שיעור בוקר 27.02.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מתקשרים לעשירייה אחת – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא – מתקשרים לעשירייה אחת.

עלינו לכוון את עצמנו למטרת הבריאה שבה כולנו מגלים את הצורה שלנו כעשירייה אחת, כמו שהבורא ברא "עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה"¹, כמו שכותב בעל הסולם, אין בעולם אלא עשירייה אחת. זה המבנה של כל האנושות, של כל המציאות, של כל העולם, זה כל המבנה הרוחני, ואנחנו צריכים לגלות את המבנה הזה כך שמרגישים את כולו, שאנחנו שייכים לו, ואין חוץ מהמבנה הזה כלום.

כך אנחנו צריכים לגלות את המציאות, ואז בתוך המציאות הזאת אנחנו מגלים את השורש של המערכת הזאת שהוא הבורא. לכן להתקשר בינינו למבנה שנראה לנו כעשירייה אחת ובה לגלות כוח אחד, זה בעצם כל מה שאנחנו צריכים. לגלות את הכלי, זה המבנה עצמו של העשירייה, ולגלות את הבורא, את המקור שלה, זה לגלות ש"אין עוד מלבדו" שהוא הכוח האחד שפועל.

אנחנו מגלים את המבנה הזה, את העשירייה הזאת ודרכה מגלים את המקור שלה, את הבורא, נדבקים אליו, נמצאים בו, נעלמים בו לפי חוק השתוות הצורה כך שאנחנו יכולים באמת לגלות שאין עוד מלבדו וחוץ מהבורא אין כלום, ואפילו הנבראים קיימים רק במידה שיכולים להגיד, לגלות ש"אין עוד מלבדו". זה בעצם כיוון ההתפתחות הרוחנית שלנו, ושלבי ההרגשה שלנו צריכים לבוא באותן המדרגות עד למצב שאין עוד מלבד הכוח האחד שפועל ואנחנו בו.

בואו נראה מה כותבים על זה רב"ש ובעל הסולם.

קריין: מתקשרים לעשירייה אחת, קטע מספר 3, כותב בעל הסולם.

"הגוף עם אבריו – אחד הם. וכללות הגוף, מחליף מחשבות והרגשים, על כל אבר פרטי שלו. למשל, אם כללות הגוף חושב, שאבר אחד ממנו, ישמשו ויענג אותו, מיד אותו האבר יודע מחשבתו, וממציא לו התענוג שחושב. וכן אם איזה אבר, חושב ומרגיש, שצר לו המקום, שהוא נמצא בו, מיד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו, ומעבירו למקום הנוח לו.

אמנם אם קרה, ואיזה אבר נחתך מן הגוף, אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות, וכללות הגוף, כבר אינו יודע צרכיו של אותו האבר הנפרד. והאבר, אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף, שיוכל לשמש אותו ולהועיל לו.

ואם יבוא הרופא, ויחבר את האבר לגוף, כמקודם לכן, הנה חוזר האבר לדעת, מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף. וכללות הגוף, חוזר לדעת, צרכיו של האבר."

(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")

זה מה שעומד לפנינו. קודם כל לגלות מי אנחנו, שאנחנו לא שייכים לסתם דומם, צומח וחי, אלא אנחנו שייכים לכללות הטבע, למערכת הכללית, ועלינו לגלות עד כמה כל המערכת הזאת היא אינטגראלית, שכל חלקיה קשורים זה לזה, פועלים, משפיעים, תלויים זה בזה.

בנוסף, עלינו לגלות שאנחנו קיימים בשליטת הכוח האחד שפועל עלינו, פועל מלמעלה בלי לשאול אותנו, כי יש לו תוכנית מראש. עוד לפני שהתחיל לעבוד עלינו, עוד לפני שהתייצבנו לפי רצונו במדרגת העולם הזה, עוד לפני כן נוצרנו כדי להיות תלויים זה בזה "כאיש אחד בלב אחד", כדי לגלות את הקשרים למיניהם, ודווקא מתוך הקשרים, מתוך זה שאנחנו כל כך שונים, נפרדים, הפוכים, רחוקים, אם אנחנו משתדלים להתחבר מעל כל ההבדלים בינינו, אז מדבר והיפוכו אנחנו מרכיבים את המנגנון.

והמנגנון הזה בעצם נקרא "בורא", "בוא וראה", שכלפינו מתחיל להתגלות כדבר והיפוכו, ואז בצורה כזאת, מדבר והיפוכו, אנחנו יכולים לגלות אותו וכך אנחנו מתקדמים. מפני שאנחנו נבראים אנחנו מתקדמים בגילוי זה כנגד זה, שחור על גבי לבן, על ידי שני דברים הפוכים, אחרת לא היינו יכולים להבדיל, לבדוק, ללמוד, להרגיש אותם. לכן ככל שמתקדמים יש בינינו יותר ריחוק עד שבצורה חברתית אנחנו מתחילים לשנוא זה את זה, לדחות זה את זה וכן הלאה.

זאת אומרת, ההתקדמות תמיד מגיעה בשני שלבים שמאל – ימין. קודם מתגלה השמאל, מתגלה שאנחנו שונאים, לא אוהבים, עוינים, אויבים זה לזה, ואחר כך אנחנו משתנים, מבינים מהם איחוד הבריאה, תיקון הבריאה, הבורא שהוא אחד לשניים, גם לשמאל וגם לימין, וכך בצורה כזאת אנחנו מתקרבים ומתאחדים עד שאנחנו "כאיש אחד בלב אחד".

כל התיקונים שעוברים בנו עוברים בשתי צורות, ימין ושמאל, כמו שהלב שלנו פועם בשני כיוונים, גם במשיכה וגם בהוצאה החוצה. ורק בצורה כזאת שאנחנו עובדים בלי להפסיק את הזרימה בשני הכיוונים, פנימה והחוצה בתוך הלב, בתוך החיים שלנו, רק בצורה כזאת אנחנו יותר ויותר מרגישים את המציאות של עצמנו ואת המציאות של הבורא, ורק בתנועה כזאת אנחנו מרגישים את הקיום שלנו, את החיים שלנו.

לכן יש לנו עבודה להתקשר כולנו בעשירייה אחת. בעשירייה אחת הכוונה היא שכל הפעולות שלנו, על אף שכל אחד ואחד מאיתנו יכול לעשות רק פעולה אחת ופעולה חלקית, אבל אם אנחנו עובדים יחד זה כמו במנוע שיש כל מיני חלקים שעובדים בכל מיני צורות שונות ועם זאת יש להם מטרה אחת, פעולה אחת, תוצאה אחת.

כך אנחנו צריכים לראות את הגוף שלנו, את הקבוצה העולמית שלנו, שכולנו מכוונים למטרת הבריאה ואנחנו כן רוצים להגיע אליה, כל אחד ואחד במידה שהוא מבין, במידה שהוא מרגיש, במידה שנותנים לו להבין ולהרגיש מכללות המערכת הזאת של הבריאה כולה מה הוא צריך לעשות, מה הוא מסוגל, מה הוא יכול, במה לסייע לכולם. העיקר שנתחבר ונבצע פעולה.

בחיבור אנחנו מבינים שאף אחד לא דומה לאחר, אלא כולנו צריכים לעבוד על השגת מטרה אחת.

ובהשגת המטרה האחת אנחנו נהיה מאוד שונים, וככל שנתפתח, ככל שנהיה קרובים להשגת המטרה, כך נגלה עד כמה אנחנו שונים, כמו תלמידי רבי שמעון שבהתחלה לא הרגישו אבל במשך הזמן כשגדלו אז היו מצבים שרצו להרוג זה את זה. כך אנחנו, ככל שנתפתח יותר, כך נגלה ניגודיות, הפכיות, ריחוק זה מזה, ויחד עם זה נגלה את החיבור, נגלה מצד הנבראים את כל תכונות הבורא, את כל הטבע שלו ונהיה ממש כמוהו, דבוקים בטבע שלו.

לכן להתקשר לעשירייה אחת זו הדרך שלנו של תיקון, זה החיבור הנכון שלנו, ואז אנחנו נרגיש כמה ההשלמה לעשירייה אחת, כאשר כל אחד מדבר על האחרים, דואג לאחרים, בזה הוא מגיע לשלמות והבורא מתגלה מזה שהוא בונה מאיתנו את מבנה האדם, הדומה לו, לבורא. והמערכת הזאת מסדרת את עצמה כך שהבורא יתלבש בה ויתגלה לכל חלקי הבריאה, לכל הנשמות, זו בעצם המטרה שלו כלפי הנבראים.

מה שאנחנו צריכים הפעם אחרי הכנס שלנו לראות כמטרה זה את החיבור שהשגנו, , ולא חשוב איפה אנחנו נמצאים, בכל קצוות העולם, עלינו להרגיש את עצמנו שייכים לגוף אחד, ושהגוף הזה משלים את עצמו בכל החלקים שלו במידה שאנחנו משתוקקים לזה ומרגישים את זה. כמו אמא שמרגישה את הילדים שלה אפילו שהם רחוקים ממנה, היא מרגישה מה קורה איתם, היא כל הזמן חושבת עליהם, כך אנחנו צריכים עוד ועוד להיות קשורים זה אל זה כי אנחנו שייכים לגוף הרוחני.

ככל שנשתוקק לזה, נייצב את עצמנו בצורה כזאת יהיה לנו גילוי גדול של המציאות העליונה, הנצחית, השלמה שקיימת בצורה נצחית ושלמה למעלה מהמציאות שמתגלה כרגע בנו. נקווה שנגיע לפחות לתחילת ההרגשה הזאת, זה כבר עומד לפנינו. אז בואו רק על זה נחשוב, רק על הצורה המתוקנת, המתקדמת, המתייצבת, המתעצבת לפנינו, כי ה הדבר החשוב והמיוחד, וכל היתר יתגלה כ-מה ששייך, ככה זה יתגלה.

