנו כל מיני דברים רעים בדרך לדבקות, ואנחנו צריכים להתעלות מעליהם. ובדיוק מה קורה עם הכוחות האלו, זה עוד לא בשבילנו. אחר כך נגלה אותם, עכשיו זה רק יבלבל אותנו. אנחנו צריכים עכשיו על כל צעד ושעל, בכל רגע שאני נמצא בחיים, וזה נכון לתמיד, אני צריך דרך כל מה שפועל עלי לגלות שזה הבורא דוחה אותי, מעורר אותי, או מושך אותי אולי, אליו.
אבל בכל רגע בקיומי אני מרגיש וצריך לגלות שהבורא בצורה כזאת מתייחס אלי ומצפה ממני, שאני אפנה אליו וארצה להגיע, להתקרב ולהידבק בו. זה בעצם מה שאני חייב לעשות. ובכל רגע מכל המצבים האלו, אני אם כך דורש כוח השפעה, להגיע אליו, להתייחס אליו, להתחבק עימו. להיות באמונה למעלה מהדעת מה שנקרא.
קריין: קטע מס' 76.
"רואים אנו, שבעבור אדם חשוב, האדם מסוגל לעבוד בלי שום תמורה. ומשום זה כשבא האדם לעסוק בתורה ומצות בעמ"נ להשפיע, בטח שהאדם יכול לוותר על אהבה עצמית לטובת הבורא. מה עושה אז המפריע לעבודת ה', שהאדם לא יוכל ללכת בדרך ה', הוא עושה אז פעולה אחת, היינו שלא נותן להאדם לצייר את גדלות וחשיבות ה'. נמצא, שכל החוזק שיש לסטרא אחרא הוא נגד ה', והוא אומר לו, אני יודע שאתה בעל כח גדול, היינו שאתה יכול להתגבר על התאוות שלך לא כמו אנשים חלושי אופי רכי הלב, אלא אתה אמיץ שבגבורים, אלא כל מה שאתה לא הולך בדרך האמת הוא, משום שלא כל-כך חשוב את המטרה, שאתה צריך לבטל את עצמך בשביל זה. ואם כח זה הוא מפריע לו להגיע להמטרה. וזהו שאומר הזהר בשם רבי יצחק, "לא מצאנו מי שחזק לבו לפני הקב"ה כפרעה"."
(הרב"ש. מאמר 20 "מי שחיזק לבו" 1985)
כי חוץ מפרעה, כל מיני כוחות אחרים שאנחנו מרגישים, איכשהו מסתירים לנו את חשיבות המטרה, אבל פרעה מסתיר לנו את חשיבות הבורא עצמו, ולכן הוא בעצם הכוח הגרוע, הגדול ביותר, העיקרי, שמפריע לנו בדרך. כי כל העבודה שלנו בינינו חייבת להיות רק בלגדל את גדלות הבורא בינינו, על כל צעד ושעל, בכל מה שאנחנו נמצאים, אנחנו צריכים לראות שהכול בא מהבורא ולא מאף אחד אחר.
וכשמתגלים כל מיני כוחות, כמו שלמדנו על סיחון, עוג, ועוד כל מיני כאלה, הרבה מהם, זה כדי להסתיר לנו את פרעה. ואנחנו צריכים להזיז אותם ולהבין שזה לא עניין של הכוחות הפרטיים האלה שמפריעים לנו במשהו, אלא העניין הוא חשיבות הבורא, גדלות הבורא בעינינו. ואת זה הפרעה מביא לנו, כי אין לנו כל כך חשיבות וגדלות הבורא בינינו, זה בעצם העיקר, ולכן כל המאבק שלנו צריך להיות בעצם עם פרעה.
והעבודה שלנו היא דווקא להזיז את הכוחות המשניים האלה, שמפריעים לנו, ולהבין שכל הבעיה בעבודה שלנו היא רק אחת, יש לנו רק הפרעה אחת, פרעה, שאומר לנו שהבורא לא כל כך חשוב, שלא בו אנחנו תלויים, לא אליו אנחנו צריכים להגיע, אלא יש עוד דברים. תתעסק במשהו משני, במשהו ככה, אבל דווקא בזה שאנחנו מאתרים את הכוח של פרעה, אנחנו רואים עד כמה הכוח הזה מכוון אותנו לבורא. לכן דווקא פרעה הוא כוח מפריע, אבל אנחנו רואים שאחריו הבורא עומד, וכך אנחנו קובעים את הקשר הנכון שלנו עם הבורא.
לכן להשתדל, ולא לראות כוחות פרטיים, ועוד כל מיני דברים שקורים בכל מיני צורות, זה הכול משני, זה לא חשוב. העיקר בשבילנו זה כל הזמן להבין שעומד נגדנו כוח שמסתיר את הבורא, ואותו אנחנו צריכים להסיר מדרכנו, להוציא מדרכנו. ואם אנחנו כך מכוונים את עצמנו נכון, אז אחרי פרעה עומד הבורא. הם שניים, רק פנים ואחוריים, פעם זה פרעה, פעם זה בורא. ויהיה טוב אם תמיד נזהה את עצמנו כעומדים או מול פרעה, או מול הבורא, ואין יותר. זה המצב הטוב, המצב הנכון, החד.
שאלה: תעזור לנו לפתור את הסתירה. אנחנו הרבה פעמים שומעים על "אוהבי ה', שנאו רע", על מה מדובר כאן?
במידה שאני משתוקק לאהבת הבורא, במידה הזאת אני שונא את כל התכונות ואת כל המצבים שמפריעים לי לזה, ולזה אני קורא "רע". מה זה רע? רע זה מה שעומד ביני לבין הבורא, פשוט. תנסו לא להתבלבל בכל מיני שמות ופעולות, ולראות את הדרך הנכונה, הישרה. שם, במה שמתגלה, תצרפו את זה לפעולות שלנו, לדרך שלנו, למטרה שלנו, זה הכול. אין יותר. כל הבלבולים הם כי אנחנו שמים לב לדברים משניים.
שאלה: איך היחס שלי לפרעה משתנה כאשר אני מגלה שדווקא הוא מייצב לי את הבורא?
היחס שלך לפרעה זה יחס ענייני. אתה צריך לגלות אותו, אתה צריך להיפגש עימו, אתה צריך לדעת מי זה עומד לפניך, כי דווקא בצורה כזאת אתה מכין את עצמך. אם אתה לא עובר את פרעה, אם אתה לא מרגיש את המכות שלו, אם אתה לא בורח ממנו, אתה לא יכול להגיע לפגישה עם הבורא. לכן כמו שכבר אמרתי, אנחנו צריכים בכל מצב ומצב לראות איך שכוחות הפירוד דוחים אותנו, דוחפים אותנו, לא נותנים לנו להתקרב לבורא, ואנחנו כן רוצים ולא מסוגלים ולא יודעים איך להזיז אותם מדרכנו, ואז אנחנו צועקים ובוכים. זה נקרא, "וייאנחו בני ישראל מהעבודה". וכך אנחנו מגיעים עד המצב שנקרא ממש "קריעת ים סוף".
מה הם בסך הכול כל המכשולים האלה בדרך? זה שרוצים להתקרב לבורא ומרגישים שהכוחות הפנימיים שלנו שהם פרעה וכל יתר המפריעים, לא נותנים לנו להתקרב. אז אנחנו צועקים וממש רוצים להגיע ולא יכולים, רוצים לחשוב, רוצים לצעוק, רוצים לבקש, ומרגישים שכביכול אין את הכוחות האלו. זה המאבק. ואז פונים לבורא שייתן לנו עוד ועוד כוחות, וכל הזמן מתפללים ומבינים שלא מסוגלים לקבץ בתוכנו את ההרגשה הזאת, את הנטייה הזאת, את הערגה הזאת, לא יכולים, ואז אנחנו צועקים עוד ועוד. עד שמרגישים שבחיבור בינינו המתגבר עוד יותר אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מוכנים לקפוץ לים, כמו נחשון. זה החיבור בינינו שבצורה כזאת נעשה באותו רגע, שאנחנו כן מוכנים. ואז כל חיל פרעה טובעים בים, ואנחנו עוברים את הגבול הזה, ומתעלים מהדרגה הגשמית לדרגה הרוחנית הראשונה, שזה כבר בדרך לקבלת התורה. זאת אומרת, זה עדיין לא רוחני, אבל אנחנו בכל זאת מתנתקים מהמצב שנקרא "פרעה".
וכאן אנחנו צריכים להבין שפרעה הוא לא כל כך גרוע כמו כל מיני החיילים שלו, הכוחות שלו שמבלבלים אותנו, שסוחבים אותנו לכל מיני כיוונים. גם אתמול דיברנו וגם קודם, שפרעה יודע שהוא צריך לקדם אותנו למטרה, ובכל הכוחות הפרטיים שלו, אנחנו לא כל כך מזהים את זה.
שאלה: שמענו שאמרת שאנחנו צריכים ללכת מעל הדעת, אבל הטבע שלנו רק נותן לנו פחד מהלא נודע, ולא מצליח להביא אותנו למקום של חיזוק הלב. איך אנחנו יכולים להתגבר על החולשה הזאת?
זה צריך לאט לאט להתגלות בנו, מה היא "אמונה למעלה מהדעת". זה מגיע לנו מדרגת העביות שאנחנו מגלים שלא נותנת לנו להתקדם ולכוון את עצמנו לחיבור, להשפעה, לבורא ולעשירייה. אבל זה יקרה, זה לאט לאט מתגלה.
