שיעור בוקר 19.08.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

על כל פשעים תכסה אהבה – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטע מספר 10, מתוך בעל הסולם, שמעתי, ס"ב.

"מי שעובד על דרך הטוהרה, אינו יכול לקטרג על אחרים. אלא תמיד הוא מקטרג על עצמו, ועל אחרים הוא רואה אותם במדרגה יותר טובה, משהוא מרגיש את עצמו."

(בעל הסולם. שמעתי. ס"ב. "יורד ומסית עולה ומקטרג")

כמה שאנחנו מתקדמים אני מרגיש את עצמי פחות ופחות מכולם, אבל אני מבין שזו דרך ההתקדמות כי אני מודד את זה כלפי האגו שלי, אין לי כלפי מה עוד למדוד, לכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ואני מרגיש את עצמי הקטן שבכולם יותר ויותר וזה משמח אותי.

קריין: קטע מספר 11 מתוך מאמר של הרב"ש, מאמר 17, "בענין חשיבות החברים".

"אם יש לו אהבת חברים ובחינת אהבה, החוק הוא, שרוצים לראות דוקא מעלת חבירו ולא חסרונו. לכן יוצא, אם הוא רואה איזה חסרון אצל חבירו, סימן הוא, לא שהחסרון הוא אצל חבירו, אלא החסרון הוא אצלו. היינו, שהוא פגם באהבת חברים, לכן הוא רואה החסרונות על חבירו. אי לזאת, הוא צריך עכשיו לראות, לא שחבירו יתקן את עצמו, אלא הוא בעצמו, לתיקון הוא צריך. יוצא לנו מהנ"ל, לא שהוא צריך לראות, שחבירו יקבל תיקון על החסרונות, מה שהוא רואה בחבירו, אלא הוא בעצמו צריך תיקון, במה שפגם באהבת חברים. וכשיתקן את עצמו, אז יראה רק מעלת חבירו ולא חסרונו."

(הרב"ש. מאמר 17, חלק א'. "בענין חשיבות החברים" 1984)

שאלה: ברור שככל שאנחנו יותר ויותר מתקדמים, אני יותר ויותר מרגיש את עצמי פחות מהחברים אבל אני לא מרגיש שמח שאני פחות מהחברים. מאיפה בן אדם מקבל הרגשה שהוא שמח על זה?

אם אני מתקדם נכון אז יש לי הרגשה בלב שאני פחות יותר ויותר מהחברים, קטן וקטן כלפיהם, אני מרגיש את עצמי פחות מבין, פחות מרגיש כלפי החברים. וזה לא חשוב אם זה למשל אני שלומד 40 שנה או מישהו שנמצא 5 שנים, זה לא חשוב, ההרגשה היא אותה ההרגשה, אני מרגיש את עצמי פחות מהאחרים.

יחד עם זה, אני צריך להיות בהבנה שכל הדברים האלה נראים לי נכון מפני שכך האגו שלי מצייר ולכן אני שמח. מצד אחד צריכה להיות שמחה, ומצד שני צריכה להיות הרגשת שפלות, וכך אנחנו מתקדמים. כשאני מגיע למטרה אני מגיע ממש לאפס, אני אפס אפס אפס והאחרים הם באין סוף ממש, בגובה הבורא.

זה נקרא שתיקנתי את עצמי, כי הרצון לקבל שלי הקטין את עצמו עד אפס ממש וברצון להשפיע שלי אני רוצה לראות את החברים שלי בגובה של אין סוף, זה תיקון של הרצון לקבל, ובפער בין שתי ההבחנות הללו אני מרגיש את הבורא, אני מזדהה עימו, דבוק בו.

תלמיד: ברור, אבל איך להיות שמח באמת?

אני מבין אותך, אתה צריך לחשוב על זה יותר, רק על ידי השכל. על ידי הרגש ההרגשה היא הרגשה נוראית. נניח שאתה מגלה עד כמה אתה פחות מהאחרים אז אתה מזדעזע, "מה איתי, למה אני כך, למה הבורא מסדר לי כך" וכן הלאה.