אני מאוד שמח שאנחנו מדברים על זה, שאפשר לדבר על זה ואפשר להבין את זה, שאנחנו כבר התקדמנו למצב שאני יכול להסביר זאת בצורה די פשוטה, מובנת, ואפילו אפשר להמחיש ולהרגיש את זה, וכך נתקדם.

העיקר בשבילנו היום הוא להרכיב את המנגנון האחד, עשירייה אחת שרק היא קיימת בכל המציאות וחוץ ממנה אין שום דבר, אין עודפים, אין מה שנשאר, אלא כול הבריאה עשירייה אחת. ואנחנו צריכים בעשיריות הפרטיות שלנו להשתוקק לגלות את אותה העשירייה האחת למעלה מזמן, תנועה, מקום, כך שחוץ ממנה לא קיים כלום, והכוח הפנימי שמחזיק ומקיים אותה זה הבורא.

שאלה: בכנס נפתחו לנו מצבים כאלה שהיה נדמה שכל הכלי מרגיש את המאמץ הכללי. הרגשנו שאנחנו עוברים יחד את התהליך של מאבק כנגד הבורא. כאילו כל אדם יכול להניף את המאזניים לצד אחד או לצד האחר, ואם הבורא לא מחזיק את זה, הכול נופל. האם עליי להרגיש בצורה ברורה את כל הכלי כדי שאוכל לבקש מהבורא מתוך החיסרון הכללי?

אנחנו לא צריכים להימצא במרכז הכלי ולהרגיש את המצב הפנימי שלו, העיקר עלינו לדעת איזו צורה אנחנו צריכים למשוך - להביא את הכלי הכללי העולמי לעשירייה, זאת אומרת שכולם ישלימו זה את זה ככל שניתן ונתקדם בצורה כזאת בכל שלב ושלב בהשלמה הדדית כל הזמן.

וזה העיקר מה שישפיע על כל העולם, כי העולם הוא רק תוצאה גולמית מכאנית ממה שאנחנו בינינו ברצונות שלנו, במחשבות שלנו משתדלים להקים. אומנם אנחנו עדיין לא מבינים את מה שאנחנו עושים ואין לנו עדיין מנגנון כזה שאנחנו מרגישים את כל הזרועות שלו, את כל החלקים שלו, אבל ככל שאנחנו משתדלים, וכאן זו העיקר ההשתדלות, כמו ילד קטן שהעיקר הוא שהוא משתדל כל פעם יותר ויותר מתוך היגיעה שלו ולא מתוך ההצלחות שלו, ככל שהוא מזיע יותר, ככל שהוא רוצה יותר, מתוך כך הוא בונה את עצמו, הוא מתקדם. הוא בונה קשרים במוחו וליבו איך עלינו להיות מקושרים במערכות שבו וכך הוא בונה את המציאות.

נשתדל גם אנחנו לעשות כך, זאת אומרת להשתדל כל שניתן עוד ועוד לדבר על זה, אבל בצורה כזאת שאנחנו לא נבלבל זה את זה, אלא לעשות זאת בצורה קצרה, עניינית ויותר ויותר לבנות את אותה הצלחת האחת, את אותו הכלי האחד, את אותו הסיר האחד אנחנו רוצים לבשל את כל המחשבות, את כל הרצונות, את כל הנטיות שלנו, את כל מה שאנחנו חושבים על עצמנו, שכל המציאות תהיה על קדרה אחת וכך היא תתקיים.

שאלה: בעשירייה אנחנו עובדים עם כל מיני חברים, יש כאלה שצריך לעודד אותם, להביא לאותם, להעיר אותם, אבל זה בתוך העשירייה. עכשיו אחרי הכנס אנחנו מרגישים משהו שסביב העשירייה כרקע של התכללות כללית. איך לא להסתגר בתוך העשירייה אלא כל הזמן להחזיק בפנינו את הרקע הזה שזה נוכל להרגיש את כל המסה הזאת סביבנו, סביב העשיריות, גם כמו שהיה בכנס?

זה לא יעלם, זה תחילת גילוי הבורא, בצורה כזאת הוא מתגלה בזה שהוא מכסה אותנו, וכך זה יהיה יותר ויותר. אנחנו צריכים רק לרצות שזה יקרה, שכל הגילוי שלו יכסה אותנו, כמו מסגרת, סיר, כובע, מכסה שהוא בצורה כזאת רוצה לסגור אותנו יחד בתוכו כי הוא מקום של המציאות, ואז אנחנו נרגיש שאנחנו קיימים בו.

אז לאט לאט ככל שאנחנו נרצה להיות מקושרים בבורא אחד, להרגיש אותו יחד, להרגיש שפועל עלינו אחד, מקשר, לוחץ, בהתאם לזה אנחנו נגלה את עצמנו כנברא אחד, האדם הראשון ונחזור לאותה צורה כמו שהייתה בתחילת הבריאה אבל נהיה כבר כאחד מתוקנים. זה מה שעומד לפנינו.

לא נשאר לנו לעשות הרבה פעולות, רק להיות בהתמדה לקיים אותם ואז זה יקרה, ואז אותו הדור האחרון שעליהם חלמו כל המקובלים יתגלה, ואנחנו נתגלה בו במצב הזה של דור האחרון. ואתם תראו כמה הזדמנויות יפתחו לנו ואפשרות להשפיע לכל העולם, להסביר לכל האנושות מה קורה ואיפה אנחנו מפני שאז יבוא הזמן שגם הם, כל אחד, יצטרכו להשתתף במשהו להקים את הדור האחרון.

שאלה: אמרת עכשיו שאנחנו בעשירייה צריכים להשלים את הפעולות אחד של האחר. להבנתי השלמה זה כשמישהו עושה משהו לחבר והחבר הזה משלים את מה שהוא התחיל בהדרגתיות. מהי השלמה בעשירייה, איך עובדים עם זה?

יש תהליכים שאנחנו עושים מתוך השכל ויש מתוך הרגש. אתה תמיד דורש מאיתנו קודם להבין ואחר כך לממש את הדברים, זה סוג אחד של נבראים, בני אדם. אנחנו לא יכולים בצורה רוחנית ללכת כך. ברוחניות לא יכולים לעלות לדרגות רוחניות על ידי השכל שלנו. כל העבודה שלנו צריכה להיות בעבודה למעלה מהדעת. לכן אנחנו צריכים קודם לבצע את הפעולות ומתוך זה שהם יתבצעו בעזרת ה', בעזרת הבורא, בהכוונה שלו, אז אנחנו נראה איך זה עובד. אחרי זה כבר נהיה חכמים.

לכן זו בעיה גדולה להבין את פעולות הבורא דרך השכל. אלא דרך החיבור, נחיצות החיבור זה מה שאנחנו צריכים לקלוט, להבין, לממש, גם אם זה יהיה לא ברצון שלי ווודאי שלא בשכל שלי. אני בכל זאת מבין שמערכת אחת כך צריכה לעבוד, כנראה שהיא הפוכה ממני ואז אני ארגיש איך זה מתחבר ומסתדר. אבל לא שאני הכול מבין ורושם לפניי 1, 2, 3, 4 פעולות וכן הלאה ואחר כך את הפעולות האלו אני מבצע בחיים שלי. אני לא יכול להתחיל מהשכל האנושי ולעלות אותה העבודה לעבודה הרוחנית.

תלמיד: האם בהשלמה אני מסתכל על החבר שלי ומנסה להשלים משהו אליו או כלפי המטרה הכללית?

רק להשלים את עצמנו למטרה המשותפת. לא אני צודק ולא החבר צודק, אלא אנחנו יחד יכולים למצוא מטרה משותפת שלא נמצאת באף אחד מאיתנו אלא שאנחנו בונים אותה דווקא בזה ששנינו מתחברים.

שאלה: דיברת כמה פעמים היום שהעיקר עלינו לחשוב על המנגנון המשותף בעשיריות, והדמות שהבורא מכסה עלינו כמעין כובע או מכסה לסיר. איך לחשוב על זה בצורה נכונה, איך לבצע תרגילים בהקשר לזה בעשיריות?

בצורה פרקטית, אני הייתי מתאר את עצמנו כחלקים שחותכים וזורקים לסיר מרק, ומבשלים בתוך הסיר שעומד על האש. וכך אנחנו בסופו של דבר מגיעים למצב שכולנו כולנו מתבשלים, בזה שכל אחד מבין שהוא מוסיף לאחר, שאי אפשר להגיע למטרה שתהיה מזון עם מנה אחת, אלא אם כולם יתכללו זה עם זה ככל האפשר יותר, ומתוך זה יבוא מה שצריך להיות - המזון הטוב.

אני מאוד מבקש שאנחנו נחשוב על זה. שאנחנו נבין איך אנחנו צריכים להיות מקושרים, מיועדים, כמה השכל, הרגש, כל התכונות שלנו - אף אחת לא תתקיים, אף תכונה פרטית בכל אחד לא תתקיים בזה שהיא מתקיימת לבד. זה חייב להיות ממש בערבוביה כזאת שאנחנו לא מרגישים שום טעם של פירוד, של פרט, אלא כולנו יחד. זו בעצם הכוונה לתבשיל המוכן.

תלמיד: אז מה הטעם?

הטעם הכללי חייב להיות מה שהבורא רוצה שאנחנו נטעם. אור גדול אחד, וודאי שהעליון בתוכו, ביסודו היה נרנח"י והוא יתכלל וימלא את כל כח"ב זו"ן של הכלים. אבל בסופו של דבר אין שום הבדל בין כל החלקים, אלא רק ההתכללות ביניהם מביאה תוצאה חדשה שלא הייתה אף פעם במציאות. התוצאה החדשה הזאת נקראת גילוי הבורא לנברא.

