שיעור בוקר 15.10.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 24.11.2002

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/gyZBktBf?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', חלק מאמרי "שלבי הסולם"

מאמר "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה"

שמענו עכשיו מאמר מ"שלבי הסולם" כרך ג' עמוד רנ"ה, "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה".

מה הרב''ש רוצה להגיד, מה זה נקרא "אין לנו מלך אלא אתה"? האם יש עוד מלכים במציאות חוץ מהבורא ואנחנו בוחרים בו, וביתר לא בוחרים, הרי "אין עוד מלבדו"? העניין הוא שלפנות לבורא, להיכנס אתו לקשר, למגע, ליחסים, אפשר רק לפי השתוות הצורה. 

אם אדם רוכש ממה שנקרא בורא בסך הכול תכונה אחת מהרבה תכונות שיש בבורא, ונמצא עם הבורא כבר בקשר דרך התכונה הזאת, דרך השוואת הצורה, המידה הזאת נקראת "אמת". לכן כתוב שאדם צריך לדעת למי הוא קורא, "לקרוא באמת", כי המגע יכול להיות רק לפי אותה תכונה שיש בשניהם. 

אני צריך באיזו צורה למצוא ולדעת אילו תכונות יש לבורא, להשתוקק ולרכוש את התכונות האלו מהתכונה הקלה לביצוע בי על הרצון לקבל שלי, עד לתכונות יותר גדולות, יותר רחוקות ויותר קשות לביצוע, עד שאהיה כולי בתכונותיי כבורא, ואז "נקרא שם ה' עליך". וזה מה שאנחנו לומדים בהעלאת מ"ן. 

מה נקרא מ"ן? מ"ן נקרא חיסרון לתיקון, שהמידה שלי תהיה בדיוק כמו המידה שלו, "עשה רצונך כרצונו". אם הרצון שלי שאני אהיה כמוהו הוא לא מתוקן, הוא לא בדיוק הרצון הנכון, אני תוהה עדיין מי הוא, מה הוא, נקרא שאני לא קורא באמת, ואז החיסרון הזה לא נקרא מ"ן, ולא נכנס, לא מורגש בעליון.

גם לפי הדוגמאות שהרב'ה נותן, הילד חולה, והרופא אומר לאימא שאפשר לתת לו את זה ואת זה ואת יתר הדברים אסור לתת. הילד בוכה וצועק ודורש רק את מה שהוא רוצה. אם בין הדברים האלה שהוא צועק עליהם יש דברים שהרופא נתן רשות לתת, אז אמא נותנת, אם לא, אז לא. כך זה המ"ן שלנו.

מ"ן זו בקשה שעליה יש תגובה, תשובה, רק בתנאי שהרצון שלי משתווה עם הרצון שלו. "עשה רצונו כרצונו, כדי שיעשה רצונו כרצונך". והתיקון לזה, שתהיה לנו בקשה לדברים אמיתיים, התיקון הכללי נקרא "אמונה". כי לא יכולה להיות אצלי בקשה נכונה לבורא, אם הבקשה הזאת היא לתועלת עצמית. היא חייבת להיות לתועלת שלו, על מנת להשפיע, ובאיזה אופנים מהעל מנת להשפיע הזה, זה כבר לא חשוב איזה, אבל על מנת להשפיע. 

קודם כל חייב להיות הרצון שלי, הבקשה שלי, המגמה שלי מעל הרצון לקבל שלי, מעל המחשבות על עצמי. הבקשות צריכות להיות לרכוש רצונות לזולת, השפעה לזולת מחוצה לי. והתכונה הזאת שרוכשים כדי לא לחשוב על עצמי, אלא לחשוב מחוצה לי, על הבורא בסופו של דבר, התכונה הזאת נקראת "אמונה".

הכוח הזה, כוח האמונה, גם בא מלמעלה, והוא מאפשר לאדם להתרומם מעל הרצונות שלו ולא לחשוב עליהם. ולפני שאדם רוכש את יכולת האמונה, להיות מעל הדרישות של הגוף שלו, הוא בכלל לא פונה לבורא, הוא פונה רק לעצמו.

לכן בעל הסולם כותב כותב באות י"ב ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", מצאנו כמה לומדים שלא עוזר להם העסק בתורה או מצוות. האדם מלכתחילה נמצא כמו כולנו ברצונות אך לקבל לעצמו וחושב שיכול לפי השכל שלו ולפי מה שכתוב, התורה היא תרופה לכל דבר, כך לבוא ללשמה. 

בעל הסולם כותב בהקדמה לתע"ס, באות י"ב, "אבל יש להרהר לכאורה, אחר דבריהם אלו:" שסתם מתוך שלא לשמה באים לשמה, "הלא מצאנו כמה לומדים, שלא הועיל להם, העסק בתורה, שיזכו, על ידי המאור שבה, לבא לשמה." יש אנשים שמשקיעים את עצמם, והם ממש מוכנים לחתוך את עצמם, הם משקיעים 24 שעות, ובאמת מכל הלב, אבל השיטה היא לא נכונה, ואז אין שום תועלת אמיתית מהעסק הזה. 

"אמנם, ענין העסק בתורה ומצות שלא לשמה," לא לשמה צריך להיות גם מכוון בצורה מאוד מיוחדת למטרה, "הפירוש, שהוא מאמין בהשי"ת, ובתורה, ובשכר ועונש, והוא עוסק בתורה, מחמת שהשי"ת צוה לעסוק, אבל משתף הנאת עצמו," .

ואחר כך בסופו של דבר מגיע לפתרון, הוא אומר, שלא יועיל לאדם שום דבר בעסק בתורה אם הוא לא רוכש את האמונה. חייב להגיע למצב שהוא מתרומם מעל הרצון לקבל. ואת זה הוא צריך לדרוש. ולדרוש את האמונה זה בעצם עיקר העיסוק שלנו.

