שיעור הקבלה היומי12 פבר׳ 2025(בוקר)
שיעור בוקר 12.02.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
הכנה לכנס "מתחברים ללשמה" – קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: קטעים נבחרים מתוך מסמך ההכנה לכנס "מתחברים ללשמה". קטע מספר 14.
"ע"י שבירת הכלים דקדושה, ונפילתם לבי"ע דפרודא, נפלו עימהם ניצוצין דקדושה לקליפות. שמהם באו ענייני תענוגות ואהבות מכל המינים, לרשות הקליפות, שהניצוצין מעבירים אותן לקבלת האדם ולהנאתו. והם גורמים בזה לכל מיני עבירות, כמו גנבה גזלה ורציחה.
אמנם יחד עם זה, נתן לנו תורה ומצוות. אשר, אפילו אם מתחיל לעסוק בהם עוד מתוך שלא לשמה, להנאתו עצמו, למלא תאוותיו השפלות, כפי כוחות שבירת הכלים, הנה סופו שיבוא על ידם לשמה. ויזכה למטרת הבריאה, לקבל כל הנועם והטוב שבמחשבת הבריאה, כדי להשפיע לו נחת רוח."
("זוהר לעם". הקדמת ספר הזוהר. מאמר "שמח במועדים ואינו נותן לעניים", סעיף 175)
תלמיד: האם תוכל להסביר מה זה "ניצוצין" שנופלים, "קליפות", האם זה רצון לקבל, כוונות?
אני חושב שלמדנו קצת על זה. קליפות אלו כל אותם הרצונות שעדיין לא תוקנו, שכוונתם היא רצון לקבל, אלו הקליפות, הרצונות עצמם. מתוך הרצונות האלה, על ידי פעולות למיניהן, הם מולידים כלים שנקראים קליפות. אלו רצונות, ניצוצים, כלים, עד שמגיעים לסך הכול שנקרא קליפה. אנחנו צריכים להתייחס לזה בצורה מסוימת כדי להוציא משם את הכוונה המקולקלת שבהם, ולתקן אותה לכוונה הנכונה, על מנת להשפיע.
תלמיד: מה הם ניצוצין דקדושה?
ניצוצין דקדושה הם אותם חלקי אור שהיו בקשר עם הכלים האלה. אבל ודאי שנוכל להפריד אותם מהרצונות שלא מתאימים להם, וכך לתקן.
תלמיד: נשמע מהקטע, שחלקי האור שנופלים לתוך הקליפות נותנים להם חיות חדשה, כוח חדש. מה הוא הכוח הזה שמקבלים מהניצוצין האלה שנפלו לתוך הקליפות? מה הקליפות מקבלות?
הקליפות מקבלות כוח השפעה, כי ניצוצין הם כוח השפעה. כשהן מקבלות אותם, אז יש להן יותר כוח, וכבר לא רוצות כל כך להתרומם מהמצב שהן נמצאות. אם במצב שלהן אפשר לקבל אור, אז למה לעזוב אותו, ולכן בזה הן מתחזקות.
תלמיד: האם אפשר להגיד שכשהניצוצין נפלו לתוך הקליפות נולד הדבר הזה שנקרא להשפיע על מנת לקבל, ולפני כן לא היה דבר כזה במציאות?
זה עוד לא להשפיע על מנת לקבל, אבל זו עזרה גדולה.
תלמיד: מה מיוחד בכוחות של שבירת הכלים שדווקא על ידם מגיעים ללשמה? הוא כותב שדווקא על ידי כוחות שבירת הכלים מגיעים ללשמה. למה?
כי בכלים השבורים ישנם כל אותם החלקים שאנחנו צריכים לתקן. לכן לא נראה לי שאפשר לעשות את זה במקום אחר. אנחנו צריכים למיין את הכלים, לראות איזה מהם קשורים לאור, ואם לאורות ולכלים אין אותה הנטייה לחיבור, אז אנחנו מפרידים אותם, לא רוצים להשתמש בהם. בכלים זו לא בעיה לא להשתמש, כי זה ידוע, רואים את זה, אבל את האורות שנפלו לכלים אנחנו כן צריכים להפריד מהכלים, ואז להשתמש בהם.
תלמיד: מה זאת ההפרדה הזאת, הפעולה שאנחנו עושים, מפרידים את הכלים שהם לקדושה ולא לקדושה, שנותנת לנו לעלות יותר גבוה?
זה נקרא בירור. עושים את זה על ידי זה שמבררים האם הניצוצין האלה יכולים להיות בכלים שלנו, באיזה כלים כן, ובאיזה לא יכולים.
תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים לעשות את ההפרדה או לשים גבול. איך שמים גבול נכון ולא מדומה בתהליך הזה? אנחנו יוצאים מהשיעור עם כוחות. הטבע של המערכת שלנו הוא לגנוב מהכוחות אלה, ואנחנו צריכים לשים גבול. ברגע שאתה עובר גבול מדומה אתה גם עובר את הגבול הנכון. איך אנחנו שמים גבול נכון?
את זה עוד נלמד. עוד לא למדנו.
תלמיד: מה זה לברר ניצוץ?
לברר האם אפשר להוציא אותו ממה שנשאר לנו אחרי השבירה, ולעבוד איתו בתיקון הבריאה ובמעשה.
תלמיד: מה זה הניצוץ לעומת הכלי? אם כלי זה רצון, אז מה זה הניצוץ שיש שם?
הניצוץ זה מה שנשאר לנו מתוך הכלי. מהאורות נשארים ניצוצים, ואותם אנחנו צריכים לשמור, לאסוף, ואז הם הופכים להיות לאורות. הם מין אור חוזר שאנחנו צריכים אותם אחר כך כדי לעשות תיקונים נכונים בכלים.
קריין: קטע מספר 15.
"הכוחות לעשות לשמה מוכרחין לקבל מהעליון, כי אין בכוחו של התחתון להתחיל בעבודה, אלא מבחינת שלא לשמה, הנקרא רצון לקבל, כי רק השלא לשמה נותן את כוח המנענע הראשון של התחתון, כי בזמן שאין האדם מוציא טעם מספיק מהנאות גשמיות, אזי הוא מתחיל לחפש אחרי תענוגים רוחניים."
