שיעור ערב 23.02.20 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי 2020

תלמיד: אנחנו נמצאים בשיעור ערב הכנה לכנס העולמי, לכל הכלי העולמי בשפה הרוסית. נושא השיעור "פעולות הבורא, פעולות הנברא".

מישהו כתב לנו פה כל מיני קטעים מרב"ש, מאמר עשרים וחמש, שמונה עשרה וכאלה, אבל אולי יש לכם משהו משלכם, משהו יותר אקטואלי, משהו שיותר צריך אותו? אני מוכן לשמוע שאלות אישיות שלכם, ולפיהן נברר. בבקשה, אם יש לכם. ואם אין לכם, אז נקרא את מה שהציעו לנו. חברים מהכלי העולמי הכינו את זה.

שאלה: שאלה על תפילה עבור חברים. כמה ימים לפני הכנס בערבה, אמרת שאנחנו בכנס ערבה צריכים להגיע לעוצמה כזאת שהיא תספיק בשביל עשרת אלפי האנשים האלה שיגיעו לכנס הגדול, כדי שתהיה לנו מספיק עוצמה בשביל לחבר את כל החסרונות האלה עם הבורא. זה נורא לוחץ, זה הלחיץ, וגם בערבה זה לחץ, וזו הרגשה בלתי נסבלת ולא בגלל האחראיות, אלא אני לא יודע איך להעביר את זה.

האם אנחנו חייבים לכלול בתפילה עבור החברים, גם בקשה עבור האנשים האלה שיגיעו?

אנחנו חייבים לקחת כחברים את כולם, את כל אלה בעולם שנמצאים אתנו באיזה חיבור דרך אינטרנט, דרך טלפון, עוד איכשהו, הם כולם חברים שלנו שבאיזו צורה משתתפים בשאיפה שלנו, בהתקדמות שלנו קדימה. לא חשוב באיזו דרגה כל אחד מהם נמצא, אנחנו חייבים לחשוב עליהם. אנחנו הראשונים הקבוצה שמסתכלת קדימה, אנחנו חייבים לפעול בצורה כזאת. למה יש שאלה?

תלמיד: אני אסביר. כשאני מתפלל עבור חברים, אני שוכח לקחת בחשבון את האנשים האלה שיגיעו לכנס, ומזה השאלה, כי יש התנגדות פנימית. כאילו אם אני לא כולל אותם, אז התפילה שלי לא שלמה.

זה הכול פורמאלי. לא יכולה להיות לך דאגה בינתיים שהחברים האלה יהיו איתכם, זה עדיין פועל כך. אבל אחר כך תתחיל להרגיש שהם נמצאים, נתחיל להרגיש שהם בתוכנו. אבל צריך להזכיר על זה, כי הרגל נעשה טבע שני. אתם תתרגלו לחשוב עליהם, ולא רק לחשוב, אלא גם להרגיש איתם יחד ולהעלות מ"ן איתם יחד.

תלמיד: אז מה לעשות עם הרגשת האחריות הזאת שלוחצת? האם יספיק לנו הכוח?

זה טוב מאוד שזה לוחץ, זה ממש יפה. מה רצית, שזה לא ילחץ?

תלמיד: אני פשוט מפחד כי הכנס עוד מעט, ואני לא יודע אם העוצמה תספיק לנו. ואני מרגיש שאין לנו בחירה, אין שאלה אתה תצליח לא תצליח, אלא חייבים.

יפה מאוד, תפחד, זה הכי טוב שאני יכול לאחל לך. תפחד, תסבול, תתרגש, כל אלה הרגשות חובה שהם מעוררים אותך לחשוב על חיבור, בשביל לכוון אותו בצורה נכונה לבורא.

תלמיד: לפחד ולהתפלל.

כן, בלי פחד אין שום דבר. פחד זה הרגשה הכי טבעית, נכונה של הרצון הריקני שלנו, אז אני מאוד שמח שאתה מרגיש כך. אני מאחל הרגשה כזאת לכולם.

שאלה: בזמן כנס הערבה, במיוחד בזמן הסדנה הייתה הרגשה חמימה בינינו, קשר טוב. האם יש בזה איזו רוחניות, או שזה אגו? ומה המשמעות והמטרה של הדבר הזה?

אנחנו חייבים להרגיש חמימות, חום מהחברים שלנו מזה שאנחנו נמצאים בחברה כזאת. זה טוב מאוד. ומי שלא מרגיש את זה, הוא חייב לדאוג כן להגיע להרגשה כזאת. כמובן אני חייב לשמוח איתם, לסבול איתם, להרגיש איתם, כל הזמן לעבוד איתם באותו תו כאילו, בהרמוניה. אז מה שהיה בערבה, אני חושב שאפילו מהיום הראשון של הכנס נתחיל להרגיש אותו הדבר אבל פי כמה וכמה.

שאלה: להמשיך את המחשבה. אנחנו מתחילים מאותה נקודה שסיימנו בערבה, מאותו עומק, אנחנו לא יורדים, לא מתאימים את עצמנו לאנשים חדשים?

לא, אנחנו לא צריכים לשים לב לאנשים החדשים האלה, אנחנו צריכים כאילו אוטומטית להכיל אותם ולהמשיך. רק להמשיך.

תלמיד: אז לאן התנועה הזאת, לאיזה כיוון? דיברנו שהכיוון שלנו הוא לעיבור לפני הערבה. אז לאן אנחנו מתקדמים עכשיו? איך אתה חושב על המצב שלנו?

אנחנו מתקדמים למצב חיבור כזה בינינו, שאנחנו נרגיש את עצמנו ברור לגמרי קשורים כולנו כגוף קטן מחובר יחד, וזה המצב שנקרא "עיבור". שאין לנו שום דבר, חוץ מנקודה שמחברת יחד הרבה נקודות.

תלמיד: ככה אני מרגיש בעשירייה, או ככה אני מרגיש מהעשירייה שלי את כולם בכנס?

אין הבדל, אין הבדל ברוחניות. אנחנו אומרים עשירייה, אבל חוץ מעשירייה אין שום דבר. לפעמים יש אלף מיליוני עשיריות כאלה, אך עדיין זו עשירייה אחת, זה רק תלוי באיזה מימדים אתה מודד אותה. אתה ארכיטקט, אתה יודע איך לעשות את זה, איך להגדיל את היחס כאילו פי עשר, פי מאה, פי אלף, ואז להקטין עד לממד של יחס אחד לאחד. אז אצלנו אחד לאחד זה עשר ספירות, עשירייה, ובה נמצא כל מה שהבורא ברא. ובשביל להתחבר בינינו ולדמיין נכון את העשירייה הזאת, אנחנו כאילו מפרקים אותה לחלקים, ואז מנסים לחבר. איך אפשר להתחבר, להגיע לאיזה חיבור בינינו, וכן הלאה.

כעיקרון במה עוסקת קבלה? קבלה עוסקת בחוקי קשרים, קישוריות של ישויות אגואיסטיות כאלה שהן יארגנו מערכת אחידה אינטגרלית, אלטרואיסטית, עשר ספירות.

שאלה: בכנס ערבה הייתה לנו עשירייה שישבנו יחד כך שהיינו נאבדים אחד בשני. שם חיפשנו את הבורא, ושם היו לנו ניסיונות לתת לו. ככה אני הרגשתי. עכשיו אנחנו מוסיפים למצב הזה עוד איזו עשירייה גדולה. איך ברגשות בעבודה, אני צריך להתפקס על זה או לא?

אני מסתכל על הכנס הזה, ועל כל הכלי העולמי שלנו כעל עשירייה אחת. אבל אני לא יכול להיות בקשר איתם. אני בקשר דרך העשירייה שלי שאיתם אני נמצא בכנס, נגיד שישה עד שמונה אנשים כמה שיש בשולחן, זה מספיק. לא חשוב. לפניי יש את הנציגים האלה של עשירייה עולמית. כל מה שיש בעולם נמצא לפניי בשולחן שלי, ואיתם אני כך עובד.

לא חשוב איך היחס, איזה ממדים גדול, קטן, זו אותה המערכת. אם אנחנו נתנהג נכון בצורה נכונה בעשירייה שלנו, לא צריך לתקן את כל העולם, את כל עשרה מיליארד האנשים, אנחנו צריכים לתקן עשר.