זאת אומרת בזמן שלומדים, בזמן שקוראים את הספרים שלנו אנחנו חייבים רק לזה להשתוקק. לקבל מלמעלה כוח מיוחד שיעזור לנו להתנתק מהרצון לקבל שלנו ולחיות בדאגות של נתינה לבורא, שזה יהיה בראש שלי כדבר הגדול ביותר. והדברים האלו הם באים לאדם כשהוא לא יודע מראש מה זה. הרב"ש אומר כאן במילים כאלה, קו ימין וקו שמאל באים כשני מלאכים, הם נמצאים בתוך האדם ומופעלים מלמעלה. אבל הקו האמצעי נקרא שהבורא נותן נשמה. נשמה זה "חלק אלוה ממעל". לפני שמקבלים את החלק אלוה ממעל איך אפשר לדעת מה זה?

כל פעם שאדם מקבל נשמה חדשה, נתווסף לו קו אמצעי, נשמה, הוא לא יודע איזה חלק עוד ועוד הוא עומד לקבל, לכן העבודה היא בהיסח דעת מהתוצאה, כל עוד לא מקבל אותה. 

ושני הקווים שבהם אדם עובד, ימין ושמאל, הם רק תנאים לקבלת הנשמה, הם לא הנשמה עצמה. זה הולך לפי היגיעה, יגעתי ומצאתי, יגעתי ומצאתי. תתייגע בשני הקווים, תכונות בורא, תכונות נברא, מה שנראה לך ככה וככה, תעשה ביניהם כל מיני פעולות, כל מיני עבודות, אחר כך כתוצאה מהעבודה הנכונה והתמזגות הקווים בצורה נכונה, אתה תקבל מלמעלה מה שנקרא נשמה.

מה זה? לא יודע. ואין שום קשר כביכול בין העיסוק בשני הקווים האלה למה שאתה מקבל מלמעלה כנשמה חוץ מסיבה ומסובב. וכל עוד אתה עוסק בשני הקווים האלה אתה לא יודע מה היא הנשמה שאחר כך תקבל.

יש עוד כמה דברים שהוא מזכיר במאמר, אבל אי אפשר לעבור על כולו. 

תלמיד: מה זאת אומרת, שבן אדם צריך להכיר את תכונות הבורא?

לא אמרתי שזה השלב הראשון. איך אפשר קודם שאתה משיג להכיר את התכונות של הבורא? אי אפשר. אבל אמרתי שלהעלות בקשה נכונה, כמו שאתה צריך בעולם הזה, לזה צריך כמה תנאים. קודם כל אתה פונה לאדם שיש לו מה שאתה דורש. יש לו רצון לתת לך אם אתה מבקש ויש לך ידיעה איך לבקש את זה ממנו. 

כל התנאים האלה, אם הם מתקיימים מצדך, זה נקרא העלאת מ"ן, ואז מצדו זה בטוח. יש ירידת מ"ד, כי הוא רוצה את זה. אנחנו אף פעם לא אומרים שהתחתונים מעלים מ"ן ומלעלה מאיזושהי סיבה לא רוצים לענות. אין דבר כזה, הטוב והמיטיב מלמעלה הוא פועל, רק יש לו תנאי אחד, תבקש מה שיש לי ותבקש בצורה כזאת שתהיה לטובתך.

אז להכין את הכלים, זו העבודה שלנו. להכין כלי זה נקרא שיהיה לי חיסרון למה שהוא רוצה לתת לפי מידה ולפי אופן הפעולה. זה נקרא "רשימו" שיהיה נכון לפי רשימו דהתלבשות ולפי רשימו דעביות. ובסך הכול כוח המסך שאני אקבל מלמעלה הוא זה שאני בהחלט צריך. זאת אומרת, שאני מצפה לו מראש.

ואז בזה יש ודאי סדר פעולות. יש הסתרה, ואחוריים, ויש פנים גם בהכנת הכלים וגם בקבלת האורות. אבל בסופו של דבר, העלאת מ"ן זה רק "עשה רצונך כרצונו". רק זה נקרא מ"ן אחרת אתה יכול לצעוק וללמוד. יש גם לזה חשבון, אבל זה לא נכנס לפעולה שמפעילה את העליון, אלא לאט לאט הדברים האלה מתוספים וגורמים לאדם בכל זאת להתקדמות. 

תלמיד: מה ההבדל בין אמונה לידיעה, גם זה פה להתגאות.

ידיעה זה מה שאני מרגיש בתוך הרצון לקבל, מה שאני רוצה בתוך הרצון לקבל, מה שנראה לי ברצון לקבל שזה יכול להיות המילוי שלי, כל זה נקרא ידיעה. ואמונה זה שלמרות מה שאני מרגיש בתוך הרצון לקבל, אני רוצה לעבוד מעל הידיעה הזאת. זאת אומרת, מעל המילויים שהרצון לקבל דורש.

זה בינתיים לתיקון להשפיע על מנת להשפיע. אבל אחר כך בעבודה לקבל על מנת להשפיע, אני עובד עם הידיעה, עם המילוי בתוך הרצון לקבל גם בנתינה. זה כבר דבר שאנחנו לא יכולים כל כך לתאר לעצמנו. 

תלמיד: אמרת שיש שלושה תנאים לדרישה, שיש לו מה שתרצה, שיש לו רצון לתת לך ושיש לך ידיעה איך לבקש ממנו. 

אני לא יודע אם אלה שלושה תנאים לבקשה נכונה, לקרוא באמת מה שהבורא אומר. אולי אפשר לומר עוד כמה תנאים.