(הרב"ש. 587. "עליון מברר לצורך התחתון")
תלמיד: בהתחלה אדם מקבל התעוררות מצד הרצון כלפי ההשפעה, כלפי הטוב. ואז לאט לאט זה נעלם והוא מתחיל לפתח את ההרגשה כלפי האמת, האמת מושכת אותו, ופה הוא צריך לבקש כוחות מהעליון. מה השוני בין שהוא נותן כוחות מהרצון, לבין ההתעוררות שהיא לקבל כוחות מהעליון?
כבר במצב שעכשיו אדם משיג את הפעולה הקודמת שלו יש ניצוצין, רשימות, שהם מכינים אותו, מעוררים אותו לפעולה הבאה.
תלמיד: אותם הניצוצים, האם זו התעוררות מצד התחתון או מצד העליון?
ממה הוא עכשיו מתעורר?
תלמיד: הוא השקיע מאמצים, המטרה נראית לפניו גדולה יותר, החברים מתארים אותה כגדולה יותר, ומורגש שצריכים להיות פה כלים חדשים. אלו לא אותם כלים כשהוא נמשך מצד השקר, מצד ההרגשה, אלא משהו אחר.
מה הם אותם כלים שאנחנו צריכים לפתח הרגשה של אמת כלפיהם? כמו שפעם הרגשתי כלפי הרצון שמתעורר שהוא דבר מאוד יציב, מאוד חזק, עכשיו זה משהו חדש שהוא מצד ההשפעה, הרצון להשפיע.
כן.
תלמיד: מהו אותו הכלי החדש שאנחנו צריכים לבנות, רוצים לבנות?
מכלי שמאיר מבחוץ, אין לו שום תשוקה לעלות כביכול. אבל עכשיו, במה שמאיר לו בזמן הירידה, ויחד עם הירידה הקשר שיש עם אותו האור שנמצא מחוץ לכלי השבור, הוא יכול לבנות מזה את היחס הנכון שלו לכלי המתוקן, לרשימות מתוקנות. יוצא שהוא מתקרב לאותו האור שהיה בו קודם, וכך הוא עובר את השלב הזה.
תלמיד: הוא כביכול נמשך למשהו שהיה בו קודם.
הוא לא נמשך למה שהיה לו קודם, אלא רק לאור שהיה מאיר לו קודם.
תלמיד: אבל בכלים החדשים.
כן.
תלמיד: למה כשלאדם נמאס מתענוגים גשמיים והוא רוצה תענוגים רוחניים זה נקרא התעוררות מהתחתון?
כי הוא קיבל אותם ברצון לקבל שלהם, של הכלים האלה, לכן הוא צריך להתנתק מהם בצורה שלא תמשוך אותו בחזרה.
תלמיד: אבל עדיין זה סוג של התפתחות טבעית. ילד רוצה משהו, נער רוצה משהו, מבוגר רוצה משהו, בסוף הוא מגלה שבתענוגים הגשמיים אין תענוג, אז הוא רוצה משהו שהוא רוחני, הוא אפילו לא מבין מה עדיין.
לא, אנחנו גם מלמדים אותו שמה שעכשיו מתעורר הוא באותו כיוון כמו שהיה קודם, זאת אומרת לעל מנת להשפיע אין, לעל מנת לקבל יש, בכלי חדש, בצורה יותר חזקה. אז הוא צריך ללמוד מהכלי הקטן שיש בו על הכלי הגדול, או מהרשימו ללמוד את האור.
תלמיד: וכשהוא לומד מתוך הרשימו על האור, הוא רוצה משהו חדש שאין לו אותו, רק העליון יכול לתת אותו.
כן.
תלמיד: מה זה, רצון לרוחניות?
רצון. רצון להשפעה.
תלמיד: כשאדם מתפתח ומתחיל לקבל אור זה גם מעורר את הקליפות להימשך אחרי האור הזה, ויכול להתעורר בו גם רצון לכל מיני תענוגים, הוא מקבל תענוג מהחיים, מכל מה שקורה סביבו. מה היחס שצריך להיות לו כלפי ההתעוררות הזאת של הרצונות שלו? איך הוא צריך לעבוד איתם כשהוא כבר מתקדם ומתחיל להרגיש את שני העולמות האלה?
כל עוד הוא לא קיבל את המדרגה הנוכחית שביקש, אין לו רצונות שמושכים אותו לקבלה. וכשקיבל רצון לקבל ונמצא לפניו אותו האור שמושך אותו למדרגה הבאה, זה נקרא שביני לביני הוא יכול להרגיש שזה אור גדול. אבל הוא כבר היה בעל מנת להשפיע ולכן הוא ממשיך בעל מנת להשפיע לאותו האור החדש.
חסרות כאן כמה מילים, אני לא יודע איך להשלים.
תלמיד: מצד אחד החשיבות להשפעה יכולה להישאר, ומצד אחר האדם כבר יכול לקבל הנאה מהרצון לקבל. לפני זה הוא לא היה יכול ליהנות, היו לו לחץ וצמצומים וכן הלאה, ופתאום מתחיל להיפתח לו. אבל אלו שני עולמות שלאו דווקא שוללים זה את זה, הוא יכול לחיות גם בזה וגם בזה. האם צריך לעשות משהו בכוח, באיזו בהתגברות מיוחדת, או שהוא יכול להמשיך מצד אחד לקיים את ההנאה הזאת בצורה מבוקרת, וגם לעסוק בהשפעה במקביל?
זאת השאלה בעצם, האם אנחנו יכולים להיכנס לקשר עם הרשימות הנוכחיות ולדחות את הרשימות הקודמות. זה לא רשימות, אלו אורות שהיו. יש כאן עוד כמה שאלות שלא נענה עליהן ברמה הזאת.
תלמיד: האדם יכול לעסוק בהשפעה רק כשהוא כבר לא נהנה מקבלה?
לא, יכול להיות שהוא מכסה את הרצונות להשפעה וזה לא מפריע לו עכשיו לעשות פעולת השפעה.
תלמיד: מכסה את הרצונות של ההשפעה?
כן.
תלמיד: האם האדם יכול להביא את עצמו למצב שהוא לא נהנה מקבלה?
שממש לא נהנה הוא לא יכול, כי זה נמצא בכלי, אבל הוא צריך להיות תמיד קשור עם הכלי הבא, עם המצב הבא, ושמה שהשיג לא נשאר לו למצב הבא. הם נמצאים ממש בפרודא ביניהם ולכן הוא נפרד מהמילוי הקודם ומוכן להשתתף במילוי הבא.
