שיעור בוקר 25.03.2005 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 118

מאמר "בא אל פרעה - א'"

קריין: "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 118, מאמר "בא אל פרעה - א'".

בא אל פרעה - א'

תשמ"ה - מאמר י"ט
1984/85 - מאמר 19

""בא אל פרעה". וקשה, הלא "לך אל פרעה" היה צריך לומר. ומתרץ הזהר (בא דף י"א ובהסולם אות ל"ו) "אלא שהכניס אותו את משה, חדרים לפנים מחדרים, אל תנין חזק אחד עליון, כיון שראה הקב"ה שמשה ירא, אמר הקב"ה, הנני עליך פרעה מלך מצרים, התנין הגדול, הרובץ בתוך יאוריו, שהקב"ה היה צריך לערוך עמו מלחמה, ולא אחר, כמו שאתה אומר, אני ה', שדרשו, אני ולא שליח. נמצא שבא יהיה פירוש היינו, שנינו ביחד".

ולפרש את זה בעבודת ה', אז קודם כל צריכים לדעת, מהי הדרישה שלנו עבור זה שאנו עוסקים בתורה ומצות. זאת אומרת, איזו תמורה אנו דורשים עבור זה. והתמורה צריכה להיות ברורה, בכדי שנבין, שכדאי לנו לוותר על תענוגי הגוף, אם אנו מבינים, שזה הוא מפריע לנו להגיע להמטרה, שהיא התמורה שלנו, שעל ידי התעסקותנו בתורה ומצות, נקבל את המטרה הנשגבה זו, שהמטרה היא תמורה עבור ויתור על תענוגים גשמיים.

לכן צריכים לדעת, כי עיקר השכר שאנו רוצים עבור קיום תורה ומצות, הוא דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה, שהוא בחינת "ולדבקה בו", כמו שאמרו חז"ל (בבא בתרא ט"ז) "ברא הקב"ה יצר הרע, ברא לו תורה תבלין". כי זה הכלי שיכולים לקבל את מטרת הבריאה, שהיא נקראת להטיב לנבראיו, שהיא נקראת בשם "גילוי אלקותו יתברך לנבראיו בעולם הזה", כמו שכתוב בספר "מתן תורה" (דף ס"ד).

וידוע, כי עיקר העבודה הוא בעשיית הכלי. מה שאין כן המילוי, שהוא השפע הנשפע להכלי, הוא בא מצד העליון, שהוא בחינת רצונו להטיב לנבראיו, ובטח מצדו אין שום מניע שיפריע מלתת לנו. וכל החסרונות שאנו מרגישים, הם מסיבה שאין לנו כלים לקבל את השפע, כי הכלים שלנו באים מצד השבירה, כי מסיבת שבירת הכלים שהיתה בעולם הנקודים, יוצאו הקליפות, שהן בחינת לקבל בעמ"נ לקבל, שפירושו של "שבירה" ברוחניות הוא, כדוגמת שבירת כלי בגשמיות, כמו שכלי הגשמי, אם הוא שבור ואתה נותן בתוכו איזה משקה, אז המשקה יוצא לחוץ, כמו כן ברוחניות, אם נכנס בהכלי מחשבה של רצון לקבל לעצמו, אז השפע יוצא לחיצוניים, היינו לחוץ מהקדושה.

"קדושה" נקראת "לשם שמים" וחוץ מלשם שמים נקרא "סטרא אחרא", שהוא צד השני של הקדושה. לכן אומרים, שהקדושה נקראת "להשפיע" וטומאה נקראת "לקבל". ומשום זה, שאנחנו נולדנו אחרי השבירה, וממילא הרצון שלנו הוא רק לקבל, לכן לא יכולים לתת לנו שפע, שבטח הכל ילך לצד הסטרא אחרא.

וזו היא כל הסיבה שאנו מרוחקים מלקבל את הטוב והעונג, שהכין ה' בעדינו. כי כל שהוא יתן לנו לא ישאר זה אצלנו, אלא זה ילך לאבדון, כמו שאמרו חז"ל "איזה שוטה המאבד מה שנותנים לו". משמע מכאן, ששורש הסיבה שהוא מאבד, הוא בשביל שהוא "שוטה". ומדוע "השוטה" מוכרח לאבד, ו"החכם" נשאר אצלו מה שנותנים לו ואינו מאבד.

אלא יש לפרש ש"שוטה" נקרא, אם הוא נשאר עם הטבע שלו, שהוא אהבה עצמית, ולא עוסק עם תחבולות, שתהיה לו האפשרות לצאת מהרצון לקבל. שלמרות שיש הרבה סגולות ותחבולות לצאת מטבע שלו, והוא נשאר עירום כביום הוולדו, מבלי לבוש אחר, שהלבוש הזה נקרא לבוש של הרצון להשפיע, שעם לבוש דלהשפיע הוא יכול להלביש את הטוב ועונג מה שהוא צריך לקבל.

אבל יש שהאדם מתחיל בעבודה דלהשפיע, והוא מסביר להגוף, שזוהי כל מטרת עבודה, היינו לקבל כלי דהשפעה. אבל אחרי כל אלו הוויכוחים שיש לו עם גוף, הגוף אומר לו, שאין אתה יכול לשנות את הטבע, ממה שהבורא ברא אותו. וכיון שהבריאה נבחנת לבחינת "יש מאין", הוא רק מבחינת רצון לקבל, איך אתה מעיז לומר, שאתה יכול לשנות הטבע, ממה שהבורא ברא אותו.

ועל זה נאמר "בא אל פרעה", היינו, שנלך ביחד, שגם אני הולך אתך, בכדי שאני אשנה הטבע, ואני רוצה, שרק אתה תבקש אותי, שאני אעזור לך לשנות את הטבע, ולהפוך אותה מרצון לקבל לרצון להשפיע, כמו שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב) "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזר, אינו יכול לו".

אולם גם זה יש להבין, בשביל מה צריך הבורא, שיבקשו ממנו. זה מתאים לבשר ודם, שהוא רוצה את הכבוד, שיבקשו ממנו, בכדי שידע שהוא עזר לו. אבל איך שייך לומר דבר כזה אצל הבורא. אלא לפי הכלל "אין אור בלי כלי", זאת אומרת, שאי אפשר לתת למי שהוא מילוי, אם אין לו חסרון, כי כל זמן שאין חסרון לדבר, אם נותנים לו, אין טעם בהדבר. אם כן, הוא לא יודע להחשיב את הדבר. ואז הוא לא ישמור את עצמו, שלא יגנבו את הדבר. היינו, שיש אנשים שהם כן מבינים את החשיבות שבדבר, והם יקחו ממנו זה הדבר.

