שיעור בוקר 25.01.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו שוב ושוב - זה נקרא "פתח לדופקים בתשובה" - רוצים להגיע למצב שנתחיל להרגיש שכוח האמונה, כוח ההשפעה, כוח המסירות שלנו הוא בעצם קובע את היחס לחברים ולבורא מכל אחד ואחד. בנטייה הזאת, בהשפעה הזאת, באמונה הזאת, אנחנו נרגיש שהגישה היא לא גישה קצת שונה מזו שהייתה קודם, אלא השינוי ביחס - מזה שאני מושך לעצמי בכלי האגואיסטי שלי לזה שאני רוצה להיות בנטייה לכולם, בכלי האלטרואיסטי שלי - נותן לי הסתכלות אחרת, ראייה, מבט אחר על העולם, על כל המציאות. אני מרגיש את עצמי ואת כל המציאות, את החברים ואת כולם בצורה אחרת לגמרי, שכולנו שייכים לכלי אחד, לקשר אחד, ובצורה כזאת אנחנו מתקדמים לזה שנהיה עם הבורא יחד, כלומר נהיה כולנו יחד ועם הבורא יחד.

המצב הזה של גמר התיקון הוא נמצא לפנינו, אנחנו רק צריכים עוד ועוד לתת מספר יגיעות בהלוך ושוב, בכניסה ויציאה, בהתקרבות שלנו ככל שכל אחד וכולנו יחד נוכל "לדפוק בתשובה" מה שנקרא. כך נגיע בסופו של דבר לזה שהקשר שלנו בינינו ועם הבורא יהיה קבוע.

בינתיים נמשיך. בכל מקום, בכל קטע, בכל מילה של מקובלים, בכל מה שיש בינינו, בחיבור בינינו, נתחיל לאתר את הנטייה לחיבור עם הבורא.

קריין: קטע 38 במסמך של אמונה למעלה מהדעת. אומר הרב"ש:

"יצר הרע שבגופו, בכח שלא נותן להאמין באמונת ה' למעלה מהדעת, בזה הוא מוציא לו כל טעם, שבכל דבר שהוא מתחיל לגשת לאיזה דבר רוחני, הוא מרגיש, שהכל יבש בלי שום לחלוחית של חיים. והיות שהאדם התחיל את עבודתו, שאמרו לו, והוא מאמין בזה שאמרו לו, שהתורה היא תורת חיים, כמו שכתוב "כי הם חייכם ואורך ימיכם" וכמו שכתוב (תהילים יט) "הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים".

וכשהאדם מתבונן בזה, והוא רואה, שהכל אשם הוא היצר הרע, ומרגיש בטוב את הרע, מה שהוא גורם לו, אז הוא מרגיש על עצמו את מה שכתוב (תהילים לד) "רבות רעות צדיק" על עצמו, היינו עליו נאמר הפסוק הזה. אז הוא מסתכל, מה שהפסוק אומר הלאה "ומכולם יצילנו ה'". אז הוא מתחיל לצעוק לה', שיעזור לו, כי כל, מה שעלה על מחשבתו לעשות, כבר עשה, ולא מועיל לו שום דבר, וכבר הוא חושב, שעליו נאמר "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך, עשה". ואז בא הזמן של הצלה, הצלה שה' מציל אותו מיצר הרע, עד כדי כך, שמהיום והלאה כבר היצר הרע נכנע אליו, ולא יכול להסיתו לשום דבר עבירה."

(הרב"ש. מאמר 12 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" 1985)

מהיום והלאה, מאותו רגע והלאה הוא כבר יכול להיות במאבק, אומנם הוא ממשיך את המאבק עם היצר רע, אבל יש בידו כבר כוח שיוכל להכניע אותו. ובכל מצב ומצב עליו להשתדל להתפלל, לבקש, לדרוש ולעשות כך שהיצר הטוב ינצח.

שאלה: הוא מדבר פה על מצב שבו אדם מרגיש ש"רבות רעות צדיק" זה מדבר עליו. מה השלב הזה שאדם מתחיל להרגיש שעליו הכתוב מדבר?

כשהוא נמצא לפני קבלת "עול מלכות שמים" מה שנקרא.

תלמיד: כלומר לוקח הרבה זמן עד שאדם מתחיל להרגיש את השלב הזה.

כן, העיקר הוא המדרגה הראשונה, היא הכי קשה, היא חשובה. והעניין הוא שכאן אדם צריך לעשות בירורים על הרבה מצבים שנמצאים בשורש נשמתו, אפילו שהוא לא יודע שהוא עושה בירורים, ועל כל מצב ומצב הוא כביכול צריך לעשות התגברות, ולפעמים הוא גם לא מבין שהוא עושה התגברות כי העבודה שלו היא בחושך, בחוסר הכרה, וכך מתקדם בכל זאת.

העיקר לתת חשיבות יותר גדולה לקבוצה, לחיבור, לעשירייה, לכל מה ששייך להתקדמות אל הבורא, וגם לתאר לעצמו שהוא כבר נמצא בשליטת הבורא ואיך הוא אז היה מתנהג. זה מאוד חשוב, כי מתוך זה הוא מתחיל להבין באיזה מצב אמיתי הוא נמצא עכשיו, מה הפער בין המצבים, ולפי הפער הזה הוא כבר יתחיל להרכיב את התפילה שלו.

