שיעור בוקר 26.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 397. מאמר "הערבות" (המשך מאות כ"ט)

קריין: מאמר "הערבות", בכתבי בעל הסולם, אות כ"ט.

אות כ"ט

"ובהאמור מובן היטב, כי בענין ציור העבודה, על אפיה האחרונה, כמבואר בהמלות של "ממלכת כהנים", שהוא ההגדרה הסופית של "ואהבת לרעך כמוך", הנה באמת, שהיה אפשר למשה רבינו, להעלות על דעתו, להתעכב ולא לגלות להם בפעם אחת, צורת העבודה בהפלגה הגדולה והרמה כזו, מפחד פן לא יתרצו בני ישראל להסתלק, מכל קנינים הגשמיים, ולמסור כל הונם ורכושם לה', כהוראת המלות של "ממלכת כהנים".

בדומה, למה שכתב הרמב"ם, אשר לנשים וקטנים, אסור לגלות להם ענין העבדות הנקיה, שמחוייבת להיות על מנת שלא לקבל פרס. רק להמתין, עד שיוגדלו ויתחכמו, ויהיה להם האומץ, להוציא אל הפועל את זה, כמ"ש לעיל. ולפיכך, הקדים אליו השי"ת, האזהרה הנ"ל: "לא פחות", אלא להציע להם את האופי האמיתי עם כל הפלגתה הנשגבה, המתבטאה בהמלות "ממלכת כהנים".

וכן בענין המתן שכר, המוגדר בהמלות "וגוי קדוש". היה אפשר למשה רבינו להעלות על דעתו, לפרש ולהרחיב להם ביותר, את הנועם והעידון הנשגב, הטמון בדביקותו ית', כדי להתאימם ולקרבם, שיקבלו ויסכימו אל ההפלגה העצומה הזו, להסתלק לגמרי מכל קניני עולם הזה, כבחינת כהנים.

ולפיכך הגיע אליו ההזהרה: "ולא יותר". רק לסתום, ולא לפרש כל בחינת המתן שכר, הכלול בהמלות הללו של "וגוי קדוש" בלבד. וטעם הדבר, כי אם היה מגלה להם, ההפלגה הנפלאה, שבמהות השכר, הנה אז בהכרח, שהיו משתבשים, ומקבלים את עבודתו ית', על מנת להשיג לעצמם את השכר הטוב הזה. שזה היה נחשב לעובד את עצמו, ולאהבה עצמיית, שנמצאת כל הכונה מסורסת, כנ"ל באות י"ג, עש"ה.

והנה נתבאר, אשר על שיעור המלה של צורת העבודה, המתבטא ב"ממלכת כהנים", נאמר לו: "לא פחות". ועל שיעור הסתום של מתן השכר, המתבטא בהמלות: ו"גוי קדוש", נאמר לו "ולא יותר"."

שאלה: מהו התנאי "לא יותר" שנאמר לגבי השכר? האם זה שלא יהיה להם שום קניין לעצמם?

התנאים האלה "לא יותר ולא פחות" מגדירים לנו בדיוק אותו הקו שעליו אנחנו מגיעים לסיום ומקבלים, מגלים, מה שמגיע לנו בגמר התיקון.

שאלה: מה הכוונה ב"לא פחות" לגבי ענין ממלכת כהנים? לאן עוד זה מתרחב?

אנחנו חייבים להגיע לאותו מצב "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", שזו ההגדרה הסופית כמו שבעל הסולם כותב של "ואהבת לרעך כמוך". אנחנו לא יודעים איך להשוות כהנים לאהבה, וכאן בעל הסולם אומר שזו ההגדרה הסופית של "ואהבת לרעך כמוך". למצב כזה צריכים להגיע כולם "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים".

זאת אומרת תיקון הכלי הכללי חייב להיות באהבה ללא גבול. וכדי להגיע לזה חייבים להסתלק מכל הקניינים הגשמיים ומכל החשבונות והכוונות ורק להישאר באהבה חלוטה, ואז מגיעים לממלכת כהנים. אבל זה לא הכול, יש עוד ענין של "גוי קדוש" וזו כבר תוספת עוד יותר גדולה.

