שיעור בוקר 11.09.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 19,

מאמר "לפי מה שמבאר בענין ואהבת לרעך"

קריין: "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 19, מאמר "לפי מה שמבואר בענין ואהבת לרעך".

לפי מה שמבואר בענין ואהבת לרעך

תשמ"ד - מאמר ז'
1984 - מאמר 7

"לפי מה שמבואר בענין "ואהבת לרעך", שבכלל זה נכללו הפרטים של תרי"ב מצות, כמו שאמרו חז"ל "ואידך, פירושו הוא זיל גמור". משמע שעל ידי קיום התרי"ב מצות נזכה מאליו להכלל של "ואהבת לרעך". ואח"כ לאהבת ה'.

אם כן, מה נותן לנו אהבת חברים, כמו שכתוב (מאמר ה', תשמ"ה), שעל ידי זה שמתאספים כמה חברים, והיות שאין לכל אחד רק כח קטן של אהבת הזולת, היינו שיכול לקיים אהבת הזולת רק בכח. וכשבא לכלל מעשה בפועל, אז הוא זוכר, שבמחשבתו החליט לוותר על אהבה עצמית לטובת הזולת, ובפועל הוא רואה, שאינו מסוגל לוותר על שום תענוג של הרצון לקבל לטובת הזולת, ואפילו כמלוא נימא.

אבל על ידי זה שמתאספים כמה אנשים, שהם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לאהבת הזולת, וכשיש התבטלות כל אחד להשני, אז כל אחד נכלל מכולם. ועל ידי זה מצטבר אצל כל יחיד כח גדול, לפי גודלה של החברה. ואז יש בכוחו להוציא לפועל את אהבת הזולת במעשה.

נמצא לפי זה, מה מוסיף לנו את הפרטים של תרי"ב מצות, שאמרנו, שהוא בכדי לקיים את הכלל, הלא הכלל מתקיים על ידי אהבת חברים. והנה במציאות אנו רואים, שגם אצל חילוניים נוהג ענין של אהבת חברים, שגם הם מתאספים חוגים שונים, בכדי שיהיה להם אהבת חברים. אם כן, מהו ההבדל בין דתיים לחילונים.

הנה הפסוק אומר (תהילים א') "ובמושב לצים לא ישב". ויש להבין, מה הוא האיסור של "מושב לצים". אם הוא מדבר לשון הרע או דברים בטלים, אם כן האיסור לא מטעם מושב לצים. מה מוסיף לנו האיסור של "מושב לצים".

אלא משמע, אפילו כשמתאספים כמה אנשים בשביל אהבת חברים, על הכוונה שכל אחד ואחד יסייע את חבירו לשפר מצבו הגשמי, וכל אחד מצפה, שעל ידי ריבוי ישיבות יקבל כל אחד מהחברה תועלת, איך להשביח את מצבו הגשמי.

ולאחר כל הישיבות, כל אחד עושה חשבונות, עד כמה הוא קיבל מהחברה עבור אהבה עצמית, מה הרצון לקבל הרויח מזה. הלא הוא נותן יגיעה וזמן לטובת החברה. ומה הרויח מזה. ובטח היה יכול יותר להצליח, אם היה עוסק בתועלת עצמי. לכל הפחות את חלק, מה שהוא היה מתייגע בעצמי. "ואני נכנסתי להחברה, מטעם שחשבתי, שעל ידי החברה אני אוכל להרויח יותר, מכפי שאני יכול להרויח לבדי. ועכשיו אני רואה, שלא הרווחתי כלום".

ועל זה הוא מתחרט, ואומר "מוטב היה לי במקום שנתתי הזמן שלי להחברה, יותר טוב היה, אם הייתי משתמש לכל הפחות עם הכח הקטן שלי. מה שאין כן עכשיו, שנתתי הזמן להחברה, בכדי שאני אשיג יותר רכוש על ידי סיוע מהחברה, ולבסוף התברר לי, שלא די שלא הרווחתי כלום מהחברה, אלא עוד הפסדתי, מה שהייתי יכול להרויח עם כוחות עצמי".

וכשיש מי שרוצה לדבר, שצריכים לעסוק באהבת חברים לצורך השפעה, היינו שכולם יעבדו לטובת הזולת, כולם מתלוצצים וצוחקים מזה. ונראה בעיניהם כמין ליצנות. וזו היא ישיבת חילוניים. ועל זה אמרו "וחסד לאומים חטאת, כי כל טובו דעובדים לגרמייהו דעובדין". וחברה כזו מרחקת את האדם מהקדושה. ומשליכים את האדם לעולם הליצנות. וזה הוא האיסור של "מושב לצים".

ועל חברות כאלו אמרו חז"ל "פזר לרשעים, טוב להם וטוב לעולם". היינו, שיותר טוב שאינם מתקיימים. אבל בצדיקים להיפך "כנס לצדיקים, טוב להם וטוב לעולם".

ומהו פירושו "צדיקים", היינו שרוצים לקיים את הכלל של "ואהבת לרעך כמוך", שכל כוונתו הוא לצאת מאהבה עצמית ולקבל על עצמו טבע אחר, שהוא אהבת הזולת. אבל הגם שזוהי מצוה שצריכים לקיים, והאדם יכול להכריח את עצמו בעל כורחך, אבל אהבה, זהו דבר המסור ללב, אבל הלב מצד הטבע לא מסכים לזה, אם כן, מה האדם יכול לעשות, בכדי שיגע להלב דבר אהבת הזולת.

על זה ניתן לנו לקיים את התרי"ב מצות, שבסגולתן יכול לבוא לידי הרגשה בלב. אבל כיון שזהו נגד הטבע, אז הרגשה כזו היא חלק קטן, שתהיה לה היכולת לקיים אהבת חברים בפועל, אף על פי שיש לו צורך לזה. לכן צריכים עכשיו לראות עצות, שיוכל לקיים בפועל.

והנה העצה לזה, שהאדם יוכל להגדיל את כוחו בהכלל שלו "ואהבת לרעך". והוא על ידי אהבת חברים. אם כל אחד נכלל ובטל לחבירו, הרי אז נעשה גוש אחד, שכל חלקי הקטנים, שרוצים באהבת הזולת, מחבר לכח כלל, שנכלל מהרבה חלקים. וכשיש לו כח גדול, אז יש בכוחו להוציא לפועל את אהבת הזולת.

ואז הוא יכול להגיע לאהבת ה'. אבל זה בתנאי שכל אחד מתבטל להשני. מה שאין כן כשהוא נפרד מחבירו, אין הוא יכול לקבל מחבירו את חלקו, מה שהוא צריך לקבל. אלא, שכל אחד צריך לומר, שהוא אפס נגד חבירו.

וזה דומה, כשכותבים מספרים, כשכותבים מתחילה 1 ואח"כ אפס, זהו פי עשר, 10. וכשכותבים מתחילה שני אפסים, אז הוא פי מאה, 100. היינו, שחבירו הוא מספר אחד, והאפס אחריו, הוא נחשב שמקבל מחבירו פי עשר. ואם הוא אומר, שהוא שני אפסים נגד חבירו, הוא מקבל מחבירו פי מאה.