וזוהי הסיבה, שהאדם צריך לבקש עזרה מה', בכדי אם יתנו לו איזו הארה מלמעלה, שידע לשמור אותה, שלא יקחו ממנו החיצוניים, שהם כן יודעים מה הוא הערך של איזו הארה דקדושה. לכן כשהאדם מבקש מה', שיעזור לו, וענין הביקוש האמיתי מתחיל דוקא בזמן, שהאדם רואה, שאין הוא מסוגל לעזור לעצמו, אז הוא יודע בבירור גמור, שאין עצה אחרת, אלא לבקש מה', שהוא יעזור לו, אחרת הוא נשאר בפירוד מהקדושה, ואין שום עצה לצאת מהמצב דאהבה עצמית. לכן כשה' עוזר לו, הוא יודע כבר, שזה נכס חשוב וצריכים לשמור מאוד, שלא יקחו זה החיצוניים.

וזה כמו שאומר האר"י ז"ל (תע"ס חלק ז' דף תצ"ה) "וזה סוד רדיפת היצר הרע וס"א להחטיא את הצדיקים ולהידבק בקדושה, יען אין להם חיות זולתו, ובהתרבות הטובה והקדושה, יתרבו חייהם. ואל תתמה מעתה, למה היצר הרע רודף להחטיא את האדם. והבן זה".

אי לזאת, כדי שהאדם ידע לשמור עצמו, שלא יאבד מה שנותנים לו, מוכרח לתת מקודם יגיעה רבה, שדבר הבא לאדם ביגיעה, זה גורם שישמור שלא לאבד את הדבר. אולם דבר זה, היינו בזמן היגיעה, כשהאדם רואה, שרחוקה עדיין המלאכה מלהיות מוגמרת, הוא לפעמים בורח מהמערכה ובא לידי יאוש. ואז להתחזקות יתירה הוא צריך, להאמין בה', שה' יעזור לו.

וזה שהעזרה עוד לא הגיעה, הוא מסיבה שעוד לא נתן היגיעה המסוימת בכמות ובאיכות הנצרכת להכנת החסרון, בכדי לקבל מילוי, כמו שאומר (הקדמה לתע"ס דף י"ד אות י"ח) וזה לשונו, "ואם מי שהוא עסק בתורה ולא הצליח להסיר היצר הרע ממנו, אין זה אלא או שהתרשל לתת את היגיעה והעמל, המחויב ליתן בעסק התורה, כמו שכתוב "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין", או יכול להיות שמילאו את כמות היגיעה הנדרשת, אלא שהתרשלו באיכות".

לכן "בא אל פרעה" צריכים, לתת לב לזה, ולהאמין בכל המצבים הכי גרועים שאפשר להיות, ולא לברוח מהמערכה, אלא תמיד לבטוח בה', שהוא יכול לעזור ולתת לאדם, בין שהוא צריך עזרה קטנה ובין שהוא צריך עזרה גדולה. ואליבא דאמת, מי שמבין שהוא צריך שהבורא יתן לו עזרה גדולה, משום שהוא יותר גרוע משאר אנשים, הוא יותר מסוגל שתתקבל תפלתו, כמו שכתוב "קרוב ה' לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע".

לכן אין לאדם לומר, שהוא לא מוכשר, שה' יקרב אותו, אלא הסיבה שהוא מתעצל במלאכתו. אלא האדם צריך תמיד ללכת בהתגברות ולא יתן להכנס למוחו מחשבות של יאוש. וזהו כמו שאמרו חז"ל (ברכות י') "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו, אל ימנע עצמו מן הרחמים", שנאמר (איוב י"ג) "הן יקטלני לו איחל".

וענין "חרב מונחת על צוארו" יש לפרש, שהכוונה היא, אף על פי שהרע של אדם, הנקרא אהבה עצמית, מונחת על צוארו ורוצה להפריד אותו מקדושה, באופן שמראה לו תמונה, שאין שום אפשרות לצאת מהשליטה הזאת. אז הוא צריך לומר, שזו היא אמת התמונה הזאת שהוא רואה.

אלא "אל ימנע עצמו מן הרחמים", משום שהוא צריך אז להאמין, שהבורא יכול לתת לו את הרחמים, שפירושו "מידת השפעה". זאת אומרת, מצד כוחות עצמו, האמת היא, שאין האדם מסוגל לצאת מתחת שליטת קבלה עצמית. אבל מצד הבורא, שהקב"ה עוזרו, בודאי הוא יכול להוציא אותו. וזהו שכתוב "אני ה' אלקיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלקים".

וזה אנו אומרים ב"קריאת שמע", שהוא קבלת עול מלכות שמים, שאנו צריכים לדעת, שהקב"ה הוא מוציא את האדם משליטת הקבלה, שנקראת בחינת פירוד, ומכניס אותו להקדושה. ואז יקויים "להיות לכם לאלקים", שאז הוא בבחינת "עם ישראל" ולא בבחינת "עם הארץ".

וזהו כמו שאמרו חז"ל (פסחים קי"ח) "אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שאמר הקב"ה לאדם הראשון "קוץ ודרדר תצמיח לך", זלגו עיניו דמעות. אמר לפניו "רבונו של עולם, אני וחמור נאכל באבוס אחד". כיון שאמר לו "בזעת אפיך תאכל לחם", מיד נתקררה דעתו".

אולם יש להבין טענתו של אדם הראשון, שהקשה על מעשה הקב"ה, מדוע מגיע לו, שהוא יאכל עם החמור באבוס אחד, שהיא טענה צודקת. והראיה לזה, שהקב"ה נתן לו עצה לאכול לחם. ואם לא היתה טענה צודקת, לא היה הקב"ה מקבל טענתו. וטענה זו, שאמר "אני וחמור נאכל באבוס אחד", קשה להבין. הלא מהו היחוס שלו. הלא חז"ל אמרו (סנהדרין ל"ח) "תנו רבנן, אדם נברא בערב שבת, שאם תזוח דעתו עליו, אומרים לו "יתוש קדמך במעשה בראשית".

ולפי זה, שאם יתוש קודמו, אם כן מהי הטענה ש"אני וחמור נאכל באבוס אחד". אלא יש לפרש, שלאחר החטא נפל לבחינת אהבה עצמית. נמצא לפי זה, שנעשה דומה לחמור שאינו מבין רק אהבה עצמית. וזהו ש"זלגו עיניו דמעות ואמר, אני וחמור נאכל באבוס אחד", היינו מבחינה אחת, שהיא אהבה עצמית. לכן נתן לו עצה "בזיעת אפיך תאכל לחם", שלחם נקרא מאכל אדם. פירוש, על ידי יגיעה בבחינת "זיעת אפיך תאכל לחם", שהוא מאכל אדם, הוא יוצא מבחינת "עם הארציות", ונקרא אז בשם "עם ישראל", שהוא בחינת ישר-אל.

מה שאין כן בחינת מצרים, שהיה עם ישראל בגלות, שמצרים נקרא "עם הדומה לחמור", שהכוונה היא רק לאהבה עצמית, ולכן הישועה היתה אז לישראל, שהקב"ה הוציא אותם ממצרים. וזהו שצריכים לכוון בקבלת עול מלכות שמים "אני ה' אלקיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלקים", שדוקא בכח ה' יכולים "לצאת ממצרים" ולזכות לבחינת "להיות לכם לאלקים"."