תלמיד: אז עוד פעם לחזור על העשירייה שלי לכנס? נדמיין שאנחנו החברים התיישבנו יחד לשיעור ראשון, ועכשיו יש את הדרך הזאת שאני צריך לעבור בתוך העשירייה הזאת. מה זה, לאן אני צריך לשאוף? האם זה ביטול, ניסיון למצוא בורא, להשפיע לו? מה זאת התנועה הזאת שאני מיד צריך לעשות?

ביטול עצמו, בשביל להתחבר איתם למערכת קטנה אינטגרלית שבה בפועל נעלם כל אחד מאתנו, ובמקום זה אנחנו מרגישים משותף. אינטגרליות, שכל אחד משלים את כולם בכל. לא יודע איך עוד להביע את זה. תשאל עוד איכשהו.

תלמיד: אנחנו מרגישים איזה משהו משותף בזה, דרגה פחות יותר בעבודה שלנו. אבל בערבה בכנס אנחנו ניסינו גם להשפיע לבורא, במיוחד בשיעורים האחרונים.

חכה, גם זה יגיע. אנחנו מדברים על זה, אבל תלוי איך. מצד אחד, אנחנו הולכים לפי זה שאנחנו צריכים להשפיע לבורא, בשביל זה צריכים להתחבר. מצד שני, אנחנו צריכים קודם לחשוב על חברים בלי לדבר שזה נדרש, בשביל לעשות קשר עם בורא. גם ככה וגם ככה. ככה זה נקרא "מצוות בין החברים", "מצוות בין אדם לבורא", "בין אדם למקום, ובין אדם לחברו"

שאלה: בעשירייה אסור לדבר על רגשות אישיים, אז על מה לדבר?

בעשירייה לא מקובל לדבר על רגשות אישיים, פנימיים, כי בזה אתה יכול להזיק לעצמך ולחבר. על מה מדברים? על גדלות הקבוצה, גדלות הבורא. איך אנחנו צריכים להיות כולנו, אבל כולנו יחד, לא אני אישית, לא מה אני מרגיש אישית, לא על הרגשות אישיות, שאיפות אישיות, אסור לדבר על זה. אבל אנחנו ביחד כן, לדבר על מה שכתוב במאמרים, זה כן.

שאלה: האם האור הוא חובה בשביל ההתקדמות שלנו? האם האור הכרחי לתיקון שלנו או שזה משהו שאנחנו מרוויחים ונהיים ראויים לקבל אותו?

מלכתחילה קיימת רק תכונה אחת, תכונת השפעה. תכונת ההשפעה הזאת בונה תכונה מנוגדת לה, תכונה קבלה. תכונת ההשפעה נקראת אור, או אלטרואיזם, ותכונת הקבלה נקראת חושך, או אגואיזם. ככה שתי התכונות האלה מתקיימות, תכונה ראשונית השפעה, ותכונה משנית קבלה. מטרת הבורא, תכונת ההשפעה, שתכונת הקבלה תגיע להיות דומה לו, למרות שהיא מקבלת, שהיא תגיע לדרגה כמו הבורא.

בזה הבורא מגלה את גדלותו, עד כמה הוא מסוגל לבנות משהו שמנוגד לו ושווה לו. זה העיקרון של הבריאה, ולמצב הזה אנחנו צריכים להגיע. אנחנו עצמנו בנויים מתכונת הקבלה זה לא משתנה, ואנחנו צריכים להוסיף לתכונת הקבלה הזאת כוונה להשפעה. ככול שיש לנו יותר אגואיזם בתכונת הקבלה שלנו 0, 1, 2, 3, 4 לפי זה אני מתעלה. ככה זה עובד.

אז תכונת הקבלה היא לא משהו רע, זה הטבע, והטבע לא יכול להיות לא רע ולא טוב. כל מה שאנחנו צריכים זה רק לעבוד עם תכונת הקבלה שמתגלה בנו בכוונה על מנת להשפיע. זאת אומרת, אם אני מקבל על מנת להשפיע אז הכול בסדר, בזה אני משפיע. למרות שכעיקרון הפעולה שלי היא קבלה, אבל בגלל שהכוונה שלי היא השפעה, אז הפעולה שלי נחשבת להשפעה. הכול נקבע לפי הכוונה ולא לפי הפעולה המכאנית.

שאלה: כתוב מאהבת הבריות לאהבת הבורא, אבל להתחבר בלי עזרת הבורא זה בלתי אפשרי, אז קודם כל צריך ליצור קשר עם בורא.

לבקש מהבורא שהוא יחבר בינינו.

תלמיד: ואיך לבנות את הדמות הזאת?

לא צריך שם דמות. אתה צריך לבקש מהבורא שהוא יחבר אתכם. בשביל זה לא צריך להיות איתו בקשר יותר גדול, ממה שאתם פונים אליו. אחר כך כשתתחילו להתחבר תוכלו לפנות אליו עם בקשה, תחבר יותר, תחבר בצורה כזאת או כזאת. אתם כבר תתחילו לעבוד איתו בקשר, ללמוד אותו ולהתחבר איתו בעצמכם.

יש פעולה ראשונית שבה אנחנו מתחברים בינינו, אבל בשביל זה אנחנו חייבים את הבורא, שהוא יחבר בינינו. אז המשימה היא להתחבר בינינו, והבורא ככוח עזר. אנחנו מבקשים ממנו שיעזור לנו להתחבר, הוא כוח העזר. ואחרי שאנחנו מתחברים, אז אנחנו יכולים לפנות לבורא בשביל להתחבר איתו. עד שלא התחברו בינינו, אין לנו עם מה לפנות לבורא, אנחנו בכלל עוד לא קיימים ברמה שלו.

תלמיד: אז למי אנחנו פונים?

אנחנו פונים לטבע, לכוח העליון שיעזור לנו.

תלמיד: ממה בנוי הטבע הזה?

זה לא מעניין אותי ממה הוא בנוי, אני פשוט צריך לקבל כוח של איחוד.

תלמיד: אני זוכר שלמדנו, ואמרת שכל אחד בונה לו איזו דמות שהוא יכול לדמיין.

אם לא תקשיב לי, אתה תמשיך להתבלבל בדמיונות, ובדמויות האלה. אני אומר לך מה שכתוב, תקרא במאמרים של רב"ש. הוא כותב שקודם משתמשים בבורא בשביל להתחבר בינינו, וכשמתחילים להתחבר בינינו, אנחנו פונים לבורא בשביל להתחיל להתחבר איתו.

שאלה: לקחתי משפט אחד מכל הכנס שהיה במדבר, והוא לנסות לאהוב את החברים, לנסות לראות את התכונות הטובות שלהם, ורק כשאני לא מצליח, לנסות לבקש מהבורא שהוא יכסה את זה. האם זאת התפילה?

איך להמשיך? אני צריך לבדוק משהו בעבודה הזאת, לצפות לתוצאה, או שמספיק לי פשוט לשבת ולחכות עד שהבורא יענה לי? אני צריך לעשות עוד פעולות נוספות בשביל לעשות את זה בצורה איכותית? ואם אני לא מקבל תשובה, מה אני צריך להבין מזה? שאני לא עושה מספיק, להוסיף, לעשות עוד משהו?

דבר ראשון, למרות שאתה שואל, מבקש מהבורא, אל תצפה לתשובה. אל תחכה לתשובה. אלא בקביעות תמשיך לשאול עוד ועוד שאלות, כי הבורא לא צריך זמן כמונו כדי לחשוב, ולענות. כמוך. הוא לא כמוך שצריך להבין מה אמרתי, להגיד משהו נגד, להגיב איכשהו. רק אצלנו זה ככה, הבורא לא צריך כלום, הוא נמצא בתוכך. איך שאתה שואל, התשובה כבר נמצאת בתוכך. השאלה היא אחרת, האם אתה מרגיש את התשובה? כי אם כן, אתה יכול לשאול כל הזמן, בלי לחכות לתשובה. ברגע שאתה שואל שאלה, התשובה כבר קיימת. ואם אתה לא מרגיש אותה, תמשיך לשאול שאלות.

תלמיד: לא הבנתי, אבל אני אנסה לבצע.