המצבים הם בעצמם יבואו על האדם אפילו שהאדם לא יודע בדיוק, וודאי שבמוקדם או במאוחר כל אחד יקבל את זה. במי שיש רצון לקבל גדול הוא יקבל את זה יותר מאוחר, במי שהרצון לקבל לא כל כך גדול הוא יקבל יותר מוקדם, וכך יתקדם. אנחנו מסודרים בצורה כזאת שיש לנו כבר חברה גדולה והבורא מטפל בנו דרך כל החברה. לכן לכל אחד יש סיכוי, ולא רק סיכוי, אלא בטוח שכל מי שנמצא עכשיו בחברה הוא יכול על ידי הסדר הנכון בינו לבין החברה ולבורא להזמין על עצמו מאור המחזיר למוטב כל כך עוצמתי שזה יביא לו די מהר, תוך שנים, לא גלגולים, את הכניסה ללשמה, לעל מנת להשפיע, להרגשת הבורא, להתעלות למעלה מהדעת, מהאגו שלו - יש לנו הרבה שמות למצב הזה.

שאלה: כתוב כאן ש"כל מה שבכוחך לעשות, עשה". אבל תמיד נשארת תחושה כזו שאתה לא מצליח לעשות את הכול. אתה משקיע מאמצים אבל אתה לא מצליח.

זה בכוונה נעשה בך כדי לתת לך מקום להתפלל. כי אם היית עושה, אז בשביל מה אתה צריך בורא? כביכול אתה נמצא באיזושהי עבודה כמו עבודות של העולם הזה שיש הכול לפניך ואתה צריך להבין, להרגיש, לבצע, לתת יגיעה וזה יהיה שלך. בעולם הרוחני, בעבודה הרוחנית זה לא כך, אלא אתה צריך להשתדל לסדר את כל הדברים ככל האפשר, לסדר את היחס שלך לבורא ולחברים, להתקרב אליהם ולקרוא חומרים, ואחרי כל הדברים האלה אתה רואה שאתה לא מצליח ויש לך מקום לפנות לבורא.

את השלב הזה אנחנו לא כל כך מבינים כי בעולם שלנו לא קיים דבר כזה, ואת זה בעיקר אנחנו מפספסים בתפילה. אם היינו עושים את החצי הראשון של העבודה, כלומר בהתארגנות, בלימוד, בקבוצה, בכל מה שאפשר, ואחר כך מגיעים לתפילה לבורא שלא עוזר לנו בהתאמצות להגיע לחיבור ולגילוי, אם היינו מגיעים אחרי זה מיד לתפילה, או עוד יותר מזה, מבקשים מהבורא מלכתחילה שישתתף איתנו יחד בכל פרט ופרט שבעבודה שלנו, אז היינו מגיעים לזה יותר מהר.

אבל "אין חכם כבעל ניסיון", אנחנו בכל זאת צריכים לבצע את הפעולות, אחר כך ללמוד למה זה לא מצליח, ואז "ויאנחו בני ישראל מהעבודה" מה שנקרא, ו"תעל שוועתם לאלוהים מן העבודה", ובצורה כזאת מגיעים ליישום, לזה שהבורא מתגלה, מקשר בינינו, מסדר אותנו. אנחנו כבר נעשים בעלי ניסיון, מחוברים יותר בינינו, פונים אליו יותר, דורשים יותר ממנו, וכך מתקרבים הלאה באור ה'.

שאלה: הוא אומר פה שאדם צריך להתבונן בזה, ואז הוא רואה שבכול אשם היצר הרע והוא מרגיש ממש בצורה חזקה את הרע. אני רואה שאני גר איתו כבר עשרות שנים ויכול כנראה להמשיך לגור איתו עוד עשרות שנים. איך מגיעים להרגשה שיש משהו שיושב לך על הצוואר וחונק אותך?

זה מגיע. אני מבין אותך שזה מגיע לאט לאט, אבל זה מגיע מתוך חוסר חיבור בינינו. היצר הרע מתגלה בעיקר מחוסר חיבור בין החברים כי שם בעצם צריך להיבנות מקום לגילוי הבורא. תשתדל לשים לב לזה, אתה מסוגל.

שאלה: כתוב בקטע 38, "רבות רעות צדיק". מה הם הייסורים של הצדיק?

הייסורים הם מזה שלא יכול להצדיק את הבורא, זה נקרא "רבות רעות צדיק". ואם הוא מרגיש שהוא לא יכול להצדיק את הבורא ומתלונן לבורא, מבקש, אז "מכולם יצילנו ה'", הבורא מציל אותו, מושיט לו עזרה.

שאלה: בתחילת הקטע כתוב, "היצר הרע שבגופו". מה הוא הגוף שלא מאפשר לאדם להאמין בבורא?

היצר הרע. זה הכוח, אין לנו כוח אחר. "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", כך אומר הבורא ואנחנו צריכים להשתמש בזה.

שאלה: כתוב, "ואז בא הזמן של הצלה, הצלה שה' מציל אותו מיצר הרע, עד כדי כך, שמהיום והלאה כבר היצר הרע נכנע אליו, ולא יכול להסיתו לשום דבר עבירה." מתי זה קורה שהיצר הרע נכנע אליו באופן מוחלט?

אנחנו לא יודעים זאת מראש, זה נקרא "ישועת ה' כהרף עין". הישועה הזאת שהאדם מתחיל לראות, להבין איפה הוא נמצא ואיך הוא הולך הלאה, זה קורה לו בהיסח דעת. זה כמו ביאת המשיח, מגיע וזהו.

לא לחשוב שאחרי זה אין עבודה, אלא יש עבודה אבל בצורה אחרת. גם מכך שזה מגולה אנחנו נצטרך על פני זה שזה מגולה לעשות עוד פעולות שהן להסתיר את הבורא. עכשיו אנחנו עובדים כביכול כדי לגלות אותו, אבל כשהוא מתגלה אנחנו נצטרך להסתיר אותו, וזו עבודה עם מסכים, לעשות צמצום, מסך, אור חוזר, ולעבוד את הבורא למעלה מכל זה.

