שיעור בוקר 20.11.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות",

עמ' 800, אות קמ"א

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 800, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", המשך מאות קמ"א.

אות קמ"ט

"ובזה תבין דברי חז"ל, על הכתוב: "אותי עזבו ותורתי שמרו", שפירשו: "הלואי אותי עזבו, ותורתי שמרו, המאור שבה, מחזירן למוטב" (ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז). שלכאורה תמוה. אמנם כונתם, כי המה היו צמים ומתענים למצוא גילוי פניו ית', כמ"ש: "קרבת אלקים יחפצון" (ישעיה נ"ח, ב'). ואומר להם הכתוב בשם ה', שאומר להם: "הלואי שתעזבו אותי", כי כל יגיעתכם לריק וללא הועיל, משום שאינני נמצא בשום מקום, אלא בתורה. לכן שמרו את התורה, ושם תחפשו אותי. והמאור שבה, יחזירכם למוטב. ותמצאונני, כמבואר (ד"ה ובזה) בכתוב: "ומשחרי ימצאונני", ע"ש."

תלמיד: מה זה "לשמור את התורה", לאדם שמחפש את הבורא, מחפש כמו שהוא מתאר פה בצורה לא נכונה - לחפש את הבורא "קרבת אלקים יחפצון" ואומר להם אותי תעזבו ותשמרו את התורה. איך אדם כזה יכול לשמור את התורה? מה זה בשבילו לשמור את התורה?

להגיע לזה שמבין שבתורה הוא יכול למצוא את הקשר עם האלוקות, ולא בצורה אחרת.

תלמיד: הוא יכול להבין כי כך אומרים, כך כתוב, אבל הוא באמת רוצה קרבת אלוקים באופן פרטי. הרצון שלו לא מחפש את הבורא בתורה.

מתוך שיש לו לפחות נטייה לזה הוא ממשיך, מפתח הלאה קשר עם הסביבה כדי דרכה למצוא קשר עם הבורא, "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

תלמיד: אז איך ההבנה החיצונית הזאת מביאה אותו לשינוי רצון כל כך עמוק ופנימי?

זה "המאור שבה מחזירו למוטב", ואם הוא משתוקק למצוא את הבורא אז בקרבת הבריות, כך הוא מתקרב לזה.

תלמיד: למרות שאין לו באמת רצון לזה?

רצון לגלות את הבורא אולי יש לו, אבל הוא לא יודע איך להשתמש בו. אז לאט לאט, על ידי זה שמתקרב לבריות, זאת אומרת עובד נכון בעשירייה שלו, בזה הוא מתחיל לגלות איך הוא יכול להתקרב לבורא.

תלמיד: הוא נותן פה שתי עצות, הוא אומר אותי עזבו ואת תורה שמרו.

כן.

תלמיד: מה זה נקרא לשמור את התורה?

לשמור את התורה, זה נקרא שהוא משתדל למצוא את הבורא, לגלות את הבורא בכל מה שהתורה מדברת אליו. שזו בעצם הכוונה, שהתורה מגלה את הבורא.

תלמיד: זאת אומרת, אל תיגשו ישירות לגילוי הבורא, אלא תשמרו אותו בתורה.

אז איך גם ניתן ציווי "אין עוד מלבדו" ולמצוא את אין עוד מלבדו וכן הלאה?

הכול מתחבר בעבודה על התורה, כי רק התורה יכולה לגלות את הבורא לאדם.

תלמיד: זאת אומרת, אם אדם מחפש בחיים אין עוד מלבדו, זה לא נכון. איפה הוא צריך לחפש אותו?

הוא לא ימצא אותו. אם אדם מחפש את הבורא בכל מקום שנמצא, אומנם כתוב "כבודו מלא עולם" אבל זה לא יקרה. עד שהוא יבין שרק בתורה נסתר הבורא.

תלמיד: אם היינו קוראים עכשיו אותו מאמר ראשון של "שמעתי", שאומר שאל תדמיינו בכלל שיש כוחות אחרים, אין שום דבר, רק זה, יש המון פרטים דרך חיפוש אין עוד מלבדו, אז צריך לקחת את כל זה ולשים את זה רק בדרך התורה.

כן. שם הבורא נסתר.

תלמיד: מה הבדל בין ללמוד תורה ל-לשמור תורה?

ללמוד תורה זה שאני לומד איך הבורא נסתר בתורה בכל מה שהיא מספרת, ואני משתדל לגלות אותו בכל מצב שמדובר עליו בתורה.

תלמיד: זה ללמוד. ומה זה לשמור?

גם. באותם המצבים שאני רוצה לגלות אותו, שם אני רוצה גם לשמור אותו.

תלמיד: מה זה לשמור?

לשמור שהבורא שם צריך להתגלות, שמתגלה בכל אותיות התורה.

תלמיד: זאת אומרת להקפיד בחיפוש?

כן, להקפיד בחיפוש .

תלמיד: איך עושים את ההפרדה בין הבורא לתורה? הרי אנחנו מקבלים מלא עצות איך להתנהל בעשירייה, איך להתחבר, איך להתחבר לחיסרון משותף, יש המון עצות שמקבלים, בין העצות האלה יש גם עצות של להיות באמונת ה', שכר ועונש, יש כל מיני עצות כאלה שאנחנו כן צריכים לייחד את הבורא בכל מיני מצבים וכן לעסוק בזה. אז מה הגבול פה, ששומר על התורה ולא מכוון אליו?

אנחנו צריכים ללמוד את התורה ולכוון לזה שיש בתורה מאור שהוא מביא לנו שינוי בתפיסה שלנו, בגישה שלנו, בכול, כך שבסופו של דבר אנחנו מגלים את הבורא.

תלמיד: אז כל שאר העצות שאנחנו מקבלים הן רק כאמצעי כדי למשוך את המאור, אין פה משהו אחר?

לא. זה אמצעי לגלות את הבורא.

תלמיד: בתורה, רק שם נסתר הבורא. איפה זה בתורה?

"בתורה" זה נקרא במאור שבתורה. תורה זה המאור שאנחנו צריכים לגלות אותו על ידי לימוד התורה.

תלמיד: ומה זה לימוד התורה?

שאנחנו לומדים, שאנחנו קוראים, שאנחנו מכוונים שעל ידי מה שאנחנו קוראים, א משפיע עלינו המאור שנמצא בתורה.

תלמיד: אז מה זה בדיוק התורה? התורה היא רצף אותיות שאנחנו קוראים לו למשל "חומש"? זו התורה.

גם זה.

תלמיד: ואחר כך יש כתבים שכתבו מקובלים, וגם לזה אנחנו קוראים תורה.

כן.

תלמיד: ובעצם תמיד זה מתייחס לכתבים, זאת אומרת התורה היא משהו שאנחנו קוראים?

כן.

תלמיד: אז כשאומרים לחפש את הבורא בתורה, ואמרת לפני רגע שזה לחפש את המאור שבה, כשאני בעצם לומד עם החברים את התורה, את הטקסטים האלה, אז אני מפעיל משהו במציאות שמביא לנו איזשהו תיקון, מביא לנו את המאור הזה שמדברים עליו?

כן.

תלמיד: וזה נקרא הבורא, המאור הזה?

לא.

תלמיד: אז מה זה הבורא?

הבורא זה מה שנעלם בתורה.

תלמיד: מה זה אומר "מה שנעלם בתורה"?

