שיעור בוקר 12.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 276, "הקדמת ספר הזוהר"

מאמר "מוליך החמורים", סעיפים 101-105

קריין: זוהר לעם, כרך א', עמ' 276, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "מוליך החמורים", סעיף 101.

אנחנו ממשיכים ב"מוליך החמורים" ולכן אין מה לדבר, כי הטקסט בעצמו כל כך מושך קדימה, שאין מה להוסיף.

".101 וביד המצרי חנית. זהו מטה האלקים, שנמסר בידו. כמ"ש, ומטה האלקים בידי. וזהו המטה, שנברא ערב שבת בין השמשות. וחקוקה בו חקיקה קדושה, השם הקדוש. ובמטה הזה חטא בסלע. כמ"ש, ויַךְ את הסלע במטהו פעמיים. אמר לו הקב"ה, משה, לא לזה נתתי לך את המטה שלי, חייךָ, לא יהיה עוד בידך מכאן והלאה.

בין השמשות, הוא המיתוק הגדול של המלכות בבינה, עד שאין להבחין בה, אם היא מלכות או בינה. כי בשבת עולה המלכות לאו"א, ונעשית בינה. ובערב שבת בין השמשות אינה עוד בינה ממש. אבל גם אינה ניכרת לבחינת מלכות.

וזה עניין עשרת הדברים, שנבראו בין השמשות. שאז אין היכר בהם מאין מוצאם, אם מבינה אם ממלכות. כי גם בנוקבא עצמה אין אז היכר.

וזה עניין המטה שנברא ערב שבת בין השמשות. ומטעם זה חקוקה בו חקיקה קדושה, השם הקדוש. וחקיקת השם הקדוש, מורה על בינה, שממנה נמשכה הקדושה. חקיקה קדושה מורה על המלכות, שהיא רק חקיקה לקבל את השם הקדוש.

וב' החקיקות הללו היו כלולות במטה, כמו בחינה אחת בלי היכר, מטעם שהוא נברא ערב שבת בין השמשות. וע"כ היה כוחו יפה להמשיך לישראל כל האורות וכל הניסים והנפלאות, שהם המשכת אורות הבינה במלכות. ועל ידו זכה משה לבינה עילאה, ולבחינת איש האלקים. והוא הנקרא מטה האלקים ע"ש הבינה. והיא הנקראת חנית, ו' דהוי"ה, המזדווג עם ה"ת.

והנה המלכות נקראת צור, והבינה נקראת סלע. והזיווג הפנימי של זו"ן, בעת שעולה לאו"א, והנוקבא משמשת בכלים דאמא, מכונה הזיווג דהכאה בשם דיבור. והזיווג החיצון של זו"ן במקומם עצמם, מכונה זיווג דהכאה.

וזה שנאמר למשה, והכית בצור ויצאו ממנו מים. כי הצור הוא מלכות, שבה נוהגת הכאה. אבל גם כתוב, ודיברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו, כי כשהסלע במקום בינה, מכונה הזיווג בשם דיבור. וזהו, חטאו של משה, כי שימש במטה שלו פעמיים. כי מלבד שהיכה בו בצור, היכה גם בסלע. כלומר פעמיים. ונמצא שחטא בסלע, כי בו אינה נוהגת הכאה, אלא דיבור.

ובמטה הזה חטא בסלע. כי מתוך שבמטה האלקים לא היה היכר, אם שייך למלכות או לבינה, ע"כ יצא לו לשמש עימו גם בסלע. כמ"ש, ויך את הסלע במטהו פעמיים, בצור ובסלע. אמר לו הקב"ה, משה, לא נתתי לך המטה שלי שתשמש עימו גם בבחינת הסלע."

שאלה: איך יכול להיות ככה, מה זה המטה הזה, שכשהוא נחקק יש שם איזו חלוקה של הזמנים?

איזה איסור יש כאן, על מה אתה מדבר?

תלמיד: כתוב שהמטה זה כשמשה לקח אותו מהמצרי ואחר כך הוא מת ב-120 שנה וכן הלאה.

מה שאתה חושב זה יכול להיות לפי מה שכתוב פה ושם, יכול להיות שכן ואפשר לצרף את הכתבים האלה זה לזה, אבל תשמע מה שהתורה אומרת. אין מוקדם ומאוחר בתורה, אין עניין זמן בתורה, זה יכול להיות ממש קפיצה ממקום למקום. חכה. אתה מדבר כמו לינגוויסט שבודק "איפה זה כתוב בספר".

תלמיד: איך מתחברים כל מיני אירועים כאלה, מה זה המטה?

כך כתובים בתורה כל מיני דברים. אין בתורה מוקדם ומאוחר, אין זמן בתורה כי הכול בא על ידי המאור המחזיר למוטב והאור העליון, ולכן זה יכול להיות הדף הראשון מספר התורה והדף האחרון מספר התורה ועוד כמה קטעים באמצע. זה לגמרי לא חשוב, כי מדובר על שדה האור שפועל על הנבראים השבורים כדי לסדר אותם, לאחד אותם עוד ועוד, למבנה של אדם הראשון.

תלמיד: מה זה המטה הזה שמשה הולך איתו הרבה זמן, כאילו תמיד נמצא עם המטה?

בוא נקרא ונראה. טוב שיש לך שאלה.

שאלה: כתוב "ויַךְ את הסלע במטהו פעמיים", למה כתוב שהוא מכה פעמיים?

אנחנו נראה שזה לא טוב, שמשה דפק פעמיים עם המטה בסלע ולא פעם אחת, זה כביכול חוסר אמונה. אנחנו נראה את זה, יהיה כתוב על זה הרבה.

שאלה: מה עלינו ללמוד על ההבדל בין "להכות בסלע" לבין "לדבר לסלע"?

