שיעור בוקר 09.08.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

חובת בני ברוך כלפי האנושות בדור האחרון - קטעים נבחרים

קריין: קטע מס' 21, מתוך בעל הסולם, כתבי הדור האחרון.

"מגמת החיים הוא לזכות לדבקותו מטעם תועלת השי"ת לבדו בקפדנות. או לזכות את הרבים שיגיעו לדבקותו ית'."

(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

זאת אומרת, הוא אומר לנו כאילו יש כאן שתי מטרות בחיים שלנו, בקיום שלנו. או לזְכות לדבקות הבורא או לזָכות את האחרים שיגיעו לדבקות הבורא. ואנחנו עוסקים גם בזה וגם בזה. אנחנו רוצים בעצמנו להגיע לדבקות בבורא. ואנחנו רוצים לעזור לאחרים יחד איתנו גם לזכות לזה. אבל אפילו לזכות באחד מהם כבר אדם מממש את החיים שלו.

שאלה: איך זה יכול להיות שרוצים לזכות לדבקות לעצמנו?

זו המטרה. מה זאת אומרת? זה לא נקרא אגואיסטי, כי דבקות זה לפי השתוות הצורה, לפי כמה שאתה יכול להשפיע לבורא.

תלמיד: ומה המשמעות להיות בדבקות עם הבורא אם לא לזכות את הרבים שיהיו בדבקות עם הבורא?

להגיע בעצמך. אתה מממש את עצמך ובזה אתה מגיע לעשות נחת רוח לבורא. יש עניין שאתה עושה את זה לבד, כמו שזה היה פעם. עד הדור האחרון בעצם לא הייתה כל כך חובה שאנשים חייבים היו להגיע לדבקות ביניהם ומתוכם לבורא. אלא רק בדור האחרון, במיוחד בדורנו זה, זה עובד ככוח המחייב, כחוק המחייב, שאם אתה רוצה להגיע לדבקות בבורא אתה יכול לעשות את זה רק מתוך עשירייה.

לפני זה היה, בוא נגיד לנשמות הגבוהות. אבל היו הרבה אנשים שאפילו מתוך זה שהם לומדים ו"פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה", היו נמצאים בעינויים למיניהם, זה היה מספיק להם כדי להגיע לדבקות בבורא בצורה כזאת. אלה הדורות הקודמים. אבל אם אנחנו מדברים על עצמנו, יש לנו רק דבר אחד. או שאתה מגיע לדבקות בבורא כי אתה שם את זה כמטרה, ואז אתה צריך את העשירייה, כי בלי עשירייה זה לא יכול להיות, אבל המטרה שלך להגיע לדבקות בבורא. כמה אגואיסטי שזה נשמע, אבל זה לא אגואיסטי. כי אתה בדרך הולך להפטר מכל העל מנת לקבל.

או שאתה מזכה את הרבים. לזָכות את הרבים לזכות לדבקות ה'. אתה לא חושב על עצמך, העיקר זה בשבילך לעשות את זה לרבים. מאיפה נובע או זה או זה, כאילו שתי דרכים לקיום מטרת הבריאה של האדם? זה תלוי משורש נשמה. ישנם אנשים שמרגישים שהם יכולים לחשוב רק איך להגיע לעשות נחת רוח לבורא וזה החיים שלהם והם לא יכולים לתאר אפילו איך הם עושים את זה דרך אחרים. הם מפזרים, הם מפיצים את חכמת הקבלה, הם ודאי עושים את הדברים האלה, אבל לא כדי לזכות את הרבים ולהכניס אותם לעבודת ה', אלא כדי להשתמש בהם כדי לעשות נחת רוח לבורא.