שאלה: בעל הסולם אומר, "וטעם הדבר, כי אם היה מגלה להם, ההפלגה הנפלאה, שבמהות השכר, הנה אז בהכרח, שהיו משתבשים, ומקבלים את עבודתו ית', על מנת להשיג לעצמם את השכר הטוב". למה הכוונה לא לגלות כלום?

כתוב "ולפיכך הגיע אליו ההזהרה: "ולא יותר"." מה זאת אומרת? "רק לסתום, ולא לפרש כל בחינת המתן שכר, הכלול בהמלות הללו של "וגוי קדוש" בלבד." למה? "וטעם הדבר, כי אם היה מגלה להם, ההפלגה הנפלאה, שבמהות השכר, הנה אז בהכרח, שהיו משתבשים, ומקבלים את עבודתו ית', על מנת להשיג לעצמם את השכר הטוב הזה." מה לא מובן לך?

תלמיד: איך אפשר לבוא ללומדי חכמת הקבלה ולהגיד שאין שום שכר?

השכר הכי גבוה הוא לא להגיע לשום שכר, כי אתה מסתכל על הכלים דקבלה שלך שהם לא שלך, אתה לא רוצה למלא את הכלים האלו.

תלמיד: אז אין שום לחלוחית, שום רמז, כלום, אפס?

לחלוחית ורמז בבקשה, תקבל את זה באמצע הדרך, שיש לך לכלוך ואתה עוד יכול להתנקות ממנו, אבל לא מדובר על סוף הדרך.

תלמיד: אנשים נרדמים באמצע השיעור, איך אפשר לעודד אותם? איך אפשר להרים אותנו מהאדמה? יושבים, שומעים אותך, שומעים את השיעורים, זה מאוד יפה אבל לא נכנס פנימה כלום, אז איך אפשר להרים אותנו מרמת האפס הזאת, לעודד אותנו?

המצב הזה מעורר אותך לתת תפילה. אז מה הבעיה? תתפלל, תבקש מהבורא שהעמיד לך מערכת כזאת שאתה לא יכול לעשות בה כלום כמו שאתה חושב, אין לך התקדמות ולא מתווסף שום דבר, תפנה אליו, מה הבעיה? למה אתם פונים אלי ולא אליו?

תלמיד: כדי להתפלל צריכים להיות מיואשים לגמרי, ואנחנו עדיין לא מספיק מיואשים.

מי אשם שאתה לא מיואש? שוב הבורא שכנראה נותן לך משהו ולכן אתה לא מתייאש סופית.

תלמיד: מה זה נקרא להתפלל מכל הלב, ממש מהלב ולא במילים. אמרת היום, תפסיקו להגיד מילים, לא קורה שום דבר אם אתם רק אומרים מילים. אז איך אפשר להגיע לתפילה באמת מתוך הלב, וממש להרגיש קצת צער אחד של האחר? איך אפשר?

אני לא יודע מה להגיד לך, נראה לי שפשוט צריכים להבין איפה אתם נמצאים.

תלמיד: אתה חושב שאנחנו לא יודעים איפה אנחנו נמצאים?

בטוח שאתם לא יודעים.

תלמיד: אז איך נדע?

אתם לא צריכים לדעת.

שאלה: האם עבודה ללא שכר זה נקרא לעלות מעל הקרב ולממש את הקו האמצעי ולהתפלל לבורא שלחברים יהיה כוח להתעלות מעל קו שמאל וקו ימין אל הקו האמצעי?

גם כן.

שאלה: האם הפסוק שקראנו "ולא יותר", מצביע על עבודה מעל הדעת?

לא. "ולא יותר" זו הגבלה, ולמעלה הדעת זו לא הגבלה, אתה צריך ללכת אל זה, להגיע לזה.

שאלה: היום אין לנו בעיה לדבר על השכר, להיות כמו בורא, לראות מקצה העולם עד סופו, שליטה במציאות וכולי. מהו השכר שעליו אומרים, "לא להוסיף"?

שאנחנו לא יכולים להשפיע יותר ולא יכולים לקבל יותר. בעצם הגענו למדרגה כזאת שהכול פתוח.

