שיעור בוקר 24.08.2025 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 14.08.2006

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/h2LZN9nJ?c=4qDfulhd&mediaType=video

פתיחה לחכמת הקבלה

(אות צ"ד – ק')

שיעור 42

אות צ"ז

"וכן עד"ז תבין, אע"פ שאנו אומרים, שאחר שעלו הזו"ן למ"ן לאו"א וקבלו שם אורותיהם, הם יוצאים משם וחוזרים למקומם למטה, הנה גם כאן, אין הפירוש שנעדרו ממקומם למעלה ובאו להמקום שלמטה. כי אם היו הזו"ן נעדרים ממקומם למעלה באו"א, היה נפסק הזווג פב"פ דאו"א תיכף, והיו חוזרים אב"א כמקודם לכן, ואז היה נפסק השפע שלהם, וגם הזו"ן שלמטה היו אובדים את המוחין שלהם. כי כבר נתבאר למעלה שהבינה מטבעה חושקת רק באור דחסדים, בסו"ה כי חפץ חסד הוא, ואין לה ענין כלל לקבל אור חכמה, וע"כ נמצאת עם החכמה אב"א, ורק בעת עלית הזו"ן להם למ"ן, חוזרת הבינה בזווג פב"פ עם החכמה, בכדי להשפיע הארת חכמה אל הז"א. כנ"ל באות פ' ע"ש. ולפיכך, הכרח הוא, שהזו"ן ישארו שם תמיד, כדי ליתן קיום והעמדה אל הזווג דאו"א פב"פ. וע"כ אי אפשר לומר שהזו"ן נעדרו ממקום או"א בעת שבאים למקומם למטה, אלא כמו שאמרנו, שכל שינוי מקום אינו אלא תוספת בלבד, באופן שהגם שהזו"ן ירדו למקומם למטה, מ"מ נשארו ג"כ למעלה."

בבחינה א' בד' בחינות דאור ישר, האור בורא רצון. הרצון בבחינה א' מרגיש בסופו את האור, את בחינת שורש. לכן בבחינה ב' הוא רוצה להידמות לשורש. בּחינה ב' נחלקת לשלושה חלקים. בחלקה הראשון בינה היא כחכמה, בחלקה השני היא השפעה, היינו רצון להידמות לשורש בכוח, ובחלקה השלישי היא רצון להידמות לשורש בפועל. החלק השלישי בבינה הוא הראש דזעיר אנפין, הראש של בחינה ג'.

בינה מתכננת את זעיר אנפין בסופה, בחלק השלישי שלה. בינה מולידה את זעיר אנפין ומטפלת בו. לכן זעיר אנפין נקרא "קטן", או "ו' קצוות". לזעיר אנפין אין ראש, בינה היא הראש שלו. זעיר אנפין אינו יכול לעשות דבר. תמיד הוא נשאר קטן. הראש שלו תמיד בבינה. ככל שידבֶּק לבינה, כך הוא יקבל ממנה. המידה שבה זעיר אנפין ייקח דוגמה מבינה וירצה להידמות אליה, היא מידת הקיום שלו.

אם זעיר אנפין אינו רוצה להידמות לבינה הוא אינו קיים, כי בכוונה הזו האצילה אותו בינה. זו הפעולה שלה, פעולת ההשפעה. לפיכך גם להפך, ממטה למעלה, אם זעיר אנפין רוצה להידמות לבינה – לממש את מה שקיים בראש שלו, בז"ת דבינה – הרי שהוא קיים. כך הוא מחובר לז"ת דבינה. בז"ת דבינה מקום לידתו ובז"ת דבינה מקום גדלותו.

זעיר אנפין חייב להתאים את עצמו לראש שלו שבבינה. הקשר ביניהם פשוט. זעיר אנפין ובינה קשורים זה לזה בחבל הטבור ממש. אלא שזעיר אנפין, כתחתון, צריך למצוא את הקשר בעצמו, וכל פעם לחדש אותו, לבנות אותו. לשם כך מתעוררות בו רשימות, ומתוך הרשימות עליו להבין מה העליון רוצה ממנו, כיצד הוא צריך להתאים את עצמו לעליון.