לא לחכות לתשובה, לפחות תזכור את זה.

תלמיד: צריכה להיות לזה תוצאה?

שום תוצאה. כן, כן. לא, לא. אתה תמשיך.

שאלה: כרגע אמרת לחבר שפחד זה מצב טוב. אבל לפעמים הוא כל כך עמוק שהוא משתק ואז המחשבה כאילו לא קיימת, מתבטלת לגמרי. איך להתמודד עם מצב כזה?

זה טוב מאוד. כשהפחד לא נותן לאדם לזוז, תופס אותו והוא לא יכול לעשות שום דבר. אני חושב שהדבר הכי טוב זה בצורה מכאנית לבוא בקשר עם חברים. לבוא לאיפה שהם נמצאים, לשבת איתם, אולי להציע להם לשתות משהו, לאכול, לקרוא משהו, לשיר שירים. ככה זה יעבור. אם אתה עושה את זה דרך הקבוצה, זה תמיד מועיל. אחרת זה פשוט יעבור בעצמו.

הבורא נותן מצבים, הם לאט לאט עוברים, מתפזרים, וכדי להשתמש בהם בצורה נכונה, אתה צריך לממש אותם בקבוצה. זה הדבר הכי טוב. בשום אופן לא לשבת, לא לחכות, לא לפחד. על זה נאמר "כסיל יושב בחיבוק ידיים, ואוכל את בשרו". מישהו כזה לא מפותח, יושב ואוכל את עצמו. אז ישר להיכנס לקבוצה. וזה שתחשוב, אני אבוא לקבוצה, ואני אשכח מזה, טוב מאוד. טוב מאוד. אל תחשוב שאם תשב ותאכל את עצמך, זה יהיה יותר טוב. לא, כל מצב שלנו, אם הוא מביא אותנו ליתר חיבור בקבוצה, הוא טוב, הוא לטובה.

שאלה: היום בבוקר הפרדת בין הזמנים שיש ללימוד, למשפחה, לעבודה וכולי. האם בזמן שאני קורא מאמרים של בעל הסולם ורב"ש בעצמי, זה נחשב כעבודה רוחנית?

ככה ככה. עדיף שאני אעשה את זה עם החברים, או לפחות, אם אני קורא את המאמרים האלה, מנסה לעשות מהם איזשהו חומר להפצה, זה או זה.

יש לנו הודעה קטנה. אנחנו צריכים שלושים גברים אמיתיים שיכולים עכשיו לנסוע למקום הכנס כדי לעשות שם עבודה נדרשת. זאת כמובן ההשקעה הכי כדאית לרוחניות. אז מי שחכם, מי שחזק, מי שצדיק [שייסע]. אבל לא יותר משלושים.

אני מקווה שאתם גם תתקדמו ותצטרפו. אבל באמת, זאת העבודה הכי כדאית. אתה יכול ללמוד, לדבר עם החברים, עונים לך על שאלות שאתה רוצה לשאול, ובמקום זה אתה עושה מה שאחרים צריכים. זה רווח נקי. מאה אחוז רווח. נקווה שהם יתחלקו איתנו.

שאלה: אנחנו יושבים פה בעשירייה, ובראש עוברות כל מיני מחשבות שלא קשורות לשיעור. השיעור עובר ואני מבין שאני צריך לבקש עבור החברים שישפיעו. מצד אחד אפשר לקום וללכת לעבוד וכך אתה יכול לנצח את עצמך. מצד שני, אני פה ואני אמור לבקש השפעה בשביל החברים. איך לבקש? איך לפנות?

אני חושב שאם אנחנו יושבים פה בשיעור, אז מלכתחילה אני צריך לחשוב, איך אני יכול לעזור לכולם להתחבר, אני צריך לחשוב על זה. זה שאני הגעתי לפה, דחפו אותי לפה על ידי כל מיני מטרות אגואיסטיות, כל מיני פרסים. אבל עכשיו, כשאני נמצא כאן, אני צריך לחשוב על זה, איך אני יכול לעשות משהו שיביא תועלת לאחרים. ולי אין שום תועלת, אני לא צריך שום דבר, הרווח שלי יהיה רק בזה שאני נותן לאחרים, ואז אני באמת הופך לקיים במרחב הרוחני.

תלמיד: זה ברור. אבל לגבי התהליך עצמו, אני מבין שאני צריך לפנות לבורא עבור החברים שלי. איך אני יכול לבדוק אם פניתי או לא פניתי? איך אני עושה את זה? באיזה מילים?

זה בכול, בתנועות, במחשבות, במילים, כל מה שיש בך. אם אתה עושה את זה רק בשביל האחרים ואתה מנסה לא להיות חלק מזה, זה מורגש. זה מורגש שהאדם כאילו שוחה. הוא כאילו עף, פורח באוויר, עושה את זה למען האחרים והוא נחשב באותו זמן מלאך. מלאך זה כוח טבעי, לא אגואיסטי, ככה אתה פועל.

תלמיד: ומה לעשות עם ההתנגדות שגדלה? לעבוד עם זה?

לעבוד עם זה, ככה אתה משיג מסך, ככה אתה מבקש מהבורא לפעול בצורה כזאת.

תלמיד: אבל ההתנגדות עוצרת אותך. אני נזכר שצריך לבקש או לחשוב על החברים אבל אני מרגיש שזה עוצר אותי. אני לא פה ולא שם.

לא. אתה תבקש ותפעל. תפעל ותבקש.

תלמיד: מספיק להיזכר בזה?

תנסה לא לצאת מזה.

תלמיד: ואם יצאתי?

ברור, אז לחזור. מיד לחזור ולבקש מהבורא שלא יעיף אותך מזה יותר כי זה הוא עשה שאתה תשכח, שתצא.

תלמיד: לבקש על עצמי שלא יזרוק אותי מהמחשבה הזאת על החברים?

כן. תתחילו לעבוד ואתם תראו איך לאט לאט ייבנה בכם סדר אחר של מחשבות. תתחילו להתקיים קצת מחוצה לכם. וככה לאט לאט זה יאפשר לכם להתרחק מהאני שלכם, מהאגו שלכם.

שאלה: עבדתי קשה כל היום בלחשוב על החברים, להתפלל כמה שיותר. גם התפללתי, בקשתי עזרה וכולי. אני עושה הרבה עבודה כדי להיות רק למען החברים. שהחברים יתחברו, שהחברים יוכלו להשפיע נחת רוח לבורא. הייתי במחשבה הזאת כל היום. מה באמת נחשב התקפה כדי להביא חברים למצב עיבור? מה עוד לעשות? מה זאת המילה הזאת "התקפה"? האם אני עובד בצורה נכונה או עלי להפעיל יותר לחץ כדי להגיע לעיבור הזה?

אני לא רואה שום שיטה, שום דרך אחרת חוץ מלפעול בעצמי, לבקש עבורי, לבקש עבור האחרים, שכולנו נוכל לבטל את עצמנו ונהפוך לגוף אחד רוחני שהוא רק חושב לבטל את האגו שלו בדרגה הראשונה. זה מה שאנחנו רוצים. חוץ מזה אנחנו לא צריכים שום דבר, רק לבטל את עצמו. זאת אומרת, להתכלל לגמרי אחד בשני. לחשוב רק על האחרים, לא על עצמי.

בצורה כזאת אנחנו מבצעים פעולה רוחנית הכי מועילה שאנחנו מסוגלים לה היום. והלאה, ברמה שאנחנו יוצאים מעצמנו ונכנסים באחרים, מזה ייבנה מצב חדש לגמרי. סוג אחר של אגואיזם אלטרואיסטי, שאנחנו נשתמש בו למען האחרים ולא למען עצמנו. זה מה שצריכים לעשות.

אבל עכשיו זאת באמת התקפה על המחשבות האגואיסטיות שלי, על החשבונות, שהם כולם יהיו רק כדי שאני לא אחשוב על עצמי. שאני אתכלל באחרים ואעבוד כאילו בגוף שלהם, אעזור להם.

כתוב, "איש את רעהו יעזורו". כי אף אחד לא יכול לבקש על עצמו, לא יכול להתפלל עבור עצמו. אף אחד לא יכול עם עצמו שום דבר, רק אם זה אחד עבור האחרים.

