שיעור בוקר 21.04.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

עבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

עבודה למעלה מהדעת. מה זה למעלה מהדעת? למעלה מדעתנו, שדעתנו היא ברצון לקבל, באגו שלנו, לכן אנחנו חושבים, מרגישים, קובעים הכול הפוך מהבורא. ואפילו ההפכיות הזאת, במה היא אנחנו לא יודעים, אבל היא הפוכה, לא כמו שבבורא.

כדי להגיע לאותה מחשבה, לאותו כיוון, לאותו יחס, לאותה הסתכלות כמו בבורא אנחנו צריכים להגיע למצב שנקרא "אמונה למעלה מהדעת". מה זאת אומרת? אנחנו צריכים לעלות למעלה מדעתנו. התקרבות לזה אפשר לעשות על ידי זה שאנחנו נכללים עם החברים בקבוצה. ועד כמה שאנחנו משתדלים להתנתק מעצמנו, כל אחד מעצמו ולהתכלל בקבוצה, בהתאם לזה אנחנו מגיעים להתקרב לדעת הבורא שחושב, מרגיש, מקבל את זה בצורה שכלפינו זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. זו דעתו, אבל אצלנו זה למעלה מדעתנו.

לכן, כדי להבין איך זה, אנחנו צריכים להתכלל בחברים, להתכלל בקבוצה, לבקש מהבורא שייתן לנו יכולת לצאת למעלה מהשכל שלנו, מהרגש שלנו, לעלות למעלה מהם, מהדעת, ולהגיע למדרגה השנייה, אחרת, לראות את האור באור ההשפעה ולא באור הקבלה, לא באור הרצון לקבל אלא באור הרצון להשפיע. כך אנחנו נבין איך הבורא חושב, איך הבורא מבין, איך זה להיות בדרגה למעלה יותר מהדרגה האנושית. זה מה שאנחנו צריכים לרכוש.

התפיסה הזאת, המדרגה הזאת, שאנחנו נגיע אליה במאמץ להיות באמונה למעלה מהדעת, היא נקראת העולם העליון, העולם הבא, העולם הרוחני, העולם הנצחי. לזה אנחנו צריכים לשאוף ולהשתדל להיכנס לתפיסה הזאת.

הכול לפנינו, הכול נמצא בהשגתנו, רק עלינו לעשות מאמצים לפי מה שאומרים לנו המקובלים. בעצם כל התורה, כל חכמת הקבלה, כול מה שניתן לנו, למה אנחנו נולדים בדרגה הזאת, למה אנחנו נמצאים במצב הזה בחיים האלו, בהרגשת תפיסת מציאות שנקראת החיים האלו, זה הכול כדי מזה לעלות לדרגת אמונה למעלה מהדעת, לדרגת עולם ההשפעה.

בואו נראה איך עוד ועוד מכל מיני המצבים שלנו, להתקרב למצב ההוא העליון.

קריין: אנחנו קוראים מתוך המסמך בנושא: עבודה באמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות, קטע מס' 17. מתוך מאמר של הרב"ש, רב"ש ג', "קידוש החודש".

"האדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים על בחינה הנמוכה ביותר, ולומר עליה, שאצלו אפילו מצב הזה, שלא יכולה להיות שיפלות יותר גדולה, היינו שהוא כולו למעלה מהדעת, שאין לו שום סמיכה מצד השכל וההרגשה שיוכל לבנות עליה את היסודות שלו. והוא נמצא אז כאילו שעומד בין שמים וארץ ואין לו שום סמיכה, שאז הוא הכל למעלה מהדעת. ואז האדם אומר, שהקדוש ברוך הוא שלח לו את המצב הזה, שבו הוא נמצא בתכלית השיפלות, מטעם שהקדוש ברוך הוא רוצה בכך שהוא יקבל על עצמו את העול מלכות שמים בצורת שיפלות כזו. ואז הוא מקבל על עצמו, משום שמאמין למעלה מהדעת, שהמצב שבו הוא נמצא עכשיו בא לו מצד ה', היינו שה' רוצה שהוא יראה המצב הכי שפל שאפשר להיות בעולם. ומכל מקום הוא צריך להגיד, שהוא מאמין בה' בכל אופנים. וזה נקרא אצלו כניעה ללא תנאי."

(הרב"ש, רשומות, מאמר 21 "קידוש החודש")

אנחנו כולנו זוכרים את המאמר הידוע הזה "אין עוד מלבדו". כך אנחנו צריכים להאמין, שכל מצב ומצב שבו אנחנו נמצאים, המצב הזה מגיע מהכוח עליון, מהבורא בלבד. ולכן אנחנו צריכים לקבל אותו בצורה ללא התנגדות, בהסכמה, ולהשתדל להיות בו בשמחה גדולה, כמו שכתוב "אפילו שחרב חדה מונחת על צווארו לא להתייאש מרחמים". זאת אומרת, שבכל דבר ודבר, בכל המצבים הבורא מתכוון לטובת האדם. וטובת האדם היא בזה שנותן לאדם את כל המצבים האלו, כדי שאדם ישתדל לקבוע שכל מצב ומצב הוא מקבל מהבורא ורוצה לראות בזה רק את יד הבורא. זה נקרא שצריך לקבל עול מלכות שמיים, זאת אומרת שליטת העליון עליו. זו הדרגה הראשונה, זו תחילת קביעת המצב הרוחני שאדם בכל רגע ורגע צריך לקבוע.

