שיעור צהריים 06.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", עמ' 572,

מאמר נ"ו, "תורה נקרא יורה"

קריין: בעל הסולם, עמוד 572, "שמעתי", מאמר נ"ו, "תורה נקרא יורה".

נקרא יחד לאט לאט.

נו. תורה נקרא יורה

שמעתי א' בשלח תש"א

"תורה נקרא "יורה" מלשון "יָרה יִיָּרֶה", שכוונתו, שבזמן שהאדם עוסק בתורה, בשיעור השתדלותו בתורה, באותו שיעור הוא מרגיש את התרחקותו.

היינו, שמראים לו את האמת, שפירושו, כי מראים לו את שיעור האמונה שלו, שזה כל היסוד של האמת. שבשיעור שיש לו האמונה," ככל שהאדם לומד יותר תורה כביכול, כך מראים לו יותר עד כמה הוא רחוק מהתורה.

"היינו, שמראים לו את האמת, שפירושו, כי מראים לו את שיעור האמונה שלו, שזה כל היסוד של האמת. שבשיעור שיש לו האמונה, על זה נבנה כל היסוד של הקיום של תורה ומצות. כי אז נגלה לעיניו, שכל היסוד שלו נבנה רק על בחינת החינוך שנתחנך. כי החינוך מספיק לו לקיים תו"מ בכל דקדוקיה ופרטיה. וכל מה שבאה מבחינת החינוך נקרא "אמונה בתוך הדעת"". האדם שלומד, מבין ומרגיש, ורוצה להתחבר ללומדי תורה, אז כשהוא לומד הוא מרגיש עד כמה הוא אולי רחוק יותר מהתורה.

"ואף על פי שהוא כנגד השכל. דהיינו, השכל מחייב, לפי מה שהוא מוסיף בתורה, בשיעור זה הוא צריך להרגיש, שהוא יותר מקורב לה'. אבל כנ"ל, שהתורה מראה לו תמיד יותר את האמת". ככל שיותר לומד, כך הוא מרגיש עד כמה הוא רחוק יותר מהבורא, מהתורה, מתיקון.

"וזהו בזמן שהאדם מחפש את האמת, אז התורה מקרבת אותו יותר אל האמת, ורואה את שיעור אמונתו באמונת השם ית'." הוא לא סתם פותח משהו לעצמו, אלא פותחים לו רק את ההרגשה עד כמה הוא נמצא מקורב לבורא ורואה שדווקא יש לו התרחקות. "וזהו בכדי שהאדם יוכל לבקש רחמים, ולהתפלל לה' שיקרבהו אליו ית' באמת, שהוא, שיזכה לאמונת ה'. ואז יוכל ליתן שבח והודאה לה', על מה שהוא זוכה, שהוא קירב אותו אליו.

מה שאין כן, כשאין האדם רואה את שיעור התרחקותו, וחושב שהולך ומוסיף תמיד, נמצא שבונה כל הבנינים על יסוד רעוע, ואין לו מקום להתפלל לה', שיקרב אותו אליו. נמצא, שאין לו מקום להתיגע על זה, שיזכה לאמונה שלימה. כי אין האדם מתיגע, אלא על דבר שחסר לו." אם התורה באמת כל פעם מראה לאדם עד כמה הוא רחוק מהבורא, עוד יותר רחוק ועוד יותר רחוק, אז במידה שיותר לומד, כך הוא מרגיש רחוק יותר מהתקרבות לבורא, ואז רואה כמה חסר לו.

"לכן כל זמן שאינו ראוי לראות את האמת, אז הוא להיפוך: כמה שהוא מוסיף בתו"מ, הוא מוסיף במידת שלימותו, ואינו רואה שום חסרון לעצמו.

אם כן אין לו מקום לתת יגיעה ותפילה, שיזכה לאמונת ה' באמת. כי שהוא מרגיש קלקול, שייך לומר תיקון. אבל בזמן שהוא עוסק בתו"מ על דרך האמת, אז התורה מורה לו האמת. כי סגולה זה יש בהתורה, לראות באמת את מצבו האמיתי של שיעור אמונה שלו (וזה סוד "או הודע")." "הודע אליו חטאתו"¹. עלינו להבין, שככל שאנחנו בהתחלה כשנכנסים לתורה לומדים יותר ומקיימים, שומעים שיעורים ומתחברים, כך נרגיש יותר ויותר רחוקים מהתיקון.

