שיעור בוקר 18.10.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 457, מאמר: "שופר של משיח"

קריין: כתבי בעל הסולם, עמ' 457, מאמר: "שופר של משיח".

כמו שאתם יודעים, יש לנו תכנית, לפי התכנית הזאת אנחנו קודם כל רוצים לעבור על כל המאמרים של בעל הסולם, ואנחנו רואים בזה חשיבות עליונה כדי להתקדם, כדי לקבל תמונה כללית על המציאות, על תפקידנו, על ההתקדמות שלנו לקראת המטרה הרוחנית, מטרת החיים שלנו. ויחד עם זה אנחנו לומדים גם פרשת השבוע דברי רב"ש, ועוד כל מיני דברים, עוד יש לפנינו תכנית עשירה מאוד, רבה מאוד, אבל קודם כל אנחנו צריכים לדעת מה כתב בעל הסולם על הדור שלנו, על התפתחות חכמת הקבלה, איך אנחנו מגיעים למימוש של תפקידנו.

במסגרת הזאת אנחנו היום נעבור על המאמר הקצר הזה, "שופרו של משיח".

שופר של משיח

"המשיח" זה נקרא כוח המושך אותנו מעל מנת לקבל, מהרצון האגואיסטי לעל מנת להשפיע, לרצון האלטרואיסטי, מהגלות, שאנחנו נמצאים בניתוק מהבורא, לגאולה, שאנחנו מגלים אותו. כמו שלמדנו כבר, שההבדל בין גלות לגאולה זה באות אלף, שזה אלופו של עולם, הבורא, מתגלה.

אז מה זה שופרו של המשיח? קריאה לכוח העליון הזה שמושך אותנו מרצון אגואיסטי להשפעה.

גאולה רק בכח הקבלה

"ותדע שז"ס, שאין בני ישראל נגאלים, אלא אחר שיתגלה חכמת הנסתר בשיעור גדול, כמ"ש בזוהר: "בהאי חיבורא נפקין בנ' ישראל מגלותא"." שבחיבור הזה יוצאים בני ישראל מהגלות. "כי היה בזמן הלז תקוה לגאולה, שכתיבת הזוהר, שהתחילה בימי רשב"י, היתה בזמן גילוי בר כוכבא, שר"ע רבו של רשב"י אמר עליו: "דרך כוכב מיעקב". וכן אחר חורבן ביתר היה התקוה גדולה."

היו כמה כאלו מקרים בהיסטוריה של אלפי שנים, מבבל והלאה, שכבר נתנה כאילו תקווה לאלו שרצו להתגלות, להתקרב לבורא, לגלות אותו בנצחיות, שלמות, דבקות וכן האלה, שזה אפשרי וכביכול הזמן פעל לטובת העניין הזה, אבל זה לא קרה.

אז הוא אומר כך, כנראה שחסר עוד כוח של המשיח האמיתי, שהוא צריך להתגלות ולמשוך אותנו, זאת המילה "למשוך" אותנו מהאגו שלנו, מהרצון לקבל לעל מנת להשפיע. אז היו כמה כאלו תאריכים כביכול בהתפתחות של העולם, שהעולם היה יכול כבר לעלות לדרגת הקשר, גילוי הבורא, אבל זה לא קרה.

כתיבת הזהר וגניזתו

"ומשום זה הרשה רשב"י את עצמו וגילה או חכמת הנסתר, דהיינו בספריו זוהר ותיקונים. אכן בשמירה גדולה, כי לא הרשה לכתוב דבריו, אלא לר' אבא, שיכול לגלות ברזא, שחכמי בני ישראל לבד יבינו הדברים וחכמי האומות לא יבינו, מפחד שמא ידעו חייביא למפלח למאריהן. ומשום זה תיכף שראו שעדיין הזמן מוקדם לגאולת ישראל, אז הצניעו אותו, שהיה בזמן רבנן סבוראי. כי אנו מוצאים הרבה מרבנן סבוראי, שכתבו עניניו בתוך הזוהר כנודע".

אתם יכולים לשאול באמצע מה שיש לכם לשאול, כי ככה זה כאן כל משפט ומשפט הוא חתוך ואפשר אחריו לשאול מה שלא מובן.

אז מה הוא אומר לנו בעל הסולם? הוא אומר שרשב"י והתלמידים שלו ראו שהגאולה לא באה, זה כבר היה אחרי חורבן בית שני, ושנכנסו לגלות, היו בניתוק מהבורא יותר ויותר, אז הם הסתתרו במקום אחד, באדרא רבא, זה מקום כזה בצפון ישראל, ישבו שם וכתבו את ספר הזוהר. והיו להם עשרה אנשים, קבוצה, עשירייה וכך הם עשו, ומזה יצא לנו ספר הזוהר.

רשב"י עצמו לא כתב, כי הוא ידע יותר מדי ולא היה יכול לכתוב כי היה מתגלה מדי, כי אסור שיהיה כך, אלא לאט לאט הדברים האלה צריכים להתגלות. כמו שאנחנו מלמדים את הילדים, לפי הגיל, לפי ההתפתחות אנחנו נותנים להם יותר ויותר חכמה, ככה רשב"י, הוא בחר אחד מתלמידיו ששמו רבי אבא, מפני שהיו לו תכונות כאלה בנשמה, שהיה יותר קרוב לאור מקיף, שהיה יכול לכתוב בסוד. שאפילו שכותב, וכותב כאילו מובן אבל להבין מה שהוא כותב, יכולים להבין רק אנשים שיש להם נטייה לגלות את הבורא, נטייה אמיתית ויש להם גם נשמה מאותו האור המקיף.

ולכן כך נכתב ספר הזוהר, ולכן אמנם הוא נכתב מצד אחד, ומצד שני היה סודי, זאת אומרת שלא כל אחד יכול לקרוא ולהבין מה כתוב. אלא רק אלו שיש להם נטייה לזה ומבינים ומרגישים ועושים עבודה כדי להתעלות מעל האגו שלהם, לפני מידה שמתעלים מעל לאגו, לפי זה הם מגלים על מה הזוהר מדבר.

שאלה: בקטע ראשון קראנו על רבי עקיבא. אולי באופן כללי, מי זה רבי עקיבא, מי זה בר כוכבא, מי זה רבן סבוראי?

אלה אותם המקובלים שהיו באותם הדורות של אחרי חורבן בית המקדש השני. זה הכול. רבי עקיבא היה רב, מורה של רשב"י שכתב את ספר הזוהר עם תלמידיו. ורבי עקיבא היה ידוע, הוא היה מורה גדול, למדן גדול, שמו נזכר בכל המקראות, בתלמוד, בכל דבר. הוא בעצם ייסד לנו את כל התורה, התלמידים שלו הם כולם מקובלים גדולים שמהם עברה אלינו חכמת הקבלה, ולכן מה שהוא כתב בשבילנו זה העיקר.

ועיקר הלימוד שלו זה היה באמרה שלו הידועה, "ואהבת לרעך כמוך". שהוא צעק בזמן חורבן בית המקדש, "בואו אנחנו נעצור את החורבן", אבל עשרים וארבע אלף תלמידים שלו, לא יכלו כבר להתגבר על האגו ביניהם ולהתחבר יחד, כמו שאנחנו לא מסוגלים בינתיים, אז הוא כבר הפסיק לקרוא לזה, וכשנחרב סופית בית המקדש השני, הוא צחק.

ולמה צחק? אמר, עכשיו אני יודע שלפנינו הגאולה השלמה ובית המקדש השלישי. מתי שזה יבוא זה לא חשוב, אבל רק זה נשאר לנו. הגלות יכולה להיות גלות ארוכה, אבל בסופה יש לנו חיבור בינינו וגילוי הבורא בצורה השלמה והקבועה, הנצחית, זה נקרא "בית המקדש השלישי". וזה מה שמסופר על רבי עקיבא. יש עוד הרבה דברים, אבל זה בעצם מה שיש.

שאלה: למה יש פחד שיידעו שחייבים לעבוד לאדונם? למה זה לא משהו שצריך להיות גלוי לכולם?

מזה יכול לצאת קלקול. כמו שאנחנו רואים היום, מחכמת הקבלה עושים כל מיני ניו-אייג' ואנשים מתבלבלים. בכל דבר יש לך פלוס ומינוס, מצד אחד הם מתעסקים בכל מיני צורות הוליסטיות, מצד שני על ידי כל הדברים האלה לאט לאט מבררים שאין בהם שום דבר ואחר כך באים לחכמת הקבלה. לכן אין רעה בלי טובה ואין טובה בלי רעה, כך אנחנו חיים בין זה לזה.

הם פחדו אז לגלות את זה בצורה גלויה לכולם, כי אנשים באותם הזמנים, במאה הראשונה והשנייה אחרי הספירה, אחרי החורבן, כבר היו יכולים להתחיל לעסוק עם דתות, עם אמונות, עם כל מיני דברים, והם לא רצו שזה יהיה כך. כי דתות ואמונות התחילו מהמאה הרביעית והחמישית שזו הנצרות, והאסלאם במאה השביעית, ועוד. היו פחדים שמיד ייקחו מחכמת הקבלה דברים יותר עמוקים, יותר אמיתיים, ואז יהיה קשה אחר כך לבני אדם, לבני העולם להגיע לעבודה האמיתית בעל מנת להשפיע. אבל גם כך התפתחו יהדות ונצרות ואסלאם.