המקור של האור, המקור של הכוח.

תלמיד: איך זה עובד שכאשר שאני קורא טקסט, אני מגיע למקור הכוח?

כך זה פועל עלינו. אם אנחנו לומדים, רוצים לדעת מיהו הנסתר בתורה, מיהו המדבר דרך האותיות, המילים האלה, אז אנחנו מתכוונים למי שהוא מקור התורה.

תלמיד: אנחנו בעשירייה ובכל הלימוד שלנו כל היום עסוקים בקריאת מקור. מה יש בפעולה של קריאת טקסט שהיא כל כך חזקה ועוצמתית, עושה כל כך את ההבדל?

אנחנו רוצים להשיג על מי מדובר בתורה, מיהו מקור התורה, ואותו כוח שישרה בנו.

תלמיד: האם הכוח נמצא בטקסט, או בזה שאני רוצה לגלות את המקור שבתורה? איפה יושב הכוח?

הכוח נמצא בתורה.

תלמיד: למה הכוח לא נמצא בטקסטים אחרים? יש הרבה טקסטים אחרים במציאות שאדם יכול לשבת ולקרוא בהם, למה שם לא נמצא האור הזה?

הוא לא נמצא שם.

תלמיד: אם אשב ואקרא עם הכוונה למצוא את הבורא. זה יעזור?

כנראה שכן.

תלמיד: גם אם אני קורא טקסטים שלא קשורים לתורה?

לא.

תלמיד: אם אקח למשל קטע מהעיתון של אתמול ואנסה למצוא שם את הבורא.

לא. כי בגילוי התורה, בכתיבת התורה, בהגשת התורה, הכול נעשה על ידי אנשים שהיו בקשר עם הבורא.

תלמיד: והכוח שהם הכניסו הוא ברצף של הסימנים?

גם כן.

תלמיד: האם ברגע כלשהו בדרך זה מתברר יותר? כי זה נשמע מיסטי - אנחנו קוראים טקסט והוא מביא אלינו אור שעושה בנו שינויים.

כשהם דיברו, כשקראו בתורה, הם הבינו איך זה צריך להיות וגם איך זה צריך להיות מוגש לנו, וכך קיבלנו מהם. לכן אסור לנו לשנות אפילו אות אחת בתורה.

תלמיד: העם הזה מעתיק אלפי שנים את הטקסט של התורה אות לאות ומקפיד על כך מאוד. אבל בעל הסולם לקח את ספר הזוהר שהיה כתוב בארמית ותרגם חלקים ממנו לעברית, בכך הוא שינה הרבה אותיות. איך זה בסדר?

כי זה בעל הסולם, ואפילו שהוא שינה או תרגם את המילים, התוכן כנראה לא נפגע.

תלמיד: כשמקובל מסתכל בטקסט, האם הוא רואה שם רובד שהיום אני לא רואה כשאני קורא את הטקסט?

כן.

תלמיד: מה הוא רואה?

אם אתה מסתכל על תווים של מוזיקאים, האם אתה רואה שם משהו חוץ מנקודות וקווים?

תלמיד: לא.

לא. כי כך הם קבעו ומאז משתמשים רק בזה.

תלמיד: למה החיים בנויים כך, שיש זמן שהאדם יכול להיות במגע עם התורה, אבל אחר כך יש הרבה שעות שהוא במגע עם העולם? למה אנחנו לא חיים כל הזמן בתוך התורה?

כי התורה דווקא מתגלה בלבושים יותר עבים. כך שכל מה שקיים כלול מאור התורה ומרצונות שלא קשורים לתורה.

תלמיד: מה איתם?

בהדרגה הכול מתקדם לגילוי יותר גדול, נכון, עד שמתגלה בצורה נכונה. הכול כלפי האדם.

תלמיד: כשאני קורא משהו מהתורה או שומע את השיעור במשך היום, אני מרגיש שהמגע עם התורה מעלה אותי מהעולם המגושם. אבל אם המגע הזה עם התורה ברגע מסוים לא קיים, אז אני שוקע בתוך המציאות, בתוך הגשמיות עוד ועוד. לשם מה הצלילה הזו לתוך הגשמיות?

כי הכול הוא עולם אחד, מציאות אחת, והכוח העליון מלובש בכל המציאות. אנחנו מגלים אותו בהדרגה מהמקור שהוא מתגלה עד הגבולות הרחוקים.

תלמיד: כשאני לא במגע עם תורה, אני מגלה את עצמי מגושם יותר, וזה מתרחק מלגלות את הבורא. אני מגלה את הבהמיות, את הארציות. רק כשאני חוזר לתורה, אני נזכר שיש בי גם נשמה ואני חי בשבילה ולא בשביל השטויות. לשם מה נתנו לי את ה"לא תורה"? מה אני אמור לעשות שם?

זה כדי שתחייה בגבולות שנקראים גשמיות, ומשם תגלה את יחס הבורא, את השפעת הבורא עליך שנקראת רוחניות. אם היית נולד בתורה, אז לא היית מבדיל בין כל הדברים שנמצאים מחוץ לתורה. זה שאנחנו נמצאים מחוץ לתורה, עוזר לנו להכיר את כוח הבורא, אותו, את השפעתו עלינו, אחרת לא היינו יכולים לעשות את זה. זה לא כל כך פשוט ולא מסבירים לנו על כך.

תלמיד: הפיצול בין מה שאני מרגיש כשאני מתחבר לתורה, לבין מה שאני חווה בזמן שאני לא מחובר לתורה, האם הוא פיצול נורמלי?

הוא מיועד לבני אדם שיכולים בסופו של דבר לגלות את הכוח האלוהי. התלבשות הכוח העליון בגשמיות, בצורות דלקבל, מתגלה לנו כתורה. אם לא היינו מגלים גשמיות, אז לא היינו יכולים לגלות את התורה, כי התלבשות הכוח העליון בגשמיות מתגלה כלפינו כתורה.

תלמיד: הוא כותב, "כי כל יגיעתכם לריק וללא הועיל, משום שאינני נמצא בשום מקום, אלא בתורה. לכן שמרו את התורה, ושם תחפשו אותי. והמאור שבה, יחזירכם למוטב. ותמצאונני, כמבואר". אנחנו לא באים לאוניברסיטה, זה לא לימוד רגיל. מהי היגיעה שלנו למשוך את המאור המחזיר למוטב?

כמו שכתוב, זה רק על ידי חיבור בינינו. אין לנו שום אמצעי אחר להגיע לכוחות שבהם מתגלה הבורא.

תלמיד: הוא מזהיר שהיגיעה לא תהיה לריק. איך אני בודק שאני לא עושה מאמץ לריק? איך אני יודע שבמאמץ שלי אני מושך את המאור?

על ידי היחס שלך לחברה, לעשירייה נאמר.

תלמיד: הוא כותב, "ואומר להם הכתוב בשם ה'". איך צריכה להיות הגישה שלי לכל מה שכתוב פה?

שמי שכתב את התורה, הוא כתב את זה כשהוא בקשר עם הבורא.

תלמיד: זאת אומרת, שכל מה שהמקובלים נתנו לנו, אני צריך לשמוע ולעשות עם החברים את מה שכתוב פה, ממש "נעשה ונשמע"?

כן.

תלמיד: או שיש עוד משהו מעבר לזה?

לא ,מעבר לזה אין, יש רק חיבור ואהבה.

