כנס "קבלה לעם" העולמי באיטליה - "השמחה בחיבור"

20-22.09.2019

ערבות

שיעור 5

שיעור 21.09.2019 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

[צריך לפנות] אליו ולעורר אותו להשפיע על כל הנבראים בצורה טובה, שההתקרבות שלנו, של כל בני אדם לבורא, היא תהיה התקרבות טובה, יפה, מהירה, נעימה, ולא על ידי האור שחותך, מכה, כי הוא פועל על הרצון שהפוך ממנו. לכן צריכים אנחנו בינינו לדבר הרבה על זה, לחשוב על זה שכל פעם שאנחנו מתעוררים, ברור לנו יותר ויותר עד כמה שערבות זה סך הכול מדובר על המערכת הכללית של הטבע. שכל הטבע כולל בתוך המערכת הזאת בערבות דומם, צומח, חי את כל היקום, את כל יתר העולמות כמו שחכמת הקבלה מדברת, שבכל המציאות יש לנו ההתקשרות נכונה בין כל החלקים, רק החלק העליון שנקרא "אדם", הוא יוצא דופן.

הוא לא נברא בצורה שהוא מקיים את הערבות הזאת בצורה אינסטינקטיבית כמו דומם, צומח, חי, אלא הוא נולד דווקא וקיים בזה שהוא כל הזמן מפר את הערבות. וזה כדי שיכיר עד כמה שהוא הפוך מהבורא, מהחוק הכללי של הטבע, מכל העולם שלנו, ומכל העולמות. שילמד מתוך המעשים שלו הנוראים, עד כמה שהוא מזיק ומקלקל את הכול. ומתוך זה שיעשה חשבון נפש, ודווקא יחבר את כול הבריאה דרכו לבורא בצורה יפה, אחידה, בערבות השלמה.

לכן כותב בעל הסולם: "כל אחד בחברה הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת. שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו. אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכיוון ידוע," איזה כיוון? "להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי. ואם יארע איזה קלקול בגלגל, אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו," נגיד שהוא כאילו נראה מקולקל, "אלא שנערך" הקלקול, עד כמה הוא גדול או קטן, ובאיזה אופן הקלקול הזה "לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה."

(על-פי בעל הסולם. "השלום בעולם")

זה מה שאנחנו רואים בכל הטכניקה שלנו, בכל דבר. שאם משהו מתקלקל, אז השאלה היא לא על המקום המקולקל, על החלק המקולקל, אלא עד כמה שהוא בזה מקלקל את כול המכונה הגדולה.

וכאן אנחנו צריכים להבין, מפני שאנחנו בדרגה עליונה של המדבר, דומם, צומח, חי, מדבר, ושאנחנו נמצאים כבר בצורה כל כך משוכללת בטכניקה ובטכנולוגיה שלנו ובכול, אז הקלקולים שלנו בעולם הם קלקולים רבים מאוד. ובאמת אנחנו עלולים לגרום לעולם שלנו עוד הרבה צרות ואנחנו גם נסבול, אפילו בלא מודע למה אנחנו סובלים. לכן באה חכמת הקבלה ומסבירה, שכדאי לנו לחשוב איזה קלקול אנחנו עושים בכל המכונה הזאת. כי אנחנו בכל זאת נכללים רוצים או לא רוצים, בכלל הערבות.

מתוך זה, מה יוצא? כתוב, "אסור ליחיד לצאת מהכלל," מהמכונה הזאת, "ולבקש על עצמו," כי הוא נע עם כל הגלגלים האחרים, עם כל המערכת. אז איך יכול להיות שהוא ישאל על עצמו, אם הוא שייך לכל המערכת? ואנחנו לא מבינים עד כמה שאנחנו על ידי אלפי חוטים נמשכים אחד לשני, לכלל דומם, צומח, חי, מדבר, ולכל העולמות העליונים, הרוחניים. הכול זה מערכת אחת. לכן כמו שכתוב, "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא שלא מכריזים עליו מלמעלה". הדבר הקטן ביותר שקורה באיזה מקום של הגוף הגשמי, או באיזה חיות, דוממים, צמחים, משפיע דרך כל המערכת, וזה בתגובה חוזר לכל המערכת.

לכן "אסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נ"ר ליוצרו," לבורא, "זולת על הכלל כולו." אסור להתנתק מהכלל בכל דבר שלא יהיה, כי זה נקרא ש"אדם נחתך מהמערכת שהוא נמצא שם, ובזה הוא גורם רע לעצמו". כל הרע שאנחנו גורמים במו ידינו לעצמנו, זה שאנחנו חושבים על עצמנו שקיימים לחוד מאחרים. "כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו. כי לא יצוייר לך יוצא מהכלל, בלא לבוש גאות. וצריך כל אחד להיאסף בכל כוחו בכלל," כמה שאפשר להחזיר את עצמו לכלל בכוח, "בכל הפניות לבורא, ויכלול את עצמו בשורש כל ישראל." כל אלו שנמשכים ישר לבורא.

(על-פי בעל הסולם. "לא עת האסף המקנה")

כדאי לשאול, כי הדברים האלה הם עקרונות בסיסיים, שמזה יש לנו חיים טובים או חיים נוראים.

שאלה: איך נושא הערבות מתייחס לנושא של "אין עוד מלבדו"?