שאלה: כיוון שהיום אנחנו בתקופת המשיח, יש חומר שאיתו אפשר לעבוד, אבל באותם זמנים איך אנשים נהפכו למקובלים? על מה הם עבדו אם הזמנים לא היו בשלים?

קודם כל ביציאת מצרים הם הבינו איפה הם נמצאים, היו לומדים. תמיד בעם ישראל, אלו שיצאו מבבל, הרבה עמים קטנים שהיו מתחברים לקבוצה אחת, היו להם מורים, כוהנים ולוויים היו מלמדים את העם.

משה שהוציא אותם ממצרים והביא אותם למדבר, הוא חיכה ובא אליהם גוי אחד חכם מאוד שנקרא יתרו, חותנו, הוא היה האבא של ציפורה, אשתו של משה. משה כשברח מפרעה בזמן שכל עם ישראל היו במצרים, ברח מחוץ למצרים למקום שבו היה עם אחד כזה מיוחד, שיתרו היה מנהל אותם, היה ראש העם הזה, ומשה התחתן עם הבת שלו, ציפורה. יתרו לא שייך לעם ישראל, אבל הוא היה מבין את זה ומרגיש את זה. וכשהם יצאו ממצרים הוא הגיע אליהם למדבר ונתן עצות למשה איך לארגן את העם. לחלק אותו לשבטים לפי המבנה של הנשמה, איך לעשות משפט, איך ללמד חוקים, איך לקיים חוקים. יתרו עשה הרבה מאוד.

אנחנו צריכים להבין שבאותם הזמנים זה לא היה כמו עכשיו. יוונים או רומאים היו מגיעים לעם ישראל והיו יושבים ולומדים, כמו שכתוב באריסטו ואפלטון, הם כתבו ש"כל החכמה שלנו, חכמת הפילוסופיה, הכול בא ממה שלמדנו אצל מקובלים". וגם כתוב במקורות, בהיסטוריה, שהיו הרבה אנשים מעמים סביב ישראל שהיו באים ולומדים. זה לא היה אסור, מי שהיה רוצה, בבקשה. זה תמיד היה כך, מי שרצה להתחבר הוא היה מוזמן. באותם הזמנים כולם לא היו בדת כמו שהיום, אלא חכמת הקבלה הייתה נמצאת בתוך האומה. וכך היו מלמדים אנשים, ילדים ונשים, שצריכים כולם להיות בעל מנת להשפיע. וכך היו אנשים גדלים, במשך אלף שנה, מבית המקדש הראשון עד בית המקדש השני.

אבל יחד עם זה האגו היה כל הזמן גדל וגדל, כמו שבזמננו אנחנו רואים, תוך אלפיים שנה איך הוא גדל. ואנחנו דווקא על ידי האגו גילינו מדע, חכמה, טכניקה, טכנולוגיה וכן הלאה, זה הכול מתוך הרצון לקבל הגדול שכל הזמן מתעורר בנו. כך היה גם אז. היו מלמדים אומות אחרות שהיו מצטרפות אליהם, וכך דרך יוון ודרך ורומא כל החכמה הזאת מחכמת הקבלה יצאה לעולם, לאירופה ואחר כך לכל העולם בכלל.

על זה יש כתבים לא של היהודים, אלא של אותם החכמים שלמדו, והיה נהוג ללמוד אפילו את השפה העברית. ועד ימי הביניים, ניוטון ואפילו אחריו היו לומדים עברית כדי לקרוא מקורות ומשם לקבל יסודות של החכמה. הניתוק שנעשה ממש הוא במאתיים, בשלוש מאות שנה אחרונות. ולפני זה איכשהו בכל זאת גם היו מקובלים גדולים, במזרח אירופה במיוחד, וזה היה איכשהו ממשיך.

לכן בעל הסולם, הרב קוק ורב"ש, הם האחרונים מאותה השרשרת שהייתה נמשכת ממש מבבל, אם אפשר כך להגיד.

שאלה: בעל הסולם כותב שרק לרבי אבא הייתה היכולת והכישרון לכתוב את זה ברזא.

זה משהו אחר. זאת אומרת שאתה צריך לכתוב ספרי קבלה בצורה כזאת שאתה לא תבלבל אנשים שלא מוכנים להגיע לגילוי הבורא. ואלה שמוכנים לפי הנשמה שלהם, שכבר מוכנים להגיע לגילוי הבורא, דווקא על ידי זה הם יגיעו. זה כל העניין של גילוי סודות התורה, גילוי רזי התורה, שאתה מגלה אותם למי שכבר מסוגל, כי בנשמת אדם הראשון יש כאלה חלקים שכן מסוגלים ויש כאלה שעוד לא מסוגלים, והתיקון הוא בהדרגה, שזה סוחף את זה וזה סוחף את זה. ולכן צריכים לגלות את זה בצורה שיבואו אנשים ולפי סדר הנשמות שלהם כך יכנסו לחכמה ולגילוי האלוקות.

נניח שאתה בונה בית, אתה בונה את היסודות, את הקירות. אחר כך אתה צריך חלונות, דלתות, רצפה, תקרה ועוד כל מיני דברים כמו להכניס חשמל וכן הלאה, זאת אומרת, זה מושך את זה וזה מושך את זה. כך אנחנו צריכים להכין את ההפצה שלנו, שיתקרבו אלינו רק אלו שכבר מסוגלים עכשיו להיכנס לעבודה פנימית, לחיבור בינינו ולגילוי.

לנו זה יותר קל כי אנחנו יכולים להפיץ לכולם. ולהם הייתה בעיה כי הם רצו, היו חייבים להפיץ רק לאלו שמסוגלים להתקרב, מסוגלים לפעול וכך להתקדם. ויש בזה הרבה דברים, יש כאלה שנמשכים רק לחכמה, הם לומדים "תלמוד עשר הספירות" וחורשים אותו. הם חושבים שעל ידי זה שהם ידעו הם יתקרבו לבורא, שזו טעות חמורה וגדולה מאוד ויש על זה הרבה טעויות וצרות, כי עושים מהתורה חכמה יבשה כמו כל חוכמות העולם.

יש כאלה שנמשכים לכל מיני מיסטיקות למיניהן, והם מחפשים בחכמת הקבלה כל מיני סגולות למשל, והם פותחים את ספר הזוהר ושם כתוב, יד ימין, יד שמאל, לעשות ככה ולעשות ככה. הם לא מבינים שמדובר על תכונות פנימיות שבתוך האדם, אלא הם חושבים שעם הידיים האלו והאלו אני עושה כך וכך והכל יהיה בסדר ועוד. זאת אומרת עד היום הזה יש לנו אותן הבעיות, שאנחנו כן מקיימים בצורה חיצונה כל מיני פעולות, וחושבים שעל ידי זה אנחנו מתקנים את הנשמה. וזה קל, זה נתפס לאדם והוא מרגיש אחרי כל פעולה שהוא באמת מתקדם עוד צעד ועוד צעד כי הוא לא רואה את ההתקדמות אמיתית, ועד כמה שזה לא מועיל.

ולכן חכמי הזוהר היו בדאגה גדולה איך לגלות ואיך לא לגלות. לכן בכה רבי שמעון כמו שכתוב ואמר, אם אני אגלה אז כולם ידעו ויתבלבלו, ואם אני לא אגלה אז איך אלה שכבר יכולים לגשת לגילוי הבורא, איך הם יתקרבו לעבודה האמיתית על מנת להשפיע, ויתחברו ביניהם ויגלו את הבורא כדי לגרום נחת רוח ולהיות כבר בדבקות. ולכן הדברים האלה הם לא פשוטים. יש כאן הרבה תנאים, מה לגלות, מה לא לגלות ובאיזו צורה לגלות.

ולכן יש לנו גם בחוכמת הקבלה הרבה פלגים, חלקים. לא בחכמה עצמה, אלא באנשים שמתעסקים בחוכמת הקבלה. יש קבלה ליטאית, ויש קבלה ספרדית, יש קבלה של הבעל שם טוב, זה הבדל גדול ביניהם. עברתי אצל כמה מהם, למדתי אצל הרב זילברמן בירושלים קבלה ליטאית לפי הגאון מווילנה, לפי הגר"א. אחר כך עברתי לרב"ש, לקבלה של הבעל שם טוב וכך זה, אלה הבדלים גדולים מאוד, עד כדי כך שהם לא נמצאים בקשר ובדיבור זה עם זה, ממש.

לא פעם נסעתי עם רב"ש לפגישה עם איזה מקובל שהוא רצה להיפגש, זה היה באותם הזמנים לפני 40 שנה כשהוא היה נפגש איתם, היום הם כבר לא נמצאים בעולם שלנו. שאלתי אותו "מה קרה?" אז לפעמים הוא היה אומר, לא יכולתי להבין מיהו ומהו כי הוא נסתר, מסתיר עד כדי כך את עצמו, שאי אפשר לגלות אותו. ולכן כל הפגישה, הייתה כאילו פגישה חיצונה. יש ויש, לאט לאט נבין, נכיר את זה, נתקדם. זה גם יעזור לנו קצת יותר להבין את העולם שלנו, איפה אנחנו קיימים, איך צריכים להתייחס לכל דבר, כי הנשמה השבורה נמצאת בהרבה מאוד חלקים מנוגדים, שונים, ולכל אחד צריך להביא איזה חוט כדי לקשור אותו לבורא. הכול מתקשר בבורא.