אני רק מבקש, אם אתם עוברים על השיעורים שלנו אחר כך, במשך היום, זה מספיק לכם, לא צריכים יותר מזה. כי אחרת אתם לא יכולים לקלוט, להתכלל מהשיעור. אבל אם אתם עוברים על השיעור במשך היום, אז בטוח שכבר למחרת אתם מוכנים לקבל את המנה הבאה.
תנסו לבנות את התמונה הכללית. אדם הראשון שהיה בתוך הבורא, ואיך הוא קיבל רצון לקבל נוסף שמוריד אותו מדרגת אין סוף עד דרגת העולם הזה. והירידה הזאת שהוא מקבל דעת, רצון לקבל גדול שנמצא ברשותו כביכול, על מנת לקבל. ואז מה שהוא צריך לעשות עכשיו, זה מהעולם הזה לעלות לעולם אין סוף, לעולם העליון, ששם זה יהיה אמונה למעלה מהדעת, שכוח ההשפעה יהיה יותר מכוח הקבלה. אז בנקודה למעלה זו השפעה למעלה מקבלה, ובנקודה למטה זו קבלה למעלה מהשפעה, וכך בין שתי הנקודות האלה אנחנו צריכים להתקיים. אנחנו עכשיו נמצאים ממש בנקודה התחתית, ששולט עלינו רק כוח הקבלה, וצריכים יותר ויותר להביא את כוח הבינה, כוח ההשפעה, על פני כוח הקבלה, "אמונה למעלה מהדעת". גם על זה לחשוב.
תלמיד: אתמול עשינו את התרגיל של 15 דקות שנתת לנו. זה יעזור לנו לצאת מהמצב השפל הזה?
תעשה כמו שצריך, וכל הזמן כמה שצריך, ואז אתה תראה שזה עוזר. אלה שאלות שאין עליהן תשובה. את התשובה תקבלו אחר כך, אחרי התרגילים.
שאלה: למה לפעמים אנחנו מרגישים את פרעה כיפה וסימפטי?
כי זה באמת כוח יפה וסימפטי. הוא מושך אותנו לבורא, למרות שהפעולה שלו עלינו היא פעולה הפוכה, כי אנחנו לא יכולים להתרומם. נניח שאתה יושב בכורסא או שוכב במיטה וטוב לך, איך להקים אותך? אז יש חברים שמגיעים אליך ואומרים, "בוא נעשה איזה טיול יפה, נשמע איזה בל קנטו1 ("(Bel Canto, ואתה אומר "לא, טוב לי ככה, חם וטוב לי במיטה". אבל אם חס ושלום תבוא אליך איזו צרה, אתה תקפוץ מהמיטה. זאת אומרת, הכוחות הרעים פועלים עלינו הרבה יותר מהכוחות הטובים. לכן, פרעה הוא ממש עזר כנגדו, היצר הרע, ממש תמצית של היצר הרע, והוא מאוד עוזר לנו להתקדם.
אבל אם אנחנו מקבלים את השיטה ומבינים שהכוח הרע הזה הוא משפיע עלינו כדי לזרז את ההתפתחות שלנו, אז ברגע שאנחנו מרגישים את הכוח הרע הזה שמשפיע עלינו, אנחנו מיד צריכים להגיב בצורה נכונה, בחיבור בינינו. ואז אנחנו מתעלים מעל הכוח הרע הזה לטוב, לחיבור, להשפעה הדדית. ושוב מגלים את הכוח הרע עוד יותר גדול, ושוב מכסים את זה בחיבור בינינו, בכוח הטוב. וכך אנחנו עוברים את המדרגות ומתחילים כבר לגלות במדרגות האלו מצבים רוחניים, מדרגות רוחניות, עולמות.
לכן, כל העבודה שלנו היא לגלות את הרע. מתי מתגלה רע? מתי שאנחנו מוכנים לזה. זאת אומרת, אם אנחנו נותנים נטייה לחיבור, להשפעה, למשהו, אז אנחנו כבר מתחילים לגלות בזה דברים שמפריעים לנו. ואז שוב עלינו להתעלות מעל זה ושוב הם מפריעים, ושוב, וכך אנחנו מתחילים לעבוד גם בכוח השמאל וגם בכוח הימין, ונגלה בקרוב את המדרגות הרוחניות.
המצבים שבהם אנחנו עדיין לא מגלים גם את הרוחניות וגם את הגשמיות ואת ההבדל ביניהם, הם יתגלו. פשוט בינתיים אין לנו את זה בצורה עוצמתית כי אנחנו עוד לא עובדים עם זה בקשר הנכון.
שאלה: מה זה בדיוק אומר ללכת כנגד הבורא, הפוך מהבורא?
זה שאתה הולך אחרי כל מיני עצות שהן מתאימות לגוף שלך, לרצון האגואיסטי שלך. זה אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, שאתה נמצא בזה והולך קדימה. זה נקרא שאתה הולך אחרי היצר הרע הגשמי. אחר כך אתה תגיע לכלים יותר גדולים, ליצר הרע הרוחני.
שאלה: כשמתגלה תופעה אז יש נטייה לשייך לבורא אבל לא דרך העשירייה. איך אפשר לעשות את זה נכון, שזה יהיה דרך העשירייה?
תתחברו ביניכם, תדברו ביניכם, או אפילו אם אתם לא מקושרים עכשיו, ברגע זה, אבל תעשה חשבון שאתה רוצה לעשות את זה בכוח הכללי של הקבוצה, להיות מחוברים יחד, וכך תשתדלו.
תלמיד: בצורה אינסטינקטיבית אני מרגיש פנייה לבד, אבל זה לא דרך העשירייה.
אפילו שזה לא דרך העשירייה, גם פנייה לבד היא משהו, לפחות אתה משתדל לעשות משהו, למרות שפעולה זו היא לא רוחנית. רוחנית זה רק דרך העשירייה.
שאלה: חיבור בינינו, חיבור בעשירייה, יכול להיעשות רק כנגד פרעה?
כן. חיבור בינינו יכול להיות רק על פני פרעה.
שאלה: למה יש כזה פער בקבלת מצבים של רע וטוב בין גשמיות לרוחניות?
איזה מצבים גשמיים, רוחניים, שיש ביניהם פער?
תלמיד: נניח, אנחנו לומדים עכשיו על פרעה אז אנחנו מבינים שרע זה טוב, זה לטובתנו, וכשיש משהו רע בעולם הגשמי זה נראה כמעט סוף העולם. מה הקונפליקט הזה, מה המטרה שלו?
לא, אני חושב שבמשך הזמן, אם אתה תסתכל בהיסטוריה אתה תראה שזה פועל, פחות או יותר, באותו הכיוון. תנסה לראות את ההיסטוריה בצורה גלובאלית ואתה תראה שכך זה, שאי אפשר להתקדם לטוב בלי רע, אי אפשר בלי כוח הפוך. כל הדברים האלה גם במשפחה, גם בחברה, תמיד זה כך.
שאלה: האם ישנה איזו דרך שאנחנו יכולים לעבור את הטלטלות האלה בדרך בצורה קצת יותר מרוככת, לעבור את הדרך בצורה קצת יותר נעימה ומאוזנת?
בטח, כן. תצא לפנסיה ויהיו לך חיים טובים.
שאלה: אני שם לב שבדוגמאות שלך אתה נותן הרבה פעמים דוגמאות של אמא ותינוק, ואני בהחלט מבין את הדוגמאות האלה. אבל במידה מסוימת אני מרגיש שהדוגמה הזאת היא מאוד לא רלוונטית להתפתחות הרוחנית שלי. כי תינוק מגיב באופן אינסטינקטיבי לחלוטין לפעולות של אמא שלו ואני לעומת זאת, לא מגיב בצורה רוחנית באופן אינסטינקטיבי לפעולות שהבורא עושה עלי, או פרעה עושה עלי.
אין לי למעשה אינסטינקט רוחני, אני נטול אינסטינקט רוחני וזו בדיוק הבעיה שלי. איך אני מפתח אותו אינסטינקט? איך אני מפתח את האינסטינקט הזה שיהיה הרבה יותר קל להתפתח? כי אם זה היה אינסטינקטיבית, אוטומטית, הייתי מתפתח בצורה הרבה יותר קלה.
היית מתפתח בצורת מלאך, "חית קודש" זה נקרא, "חיה קדושה". היית מבצע פעולות שדורשים ממך בצורת ההשפעה כמו שעכשיו אתה מבצע את הפעולות בצורת הקבלה. זה נקרא שיש חיות ויש חיות קודש, היית כך מתנהג. אם הבורא דורש, אתה לא יכול לברוח מזה שאתה צריך לגדול כאדם, הדומה לבורא, אין לך ברירה, אלא לגדול כמו שהמקובלים אומרים שאתה צריך להיות כלול משני כוחות, כוח טוב וכוח רע, ובעצמך לראות את זה, איפה הרע ואיפה הטוב ולהשלים אותם בצורה כזו שהכוח הטוב יכסה את הכוח הרע. כי הכוח הרע, באמת, נותן לך את כל הצורה, והכוח הטוב הוא רק כוונה. וכך תתקדם.
שאלה: התרגלנו להיאבק עם פרעה ועכשיו אנחנו מבינים עוד יותר שבמאבק הזה יש פשע כלפי הבורא, איך להתגבר?