תלמיד: אם הוא נשאר במילוי הנוכחי, במצב הנוכחי, זה נקרא קבלה, על מנת לקבל?
אם הוא נשאר במילוי הנוכחי אז אין לו כלי.
תלמיד: אז אם הולך למילוי הבא, למצב הבא, זה נקרא שהוא כבר עוסק בהשפעה?
כן.
תלמיד: למה דווקא ההסתכלות על החיסרון הבא, על המצב הבא זה מה שמתקרב להשפעה?
זה חיסרון לא שלו, זה חיסרון של העליון שעכשיו נגלה, והוא רוצה למלא אותו בעל מנת להשפיע.
תלמיד: איך להבחין נכון בין חיסרון שמגיע מהעליון לבין חיסרון שהתחתון נמצא בתוכו, איך שמים לב להבדל הזה?
זה הבדל מאוד ברור. זה כמו ההבדל בין אור שמאיר בבוקר ובין אור שמאיר באמצע היום. הוא מאיר דרך כלים אחרים.
תלמיד: איך מזהים את החיסרון של העליון?
רק כשהתחתון, על ידי איזה פעולות שלו, מגיע לאותו החיסרון, אז הוא מזהה אצלו חיסרון שעליו הוא אומר שזה חיסרון שבא לו מהעליון, וזה נקרא חיסרון העליון.
תלמיד: איזה פעולות התחתון עושה שמביאות אותו לזהות את החיסרון של העליון?
על ידי החיסרון הוא משיג את הכלי שלו, יש לו עכשיו רצון לקבל את האור של הדרגה הבאה. זאת אומרת, העליון שלו בעיניו עולה לדרגת השפעה והוא בעצמו נשאר באותו מצב.
תלמיד: אילו פעולות התחתון עושה שמביאות אותו לזהות את החיסרון של העליון?
הוא צריך רק להתחבר עם העליון, להתכלל בעליון.
תלמיד: אבל איך הוא מזהה את העליון?
זה למעלה ממנו.
תלמיד: זה נגלה לו כך פתאום או שהוא עושה משהו כדי שזה יתגלה?
בזה שהוא היה בדרגה שלו ועכשיו התכלל עם העליון, הוא נעשה כעליון ואז הוא עולה עימו יחד לרמה של האור שלו. זאת אומרת, ביכולתו של הנברא להיות בדרגה תחתונה, להיות בדרגה של עצמו, ולהיות בדרגה עליונה. כשהוא נמצא בדרגה עליונה, הוא משיג שם את הכלי. הוא נמצא בתוך הכלי, נכלל בו. הוא גם מרגיש את האור המקיף של הכלי. ובצורה כזאת הוא קונה את מצבו של העליון, שמאיר לו כשהוא יורד בחזרה, מאיר לו כניצוץ.
תלמיד: חילקת את יכולות הנברא להיות בדרגה תחתונה, להיות בדרגה של עצמו ולהיות בדרגה עליונה. איך אדם מתכלל בדרגה העליונה?
ראשית, בכל מקום שיש לו את ההזדמנות הזאת הוא עושה את זה. שנית, הוא מצפה שתהיה לו כל הזמן הזדמנות, אפשרות, משיכה לעלות לזה. מכל מצב שבו הכלי נמצא יש לו קשר, גם לעליון וגם לתחתון, והוא בוחר למי להשתייך לצורך התיקון. כאן השאלה היא, האם יש מצב שיש לי הזדמנות, כך אני חושב, לעלות למעלה, ובעצם כשאני נמצא במצב, יש לי את כל הנתונים ואני יורד למטה.
תלמיד: האם בכל מצב יש לאדם הזדמנות להתכלל בעליון, או שאלו רגעים מיוחדים שצריך לזהות אותם?
לא, האדם בעצמו מזהה אותם.
תלמיד: איך הוא מזהה את הרגעים האלה, האם זה נגלה אליו, או שהוא צריך ממש לאתר אותם שלא יחמקו ממנו?
הוא יכול לאתר אותם.
תלמיד: מה זה להתכלל בדרגת העליון?
להתכלל בדרגת העליון, זה שאני מנתק את הקשר שלי עם התחתון, כי זה מנוגד, מפריע לי, אני עושה מעצמי רק רצון להשפיע, ואז אני נכלל בעליון.
תלמיד: דיברנו על שבירה, תיקון, רשימו וניצוצין. מה הקשר בין שבירה לבין רשימו?
שבירה זאת פעולה, ורשימו זה רושם מהפעולה, לאו דווקא מפעולת השבירה, אלא מכל פעולה יש רשימו.
תלמיד: האם הרשימו ממצב טרום השבירה זה נקרא ניצוצין?
ניצוצין זה נקרא שאני מקבל רשימות מהאורות שהיו לי.
תלמיד: וכשזה שבור, האם זה במצב שנקרא אור חוזר?
לא. זה כבר לא כלפי אותו הכלי.
תלמיד: מה מעורר את הרשימות?
את הרשימות מעוררים המסכים בעצמם שיורדים ממצבם הנוכחי למצב שהיו.
תלמיד: ובתהליך מלמטה למעלה?
זה בתהליך מלמטה למעלה.
תלמיד: מה הפעולה שהתחתון יכול לעשות כדי לעורר את הרשימות, או כדי להתקרב לסדר תיקון הרשימות, או כדי לזרז את סדר תיקון הרשימות?
התחתון צריך לעורר את המצבים שהיו לו.
תלמיד: האם המאמץ שלו להתקרב לזולת מעורר את הרשימות?
התחתון שמעורר בעצמו פעולות שהיו לו, הוא בזה לא מתקן שום דבר.
תלמיד: במה הוא כן מתקן?
על איזו פעולה אתה מדבר?
תלמיד: אם אני מבין נכון, יש רשימות ממצב שבו הוא היה מתוקן, הן נמצאות שרויות בתוך הכלים השבורים, והן מתחילות לעורר את הכלים השבורים. זה מלמעלה.
כן.
תלמיד: מה התחתון יכול לעשות מלמטה כדי להתקדם בצורה נכונה לתהליך התיקון? מה הוא צריך לעשות?
הוא עושה בירור, מי הוא, מי המסך שלו, ומה הן הרשימות שמתעוררות. לפי האור שכבר נמצא בו בהארה עליונה, הוא רוצה שממה שעכשיו מתעורר, יתעוררו לו כלים לפי אותן הרשימות.