"אין עוד מלבדו" שרוצה לברוא את המציאות, שבמציאות הזאת יהיה מישהו שיכיר את ה"אין עוד מלבדו" ויבין וירגיש אותו, אז ברא אדם. אדם הכוונה זה מושג. שיהיה הפוך ממנו בצורת קבלה במקום בצורת השפעה שזה הבורא, ונותן לאדם הזה חופש לחפש ולמצוא את הבורא. והבורא אמנם שהוא מנהל את הכול המציאות, אבל הוא מנהל אותה בהסתרה, כדי לא לסגור את הנברא ולעשות ממנו כמו דומם, צומח, חי, אלא לתת לו חופש להגיע לשכל ורגש שיוכל להכיר את הכוח עליון, שירצה להידמות לו אמנם שהוא הפוך, מתוך זה שמכיר גדלותו וייחודיותו.

לכן כך אדם מתקדם, על ידי הרבה שלבי ההיכרות בטבע, בעצמו, עד שהוא מבין שאחדות, ערבות, חיבור בין כולם, בין כל החלקים זה החוק העליון, והוא נקרא "בורא". זה לא איזו אישיות, אלא זו המערכת הכללית הסגורה אינטגרלית, שגם אנחנו חלק ממנה.

שאלה: מתי אפשר לומר שאיזו עשירייה מממשת את הערבות, או לפחות מתקרבת אליה?

מתי שהיא סגורה בתוך עצמה, כך שנמצאים ממש בחיבור, באהבה, בהשלמה זה לזה. שמרגישים את העשירייה כמו גוף אחד ללא הבדל בין החלקים, זה נקרא ש"מקיימים ערבות".

שאלה: האם הערבות צריכה להיות גם משהו מעשי?

ודאי שאת זה במעשים מקיימים. מה זה ערבות? אני חלק קטן במכונה גדולה מאוד, ואני אחראי על זה שהמכונה הזאת תתפקד נכון. חוץ ממני, יש בה את כל החלקים ב 100% נכונים, טובים, מתוקנים, חוץ ממני. את הקשר שלי עם כל החלקים שבמכונה, אני צריך לבדוק ולתקן. שאני אתפקד, רק כשהם יתפקדו נכון. בי תלויה כל תקלה ותקלה שיכולה להיות במכונה, זה נקרא "ערבות".

תלמיד: האם יש דרך להבין, אם אכן אני מממשת בצורה נכונה את הערבות?

כנסי לעשירייה, תעבדי איתם עד שתרגישי שכל מה שקורה שם תלוי בך בלבד. עד שיהיו כולם באהבה שלמה, כל החברות, רק אז את יכולה להגיד שאני מתוקנת. פשוט.

שאלה: האם אפשר לומר שאת הערבות יכולה לממש רק עשירייה ביחד, ולא היחיד בעשירייה? זאת אומרת, או שכולנו בערבות בעשירייה, או שאף אחד לא בערבות בעשירייה. האם אפשר לומר כך?

כן ולא. הדוגמה מרבי יוסי בן קיסמא, שהיו לו תלמידים קטנים, מקולקלים, מתחילים, והוא בגלל שנכלל איתם, בגלל שקיבל אותם נכון, הוא הגיע להיות חכם גדול. ויש עוד הרבה כאלה דוגמאות. חוק הערבות, אפשר שיקיים אדם אפילו שלא נמצא בקבוצה שלמה, אלא שמקבל אותה כשלמה, ומתפקד לפי זה. שחוץ מאדם, כל היתר אם הוא מקבל כנמצא בעולם השלם, אז כך הוא מגלה שהכול באמת מתוקן, ורק הוא את התיקון צריך.

"צריכים לזכור שהחברה נתיסדה על בסיס של אהבת הזולת; היינו שכל אחד ואחד יקבל מהחברה אהבת הזולת, ושנאת עצמותו. ובזה שרואה שחבירו משתדל בביטול את עצמותו, ובאהבת הזולת, זה גורם שכל אחד יהיה נכלל מכוונת חבירו. נמצא, שאם החברה מבוסס למשל על עשרה חברים, אז כל אחד יהיה נכלל מעשרה כוחות, שעוסקים בביטול עצמיותו ושנאה לעצמו, ולאהבת הזולת."

(רב"ש - א'. מאמר 2 "בענין אהבת חברים" 1984)

זאת אומרת, מה שחשוב לנו זה להראות אחד לשני עד כמה שאנחנו רוצים להתכלל בכלל הערבות, שאין כאן אף אחד חופשי מזה. זה שאנחנו לא נכללים אחד בשני בצורה נכונה, אנחנו רק גורמים רע לעצמנו. זה שאני מזלזל בעשירייה, אני בזה מונע מעצמי להתקדם לבורא. כי אם יש עשירייה, בזה כבר זהו, אני מרגיש את עצמי פטור.

ישנה עשירייה באיטליה, או כמה עשיריות? יש כאן שש עשיריות, כאן שבע עשיריות, די, אני לא צריך לדאוג יותר לכלום. כי אני לא מסוגל לדאוג יותר לכלום, חוץ מלהסביר כל בוקר עוד ועוד על נחיצות החיבור. אבל אני לא יכול לייצב את החיבור הזה במקומכם. ואתם יכולים לשבת ולשמוע עוד עשר שנים, ועוד עשר שנים, עד שלא יקרה כלום. זה הכול תלוי אך ורק, איך שאדם מקבל את זה.