לא צריך לברוח מפרעה, אמנם כך כתוב ואנחנו לומדים את זה, אלא אנחנו צריכים יותר להשתדל להתקרב לבורא. בעבודה שלנו אנחנו צריכים להשתדל כל הזמן לבקש מהבורא שיקרב אותנו. לא לבקש לברוח מפרעה, בשביל מה? טוב יותר אם נבקש שהוא יקרב אותנו אליו, בצורה כזו נצליח יותר.
שאלה: מהי הדרך הנכונה שנוכל לפנות לבורא כדי שהוא יקשיב לנו?
הדרך הנכונה לפנות לבורא שהוא יקשיב לנו היא אם אנחנו משתדלים להתחבר, להיות כמה שיותר מאוחדים, מחוברים, ממש כמו שאתה רואה להקה ששרה, אמנם כל אחד עם הקול שלו, עם הגרון שלו, עם הכול, אבל אתה שומע בסך הכול איך הם שרים, איך הם מבצעים את פעולת השירה. לפי אותה הדוגמה תנסו כך לעשות ביניכם. אין לי משהו אחר להגיד, רק בצורה כזו אפשר לפנות לבורא, לקבל ממנו תגובה, לשמוע את התגובה ולהבין אותה.
שאלה: יש איזה תנאים מינימליים שמתחתיהם לא מקבלים תגובה על הפנייה לבורא?
תמיד מקבלים תגובה מהבורא, אין דבר כזה שלא מקבלים, אלא אנחנו יכולים לא לזהות אותה, כי אנחנו עדיין לא פונים אליו באותה צורה, באותה עוצמה שצריכים לפנות. אבל מקבלים תמיד, כי אנחנו נמצאים בו, ממש בו, כמו עובר בתוך הרחם, כך אנחנו. כל הצורות הגשמיות שאתה רואה בעולם שלנו, איך מתפתח העובר בתוך הרחם ואחר כך נולד והכול, זה הכול נובע מהרוחניות, מתוך זה שאנחנו כך צריכים לגדל את עצמנו, לגדול, להיוולד ולהתייחס למוליד שלנו.
שאלה: אני מרגיש לפעמים כשאני מסתכל על פרעה לרגע, וזה כביכול מושך אותי אחורה וזה מפחיד אותי. איך להתגבר מול פרעה, איך אפשר לעמוד בזה וללכת עם הפנים קדימה ולשים את עצמי מולו?
בתוך הקבוצה אתה תראה איך זה אפשרי. אין לי תשובה אחרת, בתוך הקבוצה. תתקשר לקבוצה, תתחיל לחשוב איך אתה מעמיד את עצמך ואת כולם יחד כאחד מול פרעה ואתה מהר מאד תראה את הצורה הזו של הפנייה הנכונה.
שאלה: בתקופה האחרונה מורגשים בעשירייה כל הנושאים שאנחנו עוברים. לפני זה למדנו על תפילה אז כל הזמן היינו בתפילה, עכשיו לומדים על פרעה ומרגישים ממש כבדות של פרעה בכל העשירייה. מה אנחנו צריכים לעשות בשביל להרגיש הכול ביחד, או שכך צריך להיות?
זו העבודה שלכם, אין לי מה לעשות, אתם צריכים לעשות. זה ודאי לא פשוט, זו העבודה הכי קשה, תמיד שוכחים ממנה ולא רוצים, לא מרגישים שהיא מכינה לנו איזו מתנה וכן הלאה. כאן אנחנו צריכים להיות במאמץ. זו בדיוק העבודה באמונה למעלה מהדעת. דעתנו, זה להיות כל אחד לחוד עם הרצון לקבל שלו, חיבור בינינו זה להיות בכוח האמונה, בכוח השפעה הדדית ובינינו אחר כך לבורא, שזה נקרא לעבוד עם אמונה למעלה מהדעת.
מה ההבדל בין הרצון לקבל האגואיסטי שנכנס למצרים, שכולו מפורד. כמו אותם האחים שלא רוצים להסתדר ביניהם, שלא רוצים להתחבר עם יוסף, שרוצה לאסוף אותם יחד, הם לא רוצים. כשהם לא רוצים, זה מה שקורה. ומה קרה אחר כך ביציאת מצרים, היה עַם שיוצא ממצרים. זאת אומרת, קודם כל הם גדלו, גדלו ממש לקבוצה גדולה מאוד, מאותם 70 נפש שנכנסו למצרים מיליונים יוצאים ממצרים, התרבו וגדלו, אבל העיקר שעשו מעצמם עם, לא סתם איזה עדר, אלא הם בעצמם רוצים להיות מחוברים, ובעצמם רוצים לצאת.
האם פרעה זורק אותם ממצרים? לא. נותן להם תנאים רעים? לא, תנאים טובים. הם אחר כך בוכים איפה אותה מצרים שהיינו בה, אוכל, שתייה, חלקת אדמה הכי טובה שהם קיבלו כביכול וכולי וכולי. אז למה בורחים? רק דבר אחד אין, הבורא לא מתגלה במצרים, רק זה חסר. הם גדלים במצרים למצב שמגלים שאם לא קשר עם הבורא אז "טוב לי מותי מחיי", אני לא יכול להישאר בזה, ולכן הם יוצאים. זה המצב.
לעניינינו, העיקר בשבילנו זה חיבור, לפני שאנחנו מתחברים אנחנו לא יכולים לצאת. אנחנו לא נכנסים לרוחניות במילים אחרות.
שאלה: שמתי לב שאחת מהתופעות שפרעה מייצר זה לבזבז לנו את הזמן, הוא גורם לך להעביר את היום להגיד "אם לא עכשיו, אז מחר", כל מיני תחושות כאלה. כשאני מסתכל עלייך ואני רואה תופעה שאתה בדיוק הפוך, אתה מנצל את הרגע, כל הזדמנות הכי קטנה אתה מסתער עליה כאילו אין עוד הזדמנות נוספת. והשאלה היא, איך אנחנו בעשירייה מייצרים דחיפות כזאת שאין זמן, אין מחר, עכשיו זה הרגע וצריך לנצל אותו?
אתם צריכים ללכת לפי השיעורים. אצלי יש תוכנית ולפי התוכנית הזאת אני עובד. אתם רואים שיום יום יש לנו חתיכה שאנחנו צריכים לקבל אותה ולהבין, להרגיש, ויחד כולנו סביבה להתגבש בעשיריות וכך להתקדם. לבנות את עצמנו, לפרמט את עצמנו כל פעם נכון על ידי שיעור בוקר, זה מה שאנחנו צריכים.
לכן אני מכין את עצמי לשיעור, מה אני אספר, מה אני אגיד, באיזו צורה. ואני חושב על זה הרבה פעמים. לפעמים זה יוצא אחרת ממה שתכננתי, כך זה יוצא, אבל באמת אני משתדל להיות מוכן מראש. כשאני הולך לישון בערב אני כבר יודע עם מה אני אקום בבוקר. לפני שאני קם בבוקר הסרט הזה של השיעור מה אני אעביר לכם, כבר עובר אצלי בפנים ואני מתעורר מתוך שהוא עובר ומעורר אותי.
תלמיד: איך אתה הגעת למצב הזה? כשאני מסתכל עליך, לפעמים יש איזו פעולה מסוימת שאנחנו אמורים לעשות כמו איזה כנס, ואתה נכנס לזה כאילו זה "הדבר", אין כרגע משהו אחר חוץ מזה, ואתה מגיע לחשיבות מטורפת. איך מגיעים לדבר כזה?
יש משהו יותר חשוב? תראה לי אולי.
תלמיד: לא, אין יותר חשוב, יש תחושת דחיפות.
אז אני מבין שאין יותר חשוב ואני משייך לזה חשיבות, זה טבעי. אני משתדל לעסוק במה שחשוב. אלא במה לעסוק? גם לי יוצא כמו לכל בן אדם להתעסק בכל מיני שטויות, דברים לא כל כך חשובים, אבל בכל זאת צריכים להשתדל להיות מכוונים למטרה למרות שבדרך יוצא כך וכך. מה לעשות.
שאלה: יוצא כך שהבורא משחק גם את התפקיד של פרעה, של היצר הרע, כדי שנבין מה זה טוב ומה זה רע, האם זה כך?
נכון, יפה. עכשיו אתה מרגיש את זה. טוב מאוד. שאין כוח אחר, "אין עוד מלבדו", יש רק כוח אחד והוא משחק איתנו גם בטוב וגם ברע כדי בצורה כזאת לקדם אותנו, לחנך אותנו, לעשות אותנו מבינים דבר מתוך היפוכו. הבורא לא יכול להכיר לנו את עצמו, אלא להראות לנו גם דברים הפוכים ממנו. ומבין שני האופנים האלה שלו, פעם פרעה ופעם בורא, אנחנו מתחילים לזהות אותו נכון ולהדבק אליו. אבל להידבק אליו עם כל הכוח של פרעה, בלי זה אנחנו לא יכולים להידבק בבורא, כוח הרע תמיד נשאר.
שאלה: כשאתה אומר שאנחנו צריכים לעבור יחד על החומר אתה מתכוון לפגישות שלנו, או יחד אבל כל אחד לעצמו במהלך היום?
אני חושב שאתם צריכים לדבר על שיעור הבוקר במשך היום גם יחד וגם כל אחד לחוד. ולהיות בתוך השיעור הזה אפילו שהוא יוצא קצת קצר אולי עם כל הדיבורים שלנו, אבל בכל זאת שזה יהיה הנושא שבו אנחנו עוסקים.