כשנגיע לזה נלמד מה לעשות. זו לא הבעיה, הבעיה שלנו עכשיו היא לעבור את המצב שהוא כניסה לעבודה הרוחנית. זו המדרגה הכי קשה, לא מובנת ומתישה.

שאלה: איך לא להקשיב ליצר הרע שלי ולזכור תמיד שאמונה בבורא היא למעלה מהדעת?

אנחנו לא יכולים להתמודד נגד היצר הרע, אנחנו יכולים רק להיות מקושרים ומזה נוכל להצליח, רק על ידי הקשר בינינו. באף אחד אין כוח, ודאי שכל אחד הוא בטוח מפסיד וחבל שהוא מתחיל, אלא אנחנו צריכים להתחבר ואז להתקיף את היצר הרע ולהצליח. אין בזה שום בעיה, הבעיה היא רק בחיבור.

קריין: אומר הרב"ש, קטע 39.

""מחמת אותה הכאה של אור עליון, שמכה בפרגוד ההוא, הנה התנוצצו מהם אורות ועברו דרך מסך ההוא" (תע"ס, דף קט"ו, אות ו). ואפשר לפרש, ענין הכאה, פירושו המחשבות שמכה לאדם שמטרידו ומיגעו, ויש לו סברא לכאן ולכאן. וכל זה הוא מסיבה שיש לו מסך.

ואם הוא מקיים את המסך ומסכים ללכת בדרך ה', שזה נבחן לבחינת מוחא, שזה נקרא בחינת בירור, שמברר שטוב לו לקבל בחינת אמונה למעלה מהדעת. שזה נבחן שגורם תוספת אור במדרגה העליונה, שהשמחה באה על ידי הבירור דוקא [...]

זאת אומרת, אף על פי שאינו מרגיש כל כך חשיבותו של העליון, אזי הבירור הוא על ידי מסך, שנקרא בחינת נסיון, שהוא בחינת הסתרה.

אבל כשמתגבר על המסך ומקיימו, היינו שאינו מבטל את המסך, מזה נגרמת שמחה למעלה, אזי העליון משפיע לו גם כן שמחה.

כלומר, בשיעור שקיבל את חשיבותו של העליון למעלה מהדעת, אותו שיעור גדלותו של העליון נמשך לו בתוך הדעת, לא פחות ולא יותר."

(הרב"ש. 2 "הכאת המחשבות לאדם")

זה מה שאנחנו לומדים מבחינת הפרצוף. יש "ראש", "תוך", "סוף, "מסך" שעומד ב"פה דראש" ומחזיר את האור ואחר כך נכנס בקשר הדדי עם האור ואחר כך הדחייה הופכת לחיבור, ואת זה אנחנו גם יודעים מהעולם הזה, זה קורה לנו, וכך אנחנו צריכים ללמוד על רוחניות.

קורה כאן דבר מאוד מעניין. ככל שאנחנו לא מבינים, ואנחנו לא משתדלים להבין כי ידוע ומובן לנו שזה נמצא למעלה מאיתנו, ואנחנו לא מסוגלים להבין. אבל אם אנחנו מקבלים את זה למעלה מהדעת, זאת אומרת שאני הולך לבנות כלים חדשים, לא את הכלים שכבר יש לי אלא כלים חדשים שכביכול מתגלים אבל אני עדיין לא מסוגל לעכל אותם. ואני רוצה שהכלים האלה יהיו למעלה מהשכל, למעלה מהרגש שלי, בצורה החדשה, אז הכלים האלה באמת מתייצבים בי ודרכם אני מתחיל להכיר במדרגה החדשה שעומדת לפניי. כך זה הולך. ועל ידי זה נגרמים תוספת שפע ובירורים חדשים.

קשה להסביר את זה במילים שלנו ובשכל שלנו, כי הדברים האלה קורים באדם בכלים החדשים שלו.

שאלה: אני לא מצליח לתפוס את זה בשכל ובלב שלי. המאמר הזה מאוד מאתגר, מכיוון שכתוב ש"כשהוא מסוגל להחזיק את המסך..", איך אדם יכול לעשות כאן משהו, כשאני מרגיש שאני לא יכול לעשות שום דבר כדי לשמור על שום דבר כאן. זה כאילו שאתה משקיע את כל הכוחות שלך אבל זה לא מספיק.

בואו נקרא שוב.

קריין: שוב קטע 39.

""מחמת אותה הכאה של אור עליון, שמכה בפרגוד ההוא, הנה התנוצצו מהם אורות ועברו דרך מסך ההוא" (תע"ס, דף קט"ו, אות ו)." זה כתוב בתלמוד עשר הספירות, בכתבי האר"י. "ואפשר לפרש, ענין הכאה, פירושו המחשבות שמכה לאדם שמטרידו ומיגעו, ויש לו סברא לכאן ולכאן." הוא לא יכול לברר, הוא לא יכול לדעת מה קורה כאן, הוא נמצא במבוכה. "וכל זה הוא מסיבה שיש לו מסך.

ואם הוא מקיים את המסך ומסכים ללכת בדרך ה'," יהיה מה שיהיה, אני לא סוטה מהדרך, אני לא חוזר חזרה, אני מוכן להישאר וללכת קדימה בצורה כזאת אף על פי שאני לא יודע, "שזה נבחן לבחינת מוחא, שזה נקרא בחינת בירור, שמברר שטוב לו לקבל בחינת אמונה למעלה מהדעת. שזה נבחן שגורם תוספת אור במדרגה העליונה, שהשמחה באה על ידי הבירור דוקא [...] בחיסרון שלו הוא מעורר את המדרגה היותר עליונה ומתחיל לקבל ממנה תוספת אורות, בירורים.