זה הבדל במידת ההשפעה. הכול עוד מעט יהיה בטקסט שלפנינו.

שאלה: מה המשמעות שלהכות בסלע, שזה בינה, כלומר דיבור, למה הוא היכה בבינה?

הוא היה צריך לפנות לדרגת בינה, נכון, אבל להכות זה לא להכות פעמיים. אני לא רוצה להוריד מהסיפור, אני רוצה שאתם תישארו עם השאלה ועוד מעט אנחנו נגיע לתשובה שהזוהר נותן.

שאלה: המטה זה כלי להעברת אורות מהבינה למלכות?

כן.

קריין: 102.

".102 מיד כתוב, ויירד אליו בשבט. כלומר, בדין קשה. ויגזול את החנית מיד המצרי. כי מאותה שעה נמנע ממנו המטה, החנית, ולא היה עוד בידו לעולם. ויהרגהו בחניתו. שמשום אותו החטא, שהיכה את הסלע במטה, הוא מת, ולא נכנס לארץ הקדושה. ואור זה נמנע מישראל.

כי מכוח הזיווג הגדול דעתיק יומין, לא היה צריך להתבטל כלל הס"ג, אלא רק הב"ן לבדו. ואז היה תכף הב"ן עולה ונעשה ס"ג לנצחיות. אלא מתוך שהס"ג והב"ן היו דבוקים יחדיו, התבטל גם הס"ג עם הב"ן, שע"כ נחרבו בינתיים המקדשים. ומאותו הטעם התבטלה גם הארת משה לבני ישראל, כי הוא עוד חטא ביותר בדבר החיבור של הב"ן עם הס"ג, ע"י הכאת הסלע.

ולכן, ויירד אליו בשבט, בדין קשה, כי ביטול הס"ג נעשה בדין קשה, כי באמת אין לו שום חיבור עם הב"ן. וביטול הב"ן אינו נוגע אליו כלל. כמ"ש, ייוודע כמביא למעלה בסבוך עץ קרדוּמות, ועתה פיתוחיה יחד, בכַשִׁיל וכֵילַפּוֹת יַהלוֹמוּן. כי מחמת העלאתה והמתקתה של המלכות ועלייתה אל הבינה, נעשה עתה, כמו מביא למעלה בסבוך עץ קרדומות. כי גם הס"ג התבטל בגלל עלייה זו, כלומר, בכשיל וכילפות יהלומון.

ולכן כתוב, ויגזול את החנית מיד המצרי. כי מאותה שעה נמנע ממנו המטה, החנית, ולא היה עוד בידו לעולם. כי החנית הייתה שייכת באמת לב"ן. וע"כ התבטלה הארתו לעולמים. כי הב"ן עצמו התחדש אח"כ, ונעשה ס"ג לנצחיות. וע"כ אין עוד עניין לשימוש המטה בהכאה.

וע"כ כתוב, ויהרגהו בחניתו, שמשום אותו החטא, שהיכה את הסלע במטה, מת. כי לולא נזהר לשמש עימו רק בצור ולא בסלע, לא היה הס"ג מתבטל עם הב"ן, ולא היה מת, אלא עולה תכף לס"ג.

ולא נכנס לארץ הקדושה, כי ארץ ישראל היא עליית הב"ן אל הס"ג. וע"כ נקראת הארץ הקדושה. כי המוחין דבינה, המאירים אז בה, נקראים קודש. ובטרם גמה"ת, שיש עליות וירידות, ע"כ יש חורבנות וגלויות. אבל בגמה"ת יישאר הב"ן בס"ג, כעניין ארץ ישראל, לנצחיות. ולא תהיה יותר שום גלות."

שאלה: בטקסט מדובר על חיסרון של הוי"ה. מה היא העבודה שאנחנו צריכים לעשות בשבת כדי שתתחבר להא תחתונה?

אני מבקש לשאול לפי מה שאנחנו קוראים. השאלות שלך יכולות להיות מאוד יפות, אבל לא ראיתי כאן מקום לשאלה כזאת. מה זה שבת, מה זה עלייה בשבת ותיקונים. אנחנו נגיע לזה.

שאלה: מה צריך להיות הקשר בינינו, החברים בעשירייה כדי שהקריאה תיכנס יותר ללב שלנו?

הקשר צריך להיות ככל היותר. מה זה קשר? אם אין קשר אז אין לתורה לאן להיכנס. התורה נכנסת באותו קשר שאנחנו בונים אותו, הקשר בין בינה למלכות בעצם, וזה מה שאנחנו צריכים לסדר, להכין ואז יהיה מקום לגילוי אור התורה.

תלמיד: יש חברים שכתבי רב"ש יותר מעוררים בהם רגש ויש שבעל הסולם יותר מעורר בהם את המחשבה. מה היחס הנכון לכתבי הזוהר, באילו כלים לתפוס את מה שקורה פה?

יש כאלה שאוהבים לקרוא זוהר, יש כאלה שאוהבים לקרוא ספרים אחרים, אפילו של בעל הסולם שם, תע"ס או "עץ חיים", יש ויש, אבל אנחנו חייבים לעבור את הספר הזה שנקרא "הקדמת ספר הזוהר", שכולל בתוכו את כל ספר הזוהר ובכלל את כל התורה.

אז נעבור אותו בסבלנות, לא לאט לאט כי אנחנו הולכים בקצב, עד כמה שאנחנו יכולים בקריאה ראשונה להיכנס לזה. אחר כך אתם תראו עד כמה זה עוזר לכם, זה פותח את הנשמה. תראו עד כמה זה יהיה כך.