הבורא לא יכול להתגלות כי הוא כולל הכול. איך הוא יכול להתגלות, עם זה שהוא כולל הכול, אבל אנחנו לא מסוגלים לקלוט אותו - כולל הכול. אנחנו צריכים להיות כלולים מכולם, זו בעיה. עד שאנחנו מגיעים לזה לוקח זמן. אבל זו כבר עבודה של הנברא שמתקרב לתיקון.

שאלה: איך אני מוסיף, במצב ריחוק, ניתוק מהעשירייה, כשאני מרגיש לגמרי הפוך ממנה?

ככל שאדם מרגיש את עצמו הפוך, כמו תלמידי רבי שמעון שרצו להרוג זה את זה, כך מתעורר באדם תמיד כוח האגו שלו החדש ו"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". במידה שאדם מיועד להיות יותר גבוה, יותר גדול, אז הוא מרגיש את עצמו יותר הפוך מכולם, יותר אינדיווידואליסט וזו בעיה, כאילו. אבל אחר כך אנחנו רואים שדווקא הכוחות האלה שמושכים אותו מכולם - עוזרים לו לבטא את עצמו בצורה השלמה.

כך גם אנחנו נרצה להשתתף בסופו של דבר עם כולם. יגיע הזמן בכל אחד ואחד שהוא ירגיש שבצורה אחרת הוא לא יכול לבטא את עצמו, לא יכול. רק על ידי שהוא נכלל בשני ומתבטל בשני ובצורה כזאת יש לו את היכולת למצוא את עצמו.

כול עוד אני לא מתבטל בכולם, אני לא מוצא את עצמי. אני צריך להגיע למצב שאני אפס. זאת אומרת, ביטלתי את עצמי כלפי כולם ואז מתוך האפס הזה, אני מתחיל לעלות לדרגות השגת הבורא.

שאלה: אנחנו צריכים להתאחד לכלי אחד כדי לגלות את הבורא. אם כך, מה חסר כדי שזה יקרה? כי נראה שכולם רוצים לגלות את הבורא.

אבל יש בכל אחד את האגו שלו, יצר הרע, זה מה שהבורא ברא בכוונה כדי שלא סתם נתחבר בינינו ונהיה כאיש אחד, לא סתם נבין ונרגיש את האחר ונתאחד, אלא הבורא רוצה שנשיג מדרגה עוד יותר גבוהה מהחיבור בינינו, את הדרגה שלו, שהוא למעלה מכל החיבורים, למעלה מכל הפירודים. כדי להשיג אותו אנחנו צריכים בהחלט לא להסתפק בזה שאנחנו מתחברים בינינו בלבד.

אנחנו צריכים לבטל את עצמנו, את כל האגו שלנו לגמרי, אנחנו צריכים להתכלל זה בזה כך שאף אחד לא ירצה להרגיש את הזולת אלא רק אם הוא מרגיש אותו בלבד ללא שום קשר לעצמו, כלומר כל אחד יבטל את עצמו בכל וכל. אז נגיע למצב שבו אנחנו מוכנים להכיר את הבורא, מה זה הכוח ההוא שנמצא בכל אחד מאיתנו ולעומת זאת מנותק לגמרי מאיתנו. אלו דברים שקשה לבטא. אנחנו נגיע לזה, נרגיש את זה, זה עומד לפנינו ממש בקרוב, נעשה. אין לי מילים כל כך לענות על שאלתך, אבל אנחנו נעבור את זה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתחבר שוב לכלי אחד אם אנחנו מרגישים כל כך שבורים ומנותקים זה מזה?

כשאנחנו מתחברים לכלי אחד, אנחנו מרגישים כמה אנחנו לא מתאימים זה לזה, כי תחילת ההתקרבות בינינו היא קורית בכלים של קבלה. אבל בדרך אנחנו מתחילים לגלות עד כמה זה לא הולך, עד כמה זה לא יכול להתאים, ואז מאין ברירה אנחנו מתחילים לראות שאם זה היה אחרת, על מנת להשפיע, אז זה כן היה יכול להתחבר למערכת אחת. ואז יוצא שאנחנו מתחילים לדרוש, לבקש מהבורא שיעשה בינינו כזה חיבור.

זה מאוד דומה למה שאני רואה בילדים קטנים שרוצים לעשות משהו ולא מצליח להם, אבל הם מאוד רוצים. נגיד שהם רוצים לפתוח סוכריה גדולה, מתוקה, שכל כך מושכת, והם מתארים שם את כל הטוב שבעולם, אבל הם לא יכולים לעשות כלום. בסופו של דבר הם נכנעים, באים ודורשים ממך בכל מיני צורות שתפתח להם. זה מה שאנחנו עושים. בסופו של דבר אנחנו משתחווים כלפי הבורא ומבקשים ממנו שילמד אותנו איך להגיע לצורת השפעה, לתכונה חדשה, לזה שמקושרים, ושכל אחד ירצה לגלות את האחר שהוא פועל לשם כולם. זה יבוא, בצורה פרקטית נבין מזה הרבה דברים.

שאלה: אנחנו יצאנו מהכנס המדהים ואנחנו חוזרים הביתה. האם יש הצעה שאתה יכול לתת לחברים כדי לקחת הביתה ולהתחבר עם החברים?

יש לנו כאן בבני ברוך מערכת שאחראית על הקשר בין כולם, יש מערכת שאחראית על האירועים שאנחנו עושים מפעם לפעם, ויש עוד כל מיני מערכות. כולנו צריכים להיות קשורים יחד, כל העשיריות, ולראות במה אפשר להשתתף, ודאי שבכול.

יש לפנינו נגיד את חג הפסח, לא שאנחנו מקיימים את חג הפסח הזה בפני עצמו, אלא הוא סימן ליציאה מהגלות, מעל מנת לקבל, לכוונות על מנת להשפיע, מניתוק לחיבור, משנאה לאהבה, זה מה שהחג הזה מסמל. כנגד זה אנחנו נעשה אצלנו כאן במשך שבוע ימים את החגיגה הזאת של החיבור, של היציאה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. מי שירצה להיות איתנו אנחנו נשמח לקבל אותו. מי שלא יוכל מכל מיני סיבות, אם הוא ירצה נהיה קשורים איתו בכל מיני קשרים אחרים, יש לנו אינטרנט וכך נהיה קשורים. אתם צריכים להיות בקשר עם אותה המחלקה שמכינה לנו את שבוע פסח.

פסח זה ממילה פסח, יציאה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, יציאה ממצרים. נקווה שנלמד את זה ולא רק נלמד אלא גם ניישם את זה בתוכנו וכך נמשיך. זה חג מאוד מאוד עוצמתי, יש בו הרבה כוחות שמועילים ומוסיפים לנו להתקדמות הרוחנית. בנוסף יש עוד כל מיני אירועים, אז נהיה יחד.

תלמיד: דיברת על פסח ושהעשירייה כל הזמן עובדת כמו מנגנון. איך אנחנו יכולים לסדר את עצמנו כדי לעבור את המצבים הקשים שדיברת עליהם אתמול שיגיעו אלינו?

מצבים קשים או לא קשים זה תלוי באדם, עד כמה הוא מוכן. סיפרתי לכם שהיה עליי לעבור ניתוח, אבל בשמחה רצתי לחדר ניתוחים בעצמי. זה דבר אסור, כי צריכים להביא אותך בעגלה ולהשכיב אותך, אבל אני רצתי לשם ובעצמי טיפסתי על שולחן הניתוחים ורק ביקשתי שיתחילו לעשות לי הרדמה וניתוח. זאת אומרת הכול תלוי בכמה האדם מבין לקראת מה הוא הולך, ואז אין לו שום בעיה עם זה, אלא רק שיקרה משהו טוב, כי בסופו של דבר אנחנו חייבים להגיע לזה.

אני חושב שאנחנו נמצאים בהבנה, בהכרה, במצב שמבינים מה קורה איתנו ומה צריך להיות. ההבדל בין מצב רע למצב טוב הוא איכות הקשר בינינו. אם הקשר הוא טוב, נכון, אז הכול עובר חלק, כל הצינורות פתוחים, הכול פתוח, יפה וטוב. העיקר שלא יהיו סתימות, שאף אחד לא יהווה סתימה לאחרים, אלא ההיפך, ירצה להיות מקושר איתם, מחובר איתם, וכך ירצה שיקרה. אנחנו נעשה את זה.

שאלה: התחלנו מזה שהאדם נמצא בעשירייה, ועכשיו אנחנו מדברים על שלב של עשירייה עולמית ויוצא שאנחנו כבר מוכנים לזה, רק תלוי בכל אחד עד כמה התהליך הזה יתממש בצורה מהירה יותר. אנחנו כנראה איכשהו מעכבים, בולמים את התהליך הזה, אבל אמרת גם שהתהליך בונה את עצמו בצורה כזאת שהבורא יתלבש בתוכה. בשלב הזה של התהוות העשירייה העולמית, מה תלוי בנו ומה תלוי בבורא?

מצד אחד הכול תלוי בנוי, מצד אחר הכול תלוי בבורא. אדם צריך להגיד "אם אין אני לי מי לי", עם זאת הוא גם צריך להגיד "אין עוד מלבדו", שרק הבורא מביא את כל הבריאה לתיקונה. לכן גם זה וגם זה. איך לקשר את שני הדברים האלה יחד, לזה אנחנו צריכים להגיע על ידי הדביקות. אם אין הבדל ביני לבינו, אז מה זה "אם אין אני לי מי לי" ו"אין עוד מלבדו"? הרי אנחנו הופכים להיות לאחד, לפעולה אחת, למחשבה אחת, לכוונה אחת, לתוצאה אחת. לזה אנחנו מגיעים. כמו ילדים שמטפסים על משהו, כך אנחנו כבר מטפסים על הדברים האלה בעצמנו.