שאלה: מה קרה לקבוצת תלמידי רבי עקיבא אחרי שהוא נפטר? האם תלמידיו נשארו בדרגה גבוהה?

לא, כולם נפלו מרמה רוחנית לרמה גשמית. כל 24 אלף התלמידים שלו, תאר לעצמך איזו אוניברסיטה בוא נגיד לקבלה הייתה לו, כולם למדו פנימיות, איך להתקשר ולהגיע לבורא. מספרם היה 24 אלף וכולם רצו להגיע לגמר התיקון. אבל באותו זמן, דווקא בגלל שהם היו כל כך מחוברים וכל כך נמשכו לזה, אז התגלה להם החורבן, שהכרחי שיהיה עוד חורבן אחד. כמו שהחורבן הראשון היה נפילה מרמת החכמה למטה לרמת הבינה. אז בזמן רבי עקיבא הייתה נפילה מרמת הבינה לרמת המלכות, סופית. ואז הם יצאו לגלות שאנחנו עכשיו מסיימים אותה ונמצאים לקראת הגאולה. שיותר ויותר מאיר האור, ואנחנו מתחילים לעלות בקשר בינינו לבניית הקשר שנקרא "בית המקדש השלישי".

שאלה: איך אנחנו צריכים לעבוד כדי לבנות את בית המקדש השלישי במאה ה-21 כשלום ואיך נעביר את זה לאחרים?

זו כל העבודה שלנו, אני לא יכול להגיד לך את זה בקיצור. זה על ידי הקשר בינינו שאנחנו בונים את היסוד של בית המקדש השלישי, בית זה נקרא "כלי", קדושה זה נקרא "השפעה הדדית". כשאנחנו נגיע להשפעה הדדית, לחיבור הדדי, לאהבה בינינו, סביב זה יתחילו להצטבר עוד ועוד חוגים, עיגולים כאלה מכל מיני אנשים בעולם, וכך יבנה כלי שנקרא "בית המקדש השלישי" שהוא כבר מגיע לאור היחידה, זאת אומרת זה יהיה התיקון הסופי.

שאלה: מדוע רבי עקיבא ראה את בוא המשיח?

לא, הוא לא ראה אבל הוא חשב ולא בטעות, שבכל זאת אפשר בלי שבירת בית המקדש השני להגיע לגאולה השלמה, שזה הכול תלוי במאמץ שלנו. אבל הוא לא הצליח וגם התלמידים שלו לא הצליחו, ולכן ברגע שבית המקדש נשבר הוא שמח וצחק. כתוב על זה ששאלו אותו "למה אתה צוחק? למה אתה שמח? הרי הכול נחרב", והוא אמר "אנחנו יוצאים עכשיו לגלות אבל אחרי זה אני כבר רואה את בית המקדש השלישי, הסופי".

שאלה: אומרים שלפני חורבן הבית כל עם ישראל היה בהשגה במידה כזאת או אחרת, אז ממי רשב"י ועוד מקובלים ניסו להסתיר?

לא, זה הבדל. אתה מתבלבל. בין הבית הראשון לבית השני היו כולם בדרגה רוחנית כמו שכתוב "שלא היה ילד קטן מדן עד באר שבע" זאת אומרת בכל שטח ישראל, "שלא ידע מה זו קליפה ומה זו קדושה". כי בית המקדש הראשון זה מוחין דחיה, חכמה. בית המקדש השני שבזמני רבי עקיבא זה חורבן של מוחין דנשמה, ובין אלו לאלו תמיד אנשים היו נמצאים באיזו הרגשה רוחנית.

מה שאין כן אחרי בית המקדש השני שנחרב, כבר היה ידוע שלא נמצאים בקדושה ושאין יותר מה לעשות אלא רק להשתדל להקים את כל מי שרוצה שוב לעבודה על מנת להשפיע ולבנות את בית המקדש השלישי. ולכן רשב"י פעל בזה, הוא כבר היה אחרי בית המקדש השני, הוא היה במאה השניה לאחר הספירה.

תלמיד: אומרים שתלמידי רבי עקיבא מתו ממגפה, אבל חלק גדול מהם היו מחוברים ביניהם, מה זה אומר?

מה זה חשוב מאיזו סיבה גשמית באה עליהם המכה. הם כולם מתו מאיזו מחלה. אבל 24 אלף תלמידים, אתה מבין איזו כמות זאת? וכולם מתו כך ממגפה, כמו וירוס הקורונה, כך זה היה.

שאלה: אנחנו לומדים את מאמרי בעל הסולם, ואת תע"ס כמעט ולא לומדים. יבוא זמן ויהיו לנו תלמידים, הם ישאלו אותנו "תגיד, ובתע"ס איפה יש אישור שצריך להתחבר", מה אנחנו נגיד?

זה לא בגלל שאתם לא יודעים זה בגלל ששם לא כתוב על זה אף מילה. אתה אומר על דברים שאתה לא מבין בהם. תלמוד עשר הספירות מיועד לאנשים שיש להם כבר מסך והם יכולים לעבוד על הרצון לקבל שלהם, מה שנקרא על עביות, על ידי המסך ולהתחיל בפועל לעלות בסולם המדרגות. על זה מדבר תלמוד עשר הספירות.

אתה יכול להיכנס לארכיון שלנו ובשפה שאתה מבין, לקרוא, אין שום בעיה. אני לא יכול עכשיו לבזבז את זמנינו. כי בטוח שאנחנו זקוקים לחומר שאנחנו לומדים כרגע הרבה יותר. אתה רוצה, לך לשם ותלמד, זה דבר אחד. דבר שני, אם אתה לומד אצל מישהו, לא חשוב אצלי או אצל מישהו אחר, אתה חייב פשוט ללכת אחרי המורה, אחרת אתה לא תלמד שום דבר, במיוחד פנימיות.

שאלה: מה היה חסר לרבי עקיבא ותלמידיו בשביל להשיג את החיבור עם המשיח?

חסר כוח התגברות, כמו שחסר לנו. בכל רגע ורגע אנחנו יכולים להשיג את התיקון השלם, הגאולה השלמה, רק בתנאי שאנחנו נעשה את המאמץ הנדרש לזה. ואת המאמץ הנדרש לזה אנחנו לא מסוגלים לעשות גם הם לא יכלו לעשות. אז במשך הזמן יש התערבבות כלים דהשפעה עם כלים דקבלה ומתוך ההתערבבות יש יותר יכולת לתקן את הרע על ידי הטוב.

שאלה: אני רואה ברבי עקיבא משהו יוצא דופן. הוא לא ידע את האלף בית עד גיל ארבעים ושתיים ואז הוא בנה בית לימוד עם כל עשרים וארבע אלף התלמידים אשר מתו כולם ונשארו עוד חמישה תלמידים, מה זה אומר מבחינה רוחנית?

קודם כל רבי עקיבא לא היה מאותם ישראלים שהגיעו מבבל, הוא היה מעם אחר. אבא ואימא שלו הגיעו מאיזו אומה קטנה שהייתה אז גרה ליד עם ישראל ונכנסו לעם ישראל. ורבי עקיבא גדל כבר, הלך לבית ספר, לאקדמיה, אחר כך הוא היה מאוד חכם, עם רצון חזק וטוב, והגיע להיות הכי חכם, הכי מכובד בכל עם ישראל.

זה אדם שממנו יש לנו היום את כל מה שאנחנו יודעים על חכמת הקבלה, על התורה, על רוחניות, על הבורא, הכול עבר דרכו. זו דוגמה לכולם, וכך אנחנו מקבלים אותו.

תלמיד: העניין של מקובלים שלא חושפים כאילו אחד כלפי השני. שלא מגיעים, או לא משתדלים להגיע לחיבור.

זו תוצאה מהגלות. מה אפשר לעשות? זה עוד ידוע מההתנגדות בין אגרא לבין בעל שם טוב. הבעל שם טוב נסע אפילו אליו לוילנו להיפגש, לדבר, להסביר, אגרא לא קיבל אותו. הוא ברח מוילנו לאיזה מקום אחר. זה דברים ידועים לא מהיום.

תלמיד: זה מעורר שאלה מאוד מהותית. קודם כל על עניין החיבור. ועוד דבר שמטריד מאוד, אני מרגיש שאם יבואו וישאלו אותנו, למה אנחנו לא מתחברים עם כלל עם ישראל, למרות שאנחנו דוגלים בחיבור?

מה זה נקרא "מתחברים"? להתחבר אפשר במוח ובלב, בעיקר בלב. האם יש לנו אותה הרגשה, אותה הבנה למה אנחנו צריכים להגיע, לאיזה סוג חיבור בלבבות שלנו, היינו ברצונות שלנו, האם אנחנו נמצאים בכזה מצב?

