שיעור בוקר 30.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 59, דף נ"ט,

הסתכלות פנימית, פרק ב', אותיות י"ט – כ"ב,

פרק ג', אותיות כ"ג – כ"ו

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 59, דף נ"ט. הסתכלות פנימית, פרק ב', אות י"ט.

אות י"ט

ביאור האור החוזר.

"והנה מכח הפגישה וההכאה הנ"ל הנעשה בבחי"ד, נולד ויצא אור חדש, בדומה לאור השמש הפוגש על פני המראה, דהיינו על זכוכית הצבועה בצבע מעבר השני, שמתוך שקוי השמש אינם יכולים לעבור דרך המראה, משום הצבע המשוח עליה מהעבר השני, הנה משום זה, חוזרים קוי השמש משם לאחוריהם, ומולידים שמה בהיקות אור. כן מתוך, שהאור העליון נפגש בכח הצמצום שבבחי"ד המכונה "מסך", הנה נבחן, שהמסך הזה החזירהו אל שורשו. אמנם, אין זה ענין של העלמה, אלא אדרבה, חזרת האור העליון מבחי"ד ולמעלה, היא נבחנת לאור חדש מיוחד, העולה על האור העליון ומלביש עליו, ומחזיק אותו בתוכו. והוא נבחן משום זה, כמו בחי' כלי המקבל את האור העליון."

כאן אני לא רואה בינתיים שום שאלות. גם הדוגמה הזאת עם המראה היא די מובנת.

שאלה: מה זו הדוגמה הזאת עם המראה שהיא צבועה בחלקה הפנימי?

בעל הסולם אומר לך מה זה נקרא "אור חוזר". שאם יש לנו זכוכית, אז זכוכית מעבירה את האור ישר דרכה. אבל אם אנחנו מדברים על ראי, מראה, אז אנחנו אומרים שההבדל בין ראי וזכוכית הוא בזה שבמראה יש שכבה מיוחדת מהצד השני של הזכוכית שלא נותנת לאור לעבור והיא זורקת אותו בחזרה, דוחפת אותו בחזרה.

וזו דוגמה לכלי הרוחני שהוא לא רוצה לקבל בצורה ישירה את האור בתוכו, אלא הוא רוצה קודם כל בהשתוות הצורה לתת כמו שהאור מגיע אליו. ובמידה שהם מזדהים, אור ישר ואור חוזר, אז הם מתלבשים זה בזה, ואז הם עוברים יחד לתוך הכלי אחרי המסך.

תלמיד: מהו הכוח הזה? בדוגמה הזאת זה הצבע שמחזיר את האור, ומה במקרה שלנו, זה הכוח שיכול להחזיר את האור לאחוריו?

אני לא רוצה להיות המקבל, אני רוצה להשפיע להנותן כמו שהוא משפיע אלי.

תלמיד: האור המוחזר הזה, היחד שלנו שחוזר לבורא, ממה הוא נבנה? הוא בנוי על הרגשות שמגיעות אלינו, על מחשבות?

אנחנו דברנו על זה בשיעור הראשון שלנו היום בדיוק, שיש לי רצון להשפיע, לתת לבורא. מה קורה לי? מה פתאום זה מגיע? זה מגיע לי על ידי המאור המחזיר למוטב. יש כוח מיוחד שמשפיע עלי ופתאום מעורר בי יחס לבורא, לתת, להשפיע.

ואז אני מתחיל לחשוב, על ידי מה אני עושה את זה? אז אין לי מה לעשות, אלא כל דבר שאני מקבל ממנו אני יכול לקבל על מנת להשפיע לו, בשבילו. כך אנחנו בונים את כוח ההשפעה.

תלמיד: לקבל למענו, זאת אומרת להיות בקשר עימו? איך אפשר לקבל בשבילו?

אנחנו יכולים להשפיע לבורא אך ורק בזה שאנחנו מקבלים. איך אני יכול בקבלה שלי מהבורא להשפיע לו? רק בכוונה שאני מקבל ממנו, לא חשוב כמה שאני מקבל, העיקר שכל הקבלה שלי תהיה תחת החלטה של השפעה.

כמו שאנחנו נמצאים אצל בעל הבית, ואנחנו מתחילים לקבל ממנו כל מיני תענוגים אך ורק כדי להשפיע נחת רוח לו. זאת אומרת, אני חייב קודם כל לעשות על עצמי צמצום, שאני לא מקבל לעצמי, ואחר כך מסך ואור חוזר. ואך ורק אחרי זה אנחנו יכולים לקבל בעל מנת להשפיע. שהקבלה שלנו תהיה אך ורק בשבילו.

אבל אתה צריך לראות כאן שאתה רוצה לקבל מה שהוא נותן. והרצון הגדול שלך, כמה שאתה מסוגל שיהיה בכוונה בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, יש כאן הפכיות בין רצון וכוונה. רצון לקבל יותר גדול, ליהנות ממה שהוא נותן, אחרת אתה לא תעשה נחת רוח לו, וכוונה על מנת להשפיע כדי להיות עימו בהשתוות. הוא נותן, גם אתה נותן.

תלמיד: אז אנו משתמשים בקבלה כאן בתור אמצעי בלבד?

ודאי.

תלמיד: בשביל קשר?

כן.

תלמיד: איך נכון להתייחס להדרגתיות הזאת שפה אני מקבל בשבילו ובמקום אחר אני מקבל בשביל עצמי?