תלמיד: אבל התחתון לא לגמרי יודע מה הם הקשרים בין כל הרשימות, הוא עושה פעולה כללית יותר, כמגמה.
כן.
תלמיד: האם זאת פעולת החיבור, בזה הוא מושך את האור החוזר שמעורר את הרשימות?
אפשר להגיד שכן.
תלמיד: האם הוא יכול לעבוד עם משהו ספציפי, או שהוא עובד כמגמה?
במצבו זו מגמה.
תלמיד: כשאומרים שמתעוררות רשימות מהשבירה, האם זה מהמצב של פירוק הכלי, שזה חושך, ואז תחילת התהליך היא שהוא מרגיש חושך בחיים שלו, שאין לו תענוגים, או שזה מצב של ראייה מרחוק של אור ואז הוא נמשך אליו?
לא, זה רשימו מהשבירה.
תלמיד: כשאנחנו מקבלים רשימו מהשבירה, זו הרגשה של חושך בכלים שלנו, ואנחנו צריכים דרך החושך הזה להתחיל לעורר את המצב הקדום היותר שזה האור.
כן, אבל יש לך לזה מרחק של פעולה אחת.
תלמיד: הוא כותב שאת הכוחות לעשות לשמה מוכרחים לקבל מהעליון. מה קובע שהעליון ייתן לתחתון כוחות לעשות לשמה?
הרצון של התחתון.
תלמיד: האם רק רצון, אין תנאים מסוימים?
העליון תמיד מוכן לתת לתחתון כוחות להשפעה.
תלמיד: הכול תלוי בתחתון בלבד. האם העליון נותן כוחות בצורה שופעת, או שהוא מגיב לפעולה מסוימת של התחתון?
במצב הזה הכול תלוי בתחתון.
תלמיד: מה יכול לאפשר לכל "בני ברוך" בכנס הקרוב להידבק בעליון, לקבל ממנו כוחות לעשות לשמה?
לעשות כוונה משותפת. אנחנו נמצאים כאן בכל מיני מצבים, וכדי להגיע למצב כללי, אנחנו צריכים להתכלל בינינו, שהאור העליון ישפיע עלינו ויביא אותנו למצב המשותף. בתפילה הזאת, בבקשה הזאת, אנחנו מבקשים מהאור המשותף לעשות בינינו פעולה. הפעולה שיכולה להימצא בנו, זאת פעולת החיבור. לכן בזמנים כאלה, כשמעלים את המ"ן, מעלים את התפילה, אנחנו מעלים את הבקשה שלנו, והעליון נותן לנו חיבור, את מצב החיבור, וממצב החיבור עלינו לבקש את המצב הכללי. המצב הכללי מחבר את כל הרשימות יחד, ואז אנחנו זוכים לדרגה הבאה.
תלמיד: האם זה המצב הכללי של "בני ברוך", של העולם?
לא, אין עולם. זה המצב הכללי שלנו.
תלמיד: האם זה המצב של כל העשיריות?
המצב של כל העשיריות.
תלמיד: מה ההבדל בין המצב הכללי של כל העשיריות לבין המצב של העשירייה שלי?
אין עשיריות פרטיות בזמנים כאלה.
תלמיד: איך להתעלות לרמת החיבור הזאת? זו עבודה שונה מכל מה שאנחנו עושים בשאר ימות השנה.
זה שהתקשרנו ברשימות הפרטיות שלנו, זה נותן לנו עכשיו להתקשר בינינו מהרשימות שלנו למסכים שלנו.
אני לא מוצא כאן מילים. אני רוצה לרדת לרב"ש, שהוא לא משתמש במילים של המדרגות, אלא בכוחות. נמצא את המילים שלו, הן קרובות יותר למעשה.
תלמיד: שמעתי שאמרת שאנחנו צריכים לעשות כוונה משותפת בינינו.
כן.
תלמיד: האם זה נכון להגיד שכדי לעשות כוונה משותפת, אנחנו צריכים לחבר בין החברים את הניצוצין שיש בכל אחד מהם למשהו חדש? לזה הרב"ש קורא, "יש הרבה ניצוצי קדושה בכל אחד מהחבורה ורק הוא אוספכם.."1.
משהו כזה.
תלמיד: מה זה אומר לחבר חתיכת אור או רשימה שנמצאת בי, לרשימה של חבר, מה זה החיבור בין הניצוצין האלה?
אני לא יכול להגיד. אנחנו עוד לא יכולים לבטא את זה, זה כמו שאתה מחבר מצבר גדול וסוללה קטנה. האם מצבר גדול פלוס סוללה קטנה עובד לכל הרשת, או שהסוללה הקטנה רק מעמיסה על הרשת, מחלישה אותו?
תלמיד: בתקופה האחרונה באמת מורגש בעשיריות שאנחנו מאוד רוצים ביחד להגיע למדרגה חדשה, שכל פעולה שאנחנו עושים תהיה למען לעשות לבורא נחת רוח. זאת כאילו כוונה חדשה שאנחנו מנסים לבנות בינינו. כשהחברים מזכירים את הפעולה שאנחנו צריכים להתחבר, משתדלים להיות בה, איך זה עושה את החיבור בין הניצוצין האלה? אנחנו עושים כל מיני פעולות שהן כאילו משחק יותר, זה לא באמת בהרגשה פנימית אמיתית.
בסדר גמור.
תלמיד: איך הדבר הזה מחבר את הניצוצין, והאם בכלל זה מחבר את הניצוצין?
הפעולה הזאת גם מחברת. יש עוד הרבה פעולות שאנחנו מעוררים אותם אבל לא מבצעים, אבל זה גם מספיק לעורר אותם.
תלמיד: לפני הרבה שנים השתמשת במונח "הלחמה". אני מביא חתיכה, החבר מביא חתיכה של רצון שבור ואנחנו מבקשים את המאור שילחים אותנו ביחד.
כן.
תלמיד: האם ההלחמה זו הפעולה שנקראת חיבור הניצוצין?
יכול להיות. אבל זה דוגמה מאוד כללית.
תלמיד: שמעתי כשמרגישים חושך וכשיש גם הרגשת הבורא שמושך בכל זאת לשם, אז מפה אפשר לעשות עלייה לעליון. אני רוצה לברר את הטכניקה. כשמנסים לעלות לעליון בתכונת ההשפעה, האם צריך לנסות לברר מה האור במצב הבא, מה החיסרון של העליון, איך העשירייה יותר מחוברת, מה צריך לברר שם?