אחר כך אתה מתיישב ברוגע, בדעת, בשקט ומתחיל להבין מאיפה זה בא, למה זה בא לפי המערכת, לפי מה שצריך להיות, ואז אתה מבין שהכול נכון וטוב ואתה דווקא לא נופל אלא אתה מתקדם. ואז אתה מתחיל להודות לבורא במקום לקלל אותו, אתה מתחיל לכבד אותו ולאהוב אותו. כך להתיישב בדעת ותראה שכך יקרה.

שאלה: מה זה לראות את החברים בגובה אין סוף?

להשתדל להרגיש איתם בלב אחד.

שאלה: איך אני משכנע את האגו שלי שכדאי לו להתבטל בתוך העשירייה?

אתה צריך לראות את האגו שלך כשונא שלך שעומד לפניך, לא שהוא עוזר לך אלא הוא שונא ומפריע לך כי דווקא כל העבודה שלו היא כדי להתנגד לך ובזה שאתה מתנגד לו אתה מתחיל להכיר יותר את הבורא. האגו זה עזר כנגדו, "עזר כנגדו" זה נקרא שהוא מפריע לי לראות את הבורא אבל דווקא בגלל שהוא מפריע אני יכול לראות מה עוד חסר לי כדי לראות את הבורא.

למשל אני מסתכל דרך החלון והחלון כולו מלוכלך, אז אני צריך לנקות את החלון כדי לראות את העולם. הלכלוך עוזר לי, הרגשת הלכלוך, שאני אנקה את החלון ואראה את העולם. לכן הבורא שברא את האגו הוא נתן לנו בכוונה כזאת הבחנה שהיא מבדילה בינינו לבינו כמו בינינו לבין כולנו, ואז על ידי זה שאנחנו עובדים כביכול נגד האגו שלנו, אנחנו עובדים כדי להתקשר לבורא.

תלמיד: בזמנו אמרת, חוץ מגופו של האדם הכול זה הבורא, בגוף האדם אין בורא?

לא. "גופו" הכוונה היא הרצון האגואיסטי, חוץ מהרצון האגואיסטי הכול זה הבורא ואנחנו צריכים על הרצון האגואיסטי שלנו לעשות צמצום, מסך ואור חוזר, וברצון האגואיסטי שלנו לעשות פעולות על מנת להשפיע שגם הרצון הזה שלנו יתמלא בבורא.

וכשהוא יתמלא בבורא הוא יתפקד כמו הבורא מצידנו, "אני עשיתי את הבורא", לכן הבורא כביכול אומר "אתם עשיתם אותי". איפה עשיתם אותי? באותו הרצון לקבל שנתתי לכם, ההפוך ממני, אתם הפכתם אותו ועכשיו הרצון לקבל הזה פועל כמו הבורא על מנת להשפיע.

שאלה: כשמגיעה איזו בעיה לאדם שתופסת לו את הרגש, באותו הרגע אתה מבין רק בשכל שאתה חייב להצדיק את הבורא אבל אתה לא מסוגל, אפילו להתקשר אתה לא יכול. מה לעשות?

לנתק את עצמו מהכול ולהתכלל בקבוצה כתינוק שנמצא בידיים של הגדולים.

שאלה: איך לראות את החבר גדול אם נניח הוא לא מראה רצון לחיבור?

אתה חייב לצייר אותו כגדול אפילו אם הוא לא מראה את זה. כדאי לקרוא איזה ספרים חסידיים על קוצק, על משהו, אתה צריך לקרוא "יושר דברי אמת", ולראות עד כמה האנשים האלה שהתעסקו בחכמת הקבלה, עד כמה הם בכוונה היו מראים זה לזה שהם לא צדיקים ולא חושבים על רוחניות ולא אכפת להם משום דבר, עד כמה הם כך התנהגו, וזאת כדי לתת כל אחד לשני מקום להתגבר על הדברים הרעים שרואים בחבר ולהגיע למצב שמשתחווים כלפי החבר.

שאלה: העבודה הזאת, שאתה מנקה את החלון כדי להסיר את הלכלוך, האם היא בשכל או מעל הדעת?

גם ברגש וגם בשכל, איפה שהרגש עדיין לא עובד תפעיל את השכל בכוח ואחר כך מתוך השכל תעבור גם לרגש.

שאלה: אמרנו שבמידה שאתה מתקדם אתה כל פעם מרגיש קטן יותר והעשירייה היא מושלמת, היא באין סוף. במצב כזה מה אני יכול לבקש על העשירייה אם הם נראים לי כמושלמים? כביכול אין לי מה לבקש עבורם אם הם מושלמים.

