שיעור בוקר 22.11.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא פרשת השבוע

פרשת השבוע - חיי שרה

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא פרשת השבוע "חיי שרה", קטע מספר 1.

מערת המכפלה

"וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֶל-מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל-פְּנֵי מַמְרֵא--הִוא חֶבְרוֹן: בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן."

(חיי שרה, בראשית כ"ג, י"ט)

זה מה שכתוב בתורה.

קריין: קטע מספר 2.

"לפעמים כתוב "מערת המכפלה", ולפעמים כתוב "שדה המכפלה". ומפרש בהסולם, שענין כפילות הוא שיתוף מדת הרחמים בדין, שמלכות עלתה בבינה. יש מלכות דבינה, ויש בינה דבינה. ויש בינה דמלכות, ויש מלכות דמלכות. והכוונה שהגוף צריך לקבל תיקון של שיתוף מדת הרחמים בדין.

לכן הבירור צריך להיות שיכלל הרצון לקבל, שהוא מדת הדין, במדת הרחמים, שעל ידי זה יהיה הגוף כלי מוכשר לקבל את אור הנשמה. והיה צריך לקבל הסכמה מבני חת, היינו שצריך לתת להם משהו, בכדי שלא יקטרגו על הגוף. כדוגמת שנותנין חלק להסטרא אחרא כדי לסלקו ולהינצל ממנו."

(הרב"ש. 353. "ויקם אברהם")

אין לי כאן מה להוסיף.

תלמיד: אם אני מבין נכון, אז המכפלה הכוונה לשניים, מידת הרחמים במידת הדין.

אפשר כך להגיד.

תלמיד: השם נובע מהעניין הזה. הוא מסביר שיש מלכות בבינה, בינה במלכות. איך יתכן מצב כזה שיש בינה במלכות? מלכות היא רצון לקבל, איך יש ספירה כזו, שבינה שהיא השפעה נקייה, בלי תערובת עצמית, היא בתוך הרצון לקבל?

אנחנו רואים את זה מהספירות, איך הן מתפתחות ויוצאות זו מזו, וכך אנחנו מקבלים אותן.

תלמיד: הוא כותב שיש ספירת בינה בתוך מלכות. מלכות היא רצון לקבל מאה אחוז, ובינה היא רצון להשפיע מאה אחוז ללא שום רצון לקבל. איך קיים בתוך הרצון לקבל מקום כזה שנקרא "בינה בתוך המלכות" שהוא רק להשפיע?

אני לא יודע מה אתה בדיוק שואל, אבל אפשר לתאר את זה.

תלמיד: איפה זה נמצא במערכת? אנחנו למדים שמעלים מ"ן למלכות דבינה או ליסוד דזעיר אנפין, ואז בינה יורדת כדי להתכלל עם מלכות, ומלכות עולה כדי להתכלל עם בינה. איפה קיים דבר כזה שהוא בינה במלכות?

בינה במלכות או מלכות בבינה זה קיים בהתכללות הספירות. איך יכול להיות שאיזו ספירה תגיע למימוש שלה אם היא לא תתכלל בכולם, היא חייבת להיות כלולה בכולם, לא?

תלמיד: אני מניח שכן, כי ההארה של הספירה נובעת מהשלמות. אני אמשיך לברר.

בסדר.

תלמיד: הוא כותב, ש"היה צריך לקבל הסכמה מבני חת, היינו שצריך לתת להם משהו, בכדי שלא יקטרגו על הגוף. כדוגמת שנותנין חלק להסטרא אחרא כדי לסלקו ולהינצל ממנו." מה זה?

יש כאלו פעולות, שחייבים לתת לסטרא אחרא כדי שהיא תשכח אותך.

תלמיד: אנחנו לומדים בהרבה מקומות שהיחס ליצר הרע או לרצון לקבל הוא שלא נותנים לו כלום - "הקהה את שיניו", תגיד לו שהוא לא הולך לקבל כלום והוא רק יעבוד בשבילך. מה זה שפתאום משחדים אותו?