להתכלל בעליון ומכאן יהיה לך ברור מה עושים.
תלמיד: שאלה על הכנס. מגיעים חברים מכל העולם והולך להיות פה משהו גדול, כולנו מרגישים את זה, אבל יש הרגשה שהכנס גם מדלל אותנו. איך אנחנו מנצלים את הכנס ללכת יותר פנימה, יותר פנימה ולא שזה נותן איזו עוצמה אבל יותר כללית, ולא ממש ללכת לשמה. איך עובדים עם הכנס נכון, אם זה בכלל אפשרי?
לא. אתה רוצה לעשות מהכנס שתי רמות, אני חושב שזה בלתי אפשרי. אתה באיזה מקום בטוח תגלה את הניגוד שביניהם. אני מפחד שלא נוכל להעלות את השניים יחד.
תלמיד: אמרת לפני כן שאין עשיריות בכנס ובעצם העבודה העוצמתית והחזקה ללכת פנימה לשמה, היא בתוך העשיריות.
כן.
תלמיד: איך אנחנו משלבים עבודה בעשיריות בתוך הכנס, האם זה בכלל אפשרי?
עכשיו זה אפשרי כי מה שחסר בכנס כזה זה ביטול של כל העשיריות כלפי עצמן וכלפי החיבור הכללי, ואנחנו בנקודה הזאת מתחברים, מתוכה אנחנו יכולים לגלות את דרגת הכנס הנוכחית.
תלמיד: האם כדאי לנו בזמן הכנס לעשות התכנסויות של העשירייה כדי לרכז את עצמנו, או שזה בעייתי?
אתה רואה שהרב"ש, וגם בעל הסולם, בכל מקום שדיברו על החיבור, עשו את זה דווקא דרך עליית העשירייה.
תלמיד: אמרנו שיש לנו שלוש מדרגות, עליון, נוכחי ותחתון, ואמרת לחבר לפני כמה דקות שכדי להתכלל בעליון אתה צריך להתנתק מהתחתון. מהי העבודה הזאת להתנתק מהתחתון כדי להתכלל בעליון?
לצאת. להתנתק מהתחתון זאת אומרת, לא לקבל מהתחתון את העבודה שלו, ויכול להיות גם את המטרה שלו.
תלמיד: מה זה תחתון בעבודה שלנו?
תחתון זה תחתון.
תלמיד: אני מבין, להתנתק מהנוכחי כדי להתכלל בעליון. מה זה להתנתק מהתחתון?
אם המצב של התחתון זה המצב הנוכחי שלך, אין לכם ממה להתנתק, אתה נשאר בו.
תלמיד: מה ההבדל בין המצב הנוכחי לתחתון, לא מבין מה זה תחתון בעבודה?
אתמול.
תלמיד: צריך להתנתק מזה?
התחתון זה אתמול, העליון זה מחר.
תלמיד: אתה אמרת קודם שאתה לא בדיוק מוצא מילים והיית רוצה שנשתמש במילים של רב"ש שזה יהיה יותר קרוב למעשה. אפשר לקרוא את המאמר המלא, "עליון מברר לצורך התחתון" של רב"ש שעכשיו קראנו קטע מתוכו ועליו דברנו.
קריין: אנחנו קוראים בספר כתבי רב"ש כרך ג', עמוד 1912, מאמר "עליון מברר לצורך התחתון".
עליון מברר לצורך התחתון
"עליון מברר לצורך התחתון את הגו"ע (מטעם ש"אין חבוש מתיר את עצמו"). והעליון עושה מסך על מ"ן דתחתון, היינו כוח הדוחה, עד שיהיה בחינת מקבל על מנת להשפיע. ורק אז נתפס האור בהמ"ן.
פירוש, שענין מ"ן הוא בחינת רצון לקבל. וזהו מתבטא על ידי תפילה. שתפילה, הנקרא בחינת העלאת מ"ן, ועניית התפילה נקרא בחינת מ"ד, אור ישר, שפע עליונה, השפעה. והתפילה הזו, הנקרא מ"ן, צריכה לתנאים, היינו שיהיה בהתפילה התיקון של מסך, היינו שיהיה כוונתו לה', הנקרא לשמה.
והכוחות לעשות לשמה מוכרחין לקבל מהעליון, כי אין בכוחו של התחתון להתחיל בעבודה, אלא מבחינת שלא לשמה, הנקרא רצון לקבל, כי רק השלא לשמה נותן את כוח המנענע הראשון של התחתון, כי בזמן שאין האדם מוציא טעם מספיק מהנאות גשמיות, אזי הוא מתחיל לחפש אחרי תענוגים רוחניים.
נמצא ששורש עבודתו של התחתון הוא הרצון לקבל. והתפילה, הנקרא מ"ן, עולה למעלה, אזי העליון מתקן את המ"ן הזו, ונותן עליה כוח המסך, שהוא רצון לעכב את השפע, מטרם שהתחתון יודע בעצמו, שכוונתו הוא להשפיע.
היינו, שהעליון משפיע לתחתון טעם ועונג ברצון להשפיע, שעל ידי זה שהתחתון מרגיש את רוממותו יתברך, אזי הוא מתחיל להבין, שכדאי להתבטל אליו ולהתבטל ממציאותו עצמו.
ואז הוא מרגיש שכל זה שיש לו מציאות, הוא רק מטעם שרצונו יתברך הוא כך, שיש רצון לה', שיהיה לתחתון מציאות, אבל הוא כשלעצמו רוצה להתבטל ממציאותו, נמצא אז שכל חיותו שהוא מרגיש, הוא על חשבון לשמה, ולא על חשבון עצמו.
וכשמרגיש הרגשה זו, נבחן אז שכבר יש לו התיקון של המ"ן. ואז הוא מוכשר גם כן לקבל את המ"ד, שכבר אין ביניהם שום סתירה, כי גם התחתון רוצה בטובת העליון ולא לתועלת עצמו.
וזה נבחן כשהעליון נותן לתחתון בחינת מוחין, אזי הוא נותן לו גם את הלבושי מוחין, כנ"ל שנותן לתחתון את השפע וגם את כוח המסך, שהוא הרצון להשפיע. וזה ענין "מתוך שלא לשמה באין לשמה"."