אתה צריך להתבטל כלפיהם, וכשאתה מתבטל לגמרי כלפיהם, אז תתחיל לראות שיש לך עוד מה להוסיף.

שאלה: במאמר על הגדלת אהבת חברים, מה הכוונה?

הגדלה באהבת החברים זה נקרא שעושה עליהם ביקורת.

שאלה: בזמן שהאדם מגלה שהוא הקטן מכולם הוא גם מרגיש שהוא מעכב את כולם אז יש שאלה איך בעצם לסדר את השמחה והצער.

כן.

שאלה: קודם החבר שאל אותך מה זה לראות את החברים בגובה אין סוף וענית להשתדל להרגיש איתם בלב אחד. השאלה מה זה לב אחד?

"לב אחד" זה שהרצונות שלנו עובדים לכיוון אחד, לב זה רצון.

תלמיד: איך זה קשור לגובה אין סוף?

עד שלא יהיה הבדל בין מה שהחבר וביני, כולם רוצים אותו הדבר.

תלמיד: אז למה זה גובה אין סוף?

כי אין לנו יותר, אם אנחנו לגמרי משתווים ברצונות שלנו, זה נקרא "אין סוף", אין גבול. אין סוף זה אין גבול, ככה זה. אם אני והוא נמצאים עכשיו ממש ברצונות דומים, שווים, אנחנו לא יכולים להשוות רצונות, אלא הכיוון, אז אנחנו נמצאים ממש בקשר אינסופי.

שאלה: איך אני יכול להגדיל את גדלות החברים?

תעבוד על זה, תתאר לעצמך שהם גדולים, ואפילו שהם לא נראים כאלו אתה צריך לחשוב ולתאר לעצמך שבפנים הם גדולים רק שהם בעצמם לא מבינים את זה, אבל בכוח פוטנציאלי, אם הבורא בחר בו והביא אותו לקבוצה, אז ודאי שאני צריך לראות בו מישהו מיוחד וגדול. כי הוא האחד מהרבה מיליונים שמגיע לו להיות בקבוצה ולכן אני מכבד אותו. אני מכבד אותו כי הוא אחד ממיליונים ואני מכבד אותו בגלל שבו בחר הבורא.

שאלה: אני מנסה לעשות מה שאתה אומר, לבקש שהחברים יהיו בליבי או במהלך השיעור או במהלך היום, ואני מרגיש עכשיו את החברים וגם את החברים שלא נמצאים כרגע, אני מרגיש את כולם בליבי. אבל יחד עם זאת אני רואה פער בין זה לבין זה שהאדם בפועל לא נמצא בשיעור. מצד אחד אני מרגיש אותו ומצד שני הוא איננו, איך אני מתגבר על הפער?

צריכים להשתדל להביא אותם לשיעור, אין מה לעשות, אחרת זאת לא קבוצה. אני רואה נגיד את איטליה 4, הם היו פעם עשרה, תשעה, היום בקושי שישה, וזה מצער מאוד. פעם הייתה קבוצה הייתי כל הזמן שואל אותם נותן להם מקום, היום מה יש להם כל כך? אתם צריכים לדאוג שכל החברים שלכם יהיו במקום, ממש כך.

אני מאוד שמח שהחברים מישראל מחזיקים את עצמם בקבוצה. מה ההבדל? שהם יושבים במרחק של עשרים שלושים קילומטר ממני, או אלה נמצאים במרחק של אלפיים קילומטר, בסך הכול איזה הבדל יש? אין הבדל. צריכים לדאוג שכולם יהיו במקום, אחרת איך אנחנו נתקדם?

קריין: קטע מס' 12 מתוך ליקוטי עצות.

"אסור להביט על חברו לרעה, למצוא בו דווקא מה שאינו טוב, ולחפש פגמים בעבודת חברו. רק אדרבא, מחויב להביט רק על הטוב ולחפש למצוא בו זכות וטוב תמיד. ועל ידי זה יהיה שלום עם הכול. "

(ליקוטי עצות. ערך "שלום", י')

שאלה: אם אני משחק כאילו החברים הם גדולים, האם זה נכון להתייחס כך?