ואפילו שנמצא במצבים כמו שמתאר לנו רב"ש כאן, בין שמים וארץ, מבולבל ולא יודע כלום ואין לו במה לאחוז, אז יש לו במה לאחוז. דווקא בזה שנמצא בין שמיים וארץ הוא אוחז בזה שזה מגיע מהבורא. ואז על ידי כאלו תרגילים, בכל מצב ומצב שהבורא מסדר לו, הוא מגיע להסכמות, לחיבור, לדבקות בבורא, בכל מצב ומצב שמגיע אליו. וכך הוא מגיע למצב שבאמת מתחיל להשתוות עם הבורא, לראות איך הבורא חושב, איך הוא מבין, איך הוא מרגיש, וכך הוא נכנס להתקרב לבורא. זה בהדרגה, בכל 125 המדרגות, בכל המצבים, עיבור, יניקה, מוחין, בכל מצב ומצב, וכך מתקדם.

שאלה: איך האדם האגואיסט חושב לעצמו איך הבורא חושב ולפי זה מתחיל לפעול?

מזה שבכל מצב ומצב שאני נמצא, אני רוצה להרגיש את המצב הזה שהוא מגיע מהבורא, ומקבל את זה בלב ונפש, למעלה ממה שאני מבין ולמעלה ממה שאני מרגיש. למעלה ממה שאני מבין זה נקרא "למעלה מהמוחא", מוח. ולמעלה ממה שאני מרגיש זה נקרא "למעלה מהליבא", למעלה מהלב. אם אני בצורה כזאת משתדל להגיע לייחוד עם הבורא, לדבקות בבורא בכמה שאני מסוגל, יוצא שאני לאט לאט מתחיל להרגיש איך אני צריך לראות את הבורא שנמצא וקובע עלי בכל מקום ומקום את הדברים.

בכל המצבים האלו, אחר כך אני אראה, יש לי עיבור, יניקה, מוחין. עד שאני מסדר את עצמי שכל ה"אני", העשירייה, עשר הספירות של הנשמה שלי, הן יהיו מסודרות כך שיקבלו ויתמלאו בהרגשת הבורא. זה נקרא שאני מבין ומרגיש, שבזה אני משיג את העליון, את הבורא. כי הבורא רוצה שאנחנו נשיג אותו.

כאן אנחנו מתחילים כבר לעבוד על דרגות השגת הבורא. אני מתחיל בעבודה שלי, מתחיל מהסכמה בעלמא, ויותר ויותר בכל מיני מצבים אני ארכוש חושים, מה אני צריך לשנות כדי לאחוז בזה שהכול בא מאין עוד מלבדו וטוב ומטיב. וכך לאט לאט תהיה לי אחיזה בו יותר ויותר, כמו תינוק שגדל ליד האימא ויותר ויותר מבין אותה, מרגיש אותה, אוחז בה. כך האדם מתקשר לבורא, מתחיל להבין אותו.

שאלה: האם אמונה מעל הדעת היא רק בשביל רוחניות או גם בשביל החיים היומיומיים שלנו?

מה שאנחנו לומדים אמונה למעלה מהדעת זה רק לרוחניות, ובחיים הגשמיים אנחנו משתמשים בדעת, ברגש ובשכל הארציים שלנו.

שאלה: איך נפטרים מהפרדיגמה הקודמת, מהתפיסה הקודמת, של מה זה בורא ומה זה אמונה?

הבורא זה נקרא הכוח העליון שמסדר לי את כל התפיסה במוח ובלב שלי, עם כל הספקות, עם כל הבעיות, עם כל מה שיש, זה הכול בא מהעליון. ובסך הכול את המצב הזה הוא מכין לי כדי שאני אסדר אותו לנכון, וזו העבודה שלי.

תלמיד: אבל איך מוחקים את התפיסה הישנה של מה שגדלנו עליה?

לא. אני לא מוחק שום דבר, אני פשוט מקבל את החדש. פשוט, מקבל את החדש. אני לא צריך למחוק שום דבר. יש לי דעת שלפי זה אני עובד בעולם הזה, במישור העולם הזה, במישור הגשמי, במישור האגואיסטי, הנורמלי, הרגיל, כמו כולם. ויש לי עוד מישור אחד, מישור של אמונה למעלה מהדעת, שם אני עובד ברמה של העולם העליון. כך אני מסדר לעצמי שתי רמות.

תלמיד: תמיד אתה עובד בשני בירורים.

כן.

שאלה: האם אני מרגיש ותופס את השפלות בצורה והרגשה שונה כל פעם?

כל פעם זה שונה. כל רגע ורגע זה שונה, זה עולם שונה.