שאלה: דיברנו על זה שהעשירייה שלי זה גוף, אני חלק מהעשירייה שלי המחוברת ואם אני עושה נזק לעשירייה, אז הבורא יכול להוציא אותי מהגוף הזה, כי אני עושה לו נזק? האם זה יכול לקרות ומה יהיה איתי?

הייתי אומר גם לפי הניסיון שלי, וגם לפי מה שאנחנו מבינים מהספרים, העיקר להמשיך, ועל זה כתוב "חוץ מצא". וחוץ מצא זה על כל רגע ורגע, זה לא שאתה עכשיו עוזב את חוכמת הקבלה, עוזב את הקבוצה, יוצא לחופש חצי שנה. אלא חוץ מצא זה על אותו רגע שאתה נמצא בו, אל תצא, אלא תמשיך באותה דרך, באותה המטרה. וזה העיקר. בכל רגע ורגע להיות בלא לצאת. ומהרגעים האלה אתה תראה עד כמה מהר מאוד מגיעים לשלבי הדרך ומביאים אותך למטרה. זה העיקר.

כאן זה ודאי קבוצה שחייבת לסחוב אותך, לדאוג לך, ולא להתבייש בזה. נגיד אתמול באמצע היום קבלתי טלפון מהקבוצה, שאומרים, "אנחנו עכשיו נמצאים בקריאת המאמר, בישיבה, ואיפה אתה?" אז אני אומר, "איפה אני? אני אתכם. בסדר, תודה שאמרתם לי" וככה זה. זאת אומרת כל הזמן כל הזמן לעורר אחד את השני וכך מתקדמים.

אני חושב שיש לנו מנגנון נכון, ללא ספק צריכים לפתח אותו ואנחנו יכולים עוד לקבוע הרבה פעולות שהם לא יבלבלו אנשים, זה העיקר, אלא יסחבו אותם בצורה מקובלת, עדינה, כך שכולנו נתחבר ונרצה להיות מחוברים. זה צריך להיות בצורה אינטליגנטית, יפה, טובה, נוחה, רכה.

שאלה: אנחנו מדברים על החוסר חיבור, אם אנחנו רוצים להתחבר אבל האגו שלנו הולך וגדל, כי אנחנו עדיין שקועים בתוך האגו. אז השאלה, איך לבקש מהבורא שישנה את המצב הזה, שישנה אותנו?

לפנות לבורא זה הכי פשוט, אתה לא צריך בדרך אליו לעבור שום הגדרות, גדרות ושערים, אומנם כך כתוב בזוהר, בהרבה מערכות, אבל באמת זה פשוט. האדם לא צריך לדעת בדיוק מה קורה לו, אלא פשוט שירצה. שירצה וכל הזמן יכוון את עצמו ישירות לבורא כמה שאפשר בצורה ישירה. לא להתבייש.

כמו תינוק כלפי האימא, ככה הוא צריך להרגיש את עצמו שהוא נמצא בקשר עם הבורא, כמו שהוא היה קיים פעם בתוך הבורא לפני שנולד - הכוונה שנולד בו רצון לקבל האגואיסטי והוא הפסיק להרגיש את עצמו והוא מחובר עם הבורא - אז גם כך אותו הדבר, העיקר להתחבר לבורא מעל אותו כוח האגו שמפריד בינינו.

הכול תלוי בכמה שאנחנו יכולים לתת לעצמנו כמה דקות להתיישב, להתכנס פנימה, להרגיש שאנחנו יחד, אני והבורא, ואין מה שמפריד בינינו ופשוט להתחבק, לא להרגיש שהבורא הוא זר, שהוא לא טוב, שהוא במשהו מנוגד לי. אלא להבין אותו, להרגיש אותו, להתקשר אליו כמו ילד לאימא. ותראו כמה תרגישו אותו בדיוק באותה הצורה כמו שאתם אליו.

תתחילו מזה כמו שהילד הקטן שהוא מרגיש קצת לא טוב, אז הוא שוכב על אימא ורוצה רק להרגיש אותה ואין לו כוח להרים אפילו את הראש. כך אנחנו צריכים להיות על הבורא, שחוץ מהפעולה הזאת אנחנו לא יכולים לעשות כלום. כל היתר זה עליך, אני מוסר את עצמי אליך, אתה תרגיש מה שחסר לי ותקרב אותי. זה עובד תמיד.

שאלה: אני רוצה להשתמש בדוגמה של הסיר. לפעמים יש בסיר פלפל חריף, אז עד כמה הפלפל צריך לעצור את החריפות ועד כמה הסיר צריך לשלב את הטעם החדש?

הכול תלוי באדם שמבשל את מה שבסיר הזה לעצמו. יש כאלה שרוצים עוד יותר, יש כאלו שהם לא רוצים בכלל. יש כאלו שרוצים להוסיף עוד משהו שזה לא יהיה כל כך חריף. הכול תלוי באדם. גם בעבודה שלו, במטרה שלו, בשביל מה הוא צריך תבשיל כל כך חריף או לא.

אלא את הכול צריך לבדוק. בדרך כלל, הכול תלוי גם בקבוצה שהיא נותנת לנו טעמים, והיא מייצבת אותנו להגיד על זה שזה דבר טוב, או לא טוב, כדאי או לא כדאי לאכול. אני בסופו של דבר ממליץ מאוד, כמה פעמים שאפשר ביום לזכור על הקבוצה. ושזוכרים עליה אז להשתדל להתכלל בה.

ודאי שאנחנו כולנו שונים עד כדי כך שבגלל השוני שלנו אנחנו גם לא סובלים זה את זה. אבל תבינו שהדברים האלה, כל האירועים האלה, כל הרגשות האלה, הם באים כדי שאנחנו נבין אותם, נתרגל אליהם.

אני אפילו לא יכול לבטא את זה, אבל אלו הדברים שעוזרים לנו ביותר לשלב את עצמנו לכלי אחד, לאדם אחד. סך הכול מה שמתבשל בסיר הוא מכולנו יחד, מכל בני האדם, שאנחנו שם הופכים להיות שוב לאדם אחד, ויוצאים משם להיות אדם אחד הדומה לבורא. זה מאוד חשוב.

שאלה: במהלך כל הכנס הייתי במחשבות על הקבוצה, על העשירייה שלי. והמחשבות נסחפות כל פעם שאתה מנסה להגיע לדבקות בבורא. כמו שאנחנו מכירים, אם אתה רוצה להגיע לדבקות בבורא, אתה צריך להתחבר לחברים. אם אתה מחבק את החבר, אתה זוכה להתנגדות, אתה רוצה להגיע לדבקות בבורא. אז מה שאנחנו בונים זה בעצם מערכת של תפילה מתמדת דרך כמובן החיבור בעשירייה.

עד כמה הכרחית בניית מערכת התפילה הזאת? איך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני לבנות את המערכת הזאת של התפילה, כדי להעמיק ולשרות בתוכה, אחד בתוך החיבור של השני, או בתוך החיבור המשותף שלנו?

אני לא יכול לענות לך. השאלות שלך הן רציניות מאוד ומתקדמות. אני לא יודע אם אנחנו כבר יכולים לממש אותם. צריכים לברר.

תלמיד: אני תוהה, כי אתה לא יכול להגיע לדבקות לבורא בצורה ישירה. אתה יכול לעשות את זה רק דרך החיבור עם החברים. אבל כדי להגיע לחיבור עם החברים אתה צריך את הבורא. אז נראה שכאילו יש פה, או לפחות כך זה מרגיש, שאתה נמצא באיזה מצב מתמיד, שכל מה שאתה רוצה להשיג, אתה יכול להשיג רק בחיבור עם החברים.

לדוגמה, אם אתה מנסה להתבטל, אתה כאילו דופק את הראש בתוך התהליך הזה. ואז אתה שוב צריך תפילה, ואז אתה שוב צריך את הבורא. אז זה נותן תחושה טובה כי יש איזה תחושה שאתה מתקרב או נע לכיוון הדבקות. אתה כאילו נמצא באיזה דיאלוג עם הבורא, אבל אתה לא יכול לעשות את זה ישירות, ככה אנחנו לומדים. אז יש פה איזה תחושה שאתה כאילו תלוי בין לבין, לא ברור, כמו מעגל שאין ממנו מוצא.

עם הבורא כל אחד מאתנו קשור בצורה קבועה, אישית, פרטית, אין כאן שאלה בכלל. זה שאנחנו לא מרגישים את זה, זה כי הבורא לא מגלה לנו את זה, וזה כבר משהו אחר. אבל כל אחד מאיתנו קשור עם הבורא בצורה פרטית.

וזה מה שאנחנו נגלה לאט לאט בהדרגה, שלכל אחד אין שום בעיה עם הבורא. הבורא הוא הכי קרוב אליך. אין מי שיותר קרוב אליך מהבורא, כולל הורים, חברים, מורים, לא חשוב מי. הבורא נמצא בך, מחייה אותך, עושה אותך, מייצב אותך בכל רגע ורגע. זאת אומרת, מה שאתה בעצמך זה תוצאה מעבודת הבורא עליך.

שאלה: הכנס היה מדהים. הגענו לשיעור מס' 3 שהיה מאוד מיוחד, ואז הגענו לשיעור 4 על בניית הבית של התפילה וזה בנה בנו חיסרון, ומורגש שלא סיימנו את החלק הזה, זה נשאר לא שלם ואני נמצא בהודיה על זה כי זה משאיר בי חיסרון. מהו החיסרון הזה? עם איזה חיסרון יצאנו מהכנס?

יצאנו מהכנס במצב שיש לנו כל מיני קבוצות ואנשים בודדים בכל העולם, אבל אנחנו לא יכולים לאסוף אותם עדיין לזר אחד, למקום אחד, וזה מה שאנחנו מרגישים עדיין כחיסרון. אם היינו אוספים אותם יחד, אז היינו כבר מרגישים את עוצמת הכלי של אדם הראשון ואת מה שממלא אותו שזה הבורא. לכן זה מה שעוד חסר לנו.