זה המאמר "בא אל פרעה".

תלמיד: רב"ש אומר כאן "שהאדם צריך לבקש עזרה מה', בכדי אם יתנו לו איזו הארה מלמעלה, שידע לשמור אותה, שלא יקחו ממנו החיצוניים, שהם כן יודעים מה הוא הערך של איזו הארה דקדושה." אפשר להסביר את זה?

החיצוניים נמצאים בצד אחר מהרצון להשפיע, ולכן הם יכולים להעריך מה הם יקבלו אם הרצון שלהם יתהפך מרצון לקבל לרצון להשפיע.

תלמיד: איך הם יכולים להעריך משהו שהוא הפוך מהם, מה הם יקבלו ממנו?

מתוך זה שהם נמצאים ברצון לקבל.

תלמיד: האם בשביל הרצון לקבל, הרצון להשפיע נותן משהו?

לא לרצון לקבל, אלא מי שנמצא ברצון לקבל, יכול לקבל מה שלא היה לו ברצון להשפיע הקודם שהיה לו.

תלמיד: מה הוא מקבל מהרצון להשפיע?

הוא מקבל מהרצון להשפיע כוח השפעה שמביא אותו להיות מחוץ לרצון לקבל ולדבקות ברצון להשפיע.

תלמיד: אבל מה הרצון לקבל מרוויח מזה, נראה שהוא מבין את זה ורוצה את זה?

הרצון לקבל רוצה את זה ומבין את זה ולזה הוא רוצה להגיע.

תלמיד: כי זה רצון לקבל יותר גדול בשבילו?

האדם שמגלה את הרצון לקבל שיש בו, גם מגלה את מה שנגד הרצון לקבל באותה צורה של על מנת להשפיע, ומשתוקק לזה.

תלמיד: ואז אותה הארה נעלמת? מה קורה לאותה הארה דקדושה שמגיעה אליו?

לא, היא לא נעלמת. אם הוא מבקש אז אותה הארת הקדושה מגיעה בצורת על מנת להשפיע ואז הוא מסוגל לשמור אותה.

תלמיד: מהי בדיוק אותה בקשה?

מצד האדם?

תלמיד: כן.

מצד האדם זו בקשה שיהיה לו עכשיו רצון לקבל בצורה שזה יעזור לו לשלוט על הרצון להשפיע. אם קודם הוא רצה רק שיהיה לו רצון לקבל, עכשיו הוא רוצה שיהיה לו רצון להשפיע, ובזה הוא גומר את התפקיד שלו.

תלמיד: אם אני מבין נכון, אותו רצון לקבל שרוצה שיהיה לו רצון להשפיע זו קליפה, זה חיצוניים.

לא. היה לו רצון לקבל ועכשיו יהיה לו רצון לקבל על מנת להשפיע, והוא משתמש בו.

תלמיד: אז קודם צריך לרצות רצון להשפיע ואז לקבל על מנת להשפיע?

כן.

תלמיד: אז הוא מדבר כבר על השלב הזה, של להשתמש בו.

כן.

תלמיד: כתוב "חרב חדה מונחת על צוארו" ו"אל ימנע עצמו מן הרחמים".

כן.

תלמיד: רב"ש נותן למשפט הזה הרבה פירושים. מה שמובן זה שהחרב שמונחת על צווארו, זה הרע של האדם, אהבה עצמית שמונחת על צווארו ומפריעה לו, רוצה לקחת את התענוגים, את ההארה לעצמה.

כן.

תלמיד: הוא אומר שזו האמת. והשאלה היא, מה זה "אל ימנע עצמו מן הרחמים", מה ההמשך הזה?

את מה שמגיע לו מהצד השני, מהרצון להשפיע, הוא מקבל ומודד כלפי הרצון לקבל שלו, ואז הוא יכול להשוות בין הרצון לקבל שיש לו עכשיו ובין הרצון לקבל שמגיע לו מצד הבורא.

תלמיד: כלומר, הוא קיבל מנה יותר גדולה של רצון לקבל?

הוא מקבל מנה יותר גדולה.

תלמיד: ולמה הוא אומר "אל ימנע את עצמו מן הרחמים", לא למנוע?

כי אם הוא מתקרב לרחמים, אז מה הוא ירוויח? הוא יעזוב את הרצון להשפיע שמאיר לו קצת מרחוק ויישאר בלי רצון להשפיע.

תלמיד: זאת אומרת, בכל פעם שהוא מרגיש שהוא מתקרב קצת לזה שאהבה עצמית כמו מונחת לו על הצוואר, מה העצה כאן?

העצה כאן היא לעלות למעלה מהרצון לקבל ולהפוך אותו לרצון להשפיע.

תלמיד: במצב הזה הוא כבר נמצא בהודיה או עוד לא?

עוד לא.

תלמיד: עוד לא, הוא נמצא באמת, הוא ברצון לקבל.

כן. אבל הוא כבר רוצה, הוא כבר חושב שמה שהוא צריך לעשות זה לעבור לרצון להשפיע.

תלמיד: למה כל כך קשה לבקש מהבורא ללכת איתו יחד? רב"ש כותב בתחילת המאמר שקשה מאוד לבקש מהבורא, על אף שאנחנו מבינים שאנחנו לא יכולים. למה כל כך קשה לבקש מהבורא עזרה?

קשה לבקש מהבורא עזרה מפני שהעזרה הזאת מגיעה לכלים דהשפעה ואדם לא מרגיש אותם, ולכן יש לו קושי לעורר את הכלים דהשפעה. מה שאין כן, אם הוא רוצה לעבוד עם הרצון לקבל, אז עם זה הוא מוכן.

תלמיד: מה צריך לקרות כדי שאנחנו הנבראים נלך ביחד עם הבורא? מה המשמעות של "ללכת ביחד עם הבורא"?

ללכת יחד עם הבורא זה נקרא שאדם מרגיש שיש לו נטייה להשפעה, והוא רוצה לבצע אותה ולכן הוא פונה לרצון להשפיע.

תלמיד: הוא גם אומר שאם יש לאדם נטייה להשפעה, אז הוא צריך לוותר בדרך על תענוגי הגוף.

כן.

תלמיד: מה זה אומר לוותר על תענוגי הגוף?

מדובר על כל מיני תענוגים שמגיעים לגופו, שהוא מרגיש שאם ישתמש בהם אז גופו ייהנה.

תלמיד: עדיין לא הבנתי, מה זה תענוגי הגוף? אני רוצה להילחם עם היצר שלי עד הסוף, ואני רוצה לדעת מה זה לוותר על תענוגי הגוף? איפה עובר הגבול הזה שאני אומר לעצמי, זה תענוג לגוף ואני לא רוצה לקבל את זה בשבילי?

תענוגי הגוף הם כל התענוגים שמגיעים לנו על מנת לקבל ואנחנו מוכנים להשתמש בהם, העיקר ליהנות.