זה כמו בעולם שלנו. תדמיין שאתה רוצה משהו. נגיד שאתה רוצה לקנות דבר חדש, אז במה זה תלוי שתמלא את עצמך במילוי הזה, ולא חשוב אם זה מילוי על מנת להשפיע או על מנת לקבל, איזה אורות ואיזה כלים. יש לך חיסרון, איך אתה משיג מילוי לחיסרון הזה.

אז אני צריך ללכת לחנות, לקנות בחנות. כדי לקבל מהחנות, אני צריך לתת להם כסף. כדי שיהיה לי כסף, אני צריך לקבל אותו. ממי אקבל את הכסף? מבעל הבית. כדי שבעל הבית ייתן לי כסף, אני צריך לתת לו תמורת זה עבודה. כדי שאוכל לתת עבודה, אני צריך חומר דלק לעבודה הזו. איזה חומר דלק? אני צריך מראש להבין שהחולצה שאני רוצה לקנות מהחנות היא דבר חשוב בשבילי שיחייב אותי עכשיו לתת יגיעה בעבודה.

בכל הדברים האלה יש לך עסק עם בעל הבית ועם המוכר. בעל הבית ירצה לתת לך כסף אם תיתן לו עבודה כזו וכזו, אז צריכה להיות השוואת הרצונות והבנת הקשר. אותו דבר בכל מקום, אין שום חידוש ברוחניות. אנחנו צריכים להשוות צורה עם הבורא, "דע את שם אלוקיך ועבדהו". והידיעה הראשונה במגע עמו זו האמונה, להתרומם מעל הרצון לקבל.

לכן הוא כותב באות י"ז שאין לכם מצווה גדולה מזו, מלרכוש את האמונה, לרכוש כלים דבינה, תכונות של בינה. מלכות כשרוכשת תכונות של בינה, עולה לדרגת הבינה ואחר כך כבר הכול פתוח, אין הגבלות.

אנחנו מתבלבלים מהמילים שאנחנו אומרים, אמונה למעלה מהדעת, אמונה, צדיק באמנתו יחיה, כל מיני אמרות, שמות. אבל באמת, זו פעולה, וכאשר לומדים מבינים טוב מאוד מה זה. בלי העלאת מלכות, למלכות לא יכולה להיות שום פעולה. 

תלמיד: אמרת, במידה שהנברא רוכש לפחות תכונה אחת של הבורא הוא משווה איתו צורה. למה זה עובד לפי תכונה אחת ולא לכל התכונות באחוזים? 

אתה שואל שאלה שתמיד נשאלת. יש לבורא 620 תכונות, האם אני צריך לקיים את כל 620 התכונות האלה כדי לפנות אליו, או מספיקה אחת מהן? אתה יכול לומר כך ואתה יכול לומר אחרת, זה לא חשוב. 

זה שאני רוצה עכשיו לקיים רק אחת מהן, נקרא שאני מקיים חלק אחד מכל ה-620. אבל נראה לי שזו רק תכונה אחת, כי כך זה מתבאר, אבל זה דבר לא כמותי. זה כמו שאנחנו אומרים שבזרע יש לך את כל ההבחנות, ובעובר קטן יש לך את כל ההבחנות, ובילד שנולד יש לך את כול ההבחנות, את כל האיברים. רק השאלה האם הם מופעלים, האם הם מורגשים, האם הם נמצאים בשליטתו, בעל מנת להשפיע או אפילו בלקבל על מנת להשפיע.

הבעיה היא רק לבטא איך הוא משתמש בחלקים שלו. רק ביד או רק ברגל, או בכולם במידה של יד או רגל. כך אנחנו מבטאים תמיד. אנחנו אומרים "יש לו רק כתר, אור הנפש בכלי דכתר". אז אין את היתר? יש, אבל מידת העבודה מבוטאת כך. לכן אסור להתייחס לשפה בצורה פורמלית רק מפני שזה כך כתוב, אלא צריכים לראות מה הכוונה מאחורי הכתוב, על מה באמת מדובר.

תלמיד: לא מובן מה זה אמונה.

אמונה היא כוח שאדם רוכש, שעוזר לו להיות למעלה מהטבע הבהמי שלו. יש לנו רצונות לדברים בהמיים, אוכל, מנוחה ומין, זה בעיקר מה שיש לבהמה. אומנם אנחנו קצת יותר מפותחים מבהמה, כי אנחנו בכל זאת בדרגת האדם, אז בהתכללות, גם זה עולה לדרגות יותר גבוהות. בהמה לא דורשת מאכלים מיוחדים עם כל מיני תוספות, ואנחנו גם בזה מוצאים כל מיני דברים. אחר כך יש לנו רצונות לכסף לכבוד ולמושכלות. כל הדברים הללו נקראים הלב שלנו.

בתוך הלב יש רצון לבורא שנקרא הנקודה שבלב. העבודה שלי היא שהנקודה שבלב תהיה יותר חשובה, בולטת, יותר קובעת מכל הלב, מכל הרצונות לתאוות בהמיות ותאוות אנושיות. כלומר להשתוקק לבורא בכל הכוח, זה מה שנקרא "עד שלא מניח לי לישון", כפי שבעל הסולם כותב ב"פרי חכם" בדף ע'.

אחרי שמשתוקק לבורא "עד שלא מניח לי לישון", הוא עובר מלא לשמה ללשמה. כלומר התשוקה שלו תהיה, לא שקיבל את האב הגדול ורוצה לבלוע אותו, אלא שרוצה הכול לתת לו. זה נקרא שרכש אמונה, רכש תכונה או מעמד שנמצא למעלה מהטבע שלו. הוא התרומם למעלה מהתאוות הבהמיות והתאוות האנושיות, והלב שלו לא מושך אותו אליהן. גם הנקודה שבלב לא אומרת לו, "כדאי לך לעסוק עם הבורא כי יש לך שם תאוות יותר גדולות", אלא גם הנקודה שבלב כבר קיבלה את תיקון חפץ חסד. זה נקרא אמונה.