"ובזמן התעסקותו בתורה ורואה את האמת, היינו שיעור התרחקותו מרוחניות, ורואה איך שהוא בריה כל כך שפילה, שאין אדם יותר גרוע מכדור הארץ, אז הס"א באה אליו בטענה אחרת, שהאמת היא, שהגוף שלו מכוער מאוד, שבאמת אין אדם מכוער בעולם יותר ממנו בעולם, בכדי שיבוא לידי יאוש, היא אומרת לך כך.

כי היא מפחדת, שמא ישים אל לבו ויבוא לתקן את מצבו. לכן היא מסכימה, למה שהאדם אומר, שהוא איש מכוער. ונותנת לו להבין, אם הוא היה נולד בכשרונות יותר נעלים ובמידות יותר טובות, אז הוא היה יכול להתגבר על רשע שלו ולתקן אותו, והיה יכול להגיע לדביקות ה'". כך הוא מרגיש שהתורה מסבירה לו.

"ועל זה יש להשיב לה, שענין זה, מה שהיא אומרת לו, מובא במסכת תענית דף כ', שבא ר' אלעזר בר ר' שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על החמור, ומטייל על שפת נהר, ושמח שמחה גדולה. והיתה דעתו גסה עליו, מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד, שהיה מכוער ביותר. אמר לו: "שלום עליך, רבי". ולא החזיר לו. אמר לו: "ריקא, כמה מכוער אותו האיש, שמא כל בני עירך מכוערין כמותך?" אמר לו: "איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני, כמה מכוער כלי זה שעשית". כיון שיודע בעצמו שחטא, ירד מן החמור.

ועם הנ"ל נבין, שכיון שלמד תורה הרבה, זכה על ידי זה לראות את האמת, איזה מרחק יש בינו לבין השם ית'. זאת אומרת, שיעור התקרבותו ושיעור התרחקותו. וזה שאומר, ש"דעתו גסה עליו", דהיינו שראה את הצורה השלימה של הבעל גאה, שהוא הרצון לקבל שלו. ואז נזדמן לו לראות את האמת, שהוא בעצמו אדם מכוער ביותר. ואיך ראה את האמת? על ידי זה שלמד תורה הרבה.

אם כן, איך יהיה לו אפשרות להתדבק בו ית', כיון שהוא אדם כל כך מכוער? לכן שאל, אם כל בני אדם מכוערין כמותו, או שרק הוא מכוער, אבל שאר בני העולם אינם מכוערין? ומה היה התשובה? - "איני יודע". פירוש הדבר, שהם לא מרגישים, לכן לא יודעים. ומדוע לא מרגישים? הטעם הוא פשוט, מפני שלא זכו לראות את האמת, מפני שחסר להם תורה, שהתורה יגלה להם האמת.

ועל זה השיב לו אליהו: "לך לאומן שעשאני". כיון שראה, שבא למצב, שאין הוא יכול לעלות מהמצב שבו נמצא, נתגלה אליהו ואמר לו: "לך לאומן שעשאני". פירוש, כיון שהבורא ית' ברא אותך כל כך מכוער, בטח שידע, שעם הכלים האלו יכולים לבוא לשלימות המטרה. לכן אל תדאג, ולך קדימה, ותצליח."

שאלה: איך הידע שמתקבל כתוצאה מהלימוד שלנו משפיע על מידת האמונה?

בדיוק על זה מספרים במאמר הזה. במידה שבה את לומדת ומשתדלת ללמוד בצורה נכונה, כך את מתחילה לקבל, לתפוס את התכונות האגואיסטיות שלך שכל הזמן דוחפות אותך להתייחס בצורה ביקורתית כלפי העולם, כלפי החברות, כלפי הכול, ולהצדיק את עצמך ככל האפשר. זוהי התוצאה של הלימוד הפשוט.

כאשר האדם מתחיל לראות, כפי שכתוב כאן, עד כמה הוא מכוער באגו שלו, אז הוא כבר מתחיל להתייחס כלפי עצמו ולבורא בצורה ביקורתית, ומתחיל לבקש מהבורא שיתקן אותו, ומכאן כבר מתחילה דרך התיקון.

תלמידה: הידיעות האלה של המימוש ההכרחי של מחשבת הבריאה. איך להישאר באמונה למעלה מהדעת ולהשקיע מאמצים ותפילה כאשר יש לך את הידע הזה? ובמה אמונה למעלה מהדעת נבדלת מזה?