מה זה נקרא "להתחבר עם כולם"? תצא לרחוב, תראה מה הם עושים. למה הם רוצים להגיע? תנסה להתחבר איתם, תנסה לדבר איתם. אני רוצה לראות איך יבינו אותך. אני לא מבין איך אתה חושב שזה אפשרי?

אנחנו צריכים בעצמנו להשיג כוח רוחני, קודם כל בעצמנו, ואז נהיה יותר חכמים, יותר מבינים. ואז גם הזמן יהיה יותר נכון, שיתייאשו כל המון העם המסות, ממה שהם רוצים ואז כשהם לא יהיו כאלו תקיפים, נוכל להסביר להם שמה שהם רוצים אפשר להגיע אך ורק בצורה אחרת. על ידי החיבור.

תלמיד: להסביר זה דבר אחד, אבל להגיע לקשר לבבי זה משהו אחר. אנחנו יכולים להסביר להם את שיטת החיבור, אבל להתחבר בעצמנו איתם אנחנו לא עושים את זה.

בבקשה, אני אלך איתך. מה נעשה?

תלמיד: אני דוקא בגישה הפוכה. אבל אני לא מצליח לתת דוגמה טובה כאילו לאותם אנשים שאני מעביר להם את השיטה הזו. אם אנחנו רוצים ליישם את זה בפועל, לכאורה אנחנו אמורים לצאת אליהם ולהתחבר איתם.

מה זה "לצאת אליהם ולהתחבר איתם"? תסביר לי.

תלמיד: אני לא יודע, זה העניין. אם אני אקח את הדוגמה של משה.

זה בלתי אפשרי. משה זה משהו אחר. אל תיקח דוגמה, זו לא דוגמה בשבילנו. אנחנו לא מבינים כלום בזה. אלא אתה צריך להתחבר בדעות, במשהו. ואחר כך קצת יותר. עם מי אתה תתחבר? תצא איתם בהפגנות שהם עושים שם. זה יהיה חיבור, על ידי מה? אני לא מרגיש שזה יועיל, אלא ההפך.

איך אתה יכול לצאת לאיזה עמך עם הפגנה, עם משהו שאין לך איתם שום דבר משותף? לא לפי השיטה, האמצעים, המטרה, העקרונות, כלום. לא. עם מי אתה הולך עכשיו? אנחנו יוצאים היום בערב להתחבר עם העם. למי לצאת? בבקשה.

תלמיד: אין עם מי להתחבר. בהתפתחות של התיקון הכללי תמיד ישראל נבדלים, עד גמר תיקון. באיזה שלב יש חיבור?

אנחנו צריכים קודם כל להתחבר בינינו, שיהיה בינינו כוח החיבור, בתוכנו. ממש שיהיה מורגש בנו שהבורא קצת יאיר לנו בכוח שלו, ואז אנחנו נהיה מחוברים. ואז אנחנו נוכל גם עם כוח החיבור להאיר להם קצת ולהגיד, "חברים, אתם רוצים להיות מחוברים, אתם מבינים שזו מטרת הבריאה, שזו מטרת ההתפתחות האנושות? בואו נתחבר למעלה מכל ההפרעות, למעלה מכל הפלגים והבעיות".

זה מה שאנחנו צריכים לעשות. ואז הם יסתכלו עלינו ויבינו שזו המטרה וזה האמצעי. אבל ככה שאתה סתם יוצא עכשיו, מי אתה, מי ידבר איתך, מי ישמע אותך? הם נמצאים גם בכאלו מצבים אגואיסטים, בכזאת התנגדות, התנגשות, לא. היום זה בלתי אפשרי. אבל יבוא הזמן.

שאלה: כשאתה מספר על התקופות הקודמות, מורגש כאילו אתה צולל לאותה תקופה ומספר עליה באופן מאוד מוחשי. איך זה עובד?

אני מרגיש את זה בפנים. כן. אני חי את זה.

תלמיד: גם בעל הסולם ממש יורד לפרטי פרטים. הצדוקים, הקצינים, הפרושים. מספר באופן מאוד מוחשי על התקופות הקדומות האלה.

זה לא מפני שהוא היסטוריון. הוא פשוט מרגיש את הנשמה הכללית, ומה שהיא עברה מאדם הראשון שגילה אותה בראשונה, ועד ימינו. הוא מרגיש את כל העליות והירידות, תיקונים ושבירות שהכלי הכללי עבר, ובאיזה מצב הוא נמצא היום. אני לא מרגיש כמוהו, אבל במשהו מרגיש, לפי זה אני מספר.

שאלה: אנחנו חיים בזמנים שיש הרבה מאוד גויים וגדילה של האגו בעולם. אז אנחנו מקשיבים למקובלים שהתחבאו כל הזמן הזה. האם יש גם דברים בזמן שלנו שגם אנחנו צריכים להיזהר מהם וגם אנחנו צריכים להחביא?

לא. אנחנו יכולים לגלות את הכול. לגמרי את הכול. כי אנחנו נמצאים לפני גאולה שלימה, ואין לנו שום סודות, ולא צריך להסתיר שום דבר מאף אחד. דווקא חכמת הקבלה היום היא יכולה להיות גלויה לכול. לכל אחד, לכולם. אדרבא, שילמדו וידעו יותר. אז הם יבינו זאת השיטה לחיבור הכללי והתוכנית הכללית של הטבע היא לזה.

שאלה: היום תהיה ישיבת חברים העולמית. קבוצת טביליסי מכינה אותה. הנושא שתכננו, הוא "חיבור בין עשיריות". למדנו, וסיפרת על יתרו איך שהוא לימד את משה לחבר את העם בעשיריות.

אני לא מדבר על זה, ואל תשאל כאלה שאלות כשאנחנו לומדים את בעל הסולם. אל תיכנס עם השאלות שלך לבעל הסולם. אני לא אסובב את הלימוד לכיוון שלך. אסור לעשות ככה.

גילוי הקבלה הוא רצון ה'

"והיה אמנם רצון השם שיתגלה, ע"כ נתגלגל הדבר עד אלמנת ר' משה די ליאון," מרשב"י עברו אלף שנה עד רבי משה די ליאון, הוא היה מקובל גדול במאה ה12 בערך, אני במספרים לא כל כך חזק אבל משהו כזה. הוא היה מקובל גדול, היה לו ספר הזוהר, הוא היה חי בספרד וכשהוא נפטר, הוא השאיר את ספר הזוהר אצלו בבית, כיוון שאשתו נשארה בלי אמצעים להתקיים, בלי כסף, היא מכרה את הספרים שלו.

כל ספר היה יקר מאוד כי היו כותבים מספר לספר מעתיקים ואז היא מכרה את הספרים שלו וביניהם מכרה גם את ספר הזוהר. וכך ספר הזוהר התחיל להתגלות לכולם, התחילו להעתיק אותו והתחילו למכור אותו וכולם התחילו להתעניין בו, כי מדובר שם על כאלו דברים שאף אחד לא חשב שבכלל יש דבר כזה בעולם. שיש ספרים שמדברים על זה.

אז מה הוא אומר על "גילוי הקבלה הוא רצון ה'"? "והיה אמנם רצון השם שיתגלה, ע"כ נתגלגל הדבר עד אלמנת ר' משה די ליאון, שירשה הכת"י מבעלה, וכנראה שלא גילה לה כלום מאיסור ההתגלות, וע"פ מקרה נתנה אותו למכירה כנודע."

צרות ישראל - מגילוי הקבלה

"אכן עד היום הזה גרם הדבר חורבנות מרובים בכרם בית ישראל מטעמים הנ"ל."

כשהתגלה ספר הזוהר, התחילו לחטט בזה ולעסוק בזה אנשים שהם בכלל לא שייכים להתעלות רוחנית, אלא התחילו לעשות מספר הזוהר כל מיני סגולות למיניהם, מה לא? אפילו לקחו משם תפריטים איך לבשל ומה לעשות, משהו נורא. ולכן הורידו את כל ספר הזוהר לדרגה כזאת של סגולות פרימיטיביות לעמך. לכן זה עצר את ההתפתחות הרוחנית של האנושות להרבה שנים.

קריין: כותרת "הטובה מגילוי הקבלה".

הטובה מגילוי הקבלה

"אכן אין לך רעה בלי טובה, וע"כ השליטה הזאת, שהאומות השיגו ע"י גניבת סודות התורה, גרמה ג"כ דחיפה גדולה להתפתחות הקדושה, אשר לפי השערתי הננו בדור עומדים ממש על סף הגאולה, אם אך נדע איך להתפשט חכמת הנסתר בהמון."

זאת אומרת, מצד שני בגלל שהייתה ערבוביה כזאת והתרחבות הפצת חכמת הקבלה, אפילו בצורה כזאת, לא נכונה בכל העולם, זה הביא בסופו של דבר להתעניינות בזה. לכן היום כתוצאה מכל ההפצה הזאת, שנגרמה בצורה לא נכונה, אבל בכל זאת היום אנחנו, כמו שאומרים, נמצאים על סף הגאולה.