שאלה: ישראל התרבו, פרו ורבו במצרים, מה אנחנו עושים עם הרגשות של חוסר החיבור כי חלק מהחברים לא נמצאים בשיעור?
זו הבעיה שלכם, אני לא יודע. את השאלות האלה אני שומע אבל אני לא יכול לענות עליהן. מה לעשות עם החברים שלא מגיעים? אז הם לא רוצים להגיע, הם כבר לא רוצים ללכת איתנו קדימה, הם רוצים להיות כצופים ולא כמשתתפים ממש. אתם צריכים לקחת בחשבון שאולי במשך הזמן הם יצטרפו, אבל בינתיים הם מעדיפים לעשות את החיים שלהם כמה שיותר נוחים להם. אין מה לעשות.
אני אגיד לכם גם, שהעבודה שלנו היא עבודה קשה. אדם ששלוש, אפילו ארבע שעות נמצא בשיעור בוקר, כשאצלנו זה שיעור בוקר, הוא שובר בזה את היום, ואחר כך הוא צריך לחזור על זה ולדבר עם העשירייה שלו, זה ממש לוקח ממנו הרבה שעות משעות היום. אמנם אני מאוד מכבד אתכם ואתם גדולים, והבורא רוצה שאתם תשמעו ותתקרבו אליו, אבל יש כאלו שזה לא כל כך מושך אותם ולכן הם מעדיפים להישאר במקום איפה שהם.
ניתן להם איזו אפשרות תמיד לחזור אלינו, אבל בעצם הם לא צריכים למשוך אותנו אליהם. אלא אנחנו נמשכים בדרך, וכמה שאנחנו, או עשירייה או פחות מזה ועוד פחות, זה לא חשוב, אנחנו נשארים, ואז מתי שהוא הם יצטרפו.
שאלה: אנחנו כל יום בעשירייה עוברים על הקטעים, קוראים אותם וגם מתכוננים לקטעים. ואתה ביקשת שכל אחד ירשום מראש מה הוא הולך להגיד במפגש המשותף. יש כאלה שמצליחים לכתוב מראש ויש כאלה שלא כותבים מראש, אלא תוך כדי הקריאה המשותפת נפתח להם והם אומרים מה שיש. השאלה, האם חייבים לכתוב מראש? כי על זה מתווכחים אצלנו הרבה.
לא צריכים להתווכח, לא יכולים אז לא יכולים. יש כאלה שכותבים בלי שאתה מבקש מהם, אוהבים לכתוב, ויש כאלה שלא מסוגלים, לא בא להם, לא יכולים לשפוך את מה שהם חושבים על הנייר. יש ויש. לא נורא הכול יסתדר.
שאלה: האם כוחות פרעה הם כוחות המתגלים בעשירייה בלבד, או שכל מיני בעיות גשמיות הן גם כוחות של פרעה?
הכול זה כוחות של פרעה כדי שאנחנו נתקרב לבורא. לכן ודאי שכל תגובה שלנו הכי נכונה היא צריכה להיות פנייה לבורא. אבל זה לא מנקה אותנו, לא פותר אותנו מלסדר דברים גשמיים, "אם אין קמח אין תורה", חייבים כך לעשות. אבל נגיע למצב שאנחנו לא נצטרך שום דבר, שאנחנו נתעלה עם כל העולם הזה לעולם הרוחני, ואז לא נצטרך להשלים את חוסר עבודה הרוחנית שלנו בעבודה הגשמית.
קריין: קטע 77.
"מצאנו בזהר (בשלח דף נ"ה, ובהסולם אות קפ"ז) וזה לשונו, "אמר רבי יהודה, אמר רבי יצחק, פרעה היה חכם יותר מכל מכשפיו, ובכל הצד שלהם לא ראה שיהיה גאולה לישראל, ופרעה לא חשב, שיש קשר אחר של אמונה, השולט על כל הכוחות של הס"א, ועל כן היה מחזק את לבו".
נמצא לפי דברי הזהר, שענין פרעה הוא בתוך הדעת, שמצד השכל אין שום אפשרות לצאת משליטתם אלא רק בכח אמונה למעלה מהדעת, שכח זה מבטל כל הכוחות שישנם בעולם."
(הרב"ש. מאמר 20 "מי שחיזק לבו" 1985)
קריין: נושא "שאלות מי ומה", קטע 78.
שאלות מי ומה
"בזמן שהיו צריכים לקבל עליהם מלכות שמים, היה צר להם, שלא יכלו, מסיבת שאלות פרעה מלך מצרים, שהיה שולט עליהם עם השאלות של "מי ומה", שהם בחינת מוחא וליבא, כלומר "מי ה' אשר אשמע בקולו", ו"מה העבודה הזאת לכם"."
(הרב"ש. מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)
אלו בעצם השאלות שאדם מרגיש שמתעוררות בו, והשאלות האלה עוצרות אותנו בעבודה מצד אחד, מצד שני הן דווקא מכוונות אותנו לעבודה. כי אנחנו צריכים להמשיך להתקרב לבורא דווקא בערוצים האלה, בשאלות האלה, "מי ה' אשר אשמע בקולו", למה אני צריך לכבד את הבורא ולהתקרב אליו, "ומה העבודה הזאת" שאנחנו צריכים לבצע כדי להתקרב לבורא. זאת אומרת, מה כל העסק הזה, שאנחנו כל הזמן נשאל. ואז על ידי השאלות האלו אנחנו כבר מתקרבים להבנה של מצרים, מהי, איפה אנחנו נמצאים, ואם כך, אנחנו כבר מתקרבים ליציאה, כי בטוח שהשאלות האלה מביאות אותנו ליציאה.
קריין: קטע 79.
"בזמן שמשה בא לעם ישראל, ודיבר לבחינת פרעה של כל אחד ואחד, היינו להרצון לקבל שיש בלבם." שזה נקרא פרעה. "ואמר להם, שהוא רוצה, שבחינת פרעה שלהם לא תשלוט על בחינת ישראל שלהם, אלא שיתן לעבוד לשם שמים ולא תועלת הגוף. כששמע הפרעה של העם, מה שמשה אומר להם, שיעבדו רק לשם שמים, אז הבינו מה זה להשפיע ולא לקבל, תיכף נחלשו מהעבודה." כי הבינו עד כמה שזה לא נמצא בכוחות האדם, פעולת ההשפעה. "כי הגוף היה מתנגד עם כל כוחו, שלא יעשו שום פעולה של קדושה.
היינו אפילו שלא לשמה נעשה עכשיו קשה להם לעשות. כי מטרם שבא משה, היה להם כח לעבודה, מטעם שעוד לא ידעו מה זה לשם שמים. אבל בזמן שבא משה, והסביר להם, מה זה להשפיע ולא לקבל כלום, אז התחיל הפרעה של כל אחד ואחד לשאול שאלות:
א. כמו שכתוב, שפרעה שאל "מי ה', אשר אשמע בקולו",
ב. ואח"כ באה שאלת הרשע, ששאל "מה העבודה הזאת לכם"."
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
שאלה: יש לנו בקבוצה עשיריות שבהם בקושי חבר אחד או שניים מגיעים כל בוקר לשיעור, מה לעשות עם זה?
מתי הן כן מתחברות, או בכלל לא? אתה אומר שכל יום בבוקר יש לך כאלה עשיריות שמכל עשירייה מגיע אדם אחד, אבל העשיריות האלה הן בכל זאת מתחברות, או לא?
תלמיד: הן מתחברות במהלך היום.
אז במשך היום הם מתחברים ביניהם. הם שומעים שיעור?
תלמיד: כן.
אם הם שומעים שיעור במשך היום ואיכשהו יחד אז זה בסדר, לא חייב להיות דווקא בשיעור בוקר. מצדי זה לא חשוב מתי. אבל שזה כן יקרה, שהם יעברו על שיעור הבוקר, וכמה שיותר ביניהם יחד זה החשוב.
שאלה: מדוע פרעה שחרר רק במכת בכורות ולא שחרר לפני זה? מה מיוחד במכה הזאת שהרצון לקבל הסכים לשחרר?
מכת בכורות זו המכה הכי קשה, אנחנו נלמד עליה, זו המכה האחרונה. דם, צפרדע, כינים וכן הלאה וכן הלאה עד מכת בכורות. זו המכה הכי קשה שמגיעה למלכות, ומלכות מגיעה בחזרה לכתר של המבנה הכללי של הנשמה.
שאלה: איך למרות הפחד שמתעורר בנו, כוחות הרע יכולים להביא אותנו לבקש את התיקון?
בטח שכוחות הרע מביאים אותנו לתיקון, על ידי כוחות הטוב לא היינו מתקרבים לתיקון. אם היינו מפעילים על אנשים את הכוחות הטובים, אתה היית רואה בכלל את כל העולם הרבה יותר גרוע מהיום, הרבה יותר גרוע, כולם מפונקים. דווקא בגלל שאנחנו מרגישים שהבורא עוטה ומפעיל עלינו כוחות כאלו פחות או יותר קשים, על ידי זה אנחנו עוד מחזיקים את עצמנו ומתקדמים. כתוב חוק פשוט בתורה, "חושך שבטו שונא בנו"2, שעד כמה שאדם נותן מכות לבן שלו, בזה הוא גם אוהב את הבן שלו. מתכוונים לא סתם למצבים, אלא שהוא עושה את זה בהצדקה, בהבנה, בהכנה נכונה.