כן, ודאי שזה טוב. אבל יש כל מיני יחסים וגוונים לכן פעם כך פעם אחרת, אבל כל הזמן תעסוק בזה.

שאלה: אם אני רואה את החברים כגדולים אז זה מייצר בי קנאה, אני לא יכול לבקש להיות כמוהם.

למה?

תלמיד: זה כאילו יוצר בושה, כי אתה לא חושב שאתה יכול להיות כמוהם.

אז תהיה יותר קטן מהם ותקבל מהם כמו ילד קטן ותגדל, אבל תמיד יש לך אפשרות לגדול. כלפי האחרים אתה תמיד יכול למצוא איזה אמצעי איך להיות יותר גדול, או שתבקש מהם או שתיקח דוגמה מהם או שתעזור להם ועל ידי זה תגדל.

תלמיד: אבל אני כבר קטן, אני כבר רואה אותם כגדולים ואני מקנא בהם, אז אני לא יכול לבקש להיות יותר קטן מהם.

לא להיות יותר קטן, לא צריכים, אם אתה כבר מרגיש את עצמך קטן אז תתחיל להיות יותר גדול. אם אתה רואה פער בינך לבין החברה, את הפער הזה אתה כבר צריך לדעת איך לממש. תיקח שוב את מאמרי רב"ש ותלמד אותם.

שאלה: האם בזה שאני מצייר את הדימוי המושלם של החבר, בזה אני גם מצייר דימוי מושלם של העולם העליון בתוכי?

ודאי, כן. במידה שאני מקבל את החבר בצורה נכונה, אני מתקדם לראות את המציאות בכלל, כל המציאות בצורה נכונה. כי בזה אני מייצב את הכלי, זה נכון.

שאלה: אתמול בשיעור אמרנו, שאם חבר בזמן השיעור עסוק במשהו אחר אז זה כמו בגידה בעשירייה, אם הוא מרוכז במשהו אחר. רציתי לשאול גם לגבי פעולות פיזיות שעושים בזמן השיעור, לדוגמה יש חבר שמתרכז כשהוא מצייר, אני לדוגמה מכין את הטבק שלי, זה גם מפריע, או רק כשעוסקים בדברים שהראש עסוק זה מפריע?

מפריע מאוד, מפריע מאוד.

תלמיד: אז לא לעשות כלום רק לשבת ולהסתכל על החברים?

לא לשבת ולהסתכל על החברים כמו בובה, אלא להיכנס במה שהם עוסקים בכל לב ונפש, ולא שאתה נותן לידיים שלך לעשות משהו אחר, אז אחרי הידיים נמשך הלב.

קריין: קטע מספר 13.

"לאחר שהוא כבר התחבר לקבוצה של אנשים שרוצים להגיע לדרגת אהבת ה', ורוצה ליטול מהם כוח לעבודה שהיא בעמ"נ להשפיע, ולהתפעל ממה שהם מדברים, בקשר שצריכים להגיע לאהבת ה', אז הוא צריך להחשיב כל חבר וחבר, שבהקבוצה, שהוא גדול ממנו.

שאין אדם מתפעל מהחברה שייקח הערכה שלהם, על איזה דבר, אם הוא לא מחשיב שהחברה תהיה יותר גדולה ממנו. ולכן כל אחד מוכרח להרגיש את עצמו שהוא יותר קטן מכולם. מטעם, כי אין גדול יכול לקבל מקטן ממנו ומכל שכן שיתפעל מדבריו. ורק הקטן מתפעל מהערכת הגדול."

(הרב"ש. מאמר 8 "עשה לך רב וקנה לך חבר – ב'" 1985)

שאלה: מידת ההקטנה כלפי החבר זאת גם מידת הגדלת הבורא?

זה לא בדיוק לבורא, אנחנו עוד נלמד איך לעשות פעולות רוחניות ממש, אבל בינתיים זאת הכנה להגיע לאותה פעולה לבורא. עדיין אין לנו מצב שפעולה כלפי חבר ופעולה כלפי הבורא זאת אותה פעולה, עוד לא נמצאים בזה, אחר כך זה יהיה.

שאלה: החוק הזה פועל גם בהקשר לעולם כלפינו, כלומר העולם יכול לקבל מאיתנו הכול רק אם יראה אותנו כגדולים?