מה שאין כן להיפך, שהוא אומר, שחבירו הוא אפס והוא אחד, אז הוא פחות מחבירו פי עשרה, 0.1. ואם הוא יכול לומר, שהוא אחד, ויש לו שני חברים, שהם שני אפסים נגדו. אז נבחן חלק ממאה נגדם, היינו שהוא 0.01. נמצא, לפי כמה אפסים שיש לו מהחברים, כך קומתו מתקטנת.

ומכל מקום, אפילו לאחר שיש לו הכח הזה, שיכול לקיים אהבת הזולת בפועל, ותועלת עצמו הוא מרגיש לדבר רע בשבילו, מכל מקום אל תאמין בעצמך, וצריך להיות לו יראה, אולי באמצע עבודה יפול לתוך אהבה עצמית. דהיינו, אם יתנו לו תענוג יותר גדול, מכפי שהוא רגיל לקבל, הגם שעל תענוגים קטנים, הוא כבר יכול לעשות בעמ"נ להשפיע, ומוכן לוותר עליהם, אבל מתענוגים גדולים הוא חי בפחד.

וזה נקרא "יראה". וזה השער לקבל את אור האמונה, הנקרא "השראת השכינה", כמו שכתוב בהסולם "לפי ערך היראה, כן הוא משיג את בחינת האמונה".

לכן צריכים לזכור, שענין "ואהבת לרעך כמוך", צריכים לקיים אותו מטעם מצוה, שה' צוה לעסוק באהבת חברים. ורבי עקיבא הוא רק מפרש, מה שה' צוה את המצוה הזו, שהיה בכוונתו לעשות ממצוה זו כלל, שעל ידי זה יוכלו לקיים כל המצות, מטעם ציווי ה', ולא מטעם תועלת עצמו.

היינו, לא שהמצות יביא לנו להרחיב את הרצון לקבל שבנו. זאת אומרת, שעל ידי קיום המצות אז האדם יקבל תמורת זה הרבה שכר. אלא להיפך, שעל ידי קיום המצות נגיע להשכר, שאנו נוכל לבטל את אהבה עצמית שלנו, ולהגיע לאהבת הזולת. ולאח"כ לאהבת ה'.

ובזה נבין מה שאמרו חז"ל על פסוק "ושמתם, הוא לשון "סם". זכה, הוא סם החיים. לא זכה, הוא סם המות". היינו כנ"ל "לא זכה", הוא עוסק בתורה ומצות, בכדי שאהבה עצמית יתרבה, והגוף ירכוש קנינים תמורת עבודתו. "זכה", אז מתבטלת את אהבה עצמית שלו. היינו, שמכוון, שיקבל שכר, שהוא, שיהיה לו הכח לאהבת הזולת, שעל ידי זה הוא יגיע לאהבת הבורא, שכל חשקו יהיה רק להשפיע נחת רוח להבורא."

שמענו את המאמר הזה שבו רב"ש מפרש מה זו אהבת הזולת, "לפי מה שמבואר בענין ואהבת לרעך". זה נראה כמשהו קל, כך מדברים לאנשים שנואמים לפניהם או לילדים, שיהיו חברים טובים אחד לאחר, לא יריבו, לא ירביצו זה לזה, אבל זה כאילו לא מאמר רציני, לא נושא רציני.

וזו הבעיה, שאנחנו לא מבינים שזו בעצם הנקודה או הקו שחוצה את המציאות למציאות הגשמית שלנו שבה אנחנו קיימים באהבה עצמית, ולמציאות שנקראת עליונה, ששם קיימים רק אלו שמגיעים לאהבת הזולת. אנחנו צריכים להבין שהגבול הזה הוא גבול חזק מאוד, חד, והכוחות ששומרים על כך שלמעלה מהקו זה העולם הרוחני, ולמטה מהקו זה העולם הגשמי, אלו כוחות איתנים, חזקים מאוד, מדויקים מאוד, והם מחזיקים את אלו שנמצאים במציאות התחתונה, שלנו, ואת אלו שנמצאים במציאות העליונה, בעולם הבא, בעולם העליון, בעולם הרוחני.

לכן כל העבודה שלנו היא איך לעבור מהמציאות התחתונה שאותה אנחנו מרגישים עכשיו, ולא מודעים לכך שזו מציאות תחתונה, שאנחנו למטה מאיזה גבול. פשוט אלו החיים שלנו, זה העולם שלנו, זה אנחנו, אבל המקובלים מסבירים לנו שהעיקר זה לעבור את הגבול, להיכנס לעולם העליון ולהמשיך שם עוד ועוד עליות, ולא לתת לכוחות הטבע להשפיע עלינו, לבלבל אותנו, להוריד אותנו בחזרה לחוקי העולם הזה האגואיסטים.

זה בעצם הנושא העיקרי של חכמת הקבלה, איך לעבור את הגבול, ואחר כך, אחרי שאנחנו עוברים את הגבול, להכיר בחוקי העולם העליון, להשתמש בהם, לנצל אותם כדי באמת להבין ולהיות מוכנים להתקיים בעולמו של הבורא שנמצא במדרגה העליונה של העולם העליון.

לכן כל הנושא של חכמת הקבלה לא נוגע לעולם הזה, למה שיש למטה מהגבול בין העולם הזה לעולם הרוחני בכלל, אלא רק כשאנחנו עוברים לעולם העליון, לעולם הרוחני, אנחנו כבר מתחילים ללמוד את חוקי העולם העליון, לגלות אותם על עצמנו ולדעת איך להשתמש בהם בצורה נכונה. לפני זה אין לנו מה ללמוד כל כך בחכמת הקבלה, כי חכמת הקבלה כולה מדברת רק על חוקי העולם העליון.

לכן צריכים לשים לב בכל הכוחות שלנו איך אנחנו עוברים מהעולם זה לעולם העליון ברגש שלנו, בשכל שלנו, בהכרה, בהבנה. ומה ששייך לעולם הזה ממש, זו לא אותה מציאות שאנחנו רוצים להישאר בה. הנשמה שלנו, זה נקרא "חלק אלוה ממעל" שיש בכל אחד ואחד, משתוקקת להיות באותו מצב, באותה המציאות כמו הבורא, שזה העולם העליון, ורק כלפיו אנחנו מודדים את עצמנו, ולא למטה מהגבול שבין העולמות. לכן אם אנחנו עושים משהו, אז צריכים לעשות רק לשם העלייה מהעולם הזה לעולם העליון.

שאלה: דיברת עכשיו על הנושא של הגבול, כמה הוא משמעותי, ואמרת שאנחנו צריכים להבין כמה הגבול הוא חזק.

כן.

תלמיד: מה זאת אומרת, שהגבול הוא חזק? מה אני צריך להבין, במה זה מתבטא?