אני מזהיר את כולם, הנושא הוא נושא מאוד מורכב, מאוד חדש, הוא לא מובן. אתם תהיו בו מבולבלים הרבה זמן, אבל כל פעם אתם תתקרבו לזה. כי אנחנו לומדים באמונה למעלה מהדעת, זו הגישה היחידה לתפיסת העולם העליון, הרוחני. כמו שכתוב "עולמך תראה בחייך", אנחנו צריכים להגיע לזה בזמן שאנחנו חיים כאן בהכרה הגשמית, צריכים להגיע לתפיסת המציאות העליונה, בהשפעה, באהבה, בכוח הבינה למעלה מכוח המלכות.

שאלה: האם עול מלכות שמיים זאת ההרגשה של חוסר יכולת להשפיע לעשירייה למרות שיש לך רצון לעשות את זה?

לא, "עול מלכות שמיים" זה שאני מקבל את מה שעכשיו קורה לי, בזה שזו האמת וזה מגיע לי מהבורא, ואני צריך להתייחס כך לכל המציאות, בתכונת ההשפעה, בתכונת האהבה, כאילו שאני מתוקן כמו שמסבירה לי חכמת הקבלה.

שאלה: היכולת לקבוע שאין עוד מלבדו, איך זה קשור בדיוק לאמונה למעלה מהדעת?

כי אני קובע שאין עוד מלבדו ולכן מה שאני מרגיש בכל רגע ורגע זה בא לי רק ממנו, ואני צריך לקבל את זה בצורה פתוחה, בהסכמה, באהבה בלב ונפש, כאילו שזו אמת, כאילו שבמעטפה לא חמש מאות דולר אלא אלף דולר.

תלמיד: אז מה פה בכל התפיסה של אין עוד מלבדו הוא למעלה מהדעת? מה בדיוק האין עוד מלבדו בזה?

שזה מגיע מהבורא מצב, כל מצב ומצב מיוצב על ידי הבורא.

תלמיד: אז איפה פה האמונה, אמונה למעלה מהדעת?

זה שאני לוקח את המצב הזה, שזה בא מהבורא בלבד ושהוא טוב ומיטיב, למרות שלא נראה לי כך.

שאלה: אם למשל מישהו פוגע בי והוא מזיק לי במהלך העבודה שלי, איך אני צריך לחשוב, איך אני צריך להגיב באמונה למעלה מהדעת או לא?

אני לא כל כך הבנתי את השאלה, אבל נראה לי שבחיים האלו אנחנו משתמשים בכוח הדעת ברגש ובשכל שלנו שיש לנו מהלידה, ואני סומך עליהם, על הרגש והשכל שלי וכך אני עובד, חי. מה שאין כן בדרגה הרוחנית אם אני רוצה לעלות אליה, ולקבוע את החיים הרוחניים שלי במקביל לחיים האלו הגשמיים, אז אני צריך לעשות תרגיל שאני עולה מדרגת מלכות לדרגת בינה. מה זאת אומרת, שאני הולך עכשיו בכוח האמונה, בכוח השפעה, בכוח הבינה, כל מה שאני מקבל אני מקבל מהבורא ולא חשוב מה שנראה לי נכון או לא נכון, אני מקבל את זה שזה בא מהבורא בלבד וכך אני ממשיך.

תלמיד: אם כך מה ההבדל בין עבודה בקבוצה לבין עבודה בחיים הגשמיים הרגילים?

בעבודה בחיים שלי הרגילים אני עובד בשכל וברגש שלי, מה שאין כן בעבודה שלי בקבוצה אני צריך ללכת לא לפי מה שאני רואה, אלא לפי מה שצריך להיות בכלי הרוחני, שאני מתייחס לכולם באהבה, שמה שנראה לי באחרים, בחברים, דברים רעים אני צריך לראות בזה דברים טובים וכן הלאה, זה ההבדל.

שאלה: רב"ש כותב שבמצב האמונה למעלה מהדעת אנחנו מרגישים את המחשבות והרצונות של הבורא. מה זאת אומרת להרגיש את המחשבות והרצונות של הבורא ביחס אלינו?

זה שאנחנו מקבלים מה שיש לנו עכשיו כאמת, שזה חמש מאות דולר ולא חמש מאות אלא אלף, אז חמש מאות דולר זה מה שאני רואה בחוש שלי ואלף דולר זה בחוש של הבורא כשאני מקבל את זה, אז יש לי כבר פער ביני לבין הבורא והפער הזה קובע את המדרגה רוחנית שלי שאני עולה אליה, אם אני מקבל את דעת הבורא במקום את דעתי.

שאלה: אנחנו לא צריכים להעלים שום דבר מהרצונות שלנו, בחיים הגשמיים יש לנו רצונות יותר מהכרחיות הקיומית שלנו, מה אנחנו צריכים לעשות עם הרצונות האלה, אנחנו צריכים לקבל אותם?

