שיעור ערב 14.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

להמית את רשות עצמו - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא - להמית את רשות עצמו, קטע מספר 5.

"האדם צריך לתת עבודה, שיהיה לו רצון וחשק, שירצה לבטל את רשותו, על דרך שאמרו חז"ל על הכתוב "אדם כי ימות באוהל", "כי אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה". שפירושו הוא, שהוא רוצה לבטל את העצמיותו, היינו שהאדם צריך להגיע, שאין לו אלא רשות אחד, שהוא רשותו של הבורא. כלומר שאין האדם עושה שום מעשה לתועלת עצמו, אלא הוא דואג אך ורק לתועלת הבורא. וזה נקרא "רשות היחיד", שזאת נקראת "מלחמת הרשות". היינו הוא לוחם עם עצמו להשיג את הרשות היחיד, וזוהי נקראת "מלחמת הרשות" בעבודה."

(הרב"ש. מאמר 44 "מהי מלחמת הרשות, בעבודה - ב'" 1990)

זאת אומרת, אנחנו צריכים להילחם עם עצמנו שמי שישלוט בנו הוא רק הבורא ולא המוח והלב שלנו, לא החשבונות שלנו, בכלום. הם ודאי לא יהיו שקטים וירצו לכוון אותנו לכל מיני מטרות ופעולות, אבל אנחנו צריכים לכל דבר כזה להתנגד ולהעמיד את הבורא למעלה מכל הרצונות והמחשבות שלנו. ואז זה נקרא שאנחנו נמצאים במלחמה, במלחמת הרשות, זאת אומרת מי יהיה בראש, מי יקבע מה אנחנו חושבים, רוצים, זה העיקר. וכשנגיע למצב שהבורא ישלוט בנו והוא יהיה הראשון והוא יהיה הראשי, אז נגיע למה שנקרא להיות עוּבר, שאנחנו מבטלים את עצמנו כלפי העליון ומרגע זה והלאה אנחנו יכולים להתחיל להתפתח בו, בכוח העליון, כמו שכתוב "ויתעבר ה' בי למענכם". ואנחנו רק צריכים לדאוג לזה. כמו שהוא אומר "היינו הוא לוחם עם עצמו להשיג את הרשות היחיד, וזוהי נקראת "מלחמת הרשות" בעבודה."

שאלה: גם בקמפוס מהמרצה שלי וגם ממך כל הזמן אני שומע, שעלינו לעשות חשבון. מה החשבון הנכון כלפי החברים, כלפי הבורא, ובכלל כלפי מה שאנחנו נמצאים בו ומה שלומדים?

החשבון האמיתי והנכון שאנחנו צריכים לעשות הוא כמו שהוא כותב, שהבורא יקבע מה אנחנו צריכים לעשות, על מה לחשוב, אני רוצה שכל מה שיתרחש לי במוח ובלב יהיה מה שאני אקבל מלמעלה, מהבורא, וזה העיקר ולזה אני שם לב, ובזה אני נמצא במלחמה בלתי פוסקת, כי אני צריך את כל הרגעים שלי לשייך לשליטת הבורא בי. ולכן זה נקרא "מלחמת הרשות" כי מי ישלוט בי? כך אנחנו צריכים לקבוע את המצב. המלחמה הזאת בעצם תהיה כל הזמן מכאן ועד גמר התיקון, אבל עכשיו אנחנו נמצאים במלחמה הזאת בתקופה שנקראת עיבור, שבה העיקר בשבילנו, לא חשוב באיזה מצבים, מקרים אנחנו נמצאים, תמיד נרצה לבטל את עצמנו דרך הקבוצה לבורא ולראות לפנינו רק את הדברים האלה בצורה מאוד מאוד קצרה שזה מה שיש לפנינו, קבוצה ומתוך הקבוצה הבורא. ואם אני כך מכוון את עצמי בכל המצבים שאני עובר אז אתחיל להרגיש שאני באמת שם את עצמי תחת רשות הבורא, שהוא מנהל ושהוא מכוון אותי, וזה נקרא שאני נכנס לעיבור.

שאלה: אני צריך ממש להיות במאמץ לשנות את המחשבות ואת הרגשות שלי, או שזה משהו שאני מוסיף עליהן, מוסיף את השליטה שלו?

רק שליטה. אני רוצה רק להיות בשליטת הבורא, שמה שאני רוצה להרגיש ומה שאני רוצה לחשוב, שכל זה יהיה מהבורא והוא יכוון וימלא אותי. ודאי שזה נקרא שאני מבטל את האני שלי במוח ובלב ומכוון את עצמי רק לשליטתו. זה נקרא להשיג את "רשות היחיד" שהוא הבורא, ופה אני כבר נוגע באמת, ש"אין עוד מלבדו", זו הנקודה הראשונה שבה אני נכנס לעולם האמת, לעולם הרוחני.

תלמיד: מה אני עושה עם רצונות ומחשבות שכבר קיימים, אני עובד איתם איכשהו או רק לעתיד?

אני לא עושה איתם כלום, אני מרכז את עצמי רק לרשות היחיד שישלוט בי.

שאלה: האם זה מצב פרטי של כל אחד או שזה מצב כללי של העשירייה?

המצב של עיבור שבו אנחנו רוצים להיכנס יכול להיות גם פרטי לאדם אחד וגם כללי לעשירייה, וגם יותר מעשירייה עד שכל העולם ייכנס לעיבור.

שאלה: מה היא בעצם האינדיקציה שאני באמת עושה זאת ולא רוצה את זה כאילו סתם כעוד משהו?

אני לא מבין את השאלה, זה "לא סתם מה שאני רוצה". אני רוצה שהבורא ישלוט בי בכל המחשבות והרצונות.

תלמיד: מאיזה טעם?

מטעם שהוא היחיד, הגדול, ששולט בכל המציאות ואני רוצה להיכנס לאותה המציאות.

תלמיד: יש לי חלק בזה?

לפי הרשימות של האדם יש לו חלק להיכנס לרשות הבורא, לכל אדם ואדם, ואני צריך רק להשקיע את המאמצים שלי, לתת יגיעה.

שאלה: אז למה שהרצון לקבל יתנגד לזה, זה נשמע טוב, יש בורא גדול, שולט, אני מוכן להיות תחתיו, מה הבעיה?

ובאמת זו לא כל כך בעיה, כי בינתיים אנחנו מציירים לעצמנו כל מיני דברים טובים שיהיו לי, להיות שייך לעליון, לגדול, נצחי, שלם, ודאי שזה כדאי. אבל אחר כך יבואו כל מיני הפרעות והן יגלו לנו שלהידבק בבורא אפשר רק בתנאי שאני צריך להתגבר על כל ההפרעות האלה וההפרעות האלה הם מחשבות ורצונות מהאגו שלי, ואז אצטרך לטפס מעליהם כדי להגיע לבורא, וכאן כבר זו באמת מלחמת הרשות.

תלמיד: אז למה זה נקרא "להמית את עצמו"?

כי אני רוצה במלחמה הזאת להמית את כל הכוונות שלי על מנת לקבל ושהן יהיו על מנת להשפיע נחת רוח לבורא.

שאלה: כרגע אני מרגיש שהרצון לקבל שולט בי, אני את הדבר הזה אמור גם לשייך לבורא, את כל הרצונות האלה שהם כאילו לא קשורים לדרך?

אני לא חושב שזו הבעיה שלנו כרגע, אנחנו צריכים להשתדל להיות כל רגע ורגע בהרגשה שאנחנו מבצעים את רצון הבורא. זה הכול. ואני לא הולך עכשיו לברר מה נמצא בעולם ועל כל מיני דברים, אלא פשוט, מה שאני עכשיו עושה בכל רגע ורגע יהיה בדבקות עם הבורא, בהסכמתו, בהכוונתו.

