שיעור בוקר 03.10.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 540
שמעתי כ"ה, "דברים היוצאים מהלב"
קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 540, "שמעתי", מאמר כ"ה, "דברים היוצאים מהלב".
כה. דברים היוצאים מהלב
שמעתי ה' מנחם אב תש"ד בסעודה של גמר חלק הזהר
"ענין "דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב". אם כן, מדוע אנו רואים, אפילו אם כבר הדברים נכנסו להלב, ומכל מקום האדם נופל ממדרגתו?
והענין הוא, שבזמן שהאדם שומע את הדברי תורה מרבו, תיכף מסכים לדעת רבו, ומקבל על עצמו לקיים דברי רבו בלב ונפש. אלא אח"כ, כשיוצא לאויר העולם, אז הוא רואה וחומד ומתדבק ברצונות הרבים המשוטטים בעולם." את זה אנחנו רואים בהרבה מקרים בחיים. למשל עכשיו כל אחד נמצא בדרגה יותר גבוהה מהרגיל, כי הוא נמצא עם החברים, בכנס, קורא, שומע, שר, אבל בעוד כמה זמן הוא יתכלל שוב בכלל, ולכלל הזה יש כל מיני רצונות, מחשבות, מטרות אחרות, והם ישפיעו על האדם והאדם שוב ירד. אז הכול תלוי בכמה אדם משתדל לקבוע את עצמו בתוך האווירה הנכונה. "אז הוא, ודעתו, ולבו, ורצונו מתבטלים ברוב. כל זמן שאין בידו הכח להכריע את כל העולם לכף זכות, אז הם מכריעים אותו ומתערב ברצונותיהם.
ואז הוא "כצאן לטבח יובל". ואין לו בחירה, והוא מוכרח לחשוב, ולרצות, ולחשוק, ולדרוש את כל מה שהרבים דורשים. ואז הוא בוחר במחשבותיהם הזרות, ובתשוקות, ובתאוות הנמאסות, מה שהם זרים לרוח התורה. ואז אין לו שום כח, שיוכל להכריע את הכלל.
אלא עצה אחד יש לו אז, שיתדבק ברבו ובספרים, שזה נקרא "מפי ספרים ומפי סופרים". ורק בהתדבקותו בהם הוא יכול לשנות אז דעתו ורצונו לטוב. אבל בויכוחים ובפלפולים מחודדים לא יעזרו לו אז לשנות את דעתו, אלא רק בסגולת הדביקות, כי היא סגולה נפלאה, שהדבקות מחזירו למוטב.
ורק בזמן שהוא נמצא בתוך הקדושה, אז הוא יכול להתוכח עם עצמו, ולפלפל עם פלפולים יפים, איך שהדעת מחייב, שילך תמיד בדרכי ה'. אבל את זה הוא צריך לדעת, שגם אחרי כל החכמות והודאות שיש לו, שיוכל כבר ללכת עם השכליות האלו לנצח את הס"א, הוא צריך לחקוק במחשבתו, שכל זה כלום לא שוה. שאין זה כלי זיין, שיוכל לנצח את המלחמת היצר, משום שכל אלו השכליות הוא רק תוצאה, שהשיג אחרי הדבקות הנ"ל.
זאת אומרת, שכל השכליות, שעליו הוא בונה את כל הבנין, שצריכים ללכת תמיד בדרכי ה', הוא היסוד שהוא דביקות ברבו. וממילא אם יאבד לו היסוד, אז כל השכליות אין להם שום כח, משום שחסר לו עכשיו היסוד. לכן לא להסתמך על שכלו, אלא שוב להתדבק בספרים ובסופרים. ורק זה יכול לעזור לו. אבל לא שום שכל ותבונה, משום שאין בהם שום רוח חיים."
שאלה: מה זו דבקות?
דביקות זה כשאתם מרגישים את השכל שלכם, את הלב שלכם, יחד עם החברים האחרים, כאילו יש לכם לב אחד וראש אחד.