וישנם אנשים שלא. הם רואים שדווקא הם צריכים לזכות את הרבים, ודרך הרבים את הנקודה שלהם. זאת אומרת, הם בעצמם מסוגלים לוותר על הכול ורואים את עצמם רק כמחזיקים, כמו הורים, שמוכנים לעשות הכול רק כדי שילד יגדל ויהיה רצוי לתפקיד. זה שורש נשמה. כאלו שני סוגי אנשים במיוחד בעובדי ה', יש בזמננו.

תלמיד: גם בזמננו.

בזמננו במיוחד, כן.

שאלה: אנחנו רואים שבתקופה של הקורונה ממש נוצרים מלא קונפליקטים בין האנשים באנושות. הפתרון לפי המתודה זה הקו האמצעי. דיברנו על המושג "קו אמצעי", שהבורא נמצא בין הקונפליקטים. ראינו שאפילו אנחנו, דרך השאלות, מאוד קשה לנו להבין את זה. וכתוב במאמר שכולם צריכים להבין את זה. איך אנשים, בקהל הרחב שלא לומדים יכולים לתפוס בכלל?

אני בטוח שזה אפשרי מפני שאף אחד לא יכול להישאר בימין או בשמאל. בינתיים אנחנו דבוקים כל אחד לקו שלו, כאילו שנראה לו שהוא צודק. אבל אם אתה רוצה להגיע לבורא כבר מאבד גם את ימין וגם את שמאל ובכלל כל הדברים, אלא חשוב בשבילך זה המקור. והמקור הוא אחד לכולם. אתה לא יכול לשנוא מישהו מפני שגם הוא יצירת הבורא, גם אותו הבורא עשה. אז איך אתה יכול לשנוא אותו? כשאנחנו מתקדמים לדברים יותר פנימיים כלפי הבורא אני לא יכול. מי שלא תגיד, אם כולם הם יוצאי פעולת הבורא אז אתה חייב להגיע למצב שאם אתה שונא אותו, אתה שונא את הבורא. פשוט מאוד. זה יכול להיות מי שאתה רוצה, היטלר, לא חשוב מי, שונא הכי גדול שלך, בכל זאת אתה חייב להגיע למצב שאתה אוהב אותו כמו שאתה אוהב את הבורא. אחרת אתה לא מגיע לדבקות השלמה.

תלמיד: אז אני מבין שצריך להיות קודם כל ייאוש. אנשים מבינים שזה לא שמאל ולא ימין ואנחנו צריכים למצוא איזה פתרון בינינו. אבל כשאתה אומר לשייך את זה לבורא, לנו זה קל כי אנחנו נמצאים תחת מערכת מאוד גדולה, לומדים אותה לפרטיה. ואז אנחנו יודעים לשייך את כל המקרים לכוח העליון. אבל זה לא משהו טבעי לקהל. למה הוא יכול לשייך?

לקהל זה יהיה טבעי כשהקהל יתחיל לקבל דרכך אותה השפעה עליונה ואז הוא ישתנה ויהיה כמוך היום. כמו שאתה היום כבר מדבר בצורה אחרת ממה שהיה לך לפני, נגיד חמש או עשר שנים, אז גם הקהל ישתנה. מה אתה רוצה מהקהל? אי אפשר לדרוש מאנשים שום דבר, אלא לפי כמה שהבורא שולח להם מנת האור העליון. לפי מנת האור שיורד עליהם ככה הם מתנהגים.

מי זה האדם סך הכול? חתיכת רצון לקבל כמו בובה. והבובה הזאת קופצת, או עושה משהו לפי כמה שהאור משפיע עליה. אין כאן שום דבר חוץ משני כוחות, כוח הרצון לקבל והאור שנותן לרצון לקבל כיוון וכוח להשפיע. אז מה לדרוש מבני אדם? אסור לנו לדרוש מהם משהו. אנחנו רק יכולים לבוא אליהם ולהסביר להם איך אפשר לקבל יותר אור עליון כדי לתפקד בצורה עוד יותר טובה, יותר נכונה, יותר נוחה לנו ולכולנו. זה הכול.