שרטוט מס. 1

המ"ן של זעיר אנפין הוא ההסכמה שלו להיות הגוף המבצע של אמא, של הראש שלה. לפני הכול הוא מסכים לקבל את מרות הבינה. מרות הבינה היא השפעה למעלה מהדעת, למעלה מהכול. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". תכונת הבינה, ההשפעה, נקראת "אמונה".

מכאן אנו רואים כיצד צמצום ב', כלומר חיבור מלכות ובינה, מביא את זעיר אנפין כנציג של מלכות לחיבור עם הבורא. זעיר אנפין הוא אותו החלק ממלכות שמוכן להתחבר לבינה. בינה היא בורא והחלק בזעיר אנפין שרוצה להתחבר לבורא הוא הנברא. הקשר ביניהם באמצעות המ"ן הוא נקודת הקשר בין הנברא לבורא.

צמצום ב' שמחבר את מלכות ובינה, השבירה והתיקונים, בונים את הנברא להיות דומה לבורא.

שרטוט מס. 2

סיכומו של דבר, המ"ן או המ"ד אנו שמקבלים, או בחינת הדעת שנבנית באבא ואמא, הוא המרכז של הכול: של העבודה, של היגיעה, של החיבור ושל הדביקות.

אות צ"ח

"ומכאן תבין סוד ספירת הדעת, שנתחדש בעולם הנקודים. כי בכל פרצופי א"ק עד הנקודים, אין שם כי אם ע"ס כח"ב זו"ן, ומעולם הנקודים ואילך כבר יש גם ספירת הדעת, ואנו חושבים כחב"ד זו"ן, והענין הוא כי כבר נתבאר לעיל באות ע"ט, שגם ענין עלית מ"ן לא היה בפרצופי א"ק, אלא רק ענין עלית המסך לפה דראש, ע"ש. ותדע, שספירת הדעת נמשך מעלית מ"ן דזו"ן אל או"א. כי נתבאר, שזו"ן שעלו שם למ"ן לחו"ב, המה נשארים שם גם אחר יציאתם משם למקומם למטה, בכדי ליתן קיום והעמדה להזווג דאו"א פב"פ, והזו"ן האלו הנשארים באו"א, נקראים ספירת הדעת. וע"כ יש עתה לחו"ב ספירת הדעת המקיים ומעמיד אותם בזווג פב"פ, שהם הזו"ן שעלו שמה למ"ן, ונשארו שמה גם אחר יציאת הזו"ן למקומם. וע"כ אנו חושבים מכאן ואילך את הע"ס בשמות כחב"ד זו"ן, אבל בפרצופי א"ק, שמקודם עולם הנקודים שעוד לא היה שם ענין עלית מ"ן, ע"כ לא היתה שם ספירת הדעת. גם תדע שספירת הדעת מכונה תמיד בשם ה' חסדים וה' גבורות. כי הז"א הנשאר שם הוא בחינת ה"ח, והנוקבא שנשארה שם היא בחינת ה"ג."

הקשר בין התחתון לעליון, בין זעיר אנפין לבינה, בין הנברא לבורא, נקרא ספירת הדעת. ממה מורכב קשר זה?

בכל פרצופי א"ק עד הניקודים, נמשכת הירידה ממעלה למטה ללא כל דרישה מצד התחתון. עדיין אין תחתון, עדיין אין חסרונות, אין רצון להידבק. זו רק מערכת. אמנם גם בניקודים עדיין אין רצון סופי, רצון שנחתך מהבורא, עדיין לא התרחשה שבירה, ובכל זאת בעולם הניקודים מופיע בפעם הראשונה רצון כחיבור של שני ניגודים.