זה חוק של התחברות, אתה יכול לקבל מהעליון, עליון זה נקרא בכמה שהוא יותר ממך בעיניים שלך.

תלמיד: אבל העולם לא רואה אותנו כאלה היום, הוא לא רואה את בני ברוך כצדיקים.

בסדר, תפרסם את עצמך כך שיראו שאתה גדול.

שאלה: יש חבר שאומר, אני מחשיב חבר אך ורק אם הוא עומד בקריטריונים של תלמיד, שנחשב תלמיד של רב. וכל מי שלא עומד בקריטריון הזה הוא פשוט בז להם, ולא מקבל אותם כחברים, איך אפשר להכריע את המצב הזה?

הוא צודק, אם אתה שואל אותי הוא צודק. הוא רוצה שיהיו לו רק כאלה חברים שהם נמצאים בקריטריונים ברורים שהמקובלים כותבים לנו, ולא מה שאתה חושב שכדאי ככה או ככה. הוא לא רוצה לקלקל את החברה, הוא רוצה שלחברה יהיה צביון, צורה ברורה, לפי מה שהמקובלים דורשים, אני מסכים עימו.

תלמד: אבל אני מבקש עצה, כי בכל זאת יש בעשיריות חברים שמתקשים מכל מיני סיבות.

אני לא רוצה לקבל כל מיני סיבות, זה פתח למצב שאנחנו לא נצליח בסופו של דבר. תחבר כאלה עשיריות ששם יהיו כאלו שיכולים להתחבר עם כל אחד ואחד. אני צריך כאלו שהם לא עושים חור בסירה, שבטוח אני מגיע איתם למטרה, אני צריך חברים כאלו, וגם אני מתחייב בזה.

זאת אומרת, אנחנו חברה שרוצה להקיף את כל העולם, אז יש חברה פנימית יותר ששם יש חזקים, דרוכים, מיוחדים, ויש כאלה חוגים חיצוניים יותר ויותר ויותר. אז כל אחד שייקח חוג משלו, ולא שבחוגים כאלה שהם נמצאים פנימה ייכנסו כאלה שהם לא יכולים להיות לפי הקריטריונים האלה. זה מה שאני אומר, תבדקו טוב.

תלמיד: לפי מה שאני שומע, נגיד יש לנו עשירייה מורחבת, אנחנו מתוך העשירייה נתרכז עם אלה שיכולים לעמוד כלפי הקו שהרב מאשר.

אלה שיכולים להיות כל בוקר בשיעור, זה דבר ראשון, כל בוקר בשיעור. חוץ מזה אולי במשך היום הם יכולים להיות בפגישה של עשירייה. חוץ מזה יכול להיות שבערב הם יכולים להיות בשיעור תע"ס, חוץ מזה בשבת וכולי.

כל מיני כאלה דברים, אבל זה חייב להיות ברור שבלי זה אין חברה. לא מספיק לי לרשום את השם שלי, אני חייב להיות נוכח ונוכח אקטיבי, פעיל בתוך הקבוצה. יותר מזה אני לא רוצה לשמוע ממך כל מיני תירוצים. אנחנו צריכים גיבורים, אנשים שהולכים ומתקדמים.

שאלה: איזה מילים חזקות אני יכול להפנות לחבר מהעשירייה כדי שזה יגרום לו חומר דלק ורצון לבוא לשיעור?

אתה צריך לתת להם קודם כל דוגמה שאתה בא. אחר כך אתם צריכים לדבר איך אתם מיום ליום מחזקים את העשירייה יותר ויותר. אתם מצפים שאתם תגיעו עוד מעט לכזה קשר שהבורא יתחיל בפועל להתגלות ביניכם, בכוח הערבות ביניכם. ערבות זה הקשר בין כל ספירה לספירה בתוך הפרצוף. כל אחת צריכה להיות כלולה מכולן. אנחנו יודעים שהחוק בספירות שכל ספירה כלולה מעשרה, וכל אותם עשרה מהם גם כלולים מעשרה וכך אנחנו צריכים להיות נכללים זה מזה. אנחנו בונים מערכת טבעית, קיימת, אין ברירה. רוצים כן, לא רוצים, לכו. אבל אין ברירה, אז תעשו את זה אחר כך על ידי המכות.