אחנו צריכים לבדוק לפי מידת החשיבות של הבורא בעינינו. מי יותר חשוב, הרצון לקבל שלי או הבורא? וכך אני בודק ומחלק את עצמי לשני חלקים. שאת החלק הזה אני יכול לקבל בעל מנת להשפיע, אבל אם אני אשתמש קצת יותר מזה, זה יהיה בעל מנת לקבל.

אתם צריכים לחשוב על זה הרבה, כל הזמן לסובב את זה כך וכך, וכך וכך, לדבר על זה ביניכם בעשירייה, ואז תראו שהדברים האלה מתחילים להתקרב אליכם.

תלמיד: אם נחשוב על זה יותר במשך היום האם אפשר להתייחס כך לכל דבר? לכל תענוג בחיים?

ודאי, כן. זה העניין של מצוות רוחניות.

שאלה: איך זה יכול להיות שכוונה מתמלאת באור העליון, בתענוג אם חומר הבריאה הוא רצון?

אבל הכוונה רוכבת על הרצון. כוונה זה כמו שהוא אומר, זכוכית שאחריה יש ציפוי, אז אמנם הוא מקבל אבל הופך להיות משפיע. זו בדיוק אותה הדוגמה עם הראי, שהכוונה לא לקבל היא הופכת להיות דווקא לתנאי לקבלה.

תלמיד: אבל הנברא נהנה בכוונה שלו. כוונה זה חומר בפני עצמו?

לכוונה יש רצון לקבל והרצון לקבל משתתף בפעולה הזאת.

שאלה: כלפי אור חוזר אפשר לדבר על עביות?

כן, ודאי. האור חוזר תלוי מעביות המסך.

תלמיד: וזה הופך אותו לכלי קבלה?

כך אנחנו אומרים.

שאלה: בעל הסולם מדבר פה על "חזרת האור העליון מבחי"ד ולמעלה, היא נבחנת לאור חדש מיוחד,". מה זה האור החדש הזה? למה הוא חדש ולמה הוא מיוחד בזה?

אור חוזר זה אור חדש שלא היה קודם כי הוא מיוצר על ידי התחתון. ולכן הוא לא היה בבריאה לפני שהתחתון גילה בו הפכיות הצורה מהבורא, ולא מסכים עם הפכיות הצורה הזאת, ואז הוא מגיע למצב שהוא דוחה את צורת הקבלה ועושה ממנה צורה הפוכה על מנת להשפיע.

תלמיד: יש תנאים לייצר את האור החוזר?

כן, ודאי שיש תנאים. אתה חייב להיות בהערכת המאציל כדי לעשות צמצום על הרצון לקבל שלך ולדרוש שיהיה לך רצון להשפיע לו. אתה צריך להגיע להכנה כזאת שאתה רוצה להשפיע לו.

תלמיד: האור חוזר הזה, זה זיווג דהכאה. הקבוצה יכולה לעשות את זה? זאת אומרת, בעשירייה ניתן לעשות דבר כזה, להחזיר ביחד.

כן. עכשיו נקרא מה זה "ביאור זיווג דהכאה", זה בדיוק מה שיש לפנינו, ואז נבין מזה יותר.

אות כ'

או"ח נעשה כלי קבלה. במקום בחי"ד.

"ותדע, שבחינת הראש של כל פרצוף אין בה שום כלי קבלה אחרים, זולת האור החוזר האמור, כמו שיתבאר במקומו. וכל כח הקבלה שבאור החוזר הזה, הוא, להיותו נולד ויוצא מבחינת ההכאה שנעשית בבחי"ד. כנ"ל, וכיון שתולדה דבחי"ד, על כן נעשית לבחינת קבלה כמותה. וענין זה יתבאר על שלימותו בשיעור הג', כי שם מקומו."

נמשיך. כאן הוא לא אמר הרבה.

קריין: אות כ"א.

אות כ"א

או"ח היה כלי הקבלה שבקו.

"עתה תבין את מה שהקשינו לעיל, איך אפשר לאור העליון, שיתפשט רק בג' בחינות, בעת שאין עוד כלי קבלה בג' הבחינות הללו, ע"ש. ומהמבואר, תבין היטב, שבחינת הקבלה לאותו האור, נובעת גם עתה רק מבחי"ד, אלא שבבחינת כלי הקבלה של האור החוזר העולה מזווג דהכאה שבבחי"ד, ואו"ח זה, הוא בחינת כלי קבלה, הנמצא בקו הנמשך מא"ס ב"ה לתוך החלל והוא ממש כמו בחי"ד בעצמה, שהיא בחינת קבלה שבא"ס ב"ה. באופן, שעתה לאחר הצמצום, החסר בבחי"ד, האוה"ח הנולד על ידי המסך שבה, בא במקומה, והבן היטב."

שאלה: לא ברור איך האור חוזר הופך לכלי?

אור חוזר זה תנאי שהרצון לקבל יכול במידת האור חוזר לקבל בעל מנת להשפיע. ולכן אור חוזר זה התנאי שהוא הופך להיות ככלי, כי במידת האור חוזר הרצון לקבל יכול לקבל.

שאלה: כלי קבלה זה שהוא מרגיש שהוא מקבל, לכן זה נקרא כלי קבלה? האם בחינה א' היא לא כלי קבלה מפני שלא מרגישה שהיא מקבלת?