המ"ן שעולה לחכמה ובינה, מזָוְוג את חכמה ובינה לעבוד למען זו"ן. במילים אחרות, זעיר אנפין מחייב את אבא ואמא לבנות אותו. הוא מחבר ביניהם. מידת החיבור שזעיר אנפין מזמין באבא ואמא, נקראת ספירת הדעת. ספירת הדעת כוללת בתוכה כוחות של אבא וכוחות של אמא, הנקראים בהתאמה ה' חסדים וה' גבורות.

ספירת הדעת היא כל המהות של זעיר אנפין שייבנה. היא תולדה מהתחתון. התחתון הוא שהעלה את המ"ן ודרש. הוא עיצב את המ"ן. כל מה שהעליון עושה, הוא תולדה מהתחתון, אף על פי שהוא עושה זאת לפי הבנתו, דרגתו והכוחות שבו. התחתון הוא שמצא את החיבור בין הכלים דקבלה והכלים דהשפעה שבו, כך שיעבדו בלקבל על מנת להשפיע. כדברי הכתוב "יגעתי ומצאתי" (מגילה ו' ע"ב). מתוך היגיעה, התחתון בסופו של דבר מגיע למצב שבו העליון עונה לו. התגובה הזו, התשובה של העליון אליו, נקראת מציאה.

שאלה: מהם שלושת המצבים: "אחור באחור", "פנים באחור" ו"פנים בפנים"?

יש מצב נוסף, "אחור בפנים". ארבעת המצבים: "אחור באחור", "פנים באחור", "אחור בפנים" ו"פנים בפנים", הם המצבים שבהם אבא ואמא יכולים להיות זה ביחס לזה. המצב שחשוב לנו מכל הוא המצב שבו התחתון מעמיד את אבא ואמא פנים בפנים. כל יתר המצבים, "אחור באחור", "פנים באחור" ו"אחור בפנים", הם המצבים שבהם אבא ואמא נמצאים בהכנה כלפי התחתון. במידה מסוימת גם הם חשובים, כי הם משפיעים עלינו בעקיפין, אבל החשוב לנו מכול הוא מצב ה"פנים בפנים", כשאנו מחייבים את אבא ואמא להיכנס לזיווג שנקרא ספירת דעת.

כל היתר הם מערכות מלמעלה. כזהו הוא למשל יסוד דעתיק המתלבש באריך אנפין ודרך אבא ואמא משפיע לזו"ן. זעיר אנפין מקבל מיסוד דעתיק דרך כל המערכת העליונה. את המערכת העליונה איננו מכירים. בעל הסולם מסביר לנו עליה כדי שנבין מי מעורר אותנו. אולם העיקר בעבורנו הוא לברר את המ"ן מתוך החסרונות, החושך והבלבולים.

לא צריך לזלזל בחסרונות ולא צריך למחוק את העביות, אלא דווקא מתוכם, בעבודה הנכונה איתם, לברר פעם אחר פעם את המ"ן. כך, במידה שאבא ואמא מוכנים ומחכים להזדווג, התחתון מעמיד אותם פנים בפנים. הם מוכנים לזיווג, במידה שהתחתון חייב להתקדם. על התחתון מוטל למצוא את מצבו המתקדם יותר.

יתכן כי הדברים נשמעים פשוטים ושטחיים. רק מתוך עבודה פנימית מתברר כי דווקא בנקודה זו נמצאת כל העבודה של התחתון. כאן נכנס עניין הקבוצה, הספרים והחסרונות שצריך לאסוף יחד כדי לבנות מהם דמות של "יותר השפעה", כפי שאנו מתארים אותה לעצמנו. בסופו של דבר עלינו להצדיק את כל ההנהגה כפי שאנו מרגישים אותה במצבנו, שמצד העליון היא כולה טובה.