שאלה: בזמן האחרון דיברנו על מה שקורה ויש איזו הרגשה שזה קורה בעולם האצילות. ועכשיו אני שומע על פרצופים, מ"ה, ב"ן, ס"ג, עולם אדם קדמון?

לא נאמר אדם קדמון, הכול שייך לעולם האצילות.

שאלה: כתוב שאף בית מקדש לא יכול להתקיים בלי מוחין דס"ג, זה אומר שאם אין חסדים, ישראל לא יכולים להרים את השכינה מעל ראשם?

כן. מוחין דס"ג זה אותו אור החסדים שמחזיק בתוכו את אור החכמה. אם אין אור חסדים אז אין לאור החכמה לאן להתלבש. לכן התיקון הראשון צריך להיות שאור הבינה ימלא את הכלי, את הרצון לקבל.

שאלה: מה ההבדל בין סלע לבין צור? על מה מדובר כאן?

משה לא פנה ולא ביקש ולא התפלל ולא התייחד עם זה, אלא הלך והיכה. אנחנו עוד מעט נקרא ונלמד על זה.

שאלה: מה זה אומר שס"ג וב"ן מתבטלים כדי שיוכלו להיכנס לארץ ישראל?

ס"ג וב"ן זה בינה ומלכות שמתחברים ויחד הם מייצבים את המושג הזה שנקרא "ארץ ישראל". "ארץ" זה רצון, שזה בא מהמלכות ו"ישראל" ישר-אל, שזה דרך בינה להגיע לכתר.

שאלה: איך אנחנו נפטרים מהחלק הזה ברצון לקבל שלנו? מה זה חוסר בושה? ואיך אנחנו שמים לב לדבר הזה?

אנחנו לא נפטרים מאף חלק ברצון לקבל, אנחנו מתקנים את הרצון לקבל כך שהוא לא יפריע לנו, ואפילו יסייע לנו להתקרב לאור אין סוף.

תלמיד: מה קורה לרצונות שלנו בעלייה מב"ן לס"ג?

איזו שאלה. אם אדם נמצא במצב שהוא יכול לעלות תיאורטית ממלכות לבינה, הוא כבר נכנס ישירות לעולם הבא, הוא מגיע לכיסא הכבוד. עליית המלכות לבינה זה תיקון גדול מאוד. למשל כמו שלמדנו קודם, כשמלכות מקבלת את תיקון הראשון שהיא עולה לבינה, ואחר כך את התיקון השני, שעולה לחכמה ולכתר, אלה תיקונים גדולים מאוד של הרצון לקבל, כי הוא מקבל כוחות וכוונות בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם יכולה או צריכה הנשמה של משה לתקן את החטא שלו ובכל זאת להיכנס לארץ ישראל?

אנחנו נלמד את זה בעתיד. בינתיים נשאיר את השאלה כמו בהרפתקה שאנחנו קוראים ויש לנו שאלות ואנחנו עוד לא יודעים את הפתרון. איך משה נכנס לארץ ישראל, מי עוזר לו אם הוא נכנס ואם לא - אז איך בכל זאת דבר כזה יכול להישאר. נלמד. שאלה טובה מאוד. תשובה נקבל במקום.

שאלה: למה בינה נענשת דווקא עם המוות של משה? האם הבינה היא לא חסדים, לא רחמים, דווקא היא זאת שצריכה לא להיענש.

תכונת הבינה אחראית על תיקון המלכות. לכן מה שקורה במלכות הבינה צריכה לתקן.

שאלה: כתוב שבסוף התיקון ב"ן יהפוך לס"ג ויהפוך לארץ ישראל. לא יהיו יותר גלויות. מה הערבון שלא יהיו עוד גלויות?

אין יותר תיקונים. עם עתיד ב"ן לעלות לס"ג ומ"ה לעלות לע"ב ויהיה במקום זעיר ואנפין ומלכות זיווג בין חכמה ובינה, אז אין יותר מה לעשות. לכן זה יהיה עד גמר התיקון.

שאלה: בעלייה מס"ג לב"ן, מה קרה למ"ה?

יש לנו ע"ב, ס"ג, מ"ה, וב"ן. אז מ"ה עולה לע"ב, וב"ן עולה לס"ג.

שאלה: האם שימוש במטה כחנית, זה סימן לפעולה נגד חבר?

לא, אנחנו לא מדברים על מצבים שאנחנו עוברים אותם ומשתמשים בכל הכלים שאנחנו קוראים בפרשה שזה כאילו בידינו. לא. קודם נלמד לאט, לאט, איך אנחנו מתקרבים לתכונות האלו, ואז נראה האם אנחנו בהחלט יכולים לזכות להגיע לדרגה שלהם, לדעת איך אנחנו יכולים להשתמש בהם, ככה זה יהיה.

שאלה: באמצע קטע 102, כתוב שמאותה סיבה התבטלה הארת משה לבני ישראל, מאחר והוא חטא בחיבור של ב"ן וס"ג, כשהוא היכה בסלע. לאחר מכן כתוב, שהארתו התבטלה לתמיד, מאחר וב"ן עצמו התחדש והפך להיות תכונת הס"ג, למה פעולה של משה נקראת חטא? הרי יש רושם שרק בזכות הפעולה שהוא עשה נוצרה ההזדמנות לחבר את ב"ן וס"ג.

אני לא יכול. אני רוצה שתבינו את זה לבד במידה שבה נקרא בספר הזוהר. אנחנו לא קוראים סתם בשביל להבין. אנחנו קוראים גם כדי להתחבר עם ספר הזוהר, שהספר הזה ישפיע עלינו.

תלמידה: למה הפעולה של משה נקראת "חטא"?

מפני שהוא לא השתמש נכון עם כוח המטה שבידו.

שאלה: איך יכול כוח גבוה כמו משה לעשות משהו לא בסדר כמו מכה בסלע?