תלמיד: אז אני צריך לבקש מהבורא ליהנות מהשפעה וזה יפתור לי את הבעיה של תענוגי הגוף?

כן.

תלמיד: מה זה להתרשל בכמות ואיכות היגיעה? רב"ש אומר שיש פה עניין של איכות וכמות.

להתרשל באיכות היגיעה זה שאני עוזב את מטרת ההשפעה ומצייר לעצמי מטרת הקבלה.

תלמיד: ומה זה להתרשל בכמות?

כמות זה שאני כל הזמן חושב על הכמות, באיזו מידה זה כמותי יותר, כי יש עניין כמותי בקבלת השפע.

תלמיד: זאת אומרת, עד כמה אני אבנה כלי יותר גדול ומחובר ואוכל לקבל את השפע מהבורא?

כן.

תלמיד: בכל מקרה כשיש הארה יש זליגה לרצון לקבל, אחרת כל יום יצרו גדל, אבל אומר לנו להשתמש בתחבולות. איך אנחנו מצמצמים את הזליגה של מה שמגיע לרצון לקבל?

תדברו על זה בקבוצה.

תלמיד: הוא כותב שבזמן קבלת עול מלכות שמיים צריך לכוון שדווקא בכוח ה' אנו יכולים לצאת ממצרים ולזכות להיות לכם לאלוקים¹. ברגע שאדם מוכן למצב של קבלת עול מלכות שמיים. מה הכוונה שהוא צריך לכוון, שדווקא בכוח ה' הוא יכול לעשות את זה, מה העבודה בינינו?

הבורא מגלה כלפיו כנראה הארה מיוחדת, ואז אדם עוזב את כל החשבונות שלו חוץ מהיכולת להתבטל כלפי הבורא.

תלמיד: אני זוכר שקבלת עול מלכות שמיים קשורה לאמונה למעלה מהדעת.

בסדר. זה מילים.

תלמיד: בקבלת עול מלכות שמיים יש איזה שלב חדש בעבודה לאדם - עד קבלת עול מלכות שמיים ומקבלת עול מלכות שמיים.

אנחנו עוד לא הגענו לזה כדי לברר.

תלמיד: הוא כותב, ש""יכול להיות שמילאו את כמות היגיעה הנדרשת, אלא שהתרשלו באיכות"." מה חסר ביגיעה שאומרים שחסרה איכות, כלפינו היום?

היום כלפינו? ההשתוקקות שלנו לבורא, להארה עליונה שמתגלה ומושכת אותנו אליה, זה מה שאנחנו צריכים לבטא ככל האפשר.

תלמיד: האם ההשתוקקות לבורא צריכה להיות תוצאה מהיגיעה שלנו שאנחנו רוצים להשיג השתוקקות לבורא?

כן.

תלמיד: הוא כותב "שהעזרה עוד לא הגיעה, הוא מסיבה שעוד לא נתן היגיעה המסוימת בכמות ובאיכות הנצרכת להכנת החסרון, בכדי לקבל מילוי". נראה שאנחנו כל הזמן מבררים שיש לנו חיסרון אבל אין תשובה. פה נראה לי שהוא אומר שהוא כן נתן יגיעה אבל לא הגיע לחיסרון אמיתי.

כן.

תלמיד: מה חסר לנו באיכות היגיעה בהכנה שלנו לפסח, במה להתרכז בכל היגיעות שלנו בעשיריות ובין העשיריות?

לקרוא את כל החומר ששייך לפסח ולהשתדל לחפש בו אותם החסרונות שאנחנו צריכים לגלות בנו כדי להגיע לחיסרון האמיתי הנכון.

תלמיד: בשיחות על הדרך אתה אומר שעדיין לא הצלחנו בהכנה לפסח להגיע לדיוק הזה. האם אתה מתכוון לאיכות החיסרון שלנו?

כן.

תלמיד: יש תחושה שמה שלא תעשה יש סכנה להתייאש ולברוח מהמערכה. מה שלא תעשה הפרעה שולט, ואז יש את העצה "בזעת אפיך תאכל לחם". שזה מה שישמור על האדם שהוא יגיע לסאת היגיעה שתעלה אותו לרצון להשפיע. אז מהי ההבחנה הזאת "בזעת אפיך תאכל לחם". מה זה ה"לחם" הזה ששומר עליך, מבדיל אותך?

לחם זה מאכל אדם, שאפשר להגיע למאכל הזה רק דרך השקעת היגיעה בכמות ואיכות.

תלמיד: כשאדם הולך בדרך הוא לאט לאט מבין את המכלול הזה, אבל ביגיעה, במאמץ, בעבודה עם החברים, יש הבחן כלשהו שאמור לשמור על האדם, לכוון אותו כדי שלא יטעה בכוונה. מה זה הלחם הזה, תמיד בסוף אתה מגלה שזה בכל זאת פרעה? האדם מברר כאן באיזה חיסרון הוא יכול להגיע לקשר עם הבורא. אז ברור לו עכשיו שאם הוא יגלה חיסרון שאליו מתכוון הבורא, הוא יגיע לדבקות בבורא. מכאן יש רק עניין עם החיסרון ההוא, מאיפה הוא מקבל? כנראה מהבורא. ואיך הוא עובד עימו? אז הוא פונה לבורא ומבקש לעלות לאותו החיסרון, וכאן הוא מבין שלא צריכים יותר מאשר הרגשת הנחיצות באותו החיסרון.

תלמיד: הלחם זה החיסרון הזה שהוא לאט לאט מברר ומזקק אותו מכל החסרונות שלו או שזה כבר התגובה מצד הבורא?

לא, זאת לא תגובה, זה חיסרון שמתעלה מעל כל החסרונות של האדם. ואז הוא מגיע לגלות את החיסרון הזה שנקרא "לחם", וכך מגיע לדבקות בבורא.

תלמיד: זאת היגיעה האיכותית מה שנקרא?

כן.

תלמיד: מה זה המצב הזה של "נשברי לב" ששם הבורא מסייע לאדם?

כשאדם מגיע למצב שאין לו במה לבצע את החיסרון שגדל בו, אז הוא נמצא במצב של "נשברי לב".

תלמיד: וכשהלב הזה שבור, הוא מזהיר פה לא לברוח מהמערכה כי זה שלב מאוד קריטי. איך נשארים במערכה כשהלב במצב קריטי שאין לו כבר במה להיאחז, ואז הוא אומר לו שהעצה היחידה היא לא לברוח, אלא להיאחז ב-ה'?

אפשר להבין את זה ממה שאנחנו רואים בשטח. האדם מבקש מהבורא רצון חדש שיעזור לו להתעלות למעלה מכל החסרונות שלו.

תלמיד: כלומר להתעלם מהחסרונות של הרצון לקבל? המצב הזה הוא למעשה שבירה טוטאלית של הרצון לקבל?