תלמיד: זה דומה יותר לפעולה או מערכת?
זאת פעולה.
שאלה: הוא מסיים את זה ב"רוח חיים". מהי רוח החיים שלנו כחברה? איך אנחנו יכולים תמיד לדבוק בזה, כי על ידי זה יכולים לדבוק ברב, בספרים ובדרך?
ככל שאנחנו מתחברים, לפי הנפח המשותף שלנו בינינו, נכנסת בנו רוח חיים, רוח התורה, נכנס האור העליון. עדיין בממדים קטנים, אבל זה נותן לנו אפשרות בכל זאת לנשום אוויר רוחני, להרגיש את עצמנו נמצאים למעלה מהעולם הזה וכך אנחנו מתקדמים.
תלמיד: ואז שוב צוללים ואז שוב עולים נושמים קצת אוויר.
כן. למטה למעלה, למטה למעלה, ירידה עלייה, ירידה עלייה, והכול מתחיל מירידה.
שאלה: הוא אומר "סגולה להידבק ברבו, אבל אם כבר יצא מרשות רבו" כמו שהוא אומר אז איך הוא יכול להידבק ברבו?
לחזור ולקיים מה שרבו דורש. מה רבו דורש? בדרך כלל ערבות, זה מה שעכשיו קראנו במאמר הקודם היום. אז אדם צריך להשתדל לקיים ערבות מפני שכך דורש ממנו רבו.
תלמיד: את ערבות הזאת הוא יכול לקיים גם אם הוא, כמו שהוא אומר, נפל לסביבה אחרת ששם הוא נופל לרשות כל המחשבות הזרות?
לא, איך הוא יכול? הוא אפילו לא יזכור שיש רבו, שיש ערבות, כי הוא נמצא תחת שליטת מערכת זרה.
תלמיד: אז אני לא מבין על מה המאמר? הוא אומר יש סגולה להידבק ברבו וזה יציל אותו מכל מצב.
כן. להשתדל לא ליפול, ואם נופל אז להיזהר שעדיין לא ממש התנתק מרבו, וכך לעזור לעצמו, להבטיח לעצמו לעלות מהר.
שאלה: למה לא לסמוך על השכל שלי?
רואים עליך שאת מאוד חכמה, אני מסכים לזה, אבל לרוחניות זה לגמרי לא מספיק, כי כל השכל שלנו נובע מהעולם הזה. רק במידה שאנחנו מתחברים זה אל זה ויש בינינו כלים משותפים, אז מתוך הכלים המשותפים אנחנו יכולים לעלות לדרגה יותר גבוהה. אבל לא כל אחד מסוגל להוציא את עצמו מתוך מה שהוא נמצא למצב יותר גבוה.
תלמידה: למה אנחנו צריכים לסמוך על הקשר בינינו, כי גם זה כל הזמן משתנה?
כן, אבל זו המערכת שאנחנו שם מתבטלים איש כלפי חברו, עובדים למעלה מהאגו שלנו, ולכן יש בה יותר יכולת להצליח.
שאלה: כאשר אדם נופל ולא מרגיש את הדבקות ברבו, האם עליו לנסות להשתמש באותם רגשות שכבר היו, אותם המקורות שכבר חווה? כי ההרגשה היא שהבורא סוגר הכול.
והוא צודק, הוא עושה נכון, כדי שנצליח למצוא, נחפש מקורות, דרכים אחרות, מדרגות יותר גבוהות.
תלמידה: כלומר הניסיון הקודם מפריע, צריך להיפטר ממנו ואז אתה נמצא חסר אונים.
לא, לבקש ולבקש את העלייה הבאה, לא להישאר במצב הזה ולא להסתכל לאן את נופלת אלא לבקש את העלייה הבאה.
תלמידה: ההרגשה היא שצריך לחבר את הפאזל מחדש.
כן, יכול להיות.
תלמידה: כלומר ללכת אחרי אילו סימנים של הבורא.