האנשים ששואלים את זה, אולי צריכים אפילו לשמוע את מה שדיברתי ביום שישי בהרצאה. נתתי ביום שישי הרצאה ושם דיברנו על אמונה, אז בבקשה אתם יכולים לקרוא משם.

אמונה זה הרגשת הבורא. אני אמרתי כך הרבה פעמים, וזה קצת לא מדויק. אמונה היא לא הרגשה, אמונה היא תוצאה מכך שאדם מרגיש את הבורא. כתוצאה מהרגשת הבורא הוא רוכש כוח אמונה. הוא רוכש כוח שעוזר לו לא להיות תלוי ברצון לקבל שלו. הרצון לקבל שלו נכנע. 

תלמיד: איך בן אדם לפני מחסום לומד מהן תכונות הבורא?

לא מדברים לפני המחסום על כך שאדם צריך ללמוד את תכונות הבורא. איך הוא יכול ללמוד את זה? לפני המחסום העבודה שלנו היא "יגעתי ומצאתי". אנחנו אפילו לא יודעים במה להתייגע בדיוק, לא סתם כתוב "כל מה שבידך לעשות תעשה". אף פעם אין לנו מראש ידיעה, כבר דיברתי על זה, שאני יודע מראש מהן תכונות הבורא ואליהן אני הולך להשתוות. 

העבודה שלנו היא בשלבים. אני עושה את היגיעה, לאט לאט אני משיג, מבין בכללות, מה זה נקרא השפעה. לזה אני מתחיל קצת להשתוקק במידה שאני מבין מה זה, ואז אני צועק כמו שתינוק צועק, ולא יודע מה הוא צועק, אבל רע לו. אין לי עדיין בירור גמור מה זה השפעה, מה זה על מנת להשפיע, מי זה בורא, למי לפנות. כמו תינוק בעולם הזה, הוא צועק על הידיים של אימא, אבל האם הוא מכיר את אימא, מה הוא מכיר? הכול בצורה כזאת בלתי מבוררת, וכך אנחנו מתחילים, יש בזה הרבה שלבים. לכן אנחנו אומרים אולי בצורה כזאת ש"דע את ה' אלוקיך ועבדהו", אבל בזה כבר מדובר לא על המדרגות הראשונות.

שאלה: איך אפשר להאמין בבורא אם אנחנו לא יודעים מי הוא? אין לנו אפשרויות לבדוק ולטעום מי הוא ואין לנו אמונה.

נכון שאין לנו כלום. זה מה שבעל הסולם כותב באות י"ח, ב"תלמוד עשר הספירות", איך לרכוש את האמונה. קודם כל הוא מגיע בהתפתחות ההסבר שלו לכך שאין מה לחשוב שאתה תוכל להתפתח אם לא תרכוש קודם ניתוק מהרצון לקבל שלך. זה נקרא "כוח האמונה", שאתה מתרומם עד הבינה, חפץ חסד, לא חושב על עצמך. 

כמו שבעל הסולם כותב ב"מאמר לסיום הזוהר", שאם אדם חושב על עצמו אז אין פירוד יותר גדול בינו לבין הבורא. זה חתך ממש, הוא נחתך ממנו ואין ביניהם קשר בכלל. אז צריכים לדלג על החתך הזה, וזה קורה כשאדם מתחיל לחשוב מחוצה לו. זה נקרא "אמונה". ולהאמין בבורא, צריכים לקרוא מההקדמה לתע"ס, שלהאמין בבורא ובשכר ועונש ובכל הדברים האלה, אפשרי להיות בכזה קשר עם הבורא רק אחרי שרוכשים את האמונה.

תלמיד: כתוב בעמוד 262, שמצד אחד האדם רואה עתה שהוא מרוחק מה', ומצד אחר האדם צריך לומר שה' קרוב אצלו, וה' מדבר עימו ומראה לו חסרונות. הוא מרגיש שהוא מרוחק, מה זה אומר "צריך לומר"?

אנחנו רצון לקבל. אם מדברים על רצון, אז איך אתה יכול להגיד לרצון לקבל, עכשיו אתה צריך לשמוח, עכשיו אתה צריך לבכות? אתה לא יכול. הרצון מרגיש את המילוי, ואם מהצד מישהו אומר לרצון הזה משהו, הרצון לא שומע, לא מבין. אנחנו שומעים בשכל, אבל הרצון שלנו לא מתפעל מזה. זאת אומרת, אם כתוב בספרים כלשהם שצריכים להרגיש, צריכים לפעול ולעשות, הכוונה היא שצריכים לגרום למצב שאני ארגיש, צריכים לגרום למצב שאני אעשה. איך אחרת?

נגיד יש לי עסק עם מישהו, עם יעקב. אני רוצה שיעקב ירצה, האם אני יכול ישר להגיע לרצון שלו? לא. הוא יכול להגיד לי "כן, כן", כמו שהוא בדרך כלל אומר, ולעשות כרגיל הפוך. זאת אומרת, אני צריך לעשות איזשהן פעולות עליו, שמהפעולות האלה הוא יפעיל את עצמו, בצורה מיוחדת, מסוימת, שכתוצאה מהן ייווצר בו הרצון שאני רוצה.

אותו דבר גם אני כלפי עצמי. כי הרצון לקבל שלי לא נמצא בשליטתי בלבד, בכלל. הוא לא נמצא בשליטתי, אלא דרך הבורא אני מפעיל אותו. איך? "עשה רצונך כרצונו". אני יכול עכשיו ככה לעשות? כמה פעולות אני צריך לעשות דרך למעלה, דרך הבורא, שישנה לי את הרצון, שיטפל בי, שיחליף לי. אני בעצמי לא שולט על עצמי, לא מסוגל לשום דבר. רק דרכו.