שאתה לא יכול סתם באיזו צורה לעבור אותו, לקפוץ מעליו או בעוד איזו צורה לעבור, אלא אך ורק לפי ההתאמה שלך לחוקים רוחניים.

תלמיד: האם אתה חוצה את הגבול הזה פעם אחת או שזה גבול שכל פעם מתרחב מעצם זה שאתה מתקדם?

יכול להיות שיש לך כמה צעדים כאלה כשאתה כבר עומד בגבול, אבל בדרך כלל המעבר הוא בפעם אחת. ומפני שאין לנו כוחות רוחניים לפני שאנחנו עוברים את הגבול, וגם אחרי שאנחנו עוברים את הגבול אין לנו כוחות רוחניים שאנחנו יכולים ממש להשתמש בהם בפועל, אז אנחנו משתמשים בכוחות שלנו, במה שיש בין אדם לרעהו. ולכן אהבת חברים היא הדבר העיקרי שיכול לעזור לנו, לסייע לנו לעבור מעולם לעולם.

תלמיד: דיברנו בהכנה לשיעור על הכוח המשותף, על הכוח שאנחנו יוצרים בינינו כל הזמן. מה מיוחד בכוח הזה שעוזר לנו לעבור את הגבול הזה? אנחנו מרגישים כל פעם שהכוח הזה נותן לנו להתקדם יותר ויותר, ואתה אומר שבלי החברים באמת לא ניתן לעשות כלום. מה המיוחד בכוח הזה?

המיוחד בכוח הזה, שלכולנו כמעט ואין כוח רוחני וגם אין לנו רצון אמיתי לרוחניות, ואנחנו עוד לא יודעים מה אנחנו צריכים לעשות ברוחניות, אם זה מושך אותנו או ההיפך, אולי אנחנו צריכים לברוח מזה. לכן יוצא שקודם כל אנחנו צריכים סביבה, רב"ש מסביר לנו בהרבה מאמרים על חשיבות הסביבה בהשגת הכוח הרוחני, וחברים שיהיו לידינו, שנתמוך זה בזה וכל אחד ישתדל להיות דוגמה לחברים, והם כלפיו.

וכך אנחנו בעצם נשיג, אולי נשיג, יש לכם סיכוי, אפשרות, הזדמנות, יכולת להגיע לכניסה לעולם הרוחני על אף שאנחנו לא מרגישים בו בינתיים שום דבר. אלא נותנים לנו משיכה לעולם הרוחני מלמעלה, מהמקור שלו, מהבורא, ואנחנו יכולים להשתמש בכוח הזה.

שאלה: למה רב"ש אומר שרק על ידי אהבה אפשר לעבור את הגבול? האם זה נכון שרק על ידי אהבה אפשר לעבור את הגבול?

כן. לכן זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך", וגם הכותרת לטקסט שעכשיו קראנו היא, "לפי מה שמבואר בענין ואהבת לרעך", זאת אומרת מה הסוד הזה. אנחנו כל כך רגילים למילים האלה, אם תיכנס לגן ילדים תשמע את זה כל הזמן, בבית ספר קצת פחות, ואחר כך בכלל מי מדבר על זה.

אבל אהבת הזולת היא בעצם מה שמורגש בכל נשמה שעוברת את הגבול בין עולמנו לעולם העליון, וזה העיקר שאנחנו צריכים לרכוש. כי אחרי אהבת הזולת אנחנו רוכשים את אהבת הבורא, מאהבת חברים לאהבת הבורא וכל הדברים האלה.

שאלה: לגבי ביטול כלפי החבר, רב"ש כותב, אם יש לו כוח להתבטל כלפי חברו במידה של 0.1 או 0.01. מה ההבדל ביניהם, מה הקריטריונים?

קודם כל, לכל אחד אלו קריטריונים שונים בהתאם לשורש נשמתו, לכן אני לא יכול להגיד באיזה כוח אתה צריך להשיג השפעה ואהבה כדי לעלות למדרגה הראשונה, השנייה, השלישית. בטח אנחנו יכולים להגיד מה זה, אבל בכל זאת, אדם שעדיין לא רכש את התכונות האלה לא יכול למדוד אותן כלפי עצמו.

כמובן שאנחנו נעבור את כל זה, אבל רק תבינו שכל זה יושג על ידיכם כתוצאה מהעבודה הבלתי פוסקת שלכם ביניכם בקבוצה. כשתנסו להתייחס לחברים כפי שכתוב כאן בטקסט, והחברים ישתדלו לעשות כלפיכם אותו הדבר, אז בטכניקה שלכם אתם תיישמו, תעכלו, תקלטו את המדרגות הרוחניות האלה ותוכלו לעלות ולהבין מה נמצא בהן.

שאלה: אמרת שהכי חשוב זה להשיג את העולם הבא. מהו הגבול שאנחנו צריכים לעבור?

אנחנו צריכים לעבור את הגבול בין העולם הזה לעולם הבא, והגבול הזה אומר שאני רוכש כוח שנותן לי אפשרות להיות למעלה מהאגו שלי. כי האגו שלי זה הכוח הכללי האגואיסטי שלי, שמחייב אותי לראות רק מה שטוב לי, ואם זה על חשבון הזולת זה יכול להיות עוד יותר טוב. ולכן הגבול הוא בזה שאני עושה "צמצום" מה שנקרא אצלנו, זאת אומרת סוגר את כל הרצונות שלי לקבל לעצמי, ומתחיל לפתוח את הרצונות להשפיע לזולת. על ידי זה אני מתקרב לזולת ועושה עימו קשר, עם מי שמעוניין, ומתוך הקשר משיג מדרגות בהשפעה, באהבת החברים.

תלמיד: כתוב שצריכה להיות יראת ה' כדי לקבל את האור מלמעלה.

זה לא מיד, אחרי שאנחנו עולים כמה מדרגות ואיכשהו מתחילים להתמצא בתכונות, בכוחות שמשפיעים עלינו, שאנחנו מרגישים שפועלים בנו, אנחנו מתחילים לעבוד עם הכוחות הרוחניים, ואז אנחנו מתחילים לדאוג לעניין הזה של היראה.

שאלה: האם ביטול שזה הכלי לאהבה, הוא בעצם אמונה מעל הדעת בסופו של דבר?

נגיד שכן. אני לא רוצה לדבר על דברים למעלה ממה שהקהל מבין וגם אתה, אז נדבר רק על מה שיש לפנינו.

תלמיד: אנחנו נכנסים לכנס ורוצים להתבטל, מה הדבר הכי חשוב בתהליך הזה?

להתבטל.

שאלה: הנשמה כבר מוכנה עבורנו, אנחנו צריכים רק לתת לבורא לפעול את עבודתו. האם זה נכון? כולנו כבר מוכנים.