לקשר יותר ויותר גדול עם החברים, לזה צריך ללכת.
תלמידה: אבל זה להפך, זה דוחה באותו רגע.
ברור כי זה הרי נגד הטבע האגואיסטי שלנו.
שאלה: האם יכולים להיות סימנים של הבורא בכך שמישהו דוחה אותך?
לא, זה רק האגו הפרטי שלך.
תלמידה: כלומר לבקש בדיוק בנקודה הזאת.
כן. אבל צריך קצת יותר שמחה, תקווה, התעלות ולא להיות במצב כזה מינורי.
תלמיד: מהמאמר יוצא שכשאנחנו בכנס משיגים דרגה חדשה, רמה חדשה של התקשרות בינינו, דווקא אחרי הכנס אנחנו צריכים להחזיק את הכלי, לתמוך בו. אבל יוצא שכשהחברים נוסעים הביתה יש איזו התפזרות, ככה אני מרגיש.
זאת לא התפזרות, זאת הזדמנות להחזיק אותו הקשר כמו שהשגנו כאן.
תלמיד: כן, דווקא לחשוב איך אנחנו עושים את זה ולא מחכים לכנס הבא.
הכנס הבא בעוד חצי שנה.
שאלה: כן, נכון. לכן אני שואל, איך מיום ליום אנחנו מחזקים את הקשר בינינו למרות ההתרחקות הפיזית?
אתם צריכים לקבוע ביניהם כאלו קשרים שאתם תרגישו יום יום כל אחד את האחר. אני מלמד שיעור בוקר, אחר כך שיעור הצהריים, ויש לכם המון זמן, כשאתם יכולים להתכתב, לדבר, להידבר, להידבק זה אל זה. אבל חייבים, חייבים לעבוד על זה. זה לא עניין שעשיתי "וי" והתקשרתי היום לחבר אלא עד כמה אני הרחבתי היום את הכלי הרוחני שלי. איך אני מרחיב את הכלי הרוחני שלי.
שאלה: איך אני מרחיב את הכלי הרוחני שלי?
על ידי חיבור עם חברים. אתה צריך לפתוח לב יותר מאשר קודם כדי לקבל אותו, את החבר שלך, עם המחשבות שלו, עם הרצונות והרגשות שלו, בתוך עצמך. ואתה מבקש ממנו, דורש, נותן לו דוגמאות כדי שהוא יעשה את אותו הדבר עם הכלי שלו, כך שאתה תיכנס לתוכו. וכך איש את רעהו יעזורו.
תלמיד: הוא כותב, מפי ספרים ומפי סופרים. זאת העצה שלו. איפה החברים?
זה בפנים, ודאי. מה זה חברים? אלה הסופרים והספרים, והעשירייה, וגדולי הדור, והמורים. כולם יחד. יש לכם הכול, תגידו מה חסר לכם. תגידו לי רק מה חסר לכם כדי להיות יותר מחוברים. עד שמגיעים לכלי אחד, ומגלים בורא אחד לכולם, ואז נפתחת לפנינו המערכת הרוחנית. אז לא צריכים יותר את העולם הבא. הכול מובן, והכול מורגש.
שאלה: במאמר הוא כותב כל זמן שאין בידו הכוח להכריע את כל העולם לכף זכות, ואז הם מכריעים אותו. מה זה "הם מכריעים אותו", האם תוכל להסביר איך זה עובד?
הם רוצים להוריד אותו ממצבו.
תלמידה: אבל הם מצליחים להכריע את העולם לכף זכות, אז מה קורה בזמן הזה, איך זה מתהפך?
צריך להבין את זה. אבל העיקר זה להיות קשור עם החברים, ויחד איתם להשתדל לעלות ממדרגה למדרגה. עוד יותר חיבוק, עוד יותר בירור. זה מה שחשוב.
שאלה: אנחנו לומדים שברוחניות יש כניסות ויציאות, כל הזמן נכנסים ויוצאים מהרוחניות.