תלמיד: האם השגת האמונה זה תנאי או דרך להגיע אל האמת?

השגת האמונה זה השלב הראשון בדרכנו, שרק ממנו והלאה אפשר לדבר על פעולות רוחניות. רוחניות זה נקרא "על מנת להשפיע". אמונה זה נקרא כוח שנמצא בך, שאתה יכול להתחיל להשפיע, כוח הבינה.

כתוצאה משבירת הכלים יש בנו כלים דקבלה על מנת לקבל, וכלים דהשפעה על מנת לקבל. גם בכלים של בינה אנחנו משתמשים כדי ליהנות בעצמנו. אז התיקון הוא, קודם כל להתחיל לתקן כלים דהשפעה, כלים דבינה. כי היא בעצמה נמצאת בקלקול רק מפני שנמצאת בתוך מלכות. 

איך להתחיל לתקן את הבינה שנמצאת בשבירה רק מפני שנמצאת בתוך מלכות? צריכים לעשות צמצום על כלים דמלכות, ואז הכלים של בינה שבתוך מלכות מתחילים לקבל תיקון. הם כבר לא ישפיעו על הכלים דבינה, ואז יש תיקון לכלים דבינה. זה נקרא שלא משתמשים באח"פ, אלא מתחילים לתקן רק את הגלגלתא ועיניים.

תלמיד: מה התפקיד של השכל והמחשבות בעבודה הזאת, אם בכלל? 

שכל זה דבר חיצון וזה הדבר היחיד שיש לי עכשיו כרגע, חוץ מהכלים הלא מתוקנים. אז אני צריך להביא לשכל שלי כל מיני החלטות, שכדאי לי בתוך הרצון לקבל שלי להתעסק בתורה כדי לתקן את עצמי, כדי להרוויח יותר. זה נקרא שעוסקים בלא לשמה על מנת להרוויח מרוחניות, ומתוך שלא לשמה באים ללשמה. 

אנחנו כולנו כלולים מארץ ישראל וממצרים, ומפרעה ומעם ישראל שבגלות, בעבדות, ממשה ומאהרון ומכל המצרים. תראה איזו שילוב של כוחות צריך להיות בתוכנו, כדי שנקודה אחת שנקראת משה ואחריו עם ישראל, יצאו ממצרים. המצרים ופרעה, כל הדברים האלה, נשארים בינתיים בתוכנו, אבל צריך שאלו יתנתקו מאלו.

כל מה שיש לך במצרים זה נקרא שזה נמצא עכשיו בתוכנו. אנחנו צריכים להגיע למצב שחלק אחד מאיתנו יתרחק מהחלק השני שנקרא מצרים, פרעה, מִצְרִים וכן הלאה. זה נקרא יציאת מצרים, רק כוונה אחת, רצון קטן אחד שיברח משם, אבל פרעה וכל הדברים האלה הם נשארים אצלנו.

תלמיד: מה זה אמונת חכמים?

לאמונת חכמים יש הגדרה. מה שכתוב כתוב, אבל מה זה אמונת חכמים?

נשאל כך, מה מחייב אותך ללכת לרופא?

תלמיד: אני יודע שאני חולה.

אתה יודע שאתה חולה, ואתה יודע שיש מישהו שמבין במצב שלך יותר ממך. זאת אומרת, יודע גם את הסיבות למצבך, ויודע גם איך לצאת מזה, זאת אומרת איך להגיע לתוצאות טובות מהמצב שבו אתה נמצא. כלומר אני כבהמה מרגיש את המצב הנוכחי ויש חכם הרואה את הנולד.

מה זה אמונת חכמים? שרואה את הנולד. הוא יודע מאיפה נולד המצב שלי והוא יודע איך להגיע למצב יותר טוב שייוולד מהמצב שלי. לחכם כזה אני צריך להגיע. ומה זה להגיע? להאמין נגד השכל שלי, נגד ההבנה שלי, שמה שהוא יגיד לי זה יהיה בניגוד למה שאני חושב. 

אם רופא רגיל אומר לי לקחת תרופה אז אני לוקח. יש לזה תמיכה מהציבור וכל מיני דברים, זה ברור. אבל אצלנו בהליכה אנחנו צריכים אמונת חכמים. מה זה אמונת חכמים? כמו שדיברנו על אמונה. אמונה זה כוח שעוזר לי להיות מעל הרצון לקבל שלי, זאת אומרת נגד הטבע שלי, נגד השכל שלי. הרופא אומר לי, כדי להיות בריא אתה צריך להכניס יד לאש. אני צריך לרכוש עכשיו כוח אמונה ברופא הזה, כדי שאני אעשה את זה, זאת אומרת שתהיה לי יכולת נגד הבהמה שלי, כי אחרת הבהמה לא תרשה לי לעשות את זה. 

אני צריך לקבל עכשיו כוח נוסף, כוח טבע מיוחד עליון שיעזור לי ללכת לפי דעת הרופא ולהכניס יד לאש. כמו שיש לי בטבע כוח שאני לא אכניס את היד לאש, עכשיו אני צריך לקבל כוח כן להכניס את היד לאש. אתה מבין שזה כוח נוסף עוד יותר גדול, עוד יותר גבוה, עוד יותר חזק מהטבע שלי, שאני צריך לקבל אותו מלמעלה, כי אין דבר כזה אצלי. זה נקרא "בריאה חדשה" שבאה לאדם, ואמונת חכמים, זאת אומרת, למעלה מהשכל שלך אתה רוכש את השכל שלו, את החכמה שלו, הולך לפי השכל שלו.

תלמיד: מה זה שונה מהמתאבדים, גם עליהם אומרים שהם הולכים נגד הטבע.