שאלה: כשאנחנו פונים לבורא ומבקשים עבור חבר, איך אני מבטל את השתתפות עצמי בפעולה הזאת?

אתם שואלים שאלות רגשיות כאלה, אז קשה לענות עליהן. כשאני מבקש עבור החברים אני מנסה לעשות ככה שאני לא אחשוב על עצמי, כאילו אני לא קיים. אלא קיימים רק הם ואני מבקש עבורם. זאת אומרת, איפה ההשתתפות האישית שלי? ההשתתפות האישית שלי רק בזה שאני מבקש כאילו בשמם, אבל לא יותר מזה.

שאלה: כמו שאני מבין את כל המנגנון שעוזר לנו לעבוד, אז כל המצבים הם בהאצה, ואם אנחנו תקועים באיזשהו מצב אפילו לרגע, זה ממש הפסד.

אל תחשוב על זה ככה, פשוט תפעל. אחרת אתה תהיה כל הזמן בחרטה על הרגעים שקורים, למה זה צריך להיות כך או כך. אל תחשוב על זה, תחשוב על העתיד לא על העבר.

תלמיד: אז הנה דוגמה שאמרת לאחד החברים, שאם אתה בפחד, תבוא לקבוצה. אבל ברגע שאני עוזב את הקבוצה הפחד הזה נהיה אפילו יותר גרוע, הוא נהיה עשרים וארבע שעות.

אז אתה תצטרך להיות ממש מחובר. לא מחובר פיזית במאה אחוז אלא כמה שאתה יכול. תדמיין שאתה נמצא איתם חזרה.

תלמיד: המצב שאני עובר אותו והקבוצה עוברת זה אחד, זה אותו דבר?

זה לא משנה. מה שחשוב זה שאתה רוצה להיות איתם.

שאלה: מה זה אומר לסיים מצווה בלי שום כוונה?

ללא כוונה, כלומר לא למען עצמו. אם כתוב שהמצווה הכי גדולה היא ללא כוונה, כלומר ללא כוונה עבורי.

שאלה: אנחנו שומעים שאתה אומר שיש צורך להשתתף בהפצה, התלמיד הוא זה שמפיץ את הידע לגבי הבורא.

אתה לא יכול שלא להפיץ כי אז אתה נהפך לאלמנט סופי במערכת. והמערכת היא גלובלית, היא כל הזמן עם אינפורמציה ואנרגיה שזורמת דרכה, ואם לא תפיץ הלאה, אתה נהפך למרכיב הסופי הזה בתוך המערכת ואתה גורם למיתה.

תלמיד: נהדר. אז אנחנו צריכים להיות ממש מעבר, צינור.

כן. כתוב על זה במאמר ה"ערבות" שאתה צריך להיות צינור, מעבר, דרכך האור של הבורא עובר לכל שאר הנשמות.

תלמיד: לדוגמה, בקבוצת מוסקבה יש הרצאת מבוא, מאה עשרים ושמונה חברים הגיעו, רק חמש עשרה מהם נרשמים לאקדמיה לקבלה וחמש משתתפים בקבוצה. אנחנו מעוניינים ב- 90% שעזבו?

באופן כללי, כן.

תלמיד: אז אם הם באים ושומעים על קבלה ומשמעות החיים, והמילה קבלה נמצאת שם, ואנחנו מדברים על הבורא בצורה שאנחנו מבינים אותו, עדיין זה מבוסס על המסר הקבלי. אבל כמו שאני מבין, כל אחד צריך להלביש את הצורה של הבורא ואת הידע של הבורא מתוך הכלים שלו, בצורה שהוא מרגיש את זה, מבין את זה. ואם בן אדם מוסר את המסר הזה, את המתודולוגיה הזאת ל-90%, מה זה הבורא ומה זה איחוד, אולי לא במילים שלי, אבל האם זה נכון או לא?

לא. כשאנשים באים למה שאנחנו מפרסמים, משמעות החיים, דברים כאלה, אתה מבטיח להם משהו מעניין, משהו מרתק, כמו הוליווד. אבל בסופו של דבר אתה אולי ממלמל לגבי הבורא, ובשבילם הבורא זה כמו סבא בעננים. אולי אתה מדבר על איזה עולמות עליונים והם חושבים על איזה יוגה או משהו.

אתם צריכים לראות את הקהל ולא את עצמכם, כמו שאתם מבינים אותו, ולדבר בשפה שהקהל מבין. איך למשוך אותם? ייתכן מאוד שאתה צריך לדבר איתם בשימוש בשפת המדע, ועל משמעות החיים זה לא ברור להם, זה לוקח אותם באיזה מצב אנחנו קיימים בו, איך המדינה, הממשלה וכל זה. כלומר, אל תדבר על מה שאתה יודע ומרגיש, אלא מה מעניין ומועיל להם. אם ככה אתה מדבר אז דברים יסתדרו טוב.

תלמיד: הכול נכון. זו השיטה של הקבלה, מדברים על רצון ושהבורא עובד אתנו דרך הרצון.

לא. הם לא יודעים מה זה רצון. הם לא מבינים מה אתה מתכוון כשאתה אומר בורא ואיך הוא עובד דרכנו, הם לא יודעים כלום מכל זה, הם לא מבינים. צריכים שנים של לימוד כדי להתחיל להבין את זה, כמה שנים להקשיב לזה. המילים האלה חסרות משמעות בשבילם, אלו מילים ריקות, פשוט דוחות אותם.

תלמיד: אז אתה אומר שזה דוחה אותם, אבל אם ננסה ונמצא דרך, שיטה לגשת ולחדור לאנשים בלי המילה בורא, והרבה אנשים לא מבחינים במילה הזאת.

אז למה אתה צריך את המילה הזו בכלל?

תלמיד: אמרת, שאתה מעוניין ב- 90% האלה.

אבל למה אתה מדבר איתם על הבורא? לגמרי לא.

תלמיד: לא מדברים על הבורא או על חיבור. אנחנו על המילים של חיבור ובורא מנסים לעשות מודיפיקציה, ומדברים על מילה אחרת שהם יאמינו לנו.

בסדר. מה הבא?

תלמיד: אני רוצה לשאול אותך, ה-90% האלה הם חשובים לנו?

אנחנו מעוניינים בכל בן אדם.

שאלה: כשאנחנו עם חברים אנחנו צריכים להיות רציניים, כולם צריכים להיות עם הכוונה הנכונה. אבל מה קורה אם יש חברים שהם צוחקים, מתבדחים, איך עלינו להתנהג? מה עלי לעשות? מה הכיוון הנכון?

אנחנו לא צריכים לשבת שמה ולבכות, זה ברור. עלינו לחשוב על המטרה שלשמה התאספנו ואיך נתאחד, כי המטרה יכולה להיות מושגת רק על ידי איחוד. אם אנחנו נהנים מעצמנו, זה גם טוב. אולי הרצינות היא פנימית ובחוץ אתה צוחק. מה שחשוב הוא מה יש בפנימיות של האדם, למה הוא יושב פה, מה הוא עושה עם החברים, ולשם מה הוא מתאחד איתם. וזה יותר טוב להיות מאוד רציניים פנימית, אבל בחוץ אנחנו צוחקים.

שאלה: יש צחוק מהפרעות ויש צחוק שהוא מהנאה, איך מבינים מהו מה ואיך להתנהג?

רב"ש כותב גם על זה, שהם צריכים להיות בעליזות מבחוץ אבל רציניים ובוערים מבפנים.

שאלה: אני בכיתי אתמול והיום וראיתי אותך בוכה גם.

אז מה נעשה?

תלמיד: למרות הכאב הפנימי שלך וקבוצת מוסקבה שרה, זה היה נראה שזה מכסה על כל התנועות של האגו שלי ואני לא מרגיש כלום. זה נותן לי משהו?

זה מתקן את הלב. לא בדיוק, אבל בכלליות.

תלמיד: אז זה דבר טוב. אנחנו יכולים להרגיש את הכאב שלך? אין דבר יותר חזק מזה.