כן ולא. אנחנו צריכים לתת לבורא אפשרות לפעול, זאת אומרת, כנראה שיש בנו כוחות כאלה שאנחנו יכולים לא לאפשר לו לפעול בנו, לכן הכול תלוי גם ביחס בין הבורא לאדם, וגם ביחס בין האדם לבורא. איך אנחנו מודדים את שילוב הכוחות ביניהם? על ידי היחס של האדם לחברים שלו. אם האדם מתייחס לחברים שלו, שהוא בחר בהם, והם הולכים יחד לקראת עלייה לדרגת הבורא, אז האדם הזה יכול למדוד איפה הוא היה אתמול, איפה הוא היום, איפה הוא מתכוון להיות מחר, וחכמת הקבלה מסבירה לו מה הוא צריך לעשות כדי לעלות לדרגות יותר ויותר קרובות לבורא.

שאלה: העיקר זה לעבור את הגבול, איך לא לתת לכוחות לבלבל אותנו ולמשוך אותנו חזרה לעולם הגשמי?

שאלה נכונה ובמקום. התשובה פשוטה, רק על ידי זה שיש לי חברים, ואני והם יחד, רצוי שיהיו עשרה חברים, קבוצה, שתומכים זה בזה והולכים ביחד צעד צעד, וכל צעד קדימה שאנחנו הולכים, צעד ראשון, צעד שני, צעד שלישי, אנחנו עוברים יחד, בעשירייה, בקבוצה, רצוי שיהיו עשרה, וכך בעשירייה אנחנו חותמים את הדרך שלנו, את הגבול, מכאן ועד העולם הרוחני, ואחרי זה ממשיכים, אבל כבר לפי חוקים רוחניים.

שאלה: כשקוראים במאמרים את המילה "זכה", ממה מורכבת הזכייה הזאת, האם מהמאמצים שלי, מהמאמצים של העשיריה? מה שניתן לנו למעלה מהבורא לעבור כולנו יחד. מה זה אומר לזכות?

"זכה" זה כאשר האדם מקבל אישור לעלייה רוחנית, מהמדרגה הנוכחית למדרגה הבאה, מהמדרגה הבאה למדרגה שאחריה, וכן הלאה, זה נקרא ש"זכה". אין לו משהו אחר וגם לא יכול להיות לו משהו אחר. אם הוא מכוון נכון להשגה של העולם הרוחני, של העולם העליון, אז רק זאת המטרה שלו, ואז הוא זוכה כל פעם לעלות עוד מדרגה, אם הוא מקבל כוחות עליונים, כוחות רוחניים. וכך בהדרגה, בזה שהוא רוכש אותם, הוא עולה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לזכות עכשיו, לעבור כולנו יחד ולהיות במצב שנותנים ומקבלים זה מזה? איך להחזיק בבת אחת את כל הדברים האלו?

כשאת מתחברת עם אדם אחר, את חושבת מה את יכולה להעניק לו ומה לקבל ממנו, והתנועות ההדדיות והמנוגדות האלה זה כלפי זה הן מחייבות אותך לפעול. אם הוא מציע לך לקבל משהו, אז לקבל, או אם לתת, אז לתת, וגם הוא בצורה הזאת כלפיך. רק בעבודה משותפת הדדית כזאת אחד כלפי האחר תוכלו ביחד להתקדם.

תלמידה: המצב שאותו כבר עברנו, מה הוא?

זה רק נדמה לך. קצת עברנו, קצת יש משהו, אבל זאת רק ההתחלה.

תלמידה: מה הן אהבה, יראה ואמונה?

את זה אנחנו נלמד, זה לא פשוט.

שאלה: מהי אהבת רוחנית בין החברים?

אהבה רוחנית בין החברים אלו יחסים בין שני בני אדם ששניהם רוצים להתעלות למעלה, ובעלייה שלהם הם עוזרים זה לזה.

תלמידה: איך לפתח את היראה מזה שלא אצליח להשפיע לחברות?

לחשוב על זה, ואז יופיע לך כזה יחס. לחשוב על זה הרבה, לתאר את זה לעצמך.

תלמידה: ומה ההשלכות של זה שאני לא משפיעה לחבר בזמן?

ההשלכות הכי גסות, הכי מפחידות, הן נפילה רוחנית, פליטה רוחנית, או בכלל חסימה של הדרך.

שאלה: כדי להגיע לגבול הזה שדיברת עליו, איזה סוג של סביבה נדרשת כדי להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך"? מה אנחנו צריכים לדאוג שיהיה בסביבה שלנו כדי להגיע לגבול הזה?

לשם זה מספיקה לנו החברה שלנו, ועוד איך. אנחנו רק צריכים לממש בתוך החברה את מה שלומדים במאמרים.

שאלה: אתמול דיברת שהשורש שלנו הוא אהבה. למה כל כך קשה לעורר את האהבה?

אין דבר יותר מנוגד, הפוך מהטבע שלנו, מהרצון שלנו, מההסתכלות שלנו, מהנטיות שלנו, כמו אהבת הזולת. אנחנו כולנו הכי אגואיסטים שיכולים להיות, ואפילו איזה שינוי מהיחס שלנו של שנאה לזולת לאהבת הזולת, בשבילנו זה מאוד מאוד קשה. צריכים להתכלל בהרבה פעולות כדי למשוך מאור המחזיר למוטב, כוח עליון, אור עליון, שהוא ישפיע עלינו ויבצע בנו שינויים קטנטנים עוד ועוד, בהרבה פעולות בזה אחר זה, עד שנתחיל להרגיש שבהחלט אנחנו רוכשים איזה כוח רוחני. אנחנו הפוכים מכוחות רוחניים.

שאלה: כשאנחנו מדברים על קיום מצוות כדי להגיע לאהבת חברים, אנחנו מתחברים בעשירייה, קוראים מאמרים, עושים סדנאות. אבל אני יודעת שהחברה לא משלמת מעשר ולא מקיימת את המסגרת שלנו. איך להתייחס לחברה כזו, איך להתבטל כלפיה ולהגיע לאהבה כלפיה, למרות שהיא לא מקיימת את המסגרת?

זה תלוי בהסכמה שלכן ביניכן. אם אתן מתכללות בקבוצה שיש בה תנאים מינימליים של מקובלים, אז אתן מחויבות לקיים אותם. ולכן היחס שלך לחברה צריך לנבוע בהתאם לכמה היא מקיימת את התנאים שהקבוצה חייבת לקבל על עצמה.

תלמידה: אם היא לא מקיימת את המסגרת, אז האם אני לא יכולה להיכנס ליחסים איתה?

כן. את לא יכולה.

שאלה: הגעתי לכאן, ואני ניגשת לכל חברה ואני מרגישה את אותן רגשות שאני מרגישה כלפי העשירייה שלי. העשירייה שלי היא כמו מאמן טוב. לא ברור איך אני מרגישה את אותם רגשות אפילו לאנשים חיצוניים, לאיזה נהג מונית או מוכר. כביכול העשירייה מאמנת אותי ואני מתחילה להרגיש, אני לא יודעת אם לקרוא לזה אהבה, אבל זה משהו שאף פעם לא הרגשתי לפני חכמת הקבלה. האם כך זה קורה?