שאלה: הבורא כבר הוכיח לי שהוא הראשון והוא האחרון, אבל כרגע לא אני זה שמדאיג את עצמי, אלא איך להתפלל אליו, מה הן מילות התפילה כדי שהוא יוציא את החברים שלי מתוך העולם הזה?

את המילים האלו אתה צריך למצוא לבד. אם אתה תחשוב טוב טוב על מה שאתה רוצה כלפי הקבוצה, כלפי החברים, אתה תמצא את המילים, ואפילו בלי מילים הבורא יבין את הרגשות שלך אפילו שלא לא תוכל להלביש את הרגש שלך במילים.

שאלה: איך אנחנו מגיעים לכך שמצב המלחמה מורגשת כטוב, שהמאבק היומיומי מורגש כטוב וגם שאין תוצאות מקבלים זאת כטוב?

אנחנו מגלים את זה בדרך ומתחילים להבין שכל הצעדים שאנחנו עושים אומנם הם נגד הרצון ובמלחמה, אבל בסך הכול זו מלחמת רשות, אנחנו נלחמים על זה שהבורא ימלא אותנו וישלוט בנו. ואנחנו כלפיו מבטלים את עצמנו או כמו שבחכמת הקבלה אומרים, מצמצמים את עצמנו. וכשאנחנו מצליחים לצמצם את עצמנו, אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מתחילים להרגיש את שליטת הבורא בנו ובכל המציאות.

שאלה: לא הבנתי מה זה אומר שאני רוצה שהבורא ישלוט? הרי גם אם אני רוצה או לא רוצה הוא תמיד שולט בכול.

מאיפה אתה יודע?

תלמיד: כך אומרים המקובלים.

כך אומרים מקובלים, אבל אתה צריך להרגיש את זה בכל המוח והלב.

קריין: קטע מספר 6.

"חשיבות עבודה הוא דוקא בזמן שבא לכלל אפס, היינו בזמן שהוא רואה, שהוא מבטל את כל מציאותו וישותו, שאין אז שום שליטה להרצון לקבל, ורק אז הוא נכנס להקדושה."

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

התנאי להיכנס לעיבור שזו הדרגה הראשונה של ההתעלות הרוחנית זה, שאנחנו מבטלים את עצמנו בתנאים שיש לנו עכשיו לגמרי, ואז זה קורה. שאני נותן בצורה כזאת, שאני כל הזמן נמצא בביטול עצמי ואני רוצה שהבורא ימלא אותי וישלוט בי, בצורה כזאת אני מוסר את עצמי לטיפול שלו וזה נקרא שאני הופך להיות עוּבר.

שאלה: מה ההבדל בין הכרה בשליטת העשירייה, הרב, הדרך לבין שליטת הבורא?

אנחנו לא יכולים להגיע לשליטת העשירייה על האדם, אלא אם הבורא יעשה את זה. לכן, אומנם אנחנו עושים מאמצים להתחבר עם העשירייה, וכך כמו שכותב רב"ש, לעשות מעצמנו אפס, שהם כולם כמו אחד וכמה שיותר אפסים, בכל זאת זה לא קורה חוץ מהמאמצים שלנו. זה נקרא גם "מלחמת הרשות", שאני משתדל מתוך העשירייה לעשות לבורא מקום שהוא יכול למלאות אותו, ליהנות ממנו.

זה מה שאני עושה כמה שאפשר, אני מבטל את עצמי כלפיהם בכמה שאפשר ובצורה כזאת אני מגיש לו מקום למילוי, מקום לתיקון, שיתקן אותנו וימלא אותנו, וכך כל אחד ואחד מהחברים, זו בעצם מלחמת הרשות. ורצוי במלחמת הרשות הזאת רק לא להיות לבד, אלא "איש את רעהו יעזורו", שאנחנו נשתדל להיות במצב שכולנו נותנים דוגמה לכולם בתוך עשירייה ואחר כך מחוצה לעשירייה.

תלמיד: האם גם במאבק על שליטת העשירייה, חייב להיות עם שליטת הבורא דרך העשירייה, זה לא יכול להיות בלי?

מי מבצע פעולות אם לא הבורא? אני רק כמו תינוק שסוחב את האימא ומראה לה מה הוא רוצה. יותר מזה אנחנו לא מסוגלים, ברוחניות זה לגמרי לא, כי כל צעד ושעל, כל תנועה רוחנית הבורא עושה ואנחנו רק מבקשים. בקשה מצידנו, פעולה מצידו, זה מ"ן ומ"ד מה שיש לנו ברוחניות.

שאלה: איזה כלים יש לנו בעבודה הזאת מלבד התפילה?

אין לנו שום נשק במלחמה הרוחנית חוץ מזה שאנחנו דורשים מהבורא שיבצע תיקון. אנחנו רק צריכים לאתר איפה נראה לנו שאנחנו צריכים לתקן, מה לתקן, אפילו אולי איך לתקן במשהו. אבל אחר כך כול מה שנעשה בפועל זה רק האור העליון שפועל, היינו הבורא.

שאלה: מה ההבדל בין לבטל לבין להמית כשאנחנו עושים שינוי צורה?

אנחנו צריכים לבטל את עצמנו, היינו לקבל למעלה מהרצונות והמחשבות שלנו את שליטת העליון ולעשות כמו שהוא רוצה, כמה שאנחנו יכולים לתאר את זה. איך אני יכול לתאר מה הבורא רוצה? לעבוד למען העשירייה, יותר מזה אני לא יכול בדיוק להבין מה הרצון שלו. הרצון שלו שכולנו נהיה מחוברים בעשירייה ללא שום גבול ואת זה אנחנו מגישים לו כמקום שימלא אותו, כי בזה ברור לנו שאנחנו עושים לו נחת רוח.

שאלה: האם כדי להגיע למצב של אפס אנחנו חייבים להגיע קודם למצב שאנחנו מבטלים, מוחקים את כל הרצונות של האהבה העצמית ומגיעים למצב שאנחנו לא רוצים אותם, שאנחנו רוצים להחליף את הכוונה?

אנחנו לא צריכים להפטר מהרצונות האגואיסטים שלנו ולא צריכים להילחם נגדם. אלא אנחנו צריכים להילחם רק כדי שהבורא יהיה יותר מהרצונות האגואיסטים שרוצים לשלוט בנו. זה מאוד חשוב, שאלה מאוד חשובה. אני לא הולך להילחם עם הרצון לקבל האגואיסטי, עם סטרא אחרא, עם שום דבר, אין לי לזה שום כוח ואני גם לא מבקש מהבורא שיימחק אותם, שינצח אותם.

אני רק רוצה שהבורא יעלה יותר למעלה מהם, זה נקרא "ויהי ה' המלך על כל הארץ", שעל כל רצון שלי עם כל מה שיש לו שם, כי הוא ברא את הרצונות האלו ,שהוא ישלוט עליהם. ובאיזו צורה הוא ינצח אותם, לי לא חשוב, אני לא יודע ולא מבין את הדברים האלה, אני רק רוצה שזה יקרה, שבעיניי הבורא יהיה יותר גדול מכל ההפרעות שאני מרגיש.

שאלה: בקטע כתוב שהאדם מבטל את כל מציאותו וישותו, איך אני יכול לבטל את ישותי אם זה פשוט לא מעורר בי פחד אלא ממש אימה?

לאט לאט אני צריך להשתדל להביא את הבורא שהוא ישלוט עליי, שאני נכנס לתוכו כמו עובר ומתפתח בו וכל מה שיש בי לאט לאט הוא יעצב בצורה שהוא רוצה, וכך אני אוכל לייצב את עצמי כנברא רוחני. אומנם כולי רצון לקבל, אבל מה שפועל בתוך הרצון לקבל זה הבורא, הרצון להשפיע. אז לא לפחד, אלא להשתדל להיות יחד עם החברים ואתה תראה עד כמה זה יכול להתגשם מהר מאוד.