מתי אנו עושים זאת? כשאנו מסוגלים לעלות מעל הרצונות שלנו ולקבוע בוודאות שכל מה שיש בנו הוא ההכנה הטובה ביותר להגיע לדביקות. אז אנו מצדיקים את מצבנו ומבינים שהעליון מסתיר את עצמו כדי לתת לנו הזדמנות לגלות בעצמנו מצב מתקדם יותר. אז אנו מבקשים מהעליון לממש אותו. זה נקרא מ"ן.

אות ק

"ואין להקשות הרי איתא בספר יצירה, שהע"ס, הן עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשר. ולפי האמור שבעולם הנקודים נתחדש ספירת הדעת הרי יש אחד עשר ספירות: כחב"ד זו"ן."

מדוע מעולם הניקודים והלאה אנו מדברים על אחד עשרה ספירות כחב"ד זו"ן? הלא כתוב "עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשרה". מהי אותה הספירה הנוספת? האם האור שמגיע מהבורא לנברא ובונה בו כלים, בונה בו כעת חסרונות נוספים?

צמצום א', צמצום ב' וכל מה שהתגלגל ונתהווה בהשתלשלות ממעלה למטה, נתהווה לפי הקשר בין כתר למלכות, כתוצאה מהופעת תכונות הבורא, ט' ראשונות, כלפי הנברא שהוא מלכות. כיוון שכך, וכיוון שכל ספירה היא תכונה חדשה שדרכה הבורא מתגלה לנברא ומראה לו מי הוא, נשאלת השאלה, כיצד יתכנו תכונות נוספות? האם ספירת הדעת היא תכונה חדשה? האם התבטל החיוב לעבוד לפי מלכות דצמצום א'? האם מלכות דאין סוף כבר אינה העיקר? הרי מלכות דאין סוף נבנתה על ידי ט' הספירות הראשונות, ואילו עתה יש עשר ספירות ראשונות ומלכות היא האחד עשרה. האם זו מלכות אחרת, נברא אחר? האם יש שינוי בהוי"ה?

זו שאלה מהותית, יסודית, שכן עם יציאת ספירת הדעת נדמה כי המערכת השתנתה לגמרי. האם החיבור בין מלכות ובינה שנעשה בצמצום ב', משנה לגמרי את היוצרות? האם כתוצאה מצמצום ב' אנו מגיעים לתיקונים שונים מהתיקונים שאליהם היינו מגיעים אילו התהליך היה מתקדם ישירות לפי הקשר בין כתר למלכות? העניין מורכב עד כדי כך, שאפילו את השאלה עצמה קשה לנסח ולהסביר.

אם אנו מדברים על אחד עשרה ספירות, על מלכות כספירה מספר אחד עשרה, הרי שזו מלכות שונה לגמרי ממלכות מספר עשר. תארו לעצמכם איזו מלכות הייתה יוצאת אם במקום ארבע בחינות דאור ישר ומלכות החמישית, היו בחינות נוספות. הייתה זו מלכות שונה לגמרי מהמלכות שעליה אנו לומדים. איני יודע איזו בדיוק, אבל שונה לגמרי. ואם לאחר צמצום ב' אנו מתקנים מלכות שונה, אין זה אותו התיקון שנעשה על מלכות בצמצום א'.

בסופו של דבר השאלה היא האם הקשר בין חכמה ובינה בצמצום ב' אינו הולך בדיוק באותו כיוון כמו תיקון המלכות דצמצום א'? ואולי התיקון הוא באותו הכיוון ובאותם השלבים לקראת המטרה, אבל בחלק מסוים של המלכות, באופן חלקי, ולא חס ושלום במלכות אחרת?

שאלה: איך תיתכן ספירה נוספת אם אין שינוי באור?

גם זו שאלה.

שאלה: איני מבין מה הקשר שלנו לשאלה. מה זה משנה אם אנו מדברים על תיקון מלכות דצמצום ב' או על תיקון מלכות דצמצום א'?