תלמיד: לא נמצאת פה בשיעור כל העשירייה, אז איך משכנעים חבר או איך מעבירים לחבר במשך היום את המאור שהחברים שנמצאים פה קיבלו ומרגישים את המשיכה, את הכוח שבו אנחנו נמצאים. איך אנחנו מעבירים את זה לחברים הלאה?

אתה לא יכול להעביר לאף אחד מה שמרגישים החברים שלך כאן. איך אתה מקבל את זה, את החבילה הזאת?

תלמיד: את החבילה הזאת אנחנו מקבלים פה אחד מהשני. אנחנו עושים פה בירורים, מעלים חסרונות, וגם מביאים בקשה לבורא בזמן השיעור.

זה דברים נסתרים.

תלמיד: אז מה זה החבילה הזאת שאתה מדבר עליה?

שאנחנו לא יכולים לעשות את זה.

תלמיד: אז איך אנחנו מחזקים את הקשר בינינו, למרות שלא כל החברים נמצאים פה, איך אנחנו מעבירים את הכוח הזה שנמצא פה עכשיו הלאה לעשירייה בזום שאנחנו עושים בצהרים?

אם אתם מתקשרים בצהריים כמו שאתם מקושרים עכשיו, ואז יש לכם כמות גדולה, עשירייה שלמה, ועכשיו אתם חלק מהעשירייה, אז בצהריים אתם צריכים להתקשר ביניכם כמו שהיה לכם הקשר בבוקר, כמו שהיה לכם גילוי בבוקר כדי למסור לה מה שיש לכם בלימוד בבוקר.

תלמיד: את כל מה שקיבלנו בשיעור הבוקר, אנחנו צריכים להמשיך ולהעביר ולחזק את זה בעשירייה בפגישה שלנו, בלי שום קשר מי שנמצא איתנו במפגש או לא. זאת אומרת, כל מי שלא היה איתנו בשיעור בוקר, באיזשהו מקום גם יכול לקבל את החיזוק הזה, את המאור הזה מאיתנו? אני לא יודע איך להגדיר את זה אפילו, כי אני רוצה להבין איך החברים שכרגע לא איתנו יקבלו זאת, או שזה לא ניתן?

זה ניתן, אבל לא ניתן בדרגה שלנו. השאלה היא לא משמעותית.

תלמיד: אני רוצה לדבר על הפיצול ושואל בתור מי שמלמד. כשבאים אלינו תלמידים ללמוד, הם באים עם אתגרים של העולם הזה ושהם שומעים שאין עוד מלבדו ובאמת הוא טוב ומיטיב ויש איזה תסריט שמתגשם שמוביל לשלמות, זה מאוד מחזק ונותן המון התפעלות.

ואז הם הולכים לגשמיות, עם כל הבעיות הפסיכולוגיות, המאבקים והתככים והם לא מרגישים שחכמת הקבלה נותנת להם מענה לדברים האלה. הם אומרים, אני אשב ואני אמשוך את המאור המחזיר למוטב, אבל זה לא פותר לי את הצרה עכשיו עם חמותי. והם לא מצליחים לעשות את הקשר. מה גם, שיש כל מיני מקומות ושיטות פסיכולוגיות למיניהן שבהן גם כותבים שזה חכמת הקבלה ושם הם פתאום מוצאים אושר ויש שם כלים פרקטיים לחיים. ואז רואים גם אצלנו אחרי זמן, שנגיד מתוך מאה תלמידים בסוף בנס עשרה יגיעו ללמוד איתנו.

אז השאלה אם אנחנו צריכים קצת להקטין את מה שאנחנו עושים, בשביל אולי לספק להם גם מענה, או שאנחנו צריכים להמשיך עם בעל הסולם, למשוך מאור ולשים פחות דגש על העולם הזה, והעיקר שאנחנו מתחברים ומשתוקקים לבורא?

אנחנו לומדים לפי מה שלימדו אותי. זאת אומרת, שמה שמדובר בתורה מדובר על הקשר בין בני האדם שלומדים את התורה, שהם רוצים להגיע לחיבור הנכון ואז בחיבור הנכון הזה הם מגלים את הכוח העליון, את הבורא.

תלמיד: אני למשל לא מבין איך בכל שיטה אחרת רואים פרקטיות. אני לא רואה שום דבר פרקטי, חוץ ממה שאנחנו עושים פה.

כן.

תלמיד: מצד שני, כואב הלב שאנחנו רואים איזה מסות נכנסים אלינו וכמה נשארים בסוף ויש איזה התחבטות, איך לא רואים מה שאנחנו עושים פה? איך כל כך הרבה באים טועמים ואומרים, "טוב זה היה נחמד אבל זה לא פותר לי את הצרה שלי".

מה חסר להם שהם יוצאים?

תלמיד: כשאני שואל אותם, אז הם מציגים כל מיני אתגרים בחיים בעיקר בין אנשים. ואנחנו אומרים להם, העבודה היא בין הנקודות שבלב. תסדר את היחס, כמו שאנחנו אומרים הווי דן את העולם לקו זכות, אבל פה העבודה וכשהבורא מתגלה הכול מתבהר.

כן.

תלמיד: אבל כמו שכבר נאמר, אני נמצא ביומיום בטירוף הזה ואני לא מבין איך חכמת הקבלה עונה לי על הטירוף. אבל אני לא מדבר עליי, אני מדבר על מאות תלמידים שאני רואה שממשיכים לדרכם וזה כואב לראות את זה.

כן הם עדיין לא יכולים לקשור את העבודה הגשמית והעבודה הרוחנית.

תלמיד: אני אפילו לא יודע איך לשאול, אולי עוד חבר'ה שמנסים לכתוב פה ימשיכו אותי. ואולי לשחרר אותם ואולי כשהנקודה שבלב תהיה מספיק מפותחת הם כן ירצו.

זאת אומרת, אתה שואל כך, מה חסר לנו כדי להגיע לרוחניות?

תלמיד: לא, אני לא מרגיש שחסר לנו, אני מרגיש שאנחנו עובדים.

כן.

תלמיד: אני רואה שכרגע את עם ישראל, שנראה כחייב את הבורא והם באים שומעים ואומרים, לא, זה עדיין לא, עדיין יש לי כל מיני דברים פסיכולוגים שאני צריך לפתור. ואתה רואה עליהם שזה צורך, הם ממש חייבים תשובות אבל זה במסגרת, זה לא לצאת מהרצון לקבל, זה לסדר שיהיה לי נוח בתוך הרצון לקבל. זה כאילו לנטרל את המטען הרוחני שהבורא נותן להם בשביל להתקדם.

כן.

תלמיד: אני לא רוצה לצאת ממצרים, אני רוצה לסדר לי דירה יפה בתוך מצרים שיהיה לי נוח ככה. אז יש לנו משהו לתת להם?

לא. האמצעי שאנחנו יכולים להעביר להם הוא לא עוזר להם להשיג דירה במצרים, וזה מה שהם באמת רוצים.

תלמיד: באותו עניין. למה הבורא ברא, בנוסף לאדם שמחפש אותו, גם צורות שאין בהן יכולת, לפחות בינתיים, להתקרב לבורא, להרגיש אותו. מה הן הצורות הנחותות האלה של רצונות שאין בהן שום קשר לבורא?

אין דבר כזה, רק אנחנו לא רואים את זה. כל מה שיש בנו הכרחי לגילוי הבורא ולהתלבשות הבורא עלינו.