אמונה בשכר זאת אמונה אגואיסטית, כי אני משתוקק לשכר. ואמונה למעלה מהדעת היא כשאני רוצה לעלות למעלה מהאגו ולהתחבר עם הבורא דווקא בהשפעה הדדית של "אני לדודי ודודי לי".

שאלה: מה זה הקשר הזה שהתרחש בין האנשים האלה, שאחד אומר "אתה מכוער", והאחר כאילו מזכיר לו את הבורא? הרי אנחנו צריכים לעשות את זה איכשהו בתוכנו. מה בתוך האדם כל הזמן מזכיר לו? כי אני יכול להיות בביקורת וזמן רב לא לשים לב לזה, להצדיק את עצמי, וכאן כאילו אותו האדם אומר, "אני לא יודע מה קורה איתי "לך לאומן שעשאני"". מהי העבודה שלנו?

גם בעבודה שלנו זה כך. פעם אנחנו אומרים כך ופעם אומרים אחרת. בסופו של דבר העיקר הוא החיבור בינינו, ואז כל אחד מאיתנו שואל מהפן שלו, אבל כתוצאה אנחנו מקבלים מהבורא החלטה משותפת.

תלמידה: האם בלי תגובת העשירייה להתנהגות שלי אני לא יכולה לעשות עם זה כלום?

את לא יכולה, כל הזמן תישארי באגו.

שאלה: ככל שאנחנו לומדים יותר, כך אנחנו צריכים לבטל יותר את עצמנו כלפי העשירייה, ולעשות יחד תרגילים כדי שנוכל להתבטל, לבטל את האגו שגדל ונהיה גדול מאיתנו.

זאת לא שאלה, זה באמת כך.

תלמידה: האם בכל תפילה לכלול את הביטול ההדדי הזה?

כמובן, אחרת לְמה עוד אנחנו קיימים, כדי שנדע לבטל את עצמנו ובמקום זה להכניס בינינו את הבורא.

שאלה: כתוב בסוף המשל של רבי אלעזר, "כיון שיודע בעצמו שחטא, ירד מן החמור". מה הכוונה בירד מן החמור?

הוא הפסיק להתעסק עם האגו שלו ונתן לבורא לתקן אותו.

שאלה: איך לחזק את מידת האמונה ולא ליפול לייאוש בגלל ריחוק מהבורא אלא רק להתחזק בעבודה?

רק אם תתחברו עם החברות, תתקרבו אליהן ותעבדו יחד. תעבדי יחד איתן על ההתעלות המשותפת שלכן ועל הקשר ביניכן ולבורא, ואז הכול יצליח. זה שהבורא מראה לנו עד כמה אנחנו אגואיסטים, קטנים וחסרי כל כוחות, זה כדי שנבחר את הדרך הנכונה.

שאלה: במאמר מדובר על אמונה שלמה ועל טענה של הסטרא אחרא שמונעת מאיתנו לראות ולהשיג אותה. מהי האמונה השלמה שאליה אנחנו צריכים להגיע? ומהי הטענה של הסטרא אחרא שמונעת זאת מאיתנו?

הטענה של הסטרא אחרא מראה לנו כמה אנחנו אגואיסטיים, רצים ממש אחרי האגו שלנו, וזו הבעיה. אנחנו לא רוצים להתנתק מהאגו שלנו. נקווה מאוד שנראה אותו בכזה מצב שנוכל לברוח ממנו.

שאלה: במאמר כתוב שלימוד תורה זהו התנאי כדי להגיע לאמת. למה הכוונה בללמוד תורה?

זה מה שאנחנו עושים. ללמוד מאמרים, ללמוד כל דבר שמסביר לנו איך אנחנו בנויים, איך העולם בנוי, איך האגו שלנו בנוי, כמה הוא גדול, חזק ושולט על הכול, ועד כמה עלינו להתעלות מעליו. כל זה נקרא לימוד תורה. על ידי זה אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב והוא מראה לנו איפה אנחנו נמצאים, ועד כמה עלינו לעלות למעלה מעל האגו.

שאלה: במאמר הוא מסביר בקצרה את כל סדר העבודה הרוחנית. שתחילה האדם צריך מתוך הרגל, מתוך הדעת, להגיע לאמונה למעלה מהדעת. אחרי זה מגיעה הסיטרא אחרא עם טענות אליו ומה הוא עונה לה. כלומר המאמר ממש מתמצת את כל התורה. בסוף הוא מחזיר אותנו לאמונת ה', שהבורא ברא אותך עם כאלו תכונות שדווקא בעזרתן תוכל להגיע אליו, לכן שלא יהיו לך שום ספקות, תתקדם ותצליח. האם זה מתאר תהליך פנימי של עבודת האדם?