תלוי על איזה מצב אתה מדבר. כלי זה נקרא שמסוגל לקבל בתנאים שנמצא. אם יש כלי קבלה זה נקרא שיש לו רצון לקבל ויש לו תנאים לקבל בעל מנת להשפיע. מלכתחילה מתחילת הבריאה כבר נמצא הצמצום, והרצון לקבל בעצמו נפסל מלהיות כלי קבלה ובמקומו בא צמצום, מסך ואור חוזר, ואז הרצון לקבל פועל בצורת הרצון להשפיע.

תלמיד: למה כל הבחינות לא נחשבות כלי לקבלה חוץ בחינה ד'?

אנחנו רואים את זה בהתפשטות האור ברצון לקבל. הרצון לקבל משתנה מזה שהוא כמו שהאור המשפיע. ואחר כך מתחיל להתעורר בו רצון לקבל בבחינה א', אחר כך הוא הופך את עצמו ההפך בבחינה ב', ג', ד'. זה ד' בחינות דאור ישר, עד שמגיע לבחינה ד' שם הרצון לקבל כבר מתגלה בצורתו הסופית שהוא רוצה אך ורק לקבל, ולכן בחינה ד' היא גמר הכלי.

שאלה: האם אפשר להגיד שלקבל בשביל להשפיע זה להתמוסס ברצונות של החברים ולמשוך לתוכם את האור?

לא.

תלמיד: ולהתמקד בכך שהבורא אוהב את הקשר הזה ורוצה למלא אותו?

אתה לא יכול סתם להגיד, "עכשיו אני מדבר עם חברים, עכשיו אני עושה משהו עם החברים" וזה כבר השפעה, אין דבר כזה. אל תעביר את זה בצורה ישירה בקשר עם בני אדם וכבר תהיה השפעה. תהיה השפעה אך ורק בתנאי שזה יהיה באמת בעל מנת להשפיע, שאתה לא לוקח בחשבון את המצב שלך אלא את המצב של הזולת, ואז אתה משפיע לזולת מכל היכולות שלך. זה נקרא בעל מנת להשפיע.

שאלה: אם בחינה ד' מעבירה לקודמת התרשמות מהצמצום וזה כמו המצב שאור נמצא בקו, מה שמקבל הקו זה התפעלות מהצמצום?

בחינה ד' מקבלת מפני שכך היא בנויה, לקבל. ואין לה גם שום אפשרות אחרת. אחרי שהיא מקבלת היא מתחילה להרגיש עד כמה היא הפוכה. רק אחרי שהיא מקבלת היא מרגישה כמה היא הפוכה מבחינת שורש, שזה המאציל, ובגלל שהיא מרגישה את הפער הגדול בינה לבין המאציל, אז היא מצמצמת את עצמה ולא רוצה להשתמש ברצון לקבל שלה. כי הצער מזה שהיא מקבלת והפוכה מהמאציל הוא הרבה יותר גדול מזה שהיא יכולה ליהנות מקבלת האור. ובזה נגמרה, נפסלה להיות כלי קבלה ומחליטה שמכאן והלאה היא משתמשת בעביות שלה אך ורק כדי להשפיע. ואז היא מתקינה מסך ואור חוזר ומתחילה לעבוד בלקבל על מנת להשפיע.

שאלה: האם אור חוזר זה אותו דבר כמו אור חסדים?

לא. זה לא אותו דבר אבל דומה. אבל לא לעשות שווה, שאור חוזר זה אור חסדים. אבל זה אור של השפעה כמו אור חסדים. בזה אתה צודק אבל יש הרבה הבחנות ביניהם.

שאלה: בחינה ד' שמקבלת ורוצה לעשות את העבודה שהקבלה תהיה עבור המאציל, האם זה משנה מה מתקבל בבחינה ד', זאת אומרת אם זה תענוגים או משהו שמורגש כייסורים, זה אותה העבודה כלפי הבורא? האם יכול להיות עבודה כלפי ייסורים וליחד אותם לבורא?

אין עבודה ברוחניות כלפי הייסורים. רוחניות נקרא שאנחנו נמצאים במגע עם הבורא ואז אנחנו מגלים רק תענוגים שמגיעים אלינו. ואז החשבון שלנו הוא אך ורק כמה אנחנו יכולים לקבל בעל מנת להשפיע. ואז הייסורים שיכולים להיות הם רק מורגשים בבחינה ד' עצמה מתוך זה שיש לה בעיה לעבוד בעל מנת להשפיע, אבל לא שמקבלים מלמעלה ייסורים.

שאלה: זאת אומרת, שתחילת העבודה בעל מנת להשפיע עם אור חוזר זה כשמראש יש הצדקה טוטאלית של טוב ומיטיב כלפי כל דבר שמתקבל?

זה נקרא "המסך" שנמצא לפני הרצון לקבל, כן.

שאלה: המשפט האחרון במכתב 21 ש"עכשיו לאחר ההגבלות שהיו על בחינה ד' האור החוזר הופך לבחינת קבלה במקומה". האם הוא יסביר יותר פרטים בשלב מאוחר יותר?

ודאי, אנחנו עוד נלמד על זה הרבה. בינתיים הוא אפילו לא מסביר, רק אומר בשתי מילים ועובר הלאה.

שאלה: המלכות עושה צמצום מפני שהיא מרגישה את הבורא בתור הנותן. איך אנחנו יכולים להרגיש את הבורא בתור הנותן?