תלמיד: אנחנו עדיין לא יודעים איך להשתמש בכל הדומם, הצומח והחי, בכל הצורות שיש בתוכנו כבני אדם, בכל החבילה שקיבלנו, כדי שזה יורגש שזה משרת אותנו לקראת הבורא.

כן.

תלמיד: אבל אנחנו כנראה מבינים שמתישהו זה כן יגיע. בינתיים, החבילה הזאת גורמת צער. יכול להיות שהרב יגיד שהצער הזה הוא לטובתנו, אבל בינתיים אין ברירה אלא להצטער ממנו. יש דרך אחרת? אפשר לא להצטער במצבנו מהגשמיות הזו? כי ההרגשה היא שאין בה שום חיות שיכולה להביא לנו קשר לבורא.

אין, בגשמיות באמת אין שום דבר.

תלמיד: אז מה תפקידה בשבילנו כרגע?

כדי שנדע בדיוק איך לגשת ישירות לבורא, שהוא לא נמצא בגשמיות.

תלמיד: כלומר הפיצול הזה שהזכרנו נותן לנו נכון לתורה ולחיפוש של הבורא?

כן.

תלמיד: כתוצאה מזה אני שואל את עצמי, מה זה למצוא את הבורא?

למצוא את הבורא זה למצוא את המקור, את הכוח שמזיז אותי, שנותן לי מחשבה, תנועה פנימית, חיצונית וכן הלאה.

תלמיד: התורה היא מכשיר למצוא את זה, היא כלי?

כן.

תלמיד: איפה אני באמת מוצא את זה?

אתה מוצא את זה בעצמך.

תלמיד: מה אני מוצא בעצמי, שאותיות התורה כתובות בי?

אותיות התורה הן סימנים, סימני כוחות שפועלים כשאתה מעורר אותם, פותח אותם.

תלמיד: והסימנים האלה נמצאים רק בתורה, בתורה הכתובה כמו שאנחנו מכירים אותה?

כן.

תלמיד: ומה זה ספר "הזוהר"?

ספר הזוהר זה סיפור על הבריאה שכתוב בצורה יותר גלויה.

תלמיד: הרבה פעמים מרגישים בזוהר אולי אפילו יותר חזק את כוחות הבורא מאשר בתורה עצמה.

כן.

תלמיד: אז אני מתייחס לזוהר וגם לשיעור הזה כתורה?

כן.

תלמיד: אם אנחנו רואים שהמונים נכנסים לפה ובאמת נשארים פה מעט שנכנסים ללימוד קבוע, נניח אלף נכנסים לקמפוס שלנו, וממש מעטים, נשארים פה איתנו בשיעורים, על מה זה מצביע? שאנחנו לא בסדר בדרך שאנחנו מעבירים או שהאנשים שמגיעים הם לא מפותחים?

הם לא מחפשים מה שאנחנו מלמדים, הם לא מחפשים את זה. הם רוצים הצלחות בתפיסה, בחיים שלהם, ואנחנו לא מספקים להם את זה.

תלמיד: אז חכמת הקבלה לא מתאימה לכולם, היא לא נגישה לכל האנושות בסופו של דבר?

בתנאים של היום לא.

תלמיד: למה חכמת הקבלה לא מתגמשת קצת? שתיתן להם את מה שהם רוצים כמו לילד קטן, "אתה רוצה, אנחנו נבטיח לך דברים לאגו", אבל בהדרגה נכניס דברים אחרים.

הכול תלוי באדם. כדי להגיע לגילוי הבורא אנחנו צריכים להיות בדרגות אחרות של רצון לקבל.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו לא מתפשרים פה על השיטה, אנחנו לא מוכרים אותה בצורה כזאת או אחרת בכל מיני הבטחות?

לא.

תלמיד: כלומר זאת חכמת קבלה לפי בעל הסולם, רב"ש - או שאתה מצטרף לזה, או לא.

כן. גם כלפינו אנחנו רואים שזה כך.

תלמיד: אז אין משהו באמצע, אין הנחות, אין מבצעים בחכמת הקבלה. זה או זה או כלום.

כן.

תלמיד: בהקשר לטקסט, למה הבורא מתגלה רק בתורה? הם אומרים פה בשם ה' "אינני נמצא בשום מקום, אלא בתורה.". אנחנו לומדים הרי שכבודו מלא עולם, אז לא ברור לי למה רק שם הוא מתגלה, למה לא בכל מקום, בכל מצב?

האור העליון שבמנות שונות מאיר עלינו, פועל עלינו, מגדל אותנו, משנה אותנו, בסך הכול נקרא "תורה", ואנחנו יכולים להזמין אותו על ידי הפעולות שלנו, בעיקר על ידי הקשר בינינו, ואת אותו האור העליון אנחנו משיגים כמקור האור, מקור הכוח העליון, מקור החיים העליונים, רוחניים.

תלמיד: נשמע שהעיסוק בתורה מצטמצם רק לזמן שיעור וקריאה במקורות.

מה אנחנו עושים מחוץ לשיעור? מחוץ לשיעור אנחנו יכולים לטפל ביחסים בינינו, שזה חשוב מאוד כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב, ויכולים לקרוא מקורות.

תלמיד: זה שוב אלמנטים של מקורות שאני עוסק בהם, אבל אם אני עכשיו לא במקורות, איך אני עוסק בתורה?

מה זה בשבילך תורה?

תלמיד: זה מה שאני מנסה לברר.

"תורה" זה נקרא למשוך את המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: ומה האמצעי למשוך את המאור המחזיר למוטב?

מה זה למשוך? זה להעלות את כוח היראה שלך.

תלמיד: לשם כך אני צריך אמצעים שהם המקורות וזמן הלימוד, שאנחנו יושבים יחד וקוראים.

כן.

תלמיד: ואני שואל על זמנים אחרים, איך אני מושך את התורה, מעורר את המאור שלא דרך מקור, שלא בזמן שאני יושב עם העשירייה, לא בזמן שיעור?

שלא בזמן השיעור, אתה צריך בכל זאת לתאר לעצמך שאתה קשור עם החברים שלך בעשירייה השלמה, ושכולכם מתכוונים למאור שממלא אתכם, שמפעיל אתכם.

תלמיד: המחשבה הזאת שלי על החברים שאני קשור איתם, פיזית אני לא איתם, אני רק במחשבה חושב עליהם, מעוררת את המאור המחזיר למוטב?

גם כן.

תלמיד: כשאומרים שהבורא מתגלה מאחורי החבר, אז הוא מתגלה בעוד מקומות, לא רק בתורה?

כן, אבל איפה אתה יכול לגלות אותו ולקרב אותו ולהשתנות על ידו ולשנות אותו על ידך, איפה אתה מגיע לשותפות הזאת עם הבורא? רק במרכז העשירייה.

תלמיד: האם אנחנו, "בני ברוך" לומדים מספיק תורה?

מה זה תורה, חומש?

תלמיד: מקורות, כי אני שומע לפעמים מחברים שאנחנו לא מספיק עוסקים במקורות. היום למשל, קראנו פסוק ועכשיו אנחנו יכולים שעה לדבר, האם גם זה נחשב עיסוק בתורה?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, לאו דווקא כשאנחנו יושבים מול מקורות, גם שיחה כזאת בינינו, של שאלות לרב ותשובות, נחשבת עיסוק בתורה?

כן.