זאת אומרת התקדמנו לתיקון הכללי, הסופי, דווקא מפני שחכמת הקבלה בכל זאת התפשטה בכל העולם וכולם יודעים מה זה ספר הזוהר וכן הלאה.

נניח לדוגמה, אני דוקטור לפילוסופיה וקבלה, הבת שלי גמרה אוניברסיטה בתל אביב בפקולטה לפילוסופיה וקבלה וכן הלאה. זאת אומרת זה כבר מקובל, זה נמצא בכל מיני מקומות בעולם. יש המון פקולטות ומקומות בהם לומדים חכמת הקבלה.

ודאי שזה לא כמו אצלנו ובכלל רחוק מאוד מהאמת, לא לומדים את השיטה איך להתעלות למעלה מהאגו ולגלות את הבורא, אלא סביב זה יש כל מיני ספרות, מה שמדובר שם, איכשהו, אבל בכל זאת, זאת ההפצה. וההפצה הזאת היא גם מקרבת את האנושות בכללה, לעניין גילוי הבורא.

שאלה: יש עובדה מפחידה שגם אם אדם יכול להיות במדרגה רוחנית, הוא לא תמיד יכול להגיע לחיבור. למה לא ניתן להתחבר?

למי שיש שבירה יותר גדולה מהמסך שבינתיים אנשים רוכשים. תחשוב על המשפט הזה.

שאלה: חורבן בית המקדש השני, זאת נפילה מדרגת בינה למלכות.

את זה אתה תלך ללמוד יותר ותבין. עכשיו תקבל את זה כמו שזה. זעיר אנפין ומלכות הם מחוברים יחד, זה אותו דבר, קבל את זה ככה.

שאלה: לפני הרבה זמן היה פחד גדול בעם ישראל לדבר על חכמת הקבלה ולהפיץ את זה לאומות העולם?

זה בזמן הגלות, אבל לא לפני הגלות, לא לפני חורבן בית המקדש השני. אז היה פתוח הכול, כי עם ישראל בעצמו היה בדרגה רוחנית ואחרי חורבן בית המקדש השני כולם נפלו ואז אסור לגלות. גם לעם ישראל היה אסור לגלות, הסתירו את חכמת הקבלה בכלל.

כי היא צריכה להתגלות לעם ישראל אך ורק לפי הדרגה הרוחנית שלו. או שכל העולם מתקדם למצב שהוא כבר צריך להיות בגילוי. ואנחנו נמצאים במצב שכל העולם מתקרב לגילוי, לתקופת המשיח.

זה כמו שכותב בעל הסולם, ולכן אנחנו נמצאים בתקופת המשיח, בדור האחרון וכן הלאה. ולכן כן ניתן לגלות את חכמת הקבלה. ולא מזמננו, אלא לפני האר"י, לפני המאה ה16 שהיה אז המקובל הגדול האר"י, שכתב את ספר "עץ החיים" וגילה את כל חכמת הקבלה וממנו והלאה כבר אפשר לגלות אותה לכולם. כך כותב תלמידו מרח"ו, בהקדמה שלו.

ולכן מזמן האר"י והלאה התחילו ללמוד חכמת הקבלה פה ושם בישראל, ומזה קמו הרבה קבוצות לימוד. ומי שהתעסק בחכמת הקבלה בפועל ולימד את כולם זה בעל שם טוב הקדוש. הוא שייסד את הגישה לחכמת הקבלה של היום ולכן אנחנו נמצאים כבר אחריו.

אנחנו לומדים לפי קבלת האר"י והעבודה שלנו בחיבור שלנו, היא לפי הקבלת של השם טוב. שניהם בעצם מובילים אותנו לתיקון. בעל הסולם הוא היה יותר שייך לאר"י, ורב"ש היה יותר שייך לבעל שם טוב, הם המשיכו כך את שניהם, הגדולים.

ולכן אנחנו מקבלים סך הכול קבלת האר"י ועבודה רוחנית של הבעל שם טוב וממשיכים אותה הלאה. לכן ודאי מה שאנחנו עושים לא מקובל על היהדות החרדית בשום צורה, כי זה לגמרי לא לפי מה שהם עוסקים.

שאלה: אם התורה נועדה לתקן את כל העולם, מה זה אומר לגנוב את סודות התורה?

סודות. סודות זה משהו אחר. זה שאתה יודע איזה דברים רוחניים שאתה עדיין לא צריך לדעת, כי זה יזיק לך להתקדמות. וגם היום זה כבר לא לעניין, זה היה פעם. נגיד שאתה ילד קטן ונותנים לך לשחק בדברי חשמל, שאתה יכול חס ושולם לקבל מכת חשמל. ככה זה ברוחניות.

שאלה: מדוע הזוהר שנמצא אצל רבי משה דה ליאון לא היה שלם, מה עלינו ללמוד מזה?

אתה בכלל צריך ללמוד על ההיסטוריה, איך נגלה ספר הזוהר. שהוא נגלה במקרה. שתלמידי רשב"י, הם הסתירו את ספר הזוהר ומצאו את ספר הזוהר אחרי הרבה שנים כדפים דפים בודדים, וחיברו אותם לספר הזוהר מה שאנחנו יודעים היום.

זה הטבע של הדברים הנסתרים, הגבוהים, ששייכים לבורא, שבצורה כזאת מוזרה הם מתגלים לאנושות.

ולכן ספר הזוהר כך נגלה. ולכן הוא לא שלם, אלא יש כל מיני חלקים בספר הזוהר שחסרים.

את ספר הזוהר של היום, האורגינלי, אפשר להכניס אותו לכרך אחד. והספר הזוהר המקורי, הוא היה ספר הזוהר לא רק פירוש על התורה, חמישה חומשי תורה, אלא גם על הנביאים ועל הכתובים ואלה היו המון כרכים. אבל כולם נעלמו.

הכרכים האלה הם עוד מעט יתגלו. כשאנחנו נתחיל להתקרב לגמר התיקון אז כל ספר הזוהר בסופו של דבר יתגלה לפנינו, בכל השלמות שלו.

יותר מזה אני לא רוצה לדבר כי זה ככה יתגלה. אתם יודעים כמו שהאר"י אמר לפני מותו, לתלמיד שלו, שאם תזכו, אז אני אבוא ואלמד אתכם. אז תלמיד שאל, איך אתה תלמד אותם שאתה עכשיו הולך למות? הוא ענה, אין לך עסק בנסתרות. ולכן ככה זה, תקבלו את זה כמו שיש, תמשיכו, תקבלו יותר חכמה, יותר הרגשה, הבנה, העיניים יפתחו ואתם תראו שזה אפשרי.

שאלה: מה התועלת מההתפתחות הזאת שהיא במקביל ישראל ואומות העולם, למה אלה שני חלקים שמתפתחים במקביל?

מפני שאחר כך הם צריכים להתחבר יחד, ועל ידי זה דווקא, בחיבור ביניהם גם במוחא וגם בליבא, תהיה ההתקשרות הנכונה וגילוי הבורא.

שאלה: אם גילוי ספר הזוהר עצר את ההתפתחות, במה היה רצון ה', רצון עליון?

לא שזה עצר, זה פשוט כך צריך להיות. אתה חושב שגילוי ספר הזוהר לא היה לפי רצון ה', שיש משהו שהוא לא לפי רצון ה'? תהיו קצת יותר בעניינים, מבינים מה שקורה. אפילו שזה לא לפי רצון ה' וכן לפי רצון ה', אחרי הכול, למעלה מהכול זו התוכנה מהבורא שהיא עובדת, וכלפינו זה רק כך מתגלה, שזה לפי רצונו או לא לפי רצונו כביכול.

שאלה: בעל הסולם כותב פה, "אשר לפי השערתי הננו בדור עומדים ממש על סף הגאולה, אם אך נדע איך להתפשט חכמת הנסתר בהמון".

זה מה שאני מבקש, שבואו נתחבר ומתוך החיבור הזה נפתח הכול לקהל הרחב, לכל האנושות.

תלמיד: השאלה שלי היא בדיוק על מה שעכשיו אמרת, "בואו נתחבר ואז נפתח".

אלא מה אתה הולך לפתוח, דפים בספר? הוא נמצא בכל מקום. מה זה נקרא גילוי חכמת הקבלה, איפה זה צריך להתגלות? זה שאתה תפתח את הספר ותסתכל כמו חמור לתוך מים? תגיד לי.

תלמיד: אז מה היום אנחנו עושים כשאנחנו מסבירים?

מסבירים, בדיוק, מסבירים, וצריכים לתת להם דוגמה איך מתחברים. גילוי חכמת הקבלה זה גילוי החיבור בין כולם יחד לנשמה אחת שבה מתגלה הבורא.

תלמיד: וזה יכול לקרות רק על ידי דוגמה פנימית.

אין לך כוחות אם אתה לא תתחבר קודם. מי אתה שאתה מגיע אליהם ומדבר.

תלמיד: וכל מיני פעולות חינוכיות שהן הפעלות לא רק הסברה?

אחרת כל השפעה שלנו היא מאוד קלה.

שאלה: מה זה אומר להתחבר לבעל הסולם?