אנחנו מקבלים מה שיש לנו בחיים הגשמיים, כמו בחיים הגשמיים, אין לנו בזה שום בעיה. כשאני הולך לבנק ורוצה להוציא כסף מהחשבון ונותנים לי שם אלף לירות, ואם במקום אלף נותנים לי תשע מאות, אז אני אומר שזה תשע מאות ולא אלף אני לא מאמין לקופאי, אני הולך לפי דעתי, לפי השכל שלי. מה שאין כן אם אנחנו רוצים לעלות לדרגה עליונה מאתנו, אז אנחנו צריכים לקבל את דעת העליון, כמו שאני עכשיו בשביל לעלות לדרגה הבאה, אני צריך לקבל רגש ושכל של הדרגה הבאה, איך אני עושה את זה? לכן נותנים לנו תרגילים בקבוצה שאני יכול לקבל דעת ורגש של העליון ואז יש לנו תרגילים בזה, סך הכול. אנחנו נשארים במישור שלנו בשכל וברגש גשמיים וגם כן במישור העליון ברגש ושכל רוחניים, ולכן אני יכול לדבר עם האנשים שבעולם הזה, להבין אותם, להרגיש אותם ולהיות אתם במסחר בכל מיני דברים, וגם כן אני יכול להיות עם החברים שלי ועם הבורא בדרגה יותר עליונה. לאט לאט נתרגל לזה.

שאלה: ככל שאנחנו יותר הולכים קדימה במצב החדש אני מרגיש בשפלות ממנו. איך הטבע שלי ייתן לי לקבל את האמונה מעל הדעת כשסימן להתקדמות הוא השפלות הזאת?

אל תדאג הכול יסתדר ואתה תקבל, אנחנו נעזור לך, הבורא לא ישכח עליך ואתה בעצמך הפחד שאתה מרגיש, הוא דווקא יעזור לך יותר מהכול.

שאלה: בעבודה בעשירייה בין המצוי לרצוי כשאני רואה את החברים לא מתוקנים ואני צריך לשאוף לראות אותם מתוקנים, האם אני ישר מעלה את זה כתפילה או שיש לי מחויבות לנסות לתקן את התפיסה שלי, ואחרי שאני רואה שאני לא יכול אז לפנות לבורא?

אתה בעדינות מקלף את עצמך מהמצב הגשמי משאיר שם העתק שלך ומעלה את עצמך למצב הרוחני. אמנם שנראה לך שהמצב הוא לא כל כך טוב, אתה מעלה את עצמך למצב הרוחני כאילו שזה מצב מצוין, גמר תיקון, ממש כך, זה נקרא שאתה מעלה את עצמך לאמונה למעלה מהדעת, לבינה שלמעלה ממלכות. ואז אתה תראה שם כל מיני אופנים שבכל המשחק הזה.

תלמיד: כשאתה מתאר את הפעולה שלנו שאני צריך לעשות משהו, אם הייתי יכול לעשות את זה הייתי כבר עושה את זה אבל זאת תפילה?

זו גם פעולה וגם תפילה. תפילה יכולה להיות רק בתנאי שאתה מתחיל לעבוד. זה כמו שאם נופל מימך שק אז יעזרו לך להחזיק אותו, אבל אם אתה סתם צועק תרימו לי את השק אז לא יעזרו לך. אתה צריך להתחיל לעבוד ואז כתוצאה מזה לבקש וזה יסתדר.

שאלה: למה דווקא ככל שאני ממשיך יותר שנים בדרך יותר ויותר קשה לקבוע שהוא טוב ומיטיב?

זה ברור, זה טבעי, וזה נכון, זה סימן של התקדמות.

שאלה: איך אני או אנחנו יודעים מה היא דעת הבורא חוץ ממה שכתוב אם בכלל כתוב?

מה שאני מקבל בכל רגע ורגע זו דעת הבורא, זה מה שהבורא עושה לי. עלי לקבל רק כל מצב ומצב כזה באהבה, במסירות, בדבקות.

שאלה: האם לפעול כאילו אני מתוקן, זה לראות כאילו החברים מתוקנים?

כן, בדיוק, איך אני בודק את עצמי אם אני מתוקן, אם אני רואה שהחברים כולם מתוקנים. תשמעו כולם הוא אמר דבר מאוד יפה וקצר. אם אני רואה שהחברים מתוקנים, זה סימן שאני מתוקן, לעת עתה.

שאלה: כדי לעשות פעולת השפעה, האם גם בשביל זה אנחנו זקוקים לאמונה מעל הדעת?

ודאי. איך זו יכולה להיות פעולת השפעה ולא קבלה? אלא שאני עובד בכוח השפעה שהוא למעלה מכוח הקבלה שלי. כך זה צריך להיות. אז ודאי שזה בכוח האמונה למעלה מהדעת. בכוח הבינה שלמעלה ממלכות. שבינה קובעת מה לעשות.

שאלה: לגבי התרגילים, מתי עשירייה יודעת שהיא עכשיו מתרגלת למעלה מהדעת?

מתי שיש לה הרגשה במה היא נמצאת, והיא עושה על זה ביקורת, האם המצב שלה נכון או לא נכון ומעלה את עצמה למצב יותר עליון. או מתי שהבורא מביא להם נגיד מצב שהם נמצאים בריב, רוצים להרוג זה את זה, והם עושים כאן את התרגיל הזה, ולמעלה מזה מתחברים באהבה זה עם זה.