תלמיד: להמשיך את הבירור על השיטה וההוראה של השיטה, רב"ש משתמש בהרבה מהמאמרים שלו במשפט של הרמב"ם, שמגלים להם רז זה לאט לאט. הוא מסביר שכולם צריכים להגיע לשמה אבל ההבחן הוא בזמן.

כן.

תלמיד: מה זו הגישה הזו כלפי הקהל הרחב? אנחנו הרי לא יכולים לבוא ולהגיד לתלמידים שמגיעים אלינו, "צריכים להגיע לשמה".

אנחנו נמצאים כאן במין מלכודת, שאלו שמגיעים אלינו לא יכולים להתקדם לפנימיות התורה, להשגת הבורא וכן הלאה, יותר ממה שמתקדמת הקבוצה הזאת, כי בסופו של דבר היא קובעת את אותה רוח, את ההתקדמות, המטרה וכן הלאה. ולכן יש כאן בעיה מסוימת, שאנחנו בעצלות שלנו, אולי אפשר אפילו להגיד כך, לא מתקרבים לבורא בקצב הנכון, בקצב הטוב.

תלמיד: וזאת עיקר הבעיה שלנו?

כן.

תלמיד: אתה אומר דברים מאוד חמורים, אבל אם נמשיך את הקו של הבירור כלפי תלמידים שרוצים ללמוד את חכמת הקבלה וליישם אותה בחיים המעשיים שלהם, אז לדוגמה, יש לך אלף חמש מאות, אלף שבע מאות שיחות על יישום עקרונות קבליים בחיים, מזוגיות ועד בריאות וכלכלה, כל נושא פחות או יותר שקיים בחיים.

כן.

תלמיד: מה זה?

מה פירוש מה זה?

תלמיד: כביכול נשמע שאדם פותח, שומע איך להתייחס בעבודה, איך להתייחס לילדים, איך להתייחס לאשתו, איך להתייחס לחברה, לעם, לכסף שלו.

כן.

תלמיד: זה בא ממך, זה ממקור אמת, זה מושך לאמת, אז איך אפשר לבוא ולתת לאדם עצות כאלה לחיים?

אני לא יודע, זה במקום פרשת השבוע?

תלמיד: זה לא במקום פרשת השבוע. כשבאים תלמידים ורוצים לשמוע על חכמת הקבלה ואיך ליישם אותה בחיים, יש לנו כביכול המון מה להגיד להם, ומצד אחר אין לנו כלום להגיד להם.

כן. כי אנחנו לא יודעים איך לעשות צעד אחד נוסף קדימה אלא על ידי חיבור בין החברים בעשירייה. אלו הצעדים הנכונים, האמיתיים, שעל ידם נגלה כל פעם את הבורא בצורה נכונה, אמיתית. אבל אנחנו לא מסוגלים לעשות כאלה צעדים, צעד אחר צעד, כך שהבורא יתגלה כל פעם יותר ויותר.

תלמיד: יוצא שכל ההתפתחות, כל ההמשכיות של חכמת הקבלה תלויה בהתקדמות של הקבוצה שלנו, עד כמה הקבוצה הזאת, "בני ברוך" העולמית, תוכל לעשות צעד בתוך עצמה לחיבור.

יש עוד קבוצות, כמו שכתוב, יש הרבה דרכים למקום, לכן אני לא יודע. אני משתדל למסור לכם את העקרונות שקבלתי מרב"ש. יש עוד מקומות שלומדים, בבקשה, אתם יכולים לבקר, לעבור אליהם, לחזור אלינו, הכול פתוח.

תלמיד: אני שואל ביחס לזה שאנחנו רוצים לקרב אנשים אלינו, שעוד אנשים ייכנסו לתוך החכמה הזאת. אם בסופו של דבר היכולת של האדם להתפתח היא בכך שהוא יגיע למצב שהוא יישב וילמד על בסיס יומי, איך נוכל להגיע להמונים?

אני לא יודע, אני לא שם לפניי כזאת מטרה להגיע לכולם. אני רואה עד כמה המקובלים שהיו עד הדור הזה, ןגם שמעו על זה ורצו את זה ואולי פעלו בזה במשהו, לא הגיע לידם לעשות כאלה פעולות של חיבור וגילוי הבורא והתקרבות לבורא.

תלמיד: אז מה המטרה שאתה שם לפניך?

אני שם לפניי מטרה רק למסור את מה שיש לי לכם, ודרככם לכל מי שרוצה בעולם.

תלמיד: אין אצלך חשבון לגדול, להתרחב, זה לא משהו שאתה מביא בחשבון?

לא, לי אישית לא, כי אני יודע שכל החשבונות האלה יכולים להתממש רק על ידי מספר גדול של תלמידים.

תלמיד: אנחנו צריכים להיות בחשבון של להתרחב?

כן.

תלמיד: על זה אני שואל, מה השיטה אצלנו להתרחב, אם בסופו של דבר כדי שאדם יתפתח רוחנית הוא צריך לשבת, ללמוד מהמקורות, להיות בעשירייה וכן הלאה?

אני לא יודע, אני לא חושב שההתפתחות הרוחנית תלויה בכמה נשב ונלמד, אלא בכמה נרצה להיות מקושרים.

תלמיד: אני לא מצליח לתפוס איך זה מתחבר עם כל מה שדברנו עד עכשיו על התורה, שהבורא נמצא בתוך התורה?

שבקשר בינינו אנחנו נגלה את התורה, את אותיות התורה, וכך נדע על מה מדובר. אור התורה ישרה בנו וכך נוכל להאיר לאחרים.

תלמיד: אנחנו יכולים להעביר את השיטה הזאת בלי לתת לאנשים מקור, בלי לתת להם לימוד?

לא, אנחנו נותנים.

תלמיד: אז אנחנו כן מגיעים ללימוד בסוף?

כן.

תלמיד: זאת השאלה שלי, אם אנחנו רוצים להתרחב, אז בסוף אדם מגיע ללימוד?

כן.

תלמיד: איך נביא כל כך הרבה אנשים?

אני לא יודע, אני לא שם לפני כאלו מטרות.

תלמיד: ברור. זאת אומרת הגישה צריכה להיות, אנחנו עושים, ומי שיצטרף יצטרף?

אנחנו עושים במידה שאנחנו מסוגלים לעשות, והיתר זה חשבון של העליון.

תלמיד: אנחנו רוצים לקחת ממך את העקרונות של הרב"ש, את השיטה ולמסור אותה הלאה, להעביר אותה, אבל אתה אומר, אני לא מציב מטרות כאלה גבוהות להגיע לכולם. האם אנחנו צריכים ללכת בקו שלך, ולכן זו גם לא המטרה שלנו?

המטרה שלנו צריכה להיות גמר התיקון השלם.

תלמיד: בסדר, זה גבוה, אני שואל מה המטרה שלנו כרגע?

הפצת חכמת הקבלה.

תלמיד: מה הגישה בהפצת חכמת הקבלה כלפי הקהל הרחב? השיטה שלנו היא עשיריות, לימוד מקורות, דברים מאוד ברורים.

כן.

תלמיד: אתה רוצה, אתה מצטרף לזה, זהו.

לא זהו, להרחיב את הדברים האלה.

תלמיד: מה זה אומר להרחיב אותם?

שיהיו כמו המקום הזה עוד אלפי מקומות בעולם.

תלמיד: מה העיקרון של המקום הזה?