תלמיד: הם עדיין לא לומדים את חכמת הקבלה, הם נמצאים באיזו תפיסה של העולם הזה. גם אם קורה משהו, זו לא האשמה, כאילו הם מבינים שמולם עומד הוא והוא והוא וזו הבעיה שלי. אין כרגע איזו תפיסה מלמעלה שאני משייך את זה לאיזו מערכת עליונה ששולחת לי דברים במטרה מסוימת.

ודאי שלא, וזה מפני שהם לא צריכים עדיין את זה להרגיש. הכול צריך להיות בהתאם לכל המערכת. מה אתה מעביר להם איזו האשמה? הם לא אשמים בכלום. מי הם? אתה אשם יותר מהם כי אתה לא מעביר להם יותר ממה שאתה יכול לעשות. תעביר להם יותר אור אז תראה עד כמה הם יתקדמו יותר. וככה כל היותר גבוה הוא יותר אשם. כי בו תלוי איך מעבירים את האור לתחתונים.

תלמיד: נכון. אני מרגיש מאוד אשם לגבי זה. בשבילם, בשפה פשוטה, מה זה הקו האמצעי?

הקו האמצעי זה השלמה בין שני קווים, בנוכחות הבורא בשניים בשווה.

קריין: קטע מספר 22 מתוך בעל הסולם "כתבי הדור האחרון".

"בכל אדם אפילו בחפשי יש ניצוץ בלתי נודע, התובע התייחדות עם אלקים. וכשהוא מתעורר לפרקים מעורר בו תשוקה לדעת את האלקים או לכפור באלקים והיינו הך. ואם ימצא מי שיעורר בו סיפוק תשוקה זו, יסכים להכל.". 

(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

לכן אנחנו יכולים לצאת לקהל הרחב ולהפיץ לו את שיטת התיקון. לפנות לכל אחד ואחד, ועד כמה שהוא חושב ועד כמה שהוא בטוח שהוא לגמרי לא רוצה להכיר ולשמוע את כל השיטות האחרות חוץ ממה שיש לו, ומה יש לו? בסך הכול "נאכל ונשתה כי מחר נמות".

אז אנחנו צריכים להסביר לו עוד ועוד ועוד, עד שהוא ירגיש שאנחנו מדברים על הנקודה, כמו שאומר בעל הסולם, "וכשהוא מתעורר לפרקים מעורר בו תשוקה לדעת את האלקים". זאת אומרת, שהוא רוצה לדעת מאיפה הוא, מה המקור שלו. אל תגידו לו כוח עליון, יושב בשמים שם או משהו, לא, אלא המקור של הטבע, מאיפה שאנחנו, מתוך עמקי הטבע, שם יש כוח מיוחד שהוא מבצע, הוא בורא ועושה את הכול, ואנחנו ממנו. איך נדע את אותו הכוח ונדע איך להשתמש בו בצורה נכונה. כוח, לא דמות ולא כלום רק כוח.

אז ברגע שאתם מספרים בצורה כזאת לאדם הוא מרגיש שזה כן קורה, אין מה לעשות, כך אנחנו בנויים, ואז הוא רוצה לדעת את הדברים האלה. זה נמצא אצלו, בתוכו, באשר הוא נברא. ואז הוא מסכים לשמוע מאיפה אני.

שאלה: אם אדם לא רוצה בגילוי הבורא, אז כמו שכתוב בקטע אם הולכים אחריו הוא גם מצטרף. גם בעשירייה משתמשים בזה?

גם בעשירייה אנחנו כך חושבים, כן, כך משתמשים.

קריין: קטע מספר 23 מתוך בעל הסולם "השלום בעולם".

"כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם - יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם, אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב.

כי התבוננות כלשהי במלאכת הבריאה, דיה, להשכילנו על גודל שלמות פועלה ויוצרה. ולכן, עלינו להבין להיזהר מלהטיל דופי בשום פרט מהבריאה, ולומר שהוא מיותר, ואין בו צורך. שבזה יש ח"ו משום הוצאת שם רע על פועלה.".  