שאלה: מה זה אומר בדיוק "שנאת עצמו"?

שנאת עצמו, זה שאני שונא את התכונה האגואיסטית שבי.

שאלה: מה נחשב עבורך עשירייה חזקה?

שכל אחד דואג לכך שכולם יהיו מחוברים, ומוכן לוותר על הכול למען החיבור של החברים.

תלמיד: הייתי רוצה שתיתן לנו דוגמאות מעשיות, קונקרטיות, כאילו היינו ילדים, ותגיד לנו מה זה לוותר על הכול, מה צריך ומה לא צריך לעשות. אני מתעקש, כי הרבה פעמים אני לוקח איזו החלטה וטועה, לכן הייתי רוצה שתגיד לי מהי הדרך הנכונה בסגנון, א', ב', ג', לא יותר מזה. כמו שאומרים לילד בן שמונה, תעשה את זה ואת זה ואת זה.

אתה צריך כל הזמן לבדוק את עצמך האם הבורא והחברים שלך בעשירייה נראים לך שלמים. זה הכול.

תלמיד: ואם התשובה היא לא?

אז תתקן את הראייה שלך. אבל אתה תנסה.

שאלה: כדי להוסיף על מה שאמר החבר, אפשר לומר שהערבות נובעת מפעולה של ענווה, שאני יכול לראות רק את הפגמים שבי, ולא את הפגמים שבחבר?

אם אני נמצא בערבות, אני לא רואה פגמים. אני לא רואה פגמים, לא בחברים ולא בבורא, וגם לא בעולם. אני רואה עולם אחר, בצורה כמו שהוא באמת מתקיים. אני רואה שכינה, זאת אומרת רשת אידיאלית של כוחות שמנהלת את העולם.

שאלה: אני ביחד עם העשירייה, מטפחים את הרצון להגיע לערבות, זאת אומרת לטפח את הרצון להיות ערב בעד החברים. ואני אותו אדם כשאני בעשירייה, ואותו אדם במשפחה שלי וגם כשאני בחברה איפה שהחברים, הם לא לצדי באותו זמן. הרצון שלי, להיות ערב גם לאנשים מחוצה לעשירייה.

לא כדאי. לא כדאי להתייחס לאנשים מחוצה לעשירייה. שם אתה צריך להתייחס בצורה פשוטה, עניינית בלבד. לא לקחת אותם כחברים, אחרת יחשבו שאתה קצת לא בסדר, מה פתאום אתה ככה מתנהג לאחרים, בצורה כל כך יפה, טובה. מה קורה לך? בעולם שלנו זה לא נורמאלי. רק בתוך העשירייה אתה צריך להיות דומה לבורא.

שאלה: רציתי לשאול האם העשירייה מתוקנת כשכל המרכיבים שלה נמצאים ונוכחים בכל המפגשים, או כשכל חלק בעשירייה רואה את כולם שלמים, בין שהם נמצאים בכל המפגשים, בין שהם מחסירים בחלק מהם ובין שהם גם לא נמצאים?

לא. לא צריכים עד כדי כך לדאוג. את צריכה לדאוג רק לאיך שאת מסתכלת על העשירייה, שהם כולם יפים, שלמים, טובים, מחוברים והבורא נמצא בהם. ואם את לא רואה כך, אז הפגם בך ולא בהם. זה הכול, כל כך פשוט.

שאלה: האם אתה יכול לתאר לנו מהי הערבות בין הקבוצות באירופה?

שכל הקבוצות ירגישו את עצמן כקבוצה אחת. קבוצה זו קבוצה, אבל היא צריכה להיות מאורגנת. אפילו איפה שיש עשרה אמרנו שיהיה מישהו שאחראי על הסדר, מישהו שאחראי על התפילות ומישהו שאחראי על כל מה שצריך לארגן, אבל הם בעצם מרגישים את עצמם כעשירייה. אין יותר מעשירייה, למדנו את זה וזה גם כתוב, ה-ו-י-ה, "אני ה-ו-י-ה לא שיניתי". יש עשרה בסך הכול. עשרה חלקים עיקריים.

שאלה: לאחרונה ביקרת בקבוצות כמו צ'כיה וגרמניה ואמרת שאתה לא רואה אף קבוצה. אבל בכל זאת הם נמצאים בשיעורי הבוקר, משלמים מעשר, יש להם תפקידים. מה זה אומר שאתה לא רואה שום קבוצה באירופה?

אני רואה הרבה קבוצות, שניים, שלושה, אפילו עשרה, אולי יותר, אנשים יחד. אבל אני לא רואה קבוצה אחת שכבר מתחילה לממש את הדור האחרון, על מה שבעל הסולם כותב. שמעל ההבדלים בשפות, במרחק, במנטאליות, אנשים משתדלים להתחבר.