אני כנראה מרגיש כמו הורה, כמו שהורה מרגיש, שהשקיע הרבה לתוך הילדים שלו אבל הילדים לא במיוחד מוצלחים. אני מתנצל שאני מדבר בצורה כזאת, אבל בעיניי זה מה שאתם עד עכשיו. אז באופן טבעי אני מרגיש שאני גם לא מוצלח בגללכם, כמוכם. אז אם אני פונה אל הבורא ביחס לילדים שלי, כלומר ביחס אליכם, אז כך זה נראה.

עלינו להתפלל אחד עבור השני, אנחנו צריכים לנסות ולתמוך אחד בשני. נראה לי שאנחנו חיים, נמצאים, במצב די טוב באופן בסיסי. מה שאנחנו מקבלים מלמעלה אנחנו מקבלים מעל לכל הציפיות. ומכאן והלאה נראה מה יקרה, הכול תלוי בנו. אבל כמובן שהייתי רוצה להיות יותר גאה ושמח עבורכם ועבורי, כלומר לתת עוד יותר נחת לבורא.

שאלה: מה זה אומר להרגיש חלק מהחברה או את הלב של החברה?

להרגיש לב של חבר זה אומר שאני לא מרגיש את הלב שלי אבל אני מרגיש את הלב שלו. אני חי את המחשבות שלו, את הרצונות שלו, את הכוונות שלו, כך שזה הדבר היחידי שמדבר בי. אין לי כלום משלי, אפילו כשאני מנסה לחשוב על מה יש לי, אין לי כלום, יש לי רק דבר אחד, להרגיש אותם.

זאת התכונה של מלכות. זאת הסיבה שקוראים לה הספירה הראשונית, כי היא מרגישה ומקבלת את הכול מתשע הספירות העליונות. כל אחד מאתנו ביחס לחברים הוא מלכות.

שאלה: למה במשך הכנס אתה לא צועק מדי פעם "התקפה" לכולנו כדי שהכנס יהפוך להיות כוונה אחת מאוחדת?

אני לא יכול להיות המפקד, הגנרל הצבאי פה, זו לא קבלה רוחנית. אני יכול רק לומר שזה יכול להיות מועיל וטוב אם עושים את זה מדי פעם, תנצלו את זה. יש רגעים קריטיים, שאין כלום ומשהו זולג ממך ואתה חייב לשמור על משהו שיהיה מרגש ואז אתם יכולים להתאחד בהתקפה הזאת.

אבל זה לא עניין של לצעוק, זאת צריכה להיות דחיפה פנימית, בשקט, אבל דחיפה חדה מאוד חזקה מבפנים. לכן אני לא אצעק, אני יכול לצעוק או לעשות משהו כשאנחנו פותרים בעיות שקשורות לחומר או לדברים כאלה, אז אני יכול לצעוק ולהתעצבן, אבל ביחס לרוחניות, שם קיימים חוקים אחרים.

שאלה: בעניין העבודה המשותפת בין גברים לנשים, באיזו צורה נוכל לעשות את זה בצורה חיובית ומועילה?

כשאנחנו לא שמים לב אם זה גבר או אישה. יש לנו כאילו זן לא מיני, שלא קשור למין שלפַני ואז אני יכול לעשות קשר איתו. אבל בשום אופן אני לא יכול לראות גבר או אישה בבן אדם הזה. אבל גם זה בצורה מאוד מוגבלת, במצבים מאוד ספציפיים מוגבלים אנחנו יכולים לעלות מעל ההבחנות הגשמיות שלנו.

לא צריך להתחבק איתן או לשיר איתן שירים, גברים צריכים להתנתק מהנשים מהבחינה הזאת, אבל הכוונות שלנו יכולות להיות משולבות.

שאלה: כשאתה מתחבר לרצון של חבר, אתה מקבל טעמים. השאלה היא, איך לא סוטים בגלל הטעמים האלו, אלא מתמקדים במטרה?

האמת, אני לא מבין, זה דבר נשי במיוחד. כשאני מתחבר עם חבר או חברה, אני מרגיש את הטעמים שלהם? איזה טעמים, על מה אתם מדברים? כשאני מתחבר איתם, מה שנוצר בינינו זו כוונה לקראת הבורא שהיא שונה, איזה טעם משותף יכול להיות? לאיפה אתן דוחפות אותנו, לאיזה מרתף של העולם שלנו?

שאלה: למה אני לא יכולה לדבר על המצבים והרגשות שלי, למה אני יכולה לפגוע בזה בעצמי ובקבוצה?

כשאת פותחת בפני החברות שלך את ההרגשות הפנימיות שלך, את פוגעת בחברים ובעצמך. אנחנו יכולים לדבר רק על הרצונות המשותפים שלנו. אני לא אסביר את זה, נקודה. את מקבלת את זה בתור חוק. יש הרבה חוקים שאנחנו מקבלים אותם, עד לנקודה מסוימת שנוכל להבין אותם. אם לא, את תפגעי בעצמך, קודם כל בעצמך.

שאלה: אמרת בבוקר שאנחנו עושים נחת רוח לבורא כשאנחנו מבקשים עבור החברים שלנו. ואם זה הפוך, אם אנחנו מבקשים עבורנו, זה גורם צער לבורא. למה זה קורה כך, אם הוא ברא בכוונה את יצר הרע, לְמה הוא מצפה מאתנו חוץ מזה?

הוא מצפה מאתנו שאנחנו נבקש לתקן את היצר הרע. הבורא ברא אותנו עם מטרה, בכוונה הוא ברא בנו את יצר הרע בצורה שאנחנו לא מסוגלים לחשוב על אף אחד אחר בשום אופן. אבל לכל אחד מאתנו, בתוך הרצון האגואיסטי, יש פוטנציאל לסבל. אני סובל וסובל, ולא מבין למה.

ואז, יש אנשים שבהם הנקודה שבלב מתעוררת, יש להם קשר לאיזו בחירה. הם מבחינים שמהנקודה שבלב יש באופן כללי קטע שהם חושבים רק על עצמם, והם מחפשים איך לצאת מזה. הבורא שם אותם בקבוצה, מכוון אותם לנקודה שעם הקבוצה, בעזרת הקבוצה הם יתחילו לשנות את עצמם. ואז הם מתחילים להתקרב ולבקש מהבורא שישנה את הטבע שלהם כך שכפי שהם חשים את עצמם יוכלו לחוש אחרים, או את הבורא, שבעצם, באופן כללי זה אותו דבר.

לכן דרך כאלה בקשות כשהן חוזרות לכיוון הבורא, הם מתחילים להבחין בשינויים בעצמם, כך זה קורה. אבל באופן כללי, מההתחלה אנחנו רק חושבים על עצמנו. ובסופו של דבר, לאחר כל התיקונים אנחנו לא חושבים על עצמנו בכלל, ורק חושבים על האחרים ועל הבורא.

למה דרך אחרים על הבורא? כי אין דרך לחשוב על הבורא. זאת תכונה, זו תכונת ההשפעה. אני צריך לתת לו הזדמנות להשפיע. איך אני עושה את זה? אם אני לוקח את כל העולם ומביא אותו לבורא כדי שהוא ימלא אותו, כך אני מביא נחת גם לבורא, ורק הפעולה הזאת צריכה להיעשות.

שאלה: אנחנו נבראים, אבל לכל אחד מאתנו יש נקודה שבלב, נקודה מהבורא, ואנחנו עובדים מהטבע הזה של קבלה. האם אי פעם נוכל לרכוש את תכונת הבורא ולהיות כמו הבורא?

לא יכול להיות לך הרצון להשיג את הישות של הבורא, רק להיות דומה לו. אי אפשר לקפוץ מעל הטבע של עצמנו. כלומר, אי אפשר שיהיה לנו רצון כלשהו כלפי זה. יש מדרגות, דרגות שכתוצאה מזה הן מתגלות לנו ככאלה שיש להן השגה יותר גדולה מאשר תכונת ההשפעה הפשוטה, אבל אנחנו עוד לא מדברים עליהן.

לעת עתה, לא יכול להיות לך שום דבר מזה. אפילו אם את חושבת שאולי יהיה לך, אבל זה גם יעבור. עלינו לחשוב על איך להיהפך דומים לו, מהידמות לבורא נבין ונשיג אותו.

שאלה: לפי הבנתי, הרצון, הכאב שאני מרגישה כי אני רוצה השפעה הוא לא מספיק, לכן אני מתחילה לאסוף את הכאב הזה מהחברות שלי.