"זאת אומרת, אף על פי שאינו מרגיש כל כך חשיבותו של העליון, אזי הבירור הוא על ידי מסך, שנקרא בחינת נסיון, שהוא בחינת הסתרה.

אבל כשמתגבר על המסך ומקיימו, היינו שאינו מבטל את המסך," הוא לא מבטל את ההסתרה, הוא רק מתחיל להתייחס מחדש אחרת למצבו עצמו, "מזה נגרמת שמחה למעלה, אזי העליון משפיע לו גם כן שמחה.

כלומר, בשיעור שקיבל את חשיבותו של העליון למעלה מהדעת, אותו שיעור גדלותו של העליון נמשך לו בתוך הדעת, לא פחות ולא יותר."

(הרב"ש. 2 "הכאת המחשבות לאדם")

שאלה: מה זה אותו מסך שיש לאדם, שעליו מכות המחשבות השונות, הזרות שלו? אמונה מעל מהדעת, ניסיון, תכונת ההסתרה? מה זה?

אנחנו נברר את זה אחרי שנברר את הדברים האחרים. קודם כל נגיע למצב שנלך לפתרון ישיר ואת השאלה הזאת נשאיר לסוף.

שאלה: אם אני מתפלל על החברים, איך אני יכול להינצל מהבורא, או על ידי הבורא?

להינצל? כלפי הבורא להינצל או לנצל אותו או לנצח אותו?

תלמיד: נראה לי שהוא מתייחס לפסוק הקודם "ומכולם יצילנו ה'".

זה לא כלפי הבורא, זה כלפי כל הצרות, הבעיות, המכשולים בדרך שמהם הבורא מציל אותנו.

שאלה: אם אני מתפלל על החברים איך אני יכול להינצל?

כתוב "המתפלל עבור חברו, הוא נענה תחילה". אם אתה מחליף את הרצון שלך ברצון שלהם, אז אתה בזה כבר מעלה את עצמך לדרגה יותר עליונה. כך אנחנו תמיד עולים ממדרגה למדרגה. מה הבדל בין המדרגות? במדרגה הנוכחית אני מרגיש את הרצון שלי, ואם אני רוצה לעלות לדרגה יותר עליונה, אני צריך להתחבר עם הרצון של העשירייה.

כשאני מתחבר איתם, החיבור גורם לכל מיני פעולות להתבצע על ידי המאור המחזיר למוטב ועל ידי האור עצמו שמבצע את הפעולה, ואז אני מימשתי את המדרגה.

ברגע שמימשתי את המדרגה, אני מתחיל לקבל הארה יותר עליונה וגם כלפיה אני עושה אותו דבר. ותמיד כך אני עושה בין המצבים, אני מרגיש את עצמי לבד והמצב שאותו אני צריך להרגיש בעצמי נמצא בתוך החברה. ואז כמה שאני עושה כאלה גיחות מאני לחברה, בצורה כזאת אני כל פעם מעלה את עצמי. זה נקרא "עליה רוחנית". מה שקודם נראה לי כקבוצה, עכשיו זה הרצון שלי, ההרגשה שלי, המטרות שלי, וכך אני ממש עולה ממצב למצב, ממדרגה למדרגה, זה מה שיש לי. זאת העלייה.

שאלה: מה בדיוק התפקיד של המסך באמונה למעלה מהדעת? האם מפני שכל פעם דרגת העביות מזדככת בזכות אמונה למעלה מהדעת?

התפקיד של המסך זה כלי, ככל שהמסך פועל על הרצון לקבל שלי, מחבר את כל הרצונות שלי עם הרצונות של החברים, מזה נבנה המסך.

כאן בקטע כתוב שהכאה של האור העליון זה המחשבות שמכות במצב של האדם. במה הן מכות? במצב האמונה למעלה מהדעת? כך הבנתי מהקטע.

יכול להיות שכן, אבל יכול להיות שלא. ואנחנו בהתקשרות בינינו, שכל אחד מקבל השפעות מהסביבה, על ידי ההכאות האלה בינינו, נבנים כלים חדשים. כך זה קורה.

שאלה: כאן לפי הקטע יוצא שהמחשבות האלו הן כאילו אורות שצריכים, אז האם לחזק את המצב הזה של אמונה למעלה מהדעת?

כן

שאלה: מה זה להסכים ללכת בדרך ה'?

שאני מקבל בלי שום תנאים מוקדמים ממני את כל מה שקורה ורוצה לראות את עצמי כמסכים עם המצבים שאני עובר, עם הכול. רק דבר אחד אני דורש על כל מצב ומצב, להיות בהסכמה. אני רוצה רק דבר אחד, לתקן את הרצון לקבל שלי שתמיד הוא עושה לי ביקורת על כל המצבים שעוברים עלי ואני רוצה שהוא ימשיך לעשות ביקורת, אבל אני אסכים עם הבורא בכל מה שאני עובר למרות הביקורת מהיצר הרע שנברא על ידי הבורא בכוונה, כי עושה ביקורת על מה שיש לי, עושה לי תמיד שאלות, אכזבות. גם ברגש גם בשכל מעמיד אותי נגד מה שעובר עלי במוח ובלב ואני רוצה רק דבר אחד, שיעברו כל הדברים האלה ויהיו כמה שצריך וכמה שיותר, אני מבין שאנחנו צריכים את זה, אני צריך את זה כדי להגיע להסכמה שלמה עם הבורא, וזה מה שאני צריך לעשות.