שאלה: אם פרעה הוא השכל, וההבחנות לא מביאות לתפוס את זה, איך אני יכול להגיע להתקדמות רוחנית?
אתם צריכים לדבר בקבוצה, ולהסביר אחד לשני מה זה נקרא פרעה, מצרים, בורא, משה, עוד כל מיני הבחנות שם. עם ישראל, הקבוצה הזאת שבעצם משתוקקת לגילוי הבורא, למה היא חייבת לעבור דרך מצרים, מה זה מצרים בשבילה, מצד אחד החיים טובים בגשמיות, מצד שני הם מגלים שיש להם רע ברוחניות. כל מיני כאלה דברים. אתם צריכים לדבר על זה יותר ויותר, ואז מהדיבור ביניכם אתם תבינו לאן אתם מתקדמים.
אם אתם לא מדברים ביניכם על נושא השיעור ולא משתדלים להתפלפל על זה, זה לא נקלט, זה לא נספג. אתם חייבים כך להיות קשורים זה לזה. אין לכם ברירה, אני אומר בשיא הרצינות. ההצלחה היא תהיה לאותן הקבוצות שהן יושבות ומדברות, מה זה נקרא ישראל, מה זה נקרא מצרים, מה זה נקרא פרעה, מה זה נקרא גלות, מה זה קרא גאולה, מה זה נקרא מכות מצרים, על מה מדובר באמונה ואמונה למעלה מהדעת. כל הדברים שאנחנו דיברנו. רק צריכים להעביר את זה דרככם שזה יחיה. זה הכול תלוי בכם.
קריין: קטע 80.
"סדר עבודת האדם בתורה ומצוות, בזמן שהוא רוצה לעסוק לשם שמים, הוא שצריכים ללחום ולנצח את היצר הרע. דהיינו היות כי מטבע האדם לתת יגיעה בזמן שיהיה תועלת עצמו.
ובשעה שהוא רואה, שלא יצא מעבודה זו שום דבר לתועלת עצמו, אין הוא מסוגל לעבודה. ובא בטענה ושואל, מה עבודה הזאת לכם, זאת אומרת, איזה ריוח יצא מזה, שהוא מתיגע.
וכשהאדם מתגבר עליו וטוען, שרוצה לעבוד נגד הטבע, שהוא להשפיע לה', אז היצר הרע בא בטענה אחרת, ושואל טענת פרעה הרשע, מי ה' אשר אשמע בקולו. אפשר לעבוד לטובת הזולת, רק במקום, שידוע לי, שהזולת מקבל את היגיעה. מה שאין כן אם יש לו שני יגיעות:
א) שהוא צריך להתגבר ללכת נגד הטבע ולעבוד לא לתועלת עצמו, אלא לטובת הזולת, היינו לשם שמים.
ב) שצריך להאמין, שהקב"ה מקבל את יגיעתו. ואלו הב' שאלות הם העיקרים בטענת הרשע."
(הרב"ש. 572. "שני יגיעות")
לכן שתי השאלות האלו הן מקדמות אותנו. הרשע זה האגו, היצר הרע שפועל בנו, שזה אנחנו בעצם, כולנו. אז הוא שואל "מה עבודה הזאת לכם" בכלל בלהשפיע. ולמה אני צריך להשתוקק ולהגיע לבורא, "מה ה' אשר אשמע בקולו"3. הדברים האלה לא מובנים לנו, למה אנחנו צריכים לכוון את עצמנו לפי המטרה הזאת.
קריין: קטע 81.
"כשיש יצר הרע יש צורך לתורה. לכן אם האדם מאמין בשכר ועונש, כבר יכול לקיים את התורה ומצוות, מטעם שיש לו תמורה. לכן אין הוא שואל שאלת הרשע, "מה העבודה הזאת לכם". וכשאין לו הרע כנ"ל, אין לו צורך לתורה, לכן "את פתח לו".
אם אתה רואה שיש אדם שעוסק בתורה ומצוות מטעם שהוא מאמין בשכר ועונש, נמצא שהוא סגור, היינו הרע שלו הוא בסגירו, היינו בגניזה. ואם כן אי אפשר לתקן אותו, כי אין האדם מתקן אלא מה שעיניו רואות. לכן מלמדין אז את אדם לעבוד בעל מנת שלא לקבל פרס.
ואז בא הרע ושואל, "מה העבודה הזאת לכם", היינו מה יהיה לנו אם אנחנו נעבוד את ה' בלי שום תמורה, הלא זה נגד הטבע שלנו, שאנחנו נולדנו בטבע להנות את עצמנו ולא להנות את הזולת בלי שום תמורה. אז נעשה האדם נצרך לתורה. ואז שייך לומר, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין"."
(הרב"ש. 920. "כנגד ד' בנים דברה תורה")
רואים אנחנו, כמה שלבים יש בתוך העבודה שאנחנו צריכים לעבור אותם. הם באים בזה אחר זה, עד שהם מביאים אותנו לשאלה הנכונה, בשביל מה אנחנו צריכים את הרע, ואיך נכון צריכים לסדר את הרע כדי לכוון אותנו לטוב.
קריין: קטע 82.
"צריכים לדעת, שבזמן שהאדם מתחיל בקיום תורה ומצוות על הקו של לשמה, אזי האדם מרגיש שנמצא בצרה, הנקרא מצרים, היינו שמלך מצרים שואל תמיד: "מי ה' אשר אשמע בקולו". אזי באים לידי יגיעות המוח, שהמחשבות מתחילות בזיווגי הכאה שרוצצין את מוחו. פעמים אדם חושב שכל המחשבות הזרות הם רק בחינת מרגלים, שרק "לראות את ערות הארץ באתם", היינו להסתכל בארובות ולא יותר, ואין לו שום קשר בין המחשבות האלו לעבדות ה'; ופעמים האדם חושב ש"כֵּנִים אנחנו בני איש אחד", היינו שכל מחשבותינו רק להיות דבוקים בה' אחד ומתחזקים ומתגברים על כל המחשבות של "מי ה' אשר אשמע בקולו" ועל "מה העבודה הזאת לכם". שזה נק' בחי' גלות מצרים."
(הרב"ש. אגרת ג')
עוד קצת נעבור ואחר כך נשאל. אתם תאספו כל מיני שאלות, ואנחנו אחר כך נענה על כולם.
83. "זה שהאדם רוצה ללכת בתוך הדעת, זה נקרא, חטא דעץ הדעת." אתם שומעים? זה שאדם רוצה ללכת עם השכל שלו זה נקרא "חטא עץ הדעת". "והחטא הזה מתגלה בב' אופנים, כלומר שמזה נמשך לנו לשאול ב' שאלות:
א. שאלת פרעה, ששאל, "מי ה', אשר אשמע בקולו", שבכלל קשה לו ללכת ולהאמין משהו נגד השכל. ומזה נמשך עוד דבר, היינו שאלה ב' מדוע האדם צריך לעבוד לתועלת הבורא ולא לתועלת עצמו. כי הוא שואל, מה אני ארויח בזה שאני יעבוד לשם הבורא ולא לתועלת עצמי."
(הרב"ש. מאמר 22 "מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קשיות" 1989)
קריין: שוב.
"זה שהאדם רוצה ללכת בתוך הדעת, זה נקרא, חטא דעץ הדעת. והחטא הזה מתגלה בב' אופנים, כלומר שמזה נמשך לנו לשאול ב' שאלות:
א. שאלת פרעה, ששאל, "מי ה', אשר אשמע בקולו", שבכלל קשה לו ללכת ולהאמין משהו נגד השכל. ומזה נמשך עוד דבר, היינו שאלה ב' מדוע האדם צריך לעבוד לתועלת הבורא ולא לתועלת עצמו. כי הוא שואל, מה אני ארויח בזה שאני יעבוד לשם הבורא ולא לתועלת עצמי."
(הרב"ש. מאמר 22 "מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קשיות" 1989)
זה קטע מאוד יפה.
84. "כשלא מרגישים טעם בעבודה, אז בא הרשע ושואל טענת "מה", היינו "מה עבודה הזאת לכם", שאתם רוצים לעבוד דוקא בבחינת עבודה בזויה כזו. והרשע שואל "מה העבודה הזאת לכם", מטעם שאז הם היו בטוחים, שעבודתם היא כולה להשפיע, ואין להרצון לקבל חלק בה."
(הרב"ש. מאמר 40 "מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה" 1990)
ועכשיו הם מבינים שזה לא בדיוק כך, אלא אם מתעוררת שאלה, "בשביל מה"? אז כנראה שזה לא היה על מנת להשפיע.
קריין: קטע 85.
"פרעה הוא בחינת עורף מצר-ים, שהיה מוצץ את השפע כשיורדת לתחתונים, עם השאלה שלו, שהוא בא ושואל "מי ה' אשר אשמע בקולו?" (שמות, שביעי). ותיכף עם השאלה הזאת כבר נמצאים ברשות הקליפות."
(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")
זאת אומרת, אם השאלה הזאת מתעוררת באדם הוא כבר נמצא מחוצה לקדושה. כי מה הוא שואל? "בשביל מה"? "מי ה' אשר אשמע בקולו?" זאת אומרת, יש איזה תנאי שפחות מזה זה כבר לא רוחניות, אם אתה מנותק מהבורא.