נכון מאוד.

תלמיד: איפה כאן "כל התורה על רגל אחת", "ואהבת לרעך"?

אבל זה מאמר קטן, אתה רוצה שהכול יהיה בדף אחד?

תלמיד: בכל זאת נראה לי שמוזכר כאן, שברגע שהוא ראה את הכיעור כאילו מבחוץ, אחרי זה הוא ראה אותו גם מבפנים.

כן.

תלמיד: כאן צריך לרדת מהחמור. והאדם רואה את הקלקול מבחוץ, כי אחרת לא היה רואה את זה בגלל השתוות הצורה. אם אני רואה חוסר תיקון, אז בכל מקרה זה קיים בי ואני צריך לתקן זאת.

כן.

שאלה: מהו השורש הרוחני של המושג "מכוער"?

זה האגו, אחד מהביטויים של האגו שלנו. לא מדברים על הבחנות חיצוניות של האדם אלא על הבחנות פנימיות, על התכונות הפנימיות של האדם. זה שהוא מכוער, זה בתוכו ולא מחוצה לו. התורה אף פעם לא מדברת על כיעור חיצוני אלא רק על כיעור פנימי, על מה שצריך לתקן.

תלמיד: יש לנו מושגים שונים שמסמלים את האגו, "פרעה", "סיטרא אחרא" וכן הלאה וגם "מכוער". האם זה חשוב, האם משנה דווקא מושג כזה או אחר?

לא, בינתיים אנחנו לא יכולים להרגיש זאת, אבל אחר כך תרגישו, ואפילו מאוד קשה להסביר זאת במילים אחרות.

שאלה: האם כשמראים לאדם שהוא מרוחק, זה כדי שכגד זה הוא ירגיש את ההתקרבות קודם, או שביחס למצב הזה של הריחוק הוא כבר מתחיל לראות את הפער?

גם כך וגם כך.

שאלה: האם גילוי הרע באדם זהו זמן ללימוד נכון של התורה בעקבות כך שמראים לו את האמת?

כן.

תלמיד: האם חוסר הכרת הרע זה להיפך?

נכון, שלא מראים לו מספיק את מצבו האמיתי.

תלמיד: האם אפשר לעשות איזו הערכה ולהשליך זאת לעשירייה? כלומר כשיש גילוי הרע בעשירייה, אז זהו סימן שהעשירייה מתקדמת נכון ולומדת נכון, ואילו חוסר גילוי הרע הוא כנראה בגלל שהעשירייה לא עושה מספיק.

כן, אז היא נכנסת למלחמה.

שאלה: במאמר שקראנו לא מזמן, כתוב שהעולם שאנחנו רואים אלו הרגשות שלנו.

כן.

תלמיד: המשמעות היא שאנחנו אף פעם לא יודעים אם זו אמת או לא. הקריטריון של האדם הוא הרגשות שלו, שיכול לשקר ויכול להגיד אמת. יש גלים, יש עליות, יש ירידות, יש סיטואציה שחולפת וכולי. כשקוראים הכול ברור, אבל כשעוברים מצבים האדם אף פעם לא יודע אם מה שהוא מרגיש זו אמת או לא. איך לדעת מה אני רואה?

תמשיך והכול יסתדר.

שאלה: כתוב במאמר, "היינו, שמראים לו את האמת, שפירושו, כי מראים לו את שיעור האמונה שלו, שזה כל היסוד של האמת. שבשיעור שיש לו האמונה, על זה נבנה כל היסוד של הקיום של תורה ומצות". האדם מבין שהוא צריך לבנות את היסוד שלו בעבודה מנקודה שבה אין לו אמונה. איך הוא יודע שהיסודות שהוא בונה באמת יביאו אותו לאמונה? האם העשירייה מראה לאדם את מידת האמונה?

ודאי שהוא רואה זאת רק באור האמונה.

שאלה: אם אני אתפלל לכך שיתוקן האופן שבו אני רואה את החברות ותגיע לי גדלות החברות, האם זוהי סגולה? ולגבי המנגנון של הסגולה, האם צריכה להיות סאה מסוימת או שזה מגיע מעצמו?