קריין: קטע מספר 18 מתוך מאמר של הרב"ש, מאמר "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה".

"העבודה למעלה מהדעת צריכה להיות כניעה ללא תנאי, כלומר שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים בבחינת למעלה מהדעת. שהאדם צריך לומר "אני רוצה להיות עובד ה', אפילו שאין לי שום מושג בעבודה, ואין לי שום טעם בעבודה, ומכל מקום אני מוכן לעבוד בכל כוחי, כאילו שהיתה לי השגה והרגשה וטעם בעבודה, ואני מוכן לעבוד ללא שום תנאי". ואז האדם יכול ללכת קדימה, ואין לו אז שום מקום, שיוכל ליפול ממצבו, מטעם שהוא מקבל על עצמו לעבוד אפילו כשהוא מונח ממש בארץ, היינו שאי אפשר להיות למטה מבארץ. וזהו כמו שכתוב (קהלת א') "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת"."

(הרב"ש, מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)

אנחנו צריכים לקבל כך על עצמנו את העבודה הזאת, וכולם יקבלו, במוקדם או מאוחר אבל כולם יקבלו. ודאי כמו שאנחנו רואים עכשיו, זה לא פשוט. אולי חשבנו שאנחנו צריכים להילחם נגד האגו שלנו. אנחנו לא צריכים להילחם נגד האגו. אנחנו צריכים ללכת למעלה ממנו, למעלה ממנו בדרגה יותר עליונה. בבינה ולא במלכות, באמונה ולא בדעת, לכן זה קצת אחרת, המושג הזה עוד יתייצב בנו.

אנחנו עוד נראה האם זה בשבילי, לא בשבילי, בשביל מה ולמה, יהיו כל מיני ספקות, יהיו כל מיני דחיות שלנו מזה. זה ברור. אבל בכל זאת בהדרגה כולם יכנסו. בדור שלנו כבר כל מי שרוצה יכול להיכנס, כמו שכתוב "כל מי שליבו דואג בקרבו". כמו שהוא כותב "אפילו שאין לי שום מושג בעבודה, ואין לי שום טעם בעבודה, ומכל מקום אני מוכן לעבוד" וכך אני משיג את המדרגה הרוחנית.

אני פוקח עיניים, פותח את העיניים הפנימיות שלי, את העיניים של השכל, עיניים בדרגת הבינה, לא בדרגת המלכות, ואז אני מתחיל לראות את העולם הרוחני. זה קורה.

נגיד שלא ידעתם איזו שפה, ואחר כך אתם נמצאים בין אנשים שמדברים ומבינים את השפה הזאת, לאט לאט אתם קולטים וקולטים אותה עד שמתחילים ממש להתכלל בשפה הזאת, לשלוט בה קצת, להשתמש בה, וכך עולים לרמה אחרת, להיות ברמה אחרת של תפיסת המציאות, שההתקשרות היא המציאות.

באמונה למעלה מהדעת אנחנו מתקשרים עם הבורא, עם כל המציאות הפנימית. אנחנו מתחילים לראות את הכוחות שנמצאים בעולם, עבר הווה עתיד, אנחנו רואים כל דבר בצורה שקופה. לא את העולם הזה שמתואר בתוך האגו שלנו בצורה שטחית, שלא רואים בו אפילו כלום, אלא ממש פותחים עיניים. וכך נתקדם.

קריין: שוב קטע מספר 18 מתוך רב"ש ב' מאמר "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה".

"העבודה למעלה מהדעת צריכה להיות כניעה ללא תנאי, כלומר שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים בבחינת למעלה מהדעת. שהאדם צריך לומר "אני רוצה להיות עובד ה', אפילו שאין לי שום מושג בעבודה, ואין לי שום טעם בעבודה, ומכל מקום אני מוכן לעבוד בכל כוחי, כאילו שהיתה לי השגה והרגשה וטעם בעבודה, ואני מוכן לעבוד ללא שום תנאי". ואז האדם יכול ללכת קדימה, ואין לו אז שום מקום, שיוכל ליפול ממצבו, מטעם שהוא מקבל על עצמו לעבוד אפילו כשהוא מונח ממש בארץ, היינו שאי אפשר להיות למטה מבארץ. וזהו כמו שכתוב (קהלת א') "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת"."

(הרב"ש, מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)

שאלה: למה הכוונה עבודת ה'?

עבודת ה' זה נקרא שאני עושה את עצמי, מעלה את עצמי לדרגת הבורא. כמו שכתוב "שובו בני ישראל עד ה' א-לוהיך". אני רוצה לקבל את כל מה שאני מקבל מהבורא בצורה פתוחה, בלב פתוח, במוח פתוח, ממש שזה יתלבש בכל הכלים שלי. שאני עושה כך, מסדר כך את הכלים שלי, שיקבלו מהבורא בצורה ישירה, זה נקרא שאני עוסק בעבודת ה'.

שאלה: איך להתעלות מעל הויכוח הפנימי בין הרצון לקבל לרצון להשפיע?