אבל אני מאוד שמח שהחיסרון הזה כבר מורגש, כי הרגשת החיסרון היא תנאי לגילוי הכלי. אנחנו נמצאים במצב שאנחנו לא יכולים להתחבר בינתיים לרצון אחד ממש כדי להרגיש את עצמנו כצורה אחת, כהרגשה אחת, בנחיצות אחת, בתלות הדדית, יש בזה אולי הרבה מילים. אבל אנחנו מתחילים להרגיש שזה מה שחסר לנו, שאם הייתה לנו צרה כזאת משותפת על כולם, לחץ משותף, חוסר בורא משותף, אז היינו כבר נמצאים בצעקה שלנו לפני גמר התיקון. אני מקווה שאנחנו מגיעים לזה. זה יבוא, אנחנו נעבוד על זה. אני שמח שתחילת ההרגשה הזאת כבר נמצאת בנו, ונצליח.

שאלה: בתחילת השיעור הזכרת ש"אין עוד מלבדו" והתגובה ל"אין עוד מלבדו" היא הדבר הכי חשוב שאנחנו צריכים לעשות בדרך שלנו. אם כך, מהי התגובה הטובה ביותר לאירועים שהבורא מביא לנו כשהוא מעורר את האגו שלנו בנקודות או בסוגי רצונות שאין לנו עליהם שליטה? מה הוא מצפה מאתנו? מי יזכיר לנו מה אנחנו צריכים לעשות?

הבורא מצפה מאתנו רק לדבר אחד – בקשה, שאנחנו נפנה אליו וכל הזמן נדרוש. אבל הוא מצפה מאתנו שהדרישה שלנו אליו תהיה כל פעם מגובשת נכון יותר, מסודרת, בהדרגה, שאנחנו נבין למי פונים, איך פונים, מה חסר לנו שהוא ייתן לנו וכן הלאה. כי זה עוזר לו, מחייב אותו לתת לנו דברים בהדרגה שעל ידם נגדל ונתקדם. לכן חוץ מהבקשה שלנו לבורא איך כלום, היא נקראת "תפילה". אבל בתפילה הזאת אנחנו צריכים להשקיע המון כוחות כדי להבין, להרגיש, מה באמת חסר לנו להעלות בתפילה.

תלמידה: זה כמו איזה תסריט שהוא בונה עבורנו, ואנחנו לא רוצים לשחק לפי התסריט שהוא בנה, אנחנו הולכים ומקלקלים את זה כדי לא לראות את מה שהוא רוצה. הוא מלפנינו, מאחורינו, מסביבנו, בכל מיני מצבים שאנחנו מנסים להימנע מהם. אבל הוא כאילו מעורר בנו בצורה כזאת איזו פרובוקציה, הוא כאילו מעורר אותנו בדרך כזאת.

יפה מאוד. בדיוק. הבורא נותן לנו כל מיני מכשולים, "שם רגל" בדרכנו, ואנחנו צריכים לגלות את זה ולדעת איך לשכנע אותו שלא יעשה זאת, או לעקוף את הרגל ולהמשיך בעצמנו, איכשהו. אבל אלו הדברים שעל פניהם אנחנו גדלים. אנחנו מבינים מכל המשחקים האלה איך להתנהג נכון עם הכוח העליון, לומדים ממנו להיות כמוהו.

שאלה: שמענו שהאמת היא שאין הבדל בין רוחניות לגשמיות. כשאנחנו חושבים על זה, אז עולה השאלה, איך החיים הגשמיים שלנו משפיעים על המצבים הרוחניים הפנימיים שאנחנו עוברים?

אנחנו חייבים להגיד שהם קשורים, שייכים, ודאי שמשפיעים אלו על אלו. גם גשמיות משפיעה על רוחניות, וגם רוחניות משפיעה על גשמיות. לכן עלינו לסדר את הדברים האלה שהם פחות או יותר יהיו בצורה כזאת שהם קודם כל לא יפריעו זה לזה, שלא יהיו מנותקים אחד מהאחר, וגם שלא יהיו כאחד, שיהיה אפשר להשפיע ולשנות את האחד על ידי האחר.

אני רואה שבכל זאת אנחנו מסתדרים עם זה, איכשהו. ודאי שזה לא קורה מהר, ותלוי באיזו סביבה כל אחד נמצא, אבל בהחלט יש כאן הרבה פעולות שמה שלא עושה הראשון, עושה השני או השלישי. אנחנו מנגנון אחד בכל העולם, יש לנו אנשים שנמצאים באוסטרליה והם משפיעים על אנשים שנמצאים בדרום אמריקה, באירופה, במזרח הרחוק, זאת אומרת יש כאן באמת כבר מנגנון אחד והשפעה ממנו על כולם. אנחנו רואים שאפילו העולם שלנו כבר הופך להיות יותר ויותר אחד, כל שכן המערכת הרוחנית.

לכן אני מאוד מקווה שבזמן הזה שנתפזר אחרי הכנס בכל זאת נהיה יותר קשורים זה אל זה, נרגיש עד כמה חובתנו, לא שאנחנו רוצים, אולי אנחנו עוד לא מבינים, אבל חייבים להיות יחד בהשפעה הדדית, לחשוב יחד, כי התלות הדדית הזאת נעשית יותר ויותר מורגשת.

שאלה: הצורה שבה מסתתר בתוכנו הטבע המקולקל שלנו היא כל כך עדינה, לפעמים אפשר לגלות ולתפוס את זה אבל רוב הזמן לא. איך אנחנו יכולים להיות מודעים ככל שניתן למצבים המקולקלים האלה בעשירייה? האם דרך זה שאנחנו מכירים ברע שבתוכנו?

גם כן. אתם תתקדמו טוב מאוד, אני מקווה שתוך זמן קצר תרגישו את כול מה שקורה כאן. יהיה טוב.

שאלה: עברנו כנס נפלא, הרבה מצבים, ובכל זאת נצטרך להתחיל לחזור לעבוד בעשירייה כאיזו רוטינה קבועה, יום יומית. איך להגיע לכזאת התכללות כך שכל פעם נרחיב את התפיסה, את הרגש של המציאות, בתוך העשירייה?

כתוב "ויהיו בעיניך כחדשים", כלומר שבאמת יום יום תרגיש יום חדש, שאתה חדש, שהבורא חדש, שהיחסים ביניכם חדשים, וכך זה יתגלגל. מה לעשות? קודם כל לשמוע שיעורים, חוץ משיעורים שתהיה התכתבות, הידברות עם החברים, לפחות בעשירייה - עד כמה בעשירייה יש לנו דברים חדשים, עד כמה אנחנו שמים לב אליהם, אתמול לא שמנו לב, אבל היום הם חשובים לנו, וכן הלאה. כל הזמן לחטט במה עוד אנחנו יכולים להגיע לכלי שהוא עיגול אחד. זה מה שיש לכם.

מי שמסוגל יכול לבוא אלינו ולהיות כאן כמה ימים, שבוע, שבועיים. יש לפנינו את חג הפסח, חג של יציאה מהגלות, ממצרים, מהרצון לקבל על מנת לקבל, אז אפשר גם לבוא לכאן. אני חושב שאנחנו נפתח, או פתחנו כבר רשימות למי שרוצה לבוא, יהיו אולי כמה מאות אנשים שיוכלו לבוא. יש גם הרבה חוגים, הרבה קבוצות שלומדות, תנסו להרחיב את כל הפעולות האלה, וגם קבוצות שמשפיעות ומפרסמות.

תלמידה: יש לי עשר אצבעות וכולן עובדות להשיג את אותה המטרה, וכשאני מבצעת משהו עם עשר האצבעות אני לא סופרת אותן, אני לא מרגישה שהן עשר.

זה בגלל שיש מעליהן ראש, והראש קובע מה צריך לעשות, ולא שהאצבעות בעצמן הן חכמות וחושבות מה לעשות. אלא הראש קובע איך להפעיל אותן ולעבוד איתן להשגת המטרה שהראש קבע.

שאלה: כן, אבל דיברנו על הרגשת העשירייה. מה זה "עשר" בהרגשה פנימית? איך להרגיש שזה לא תשע ולא אחת עשרה, אלא להרגיש את כל הכלי העולמי כעשירייה אחת?

עשר זה מספר שלם, שלא יכול להיות קשר בין הבורא שהוא הכי גבוה והנברא שהוא הכי נמוך אלא רק דרך עשרה שלבים, עשר מדרגות. כשעשר המדרגות האלה קיימות וקשורות זו לזו, אז יש קשר מהבורא לנבראים ומהנבראים לבורא.

לכן עלינו לדאוג לזה שכל הזמן נימצא בהכרת הקשר הזה של הבורא עם הנבראים דרך עשר מדרגות - כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. השלבים האלה הם מאוד חשובים בהבנה, בהכרה, בחיבור ביניהם, בהבדלים שביניהם. אם אנחנו נתכלל מתוך השוני שביניהם ונתחיל להרגיש שאנחנו בשוני הזה לא מסוגלים כל כך להתקיים, אז מאין ברירה נתחיל לקשור אותם, לסדר אותם. עשר המדרגות, עשר הספירות, הן הדבר העיקרי. לא יכול להיות קשר של הבורא עם הנבראים אלא רק בירידה בעשרת המדרגות האלה.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור שלא ניתן לבטא את עצמי מלבד דרך האחר. למה לא ניתן לבטא את עצמי אלא רק דרך האחר?