שאלה: קדוּשה זה מושג מאוד גבוה, האם מצב העוּבר נותן את הרגשת הקדוּשה?

קדוּשה זו הרגשת שליטת הבורא על רצון האדם, והעוּבר כבר מתחיל להרגיש את זה.

שאלה: הרצון לקבל בביטול הכניסה הראשונה לעיבור, האם זה כבר רצון לקבל רוחניות או עדיין רצון לקבל דברים גשמיים?

זה רצון לבטל את עצמו בכמה שאפשר. אני פשוט רוצה להרגיש שאני נמצא בשליטה של הבורא ושהוא מכוון אותי לכל מיני פעולות בחיים שלי, לפחות ביחסים שלי בקבוצה.

שאלה: מי זה האני הזה שרוצה שהבורא ישלוט עליו, ובמה הוא שונה מהאני שהרצון לקבל שולט עליו?

האני זה הנקודה שבלב, הנטייה שלי לרוחניות, שאני עדיין לא ממש מרגיש את הדבר הזה, הוא נמצא בי אבל אני עדיין לא מרגיש את הגבולות שלו, העוצמה שלו, הציור שלו, הוא אחר כך יגדל. זאת טיפת הזרע הפנימית שממנה יתפתח העובר.

תלמיד: והאני הזה, האם הוא אני משותף של העשירייה, של העשירייה העולמית, של כל הקבוצה העולמית?

לא, זה רק אני. ונצטרך לחבר את הנקודות האלה שבלב כדי להגיע לכלי הרוחני האמיתי.

תלמיד: איך האדם מבדיל את האני הזה, הנקודה שבלב הזאת מהאני האגואיסטי, ואיך הוא לא מתבלבל ביניהם?

זה חלק אלוה ממעל שנשאר לנו עוד מלפני שבירת האדם הראשון. אפשר להגיד, ניצוץ מלמעלה. אנחנו עוד נדבר עליו הרבה.

שאלה: איך זה יכול להיות ששוב אין טעם בחיים, האם כך הבורא עוזר לאגו שלנו למות?

הבורא עושה את מה שהוא צריך כדי לקדם אותנו. המערכות של קדושה וקליפה נמצאות זו מול זו, והאור העליון שמאיר הוא מקדם אותנו לגמר התיקון, שנקשור נכון את המערכות האלה של קדושה עם קליפה, וכך נתקדם לתיקון על ידי שתיהן. אנחנו צריכים רק ללכת עם מה שיש לנו ולהבין שזה הכול לטובתנו. ולהפסיק להתלונן, כי באמת אין לנו שום הבנה במה שאנחנו עוברים.

שאלה: באחד המאמרים הרב"ש כותב, שקודם צריך להגיע לשם התורה ואחר כך לשם הבורא. האם ניתן לחלק את העבודה הזו לשני חלקים? כי הוא אומר שאפשר לטעות בלמען הבורא בצורה אגואיסטית, ולמען התורה אי אפשר לטעות. האם זאת עבודה נפרדת או ניתן לשלב אותה?

אני רק רואה מזה שאתה מבולבל מאוד. אנחנו צריכים לפנות לבורא ולבקש ממנו עזרה להתבטל כלפיו, זה הכול.

שאלה: אמרת שאנחנו לא צריכים להיפטר מהרצונות האגואיסטים שלנו ולא להילחם נגדם, אלא צריכים להילחם על זה שהבורא יהיה יותר חשוב מהרצונות האגואיסטיים. מה ההבדל בין שתי המלחמות האלה?

אנחנו לא צריכים להילחם נגד הרע, יש אפילו פתגם כזה בחכמת הקבלה שאומר, "מי שרוצה לשבור את הרצון האגואיסטי שלו, מקבל במקום רצון אחד שני רצונות". אנחנו לא נלחמים נגד הרע, כי אין לנו גם כוח לזה, זה דבר אחד. ודבר שני, הבורא עשה אותו כדי שאנחנו נפנה אליו, שעל ידי הרע הזה אנחנו דווקא יכולים לפנות לבורא ולהידבק בו, ולכן אנחנו כך עושים. רק בצורה כזאת אנחנו פועלים, רק פנייה לבורא ושהוא יתקן את מה שגרם, כי הוא ברא את היצר הרע, והיצר הרע נמצא בשליטתו.

תלמיד: זאת אומרת, כשאדם תופס את עצמו שקוע במחשבות ורצונות אגואיסטיים, האם אתה יכול לתאר מהי הפעולה שהוא צריך לעשות, הפעולה האקטיבית כלפי העשירייה?

להתבטל כלפי העשירייה, להתבטל כלפי הבורא, ועל זה לבקש, שום דבר חוץ מזה. תרשום את זה לפניך, כי אתה בטח תשאל עוד כמה וכמה פעמים.

תלמיד: אני כותב הכול, אבל בטח אני גם אשאל.

אתה לא צריך לשאול. תכתוב כך שלא תשאל.

שאלה: אנחנו מגיעים לזה שהבורא שולט בנו דרך האגו ומדבר איתנו דרכו, ויוצא שהאגו הוא כמו המורה שלנו, הוא מוביל אותנו, הוא מלמד אותנו, האם זה נכון?

כן, זה נקרא "עזר כנגדו", בדיוק.

תלמידה: ואיך אני יכולה לקבל אותו?

לא, אנחנו לא מסכימים עם האגואיזם, אבל אנחנו גם צריכים להודות לו, כי בזכותו אנחנו מחויבים לפנות לבורא. זה נקרא "עזר כנגדו".

תלמידה: והכוח השני איך הוא מתחבר, איך לחבר את שני הכוחות האלה שיש לפניי?

אנחנו לא עושים שום דבר, זה לא העניין שלנו. אנחנו רק פונים לבורא והוא עושה את הכול.

שאלה: כל עוד אדם לא מרגיש את השליטה של האגו עליו בבירור, האם הוא יכול לבקש על העברת שליטתו מעליו כדי להיכנס תחת ראשותו של האחד?

הוא לא פנה אף פעם לא לחיבור עם הקבוצה ולא לחיבור עם הבורא, ולכן הוא לא מזהה עד כמה הוא נתקע ברצון לקבל האגואיסטי שלו. אם הוא ירצה לעשות אפילו צעד אחד בצורה נכונה, הוא יראה עד כמה לא נותנים לו, ואז תהיה לו סיבה לפנות לבורא.

שאלה: אם הנשים נשלטות על ידי הפחד מהאגו, לקבל כמו המלכות, אז איך אנחנו יכולות להגיע לדבקות בבורא?

בדיוק כמו שהגברים. אין שום הבדל בעבודה רוחנית לגברים ולנשים, חכמת הקבלה לא נכתבה לאחד או לשני, היא נכתבה לכולם.

שאלה: מה בדיוק הבורא רוצה ממני בכל מצב ומצב?

שאתה תפנה אליו ותבקש עזרה.

שאלה: איך לא ליפול בביטול שקרי כדי להימנע ממלחמה עם הפחד מהבורא?

על ידי זה שאני קשור עם כל החברים, לא חשוב עד כמה שאנחנו מדברים על זה או לא מדברים, אבל המחשבות והרצונות שלנו הם מעורבים ואם כך אני הולך עם כולם בסך הכול לא נופל, אלא נופל כדי לעלות, זה תמיד כך אצלנו בדרך, אבל לא שאני נכנס לאיזה טעויות.

שאלה: איך אפשר להגיע לאפס כאשר הרצון לקבל כל הזמן גדל?

דווקא בגלל שהרצון לקבל כל הזמן גדל זה מחייב אותך כל הזמן לדרוש שהבורא ישלוט עליך, ואז תגיע למצב שאתה אפס.