קריין: קטע 86.
"היות שהוא רוצה ללכת על דרך האמת, בטח שהגוף יסכים לו יותר מכפי שהיה עובד שלא על דרך האמת, היינו לשמה.
אבל במציאות הוא להפך. כי דוקא בזמן שרוצים ללכת בדרך לשמה, אז הגוף מתחיל להתנגד, ואז מתחיל כל הטענות שלו, היינו טענת פרעה מלך מצרים, שהוא טענת "מי ה' אשר אשמע בקולו" וכו', וכן טענת הרשע שטוען, "מה העבודה הזאת לכם". ואז מתחיל העבודה ללכת בכבדות, וכל פעם הוא צריך להתגברות יתירה. "
(הרב"ש. 877. "ג' תפלות - ב'")
אבל עיקר ההתגברות היא ששומר שזה מגיע מהבורא, ובצורה כזאת הוא שומר על הקשר עם הבורא, כמה שאפשר, אפילו הכי קטן, אז בזה הוא בכל זאת מתקדם בדרך.
שאלה: מה רע בשאלה הזאת, "מי ה' שאשמע בקולו"? אנחנו רוצים להכיר אותו, להידבק בו.
זה דווקא טוב. אנחנו צריכים להבין שאין דבר רע בכלל בעולם. אלא שמכוון אותנו בצורה חיובית או בצורה שלילית. אבל בעצם, אין דבר רע. שפרעה דווקא מקדם אותנו לבורא. היצר הרע, בשביל מה הוא נברא? כדי לדחוף אותנו קדימה.
ואין כוחות רעים בעולם. אלא מפני שאנחנו לא מספיק מפותחים אז נראה לנו שאלה כוחות רעים. כמו שאתה מסתכל על המורה בבית ספר, למה היא נותנת לנו כל כך הרבה שיעורי בית, במקום זה שאנחנו רוצים לשחק באיזה משחקים? אז מה לעשות? כך אנחנו חושבים.
אין דבר רע בעולם. כל הכוחות הרעים אנחנו צריכים רק להשתנות ואז אנחנו נראה בהם כוחות טובים.
תלמיד: אני שואל לגבי זה שאנחנו אומרים שאנחנו רוצים להגיע לדבקות עם הבורא, להכיר אותו. אז זאת השאלה בדיוק. "מי זה הבורא שאשמע בקולו"? למה זה סותר את הדבקות אתו?
כדי שאתה תכיר אותו יותר, מדבר והיפוכו. דווקא מזה שאתה אומר ש"הוא לא בסדר, שכך עשה, וכך עשה, ואני לא רוצה כך, ואני רוצה כך", מזה אתה מתחיל לגלות מי אתה ומי הבורא. ואז אתה מתחיל לשנות את עצמך ולקבל תכונה בבחינת הבורא.
זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". שכל הטבע שלך זה דעת, רצון לקבל, ואתה מחליט שאתה הולך לקבל כוח הבינה, כוח הכוונה למעלה מהדעת, כוונה דלהשפיע.
תלמיד: מה זה אומר שאנחנו משיגים את הבורא? אם אתה לא מבין, ולא מרגיש אותו כדי לשמוע בקולו, מה זה אומר שאנחנו משיגים אותו בתכונת ההשפעה?
שאתה משיג את הבורא לפי הכלל "ממעשיך הכרנוך". זאת אומרת, מזה שאתה עושה פעולות כמו הבורא, אז אתה משיג אותו. אתה מקבל דחייה מהבורא, רוצה להתקרב אליו, על ידי מה? לפי השתוות הצורה. אז אתה מבקש מהבורא, "תן לי קצת איזה כוחות דלהשפיע. אני רוצה להתקרב אליך, רק אני לא יודע איך".
ואז הבורא נותן לך. אם אתה באמת מבקש, הוא נותן לך כוח להשפיע. ואז אתה רוכש את תכונת הבורא ומתוך זה אתה מכיר אותו. אתה יכול להכיר את הבורא רק במידה ובצורה שהבורא מתלבש בך. איך אחרת? תגיד לי. מה בכלל אתה מרגיש בעולם ומשיג בעולם? רק אותן ההבחנות שהן מתלבשות בשכל ורגש שלך.
וגם כאן אותו דבר. ברגש ובשכל שלך אתה מצפה, רוצה ומבקש שהבורא יתגלה, ואז לפי זה אתה מתקדם. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך". שאתה מבקש מהבורא, ולפי הבקשה שלך בסופו של דבר הוא מתגלה בך, ואתה מרגיש בך את ההתלבשות שלו, את התכונות החדשות, ואז מזה אתה מכיר אותו. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך", מעשים של הבורא. איפה? בך. מי מכיר את זה? אתה. שאתה מרגיש שבך התלבשו עכשיו תכונות חדשות.
שאלה: איך התכונות החדשות מתלבשות?
אתה מרגיש אותן. דברים חדשים שפתאום אתה מרגיש אותם, חושב כך, וחוץ מזה מרגיש במוח ולב. ומתוך זה שבמידה הזאת אתה השתנית, במידה הזאת אתה מתחיל כבר להכיר את הבורא, במידה ובצורה שהבורא מתלבש בך.
תלמיד: בזה שהוא מתלבש הוא נותן לי את האפשרות להשפיע לו בלי שום סיבה ובלי תועלת?
ודאי, כי זאת התכונה שהתלבשה בך. שאתה רוצה לתת, והנתינה שאתה עושה היא המילוי שלך. כמו שאתה נותן לתינוק שלך, זה לא ממלא אותך שאתה נותן משהו לתינוק? תסתכל על אימא עד כמה היא מרוצה שהתינוק אכל טוב. עד כמה היא בעצמה כאילו אכלה ולא רוצה יותר, זה ממלא אותה. ברוחניות זה בדיוק כך, ממש, בצורה השלימה.
תלמיד: בדוגמה של האימא היא מרגישה אותו כמו שלה, מכירה אותו. פה אנחנו אומרים שאנחנו לא רוצים להכיר את הבורא, אלא פשוט לתת בלי להיות קשור למשהו בכלל.
אתה לא מבין בזה. אתה תעשה מה שאנחנו צריכים ותראה איך שזה קורה. אתה תרגיש שאתה ממלא את הבורא וזה ימלא אותך.
שאלה: אדם שרוצה להשפיע לזולת או לבורא, צריך להאמין שה' יקבל את יגיעתו או לא?
כן, ודאי. אנחנו צריכים להאמין שאת כל היגיעה שלנו הבורא מקבל ומגיב על זה בטוח, כי אנחנו נמצאים במערכת אחת, וזה שהקשר הזה נסתר, זה נסתר ממני, אבל אני נמצא בתוך הבורא וכולכם גם.
ולכן כל פעולה ופעולה שלנו, מחשבה ורצון, הכול נכלל בו. רק זה עדיין לא מגיע למצב שאנחנו מרגישים את התגובה. אבל התגובה כן נמצאת, לא חשוב איזו. אנחנו נמצאים בתוך המערכת, אל תחשוב שאתה מתרחק חלילה וחס, כמו שהוא כותב.
שאלה: שאלה מאחד הקטעים, למה צריך ללמד אדם שהרע שלו סגור מה זה השפעה? אם הרע אצל האדם סגור צריך לעורר אצלו את מה זה נקרא להשפיע?
איך אתה יכול? אתם מדברים על השני, על החבר, מה אנחנו עושים, או מה?
תלמיד: לא. לְמה הוא מתכוון בקטע?
אני לא יודע. אני אומר לך, רק דוגמה יכולה להשפיע על החבר. אתה תשחק לפניו בצורה כזאת שכאילו אתה כבר נמצא ברוחניות, בקשר עם הבורא, בקשר עם החברים והכול. תן לו על ידי קנאה להתעורר ולהצטרף. רק על ידי קנאה.
כל העולם שלנו אגואיסטי, איך הוא מתפתח? אופנה, כל מיני תחרויות בכל מיני דברים. על ידי מה? על ידי קנאה. רק קנאה פועלת בכל מקום. כשמסתכלים אחד על השני, רק מסתכלים מה יש לו שאני גם רוצה. ואם אני לא רוצה כלום אז אני מפגר.
מה קורה עכשיו בכל העולם אחרי הפנדמיה הזאת? אנשים לא רוצים ללמוד אחד משני איך ליהנות מהחיים. מה יהיה לנו מזה? העולם כאילו יעצור? כן, אנחנו נמצאים באיזו ירידה ברצונות שלנו, אין לנו במה למלא את עצמנו.
מתקדמים למצב שבכוחות הקבלה אנחנו לא יכולים למלא את עצמנו, ובכוחות ההשפעה אנחנו עוד לא מגיעים כדי למלא את עצמנו, ליהנות מכוחות ההשפעה, ומה יהיה לנו? קירח מכאן וקירח מכאן. זה יהיה באמת רע.
תתאר מצב, אישה נכנסת לאיזו חנות ורואה שם איזו שמלה או רואה את זה ברחוב על מישהי, עד כמה שזה נותן לה חיים, חיות "אני רוצה גם את זה ואת זה". וילד שרואה איזה אופניים אצל השכן, כל דבר ודבר, הכול בנוי מקנאה. עד החימוש, עד כל דבר ודבר, הכול זה קנאה. ועכשיו הקנאה הזאת, כשהיא תיעלם מהעולם לאט לאט, מה יצא? מה נאכל מעתה? אין ממה, זה יהיה גרוע מאוד לאנשים הרגילים. נצטרך להסביר להם מה זאת התקופה ואיך אנחנו יכולים להחיות את עצמנו.
שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע לשאול שאלות שלא מהמוח והלב?
אני לא יודע. אלה שאלות שמנותקות מהאדם, בצורה של מדע פיקטיבי כזה, פילוסופי אולי. השאלות שלנו צריכות להיות מהמוח ומהלב או למה אין במוח ובלב.
שאלה: איזה שלבים מביאים את העשירייה לשכר והאם יש עונש אם לא מקיימים את השלבים האלה?
תמיד יש שכר או עונש על כל פעולה ופעולה, על כל רגע ורגע שבחיי האדם. אנחנו נמצאים במערכת שהיא סגורה, היא קומפלט כזה ממש סגור, ולכן אין תנועה פיזית, נפשית, לא חשוב איזו, שהיא לא משפיעה על כל המערכת. היא משפיעה על כל המערכת, וודאי שאז אנחנו צריכים לקחת בחשבון את כולם כולם.
אבל זה שאנחנו תלויים בכולנו יחד, בעיקר זה מתגלה בדרגות רוחניות, איפה שאנחנו מתחילים לראות ולזהות את רשת הקשר בינינו, עד כמה אנחנו תלויים זה בזה, עד כמה התנועה הכי קלה באיזה מקום בעולם, משפיעה על כולם. כך אנחנו צריכים להשתדל לעורר בנו כוחות, איך להגיד, לזהות בנו כוחות התחברות.
שאלה: בדיוק הדבר הזה של להתעורר, המאמצים האלה. איך לתת את הכוח הזה לחבר שנמצא בסיטואציות האלה? אנחנו יודעים שזה תמיד כלפי מרכז העשירייה ותמיד הכוח הזה הוא כמו מים שנעים וזה גורם לנו להרגיש יום יום את הכוח הזה, את האנרגיה הזאת של לעשות את הפעולות האלה כאן ועכשיו. איך אפשר לעזור לחבר? כי לפעמים הבורא, ממש מכביד מאוד על הלב. ותמיד אנחנו חוזרים לזה ש"אהה, חיבור וכל זה" ואנחנו יודעים את זה, אבל אנחנו כאילו מתייבשים, וזה נהיה כבד כמו איזו עבודה מכנית. זו כל כך הרבה עבודה על בן אדם אחד, לדחוף כל הזמן שהחברים שמתקשים יעשו את המאמצים. איך לעזור לחברים?
רק דוגמה או תכניסו אותו לעבודה. אבל אם לא יכולים, רק דוגמה שהיא תעורר בו קנאה, אין מה לעשות, אלה הכוחות שלנו. אנחנו כולנו בני אדם, כולנו דומים זה לזה לפי כוחות הנפש ותראו מה שפועל עליכם.
תנסו לשחק לפני החברים האלה, שאתם לא יכולים כל כך לעורר אותם, תנסו לשחק כאילו יש ביניכם משהו, וכאילו אתם רוצים להסתיר את זה מהם, או כל מיני כאלה דברים קטנים, ילדותיים. אבל המשחק הזה, הוא עוזר. תשתדלו.
רק תבינו שמכל מה שאנחנו קוראים, אתם יכולים להוציא משם אולי עוד ועוד כל מיני עצות. אני לא כל כך חזק בהן, בפסיכולוגיה הרגילה אני מאוד חלש.
שאלה: בחינת הבינה עוברת להשפעה אחרי שהיא מתמלאת. איך אנחנו יכולים לכוון את עצמנו להשפעה כשאנחנו ריקים בפנים, איך לרצות השפעה כשאין לך כלום בפנים?
אני לא חושב על מה שיש לי לתת לבורא, אין לי כלום. מתי יהיה לנו? אף פעם לא יהיה לי מה לתת לבורא. אני יכול לתת לבורא רק את ההרגשה שלי, רק את היחס שלי, כמו אותו אורח עם בעל הבית. מה האורח אומר "אני מוכן לקבל ממך, אני מוכן לעשות לך טובה, אני מוכן לתת לך תענוג, בזה שאני מקבל ממך", זה מה שאנחנו נותנים לבורא. עם כל ההפרעות שפרעה עושה, אם אני משתוקק לבורא, זו כבר נתינה שלי לבורא, שאני למעלה מההפרעות של הבורא, של פרעה, משתוקק אליו. אין לי מה לתת, מה תיתן לו. לכן אנחנו אך ורק מגיעים לבורא, כדי לתת לו את תשומת הלב שלנו, את היחס שלנו. זהו.
שאלה: אנחנו צריכים להיות נותנים, משפיעים, בצורה בלתי הכרתית מודעת או בצורה מודעת לגלות איך אפשר להשפיע לבורא, איפה הוא, איך לתת לו?
נכון. אנחנו צריכים לחפש בכל מקום, איך אנחנו יכולים לעשות נחת רוח לבורא. בדרך כלל זה מתוך שאנחנו משתדלים לכוון את עצמנו אליו כמה שאפשר, להתקרב אליו נגד כל ההפרעות שיהיו בדרך ובנטייה הזאת, אנחנו עושים לו נחת רוח. זה הכול. ככה זה.
שאלה: השיעור הזה והקטעים האלה מעלים שאלות מאוד עמוקות משאירות את הנשמה שלנו כמו עירומה לפני הבורא. כשאנחנו מנסים להתקרב לעשירייה או לקבוצה או לכלי העולמי ואנחנו מגלים שאנחנו חושבים "מי החברים האלה שאני אתחבר איתם, לשרת אותם, שאני אעניק להם" כדי לחשוב לטובתם, האם זה מקביל לשאלת פרעה או לרע שבתוכי ואם כך מה עלי לעשות?
אתה צריך להגיד לעצמך, שכל החברים שלך הם חלקי הנשמה, ויש מנגנון רוחני קטן ביותר שנקרא "נשמה", ובמנגנון הזה נמצאים חברים וכולם קשורים יחד. במידה שהם כך חושבים וכך רוצים לסדר את הקשר ביניהם, המנגנון הזה מתחיל לחיות, והם מתחילים להרגיש את החיות שלהם בזה. זה מה שאנחנו צריכים, להרכיב את הקשר בינינו עד כדי כך, שאנחנו נגלה בו את החיים הפנימיים, הרוחניים שלנו שנקראים "נשמה". מתוך הקשר הזה, אנחנו נקבל כוח השפעה, דרגת הבינה שהיא נקראת "נשמה". בתוך הקשר הזה אנחנו נגלה את הבורא, שזה "קריאטור" כך זה נקרא בתוך מה שמתגלה בבינה. וכך נתקדם הלאה יחד.
שאלה: מסתבר שהשאלות של "מי" ו"מה", הן מתנה עצומה מהבורא, כי הן ממש נותנות את ההזדמנות לבקש מהבורא, ללכת אתו, ללכת עם העשירייה נגד הדעת. האם זה כך?
מטרת הבריאה לגלות שמה שהבורא עשה, זה עולם שכולו טוב, כולו טוב ואין רע בעולם, זה מה שאנחנו צריכים לגלות. איך? שאנחנו פותחים עיניים ורואים את המהות של כל הפעולות, אז אנחנו רואים שהכול נעשה בצורה טובה, אידיאלית ממש, וכך אנחנו מגיעים לגמר התיקון. זאת אומרת זו ההחלטה הסופית שלנו, שהעולם הוא כולו טוב, שהבורא כך ברא אותו.
תיקנו את עצמנו וגילינו בכוחות המתוקנים שלנו, שהעולם כולו טוב. ומה שהיה נראה לנו רע, זה מפני שאנחנו היינו כך חושבים עליו בכלים המקולקלים שלנו.
תלמיד: כלומר עלינו להיות ממש בשמחה, זה ממש פיצוי על כל העבודה שלנו אם אנחנו מגיבים נכון, אם אנחנו מעלים את התפילה הנכונה, אז הוא מגיב לנו בשאלות האלה, זה אומר שהוא ממש עונה לנו ישירות, זה כאילו מזמין אותנו להיות שותפים איתו, זה ממש מיוחד, אנחנו צריכים להיות בשמחה, בהודיה.
אני מצפה לראות את זה מכם.
שאלה: בקשר לנושא של העבודה מול פרעה, מול היצר הרע, והשילוב בין היצר הרע לבין הבורא, אמרת אתמול בפגישה עם הכתבים, שלמעשה נוצרות כל מיני קומפוזיציות ברגע שאדם מתעלה מעל הרצון האישי שלו, והוא כבר תולה את עצמו בבורא, והוא שנכנס לשדה אשר ברכו ה'. כאילו שהחומר משתנה ומקבל הרכבים שונים, כתוצאה מהמעבר הזה שלנו. האם זה משנה את החומר ההיולי?
לא, לגמרי שום דבר, אלא זה רק משנה את הסתכלות האדם על מה שקורה. ובכלל העולם לא משתנה, אלא רק האדם משתנה. אנחנו נמצאים באותו עולם אין סוף, האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, הכול נמצא. באותו רגע שהבורא החליט על הבריאה, נעשתה כל הבריאה בצורה הטובה ביותר, הסופית. אין מצב אחר חוץ מהמצב הסופי והכול תלוי רק בתפיסה שלנו, איך אנחנו מפתחים את התפיסה שלנו, כדי להגיע להסתכלות האמיתית. הכול תלוי רק בתיקונים שלנו.
