שיעור בוקר 28.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

זוהר לעם. כרך א'. עמ' 303. "הקדמת ספר הזוהר".
מאמר "ליל הכלה". סעיף 139

קריין: הקדמת ספר הזוהר, ליל הכלה, סעיף 139.

"139. ומשום זה, ומעשה ידיו מגיד הרקיע. אלו הם החברים, שהתחברו בכלה, המלכות, ע"י עסק התורה בליל שבועות. ובעלי אות ברית שלה, הנקראים מעשה ידיו. מגיד ורושם כל אחד. וברקיע החמה והלבנה והכוכבים והמזלות. והוא נקרא ספר הזיכרון, המגיד והרושם אותם, והכותב אותם, שיהיו בני ההיכל שלו, ושיעשה רצונם תמיד.

ביאור הדברים. יסוד דז"א, שבו נעשה הזיווג לגילוי כל הקומות והדרגות העליונות, שהן החמה והלבנה והכוכבים והמזלות, נקרא רקיע. כמ"ש, וייתן אותם אלקים ברקיע השמיים, וכשכולם עומדים בו, אז הם שמחים זה עם זה. אז הלבנה מיעטה את עצמה מלפני השמש. ומאז, כל מה שהשמש לוקח, הוא רק להאיר אל הנוקבא, ולא בשביל עצמו, כמ"ש, להאיר על הארץ.

פירוש. כל המאורות העליונים ניתנו ברקיע השמיים, ביסוד דז"א. וכולם עומדים בו. והוא מזדווג בשמחה עם הנוקבא, הנקראת ארץ, ונותן לה כל אלו המאורות. כמ"ש, להאיר על הארץ. ואז נבחן, שהמלכות קטנה מן השמש, ז"א. אבל בגמה"ת יהיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים. שאז לא תהיה המלכות קטנה מז"א, אלא תגדל כמו הז"א בששת ימי בראשית. והז"א עצמו יעלה שבעתיים כששת ימי בראשית.

וזה יהיה בעת שכתוב, בילע המוות לנצח. ואז כתוב, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. כי הרקיע, ז"א, הוי"ה, הנקרא שמש, ושמו הנוקבא, המקבלת ממנו, הלבנה. וב-6000 שנה המקבלים מששת ימי בראשית, לא נגלה להם כי הוא ושמו אחד. כי הלבנה קטנה מהשמש, ז"א, הוי"ה.

קטנות המלכות מתוקנת בעשיה, כי יש בה טו"ר, שכר ועונש. ויש הבדל גדול בין הוא אל שמו. כי בשמו, המלכות, באים הזיווגים בזה אחר זה, זמנים בחיבור וזמנים בפירוד.

אבל בגמה"ת, שבילע המוות לנצח, הנה אז יהיה הוי"ה אחד ושמו אחד. כי שמו, הנוקבא, תשוב כאור הז"א ממש, כולו טוב בלי רע כלל. ותתגלה בה השגחה פרטית. כמ"ש, והיה אור הלבנה כאור החמה.

וע"כ, בעת ההיא, תיקרא הנוקבא בשם ספר זיכרון. כי המלכות נקראת ספר, בהיות כל מעשי בני העולם נרשמים בה. ויסוד דז"א נקרא זיכרון, כי הוא זוכר מעשי עולם וחוקר כל יצורי קדם, שממנו מושפעים כולם.

וב-6000 שנה, מטרם גמה"ת, הרי ספר לבד וזיכרון לבד, לעיתים בחיבור ולעיתים בפירוד. אבל בגמה"ת, שתי מדרגות אלו נעשות אחת, כמ"ש, הוי"ה אחד ושמו אחד. ואז נקראת המלכות עצמה ספר זיכרון. כי הם אחד ממש, שהרי אור הלבנה נעשה כאור החמה.

וברקיע החמה והלבנה והכוכבים והמזלות. כלומר, יסוד הז"א, שבו יוצאים כל המאורות שבעולם, ובו קיימים. והוא המשפיע אותם אל המלכות, בעת שהיא קטנה ממנו, ואינה עוד בבחינת ה' אחד ושמו אחד. והוא נקרא ספר זיכרון. והוא עצמו יהיה ג"כ בחינת המלכות של גמה"ת, שתיקרא משום זה ספר זיכרון.

כי אז תקבל המלכות כל בחינת הז"א. וזה הרקיע, הנקרא זיכרון, ייקרא אז ספר זיכרון, בחינת מלכות עצמה, הנקראת ספר. והזיכרון, שהוא הרקיע, יהיה עימה אחד ממש. כמ"ש, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד."

אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מגלים את מלכות המתוקנת בהדרגה, וכל מה שהיא צריכה לקבל בכלים המתוקנים שלה מגיע אליה מזעיר אנפין וכך הספר מתגלה. יסוד דזעיר אנפין מתגלה במלכות, ומתי זה קורה, כשהבורא מסדר כך ש"בילע המוות לנצח". מתי יהיה בילע המוות לנצח? כשיהיה "ה' אחד ושמו אחד", זאת אומרת יהיה חיבור כזה בין זעיר אנפין למלכות שכל אורות התיקון וכל אורות המילוי יתחילו להיכנס למלכות ולהתיישב בה. וזעיר אנפין שנקרא "שמש" יאיר בתוך המלכות וכל מה שהיא לא קיבלה במשך 6000 שנה היא תקבל.

שאלה: מה ההבדל בין השגחה פרטית לבין השגחה אלוהית?

השגחה פרטית והשגחה עליונה זו ממש אותה השגחה.

שאלה: בסעיף 139 מוזכרים מושגים כמו "רקיע" "חמה" "לבנה", "שמש" וכן הלאה. מה מסמלים, המושגים האלה, ואיך אנחנו הופכים לנשמה אחת?

המושגים האלה מדברים על הקשר בין זעיר אנפין ומלכות, כמה המלכות מוכנה להידבק לזעיר אנפין ולקבל ממנו את כל האור שהוא מוכן להאיר בה. בין המושגים האלה, "שמש" ו"ירח" יש עוד כל מיני צורות קשר, אנחנו רואים שזה תלוי בחודשים, בימים ובלילות, בעונות השנה. זאת אומרת שהקשר בין זעיר אנפין ומלכות הוא לא אחד, יש שם הרבה שינויים. נלמד את זה.

שאלה: "בילע המוות לנצח", איך אנחנו יכולים לפרש את זה ביחס ליחסים בינינו?