שאלה: האם אדם שהגיע כבר לדרגה שבה הוא מצליח להמית את עצמו זה אירוע חד פעמי בחייו או שזה כל יום חייך כחדשים וכל יום מחדש הוא צריך לעשות את זה?

כל רגע. לא כל יום ולא פעם אחד בחיים, אלא כל רגע ורגע האדם צריך להעלות את הבורא מעל האגו שלו וכך הוא מתקדם עד גמר התיקון.

תלמיד: אדם שכבר הגיע לדרגה הזאת שהוא באמת נכנס לעיבור, יש מידה של השגה במצב הזה?

כן, אבל קודם תכנסי לעיבור.

שאלה: אני צריכה להתבטל כלפי הבורא. ביום יום יום אני משתדלת ולפעמים אני מרגישה ככה איזה הצלחות קטנות. אבל כלפי העשירייה מאוד קשה לי להתבטל. מה עושים כשיש ביקורת כלפי העשירייה על אופן העבודה בעשירייה? מה הגבול בין הביטול שלי בעשירייה לבין דעה על אופן העבודה בצורה קונקרטית? אם אני חושבת שעובדים בעשירייה בצורה לא נכונה בינינו, האם אני מביעה את דעתי, האם אני אומרת לא אני חייבת להתבטל? מה הגבול הזה בין להביע דעה קונקרטית על אופן עבודה או על כל דבר בצורה אקטיבית לבין ביטול?

זאת דוגמה שככה לא צריכים לשאול כי אי אפשר בצורה כזאת ארוכה לשאול, זה דבר אחד. דבר שני, שאני אפילו לא זוכר ממה התחלת. מה המשפט הראשון שאמרת?

תלמידה: אני צריכה להתבטל כלפי הבורא.

וזהו, וזהו, שום דבר חוץ מזה. כדי להתבטל כלפי הבורא את צריכה להתבטל לקבוצה ולא להעביר עליה ביקורת ושום טענות. את צריכה לבלוע אותם ולהתבטל, לבלוע את כל הטענות שלך, כל הביקורת שלך ולהתבטל, ובזה את מתבטלת לבורא. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'", זה הכל, אין יותר שאלות, נכון?

תלמיד: כן.

יופי, אז ככה תעשי ואחר כך אנחנו נדבר. ואת הביקורת שלך תקברי עמוק עמוק ממש, כי זה מה שתצטרכי לעשות כל הזמן עד גמר התיקון, את הביקורת לקבור באדמה ולהעלות את הבורא, אבל על פני הקבוצה. ועד כמה שהקבוצה תהיה גדולה בעיניך כך הבורא יהיה גדול בעיניך, וכמה שאת תתקשרי עם הקבוצה תתקשרי עם הבורא, כמה שאת יכולה לאהוב את הקבוצה, תוכלי לאהוב את הבורא, זה אחד לאחד. בהצלחה.

שאלה: היום נשים וגברים נמצאים יחד במצב הכנס, איך להיזכר במצב הזה במדרגה חדשה?

לא צריכים להיזכר בכלום, צריכים לבנות מצב חדש. זהו. אני לא מתעסק בזיכרונות ולא רוצה לזכור שום דבר, זה לא טוב, אסור לאדם להסתכל אחורה, זה כמו "אשת לוט" כי אז הוא נכנס [למצב] אבן ולא מתקדם.

שאלה: אם אין שאלות בשיעור, זה אומר שתלמידי העשירייה לא טובים?

לא. אם אין שאלות יכול להיות שהם שומעים ומרגישים עכשיו איך להתקדם יותר נכון, ולא שיש להם שאלות. הם מוכנים, מקבלים, קולטים מה שאומרים וסופגים את זה ואחר כך מממשים.

שאלה: אם אני לוקח איזה מסר שאתה מעביר בשיעור ואני מקליד אותו מתוך המדיה שלנו את הקטע ומפרסם אותו לחברים, והמסר מתנגד למה שקורה בתוך העשירייה, שהם מדברים. נגיד ככה הם מדברים הרבה ורב אומר לא לדבר הרבה ולהתחיל כל אחד להוציא את הדברים שלו מהראש.

אני לא יכול לענות לך על שאלות כאלו ולא לאף אחד, אל תכניסו אותי לתוך התסבוכת שלכם בתוך העשיריות, אני לא עונה על זה. ישנם אנשים שמטפלים בזה, אני לא עונה עליהן ולא הולך עכשיו להיות שופט בזמן השיעור.

שאלה: האם הודיה אמיתית לבורא והצדקה של הכול זה שלב העיבור?

כן, זה מאוד חשוב ומאוד מועיל.

שאלה: אם אנחנו לא צריכים להילחם ביצר הרע, אז מה זה אומר לקבור את הביקורת כלפי החברים?

אין לך כוחות להילחם עם היצר הרע. יש לך רק כוח אחד קטן לבקש מהבורא שאתה תתבטל כלפיו. זו תכונת העובר, צורת העובר, היכולת של העובר בלבד. אתה רוצה להידבק בבורא ואתה משתדל לעשות ומבקש ממנו שהוא יעזור לך בזה. איך אתה רוצה להילחם נגד היצר הרע שלך? זו מפלצת, זה כל העולם כולו. מי אתה?

תלמיד: אבל זה מאבק גדול לקבור את הביקורת?

אז אל תקבור אותה, אל תשים לב אליה, אתה צריך לחשוב רק איך להידבק בבורא. לא חשוב לך מה קורה עם הרע, עם היצר הרע, עם כל מיני דברים, אתה תחשוב רק על זה, "איך אני צריך להיות דבוק בבורא". ואז אתה נכנס לעיבור ואז הבורא לוקח אותך בפנים, בתוך הרחם ואתה בתוך הרחם כשהוא שומר עליך, אתה מתחיל להתפתח.

שאלה: האם העשירייה יכולה למשוך את החבר לעיבור כמו נגיד בקנאת סופרים, או זה בלתי אפשרי אם החבר לא עושה את כל המאמצים כמו כולם?

חברה יכולה למשוך את החבר לעיבור בכמה שאפשר, מה יוצא מזה אני לא יודע, אבל היא יכולה. ואל תביא דוגמאות כמו שם, כאילו שהם מבינים מה אתה מתכוון. אלא תדבר רק על מה שמדברים. חברה כן יכולה למשוך את החבר לעיבור, בדוגמה, בתמיכה, בעזרה, בכל דבר.

שאלה: אם אני עושה חשבונות זה אומר או שאני חושב על עצמי או שמתרחק מהעיבור, איך להיות גם בעיבור וגם לעשות חשבונות?

אם אתה עושה חשבונות חוץ מלהתבטל לבורא, אז אתה עושה את החשבונות שלך בצורה אגואיסטית. לכן ממה אנחנו מתחילים ברוחניות? שאני מפסיק לעשות את כל החשבונות כי הם בטוח בתוך האגו שלי, ומבקש מהבורא רק דבר אחד, "אתה תשלוט עליי ואני רוצה בצורה כזאת להתחיל לגדול, כמה שאתה תשלוט עליי יותר יותר יותר". כי אם לא הבורא, אז צורה הפוכה מהבורא זה האגו שלי, אחד משניים ישלוט עליי. אני צריך לבקש מהבורא שהוא יתחיל לשלוט עליי. הוא מבטל את כל האגו שלי ומתחיל לשלוט עליי, וזה נקרא "אני העוּבר הרוחני".

שאלה: כשמגיעות המחשבות נגד העשירייה או נגד הקבוצה, האם אתה מודה לאגו שמביא לך את זה, כי יש עכשיו עבודה אמיתית, האם זאת דרך נכונה להתמודד עם הרצונות והמחשבות שצצות?

אני לא יכול בדיוק לענות לך. אתה חייב פשוט להתקדם יחד עם השיעורים שלנו. נכון לעכשיו, כמו שאנחנו לומדים, זה להשיג את רשות היחיד שרק הבורא הוא השולט בי.