כן.
תלמיד: אבל הוא כותב שתמיד צריך להישאר דווקא באותו מצב.
כי הבורא תמיד מנסה להוסיף לנו עוד אגו, עוד עביות, ואנחנו צריכים להתנגד. בעצם לא להתנגד, אלא להתעלות מעל זה כל הזמן.
תלמיד: איך זה קורה?
בכל רגע ורגע הבורא מעוניין להעלות בכל אחד את העביות האגואיסטית, עוד אגו, ועוד אגו בכל רגע ורגע. זה מה שהבורא מעוניין לעשות בכל אחד ואחד. ואנחנו צריכים להשתדל בכל רגע ורגע לשמור על עצמנו, ולהישאר באותו מצב קשר עם הבורא. למרות שהעביות גוברת, אנחנו רוצים להיות בהתחזקות יותר גדולה.
תלמיד: האם זה נכון, שכשאני יוצא לעולם החיצון אני סופג את הרצונות האלה, ומעל זה משתדל איכשהו להתעלות?
זה שאני יוצא החוצה לעולם, זה לא צריך לנתק אותי מהעולם הרוחני שלי בשום אופן. אני פשוט צריך ללכת מעל העולם הזה. יש את העולם הזה, יש משפחה, עבודה, ילדים דאגות. ואני צריך לעלות עוד מעל זה. חוץ מכל זה, אני צריך להרגיש שאני חייב לעלות למדרגה יותר גבוהה, לבורא. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.
שאלה: קשה מאוד גם ללכת בעולם הזה, וגם לעלות.
זה נברא כך בכוונה. איך עוד יכולת לעלות אם לא היית דווקא בעולם הזה. מעל מה היית עולה.
תלמיד: אבל הוא מושך אותך מאוד עמוק.
כי אתה לא מתנגד, אתה לא נמצא בקשר עם החברים. יש לך כאלה הפרעות שאתה כנראה לא יכול להתגבר. להיפך, אתה צריך לשמוח מההפרעות, כי אתה יכול לדרוך עליהן, ולעלות.
תלמיד: אבל הן מתגברות.
בכוונה. כדי שתעלה עוד יותר. אין מה לבכות, זאת העבודה שלנו.
תלמיד: אבל יש פחד ובכי בפנים.
אני מספר לך על חוקי העולם. איך לצאת מהעולם שלנו, ולעלות לעולם הרוחני. זה מה יש.
שאלה: מה ההבדל בין זה שאני שם "וויי" אם אני אתחבר לפגישה של העשירייה דרך ההתנתקות, דרך אגו שלי, כשאני לא רוצה, דרך מאה סיבות שיש לי עכשיו, לזה שאני מרחיב את הכלי רוחני שלי?
זה אותו הדבר. זה שאתה אומר "על ידי זה שאני מתחבר איתם כך וכך, ועל ידי זה שאני מרחיב את הכלי הרוחני. אתה מרחיב את הכלי הרוחני. וזהו.
תלמיד: למה אנחנו לא מפחדים לחפש את כל הסיבות למה לא לבוא לפגישות של הקבוצה. תמיד יש לנו סיבות, למשל יש לי ילדים, יש יום הולדת לסבתא או סבא, לא יודע מה. אם יש לנו רגע להתחבר, אפילו לדקה, למה אנחנו לא מפחדים שאם אני לא עושה את זה, אני עושה נזק גם לעצמי, גם לעשירייה שלי, וגם לכל העולם?
אנחנו לא מספיק מעריכים את היכולת שלנו להיות מחוברים אפילו לרגע אחד. לא מעריכים. רגע, לא נורא יהיה מחר, מחרתיים, לא מעריכים. וזו בעיה גדולה, זה פספוס עצום, הפסד גדול מאוד.