לא. האדם מבקש מהבורא שייתן לו כוח ואחיזה ברצון להשפיע. וכך הוא נמצא בעצם באיזה מאבק עם הבורא, כל עוד לא מקבל את זה. כשמקבל את זה, מתחיל לעבוד עם הרצון להשפיע שקיבל מהבורא, והרצון לקבל שלו נכנע.

תלמיד: והוא גם אומר שבמצב של שיברון הלב הזה, הוא צריך להיכנע, הוא גם מגלה שהוא הבן אדם הכי גרוע בעולם.

כן אז מה?

תלמיד: זה מצב טוב אם ככה?

כן.

תלמיד: שמעתי שאחד האמצעים להשיג חיסרון, זה להתבטל בקבוצה. כלפי מי הביטול?

כלפי הרצון של החברים.

תלמיד: מה זה אומר שאני מתבטל כלפי החבר?

אתה מתבטל כלפי חברים שהם כולם נמצאים בקבוצה וכולם פועלים על החיבור שלהם והתוצאה מהחיבור תהיה מכל החברים. כי מה שהם רוצים זה להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלהם ולהגיע לעל מנת להשפיע.

תלמיד: יש חברים שזה יותר בולט שהם מגיעים כל יום והם ממש רוצים לעשות הכול ואני חייב לעשות את הפעולה הזאת כלפיהם, ויש כאלה עם פחות חשיבות, באים מדי פעם, האם גם שם יש שתי צורות שונות או שזה אותה פעולה של התבטלות?

אני חושב שאתה צריך להתבטל כלפי כולם.

תלמיד: איך בעצם ביטול כלפי כולם, מקבץ כוח מספיק גדול שיכול להילחם עם אותו יצר הרע?

כי על ידי אותה הכוונה להיות בחיבור אחד, אתם מחברים את הרצונות שלכם ואז נעשים כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: הבורא מסדר לאדם כל מיני מחשבות שכאילו יש גשמיות לפני רוחניות. למה הוא עושה ככה לאדם?

כדי שהאדם יבחר מה בשבילו זה העיקר ואיך הוא יכול להתעלות למעלה מהשאלות על החסרונות הגשמיים.

תלמיד: רב"ש כותב כאן, "כשה' עוזר לו, הוא יודע כבר, שזה נכס חשוב וצריכים לשמור מאוד, שלא יקחו זה החיצוניים." מתי אדם יכול להסתכל על המצב שלו ולהגיד שה' עזר לו?

מתי שה' עוזר לו.

תלמיד: נגיד שיש לו מחשבה שהוא רוצה להגיע לדבקות, ופתאום נפלה לו איזו מחשבה שהוא רוצה להשפיע. זה כבר נחשב עזרה מה'?

ודאי.

תלמיד: ואם הבורא הביא אותו לסביבה שבזה עוסקים. זה נחשב עזרה מה'?

כן.

תלמיד: ואם הוא נותן לו לעסוק בזה יום ועוד יום, זה גם נחשב עזרה מה'.

כן.

תלמיד: אז עכשיו כשהוא מבין שה' כבר עזר לו, מה העניין של לשמור על זה? למה יש עניין שלא לאבד? הוא כל הזמן חוזר על זה שאדם צריך לשמור שלא יאבד את מה שנתנו לו. מה זה לשמור, מה יש לשמור?

הוא צריך להידבק באותן המחשבות, הרצונות, החסרונות שהיו לו, ולחזק אותם.

תלמיד: מי זה החיצוניים שיכולים לגנוב ממנו את מה שהוא כבר קיבל?

הרצון לקבל שמתעלה בו.

תלמיד: גם זה עזרה מה'. אומרים שלא יישאר בבחינת ילד קטן, שלא יסתפק במועט, אז מגדילים לו את הרצון לקבל, ואז יש לו עוד פעם יגיעה. מה לא נחשב עזרה מה'? הרי בורא תוקף אותך גם מצד הרצון לקבל, וגם מצד הנטייה לדבקות. אז ממה צריך להיזהר?

צריכים להיזהר מלהתנתק מכוח עליון. אדם צריך להיזהר להתנתק מכוח עליון.

תלמיד: יש לזה איזו פוליסת ביטוח שאפשר לקנות?

שיחשוב על זה.

תלמיד: יש פעולות שאדם יכול לעשות כדי להבטיח את עצמו?

לא.

תלמיד: אז מה עושים?

מה שעושים? לומדים איך להישאר במקום.

תלמיד: הבורא מאיר לאדם שהוא מוכן ורוצה קשר עימו, קשר רציף וחזק, והחיסרון מצד האדם, הוא לא בגובה ההארה הזאת מהבורא. מה האדם עושה בנקודה הזו?

האדם מקבל הארה מלמעלה, אבל זה לא לפי כוחו, והוא מרגיש שזה סוחב אותו לאיזה כיוון אחר. כן?

תלמיד: הוא מרגיש את רצון הבורא להרים אותו.

להרים אותו?

תלמיד: כן, אבל החיסרון מצידו הוא לא בגובה של ההארה הזאת, החיסרון שלו פחות מזה. מה הוא עושה בנקודה הזאת?

תפילה, אין יותר מה לעשות. תפילה.

תלמיד: הוא מבקש חיסרון? חיסרון זה לא משהו שהוא צריך לעבוד ולהשיג?

הוא מבקש להשיג אותו רצון להגיע לקשר עם הבורא, כמו שקיבל עכשיו רצון מהבורא שדוחה אותו.

תלמיד: שמעתי שאמרת לשמור על ההארה על ידי ביטול, אז כשאדם משתווה עם ההארה, ומסוגל לקבל אותה, מה זה ביטול בנקודה הזאת?

ביטול כלפי ההארה?

תלמיד: בוא נגיד ביטול כלפי הבורא.

כלפי הבורא. ודאי שיש כאלו דברים, אבל אני לא..

תלמיד: איך אדם מחזיק את הקשר עוד ועוד? כי אני מרגיש שיש בפסח דווקא נכונות יותר לשמור אותנו, אנחנו מקבלים יותר מחשבות על הבורא לאורך היום, יותר התעוררויות.

זה רק על ידי המאמץ ביגיעה.

תלמיד: אתה יכול לדייק, מה היגיעה שלנו צריכה להיות?

היגיעה שלכם?

תלמיד: כן. איך לדייק את היגיעה שבאמת הקשר הזה יתחזק ויתממש?

היגיעה שלכם צריכה להיות שאתם רוצים להתחבר יחד, כולם יחד בחיבוק אחד, ושבתוך החיבוק הזה, בלחץ ביניכם, אתם משיגים את הבורא, שהוא נמצא איתכם. וכשתגיעו לזה, אז תדרשו ממנו שאתם רוצים רק להשפיע. שום דבר חוץ מזה. זה הכול.

תלמיד: קודם ענית לחבר, שצריך להתבטל בפני כולם בעשירייה, להתבטל באופן שווה. אבל יש הבדלים, נניח בין חברים צעירים עם כוחות, שרוצים להשתלט ולהוביל, לעומת חברים ותיקים. יש הבדל בעבודה שלי בביטול מול אלה, ומול אלה. קודם החבר ניסה לשאול על ההבדל הזה, והיה נשמע שאין הבדל מהתשובה שלך.