שהפירוד בינינו כבר לא יקרה, עד כדי כך אנחנו כבר מתוקנים שהדאגה שלנו היא רק לחיבור מתגבר. זה הכול.

שאלה: כתוב כאן שכל מעשי האנשים נכתבים בספר ויש ספר זיכרון שהוא הרשימות, כיצד הרשימות האלה עוזרות להמשך ההתקדמות הרוחנית, האם הן נכתבות מלכתחילה או מתבססות על מה שנכתב בספרה קודם.

את כל זה נלמד. פשוט שמעת ביטוי כלשהו ואתה מסובב אותו לכל הכיוונים. נלמד זאת כמו שמוסבר בספר הזוהר. בואו נמתין קצת.

שאלה: מה ההבדל בין מלכות לבין נוקבא?

מלכות ונוקבא הן שמות כלליים של הרצון לקבל. מלכות הוא שם של אחת מהספירות, שקובעת את הקשר ביניהן ואת היחס אליהן, לכן היא נקראת "מלכות", כי היא שולטת וכל יתר השמות הם בהתאם למצב המלכות, כמה היא מטפלת בספירות האחרות, קשורה לזעיר אנפין, עושה מעצמה כלי לקבלת האור מזעיר אנפין, וכן הלאה. לכן יש הרבה מאוד שמות ב-ט ראשונות ובהתאם לזה יש הרבה שמות במלכות, עוד נלמד איך הם קשורים וקובעים אלו את אלו.

שאלה: בתחילת סעיף 139 נאמר שמה שיש לשמש משמש להארת הלבנה ולא לעצמו¹. האם בגמר התיקון הנוקבא תהיה בזיווג מתמיד עם זעיר אנפין ואז הם יקבלו הכול ישירות מהבורא. למה הכוונה פה בכלל?

זיווג תמידי בין זעיר אנפין למלכות אומר שכל מה שהמלכות עושה מתקבל על ידי זעיר אנפין וקובע את היחס שלו למלכות.

שאלה: כשהיסוד מעביר את האור, הוא מעביר אותו מכל הספירות העליונות ממנו או שהוא יכול להעביר אור רק מספירה מסוימת?

יסוד מעביר רק את אותו אור שמזמינים ממנו.

שאלה: כשאנחנו מתחברות בעשירייה ומעלות תפילה לבורא, האם אנחנו פועלות כמלכות כלפי זעיר אנפין?

כן.

שאלה: "הוא ושמו אחד". לאורך כל הקטע הכוח העליון מתואר בכל מיני שמות, מה הוא עניין השמות של הכוח העליון ואיזה דגש יש בהם?

"הוא ושמו אחד" זה זעיר אנפין שנקרא "הוא" ומלכות שנקראת "שמו". יש קשר בין זעיר אנפין למלכות, זאת אומרת מלכות יכולה לקבל ממנו לפי השתוות הצורה איתו, ואז יוצא שהאור העליון מאיר בכל עשר ספירות עד המלכות ובזה אנחנו מתקנים חלקי מלכות כלשהם.

תלמיד: ומה עניין שינוי השמות של הכוח העליון?

שינוי השמות, משמעו שההתקשרויות בין הספירות הן שונות ובהתאם לזה האורות מגיעים ומשתנים והתיקון משתנה. ריבוי שמות, מצבים, תיקונים, מצביע על ההתקרבות לגמר התיקון.

תלמיד: מה ההבדל בין הפנייה לכוח העליון בצורה של "הוא" לבין בצורה של "שמו"?

הוא זה האור ושמו זה הכלי, שניהם צריכים להיות כאחד, משלימים זה את זה ודומים זה לזה ואז האור מתגלה בהוא ושמו. מלכתחילה, מתחילת הבריאה הם הפוכים ובסוף הבריאה, בסוף התיקונים הם דומים, אם כי הם לא משנים את הטבע שלהם אלא לפי הכוונות מתקרבים זה אל זה.

קריין: עמ' 304 טור א', סעיף 140.

".140 יום ליום יביע אומֶר ולילה ללילה יחווה דעת. פירושו, יום קדוש, מאלו הימים העליונים של המלך, מספירות דז"א, הנקראות ימים, משבחים את החברים, שעסקו בתורה בליל שבועות, ואומרים כל אחד לחברו, אותו הדבר שאמר." אפשר להגיד שליל שבועות הוא כל הזמנים וכל המצבים שעוברים לפני גמר התיקון על הנבראים, הם כולם נקראים "ליל השבועות". "וזה, יום ליום יביע אותו אומר, ומשבח אותו. ולילה ללילה, כלומר כל מדרגה השולטת בלילה, הספירות של המלכות, משבחים זה לזה, אותה הדעת, שכל אחד מקבל מחברו. וברוב שלמות הם נעשו להם חברים ואוהבים.

ביאור הדברים. אחר שביאר, שמעשה ידיו מגיד הרקיע, הוא ספר הזיכרון, מבאר הכתוב, אמרתם שווא עבוד אלקים, ומה בצע, כי שמרנו משמרתו, וכי הלכנו קְדוֹרנית מפני ה' צבאות. אז נִדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע, וייכתב ספר זיכרון לפניו, ליראי ה' ולחושבי שמו. והיו לי, אמר ה' צבאות, ליום אשר אני עושה סגולה, וחמלתי עליהם, כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו.

והנך מוצא, שאומרים כל אחד לחברו, אותו הדבר שאמר, שווא עבוד אלקים, ומה בצע, כי שמרנו משמרתו, נכתבים בספר הזיכרון ליראי ה' ולחושבי שמו. כי ה' יחמול עליהם, כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו. כלומר, רק ליום אשר אני עושה סגולה, יום גמה"ת.

כי מטרם גמה"ת, מטרם שהכשרנו את כלי הקבלה שלנו, לקבל רק ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרנו ולא לטובת עצמנו, נקראת המלכות בשם עצה"ד טו"ר. כי המלכות היא הנהגת העולם לפי מעשה בני אדם. וכיוון שאין אנו מוכשרים לקבל כל העונג והטוב, שחשב ה' בעדנו במחשבת הבריאה, ע"כ מוכרחים לקבל הנהגת טו"ר מהמלכות, שהנהגה זו מכשירה אותנו סוף כל סוף, לתקן כלי הקבלה שלנו ע"מ להשפיע, ולזכות לעונג ולטוב שחשב בעדנו.