וכאן יש דווקא דבר מאוד מיוחד. אנשים זרים ואפילו מנוגדים ולא כל כך קרובים זה לזה, אפילו לא אוהבים זה את זה, אפילו לא לפי ההיסטוריה שלהם, נניח כמו צרפתים וגרמנים, אתה מכיר את הדברים האלה, אז יש להם דווקא הבחנות ברורות שהם מנוגדים, לא קרובים, לא מחוברים. וזה יכול לעזור, דווקא יכול לעזור, [בנוגע] למה שאנחנו צריכים לתקן, עד שאנחנו מתחילים לראות אחד את השני כיותר קרובים, אפילו אוהבים. פתאום אני רואה אנשים כאלו שתמיד זלזלתי בהם ועכשיו אני לא מסתכל עליהם כך, הם חברים שלי, נמצאים באותה עשירייה, אני דווקא בקשר איתם, בינינו מתגלה הבורא, אז זה כבר לא צחוק, זאת אומרת אני והוא והבורא בינינו. כך מתקדמים.

לכן אני חושב שזה שאנחנו נדחפים להתכלל בעשירייה בכל אירופה, זה דווקא יעזור לנו להתקרבות בינינו. אפילו בתוך איטליה, או בקבוצות רוסיה, או בקבוצות ישראל וכן הלאה. ששם אנחנו לא מרגישים כל כך הבדלים. כאן יהיו הבדלים יותר בולטים, גם בשפות, גם במנטאליות, ביחס ההיסטורי, בכל מיני דברים. זה יעזור לנו.

שאלה: חברים מאירופה כתבו שהם מבקשים מהחברים באיטליה, לפחות אלה שנוכחים כאן בכנס, לבוא לבולגריה. ואני דיברתי עם הרבה חברים פה בקבוצה בזמן ההפסקה, והרבה אמרו שהם היו יכולים לבוא לכנס אבל יש להם בעיות כלכליות קשות, איך אנחנו יכולים לעזור לחברים מאיטליה להגיע לכנס?

צריכים לדבר עם הלפ חבר (help haver)ואני חושב שצריכים לראות מה היכולת שלנו לעזור בזה. אני לא יכול להגיד. תראה, מוסקבה ורוסיה כדי להגיע למולדובה שכרו אוטובוסים ונסעו יממה שלמה, שלושים שעות היו בדרך כדי להגיע לכנס ובאמת הייתה דרך קשה, הלוך וחזור אותו דבר. אבל הם הרוויחו הרבה, זו השקעה שכבר נרשמת בתוך הנשמה לכול הזמנים. לכן, אני לא יודע מה אפשר כאן לעשות. מה המרחק מכאן לבולגריה? תבדקו, יכול להיות שגם אפשר לשכור אוטובוס ולנסוע, אבל כרטיסי טיסה כאן כל כך זולים. נראה. בואו נפתור את הבעיה.

שאלה: אמרנו שאני צריכה להיות עסוקה בלתת ערבות לעשירייה, לעולם הרוחני. ואז זה מובל אותי לחשוב שאני חיה בשני עולמות נפרדים, העולם הרוחני והעולם הגשמי. אבל גם אם אני לא יודעת באיזו רמה אני, אני מרגישה ששני העולמות משפיעים אחד על השני. האם אתה יכול להסביר לי באיזה אופן הם משפיעים אחד על השני?

לא. לא כדאי עכשיו לעסוק בזה, אחר כך זה יתקרב. את הולכת לעבודה, חוזרת הביתה, מטפלת במשפחה, עושה כל מיני דברים שאת צריכה לעשות בעולם הזה. גמרנו. חוץ מזה יש לך חיים כפולים, שם זו עשירייה והבורא והעולם הבא וערבות, זה משהו שאף אחד לא יודע, לא נוגע, זה הסוד שלך. זה הכול.

שאלה: האם אפשר להרחיב את המושג ואהבת לרעך כמוך ל-ואהבת לעשיריות אחרות כמו שאתה אוהב את העשירייה שלך?

לא, בינתיים לא. זה יבוא, אבל ברגע שיהיה לך קשר נכון, הדוק עם העשירייה שלך, תוכל להתפזר גם ליתר הדברים. אני פשוט מפחד שתתבלבלו כאן ולא ייצא לך, לא עשירייה שלך ולא עשיריות אחרות. אבל באמת אפשר, רק לא מומלץ.

שאלה: שאלה מהנשים של הכלי העולמי. איזו תפילה אנחנו צריכים להעלות מהכלי העולמי כדי שהבורא יעזור לקבוצת איטליה להתאחד? כי אנחנו לא מוכנים לאבד את הכלי האיטלקי.

גם אני. רק צריכים לעבוד על זה, בינתיים אני לא רואה את הכלי ממש. כלי נקרא עשר ספירות, כלי זה נקרא עשירייה. יש כאן עשירייה ממש? גמורה, שלמה, חזקה, שכולם נמצאים לפי חוק הערבות, כמו שאנחנו לומדים עכשיו? יש דרגות בערבות, 125 דרגות, שתהיה לפחות דרגה אחת, בדרגת 0, נכונות להגיע לערבות. לכן אין כאן מה לאבד, צריכים לבנות כמה שיותר מהר.

שאלה: אמרת לגבי אירופה, שלפי ההרגשה שלך הם לא ממש קיימים כקבוצה. מה יכול הכלי האיטלקי לעשות כדי לעזור לאירופה להתקיים כקבוצה?

אני לא ראיתי מדינה אחרת שבה יש כמות אנשים כל כך גדולה עם החברים שלנו, שנמצאים בכל מיני רמות, שכבר מזמן אתנו ושאפשר לעשות איתם משהו, ויש לנו מישהו שמטפל בהם באופן קבוע כבר שנים. אין לנו עוד קבוצה כזאת. איפה עוד יש דבר כזה באירופה? אני לא רואה. לכן בחרנו באיטלקים המסכנים האלה, ובואו ונלחץ עליהם, נעשה להם מכבש, והם יהיו כקבוצה.