אין שאלה על זה בכלל. כל מה שעושים כל מיני גיבורים, נגיד בספר התורה, הכול נעשה מיד הבורא. זה לא שמשה אשם, או מישהו אחר, אלא הם עושים מפני שהבורא סובב אותם וכך הם עושים. שום דבר לא נעשה אלא אך ורק ביד הבורא.

שאלה: מהי הפעולה של המטה בעשירייה?

אנחנו נלמד על הפעולה של המטה, יש שם כמה פעולות.

שאלה: מה מייצג הסלע?

הסלע מייצג את הרצון לקבל שמתקשה להתחבר עם הבינה.

שאלה: מה מהעבודה שלנו בקבוצה זה לעלות ממלכות לבינה?

ודאי שזו עיקר העבודה שלנו. כמו שכתוב, שעתיד מ"ה להיות ע"ב, וזו"ן להיות ס"ג, וכן הלאה. אנחנו חייבים לראות את הדברים האלה לפנינו.

שאלה: מצד אחד ב"ן וס"ג לא יכולים להיות מחוברים יחד, אבל כשמשה היכה בסלע אז יצא שהם נפלו, כי הם מחוברים יחד. איך יכול להיות דבר כזה, כי כתוב שהם לא יכולים להיות מחוברים.

אבל אנחנו בכל זאת רואים שע"ב, ס"ג, מ"ה, וב"ן, הם כך קשורים, כשחכמה מתגלה בזעיר אנפין, וס"ג מתגלה במלכות.

תלמיד: יוצא שמשה לא ידע שהם מחוברים, הוא חשב שהוא עושה זיווג, שהוא רוצה לבטל את ב"ן, אבל יצא שהתבטל גם הס"ג. זה עיקר החטא?

אני עוד לא יודע, אני לא נותן לכם תירוץ. ובצורה כמו שאתה מסביר, זה יפה לסיפור ילדים.

שאלה: מה זה אומר בעשירייה להעלות את מלכות לבינה?

שכל הרצון לקבל שיש לנו, אנחנו לא רוצים להשתמש בו לעל מנת לקבל - זה צמצום, ואנחנו רוצים על ידי המאמץ שלנו להשתמש בו רק כדי להצטרף למשפיע - זה מלכות שעולה לבינה, והיא בעצמה לא משתמשת עם הכוח שלה, שזה הרצון לקבל. ואז היא מקבלת כוחות מהע"ב שהם מוסיפים לה כוח קבלה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: זה כבר במדרגה הבאה?

את זה נלמד, אתם קופצים מקצה לקצה בכל מיני דרגות.

שאלה: בחטא אדם הראשון, אנחנו לומדים מה התוצאה הטובה שיש מזה?

כן.

תלמיד: בתורה יש הרבה חטאים, מה זה אומר חטאים, במיוחד אם מדובר על השתלשלות מלמעלה למטה?

חטאים בתורה זה הכול, החל מלקבל על מנת לקבל, עד לדברים הקטנים ביותר, שלא רוצים, או לא יכולים, להשתמש עם המסך בעל מנת להשפיע. זה בעצם החטא, אין חטא אחר.

שאלה: איך זה קורה מלמעלה למטה, ומה זה אומר שהבורא מביא עד לנברא את המציאות כשמדובר על חטאים? ואם מדובר מלמטה למעלה אז מדובר עלינו, אנחנו כמשה עולים ועושים חטאים? איפה ממוקם החטא הזה?

רק על ידי תפילה, אין לנו שום דבר לעלות או לרדת, או משהו לעשות, רק תפילה, כי אנחנו רוצים להצטרף לאותם הכוחות, או לעורר אותם הכוחות, שיכולים לעשות מאיתנו יותר כלים דהשפעה.

תלמיד: אנחנו מנסים לעורר את כוח המשה אצלנו?

כן.

תלמיד: יכול להיות שהוא יחטא? מה זה אומר, כשאנחנו מעוררים? אנחנו צריכים להיות מודעים לדברים האלה שאנחנו קוראים פה?

תלוי באיזה מצב אנחנו נמצאים. אם אנחנו מתחברים יחד, אז כבר אנחנו בונים כוח שנקרא משה, כי משה זה כלל ישראל, זה סכום הכלים שרוצים להתחבר ולעלות לקראת הבורא, ואז אנחנו מתפללים שיהיו לנו כוחות כאלה.

תלמיד: אבל מה זה אומר, שאנחנו נתפלל ויהיה איזשהו חטא שיצא? יכול להיות דבר כזה?

אם אנחנו נבקש דברים לא טובים, לא נכונים, אז ודאי שיכול להיות חטא. אלא איפה ההבטחה שאם אנחנו מבקשים אנחנו תמיד מקבלים דבר טוב?

תלמיד: אנחנו עלולים לחטוא גם כמו שקרה למשה?

זו דוגמא שזה יכול לקרות.

שאלה: השימוש הנכון במטה יוצר אור חוזר?

לא.

שאלה: דיברנו על כך שמשה זה כל עם ישראל בפועל, זאת אומרת זה התאספות, אסיפה. איך יכול להיות שיש התכללות בדרגה כזו ויכול להיות שם חטא? במה הוא החטא, מה הייתה הבעיה?

בכך שהם לא חישבו מראש את הכוח שלהם ורצו לקבל למען הבורא, אבל יצא שקיבלו למען עצמם. עוד נראה. אין סיבה למהר. אתם רוצים הכול במקום והכל בצורה גשמית.

תלמיד: אבל אתה אומר שכשיש חיבור בעשירייה זה מספיק למימוש.