זאת אומרת בכל מצב ומצב אחרי הכול להיות בהסכמה שלמה עם הבורא, כי אין עוד מלבדו וממנו מגיע אלי ואני מסכים עם מה שהוא שולח לי, זאת אומרת שהרצון לקבל שלי מקבל תיקונים כאלה למעלה מהרצון לקבל ואני הולך בדבקות עם הבורא, בניגוד לעצמי ובדבקות עם הבורא. וכך אנחנו עוברים לאמונה למעלה מהדעת.

שאלה: איך אדע שאני על הדרך של הבורא, איך אני יכול לבדוק את עצמי בהקשר הזה?

אם אתה מחובר עם החברים והולך איתם יחד בהסכמה על הנהגת הבורא, ואתם רוצים יחד לקבל את הנהגת הבורא בלב פתוח ככול האפשר - ודאי שתמיד זה יהיה עניין של מדרגות, עניין של מידה - אבל עם זאת אתם מבינים את זה והולכים על זה, זה נקרא שאתם מתקדמים בדרך ה'.

כל העבודה שלנו היא באמונה למעלה מהדעת, שאנחנו נחליף את הכלים דקבלה שלנו לכלים דהשפעה, ואת הכלים דהשפעה נבנה על פני כלים דקבלה, כי הכול נבנה על פני הרצון לקבל.

שאלה: האם אנחנו הולכים לבנות מסך כעשירייה או באופן אישי?

בעצם יוצא מסך משותף כעשירייה, אבל בכל זאת יהיה לנו מסך באופן אישי. זה כמו פרצוף שנכלל מעשרה חלקים וכל חלק וחלק צריך להתגבר על הרצון לקבל הפרטי שלו כדי להתחבר עם האחרים, ואז יש התכללות זה בזה וכך בכל עשרת החלקים של הפרצוף, ויוצא מזה שכל אחד קונה התכללות משלו. כי אנחנו לא יכולים לצאת מעל הרצון לקבל שלנו אלא אנחנו נכללים כך בינינו. ומתוך זה שיש מההתכללות בינינו גם רצון לקבל של כל אחד וגם התכללות של כל אחד עם האחרים, מזה יוצאים לנו זכות ועביות בפרצוף שבו אנחנו יכולים לגלות את הבורא. על ידי העביות יש לנו כוח משיכה בפרצוף, על ידי הזכות יש לנו כוח דחיה, ובין שני הכוחות האלה אנחנו יכולים לאתר את פעולת הבורא ובזה אנחנו בונים את הדמות שלו בנו.

שאלה: המסך ביחס לעליון שהאדם תומך בו מורגש ביני לבין החברים, או בין העשירייה לבין הכלי הכללי, איפה הוא מורגש?

מסך אנחנו בונים יחד בתוך העשירייה שלנו כדי לתאר את הבורא שעמו אנחנו בונים את הקשר. מסך הוא הכוח המקשר בינינו לבין הבורא, הוא בנוי על עביות, על משיכה ועל דחיה, ושני הכוחות האלה צריכים להיות שקולים.

שאלה: בטקסט כתוב להתגבר ולשמור על ההתגברות, אז מה זה אומר לשמור על ההתגברות הזאת?

שאני לא יורד ממנה, אני נשאר באותה צורת ההתגברות, באותה דרגת ההתגברות, ואחר כך הולך ומתקדם עוד ועוד.

שאלה: כתוב פה הרבה על בירור. איך עושים את הבירור הזה? האם זה בירור אישי, בירור בעשירייה? האם אנחנו אומרים אחד לשני מה נכון ומה לא נכון? איך בכלל מכריעים בסוף את הבירור הזה?

את הבירור אני עושה בעצם בצורה פשוטה. אנחנו צריכים להעדיף כוח השפעה על פני כוח קבלה, כוח החיבור על פני כוח הפירוד, כוח הקבוצה על פני הכוח האישי של האדם במוח ובלב, וכך אנחנו בונים מה שנקרא "אמונה למעלה מהדעת", תכונת הבינה על פני תכונת המלכות.

הדברים האלה באים כתוצאה ממאמץ, והאדם מתחיל להרגיש שזה בא והולך, בא והולך, עד שזה כבר מתיישב בו והוא רוכש את המצב הזה, מתחיל להבין אותו, להחזיק אותו ולעבוד עימו.

תלמיד: האם זה בירור אישי ביני לביני או בתוך העשירייה? איך עושים בירור כזה ששמים גם את כוח המשיכה וגם את כוח הדחייה אחד ליד האחר?

בהתחלה אנחנו רוצים לעשות את זה באופן אישי, אבל אחר כך אנחנו רואים שאנחנו לא יכולים לעשות את זה כך בצורה שלמה, אלא חסרה לנו כאן ההתקשרות בינינו, כי כוח הבינה לא נמצא באף אחד הוא נמצא מעלינו. כשאנחנו רוצים להתחבר בינינו אנחנו כך בונים את כוח הבינה. לכן בינה נקראת העולם העליון, העולם הבא.

שאלה: סוג המסך הזה, האם הוא תוצר מזה שהשכל לא רוצה לקבל תחושות טובות, כאילו דוחה אותן שכלית, או שזה לא תוצר של השכל?

לא. מסך הוא תוצאה מהתגברות האדם על פני הרצון לקבל שלו, גם בידיעה וגם בהרגשה.