שאלה: אז השאלה השנייה היא איך אנחנו, הקבוצות, יכולות לעזור לאיטליה ממצב שאנחנו לא קיימים?

אני חושב שאתם צריכים לעזור כולם לכולם. איך אני אוכל לבוא לאיזו מדינה אחרת, כשיש שם סך הכול שניים, שלושה חברים בכל מיני מקומות? הגעתי לכאן, וכמה אנשים נמצאים כאן בכנס? 130 איש. אם הם היו עובדים עוד יותר, הם היו מביאים אפילו עוד עשרים, שלושים אנשים, כי יש לנו כאן כאלה. זו כמות, לכן, התחלנו מהם. אני מקווה מאוד שהם יהיו כבסיס לאיחוד האירופאי. אם לא, נחליף אותם. יש לי ברירה? אירופה חייבת להראות את עצמה כעשירייה איכשהו. להתחיל בזה. זה יציל את כל היבשת מהשבירה שהיא עומדת לפניה.

אני שוב אומר. כל החוקים האגואיסטיים שהתקיימו במשך אלפי שנים, מפסיקים עכשיו להתקיים. בחברה, בכלכלה, בחינוך, בכל דבר. הכל נופל. שום דבר כבר לא מתקיים. אנחנו חייבים להראות שיש הצלה, דרך חדשה. וזה לטובה, וזה לא על ידי איזה פעולות טרגיות, לא על ידי ניתוקים גדולים. לא. רק על ידי שינוי היחס בין בני אדם קצת לטובה. כי כולם מבינים שזה לטובה, רק קצת לעשות את זה במעשה.

אחרת, אנחנו עומדים כולם לפני התפוצצות גדולה מאוד של כל כדור הארץ. ועל זה גם כתוב, זה לא שאני אומר "נו נו נו". אז בואו ואנחנו נשתדל. לא ילך עם איטליה, נחפש משהו אחר. יכול להיות שזה יהיה סתם באירופה, אפילו בלי שתהיה בה איזו מין קבוצה אתנית ביסודה, בחיבור. נראה.

שאלה: אני מבקש שאתה תברר, מה לדעתך הכלי האיטלקי באמת רוצה?

מה הם רוצים? שיהיה להם טוב. אלא שהטוב שהם חושבים שהוא טוב, והטוב שהבורא חושב שזה טוב, זה קצת לא משתווה. צריכים לכופף אותם טיפה שהם יבקשו מהבורא, והבורא גם יתקן את עצמו לעומתם. זה אפשרי. אני אומר שזה אפשרי. ואז הם ייפגשו יחד.

הבורא מוכן, מוכן להתכופף. רק שהם צריכים לבקש את זה ממנו, פשוט "תעזור לנו כי אנחנו לא מסוגלים. הדרישות שלך הן לא בשבילנו. אבל אנחנו מבקשים ממך, תעשה". זה אפשרי. יש לנו עסק עם מי שמבין אותנו.

שאלה: עד כמה הרצון עצמו יכול להביא להצלחת הערבות? הרצון שלנו להצליח בערבות, איזה משקל יש לו בהצלה של הערבות?

רק רצון. הוא המביא אותנו להצלחה. רק רצון. שום דבר חוץ מזה לא צריכים. ואם אין רצון, אז מתפללים שיהיה רצון. ומסתכלים על אחרים, איזה רצון יש להם. וכאן כל אחד ואחד חייב לשחק כלפי החבר כאילו יש לו רצון חזק, אמתי למטרה. וכך מגיעים לרצון.

שאלה: אמרת שכל הקלקולים שנמצאים בכל אחד מאתנו נחשבים גשמיים, אבל הקלקולים בינינו הם רוחניים. האם זה אומר שבמהלך היום אני לא צריך להתמקד בכל הדברים שלא עובדים בתוכי, אלא במה שלא עובד ביחסים ביני ובין החברים?

כל היום אתה מתעסק בכל מיני דברים שלא שייכים לתיקון הבריאה. אלא, אם אתה חושב שאתה עושה אותם כדי לתקן את הבריאה, אז יש בהם כמו כן איזשהו יחס, אמנם שהוא לא ישר. אבל זה לא תיקונים ממש. התיקונים הממשיים הם אלה שאתה עושה יחד עם החברים. לומד, עושה כל מיני התארגנויות, מפיץ את חכמת הקבלה על תיקון העולם. אלה התיקונים. בקיצור, משפר את עצמך והחברים, ומקרב אתכם לעשירייה השלימה. כל זה בלבד.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לשמור על הערבות, גם אם באופן חלקי. האם אתה יכול להרחיב על זה קצת?

במה שיהיה. לא חשוב. אנחנו צריכים להתחיל לקיים חיבור בינינו, אפילו שהוא חלקי, מקולקל, בכל זאת. כמו ילדים קטנים. האם מיד כשאנחנו נולדים אנחנו נעשים אנשים טובים, גדולים? לא. שנים אנחנו לא יודעים מה עושים, ורק בגלל שמטפלים בנו אנחנו חיים. אז אנחנו צריכים מכך להבין שהערבות יכולה להיות חלקית, עוד קצת ועוד קצת במשהו, בכל מיני מישורים, בכל מיני זוויות שונות. עד שאנחנו מגיעים למצב של התלות השלימה זה בזה.