אנחנו לא מרגישים את הבורא בכלל. איך להרגיש אותו שהוא נותן? אני צריך להיות בהשתוות הצורה עימו במשהו, ולפי ההשתוות הצורה עימו אני ארגיש אותו כהנותן. אי אפשר להרגיש אחרת את הבורא אלא רק כהנותן. זה התפקיד שלו לתת בלבד, אין לו כלים דקבלה.

שאלה: האם תמיד כוח האור החוזר הוא שווה לכוח המסך?

אך ורק בכמה שיש מסך המסך מסוגל לפתח אור חוזר, ולכן אור חוזר ומסך הם קשורים יחד.

שאלה: כדי לייצר את האור החוזר הזה צריכים להיות בתכונת ההשפעה, או שזה כבר בדרך לתכונת ההשפעה?

אור חוזר בעצמו זה השפעה.

תלמיד: אנחנו לא יכולים להחזיר אור חוזר ברמה שלנו?

איך אתה יכול? איך אתה יכול להחזיר אור חוזר? איך אתה יכול איכשהו להתייחס לבורא אם יש לך רק כלים דקבלה?

תלמיד: אם ככה מה זה נקרא כוח התגברות שאני עושה בעשירייה למשל?

אם אתה תעשה כוח התגברות על הרצון לקבל שלך, ותשתמש ברצון לקבל שלך כי רק זה מה שיש לך בעל מנת להשפיע, אז באמת בזה אתה תוכל לפנות לבורא וכבר להשפיע לו.

תלמיד: זאת אומרת לא צריך להיות בתכונת ההשפעה, אלא כל העבודה שנעשית זו עבודה בשביל להגיע לקטע של אור חוזר?

נכון. זה מה שדיברנו בשיעור הראשון של היום, שאנחנו צריכים את האור החוזר, שאנחנו צריכים יחס לבורא בעל מנת להשפיע, שאנחנו צריכים אמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: אנחנו לא בתכונת ההשפעה. ניתן לעשות בעשירייה אור חוזר?

ניתן לכולם, אבל לעשירייה ולא לאדם אחד.

תלמיד: בעבודה בעשירייה גם היום?

כן, ודאי. מה זה גם היום? תמיד היה אפשר.

קריין: אנחנו באות כ"ב.

אות כ"ב

הכלים דע"ס דראש, אינם אלא שרשים לכלים.

"והנה נתבאר היטב, אשר הגם שיש ד' בחינות ברצון לקבל, מ"מ אין כל הבחינות נחשבות לכלי קבלה. אלא רק בחי"ד בלבד. גם נתבאר, שכלי הקבלה של הקו הזה, הנמשך מא"ס ב"ה לתוך החלל לאחר הצמצום, הוא בחינת האוה"ח העולה מהמסך שבבחי"ד, כי להיותו נולד מבחי"ד, נעשה על ידה מוכשר להיות כלי קבלה. ויתבאר במקומו, שהאור החוזר הזה אינו נגמר לתפקיד הקבלה לגמרי, עד שמתפשט ג"כ ממסך ולמטה ממנו, שבאופן זה, מתפשט שוב המסך לד' מדרגות, עד לבחי"ד. והם הכלים האמיתיים של הקו האמור. משא"כ ד' הבחינות הראשונות, שיצאו בכח זווג דהכאה ממסך ולמעלה עד השורש כנ"ל, הן נחשבות רק לשרשי כלים, מטעם שכח המסך אינו יכול לעלות עם האור החוזר הזה ממקומו ולמעלה, וע"כ אין שם אלא בחינת אור בלבד בלי שום עביות המסך, ולכן אין אלו כלים אמיתיים, אלא רק שורש לכלים. אלא אח"כ, כשהאור החוזר זה מתפשט למטה ממקום מסך, אז מוליך עמו עביות של המסך גם כן, ואז נעשה לבחינת כלים אמתיים ואכמ"ל."

מגיע האור העליון, הוא מגיע עד המסך. המסך דוחה אותו בחזרה, לא רוצה לקבל. אחרי שהמסך בודק כמה הוא יכול לקבל על מנת להשפיע, הוא מקבל חלק ממנו ובזה נגמר הכלי (ראו שרטוט מס' 1). הקבלה בעל מנת להשפיע מה שיש לנו כאן, בה בעצם הכלי יכול להדמות לבורא, לבעל הבית. אם כך יש לנו כאן חלקים שנקראים, ראש, תוך, סוף של הפרצוף, והמקום שבו עובד המסך נקרא פה. כך זה עובד.

שרטוט מס' 1

שאלה: ההבחנה הזאת של האור החוזר נוצרת מההבחנה שעושה בינה בתוך הנברא?

אור חוזר מגיע מהרגשת הנברא כמה שהוא הפוך מהבורא וצריך להיות דומה לבורא, ולכן הוא עושה צמצום, ואחרי הצמצום הוא מפתח כלפי הנותן יחס כזה שנקרא אור חוזר. "אני לא רוצה לקבל אלא רוצה להחזיר לך את הכול", זה נקרא אור חוזר.

1 זה אור ישר, 2 זה אור חוזר ו-3 זה אור פנימי (ראו שרטוט מס' 1).

תלמיד: זאת אומרת, גם אנחנו נוכל לעשות את העיקרון הזה של אור חוזר, לתת אותו לפי כוח הבינה שנמצא בתוכנו?