שאלה: איך האדם מוצא את גדלות הבורא בכל פעם שהבורא יותר גדול מכל ההפרעות שלו?

רק במחשבה. כל הזמן לחשוב, לחשוב על זה יותר ויותר.

קריין: קטע מספר 7.

"האדם צריך לתת יגיעה בכדי להשיג אהבת הזולת. וזה נקרא "יגיעה", היות שהוא צריך לעבוד למעלה מהדעת. כי מצד השכל, איך אפשר לדון את השני לכף זכות, בו בעת שהשכל מראה לו את פרצופו האמיתי של חבירו, שהוא שונא אותו. אם כן מה יש לו להגיד להגוף על זה, מדוע הוא צריך להכניע עצמו בפני חבירו.

התשובה היא, היות שהוא רוצה להגיע לידי דביקות בה', הנקרא "השתוות הצורה", כלומר, לא לחשוב על תועלת עצמו, אם כן מהו ענין של הכנעה, שזה דבר קשה. הסיבה היא, משום שצריך לבטל את ערך עצמו, וכל החיים שלו, שהוא רוצה לחיות, יהיה רק על חשבון, בזה שהוא יכול לעבוד לתועלת הזולת, החל אהבת הזולת בין אדם לחבירו עד אהבת ה'.

אם כן אדרבה, כאן המקום שהוא יכול לומר, שכל המעשה שהוא עושה, אין כאן שום נגיעה עצמית. כי השכל מחייב, שהחברים צריכים לאהוב אותו, והוא מתגבר על הדעת שלו, והולך למעלה מהדעת, ואומר, בשבילי לא כדאי לחיות."

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

שאלה: אנחנו עוברות עכשיו שינויים מאוד מהירים, שינויי מצבים. ואנחנו לא מצליחות לעבוד על הרגשות, להתמודד איתם. איך לעבוד איתם?

אתן צריכות לחשוב, רק איך כל הזמן לבקש מהבורא שהוא ישלוט בכן, זה הכול. לבקש מהבורא שהוא ישלוט בכן. במוח, בלב, בכל מה שיש, כמו שכתוב "כל עצמותי תאמרנה".

שאלה: האם לבקש מהבורא שהוא ישלוט עלי כלפי הקבוצה או בכלל בכל רגע ורגע בחיי היומיום?

זה הכול תלוי בך. בעצם אדם צריך להיות כל היום וכל הלילה קשור לבורא ולא מפסיק את התפילה שלו. היינו פניה לבורא על התיקון.

שאלה: באיזה מובנים האדם יכול לשנות את הכוונה שלו לטובת החברים?

אדם צריך לשנות את הכול לטובת החברים מכל וכל. וללא שום הגבלות ותנאים.

שאלה: בציטוט כתוב שהוא רואה את פרצופו האמיתי של חברו, שהוא שונא אותו. למה זה הפרצוף האמיתי? פעם שמענו שהמצב האמיתי שכולם מחוברים ואוהבים זה את זה.

יש מצב ויש מה שאדם רואה. הוא לא יכול להגיד אחרת, הוא אומר לעצמו שזה באמת נכון, שכך הוא מרגיש. ואפילו יש לו הוכחות שהחבר שונא אותו, ממש כך. אבל זה לא אומר כלום, אז שונא, שונא. אבל אתה חייב להגיב על זה בצורה אחרת. הבורא מסדר לך כאלו מצבים, שאתה תפנה אליו ותבקש תיקון.

תלמיד: כלומר, זה פרצופו האמיתי לפי השכל ועל זה יש להתעלות?

כן.

שאלה: האם כחלק מהשליטה של הבורא, זה בעצם התשובה שאני מקבל מהבירורים, על זה אני מבקש?

כן.

שאלה: אני מבטלת את עצמי ומסכימה עם הבורא והחברות. וכמו כן אני נמצאת בתפילה כדי להיכנס לקדושה. איך אני יכולה להצדיק הכול ולהיות בתפילה באותו הזמן?

גם על זה לבקש מהבורא ולהתפלל אליו שיסדר את הכול. אין לכן מה לעשות, חוץ מלפנות אליו ולצפות לתשובה, בתפילה בלתי פוסקת.

שאלה: מה זה אומר לבנות מצב חדש בעשירייה?

על פני כל המצבים שאנחנו עוברים, אנחנו פונים לבורא בתפילה משותפת. זה נקרא "תפילה בציבור" זה מאוד חשוב. אם כמה חברים או חברות מתחברים יחד כדי לבקש, ואנחנו נמצאים בשיעורים והשיעור מאחד אותנו, אז אפילו כשיוצאים מהשיעור, בכל זאת כבר נמצאים באיזשהו קשר בינינו. ואז התפילות שלנו הן בקלות הופכות להיות תפילות בציבור. וכך אנחנו יכולים מהר מאוד להתקדם.

שאלה: למה מלמדים אותנו על הפלה רוחנית? כי מצד אחד זה מרגיש כמו אזהרה של משהו. אבל מצד שני מתי שזה קורה, האם בכלל יש לנו שליטה על זה? כי בהפלה גשמית זה פשוט קורה ואין לנו כוחות נגד זה.

אנחנו לא למדנו על הפלה רוחנית ולא נלמד כנראה. אנחנו רוצים להתקדם רק למטרת התיקון וככה זה בדרך הישר.

קריין: קטע מספר 8.

"אלו אנשים שרוצים ללכת בדרך ה' על דרך האמת. היינו, שכל מעשיהם יהיו רק בעל מנת להשפיע. והוא מקיים מה שכתוב "ויגבה לבו בדרכי ה'", שענין "הגאוה" איננו שהוא רוצה מה שהוא עבור תועלת עצמו, אלא הוא רוצה להיבטל לה', ועבור עצמו הוא רוצה להמית את הרצון הזה, הנקרא "רצון לקבל". והוא רוצה לקיים מה שאמרו חז"ל "אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה".

נמצא, שהגאוה שלו אינו למי שהוא בעל גאוה, שעליו אמרו "כל המתגאה, אומר הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". אלא כאן הגאוה שלו היא, שהוא רוצה להמית את הרצון לקבל שלו, ולא להיות כמו שאר אנשים, שדואגים רק לתועלת עצמו."

(הרב"ש. מאמר 38 "מהו ענין קו ימין בעבודה" 1991)

שאלה: כשאנחנו מדברים על לבטל את עצמי בפני הבורא, להמית את עצמי. האם זה אומר לצאת מתוך האינדיבידואל ולהגיע לכלל?

כן.

שאלה: להרגיש אפס זה להיות בביטול, או להרגיש שהבורא שולט בי?

להרגיש אפס זה להיות בביטול ולהתחיל להרגיש שאפילו בביטול הבורא מתחיל לשלוט בך.

שאלה: היום השיעור משותף לגברים ולנשים ויש הרגשה שהכוח הנשי הוא יותר מאוזן בשיעור הזה, מה זה מראה לנו? איך לעבוד על זה?

כן, היום קל לי יותר להתמודד אתכן מאשר כשזה שיעור רק לנשים ואני נמצא לבד מול נשים. בכל זאת הכוח הגברי הוא מאזן, מרגיע את הכוח הנשי וכך אתם נראים הרבה יותר מאוזנים, גם נשים על ידי הגברים וגם הגברים על ידי הנשים, זה טוב, זה שילוב טוב. נראה האם אנחנו נאמץ אותו הלאה. בינתיים אני מרוצה.

שאלה: לפי הקטע שקראנו, למילה גאווה יש שתי משמעויות. איך להשתמש במצב הנכון של להגביה את לבנו בעבודת השם?

אז כתוב "ויגבה ליבו בדרכי השם" שאני מתגאה בכל הצורות האגואיסטיות והולך עם הבורא יחד. זו הגאווה הנכונה.