שאלה: למה אנחנו לא מגבילים את הגלקסי? כרגע אנחנו משאירים את ההחלטה הזאת בידי החברים, מי חבר מי לא, אבל יש את הגלקסי שהוא בעצם הכלי?

אני לא יודע. אתם צריכים לדבר ביניכם, להגביל, לא להגביל, אני לא מבין. אני יודע שאני נמצא עם העשירייה שלי והיא נמצאת כאן כולה ואנחנו משתתפים בשיעור כולם ורוצים כל פעם על ידי השיעור להתקדם עוד צעד, עוד צעד קדימה. וגלקסי כאן לא שייך, מה אכפת לי. עכשיו, נגיד גלקסי מחבר כמה אלפי איש, אז יש כאלה יותר פנימה יותר החוצה, שיהיו. אנחנו לא סוגרים את עצמנו, למה? העיקר לי להיות מחובר בתוך העשירייה שלי, אחר כך מתוך העשירייה הזאת להיות מחובר עם עוד כמה עשיריות, זה כבר החוג השני. אחר כך כשאנחנו מתחברים עם החוג השני אז לחוג השלישי, וככה יותר.

שאלה: היום יש עשיריות עם גרעין חזק ויש חברים שמגיעים פחות אבל הם נכללים כאילו באותה עשירייה. הם לא נמצאים בעשירייה מבודדת משלהם לפי מסגרת יותר קטנה. ככה הבנתי כשבנינו את העשיריות עד היום. אתה חושב שזה מבנה נכון שבו העשירייה מחזיקה גם חברים מטרתיים, גרעין חזק, וגם חברים קצת יותר מתקשים ופחות מגיעים לשיעורים, או שצריכה להיות חלוקה אחרת לגמרי?

אני חושב שעשירייה צריכה להיות מחברים שכולם מקבלים על עצמם חוק אחד של העשירייה וכך מתקיימים. לא יכול להיות שבמקום עשרה אני רואה כאן שישה, זו לא עשירייה, תראו מה כותב רב"ש.

תלמיד: בכל עשירייה כמעט יש את המדרג של חברים שצרפו אותם לעשירייה, ויש חברים שהם הגרעין, בטח בפתח תקווה. ותמיד אנחנו נדרשים לכלול גם את החברים שנמצאים פחות.

אבל אתם מתייחסים לעשירייה כמו לגרעין ששם באמת ישנם חברים שנמצאים קבוע. ואלו שמצטרפים לפעמים ולפעמים לא, הם מתקבלים כנוספים. ממש כנוספים. והם צריכים לדעת את זה ולהרגיש את זה.

תלמיד: החלוקה הזאת מאוד מקשה אצלנו. כל הזמן את מי לכלול יותר את מי לכלול פחות, איך להתייחס לחבר כזה או אחר. זה דורש הרבה מאוד מאמצים מהעשירייה איך לכלול את החברים שמגיעים פחות?

אבל מצד שני זה מלמד אתכם איך להתייחס לכל מיני חוגים באנושות ואיך בכל זאת מה לעשות בעתיד עם כולם.

תלמיד: נכון, לכן זו הדילמה.

כן, אין ברירה.

תלמיד: אז להמשיך באותו פורמט שיש לנו גרעין בתוך כל עשירייה וחברים שמצטרפים?

נגיד שישה אנשים הם הגרעין של העשירייה וכל היתר לפעמים מצטרפים כך או כך. אז העיקר אנחנו מחליטים על שישה, וכל היתר באים כדי להשלים מניין. אתה מבין את המושג הזה?

שאלה: במאמר שקראנו לא מובן היבט מסוים. הלב שלי שמח מזה שחבר טועה, אבל יש חברים שאין כלפיהם טענות, אני רק לוקח מהם דוגמאות שהם כאילו הבורא. איזה עבודה צריכה להיות כלפיהם מהצד שלי?

אני לא יודע, אני מפחד להגיד לך. אני סומך עליך שאתה תדע מה לעשות. אי אפשר לפתור את הדברים האלה ממרחק.

שאלה: בציטוט מס' 10, ב"שמעתי" ס"ב כתוב, "מי שעובד על דרך הטהרה רואה את האחרים במדרגה יותר טובה". בהקשר לכך, העבודה של האחרים על חיבור זה מדד איכותי או כמותי?