שאלה: אני חי ואני מרגיש שגם החברים חיים בתחושה שאנחנו עוד צריכים לעמול כדי לזכות במסך, וכאן כתוב שהוא כבר קיים. לכן אני מבולבל, מה הנכון?

תקראו כמה פעמים ואולי תמצאו אותו ביניכם.

שאלה: מה זה אומר להסכים ללכת בדרך ה'. אני רק רוצה לקבל את כל מה שהבורא שולח והרצון לקבל ימשיך לעשות ביקורת, אבל אני מקבל את כל מה שהבורא נותן ורק מבקש לקבל את זה. כל החיים מביאים כל יום לאדם מצבים שהוא חייב להחליט משהו וללכת נגד מה שהחיים מביאים לו, מה שאנחנו עוברים בעשירייה, מה כל חבר עובר בחיים כאלו דברים ומבן האדם דורשים דווקא ללכת נגד מה שמביאים לו, לא להסכים עם מה שנותן. לא הבנתי מה התשובה, אולי אתה יכול להסביר?

אני גם לא יודע איך להסביר, אתה רואה עד כמה קשה לכל המקובלים להסביר על דבר רוחני במילים ובשפה גשמית. זה כל העניין של חכמת הקבלה שהיא חכמת הנסתר, ולכן אין כאן מה לעשות.

כל העצה היא תעשו ביניכם כל מיני צורות חיבור, תתקדמו כנגד הרצון, תעשו כל מיני פעולות נגד הרצון, ושם אתם תמצאו איפה אתם נמצאים ברצון וכנגד הרצון ובין המצבים אלו לאלו אתם תרגישו מה זו אמונה למעלה מהדעת. וכל פעם זה יברח מכם, וכל פעם אתם תרצו להשיג את זה, אז תתחילו שוב לחפש ממש מאפס. וזאת כל העבודה עד שכל הדברים האלה יקרו בכם בצורה קבועה, וגם הצורה הקבועה הזאת היא לא כל כך קבועה, אתם תראו שזה בא והולך עד הדרגות הגבוהות ביותר "אלף פעם יפול צדיק וקם" וכשהוא קם הוא קם ממש מאפס. ממדרגה חדשה.

תלמיד: מדובר רק על היחסים בחיבור או בכלל כל החיים?

אני לא יודע מה זה בכלל כל החיים שלי במשפחה, עם האנושות?

תלמיד: אני מסתכל עליך, אתה המורה שלי כל השנים אני נמצא לידך אני רואה שאתה כל יום מתחיל ואתה כל יום נלחם עם כל החיים, לא מסכים לשום דבר, לא לזה ולא לזה, כאילו אין רגע מנוחה, פשוט דורש מעצמך ומאיתנו ומכל הכלי העולמי דברים ראשונים לקידום. זה נקרא להסכים או לא להסכים, איפה ההסכמה, איפה אי ההסכמה. איפה היגיעה, מה היא יגיעה? אולי אני לא תופס נכון את העניין?

היגיעה היא באמת להתחיל כל יום מחדש, "ויהיו בעיניך כחדשים". ובאמת לקבל את הכבדת הלב כדבר חשוב, כמתנה ולהודות על זה לבורא. ולא לדרוש כלום חוץ מזה, לא הצלחה ולא תשלום כלשהו, אלא שהבורא רק יחדש לי כל יום ויום רצון לקבל וייתן לי אפשרות להתמודד נגדו, בעד הקשר עם הבורא. זה הכול.

שאלה: יש פה שני מושגים שמורגשים הפוכים, האחד הוא ההסכמה עם כל מה שבא. והאחר הוא ההתנגדות וההתגברות. מתי אנחנו בקו של הסכמה, מתי בקו של התנגדות?

אנחנו צריכים לחבר אותם, אנחנו לא צריכים להיות או בזה או בזה, אנחנו צריכים בסופו של דבר לחבר אותם. אני רוצה להתחבר עם כל ההפרעות ולהיות למעלה מהן, זה המצב שאליו רצוי להגיע.

תלמיד: אז במה אני מסכים ולמה אני מתנגד?

אני מסכים עם כל דבר שאני מקבל.

תלמיד: ולמה אני מתנגד?

אני רק מתנגד להישאר בזה, אני רק רוצה להגיע למצב שאני מצדיק את הבורא, זה קודם כל, להצדיק את הבורא על כל מה שאני קיבלתי ממנו בכל רגע. ואפילו הרגע הכי נמוך, נבזה, שפל, אני מסכים עם זה בכל לב ונפש ולא דורש כלום. קיבלתי? כן. מהבורא? בטוח. קיבלתי רע או טוב? לא יכול להיות שזה רע, אלא שזה טוב ואני לא כל כך מבין, מרגיש שזה טוב. בסדר, אבל זה טוב, ואני צריך עכשיו לתקן את עצמי כדי במצב הנוכחי להרגיש שאני נמצא כבר מתוקן וטוב.

תלמיד: זאת הסכמה?

כן, אבל זו הסכמה בכוח אחרי שאני עושה מאמצים.

תלמיד: אז בתוך ההסכמה הזאת יש התגברות והתנגדות?

כן.

תלמיד: על מה אני מתגבר, למי אני מתנגד?

על עצמי, שאני מרגיש במצב הזה רע ולא טוב, ואני צריך להגיע למצב ההיפך "חשכה כאורה יאיר", שאני מצדיק את הבורא על כל מצב שהוא עושה לי.

שאלה: איך אנחנו בונים מסך ויש עוד הרגשה כזו שדווקא בתוך העשירייה טוב, אני מתגעגע לחברים כל הזמן, בא לי כל הזמן להשתתף בשיעורים, ובעולם שאני בלי עשירייה, לא טוב לי. זה בסדר עבודה כזאת?