שאלה: אמרת שאנחנו עדיין לא מוכנים להתחבר בינינו כעשיריות. כלומר, עשירייה, עם עוד עשירייה ועוד עשירייה. השאלה היא, איך אנחנו יכולים להתחבר בינינו כקבוצה איטלקית? האם אנחנו צריכים לעשות את זה בלי להתחשב בעשיריות הבודדות ואז להרגיש את כולנו כעשירייה, או שאנחנו צריכים להתחבר קודם בעשירייה ואחרי כן להתחבר עם עשירייה נוספת? מהי הדרך הטובה ביותר ליצור את העשירייה האיטלקית?

עכשיו נראה לי שאתם צריכים לראות את כולם כולם כעשירייה אחת. לא להתחלק לעשיריות. קודם כל, להתארגן על כך שיש כאן עשירייה גדולה אחת, ועם העשירייה הזאת הגדולה, אתם מגיעים לכנס. נדבר על איך אפשר לעזור לכם שתגיעו. ואז נדבר אחרי הכנס. בינתיים אתם כעשירייה אחת מתקרבים לכנס, מגיעים לשם בקבוצה, וכך להתחיל לחבר את כולם בערבות.

שאלה: בינתיים, מה אנחנו צריכים לעשות עם העשיריות הבודדות שבהם אנחנו נמצאים?

תמשיכו, כי אלה דברים שכבר קיימים, לא כדאי לפרק. אבל עוד יותר חשוב שאתם תרגישו כולם גם כעשירייה אחת. קבוצה, לא עשירייה, כקבוצה אחת. ורצוי מאוד שכך זה יתקיים עד הכנס. ונשתדל שתגיעו כולם לכנס.

שאלה: באיטליה, ואני חושב שזה גם המצב ברוב אירופה, יש הרבה אנשים שנשואים לבני זוג שלא לומדים את חכמת הקבלה. וכמו שאנחנו יודעים, באירופה האגואיזם החומרי הוא מאוד מאוד גדול, ולכן, אצל זוגות כאלה הדרך של החברים היא מאוד קשה. איך אנחנו יכולים, בתוך החברה של בני ברוך, לסלול את המציאות הזאת ולתת תמיכה לאותם חברים, שהם רבים מאד?

זו בעיה. זו באמת בעיה. אני לא יודע. בכל מצב ומצב צריכים לפתור את הבעיה הזאת, אם אפשר לפתור אותה בצורה נפרדת, מיוחדת, מסוימת. אני לא יודע. גם אצלנו יש גירושין, כשאחד מבני הזוג מגיע לחכמת הקבלה והשני לא רוצה בכלל לחשוב על זה, ובשום צורה לא רוצה להתקרב לזה, ומציב תנאים כאלה שאין להם שום אפשרות, אלא רק להתגרש.

אבל, בדרך כלל משתדלים בכל זאת לשמור על זה. אני לא מבין מה כל כך בעיה בזה. אז אחד אוהב לעסוק בחכמת הקבלה, מה יש לשני? זה מחייב אותו במשהו? בשום דבר. אז מה אם לפעמים אתה מדבר בטלפון ואפילו נפגש עם כמה חברים פעם בשבוע? מה יש?

תלמיד: האם כדאי לי ליצור רגעים כאלה שאפשר לחבר בין המציאויות השונות?

לחבר בין כאלה זוגות?

תלמיד: אם אפשר ליצור אירועים מיוחדים לזוגות האלה? אני לא מדבר על אלה שהם ממש נגד.

ודאי שאם אתה יכול להביא לבן או בת הזוג דוגמה טובה, אז בבקשה. אתם צריכים לדעת איך לעשות את זה. אני לא נכנס לדברים כאלה. למשפחות אני בכלל לא מחובר ולא נמצא בזה. אבל יש לנו אנשים שמטפלים בזה. תשאל אותם.

שאלה: בקשר לביטול. אני צריך להביא את האגו שלי לנקודת האפס. האם זה נכון?

לא. אתה לא צריך לעבוד על האגו כדי לשבור אותו ולהכניע אותו. אתה צריך לעבוד על הנתינה. לתת, להתחבר לחברים. ולא שאתה עובד על האגו. תשכח עליו. תעבוד רק על החיבור, על אהבה.

תלמיד: אבל איך אני יכול לחבר את זה עם החיים החומריים שבהם העבודה שלי, או החיים עצמם.

מה הבעיה שלך עם העבודה, במה אתה עובד?

תלמיד: אם אני משתמש באיזו דרך כדי להגיע לביטול, בחיים החומריים אני ממש צריך לעשות ההפך. איך אני יכול לאזן בין שני הדברים האלה?

תעשה מה שאתה רוצה. נגיד שאתה מפקד משטרה. הם כולם כאלה, "תזוז", "תעזוב" תתנהג ככה בעבודה. מה הבעיה?

שאלה: בתקופה הזאת אני מרגישה הרבה תסכול.

למה?

תלמיד: תסכול. כי אני חיה בין שני עולמות. בין הסביבה הטובה שלנו, איפה שאנחנו עושים עבודה טובה, לבין העולם החומרי. ואני מרגישה קושי להאמין אפילו בעולם החומרי, כי הכול נראה לי חסר תוחלת.