המתאבד לא הולך נגד הטבע, מה פתאום. המתאבד עושה חשבון ולפי החשבון הבהמי שלו הוא מוצא שכדאי לו להיפטר מהחיים כדי לא להרגיש ייסורים. לכן אסור לרחם על מתאבד, ולכן אסור לקבור אותו בבית קברות רגיל. זה בן אדם שהחיים נתנו לו איזו משימה והוא לא רוצה את המשימה. אני לא הולך לשפוט אותם חס ושלום, "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". אבל זה חשבון, בטח. האם בהמה לא יכולה לעשות חשבונות כאלה? כן יכולה, כן עושה. אנחנו לא יודעים את החשבונות. 

שמעתי שיש לוויתנים שזורקים את עצמם לחוף ומתים. יש כל מיני תופעות כאלה גם בטבע. יש בטבע תופעה שאחרי שעושים זיווג ומולידים דור חדש ממיתים את עצמם, יש כל מיני חיות כאלה.

זה חשבון, זה טבע, רק באדם זה חשבון כביכול יותר מפותח. אבל ודאי שאם תשאל את המתאבד הוא יגיד לך "אני לא יכול יותר, החיים שלי מלאים צרות, אני רוצה להיפטר מהם, אני לא יכול להרגיש את הצרות האלה, וכדי לא להרגיש אין לי שום ברירה אחרת אלא להתאבד". זו דווקא פעולה קלה מאוד כדי לברוח מהייסורים, החיים לפעמים הרבה יותר קשים.

תלמיד: בן אדם רגיל לא מסוגל להיות באמונה.

בטח שהוא לא מסוגל לאמונה. מי שרוכש אמונה הוא כבר לא אדם רגיל, הוא כבר נמצא מעל הטבע שלו, אז הוא לא רגיל.

תלמיד: האם אדם צריך לשאול את עצמו לפני השיעור בשביל מה הוא לומד?

אם הוא לא שואל אז בשביל מה הוא יושב כאן בכלל, הרגל? על מה הוא צריך לשאול?

תלמיד: מה הוא רוצה.

מה הוא רוצה מהחיים שלו? וודאי כבוד, כסף, מנוחה, שיהיה לי טוב.

חבר, תעשה לנו טובה תסביר לנו איך אנחנו צריכים ללמוד, באיזה צורה אנחנו צריכים ללמוד.

לשבת, אני מבין, לפני הספר מבין. לפני איזה ספר, אמרו לי. מה ללמוד? כתוב על הקיר לפי סדר הלימודים. מה עוד אני צריך כדי ללמוד נכון?

תלמיד: קודם כל צריך להיות הכנה לפני הלימוד.

הכנה לפני הלימוד. מה זה הכנה, לשתות כוס קפה?

תלמיד: לחשוב על מה האדם יחשוב בזמן הלימוד. אבל צריך לקשור את זה לפני הלימוד ולא אחרי.

זאת אומרת הכנה בזמן הלימוד, שהאדם יכין את עצמו איך הוא יתנהג בזמן הלימוד. מה זה להתנהג בזמן הלימוד? זאת אומרת מה מגמת הלימוד, מה הוא רוצה כתוצאה מהלימוד?

מה הוא רוצה כתוצאה מהלימוד? זאת אומרת כשאני הולך עכשיו לקרוא איזה דף, אז לא אכפת לי כל כך מה אני קורא, אכפת לי התוצאה. אמרו לי לקרוא את הדף הזה, אני קורא את הדף הזה. יגידו לי לקרוא משהו אחר, אני אקרא משהו אחר. העיקר התוצאה. זאת אומרת, בכלל לא חשוב לנו מה ללמוד. אולי נקרא עיתון?

תלמיד: לא. מדובר על הספרים.

מדובר על הספרים. מה כל כך חשוב לי ללמוד את הספר הזה, שרק מזה יכולה להיות התוצאה שאני רוצה?

תלמיד: תוצאה נכונה.

תוצאה נכונה. למה דווקא מהספר הזה?

תלמיד: כי אדם מאמין באמונת חכמים שדווקא הספר הזה.

טוב בסדר. בספר הזה יש איזו סגולה. איך פועלת הסגולה הזאת?

תלמיד: פועלת שאדם לומד דווקא מהספר הזה.

מה אני רוצה שהסגולה הזאת תעשה? סגולה זו תרופה. אני לא יודע מה יש בכדור. אבל אני מקבל את הכדור הזה, פתאום מרגיש טוב. זו סגולה. מה אני רוצה שיהיה לי, כנגד מה זה יפעל? נגיד הייתי במטוס עם חבר, ידענו שאנחנו צריכים עכשיו חמש עשרה שעות לשבת במטוס. לישון. אז לקחתי כדור שינה, נתתי לו ולי. היה טוב. חמש עשרה שעות ישנו, באמת. 

אבל לא ידענו איך הכדור עובד רק ידענו שזו סגולה. אם אני לוקח את זה בחור הזה שנקרא "פה", זה איכשהו פועל בתוך הגוף שאני ישן. תוצאה. אז אני צריך לקבל כאן איזה כוח מהספר, אומרים אור המחזיר למוטב. כנגד מה הוא צריך לפעול, מה אני רוצה שישתנה, מה אני רוצה שיהיה לי, מה אני רוצה לרכוש?

תלמיד: קודם צריך.

לא קודם, בכלל.

תלמיד: בכלל?

אמונה, אמונה.

תלמיד: אבל אמונה צריכה להיות כנגד משהו.