כן. כך זה בהדרגה יתפתח בך.

תלמידה: זה "ואהבת לרעך כמוך" לכל אחד.

זה עוד לא קיום מלא של התנאי הזה, אבל זה בדרך.

שאלה: קודם דיברת על השנאה שמתגלה בדרך לאהבה. מהי הדרך הכי נכונה לעבוד עם אותה השנאה בדרך לאהבה?

אנחנו לא צריכים למחוק סתם את השנאה, אלא לראות עד כמה אנחנו יכולים להפוך אותה ההיפך, לאהבה. ממש להשתדל שבכל כוח שמתעורר בנו בעד החיבור או נגד החיבור, נשתמש בו כדי או להגדיל את הקשר בינינו או להקטין את השנאה בינינו.

תלמיד: איך אני יכול להפוך, לסובב את השנאה לאהבה?

בדיוק כמו שאמרתי. או להגדיל את הכוחות שמתעוררים בך לאהבה, או למחוק או להקטין את הכוחות שמתעוררים בך לשנאה, לפירוד.

תלמיד: האם זה משתלם לדחות את השנאה?

כן, ודאי.

תלמיד: ולהשתמש בזה ככוח כדי לאהוב.

כן. אנחנו גם צריכים להבין שכולנו פועלים לפי חוקים רוחניים, רק אנחנו לא שמים לב לזה. הלב שלנו הוא מצטמק ומשחרר את עצמו, מצטמק ומשחרר, על ידי זה הוא עובד כמו פומפה. כך גם אנחנו צריכים ללמוד להשתמש בכל הכוחות האלו, גם בכוח המשיכה וגם בכוח הדחייה, ואז אנחנו מעלים את עצמנו בדרגה.

כי בתיקונים שלנו יש תיקונים שנקראים להשפיע על מנת להשפיע, שאלו כוחות ההשפעה, הכוחות הטובים, ויש לקבל על מנת להשפיע, שגם את הכוחות האגואיסטים אנחנו הופכים לכוחות השפעה, ורק אז אנחנו מגיעים לתיקון שלם.

תלמיד: הוא כותב שהכוח בקיום ואהבת לרעך כמוך הוא על ידי התכללות וביטול כלפי חברים.

כן.

תלמיד: אז מה ההבדל בין להגיד שהחבר שלי פי עשר ממני, לבין להגיד שהחבר שלי פי מאה ממני?

בהתאם לזה אתה עובד כדי להתחבר אליו.

תלמיד: גם כשאני מגדיל חברים אני רואה שאני עושה את זה מתוך האגו.

אפילו מתוך האגו, זה לא חשוב.

תלמיד: איך באמת להגדיל חבר שזה יוצא מהגבולות של האגו?

לא, אתה עוד לא יכול לצאת מגבולות האגו, זה עוד לפניך ועוד הרבה זמן יהיה לפניך, אבל כבר לראות שאתה הולך ומתקדם עוד מעט תוכל.

שאלה: איך להגדיל חבר באמת?

להגדיל אותו זה לתאר לעצמך שהוא גדול, ובכל מה שאתה רוצה לגדול, הוא כבר נמצא בזה וגדול.

תלמיד: מה זה מידות גדלות החבר ולמה זה נמדד כלפי הגדלות של עצמי? איך אפשר להשתמש בזה?

מידות של גדלות החבר זה ככל שאתה מעריך את המידות הטובות שלו, ואתה יכול להתקרב אליו על ידי זה שאתה עושה כל מיני פעולות אפילו בעולם הזה. כי אתה לא יכול לבצע פעולות רוחניות שהוא עושה, אבל פעולות הגשמיות אתה יכול לעשות ועל ידי זה אתה מתקרב אליו.

שאלה: מה זה עוזר שאני צריך למדוד את זה כלפי הגדלות של עצמי? הוא אומר שהחבר פי עשר ממני, פי מאה ממני.

זה אומר עד כמה אתה היום מעריך את עצמך.

תלמיד: אז כשאני מגדיל את החבר אני צריך גם להוריד את עצמי?

לא. לאו דווקא. יכול להיות שכן, אבל אתה צריך רק להגדיל אותו כמו שהרב"ש אומר במאמר.

שאלה: יש לי בעיה עם ביטול. אני לא מבינה איך אני יכולה לבטל את עצמי בפני החברות. כן, אני אוהבת אותן, אני מתגעגעת אליהן, שמחה לראות אותן, אבל הבעיה שאני מסתכלת עליהן כמו על מתחרות שלי, כאילו יש בינינו איזושהי תחרות. אני מקנאת לך, לבורא. איך להתחיל להתייחס לחברות לא כיריבות אלא כשותפות בדרך לבורא, כחלקי הנשמה שלי, בלי קנאה בלי השוואתיות בלי כעס?

זאת בעיה לעבור משנאה לאהבה, לא ניתן לעשות את זה בקפיצה אחת אבל בהדרגה זה ניתן. קודם כל, כל הזמן לבקש על זה מהבורא, שהבורא ייתן לך הזדמנות לראות בחברות, בחברים רק תכונות חיוביות ובצורה כזו את תעריכי אותם על הטוב שמתגלה לך, כי בכל אדם יש גם טוב וגם רע.

הטוב ואם תדברי עם מישהו אחר, מה הם יגידו על התינוק הזה? רק רע. לכן הכול תלוי לפי איך שכל אחד מסתכל. עלינו להשתדל להסתכל על כולם ברגשות בלתי תלויים לגמרי ואז נוכל להסתכל נכון, לראות נכון. זה הכול.

שאלה: ככל שהגבול הזה הוא יותר קשיח, ככה אפשר להגיד שאנחנו יותר נכנסים לעביות?

לא הייתי קובע יחס פשוט כזה.

תלמידה: כשאני מבצעת את הביטול, אני צריכה להיות מעוניינת בזה שהגבול יהיה קשיח?

לא, העיקר להיות בהשתוות עם הגבול הזה וקשיחות יש לך כבר מספיק, יותר מדי.

שאלה: האם כשאנחנו אמורים לראות את הכול בצורה חיובית, הכוונה שאנחנו רואים את הטוב ואת הרע, ואז את הרע אנחנו צריכים להפוך לטוב, או איך זה עובד?

אנחנו צריכים קודם כל לראות את האמת, מה נמצא לפנינו ולאיזו תוצאה אנחנו רוצים להגיע. אז נמצאת לפנינו איזושהי תופעה ואנחנו צריכים את התופעה הזאת לגלות, שהיא באה אלינו ומסבירה לנו את פעולת ההשפעה או פעולת הקבלה, וכך אנחנו מחליטים ועושים איך להשתמש במה שמתגלה. כך הייתי עושה.