תראה, אני רואה עכשיו את האנשים שמחלקים לכולם קפה, כן? אז אני רואה חבר, ואני זוכר אותו עוד מהנסיעה שלנו לאנגליה, מתי זה היה? ב 2008, קחו דוגמה ממנו.

תלמיד: לאיזו התקפה פנימית אנחנו צריכים להיכנס בפסח הזה?

אתם צריכים כבר להגיע בפסח הקרוב, אתם חייבים לראות את עצמכם שאתם יחד, ביניכם, מייצבים כזה רצון לבורא שהוא מחבר אתכם יחד, ובחיבור ביניכם, יחד איתכם, הוא מתגלה.

תלמיד: זה נקרא התקפה, המהלך הזה?

מצידכם? יכול להיות.

תלמיד: פתאום זה נשמע גדול כזה, פתאום זה נשמע מאוד גדול, כולם צריכים להתחבר יחד. מה זה? אני מחפש להיאחז במשהו קטן שאני מסוגל. להביא את כולנו?

למה? כמו שאתם נמצאים עכשיו בשיעור הבוקר, אז תאר לעצמך שאתם סך הכול עשירייה אחת, ורוצים להיות מחוברים.

תלמיד: אז הפעולה היא לתאר לעצמי שכולנו עכשיו מחוברים יחד?

כן.

תלמיד: רב"ש כותב כאן במאמר הרבה פעמים על לא לברוח מהמערכה גם במצבים הכי הכי גרועים. מה עוזר לאדם להישאר במערכה הזאת, גם כשאין בו כוחות?

הרכנת הראש.

תלמיד: מה זה אומר?

שהוא מוריד את החשיבות שלו מזה שהוא מתקרב לבורא.

תלמיד: זה להיאחז בדרך בכל מחיר, להרכין ראש, לבוא ולהתמיד אפילו בפעולות החיצוניות שהוא עושה במסגרת.

כן.

תלמיד: אבל איך לא לברוח מהמערכה שבלב?

איך לא לברוח מהמערכה שבלב? את זה תשאל את הבורא. תשאל את הבורא.

תלמיד: אמרת קודם משפט "להיזהר לא להתנתק מהכוח העליון". איך נזהרים בעבודה בינינו?

כל הזמן חושבים עליו.

תלמיד: שבקשר בינינו תמיד המחשבה תהיה עליו.

כן.

תלמיד: איך לא לברוח מזה שהקשר בינינו נועד לקשר עם הבורא?

אני לא יודע, אבל תחשבו על זה, תדברו על זה, תהיו מוכנים לזה.

תלמיד: כיצד נוכל להגן על הקשר שלנו עם הבורא מהשפעת הקליפות?

אם תרצו להיות יותר מחוברים ביניכם, כדי שמהחיבור ביניכם תגיעו לכל הפתרונות, אז תוכלו לנצח את הקליפות ואת הכול.

תלמיד: מה זה אומר שהדעת נמצאת בגלות?

שהיא לא בתוך הקבוצה, אלא בתוך הגלות.

תלמיד: איך להתמודד עם הגאווה שמונעת מאיתנו לקבל עול מלכות שמים?

נראה לי שצריכים להתנתק מכל המחשבות והרצונות שמתעוררים בנו ולהשתדל להיות דבוקים רק זה בזה.

תלמיד: מה זה אומר לחבר רצונות? איך זה בא לידי ביטוי בעשירייה?

לחבר רצונות, זה כמו שיש לנו ביום יום.

תלמיד: מה זה מצב ההתקפה? איך לייצר הרגשת התקפה משותפת בעשירייה?

להתחבר ביניכם.

תלמיד: כתוב, ""בא אל פרעה" צריכים, לתת לב לזה, ולהאמין בכל המצבים הכי גרועים שאפשר להיות, ולא לברוח מהמערכה, אלא תמיד לבטוח בה',". מהו המקום הזה "לבטוח בה'"?

"לבטוח בה'" זה להיות בטוח בעזרה, שאם אתה הולך לפי הרגש והשכל שלך, אז אתה מתקרב לבורא.

תלמיד: לגבי עזרה לחברים. העבודה בינינו היא פנימית, ההתכללות היא פנימית. איך אני יכול לעזור לחבר להתגבר אם העבודה היא פנימית? איך אני יכול לזהות את זה?

לתת לו דוגמה, דוגמה מהחיים, ואז אתה יכול יחד עימו לעלות מהקליפות.

תלמיד: באחד הכנסים לפני כמה שנים אמרת משפט שנחרט, ש"הקדושה מחכה לאדם שיגדל". איך מתבטאת הגדילה הזו באדם?

במידה שהאדם יכול להיות במוח אחד, ברצון אחד, באותה מחשבה, כוונה.

תלמיד: כשאנחנו מתכוונים לצאת ממצרים אני מרגיש שיש אנשים שנמצאים במסלול הזה, שרב"ש כתב גם בשבילם את המסר הזה, את ההכוונות, אבל כל העבודה שלו עדיין לא מגיעה אליהם. האם יש מקום לחשוב על האנשים האלה? אולי אפילו לא מתאים להגיד שהם "חברים" כי הם עדיין לא איתנו, אבל הם קיימים ונמצאים בתוך העניין הזה באיזו צורה. הם עדיין בחושך ומנסים למצוא את הפתרון כדי לדעת איך לצאת מהחושך. האם יש מקום לחשוב על החלק הזה בהכנה לצאת ממצרים?

ודאי שיש. אנחנו רוצים להיות כולנו מחוברים ומחזיקים בבורא שיחבר אותנו, שיכסה עלינו וימשוך אותנו ממצרים.

תלמיד: מה הפעולה שאנחנו יכולים לעשות עבורם? עבור אנשים שנמצאים עדיין בחושך, שמרגישים את הדברים האלה. הם יודעים שהם צריכים לצאת מהרצון לקבל, הם מרגישים עבדים תחת השליטה שלו, אבל הם לא יודעים לאן ללכת, אין מישהו שיכול להגיד להם.

מי כן יודע?

תלמיד: אני רוצה להגיד, "אנחנו יודעים".

אנחנו לא יודעים.

תלמיד: אבל לפחות יש לנו מורים.

זאת עוד לא ידיעה. אנחנו נמשיך ונקווה שנגיע לתוצאה הנכונה.

תלמיד: במאמץ שלנו לחיבור מה מביא אותנו בסוף באמת להתחבר?

במאמץ שלנו לחיבור, מה מביא אותנו למטרת החיבור? זה שאנחנו לא נעזוב, לא נתנתק ממטרת החיבור.

תלמיד: האם כשאנחנו עושים מאמץ לחיבור אנחנו קודם מתחברים בינינו ואז יכולה להיות לנו פנייה לבורא, או שמתוך המאמץ אנחנו צריכים לפנות לבורא שיחבר אותנו?