חיבור בעשירייה זה התנאי הראשון. אבל לא שאתם אוחזים ידיים ורוקדים הורה. יש עוד הרבה תנאים, הרבה עליות, הרבה הגבלות שאתם צריכים לקבל על עצמכם, תלוי בגובה שאליו אתם רוצים לעלות, על מה אתם מבקשים.

שאלה: מה קורה שהכוח הזה שנקרא משה, אומרים עליו שתלש את החנית מידו של המצרי והרג אותו?

גם זה עוד לפנינו. בצורה כזאת הוא חשב שהוא הולך לתקן את הרצון לקבל שמתגלה במלכות.

שאלה: האם אנחנו מקבלים משהו למען עצמנו, או בעל מנת להשפיע? איך אנחנו יודעים לברר את זה?

קודם כל אנחנו רואים את זה ממידת החיבור שלנו עם החברים. אם אני נמצא מחובר עם החברים כך שאני מרגיש שאנחנו ממש כגוף אחד, אז כנראה שאני הולך לקראת התיקון. אם אני לא חשבתי על זה ולא דאגתי לחיבור בינינו, אז כנראה שאני הולך לכיוון לא נכון. קודם אנחנו צריכים להכין את הכלים.

תלמידה: אז אם יש לנו החיבור הזה, אנחנו יכולים להרגיש שמה שלא נקבל זה קבלה על מנת להשפיע?

אנחנו צריכים לדאוג לכך שהקבלה שלנו, או כל פעולה אחרת שלנו, תהיה כדי להשפיע. למי להשפיע, כמה להשפיע, מה התוצאה שצריכה להיות, את זה אנחנו צריכים לראות בשאלה שלנו.

שאלה: משה חטא וקיבל באהבה את העונש מהבורא. האם אנחנו צריכים ללמוד ממנו לא לחטא, או לקבל באהבה את העונש מהבורא?

גם זה וגם זה. להשתדל לא לחטוא, אבל אם בכל זאת, כול מה שמקבלים מהבורא, מקבלים באהבה.

שאלה: מה זה שהאין סוף מתעלה בתיקון של הרצון לקבל שלנו? איזה סוג של בקשה צריכים להעלות כדי לא ליפול לרצון לקבל?

מה שאנחנו מרגישים ברצון לקבל ורוצים להשתמש במקומו ברצון להשפיע, על זה אנחנו מבקשים תיקון, שיבוא האור העליון, יאיר על הרצון לקבל, והרצון לקבל יתהפך לרצון להשפיע ואז נוכל להשתמש בו על מנת להשפיע ולעלות לדרגה שלו.

שאלה: : מדובר פה על מצב של בין השמשות, שאי אפשר להבדיל בין מלכות לבינה. מה זה המצב הזה בעבודה שלנו?

זה באמת מצב שאנחנו לא יכולים בדיוק להבדיל בין על מנת לקבל, לעל מנת להשפיע, כוח הטוב, כוח הרע, וזו בעיה. זה נקרא בין המצרים, כשנמצאים במצב שלא יודעים בדיוק להבחין בין הכוח הטוב והכוח הרע. עוד נתקע בזה ונתקן את זה ונלמד. יש עוד הרבה דברים.

שאלה: מהו המטה בעבודת העשירייה?

מטה זה הכוח שאנחנו מחזיקים בו ואם מחזיקים בו, אנחנו לא טועים ולא נופלים. זה קשר מלכות עם בינה.

תלמיד: איך אנחנו משתמשים במטה הזה נכון כדי לא לחטוא?

מתוך זה שאנחנו מתחברים בינינו, אנחנו בונים את המטה, את החיבור בינינו. ועל ידי הקשר שנוצר, מבינינו אנחנו מתחברים לבינה, כי כל אחד מבטל במשהו את הרצון לקבל שלו וכל אחד מתחבר לרצון להשפיע הקטן שמאיר לו ואנחנו תופסים בסך הכול את הכוח הזה, המושג שנקרא "מטה", מפני שהרצון לקבל נקרא "מטה בחשיבות".

תלמיד: איך נוכל לעזור זה לזה לאחוז במטה הזה כדי להחזיק בו?

אתה משתדל להראות לחברים, וככה כל אחד לאחרים, איך אנחנו יכולים יחד להחזיק במטה.

שאלה: האם בין השמשות לא צריך לנסות להבחין בין מלכות לבינה, אלא זה זמן התפילה, הבורא פועל ועלינו רק להתפלל?

נכון, את צודקת. כשאנחנו לא מרגישים מצב ברור, זה זמן לתפילה, גם בבוקר וגם בערב.

תלמידה: האם אפשר להגיד שבגלל זה משה לא הבין שכאן הבורא רצה לפעול וניסה לפעול במקומו?

לא, נראה אחרי כן מה מהות הטעות שלו, אם בכלל הייתה פה טעות. אנחנו עוד נחקור את זה, לא צריך לנסות להסיק מסקנות בצורה מתחכמת.

תלמיד: כתוב ש"אין צדיק בארץ אשר טוב ולא יחטא". אז לפי החטאים אנחנו לומדים, אבל יש מצבים שכתוב "שב ואל תעשה עדיף".

כן.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לקבל כלים כלשהם להבדיל בין שני המצבים אלה?

מתי אנחנו צריכים להעדיף מצב זה על פני מצב אחר? זאת באמת שאלה, בדרך כלל השאלות שלך טובות, אבל אני לא יכול עדיין להסביר.

"שב ואל תעשה עדיף", מדובר על מצבים שכנראה לא מבוררים עד הסוף. וב"אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא" מדובר כל פעם על עלייה, כשאדם צריך להשתדל להיות צדיק והוא מגיע למצב שהוא אדם רגיל ואחר כך עולה לדרגת צדיק והופך ל"אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא", חוטא ונופל שוב לרצון לקבל אבל יותר גדול, ושוב עושה את זה, לצורך עלייה.