תלמיד: האם כשאנחנו רואים גם את הרע כרע, ואז אותו אנחנו צריכים להפוך לטוב, או שאנחנו רואים רק טוב ומחפשים רק טוב?

אנחנו מחפשים רק טוב. יש כאן כמה אופנים. יכול להיות שאני נמצא בטוב ואני מרגיש טוב ורואה טוב. יכול להיות שאני נמצא ברע ואז אני מרגיש רע, או אני מרגיש טוב וכן הלאה. זה תלוי ביחס בין האחד לשני, בין מה שאני רואה לבין מה שאני, וכך אנחנו יכולים לדון.

אבל בכל מקרה אחרי שאני מגיע לפעולה, אני חייב לווסת את עצמי כך, שאני רואה איפה זה אמת ואיפה זה אני בדרך כלל, מצד אחד או מצד שני, איפה כל החברים נמצאים, איפה כל העולם נמצא. זאת אומרת מכל מיני גישות כאלה אני בסופו של דבר, פחות או יותר מבין את האמת ואז רואה כמה שאני יכול לסייע לאמת.

שאלה: ואם אנחנו הולכים בכיוון השני מהקשיחות, מה שאנחנו קוראים, "לפתוח את הלב", אז צריך להתנגד לזרימה הזאת שקורית דרכי, או כל הזמן ללכת בביטול יותר גדול, מה זה קשיות?

אחרי מידה גדולה יותר של ביטול.

תלמידה: מה זה קשיות?

קשיות זה כוח המסך.

תלמידה: במה כוח המסך הזה מתבטא, בביטול גדול יותר?

כן, זה ביתר התעלות מעל האגו שלך.

תלמידה: אז זה אומר שזה כניסה לעביות כדי להתעלות מעל האגו שלי?

אל תתחכמי, הכי קל להגן על עצמך ולהתבלבל בזה גם כן.

שאלה: אמרת בהתחלה שאנחנו לא צריכים לתת לכוחות הטבע לבלבל אותנו, אז יוצא שאם כוחות הרוחניים וכוחות הטבע זה אותו הדבר, אז הרגשת הכוחות האלה, זה תלוי בתכונות המתוקנות באדם, כשהוא נמצא בשלב שהוא לא מבדיל אם אלה כוחות רוחניים או כוחות טבעיים.

זה אותו דבר.

תלמידה: האדם יכול לעשות את הבחירה הפנימית הזאת, כדי להבין שהכוחות האלה לא מבלבלים אותו אלא הם עוזרים לו?

אם הוא מעמיד את עצמו במצב כמה שניתן יותר ניטרלי, אז הוא יכול להעריך בצורה נכונה מה משפיע עליו ולמה הוא מגיב בצורה כזו, והוא יוכל לבחור את הדרך הנכונה.

תלמידה: ממה מתחיל המצב הניטרלי הזה?

מזה שהוא מבטל את עצמו כלפי החברים, זה בשבילו הכוונון הכי נכון. בלי הכיול הזה להעמיד את עצמך בצורה ניטרלית כלפי החברים, לקבל אותם כעליונים, כעליון כלפי עצמו, לא יהיה לו שום מדד, שום התמצאות בעולם.

שאלה: כתוב במאמר שצריך לפזר את מושב הלצים ולחזק את ישיבת הצדיקים. אתה משקיע כל כך הרבה כוחות בשיעור, בכיוון הנכון ויש גם גישות של העשיריות השונות בסעודות שאנחנו עושים, ושם אין לנו מורה רוחני. יכול להיות שמה שעכשיו הכנסת בנו עכשיו, גישה אחרת עם קצת קלות ראש - הכול יכול להיעלם, לברוח.

בתקופת רב"ש לא היה זום בפגישות האלה, היום אף אחד לא מנהל את המצב. אז איך זה עובד? אתה משקיע בשיעורים ואחר כך איזו פגישה של עשירייה, ומישהו נגיד הוריד חשיבות.

זה תלוי בכם. אנחנו קראנו עכשיו מאמר שנכתב ב- 1984. אני אפילו לא זוכר באיזו שנה קראתי אותו, אבל בטוח איפה שהוא לפני ארבעים שנה. כלומר צריך לתאר לעצמך את המצבים השונים שבהם אנחנו יכולים להיות, שבהם יכולה להיות הקבוצה ואיך אנחנו מקבלים את מה שכותב לנו המורה שלנו. רב"ש זה המורה הגדול ביותר בקבלה מעשית כך שצריך ללמוד אותו בצורה רצינית.

תלמיד: נאמר גם ש"שב ואל תעשה" עדיף מאשר לעשות משהו שאנחנו לא בטוחים שיקדם אותנו. כבר היום מתוכננת פגישה ומישהו יתחכם, מישהו אמר משהו שאולי לא לפי הרב"ש. אנחנו לא יודעים, אין לנו בכל עשירייה אדם שיכול לנהל את התהליך הזה.

בכל אדם צריך להיות כזה אדם.

תלמיד: אולי הגענו לאיזו דרגה של הבנת המאמרים. יש לנו הרבה חדשים שלומדים גם בעשיריות, אז יכולה להיות איזו אשליה שאנחנו כן פועלים לפי רב"ש, גם בעשיריות ותיקות זה יכול להיות, אנחנו יכולים לפספס משהו. אולי כדאי לנו להתמקד יותר על קריאת מאמרים או כמו בזמנים שלך, שיעור, שיעור, שיעור? אני בטוח שאם עשירייה מגיעה לשיעור, אתה כל הזמן מוסיף לנו. אבל כל הפגישות, לא בטוח שאנחנו לא נפספס, או שזה יסתדר, השיעור יסדר הכול, יכסה הכול?

שום דבר לא מתכסה על ידי כלום מעצמו. הכול צריך להיות לעוס על ידיכם. צריך להגיע לכל השיעורים, לכל המפגשים, לכל הישיבות שלכם ולספוג מהכול. וחוץ מזה, לקרוא גם את החומרים הקודמים. המאמר הזה שאנחנו קראנו היום הוא משנת 1984.

תלמיד: כלומר אם אנחנו נתמקד רק בקריאת מאמרים במקביל, כמו שאתה נותן השיעור, כך נעשה כל מיני דיונים, סדנאות, ובגלל שאנחנו כולנו שווים בעשירייה, אז כל אחד מוסיף משהו. יוצאת דייסה, שאולי לא בדיוק לפי איך שאתה נותן לנו כיוון מדויק.

זה מובן. אבל בכל זאת, העיקר זה הבירור עם החברים.

שאלה: האם ביטול עצמי זו ההתחלה של האהבה ללא תנאי?

כן. ביטול האגו שלי, זה ניסוח יותר מדויק. כי ביטול עצמי זה רק יבלבל אותך. עלינו דווקא לבטל את האגו שלנו.

תלמידה: אז זה לא צעד לאהבת הזולת.

זה צעד לאהבת הזולת, אבל זה עוד לפני הביטול האמיתי של עצמי.