כן. הראשון 1, זה השפעת הבורא מלמעלה למטה, השפעת הבורא לנברא. 2 זה רצון להשפיע, כוונת הנברא לבורא. ו- 3 זה מה שיוצא לנו כתוצאה, שהנברא יכול לקבל אבל הקבלה הזאת היא כמו שהוא משפיע (ראו שרטוט מס' 1).

שאלה: היה צמצום על מלכות דאין סוף, האם הוא היה על כל החלקים של מלכות דאין סוף?

צמצום ודאי שעל כל החלקים.

תלמיד: המסך לא יושב בקודקוד למעלה.

המסך אצלנו הוא נמצא בכל הרצון לקבל בראש, והוא בודק מה אפשר לקבל ומה לא, זו הפעולה הראשונה שלו (a). והפעולה השנייה שלו (b), היא שהוא מכניס בפנים חלק מהאור שמחליט שיכול להשפיע (ראו שרטוט מס' 2).

תלמיד: החלק הזה שנקרא ראש, יש עליו צמצום כלשהו? זה משהו שהיה עוד במלכות דאין סוף או זה משהו שהוא נוצר רק אחרי הצמצום שהיה במלכות דאין סוף?

מלכות דאין סוף היא שורש לכל ההתפתחות, ובה כבר הוחלט שאפשר לקבל רק בעל מנת להשפיע. ולכן מלכות דאין סוף היא שהגיעה עכשיו לפעולה שנמצאת בראש.

שרטוט מס' 2

תלמיד: אז איך יש אור בראש אם אין עליו השפעה של המסך? כאילו יש איזשהו קטע, לפחות לפי השרטוט, ששם המסך לא משפיע. המסך משפיע רק ממנו ומטה.

המסך לא משפיע על הראש כי הוא מקבל בראש את האורות העליונים מפני שעשה כאן צמצום, צמצום א', ואחרי פעולת הצמצום הוא יכול לעשות פעולות אחרות. וזה מה שהוא עושה, עכשיו הוא מחשב כמה הוא יכול לקבל על מנת להשפיע. בפעולת הצמצום הוא רק מפסיק לקבל על מנת לקבל ולא רוצה, ועכשיו הוא הולך לפעולה בעל מנת להשפיע (ראו שרטוט מס' 2).

אני מחליט שאני לא מקבל לעצמי כלום, זו פעולת הצמצום. עכשיו אני רוצה לראות כמה אני מסוגל לתת, להשפיע, וזו כבר עבודה שבראש הפרצוף. ואני מחשב בראש הפרצוף כמה אני יכול לקבל על מנת להשפיע. אני גומר את הפעולה שלי בפה, בפה אני מחליט על הפעולה, ואחר כך אני מקבל בתוך הרצון לקבל כמה שהחלטתי, זה נקרא קבלה בתוך.

שאלה: מי עושה את החשבון כמה להשפיע?

הרצון לקבל, שהוא כולו נמצא בפה של הפרצוף.

תלמיד: מה זאת אומרת שהוא בפה של הפרצוף?

איפה שהרצון לקבל מרגיש שהוא נמצא בגבול בין קבלת האור והרצון לקבל שלו, שם זה נקרא "פה של הפרצוף".

תלמיד: אז כאילו האור נותן לו את הכוח של ההשפעה?

ודאי.

תלמיד: האור נותן לו כמה לתת?

כן.

שאלה: זה מובן בצורה תיאורטית, אבל לא הבנתי בצורה פרקטית, איך אני בודק שאני דוחה את האור?

אתה חייב לדחות את כל התענוג שיש לפניך מהאגו שלך, ולהתחיל להתייחס לתענוג הזה כמה אתה יכול להשתמש בו כדי להשפיע לזולת, כדי להשפיע לבורא, אחרת לא היית מקבל אותו בכלל, זאת העבודה. וכמה שאתה עכשיו בודק שאתה יכול לקבל בעל מנת להשפיע, את אותה כמות אחרי ההחלטה אתה מקבל. ומה שאתה מקבל זה כבר נחשב כהשפעה, כי אתה מקבל את זה מלכתחילה כדי להשפיע לנותן ולא כדי ליהנות ממנו. כל ההשפעה שלך, כל התענוג שלך הוא שאתה נותן, מחזיר להנותן, לבעל הבית.

תלמיד: זאת אומרת שהדחייה הזאת זה יחס?

זה שאני דוחה, אני דוחה קבלת התענוג בי כתענוג. אני רוצה להשתמש בו דווקא ההיפך, בחזרה, בנתינה. אלה דברים פשוטים שאנחנו משתמשים בהם אפילו יום יום, אמנם זה נשאר אצלנו בעל מנת לקבל, אבל כשאתה נמצא אצל מישהו איך אתה מתנהג? גם במשהו יש לך כזה דבר.

תלמיד: כן, אבל אני רוצה להבין, האם אני מסוגל באמת בעצמי לדחות או שזה בא דרך תפילה, בקשה?

ודאי שזה הכול בא מלמעלה. מה יש לך? חוץ מרצון לקבל בצורה אגואיסטית, קטנה, ארצית מהעולם הזה אין לך כלום. אפילו צמצום על תענוגים של העולם הזה אין לך אפשרות לעשות. אתה רק עושה חשבון, "אם אני אקבל ואהנה, מה יהיה לי מזה? יתנו לי מכות, לא, כן, מה?". כל החשבונות שלנו הם למטה מהרצון לקבל.