זה מגיע מעצמו. במידה שאת רוצה להתקרב לחברות, במידה הזו מגיעה אלייך אותה ההארה, הסגולה.

שאלה: איזה אגו מתפתח כשאנחנו מגיעים למצב של אמונה למעלה מהדעת?

האגו מתפתח ברמה כזאת שאנחנו מרגישים כבר שייכים לדרגת אמונה למעלה מהדעת. אנחנו יכולים להיות או באמונה למעלה מהדעת או באמונה למטה מהדעת, וכאן זו הבחירה שלנו.

שאלה: לגבי אמת ושקר. בכל מצב אנחנו מרגישים שזו האמת. האם זה בנוי כך כדי שנוכל בצורה אמתית לפנות לבורא בבקשות שלנו?

כן.

תלמידה: האם אז בא מצב חדש ואנחנו רואים שהאמת הקודמת הייתה שקר?

יחסית, כן.

תלמידה: ומתי יש מצב שבו יש לנו בחירה בין אמת לשקר?

זה לא לעכשיו. עכשיו אנחנו רק מקבלים משהו מלמעלה וזהו.

שאלה: לגבי המלחמה של העשירייה ביצר הרע. האם יש מקום לשבת מראש ולתכנן תחבולות נגד האגו, למשל מה עושים במקרה שהאגו משתלט, או שתמיד הוא יפתיע אותנו ורק בדיעבד נשתנה?

אפשר לדבר על זה מראש.

תלמידה: מה עושים כשיש למשל התפרצות בעשירייה או כשחברה פתאום מתנתקת, דווקא בזמנים שהכול שקט?

מגבירים את לימוד התורה, את החיבור בינינו, ואז בצורה כזאת אנחנו מתחילים לראות איפה נמצאים.

תלמידה: אבל האם במקביל להגברת החיבור יש מקום לדבר? למשל אם יש התגברות האגו פתאום בין חברות בעשירייה, אז אנחנו קודם מבינות שזה מהבורא, אחרי זה מבינות שכל העשירייה קיבלה את זה יחד כדי להילחם ביצר הרע.

לא תמיד. לפעמים כן, לפעמים לא.

שאלה: כתוב במאמר שהסטרא אחרא ייקח את זה לליבו ויתחיל לתקן את מצבו. איך קורה התיקון האמתי? כי כשאני מרגישה את גילוי הרע, אני במלכודת הרגשות שלי, בבלבול, אי אפשר לעשות תיקונים. וכשאני מרגישה את הרצון או התיקון של החברה, אז יש כביכול מסך ואפשרות לבקש מהבורא. איך מתרחש התיקון האמיתי, האם גם להרגיש בעצמך וגם דרך החברה, או איך נכון?

העיקר בתיקון האמיתי הוא כשאת מרגישה שאת מתחברת עוד ועוד לקבוצה ומוכנה למענן לעבוד, לחיות, לעשות משהו.

תלמידה: וכפועל יוצא אני מגלה את הדאגה העצמית הזאת, אבל עובדת עם זה בקבוצה.

כן.

שאלה: כתוב בטקסט שרבי אלעזר בא לרבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו. מה המשמעות של מגדל גדור?

אני לא יכול להגיד ולא כדאי לנו. אנחנו בהדרגה נכיר את כל הדברים האלה אבל עכשיו אין בכך שום תועלת.

שאלה: לפי האמונה למטה מהדעת, באילו הרגשות, מחשבות, אנחנו מבינים את העבודה כדי לראות את האמת?

זה מה שאנחנו רואים בעולם הזה, כשאנחנו נמצאים באמונה למטה מהדעת. מה שאם כן, ברוחניות אנחנו נמצאים באמונה למעלה מהדעת.

שאלה: מהו הכוח שעוזר לנו בעשירייה לגלות את האגו? איך זה אמור להתעורר, להתגלות בנו?

אנחנו צריכים כל הזמן לחשוב על זה שנפעל לא למען עצמנו, אלא למען החברים. וזאת תהיה העבודה הגדולה והאמיתית ביותר שלנו בתיקון שלנו עצמנו.

שאלה: אני מודע ליצר הרע שלי ולעובדה שאני אוהב רק את עצמי, אבל אני רוצה להיפטר מזה. במצב שאני עדיין לא מרגיש את הבורא, האם לבקש מהחברים עזרה? מהי הפעולה הנכונה במצב כזה?