אנחנו צריכים לפנות לבורא שיחבר אותנו.

תלמיד: האם עד שמגיעים לפניה הזאת, זה נכון להגיד שאנחנו לא יכולים להתחבר, לא מסוגלים בכלל?

כן.

תלמיד: כי ממש מורגש מחסום שמפריד ביני לבין הרצונות של החברים, אני לא מצליח לזהות אותם.

כך כל אחד ואחד צריך לגלות ומתוך זה לפעול.

תלמיד: מה הפעולה הנכונה במצב הזה, כי אין לאן להתקדם את המילימטר הבא. המאמץ לחיבור הביא אותי למצב שאני לא מצליח לזהות עם מה אני צריך להתחבר בכלל.

אתה צריך להתחבר עם הרצונות של החברים, ומתוך כל הרצונות אתם צריכים להגיע לרצון אחד, שבו אתם מגלים את המטרה שלו.

תלמיד: אבל אני לא מזהה את הרצונות של החברים, אני לא מצליח לזהות את הרצונות הנכונים של החברים לחיבור, להשפעה, לבורא, לכל מה שאנחנו מדברים.

את זה אתה צריך לבקש מהחברים שיסבירו לך יותר ויותר.

תלמיד: שיסבירו מה?

שיסבירו איך לגלות את עצמך בצוותא עם החברים, כך שאתם מגיעים סך הכול לרצון אחד, ופונים לכוח העליון שיעזור לכם לעלות לשם.

תלמיד: רב"ש כותב "ואם מי שהוא, עסק בתורה, ולא הצליח להעביר היצה"ר ממנו, אין זה, אלא: או שהתרשל, לתת את היגיעה והעמל, המחויב ליתן בעסק התורה, כמ"ש: "לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין".

איך אני בודק את עצמי, כי פה רב"ש כותב שאתה יכול לתת יגיעה, להשקיע, ללמוד, לבוא, לעשות הכול, אבל בסוף פספסת באיכות ואתה לא תצליח. מה זו האיכות הזאת?

שאתה לא משפר את איכות היגיעה, שהיא צריכה לעלות בחיסרון שלה לבורא שייתן לכם או לך, למי שפונה, רצונות חדשים.

תלמיד: אם אנחנו לוקחים את זה לעבודה היומיומית, אז אני עושה את כל הפעולות, בא לשיעור בוקר, מתחבר, האם זה לא מספיק? מה זו איכות היגיעה, האם כשאני עושה את אותן פעולות בצורה יותר עמוקה? מה חסר שם כדי שתהיה איכות?

למה אתה רוצה להגיע.

תלמיד: אני צריך לשאול זאת את עצמי כל פעם כשאני עושה את הפעולה?

כן, בטח.

תלמיד: אני יכול לענות לעצמי. אני בא לשיעור בוקר כי אני רוצה להגיע להיות כמו הבורא, להתקרב, אני עונה לעצמי תשובות כאלה. מה הדלתא שחסרה פה כדי שניגע גם באיכות, שניתן על זה דגש?

הדגש צריך להיות בחיסרון שלנו, שאנחנו רוצים להיות באותו החיסרון כמו הבורא.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להתרכז באיכות ולהקטין בכמות, כלומר לעשות מעט אבל באיכות יותר גבוהה?

זה לא חשוב. העיקר שתתרכז באיכות.

תלמיד: כשאתה אומר באיכות, אם אני עכשיו מנסה לחפש בכל דבר הזדמנות כדי לראות איך אני יכול להשפיע, האם זה הופך כל פעולה כזאת ליגיעה בכמות או ליגיעה באיכות?

יגיעה באיכות.

תלמיד: ובמה עוזרת לנו היגיעה בכמות, מה היא נותנת?

גם יגיעה בכמות וגם יגיעה באיכות, שתיהן מעוררות באדם חיסרון להבין מה העיקר ביגיעה.

תלמיד:. אם לסכם ואם הבנתי נכון, עדיף לנו להתרכז באיכות היגיעה. ובאיכות היגיעה אני יכול להתרכז אם אני בכל פעולה, אפילו אם אני עושה אותה הרבה פעמים, שואל את עצמי מה אני רוצה להשיג באותה פעולה.

כן.

תלמיד: מה עיקר היגיעה?

מה העיקר ביגיעה?

תלמיד: כן.

זה מה שעיקר ברצון האדם שמפעיל את הרצון.

תלמיד: כשאדם נותן יגיעה כמותית, יגיעה איכותית, מה מתגלה לו בתוך היגיעה?

מה שמתגלה לו ביגיעה שלו זה למה הוא באמת משתוקק.

תלמיד: איך אדם מעלה את החיסרון הנכון מעל כל החסרונות? איך אדם מברר ומבין כל החסרונות מתחיל להציף למעלה את החיסרון הנכון? איך הוא עושה את זה?

על ידי תרגילים בתפילה, בבקשה לבורא.

תלמיד: אמרת לתת לחבר דוגמה שאתה יכול לעלות מהקליפות. נשמע שזה בעצם מפתח, כי אם אני מצליח לעשות את זה מול החברים, אז אני יכול להתחזק בעשירייה ואנחנו מחזקים זה את זה לקראת פסח. איך לתת דוגמה שאני עולה מהקליפות, איך עושים את זה?

על ידי תרגילים. אתם צריכים לדעת איך מבקשים את זה.

תלמיד: אנחנו אומרים שבמאמץ לחיבור צריך להגיע לרצון משותף. חבר אחד נמצא במקום שהגוף אומר לו "איך אתה מעז בכלל לבקש לשנות את הטבע", חבר אחר מבקש להצליח לשמור על ההארה כשהיא מגיעה. ממה הרצון הזה מורכב, האם הוא מורכב מהחסרונות של כל חבר?

כן.

תלמיד: או האם מזה שאנחנו מבקשים שכל חבר יוכל להשלים את עצמו, או גם וגם?

גם וגם.

תלמיד: איך להגיע לחסרון משותף כשכל אחד מבקש משהו אחר?

להשתדל להתחבר.

תלמיד: להשתדל להתחבר על פני חסרונות שונים, זה הפתרון?

כן.

תלמיד: האם מחשבה זו תוצאה של הרצון?

כן.

תלמיד: האם מחשבה של כל אחד מאיתנו עובדת על תדר מסוים?

תדר מסוים.

תלמיד: במקצועות גשמיים יש פוטנציומטר, משהו שמכוון תדר ומאחד אותו. איך ברוחניות לוקחים את התדר של המחשבה שלנו ומייצבים אותו לגל אחד?

מה הבעיה?

תלמיד: זו הבעיה. כי מה שאנחנו שומעים פה עכשיו אלו כל מיני מחשבות, יש רצונות כאלה, רצונות אחרים. הבעיה היא שזה תדר אחר, אומנם קרוב מאוד, אבל תדר אחר שעובד בינינו.