תלמיד: בעניין הניצוצים והרשימו. ניצוצים זה שבן אדם מרגיש שהיה לו פעם כוח, או שהוא מכיר את הפוטנציאל הזה של יכולת השפעה, אבל אין לו את זה בפועל, אלא איכשהו יש לו הרגשה בזה. זאת אומרת, מה שעומד בינו לבין המימוש שלו, זאת העביות שלו. הוא לא יכול כי זה כביכול של מישהו אחר, זה לא שלו. הוא מרגיש את התכונה הזאת. אז המ"ן זה בקשה שיסירו ממנו את העביות, שייתנו כוח להתגבר על העביות?
מ"ן זה שהאדם מעלה, אז תגיד במה זה מ"ן.
תלמיד: לאדם יש איזו הרגשה של השפעה, של תענוג שיכול להיות בהשפעה, שזה טוב, שזה נכון, אבל הוא מרגיש שהוא לא יכול, שזה הכול תיאורטי אצלו. ואז הוא רוצה שתהיה לו הבקשה הזאת, היכולת. זה המ"ן?
לא. קודם כל מ"ן זה משפיע או מ"ן זה מקבל? מה זה בכלל מ"ן?
תלמיד: מ"ן זה מה שקראנו עכשיו, אבל מה זה בכלל רצון לקבל תענוג מהשפעה?
יש הבדל בין לקבל תענוג מהשפעה לבין לקבל תענוג מקבלה?
תלמיד: יש, בטוח.
איזה?
תלמיד: זה כשהדגש הוא לא על התענוג. בקבלה הדגש הוא על תענוג, בהשפעה התענוג הוא לוואי, זה לא הדגש, בהשפעה זה התענוג למישהו אחר. זאת אומרת החשבון העיקרי הוא לא על התענוג שאני אקבל, אלא על היכולת שלי לייצר תענוג למישהו, למשהו, לעשות דבר טוב.
מסכימים עימו?
תלמיד: כדאי לקרוא את הפסקה השנייה כולה.
קריין: "פירוש, שענין מ"ן הוא בחינת רצון לקבל. וזהו מתבטא על ידי תפילה. שתפילה, הנקרא "בחינת העלאת מ"ן", ועניית התפילה נקרא "בחינת "מד", "אור ישר, שפע עליונה, השפעה". והתפילה הזו, הנקרא מ"ן, צריכה לתנאים, היינו שיהיה בהתפילה התיקון של מסך, היינו שיהיה כוונתו לה', הנקרא לשמה."
ומה ההמשך?
תלמיד: לפי מה שאני מבין, זה רצון לקבל על מנת להשפיע, כי שאלת אם מסכימים עם החבר.
במה מתבטא הרצון לקבל על מנת להשפיע מצד התחתון?
תלמיד: הוא קורא לזה תפילה כי הוא מבקש את היכולת הזאת שאין לו.
על מה הוא נסמך כשהוא מבקש?
תלמיד: הוא נסמך על בקשה נכונה כי זו בקשה להשפעה.
יש תמיד בקשות להשפעה, עוד הרבה.
תלמיד: אולי שחברים יוסיפו.
כן.
תלמיד: אני חושב שהוא מדבר פה על תהליך שמתחיל בכך שהאדם רוצה משהו שהוא מעבר לתענוגים גשמיים, שהוא לא יודע מה זה עדיין.
כן.
תלמיד: הוא מבקש מתוך החיבור עם החברים, מתוך זה הוא מגלה שאין לו רצון להשפיע, הוא לא מבין והוא רוצה אבל אין לו את זה. ואז מתוך הבקשה הזאת, אם באמת רק את זה הוא רוצה, אז במילים של רב"ש, הוא מקבל תיקון על התפילה, תיקון על המ"ן, וביחד עם התיקון על המ"ן הוא כבר מקבל את האפשרות לעבוד עם מסך ולהתחבר לעליון. אבל יש פה דו שיח של לפחות פעמיים שלוש של בקשה ותשובה, בקשה ותשובה עם העליון, שמתחיל מכך שהוא רוצה עדיין לקבל לעצמו, ליהנות מזה, ומסתיים בכך שהוא באמת יכול לעבוד עם כל הרצון.
כשהוא אומר שמ"ן הוא רצון לקבל, זה קצת מבלבל, זה לא סתם רצון לקבל, מ"ן. הוא כבר מתחיל מכך שהוא רוצה לקבל רוחניות אפילו שלא יודע מה היא, ואז הוא מקבל תיקון על התפילה, הוא מקבל מסך לעבוד אתו, ואז הוא מתחיל באמת לעבוד.
טוב.
תלמיד: אם הבנתי נכון אתה שואל, למה להגיע לתפילה לרצון להשפיע, במה זה מתבטא? זה מתבטא, כי הנברא רוצה להגיע להשתוות הצורה עם הבורא, הוא רוצה להידבק אליו, הוא רוצה להתקרב אליו, הוא מעלה תפילה, שנקראת "תפילה למסך", שתהיה לו כוונה שהוא רוצה לעשות טוב לבורא. מפה באה התפילה.
כן.
תלמיד: האם הנברא יכול לבקש משהו חוץ מלקבל?
לא לקבל.
תלמיד: הוא יכול לבקש לא לקבל?
כן. שיהיו לו כוחות להיות נגד העליון, למרות שהעליון נותן לו הכול. הוא מקבל מהצד כוחות להתמודד עם זה, לא לקבל. זה דומה לנו לצמצום.
תלמיד: אבל פה נראה כאילו שהנברא נשאר נברא, הוא מבקש לקבל, הוא לא יודע בכלל מה היא השפעה, הוא מבקש לקבל בגלל שיש שם משהו שמושך אותו.
כן.
תלמיד: ואז העליון עושה עליו תיקון על הבקשה הזאת ונותן לו את הכוחות לעשות פעולה הפוכה, כמו שהוא כותב "ונותן עליה כוח המסך, שהוא רצון לעכב את השפע". מה הנברא עושה חוץ מלרצות לקבל, אפילו כשהוא לא יודע מה הוא רוצה לקבל, מה עוד הוא יכול לעשות?
הוא יכול לבקש לא לקבל.
תלמיד: אבל גם פה הוא אומר שזה מה שהעליון נותן, את המסך.
כן. אז יוצא שהנברא כביכול אומר לעליון, "סגור את הרצון שלך כלפיי".
תלמיד: כזאת היא הבקשה הנכונה?