בעל הסולם הוא המקובל האחרון הגדול חוץ מרב"ש, שהוא סיפר לנו על כל חכמת הקבלה. כשאנחנו עכשיו לומדים את המאמרים שלו, את החומר שלו, את זה אנחנו צריכים להסביר לכולם ובמיוחד מה עומד לפני האנושות, למה אנחנו סובלים, למה מגיעים אלינו ווירוסים כאלה, ועוד לפנינו יכול להיות עד מלחמת העולם. אנחנו צריכים את זה להסביר לכולם, ועל ידי מה אנחנו יכולים להינצל מכל הצרות האלה, רק על ידי חיבור בינינו.

טובה א'

"כי מלבד טעם הפשוט של "חיל בלע ויקיאנו", כי בזה יתגלה לעין כל מה בין בני לבין חמי וההבדל בין עיקר הגרעין ובין הקליפה העליונה, שקלפו ממנה כל חכמי האומות שבעולם, כי בטח ישובו כל מחנות ישראל, שכפרו בהתורה, ישובו להשי"ת ולעבודו."

בעל הסולם אומר, שיצאה התורה מעם ישראל וכיסתה את כול כדור הארץ בכל מיני חכמות, כמו שכתוב שאברהם נתן לבני הפילגשים שלו מתנות, ושלח אותם קדמה, לארץ קדם, זאת אומרת למזרח, להודו, לסין, לאוקיאניה, לפקיסטן, לאפגניסטן, לכל המקומות האלה שלח לשם את החכמה שלו מצד אחד. מצד שני החכמה שלו יצאה על ידי הדתות נצרות ואסלם לחלקים אחרים של העולם. ובסך הכול מתוך כל הדברים האלה זה צריך לחזור להשגת הא-לוהות. שבסופו של דבר כל אומות העולם יתחברו, אפילו כל אחד משלו, אבל להשגת א-לוהות אחת.

שאלה: אנחנו מדברים עכשיו על ספר הזוהר, על האר"י, האם אלה תכונות בתוכי או אנשים?

גם כל אחד מאיתנו כלול מכל העמים ומכל התכונות, וגם אנחנו צריכים לראות מחוצה למה שניראה לי. או שאתה יכול להגיד מה שניראה לי מחוצה לי, זה כמו שאנחנו לומדים לפי תפיסת המציאות שאני רואה את עצמי רק בצורה כזאת פתוחה ומוגדלת. איך שאתה רוצה, כך תגיד וכך תגיד. אבל בסופו של דבר כשאתה מחבר חיצוניות ופנימיות יחד אז יש לך תמונה אמיתית.

שאלה: מה ההבדל בין עבודת החיבור בין המורים והתלמידים של אז והדור של היום?

בכל דור ודור יש לך נשמות אחרות שמגלות את חכמת הקבלה בצורה אחרת. אף אחד לא מגלה את חכמת הקבלה כפי שהיא נגלית למישהו אחר, לכל אחד ואחד אך ורק לפי שורש הנשמה שלו. לכן כתוב "חנך נער על פי דרכו".

שאלה: אמרת, שאנחנו צריכים להביא את הכוח לאנושות דרך החיבור בינינו. כרגע כשאין לנו חיבור ואנחנו עושים את ההפצה כמצוות רבו, האם אנחנו מעבירים את הכוח של המורים שלנו?

בכל זאת אנחנו מעבירים משהו, לפחות ידיעה. אם לא את הכוח הפנימי הרוחני אז לפחות ידיעה אנחנו מעבירים במשהו, מצד אחד. מצד שני, זה גם עוזר לנו בכל זאת להבין שחיבור צריך להיות, שההתקדמות שלנו צריכה להיות.

טובה ב'

"הנה יש בזה עוד טעם, כי קבלה בידינו, שיש חיוב מוקדם להגאולה, אשר כל אומות העול יודו לתורת ישראל בסו"ה "ומלאה הארץ דעה", דוגמת יציאת מצרים, שהיה חיוב מוקדם, שגם פרעה יודה לאלקים אמת ולמצותיו וירשה להם לצאת."

במצרים, כמו שמספרים, פרעה ידע על תפקיד עם ישראל, ואחרי שהוא ידע הוא אמר להם "צאו", ואפילו דחף את עם ישראל ליציאה כי לא כל כך רצו לצאת. כך גם עכשיו, כשאומות העולם ידעו מהי תכלית הבריאה, מהי מטרת הבריאה, שכולם צריכים להגיע אליה, שאין מנוס אלא אנחנו חייבים להתקדם לחיבור בינינו, אחרת החיבור בכל זאת יתקיים אבל על ידי לחצים איומים, על ידי מלחמות עולם וכולי, אז אומות העולם בעצמם ידחפו את ישראל כמו פרעה לחיבור, לתיקון, וילכו גם יחד, כולנו יחד.

לכן אנחנו צריכים לפרסם את חכמת הקבלה, כי בלי הפרסום הזה, בלי ההפצה הזאת גם אנחנו לא נגיע לתיקון. כמו שלא היינו מגיעים בלי הפצה לפרעה, לא היינו יוצאים ממצרים, כך גם עכשיו, בלי הפצת חכמת הקבלה לאומות העולם, שזה דבר שחייב להיות קודם, לא יכולים להגיע לחיבור בינינו ולתיקון. לכן אנחנו מקיימים בינינו עשיריות אך ורק כדי לדעת מהי מהות החיבור, להרגיש אותו בינינו, ומיד להפיץ לאומות העולם את העניין הזה. ואז הם ידחפו אותנו, זה נקרא שמעלים אותנו על כתפיהם וכך אנחנו מתקדמים. כמו שכתוב בישעיהו, בנבואת ישעיהו.

גאולה ע"י גילוי הקבלה לאוה"ע

"וע"כ כתוב, שכל אחד מהאומות יחזיק באיש יהודי ויוליכהו לארץ הקדושה, ואינו מספיק מה שיוכלו לצאת מעצמם. ותבין אמנם, מהיכן יבא לאומות העולם דעת ורצון כזאת. תדע, שהוא ע"י הפצת החכמה האמיתית, שיראו בעליל אלקים אמת ותורת אמת."

ברור לנו [שאי אפשר] בלי הפצת חכמת הקבלה בין כולם, לא חשוב מי ומה, כי אנחנו מגיעים לגאולה השלמה, שכולנו נמצאים ממש מחוברים יחד. אז להפיץ בלי שום הבדל, בין כולם, כי רק על ידי זה תהיה לנו משיכה, שכל אחד ידליק את השני וכך לאט לאט אנחנו מתקרבים ויוצאים. וזה לא שאנחנו יוצאים, אלו ששייכים, שמכוונים לבורא, אלא אנחנו יוצאים מפני שילחצו עלינו כולם כדי שנצא כי אנחנו פותחים את הדרך לכולם.

שאלה: אפשר לעבור מחסום אם לוחצים אותך כך מאחורה מתוך פחד?

הלוואי. אני מאוד מקווה שכן, אחרת, אם לא ילחצו לא נוכל לעבור מחסום. אתה חושב שיש לך משיכה לחיבור? יש לך מן משיכה לחיבור עם הבורא? מאיפה יש לך את זה? זה רק הדברים ההכרחיים שיבואו עליך, ידקרו אותך טוב טוב מאחורה, ואז אתה תברח. תברח כמו ממצרים.

שאלה: אנחנו מרגישים יותר ויותר את המערכת הזאת ואת החברים. מרגישים שאנחנו תלויים יותר ויותר בחבר. והתפילה שלנו, לפחות אצלי, תופסת איזה כיוון יותר מכוון, אולי אגואיסטי יותר, לעומת העבר שהיא הייתה כללית יותר. האם זה טוב או האם צריך פשוט עוד לעבוד?

זה יסתדר בעצמו. אל תרוץ. אם תלך יחד אתנו תקבל כל פעם צורות מתקדמות.

הפצת חכמת הקבלה בכל העולם

"והפצת החכמה בהמון מכונה שופר, דוגמת השופר שקולו הולך עד למרחק המרובה, כן יתפשט הד החכמה בכל העולם, שאפילו האומות ישמעו ויודו, כי יש חכמת אלקים בקרב ישראל."

"שופר" זה קרן של שור, שתוקעים בה. פעם זה היה סימן ליציאה, להתקפה, למשהו. ולכן הפצת חכמת הקבלה בכל העולם נקראת "שופר". זאת אומרת, אם כתוב "תקעו בשופר גדול" וכן הלאה, הכוונה היא, תפיצו את חכמת הקבלה בכל העולם, לכולם, כי הגיע כבר הזמן שכל העולם יבין מה המטרה שלו. כי כל העולם סובל, הוא כבר מתחיל להיות מחובר והוא סובל, ולכן אנחנו צריכים לפי זה למהר ולהפיץ את חכמת הקבלה לכולם.

שאלה: פרעה הכיר את בני ישראל ואת חוקם, איך זה מתייחס אלינו? איך זה קשור אלינו?