כי הרגשתנו טו"ר מסבבת ג"כ שכר ועונש. כי הרגשת הרע גורמת פירוד מאמונת ה'. ונמצא, שאם האדם מתאמץ בעת הרגשתו הרעה, שלא לפגום אמונתו מחמת זה, ויוכל לשמור התורה והמצוות בשלמות, הרי הוא מקבל שכר. ואם חלילה אינו עומד בניסיון ומקבל פירוד, הוא מתמלא בהרהורים רעים.

ונודע, כי על הרהורים אלו לומדים, שהקב"ה מעניש עליהם כמו על מעשה, שעל זה כתוב, למען תְפוֹשׂ את בית ישראל בליבם. גם נודע, שצִדְקַת הצדיק לא תצילנו ביום פִּשְׁעוֹ. אכן זה רק בתוהה על הראשונות.

אמנם לפעמים מתגברים ההרהורים על האדם, עד שתוהה על ריבוי המע"ט שעשה, ואומר, מה בצע, כי שמרנו משמרתו, וכי הלכנו קדורנית מפני ה' צבאות. כי אז נעשה רשע גמור, שהרי הוא תוהה על הראשונות. והוא מאבד כל המע"ט שעשה בהרהור רע זה. כמ"ש, צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו. ועכ"ז מועילה תשובה. אבל אז נחשב כמתחיל לעבוד ה' מחדש, כקטן שנולד, שכל צדקתו מימים שעברו, חלפה ואינה".

שאלה: האם הוא ושמו אחד יהיה כאשר כל העולם יקבל את הקיום של הבורא, או שזה יקרה כשנצליח להתחבר? איך אנחנו מגיעים למצב הזה שנקרא "6000 שנה"?

כשאנחנו מתחברים בינינו, אנחנו מתחילים להרגיש שהבורא גם מגדיל את המרחק בינינו וגם עוזר לנו להתחבר למעלה מהמרחק. עד שאנחנו מגיעים לעוצמת קשר כזאת על פני עוצמת הפירוד, שיכולים להתגלות בה כל מיני נתונים של גמר התיקון. זו בעצם העבודה שלנו והסיכום של כל המאמצים שלנו.

שאלה: לפי הטקסט נאמר שמוציאים את הצדיק ממצב הצדקות שלנו. על בסיס מה זה קורה?

יש רק שני כוחות שפועלים עלינו, כוח החיבור וכוח הפירוד ואנחנו פועלים בין שניהם. מי שמשתוקק לחיבור על אף שכרגע הוא עדיין לא נמצא בחיבור, זה נקרא שרוצה להצדיק את הבורא. אם כוונתו להצדיק את הבורא אז הוא נקרא צדיק, ומי שהפוך לזה אז נקרא ההיפך.

שאלה: כתוב שעלינו לקבל מהמלכות את השגחת טוב ורע. מה זה אומר לגבי העבודה שלנו?

המלכות שולטת עלינו בטוב ורע ועלינו ללמוד לקבל את ההשגחה שלה כטוב המוחלט.

שאלה: מה זה אומר שהבורא מעניש על המחשבות כמו על המעשים?

ברוחניות אין הבדל בין הכוונות, המחשבות, הדיבורים והפעולות, הכול מדובר על ביטוי של הרצון של האדם, ולכן כלפי הבורא לא חשוב אם אדם מדבר או אדם עושה, אלא הכול בשבילו זה אותו דבר.

תלמיד: מה צריכות להיות המחשבות האלה כדי שהבורא לא יעניש עליהן?

הן צריכות להיות מכוונות רק לחיבור.

תלמיד: ועל כל היתר הוא מעניש?

זאת שאלה איך אנחנו מסתכלים על התגובות של הבורא, האם אנחנו מצפים שיהיו תגובות ולא חשוב איזה תגובות, העיקר שהוא יתקן אותנו, כלומר זה תלוי איך האדם מקבל את התגובות. אנחנו צריכים להבין שהכול תיקונים, אין עונש. אבל מה עם כל הפעולות של הבורא עלינו שאנחנו מרגישים אותן כעונשים, אפילו כקלקולים? הכול מפני שאנחנו לא מכירים את המהות של הפעולות האלה, אבל בעצם הכול תיקונים והכול זה שכר, הכול זה אהבה.

שאלה: כאשר האדם מרגיש שמחה גדולה משחרור, למה הבורא זורק אותו חזרה, למה כל כך קשה להתחיל מההתחלה?

הבורא עושה פעולות רק לקראת גמר התיקון, ולכן ברגע שאפשר להעמיס על האדם עוד איזה נטל כדי שהוא יעבוד עוד יותר לקראת גמר התיקון, באותו רגע הבורא עושה את זה.

שאלה: בפרק הזה הזוהר מרבה להשתמש במושג הרהורים. איך להשתמש בהם כדי להתקדם בעבודה הרוחנית?

בעבודה הרוחנית יש להשתמש בהרהורים בצורה כזאת שמעל ההרהורים אתם תעלו בביטחון מלא, וזה אפשרי רק על ידי קשר עם הקבוצה.

שאלה: המחשבות הן פעולות ובזה שאנחנו מתחברים עם הכוונה אנחנו מתאחדים עם החתן. האם זה אומר שאנחנו זזים ונעים בין שני כוחות מנוגדים כדי ליצור את הדרך השלישית או שמדובר פה בהשגה?

אנחנו בדרך כלל נמצאים בין כמה תנאים, והתנאים האלה כל הזמן משתנים, ואנחנו כל הזמן צריכים לראות את עצמנו כמו ספינה בים, איך היא מתקדמת לקראת המטרה, זו העבודה שלנו. לכן עלינו לראות בכל רגע ורגע איפה אנחנו מגיעים לחיבור יותר נכון, חזק, אמיתי, ובצורה כזאת אנחנו כן נמצא את הכיוון הנכון. רק על ידי זה, אין לנו מפה, אין לנו מצפן, אין שום דבר שאנחנו בטוח יכולים להתקדם עימו חוץ ממקסימום חיבור בכל רגע שכל עשירייה בוחרת ואליו נמשכת.

תלמיד: בהתקדמות הזאת יש רגעים מסוימים שבהם אנחנו מרגישים מחוברים, אנחנו מרגישים שמחה, מה הם הרגעים האלה? האם אלו רגעים של השגה או חלק מהעבודה?