זה יחסית פשוט. אם הייתי יחיד בעולם, אז איך הייתי חושב על עצמי, איך הייתי מבטא את עצמי, איך הייתי מבין את הזולת אם הייתי נפגש עם מישהו. אלא רק בגלל שיש אדם ומישהו כנגדו, אז אנחנו מסוגלים להביע את עצמנו ולהבין את האחר דרכנו. זה דבר מאוד מעניין. אני אף פעם לא רואה את האדם, אני רואה את השוני בינו לאחרים. וגם את עצמי אני לא רואה, כמו שילד לא מכיר את עצמו, אלא כשהוא גדל, אז הוא מתחיל איכשהו להשוות את עצמו עם האחרים על ידי קנאה, תאווה וכבוד, וכך הוא מתחיל להכיר את עצמו.

תלמידה: האם ניתן לשייך למעשה הזה של ביטוי עצמי דרך האחר את התפילה עבור האחר?

זה מגיע אחר כך, זה לא מיד ולא פשוט, אבל גם לזה מגיעים.

שאלה: אם אני רוצה להתכלל בחברה אחרת, להיכנס לתוכה, האם אפשר לבקש להתכלל בתכונות האלה? האם אני יכולה לבקש מהבורא שיעזור לי להתחבר לכל תכונה ותכונה בכל חברה וחברה?

לבקש אפשר, כמה זה יצליח אני לא יודע. כי בצורה כזאת כמו שמבקשים להתחבר עם מישהו, יש שם רצון לקבל גדול, אגואיסטי. הכי טוב זה להשתדל להתחבר עם העשירייה או יותר נכון להשתדל לבטל את עצמך כלפי העשירייה, זה יותר מוצלח.

שאלה: אנחנו כקבוצה וכעשירייה עוברים במהלך השיעור מספר בירורים ומצבים, בסוף השיעור אנחנו מבררים בינינו תפילה משותפת, מחברים אותה. עם איזה בירור לגשת להכנת התפילה?

כתוב "ויהיו בעינייך כחדשים", שכל פעם יהיה לך יום חדש, תפילה חדשה, תרגיש את עצמך כאדם חדש, בורא חדש, הכול חדש. לכן כך אתה צריך להתייחס לחיים, לעצמך, לחברים, לקבוצה, הכול מחדש, שמגיע ממש יום חדש. כך תמשיך, תברר ולא לפחד. יום יום "שיהיו בעיניך כחדשים".

שאלה: לפעמים בן אדם מקבל מחשבה והוא שואל, "איפה אני, מה אני עושה, איך אני יכול לקבוע את המקום הנכון שלי במנגנון". אני מנסה להמשיך בזה למעלה מהדעת, אבל האם אני יכול באמת למצוא את עצמי בצורה נכונה במנגנון?

אני חושב שיש לך פעולות נכונות, אתה הולך בדרך, ודאי שיש כל הזמן טעויות, אבל זו דרך הלימוד. זה כמו שאנחנו כילדים קטנים גדלים, ורק גדלים מתוך זה שמנסים לעשות משהו ולא יכולים. לכן אני חושב שההתקדמות שלכם היא מאוד נכונה, טובה, ואנחנו נמשיך בזה.

צריכים בעיקר לעבוד על החיזוק של החברים. יש בינינו הרבה חברים חזקים שהם רואים את המטרה, את הדרך, את הבורא, את הקבוצה, את החשיבות של כולנו יחד ושל המערכת הזאת, ויש כאלה שלא כל כך מרגישים את זה. דווקא באלה שלא כל כך מרגישים יש יצר רע יותר גדול, מבחינת החומר הם יותר כבדים, ובסופו של דבר הם יהיו יותר חשובים, אבל עכשיו בדרך קשה להם להתרומם.

לכן "איש את רעהו יעזורו", עלינו כל הזמן לחשוב איך כולנו יחד מתקדמים. כל אחד מחזיק את חברו, מרגיש אותו וסוחב אותו, כמו מטפסי הרים, אלפיניסטים, שקשורים זה לזה וכך הם יכולים לעלות, אחרת הם בסכנה ליפול. אותו דבר אצלנו. אני מאוד מקווה שנרגיש את העיקר הזה.

למה אני מדבר על זה כל כך הרבה? כי העיקר בשלב שאנחנו עוברים עכשיו הוא להיות יותר קשורים זה אל זה, שכל הקבוצות שלנו שבכל העולם ירגישו שכולנו עושים עבודה אחת. לא שקבוצה אחת מצליחה וקבוצה אחרת לא מצליחה, אלא כולנו הופכים להיות לקבוצה אחת וההצלחה תלויה בכולם. אני חושב שאם נעבור לזה, אז בטוח שנצליח בקרוב. זה מה שחסר לנו, לעשות מהעשיריות הבודדות עשירייה אחת, ככל האפשר, גם אם זה יהיה קצת, כי נפש שבקבוצה הכללית היא יותר חשובה מנרנח"י בקבוצה קטנה פרטית.

תלמיד: אני פשוט לא מסוגל להתבטל, איך אני יכול להתגבר על זה?

אתה מתקדם, יש לפניך הכול, אף אחד לא עוצר אותך. אמנם אתה חושב שאולי זה מפריע לך, זה מפריע לך, אלה לא הפרעות, מה שמתגלה לפניך זה לא הפרעות אלא דווקא כוחות שמייצבים לך את הדרך, שכל פעם מתקנים אותך נכון למטרת החיים. אז רק להשתתף, ככול האפשר להשתתף יותר עם כל הכלי העולמי דווקא, בזה שכולנו נרגיש במה אנחנו עוסקים ואיך צריכים להתקדם.

קבוצת טורקיה היא קבוצה מיוחדת מאוד, אני מאוד שמח ומודה לבורא שגילה לנו את החלק הזה מהכלי העולמי שלנו, ואני מאוד מקווה שעל ידי הקבוצה הזאת נתקדם כולנו. כי בהחלט ההרגשה הזאת שיש בקבוצה, התפיסה שיש בקבוצה, הכוח הגברי והכוח הנשי במיוחד שהתגלה לנו, זה באמת זוכה לשבח. אתם חזקים ואתם צריכים לפרוץ קדימה. אני שמח מאוד שאתם איתנו.

שאלה: כאשר אדם מתחבר עם החברים הוא מרגיש כוח גדול ורצון להשפיע. הבעיה שאני לא יכול להשפיע לחברים כמו שהם משפיעים לי, ואני גם מרגיש בושה על כך שאני עושה פעולות קטנות, איך אפשר לעשות פעולות גדולות יותר?

אתה אומר בדיוק את מה שכותב לנו רב"ש במאמרים שלו. כשאתה לא מרגיש זה לא אומר שזה לא קיים, אלא אתה לא מרגיש. גם בחיים הרגילים שלנו לפעמים אני נמצא במצב שאנשים מסביב אומרים לי "אתה לא מרגיש? תראה מה שקורה", ואני לגמרי לא מרגיש, לא שמתי לב. אז כך זה קורה.

מה לעשות? קודם כל "מה שלא עושה השכל עושה הזמן", אתם תרגישו במשך הזמן איך שהכול מסתדר. אנחנו נמצאים בכלי גדול וכל החלקים שלו צריכים להשפיע זה על זה, אז זה יסתדר. להתקשר כמו הנושא של השיעור "מתקשרים לעשירייה אחת" זה לא פשוט, אבל כל אחד ואחד בצורה הפרטית שלו צריך לעשות משהו במקום שלו בעולם, באיזו קבוצה שאליה הוא שייך, באיזו מדינה שאליה הוא שייך, הוא צריך לעשות פעולות כדי לקשור אותנו לעשירייה אחת. כדי שנרגיש שכולנו מנגנון אחד, מערכת אחת, "בני ברוך" אחד. זה מאוד מאוד חשוב, ובזה נתמוך זה בזה, ואז נגיע מהר מאוד למטרת הבריאה.

בעל הסולם לא מן הסתם פונה אלינו, קורא לנו הדור האחרון. אנחנו בהחלט כבר הדור האחרון לפי המבנה שלנו, אנחנו רק צריכים להוסיף לזה עוד מאמץ שזה יהיה בהכרה שלנו. אז נקווה שכך יקרה.

שאלה: האם חוק הערבות יכול להתגלות בעשירייה רק מתוך מעשיי הפרטיים, או רק דרך עבודה משותפת?

רק יחד, במאמץ של כולם יחד, לכן זה נקרא פעולת חיבור, פעולת תיקון, פעולה הדדית, והעיקר זה ערבות.

תלמידה: איך בעבודה היומיומית של העשירייה נכלול את העשירייה העולמית?

קודם כל זה על ידי עבודות משותפות בהפצה, בלימוד, לשרת אנשים אחרים, זה דבר אחד. ודבר אחר, פשוט להיות יחד, בהתכתבות, בשיעור. שמתי לב שיש כאן אנשים שכולם מכירים אותם, כולם קרובים אליהם, כי הם עוסקים במשהו שחשוב לכולם. אז כך תשתדלי להראות את עצמך, שאת עושה ככול היותר כל מיני דברים שאנשים צריכים ואז הם פונים אליך.

והדבר העיקרי שאנחנו יכולים לעשות הוא הפצה. לצאת לחוגים, לאנשים זרים, שונים, רחוקים מחכמת הקבלה, לא צריך להגיד שזאת חכמת הקבלה בכלל, לא לדבר עליה, היום כל העולם נמצא עד כדי כך בכאלה מערכות, שינויים, שאפילו לא צריך להגיד "חכמת הקבלה" כי זה רק מבלבל אנשים. וכשאת אומרת שצריכים להתחבר, ועל ידי זה נגיע לחיים יותר טובים, כלפי ילדים, כלפי הורים, את כבר מזמינה אותם, את כבר מושכת אותם לאיזה חיבור. והעולם לא צריך יותר.

שאלה: שמעתי שאמרת שעלי לראות שהחבר פועל למען כולם. איזה שינויים קורים בחבר כשאני מסתכלת עליו כך?