זה לא נכון שהעולם שלנו חסר תועלת, ההפך. דווקא בגלל שאנחנו נמצאים גם בעולם הזה יש לנו אפשרות לחבר את שני העולמות, וגם להכיר את העולם שלנו בצורה נכונה. הבורא לא ברא שום דבר מיותר. תחשבי על זה שהבורא לא ברא שום דבר מיותר. רק את עכשיו עדיין מסתכלת על זה כאילו שאין בזה תועלת.

תלמידה: כשאני נמצאת בעבודה שלי, נראה לי שכל מה שאנחנו עושים לא מביא לשיפור בחברה.

המתחילים כך מרגישים. זה עוד מעט יעבור. תסתכלי על הכול בצורה אחרת. אני מבין שמי שלומד את חכמת הקבלה, כשהוא נופל לעולם הזה, אז בשביל מה כל זה, יותר טוב שלא יתקיים. בואו נהרוס את העולם הזה לגמרי. לא, יש לכל הדברים האלה מקום, ואנחנו חייבים לשמור על העולם הזה ועל הקשר שלו עם העולם הרוחני, ואחר כך אנחנו נראה עד כמה זה חשוב.

שאלה: האם זה נכון שאנחנו נחבק את ההרגשה הזאת שאם העשירייה שלי לא מסוגלת להתחבר, אז גם כל העולם לא יכול להתחבר? וזאת הרגשה מאוד גדולה של אחריות.

כן, נכון. אבל זה יהיה בגמר בתיקון.

תלמיד: אני מרגיש שאנחנו הולכים סחור סחור ואנחנו לא עומדים בנקודה האמיתית. מה יקרה לאירופה ולעולם אם הכלי האיטלקי לא ייקח אחריות על התפקיד שלו?

אז הכלי ההולנדי ייקח את האחריות.

תלמיד: החברים עכשיו במוסקבה וכל אירופה בדקו את יעדי הטיסה ואת המחירים לבולגריה. מצאו שמכל הנקודות, ממילנו, מרומא, מנפולי המחירים נעים בין עשרים וחמשה דולר לשבעים וחמשה דולר. ולכן, חברים בבקשה בואו לכנס.

באמת, בכל אירופה זה ככה.

שאלה: אמרת שאני נמצא בערבות, אם אני רואה את העשירייה כשלמה. אז אני לא רואה את העשירייה שלי מיד כשלמה, אבל אני מתנהג איתם כאילו שאני רואה אותם כך. האם זאת העבודה שאני צריך לעשות?

כן, בדיוק. אתה חושב נכון.

"בענין שיהיה לאדם מצב רוח, לא יעזור לו עשירות, חכמות וכדומה. אלא דווקא חבר יכול לעזור לו, כי "אין אדם מתיר את עצמו מבית אסורים", שחברו מרים אותו ממצבו. ושוב משיג ביטחון, כאילו המטרה עכשיו קרובה אליו. לכן כל אחד צריך לחשוב במה הוא יכול לעזור לחברו, לעשות לו מצב רוח מרומם."

(על-פי רב"ש - א'. מאמר 4 "איש את רעהו יעזורו" 1984)

זה מאוד חשוב. אנחנו עוד מעט נפרדים. אתם מתפזרים. אתם חושבים איך לעשות מצב רוח כל אחד לשני? לא בתוך עשירייה או משהו שקרוב אליי, אלא לכל הכלי שישנו כאן. איך אני יכול או יכולה, לעשות נחת רוח, לשמור על נחת רוח יפה וטוב של כל אחד ואחד? זה חלק מאוד חשוב מהערבות.

"יש להתפלל תמיד בעד חבירו, כי לעצמו לא יכול לפעול, שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אבל על חבירו הוא נענה מהרה. וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו, עד שכולם נענים. וזהו כלל הערבות."

(על-פי נועם אלימלך. ליקוטי שושנה)

סדנה

זאת אומרת הערבות היא בזה שכל אחד מבקש עבור השני, כך זה עובד במערכת האינטגרלית. אף אחד לא מקבל, כמה שיצעק, כמה שיבקש ויבכה, אלא אם השני יבקש עבורו כאילו לשני יש פרוטקציה, אז הוא מיד יקבל.

כל אחד מבקש מהשני, שיבקש את הבורא עבורו. תנסו. כל אחד מבקש מהחברים שיבקשו עבורו. תרכינו קצת את הראש, תקטינו קצת את עצמכם, תבקשו מכל הלב את החברים שיבקשו, שיפנו לבורא, עבורכם. איך התרגיל?

אבל בכוונה טובה, לא לרמות, מכל הלב לבקש את החברים כאילו שבזה כן תלוי הגורל שלכם.

*

לקצר את הבקשות האלה. אבל כל בקשה צריכה להזמין דמעות אצל החברים.

*

איך אנחנו בבקשה הזאת מהחברים, האם אנחנו מקבלים כאן ביטחון שאם הם יבקשו עבורי, אני בזה מכוסה מכל הצרות, מוגן מהכול או שלא? מי חושב שכן? תרימו יד. ככה זה, מאיפה יש לכם ביטחון? זאת אומרת מרגישים שאם אני סיכמתי עם החברים שאני מבקש עבורם והם מבקשים עבורי, בטוח שהבורא שומר עלינו ומכסה אותנו ממש במטריית ביטחון.