שאלה: כתוב "שזה היה נחשב לעובד את עצמו, ולאהבה עצמיית, שנמצאת כל הכונה מסורסת". איך מודדים אם אנחנו אוהבים את עצמנו ועובדים למען עצמנו, ואיך אנחנו יודעים שאנחנו עובדים למען המטרה הנכונה?

על ידי חיבור בינינו. אם כולנו מתחברים ומרגישים שקודם כל אנחנו רוצים להגיע לחיבור ואחרי שמגיעים לחיבור, מתוך החיבור, אנחנו מכוונים לבורא, אז העבודה שלנו היא נכונה.

שאלה: על איזו תקופה בעבודה שלנו נאמר כאן שמשה יכול היה לתאר לעצמו שלא צריך לגלות ישר את צורת העבודה. זה לפני שאנחנו יוצאים ממצרים או אחרי?

כשאנחנו יוצאים ממצרים והולכים כבר בעל מנת להשפיע.

שאלה: אולי לא הבנתי נכון, אבל מה שהוא הציע פה זה "לא פחות" זו העבודה "ולא יותר" זה השכר. נכון?

כן.

תלמיד: זה כאילו סוג של הכשלה, הוא אומר להם, תתנו את כל מה שיש לכם, אבל לא תקבלו יותר ממה שאני מציע כרגע?

רגע, בואו נקרא שוב את אות כ"ט.

קריין: אות כ"ט, בעמ' 397, טור ב' למעלה.

אות כ"ט

"ובהאמור מובן היטב, כי בענין ציור העבודה, על אפיה האחרונה, כמבואר בהמלות של "ממלכת כהנים", שהוא ההגדרה הסופית של "ואהבת לרעך כמוך", הנה באמת, שהיה אפשר למשה רבינו, להעלות על דעתו, להתעכב ולא לגלות להם בפעם אחת, צורת העבודה בהפלגה הגדולה והרמה כזו, מפחד פן לא יתרצו בני ישראל להסתלק, מכל קנינים הגשמיים, ולמסור כל הונם ורכושם לה', כהוראת המלות של "ממלכת כהנים".

בדומה, למה שכתב הרמב"ם, אשר לנשים וקטנים, אסור לגלות להם ענין העבדות הנקיה, שמחוייבת להיות על מנת שלא לקבל פרס. רק להמתין, עד שיוגדלו ויתחכמו, ויהיה להם האומץ, להוציא אל הפועל את זה, כמ"ש לעיל. ולפיכך, הקדים אליו השי"ת, האזהרה הנ"ל: "לא פחות", אלא להציע להם את האופי האמיתי עם כל הפלגתה הנשגבה, המתבטאה בהמלות "ממלכת כהנים".

וכן בענין המתן שכר, המוגדר בהמלות "וגוי קדוש". היה אפשר למשה רבינו להעלות על דעתו, לפרש ולהרחיב להם ביותר, את הנועם והעידון הנשגב, הטמון בדביקותו ית', כדי להתאימם ולקרבם, שיקבלו ויסכימו אל ההפלגה העצומה הזו, להסתלק לגמרי מכל קניני עולם הזה, כבחינת כהנים.

ולפיכך הגיע אליו ההזהרה: "ולא יותר". רק לסתום, ולא לפרש כל בחינת המתן שכר, הכלול בהמלות הללו של "וגוי קדוש" בלבד. וטעם הדבר, כי אם היה מגלה להם, ההפלגה הנפלאה, שבמהות השכר, הנה אז בהכרח, שהיו משתבשים, ומקבלים את עבודתו ית', על מנת להשיג לעצמם את השכר הטוב הזה. שזה היה נחשב לעובד את עצמו, ולאהבה עצמיית, שנמצאת כל הכונה מסורסת, כנ"ל באות י"ג, עש"ה.

והנה נתבאר, אשר על שיעור המלה של צורת העבודה, המתבטא ב"ממלכת כהנים", נאמר לו: "לא פחות". ועל שיעור הסתום של מתן השכר, המתבטא בהמלות: ו"גוי קדוש", נאמר לו "ולא יותר".