נניח שרצית לקנות אוטו ובמקום האוטו קנית עגלה עם סוסים. יכול להיות שהמכונית והעגלה הם היינו הך בעבורך, ויכול להיות שלא. יכול להיות שבאוטו אתה מגיע למטרה, ובעגלה עם הסוסים לא – לא בדרך נכונה ולא לאותה המטרה, אף על פי שהן דומות במשהו.

את התשובה לכך איננו יודעים. אנו נמצאים בתלם עבודה שונה מצמצום א'. צמצום א' פירושו חיסרון-מסך-אור וזיווג דכהאה ביניהם. בצמצום ב' עלינו לעלות חיסרון לעליון, לקבל ממנו כוחות ולהרכיב את עצמנו מהכוחות האלה, מחכמה ובינה, מחסדים וגבורות, להרכיב פרצוף מיוחד מבינה ומלכות.

אולם המטרה היא לתקן את מלכות. אם רק יתנו לנו כוחות, נעבוד עם מלכות עצמה ונתקן אותה. לא! עלינו עלות את מלכות לבינה, לכלול אותה בבינה שתהיה כבינה ולא כמלכות; ואת העיקר שלה, את ל"ב האבן, להשאיר למטה.

מה נשאר מנברא שעובד בצורה כזאת? מה נולד מהחסרונות שהנברא מעלה לחכמה ובינה בבקשה להוליד אותו? האם נולד אותו הנברא שהיה בצמצום א'? לא, חסר בו ל"ב האבן, חסרה בו הגדלות האמיתית, יש בו רק התכללות. לכאורה נדמה כי לא נשאר זכר מהנברא דצמצום א'. לוקחים ממנו קצת "לכלוך" ואיתו עובדים.

אם כן, שאלה שאנו שואלים היא שאלה מהותית. איננו שואלים על ספירת הדעת. אנו שואלים האם בעבודה על צמצום ב' לא עזבנו את הטבע שעלינו לתקן.

שאלה: האם המחלוקת בין צמצום ב' לצמצום א' זהה במשהו למחלוקת בין תיקון הבריאה למטרת הבריאה?

לא. תיקון הבריאה הוא להידמות לבורא. תכלית הבריאה היא הדביקות שמשיגים מתוך ההתאמה לבורא. הסוגיה שאנו עוסקים בה שונה: נדמה כי אפשר לקבל מהבינה כוחות ולעבוד עם מלכות, אבל מתגלה שהעבודה הזו בלתי אפשרית.

מהשבירה נולד חיסרון חדש. ספירת הדעת מתגלה לראשונה בעולם הניקודים. אנו עובדים איתה לאחר מכן, בהעלאת מ"ן מהשבירה. השאלה היא האם החסרונות שמתגלים מהשבירה, מתקנים בסופו של דבר את המלכות דצמצום א' שמושרשת בשבירה. האם בתיקון החסרונות האלה אנו ממלאים את רצון הבורא ומדָמִים את עצמנו אליו. במה החיסרון החדש שאנו משיגים בשבירה נבנה על ל"ב האבן? הרי ל"ב האבן הוא העיקר, ואילו אנו, בעבודה על החיסרון מהשבירה, דווקא עוזבים את ל"ב האבן ועובדים בהתכללות.

נמשיך לברר זאת בשיעורים הבאים. זה נושא די מורכב, כביכול פילוסופי.

שאלה: אפשר להגיד שהשאלה היא איך מלכות מיתקנת אם לאחר צמצום ב' איננו מתקנים אותה ישירות?

כן, בפשטות זו השאלה. הרי נעשה כאן משהו חדש, ספירה חדשה, התכללות. אנו עוזבים את העבודה עם ל"ב האבן. השאלה היא האם אנו הולכים לאותה מטרה? העיקר הוא ללכת לאותה המטרה, גם אם בכלים שונים. קנית עגלה במקום אוטו, לא נורא. מה שחשוב הוא האם אנו מתקדמים נכון לקראת המטרה, האם זה אפשרי?