שאלה: הקימה כנגד שאלות היצר הרע משולה לקפיצה לתוך המים הסוערים בים סוף. איך הקדוש ברוך הוא עוזר לנו לקפוץ לתוך ים סוף?
אתה רק יודע שאם אתה רוצה להגיע לבורא, אז דרך ים סוף בלבד, אתה חייב לעבור את זה. זה התנאי. לפי ההיסטוריה לא הייתה תעלת סואץ, היו יכולים להגיע ממצרים ישירות לסיני. למה לא הלכו כך? כתוב בתורה שהבורא בכוונה הביא אותם לים סוף, כדי שיהיה לפניהם המכשול הזה, וכך הם עשו. אז אנחנו צריכים להבין שאת כל המכשולים האלה אנחנו צריכים לעבור, ואנחנו צריכים לתאר שהבורא נמצא אחריהם, שאם אני עובר את המכשול הזה, אני מתקרב אליו, מגיע אליו. גם את המכשול בעצמו הוא עושה וגם זה שפרעה רודף אחריהם הבורא עושה. הכול נעשה ממש מכוח אחד. ואז אני צריך רק להתייצב במחשבה הזאת, ואז לא יהיה לי קשה לבצע את פעולת הקפיצה.
שאלה: אם אנחנו שואלים ומבקשים מהבורא שיעזור לנו, דווקא לענות על השאלות שפרעה והרשע שואלים, באיזו מידה זה יעזור לנו?
לשאול זה טוב, כי הכול בנוי על שאלות ותשובות. אבל איפה אתה מכין את הכלי לקבלת התשובה? זה אותו הכלי ששאלת ממנו. הכלי שממנו אתה שואל, הוא חייב להיות מתוך עשיריה, לא ממך לבד. כי בצורה כזאת אתה לא מתקדם לקבלת התשובה הנכונה, העוצמתית, בדרך. ולכן אין לך ברירה, אתה חייב לארגן את החברים ולשאול.
אני ממליץ פעם ביום כשאתם מתאספים, פעם בשבוע כשאתם מתאספים, לשאול את השאלות ולתת עליהן תשובות, ואתם רושמים, כותבים או מקליטים מה שקורה לכם, ואחר כך יהיה לכם יומן של הקבוצה, וכך תתקדמו. זה מאוד יפה אחר כך לעבור על מה שעברתם.
תלמיד: לזה התכוונתי, שהעשירייה שואלת, לא אני.
טוב מאוד. שהם ישאלו וכולם יענו.
שאלה: כתוב שזה שהוא שואל את השאלה, מי ה' שאני עובד, זה סימן שהוא עבד עד עכשיו לא בלהשפיע. אם כבר לשמוח, זה מרשעים שמתגלים, לא?
יכול להיות. אז מה? העיקר שהוא שואל ובזה מתקדם בכל זאת, אז לא בדרך קצרה, קצת יותר רחוקה, עשה איזה סיבוב, אבל עושה סיבוב וחוזר. קורה לנו ככה גם בחיים. אנחנו רואים גם על החברים שלנו, ישנם כאלה שיוצאים אפילו לכמה חודשים, או שנים, ואחר כך חוזרים, אז מה? מה לעשות, החיים שלנו הם כך.
שאלה: דיברנו על החשיבות של לתת דוגמה. אם תוכל בבקשה לייעץ לחברים איך לקחת דוגמה, איך לקבל דוגמה. כי לפעמים אנחנו רואים חברים שהם רגילים להוביל, הם חזקים, ואם יש מישהו שנותן דוגמה טובה, הם כאילו זזים הצידה ונחלשים, הם לא מקבלים את הדוגמה נכון. מה אתה מייעץ?
הקבוצה צריכה בסך הכול להיות מעוניינת בחיבור שלה. ולכן לא אלו שקופצים, ולא אלו שנמצאים בצד ושותקים, אלא כולנו יחד צריכים להיות מעוניינים בליכוד, ורק מתוך החיבור הזה מגיעים למטרה. לכן זה לא כמו שבחיים שלנו, כאן ברחניות הכול תלוי גם ביגיעה פרטית של האדם. אין מה לעשות, אני ממליץ לכם להזדרז.
שאלה: איך אפשר ליצור, לקבוע נכון את התפקיד של משה בין פרעה לבורא?
תשתדלו להיות מכוונים לבורא, ומתוך זה תתברר לכם נקודת משה.
שאלה: בקטע 80 זה נראה שיש עוד קליפה יותר פנימית של פרעה, שאדם רוצה לדעת שהזולת מקבל את היגיעה שלו. אני מבין שזה נגד האמונה, אבל בכל זאת בלי זה כאילו העבודה באוויר. האם זאת העבודה הנכונה, שפשוט אני עובד, כי ככה זה נראה לי, שהזולת מקבל את העבודה?
נגיד שכן בינתיים.
שאלה: כשמגיעות השאלות והמחשבות האלה, הן מסיחות את דעתנו והן מונעות מאתנו להרגיש את הטעם של הבורא. איך אנחנו יכולים לחזור ולהרגיש שוב פעם את אותו הטעם של הבורא?
לא, לא צריך, חס ושלום. אנחנו לא צריכים להשתוקק להרגיש אותו טעם, אלא טעמים חדשים, גילויים חדשים. אסור לנו, זה כבר נקרא קליפה, כשאני רוצה לחזור לאותו מצב כמו שהיה. לא. אלא להתקדם למצב שצריך להיות. אם אני נמצא בתוך קבוצה, זה בטוח ימשוך אותי קדימה. אם אני לבד, אני אבוא לכל מיני מחשבות, היה, היו, וזה לא טוב. זה נקרא "כסיל יושב בחיבוק ידיים, ואוכל את בשרו".
שאלה: מדוע יש תשובות לשאלות שלנו שאנחנו לא מבינים במצב הנוכחי, אך למחרת כשאנחנו שומעים מחדש את השיעור, פתאום הן הגיוניות?
כי השאלות שאתם שואלים הן לאט לאט מתיישבות בכם, ועובר זמן ואתם בעצמכם מעכלים מה ששאלתם. כן, זה ככה. ולכן כדאי לחזור אחר כך במשך היום על השאלות ובכלל על השיעור, זה נותן הרבה מאוד. מי שחוזר על השיעור הוא ממש קולט אותו בפנים, ממש מחדש. אני מאוד ממליץ כך לעשות. זה יותר חשוב ממה שאתם תקראו איזשהו חומר אחר. כל חומר שאתם לומדים, לפחות צריכים לעבור עליו פעמיים, על החומר עצמו.
תלמיד: כלומר זה תרגיל טוב לחזור על התשובות במשך היום עם העשיריה, כאילו הבחנות חדשות?
לשמוע שיעור, ואם יש לכם עוד זמן חוץ מלשמוע שיעור אז לשאול שאלות. לא לשמוע את השאלות של השיעור, זה לא. לשאול שאלות חדשות זה את זה, ולהשתדל בתוך הקבוצה לענות בקצרה. אבל העיקר לשמוע שיעור.
שאלה: היום בדיוק עשינו בירור בנושא של הדוגמה. והדוגמה הזאת השפיעה לא כל כך טוב על חלק מהחברים. הם כאילו ראו שעד כדי כך הם רחוקים, שכבר אין להם מה להתאמץ, הם לא יצליחו בעצמם.
הבורא נותן כאלה תרגילים לאנשים, ודווקא הרגשתי את זה על עצמי כמה פעמים במשך השנים שאני עוסק בחכמת הקבלה. אני עוסק בה למעלה מארבעים שנה. ואני יכול להגיד רק דבר אחד, שהמחשבות האלה שאני לא מצליח, שאני לא יכול, הן מחשבות מאוד טובות, מאוד טובות. כי הן מביאות אותנו לאמונה למעלה מהדעת, לדרגת בינה, בצורה הכי קצרה. "אז אני לא מצליח" צריכים לענות למחשבות כאלה, "אז אני לא מצליח, ככה אני, הבורא ברא אותי בצורה כזאת, מה אני יכול לעשות? אבל אני אעשה מה שאני יכול. אני אשתדל כמה שאני יכול וכמה שאני מסוגל, ומה שייצא, ייצא. הבורא בכל זאת יודע מה שצריך לצאת, וכבר רשומה אצלו הצורה הסופית שלי, ואני אשתדל".
לכן לא צריכים לדאוג כל כך מה יהיה לי. תחליפו את השאלה הזאת למה ייצא ממני לאחרים. ואז פתאום אתם מגלים שהכול פתוח, הכול פתוח לפניכם, אין שום בעיה. תנסו. זו שאלה מאוד יפה, והרגשה מאוד יפה, שאני לא ראוי לכלום. כי זה מעמיד אותך בצורה הנכונה, שבאמת מי אתה. אבל מתוך זה אם אתה ממשיך, אתה פתאום רואה איך אתה יכול להתקדם באמונה למעלה מהדעת, דווקא באמונה למעלה מהדעת. אז אין לי כלום, ולא צריך. ולא יהיה לי שום דבר, ולא צריך. ואם אני יכול לעשות משהו לאחרים, אז אני אעשה איזו עזרה לאחרים, לכולם, פה לעזור, שם לעזור בהפצת חכמת הקבלה, בידיעת הבורא לאחרים, שהם יצליחו. ואז אתם נמצאים כבר בהשפעה.
בהצלחה.
(סוף השיעור)