שאלה: במה אנחנו יכולים להתגאות בעבודה?

אני יכול להתגאות בעבודה, בזה שאני רוצה לבטל את האגו שלי שכל הזמן בוער בי ומושך אותי לכל מיני כיוונים ואני רוצה להתעלות מעליו ולהחזיק בבורא. ושהבורא ינווט אותי וייקח אותי למטרת הבריאה. אני רוצה להיות דבוק בו ושאני רוצה ללכת עמו כמו קטן ליד הגדול.

שאלה: כשאנחנו אומרים לשכל שלנו שלא כדאי לנו לחיות עבור הרצון לקבל, מה ההשלכות של זה? מה זה הניצחון הזה?

זה מצב שאני עליתי למעלה מהאגו שלי ומכאן והלאה אני כבר יכול להתחיל את העליה הרוחנית.

קריין: שוב קטע 9.

"בפסוק "לא אמות כי אחיה". האדם בכדי להגיע להאמת, צריך שיהיה בהרגשה, שאם לא ישיג את האמת, הוא מרגיש את עצמו למת, כי רוצה לחיות. זאת אומרת, שהפסוק "לא אמות כי אחיה" נאמר על מי שרוצה להשיג את האמת. 

וזה סוד "יונה בן אמיתי". יונה מלשון אונאה. בן מלשון מבין. שמבין, משום שתמיד מסתכל על מצבו, שבו הוא נמצא, ורואה שאונאה את עצמו ואינו הולך בדרך האמת. כי אמת נקרא להשפיע, היינו לשמה. והיפוך מזה אונאה ושקר, היינו רק לקבל, שהוא שלא לשמה. ועל ידי זה הוא זוכה אח"כ לבחינת "אמיתי", היינו להאמת.

(בעל הסולם. "שמעתי". כ"ח. "לא אמות כי אחיה")

שאלה: מה זה אומר אמיתי?

שאוהב את האמת. זה מהמילה אמת, שהוא אוהב את האמת, ולכן הוא כל הזמן הולך לקראת האמת.

שאלה: בעולם שלנו מוות זה משהו תמידי, וברוחניות אם אנחנו ממיתים את הרצון לקבל, מחר הוא יכול לקום לתחייה. זה נכון?

אנחנו צריכים כל הזמן לדאוג איך להמית את הרצון לקבל בכל רגע ורגע, ולבנות מעליו בניין של רצון להשפיע.

שאלה: אם נחזור למצב הפוך שבו נרגיש תענוג עצמי, ואנחנו חושבים שאפילו הבורא לא יכול לתקן את זה, מה לעשות?

את צריכה להתכלל עם הקבוצה ולקבל מהקבוצה ביטחון, שרק בבורא יש לך הצלה.

שאלה: הרצון לקבל הוא זה שמוביל אותנו. מה הכוונה "להמית את הרצון לקבל", להרכיב כוונה על הרצון לקבל?

להמית את הרצון לקבל זה נקרא שאני לא משתמש בו בצורה כמו שהוא על מנת לקבל, אלא אני קודם רוכש תכונת השפעה, כוונה על מנת להשפיע, ואחר כך לפי גודל הכוונה על מנת להשפיע אני יכול לעורר ולצרף אליה רצון לקבל, ואז זה יהיה לקבל על מנת להשפיע. אבל זה כבר לדרגות גבוהות, בינתיים אנחנו משתמשים רק ברצון להשפיע בלבד.

תלמיד: ומה אנחנו עושים עם הרצון לקבל?

לא עושים עימו כלום, אני לא רוצה לעשות כלום, אני לא רוצה לשמוע ממנו, אני רוצה לדרוך עליו.

שאלה: כדי לעבור לעולם הרוחני צריך לבטל את הרצון לקבל, איזו עבודה רגשית אנחנו צריכות לעשות בעשירייה?

אנחנו מדברים על זה כבר יותר משעה. מה שאנחנו צריכים לעשות בעשירייה, כל אחד וכולנו יחד, זה שאנחנו מבקשים מהבורא שאנחנו רוצים להתעלות מעל הרצון לקבל שלנו ולהתחבר בינינו, ובתוך הקשר בינינו אנחנו רוצים שהוא יתגלה. כשהבורא מתחיל להתגלות בקשר בינינו זה נקרא שאנחנו מתחילים לקבל את הנשמה שלנו. כשאנחנו מתחברים בינינו אנחנו בונים פרצוף, וכשהבורא ממלא את הפרצוף הוא מתגלה כאור הפנימי בפרצוף וזה נקרא נשמה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: איך לתמוך בחברים שאוהבים את האמת ומנסים להישאר בקבוצה בכל הכוחות שיש להם?

בדוגמה. הכי חשוב זה לתת דוגמה, כמה שאתה משתדל לבצע פעולות השפעה, כמה שאתה מסור לעשירייה, כמה שאתה מגיע כל יום לשיעור, כל הדברים האלה. סביב השיעור איפה שכל פעולות הקבוצה אתה צריך להראות להם שאתה גם כן נמצא סביב זה. חוץ מדוגמה אין מה לעשות. בכלל בכל החיים שלנו, בחינוך שלנו בינינו, כלפי ילדים אפילו, העיקר זו הדוגמה.

שאלה: ברגעים שבהם אנחנו עובדים, אנחנו נותנים יגיעה להיות תמיד נוכחים ולתת את הדוגמה. אבל למרות הכול אני רואה שלפעמים אני לא מתקדם אלא להיפך אני הולך אחורה, איך להתמודד עם המצב הזה?

להמשיך, ואחר כך תבין שגם הליכה אחורה היא כדי שאתה תבין יותר מה זה נקרא קדימה. זה כמו בגלגל, חלק אחד הולך קדימה והחלק השני הולך כאילו אחורה. אין אחורה באמת, "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש", אף אחד לא הולך אחורה, אפילו שנראה לו שהוא ממש מתרחק, זה רק כדי להעלות בו רגישות להתקדמות.

שאלה: "לא אמות כי אחיה", ביחס לחברים, ביחס לעשירייה, מה זה אומר?

שאם אני מחובר לעשירייה, אני בטוח מתקדם ואני אחיה.

שאלה: בעל הסולם אומר שאדם שמחפש את האמת מרגיש שהוא מת אם הוא לא משיג אותה, אז למה כל כך קשה להמית את הרצון לקבל?

כי זה לא תלוי בך. אתה צריך כל הזמן לפנות לבורא, והבורא ממית אותו במנות קטנות כל פעם יותר ויותר וכך עד גמר התיקון. אבל לא יותר מהפיקסלים האלו, כי אתה צריך לעשות עבודה על כל פרט ופרט.

שאלה: האם זה נכון להבין שהאמת הסובייקטיבית שלנו והדעה הסובייקטיבית שלנו תמיד יהיו שקר מנקודת המבט הרוחנית, והאמת מתגלה רק בתוך הדעה הכללית של העשירייה, בפעולות המשותפות, ואיך להתעלות מעל זה כדי שהאמת הסובייקטיבית תתקרב לזה?

כל הזמן לדבר על זה ולבקש מהבורא שיאיר לכם, שיעזור לכם, שזה יכנס לעצמות, וכך תגיעו לאמת. על זה כתוב "לא אמות כי אחיה". זה יקרה לכם.

שאלה: יש כל הזמן הרגשה שאנחנו מאחרים בתהליך של תיקון העולם, יש פחד מאוד גדול ויחד עם זאת חוסר אונים. איך להשתמש במצב הזה בצורה נכונה?