באמת אנחנו לא צריכים להיכנס לויכוח, אלא להתעלות לרמת הרצון להשפיע. זה כמו שאני מסתכל במעטפה ואני רואה שם חמש מאות דולר ולא אלף. אני לא מתווכח עם הדעה שלי או האמונה שלי וכל מיני מצבים שעכשיו עוברים עליי, אלא אני מקבל את דעת העליון וזהו בשבילי, אני הופך אותו לדעתי.

שאלה: איך לא ליפול לאיזה מצב של אינרציה בתווך בין העולם הרוחני לעולם שלנו?

לא, אם אתה נמצא איתנו, עם החברים אתה לא תיפול לשום דבר. רק כל הזמן להיות קשור אלינו כמה שאפשר, ולא לפספס שום שיעור.

שאלה: איזה סוג עבודה זה בלי טעם ובלי מושג בעבודה כמו שרב"ש מתאר פה?

זה בדיוק בלי טעם ובלי שכל, זה נקרא "הרמה הרוחנית" שאתה לא נמצא שם. אבל איך אתה יכול להיות בזה? אתה כמו תינוק שמסתכל על הגדולים, אתה רוצה להבין, אתה רוצה להרגיש, אתה לא מבין על מה הם מדברים. הוא מסתכל על הגדולים שמדברים ביניהם, הוא ככה מסתכל, לא מבין ולא יודע, כך אתה צריך להיות. זה נקרא שאתה עולה אליהם באמונה למעלה מהדעת. ככה זה.

תלמיד: זאת אומרת שאני צריך לשאוף לעבוד בלי מושג ובלי שכל?

כן. לקבל מושגים של שכל ורגש מלמעלה. לא סתם ככה כמו בחלל, נותנים לך במקום רגש ושכל גשמיים, ארציים רגש ושכל רוחניים, א-לוהים.

תלמיד: וממי אני לוקח דוגמה לעבודה כזאת?

מהקבוצה.

תלמיד: אני צריך לצייר את הקבוצה ככאלו שעובדים בעבודה הזאת?

כן ודאי, בטוח שהם עובדים בצורה כזאת, בטוח. אפילו שהם קטנים מאוד כמו תלמידי רבי יוסי בן קיסמא.

שאלה: האם חוץ מביטול בעשירייה, תפילה והתכללות יש לנו עוד עבודה כדי להיכנס לאמונה למעלה מהדעת?

כן. חוץ מביטול יש לנו עוד תפילה. תפילה לבורא על זה שתתחבר נכון לעשירייה ודרך העשירייה נכון לבורא.

שאלה: האם אדם תמיד ירגיש כל מצב בעבודה רוחנית הפוך מהמצב שהוא מרגיש את הבורא?

לא. הוא ירגיש את העבודה הרוחנית רחוקה מהמצב הגשמי.

שאלה: התכוונתי למשהו אחר, האם כל מצב שאני מרגיש הוא תמיד יהיה הפוך ממה שהבורא רוצה שאני ארגיש ואז אני צריך לעבוד עם זה ולתאר איך זה בעיני הבורא?

נכון. בדרך כלל זה כך. אתה צודק.

שאלה: האם כאשר האדם הוא בתוך האגו כלומר בתוך הדעת הוא יכול לקבל עול מלכות שמים?

לא, אם הוא רוצה להתעלות למעלה מהאגו שלו לדעת הקבוצה, לדעת הבורא שנמצא בתוך הקבוצה, "כי בתוך עמי אנכי יושבת", אז הוא מקבל את דעת הא-לוהים.

תלמיד: איך האדם יודע שהוא למעשה מעל הדעת? אני כאדם רגיל חושב שאני מקבל עול מלכות שמים, אבל אני לא יודע אם אני מעל הדעת או בתוך הדעת.

אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה. אבל כשהוא מקבל את זה באמת הוא מרגיש שהוא קיבל. למה? כי הוא התנתק בכוח מדעתו ועלה לדעת הקבוצה, ובתוך הקבוצה התקשר עם כולם ועם הבורא שבתוך הקבוצה.

תלמיד: זאת אומרת חייבת להיות הרגשה, אדם צריך להרגיש את זה?

ודאי.

שאלה: לבקש להיות באמונה למעלה מהדעת זה תלוי רק בהתכללות בתוך העשירייה, האם הבקשה צריכה להיות משותפת?

לא. מספיק אדם אחד שנמצא בתוך העשירייה וכך הוא מבקש.

שאלה: האם תפילה יכולה להיות גם הודיה?

כן. יש תפילות של בקשה, תפילות של הודיה.

שאלה: איך אני נותן לעשירייה דוגמה של כניעה ללא תנאי?

זה כבר משהו אחר, זה לא מה שאנחנו מדברים עכשיו, אבל שייך בעקיפין. איך אני נותן לחבר דוגמה של כניעה ללא תנאי? תראה לו את זה, שיש לך כל מיני ספקות, בעיות וכן הלאה ואתה מתעלה למעלה מזה. למרות שאתה נמצא בספקות ובבעיות אתה מקבל את הדברים האלה שהם ממש משלימים אותך, טובים לך, כי הם באים מהבורא כדי לסדר אותך למצב הבא. שום דבר לא בא לאדם באף מצב אלא רק כדי להעלות אותו בדרגה. כמו שכתוב "מעלין בקודש ואין מורידין בקודש".