כן, רק תמשיך אל תברח ואל תעזוב. אם לא השאלות שלך הן שאלות של מתחיל ממש.

שאלה: דיברנו עכשיו על התגברות, על כך שאנחנו צריכים בכל מצב להביא את הכול להשגחה העליונה שהבורא שולח לנו את המצבים האלה. יוצא שמתאפשר לעשות את זה יחסית מהר, אני באמת מגיע לכך שאני רואה שהנה זו ההשגחה של הבורא, זו ההנהגה שלו, ואני רק הייתי צריך לקחת את זה לידיי ולראות את זה. לפעמים לוקח המון זמן להגיע לזה, וזמן רב אני נמצא תחת השפעת נקודת המבט האגואיסטית הזו. במה זה תלוי ואיך אפשר לזרז את התהליך הזה? לפעמים אני אפילו מתבייש אני לא זוכר שזה מהבורא ושהוא עושה כך הכול.

כל הבעיה שלנו היא שאנחנו רוצים לפתור את הדברים האלה לבד ולא יחד, כל אחד בפני עצמו עם הבורא, אבל לא כולנו יחד בתוך הקבוצה עם הבורא, ולכן אנחנו לא מצליחים.

תנסו לעשות כמו שכתוב, ותראו שזה הולך טוב. וכל כישלון שלנו בכך שאנחנו לא שומעים את הכלל הזה, לעשות יחד את הפעולות ולא לבד.

שאלה: המסך שמתואר כאן, האם אנחנו בונים אותו או האם הוא כבר בנוי ואנחנו בונים בכלי שלנו את האמצעי להשתמש בו?

אנחנו בונים את המסך על ידי המאמצים שלנו והמאור המחזיר למוטב, המסך הוא התוצאה משניהם.

שאלה: כתוב שבירור החשיבות של העליון נעשה באמצעות המסך שנקרא ניסיון, אז איך באמצעות ניסיון לעשות בירור של חשיבות העליון?

זה בהתאם כמה אתה רוצה להשיג משהו ואתה לא מסוגל, זה מלמד אותך איך להתייחס לעליון.

שאלה: אמרת לעשות מאמץ ביחד, האם אנחנו יכולים להזמין את החברים לעשות איזה תרגיל ביחד, כאשר אנחנו מנסים להחזיק את המצב הזה, למרות שאני מרגיש בתוכי שלא כל החברים יכולים להיות ביחד, וחלק ירגישו אולי שנלחצים עושים איזה משהו מוזר, אבל אפשר לעשות איזה תרגיל ביחד כדי להחזיק את עצמנו מחוברים ביחד במשך היום ובמשך השיעור אפילו?

כן, צריכים להשתדל.

שאלה: מה ההבדל בין המסכים השונים, המסך שנשאר והמסך שמשתדלים להגיע אליו, אלה שני סוגי מסכים שונים, אנחנו בונים מסך אחד ואז אנחנו בונים מסך אחד והמסך הזה משתנה או שבונים מסך אחד ואז מחזקים אותו?

כן. יש הרבה סוגי מסכים ואנחנו יכולים ללמוד עליהם, אבל עוד לא הגענו לזה. זה בתלמוד עשר הספירות חלק ארבע מדובר שם על כל צורות המסכים, גם לא על כולם, כי זה הרבה יותר, אבל הוא נותן שם לדוגמה כמה סוגי מסכים.

כמו שיש לך רצונות שונים לפי הגודל ולפי האופי, כמה שהם, ככה יש לך מסכים בהתאם לזה.

שאלה: אמרת שללכת בדרך ה' זה להיות בלב פתוח. מה זה להיות בלב פתוח בעשירייה, איך אנחנו עושים את זה?

שאנחנו רוצים לחבר את הרצונות, הכוונות והמחשבות שלנו יחד, ושלא יהיה הבדל בינינו אלא לייחד אותם, זה נקרא להיות בלב פתוח. כל מה ששייך לרוחניות מכל אחד ואחד, אנחנו רוצים לחבר את כל הרצונות האלו, כוונות, נטיות, תשוקות, כל מה שיש לנו, אנחנו רוצים לחבר את זה יחד כדי להפנות אותם לבורא.

תלמיד: זה בעצם הבירור שדרכו אנחנו מבקשים את התפילה הכי מדויקת?

כן, זו התוצאה מהתפילה הנכונה.

שאלה: איך הבירור מוסיף אור או שמחה?

דווקא דרך הבירור אנחנו מגיעים להגברת הכלי, ומתוך זה יש הגברה לאור ולשמחה.

שאלה: איך עלינו להסכים עם כל מה שהבורא שולח לנו בזמן שרואים שהמציאות היא מצד אחד כואבת אבל מצד אחר לא קיימת?

כואבת ולא קיימת את זה אני לא מבין. אם כואבת אז כבר קיימת, רק לא ברור ממה כואב, איך זה מזמין אצלי כאב, איך אני צריך להגיב על זה, אז זאת העבודה, אבל תחילת הקשר נמצא. כשאנחנו מחפשים למעלה מהדעת, מה אנחנו מחפשים? איפה הקשר שלנו לבורא שהוא נמצא בדרגת הבינה ואנחנו בדרגת המלכות, איך אנחנו יכולים להתקשר אליו ברגש ובשכל. אין לנו יותר, יש לנו רק שני ערוצים רגש ושכל, העיקר זה הרגש, השכל צריך לעזור לנו לעבור מרגש לרגש, מרגש לרגש, וזה על ידי השכל.