תלמיד: זאת אומרת, זה לא בידנו להבדיל בין זה לזה?

לא, אנחנו עוברים את המצבים האלה, מכירים אותם וכך אנחנו מבינים שזו דרך התיקון.

שאלה: אמרת, שכל פעולת חיבור עושה תיקון, אם אנחנו עושים פעולות חיבור, האם הן מצטברות לפעולה נכונה עם המטה, האם זו תוצאה של פעולות החיבור?

כן, ודאי.

שאלה: אמרת, שמשה הוא ישראל ודרך משה יגיע מילוי לכל הכלים, אם משה מסיים את התיקון שהוא ישראל, החנית הזאת שהרגה את המצרי זה אומר שהוא המית את האגו שלו עצמו?

משה הוא לא בן אדם, הוא הכוח הכללי שנמצא בין כל אלו שמתחברים ומשתדלים לעלות לדרגת הבורא. ולכן כדאי לנו לראות את הדבר הזה ככוח, שנמצא בכל אחד ואחד.

שאלה: המטה הוא המאמץ הזה לחיבור בינינו שאנחנו מצליחים להחזיק, ופה נראה כאילו הפעולה הזאת של משה שהוא כתוב אפילו שהוא גזל את המטה, זו כאילו פעולה מכוונת שלו. וזה לא משהו שפעל עליו מלמעלה?

נכון. ככול שמשה זו המדרגה בין עם ישראל לבורא, כך זה לפעמים נראה לנו שהבורא פועל יחד עם משה, ואפילו לפעמים משה פועל לצד עם ישראל, ולפעמים משה פועל לצד הבורא, יש ביניהם קשרים לא אחידים. אנחנו נראה את זה, כי אחרת לא יהיה קשר ותיקון. התיקון צריך להיות כך שבכל זאת יש מעבר בין דרגת משה לבין עם ישראל והבורא ויש שם עוד כמה דרגות באמצע.

תלמיד: אז הוא חשב שהוא עושה פה תיקון או שהוא פשוט שיתף פעולה עם העליון?

הוא תמיד חושב שהדרגה הזאת ודאי שהיא תמיד נמצאת ברצון לתקן, אבל שוב, כדי לתקן הוא חייב לחטוא, לרדת, לתת פעמיים מכה ועוד.

שאלה: האם תנאי כדי להתחבר זה קודם לשנות כוונה או תנאי כדי לשנות כוונה זה קודם להתחבר. איזה תנאי יש למה?

צריך קודם להתחבר, זה לפני הכול. עם עיניים עצומות, לא חשוב באיזו כוונה, בואו אנחנו נתחיל להתחבר. ועל ידי כך שמתחברים, אלו עם אלו, אלו עם אלו, העיקר ישנה עשירייה, אנחנו צריכים בתוך העשירייה לקבוע חיבור. ואז מתוך זה נראה מה קורה לנו, נלמד מה זה נקרא חיבור.

קריין: קטע 103.

"103. כתוב, מן השלושים נכבד ואל השלושה לא בא, וישִׂימהו דוד אל משמעתו. אלו הם שלושים שנה עליונות, שהיה לוקח מהן והמשיך למטה. ומהם הוא היה לוקח והתקרב. ואל השלושה לא בא. הם היו באים אליו, ונותנים לו בחפץ לב, והוא לא בא אליהם.

ג"ר, חב"ד, נקראות שלושים, ג"ס שכל אחת נכללת מעשר, שהן כלל המוחין המאירים ב-6000 שנה. ונשמת בְנָיָהוּ, הבאה מהזיווג הגדול דעתיק יומין, המקבץ מכל אלו הזיווגים של 6000 שנה, בזיווג רב פעלים ומקבצאל בקומה אחת, שהיא בניהו בן יהוידע, נמצא שמקבל ומתכבד מכל אלו שלושים שנה העליונות.

כלומר, שהיה לוקח מהמוחין דשלושים שנה. ונמשכים אל הנשמה שלו למטה, בסוף כולם. ומהם הוא היה לוקח והתקרב. כי כל הקומה שלו היא רק ממה שלקח וקיבץ מהזיווגים שלהם, שבאו בזה אחר זה.

ועכ"ז, אל השלושה לא בא. הם היו באים אליו, ונותנים לו בחפץ לב, והוא לא בא אליהם. כי אע"פ שהם נתנו לו כל מעלתו הנשגבה בחפץ לב, עכ"ז הוא לא יכול לבוא אצלם אח"ז ולקבל עוד מהם. כי מתוך ביטול המסך דב"ן, התבטל לו ג"כ מסך דס"ג, ונשאר לבלי מסך. וע"כ לא היה יכול לבוא אצלם, להעלות מ"ן ולקבל מהם עוד."

זה הקשר בין שלושת הספירות ג"ר חב"ד.

קריין: 104.

"104. ואע"פ שלא נכנס במניין וחשבון שלהם, עכ"ז כתוב, וישימהו דוד אל משמעתו, שלא נפרד מלוח ליבו לעולם, כי אין להם פירוד לעולם. דוד שם ליבו אליו, והוא לא שם ליבו לדוד. משום שהתשבחות והשירים והחסד, שהלבנה עושה לשמש, היא מושכת בזה אליה, שיהיה מגורו עימה. וזהו שכתוב, וישימהו דוד אל משמעתו.

דוד המלכות, הרגל הרביעית של ג"ר. שאע"פ שלא יכול לבוא אל שלושים שנה עליונות, שהן ג"ר, מ"מ, וישימהו דוד אל משמעתו, שהתדבק בו ולא זז מלוח ליבו לעולם. מטעם, שכל השלמות שבמלכות מגולה בו, להיותו מהזיווג הגדול דעתיק יומין, המשבית כל הקליפות מהשם ב"ן, כמ"ש, בילע המוות לנצח.