שאלה: יש שאלה שכרסמה בליבי מההתחלה נמצאת בפסקה השלישית, שלא ניתן להגיע לחוק הערבות, אם לא שישים אלף ריבוא נשמות יעבדו כדי שנוכל לקבל את זה. ובסוף, ממרום השגתו של בעל הסולם הוא אומר לנו, אתם תהיו לי עם סגולה. כאילו שה' מדבר, זו עבודתכם ואחרים לא יכולים לעשות זאת. איך לקשר בין שני החלקים, בין ההתחלה שבה אנו מחויבים, שישים ריבוא נשמות לתת את הערבות לכל חבר שמשתתף בכלי כדי להשיג ולהיות עם סגולה, וגוי קדוש, והסוף?

בלבלת אותי. אתה מדבר כל כך יפה, כל כך פיוטי, שהפסקתי לחשוב, ורק נהניתי מחיבור המילים.

תלמיד: למדתי ממך. בהתחלת המאמר כתוב שבלי שישים ריבוא נשמות שיקבלו עליהם את חוק הערבות, הגוף של הכלי לא יוכל לממש, ולא יכול להגיע למטרה הנעלה שהיא "להיות לי עם סגולה וגוי קדוש". איך לקשר בין ההתחלה שיש בה תנאי, שכולנו חייבים לקבל את זה כדי להפוך באמת לעם סגולה עבור ה', ולעבוד ללא שכר, להיות גוי קדוש? איך מקשרים בין ההתחלה והסוף?

זאת אומרת, שגמר התיקון צריך להיות פרוס על כולם, שולט על כולם. ולכן השאלה שלך היא איך כל האנושות מגיעה לזה?

תלמיד: כל האנושות, כן, אבל דרך "בני ברוך", כי דרכנו זה צריך לעבור לעולם.

אז אני אשאל אותך יותר, ומה לעשות עם אלו שכבר מתו, והם לא בחיים. הם לא שייכים לאנושות? אז מה זה שכולם מגיעים לגמר התיקון?

תלמיד: לפי מה שלמדנו קודם, אדם שמתחיל להשפיע זוכה לנצחיות, גם אם הוא לא בחיים החלבונים האלה.

אז זה לא שייך לחיים החלבונים? יופי.

תלמיד: נכון, לא שייך.

זה כבר טוב. ומה שייך גמר תיקון לאלו שבכלל לא נמצאים בעניינים? למה מדובר גם על אלו?

תלמיד: מפני שאנחנו נבראנו כדי להעביר את אורו לעולם, אנחנו רק חלק קטן.

לכל שמונת מיליארד האנשים?

תלמיד: באופן עקיף כן. זאת אומרת, דרכנו האור עובר לעולם והבורא עושה את העבודה. אבל דרכנו זה יעבור, כי אנחנו נהיה הדוגמה.

טוב, זו אפשרות אחת.

שאלה: ומה האפשרות האחרת?

נראה. אני לא יודע.

שאלה: האם הביטוי "לא פחות" ממלכת כוהנים "ולא יותר" מגוי קדוש, מתאר דרגה, השגה המקסימלית של האדם, שזו הבינה? אז אלו שני החלקים שלה?

כן, לכן כתוב, "ולא יותר", "ולא פחות".

info: שלום לכל החברים, בעוד שבוע מתחיל כנס מדהים, ואנחנו רוצים לחלוק בשמחה שלנו שבצ'בוקסרי יהיה כנס מראה מדהים, אליו יגיעו חברים מ-14 ערים ותהיה בו כמות גדולה של חברים, עשיריות רבות, 40 אנשים. אנחנו רוצים להזמין את כל מי שעוד לא החליט איפה הוא יהיה בזמן הכנס המדהים הזה, כשכולנו נעבור לתכונת הלשמה.

תלמיד: בחרנו מקום מדהים, מחוץ לעיר, בתוך יער חורפי, בתנאים נוחים, בתים יפים, אווירה נעימה, לבבות פתוחים, שבו נהיה רק אנחנו ועם כל הכלי העולמי ניכנס ללשמה. נותרו עוד 10 מקומות, אז תזדרזו להירשם מיד אחרי השיעור אנחנו נשלח בתפוצה את האפשרות להירשם. אנחנו מחכים לכולכם.