שאלה: כשאנחנו קוראים את המאמרים היום נראה שיש לנו שלושה עמודי תווך. החברים, המורה והספרים. מעקב אחרי החברים מוביל לערבות. מעקב אחרי המורה והספרים מוביל לדבקות. האם יש היררכיה בין שלושת העמודים, וכיצד הם מתקשרים אחד עם השני?
יש היררכיה הרבה יותר רחבה ממה שאנחנו מדברים, ואנחנו נתחיל ללמוד אותה קצת יותר מאוחר. אולי בכנס הבא. נקווה לראות אותך גם שם.
תלמיד: כן, אני אגיע לשם.
כן, בטוח שתגיע. בך אני בטוח.
שאלה: האם אפשר להחזיק את תוספת העביות הזאת מתחת לאיזה מכסה כך שהיא לא תתגלה?
שהיא לא תתגלה, ותתבטא עביות נוספת?
תלמיד: כן. אתה מרגיש שהרצון גדל, שלא יבוא לידי ביטוי שאני באהבה עם חברים, ואז כאילו פתאום מתפרץ?
ככה זה צריך להיות, זה הבורא עושה.
תלמיד: כן, אבל אחר כך אתה אוכל את עצמך.
אתה לא אוכל שום דבר, אתה צריך להתעלות מעל זה, ולהגדיל את הקשר עם החברים.
תלמיד: אבל אם משהו שלילי מתגלה, זה נורמלי?
איך יכול להיות שלא, הרי רק בזכות זה אנחנו עולים.
תלמיד: אז בסוף יתגלו דברים נוראים לחלוטין?
הם לא יהיו נוראים, כי אתה תהיה מוכן לקראתם.
תלמיד: אבל זה חייב להתגלות בצורה חיצונית?
כן. תשמח. המקובלים שמחים מזה.
תלמיד: זה פשוט מפחיד קצת.
תחזיק בחברים, תחזיק בי, בכולנו יחד ושום דבר כבר לא יהיה מפחיד. איך אנחנו חיים פה על כוכב הלכת הזה, כדור הארץ? אנחנו אפילו לא יכולים לתאר כל דקה מה יכול לקרות מתחת לפני כדור הארץ מלמעלה מכל הצדדים, הכול יכול לקרות. פשוט התרגלנו, לא מייחסים לזה חשיבות. אבל בעצם אין יותר גרוע מהעולם הזה. אז תסתכל על העתיד בשמחה בחיוך ובתקווה.
תלמיד: למה אני שואל? בכנס, כשאתה תמיד באהבה והתעלות, כל גילוי, אפילו הכי קטן, מורגש בחדות. האם תמיד אפשר לחיות כך, גם כשאני הולך ברחוב, שיהיה לי קשר כל כך חזק עם העשירייה, שמורגש בחדות?
בוודאי שאפשר, הכול תלוי בך ובעשירייה. זה נקרא מצב של ערבות, כשכולם מחזיקים זה את זה. תבדוק. תנסה. זה לא קשה. צריך פשוט שכולם יגיעו להסכמה.
שאלה: אמרת שצריך לא להחזיק, אלא להשתדל בכל רגע להיות בחיבור. איך לשלב את זה, איך לא לגנוב מהמשפחה, מהקרובים שלך? ככל שאתה מתרכז יותר בחיבור, כך אתה יכול להיות פחות במשפחה. האם זה אומר שהבורא שוב נותן לנו הפרעות לחיבור בינינו?
הבורא נותן לנו מכשולים לחיבור כדי שנהפוך את המכשולים האלה לקשר, לאיחוד. אז הכול בסדר.
תלמידה: ומה לעשות עם המשפחה, איך לשלב בין הדברים?
המשפחה קיימת בין כך ובין כך. את חייבת כמו שמקובל בעולם שלנו, מה שעושה גבר או עושה אישה, לשרת את המשפחה. כל השאר, בפנים בתוכך, זה רק דרך הקבוצה לבורא.
תלמידה: אבל המשפחה מתנגדת שנקדיש הרבה זמן לעשירייה. איך זה יכול להשתנות? אם נתחבר בינינו יותר, האם המשפחה תקבל זאת?