לא כנגד. אני צריך לרכוש אמונה להתרומם מעל הטבע שלי. אחר כך הלאה נלך ונראה. אמונה. אבל מה זה אמונה? אמונה זה לא להיות שקוע בעצמי, לא כל הזמן לחשוב על הכלי שלי, על הרצונות שלי, איך אני אמלא אותם. אז כדי לדרוש מהספר תוצאה כזאת, אני צריך להרגיש שאני באמת שקוע בזה, וכל הזמן חושב על עצמי, וכל הזמן אני נמצא רק בזה וזה מתחיל להזיק לי. אם אני עדיין לא מרגיש כך, אז גם את זה אני יכול לדרוש מהספר. 

אני רוצה שהספר הזה, עכשיו בזמן הלימוד, יראה לי כמה אני רחוק מרוחניות. אני לא יודע מה זה רוחניות, לא יודע מי אני, ולא יודע גם מה זה נקרא רחוק ואיך מרגישים ריחוק, אלא אני רוצה שזה יהיה, אז זה יהיה. אז מהספר הזה אני ארגיש עד כמה שאני רחוק, ואחר כך אני ארגיש שהריחוק הזה הוא כמו מחלה, לרעתי, זה נקרא הכרת הרע. ואחר כך לפי זה אני ארצה תרופה, כי התורה נקראת תבלין, תרופה, האור המחזיר למוטב וכן הלאה. 

אדם צריך עכשיו לחשוב, איך אני ארגיש את עצמי חולה? גם לזה אין לי רצון. אז מאיפה אני מתחיל? מאיזה מצב אני מתחיל שיהיה לי איזה רצון, שלא יהיה רצון, איך, ממה אני מתחיל בכלל? עכשיו אני פותח ספר, אין לי בכלל שום דבר. לומדים, לומדים. מה לומדים? חלק מ"תלמוד עשר הספירות". עכשיו יספר לי על אבא ואימא, על בן ובת, על ז"ון, על כל אלה, בסדר. מה הלאה, איך יהיה לי איזה מין רצון ששייך אליי?

מהספר, אין. מהבורא, לא קיבלתי. אז מה עושים?

תלמיד: שהבורא ייתן לי רצון, שאין לי אליו רצון.

אבל אין לך דרישה שהבורא ייתן לך רצון, שיהיה לך אליו רצון.

תלמיד: לא, עדיין אין לי אליו רצון.

אז גם לזה צריכים רצון.

תלמיד: אבל אין רצון.

זאת אומרת, מהבורא לא קיבלתי, מהספר אין לי מה לדרוש, מעצמי אין לי כלום. אז מה נשאר? קבוצה, חברים, את זה אתה שוכח. אם מהחבר'ה, מהסביבה אני לא אקבל שום דחיפה, אז אני אשב ככה ליד הספר כל החיים. אין לנו מאיפה לקבל רצון, אלא או שהבורא מעורר בי מלמעלה, או שהחברה מעוררת בי את זה מלמטה, מסביבי. 

זאת אומרת, לפני שאני מתיישב ליד הספר, אני צריך להיות בקבוצת החברים, שיחד, לפני הלימודים, אנחנו חשבנו על זה איך ללמוד ובשביל מה ללמוד, וניפחנו אחד לשני את המוח, עשינו שטיפת מוח, בשביל מה כדאי ללמוד וכן הלאה. כל אחד יתפעל מהחברה שבהחלט כדאי בשביל זה ללמוד. 

לפחות עם הרצון הקטן הזה שהתרשמתי מהם, מתוך זה שהם אמרו לי שזה דבר גדול ולך אין, אז אני מתחיל לקנאות. הם אמרו: "לך אין כלום, תראה איך אצלנו זה כבר בוער", הגאווה שלי נפגעת, על ידי כל מיני דוגמאות. קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם הזה לעולם יותר עליון. צריכים להשתמש בזה ואז מגיעים ללימוד.

תלמיד: איפה פה עניין היגיעה?

יגיעה היא כלפי החברה, ביתר אין יגיעה. היתר זה רצון שבא ומוליד רצון, ורצון מוליד רצון, ועוד רצון מוליד עוד רצון. יוצא שרק בחברה אתה צריך יגיעה, לא נותנים לך להתייגע כלפי מעלה, אין לך אפשרות. נותנים לך להתייגע רק בדבר אחד שבו אתה כן יכול להתייגע לפי התכונות הבהמיות שלך, וזה כלפי החברים האחרים. 

לא דורשים ממך שום דבר מעל השטח שבו אתה נמצא. עזוב את הבורא, אתה לא יכול בצורה ישירה לפנות אליו. דרך החברה תקבל רצון כלפי מעלה, מהרצון כלפי מעלה אתה תתחיל כבר להתייחס אליו.

תלמיד: מהי היגיעה בחברה?

יוצא שהיגיעה היא בחברה, להרגיש את עצמך פחות מהחברה, שזו חברה יותר גדולה שמשפיעה עליך כיותר קטן, ביתר עוז. ולהרגיש את החברה כחשובה, שמה שהם אומרים לך, המשימה הזו מה זו רוחניות, שהיא תיראה לך כדבר החשוב ביותר שבשבילו כדאי. הכול הוא השקעה בחברה, אבל בחברה נכונה ובמעמד שלי כלפי החברה הנכונה הזו. רק במישור שבו אנחנו נמצאים אנחנו יכולים לפעול. כלפי הבורא, מה אתה יכול לפעול כלפיו? כשיהיה לך רצון כלפיו, אתה כבר תפנה אליו. 

תלמיד: אבל איך בן אדם מקבל מהחברים רצון לבורא?

נגיד שאתם במחלקת הווידאו שלכם מחליטים שאתם חייבים להתפעל מחשיבות הרוחניות, שהרוחניות היא החשובה. אם כך, למה שלא תסכמו ביניכם איך תפעלו ותשפיעו זה על זה? כל אחד עושה שם עבודה גדולה, רק כדי לעשות את העבודה הגדולה הזאת אפשר לקחת אנשים שיעבדו יותר טוב מכם. אם אשלם לפועל מהרחוב, מומחה בווידאו, נאמר 2,000 דולר בחודש, משכורת טובה, הוא יעבוד אולי יותר טוב ממך. לכן אתה צריך להראות לחברה שאתה עובד כל כך טוב מפני שהרוחניות חשובה יותר מ-2,000 דולר בחודש. שהאנשים מסביבך יתפעלו כמה חשובה לך הרוחניות. 