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

קריין: נקרא שוב קטע מספר 23 מתוך בעל הסולם "השלום בעולם".

"כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם - יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם, אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב.". עלינו רק לתקן את העולם, להיטיב לעולם, ולא למחוק שום דבר.

"כי התבוננות כלשהי במלאכת הבריאה, דיה, להשכילנו על גודל שלמות פועלה ויוצרה. ולכן, עלינו להבין להיזהר מלהטיל דופי בשום פרט מהבריאה, ולומר שהוא מיותר, ואין בו צורך. שבזה יש ח"ו משום הוצאת שם רע על פועלה.".  

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

ועכשיו תתארו לעצמכם שאתם יוצאים לרחוב, וברחובות יש תהלוכות, הם צועקים אחד על השני, או בכל הממשלות צועקים אלו על אלו, וכל העולם כולו נמצא בכאלו התנגשויות, במריבות גדולות, עד שיכולה לפרוץ חס ושלום מלחמה גדולה.

מה אנחנו צריכים להסביר? שכל הדברים האלה ההפוכים הם חייבים להיות, חייבים להתקיים, לא יכול להיות אחד ללא השני, לא יכול להיות. אלא אנחנו צריכים לקבל את כל הדברים האלה כעובדה, שאנחנו יכולים להיות כאלו. ולמה אנחנו נמצאים בכאלו הרגשות של שנאה, דחייה, למה אנחנו רוצים להשמיד את השני? זה דוחף אותנו בסופו של דבר להכיר את הכוח העליון, שממנו יוצאות לנו שנאה זה לזה, התנגשויות, מריבות. למה הוא עושה כך? כדי שאנחנו נכיר אותו, שהוא שלם מפני שכלול משתי הצורות האלו יחד.

ולכן כל העבודה שלנו זה רק א', להסכים ששניהם באים מהבורא. ב', שכשהם באים מהבורא אנחנו לא יכולים להשמיד אותם, אסור לנו לעשות את זה וגם כן לא מסוגלים, וגם חושבים עד כדי כך שאנחנו מחליטים שאנחנו צריכים שניים דווקא. וג׳, שעל ידי זה שאנחנו פועלים בשניים יחד, אנחנו דווקא דרכם מגיעים לבורא, מטפסים לשורש שלהם.

זה מה שצריכים וזה נוגע לחיים שלנו היום. זה מה שאנחנו צריכים להסביר, כתבים שמעו לי, זה מה שאנחנו צריכים להסביר לקהל הרחב. לא להיות בשנאה ימין על שמאל, לא לרצות שזה ירד אז אני אעלה, אפילו ממשלות, הכול צריך להיות באיזון. שהאיזון הוא שבין שני ההפכים מתגלה השורש העליון שלהם שזה הבורא, וזה לא שייך לדת.

אם אנחנו נשתדל להסביר את זה, להבין את זה ולהעביר את זה לאחרים, אז יכול להיות שהעולם יקבל איזה זעזוע נכון למטרתו. ולכן כל הבעיות בין העמים, בתוך כל עם ועם, תראו עד כמה שאנחנו שונאים זה את זה ויוצאים זה נגד זה עד פרוץ מלחמות כבר, וכתוצאה מזה יוצאים כל מיני חיידקים ווירוסים למיניהם. רק בצורה שאנחנו אומרים לא, לכל דבר יש מקום, אנחנו לא הולכים להרוס שום דבר, רק לשייך הכול לבורא, בזה מגיעים להשלמה. וההשלמה היא התוצאה, כמו ששם המאמר הזה, מאמר "השלום".

שאלה: אמרת שהשנאה לא שייכת לכל מיני דברים, אז למה היא כן שייכת?