מה זה חשוב? העיקר שהוא לא מפריע.

תלמיד: באיזה מצבים הגישה הזאת נכונה?

אם הכוח הזה כבר קיים בטבע, אז אתה חייב להביא אותו בחשבון. לכן אתה חייב לתת לו משהו, מה שהוא רוצה, רק שלא יפריע לך להשיג את מה שאתה רוצה.

תלמיד: אז למה כתוב בהרבה מאוד מקומות שהוא לא יקבל ממך כלום, שאתה צריך להגיד לו שהוא לא הולך לקבל כלום, ושהוא יעבוד בשבילך בלי שום תמורה, ופה כתוב לתת לו עצם כמו לאיזה כלב, כדי שלא ינשוך אותך? זו נשמעת גישה אחרת.

כנראה שגם הוא משהו אחר כאן.

תלמיד: כשאתה מרגיש שהסטרא אחרא מפריעה לך, נגיד להתייחס נכון לחברים, מה זה לתת לו חלק שלא יפריע לך?

כנראה שיש כאלו מצבים.

תלמיד: מה אני יכול לתת לו?

מה שהוא רוצה.

תלמיד: הוא רוצה שאני אתייחס רע, שאני אקח דברים לעצמי, ארצה לעצמי. מה זה נקרא לתת לו?

עוד נלמד.

תלמיד: בהמשך לזה, איך האדם בוחר את אותו חלק שהוא צריך לתת לסטרא אחרא, על סמך מה הוא בוחר את החלק הזה?

הסטרא אחרא בוחרת.

תלמיד: האם זה אותו חלק שהאדם לא יכול לתקן, ואז הוא זורק עצם לכלב רק כדי להשתיק אותו?

יכול להיות.

תלמיד: האם זו הבחירה של האדם לבחור חלק?

כן.

תלמיד: יש לרב"ש מאמר שבו הוא מסביר על נתינת שוחד לסטרא אחרא עם סיגריה, שבשביל להתרכז, אתה יכול לקחת סיגריה. האם הפעולה הזאת של נתינת שוחד לסטרא אחרא היא בכלל רלוונטית לנו במצבנו?

כנראה שכן. אנחנו לא מכירים את כל הפעולות, אבל כנראה שיש כאלו. למה שלא?

תלמיד: כי יוצא לפעמים שאתה מתחיל לתת שוחד לסטרא אחרא, ופתאום אתה לוקח עוד סיגריה ועוד סיגריה.

כן.

תלמיד: על משל הסיגריה אני מדבר.

כאן מדובר על גישה ישירה ונקייה.

תלמיד: איך אפשר לשלוט בפעולה הזאת של השוחד לסטרא אחרא? כי מרגישים לפעמים שהגוף צריך את ההכרחיות, ואז זה יעיל. אבל לפעמים אתה רואה שכבר יצאת מזה.

אני לא יודע להסביר. מראש אתה צריך להגביל את עצמך עד רמת השתתפות מסוימת, ורק עד כאן אתה הולך להתכלל עם זה.

קריין: קטע מספר 3.

"פעם אאמו"ר זצ"ל נסע לחברון לפני שעבר לגור בת"א. וכשחזר ממערת המכפלה, אמר טעם למה נוסע לקברי אבות, שהוא כדי לומר, "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי"."

(הרב"ש. 109. "טעם שהולכים על קברי אבות")

גם אנחנו עושים כך לפעמים כדי להתכלל עם אותם המקומות, עם אותם המעשים שמזכירים לנו אותם המקומות. כן, קורה.

תלמיד: למה צריך לנסוע לקבר של צדיק אם אתה יכול לפתוח ספר שלו? תרצה להגיע למעשי אבותיך מהספר יותר מאשר הנוכחות באיזה מקום.

כנראה שבזמנם היה כך קל יותר, או היה מקובל כך. אין לי מה להוסיף.