תלמיד: אז צריך לבקש את כוח הדחייה?

אין לנו כוח להתנגד לתענוג, אין.

שאלה: למה מקובל מזכך את מסך דפה לשורשי כלים?

כי זה מה שהוא צריך לעשות כדי לבנות כלי חדש.

שאלה: מטרת הבריאה היא לקבל על מנת להשפיע?

כן. כי בזה הנברא הופך להיות דומה לבורא עד שמגיע ממש לדביקות.

תלמיד: כל מה שמתחת למסך זה בחינה ד'?

כן.

תלמיד: אז למה זה מחולק גם לתוך וגם לסוף?

כל ג' הבחינות הן נמצאות בראש הפרצוף, שורש, א' ב' ג'. וד' היא נמצאת כבר בפה של הפרצוף, ולמטה מהפה של הפרצוף כבר נמצא הרצון לקבל שהוא מחולק לחלק שמקבל שנקרא "תוך" וחלק שלא מקבל שנקרא "סוף".

תלמיד: למעלה מהמסך זה להשפיע על מנת להשפיע? זה התיקון?

לא. למעלה מהמסך יש לנו רק ג' בחינות שבהן אנחנו מחשבים כמה שיכולים לקבל בבחינה ד'.

שאלה: אתה יכול להמחיש מה זה שורשי כלים? כי הם כלים אבל הם לא מקבלים בעצם.

הם כלים אבל לפני ההחלטה, לכן הם נמצאים בראש הפרצוף רק במחשבה ולא בפעולה.

שאלה: מצב 3 בשרטוט (ראו שרטוט מס' 2) זה במהות הערכה של פעולת ההשפעה?

כן.

שאלה: כל המכאניקה הזו שאנחנו לומדים עכשיו, אפשר להבין אותה פחות או יותר. אם להביט בזה דרך אדם אחד כמו אורח ובעל הבית, זה מובן. אבל מה שאמרת שניתן לבצע פעולה של אור חוזר לכל העשירייה, לא רק לאדם אחד, מה הוא כאן אור ישר בכל זה?

על זה אנחנו נדבר אחר כך, אי אפשר עכשיו דבר על זה בינתיים, זה יבלבל אתכם. עכשיו אנחנו מקבלים את המכאניקה הזאת ורוצים רק להבין אותה כעיקרון.

קריין: אנחנו בפרק ג', "מבאר: העצמות והחומר שבכלים."

פרק ג'

מבאר: העצמות והחומר שבכלים. ובו ב' ענינים: א. ג' הבחנות שורשיות שבכלים: א. עצמות החומר שבהם. ב. כח הצמצום שבהם. ג. המסך שבהם. ב. בעצמות החומר שבכלים יש ב' בחינות: א. מלכות דעליון שנעשתה חומר ראשון בתחתון. ב. האור הנמשך בתוך אותו חומר ראשון נבחן לבחינת התחתון עצמו.

אות כ"ג

ביאור רחב לד' בחינות הרצון.

"עתה נפתח לנו המבוא, להבין את מה שהקשינו לעיל על סדר ספירות דיושר, אשר בהן כל העב יותר הוא גבוה יותר ויותר חשוב, שהוא ההיפך מהשכל, כי השכל נותן, שכל כלי הזך יותר מתלבש בו אור גבוה וחשוב יותר, והכלי העב מתלבש בו אור שפל ופחות, ע"ש. ומהאמור תבין זאת, אלא שצריכים קודם להרחיב המובן, בדבר ד' בחינות הרצון, שהן הכלים של עשר הספירות הנקראות: חכמה, בינה, זעיר אנפין, ומלכות, ושורשן שנקרא כתר (וז"א לבדו כולל שש ספירות חג"ת נה"י) שצריכות ביאור רחב."

שאלה: האם הביטול לפני החברים בעשיריה זה מה שקובע את הערבות? והאם הערבות מגדירה את עוצמת המסך שיכולה להיות לנו כלפי העשירייה?

כן, עוצמת הערבות היא מגדירה את עוצמת המסך. נכון.

קריין: אנחנו באות כ"ד.

אות כ"ד

ג' הבחנות: חומר הכלי. כח הצמצום שבכלי.

המסך שבו.

"ויש כאן בכלים הללו, ג' הבחנות שורשיות: הא' היא, עצמות החומר של הכלי. הב' כח הצמצום שבה, שפירושו הסתלקות מהרצון הגדול לקבל, מבחירתו ורצונו עצמו, ולא משום שליטת העליון עליו. הג' היא בחינת המסך שבו, שפירושו הסתלקות מגדלות הרצון לקבל, מכח שליטת העליון עליו, שהיא הסתלקות מהכרח, שלא מדעתו, ונבארם אחת לאחת."

כאן עדיין הוא לא מבאר שום דבר, אלא רק אומר לנו על העתיד שיהיה.

אות כ"ה

ד' המדרגות של הרצון לקבל, הן חומר הכלי.

"והנה החומר של כל כלי, כבר ידעת שהוא ד' המדרגות זו למטה מזו, של הרצון לקבל, שהעליונה היא סבה וגורם, ליציאת התחתונה ממנה: שהשורש, הוא סבה לגילוי הרצון בשיעור של בחי"א. ובחי"א היא סבה, לגילוי הרצון של בחי"ב. ובחי"ב היא סבה, לגילוי הרצון של בחי"ג. ובחי"ג היא סבה, לגילוי הרצון של בחי"ד. וענין ההשתלשלות הזו, בהתחייבות האמורה של סבה ומסובב, כבר נתבאר היטב לעיל ח"א.