כולנו נמצאים היום כעם אחד כי כולנו נמצאים בערבוביה, אותם הכלים מאותה נשמת אדם הראשון, ובבל היום זה כל העולם, זה הכול אותה בבל, שכולנו צריכים להתקדם ליציאה מהאגו שלנו. זה נקרא "יציאה ממצרים". רוצים, או לא רוצים, לא חשוב. אם אנחנו לא נעשה את זה אז יתחילו להתגלות כל מיני צרות ובעיות יותר ויותר. הפנדמיה הזאת זו המכה הראשונה, המכה הראשונה בלבד, וכולן יקדמו אותנו למצב שאנחנו נגיד "גמרנו, אנחנו רק רוצים להתפטר מהאגו שלנו כי הוא מביא לנו צרות. אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לצאת מפרעה, מהשליט הזה ששולט בנו, ומביא לנו שנאה זה לזה, דחייה זה מזה, ומפריע לנו להתחבר, ואז כך אנחנו נצא מהבעיות, ומהצרות. אך ורק בצורה כזאת".

שאלה: אתה אומר שהשופר הזה הוא כמו קול קורא להתקפה, ואנחנו רואים על פי החיים של בעל הסולם שהאדם באמת הקדיש את כל כולו להפצה. וגם על פי החיים שלך אפשר לומר שאתה מקדיש את כל כולך להתקפה הזאת. איך אנחנו יכולים ללמוד מהדוגמה הזו וגם להיכנס להתקפה הזאת?

רק על ידי דבר אחד, חשיבות. מה יותר חשוב ממה. רק דבר אחד. מה תעשה אם יש משהו חשוב שכלפיו כל יתר הדברים לא חשובים? נניח אדם שהוא חס ושלום חולה מסוכן, על מה הוא חושב? הוא רק רוצה להיות בריא. כשהוא בריא, אז הוא רוצה לחיות יותר טוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב, אז תלוי לקראת מה הוא מודד את החיים שלו.

הפנדמיה הזאת ועוד מכות אחרות שיבואו, והן כבר באופק, הן כולן כדי ללמד אותנו מה חשוב בעולם. אם עכשיו אנחנו רוצים לפרסם בינינו ולכל העולם שהחשוב ביותר זה החיבור, אמנם שזה לא כל כך נראה, יש עוד דברים חשובים, למה אומרים שהחיבור זה הכי חשוב? אבל אם אנחנו נדבר יחד כולנו, אז זה יהיה חשוב לכולנו, ואז אנחנו נשיג את החיבור, ובו נשיג את הכוח העליון, ונעלה את עצמנו לדרגה רוחנית, ואז נתפטר מהצרות.

זה יכול להיות או כדי להשיג את הבורא וכל מיני דברים טובים או כדי לברוח מצרות ובעיות, אחד מהשניים. או קדימה לפלוס או מאחורה ממינוס, אחד מהשניים, אבל גם את זה וגם את זה אנחנו צריכים. לכן אנחנו צריכים פרסום גדול בעולם שלפנינו דברים טובים ואחרינו דברים רעים, ושניהם עובדים עלינו. אז יותר נכון שאנחנו נמשך לדבר טוב, אין מה לעשות, אחרת באמת יתגלו בעיות גדולות.

תלמיד: אבל את התפקיד שלך הזה בהפצה ראית גם עם הרב"ש למרות שהוא חי בחברה סגורה יחסית, ואתה ישר הבנת שזו מהות ההתקדמות שלך. אז איך קרה כך שראית, איך זיהית את הנחיצות הזאת, איך בכלל הרב"ש התייחס לזה?

הרב"ש דיבר איתי על זה, הוא הכין אותי לזה. אתה יודע כמה שעות הייתי לומד איתו ביחידות, כמה ימים ולילות, אפילו היינו לבד בבית חולים, לבד בכל הנסיעות, לבד כל יום ארבע שעות כשנסענו לכל מיני מקומות, וטיילנו ודברנו, אתה יודע כמה זה כל יום ארבע שעות? חוץ מזה שלפעמים היינו יוצאים ליומיים שלושה, היינו נוסעים לטבריה נניח, פעם בשבועיים. זה במשך עשר שנים ויותר. אתה מבין עד כמה שזה נותן?

ואנחנו דיברנו דווקא על כל הדברים האלו. אני לא כל כך התעניינתי ב"תלמוד עשר הספירות", כי מה יש לי ללמוד דברים שאני לא משיג, אני צריך קודם כל את אלו שמביאים אותי להשגה. כי אפילו לא תדע את "תלמוד עשר הספירות", כשאתה תשיג חיבור ותתחיל להתעסק בחיבור, אתה תתחיל לגלות בך כל אותם הכוחות למיניהם שעליהם "תלמוד עשר הספירות" מדבר. לכן העיקר בשבילנו עכשיו זה החיבור, הוא יותר חשוב.

תלמיד: השיטה שאנחנו מפיצים זו השיטה שעברה מהרב"ש אליך, אף אחד לא דיבר כך.

לא, דיברו, דיברו גם כן. הרב קוק דיבר על זה, דיברו על זה מקובלים. מהאר"י מהמאה 16 והלאה היו הרבה אנשים שדיברו על זה וכתבו על זה דווקא ספרים יפים כמו נועם אלימלך מליז'נסק ו"דגל מחנה אפרים" ו"עמוד ושורש עבודה", יש המון ספרים שכותבים על זה. יש הרבה, אבל לא בצורה קונקרטית כמו בעל הסולם.

תלמיד: כן, בצורה כנה כזאת כמו בכתבי "שמעתי" ובמאמרים על הקבוצה, זה הרי אוצר בלום שהופיע רק אתו וגם אתך. מה עכשיו הוא השופר לדעתך ברגע הנוכחי, שאותו צריך להפיץ למרחק? זה חיבור רחב ביותר דרך החינוך האינטגרלי או אולי משהו פנימי יותר?

זה הלימוד היום יומי שלנו בשיעור בוקר, מצדי גם השיעור בערב, אבל בערב לא כל כך הרבה אנשים יכולים להתחבר. ומתוך השיעורים זה גם העשיריות, העבודה היומיומית בעשיריות וההפצה.

תלמיד: אבל הפצה של מה? ההפצה הרחבה ביותר האפשרית להמונים, לזה הכוונה פה כשאומרים על השופר, חיבור לכל האומות או מה שנקרא "חינוך אינטגרלי" או שבכל זאת זה חכמת הקבלה?

זה תלוי למי. לכל שכבת עם, שכבת עולם, יש לה גישה משלה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להסביר את החשיבות הזאת לאנשים בימינו כי הם חיים בנסיבות שונות ונותנים חשיבות לדברים שונים, דברים אחרים?

תנסה, אם לא, אז בכל זאת תחכה, עוד מעט יבואו כאלה מצבים שהם ירצו יותר לשמוע כי הם ירגישו שאין להם תרופה למצב שלהם. אין ברירה, או שאנחנו מתקדמים בדרך האור, קדימה, בחיבור או על ידי הייסורים שידחפו אותנו מאחורה, אחד מהשניים.

שאלה: בהמשך למה שאמרת, כשאנחנו יוצאים להפיץ, אנחנו לרוב לא מדברים על זה שכוח החיבור מגיע מהבורא, ולפעמים יש באמת תחושה שכשאנחנו לא מזכירים את זה, אז אנחנו יכולים להישמע כמו קבוצות אחרות. האם אתה חושב שהקהל כבר מסוגל לשמוע שכוח החיבור שלנו מגיע מהבורא?

אני חושב שכן, אבל אל תגיד בורא, תגיד הכוח הכללי ששורה בכל המציאות, וכך הוא שורה גם על כולנו, על כל האנושות. כי זה באמת ככה, מי זה בורא? בורא זה "בוא וראה" כי אם אתה מגלה, אתה רואה שיש כוח כזה ששורה בעולם והכוח הזה רוצה לחבר את כל חלקי העולם למערכת אחת, למנגנון אחד. הכוח שמסדר את כל החלקים האלו יחד, במערכת אחת, נקרא "בורא".

שאלה: למה קול השופר, זאת אומרת שיטת החיבור תשמע יותר מהתגברות האגו שקורה בהמון, למה היא תישמע יותר מהאגו בהמון?

כי אנחנו נמצאים בתהליך שכל הכוחות הרעים יותר ויותר מפריעים לנו, מביאים צרות, בעיות, פנדמיה, עוד ועוד, כל מיני בעיות. לכן יהיה לנו יותר ויותר קל להסביר לאנושות שיש תרופה לכל הדברים האלה, ושהיא מגיעה אלינו מהחיבור. כמו שיש חלקיקים מזיקים, שמגיעים מהניתוק בינינו, כך דרך החיבור בינינו מגיעים אלינו חלקיקים טובים שמרפאים אותנו.

אני רואה שיש בלי סוף שאלות. אני ממליץ לחשוב קודם, לפני ששואלים, ואז פשוט תראו שאתם כבר יכולים לענות על כל השאלות האלה לבד.

גילוי הקבלה לכל העמים זהו גילוי אליהו

"ותפקיד הזה אמרו על אליהו הנביא, כי גילוי רזין דאורייתא מכונה תמיד בשם "גילוי אליהו".

וע"ד שאמרו ז"ל: "יהא מונח עד שיבא אליהו", וכן "תשבי יתרן קושיות ואבעיות". ולפיכך אמרו, שג' ימים (שהוא רמז ידוע) קודם ביאת המשיח, ילך אליהו על ראשי ההרים ויתקע בשופר גדול וכו'.".