שאלה: האם אינטואיציה זה רמז שהבורא נתן לנו או שזה האגו שמוביל אותי לאיזה מקום ואני מפחדת לבחור?

כן. זה האגו שלך.

שאלה: כתוב שתרי"ג המצוות דווקא מגבירים את הרגש באהבת החברים.

כן.

שאלה: על מה מדובר?

מדובר על זה שתרי"ג מצוות, זאת אומרת, הרצונות שאדם משתמש בהם בעל מנת להשפיע, לכן זה נקרא "מצוות", מגדילים את כלי ההשפעה לאדם, כל מצווה ומצווה.

תלמיד: האם צריך להבחין ברצונות ולהשתדל לכוון אותם לחברים?

אם אתה כבר הולך לעבוד איתם, אז ודאי שאתה עושה את זה.

תלמיד: למה זה עניין של כל כך הרבה פרטים?

הרצון לקבל שלנו הוא כל כך מורכב.

שאלה: אמרת שהאגו הוא הכוח שעוזר לי לבחור מה הכי טוב עבורי. מה מייעצים לנו כדי שנוכל לבדוק את עצמנו בנקודה הפנימית של האיחוד בלי להישבר? מה יכול יותר לעזור לנו, לעצור את עצמנו או להתפלל?

לעצור את עצמנו מלעשות פעולות אגואיסטיות לטובת עצמי ולהשתמש באותו כוח שכך תיקנתי, רק לטובת הזולת. זה מה שצריך.

שאלה: אמרת לעצור את הפעולות האגואיסטיות ולהשתמש בכוח שתיקנתי, לטובת הזולת.

כן.

תלמיד: לפי המאמר, זה להפוך את זה מציווי ה' לכלל, לכך רב"ש מתכוון?

כן.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לחשוב על מה שאנחנו נותנים ועל מה שאנחנו מקבלים. מה צריכות להיות המחשבות על הקבלה? האם אני מקבלת אהבה מהחברות? אילו מחשבות צריכות להיות כלפי הקבלה מהחברות כדי כל הזמן להיות בתוך האהבה הזאת?

את מפגינה אהבה, כבוד כלפי החברות, עושה טוב עבורן, מעשים טובים.

שאלה: הודיה גדולה על התרגיל שנתת לנו, להחזיק את העשירייה שלנו על אף שאנחנו מתכללים כולנו יחד, זה כמו ריצה עם משקל כבד שלא נותן לנו להתנתק. מצד שני מורגשת ההכבדה, ומורגש עד כמה קשה לחברים שלא נמצאים כאן להתכלל. איך להחזיק את הקשר משני הצדדים? מה העבודה שלנו ומה העבודה של הכלי העולמי שלא נמצא כאן?

כל הכלי העולמי צריך לקיים בדיוק את אותן המשימות שאת מקיימת כאן. אנחנו משדרים את הכול בכל האמצעים ולכל השפות, לכן לכולם יש אפשרות כזאת. אז שיהיו בקשר אתך, איתי ונעזור לכולם. תשלחו חומרים, תהיו איתם בקשר.

תלמידה: האם מותר לנו לשאול שאלות בשמם, כדי להחזיק את הקשר?

כן, בוודאי.

שאלה: בכנס הזה הכול מורגש אחרת, הגענו לכאן לא כדי לשאול ולקבל תשובות, אלא כדי לעשות פרקטית את מה שעלינו לעשות. אנחנו כבר רוצים להיכנס, להרגיש את כולם כאחד, לעבור את הגבול הזה. אנחנו יודעים את כל התשובות, ואנחנו צריכים פשוט פרקטית לעשות את זה. איך לעבור את הגבול הזה יחד בכנס הזה?

זה תלוי עד כמה תתקרבו אחד לאחד, תעזרו זה לזה ותרגישו את עצמכם נמצאים ברצון אחד.

תלמידה: זה נשמע כל כך פשוט.

את רוצה שאני אגיד את זה יותר קשה?

תלמידה: זה בדיוק העניין, מה יש לנו לשאול אם אנחנו יודעים מה צריך לעשות?

תשאלי את עצמך.

תלמידה: מה לשאול?

מה מפריע לי? מה אני צריכה לעשות כדי להיות בצורה מסוימת, כדי להשתנות ממצב למצב? תשאלי.

שאלה: רב"ש מכוון אותנו לכלי מאוד חשוב שזה היראה, כי בן אדם יכול ליפול באמצע לאהבה עצמית.

כן.

תלמיד: איך כל אחד מארגן בתוכו כזו יראה מספיק גדולה שיכול באמת לשמר את האהבה ואת הרוח בינינו?

מזה שאלפים אלפים נמצאים מולו ועל פניהם הוא יכול לגדל בתוכו את כוח היראה.

שאלה: שמענו שהרב"ש הוא המורה הגדול ביותר של קבלה מעשית ואנחנו צריכים ללמוד ממנו ברצינות. אני חושב שאנחנו מרגישים את זה. מה זה אומר ללמוד ממקובל ברצינות?

ללמוד מהמקובל ברצינות זה קודם כל ללמוד מה שהוא כתב, יכול להיות להתרשם מתלמידים שלו, יש הרבה כאלו וכאלו, אז שרק לא יבלבלו אתכם. והעיקר לקרוא מה הוא כותב, להוציא משם העיקר מה שאתה צריך, חייב לעשות, להשתנות במה שאתה חייב וכך להתקדם.

תלמיד: אני מבין את זה. איך להעביר את הרצינות הזו לאנשים שעוד לא מרגישים את הקשר הזה לרב"ש?

אין שום סיכוי. אתה יכול לבלבל אותם. לא לעשות את זה ככה.

תלמיד: אוקיי, אז מהי הדרך הנכונה להעביר את ההתרשמות הזאת? אני חושב שבבני ברוך אני לא רואה הרבה אנשים, אני פשוט רואה את הרב"ש בכל אחד מהחברים, ממש מדברים את דברי הרב"ש, כל מה שהם עושים מורגש שזה הנוכחות של הרב"ש בהם. וההתרשמות הזאת היא מאוד חזקה, היא מאוד עוצמתית עד כדי שאתה יוצא החוצה, קשה מאוד להישאר שקט לגבי זה, אתה מרגיש איזה צורך לדבר עם אנשים, להעביר את זה הלאה. בכל מיני שיחות כל מה שיש לך לומר שזה מדברי רב"ש ואתה מאוד רוצה להעביר את זה הלאה לאנשים אחרים. אז מהי הדרך הנכונה להעביר את זה לאנשים בלי לבלבל אותם?

הדרך הנכונה היא להעביר לאנשים את הכתובת של האתר שלנו, באנגלית, או בשפות אחרות, יש לנו כמעט כל השפות, ושהם ילמדו משם, יתכתבו, יהיו להם כאן מורים, חברים וכך הם יתקדמו.