תלמיד: אני שואל על המכפלה. כתוב שכל העבודה שאנחנו עושים היא מחצית השקל, ואז אנחנו ניגשים לעבוד, מבקשים מהם, הם נותנים לנו את מחצית השקל שלהם, ואז יש לנו שקל ואנחנו יכולים לעשות צעד. פה בעל הסולם ניגש למערת המכפלה, וגם כַלֶב, כשכבשו את הארץ, ניגש למערת המכפלה להשתחוות, לקבל את הברכה לעבוד. איך בעשירייה אנחנו עושים את המהלך הזה, שאנחנו ניגשים לעבוד, לקבל מהם ברכה, במערת מכפלה? מה זה הדבר הזה בעשירייה, בעבודה?

אני לא יכול להגיד לך.

תלמיד: באות קנ"ה כתוב שיש סגולה מזה שקוראים בספר. איך אני מייצר קשר עם הסופר המקובל, כך שמצידי זה יהיה שאני הולך לבקש ממנו ברכה? מה הופך את הבקשה שלי לזה שהספר מברך אותי, שהפעולה שלי מהקריאה תהפוך לברכה, כך שאני והוא פתאום נעבוד בהדדיות כלפי אותה מטרה?

כנראה שאתה יכול לכוון את עצמך למטרה שהספר קשור אליה, ואתה משיג את זה.

תלמיד: בנושא הברכה מהרב שבלעדיה אי אפשר לזוז, שאדם עושה את כל מה הוא יכול לעשות ובכוחו לעשות, מילא את הסאה, והוא לא יזוז מילימטר אם הרב שלו לא יברך אותו. מה זה שהרב מברך את התלמיד כך שהתלמיד יכול לעשות צעד?

זו ברכת הדרך. תלמיד שמחפש באיזה דרכים הוא יכול להגיע לדבקות בבורא, אז הוא מגיע למצב שאין לו ברירה, אלא החיסרון שלו פותח לו את הדרך.

תלמיד: מה ביחס התלמיד כלפי הרב הופך את הרב לבעל הברכה? מה זה המונח הזה שנקרא ברכה?

ברכה היא שאתה מחבר את הכלים שלך לכלים של העליון.

תלמיד: מה זה קבר?

זה מקום המנוחה של הנשמות.

תלמיד: לנשמות, לא לגוף?

תגיד גוף.

תלמיד: למה זה חוק שאנחנו צריכים לשים את הגוף באדמה ולא באש?

כך כתוב. אם אתה שואל אותי, אני לא יודע.

תלמיד: אני מזהה שאדם הולך לחפש ברכה בספר, מגיע לשיעורי בוקר, עושה פעולות, מתוך הרגשה שאין לו שליטה על החיים שלו, הוא מחפש שליטה, הבנה, סיבה למה דברים קורים לו. ואז הוא מחפש אמצעים שיעשו לו סדר בחיים, שהוא יוכל לשלוט בחיים טוב יותר.

כן.

תלמיד: מרגיש לי שהסיבה הזו היא סיבה חיצונית, היא לא סיבה אמיתית. מה צריכה להיות הסיבה האמיתית העמוקה כדי שאדם יחפש ברכה במשהו?

רצון אמיתי לברכה.

תלמיד: למה הוא צריך את הברכה, האם כדי שיהיה לו טוב ונוח? מה צריך באמת לחפש? גם כשאני בא לשיעור בוקר, מה צריך להניע אותי לבוא לשיעור בוקר?

לזה אתה צריך למצוא תשובה בעצמך.

תלמיד: איך אני מזהה שהגעתי לשיעור בוקר לא מתוך סיבה שהיא נוחיות לחיים, שליטה בחיים שלי?

יכול להיות שאתה כבר יכול לזהות את זה, ויכול להיות שלא.

תלמיד: אני אשאר עם הבירור.

כן. זה עדיין בירור.

תלמיד: אתמול קראנו בעשירייה את פרשת השבוע, והיה נראה שיש הרבה מאוד חשיבות לאברהם לקבור דווקא במקום הספציפי הזה. גם בתורה כתוב שלמקום הקבורה יש משמעות.

כן.

תלמיד: אתה יכול להסביר?

לא.