הפעולה הנכונה היא לקרוא מאמרים שאנחנו עכשיו קוראים, ובהדרגה תראה עד כמה הם ישפיעו עליך, על האגו שלך, ואיך תתעלה למעלה ותתרחק ממנו.

שאלה: כדי לגלות את התכונות החדשות היפות, מהי הנקודה שאנחנו צריכים לתפוס? מה לגלות?

לגלות רצון להשפיע. ואם אתה לא מרגיש אותו, אז בכוח לעשות פעולות על מנת להשפיע.

שאלה: מובן שככל שהאדם לומד יותר, כך הוא מגלה כמה הוא גרוע יותר. האם במקביל הוא מגלה בו יותר את תכונת ההשפעה בכל שלב?

בינתיים לא. מאיפה?

תלמידה: אז באיזה שלב הוא מקבל את התיקון?

כשיעשה מספיק מאמצים, פעולות, חיבורים עם הקבוצה ודרכה חיבורים עם הבורא, ורוצה רק להיות מחובר כ"איש אחד בלב אחד".

שאלה: לימוד התורה מקרב אותנו להשתוות הצורה עם הבורא, אבל באותו הזמן אנחנו מרגישים מרחק. זה אומר שהרצון לקבל שלנו גדל?

גדל, אבל בכל זאת מתקרבים.

שאלה: במאמר כתוב שבמידת לימוד התורה האדם צריך לראות עד כמה הוא מרוחק מהבורא וזו האמת. יוצא שכל החיבור שלנו עם הקבוצה, עם הרב, עם המקורות, כל ההישגים שלנו, כל הניסיון, זה הכול שקר?

כשנרגיש אז נראה. בינתיים אנחנו עוד לא יודעים.

שאלה: ראינו בעשירייה שעד עכשיו לא הייתה ענית תפילה בשום אופן ורק הסתרה של הבורא. ואנחנו רואות את המצב מסביב אז אנחנו מבינות את התשובות. האם לבקש מהבורא ממש בצעקה, "אבא, תתעורר, אין לנו אלא שתלמד אותנו מהו הרצון להשפיע"? זו דרך נכונה שמכוונת לרצון המעשי?

אנחנו לא יכולים לדרוש מהבורא שיתגלה לנו ויראה לנו מה זה רצון להשפיע. הוא לא מחויב. אנחנו מחויבים להתקרב אליו, ובמידה שאנחנו מתקרבים אליו, אז מתוך זה אנחנו נבין מה זה רצון להשפיע. אבל לא שאני דורש מהבורא שיתגלה ויספר לי מה זה רצון להשפיע.

תלמידה: אבל בעשירייה שלנו עושים מאמצים. אנחנו כל הזמן מחוברות ויש לנו רצון להתקרב אליו. ואנחנו מרגישות שאנחנו רוצות, וכמה שמתקרבות ומשתוקקות בכל הלב, זה אולי רצון של צעקה, כי לצעקה מלב שבור יש ענית תפילה.

יפה מאוד. נעים לי לשמוע מה שאת אומרת, אבל זה לא מספיק. צריכים עוד להמשיך.

שאלה: כשאני רואה את הכיעור מבחוץ אני רוצה לתקן אותו ואני תמיד תופסת את עצמי במחשבה, שאני מצדיקה את עצמי ולא ממש רוצה לתקן את עצמי. מה לעשות במקרה הזה שאני כל הזמן מצדיקה את עצמי?

זה האגו שלך. מה לעשות? להמשיך ללמוד, ולאט לאט בהדרגה, פחות ופחות תסכימי עם זה שאת רואה את העולם כרע, אלא תראי את עצמך כרעה ואת העולם, פחות או יותר כמתוקן, נורמלי, טוב ומיטיב.

תלמידה: אני מרגישה את עצמי רעה, אבל ברע הזה, אני כל הזמן מוצאת לעצמי הצדקות.

זה מובן. בינתיים את עדיין אגואיסטית.

תלמידה: אז אולי אני צריכה להשקיע בעשירייה, לעשות משהו בעשירייה?

מובן שאת צריכה להתקרב לעשירייה, להיות יחד עם העשירייה שלך ואז במהרה, תרגישי תשובות אחרות לגמרי מהבורא.

שאלה: שמעתי ממך שצריך לדון בהתגלות האגו בעשירייה. חשבתי לעצמי, אולי ליצור איזשהו תקנון לעשירייה? זאת אומרת, להתכונן ולחזק את עצמנו כלפי אותו אגו ההולך וגדל?