זה די אווילי לאסוף כאב של כל החברות שלך, זו התנהגות לא נכונה. לַמה? לְמה?

תלמידה: חשבתי שהצעקה הזאת תהיה יותר חזקה, יותר אמיתית.

של מה?

תלמידה: של השפעה, זאת הייתה הצורה הנכונה לכוון שם. זה בלתי נסבל להחזיק את כל הכאב הזה, לאן להביא אותו, לבורא? לעשירייה? אמרת שלא כדאי לשתף דבר כה פנימי עם העשירייה. גם את הבורא אני לא יכולה להרגיש באופן ישיר, זה כמו לקחת את המזוודה הכבדה יחסית למזוודה הקלה.

כן. אין לך הזדמנות כזאת? אז תגידי לי.

תלמידה: אני לא בטוחה.

אז ממה את סובלת?

תלמידה: אני סובלת כי החברות שלי סובלות, את הכאב שלהן אני מרגישה. כשהגברים היו במדבר עלתה כזאת זעקה, אני יודעת שאני לא היחידה שמרגישה ככה.

זה דבר טוב. אם היינו יודעים, היינו נשארים לזמן יותר ארוך. זה נהדר שיש לך את הגישה הזאת. על מה בדיוק רצית לבכות?

תלמידה: רצינו לבכות, לצחוק, לצעוק, למלא את הרצונות כל החברים כדי שיתגלה בחברים "הטוב ומיטיב". שנגיע לנקודת האל חזור ונתקדם קדימה ונמשיך להתקדם בלי לעצור.

הכול די טוב איתכן. צריך פשוט להמשיך. פשוט אל תרגישי מרוצה.

שאלה: איך אנחנו כנשים נתכונן לשיעור הזה ביעילות מרבית, ונשתמש בכל מה שהגברים זכו בו בערבה, ביחד, כדי לקבל רווח מקסימאלי? תוכל לכוון אותנו, הנשים, לעשות איזו פעולה, משימה, מחשבה שתכוון אותנו לאותו ערוץ, אולי שאלה לסדנה, כך שנצטרך לדבר בינינו כדי שוכל להיות מוכנות כמה שיותר לשיעור הזה?

לרצות לבטל את עצמכן לגמרי לפני כל החברות, גברים ונשים, ובפני הבורא, כדי שהוא יעשה את רצונו. זה יהיה, כמו שרב"ש אומר, שהביטול של עצמך הוא לגמרי תנועה נשית, ומה שאתן צריכות לעשות זה בצורה פשוטה להיות מלכות. אני לא יודע אפילו איך לתאר את זה. אז אתן באמת תוכלו ליצור כלי מאוד רוחני. רק הקשבה.

תלמידה: תודה רבה. תודה לכולכם.

באופן כללי, אני לא יכול אפילו לדמיין שאנחנו ברמה כזאת, בדרגה כזאת, ושאתם מבינים את הכל כל כך טוב. דרך האינטרנט הייתי בהנחה שאתם באיזו תרדמת מסוימת, אני חייב להיות כנה. הרגשתי שאנחנו מתקדמים יחד, אבל לא הרגשתי את זה בבחינה כזו. אני לא יכול בכלל לנתק את זה מהגברים ומהנשים.

שאלה: אמרת שאנחנו לא מבסוטים.

במה אתם לא מבסוטים?

שאלה: שאנחנו כביכול ילדים לא מוצלחים ולא עושים את מה שההורים שלהם רוצים. אנחנו רואים איך אתה מוסר את כולך להפצה, אתה מצטלם, מעביר שיעורים כל הזמן, ואתה עושה הכל עבור השיטה. ואנחנו צריכים לעשות יותר, כי אנחנו פה עם המסר של הבורא. אז מה עוד עלינו לעשות כדי לפעול באופן פרקטי?

לדעתי, אחרי הכנס עליכם לעבור שוב על כל השיעורים האלה ולהוציא סיכומים, ריכוז של החדש שהושג כאן בכנסים האלה כדי להוסיף לרגשות שלכם, כדי להחזיק במושגים רוחניים בצורה הרבה יותר מדויקת. יהיה נחוץ לעשות את זה יום יום, להתבסס על השיעורים של הכנס.

שאלה: במה תלוי הביטול?

ביטול זה כשאני לא משתתף בעתיד הזה.

שאלה: האם יש מילים נרדפות כדי לתאר את זה בצורה יותר רגשית?

כשאתם בביטול אתם עבד. עליכם לעשות מה שהאדון שלכם אומר לעשות. אתם מקבלים אפס מזה רק כאשר אתם ממלאים את הרצון שלו, לא מתוך בחירה, אלא ביחס לרצון והמילוי שלכם.

שאלה: בכנס הערבה מאד התפעלנו ממה שנתת לנו. האם עלינו לעשות חוק שאומר לא להתרגז על החבר, לא להחזיק בכעס שיש לנו עליו, אלא לראות בהתנהגות הזאת שלו, את התנהגות הבורא?

אם זה נוגע לחבר ולא להפצה או לארגון.

שאלה: כן. ביחס לבורא, כמובן. האם עלינו לנסות מיד לנסח חוקים מהמאמרים של רב"ש, למשל, ולהתמודד עם מצבים כאלה, כי לא עשינו כזה דבר?

כן כמובן. לכו על זה.

תלמיד: נאסוף את כל הקטעים הקצרים האלה וניצור קוד של חוקים.

קדימה. לכו לעבוד. אתם יודעים כמה מחברות יש לי? אני לא יודע כמה, כמו עובי של מטר, מטר וחצי, אי אפשר אפילו לתאר לכם כמה מחברות. כל הזמן כתבתי, זה היה גם לפני שהיו מחשבים, אז לכתוב ולכתוב, לצייר ולכתוב. תעבדו עם זה.

הדבר הכי חשוב זה מה שנאמר אחרי השיעור. פשוט לקרוא מתוך הרשימות שכתבת ולבחור נקודות של החומרים מהשיעור, ואולי גם מהמילים שלי. אם אני מדבר על זה אני כבר לא עובד בכיוון העתיד שלי, הגורל שלי.

שאלה: מה הפעולה שאני צריך לעשות בתוכי ברגע שאני מזהה את החסרונות של החברים?

זה מה שרב"ש כותב עליו, זו שאלה מאוד בסיסית, אלו שאלות מאוד בסיסיות. אם אני רואה משהו בחבר שלי סימן שזה היה בתוך עצמי, אף פעם לא לראות את זה בחבר. עלינו לעבוד על הנושא הזה. למצוא את המאמר הזה ולקרוא אותו.

שאלה: האם לאחר שנרכז את מה שקרה בשיעור צריך לשתף את זה עם העשירייה?

כמובן שמשתפים את זה בעשירייה.

שאלה: אז להמשיך עם זה ככה?

כן. בטוח שכן.

שאלה: אני מבין שכל העבודה שלי היא בעשירייה. בשיעור הבוקר אמרת שאני מתלבש ברצון של החבר והבורא מתלבש ברצון של החבר. מה הכוונה בזה?

רב"ש כותב גם על זה. חברים, מה קורה אתכם? אלה מאמרים כל כך בסיסיים, ואנחנו עובדים עליהם. אנחנו מפרסמים ספר חדש ובאינטרנט יש לכם את כל מה שלמדנו.

שאלה: אז מה זה אומר שאני חש ברצון של החבר והבורא מתלבש בזה? איך זה קורה?

אם אני מתלבש ברצון של החבר אז אני מבטל את עצמי ומלביש את עצמי על הרצון שלו כי אני רוצה שהרצון שלו יתממש. ואז כשאני מתלבש ברצונות של החברים עם הרצון שלי רק כדי למלא את הרצונות שלהם, אז שם אני מגלה את הבורא, כי כך אני משיג את תכונת ההשפעה. באיזו צורה? בדיוק בצורה שזה קיים וקדימה. אז אני מגלה את הבורא כי מנקודת המבט שלי זאת תכונת ההשפעה. אבל החבר מביא את הכלי, ואני נותן לו את העביות, זה מה שהבורא מלביש את עצמו, בתוכו.