שאנשים באים, לומדים, וכך יום יום נמצאים בסעודות, בכל מיני דברים שצריכים אותם כדי להיות מחוברים יותר ויותר. כך אנחנו צריכים להתנהג.

תלמיד: לשכפל את "בני ברוך".

נניח.

תלמיד: היום כל עיקרון בני ברוך מתחיל מזה שאדם מתחיל לחיות רק מתוך שיש לו עשירייה.

כן.

תלמיד: אז בכל לימוד צריך לנתב את הקהל הרחב כמה שיותר מהר לתוך עשירייה?

אי אפשר ללחוץ עליהם. במידה שאנחנו מתקרבים אליהם הם גם מקבלים הסבר.

תלמיד: בשנים הראשונות הגישה הייתה פחות ערבות, פחות חיבור. קודם כל ללמוד, לקבל לשכל.

כי אתה לא יכול לתת לאדם שמגיע את עקרונות הערבות והחיבור, הם מנוגדים לטבע שלו.

תלמיד: אבל האופי, היסוד של הארגון היום בנוי על עשיריות, על חיבור, ופה, יש איזו התנגשות. אי אפשר להחזיק הרבה זמן בלי עשירייה, בסוף זה מהר מאוד מוביל או לתוך עשירייה או לכלום. מה צריך לעשות? האם לפתח עוד מסגרות שיחזיקו את האנשים לא בעשירייה או הפוך? הדור הזה כבר מפותח יותר וכדאי כמה שיותר מהר להכניס אותו פנימה לעשירייה.

אני לא חושב שתצליח.

תלמיד: אז תכוון, במה ההצלחה?

הצלחה, היא בכל זאת ללכת לפי הרצון שהבורא מפתח בבני אדם.

תלמיד: איזה רצון הוא מפתח בו? לעצמו.

ככול שהרצונות האלה יכולים להיות מקושרים, מכוונים לתפקידם.

תלמיד: אדם רוצה להיות ישירות מול הבורא, הוא לא רוצה עשירייה, לא רוצה חיבור. אז ללכת לפי הרצון שלו או לפי מה שהוא יכול?

אתה לא יכול כי אין לך בזה שום המשך.

תלמיד: ברור, וכשמספרים לו שיש תנאים לגלות את הבורא שהוא רוצה זה דוחה, פולט אותו ,עוד לפני שבכלל קלט את הקסם.

אז אין מה לעשות. זה מה שיש.

תלמיד: אני פוגש המון אנשים שממש צמודים אלינו. הם רואים את השיעורים בזמן אמת ואם הם לא יכולים הם רואים במהלך היום, הם צופים אפילו בשיעורי הצהריים ויש להם המון אהדה אלינו. אין להם עשירייה והם גם לא רוצים. אלה נניח תלמידים שלמדו אצלנו ולא המשיכו, עיקרון העשירייה לא מדבר אליהם או לא מתאים להם, אבל הם כן צמודים אלינו, שומעים אותך, ואפילו לפעמים פוגשים ושואלים אותי "למה אתם לא עושים את מה שהרב אומר"? יש להם אפילו ביקורת ברמה של "אתמול שמעתי שהרב אמר כך וכך. למה אתם לא עושים"? זה נקרא שהם "לומדים איתנו"?

כן. זה נקרא שהם "לומדים איתנו". הם אמנם לא יושבים כאן אלא בבית, אבל הם לומדים איתנו. יש להם ביקורת, יש להם רצון, והם מבצעים פעולות כאלו ואחרות לפי השמיעה שלהם.

תלמיד: המאור עובד עליהם?

כן.

תלמיד: מדובר על עשרות שנים בהן הם פועלים כך, הם לא יבואו לכנס או לאירוע שלנו, אולי יקנו איזה ספר אחת לכמה זמן, אבל לא תראה אותם פיזית בצורה כלשהי כמו אותנו, ועדיין, הם מתקדמים והמאור עובד עליהם?

כן.

תלמיד: איזה יחס צריך להיות אליהם מצדנו?

להשאיר אותם כך כמו שהם רוצים. יש להם מקום כאן, אם ירצו, או בבית. זה עניינם. הבחירה שלהם.

תלמיד: זאת אומרת, לא ללחוץ בשום צורה. "למה לא באת" וכו'?

לא. ודאי שלא.

תלמיד: זאת אומרת, המסר שכולם צריכים להיות פה ולשבת בעשירייה, הוא בשביל מי שזה מתאים לו בלבד.

כן.

תלמיד: בשביל מי שרוצה.

בשביל מי שבוחר.

תלמיד: אני יודע שהם רואים אותנו עכשיו. מה ייחשב מצידם כהתקדמות? אם אדם כזה יושב עכשיו בבית ואומר, "אני בכל זאת במשהו רוצה להתקדם".

השאלה מה המטרה שלו? אתה שואל על התקדמות, וההתקדמות היא לקראת מטרה.

תלמיד: אני מניח שאם הוא צופה בנו כל כך הרבה שנים, הוא ודאי מאוד מאוד רוצה להגיע לבורא. אין פה משהו אחר מעניין.

מה זה ייתן לו? הבורא הוא מקור החיים, מרכז החיים, מרכז ההשפעה, מרכז החיבור. כול זה מנוגד לנו, לטבע האדם. אם אדם מבין שהוא צריך לאט לאט לשנות את עצמו על ידי תפילה, כוח, משחקים מסוימים, תרגילים. כדי להיות יותר ויותר קרוב לאדם הרוצה באמת להידמות לבורא, הוא צריך להיכנס לקבוצה ולממש את עצות המקובלים.

תלמיד: אבל הוא לא עשה זאת כבר הרבה שנים ואולי גם לא יעשה. איך הוא ירגיש שהוא מתקדם, האם זה שחור לבן, הוא בעשירייה או לא בעשירייה?

אולי הוא יתקדם בזה שירגיש שהוא לא מתקדם? הוא לא התקדם כבר עשרות שנים בהן הוא שומע אותנו מרחוק.

תלמיד: אבל בלב הוא אומר, "אני אוהב את הרב, את הקבוצות", "אתם עושים עבודה נפלאה", "בלעדיכם העולם הזה לא היה קיים. רק אתם עושים פה משהו מדהים. אני כל כך אוהב אתכם".

שמעתי, אז מה? זה לא אומר כלום. בקיצור, טוב לו כך.

תלמיד: כנראה, כן.

זהו.

תלמיד: יש לי מה להגיד על זה, כי אני מכיר את זה מקרוב את זה שהאדם יושב ורוצה להתקדם מהבית. הוא רוצה שהקבוצה תתקדם. הוא רוצה שאנחנו נתקדם, כי הוא מרגיש שהוא תלוי בהתקדמות שלנו, ורוצה שאנחנו נפרוץ קדימה עוד ועוד. לכן יש להם ביקורת, יש להם הרבה מה להגיד לנו, ורוצים שאנחנו נתקדם, כי הם תלויים בהתקדמות שלנו.

כן.

תלמיד: וצריך להבין את זה, שהקשר בינינו לבינם זה שהם רוצים לדחוף אותנו קדימה כי הם לא יכולים בעצמם. הם צריכים אותנו שנפרוץ עבורם, וניתן להם את האור בצורה הזאת. ראיתי את זה, וגם הרגשתי את זה בעצמי בתקופות שהייתי מסתכל בשיעורים מהבית, לפני עשר, חמש עשרה שנה. אתה רוצה שהקבוצה תתקדם, עוד ועוד, כי אתה רוצה שהקבוצה תמשוך אור, ואתה יכול להפיק מזה תועלת, גם אם אתה יושב בבית.