טוב מאוד. תעשו ככה.

שאלה: הזדככות או זיכוך ותיקון, הם אותו דבר?

אפשר להגיד שכן.

תלמידה: הזיכוך או התיקון, תמיד קורה רק בתוך העשירייה, דווקא ביחסים בינינו?

כן. הכי טוב זה ביחסים בינינו.

שאלה: אם אנחנו צריכים ללכת למעלה מהדעת, איך אנחנו יכולים להרגיש מרחק, או התקרבות של הבורא, דרך המוח, או ליהנות דרך הלב שלנו?

דרך הלב. וקודם כל בין החברים ואחר כך מזה התקרבות עם הבורא. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: אמרת שהבעיה היא שאנחנו לא רוצים להתנתק מהאגו שלנו. ונקווה מאוד שאנחנו נראה אותו במצב כזה שנרצה לברוח ממנו?

כן

תלמידה: האם להגיע למצב שנרצה לברוח ממנו זה בידיים שלנו, או שזה בידיים של הבורא?

הכול תלוי ביחס שלנו. כך אנחנו צריכים להגיד.

תלמידה: אז אם אנחנו לא מרגישים שאנחנו רוצים לברוח מהאגו, האם זאת אינדיקציה לדעת אם אנחנו בדרך הנכונה?

גם כן נכון.

תלמידה: חייבים להגיע לזה, שרוצים לברוח מהאגו?

כן.

שאלה: האם לממש, להבין שאנחנו תקועים עם הכוח הגרוטסקי הזה שנקרא "האגו" שמגלה לנו עד כמה אנו מכוערים בתוכנו, ושאנחנו לא באמת מסוגלים לשנות את זה בכוחותינו עצמנו, אלא אנחנו צריכים ליצור רצון מעומק הלב, ונגלה עד כמה אנו והחברים הפוכים מהבורא, ואז נבקש מהבורא עזרה שישנה אותנו. האם לזה הכוונה במאמר?

בעצם כן.

שאלה: כשאדם נמצא בקו ימין ומבין ומרגיש שעליו לעבור לקו שמאל ולהרגיש את המציאות והאגו כאילו מפתח פחד, תחושות איומות, איך לעבוד בצורה נכונה עם התחושות והרגשות האלה?

אתה תלמד איך לעבוד עם זה. תעבוד ותלמד איך, מהניסיון.

תלמיד: דווקא ברגע הזה צריך להתגבר, ויהי מה?

זה תלוי במצב אבל בעיקרון, כל מצב הוא הכרחי. אתה חייב לעבור כל מיני מצבים. כתוצאה אתה תהיה בעל ניסיון. כלומר, תלמד איך לפעול.

שאלה: ככל שאנחנו לומדים ומתקדמים ברוחניות, אנחנו מבינים יותר עד כמה אנחנו בעצם רחוקים מהבורא. ושאם נמשיך להתקדם, הנקודה שבלב שלנו שהיא חלק מהבורא, תגלה לנו עד כמה אנחנו שפלים ובמצב הנמוך ביותר. האם בעצם הבורא מנסה להכין אותנו להתמודדות עם הסטרא אחרא?

הבורא רוצה לפתח בנו תכונות שהן הפוכות ממנו, כדי שאנחנו נרגיש גם אותו וגם מה שהפוך ממנו, ונוכל ללכת על שתי רגליים ואז להתקרב אליו, כך זה עובד.

שאלה: ההרגשה שהחברות שלי מחוברות יותר ביניהן מאשר אני איתן, הבורא מעורר את זה בכוונה כדי שאני אשקיע עוד יותר מאמצים להתקרבות אליהן. ככה הבורא רוצה לקרב אותנו עוד יותר אחת לחברתה?

יתכן מאוד שכך זה בפועל. למעשה החברות בקבוצה ביניהן הרבה יותר קרובות זו לזו מאשר אליך. וכך גם הבורא קרוב יותר אליהן מאשר אליך.

תלמידה: זה כדי שאני אשקיע עוד יותר מאמצים?

כן.

שאלה: נאמר מגיע איזשהו מצב מחברה, מחשבה כלשהי שקצת תוקעת. איך נכון לצאת מהמצב הזה למצב חדש, ולהיכנס לעשירייה או דרך העשירייה למשל אם את מתפללת אבל הבורא לא משחרר?