גם וגם. אנחנו צריכים להבין ששניהם חייבים להתקיים כדי שנברר בדיוק מה הם אמת ושקר ובין שניהם נייצב את עצמנו. וככל שאנחנו מתקדמים לגמר התיקון, כך גם השקרים יתגלו יותר ויותר.

שאלה: בקטע כתוב, "יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחווה דעה", מה זה להביע אומר ומה זה לחוות דעה?

שבכל יום ויום אנחנו יכולים לברר את הדרך ובכל לילה ולילה אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו מתוך החושך.

תלמיד: ומה זאת אומרת שיום ליום ולילה ללילה, האם המצב של היום משוחח עם המצב של היום והמצב של הלילה עם הלילה, למה הכוונה?

כן. אלו מצבים של יום ולילה, שאנחנו מבינים, מצדיקים, מרגישים את הקשר בינינו ובו קשר עם הבורא, או שלא מרגישים ונמצאים במצב הפוך, בריחוק זה מזה ובריחוק מהבורא.

תלמיד: אני אחדד את השאלה, האם היום מתקשר רק עם היום והלילה רק עם הלילה, ואין קשר בין מצבי היום והלילה?

גם וגם. הלילה בנוי גם על היום שעבר, והיום בנוי על הלילה שעבר, יש ביניהם קשר, ויש קשר בין הימים וקשר בין הלילות. עוד נראה.

שאלה: נאמר "שצדקת הצדיק לא תצילו ביום פשעו. ובכל זאת תשובה תעזור לו, והוא נחשב כמישהו שמתחיל לעבוד מהתחלה, וכל צדקתו מימים שעברו, חלפה ואינה". האם יש חשבון עם האדם כמו דף ריק שאין לו לא זכויות ולא פשעים?

לא עד כדי כך כמו שאת חושבת, אנחנו עוד נדייק את זה. זה לא בדיוק כמו שנראה לך, אבל באמת אדם צריך לראות את עצמו כל יום כאילו הוא מתחיל מחדש.

שאלה: כפי שאני מבין את הרצונות שלי נותן לי הבורא והמחשבות משרתות אותם. ויש גם את רצונות הקבוצה, וכשאני מתחיל לחשוב איך להגדיל רצון כזה ולהתקרב אליו זה נקרא כוונה. איך אני מבצע את המאמץ הזה להגדיל את הרצון של הקבוצה?

אתה רוצה שהרצונות של הקבוצה יהיו יותר גבוהים מהרצונות שלך, שהם ישלטו על שלך. זו העבודה, העבודה הפנימית שלך היא להעמיד את עצמך קרוב ככל האפשר לכל החברים.

חלק 3 אליזבט 40:26

שאלה: בקטע מספר 140 כתוב שהנהגת המלכות מופיעה כטוב ורע, הנהגת המלכות מסבבת שכר ועונש. אבל אני לא רואה במציאות שלנו את הנהגת המלכות, אני רואה כאוס מוחלט, אני רואה חוסר צדק, אני רואה שכל אחד עושה מה שהוא רוצה ומצדיק את זה בצורה מוסרית, איך נצא מעצמנו כשהמצב נראה כך?

במצב שלך, איך שאתה רואה, אתה צודק. אבל אם תכוון את עצמך במדויק ככל האפשר למטרה - "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא", זאת אומרת, אתה בתוך הקבוצה, יחד עם הבורא שאתה עומד לגלות בתוך הקבוצה, שלושת הדברים האלה, אתה, קבוצה ובורא שמתחברים יחד, אם אתה כל הזמן תחזיק בזה, אז אתה תראה עד כמה אתה כל הזמן מתקרב. או מתקרב על ידי משיכה חיובית, או על ידי זה שדוחים אותך מהמצב הזה, ואתה חייב לברר לפי זה את המשיכה השלילית.

שאלה: בפסקה האחרונה שקראנו, כתוב שהרהורים בדרך ובבורא מביאים לנפילה ואחר כך התשובה עוזרת, אם האדם עושה תשובה. אבל למדנו פעם שרק "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו", אז מה הוא מצב של תשובה אחר הרהורים, איך לעבוד עם זה?

אני לא יודע אם אוכל להסביר את זה כך שיהיה מובן. התשובה אחרי הרהורים היא לא במצבים קריטיים כאלה כמו שאנחנו חושבים, כי לתשובה ברוחניות יש אותה חשיבות כמו ליתר המצבים. האדם צריך ליפול במצב של תשובה, הוא צריך לבכות, הוא צריך לצעוק, אבל בלי זה הוא לא יוכל להתקדם הלאה.

זה לא אומר שהוא עשה איזו טעות או טיפשות והיה יכול להימנע מזה, הוא לא היה יכול. ולכן התשובה היא באותו מעמד של מעשים וטעויות שהאדם צריך לבצע, כי באמצעות מעשים וטעויות הוא מגיע להרגשת המצב האמיתי של התיקון.

תלמיד: האם לתשובה מבושה יש איזה ייחוד?

לתשובה מבושה יש כמה דרגות. בסופו של דבר האדם מגלה שאין לו על מה לחזור בתשובה, כי הבורא הוא זה שעושה את הכול, כמו שכתוב, מלכתחילה הכול עושה ה', ולכן התשובה היא רק בזה שהאדם לא כיוון את עצמו בצורה מקסימלית ברגישות שלו כדי להרגיש את התשובה, את החרטה.

תלמיד: כלומר אני לא צריך לחפור בסיבות שהביאו אותי לירידה?

אני לא יכול להגיד, אני לא יכול לתת תשובה כללית להכול.

שאלה: כתוב כאן, שמאבדים את כל המעשים הטובים שעושה בהרהור רע. מה ההבדל בין הרהור רע לבין הרהור רגיל?

אני לא יכול להגיד. קשה לברר מה ההבדל בין הרהור רע להרהור רגיל. נדבר על זה בהזדמנות, כשנעסוק בנושא הזה.

תלמיד: כתוב שמאבדים את כל המעשים הטובים שעשה בהרהור רע. אנחנו לומדים שבדרך לא מאבדים כלום, הכול נשאר. לָמה הוא כותב שאנחנו מאבדים הכול?

אנחנו באמת לא מאבדים כלום. אבל באותו רגע, לעת עתה, האדם מרגיש שאין לו את זה.

שאלה: כתוב שהרגשת הרע גורמת פירוד מאמונת ה', ואם האדם מתאמץ בעת הרגשת הרע שלא לפגום ולשמור את התורה ומצוות בשלמות, אז הוא מקבל שכר. מה זה להרגיש רע ועדיין לשמור את התורה ומצוות בשלמות?