לא, כך זה כביכול יוצא. על כך הוא לא יכול לבקש. אם על זה הוא לא יכול לבקש, כי בכך הוא מבטל את העליון בכלל, הוא מבקש, "תן לי ככל שאתה חושב".
תלמיד: בבקשה הזאת, "תן לי ככל שאתה חושב", איפה נפגשת הבקשה של התחתון עם המ"ן והמ"ד איפה הם נפגשים?
הכול נפגש בבקשת התחתון.
תלמיד: אולי התחתון עושה פעולה ככל שביכולתו על מנת להשפיע לבורא, אבל מטעם זה שהוא רצון לקבל, כנראה הוא לא מודע בפעולה הזאת שהוא רק רצון לקבל, אבל עושה את כל מה שהוא יכול לפעול למען הבורא, למען הזולת, למשהו חיצוני לו. ואז העליון עונה לו כביכול, "אתה חתיכת רצון לקבל, מה חשבת"? והתחתון מבין שהוא עבד ברצון לקבל, אבל הוא גם מקבל כנראה את הכוח שהוא יכול לקבל רק מהעליון. יוצא שכביכול התחתון שם מסך מצידו, והבורא עונה מצידו במסך מלמעלה. כל הפעולה הזו היא כנראה כדי שהתחתון יזהה שבכל זאת הוא רק רצון לקבל ואין לו שום אפשרות אחרת אלמלא הבורא שיעזור לו. אולי כך.
וזה מספיק, זה הוא סוף הפעולה?
תלמיד: זה לא סוף הפעולה אבל כרגע הוא קיבל כוח להמשיך את הפעולה, כי הוא חשב שהוא בא להשפיע לבורא, שהוא צדיק גדול, גדול הדור, והוא מגלה שהוא הפוך לחלוטין מזה, הוא רק רצה לקבל, הוא מזהה את הרצון לקבל שלו ועכשיו הוא מבין שהוא צריך תיקון, אז הוא נצרך עוד יותר לבורא, עכשיו הוא יכול להמשיך את הדרך אבל קודם הוא חשב שהוא כבר בסוף, ודווקא מתגלה לו עוד יותר עבודה כביכול.
כן.
תלמיד: אמרת שבכנס אי אפשר לחבר שתי מדרגות. האם את מדרגת הכנס אפשר להגדיר כמו שרק העליון מברר לצורך התחתון, שגם הוא מברר לנו את הגלגלתא עיניים וגם הוא עושה את המסך?
אבל זו לא כל הפעולה. הפעולה מתחילה בתחתון, ונגמרת בתחתון.
תלמיד: התחתון נמצא בכנס. במה שונה המצב של הכנס מהמצב שאנחנו נמצאים בו עכשיו בעשיריות הפרטיות?
במצב של האדם כשהוא נמצא לבד עם הבורא, הוא יכול להיות מחובר לעשירייה. במצב של אדם שנמצא בכנס, הוא יכול להיות מחובר עם עשרות עשיריות, וזאת עוצמה.
תלמיד: במצב כזה שהוא נכלל עם כל העשיריות, רק העליון מברר לצורך התחתון? כי התחתון כבר נכלל.
נכון, כן, כשהאדם יכול להגיד, "אני את שלי גמרתי, עכשיו הכול נמצא בעליון", זו ממש מסירות נפש.
תלמיד: החבר כנראה רצה לברר מה עלינו לעשות בכנס וזה ברור, להעלות חיסרון, על כך אנחנו עובדים. מתוך החיבור בינינו, מתוך הרצון הגדול להגיע לדבקות בבורא להיות בלשמה. וכאן הרב"ש בדיוק מסביר איך מתקנים את העלייה הזאת לבורא, איך מתקנים את החיסרון שאנחנו מעלים אליו. כל התיקון הוא כאן, אבל האמת היא שאני לא יודע אם אנחנו יכולים לתפוס מה שהוא כותב עכשיו. בגדול, כנראה צריך לבקש מתוך המאמר מסך ודבקות בבורא.
זו השאלה שהיא במאה אחוז כלפי כל העבודה שלנו.
תלמיד: בעמוד 1913 טור א', פסקה שנייה כתוב "והתפילה, הנקרא מ"ן, עולה למעלה, אזי העליון מתקן את המ"ן הזו, ונותן עליה כוח המסך,". ואז בפסקה אחרונה נאמר "אזי הוא נותן לו גם את הלבושי מוחין, כנ"ל שנותן לתחתון את השפע וגם את כוח המסך". מתי העליון מפסיק לעשות מסך ונותן את המסך לתחתון?
העליון לא מפסיק את המסך שלו, בשביל מה, למה? אלא מתי שהתחתון צריך לקבל ממנו מסך, כשהתחתון עשה החלטה ועשה כביכול פעולות משלו, ורואה שהפעולות שלו הן ריקניות, אז הוא מקבל מהעליון כוח למלא את הפעולות שלו באור, ואז יוצא שגם העליון עושה את עבודת התחתון. זאת אומרת, התחתון מגיע למצב שהוא מחייב את העליון לעשות את כל העבודה בעצמו, ובזה נגמרה העבודה.
תלמיד: רב"ש אומר במאמר כך, "ענין מ"ן הוא בחינת רצון לקבל. וזהו מתבטא על ידי תפילה. שתפילה, הנקרא בחינת העלאת מ"ן, ועניית התפילה נקרא בחינת מ"ד". בהמשך הוא אומר "והתפילה הזו, הנקרא מ"ן, צריכה לתנאים, היינו שיהיה בהתפילה התיקון של מסך, היינו שיהיה כוונתו לה', הנקרא לשמה." יוצא שהמ"ן זה בעצם תפילה של התחתון.
כלול בתפילה.
תלמיד: אבל איך בתחתון יש את כוונתו להיות לשמה? הרי אין עדיין בתחתון את הכוונה לשמה, הוא פונה לבורא ומבקש עזרה כדי שיתקן לו את הכוונה, זה נקרא העלאת מ"ן.
אנחנו מדברים על התחתון שהוא מתחבר לעליון.
תלמיד: עם מה התחתון מתחבר לעליון? עם מה התחתון בא לעליון?
התחתון בא לעליון רק עם דבר אחד, "תעזור לי להגיע להזדהות איתך, עימך".
תלמיד: ומאיפה הוא לוקח כוח לדרישה כזאת, מאיפה מגיעה לו כזאת דרישה מהעליון או מעצמו?