כן.

תלמיד: לגבי החיסרון בזמן שיעור הבוקר, איך אפשר להגביר חיסרון? אנחנו עכשיו מדברים כל הזמן על לשמה. שאנחנו צריכים להתקדם לתוך הבורא, ואיך אפשר להגביר חיסרון בזמן השיעור בוקר?

כי בעצם מי שקם לשיעור בוקר, אלה האנשים הכי מיוחדים, יש להם את החיסרון הכי חזק. אני מרגיש שכל עשירייה יושבת עם גרעין מסוים, ואולי אפשר לאסוף את העשיריות ביחד בכל שיעור שלא יהיה, כי כרגע יש הרגשה שאני יושב רק עם העשירייה. ואנחנו צריכים להיות עם ישראל, קבוצה מול הבורא.

זאת אומרת, השאלה שלך היא רק בכמות.

תלמיד: כן, של כמות, יש לנו כמות של חברים עם החיסרון הכי חזק בעולם, במציאות. ואנחנו צריכים לחשוב איך לאסוף את הכוח הזה כל שיעור, ולהיות פה כקבוצה מול הבורא, לא כגרעין של עשיריות.

זה תלוי בכם. אם הייתם מקרינים כל אחד מחוצה לו רצון גדול לבורא, לגמר התיקון, למשהו ששייך לתיקון העולם, אז כל העולם היה מרגיש את זה, והיה נפעל על ידי כוח גדול.

תלמיד: אני מרגיש שאנחנו מסוגלים לזה, אבל אנחנו כל כך מכוונים בתוך העשירייה, ולפעמים דווקא העשירייה יכולה להוריד את החיסרון, כי חלק מהחברים באים, חלק לא באים. אבל מי שבא לפה כל בוקר, יש לו את החיסרון, ואנחנו רק צריכים לאסוף את זה משיעור לשיעור, ומיום ליום להפוך ממש לנשמה אחת שצועקת לבורא.

טוב, תנסה לארגן את זה, אני מוכן.

תלמיד: כתוב "סוף מעשה במחשבה תחילה". האם ניתן להסיק מכאן שכיוון ודרך החיים של האדם מוגדרים מלכתחילה לפי שורש נשמתו, ולכן יש מעטים שהם תלמידי קבלה שמגיעים כל יום, אחרים רק עוברים דרכנו, ונוספים בכלל לא מגיעים לכאן. האם אפשר לראות את זה כך?

כן.

תלמיד: אבל מצד שני, יש עניין של זמן. יש את המשפט שאומר שגם שפחה תראה ברמה הכי גבוהה. זה המצב נכון לעכשיו, כלומר יש מסלול קבוע, לפי מחשבה מראש, אבל אם נזרז את הזמנים כי הסוף הוא שכולם צריכים לדעת את ה'. ואז העבודה היא לזרז את הזמנים אבל לא באופן אישי, אלא של כולם.

כן

תלמיד: באיזה רגע מאיר על האדם המאור המחזיר למוטב?

ברגע שהאדם עוסק בתורה, המאור שבה מחזירו למוטב, משפיע עליו, מאיר עליו.

תלמיד: אין רגע מסוים, איזו פעולה מסוימת שהוא עושה, שממנה אפשר להגיד שהמאור מתחיל לפעול עליו?

כן.

תלמיד: האם רק כאשר האדם מבקש את הדברים הנכונים, רק אז הוא מקבל תשובה, ומושך את האורות שבתורה?

לאו דווקא.

תלמיד: נאמר שהבורא נמצא בכל דבר והוא הכול, או שהבורא נמצא רק בחלק ספציפי של הבריאה שנקרא "אור התורה". מה מהם?

הבורא נמצא בכל הבריאה, מגבול אחד, לקצה השני. ובכלל בשבילו אין דבר שנמצא באיזה שהן צורות יותר, ובאיזה שהן צורות פחות, אלא כל הבריאה, כל העולמות, הכול בשבילו ממלא את כל העלמין.

תלמיד: יש לנו מספר כלים על מנת לגלות את הבורא, אמונה ,יגיעה, תפילה. איך מסדרים את השימוש הנכון בכלים הללו, מה קודם למה?

קודם כל תפילה, כי היא הכי קרובה לאדם, וגם מגיעה באיזה חיסרון אלינו. אז קודם כל תפילה, אחרי התפילה יש לו אמונה, ואחרי האמונה יש לו כבר תיקונים.

תלמיד: שמענו שצריך לטפל ביחסים בינינו מחוץ לשיעור. מה זה לטפל ביחסים בינינו מחוץ לשיעור?

להיות בקשר ביניכם.

תלמיד: דיברת על גמר התיקון השלם. מה זה גמר התיקון השלם כלפינו, התלמידים?

שכל הכלי יהיה פתוח, כשכל חלקי הכלים מחוברים אלו באלו, ואלו באלו עד בלי גבול, ומתמלאים בהתאם לזה באור התורה.

תלמיד: הכתוב אומר שאנו מוצאים את הבורא בתורה. שמעתי גם שהבורא נמצא מאחורי החברים. איך התורה מתייחסת לחברים כדי שהבורא ימצא שם?

אם הקבוצה נמצאת בהתקשרות נכונה ביניהם, בהשפעה הדדית, בכוונה הדדית לעזור זה לזה, ולהתכלל זה בזה, אז האור העליון עובר דרכם, ומחבר את כולם.

תלמיד: מה חסר לנו כדי להתקרב לבורא בקצב הנכון?

רצון. חוץ מרצון אין כלום. גם הבורא פועל עלינו לפי הרצון שלנו, זאת אומרת, הוא מעורר את הרצון, משנה את הרצון, מתקן את הרצון, או מחייב אותנו לעשות כביכול תיקונים על הרצון שבנו. ואחר כך ממלא את הרצונות לפי החיסרון שלהם.

תלמיד: אז בעצם אם נראה לנו שהקצב לא נכון, זה בעצם הפוך, הבורא מעורר אותנו כדי שנרצה עוד, שנעורר את הרצון שלנו?

הייתי אומר שחסר לנו רצון.

תלמיד: ומאיפה משיגים עוד רצון?

אם רוצים להשיג אותו, תגיד, זה משהו אחר. אתה כבר קופץ ושואל מאיפה משיגים?

תאר לעצמך שאם הייתה חנות פתוחה שמוכרת רצונות, כמה היו נכנסים אליה? אנשים בכל העולם רוצים למלא את הרצונות שלהם, אבל לא איפה לקנות רצונות חדשים.

תלמיד: מה הקשר בין רצון וחיסרון? זה אותו דבר, או לא אותו דבר?

רצון זה משהו יותר קבוע, והחיסרון מורגש בתוך הכלי, והוא שמנענע את הכלי, ומורגש כחיסרון.

תלמיד: זאת אומרת, לבקש חיסרון נכון, ולבקש רצון אלה דברים שונים.

דברים שונים. כן. חיסרון זה חוסר, ורצון זה, יש רצון.

תלמיד: חכמת הקבלה בהגדרה של בעל הסולם זה גילוי אלוקותו ית' לנברא בעולם הזה.

כן.