קריין: אות כ"ו.

אות כ"ו

ב' הבחנות בכל בחינה: מה שיש בו מעליונו,

ומה שיש בו ממהותו עצמו.

אמנם יש לדייק, שיש ב' הבחנות בכל בחינה ובחינה, מד' הבחינות האלו: הא' היא שיעור החומר שהגיע לו מהסבה שלו. הב' היא שיעור החומר שבמהותו עצמו, המתפעל מהאור המתלבש בו." יש איזשהו רצון לקבל. איך שהוא נברא, ואחר כך פועל עליו האור העליון ואז הרצון לקבל נעשה על ידי האור העליון ליותר גדול, מסוים, מיוחד, באיזשהו אופן שמשתנה. יש דבר שהוא החומר בעצמו, ומה שהאור עושה עם החומר הזה. "ונודע, שבחינת הרצון שנמצא במדרגה, נקראת בשם המלכות של המדרגה. ואפילו במקום, שאין הכר כלי נבחן שם, דהיינו בא"ס ב"ה, אנו מכנים ג"כ את הרצון הנמצא שם, בשם מלכות דא"ס ב"ה, כנודע בסוד הוא ושמו אחד, ש"שם" הוא כינוי לספירת המלכות, "ושמו" עולה בגימטריא "רצון".

שאלה: יש לנו ג' הבחנות, חומר הכלי, צמצום ומסך. האם יש מצב שהצמצום מתקיים בצורה נפרדת מהמסך או שמהרגע הראשון זה מגיע ביחד?

לא ביחד, צמצום הוא קודם למסך. מסך זה כבר הרחבת פעולת הצמצום. קודם כל יש לך רצון לקבל, רצון לקבל מתחיל לגלות שהוא המקבל, שהוא הפוך מהבורא. ההפכיות הזאת היא בונה בו כל מיני חשבונות חדשים שהוא לא רוצה להיות הפוך, אבל אין לו שום ברירה כך זה הטבע שלו, אז הוא מחליט שהוא פשוט מפסיק לקבל. עד כדי כך הוא מרגיש שהקבלה שלו מנתקת אותו מהבורא שהוא מוכן להפסיק לקבל. זו פעולת הצמצום.

אחרי שהוא עושה את זה ונפרד כאילו מהבורא על ידי הצמצום מצד אחד, מצד שני הוא עכשיו נעשה עצמאי כביכול. ואז הוא חושב, "מה אני יכול לעשות? להישאר תחת הצמצום זה לא לבורא ולא לי ולא לאף אחד ולא שום דבר, אני בזה לא מקיים גם את רצון הבורא. איך אני יכול לקיים?". כי מצד הבורא אפילו שיקבל על מנת לקבל וייהנה, זה גם טוב. רק הוא מרגיש, הרצון לקבל, שהוא נמצא בזה רחוק מהבורא. אבל זה שהוא יקבל אפילו על מנת לקבל וייהנה מזה, הוא בזה בכל זאת מקיים במשהו את רצון העליון. אבל רק במשהו, בעל מנת לקבל, כי יש כאן תענוג מאוד קטן ונגמר בסופו של דבר במוות, כי הוא סופי הוא לא מתפתח. אבל אם יקבל על מנת להשפיע, שם כבר יש לו אפשרות אינסופית להתפתח.

הרצון לקבל עושה חשבונות, ולכן הוא הולך ומפתח את עצמו. מבחינה ד' שבאין סוף שהוא עושה צמצום על עצמו ומחליט שאני לא מקבל כלום, ואחר כך עם האור שנמצא לפניו, מעליו הוא עושה חשבון, "אז מה אני יכול לעשות? לעצמי כבר אני רואה שזה ההפך, אני נפרד מהמאציל, לקבל על מנת לקבל. לקבל על מנת להשפיע, איך אני מגיע לזה?" ואז הוא עושה חשבונות ומתחילה להיות בניית הפרצופים. זה מה שאנחנו לומדים.

תלמיד: הצמצום זאת החלטה שהוא לא רוצה לקבל?

כן, הוא לא רוצה לקבל לעצמו.

תלמיד: כן, והוא גם לא מקבל בפועל או שזו רק ההחלטה?

ברגע שהוא מחליט הוא לא צריך יותר כלום, ברגע שהוא מחליט ההחלטה עצמה היא הפעולה.

תלמיד: כי לא יכול להתקיים מצב שהוא מתקיים בלי תענוג.

נכון. מה אתה רוצה להגיד בזה, שהוא צריך לקבל מהצמצום תענוג יותר גדול ממה שלפני הצמצום?

תלמיד: במשהו הוא חייב לקבל תענוג, אחרת איך יש מצב שמתקיים? אין היעדר ברוחני, הוא חייב לקבל או בעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע.

אז אתה שואל אחרת, אתה שואל כך, האם יש לו תענוג מהצמצום יותר גדול מאשר לקבל לפני זה אור?

תלמיד: כן.