"לשמור תורה ומצוות" זה נקרא שהוא מחזיק את כל הרצונות המחשבות והפעולות שנמצאים בידו, ורוצה על ידם רק להגדיל את הקשר שלו דרך הקבוצה לבורא, עד שמתחיל להרגיש שכל הקבוצה היא עשר ספירות שבהן הוא נמצא בדבקות בבורא.

תלמיד: איך אפשר עם הרגשת הרע להחזיק בקבוצה ובבורא, הרי יש איזה פגם בי ואני צריך לשמור על ההרגשה הזאת ועדיין להידבק. איך קורה התהליך הזה?

אני לא יודע על איזה מצב אתה מדבר, אבל אתה חייב להבין שאם הרע יעלם לא תהיה לך שום הבחנה איפה אתה נמצא, לכן הרע חייב להישאר באחוריים של המצב, כי על ידו אתה מרגיש את הטוב, מה זה טוב, ומכוון את עצמך לזה.

שאלה: שמעתי שכשהאמת יוצאת לאור השקרים מתרבים. איך זה קשור לעבודה שלנו, ואיך אנחנו יכולים לקשר את זה לעבודה בתוך העשירייה?

כשהאמת מתגלה, אז כנגד זה, כדי לשמור עלינו שנהיה בבחירה חופשית, גם השקר מתגלה. ואז אנחנו נמצאים במצבים עוד יותר קיצוניים, וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: מה מאפיין הרהור רע?

המאפיין של הרהור רע הוא שאתה שוכח מהצד הטוב.

שאלה: אם הבורא מראה לי באמצעות החברים שאני לא יכול להצדיק את מעשיהם, או חלק ממעשיהם, האם זה איתות שלו שאני עדיין לא מחובר איתם ולא יכול להגיע לגמר תיקון, שעדיין הפגם הוא בי ואני עוד צריך לעבוד על זה?

כן, יכול להיות. אבל אתה יכול לדרוש בירור מלמעלה.

שאלה: יום שבת זה היום שבו הבורא אמור לעשות את מה שאנחנו לא השלמנו במהלך השבוע.

מי אמר לך את זה? מה הקשר בין מה שיש לנו כאן, בעולם הזה, אחד מהימים שאנחנו קוראים לו שבת, לבין עבודת הבורא בכל הזמנים שלו, שאלו לא זמנים שלנו, לא יום ולא לילה, ולא שבת ולא חול. לָמה אתה מצרף אחד לאחר?

תלמיד: מתי אפשר לקשור בין הפעולות?

אי אפשר לקשור שום דבר, כל עוד אתה לא מגלה את האמת, לפני זה אין לך שום דבר לקשור. איך אתה קושר זמן רוחני לעולם הזה, הגשמי? זה לגמרי לא נכון.

תלמיד: אנחנו למעשה תלויים בטוב ורע במעשים שלנו, וכך אנחנו יכולים להעביר את זה לפסים של העבודה שלנו ושל הבורא. האם זה כך?

אני לא יודע מה אתה אומר, אבל אנחנו צריכים עוד ועוד לחשוב מהו זמן רוחני ומהו זמן גשמי, זה מופיע ב"תלמוד עשר הספירות", חלק א', ובעוד בכל מיני מאמרים של בעל הסולם. אנחנו צריכים לדאוג להבחנות נכונות, אחרת אנחנו מבולבלים.

קריין: עמוד 305, טור א' באמצע, פסקה שנייה מלמטה.

"והנה, הנהגת טו"ר, גורמת לנו הרבה פעמים עליות וירידות. כל אחד לפי מה שהוא. ותדע, שכל עלייה נחשבת משום זה ליום בפני עצמו. כי מסיבת הירידה הגדולה, שהייתה לו בינתיים, בהיותו תוהה על הראשונות, נמצא בעת עלייה, כקטן שנולד. הרי שבכל עלייה, הוא כמתחיל מחדש לעבוד את ה'. וע"כ נחשבת כל עלייה ליום מיוחד. ועד"ז כל ירידה נחשבת ללילה מיוחד.

כמ"ש, יום ליום יביע אומר. יום קדוש מאלו הימים העליונים של המלך. כלומר, בכל עלייה, שהייתה לאדם, שהתדבק אז בימים העליונים של הקב"ה, משבחים את החברים ואומרים כל אחד לחברו אותו הדבר שאמר. כי ע"י הזיווג הגדול שבגמה"ת, יזכו לתשובה מאהבה, כי יגמרו תיקון כלי הקבלה, שיהיו רק ע"מ להשפיע נחת רוח לה'. ויתגלה לנו בזיווג הזה כל הטוב והעונג הגדול של מחשבת הבריאה.

ואז נראה בעליל, כי כל אלו העונשים, שהיו בימי הירידה, עד שבאנו להרהורים לתהות על הראשונות, הם היו המטהרים אותנו, וגורמים ישרים לכל האושר והטוב, שהגיע לנו בעת גמה"ת." אתם שומעים, "גורמים ישרים לכל האושר והטוב, שהגיע לנו בעת גמה"ת", הגורמים הישרים דווקא. "כי לולא אותם העונשים הנוראים, לא באנו לעולם לעונג ולטוב הזה. ואז הזדונות האלו נמצאים נהפכים לזכויות ממש.

ויום ליום יביע אומר. שכל עלייה שמטרם גמה"ת, היא יום אחד מאלו הימים העליונים של המלך, המשבחים את החברים. ונמצא עתה, שהוא חוזר ומתגלה בכל הַדְרַת שלמותו, השייכת לאותו יום, ומשבח חברים המחזיקים את התורה, עם אותו דבר שאמר כל אחד לחברים, שהוא שווא עבוד אלקים, ומה בצע, כי שמרנו משמרתו, שהביאם אז לעונשים גדולים.

כי עתה נהפכו לזכויות, שהרי כל שלמותו ואושרו של אותו יום, לא היו יכולים להתגלות עתה, באותו פאר והדר, לולא העונשים ההם. וע"כ נחשבו דוברי המילים ההן, ליראי ה' ולחושבי שמו, כמו מע"ט אמיתיים. וע"כ נאמר גם עליהם, וחמלתי עליהם, כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו." חייבים אנחנו לעבור את כל המצבים הרעים ביותר, חייבים אנחנו לדבר רע ולקלל, ולהיכשל בכל מה שאפשר, אבל בסופו של דבר כל הדברים האלה הופכים לטוב. ודווקא בזכות זה שהיינו בהרגשה רעה ועכשיו בהרגשה טובה, בזכות זה אנחנו יכולים להשיג את כול עומק הבריאה.