אז אני מסתכל ורואה שאצלו זה כך וגם אצלו, אז באמת יש בזה משהו אם אנשים נותנים כל כך הרבה זמן. אבל אם אנשים משקיעים, והם משקיעים הרבה מאוד, כמו שאנשים עובדים כאן אין כך ברחוב בכלל, אבל ההשקעה שלהם זו השקעה רק של מפעל גולמי והם לא רוצים להראות את הפנימיות מבפנים, לשם מה עובדים, למה עובדים, עושים את זה בהצנע לכת, אז אף אחד לא יכול להתפעל מהשני. אלא אני מתפעל מהעבודה שלך, עד כמה אתה מוצלח, כמו שאתה מוצלח בחיים ברחוב, "תראה עד כמה הוא הצליח במכירות". אני לא מתפעל ממך עד כמה הרצון שלך לרוחניות מחייב אותך לעבוד כל כך קשה, וזה הפסד. בהדרגה זה יבוא אלינו. אבל בסופו של דבר זה מה שצריך להיות.

כשאני מסתכל על האחרים, ועובדים כאן כמה עשרות אנשים, אולי מאה איש, וכל אחד נותן את כל הזמן הפנוי שלו, אם הייתי מתפעל מזה, אז הייתי מקבל כוח. הייתי מקנא עד כדי כך שהייתי דורש ממש כשאנחנו פותחים את "תלמוד עשר הספירות", "שיתנו לי גם כן קצת משהו. איך יכול להיות שאצלם יש ואצלי אין, הם כבר הלכו קדימה ואני לא". על זה צריכים לעבוד במפעל. 

למה טוב לעשות את זה באותה מחלקה? כי אני רואה את האנשים שעובדים איתי, אני רואה כמה הם משקיעים, אני גם מבין את העבודה שלהם, אז יותר קל לי. זה לא עניין של אופי כל כך, זה עניין של עד כמה אני יותר אעריך את העבודה של השני. אני לא יודע מה זה להכין במטבח 200 מנות עוף, אם זה הרבה או מעט, אבל אני יודע מה זה לעשות דבר בספרים, בכתיבה או בעריכה, במה שאני בעצמי קרוב לזה.

האופי של האדם שעובד הוא לא כל כך חשוב, הוא יכול להיות באופי הפוך ממני. אני מתפעל לא מזה שהוא עושה הרבה רעש ובוער, כי הוא יכול להיות בוער מזה שיש לו עצבים, אלא הוא בוער באמת, לפי מה שאני רואה, מהתוצאה, מהתוצרת שלו.

תלמיד: מה הם הסימנים שאנחנו עובדים בכיוון הנכון?

סימנים שאדם מתקדם בכיוון הנכון הם גם סימנים שונים וגם סימנים מנוגדים, מפני שאנחנו כלולים מכלי ואור, מחיסרון ומילוי. ככל שאני יותר מתקדם, כך יש לי חיסרון יותר גדול, ואז אני יכול להרגיש את עצמי יותר רע, ואם יש לי מילוי יותר גדול, אז אני ארגיש את עצמי יותר טוב, זה לפי ההרגשה. 

זה יכול להיות לא לפי ההרגשה, אלא לפי הכרת איכות החיסרון ואיכות המילוי. החיסרון שלי, לא חשוב אם הוא גדול או קטן, אלא לאיזו נקודה הוא בדיוק, ליתר דיוק שבבורא, ולא קצת בצדדים. גם המילוי שלי, המילוי שלי הוא בדיוק מזה שאני מחובר עימו, ולא שיש לי מזה כל מיני דברים נעימים וטובים או תוצאות כאלה או אחרות. 

הסימנים הם רבגוניים. והאמת שאדם בגדול לא יכול למיין אותם, לבדוק ולהגיד קודם סימן זה ואחר כך זה ואחר כך זה. את הסימנים יותר טוב למדוד לפי מספר השינויים שיש בזמן מסוים. למשל, היינו עם חבר באמריקה, אתה כמעט ולא זוכר אולי, עוד יום יומיים תשכח לגמרי, זה כבר היה לפני חודש. זה נקרא שהוא עבר הרבה שינויים, מיום חמישי שנחת ועד יום ראשון, עברו בסך הכול יומיים, שישי ושבת, כבר בקושי זוכרים. כלומר נאספו הרבה הבחנות, זה גם סימן.

תלמיד: אבל בלי שרואים את הרווח מהעבודה?

אני יכול לראות בכל מיני מידות מה זה רווח. או שאני מודד את הכלי לפי העמקות שלו בזמן שהוא ריק, עד כמה אני מצטער ועד כמה רע לי מזה שאין לי רוחניות. ההרגשה רעה, אבל אולי לפי המדידה הבור כבר עמוק, אז עד שאני לא אגיע לעמקות של הבור, לעומק, אני לא אגיע לרוחניות, לכן אני שמח מזה שאני חופר עוד ועוד. 

התוצאות הן לפי המידה שאתה מודד. לכן אני אומר בכללות כמה שינויים אדם עובר. אם תוך יום אתה עובר הרבה שינויים, זורקים אותך לכאן ולשם, ואני מדבר על הבחנות רוחניות, הבחנות בקשר לעבודה פנימית, זה סימן שאתה מתקדם. והיתר כבר בעיה, צריכים להסביר איך ומה, אבל זה בטוח.

(סוף השיעור)