קר שם? כמו במוסקבה, זה לא נורא.

שאלה: כתוב במאמר לא לגלות את מידת הפלגת השכר, אז נאמר ש-שש מאות אלף אוהבים נאמנים ידאגו לי, האם זה לא השכר הכי גדול?

כן. זה יתגלה באותה מידה שתוכלו לקחת חלק פעיל ומשותף בפעולה הזו.

שאלה: לפי מה שכתוב במאמר, כשאני מצליחה להרגיש את החיסרון של החברה, ולהתפלל מתוך הלב, הבורא שומע, באמת שומע, וקורים דברים נפלאים. כתשובה יש הרגשה של זכות מאוד עמוקה, ומילוי. אני מבינה גם מהמאמר איך להגן על עצמי מההרגשה הזאת, כי יוצא שיחד עם הרצון שלי להתחבר לאחרים, אם אני עושה את זה כדי להרגיש את ההרגשה הזאת, יוצא שאני פועלת לעצמי. איך לעשות פעולות רק כדי להתחבר עם החברות כדי שיהיה להן טוב?

צריך לנסות לאהוב, יותר לאהוב, אין מה לעשות חוץ מזה. כמו אם כלפי התינוק שלה, היא לא דורשת מהרך הנולד שלה כלום, רק לתת לו, להשפיע, לאהוב. זה הדבר היחיד שקובע את התנהגותה, היא גם לא חושבת מה היא יכולה לקבל ממנו, אלא רק על מה שהיא יכולה לתת לו.

תלמידה: כן, אבל בכל זאת אנחנו מקבלים, מקבלים את ההרגשה המיוחדת הזאת?

אתם מקבלים, אבל לא דורשים את זה.

תלמידה: כלומר, כשההרגשה הזאת מגיעה פשוט לקבל אותה?

בטח לקבל אותה.

תלמידה: כלומר זו לא קבלה לעצמי?

ברור שצריך לקבל, אחרת אתן כאילו מזלזלות בבורא.

אינפו: שלום חברים יקרים, אצלנו בספרד המציאות לא כל כך קשה כמו ברוסיה, אבל בשבת הקרובה ניפגש במדריד לכנס שאנחנו מתכוננים אליו מעל חודש. לכנס יגיעו חברים מכל חלקי הארץ, הם עושים מאמץ עצום להגיע. יש לנו הזדמנות להיפגש במקום אחד, עם כל מה שצריך בשביל חיבור מיוחד, עם הרב היקר שלנו שלא מבטל שום דבר בשביל להיות איתנו.

אז אנחנו נעשה מאמץ להיות איתו בכל צעד וצעד בחיבור הזה. אנחנו רוצים לתת כוח לכל הכלי העולמי, ולשלוח לכם מכל העשיריות שלנו, של הגברים והנשים חיבוק עצום והזמנה לכל החברים והחברות שרוצים לבוא ולעבור איתנו את הכנס המדהים במדריד. שולחים לכולם חיבוק ענק מספרד.

אנחנו ממשיכים עם ההכנה הזאת כבר חודש, אבל עכשיו, אחרי הסעודה של אתמול, ובתחילת הבוקר כשרב העלה אותנו, נתן לנו קפיצה בחשיבות, וזה לא דבר פשוט מה שאנחנו מנסים לעשות, להגיע ללשמה. לשנות את המציאות שלנו, את התפיסה שלנו, את הכוח שמנהיג, זו הזדמנות של פעם בחיים.

אנחנו רוצים לעודד את כולם לעשות את כל המאמצים שיש בכוחם לעשות. לפחות עשרה אחוז ממה שעושים החברים שלי בקבוצת ספרד, וכך נגיע ביחד למטרה.

יש לנו בכל העולם 26 כנסי מראה כמו בספרד, היום אנחנו מעלים אותם לאתר הכנס, אתם יכולים לראות אותו ב .cnvention.kli.one. אם כנס המראה שלכם עדיין לא נמצא ברשימה, שילחו לנו את האינפורמציה, ונוסיף אותו לטבלת כנסי מראה שנמצאת באתר. לחיים חברים.

(סוף השיעור)