שאלה: אצל הרב"ש היה מצב מיוחד שהמורה שלו בעצם היה האבא שלו, מה שהפך את הביטול להרבה יותר קשה. בכל השנים שהרב היה ליד הרב"ש האם שאלת אותו איך הוא הצליח להתבטל בפני אבא שלו, בפני המורה שלו?

כן, ודאי ששאלתי. הוא אמר שזה הרבה יותר קשה ממה שלי להתבטל כלפיו. כי בעל הסולם היה הרבה יותר גבוה רוחנית ועוצמתי ולכן רב"ש אמר שלו היה קשה מאוד להתבטל כלפי אבא שלו, בפרט שזה אבא. כן, כי כל ילד כלפי אביו הוא מרגיש שיש לו כוח. לכן זה לא עזר לי כל כך, אבל צריכים להמשיך.

אני רואה שלכם זה יותר קל. יש לכם הרבה פחות הזדמנויות ללכת בדרך לא נכונה. עד כמה שנראה שלא יכול להיות, זה ככה.

שאלה: הרבה פעמים אני מרגיש שני מצבים, מצב ראשון שאני שם את עצמי יותר ויותר נמוך מהחברים ואני מרגיש שאני כלום, ואז אני מרגיש תפילה כלפי חברים, מצד שני יש מצב שאני מרגיש תמיכה וכוח מהחברים, ובמצב כזה כאילו אין תפילה. איך להשתמש בשני המצבים כדי לפרוץ את הגבול לעולם הרוחני?

בצורה רצינית עד כמה שניתן. בבירור איפה זה המקום הזה שאותו ניתן לקרוע.

תלמיד: איך לברר את זה? זה מצב ביניים בין שני מצבים?

בקשה.

תלמיד: בקשה לבורא?

כן.

שאלה: מה זה אומר להחזיק בחיבור, והודות למה אנחנו עושים את זה?

להחזיק בחיבור זה אומר שאני לא יכול להתנתק מהקשר שלי עם החברים שאיתם התחברתי בכנס הזה, יש לנו כבר קשר בינינו וכך אנחנו נשארים בקשר הזה.

תלמידה: מה זה אומר הרמה הנכונה של הקדושה בחיבור בינינו?

כשכל אחד מרגיש את כולם כמו שהוא מרגיש את עצמו.

תלמידה: למה חשוב להחזיק באהבה בתוך החיבור ולא סתם ליהנות מאור החיים?

ליהנות מאור החיים זה בכלל הנאה אגואיסטית. את יכולה לשאול כל אחד, איזשהו אלכוהוליסט, איזה שהוא בטלן, כל אחד. ואם את מדברת על התקרבות רוחנית אל הבורא אז את צריכה להעמיד לפני עצמך סולם ובכל מדרגה לקבוע במדויק איך את הולכת להמשיך לעלות.

תלמידה: אז מה זה אומר להחזיק באהבה הרוחנית בינינו?

זה הקשר ביניכם שנתמך על ידי הבורא ואת מקושרות איתו ועם החברים וכל הזמן תעלו זה בעזרת זה בסולם הזה כלפי הבורא.

שאלה: לפעמים אני לא יודעת איך אני יכולה לעבור את הגבול. מה אנחנו צריכים לעשות ביחד פה כדי לעבור את הגבול הזה?

אנחנו צריכים בצורה פנימית עד כמה שניתן לחוות, לחיות בצורה פנימית לחוות את כל השאלות שלך, להרגיש אותן, את שלך ואת של הזולת, להיכנס לתוך כל אחת מהשאלות האלה ולבדוק איך את יכולה לענות על כל השאלות האלה מנקודת מבט של חיבור גרידא עם הבורא, חיבור נקי איתו.

תלמידה: את היראה הרגשתי לראשונה כאן בבני ברוך. חברה אמרה היום שחסרות לנו פעולות פרקטיות. וחשבתי שעכשיו כשכולנו התכנסנו בבית הזה נוכל לעשות משהו בכוונה עבור אחרים. שכל מי שנמצא כאן, יעשה משהו עם כוונה, עם הרגשה של אהבה לבורא.

אני אתכם.

שאלה: כשאנחנו מדברים על מעשים פרקטיים, כדי להרגיש את העבודה הזאת, אנחנו לא שמים לב שכל יום אנחנו עושים מעשים של צדקות שמובילים אותנו לחיבור, אנחנו לא מעריכים את הפעולות האלה כי הן בסיסיות. איך אנחנו יכולים לרומם את המעשים האלה עד שנגיע לזהות אותם כמעשים טובים?

תשתדלו, כל הזמן תנסו עוד ועוד וזה יצליח.

שאלה: אתה עשית את המעבר הזה, הרב"ש עשה אותו. איך אנחנו יכולים דרך אהבת הזולת, דרך אהבה אחד כלפי האחר, להעתיק את התכונות האלה של ההשפעה, של העקשנות, של ההתמדה, במעבר הזה?

על ידי מאמצים. תתייעצו ביניכם, תקבלו החלטה משותפת או כמה החלטות משותפות, תבצעו אותן, ותראו מה עובד יותר ומה פחות. מה שלא יהיה ברור, תפנו.

שאלה: איך להרגיש על ידי התיקון שלי שאני משנה את העולם לקראת התיקון, אם העולם מסביב נראה הפוך לפי מה שאנחנו רואים עכשיו? הרי העבודה שלנו צריכה להתחיל מביטחון מכך שהעבודה שלנו משפיעה על העולם. אבל אם לא רואים את זה, אז איך ללכת באמונה למעלה מהדעת דווקא בזה?

בדיוק אז עלינו ללכת באמונה למעלה מהדעת. כיוון שבתוך הדעת, בתוך הרציונאליות, אי אפשר לעשות עבודה כזאת.

שאלה: האם החברה עושה תיקון עלי, רק בקשר איתה יש לי אפשרות להתעלות מעל האגו? אם חברה לא דואגת לי, לא דואגת לתיקון שלי, האם זה אפשרי לעשות את המעבר?

לא, זה לא מספיק, כל אחת צריכה עוד כמה חברות. לכן עשירייה מורכבת מעשרה אנשים שבה כל אחד דואג לאחרים, וזאת עשירייה שיכולה לעלות.

שאלה: אם אני רואה שנאה של החבר שלי, אז מה לעשות?

תראה לו שאתה אוהב אותו.

שאלה: דיברת על חיבור עם המורה, שאתה התחברת לרב"ש. אני הגעתי לחכמת הקבלה דרך ספר שלך. אני גר במרכז אמריקה הדרומית והיה לי רק את הספר הזה שאותו קראתי, ואז הגעתי עד לכאן. איך אני יכול להתחבר עם המורה שלי, איתך?

רק על ידי לימוד. כשאתה שומע וקורא את מה שאני נותן, על ידי זה יהיה בינינו יותר קשר.

תלמיד: האם יותר קל להתחבר עם העשירייה או עם המורה?

יותר קל ויותר מועיל להתחבר עם העשירייה. תצליח.

(סוף השיעור)