ודאי שמהעליון.
תלמיד: אז מה גורם לעליון לתת לתחתון כזו דרישה?
מה הוא דורש מהעליון? תעזור לי להיות משפיע כמוך. העליון מוריד אותו מהשאלה הזאת עד האפס, ואחר כך מעלה אותו לאותה דרגה של הבקשה, רק בקו השני. לא בקו הראשון שהוא מוריד אותו, את הרצון לקבל, אלא בקו השני שמעלה אותו לבקשה להשפיע.
תלמיד: אז כאילו העליון משלים את הבקשה שלו?
כן, ודאי.
תלמיד: אבל מה הטריגר, מה מניע את העליון להשלים את הבקשה שלו? מה כן מזיז את הבורא?
כי כל הבקשה של התחתון נמצאת כתוצאה מעבודת העליון על עצמו, לא היתה שם שום עבודת התחתון. ועכשיו בזה שהוא נותן לתחתון את הידיעה הזאת והיכולת הזאת, אז העליון כביכול מוחק את זה מעצמו. זה מה שקורה.
תלמיד: התחתון מעלה עוד ועוד בקשות מכל מיני סוגים, אבל מה הופך את אותה בקשה, כמו הזירעון והביצית, לבקשה הזאת שהיא כבר הבקשה שמניעה את העליון? זה כמות, זה איכות, זה סוג בקשה מסוים?
סוג הבקשה.
תלמיד: איך הוא מגיע לסוג הזה?
הוא נמצא בלהגיע לזה, ולא יכול, ואז על הלא יכול הזה, שזה ממש נתק, הוא מתפרץ בבקשה שהעליון חייב לתת לו. כי ההתפרצות הזאת היא בעצם השגת הפער בין העליון לתחתון, בין הבורא לנברא.
תלמיד: אנחנו עכשיו לפני כנס עם השקעה עצומה של הרבה מאוד חברים מהארץ, מהעולם, מכל מקום. איך אנחנו מייצרים ביחד את הבקשה המשותפת הזאת לא רק מבחינה כמותית אלא גם מבחינה איכותית כדי שבאמת כמו שהרב אמר, לא יהיו עשיריות פרטיות בכנס, אלא יהיה פה מצב אחר של עבודה, איזה חיסרון משותף, איזה בקשה משותפת? מה צריכה להיות הבקשה המשותפת של כולם?
שתהיה בקשה משותפת.
תלמיד: איך הופכים אותה למשותפת?
את זה אתם צריכים להגיד לי. אתם צריכים לחבר תפילה, אתם צריכים לבכות על זה שהלבבות שלנו לא דבוקים. הבקשה האחת היא עלינו, כל היתר זה הבורא. נקווה שנמצא מילים.
תלמיד: המאמר מתחיל ב"עליון מברר לצורך התחתון את הגו"ע". נראה שכל עוד לאדם אין גלגלתא ועיניים, אין לו הרגשת הבורא, אז הוא רק נמצא במאמצים של חיפוש. גם הניסיון שלנו להגיע לבנות תפילה, זו הרגשה שאין לנו למי להפנות אותה בכלל, אין לי בלב למי לתת את התפילה הזו. אז בזה יש טעם במאמץ לבנות תפילה, אתה מברר למי אתה רוצה שהיא תגיע. אבל ברגע שאנחנו מקבלים הרגשת גלגלתא ועיניים, מפה נראה שכל התהליך כבר עובר עלינו. רק החיפוש אחר הגלגלתא ועיניים הזה, עד שזה מופיע בנו, זו העבודה שלנו, כך אני מבין ומרגיש.
כן.
תלמיד: צריך להוסיף משהו לחיפוש? כי אנחנו עושים פעולות וזה מעורר בנו רצון שזה יגיע לאיזו תוצאה כזאת. השאלה היא, מה אנחנו יכולים לעשות כדי שזה יבשיל לכדי זה שהעליון כבר סיים לברר לנו את הגלגלתא ועיניים? שכבר נרגיש, נרצה להגיע להרגשה או נרגיש את העליון ואת הפער הזה, ומשם כבר יהיה אפשר להתחיל לעבוד. אנחנו רוצים להגיע לדבר הזה, שיופיע בנו גלגלתא ועיניים.
אנחנו צריכים להבין, להרגיש, לזהות, שכל הבקשות שלנו יכולות להיות לגמרי לא נכונות. איך זה יכול להיות? אנחנו מבקשים להיות משפיעים. אנחנו מבקשים להיות מחוברים. אנחנו רוצים להתחלף עם הבורא אפילו, כל מיני בקשות, אבל כל זה עדיין לא נכון. אנחנו צריכים לפנות לבורא עם בקשה אחת, דבקות בו, בבורא. את הפעולות האלו אני יכול לשייך לרצון לקבל שלי, לאגו שלי, למעמד שלי נגד איזשהו כוח טוב, חיצון. איך אנחנו מחליפים את כוח הבורא לכוח הדופק לתוך הלב שלנו ומבקש כניסה.
עוד נדבר על זה, נעבוד על זה עד הכנס.
תלמיד: כשהרב מדבר על תפילה, אנחנו יודעים שלא מדובר רק על מילים יפות שאדם מוציא מהפה שלו, אנחנו יודעים שמדובר גם על הרצון הפנימי של האדם שעולה ישירות למעלה. אנחנו יודעים שכדי לבנות את הרצון הזה אנחנו צריכים לעבוד על זה, אנחנו צריכים להתאמץ, להשתדל, לכן הגעתי לכאן עכשיו כי אני רוצה להיות בכל דרך שאני יכול בכנס הזה.
מה אנחנו יכולים לעשות, איזה תרגילים או פעולות כדי לבנות את הרצון הזה? אני יודע שכמו השיעור אנחנו מקיימים סעודות, אני מבין את הדברים האלה, אני מבין שזה מה שאנחנו עושים, אבל צריך להיות משהו נוסף כדי להעלות את הרצון המשותף הזה כדי שהבורא יגיב לרצון שלנו.
כן, אלו בעצם שאלות שיש בכולם, ואנחנו נשתדל לברר אותן ולענות עליהן בימים שנשארו עד הכנס.
(סוף השיעור)
-
"היה לכם לדעת שהרבה ניצוצי קדושה ישנם בכל אחד מהחבורה, וּבְאָסְפְּכֶם" (בעל הסולם, אגרת י"ג)↩