לפני זה הוא קיבל על מנת לקבל, עכשיו הוא מחליט שזה לא טוב, הוא עושה צמצום, ואז מהצמצום יש לו תענוג יותר גדול. זאת אומרת הצמצום בא לא מתוך זה שהוא רוצה להגיע להידמות לעליון, להשפיע לעליון כמו שהעליון משפיע לו, ואז הוא ירגיש בושה ולכן הוא עושה צמצום. אלא הצמצום, אתה אומר, מגיע לו מפני שהוא מרגיש בושה, הוא מרגיש אולי אי נעימות, אבל הוא עושה גם חשבון שאם הוא יקבל בעל מנת להשפיע יהיה לו תענוג יותר גדול. אז סך הכול החשבון שלו זה על מנת לקבל יותר גדול. האם תענוגים יותר גדולים שיש לנו בעל מנת להשפיע, זה מה שמחייב אותו לעשות צמצום?

תלמיד: כן. יכול להיות מצב כזה בכלל? זה לא נראה שיכול להיות מצב כזה.

לא יכול להיות, כי כולו קליפה. את זה אתה אומר כבר על העולם של הקליפות.

תלמיד: אז השאלה על הצמצום עצמו, האם הוא מורכב רק מההחלטה לא לקבל, או גם חייב להתקיים בו מצב שהוא לא מקבל בפועל?

בינתיים הוא מחליט שהוא מסתלק מכל הקבלה. כי הקבלה שקיבל בבחינה ד' דד' בחינות דאור ישר, שנקראת מלכות דאין סוף, ההחלטה הזאת שהוא מקבל מרחיקה אותו מהבורא, עושה אותו הפוך מהבורא. והאור שהוא קיבל זה דווקא האור שמראה לו עד כמה הבורא רוצה לתת לו וכמה שהוא חושב רק על עצמו. ואז הרגשת הפער הזה למצב של מלכות דאין סוף שהיא כולה מלאה אבל בגלל שהבורא רוצה לתת לה, ושהיא גם כולה מלאה אבל בגלל שהנברא רוצה לקבל, אז שניהם הפוכים שם, וההופכיות הזאת מורגשת במלכות כבושה, כהופכיות הצורה, שוני בין הנברא לבין הבורא. הבורא כולו הוא רצון להשפיע, והנברא כולו רצון לקבל, ב100% רצון להשפיע וב100% רצון לקבל. ואז הנברא מרגיש שהוא לא מסוגל לסבול את הפכיות הצורה הזאת. הוא גם מרגיש בזה כמה שהבורא לא נהנה ממנו מספיק, כי הוא סובל ולא מרוצה מהמצב הזה, ואז אין לו ברירה והוא עושה צמצום. ומרגע זה והלאה כבר מתחיל להיות תיקון.

שאלה: בעל הסולם אומר לנו כאן שהצמצום הוא כאילו מבחירתו ורצונו עצמו ולא משום שליטת העליון. וכשהוא עובר לבחינה ג' בשלושת ההבחנות האלה, הוא אומר שבחינת המסך זה כוח שליטת העליון. המעבר הזה בין בחירתו עצמו לשליטת העליון, מה זה?

אנחנו עוד לא למדנו את זה. עוד שיעור או שניים, אנחנו נלמד, כי המסך מגיע אחר כך. אנחנו עכשיו נסיים את הדברים האלה בצמצום.

שאלה: אור ישר ואור חוזר, והאור השלישי (ראו שרטוט מס' 2) זה האור שמקבלים בזמן העבודה בקבוצה, שעובדים בערבות עם החברים?

לא, זה אור פנימי. 3 זה נקרא "אור פנימי", מפני שהוא נכנס לתוך הרצונות שלנו שהם מחוברים יחד ותומכים יחד בהשפעה הדדית ולבורא.

שאלה: בחלק מהכתובים בעל הסולם כותב שבעולם החומרי התענוגים שאנחנו הולכים לקבל הם מאוד קטנים לעומת התענוגים שמקבלים בעולמות הרוחניים. אם כך, האם ניתן להבין שאנחנו כבר היינו בצמצום א', כלומר העולם הזה הוא כבר תחת הצמצום?

העולם הזה בכלל לא שייך לצמצום. צמצום זה כבר רוחניות. אנחנו נמצאים בעולם המדומה, שנדמה לנו שהוא קיים, ואנחנו קיימים בו רק כהכנה למצבים האמתיים. האמת שכל המציאות נמצאת בעולם הרוחני. אנחנו נמצאים באיזה מצב שהוא קודם לרוחניות, שהוא בעצמו לא קיים, אלא רק כדי להכין אותנו, להכין את החומר ולהעלות אותנו לרוחניות, ששם, רק שם אנחנו קיימים. ובצורה כמו שהוא עכשיו זה לא נקרא קיום, זה נקרא למטה מדרגת הקיום.

פשוט, המציאות הזאת היא מציאות מדומה, היא לא קיימת, כי היא כולה על מנת לקבל במידה כזאת קטנה שהיא כן יכולה להתקיים בעל מנת לקבל. אמנם באמת על מנת לקבל לא יכול שיתקיים. אבל ניתן לנו להיות, להרגיש את המציאות הזאת כדי להתחיל ממנה לעלות למעלה.

אני לא יכול להסביר, כי אין כאן הרבה מילים כדי שזה יהיה מובן, אבל עוד מעט אנחנו נעבור בכל זאת, נגיע להרגשת העולם העליון ואז אנחנו נבין את כל ההבדלים. אנחנו מתקרבים לזה, אתם כבר מבינים גם מהשיעור הראשון של היום ונתקדם.

(סוף השיעור)