"ונאמר, יום ליום יביע אותו אומר, ומשבח אותו. כי כל הלילות האלו, שהם הירידות, הייסורים והעונשים, שהפסיקו דבקות ה', עד שנעשו ימים מרובים בזה אחר זה. הנה עתה, אחר שגם הלילות והחושך שבינתיים נעשו גם הם לזכויות ולמע"ט, ולילה כיום יאיר וחשכה כאורה, שוב אין הפסקות בינתיים, ונמצאים מתחברים כל 6000 שנה ליום אחד גדול בלבד.

ונמצאים כל הזיווגים, שיצאו בזה אחר זה, וגילו עליות ומדרגות נפרדות, כל אחת מחברתה, התקבצו עתה לקומת זיווג אחד גבוה ונישא, המאיר מסוף העולם עד סופו. וכתוב, יום ליום יביע אומר. כי המילה שהפסיקה בין יום ליום, נעשית עתה לשבח גדול, ומשבח אותו, כי נעשה לזכות. וע"כ נעשו כולם יום אחד לה'.

ונאמר, ולילה ללילה, כלומר כל מדרגה השולטת בלילה, משבחים זה לזה, אותה הדעת, שכל אחד מקבל מחברו. כי כל אלו המילים והייסורים, הנקראים לילות, שבסיבתם נעשו המדרגות אחת אחת, בזה אחר זה, הנה עתה, אחר שגם הם כיום יאירו, משום שהתקבצו כולם ונעשו לבית קיבול אחד, לדעת הגדולה הממלאת כל הארץ דעה את ה', נמצא, שכל לילה בפני עצמו היה נשאר בחשכה, אם לא היה בא עתה בקיבוץ אחד עם כל הלילות.

כי כל לילה מקבל חלקו בדעת, אלא רק מתוך החיבור עם שאר הלילות. וע"כ כל לילה נבחן כי יחווה דעת לחברו. כי לא היה מוכשר לדעת, אלא בצירוף עם חברו.

וכל מדרגה השולטת בלילה, כלומר, כל לילה, שנשלם עתה להיות בית קיבול לדעת ה', משבחים זה לזה. נמצא שכל אחד משבח לחברו, משום אותה הדעת שכל אחד מקבל מחברו. שחלק הדעת שקיבל כל אחד הוא מחברו, ע"י החיבור עם חברו הלילה. כי לא היה מקבלו, אם לא בצירוף עם חברו. כי רק כולם יחד בקיבוץ, נעשו ראויים לקבל הדעת הגדולה הזו. וע"כ נאמר, וברוב שלמות הם נעשו להם חברים ואוהבים, שבשלמות הגדולה שקיבלו יחד, נעשו כל הלילות לרֵעים אהובים זה לזה." הטקסט כל כך זורם, חלק שאין כל כך מה לשאול, רק לבצע.

שאלה: מה זה לשבח את חברו?

שכל אחד רואה את חברו כגדול הדור, זה נקרא לשבח.

שאלה: מה זה אומר "שהפסיקה בין יום ליום, ואחר כך נעשית עתה לשבח גדול"?

שאת החשכות וההפסקות שהיו לנו במשך ההתקדמות שלנו, אנחנו לא כיבדנו מספיק, ולא התחשבנו בהן, כי זה מקרי חושך, עכשיו המקרים האלה דווקא הופכים לאור יותר גדול מאשר האור עצמו, מפני שמאירים לנו דרך החושך, ומבליטים את האור, מבררים את האור. ולכן אנחנו מכבדים אותם.

תלמיד: אני צריך לברך על הרע ועל הטוב כשווה?

נכון.

תלמיד: כתוב "וכל מדרגה השולטת בלילה, כלומר, כל לילה, שנשלם עתה להיות בית קיבול לדעת ה', משבחים זה לזה. נמצא שכל אחד משבח לחברו, משום אותה הדעת שכל אחד מקבל מחברו. שחלק הדעת שקיבל כל אחד הוא מחברו, ע"י החיבור עם חברו הלילה. כי לא היה מקבלו, אם לא בצירוף עם חברו. כי רק כולם יחד בקיבוץ, נעשו ראויים לקבל הדעת הגדולה הזו. וע"כ נאמר, וברוב שלמות הם נעשו להם חברים ואוהבים, שבשלמות הגדולה שקיבלו יחד, נעשו כל הלילות לרֵעים אהובים זה לזה."

האם אפשר לקבל הסבר מה אומר הקטע הנפלא הזה?

ההסבר הוא פשוט, למרות יש הסברים עמוקים יותר, ככל שאנחנו רואים הבדלים בינינו, בהבדלים האלו אנחנו מגלים כל מיני אופנים, כל מיני הבחנות, כל מיני שינויים שיש בינינו, וכך אנחנו תופסים את המסר שהזוהר רוצה למסור לנו. הראשון אומר שרואה את זה קצת כך, והשני אחרת, ושלישי אחרת. והשוני הזה אף על פי שהוא מגיע מהפירוד הוא זה שדווקא נותן לנו ביאור על כל מה שכתוב בספר.

תלמיד: איך אני יכול להיות אדם יותר טוב?

רק על ידי התבטלות כלפי החברים. שום דבר יותר מזה לא חשוב.

שאלה: בתחילת אות 140 היה כתוב שאת כל התהליך הזה שמדובר בו של ימים ולילות וכן הלאה, עוברים החברים שעוסקים בתורה. מי זה החברים שעוסקים בתורה?

שרוצים על ידי החיבור ביניהם לגלות את הבורא. זה נקרא שעוסקים בתורה.

תלמיד: ודווקא עליהם הוא אומר שהם אומרים זה לזה "שווא עבוד אלוקים, מה בצע כי שמרנו משמרתו." מה זה המצב הזה?

אז הם מגלים את כל הדברים הרעים, וכל הדברים הטובים, זה כנגד זה, וביניהם מגלים את הבורא.

תלמיד: אבל מה זה אומר שהם אומרים את המשפטים, את מילות הכפירה האלה אחד לחברו?

כי בחיבור ביניהם, חיובי, שלילי, הם מגלים את כל ההבחנות שיש בין חושך לאור, וכך מגלים את הבורא.