כאן יש הרבה מאוד אופנים. תנסי להתחיל לשיר, לרקוד, ותראי איך במהירות זה מוציא אותך מהמצב הקודם למצב החדש.

שאלה: האם ככל שאנחנו מגלים יותר הפכיות, כך גם יש יותר צורך בעזרת הבורא?

כן.

שאלה: כשהאגו משתלט עליך, יש שיטה מיד לצאת מעצמך וכאילו להסתכל על המצב מבחוץ, לבקש מהבורא? איך לא לטבוע לחלוטין בתוך זה, או שזה לא בשליטתנו?

זה לא בשליטתנו ולא בכוחותינו, אלא זה האגו הענק שמדבר מתוכך. אגו ענק. אז אין מה לחייך. תבכי.

שאלה: איפה הכיוון היותר נכון בעבודה בעשירייה, כשמרגישים שמישהי מהחברה יותר חזקה ומישהי יותר חלשה בעבודה הרוחנית שלי, או כשאני מתבטלת בפני כל הקבוצה? לאן אני צריכה להשתוקק, להתכוונן יותר?

צריך להשתוקק למרכז הקבוצה.

שאלה: היום אמרת, תתחילו להשפיע לחברים, להשפיע עליהם ותגלו או תבינו שמאחוריהם מתגלה הבורא. איך זה פועל הלכה למעשה?

תתקרבי אליהם, תתחבקי עמן, תשירי איתן, תרקדי, תעשי כל מה שאת יכולה כדי להיות קרובה אליהן עד כמה שניתן.

שאלה: אמרת שאנחנו נראה את האגו שלנו בכזאת צורה, אופן שנרצה לברוח ממנו. זה במקרה שהבורא יהיה גדול בעינינו?

כן.

תלמידה: אפשר לבקש ממנו לראות את גדלותו בהתאם לזה?

תבקשי. שום דבר לא אסור לך.

תלמידה: איך האדם ירגיש את זה, יגלה את הגדלות הזאת?

אז תביני איך. אני לא אענה לך, תעשי מה שאני אומר לך וזהו.

שאלה: מה בדוגמה הזאת מכוון את האדם לבורא ומעורר בושה?

הוא מרגיש את עצמו כגרוע מכולם.

תלמיד: למה? הרי הוא רוכב על החמור שלו, הוא באגו שלו. מי מראה לו שהאגו שלו מכוער, ואומרים לו "תפנה לבורא שעשני"?

זה האגו עצמו אומר.

תלמיד: יש לנו היום שמחה גדולה, שני חברים מהעשירייה סוף סוף נפגשו בצורה פיזית.

טוב מאוד. תתקדמו.

שאלה: מהיכן אנחנו לוקחים את הכוח לא להוסיף לתורה כלום, ולהגיע למצב להיות באמת ערומים. ולרצות רק להלביש את התורה ולא להוסיף כלום?

אנחנו לוקחים את הכוח הזה מחיבור בינינו ובלימוד תורה. אין לנו יותר אמצעים.

שאלה: למה צריך להיות רכוב על חמור כדי לראות את הכיעור?

אתה צריך להיות למעלה מהחומר שלך, מהאגו שלך שאתה רוצה לשבת עליו, אז אתה תרגיש איפה אתה נמצא. זה נקרא "לרכב על החמור".

שאלה: עם איזו מסקנה אני צריך לצאת מהמאמר הזה, מה אני צריך לקחת לעבודה בעשירייה?

אולי אתה צריך עוד כמה פעמים לקרוא את המאמר. ואחר כך לראות איך אתה יכול להתחיל לעבוד עימו, שהוא יהיה חי בך.

שאלה: נראה כאילו שזה מכוון לעבודה הפנימית שלי, לא כחלק מהעשירייה, כאילו עבודה פרטית שלי. האם זה נכון או?

בסדר שיהיה ככה. בכל זאת תקרא כמה פעמים, נגיד פעמיים שלוש ותראה איך זה עובד בך.

שאלה: אם מתגלים רבדים חדשים נוספים של האגו שלנו, אנחנו צריכים קודם כל בעצמנו לנסות ולהתמודד איתם. לעסוק בחינוך עצמי דרך הקבוצה, או ישר לפנות לבקשת עזרה?

הכי טוב זה ישר לפנות לבורא, אחרי שאנחנו מבינים מה נדרש מאיתנו. תחשבו על זה.

(סוף השיעור)

---

1. או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה על חטאתו אשר חטא (ויקרא, ד', כ"ח)↩