שאלה: אז מה הגילוי ברצון של החברים שאני מחכה לו? האם שיהיה להם כוח חדש למילוי? איך אני אבדוק אם עשיתי את העבודה שלי נכון או לא?

אתה תגיע לתוצאה. תגלה את הבורא. תמצא אותו שם. אם אני נדבק לחבר ורוצה שהוא ישיג את מה שהוא רוצה, בתוכו אני מגלה את הבורא, עם תכונת ההשפעה. החבר שלי הוא כמו המסך שעל גביו הבורא מתגלה.

שאלה: והתכונה שלי זה מה שמאחורי כל זה?

כן. זה פועל בחבר כי אני רוצה לעזור לחבר שלי ולכן הבורא מתגלה לי ברצון הזה של החבר. תחשבו על זה. זו פעולה רוחנית. אני מבטל את עצמי בפני החבר, אני מבקש לגמרי לדחוף אותו לקראת הבורא והרוחניות, על כן אני הופך את אותו רצון, וכשאני משתמש בעביות שלי אני נותן לו אור חוזר ועל גביו הבורא מלובש באור ישר.

תלמיד: ואם אני אגלה בתוך עצמי שאין לי אהבה כלפי החברים.

זה טוב. כן. זה בדיוק איך שזה.

תלמיד: זה נכון. זאת התגלית. עכשיו אני מרגיש שעדיין אני יכול להתפלל בצורה מכאנית עבור החברים בלי רגשות. אני לא חושב שיש לי את זה.

לא משנה. רק תתפלל.

תלמיד: אז מה?

אתה תראה. עליך להתפלל כל הזמן. לכן אני אומר אתה תראה עד הסוף.

שאלה: בהמשך לחיסרון הזה של החבר, האם זאת המטרה שלי?

הגילוי של החיסרון של החבר, לא בטוח.

תלמיד: רצון לקבל את החיסרון הזה.

אני לא מגלה את החיסרון הזה. אני לא יודע ואני אף פעם לא מוצא אותו. אני רוצה עם כל החיסרון שלי לעזור לו בתוך זה כדי שהוא לא ישתמש בזה. אני לא מגלה את זה עבור עצמי.

תלמיד: בזה אני המשרת שלו?

כן. בזה.

שאלה: בכנס ערבה כתוצאה מכל סדנה, הייתה איזו בקשה לגבי הבורא, לגבי הקשר בינינו, הייאוש היה משהו שהתגלה שם, האם זה מה שהיה צריך לקרות מכל המכאניקה הזאת כאשר זה נראה כאילו מצב אחרון כזה, כדי שנעלה ואנחנו ממש נרצה את השינוי הזה?

כן. את צודקת.

שאלה: איך אנחנו תמיד מגלים בלא לגעת?

לא לגעת כלומר אל תצפה לאיזו קבלה ממנה. רק כדי להשפיע. יש לנו הרבה רצונות קריטיים שבעזרתם נצטרך פשוט להשתתף בהפצה.

שאלה: בתוך הכנס ברגע שאתה חשבת על חבר הוא הופיע, למה זה קורה ככה?

אני לא יודע. אולי זה היה הגמלים שעזרו לך שם.

שאלה: כאשר נשים שואלות שאלות או החברים שלי בסדנה עונים עליהן אני מרגישה שאני מתחברת, שאני מתאגדת איתם, אבל כשמרגישים את זה בצורה כזאת אני לא מבינה מה לעשות, איך לשלב את זה?

מה יש לך חוץ מהחברות שלך פה?

שאלה: אני מרגישה, אבל איך לאסוף את כל הטוטאליות הזאת, אני סתם רצה, שואלות שאלות אחת ושנייה, איך אני מייצבת את כל הרצונות?

מבחינתי זה הכול רק עשירייה אחת, למה אתם מפרידים? למי ולמי? לא גבר לא אישה זה סתם הפרעות, שהן פשוט רצונות שצריך לאסוף אותם יחד ובאמת יהיה לנו רצון מאוד מסוים שהוא מאוד מסור להשגה, בכל זה, למה להפריד בין כל החלקים האלה?

תלמידה: אני רוצה לשאול עבור כל החברים.

אז תשאלי, תשאלי עבור כולם וגם עבורי בבקשה.

תלמיד: מה שמדהים אותי זה התפילה של החברים עבור הכלל ואני יודע שאתה אומר שעלי לעשות אבל אני לא מרגיש שזה נכון לבקש עבור החברים בעצמי. אני לא מרגיש נכון ביחס לחברים.

מה אתה מתכוון לבקש עבור החברים? אתה תקבל את התשובה עבור זה גם ככה.

תלמידה: רציתי לחזור לעצמי לבָקָר שלי, לחמור שלי. תפקוד לנו את ההתקפה לפחות במחשבה.

אז תמשיכו, תלכו אחרי לקרב, אני אפקוד את ההתקפה. אני מבטיח.

שאלה: אני רוצה להמשיך עם מה שדיברת על המבול, שאני נסגר ברצונות של החבר זה אומר שהדבר היחיד שאני רוצה אותו זה למלאות את הרצון שלו? אם אני לוקח את הרצון הזה שאני מרגיש ונותן את הרצון הזה לבורא, האם זה המקום שבו האור חוזר יכול להתלבש?

כן.

תלמיד: והיכן בדיוק הגילוי של הבורא?

באור חוזר. אור חוזר זה אור שאנחנו מכוונים לבורא, אנחנו רוצים להרגיש את הבורא באור חוזר ובתכונת ההשפעה כלפיו, ברמה של תכונת ההשפעה שלנו ושלו, ואם אנחנו מתחילים להרגיש את האור חוזר הזה, אז האור ישר מתלבש בזה בתוך הרצון שלנו, זה נקרא "מניה וביה". זה אומר שהאור זז ונכנס לגוף של הפרצוף ולרצון שלנו ואנחנו מגלים את הבורא. הגילוי של הבורא יכול להיות בכוח בלבד בראש הפרצוף וגם בגוף הפרצוף. אנחנו נלמד את זה ביחד בצורה פרקטית, אז אל תדאגו אנחנו נעבור על כל זה. עוד מעט אנחנו ניגש לזה בצורה מעשית.

שאלה: כדי שנוכל להגיע לתפילה הנכונה בערבה, צריך חיסרון הרבה יותר גדול, וכשאני מבקש אני מבקש על החיסרון של החבר או שעלי לבקש על החיסרון שלי שיהיה יותר גדול?

זאת שאלה הרבה יותר מסובכת ממה שאתה שואל. באופן עקרוני חיסרון זה מה שעלי לבקש בעיקר עבור עצמי אבל עבור הכוונה עבור החברים עם החיסרון, כי דיברנו על חיסרון כבר, וכשאני יכול לבקש מהבורא לתת לחברים עוד חיסרון, אנחנו לא מבקשים עבור זה את האמת. אנחנו באמת רוצים פשוט לחבר את עצמנו להידבק לחברים ולתת להם את כל החיסרון. כי אם אנחנו ניתן להם את החיסרון שלנו במיידיות, זה יתהפך לאור חוזר וכדי לעזור להביא את החברים קרוב יותר לבורא.

שאלה: בשיעור בוקר דיברנו על הערבות, איך אנחנו מרגישים את הדחיפות לעבור להיות עוד יותר חברים בין אחד לשני, איך לפתח את הדחיפות הזאת של ערבות בינינו?

"ערבות" זה השם שלה, המציאות היא החיבור בינינו. בלי הקשר בינינו אין כלי רוחני, אין פרצוף ואז באופן טבעי אף אחד לא יקבל כלום, לא נשיג שום דבר. נישאר חלקים שבורים של נשמה אחת, כפי שאנחנו נמצאים היום. זה אפשרי רק עד לצורה שבה אנחנו יכולים לעלות מעל האגו שלנו, עד הדרגה שבה אנחנו רוצים להתחבר עם החברים. זאת העבודה שלנו, אין דבר אחר פה. אין כלום פה, כל מה שעלינו לעשות זה לעלות מעל האגו שלנו, לעשות צמצום עליו, מסך, אור חוזר ולעבוד עם זה כעוד עביות כלפי השפעה.