מהיום והלאה מה יש לכם עוד לעשות? רק כל הזמן כך. אני אומר בשיא הרצינות, אם תתחילו בזה להתעמק אתם תרגישו עד כמה דווקא כאן קונים ביטחון וכוח כזה בפנים בתוך האדם ששום דבר לא יכול להזיק לו. זה נקרא מערכת שלמה. בואו ננסה מעכשיו והלאה כך להתנהג. אתם תגלו בזה ממש כוחות עליונים כאלו שלא חלמתם עליהם.

כתוב: "ערבות זה, שכל אחד בקבוצה נעשה ערב לחברו. ולכן ראויים לאור התיקון. כי מסכימים לקבל את התנאי של אהבת זולתו, בשיעור "ואהבת לרעך כמוך". שכל אחד מקבל על עצמו לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מהחברים, למלאות כל צרכיו, כמו צרכיו עצמו. ואחר שכולם מסכימים, שכל אחד נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר, נעשו ראויים לקבלת אור העליון." מתי אנחנו זוכים לאור העליון שימלא אותנו? כשאנחנו מתחייבים לחשוב רק על החברים ולא על עצמנו. זה התנאי הראשון להיות בעל מנת להשפיע. "משום שבערבות הכללית, נפטר כל אחד מהאומה," מהקבוצה, "מכל דאגותיו לצרכי עצמו, ויכול לקיים תנאי "ואהבת לרעך כמוך", ולתת הכל לחברים, היות שלא מפחד בעד קיום עצמו, כי בטוח שכל החברים עומדים לדאוג בשבילו."

(על-פי בעל הסולם. "הערבות", י"ז)

האם אתם יכולים להיות בכזה הסכם? תנסו לדבר איך אתם מקיימים את זה. תוך זמן קצר אם תתחילו לשמור על התנאי הזה תרגישו שאתם נמצאים בבועה של כוח עליון ששומר עליכם, דואג לכם כמו אימא על התינוק. ואם אתם כך תתנהגו, הבורא, האור העליון ישמור עליכם.

*

כתוב: 9. "אם כל אחד דואג לעצמו, אז אי אפשר להם להיות כאיש אחד, כי אין הם דומים זה לזה. אבל אם כולם בטלו את רשות עצמם, וכולם דאגו רק לתועלת הבורא, אז דעותיהם הפרטים יתבטלו, ונכנסו כולם לרשות היחיד."

(על-פי רב"ש - ב'. אגרת מ"ב)

ואז מרגישים את הבורא. זאת אומרת, בדאגה הזאת על הערבות שאנחנו דואגים זה לזה, אנחנו מתקרבים בזה שאנחנו כך דואגים לבורא ואז לפי זה הוא מאיר בנו.

עוד כתוב: 10. "מדרך העולם, בזמן שהאהבה פועלת, אז עושים כריתת ברית. כי עושים את הברית למצב שאח"כ, שלא יהיה שלם" המצב "עם חבירו." אז יש הסכם זאת אומרת, עכשיו אנחנו יושבים כאן, מה שאנחנו מסכימים לדאוג זה לזה ולבקש מהבורא כל אחד עבור האחרים. אנחנו רוצים שהדאגה הזאת תתקיים כל הזמן, לנצח. עד שקיימת רשת אדם הראשון, בצורה כזאת אם אנחנו מוכנים, אנחנו כבר נכללים בנצחיות והאור העליון שורה בנו. ועוד כתוב "אנחנו חייבים לעשות ברית בינינו," הסכם, חוזה "להיות סגולה, שעל ידינו תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף אל כל האנושות." זאת אומרת, שאנחנו לא עושים את זה בשבילנו, אלא כמו שהבורא רוצה שכולם יתחברו אליו ויהיו כולם כאגודה אחת, מערכת אחת, אנחנו מסכימים לשם זה לעבוד. "כי הם עדיין לא מוכנים" כל האנושות עדיין לא מוכנה "לזה. וצריך הבורא לקבוצה, להתחיל בה שתעשה סגולה" ושהקבוצה הזו "להדבק בו." וכל הקבוצות האחרות ידבקו אליו דרך הקבוצה הזאת.

(על-פי בעל הסולם. "הערבות", כ"ח)

האם אתם מסכימים להיות הקבוצה הזאת, שהיא תלך לדבקות בבורא, וכל יתר הקבוצות שיידבקו לבורא דרככם, כן או לא?

תלמידים: כן.

אבל אתם צריכים בשביל זה לעשות הסכם, שאתם כל הזמן חושבים רק כל אחד עבור האחרים בעשירייה ואת זה אתם עושים כדי להיות קשורים לבורא. ואת זה אתם עושים כדי שדרככם כל אחד, כל עשירייה שבעולם, גם יוכלו להתקשר לבורא.

*

אני שאלתי איך אנחנו מסכימים בינינו להיות עשירייה, שהולכת לדבקות בבורא, שהבורא ישרה בינינו. ואת כל זה אנחנו עושים כדי שיתחברו אלינו כל העשיריות שבעולם ודרכנו לבורא והבורא ייהנה מהם. ואנחנו רק באמצע המחברים, המעבר, הצינור.

*

(סוף השיעור)