שאלה: אם אחד מהקרובים של חבר סובל, למשל אין לו הכנסה או לא מרוצה מהיחסים המשפחתיים, הוא חווה ריקנות וסבל רב. האם צריך לחבר גם את זה לעבודה למעלה מהדעת או פשוט להמשיך לעבוד בעשירייה וזהו?

לא. אני לא ממליץ לעשות שום דבר בינתיים בקשר לדברים האלה עם העבודה הרוחנית. תשתדלו עכשיו בינתיים, כמו עם המתחילים, יש לנו תרגילים, אנחנו עושים אותם, מהקל לכבד לאט לאט. העבודה הזאת שאנחנו עכשיו מתחילים היא לאורך כל הדרך עד גמר התיקון. עיבור, יניקה, מוחין, על דרגות העביות, דרגות ההפרעה ועוד ועוד. אנחנו נגלה בדרך הרבה מאוד הבחנות ומצבים פרטיים, אבל אין ברירה אנחנו צריכים להתקדם בהדרגה.

שאלה: האם הגבול בין דעת לבין אמונה הוא גבול מעורפל או חד וברור?

חד וברור. כי זה לפי דעתי וזה לא לפי דעתי אבל אני מקבל את זה, מפני שאין עוד מלבדו.

שאלה: מה זה גילוי הבורא ומה העבודה של האדם אז, באיזה כלים?

גילוי הבורא זו הרגשת הכוח העליון שהיא מתרחשת בנו לפי הכלים שלנו אם ישנם כאלה שיכולים לגלות את הבורא. הכלים האלה שיכולים לגלות את הבורא צריכים להיות בהשתוות עם הבורא. אם יש לי איזה מכשיר, נניח מצלמה שיש בה כל מיני פילטרים שאני יכול לראות אורות מיוחדים, אז אני רואה אותם. אם אין לי את היכולת, אני לא רואה אותם.

גילוי הבורא יכול להיות אך ורק בתנאי שיש לנו תכונות כמו תכונות הבורא, שבי ובו יש השתוות הצורה, שאנחנו דומים זה לזה. לפי זה אני מרגיש אותו ונמצא עימו בקשר.

תלמיד: זה בתוך הדעת?

אחרי שאני מתקן את עצמי, יש לי כבר דעת חדשה. אבל איך אני מגיע לזה? למעלה מהדעת הקודמת שלי.

שאלה: האם מעל לדעת צריך איכשהו להקרין על ההתנהגות של האדם בקבוצה?

בקבוצה כן, כי כולם הולכים לרכוש אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: מצטייר שלמעלה מהדעת זה למעלה יותר מהרגש.

אחר כך נראה. "אין חכם כבעל נסיון".

תלמיד: נראה שאת "אין עוד מלבדו" אנחנו מחזיקים באיזו צורה, אבל המאבק הוא על "הטוב והמיטיב", על ההרגשה הזאת.

"אין חכם כבעל נסיון", אני עדיין לא חכם.

שאלה: כשהאדם רוכש את התכונה של מעל הדעת, מה קורה עם הרע שהוא רואה?

כשהאדם עולה לדרגה של למעלה מדעתו לדעת הבורא, אין רע שהוא מרגיש, אין רע.

שאלה: מה הקשר בין אהבת חברים ואמונה למעלה מהדעת ואיך משיגים את זה בעשירייה?

אהבת חברים עוזרת לנו לעבוד מהר יותר עם דרגת האמונה למעלה מהדעת.

קריין: קטע מספר 19 מתוך "שמעתי" ח', "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א".

""בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת. ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו. ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו, שהוא בנוי הכל למעלה מהדעת. נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת. אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו. אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו שהבורא יהנה. לכן אין לו שום פחיתות מעבודה זו, היינו שירגיש שהוא נמצא במצב של הסתרת פנים, שאין הבורא נהנה מעבודה זו. אלא האדם מסכים להנהגת הבורא." 

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר ח'. "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א")

שאלה: מה ההבדל בין מצב של אדם שעובד בהסתרת פנים אבל הוא לא מסכים, למצב של אדם שעובד בהסתרת פנים והוא כן מסכים. מה השוני בין המצבים?

אבל הוא לא מסכים ולמרות זאת הוא עולה לזה שעושה, מקבל את זה. בזה העבודה שלו היא יותר גדולה, כי הוא עושה את זה בהתגברות. זה שאנחנו אומרים צמצום, מסך, אור חוזר, כוח התגברות, הכול מדובר על כוח האמונה למעלה מהדעת, כפי שאנחנו לומדים בפרצופים. כך אנחנו בונים את הפרצוף הרוחני שלנו.