אני חושב שלא תמיד. את צריכה לדבר על זה במשפחה ולבקש מהבורא שיסדר כך שהכול יהיה חלק. שבני המשפחה יסכימו עם הלימודים שלך. זה לא פשוט, במיוחד לאישה.
שאלה: איך להעריך ולא לפספס אפילו רגע של חיבור במיוחד עכשיו כשנתפזר?
תישארו בקשר ביניכם. תבואו לשיעור חמש, עשר דקות קודם. לא צריך הרבה בשביל זה. קשר של הלב.
שאלה: האם הגדלת הכלי הרוחני זה אומר להגדיל את החברים והחברות בהפצת הבורא?
כן.
שאלה: אנחנו מראים זה לזה דוגמאות בעשיריות, יחד עם זאת, יש פעילים יותר, יש פחות. הפעילים נותנים התפעלות והלא פעילים מחלישים קצת את הפעילים. איך לעשות שההתפעלות מהפעילים תהיה הרבה יותר חזקה?
אתם צריכים לקחת על עצמכם תפקיד, אחריות, כך שלמרות שאתם לא מצליחים לעורר את כל הקבוצה, אתם לוקחים את מה שהחברים הפעילים רוצים לעשות ועוזרים להם. אין משהו אחר. הכול בכוח. לכן זה נקרא יגיעה מצד האדם. זה נמדד ביחידות של מאמץ.
תלמיד: העשיריות שונות במבנה, יש עשיריות בהן יש הרבה פעילים, ויכול להיות הפוך, התרגלנו לעשיריות הקבועות, לא מדובר בשינוי. אבל בעשיריות שהאיזון הוא אחר, מאוד קשה ביחס לעשיריות הידועות של הכלי.
לקנא זה טוב, אבל צריך לקנא כך שזו תהיה קנאה טובה, קנאה שעוזרת לגדול, לקחת דוגמה מאחרים, זה טוב. ככה אתם צריכים לעבוד עם זה בין העשיריות.
שאלה: מה זאת אהבה אמתית? חיבור דרך מאמצים, דחייה, או קשר ישיר בין לב ללב?
קשר ישיר אין אף פעם ולא יכול להיות. קשר גדל בהדרגה דרך דרגות העביות אפס, אחת, שתיים, שלוש, ארבע ולכן אין פה דרך קלה. תמיד צריך להגיע להתקרבות דרך התרחקות, צריך ללמוד זאת. אבל כשמגיעים להתקרבות דווקא מעל ההתרחקות, מקבלים הרגשת קשר גדולה הרבה יותר ומרגישים את כל התועלת מזה.
שאלה: קראנו במאמר שרק אם האדם נמצא בקדושה, הוא יכול להתווכח עם עצמו ללכת בדרכי ה', מה זה להיות בקדושה, מה זה לברר מתוך המצב הזה?
הוא נמצא מעל האגו שלו, בתכונת ההשפעה ולכן יכול לקדם את עצמו קרוב יותר או פחות מהבורא.
תלמיד: מה זה אומר להתקדם קרוב יותר או פחות מהבורא?
לבדוק את עצמו, איך כדאי לו לבנות את היחסים עם העשירייה ודרכה לבורא, זאת כבר העבודה שלו.
תלמיד: כשאני מתחבר עם העשירייה, עם חברים, בהשפעה ומשתדל להיות בזה, מה זה אומר שאני בודק, מנתח איך לבנות יחסים?
תשיג קודם את הרגשת העשירייה ואז תראה מה ההבדל בין להרגיש את העשירייה לבין להרגיש את הבורא. ואז תוכל לבדוק, לעשות מניפולציות שונות ברגשות אלה ואחרים, מפני שהכול נמצא בך, העשירייה היא הכלי והבורא זה האור שבתוך הכלי. ואתה תוכל כביכול לשלוט, לנהל את שניהם.
(סוף השיעור)