ולכן נאמר, שדוד שם ליבו אליו, שלא נפרד מלוח ליבו לעולם, כי שלמותו בו. אבל בניהו בן יהוידע, לא שם ליבו לדוד, כי דוד הוא רגל רביעית לג"ר. וע"כ כמו שלא יכול לקבל מג"ר, כן לא היה יכול לקבל מדוד. וע"כ לא שם אליו ליבו.

ע"י התשבחות והשירים והחסד, שהלבנה עושה לשמש, כלומר, ע"י המ"ן שהמלכות, הלבנה, מעלה אל ז"א, השמש, היא ממשיכה אליה את הארת נשמת בניהו בן יהוידע, שלמותה האחרונה, שיהיה מגורו עימה, שיתדבק בה לנצח."

קריין: 105.

105. נפלו רבי אלעזר ורבי אבא לפניו, על פניהם. בתוך כך לא ראו אותו. קמו והסתכלו לכל הצדדים, ולא ראו אותו. ישבו ובכו, ולא יכלו לדבר זה עם זה.

אמר רבי אבא, ודאי זהו שלמדנו, שתמיד בכל דרך שהצדיקים הולכים ודברי תורה ביניהם, באים אליהם הצדיקים מהעולם ההוא, לגלות להם דברי תורה. ודאי זהו רב המנונא סבא, שבא אלינו מהעולם ההוא, לגלות לנו הדברים האלו. וטרם שהספקנו להכיר אותו, הלך לו ונעלם מאיתנו.

קמו, והיו רוצים להנהיג את החמורים, ולא הלכו החמורים. ושוב רצו להנהיגם, ולא הלכו. פחדו, ועזבו את החמורים. ועד היום קוראים למקום ההוא, מקום החמורים.

כי לא יכלו לסבול את האור הגדול הזה, שנגלה להם בעת גילוי הסודות הללו, ונפלו לפניו. בתוך כך לא ראו אותו. כי אחר שזכו לקבל ממנו את מדרגתו הגדולה והנישׂאה, נעלם מהם תכף, ולא יכלו למוצאו ולהשיגו עוד. ולפיכך שהיה צערם גדול, ישבו ובכו, עד שלא יכלו לדבר זה עם זה.

ואמרו, זה הוא רב המנונא סבא. כי עתה הכירו דרגתו, שהוא רב המנונא סבא בעצמו, ולא כמו שחשבו לפני זה, שהוא רק בנו של רב המנונא סבא. קמו, והיו רוצים להנהיג את החמורים. כי החמורים הם הכוחות, שניתנה להם נשמת רב המנונא סבא, שיוכלו להעלות מ"ן, להשיג את המדרגות חיה יחידה, שהשיגו על ידו. שזהו, שהרכיבם על החמורים והלך לפניהם להאיר להם את אורַח הצדיקים.

ועתה, אחר שגמר תפקידו ונעלם מהם, היו רוצים שוב לעלות ולרכב על החמורים שלו, להעלות מ"ן מחדש, כדי לחזור ולהשיגו שנית. אמנם רצו להנהיגם, ולא הלכו. כי עתה לא היו יכולים לקבל מהחמורים שוב כוח להעלאת מ"ן. וע"כ יראו והניחו את החמורים במקום ההוא, שרב המנונא סבא פרח מהם. וסימנו את המקום ההוא בשם מקום החמורים, על המאורע, שלא יכלו עוד לשמש עימהם."

שאלה: אנחנו מנסים לקלוט את הציור ועושים מאמץ מאוד מאוד גדול פנימי ובחיבור. ויש פה איזה סיפור חיצוני של מאמר מוליך החמורים. ואז הזוהר לוקח אותנו פתאום למשה ואחר כך לכל הסדר של הבינה ומלכות ועכשיו פתאום לדוד ושוב לסיפור החיצוני של מוליך החומרים. איך להסתכל ככה באופן כללי נכון שנוכל לקלוט את הציור הגדול הזה שהזוהר מנסה לצייר לפנינו?

סך הכול אנחנו מדברים על הרצון לקבל שהוא המלכות, שצריך לקבל תיקונים, ולעלות לדרגת הבינה בלהשפיע על מנת להשפיע, מהרצון לקבל על מנת לקבל, דרך הצמצום, לרצון להשפיע על מנת להשפיע. ואחר כך אפילו בלקבל על מנת להשפיע. אלה התיקונים של כל הרצונות שסך הכול נכללים בתוך הרצון לקבל, הם צריכים לקבל.

על זה מדובר. זו כל הבריאה. רצון לקבל, שצריך לעלות מלקבל על מנת לקבל לקבל על מנת להשפיע, דרך ארבע דרגות. צמצום, מסך אור חוזר, להשפיע על מנת להשפיע, ואחר כך לקבל על מנת להשפיע, וזה נחשב כהשפעה גמורה. על זה מדובר.

זה שיש הרבה שמות מפני שיש מצבים, דרגות, חלקים, ברצון לקבל ובמצבים שהוא עובר. אבל בעצם סך הכול, כל הבריאה היא חומר שהוא רצון לקבל וצריך לקבל על עצמו כוונה בעל מנת להשפיע. זה מה שקורה כאן. מסבירים לנו באיזה סדר אנחנו עושים את התיקונים.

שאלה: למה מוליך החמורים עזב אותם? האם זה אומר שלא תהיה עוד מדרגה רוחנית לחמור?