אתה רוצה שיהיה תדר אחד?

תלמיד: מאוד רוצה.

זה אפשרי?

תלמיד: לאחד תדר? אני חושב שכן. כך אנחנו לומדים, שלשם צריך להגיע, למחשבה אחת, לתדר אחד, לרצון אחד משותף.

נגיד שיש לך הזדמנות להגיע לתדר אחד, איך אתה מדמיין אותו?

תלמיד: עגול, שנמצא בזרימה אחת.

כל הרצונות של כל אחד מתחברים עם האחרים, וכולם מגיעים לעיגול אחד.

תלמיד: נכון.

והעיגול הזה מגיע לבורא.

תלמיד: שווה לרצון להשפעה, לתכונת הבורא.

לתכונת הבורא. זה יכול להיות יפה.

תלמיד: מה צריך לעשות?

לחשוב.

תלמיד: איך לכוון אותנו כך יחד?

לחשוב.

תלמיד: אבל המחשבה שלנו מוטרדת מכל מיני הפרעות חיצוניות.

לנקות אותה אפשר על ידי התמדה.

תלמיד: מה זו התמדה? זה לשים מטרה משותפת בינינו.

כן.

תלמיד: ורק אותה לחזק.

כן.

תלמיד: האם למטרה הזו אפשר לקרוא המכוון, הפוטנציומטר לאחד?

כן.

תלמיד: אבל כל אחד חושב את המחשבה שלו. איפה המחשבות שלנו מתלכדות למחשבה אחת משותפת?

הבורא יעשה את זה. הבורא יחבר בינינו.

תלמיד: לאורך כל השיעור אני שומע שצריך לעשות תרגילים בתפילה לבורא.

כן.

תלמיד: מה זה תרגיל בלפנות לבורא?

תרגילים כאלה שכל החיבורים שלנו, המטרות שלנו, יהיו מכוונים למטרה אחת, לפתרון אחד, ואנחנו מגיעים לזה שנותנים את זה לבורא.

תלמיד: התרגיל הוא כל זמן לחזור לציור הזה, למחשבה הזאת.

כן.

תלמיד: מה יכול להחזיק אותי יותר במחשבה הזאת, למשוך אותי כל הזמן לשם ולא לברוח מהמערכה הזאת?

כל עוד לא קיבלת תשובה ברורה, אתה חייב להיות בזה.

תלמיד: אבל איך להיות בשאלה הזאת כל הזמן, להיות טרוד בזה?

אני לא רואה קושי. תנסו, תראו, זה אפשרי.

תלמיד: כתבתי קודם שאדם צריך להיזהר לא להינתק מהכוח העליון. מה הבדל בין פחד לא להינתק ממנו, לבין ההשתוקקות להתחבר אליו?

להיות בקשר, גם בזה וגם בזה.

תלמיד: איך משתמשים בשני הכוחות האלה, גם בפחד להינתק וגם ברצון לשאוף לטוב, לעגול, לתדר הזה?

להשתדל, ואז הפתרון יבוא.

תלמיד: כשאנחנו עושים עכשיו הכנה לפסח, האם זו הזדמנות למשהו מיוחד שאנחנו צריכים לצפות לו?

כן. אנחנו משתוקקים להיות מחוברים, ובחיבור הזה אנחנו רוצים שנקודת החיבור תתגלה בכל אחד ובכולנו יחד.

תלמיד: איך מצרפים את כל הדברים הגשמיים שהולכים לעשות בפסח לכוונה המדויקת הזאת?

דברים גשמיים הם רק כדי שנברר את הפעולות המיוחדות.

תלמיד: פעולות מיוחדות של חיבור?

של חיבור.

תלמיד: כתוב פה, "שלמרות שיש הרבה סגולות ותחבולות לצאת מטבע שלו, והוא נשאר עירום כביום הוולדו, מבלי לבוש אחר, שהלבוש הזה נקרא לבוש של הרצון להשפיע". כתוב הרבה סגולות ותחבולות, האם זה אומר שיש הרבה דרכים ולא דרך אחת לצאת מהטבע?

יש רק תפילה אחת שצריכה להביא לנו את מצב ההולדה, ואנחנו צריכים להשתמש בזה.

תלמיד: מהי אותה תפילה שצריכה להביא לנו את מצב ההולדה?

שאנחנו רוצים להיוולד, להיות עצמאיים, מחוברים בינינו ולמקור, לבורא שמחייב אותנו.

תלמיד: בתקופה המאוד מיוחדת הזו שאנחנו עוברים, אני שומע גם חברים שנמצאים פה המון שנים, שלא זכור להם תקופה כזו מאתגרת. בכל שיעור, בכל רגע כזה, אי אפשר אפילו למצמץ כדי לא לפספס את הרגע. בדרך לפסח, ליציאה ממצרים, מה העשירייה תגלה בכל התקופה הזאת כשהיא תקיים את הערבות?

עשירייה שמגיעה לפסח ונכללת בכל ההכנות של הפסח, היא צריכה לגלות שיש לפניה עכשיו עבודה מיוחדת. בעבודה הזאת הם צריכים להיות מחוברים, וכך להגיע לחיבור ביניהם, לאיחוד ביניהם. אני חושב שנוכל להצליח.

תלמיד: אמרת שבהכנה הזאת של העשירייה לפני פסח, בהתקפה, עלינו להשיג את החיבור ושזה עניין ריאלי. מה זה החיבור המיוחד הזה שאנחנו צריכים להשיג בהכנה לפסח וגם במהלך תקופת פסח עצמה? במה החיבור הזה שונה ממה שיש לנו ביום יום?

בזה שאנחנו מתחברים בינינו, מתקרבים לבורא, ודורשים ממנו לשפוך אור על הבקשה שלנו לחיבור, כך שנתחבר ונבנה מתוכנו קבוצה אחת מאוחדת. אז נרגיש מהו חיבור, מהו הכוח שנמצא בנו אבל עדיין לא התגלה אף פעם בינינו. זה מה שהייתי רוצה שנצליח בו.

תלמיד: אמרת שעלינו להמשיך עם התרגיל הזה עד שנקבל תשובה ברורה על המאמץ הזה, על התפילה הזאת. מה זה אומר לקבל תשובה ברורה על המאמץ?

זה כשנרגיש שכל אחד מאיתנו נמצא תחת לחץ של הרבה מהחברים שלו, שלוחצים עליו ומחזיקים אותו קרוב אליהם. בואו ננסה כך שזה יצליח לנו. אני רוצה להבטיח לכם שמלמעלה תקבלו את כל מה שתרצו, כל עוד אתם רוצים להיות באמת.

מה שעוד אני מבקש, צריך להבין טוב את המאמרים הקטנים האלה של הרב"ש.

(סוף השיעור)

---

1. וזהו שצריכים לכוון בקבלת עול מלכות שמים "אני ה' אלקיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלקים", שדוקא בכח ה' יכולים "לצאת ממצרים" ולזכות לבחינת "להיות לכם לאלקים"."↩