שנאה נובעת מזה שאני לא מקבל עליי את הכוח העליון שממנו יוצאות כל התופעות. ואז אני צריך להעריך את הכול ולאהוב את כולם, "אהבת לרעך כמוך". "רעך" הוא לא טוב, הוא הפוך ממני, הוא רוצה להרוג אותי, אני לפי הטבע שלי רוצה להרוג אותו. זה לא סתם שאנחנו טובים, יפים, אנחנו צריכים להגיע למצב שאפילו שאנחנו כאלו אנחנו חייבים להגיע לחיבור, להשלמה. מפני שיש לנו אבא משותף, כוח עליון משותף, ואנחנו יכולים לעשות לו נחת רוח רק בצורה שאנחנו מקבלים את הזולת, ושאנחנו יכולים להגיע אליו בתנאי שאנחנו מתחברים בינינו. מתחברים, לא שאנחנו לא נוגעים, לא שונאים, אלא מתחברים.

איך אפשר להתחבר? איך אפשר בין שני קווים הפוכים להגיע לחיבור? אז אני שונא אותו והוא שונא אותי, והשנאה הזאת לא הולכת, אלא על ידי כך שכל אחד מקבל כוח עליון כדי להשלים את עצמו עם הזולת, אחרת לא נקבל, אז אנחנו מתחילים לקבל מלמעלה כוח לוותר. לא לוותר על עצמו שאני מבטל את עצמי, אני גם כן לא מבטל את השנאה שלי, "שנאה" זה נקרא העביות שבי, אני רק מאזן אותה עם ההכרחיות, עם האהבה, עם גדלות הבורא בי. ואז אני מרגיש שלהשיג את הבורא אני יכול רק על ידי השנאה שלי, על ידי השונא שלי, ואז הוא נעשה לי קרוב. כי אני לא יכול להגיע לבורא בלי שאני אוהב אותו, אוהב אותו מעל השנאה. אין לי מילים לזה.

תלמיד: מה מטרת השנאה?

מטרת השנאה להגיע לבורא. זה נקרא "בראתי יצר הרע", זה המקור של היצר הרע, השנאה.

תלמיד: אז יוצא מזה, שאפילו את השנאה שבי אני לא צריך לשנוא.

ודאי, כי כל הדברים האלה נשארים, אין לך מה להרוס, אין לך מה למחוק, אסור. אתה צריך את כל הדברים האלה רק לאסוף ליום המיועד, למצב הנכון.

צריכים יותר ויותר לחשוב על זה. ולכן לראות עד כמה שהיום אנחנו מגלים כאלו הפכים במציאות, כשאתה שומע חדשות זה ממש נורא, כל אחד נגד כולם, ומה ייצא מזה? ייצא מזה שכולם יכירו שאין ברירה, שרק בהשגת השורש העליון אנחנו מקבלים כוחות, ואנחנו יכולים לסגור בינינו את כל הקשרים בצורה נכונה. אני לא מחייב את השני, הוא לא מחייב אותי, אנחנו רק מגיעים לידיעת הבורא, לדבקות בו, שהוא מתגלה בינינו. ואנחנו שונים, שונאים, וכך זה נשאר. כל הכוחות האלה נשארים, מה שהבורא ברא הכול נשאר, זה נקרא "הנצחיות שבטבע", משתנה רק ההכרה שלנו בזה.

יש לפנינו עכשיו שבוע ימים עד הכנס, אפילו פחות משבוע, בואו נשקיע את עצמנו בהבנה גם כלפינו, גם כלפי העולם, איך אנחנו צריכים להתחבר מעל השנאה, מעל הדחייה, מעל אי ההבנה. שהשני לא מבין אותי, מתי יבין אותי, לא צריכים את זה, אלא צריכים רק דבר אחד, שאני אסכים עם כולם, והבורא ייתן כוחות להיות עם כולם בדבקות.

(סוף השיעור)