זה שיש לכן פחד שאתן לא מספיקות להתקדם בעולם לתיקון, זה יפה מאוד וזה נכון. זה שאתן לא מגיעות למצב המתוקן, זה לא נכון. זה הכול מגיע לכן מלמעלה, מהבורא, כדי שאתן תתקדמו יחד ובצורה יותר אינטנסיבית. אני רואה בזה רק עזרה. מאיפה אתן מקבלות את כל המחשבות והרגשות האלו? רק מלמעלה, מהבורא, אז יפה. זה שאתן מרגישות בחוסר אונים, במצב שאתן לא יודעות כבר מה לעשות, אז תרימו ידיים ותתחילו לצעוק.

שאלה: איך לרכוש את התפילה המשותפת הזאת, את הצעקה המשותפת שכל הכלי העולמי יהיה בכיוון הזה?

כל הכלי העולמי, אני לא יודע איך תרימו את זה, יכול להיות שכן, אבל לפחות בקבוצה, בעשירייה או בכמה עשיריות זה אפשרי, תנסו, הכול בידיים שלכם. אני לא יכול לארגן את זה, אתם כאילו מצפים ממני לכל העבודה הזאת אבל אני לא מסוגל, רק אתם.

שאלה: האם כדי שנפסיק לשקר לעצמנו אנחנו חייבים לקבל חן מהבורא? לזהות שהכול באמת נמצא בתוכנו, שכל הטעויות וכל הכישלונות בתוכנו, וכך להישאר אילמים בתוך הבורא, בתוך העיבור, להיכנס לעיבור?

כמו שהוא כותב על העיבור בכל השיעורים האלו שאנחנו עברנו עד כה, ועוד יהיו לנו כמה שיעורים, את צריכה לעבור עליהם ולהבין שאנחנו צריכים להתבטל כלפי הכוח העליון לגמרי, ואז אנחנו נכנסים לעיבור. כמו העוּבר בתוך אימו, מה הוא? הוא מתבטל כלפי האימא, כך אנחנו צריכים להתבטל כלפי הבורא, שישלוט עלינו בכל וכל, אני לא רוצה להרגיש שום דבר שיש לי במשהו, חוץ מזה שהבורא שולט בכל המוח, בכל הלב, בכל העצמות, שהוא בכול שולט. זה הכול.

כמו שאנחנו מבינים שכך העוּבר עושה בתוך האימא, ובמידה שהוא מבטל את עצמו הוא גדל, ואז היא ממלאה אותו בכל מה שהוא צריך, והיא מחליטה מה לתת לו ואיך לתת לו. הוא בעצמו לא קובע שום דבר, רק ביטול ביטול ביטול, זה השלב הראשון בלגדל את עצמו כעוּבר הרוחני. אחר כך זה יותר קשה, כי אנחנו נצטרך גם מחשבות ורצונות שמתעוררים בנו וגם לסדר את זה בקשר עם הבורא. אומנם הם מתעוררים בנו מהרצון לקבל ואנחנו נצטרך לתת עליהם את הצורה החיצונה, המסך ואור חוזר, כרצון להשפיע, וכך אנחנו נגדל. אז תבינו מהי דרך התיקון.

שאלה: "לא אמות כי אחיה", מה נמצא בין שני המושגים האלה, ההשתוקקות והשאיפה שלי?

ביטול, כשאני מבטל את עצמי אז ודאי שאני מבטל את עצמי מהמוות הגשמי, והולך לרכוש חיים רוחניים.

שאלה: אני גאה על העשירייה שלי, על הסביבה שלי, האם זו גם גאווה?

לא, לא, זה טוב, על זה כתוב "ויגבה ליבו בדרכי ה'". כן.

שאלה: אתה דברת לפני כמה דקות על חינוך דרך הדוגמה שאנחנו נותנים אחד לשני. האם תוכל להסביר לנו מה התהליך הפנימי שעובר על אדם שנותנים לו דוגמה טובה, איך הוא מתקדם על ידי הדוגמה שהוא רואה?

"קנאה, תאווה וכבוד מוציאים אדם מן העולם", ולכן אם אנחנו נותנים לו דוגמה עד כמה אנחנו משתדלים, בטוח שזה יעבוד עליו גם מצד הרע וגם מצד הטוב, אבל זה יקדם אותו.

שאלה: האם הביטול והמוות של הרצון לקבל נחשב לתיקון ברמת הדומם?

כן.

שאלה: לגבי מה שקראנו על הגאווה. הגאווה שלנו בעשירייה כל יום גדלה בלבבות, איך לבלום, איך לרסן את האגו הזה שגדל, כדי לעזור לחברות בעשירייה?

רק בתפילה לבורא.

שאלה: איזה אינדיקציות קיימות לזה שכעת הבורא הוא זה ששולט עלי?

אין, אתה לא מרגיש את זה. אתה יכול להרגיש שהבורא שולט עליך רק אם אתה תרגיש שהרצון לקבל שלך שולט עליך, ועליו מגיע עוד כוח אחד ושולט על הרצון לקבל שלך, וכך אתה תרגיש את הבורא, אחד על השני.

שאלה: היכולת להתפלל ולבקש מהבורא, מתי מישהו מקבל את זה?

שיתפלל על זה.

שאלה: כשאני שומע את המילה "להתפלל", אני צריך לדעת מה זה אומר בדיוק?

לא, לפנות. לפנות למישהו שאתה חושב שכנראה אתה פונה לבורא, ולבקש מה שאתה רוצה.

שאלה: אולי זה רק אני, אבל אני שומע את המילים האלה, המילים האלו לא אומרות לי כלום ואני לא יודע מה לעשות?

אז אל תעשה כלום. אל תעשה כלום, זהו, התירוצים שלך הם בלי סוף.

שאלה: הרצון לבטל את עצמי כתפילה יחד עם תפילת הרבים, האם יש הבדל? כאילו שאני מבקשת לבטל את עצמי או שאני מבקשת לתת כוח לחברים, מה עדיף לבקש, מה לבחור?

תפילה עבור החברים היא יותר חשובה, עוזרת ומקדמת, מה שאין כך בתפילה עבור עצמך.

קריין: קטע מס' 10.

"באהבת ה', שאנו אומרים, שהאדם צריך לעבוד "בלתי ה' לבדו", שהכוונה "בלי שום תמורה", הכוונה היא, שהוא מוכן למסירת נפש בלי שום תמורה, בלי שתיוולד מזה איזו מציאות של תמורה מהמסירות נפש שלו. אלא זהו העצם, שזוהי המטרה שלו, שהוא רוצה לבטל את עצמותו לה', היינו (לבטל את) הרצון לקבל שלו, שזהו מציאות נברא, את זה הוא רוצה לבטל לה'. נמצא, שזוהי המטרה שלו. זאת אומרת, המטרה שלו היא למסור נפשו לה'."

(הרב"ש. מאמר 12 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" 1985)

שאלה: עכשיו דיברת על זה שהבורא יהיה מעל כל ההפרעות שאני מרגישה. האם ההרגשה הזאת של ההפרעות כמשהו שמובן מאליו, והרגשת חשיבות הבורא וגדלות הבורא, האם זו הדרגה של האמונה השלמה?

אם אני מבקש על פני כל ההפרעות להיות למעלה מהן עם הבורא, זה נקרא שאני נמצא באמונה, וזאת רמת האמונה שלי בבורא.

שאלה: לפעמים אני מגלה את עצמי כפקק בדרך לבורא, ולפעמים כאחראית על העולם והעשירייה. האם מטרת המצבים האלה עד שנעבור את כולם, היא תפילה וביטול מול הבורא? האם זה מה שנקרא מסירת הנשמה לבורא?

נכון, על פני כל ההפרעות את צריכה לבקש רק להיות דבוקה בבורא.

שאלה: כתוב "עבודה ללא שכר". כשאתה שוכח על כך אז אתה עובד, וכשזה צף לך שלא תהיה לך תמורה אז יש לך איזשהו פחד משתק כזה, שאתה תזדקן ואתה תרגיש שאתה הולך למות, וישאלו אותך מה השגת, תגיד "אני כל החיים התפללתי עבור החברים". הפחד מצייר תמונות כאלה מפחידות ואי אפשר לנצח את זה. מה לעשות?