שאלה: באיזה אופן בזמן ירידה העונש יכול לטהר אותנו ולתקן אותנו. מה קורה איתנו בזמנים האלה?

אנחנו בהתחלה חושבים שמקבלים מכות, אבל אחרי כמה זמן, על ידי זה שדווקא מקבלים מכות, אנחנו מתחילים להרגיש שאת המכות האלה לא אנחנו מקבלים, אלא האגו שלנו. ולכן אנחנו מגיעים לחשבון הנכון והטוב. ומאז אנחנו כבר יכולים לברך את הבורא, ולברך את הקבוצה, ואת עצמנו, על זה שעוברים כאלו מצבים, ומגלים את האמת.

שאלה: כשבאות מחשבות לאדם שיכול היה לעשות משהו אחרת ממה שעשה, ואז היה מביא לתוצאה אחרת, האם זו מחשבה לא נכונה?

זאת מחשבה לא נכונה. מפני שהוא צריך להבין שמה שעבר עליו עד כה, זה הכול היה מהבורא.

שאלה: אז מחשבה שהיה יכול אחרת, זה חטא?

כן.

תלמידה: האם כדאי להפריד את עצמי מהכאב ולהגיד שהכאב ניתן לבהמה כדי שתתפתח, ואז יהיה קל יותר לראות המצב נכון?

צריך עוד לברר זאת. תחשבי.

שאלה: כתוב "יום יום יביע אומר". מה זה אומר?

יום יום אנחנו מגלים יותר ויותר את דיבור הבורא. הוא מתקרב אלינו ומעורר אותנו, אומנם אנחנו רואים את הדברים האלה בצורה יותר ברורה וקיצונית, טוב ורע, אור וחושך, אבל בכל זאת זה מברר לנו את מצבנו הנוכחי.

שאלה: אם יש משהו שאני צריך להביע עליו חרטה הוא על זה שלא הייתי מחובר מספיק לחברים, האם יש עוד משהו?

כן, בדיוק. לא יותר.

שאלה: אמרת שעלינו לעבור את המצבים הכי נוראיים, את הזדונות. כשהמצבים האלה מגיעים, איך לעבוד איתם? האם להתנגד להם?

כל מצב שאנחנו מרגישים אנחנו קודם כל צריכים לייחס אותו לבורא, שהוא מגיע אלינו ישירות מהבורא, לכל אחד בצורה אישית. רק אחרי שאני מרגיש, לא רק מדבר ולא רק מבין, אלא ממש מרגיש שאני מקבל את הדבר הזה מהבורא, רק אז אני רשאי להגיב על זה, איך אני עונה לו.

תלמיד: אם חס וחלילה אני שומע או מרגיש מהחבר את הדבר הזה, האם להצדיק את החבר? לעזור לחבר?

עליך לעזור לאדם להבין שגם מה שהוא מרגיש הוא מקבל את זה ישירות מהבורא.

שאלה: האם חיבור הוא סגולה שעוברת על אנשים ללא קשר לכוונות שלהם?

למה ללא קשר לכוונות שלהם?

תלמיד: כי יש קבוצות של אנשים שעושים את הכול למען עצמם ובכל זאת הדרך שלהם צליחה.

כך נדמה לך. אל תסתכל על אחרים, תסתכל עליך ועל הקבוצה שלך, ואז תראה עד כמה אתם מתקדמים.

תלמיד: אנחנו רואים כל כך הרבה תופעות בעולם הזה שנעשות בכיוון הפוך למה שאנחנו לומדים, של אנשים שמתגודדים יחד כדי לבצע כל מיני מעשים, ויש להם הצלחה במעשיהם.

"כיתרון אור מתוך חושך", הם צריכים לגלות את החושך כדי אחר כך לגלות את האור.

שאלה: אנחנו צריכים לראות כל יום כחדש. איך אנחנו יכולים להתנתק מחוויות שליליות שעברנו ולא להיות שקועים בתוך הלילות?

כתוב "על כל פשעים תכסה אהבה". אנחנו צריכים להשתדל לכסות את כול הפשעים מהעבר באהבה, בשמחה, בהתקרבות למטרה, וכן הלאה.

שאלה: במצבים של לילה, כשאני לא מרגיש קשר עם החברים וגם אין לי כוח להצדיק אותם, איך אני יכול להפוך את המצבים האלה?

רק דרך חיבור עם החברים. תסגור את העיניים ותתחבר אליהם ומה שיש בהם את זה תקבל.

תלמיד: האם גם כשזה בלתי אפשרי ואין לי שום כוח ואני מרגיש דחייה מוחלטת?

אומנם אתה מרגיש דחייה, אבל תתחבר אליהם, תסגור את העיניים ותתחבר. אתה תראה עד כמה בזה אתה מתחיל לראות דרך הכלים שלהם.

תלמיד: למה אני מרגיש שאני נהיה יותר רע וגם יותר רגיש? כל דבר שנמצא סביבי פוגע בי או מציק לי, אני מרגיש כמו פצצה שעומדת להתפוצץ.

למה? מה יש לך נגד העולם? שיתנהגו איך שהם מתנהגים, למה זה צריך להשפיע עליך? אני לא מבין את הגישה הזאת. גם אני פעם הייתי כנראה כך, אבל למה אני צריך להגיב לעולם, שיעשו מה שהם רוצים, עולם כמנהגו נוהג. תהיה קצת יותר חכם, לא מתאים לך להיסחף אחרי העולם.

תלמיד: אבל זה לא רק העולם שבחוץ, אני מדבר על העולם סביבי, על החברים שלי, על הכלי העולמי, על העולם שלנו.

כאן אתם צריכים לבנות חברה שהיא תהיה באמת מחוברת ותעלה את עצמה יותר ויותר, כמו שכתוב "שובו בני ישראל עד ה' אלוהיך". תרגישו שאתם ממש עולים לדרגת הבורא.

שאלה: מה ההבדל בין הבושה שאנחנו מרגישים בזמן התפילה ורוצים לחזור בתשובה, לבין הבושה שאנחנו מרגישים בעת שאנחנו פועלים או לא פועלים?

את זה אתם צריכים לקבוע בעצמכם. תנסו, ואז נדבר.

שאלה: למה מקובלים היו מתפללים לשכוח את ההשגות שלהם?