זאת אומרת שאנחנו צריכים להתקדם, ונגיע למצב שכל הסודות, "סודות" זה נקרא מה שאני לא מבין, מה שאני לא מרגיש. מה שנסתר ממני נקרא "סוד". אז כשנגיע למצב שכל מה שנסתר יתחיל להתגלות, וזה נקרא "גילוי אליהו".

שכל הקשרים בין כל חלקי הבריאה, מקצה לקצה, ממה שאנחנו לא יודעים, ולא רואים, כל העולמות עליונים. כי העולם שלנו הוא כמו גרגיר חרדל, שהוא גרגיר קטן מאוד, לעומת כל העולמות האלה. כך אנחנו צריכים לגלות, וזה נקרא "גילוי אליהו".

גילוי הקבלה לכל העמים הוא תנאי לגאולה השלמה

"ותבין רמזים האלו, שאין ענין השופר הזה, רק גילוי חכמת הנסתר בהמון גדול, שהוא תנאי מוקדם ומחוייב לבא בטרם הגאולה השלימה.

ולזאת יעידו הספרים, שכבר נגלו על ידי בחכמה הזאת, שדברים העומדים ברומו של עולם נפרשו לעיני כל כמו שמלה, שזהו עדות נאמנה שאנו מצויים כבר על סף הגאולה, וכבר נשמע קול השופר הגדול, אם לא במרחקים, כי עדיין קול דממה דקה ישמע.

אכן התחלת כל גדלות הוא מוכרח לקטנות מתחילה, ואין קול גדול אם לא תקדים אותו דממה דקה, כי כן דרך שופר שקולו הולך וגדול. ומי עוד כמוני עצמי יודע שאיני ראוי כלל אפילו להיות רק שליח וסופר לגילוי סודות כאלו, ואצ"ל להבינם על שורשם. ולמה עשה ה' לי ככה? - אין זה אלא מפני שהדור ראוי לכך, שהוא הדור האחרון, העומד על סף הגאולה השלימה. ולפיכך הוא כדאי להתחלה של שמיעת קול שופרו של משיח, שה"ס גילוי נסתרות, כמבואר.".

לא במרחקים, כי עדיין קול דממה דקה ישמע.".

הוא רוצה להגיד שכמו שלפני תקיעה גדולה, יש שתיקה, יש דממה. ומרגישים ששום דבר בעולם לא משתנה, שעולם ככה יתקיים, ואנחנו לא יכולים לעשות מעצמנו כלום, אנחנו רעים, אבל כאלו אנחנו. ולא יכולים לעשות שום דבר עם החיים שלנו. המצב הזה, כמו שהוא אומר הוא כמו הדממה שיש לפני הקול הגדול של שופר. זו התקופה, אנחנו עכשיו בעצם מסיימים אותה. ואנחנו צריכים לעכל שאין לנו שום אפשרות לעשות משהו בעצמנו.

"אכן התחלת כל גדלות הוא מוכרח לקטנות מתחילה, ואין קול גדול אם לא תקדים אותו דממה דקה, כי כן דרך שופר שקולו הולך וגדול. ומי עוד כמוני עצמי יודע שאיני ראוי כלל אפילו להיות רק שליח וסופר לגילוי סודות כאלו, ואצ"ל להבינם על שורשם. ולמה עשה ה' לי ככה? - אין זה אלא מפני שהדור ראוי לכך, שהוא הדור האחרון, העומד על סף הגאולה השלימה. ולפיכך הוא כדאי להתחלה של שמיעת קול שופרו של משיח, שה"ס גילוי נסתרות, כמבואר.".

זאת אומרת, אנחנו נמצאים עכשיו בתפר בין השתיקה, הדממה, ובין הגילוי. וזה תלוי בנו, איך אנחנו, וכל העולם נעבור מהשתיקה הזאת, מההסתרה לגילוי. הכול תלוי במאמץ שלנו. גם בקשר בינינו, כדי שנוכל להיות הצינור, וגם בהפצה שלנו שיהיה רצון, איזו תנועה לאומות העולם, כדי להתחבר אלינו.

שאלה: ענית לשאלה שאיחוד חשוב יותר מהפצה. איך אנחנו יכולים למצוא את האיזון הנכון בין ההשקעה בחיבור בינינו, לבין להיות שופרו של משיח כלפיי העולם?

כמה שאפשר יותר להשקיע בחיבור, וכמה שאפשר יותר להשקיע בהפצה. זה הכול. ולא לעשות חשבון כמה זה, וכמה זה, אלא לתת את המקסימום. מקסימום גם בזה, וגם בזה. אחרת אם אתה עושה חשבון, אתה כבר נמצא בחשבון אגואיסטי.

שאלה: אנחנו מרגישים את החשיבות של כל זה יום אחרי יום. מה עוד אנחנו יכולים להוסיף לצידנו?

מה עוד אנחנו יכולים להוסיף בצידנו? כל מה שאפשר. גם רצון, וגם מעשה. להפיץ בכל מה שאפשר, יש לנו מקום אחד, באינטרנט, ובכל מיני הכיוונים. ובעצמנו ללמוד את כל המאמרים על החיבור, על התפקיד, על התיקון, ולממש את זה כמה שאפשר בחיבור בינינו.

תלמיד: בעל הסולם מזכיר כאן את העניין של שתיקה דקה, ומרגיש בכלי שלנו שממש יש צרחה, זו לא שתיקה דקה. הלב שלנו, אנחנו מתפללים ומבקשים איך להתחבר ואיך להוציא את הכאב הזה ולא ממש יודעים. אני מבקש הכוונה מאוד פשוטה, נגיד שאנחנו כעשירייה יש לנו זמן נתון לצאת רק לאחת הפעולות, או להפיץ לכל העולם ברשתות או לקרב כמה שיותר חברים מתוכנו להגיע לשיעור הבוקר שאנחנו יודעים כמה הוא חשוב.

אני לא יודע. גם אני בצורה פרקטית לא חזק, אבל יש לנו כל מיני מערכות שכך אנחנו עושים. בקבוצה שלכם, יש חבר אחד שעוסק בזה, תדברו עימו, אולי יש לו איזה רעיונות חדשים. לא יודע, צריכים לחשוב, אבל כולנו יחד צריכים לדאוג לזה.

מזה שכולנו יחד סביב כל כדור הארץ נדאג לזה, אנחנו נקבל שכל חדש, רגש חדש, ויכולת וכוחות חדשים. הכול תלוי בעד כמה שאנחנו הולכים לפתור את הבעיה יחד, בחיבור שלנו. הכול מגיע מלמעלה, אז נקבל, ויהיה פתרון לכל בעיה.

אסור לנו להגיד שאנחנו לא יכולים, זה נקרא שאתם לא מממשים את עצמכם בצורה נכונה. אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר, אבל אם אנחנו מתאמצים נכון, אז מקבלים מלמעלה כוחות, כוחות של ידע, כוחות של שכל, כוחות פיזיים, מקבלים את כל מה שחסר. זאת אומרת אם אתה אומר אני לא יכול, סימן שאתה לא נמצא בפעולה שמעוררת את הבורא.

תלמיד: אני רוצה לדייק. אנחנו בטוח יכולים, אנחנו נעשה כל מה שניתן כי אין לנו בחיים שום דבר חוץ מזה. אבל מעבר למסגרת של החברים שמגיעים ממש 7/24 כל יום בשבוע. לדוגמה אתמול בערב העברנו שני חברים, תלמידי נקודה שבלב, חיבור של שתי קבוצות של גברים. יש לנו לא מעט חברים שמחוברים אלינו גם לשיעור בוקר, איך אנחנו יוצרים כמה שיותר חברים שמרגישים שזה חשוב, אבל את החיבור הזה, או משהו אחר?

זה לא אלי. יש לך מערכת, תדבר איתם, והם יסבירו לך כן, לא, מה שהם יודעים. אני נותן לכם שיעורים בלבד, אני לא מומחה בהפצה. אני נותן כמה מילים כדי לדחוף אתכם לזה, אבל זה לא שאני אדבר איתך על זה עכשיו, ואלמד אותך.

שאלה: הקבוצה שלו למדה על אליהו. האם אנחנו צריכים לעבוד בקבוצה כדי ליצור מצב או מקום מיוחד בשביל אליהו, של אליהו?

"אליהו" נקראת רמה מיוחדת של השגת הבורא. אנחנו צריכים פשוט לעשות מה שמוטל עלינו בזמננו, בדיוק כמו שבעל הסולם כותב. אין לנו שום קשר לרמה הזאת, שנקראת אליהו. להירגע מכל הדברים האלה, אל תעשו על זה פנטזיות

סדנה

עכשיו נדבר בינינו כמה דקות של בירור בינכם, מה נתן לנו המאמר הזה, מה השגנו משופרו של משיח של בעל הסולם. מה סך הכול אנחנו יכולים להוציא מהמאמר הזה? זה מאמר לא גדול, סך הכול דף וחצי, אז בואו נדבר עליו, מה התמצית שלו, ומה הסיכום שלנו ממנו?

*

(סוף השיעור)