נראה, אני לא יודע. יש כאן הרבה שאלות, אבל כמנהגנו אנחנו מעדיפים לקרוא הלאה. אנחנו גם יכולים לחזור אחורה, אבל זה לא מוסיף לנו הרבה, לכן נמשיך קדימה, בתקווה לקבל תשובות. בסופו של דבר על כל דבר נקבל תשובה, רק להמשיך.

שאלה: מתוך הקטע אני מבינה שבדרך, כשאנחנו עולים בדרגות, יש עליות וירידות ולא ניתן להימנע מהירידות, כלומר ניתן לקבל מסך ואז לאבד מסך ושוב לקבל, וזה חלק מהתהליך וצריך לקבל את זה מראש. האם זה נכון?

נכון.

תלמידה: מה זה שישבו ובכו עד שלא יכלו לדבר זה עם זה?

לא יכלו למצוא קשר כדי לעלות ולפתור את הבעיה בדרך, ולהמשיך לעלות הלאה.

תלמידה: כתוב שאחרי שהם לא הצליחו לעלות לדרגה מסוימת הם הניחו את החמורים, מה הכוונה שהניחו את החמורים במקום ההוא, וסימנו?

שאין להם עוד עבודה עם החומר, וכנראה שהם צריכים לעלות בצורה אחרת.

שאלה: יש הרגשה שהטקסט ממש מדבר על העשירייה שלנו. מה לעשות במקרה שאנו מבינות שבמצב הקודם אנחנו כבר לא יכולות להעלות מ"ן, מהי אותה נקודה שמוציאה אותנו למדרגה הבאה?

רק קשר בין החברות. אם את מרגישה שאת יכולה לעלות ממצבך למעלה, זה לא טוב, זה שקר. העלייה צריכה להיות רק על ידי החיבור בינכן.

תלמידה: זה ייאוש מכוחותיי, מכוחות העשירייה, השאלה היא מה המוצא עבור העשירייה לצאת למדרגה הבאה?

הכרה בכך שצריכים להתחבר ורק בצורה כזאת לעלות.

שאלה: קראנו שרק בעזרת מוליך חמורים אפשר להגיע לחיה ויחידה, ואמרת שהחיבור בינינו הוא מוליך החמורים.

כן.

תלמידה: האם האריה שטורף את הקורבן ואחרי זה המטה, ומה שנאמר כאן שניתן להגיע לדרגת חיה ויחידה בעזרת מוליך חמורים, זה תמיד כוח המסך?

כן. תמיד העלייה ממדרגה למדרגה דורשת איזה כוח חיצון שעל ידו עולים.

שאלה: בתחילת סעיף 105 כתוב שרבי אלעזר ורבי אבא נפלו על פניהם ולא ראו אותו. מה זה אומר שלא ראו אותו בעבודה, ולמה הוא נעלם?

כי הוא נעלם מההשגה שלהם. זה מה שקרה להם ולכן הם נמצאים במבוכה ולא יודעים מה לעשות הלאה.

שאלה: מהו המקום שבו השאירו רבי אבא ורבי אלעזר את חמוריהם?

אני לא יודע, כך זה נקרא, "מקום החמורים".

שאלה: למה הם לא יכלו לסבול את האור?

הם לא יכלו לסבול את האור מפני שאין להם כלים דהשפעה שמתאימים לקבל את האור על מנת להשפיע.

שאלה: מה החשיבות של רב המנונא סבא?

רב המנונא סבא זו הדרגה העליונה של עולם האצילות.

שאלה: האם את הכלים אנחנו מכינים בעזרת תפילה?

כן.

שאלה: האם המצב שבו אנחנו לא יכולים להבחין בין טוב לרע, כלומר לא יכולים לסמוך על הדעת והרגש שלנו, זה מצב מקדים למדרגה הבאה שאפשר להתחבר אליה רק בעזרת אמונה למעלה מהדעת?

כן.

שאלה: שמעתי שצריך לקרוא מקורות פעמיים. למה את הזוהר אנחנו קוראים רק פעם אחת?

כדי שנגמור אותו פעם אחת ואחר כך נחשוב הלאה מה עושים, יש לנו הרבה חומר.

שאלה: למה הבורא מקשה את ליבנו?

הוא לא מקשה, הוא דווקא פותח לנו את הכול.

שאלה: כתוב "כי לא יכלו לסבול את האור הגדול הזה, שנגלה להם בעת גילוי הסודות הללו, ונפלו לפניו". איך אפשר לגלות את האור בלי כלי?

כמקיף, כי לא יכלו לסבול אותו. הוא לא נכנס לכלי, הוא קיים סביבם.

שאלה: מה זה אומר להצליח לשאת את האור?

כמסך שמקבל אותו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מה קרה שהם לא יכלו לעמוד בזה כי התענוג היה כל כך חזק?

התענוג עיוור אותם, ולכן הם לא יכלו לקבל אותו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מה הקריטריון לקבל בעל מנת להשפיע? שאנחנו מחזיקים בבורא, או שאנחנו מרגישים שאנחנו משפיעים לו בזה?

שכל אור שבא, אנחנו מקבלים באור חוזר. פשוט מאוד.

תלמיד: מה זה?

באור חוזר, מה שאנחנו עושים מלמטה.

שאלה: כשאנחנו מאבדים את החמור שלנו, אנחנו מאבדים את הקשר וצריכים להתחיל הכול מהתחלה?

לא מההתחלה, אבל מאבדים את הקשר.

שאלה: כתוב, "כי עתה לא היו יכולים לקבל מהחמורים שוב כוח להעלאת מ"ן"". האם זה אומר שהם קיבלו כוח להעלות מ"ן מהחמורים? מהאגו שלהם?

לא רק מהאגו שלהם, מהרצון לקבל שלהם שהיה תחת השפעת האור העליון.

(סוף השיעור)