תלמיד: לאורך שנים ביום הפטירה של בעל הסולם ורב"ש היינו נוסעים בזמן השיעור לקבר, אבל הפסקנו בעשר השנים האחרונות. האם בכל זאת חשוב פעם בשנה להגיע פיזית לקבר ביום הציון של פטירת המקובל?

זה לא חשוב. אני לא ראיתי שזה משפיע כל כך על בני אדם.

קריין: קטע מספר 4.

ואברהם זקן בא בימים

"וְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל."

(חיי שרה, בראשית כ"ד, א')

קריין: קטע מספר 5.

"כתוב "ואברהם זקן בא בימים", מהו השבח של אברהם זקן. התשובה היא "בא בימים". כלומר, יש זקן, שהוא מצב אחד ונמשך זמן הרבה. לכן אריכת הזמן עושה את המצב הזה לזקן, כמו שכתוב בזה"ק, "למה נקרא יצר הרע זקן". ואומר, מטעם אריכת הזמן, "שמיום שנולד ויצא לאויר העולם, הוא נמצא עם האדם", כלומר אין שום שינוי במצבו, אלא מיום שנולד הוא באותו מצב, שנקרא מלך זקן וכסיל."

(הרב"ש. מאמר 8 "מהו, ואברהם זקן ובא בימים, בעבודה" 1991)

תלמיד: היצר הרע גדל כל הזמן, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", הוא מתפתח, הוא מתגלה. למה הוא אומר שמיום היוולדו הוא נשאר באותו מצב?

כי בעצם מה שהוא רוצה זה לגנוב כלים דקבלה, לקבל בהם משהו ולהסתפק בזה.

תלמיד: למה כתוב על אברהם "בא בימים", "זקן", האם בגלל שהוא התחיל את התיקון בגיל מבוגר?

גם כן.

קריין: קטע מספר 6.

"בחינת הזקן של העובד בעל מנת להשפיע, אינו זקן מטעם אריכת הזמן של מצב אחד, אלא זקן, מטעם שיש לו הרבה ימים והרבה לילות. לכן אומר "ואברהם זקן בא בימים". יהיה פירושו "בא בימים": "וה' ברך את אברהם בכל". מהו "בכל". היינו, היות שהיו לו הרבה ימים, כלומר שבטח היו באמצע הרבה לילות. אם אין לילות באמצע, אי אפשר להיות הרבה ימים. וה' ברך את אברהם "בכל", היינו, שגם הלילות נתברכו אצלו. וזה נקרא "וה' ברך את אברהם בכל"."

(הרב"ש. מאמר 8 "מהו, ואברהם זקן ובא בימים, בעבודה" 1991)

תלמיד: בקטע הקודם הוא כתב שזקן זה אריכות הזמן של מצב אחד שלא משתנה כביכול, ופה הוא כותב שזקן אלו הרבה מצבים משתנים, הרבה ימים ולילות. מה זה זקן, האם זה מי שלא משתנה או מי שמשתנה כל הזמן, או אחד זה ברצון לקבל ואחד זה ברצון להשפיע?

תקרא שוב.

קריין: קטע מספר 5.

"כתוב "ואברהם זקן בא בימים", מהו השבח של אברהם זקן. התשובה היא "בא בימים". כלומר, יש זקן, שהוא מצב אחד ונמשך זמן הרבה. לכן אריכת הזמן עושה את המצב הזה לזקן, כמו שכתוב בזה"ק, "למה נקרא יצר הרע זקן". ואומר, מטעם אריכת הזמן, "שמיום שנולד ויצא לאויר העולם, הוא נמצא עם האדם", כלומר אין שום שינוי במצבו, אלא מיום שנולד הוא באותו מצב, שנקרא מלך זקן וכסיל."

(הרב"ש. מאמר 8 "מהו, ואברהם זקן ובא בימים, בעבודה" 1991)

קריין: קטע מספר 6.