להתפלל לבורא שהוא יעזור לך להתעלות מעל האגו שלך, ששולח לך כאלו שאלות וספקות בכוונה. זה הבורא דרך האגו שלך מעורר לך כאלו שאלות כדי שאתה תבקש ממנו להיות למעלה מהן. וככה הבורא משחק, פעם מצד אחד ופעם מהצד השני, כדי שאתה בסופו של דבר תתקדם בשתי הרגליים. ככה זה עובד.

שאלה: אני לא מצליח להכיל את כל השיעור הזה, איזו עצה יש לך להכיל את זה? אני מפספס את הכול.

כי אתה כנראה שלא קורא שיעורים, את כל הפסוקים שאנחנו עוברים כאן אתה כנראה לא קראת. אתה צריך כל פעם, כמה פעמים ביום, לקרוא את כל הפסוקים שעברנו מאז שהתחלנו ללמוד את הנושא של ביטול ועיבור. מה זה שאתה לא מבין מה אנחנו מדברים? אתה רואה גברים, נשים, כולם מבינים פחות או יותר, ואתה לא מבין כי אתה בכלל לא נמצא בזה, אתה לא קורא, אתה לא נכנס. אין לי מה להגיד לך. תתחיל לקרוא וכמה שאפשר יותר ויותר כל הזמן את הפסוקים האלו שאנחנו לומדים. ולא מעכשיו, אלא נגיד מלפני שבועיים.

תלמיד: זה שיעור נהדר.

מה זה שיעור נהדר אם אתה לא תופס ממנו שום דבר, במה הוא נהדר? הוא נעדר, רק לא בהא אלא בעין.

תלמיד: יש הרבה שאלות מקומות, שפות, מילים, קולות.

זה בגלל שאתה לא נמצא בעניינים. אתה כל הזמן נמצא בשיעור שלנו?

תלמיד: כן.

כל בוקר ובוקר?

תלמיד: כן.

אז אני לא מבין מה קורה לך. איך זה יכול להיות אם אתה נמצא כל בוקר בשיעור שלנו ואתה גם מכין את עצמך לשיעור, אני לא תופס את הדברים האלה. תשאל את החברים שלך מה הם אומרים, לי אין מה להוסיף.

שאלה: אני רוצה לשאול לגבי מה שענית עכשיו לחבר, וגם בבוקר אמרת לקרוא את כל הקטעים שלנו בחודש חודשיים האחרונים. אבל יש גם את ההסברים שלך, אם אני קורא קטע, יש תשובות לשאלות שענית וזה פשוט פותח.

זה גם נכון, אבל זה יותר מדי. אבל לפחות כמה פעמים לעבור על הפסוקים של רב"ש, של בעל הסולם, לפחות לעבור את זה בצורה כזאת שזה יכנס. אני עד היום קורא אותם ואני כל פעם מוצא משהו חדש, כי אדם מתחדש אז זה חדש.

קריין: קטע מספר11.

"מוכרח האדם להחליט בעצמו שרוצה שה' יתן לו רצון להבטל אליו מכל וכל, היינו לא להשאיר תחת רשותו שום רצון אלא שכל הרצונות שבו יהיו רק לעשות כבוד שמים.

וכשהחליט בלבו על ביטול שלם, אז הוא מבקש לה' שיעזור לו שיוציא זה מכח אל הפועל - בבחינת כח. זאת אומרת הגם שבבחינת כח המחשבה והרצון הוא רואה שאין הגוף מסכים לזה שיהיה מבטל כל רצונותיו לה' ולא לטובת עצמו, אז הוא צריך להתפלל לה' שיעזור לו שירצה להבטל אליו עם כל הרצונות ולא להשאיר לעצמו שום בחינת רצון. וזה נקרא תפילה שלמה, היות שרצונו שה' יתן לו רצון שלם בלי שום פשרות לעצמו והוא מבקש שה' יעזור לו שיהיה תמיד עם צדקתו."

(הרב"ש. אגרת ס"ה)

אתם צריכים בבית לקרוא כמה פעמים כל קטע וקטע, לחלק אותו לחלקים, לראות מה כתוב, מה הקשר בין כל המשפטים, ואז אתם תתחילו לראות גם את הסגנון. נניח כאן את של רב"ש, מה הוא רוצה להגיד, באיזו צורה הוא רוצה להעביר לנו את זה. רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להתקדם לעומק הדברים.

שאלה: מה זה אומר שהעשירייה מוכנה לגמרי למסור את נפשה לבורא?

שהיא באמת רוצה שהבורא ישלוט עליה, ואם כולם מבקשים, זאת כבר התקדמות גדולה, שהם כולם מבקשים שהבורא ישלוט עליהם, שהם ירגישו שהם כולם נמצאים יחד בקשר ביניהם וגם נמצאים בשליטת הבורא.

שאלה: איך הגברים יכולים לעזור לנשים לעזור לגברים לצאת מהאגו ולשמוע בקולן?

לחשוב יחד על מה שאנחנו לומדים ועל מה שאנחנו מדברים, זה מה שאנחנו צריכים וכך לעזור כולם לכולם. אתה שואל נכון, איך עוזרים זה לזה? על זה שחושבים, שומעים יחד. רוצים שכולם ישמעו. שואלים, רוצים שכולם ישאלו. עונים, רוצים שכולם יענו. כך לעבוד יחד. לחבר את הלבבות כך יהיה לנו קל יותר לגלות את הבורא. אם כולנו נבקש, אנחנו יותר נגיע, אם לא באיכות אז בכמות, למצב של עיבור.

קריין: קטע מספר 12.

"עבודה למעלה מהדעת צריכה להיות כניעה ללא תנאי, כלומר שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים בבחינת למעלה מהדעת. שהאדם צריך לומר "אני רוצה להיות עובד ה', אפילו שאין לי שום מושג בעבודה, ואין לי שום טעם בעבודה, ומכל מקום אני מוכן לעבוד בכל כוחי, כאילו שהיתה לי השגה והרגשה וטעם בעבודה, ואני מוכן לעבוד ללא שום תנאי". ואז האדם יכול ללכת קדימה, ואין לו אז שום מקום, שיוכל ליפול ממצבו, מטעם שהוא מקבל על עצמו לעבוד אפילו כשהוא מונח ממש בארץ, היינו שאי אפשר להיות למטה מבארץ."

(הרב"ש. מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)

אנחנו צריכים להסכים לעבודה בכל מקרה, במה שיהיה, לא חשוב באיזה מצב תחתון אנחנו נמצאים. אלא כולנו מבקשים רק דבר אחד, להיות מבוטלים כלפי הבורא ולעשות את כול מה שאנחנו צריכים כדי להשפיע זה על זה ולתת בזה מקום לבורא להתגלות וליהנות מאיתנו. כמו ילדים כלפי האימא, אם הם ילדים טובים, הם מוכנים להיות ביניהם בקשר יפה וטוב כדי ליהנות לאימא, שאימא תיהנה מהם, כך אנחנו כלפי הבורא.

עכשיו אולי נעשה הצבעה גברים ונשים, מי עבור שיעור שיהיה כמו שעשינו עכשיו, להצביע מספר 1, ומי שרוצה לחזור לשיעור עם הסגנון הקודם שהיה עד כה, מספר 2תודה רבה לכם, ברור שרובכם בעד שיעור משותף כזה, גם גברים וגם נשים יחד כקבוצה אחת, כמו בכנס. יופי, אני ציפיתי שככה זה יהיה ובאמת אני שמח שאתם מסכימים איתי. ועכשיו כמה שירים טובים לקראת הסוף.

(סוף השיעור)