במידה הזאת אנחנו מתאחדים עם אחרים, אנחנו ככלי אחד עולמי, ואנחנו פועלים כלפי ההשפעה, כך שבצורה שהאור הכללי שמעלינו, במידה שאנחנו בהשוואת הצורה איתו, אנחנו נכנסים לפעולה איתו ואז אנחנו רואים שיש לנו מסוגלות ליצור אותו. וכך הבורא והנברא נהפכים לאחד. זה מה שעלינו לעשות.

שאלה: אמרת שהבורא לא מרוצה ממך ומאיתנו. עבורנו כתלמידים שלך, האם הבורא מחשיב אותנו ביחס להצלחות של הילדים שלנו, אלו שאנחנו מפיצים כלפיהם, שאנחנו דואגים להם?

הבורא דן אתכם כלפי ההצלחה שלכם או ההתאחדות שלכם לקבוצה אחת. הצורה שבה אתם יכולים להתגלות היא כשאתם חלק מהקבוצה הזאת. השיפוט הוא ביחס לזה. ככה זה עובד.

שאלה: אם חבר מגלה את הרצון שלו, נגיד משהו שאני יכול לעבוד עליו, אבל זה פסיבי.

זה לא נכון.

תלמיד: זה לא נכון?

לא, זה לא עובד ככה. אתה ממלא את הרצון של החבר שלך ועד המטרה כאילו זה אמיתי, הבורא לא עושה את זה.

תלמיד: כך אני חי, כך אני עובד, אני יודע שזה לא נכון, איך אני עושה את זה? יש לנו שני חברים והם כמו אחים, אתה מכיר אותם טוב. אתמול לפני ישיבת החברים התאספנו, שתינו לחיים והוא הביא אותי קרוב יותר והרגשתי את זה כרצון שלו וכל ישיבת החברים הרגשתי אותו. לא הרגשתי את עצמי כעצמי אלא אותו כעצמי.

זאת לא פעולה טובה, כי הוא מדביק אותך לעצמו וזה לוקח ממך את הרצון החופשי שלך.

תלמיד: אז לכולם יש את הבעיה הזאת, במשפחה ובזוגיות.

במשפחה, מה הקשר למשפחה או לזוגיות?

תלמיד: נגיד שאחד חזק יותר וגדול יותר, זה מחבר אחד לשני. האם זה צריך להיות אותו דבר במשפחה?

זה משהו אחר לגמרי, עזוב את הדברים הגשמיים האלה בצד, זה לא נכון. יש אנשים שמסוגלים לתת לאחרים קצת הרגשה מהאור העליון, כלומר איזה הארה לבנה ולכן הם מדביקים אותם לעצמם. זה לא נכון, זה מוטעה. ובמעשה כזה הם מוציאים מבן האדם את האפשרות לממש את הבחירה החופשית. הם לא יכולים לעשות את זה.

היה לי בשלב מסוים מורה שאהב לשחק איתנו. וכשבאתי לרב"ש זה היה לגמרי מבוטל. רב"ש לא השתמש בדברים כאלה אף פעם כדי להראות לבן אדם איזה פעולות עליונות ואת תכונת ההשפעה והעולם הרוחני לפני שהוא מסוגל להבין אותו בעצמו ויוכל לחיות בו. זה אסור, אסור לעשות את זה. ואם אתה מונע מבן האדם את היכולת להתפתח, זה כמו לתת לילד את התוצאות של התרגילים שהוא צריך לפתור. אתם פשוט עושים לו נזק.

שאלה: מה הבורא יכול לעשות עבורי כדי שאראה את החברים שלי יותר מאוחדים בבורא?

זה מאוד פשוט, תבקש עבור זה וזהו. כל דבר שיש לך, אל תפנה לאף אחד, רק לבורא. אל תפנה אלי או לחברים, רק לבורא.

שאלה: מה עלי לעשות עם המחשבות, החישובים האגואיסטיים שלי וחוסר הרגשה כלפי החברים?

אם אין אגו, זה רע מאוד, אתה צודק. הדבר הכי גרוע זה אדישות. ופה אני לא יכול להגיד לך כלום. אם יש לך ריקנות, העיניים שלך לא רואות כלום, הלב לא מרגיש כלום, המוח מפסיק לפעול, זה ממש רע. שום דבר לא יכול לעזור לך מלבד לבוא לקבוצה ולהגיד להם, "חברים, אני מת, כרגע זו הלוויה שלי שאתם משתתפים בה. בואו נעלה לחיים לבריאות שלי, לא לבריאות שלי אלא לזכרי. בוא נעשה את זה. ואתם תראו.

שאלה: שאלה מהמדבר לגבי התפילה. עשינו סדנה, למה לא מגיעה תשובה לתפילה שלי. אז אם התפילה שלי היא על החברים כדי להרגיש את הבורא, האם אני אגלה או אבין מה גיליתי או לא?

אתה תהיה הראשון שיידע. וכתוב במאמרי רב"ש, אתם צריכים לזכור בעל פה את כל עשרים המאמרים הראשונים. "המתפלל עבור חברו נענה תחילה".

תלמיד: אני שומע את זה פעמים רבות. אבל אם אני מתפלל עבור חבר, ואני צריך בצורה כוחנית לחשוב על החברים, על המצב הבא ולקוות מהבורא בשבילו. אני עושה קוד לחלק הזה של הבורא כדי לחבר ולמלא את כל החברים במיידית, בכל היום אני חוזר על זה פעמים רבות ביותר בתפילה. אז מה הבעיה עם התפילה הזאת?

מי אמר לך שזה לא בסדר?

תלמיד: אם אני לא מקבל את התשובה, אז זה לא נכון.

זה מה שלא בסדר, שאתה מחכה לתשובה. זה אומר שאתה עובד על מנת לקבל פרס.

תלמיד: אני חוזר על מה ששאלת בערבה. אם התפילה שלך לא מקבלת תשובה, התפילה לא נכונה. אני לא שואל על התוצאות עבור עצמי. אבל שוב ושוב במשך היום אני חוזר על זה ויש לי איזה דיסוננס, אולי התפילה שלי לא נכונה. התוצאות לא צריכות להיות רלוונטיות לי בכלל.

ואתה חוזר על אותה תפילה שוב ושוב ושוב. ואתה מברר איך להתכוונן עם זה ולעשות משהו כאילו זה עולה ישר מהלב שלך.

תלמיד: אז הרווח הוא בזה שהבורא נותן לי את האפשרות לשאול בצורה תמידית, לפנות לתפילה הזאת?

לכן נכתב שהתוצאה או הרווח הוא הפעולה עצמה. הרווח של מצווה זאת המצווה עצמה.

חברים יקרים, נפגש מחר בבוקר בשיעור. תתכוננו עם השאלות שלכם או כל דבר אחר שיש לכם, אני לא יודע מה הנושא של השיעור אבל בטוח שיתנו לי, ישלחו לי מייל בנושא. יהיה לנו שיעור פה מחר ואז לא יהיו לנו עוד שיעורים.

תלמיד: היום, מחר, הכנס מתחיל, אנחנו שלחנו מסר לכל התלמידים ביחס לעבודות שלהם ואנחנו מבקשים מכל החברים שיבדקו את האימייל והווטסאפ שלהם. יש הזדמנות מאוד מיוחדת לכל חבר מהכלי העולמי שישתתף בכנס, רק פעם אחת במשך כל הכנס, להשתתף בפעולות במטבח. בואו פשוט למצוא את הכוונה הנכונה ולהשתמש בה כהזדמנות לחבר בינינו, ובחיבור בינינו ניתן לו את הלב.

ננסה לשכנע, אפילו לשחד אותם, אבל לצערנו רק הזדמנות אחת של שלוש שעות, אתם יודעים בלי תשלום בשלושה ימים.

אין פה פרוטקציות. זה פשוט דבר נהדר ממש, שלוש השעות האלה. אלו שלוש שעות של תפילה תמידית. כל דבר אחר, לא דומה לזה. פשוט לא נבין את זה. בואו פשוט נקבל שזאת הצורה הכי אפקטיבית להיכנס לעולם הרוחני. פשוט בשלושת הימים האלה, כמה שאתם יכולים עם הלב ועם כל הכוחות שלכם וזו יכול להיות הסיבה שבאתם.

(סוף השיעור)