לא יכול להיות שאדם שמתקדם ברוחניות רואה את עצמו גבוה, אלא הוא תמיד רואה את עצמו נמוך. זה ברור.

שאלה: לאחרונה עשינו תרגיל בעשירייה, חברים היו צריכים לדבר איתי על גדלות של חבר מסוים, והייתה התנגדות מאוד גדולה, אמרו שזה תרגיל של ילדים, אחרים אמרו שאנחנו צריכים לראות גדלות לא של חבר מסוים אלא של כל העשירייה. מה נכון, לראות גדלות של חבר אחד מסוים, או של כל העשירייה?

גם וגם.

שאלה: האם עליי להראות לחברים שהם גדולים ואני לא רואה בהם שום פגם או בפנים אני באמת צריך לראות את המעלות שלהם?

הכי טוב אם בפנים אני מרגיש רק גדלות החברים. ואחר כך אני מתחיל לראות עד כמה טעיתי והם לא כל כך גדולים, ואז יש לי עבודה להביא אותם שוב לגדלות בעיניי. זו העבודה.

שאלה: אם חבר מעשירייה נרדם בשיעור או מפספס את השיעור, ואז הוא אומר, "הבורא משחק איתי כך, אני לא אשם.", איך להתייחס לזה?

הבורא ודאי מכביד עלינו ומוריד רצון לבוא לשיעור ולכל מיני דברים אחרים, אבל יחד עם זה אנחנו צריכים להתגבר נגד הבורא. כל העבודה שלנו היא נגד הבורא, האגו נמצא בידיים של הבורא, הכול נמצא בו, אנחנו תמיד עובדים, משחקים כלפי הבורא. לכן להגיד שהבורא עשה לי, אין דבר כזה, הוא עשה לך הכול, ובסופו של דבר מה אתה צריך לעשות. לא ביקשת ממנו, לא התפללת, לא עשית, לא פנית לחברים. היית חייב להשתולל ולעשות הכול כדי לקום ולבוא לשיעור. אסור שיקרו דברים כאלה, או שהוא ייצא לגמרי מהקבוצה ולא שיסחוב את הקבוצה למטה.

שאלה: האם אפשר בבקרים גם ללמוד תע"ס, כדי למשוך את החברים שמרגישים שהמקור הזה יותר חשוב לעומת מקורות אחרים?

יכול להיות, אני חושב על זה שנלמד גם תע"ס אולי כחצי שעה, אתה צודק. נחשוב על זה.

שאלה: בקבוצה שלנו יש שלוש עשיריות, האם כל אלה שנמצאים בשיעור בוקר יכולים להתאחד לעשירייה אחת במהלך השיעור?

ואתם תהיו שלושים איש? אני לא מבין, במקום שלוש עשיריות אראה אתכם כעשירייה אחת, איך יכול להיות? כך אתם שישייה בעשירייה, אני רואה.

תלמיד: אם עכשיו בשעה הזאת נתאחד בינינו, נהיה שנים עשר אנשים.

זה נקרא שלוש עשיריות, שנים עשר איש. לא, אני לא מסכים. יותר טוב שאראה אתכם חמישייה במקום עשירייה, ושאתם תגיעו לעשירייה לבד, כל קבוצה. החיבור הזה לא. אחרת בכלל יישארו לנו אחד או שניים מכל השלושים. אני לא מסכים, כך לא עושים.

אתם עושים לעצמכם פתח לבוא פחות אבל להיראות יותר. וזה לא טוב.

תלמיד: אנחנו עושים את מה שאתה אומר לנו, אבל להרגיש שאנחנו מעטים זה כואב לנו.

אם כואב לך אז תעבוד על הכמות, תמשוך את החברים שלך בחזרה. אבל לעשות משלוש עשיריות עשירייה אחת ושגם היא תתחיל להקטין את עצמה, זה לא טוב. שתראו עד כמה אתם מעטים, זה מה שאני רוצה שיקרה.

אני רואה שבעשירייה אחת יש ארבעה אנשים. איפה עשירייה? בעשירייה אחרת יש חמישה אנשים. וגם אתם חמישה בעשירייה, בסך הכול שתים עשרה איש משלושים. בא לי לבכות.

(סוף השיעור)