הם רצו להתחיל מחדש, הם לא רצו להיות באותן הבנות, דרגות, שהשיגו וגילו, אלא כל פעם להתחיל מחדש. אין מי שנותן הרגשה טובה להורים אלא תינוק. תינוק שהוא קטן, שאינו יודע כלום, כשהוא מתחיל לחייך אליהם ולהושיט את הידיים אליהם, בזה הם מרגישים ממנו את הנחת הכי גדולה.

תלמיד: במצבים שאנחנו עוברים הבורא מוסר לנו כל מיני דברים מיוחדים, כלים שיעזרו לנו להמשך הדרך, האם לא צריך להחזיק בזה, לתת לזה להישכח?

לא לתת לזה להישכח, אלא כל הזמן להמשיך. אבל העיקר להתחיל לא מאמצע העבודה אלא מתחילת העבודה, שתחילת העבודה היא כל יום ש"יהיו בעיניך כחדשים". תחילת העבודה היא כל הזמן לראות את עצמך כחדש, כנולד, ושאתה צריך להקים היום חברה חדשה. קודם כביכול היא לא הייתה קיימת ועכשיו אתה רוצה להקים אותה.

שאלה: לגבי התרגיל שנתת לנו בעשירייה להתפלל לבורא ואחר כך לבדוק מה קיבלנו ממנו. הרגשתי ממך שזה תרגיל ממש יסודי, שזו ממש צריכה להיות העבודה המתמשכת שלנו בעשירייה. האם זה נכון, או שאפשר לעשות תרגילים אחרים?

תעשו איזה תרגילים שאתם רוצים, מה שאתם בוחרים.

תלמידה: מה החשיבות של תרגילים פרקטיים בעשירייה?

אני לא יכול לחזור על כל המאמרים שמדברים על זה.

שאלה: האם יש נשמות שמובטח להם לעבור את הדרך, את כל העליות והירידות בשלום, ויש כאלה שזה לא מובטח להן?

אין דבר כזה, לכל אחד הדרך פתוחה.

תלמיד: אני שואל כי יש כאלה שעשרים ושלושים שנה מחזיקים מעמד ועוברים את הכול, ויש כאלה שנופלים?

זה תלוי באדם.

שאלה: הוא כותב "כי כל לילה מקבל חלקו בדעת, אלא רק מתוך החיבור עם שאר הלילות. וע"כ כל לילה נבחן כי יחווה דעת לחברו. כי לא היה מוכשר לדעת, אלא בצירוף עם חברו." מה זה "יחווה דעת לחברו"?

הוא מקבל הבחנות ככל שהוא יותר ויותר מקובל עם כל ההבחנות היומיומיות שהוא אוסף.

תלמיד: מה העניין של לאסוף דעת בלילות?

דעת מתגלה דווקא בלילות. מתוך החושך, מתוך חוסר הכרה, שלמרות זאת הוא עובד ורוצה להשיג, להבין, להתחבר, מתוך זה הוא משיג את המצב האמיתי שלו. עבודה אמיתית היא תמיד בלילות.

שאלה: האם דעת היא ספירה?

יש חכמה, בינה, דעת. דעת היא גם ספירה.

תלמיד: האם זו הספירה האחת עשרה? היא לא מופיעה בעשר הספירות.

זה לא חשוב, מדברים על זה, זה מוסבר.

שאלה: מה זה אומר שאדם רשאי להגיב לבורא? מתי הוא הופך לרשאי?

מתי שהוא מרגיש שיש לו כוח ויסוד להגיב לבורא.

תלמיד: מהי התגובה הנכונה? האם זו תפילה?

התגובה הנכונה היא גם תפילה. האדם מחליט, הוא מחליט עם מה יש לו להגיע לבורא.

תלמיד: אבל מתי הוא הופך לרשאי? אמרת שיש זמן שהוא רשאי להגיב לו.

אמרתי, האדם מחליט. יש מצבים באדם שהוא אז מחליט שעכשיו יש לו מה להגיד לבורא, זה הזמן וזה המקום, ויש לו מטען, יש לו עם מה להגיב.

שאלה: כתוב "ולילה כיום יאיר וחשכה כאורה, שוב אין הפסקות בינתיים, ונמצאים מתחברים כל 6000 שנה ליום אחד גדול בלבד". ולמטה כתוב "כי המילה שהפסיקה בין יום ליום, נעשית עתה לשבח גדול, ומשבח אותו, כי נעשה לזכות". האם יש מקום שבו כל החיבורים שלנו, כל הביטולים שלנו, כל הזכות, נשמרים שם, ובסוף 6000 השנה הכול הופך ליום אחד?

נכון.

תלמידה: איזה יופי.

למה?

תלמידה: זה נותן התפעלות גדולה, משמח מאוד. בכל יום אני כמו חדשה, וכל טיפה של חיבור, של ביטול, אולי זה לילה, אולי זה יום, אבל בסוף זה לא הולך לאיבוד.

כן.

שאלה: כתוב שברוחניות אין הבדל בין מחשבה למעשה, עבור הבורא זה אותו הדבר. איך לעבוד עם זה בצורה נכונה? אתמול דיברנו שהכי חשוב לא להפוך זאת לפעולה.

יש מחשבות ויש פעולות. הרבה פעמים המחשבה נמצאת כבר ברמה כזאת שהיא מחליפה את הפעולה, והרבה פעמים אין פעולה, ואז המחשבה לא שלמה בלעדיה. אנחנו עוד צריכים ללמוד מתי המחשבה הופכת לפעולה ומתי הפעולה שווה למחשבה.

שאלה: כל המאמצים שלנו בחיבור בינינו הם לבנות את היחס שלנו לעליון ולהיות בית קיבול לדעת ה' כמו שכתוב.

נכון.

תלמיד: ואנחנו קוראים שמלכות היא זאת שמקבלת מזעיר אנפין. מה ההבדל בין שני אופני העבודה האלה?

מלכות מקבלת מזעיר אנפין. זעיר אנפין מקבץ את כל המאמצים, את כל האורות, את כל הכלים, את כל מה שיש לו מההבחנות העליונות יותר, הוא אוגר את אותו מסר ומוריד אותו למלכות.

תלמיד: מתי אנחנו עושים את המעבר הזה, שאנחנו מקבלים מזעיר אנפין?

מתי שאנחנו מוכנים להתחבר לזעיר אנפין ולקבל אותו כעליון.

תלמיד: האם הוא נמצא בעשירייה או בכלי העולמי?

אז הוא משפיע למלכות.

(סוף השיעור)

---

1. מה שהשמש לוקח, הוא רק להאיר אל הנוקבא, ולא בשביל עצמו↩