שאלה: דווקא מהמקום שאנחנו עכשיו נמצאים, של העבודה מעל הדעת שדורשת ממש ריכוז בתפילה ובבקשה להיות במקום הזה, איך אנחנו עובדים בשיעור עצמו עם השאלות שמוציאות אותך מהריכוז הזה?

מתרגלים. עוד מעט יהיה לך קל בכל דבר להיות בשתי רמות, בדעת ולמעלה מהדעת, ואפילו לזהות שיש עוד למטה מהדעת. זה יהיה עוד מעט.

שאלה: כדי שנוכל לעבוד בהסכמה, אנחנו כבר צריכים איזושהי הארה. איך להיות בהסכמה ועדיין להיות בהסתר פנים?

אתה לא רוצה אפילו גילוי פנים, אתה רוצה לעבוד בהסתרה.

תלמיד: אבל זה שאני מסכים לעבוד במצב הזה, זה כבר אומר שיש לי איזשהו גילוי פנים, איזו הארה שמחזיקה אותי, שנותנת לי לעבוד בצורה כזו.

על זה עוד נדבר. זה לא בדיוק מה שאתה חושב.

קריין: שוב קטע מספר 19 מתוך שמעתי ח' "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א".

"בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר, שכל ההסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת. ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו." דווקא בגלל שישנה הסתרה. הבורא יכול לסדר לך כל מצב שיהיה מקצה לקצה, בכל מיני סיטואציות, אין שום בעיה. למה הוא בחר בך דווקא בצורה כזאת שאתה תרגיש את המצב בכל מיני האופנים שבו? כדי שתוכל מהמצב הזה לבנות יחס אליו מהסתרה, כמו שאתה עובד למעלה מהסתרה.

"ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו, שהוא בנוי הכל למעלה מהדעת. נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת. אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו. אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו שהבורא יהנה. לכן אין לו שום פחיתות מעבודה זו, היינו שירגיש שהוא נמצא במצב של הסתרת פנים, שאין הבורא נהנה מעבודה זו. אלא האדם מסכים להנהגת הבורא." ורוצה להישאר בהסתרה, כי מבין שדווקא בהסתרה הוא עושה נחת רוח לבורא.

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר ח'. "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א")

הקטע מאוד מאוד משמעותי.

שאלה: איך להשתוקק לצל ה', ממש להיות צמא לזה? כמו שהוא כותב פה.

אדם שרוצה להגיע להשפיע לבורא, מבין שלהשפיע אפשר רק מתוך החושך, מתוך ההסתרה. כי ללא הסתרה איך הוא ישפיע? זה יהיה על מנת לקבל, זה יהיה בכלים דקבלה. אלא אחר כך, כשהוא רכש כבר כוחות לעבוד מתוך ההסתרה, הבורא מתחיל להתגלות אליו בצורה שהוא לא מסתיר את עצמו, והאדם אז צריך לעשות מסך המסתיר ולהסתיר את הבורא, ולבנות יחס לבורא למעלה מזה. בהתחלה אנחנו עובדים עם כלים להשפיע על מנת להשפיע, ואחר כך לקבל על מנת להשפיע, שזו כבר עבודה אחרת לגמרי, עבודה מאוד לא פשוטה.

נגיע לזה, זו לא בעיה, רק סבלנות.

שאלה: לפני שהאדם מגיע לאמונה הוא רוצה להגיע למצב הזה של האמונה, נראה שכאילו במצב הזה אנחנו לא פה ולא שם, אנחנו לא בשמים ולא בארץ. באיזה כלים אנחנו משתמשים במצב הזה?

אנחנו משתמשים בכלים גם של הבינה וגם של המלכות, תמיד. אחרת אין לנו רוחניות אם אנחנו לא משתמשים בכלים של בינה, והכלים של בינה תמיד בנויים על איזו התעלות מן המלכות.

שאלה: אם אנחנו אומרים שהבורא הוא ששולט, האם הוא גם זה שגורם לנו לעבוד מעל הרצון, ואם כך, האם יש פה עבודה מצדנו?

עבודה מצדנו כן, לשייך מה שאנחנו מקבלים לבורא, קודם כל. זו העבודה הראשונה מצדנו.

שאלה: הוא אומר בתחילת הקטע, "ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו. ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו," ובסוף הקטע הוא כותב "היינו שירגיש שהוא נמצא במצב של הסתרת פנים, שאין הבורא נהנה מעבודה זו. אלא האדם מסכים להנהגת הבורא." אני לא מבין את הסתירה שבין שני הדברים?

אני לא יודע, אתה לוקח שני חלקים משני קצוות של הקטע. אני כשקראתי כמה פעמים את הקטע הזה לא הרגשתי שום בעיה. כשאתה לוקח מכאן חצי משפט ומכאן חצי משפט אז יש בעיה.

שאלה: מאיפה אני לוקח מרץ לעבודה הרוחנית?

רק מהקבוצה ומהבורא, אין לי שום דבר אחר. תגיד לי מאיפה? חוץ מבורא וקבוצה אין לי כלום ברוחניות. אז אני, קבוצה, בורא. בורא, קבוצה, אני. זה הכול.

(סוף השיעור)