אני נותנת לו דוגמא איך להתנהג נכון כלפי האחרים. אם אני נותנת לו דוגמה איך להתייחס יפה לכולם, לקרב את כולם, לחמם את כולם, אז אני חושבת שלפי הדוגמה שלי כך הוא יתנהג כלפי אחרים, וגם הם לאחרים, כך זה יתקדם, ובצורה כזאת נגיע לתיקון. תיקון לא מגיע מזה שאנחנו מעבירים את הפעולות האלה מאחד לשני בצורה פיזית, התיקון מגיע דרך המנגנון הפנימי שלנו, הרוחני, אבל אנחנו נראה איך זה מתממש.

תלמידה: אם אני משפיעה מבפנים, זה פועל כמו איזה חומר שממיס?

אפשר לדמות את זה כך, זה דומה.

שאלה: אמרת שהקבוצה שהתאספה כאן בישראל תתקדם בצורה משמעותית. האם עשית הבחנה בין אלה שהיו כאן פיזית בישראל, לבין אלה שהתחברו דרך המסכים?

כשגרתי ברחובות בשנת 75 הייתי מגיע לרב"ש כל בוקר ללמוד, כרגיל בשתיים בלילה, לקראת שלוש, עד שהוא דיבר איתי ואמר לי "כדאי לך לגור יותר קרוב". אמנם היה לי רכב ולהגיע בלילה מרחובות לבני ברק זה עשרים דקות נסיעה, אבל בכל זאת כך הוא אמר. זה גם היה שייך לשבתות שאסור לנסוע.

אז לא היה אינטרנט, לא היו שום קווי קשר. לעבור מאיזו מדינה דווקא לישראל כדי להתקדם בחכמת הקבלה זה בעיניי צעד חשוב מאוד, ויש הרבה גברים ונשים שעשו את זה כבר. במקרה שזה רציני באמת, אז אני תומך בזה ללא ספק, אבל האדם צריך לבדוק את עצמו קודם, האם זה באמת נכון או לא, ולא שהוא קופץ כבר לעגלה הזאת ונוסע. לכן אני לא יכול להגיד לך.

יש הרבה אנשים שעברו בתוך ישראל לבני ברק, ואחר כך לפתח תקווה, התקרבו אלינו, הם היו מאותה מדינה ואחר כך יצאו. ויש כאלה שהגיעו מרחוק, הם נמצאים כאן איתנו, ממש קרובים לנו והם ממשיכים, יש להם כבר משפחות וילדים, אז יש ויש.

תלמידה: האם אמרת שאלה שהיו כאן פיזית בכנס בישראל, התקדמו בצורה יותר משמעותית מאחרים שהיו מחוברים וירטואלית?

נכון, בכל זאת יש הבדל, יש הבדל בהשפעה, יש הבדל בזה שהגוף שלנו מקבל השפעות מכל הכיוונים, מהאוויר, מהכול. לכן אלו שהיו כאן פיזית ודאי שהיתה להם הזדמנות, לא שהם התרשמו יותר אבל הייתה להם הזדמנות להתרשם הרבה יותר מאלו שלא היו כאן פיזית.

שאלה: בהתייחס להתרשמויות, זאת הייתה חוויה רגשית מאוד משמעותית, והיה כנס מאוד רגשי שפתח את הלבבות שלנו ושגילה גם את חוסר החיבור בינינו, אבל את ההתגברות עליו. אנחנו באמת הרגשנו והיינו פה בלב אחד משותף מכל ההתרשמויות. איך להתקדם בכיוון של נרנח"י של עשירייה אחת כמו שאמרת בתחילת השיעור, גם כשאנחנו לא נמצאים בתוך המרכז של כל הרגשות החזקים האלה כמו שהרגשנו כאן, איך להמשיך להתקדם בכיוון הזה?

זה שאתם נמצאים ביכולת להיות קשורים אלינו בכל האירועים שלנו, שיעור בוקר, צהריים, ערבי חיבור, איחוד, ישיבות חברים וכן הלאה, זה נותן לכם ממש אותה הזדמנות להתקשר ולהמשיך איתנו ולא לעצור ולא לרדת מההתקדמות הזאת. אני לא חושב שמי שנמצא במקום כלשהו בחו"ל, אם הוא נמצא איתנו במערכות שלנו, מתקדם פחות, לא.

אנחנו רואים למשל אותה קבוצת טורקיה כמה הם רוצים להיות יחד איתנו, תראי כמה הם מתקדמים, זה הכול תלוי ברצון. חוץ מזה יש לנו הזדמנות לקבל אתכם מתי שאתם תרצו לבוא, רק לכתוב לנו ואנחנו נסדר מקום ומערכות ואתם תוכלו לבוא ולהיות כאן. לדוגמה בקרוב חג הפסח, כעשרה ימים ואתם יכולים לבוא ולהיות כאן, ואנחנו נארגן סדרת לימודים, פעולות, ערבים, וכל מה שרק אפשר, לפי הבקשות שלכם. אז אני מחכה לכם.

שאלה: מה זאת עשירייה כיחידה של השפעה? יש לנו כל יום שישי ועידה שבהכרח קבוצות מרוסיה ואוקראינה מכינות ביחד. נפגשים ארבע פעמים בשבוע, מחפשים חומרים, בוחרים נושא, עשירייה מאוקראינה כל פעם מכינה את סיכומי השיעורים של השבוע. זה מאוד מחבר אותנו גם גברים גם נשים כל יום שישי. זה שייך לנושא שלנו שאנחנו לומדים, איך כל עשירייה מתרחבת כיחידה של השפעה ואז יש השפעה הדדית בין העשיריות. ביום שישי הזה יהיה לנו פורים והזמנו את כל דוברי הרוסית החל מקנדה, עד אוראל, וכולם עושים את זה עם שמחה עצומה ובהשפעה גדולה. האם זה אותו איחוד שאנחנו מדברים עליו עכשיו?

ודאי שזה נמצא במסגרת של מה שדיברנו עליו, כן, יופי.

שאלה: אם חברה מחליטה לעבור לעשירייה אחרת, איך להתייחס לזה כרצון הבורא או חוסר עבודה ממני?

זה קשה להגיד אני לא יכול לענות על זה. צריכים לראות בכל מצב מה קורה שם, או החברה אשמה או העשירייה אשמה, או אני אשמה, זה לא פשוט. לעבור מעשירייה לעשירייה זה אומר על משהו, שמשהו לא בסדר. למה היא עוברת, אם אין סימנים אם אין סיבות מוצדקות לזה? אני לא יכול להגיד כלום, אבל סתם כך זה בכל זאת מדליק אור אדום. צריכים להיכנס לזה ולהסביר לעצמנו.

שאלה: אני שומע שאתה מדבר על כך שכל הקבוצות צריכות להפוך לקבוצה אחת, כל העשיריות לעשירייה אחת, איך זה צריך לקרות בפועל?

בפועל אתם צריכים לחשוב איך אתם מתחברים כאיש אחד בלב אחד, שבסופו של דבר זה צעד קדימה למטרת הבריאה ולא שאנחנו סגורים בעשיריות. אנחנו דיברנו על עשיריות כבר הרבה חודשים, וקראנו על זה בהרבה מקומות ורגילים לסגנון הזה. עכשיו אנחנו צריכים לדבר על כול העולם כעשירייה אחת, אז צריכים גם לזה למצוא אולי מקראות פה ושם, ולקרוא וללמוד אותם וכך להתייחס אלינו כי איזה הבדל יש בין קבוצה שקיימת ביפן או בסין לעומת קבוצה שקיימת במולדובה או בקזחסטן או באפריקה או דרום אמריקה. אני לא יודע, אני הייתי בהרבה קבוצות כאלו ולא הרגשתי בהן הבדלים ושינויים גדולים, ריחוק כל כך גדול זו מזו. לכן בואו נחשוב על זה.

תלמיד: לא ברור עד היום מהו סגנון העבודה שלנו, מה זה עד היום? בשנים האחרונות סגנון העבודה שלנו הוא בתוך עשירייה פרטית.

כן.

תלמיד: אז עכשיו מה החידוש בצורת העבודה שלנו, מה זה אומר עכשיו להרגיש עשירייה עולמית כשיש לי את העשירייה הפרטית שלי, הרי כל העבודה היא בתוך העשירייה הפרטית שלי?

השינוי הוא שאני צריך בזה לצמצם את העבודה שלי בתוך העשירייה כמו למקור אחד, כאיש אחד בלב אחד ובורא אחד, כולנו יחד, זאת העשירייה שלי. וכך אני צריך עכשיו להתקרב לראות את כול המציאות העולמית של בני ברוך גם כעשירייה אחת.

בואו נשתדל לראות איך זה אפשרי, לא, כן? בעקבות המלחמה הזאת העולם עכשיו יתקדם כבר לחיבור. בטח יהיו בדרך עוד הרבה הפרעות, שינויים, זה יכול לקחת כמה שנים, אבל העולם הולך להתקרב להיות כגוף אחד ואנחנו צריכים להכיר את המבנה הזה, להרגיש אותו, להמחיש אותו, איך זה שבני ברוך מדברים על זה, מכירים בזה, רוצים שזה יקום ומושכים לזה את כל האנושות.

תלמיד: איך במקביל לעבודה שלי בתוך העשירייה אני מצרף גם את העבודה שלי כלפי העולם? איך להיות במקביל גם בעשירייה הפרטית וגם בעשירייה העולמית?

להשתמש זה לצורך זה.

תלמיד: איך?

שכל העשירייה הפרטית שלי, הקבוצה הפרטית שלי עובדת כדי לפרסם לכל העולם את האש הבוערת בנו להרגיש את כולם כעשירייה אחת.