אז אנחנו צריכים לחפש, כי הבורא הוא א-ל מסתתר. איך אנחנו מגלים אותו, איך אנחנו מושכים אותו אלינו או מעלים את עצמנו אליו, זאת הבעיה.

שאלה: האם הבניה של המסך נעשית בנפרד או בעשירייה?

לא, אם אנחנו רוצים לדבר על רוחניות, אז זה צריך להיות בסופו של דבר בעשירייה, אבל לפחות להשתדל לעשות את זה לבד, ואחר כך נראה שחייבים להתחבר.

שאלה: האם ניתן להצדיק את הבורא במכות החזקות ביותר, או רק באמונה למעלה מהדעת?

לא, אנחנו צריכים להצדיק את הבורא בכל מה שעובר עלינו, ובאיזו צורה זה עובר זה לא חשוב. אני צריך להיות דבוק אליו בכל מצב ולא חשוב מה שאני מרגיש. כי אני מרגיש את זה ביצר הטוב או ביצר הרע, במידת התיקון או במידת הקלקול שלי, העיקר בשבילי כל הזמן להיות בדבקות, להיות למעלה מהדעת.

שאלה: איפה העבודה הפרטית של האדם בהתגברות למעלה מהדעת מתחברת עם העבודה של החברים?

כשאנחנו מתחילים לעבוד ברוחניות למעלה מהדעת במשהו, להתעלות למעלה מהרגש שלנו, אנחנו מתחילים לראות שבאמת כדי להתעלות למעלה מהאגו שלנו אין לנו אמצעי אחר אלא להיות מחובר לחברים. ואז אני רואה את החברים כאמצעי, כמנוף, גם כמטרה וגם ככלי שבו אני משיג תוצאה.

תלמיד: אני מחובר עם החברים רק למעלה מהדעת?

כן, ודאי. בתוך הדעת אני לא יכול לצאת מעצמי.

תלמיד: איך אני יכול לדעת שאני בעצם בהתגברות ויחד עם החברים בזה, ואני לא עושה את זה לבד?

ככול שתשתדל להיות בהשפעה תגלה שם גם טעויות, יתר דקויות שאתה צריך לעשות, ותראה איך אפשר לעשות את זה.

שאלה: מה זה אומר לבטל או לא לבטל את המסך, לקיים או לא לקיים את המסך?

מסך מקשר בינינו ומבינינו לבורא. המסך הוא כוח התנגדות לאגו שלנו, שלמעלה מהדחיה ההדדית שיש בינינו אנחנו בונים קשרים בינינו, ומתוך קשרים בינינו בונים קשר עם הבורא. כך זה עובד.

שאלה: מהו התהליך הנכון כדי להגיע להסכמה עם כל מה שבא מהבורא, האם זה תהליך הדרגתי או מתמשך עד סוף התיקון?

זה תהליך הדרגתי ובכל מדרגה ומדרגה יש לנו אותו דבר, חוסר הסכמה, עקשנות שלנו, התנגשות וכן הלאה, עד הסכמה, עד בקשה לחיבור, לבירור ותודה.

שאלה: איך מקובל יודע תמיד מהי דרך ה', מה מגן מפני טעות במיוחד כשיש כל כך הרבה מחשבות ובירורים?

זה בדיוק כפי שענית בעצמך. המקובל מברר את הדברים האלה מתוך כל מיני מחשבות ובירורים שהוא מגלה, הוא לא יודע, הוא נמצא תמיד במדרגות חדשות במבוכה, ותמיד אצלו הכול בספק. אבל לעלות למעלה מהספק זה לעלות לאמונה למעלה מהדעת, זה לא בשכל שלו, "לא החכם למד", אלא רק מי שמתעלה למעלה מהרצון לקבל שלו לבינה.

שאלה: מה זה אומר שהניסיון נקרא הסתרה, מה אני צריך להסתיר על סמך הניסיון?

הניסיון מעורר אותי להמשיך למעלה מהדעת, להתחבר למעלה מהדחיה, לקבל דעות של הקבוצה על פני הדעה שלי, וכך בעצם להשתדל להגיע לתוצאה רוחנית. כמו שכתוב "בתוך עמי אנכי יושבת".

שאלה: מהו היחס הנכון למילוי, כך שהמילוי מתלבש בכוח השפעה אך עדיין משאיר מקום לאמונה?

היחס הנכון למילוי צריך להיות שאני מקבל את המילוי הזה בכוח השפעה, כדי בזה להנות לבורא, והתוצאה מהמילוי היא שאני לא ממלא את עצמי אלא אני ממלא את הרצון שלי להנות לבורא, ובזה אני נהנה בצורה נכונה, רוחנית.

שאלה: איזה חלק בעבודה למעלה מהדעת תלוי באדם ואיזה חלק בבורא?

האדם צריך לקבל כל מה שמתגלה לו, בו ובקבוצה שלו, לדעת איך לסדר את הדברים האלה, להשתתף עם הכלים שלו, ובצורה כזאת לראות איפה יש התקדמות אמיתית. זה צריך להיות למעלה מהדעת, למעלה מהרצון לקבל שלו, בתוך החיבור בין כולם וכן הלאה. כלומר, להשתדל לאתר את זה ככול האפשר בצורה נכונה. אני מדבר על הצעדים הראשונים כמו שאנחנו עכשיו משתדלים להיכנס ללמעלה מהדעת.

שאלה: האם החברים הם המסך שלי?

לא, החברים זה לא המסך שלי, אנחנו לא מדברים בכלל על סתם חברים, אנחנו מדברים על הבחנות שאנחנו מקבלים מהחברה.

(סוף השיעור)