תלמיד: בעולם הזה, כל אדם מגלה כל מיני רצונות, כל מיני דברים טובים, פחות טובים, ובעצם אפשר להגיד שזה חומר הגלם שממנו אנחנו צריכים לבנות איזו מערכת ששם מתגלה הבורא בעולם הזה?

לא. יש בזה משהו, אבל לא שאנחנו צריכים מהרצונות שלנו לבנות רצונות יותר גבוהים ושם לגלות את הבורא.

תלמיד: בסופו של דבר הבן אדם מגיע, מחפש כשהוא מרגיש רע, מרגיש רע ביחסים בעיקר בין בני אדם. ואם אנחנו נסביר שיש שיטה שאומרת לך, תיקח אותם הרגשות והרצונות והדברים הלא טובים ותשתמש נכון בקבוצה, באותם הדברים שאתה מרגיש בחיים הרגילים שלך, אם אותם דברים תנסה לממש נכון ותכוון אותם נכון, תקשור את זה לבורא שהוא בעצם נותן לך את כל הדברים האלה, בתוך השיטה שאתה תלמד, ואז אתה פותר את הבעיות שיש לך בחיים דרך זה. הבורא צריך להתגלות ביחסים בינינו בעולם הזה, והתורה מסבירה איך לבנות את זה. מהי בעצם התורה של הרב"ש שאנחנו לומדים? איך לבנות אותם דברים שבן אדם חש בעולם הזה, לכוון אותם נכון בקבוצה ולבנות מזה כלי הראוי בשביל לגלות את הבורא, לא?

כן.

תלמיד: אפשר להסביר את זה ככה?

אפשר.

תלמיד: מה זה אומר שהבורא צריך להתגלות דווקא בעולם הזה? איך להסביר את זה?

גדלות פעולות הבורא היא לא מזה שבני אדם מעלים את עצמם מעלה מעלה ושם מגלים את הבורא, אלא דווקא ברצונות הנמוכים, הרגילים, הם מגלים אותו בכל מהותו.

תלמיד: זה כמו שבעל הסולם כותב בדור האחרון שאפילו בפעולות פשוטות בעולם הזה, אם זה על מנת להשפיע, זה יתגלה.

כן.

תלמיד: מה ההבדל בין רצון להשתוקקות?

הרצון זה רצון, השתוקקות זה יותר מהרצון.

תלמיד: בהמשך לחברים, יש לנו את קבוצת פתח תקווה,שיש בה חברים עם רצון גדול, באים ללמוד כל יום. ויש לנו את החברים שלומדים מהבית ומחוברים אלינו. אנחנו לא יודעים אולי אבל כנראה שיש הרבה כאלה. ואנחנו חשבנו לבנות עוד עיגולים סביב קבוצת פתח תקווה, לפי הרצון של האנשים, אז בנינו קבוצות עם מדריך של "הנקודה שבלב". אלה אנשים שיותר נוח להם לבוא פעם בשבוע להתחבר וזהו. הקבוצה הזאת לפי ההבנה שלי אמורה להיות יותר רחבה ולגדול באיזו צורה, אבל זה לא קורה משום מה. אנשים שסיימו קמפוס ולפי התכנון אמורים לבוא למקום כזה נוח, לא באים. יש מקום לפי רוחניות, יש כזו שכבה? לפי הרוחניות אמורים להיות עוד מעגלים של לימוד כאלה?

תראה, אני לא יודע אם מעגלים, אבל אנשים שנוח להם לבוא פעם בשבוע, גם זה מכובד.

תלמיד: אבל למה זה לא גדל? האנשים של פעם בשבוע, דווקא הסוג הזה לא גדל ולא מחזיק כל כך.

אין מי שמעורר אותם.

תלמיד: אנחנו מעוררים. יש תמיד מדריך מקבוצת פתח תקווה.

שרואה אותם פעם בשבוע.

תלמיד: כן.

ומדבר איתם פעם בשבוע.

תלמיד: כן בסדנאות.

זה כנראה לא מספיק. הם לא מתחממים מזה. ברור?

תלמיד: אני מלמד כמה שנים במסגרות של חבר'ה שסיימו את הקורסים למתחילים ומגיעים לקבוצת "הנקודה שבלב", ושם אנחנו מזהים מה שנאמר עכשיו. ולהבדיל מאלה שקשורים אלינו מבחוץ ורואים מבחוץ את כל מה שקורה, הם קשורים בעשיריות, ומאוד אוהבים ומאוד חיים את הקשר עם העשירייה ובמה שקשור ללימוד כאן הם פחות מתחברים בצורה אינטנסיבית ללימוד פה.

הם מכירים את הרב, קשורים לרב במידה מסוימת, קשורים לשיעורים במידה מסוימת, אבל לא בצורה מחייבת. ואני מרגיש שכמערכת אנחנו מנסים למשוך אותם לאותו קו דק.

אמרת שאנחנו לא מספיק מחממים אותם. אבל אנחנו רואים שהרבה פעמים פעולת החימום מצדנו יוצרת דחייה ולאט לאט אותם תלמידים עוזבים אותנו, כי הם מרגישים מצדנו כל הזמן לחץ למשוך אותם אלינו.

השאלה האם יש מקום דווקא לא לרצות למשוך אותם אלינו, אלא להמשיך לקיים את אותה מסגרת בצורה שמתאימה להם. הם רוצים להיות בקשר יומיומי עם העשירייה, שיחות עם העשירייה, הם מתחברים עם העשירייה, קוראים איזה קטע מקור של בעל הסולם, הרב"ש. פעם בשבוע, פעמיים בשבוע מתחברים לשיעור שלך בשעות היום מתי שנוח להם.

האם יש מקום לקשר כזה, בלי שאותו קשר יורגש כדחיפה מצדנו להצטרף למה שקורה פה? כי אנחנו רואים שלאורך זמן השורות מדלדלות והתשובה לשאלה למה עוזבים היא, בגלל שהם מרגישים דחיפה מצדנו, מעין לחץ סמוי, "בואו תהיו חלק מאיתנו". מה שקורה פה זה קו דק מאוד, ואנחנו גם שומעים מהם, שהדרך לאמת היא קו דק מאוד.

זה נמצא במסר הסמוי של כל מה שקורה פה שרק פה מתקדמים. ואנחנו לא מאפשרים להם להיות לפי הרצון שלהם.

האם יש מקום לרצון שלהם, או שזה נכון ובריא שהם תמיד ירגישו לחץ להתקדם לפה?

כן ולא. אין תשובה. תנסו לעשות כל מיני תרגילים, אבל קלים, שלא לאבד על ידי התרגילים האלה אנשים.

תלמיד: בדיוק זה מה שאנחנו עושים, משחקים עם זה ועושים את התרגילים הקלים, ומה שקורה שלאט לאט אחוזים קטנים מהם, מתוך מאה אולי בחסד עשרה, יעברו ויצטרפו אלינו במידה כזאת או אחרת ואפילו יצטרפו פה לעשיריות. לעומת זאת אחוזים יותר ניכרים מוצאים את עצמם מחוץ לאותה קבוצה גם כתוצאה מאותו לחץ. האם זה נכון ככה לנהוג?

לא, זה לא נכון. אסור לאבד אנשים. הם נמצאים בכל זאת באיזושהי מידת קשר עם הבורא, עם התיקונים, ואתם גורמים להם להתרחק. זו טעות גדולה.

(סוף השיעור)