שאלה: להמשיך אותו הכיוון. אחד הדברים הבולטים בכנס זה שאתה נמצא בסוג של זרימה כזאת שכולם מתחברים עם כולם, ואם אתה רוצה או לא, אתה בזה. ואחד הדברים הבולטים שנמצאים בעשירייה הפרטית של כל אחד, אתה כל כך בתוך העשירייה שאתה ממש סגור בתוכה ואתה לא רואה מעבר, זה ממש סוגר אותך שם בפנים. אז איך למרות העבודה האינטנסיבית הזאת שאנחנו עושים בתוך העשירייה הפרטית אתה עדיין ממשיך לפתח את הרגש הזה כלפי העשירייה העולמית, העשירייה האחת?

אם אנחנו מדברים, אם אנחנו מפיצים, אם אנחנו מגדילים, מעלים את העשירייה הכללית העולמית שהיא זאת שצריכה להביא לעולם מצב של גמר תיקון, והבורא שיתגלה דווקא מתוכה לכולם "כמלך כל הארץ", אז אני רואה שהתחלנו ודאי שמעשירייה אחת ועוד לפני זה אנני התחלתי בכלל מעצמי. העיקר שאני צריך לראות את כל המציאות, גם גברים, גם נשים, גם ילדים, כל באי עולם כאיש אחד. ואני צריך ללחוץ על עצמי ולהשתדל להתקרב אליהם, להכיר אותם.

תלמיד: אז מה צריך להיות לנגד עיניי כל הזמן כדי דווקא לחזק את הקשר בתוך העשירייה האחת?

אני חושב שהעולם עכשיו יתחיל להסתובב לכיוון אחד. המלחמה הזאת הולכת להסתיים, היא תגרום לנו למצב שרוב העולם יכיר בזה שאין מקום למלחמות, אין מקום למי שמתנפל על מישהו, שמישהו קם נגד מישהו, שאנחנו חייבים לתת לכל אחד לחיות במקום שלו ובמסגרת שלו, בתרבות, בחינוך, בשפה שלו, ואף אחד לא ידכא את האחר.

תלמיד: מה כל עשירייה פרטית בעבודה שלה מוסיפה לעשירייה האחת הזאת?

את הרצון שלה, זה שהיא בונה בתוכה אותו תא שמִהתאים האלו אנחנו מרכיבים את כל הגוף הכללי, וכך אנחנו גדלים.

תלמיד: ואיך קורה החיבור הזה לעשירייה אחת?

אדם.

תלמיד: איך זה קורה בפועל, מה אנחנו עושים כדי להתחיל לחיות בתוך עשירייה אחת?

להתחיל לחבר עשיריות. העשיריות בעצם כבר איכשהו קיימות. בדרך שאנחנו נתקדם לשלב הבא נראה עד כמה הן הכרחיות העשיריות האלה ומהן מאות ואלפים וכן הלאה, עד שכל האנושות תרגיש שהיא נמצאת במערכת אחת.

זה ילך, כי אנחנו נכנסים כאן לזרימה של הטבע ולכן אתם תראו עד כמה זה פתאום מסתדר יפה. זה לפנינו, לא הייתי מדבר על זה אבל אתם תראו איך שכלי התקשורת וכולם יתחילו לדבר על זה בכל העולם.

שאלה: באמת מורגש שככל שעבדנו בכנס ולא היינו בעשירייה שלנו, יותר התקרבנו בינינו, כל חברי העשירייה, זה כמו ריאות שמתנפחות וחוזרות כאילו יש איזו נשימה אחת כזאת עם כולם. השאלה היא עכשיו אם אפשר מהעבודה הזו שלנו כיחד, להתחיל לעבוד עם עוד עשיריות?

עכשיו אני לא רוצה להיכנס לכל מיני סדרים בין העשיריות, בתוך העשיריות, מעל העשיריות, בין המדינות, השפות וכן הלאה, זה ים של עבודה ואני לא ממליץ למהר בזה.

תלמיד: אז איך אנחנו מדייקים יותר את העבודה שלנו כעשירייה כך שנוכל להרגיש את העשירייה הכללית?

הכי חשוב לנו לדעת שלפנינו ישנה רק עשירייה אחת ואין בעולם אלא רק עשירייה אחת, ובה אנחנו צריכים לגלות קשר בינינו, קשרי אהבה, והבורא כממלא אותה. זה העיקר, ולא לחלק את זה לכל מיני שלבים.

שאלה: נראה שאנחנו צריכים להקטין את העבודה בעשירייה כדי להיות מסוגלים לעבוד בין העשיריות. זה מפחיד, זה נראה שאנחנו צריכים לחזור לקרוא את כל כתבי רב"ש, אבל במקום לקרוא את זה כאני, לקרוא את זה כעשירייה, ושוב לעשות את אותה עבודה בדרגה עליונה. האם זה כך?

אנחנו נמשיך ונראה בדרך. המעשה בעצמו ילווה אותנו וידחוף אותנו בצורה נכונה לשביל הנכון.

שאלה: לפני הכנס הייתה לנו הכנה מאוד חזקה בעשיריות, דרך זה יכולנו טוב טוב להיכנס לתוך הכנס ולממש את מטרתנו שם. עכשיו, אחרי הכנס, יש הרגשה בלב שהעשירייה מחזיקה אותך ואותה מחזיק הבורא וכל הכלי מחזיק אותך ביחד. זו איזשהו מהפיכה פנימית שדיברת עליה. האם מספיק להחזיק את ההרגשה הזאת בלב בשביל להמשיך את העבודה או שאנחנו צריכים עוד משהו בנוסף?

אני לא יודע. לי נראה שאנחנו צריכים להיות בקשר בינינו, ומשיעור לשיעור השיעורים שלנו נעשים יותר ויותר פרקטיים ומכוונים איך להגיע למצב הסופי, לכך שהאור העליון יעבוד עלינו ויגבש אותנו להיות באמת כעשירייה אחת לכל דבר. ואז אנחנו נראה איך הבורא מתגלה מתוכנו ומושך אותנו לנקודה המרכזית של הבריאה, ללב של אדם הראשון. זה מה שנעשה בפועל ונרגיש את הפעולות האלה שלו עלינו.

אני שמח מאוד שהפעם, אחרי הרבה שנים, התגלתה קבוצה גרמנית חזקה עם אנשים שמבינים, מרגישים, רציניים ולומדים. כל הכבוד, אני מאוד שמח בזה.

שאלה: בעבודה בעשירייה נדרשת איזושהי נטייה דקה ויש פחד לא לקלקל את החברות. האם בעבודה בעשירייה צריך איזה גישות של פילוסופיה ופסיכולוגיה, כי כולנו שונים, יש אנשים עדינים, ויש אנשים גסים, ואולי האנשים הגסים יכולים איכשהו להשפיע על העדינים ולגרום להם להתקלקל ולעזוב?

זה נכון מצד אחד. מצד אחר זה לא נכון, כי בסופו של דבר כולנו לומדים על ידי המאור המחזיר למוטב. אם זה לוקח הרבה זמן זה משהו אחר, אבל בסופו של דבר אנחנו נמצאים תחת המאור המחזיר למוטב והאור הזה מרכך אותנו, מחליק אותנו, הוא עושה מאיתנו כל מה שהוא צריך. מתאים אותנו אליו.

לכן, רק סבלנות ויחד, ואנחנו נשתנה. אני חושב שתוך מספר חודשים, חצי שנה אתם תרגישו שאתם נמצאים לגמרי במקום אחר, ברמה אחרת, בתפיסה אחרת, בהרגשת כוחות העולם בצורה אחרת. תראו את העולם יותר שקוף, אתם תראו כמו שכתוב "מסוף העולם ועד סופו". זה מה שיהיה לנו. נעשה יחד.

צריך יותר ויותר לחשוב על ההבחנות שחכמת הקבלה מביאה לנו ולא לצרף לזה הבחנות גשמיות שאנחנו רגילים להן.

תלמידה: יש חברות בעשירייה שנותנות דוגמה מאוד גדולה. הדוגמה הזאת לא משפיעה על החברות האחרות, הן לא שמות לב לדוגמה, הן לא מתרשמות ממנה ולא מתחברות.

אין מה לעשות. אני לא מחפש את הסיבה, כי אני יכול להוציא מהראש שלי אלף ואחת סיבות, אלא אם אני רואה שמשהו לא עובד, אני לא משתמש בזה, אין מה לעשות. אני לא רוצה להיות יותר חכם מהטבע. אלא אם הטבע, הבורא, התהליך שאנחנו עוברים, לא מתלבש בנו בצורה נכונה, אני מקבל אותו כלא נכון.

תלמידה: רציתי גם להודות על הפגישה החמה כאן, על הבית הזה, גם הגשמי וגם הרוחני, הרגשנו ממש בבית אחד בלב אחד. קיבלנו כל כך הרבה אהבה כאן. ניקח את זה איתנו ונעביר את זה הלאה לעשיריות שלנו. תודה.

תלמיד: רצינו לעדכן שהרכבת שלנו דוהרת לעבר גמר התיקון, ומהתחנה הזאת של הכנס שהיה כאן בבית שלנו אנחנו מתקדמים לעבר התחנה הבאה והיא פסח. זה שבוע שהולך להיות בו מגה אירוע של סעודות, של שיעורים, של חיבור, נחגוג פשוט את הגאולה שלנו מהאגו, ואנחנו באמת רוצים להזמין את כל החברים והחברות.

תלמיד: השנה פסח יוצא בין התאריכים ה-5 עד 12 לאפריל. פרטים מדויקים על כל התקופה הזאת אנחנו נפרסם בימים הקרובים, נתחיל לעשות את כל הבדיקות ונפרסם את הפרטים ואז יהיה אפשר כמובן להירשם ולבוא, ויהיה הרבה יותר ממה שהיה לנו בכנס. לחיים לכולם.

(סוף השיעור)

---

1. "עשר ספירות בלימה עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה" (ספר יצירה א')↩