"בחינת הזקן של העובד בעל מנת להשפיע, אינו זקן מטעם אריכת הזמן של מצב אחד, אלא זקן, מטעם שיש לו הרבה ימים והרבה לילות. לכן אומר "ואברהם זקן בא בימים". יהיה פירושו "בא בימים": "וה' ברך את אברהם בכל". מהו "בכל". היינו, היות שהיו לו הרבה ימים, כלומר שבטח היו באמצע הרבה לילות. אם אין לילות באמצע, אי אפשר להיות הרבה ימים. וה' ברך את אברהם "בכל", היינו, שגם הלילות נתברכו אצלו. וזה נקרא "וה' ברך את אברהם בכל"."

(הרב"ש. מאמר 8 "מהו, ואברהם זקן ובא בימים, בעבודה" 1991)

תלמיד: בסוף קטע 5 הוא כותב שאין שום שינוי במצבו, הוא זקן. ובקטע 6 הוא כותב שהוא עובר הרבה מצבים, הרבה ימים והרבה לילות, וזה עושה אותו זקן, זה שהוא צבר הרבה שינויים. לכן זה לא ברור.

יש חברים שרוצים להגיב.

תלמיד: אנחנו קוראים חלקים ממאמר. הוא מפרש את המילה זקן לבד, ואחרי זה הוא מדגיש שזה "זקן בא בימים", וקטע 6 נותן את הדגש המאוד ברור מה זה אומר.

בסדר.

תלמיד: אני חושב שיש סוג של תשובה בקטעים. בקטע 6 הוא כותב שמי שעובד בכוונה על מנת להשפיע, אז זקן הכוונה לשינוי המצבים. ובקטע 5 הוא מדבר על זקן מבחינת היצר הרע, שאם אתה ברצון לקבל, אז אתה זקן במצב הזה. לכן זה תלוי אם זה בכוונה להשפיע או בכוונה לקבל.

בסדר.

תלמיד: אני זוכר שפעם למדנו על ערבוב של בינה במלכות ומלכות בבינה. ומישהו שאל אותך איפה זעיר אנפין באמצע, וענית שזעיר אנפין עושה את כל העבודה של הערבוב שבין המלכות לבינה. בקטע הזה כתוב מה זה בא בימים ומה זה בא בלילות, אז העניין הוא שזעיר אנפין פה נסתר בקטע של ערבוב בין מלכות ובינה, וכך גם הלילות נסתרים בנושא הזה של בא בימים של אברהם אבינו. ולכן ה' ברך את אברהם בכל, "בכל" זו אותה גימטרייה של בן שזה זעיר אנפין, הנסתר, שיש פה משהו נסתר.

תלמיד: בריבוי המצבים בעשירייה, ביחסים בינינו, איך אפשר להזמין מזה ברכה, שגם הלילות, גם הימים, המצבים יהיו מבורכים?

זה שאנחנו לומדים יחד ורוצים למצוא בזה דרך לקרבת הבורא, אז אלו בעצם הפעולות שלנו והחיסרון שלנו שמגיע למעלה.

תלמיד: מהי אותה ברכה שאנחנו צריכים לבקש מתוך השינויים, המצבים שאנחנו עוברים ביחסים בינינו?

אני חושב שמה שאנחנו צריכים זה להתכלל בכוח העליון ומשם להכיר את הבריאה.

תלמיד: ואת זה צריך לבקש יחד?

רצוי.

תלמיד: הוא מדבר פה על בא בימים, על שינויים, אני מניח שזה מדבר על הקשר בינינו או על ריבוי המצבים שאנחנו עוברים.

כן.

תלמיד: איך זה מוליד את הבקשה שדיברת עליה עכשיו?

ככל שאנחנו קשורים זה אל זה כדי להתכלל בעליון, בבקשה אליו, כך אנחנו נתקדם.

תלמיד: זאת אומרת "זקן" זה מי שבאמת רוצה את הברכה.

כן.

תלמיד: האם ברכה היא משהו שמזמן אותך אליו?

לא יודע.

תלמיד: אני קיבלתי תשובה מה נקרא "זה מול זה עשה ה'", שאברהם התברך גם בימים וגם בלילות. ברכה לדעתי זה שנזכה לעבוד עם שני היצרים.

(סוף השיעור)